האיגרת השנייה לקורינתים פרק ג'

שניה לקורינתיים ג' 1-6.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

כותרת השיעור: מי המעידים על טיב שירותך?

נושא מרכזי של הקטע: שאול מבהיר שההמלצה הטובה ביותר על טיב שירותו היא השינוי החיובי שחל בחיי הקורינתיים מאז הכירו אותו וקבלו את האדון ישוע באמונה. בטחונו של שאול בטיב שירותו נובע מהעובדה שהוא מגשים את ציווי האדון ומשרת של הברית החדשה.

נושא מרכזי של השיעור: העדות הטובה ביותר על טיב ונאמנות חיינו המשיחיים היא השינוי החיובי שחל בחיי המושפעים מאיתנו.

בפרקים א'-ז' שאול מסביר ומפרט מהו שירות משיחי אותנטי ועל פי אילו כלים ניתן לקבוע מי הוא משרת נאמן ומי אינו.

בפרקים א'-ב' שאול השליח מנמק מדוע לא ביקר בקורינתוס כפי שקיווה והבטיח להם. עלינו לזכור שאי ביקורו והתוכחה שלו נגד הקורינתיים היוו כלי ביד מורי השקר להשחיר את פניו של שאול, להציגו כשקרן ולערער את סמכותו כשליח מטעם האדון ישוע.

1. התזמון לא היה מתאים. המצב המתוח ביניהם בעקבות "המכתב המצער" לא היה מאפשר ביקור נעים אלא מזמין עימות וויכוחים.[1]
2. האדון ישוע פתח דלת שירות בטרואס. ומכיוון ששאול הוא קודם כל משרת האדון, עליו להישמע להוראת המשיח.[2]

נימוקיו של שאול מבהירים שליבו נתון כל העת לצאן אלוהים ומהלכיו בשירות כפופים להדרכת רוח אלוהים (ב 14-17).

שאול הספיק להבין לאורך שנות שירותו עבור המשיח ישוע, ששירות אמיתי ונאמן אינו מתקבל תמיד בברכה על ידי כולם. שירות משיחי נאמן אינו מתבטא במילוי דרישותיהם ושאיפותיהם של הסובבים אותנו, אלא במילוי מדוקדק של רצון אלוהים עבורנו. משרת נאמן הוא קודם כל עבד המשיח ישוע…

מורי שקר שפעלו בקרב הקורינתיים הצליחו לגנוב את ליבם של אלו שלא הסכימו עם מעשיו של שאול.

הקורינתיים לא היו הראשונים שנפלו במלכודת מורי שקר שהשחירו את פניו של שאול והציגוהו כשקרן ולא נאמן. מורי שקר דומים הצליחו לגנוב את ליבם של הגלטים באופן דומה. הם סחרו בדבר אלוהים למען רווחיהם, בעוד שאול הקדיש והקריב את חייו למען האדון (ראה אל הגלטים ג 1).

בפרקים הבאים (עד פרק ז'), שאול מפרט ומסביר על פי אילו קריטריונים הקורינתיים, או כל אדם, יכול לבחון את כשירותו של משרת אלוהים. איך כל אחד מאיתנו יכול לקבוע אם רועה קהילה, משרת אדון כלשהו או מאמין מן השורה אכן פועל בנאמנות להוראת האדון ישוע.

תכלס, הבעיה המרכזית הייתה קבלת סמכותו של שאול כשליח על כל המשתמע מכך.[3]

אל לנו להמעיט בחשיבות הבעיה. דחיית סמכותו של שאול כשליח מטעם האדון ישוע קובעת אם כל כתביו נחשבים לכתבי קודש או לא.

עד היום ישנן קבוצות הדוחות את סמכות שאול, ומבחינתן רק דברי האדון ישוע נחשבים לכתבי קודש.[4]

הזעקה מדברי שאול מבהירה שהקורינתיים נמצאים בצומת דרכים.

בחירה בבשורה של שאול וסמכותו תובילם לבגרות רוחנית ושירות נאמן לאדון.

בחירה בדרך המייהדים ושאר מורי השקר – תסיט אותם מדרך האמת אליי אבדון (לאלו שאינם נושעים עדיין), או לדרך של צרה ומצוקה (לנושעים שביניהם).

פרק ג' 1-6:

1. "האם נתחיל שוב לשבח את עצמינו? או שמא זקוקים אנו, כאחרים, לאגרות שבח אליכם או מכם?
2. הרי אתם איגרתנו הכתובה בליבנו, וכל אדם מכיר אותה וקורא אותה.
3. רואים בבירור שאתם איגרת המשיח הנעזרת על ידינו – כתובה לא בדיו, אלא ברוח אלוהים חיים, לא על לוחות אבן, אלא על לוחות של לב בשר.
4. ובגלל המשיח יש לנו בטחון כזה באלוהים.
5. לא שאנחנו בעצמנו מוכשרים באופן שנחשוב כאילו משהו נובע מעצמנו, אלא שכושרנו בא מאת אלוהים.
6. הוא הכשיר אותנו להיות משרתים של ברית חדשה, לא של אות כתובה, אלא של הרוח. שכן האות ממיתה, אבל הרוח מחיה."

ששת הפסוקים מתחלקים לשני חלקים ברורים:

• פסוקים 1-3: תיאור השינוי הרוחני שחל בקורינתיים
• פסוקים 4-6: תיאור משרתי האדון (הכוונה לשאול, טיטוס וטימותיאוס).

בפסוקים 1-3 שאול מציין את השינוי לטובה שחל במאמינים בקורינתי כתוצאה מהשירות של שאול ושותפיו (סילא, טימותיאוס וטיטוס)

שאול שואל שאלה שהתשובה הטבעית והראויה צריכה להיות – חס וחלילה, אך מצב היחסים בין שאול לקורינתיים דורש ממנו לחזור ולהזכיר לקורינתיים את פועלו הנאמן בהשוואה לפועלם המושחת של מורי השקר.

שאול שואל: האם אני צריך להציג את כל מעלותיי ולפאר את נאמנותי שוב לפניכם כדי להוכיח לכם שאני שליח ומשרת נאמן של האדון?[5]

האם אני זקוק למכתבי המלצה ממישהו כדי לשכנע אתכם שוב שפעלתי בקרבכם בטוהר ונאמנות? האם אני צריך לשלוח אליכם קורות חיים כדי שתקבלוני כשליח ומשרת נאמן?

האם לא עברנו כבר את שלב ההיכרות הראשון?

למרות ששאול ממש לא צריך לעשות את כל אלה, לאורך האיגרת הוא מזכיר להם שוב ושוב את המחיר האישי הגבוה שהוא שילם עבור שלומם הרוחני.

שאול אינו צריך מכתבי המלצה כי יש לו מכתב המלצה חי ומיוחד ביותר – הקורינתיים עצמם. שאול עצמו נושא מכתב המלצה אודות שירותו הנאמן – אהבת הקורינתיים החרוטים על ליבו.

אתם הוכחת טיב שירותי! אתם מכתב ההמלצה הטוב ביותר שלי. אתם אהובי הכתובים על ליבי…[6]

ראו את השינוי שחל בחייכם מאז נפגשנו לראשונה והצגנו לכם את בשורת החיים בדם המשיח ישוע.

אז הנה ההיסטוריה של פעילותי בקרבכם:

בספר מעשי השליחים י"ח מתוארת תחילת ההיסטוריה של שאול בעיר קורינתוס. שם פגש את עקילס ופריסקילה אשתו. מכיוון שעסקו באותו מקצוע – עשיית אוהלים, התגורר אצלם ועבד איתם.

בימי שבת דיבר שאול ולימד בבית הכנסת. כתוצאה משירותו הנאמן, יהודים ויוונים נושעו וחייהם השתנו.

כשסילא וטימותיאוס הגיעו ממקדוניה עם תמיכה כלכלית, התפנה שאול לחלוטין לבישור הבשורה.

ז"א, שאול לא חי על חשבונו של אף אדם בקורינתי. הוא עמל עבור כלכלתו ושירת אותם בזמנו הפנוי.

עשיית אוהלים בשוק העירוני בתוך כל המולת הסוחרים, נחשבה לעבודת ידיים קשה עם אנשים קשי יום.

למרות המגבלות שהיו לשאול, הבשורה שגשגה בקורינתוס ויהודים וגויים נושעו.

בעקבות ישועתם של מספר גובר של יהודים, התגברה ההתנגדות של יהודים לא נושעים לבשורת ישוע ולכן שאול התמקד יותר בבישור לגויים.

שירותו של שאול לא היה לחינם.

קריספוס, ראש בית הכנסת האמין וכל בני ביתו. קורינתיים רבים האמינו ונטבלו.

פרי הבשורה היה כה בולט עד כי היהודים שהתנגדו לבשורה חוללו מהומה ופגעו פיזית בסוסתניס, אחד מראשי בית הכנסת שנושע בעקבות שירותו של שאול.

לאחר ששאול שהה בקורינתי זמן רב, הוא עזב לאפסוס כדי להמשיך שם את שירות הבשורה.

הנתונים הללו לא נשכחו ממוחם של הקורינתיים, שהרי חלפו לא יותר מחמש או שש שנים מאז ביקורו הראשון של שאול אצלם…מאז קמה הקהילה בעירם.

האם מישהו מהם שכח איך נראו חייהם לפני ששאול הציג את הבשורה?

האם מישהו שכח ששאול לא ניצל אותם?

האם מישהו שכח את הרדיפות והסבל שהיו מנת חלקו של שאול כאשר חי ביניהם בקורינתוס?

הרי כל הגויים ללא יוצא מן הכלל נישקו פסלים ועבדו כוכבים לפני ששאול הציג את הבשורה לחייהם.

כל אחד מהם היו עסוק בסיפוק תאוות, וחי חיים המבטיחים את זעם אלוהים עליו.

ולגבי היהודים שנושעו…

אף לא אחד מהם הבין שהוא נחשב למורשע על ידי אלוהים.

הם חשבו שעובדת היותם יהודים מקנה להם זיכוי וישועה אצל אלוהים.

הם חשבו שקיום מושלם של מצוות התורה מעניק להם זכויות יתר אצל אלוהים.

הם לא הבינו שללא הכרה בחטאם וכפרת חטאים באמונה בישוע, עתידם באבדון מובטח ממש כמו גויים לא נושעים.

האם לא הפנימו ששאול היה כלי ביד האדון להציל אותם מאגם האש?

האם השינוי בחייכם לא החל רק מאז שקבלתם את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים?[7] ממש בסגנון דומה שאול השליח ביקר את התנהגות הגלטים.

שאול מבהיר שהוא ושותפיו היו בסך הכל משרתים נאמנים של אלוהים, אשר בכוח רוח הקודש, שינה את חייהם מקצה לקצה. אנו מכוונים אתכם לתכלית התורה – למשיח, אשר מסוגל להחליף את לבכם מאבן לבשר.

שאול מציין: עד כמה שזה נשמע יומרני ומתנשא, הרשו לי לומר לכם שאנו שותפים בעמלו של אלוהים בחייכם (פסוק 3: אתם איגרת המשיח הנעזרת על ידינו…)

שאול משתמש במרכיבים מדברי יחזקאל הנביא בפרקים י"א 19, ל"ו 26.

שם, לב-בשר מתייחס ללב שנכנס לברית החדשה של אלוהים.[8] לב מאמין נושע.

מורי השקר לעומת זאת לא שינו את מצבכם מול אלוהים. הם עבדים של שירות הרשעה המנציחים את אובדנם של תלמידיהם.

קיים ניגוד והקבלה בין: כתובה בדיו לבין כתובה ברוח אלוהים.

האחד מתייחס לכוח אדם – החומרי, והשני מתייחס לכוח רוח הקודש.

מאמציהם של מורי השקר לא הועילו לכם ולא שינו את חייכם לטובה.

הוראתם השגויה משאירה את לב האבן שבכם. הם אינם משרתים של הברית החדשה שבכוחה להושיע ולהסיר את עורלת לבבכם, אלא מנסים להגיע לשלמות דרך שרות ההרשעה – דבר שאלוהים מעולם לא התכוון אליו (יוחנן ג 1-10).

מורי השקר הדוחים את שאול מלמדים אתכם להגיע לשלמות דרך קיום מצוות

התורה, ואינם יודעים או מבינים שהצדקה ושלמות רוחנית היא מתנת חסד מאלוהים הניתנת על סמך אמונה, באופן שווה ליהודי ולגוי, לזכר ולנקבה.[9]

שאול לעומתם, היה משרת הבשורה, משרת הברית החדשה ורוח הקודש היא זו ששינתה את חיי הקורינתיים.

ובכן, יש הבדל מהותי במצבם וחייהם של היהודים והגויים בקורינתי מאז שאול שרת בתוכם.

השוני הברור והמוחלט בחייהם היא העדות לכשירותו הנאמנה של שאול כמשרת אלוהים.

שאול אומר על המאמינים הקורינתיים שהם איגרת המשיח הנעזרת על ידי שאול ושאר המשרתים הנאמנים. זאת אומרת שעדות הנושעים הקורינתיים היא כאיגרת המשיח אל מול שאר הלא נושעים בעיר.

למה הכוונה?

כל הלא נושעים, ללא יוצא מן הכלל בעת ההיא, מעולם לא קראו את כתבי הקודש. כתבי הקודש לא היו נגישים להם.

לפיכך, דבר הבשורה מפי הנושעים ואופי חייהם היומיומיים בביתם ומחוצה לו, בכל תחומי החיים, שרת כאמצעי המחשה.

המאמינים חיו את הבשורה, וכך הלא נושעים יכלו ללמוד שהאמונה בישוע אכן משנה חיים, וכוח אלוהים אכן פועל במאמינים בישוע.

לפיכך, חייהם האישיים של הנושעים בקורינתי – יהודים וגויים כאחד, היוו איגרת של המשיח ישוע לכלל התושבים.

מי ששמע את הבשורה מפי הנושעים ובחן את התנהגותם בכל תחומי החיים, יכול היה להעיד שיש כוח משנה חיים בבשורה.

מכיוון שהנושעים הקורינתיים אכן הציגו עדות טובה השונה לחלוטין מסגנון חייהם הקודם, שואל אותם שאול:

האם אני צריך עוד הוכחות ששרתתי אתכם נאמנה?

אתם וסגנון חייכם היא תעודת הכשירות שלי.

 

באיגרת הראשונה לקורינתיים ד' 14-15, שאול מציין עצמו כאביהם הרוחני של קהילת קורינתוס…עם שינוי כל כך מכובד שהתרחש בחייהם בעקבות שירותו בקרבם, אין לשאול כל סיבה להצדיק את כשירותו ונאמנותו לפני הקורינתיים. הם ההמלצה הטובה ביותר שלו.

למרות זאת, שאול מציין מדי פעם את ההשוואה בינו לבין מורי השקר:

– הם ממסחרים את דבר אלוהים, והוא לא.[10]

– הם אינם סובלים עבור הבשורה – אך הוא מסכן את חייו עבור הפצת הבשורה וציות להנחיית רוח אלוהים.[11]

– הם מתגאים כי הם משווים עצמם לאנשים אחרים, אנחנו יכולים להתגאות רק בתחום אותו הקצה לנו אלוהים – גאווה בכם כפרי המפאר את אלוהים.[12]

– בעוד גאוותו של שאול ממוקדת באלוהים, בדברים המקדמים את המלכות, גאוותם של מורי השקר היא בעצמם וביכולתם – ממוקדים בעצמם.

יישומון:
1. מתי לאחרונה כל אחד מאיתנו שאל עצמו: איך ניתן לבחון אם אני משרת נאמן של האדון ישוע?

מהם הקריטריונים על פיהם נקבע אם אני משרת נאמן של האדון ישוע?

מן הסתם חלקנו ישאל עצמו:

אף אחד מאיתנו אינו שליח…

לא כולנו זקנים או שמשים בקהילה.

לא כולנו מחלקי עלונים או זועקים את דבר הבשורה בחוצות העיר…

אם כן, על פי איזה מדד אני יכול לבחון אם השירות שלי לאדון אכן נחשב לשירות נאמן וחיובי?

אני בסך הכל מאמין פשוט שמשקיע את רוב שעות יומו בפרנסת המשפחה…

תשובה:

האם אתה חולק את הבשורה כשהאדון פותח דלת של אפשרות?

האם העמיתים לעבודה ושאר האנשים המבלים שעות בקרבך בכל יום יודעים שאתה מאמין בישוע?

האם אתה משקיע זמן בלימוד הכתובים כדי לדעת איך להשיב לשואלים אותך בנוגע לאמונתך בישוע?

האם כל הסובבים אותך בעבודה יודעים שאינך שותף למעשי עוולה ודיבורי שחת?

האם דוגמתך האישית משפיעה לטובה על הסובבים אותך?

דע לך: גם אם לא יאמרו לך דבר, כל מי שיודע שאתה מאמין בישוע בוחן כל פסיק בחייך!

ברגע שתפשל, הם ישאלו אותך ויתפלאו… אני מדבר מניסיון!

מי הממליצים על שירותך הנאמן לאדון? האם זה אתה או אחרים?

2. 2. כל אחד מאיתנו איגרת כתובה של המשיח ישוע.

גם היום רוב האנשים אינם מקדישים זמן איכות לקרא בכתבי הקודש.

כל שהם יודעים על ישוע והבשורה היא דרך עלוני בישור, שיחות אישיות שלנו עם אחרים והמדיה החברתית.

אותם אנשים בוחנים היטב את חיינו כדי לראות: מה שונה בחיינו? איך הבשורה שאנו מאמינים בה משנה את בחירותינו ואהבותינו?

החיים האישיים שלנו, היחס לבן\בת הזוג, היחס לילדינו, במקום העבודה, במילואים ושירות צבאי, ליד השכנים ובכל מקום בו אנו נמצאים, מהווים דוגמא ועדות לישוע.

בכל בחירה שלנו ובכל דיבור, אנו כאילו מלמדים ומצהירים: כך לימד אותנו ישוע וכך ישוע היה עושה לו היה במקומנו.

כל אשר בחיינו, מהווה מעין איגרת המשיח ישוע לעולם סביבנו.

האם החיים שלך הם איגרת המשיח עבור הלא נושעים? האם אתה מציג את המשיח ישוע כראוי?

בפרק ד' 2 שאול מבהיר שגם הוא מחויב לחיי איגרת המשיח. הוא סילק ידיו ממעשי הסתר המבישים, אינו הולך בדרך מרמה ואינו מסלף את דבר אלוהים, אלא מגלה את האמת.

גם אם אנו לא שליחים כמו שאול או מנהיגי קהילות, נדרש מאיתנו להודיע את הבשורה ולחיות על פי אמת הצדק והקדושה של אלוהים – התחברות משיחית וניהול חיים על פי אמות המוסר והקדושה של אלוהים.

כך גם אנו משרתים כאיגרת של המשיח לעולם.

3. 3. שאול מציין את עובדת ישועתם של הקורינתיים כהמלצה הראשונה בכל הקשור לטיב שירותו.

משמע: המתנה הגדולה ביותר שנוכל לעזור לאדם לקבל היא: ישועה!

הבשורה היא הדבר בעל העדיפות הראשונה בכל הקשור להענקת מתנה.

האם אנו אוהבים כל כך את עמיתינו עד כי אנו מעדיפים לחלוק עימם את הבשורה בכל הזדמנות שאלוהים פותח?

הלוואי שכולנו נענה בחיוב.

חלק ב: פסוקים 4-6. {מי ומה מעידים על טיב שירותי?}

4. ובגלל המשיח יש לנו בטחון כזה באלוהים.
5. לא שאנחנו בעצמנו מוכשרים באופן שנחשוב כאילו משהו נובע מעצמנו, אלא שכושרנו בא מאת אלוהים.
6. הוא הכשיר אותנו להיות משרתים של ברית חדשה, לא של אות כתובה, אלא של הרוח. שכן האות ממיתה, אבל הרוח מחיה."

לאחר ששאול ציין את הקורינתיים כמכתב ההמלצה שלו – (ישועתם והתקדמותם הרוחנית מעידים על טיב שירותו), כעת בפסוקים 4-6 שאול מציין המלצה נוספת המעידה על שירותו הנאמן.

שאול הינו משרת של הברית החדשה. את ההכשרה קיבל מאלוהים והוא נאמן להדריך אחרים אל הברית החדשה שבכוחה להסיר את עורלת הלב ולהעניק חיים.

לפיכך: מכיוון ששאול ממלא את רצון המשיח ופועל בכוח רוח הקודש, אין כל פליאה ש:

1. ליבו מלא בביטחון וסיפוק,
2. פרי עמלו כל כך מבורך – קרי, הישועה החיה ופועלת בקרב הקורינתיים.

לעומת שירותו של שאול השליח, שירותם של מורי השקר לא הוביל אף אדם לישועה. הם לא היו משרתי ישוע ולא היו משרתים של ברית חדשה. מסיבה זו תוצאת שירותם של מורי השקר מרחיקה מישועה לעומת שירותו של שאול המקרב אדם לישועה. לחיים ולא למוות. רק רוח הקודש יכול להוליד אדם מחדש וזה רק בשם ישוע. לכן שינוי רוחני המפאר את אלוהים ייתכן רק על ידי שירות הברית החדשה (יוחנן יד 6; יא 25; מע"ש ד 12; אל הרומים י' 9-10).

מן הסתם גם מורי השקר הביאו לשינוי בחיי האנשים שבתוכם פעלו.

אותם אנשים התלבשו אחרת והתנהגו אחרת. הם חיקו את מורי השקר, אך לא חיקו את האדון ישוע.[13]

מורי השקר יכלו לשנות את חיצוניותם של תלמידיהם אך לא יכלו לשנות את לב האבן שלהם ללב בשר. שירות ההרשעה מעולם לא נועד להסיר את עורלת הלב. הם היו אשמים בעיני אלוהים ונשארו כאלה.

לעומת זאת, השינוי בחיי הקורינתיים מעיד שכוחו של אלוהים ואישורו פועלים דרך שאול השליח.[14]

שאול מציין שביטחונו בטיב השירות שלו נובע בגלל המשיח.

ההמלצה הטובה ביותר ששאול יכול לקבל זה מהמשיח: משרת נאמן.

האם שאול אכן נאמן לקריאה של ישוע עבורו?

שאול פגש את האדון עין בעין – יד ראשונה ולא דרך שמועה.[15]

המשימה שהוטלה על שאול היא: כלי נבחר לשאת את שם ישוע לפני גויים ומלכים ולפני בני ישראל.[16]

שאול הוכשר למלא את רצון המשיח בכוח רוח הקודש השוכן בו ומובטח לכל השותפים בברית החדשה.[17]

שאול יודע שאינו מנסה לשנות אנשים בכוח אדם – 'אות כתובה' – ז"א, דרך שירות ההרשעה, ז"א דרך שלמות מצוות בלתי אפשרית, אלא בכוח רוח הקודש – בכוחו של אלוהים. מכאן ביטחונו, שלומו, שלוותו ושמחתו בשירותו, למרות הקושי והאתגרים. שאול יודע שמי שאחראי על השינוי זה אלוהים ולא אדם (אל האפסיים א 4; אל הפיליפים א 6). מן האדם נדרש רק להיות נאמן לישוע המשיח.

עצם העובדה שאנו בטוחים שאלוהים עימנו ואנו פועלים את רצונו ע"פ הכתוב – מעניק כוח, ביטחון, שלום, סיפוק ושלווה. וכן גם הבטחה לפרי מבורך. גם אם התהליך ארוך, קשה וכואב.

שאול אינו מתרברב בכוחו שלו. שאול יודע היטב שכושרו נובע רק מאלוהים.

לפני שהוא פגש את ישוע, הוא פעל שלא בכוח רוח הקודש. הוא רדף את המאמינים ובגללו נרצחו ונאסרו אנשים יראי אלוהים חפים מפשע.[18]

שאול יודע היטב למה הוא מסוגל בכוחו שלו…מבחינה דתית הוא נראה מושלם אך בפנימיותו הוא לא היה שונה מרוצח מסוכן.

שאול ידע וחווה על בשרו איזה נזק נגרם לאנשים כאשר משתמשים בשירות ההרשעה למטרה שהיא לא נועדה לה.

הוא מודה לאלוהים שאלוהים שינה אותו והכשיר אותו להועיל לבני אדם ולא לפגוע בחייהם.

שאול דומה למשה רבנו מבחינה זו.

משה הצעיר ניסה בכוחו להציל את אחיו העבריים. הוא למד מהר שהניסיון לא הצליח וכל מה שנובע מכך זה מוות וצרות.[19]

לאחר מכן כאשר נכנע לאלוהים, היה זה אלוהים בכוחו שהציל ופדה את עמו מעבדות מצרים.[20]

לאור ניסיונו האישי והמר של שאול השליח, הוא ממשיך ואומר בפסוק 6:

6. "…הוא הכשיר אותנו להיות משרתים של ברית חדשה, לא של אות כתובה, אלא של הרוח. שכן האות ממיתה, אבל הרוח מחיה."

מצוות התורה נקראות בפי שאול – שירות ההרשעה (ג' 9). במילה הרשעה אין שום דבר חיובי אלא אשמה ועונש.

אל נא תחשבו ששאול מטיל ביקורת על תורת משה. חס וחלילה…על כך נלמד בפסוקים 7-18.

כל כוונתו של שאול לציין שאלוהים נתן את מצוות התורה:

א. לא כדי להצדיק או להושיע את הממלאים אותן בשלמות, כי אין אדם שכזה… אלא ללמד ולהזכיר לכל אדם בכל יום, שהוא מורשע בצדק בגלל חטאיו.[21] מסיבה זו אומר שאול – האות ממיתה. ז"א, כל מי שקורא את הכתוב מקבל תזכורת שהוא אשם וזקוק לתיקון על ידי המושיע.

ב. להזכיר לאורך כל דפי התורה שסליחת חטאים והסרת אשמה ניתנים על סמך אמונה באלוהים ודרך קורבנו של המשיח המובטח, הלא הוא ישוע המשיח.[22] מסיבה זו אומר שאול: אבל הרוח מחיה…

אם כן, שירות ההרשעה – תורת המצוות, היה כלי דרכו אלוהים לימד את ילדיו אודות ריחוקם ואשמתם לפני אלוהים, ובאותו הזמן גם הכשיר את עם ישראל לזהות את המשיח ולקוות לו, אשר בתשלום חייו יספק את ההצלה מהרשעת התורה. שאול אמר בקיצור: המשיח הוא תכלית התורה (אל הרומים י 4).

מי שמבין את תכלית מצוות התורה ומכיר את ישוע כאדון ומושיע אישי, הריהו משרת של הברית החדשה.

מי שאינו מבין את תכלית התורה, דוחה את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, ומלמד כך אחרים, הריהו מסתיר את הברית החדשה מעיני אנשים ומשאירם תחת הרשעה. הוא כלי המנציח את אובדן הנפש ואינו עוזר לזולת.

דפי התורה מלאים בדוגמאות התואמות להוראתו של שאול:

א. נחש הנחושת על העמוד:

בספר במדבר כ"א 4-9 בני ישראל חטאו לאלוהים ונענשו. סליחת אלוהים הוענקה לאלו המביטים באמונה על נחש הנחושת. התנאי לא היה קיום מצווה כזו או אחרת, אלא מבחן אמונה. ראה איך האדון ישוע השתמש בדוגמא זו כדי לציין עצמו כמושיע וגואל מכפר חטאים (יוחנן ג).

ב. אלוהים אינו מעונין בזבח…

בספר דברים פרק י' 12-15 משה מבהיר לעם ישראל שהזבחים שלהם אינם קונים את ליבו של אלוהים, אלא ליבם הכנוע לו באמונה. לב כנוע לאלוהים מתבטא בקיום אוהב של ואהבת את ה' ואהבת רעך – זה קיום התורה.

ג. ללא רוח אלוהים אין כוח ושירות

נקדימון היה היהודי הכי כשר וטוב שעם ישראל יכול היה להציג באותו חג הפסח כאשר נכנס האדון ישוע לבית המקדש (ראה יוחנן ב'-ג').

האדון ישוע הבהיר לנקדימון שללא מעורבות רוח אלוהים, לא יוכל נקדימון לשרת את אלוהים ולחוות את כוח אלוהים בחייו כפי שראה באדון ישוע.

מכאן, חיים וברכה היו מתמיד דבר הנעשה בכוח רוח אלוהים ובאמונה ומעולם לא על סמך שלמות מצוות או כוח פעלי האדם.

לאור הקריטריון החשוב ששאול מציין בפסוקים 4-6, ניתן בקלות לבחון מי הם משרתי המשיח ישוע ומי הם המשרתים מטעם עצמם ואת עצמם.

מי המשרתים של המוות, ומי הם המשרתים של החיים:

המשרתים את האדון ישוע הם אלו:

המקדמים את האנשים להיות שותפים בברית החדשה שהוקמה בדם המשיח ישוע, ופועלים בהנחיית רוח הקודש.

רק בכוח רוח הקודש לב אבן יכול להפוך ללב בשר. רק בכוח ישוע אפשר להסיר את עורלת הלב. וכל לב שהפך מאבן לבשר מעיד על טיב המשרת.

מורי השקר לא נשלחו על ידי אלוהים, אינם פועלים על פי הנחיית רוח הקודש, ואין בחייהם את החותם של שירות נאמן. אף לא אחד מתלמידיהם הפך ממורשע לצדיק.

אז שאול מצהיר: מה שמעיד על טיב ונאמנות השירות שלי זה העובדה שאני ממלא את ציווי האדון ישוע בכוח רוח הקודש.

יישומון:

אז מי הם הממליצים על טיב שירותנו?

1. פרי עמלנו. השינוי שחל בחיי אלו שהושפעו או מושפעים מעדותנו המשיחית. ראו את ההשפעה שלנו על אחרים בעקבות נוכחותנו ולימודנו.

2. ישוע המשיח. אנו משרתים של ברית חדשה, בכוח רוח הקודש.

זה שירות של חסד בכוח אלוהים ולא בכוח אדם.

3. כאשר אנו משרתים את גוף המשיח על פי ההגדרה (מתנות הרוח) שרוח הקודש הטביע בתוכנו, אנו פועלים בכוח רוח הקודש. מסיבה זו יש לנו בטחון, סיפוק וברכה בעמלנו. את הפעולה עושה אלוהים בכוחו ובעצמו ולא אנחנו. לכן אנו עתידים לראות שינויים בסדר גודל שרק אלוהים מסוגל לעשות.

[1] קור"ב א' 23-ב' 11.

[2] קור"ב ב' 12-17.

[3] קור"ב י"ב 12.

[4] האירוע עם אבטיכוס במעשי השליחים כ' 7-12 נועד להוכיח ששאול השליח בעל סמכות זהה לזו של נביאי התנ"ך (אליהו) ומכאן כתביו נכתבו בהשראת רוח הקודש. כפי שנאמר על אליהו הנביא: "איש אלוהים אתה ודבר אלוהים אמת בפיך".

[5] קור"ב י"ב 12.

[6] קור"ב ז' 3

[7] ראה סגנון דומה באיגרת אל הגלטים ג' 1.

[8] ירמיה ל"א 31-34.

[9] אל הגלטים ג' 26-29.

[10] קור"ב ב' 17.

[11] קור"ב א 3-11; ד 17; ו' 4-10; י"א 16-32.

[12] קור"ב י' 12-17.

[13] שאול השליח מציין בעיה דומה באיגרת אל הגלטים ד' 17; ו' 13.

[14] קור"ב י"ב 12

[15] מע"ש ט; כ"ב, כ"ו

שניה לקורינתיים ג' 7-13.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

כותרת השיעור: שירות הרוח נעלה יותר.

נושא מרכזי של הקטע: שאול מבהיר שמצוות התורה הקדושות והטהורות לא יכלו להושיע או להסיר את עורלת הלב. הן שירות הרשעה המלמד אודות הצורך של האדם בישועה והצדקה. שירות הרוח נעלה יותר כי ביכולתו להעניק הצדקה – כפרה ותיקון והינו שירות נצחי.

נושא מרכזי של השיעור: שירות נאמן לאדון ישוע מכוון את לב השומעים לברית החדשה וישוע, ולא לעבר שירות ההרשעה שאין בכוחו להסיר את עורלת הלב. שאול מבהיר זאת דרך התנהגותו המופלאה של משה רבנו.

בפרק ג' 1-6 שאול השליח מבהיר ששני דברים חשובים מעידים על טיב שירותו:

1. 1. השינוי לטובה שחל בקרב הקורינתיים עקב שירותו של שאול בקרבם. הם נושעו ופנו מדברי הבל לעבר האמונה בישוע.
2. האדון ישוע מעיד על שאול כי הוא משרת של הברית החדשה אשר בכוחה להסיר את עורלת הלב.

מורי השקר לעומת זאת הסיטו את לב תלמידיהם מהברית החדשה ומאדנותו של ישוע. הם הציגו את שאול כשקרן המתחזה לשליח מטעם האדון.

מורי השקר לימדו ששלמות רוחנית ניתנת להשגה על ידי מילוי מצוות.

מורי השקר גרמו לתלמידיהם לחקות אותם בעוד שאול השליח לימד את תלמידיו לחקות את המשיח.

מורי השקר הציגו את משה בגודל וכבוד שאלוהים לא נתן לו. מה שהם העניקו למשה שלא כראוי, הם למעשה לקחו והסירו מן האדון. זאת תורת שקר!

שאול מוכיח את תורת מורי השקר המנסים לבסס שלמות והצדקה על סמך שירות ההרשעה.

בפסוק 6 שאול השליח אמר משפט שעלול היה להיחשב כאילו הוא תוקף את מצוות התורה, אך לא כך הדבר.

שאול מבהיר שלמרות קדושת מצוות תורת משה הן לא נועדו להסיר את עורלת הלב, אלא ללמד אודות הצורך בהסרת עורלת הלב. כמו כן, לכוון את עם ישראל וכל יראי אלוהים לעבר המשיח כקורבן מכפר חטאים, כדי לקבל את צדקתו.

לפיכך, שאול מוכיח להם קבל עם ועדה שאפילו משה רבנו בעצמו חשב בדיוק כפי ששאול מלמד. גם משה בעצמו פעל בכל יכולתו לכוון את לב עם ישראל לעבר שירות הרוח ולא לעבר שירות ההרשעה. ז"א, גם משה פעל בכל מאודו לכוון את העם לאלוהים, ולא לעבר הכלי עצמו, יהיה קדוש ככל שיהיה.

מורי השקר מושכים את התלמידים אל משה כאילו בו יש את התכלית.

שאול מבהיר להם שאפילו משה אינו מסכים איתם.

איך עשה זאת משה רבנו?

על כך בפסוקים 7-11:

"…ואם שירות של משטר המוות, החקוק אותיות באבן, נמלא כבוד עד כדי כך שבני ישראל לא יכלו להביט אל פני משה בגלל זיו פניו החולף, האם שירות של משטר הרוח לא ימלא כבוד על אחת כמה וכמה?

הרי אם שרות ההרשעה לובש כבוד, כל שכן מרבה להתעלות בכבוד שרות ההצדקה!

הן אפילו מה שלבש כבוד, כבודו היה לאין בגלל הכבוד הנעלה יותר. ואם מה שבטל לבש כבוד, הבלתי חולף נכבד על אחת כמה וכמה!"

 

שאול השליח מציין אירוע הכתוב בספר שמות פרק ל"ד.

אלוהים ציווה על משה לפסול שני לוחות חדשים במקום הלוחות הראשונים שהוא זרק ושבר, כשראה את העם חוטא בחטא עגל הזהב.

כעת משה נצטווה לעלות שוב להר סיני, ולוודא שאף אדם או חיה לא עולים להר חוץ ממנו. במהלך 40 יום וארבעים לילה בילה משה עם אלוהים, לא אכל ולא שתה, אלא כתב את אשר שמע מפיו של אלוהים, וכמובן הכין שני לוחות אבן חדשים.

כאשר ירד משה בחזרה מן ההר, קרן עור פניו.

אהרון אחיו של משה וגם העם פחדו להתקרב אל משה. זיו הפנים של משה הבהיר להם את קדושת המעמד שמשה היה שותף לו.

משה הבחין שבני עמו מחשיבים אותו ליותר ממי שהוא, או במילים פשוטות, משה הבין שזיו פניו הקורנים מסיט את לב העם ועיניהם מאלוהים לעברו, ולכן משה הסתיר את פניו. משה שם כיסוי, מסווה על פניו.

שאול השליח מבהיר לנו את הסיבה.

משה ידע היטב שלא הוא עצמו ולא שני הלוחות הן תכלית התורה, אלא אלוהים בלבד. הרי אנשים נושעו ונחשבו לצדיקים לפני מתן התורה.[1]

משה הסתיר את זיו פניו כדי לא להוות מחסום ומכשול לעם ישראל. ז"א, כדי שלא יתמקדו בו ויחשבו אותו ליותר מעבד יהוה, ליותר מכלי שרת. כדי שלא ישתחוו לו, אלא לנותן המצוות.

משה לא רצה להיות "עגל הזהב" השני אשר עלול להביא את עם ישראל לחטוא שוב ולהיענש על ידי אלוהים.

משה רצה שאלוהים יהיה הדמות היחידה העומדת מול עיני עם ישראל.

לא לחינם נאמר על משה שהוא האדם העניו ביותר שהיה (במדבר י"ב 3).

דוגמא נוספת קיימת בבשורת מתי י"ז, מרקוס ט' ולוקס ט'.

משה, אליהו וישוע מופיעים לפני כיפא, יעקב ויוחנן. רק ישוע היה מלא הוד והדר. כאשר כיפא החשיב את שלושתם כשווי ערך, נעלמו משה ואליהו, ונותר האדון ישוע לבד. אז נשמע קול מהענן אומר: "זה בני אהובי אשר חפצתי בו, אליו תשמעון."[2]

הקול לא אמר: אלו בניי אהוביי להם תשמעו…אלא, זהו בני, אליו תשמעון…

עלינו לוודא שלעולם לא נשכח את המילים הללו והעיקרון הזה.

ההתגלות ההיא הבהירה לתלמידים שישוע הוא האדון והוא העיקר, וכל שאר הנביאים הנפלאים והחשובים הם כלים נהדרים המובילים את שומעיהם אל האדון ישוע. (ראה מילותיו הנפלאות של יוחנן המטביל: "מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן." יוחנן ג 30).

ישומון:

את מי אני עמל להציג ואת שם מי אני עמל להאדיר? האם את שמי או את שם האדון ישוע?

האם יש בדבריי להסתיר את ישוע?

האם אני מכוון אנשים לאדונם, מושיעם או מתיימר להיות המופת האולטימטיבי שלהם?

לאחר שהזכרתי את הסיפור של זיו הפנים של משה, הבה נחזור לדברי שאול לקורינתיים כדי להבין מה התכלית של האזכור מספר שמות ל"ד.

שאול השליח מציג את מצוות התורה (בשם אחר – שרות של משטר המוות) כדבר נפלא, קדוש וטהור.

שאול מבהיר שכבוד אלוהים מילא את מצוות התורה בכך ש:

• הוא המקור שלהן
• מי שלא מילא אותן נענש.

כבוד וזיו מצוות התורה התבטאו בפניו הקורנים של משה ובעובדה שאלוהים אכף אחר מילוי המצוות.

למרות זאת, לא היה בכוח מילוי המצוות להצדיק אדם כלשהו. צדקה נובעת מדמו המכפר של בו האלוהים ישוע וניתנת על סמך אמונה בו בלבד.

כעת שאול מסכם ואומר בדרך של קל וחומר בפסוק 9:

"הרי אם שרות ההרשעה לובש כבוד, כל שכן מרבה להתעלות בכבוד שרות ההצדקה!"

ובפסוק 11 אמר שאול, וממשיך את משקל הקל וחומר:

ואם מה שבטל לבש כבוד, הבלתי חולף נכבד על אחת כמה וכמה.

במילים פשוטות:

אם אלוהים דרש ציות למצוות שאין להם כוח להושיע, ז"א העניק כבוד והדר לשרות של הרשעה, שכל תפקידו להודיע ולומר לכל אדם שהוא אשם, וכל כוחו רק להצביע על הגואל, קל וחומר שאלוהים ימלא בכבוד והדר גדולים יותר את שירות ההצדקה, שבכוחו להסיר את קללת החטא ולהעניק חיים.

אם הצל קיבל כבוד, על אחת כמה וכמה "הגוף" מלא בכבוד (אל הקולוסים ב' 16-17).

באיגרת אל העברים י' 28-31 המחבר אף מדגיש זאת בתוקף ואזהרה רבה:

"…המפר את תורת משה יומת בלי חמלה על פי שני עדים או על פי שלושה-עדים. כמה וכמה גדול יותר יהיה, לפי דעתכם, העונש הראוי למי שרומס ברגלו את בן-האלוהים ומזלזל בדם הברית אשר הוא מקודש בו ומחרף את רוח החסד?…"

שאול ממשיך ומדגיש שכבוד שרות ההצדקה כל כך גדול יותר מכבוד שרות ההרשעה, עד כי שרות ההרשעה נחשב לאין, לעומת שרות ההצדקה.

שאול עשה השוואה דומה באיגרת אל הפיליפים ג'.

אני אקרא מהאיגרת אל הפיליפים ג' 7-11:

"…אבל הדברים שהיו יתרון בעיני (היותי יהודי שומר מצוות), אותם חשבתי להפסד בגלל המשיח. ולא עוד אלא שאני חושב את הכל להפסד בגלל היתרון לדעת את המשיח ישוע אדוני, אשר למענו הפסדתי את כל הדברים. ואני חושבם לפסולת בשאיפתי להרוויח את המשיח ולהימצא בו – באופן שצדקתי לא תהיה לי מן התורה, אלא תהיה זו הצדקה אשר על ידי אמונת המשיח. צדקה אשר מאלוהים היא ויסודה באמונה – כדי לדעת אותו ואת כוח תחייתו ואת השותפות ביסוריו ולהידמות לו במותו, בתקווה שאגיע לתחיה מן המתים."

שאול הפנים את המילים הללו.

לפני שהוא נושע, שאול רדף מאמינים וגרם שחלקם יירצחו (מע"ש ח 1; כב 1-21). על פי המצוות שאותן כל כך דאג לשמור, הוא היה נחשב לרוצח שדינו מוות.

למרות זאת, האדון ישוע בחר בו להיות שליח של הבשורה לחיים.

שאול למד על בשרו שהחסד של ישוע גדול יותר ממשטר ההרשעה של מצוות התורה.

בבקשה שימו לב:

שאול לרגע אינו מנחה או מעודד מישהו לזלזל בתורה, שהרי לולא התורה איך היינו יודעים מי הוא אלוהים?

איך היינו יודעים שאנו חוטאים? (אל הרומים ז' 7-24).

איך היינו יודעים שאנו זקוקים למשיח?

איך היינו יודעים מי הוא המשיח?

ובכן, התורה הקדושה לימדה אותנו את כל אלה[3], ולכן היא מלאה בכבוד אלוהים. היא כלי שאלוהים יצר ולכלי הזה הוא העניק את קדושתו.

יחד עם זאת, לא היה בכוחה לעשות את מה שרק המשיח ישוע יכול לעשות.

כלי לעולם לא יכול להיות קדוש יותר מהיוצר אותו או מהאחד עליו הוא נועד להצביע.

אילו התורה הייתה יכולה להושיע, כי אז מותו של המשיח ישוע בן האלוהים היה לחינם.

בהשוואה בין הצל לגוף, מן הסתם הגוף נעלה יותר. זה כל מה ששאול רצה להבהיר (אל הקולוסים ב 16-17).

שימו לב שוב לפסוק 11: "אם מה שבטל לבש כבוד…"

למה הכוונה?

הברית בחדשה לא עדכנה את הברית שניתנה בסיני. מדובר בברית חדשה ונעלה יותר. בהקמתה של הברית החדשה – במותו מכפר החטאים של האדון ישוע, פגו מרות מצוות התורה. (ראה אל הגלטים ג' 23-25; ד 1-11; אל הקולוסים ב 16-17; אל העברים ז'-י').

אם כן, מה שאול השליח כל כך רוצה שהקורינתיים יסיקו מדבריו?

1. 1. השרות של שאול הינו השרות הנאמן המוביל לחיים והשירות של מורי השקר מוביל לאבדון.
2. 2. משרתי הברית החדשה בדם ישוע הם המשרתים הנאמנים של אלוהים. משרתי שירות ההרשעה המסתירים את הברית החדשה, הם מפיצי בשורת שקר והם אויבי המשיח.

תפילתו של שאול השליח שהקורינתיים סוף סוף יבינו ויזהו את מורי השקר שהחלו לכבוש את ליבם, ויסלקו אותם מליבם וגם מקהילותיהם.

בסיכום דברי השליח בפסוקים 7-18 ניתן לעשות את הטבלה הבאה:

הניגודים בין משטר המוות למשטר החיים, בין שרות ההרשעה לשרות ההצדקה:

ברית סיני	הברית החדשה
1.   שירות האות הכתובה	שרות משטר הרוח
2. שרות של משטר מוות	שרות החיים, הרוח
3. שרות ההרשעה	שרות הצדקה
4. מתבטל	נצחי

לאחר ששאול הבהיר את עליונות משטר הרוח וההצדקה, ז"א, עליונות שירות הברית החדשה על פני משטר ההרשעה והמוות, הוא פוצח במילות שירת ניצחון וביטחון.

הבה נקרא את פסוקים 12-13:

"לכן בהיות לנו תקווה כזאת, יתר עוז (פרהסיה) לנו. ואין אנו כמשה ששם מסווה על פניו כדי שבני ישראל לא יתבוננו אל קץ הדבר המתבטל."

למה בדיוק מתכוון שאול?

מדוע לנו אין מה להסתיר?

מדוע אנו מלאים כל כך בביטחון?

במה שונות המילים שלנו ממילותיו של משה?

פסוקים אלו מתקשרים לפסוק 4 בפרק ג. בגלל המשיח ישוע יש לנו בטחון.

אנו קוראים בשם ישוע ומציגים את בשורת ישוע, לכן אין לנו מה להסתיר.

אנו לא מציגים סמל או צל אלא את הגוף, את האישיות שממנה נבע הצל. ולכן כאשר אנשים רצים אל ישוע שהוא העיקר, אל לנו לעצור אותם. כי אין שם אחר אשר בו יוכלו להיוושע (מע"ש ד 12; יוחנן יד 6).

מי שמביט אל ישוע, הריהו מביט אל הנצחי לא אל הזמני והבטל.

משה רבנו יכול היה רק להציג לפני העם את הסמל, לדבר בתבנית אך אנו יכולים לקרא למשיח בשמו – ישוע!
משה הצביע בסמלים על דבר שעתיד להתגשם, אנו מצביעים על דבר שכבר התגשם ואנו יודעים בדיוק מתי, איך ומה שמו – ישוע!

אנו מלאי ביטחון כי אנו מביטים לעבר מעשה שהסתיים על הצלב והוכיח עצמו. משה כיוון לעבר העתיד כדי שיאמינו.

אנו מביטים בעוז ובטחון כי הצל והסמל התגשמו לנגד עינינו.

אנו לא מדברים בכאילו אלא בפרטי פרטים. מכאן העוז, הפרהסיה.

לסיכום:

1. שרות נאמן הוא שרות הצדקה. שאול אינו מלמד ששרות ההרשעה היה רע, חס וחלילה. הרי אלוהים מילא את שרות ההרשעה בכבודו, אלא, מי שמשתמש בשרות ההרשעה – במצוות התורה – כאילו הן נועדו להושיע, הריהו חוטא לאלוהים, ומוביל אנשים לאבדון ולא להצדקה וחיים.

2. משה רבנו הסתיר את פניו כי פחד שבני ישראל יחשבו שהוא יותר ממי שהוא, וחס וחלילה יתפתו להשתחוות לו או שיסור ליבם מאלוהים ויפנה כלפיו או יראו במצוות את תורת ההצדקה.

האם אנו חס וחלילה מסתירים את אלוהים?

האם אנו לוקחים לעצמנו זכויות או כבוד המגיע לאלוהים?

3. לנושעים המאמינים בישוע יש עוז וביטחון להכריז את הבשורה של ישוע, כי ישוע המשיח הגשים את כל הסמלים והנבואות הקשורות למשיח. האדון ישוע הגשים את כל הנבואות שמשה רבנו ציין לגביו.

לכן, אנו מכוונים אנשים לעבר אישיות שכבר פעלה ומעשיה ממלאים את דפי ההיסטוריה, ופועלה נראה בחייהם האישיים של הנושעים.

אם כן, איך אותם אנשים יכולים לראות ולהפנים את האמת על ישוע?

מתי יסור המסווה מעיניהם?

באיזה כוח ניתן להסיר את העיוורון הרוחני?

מדוע יש עיוורון רוחני שכזה על עם ישראל?

על כך ועוד בשיעור הבא.

[1] בראשית ו' 9; ט"ו 6.

[2] ראה משפט זהה במעמד הטבילה של ישוע במתי ג'. וכן את הדמיון לתהילים ב: בני אתה אני היום ילידיתיך..

[3] אל הגלטים ג' 23-25; אל הרומים ז'.

שניה לקורינתיים ג' 14-18.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

כותרת השיעור: המשיח – המפתח להבנת התורה.

נושא מרכזי של הקטע: שאול השליח מבהיר שבני ישראל מתקשים לראות את האדון ישוע כתכלית התורה מכיוון שהקשו ליבם לשמוע לתורה. אילו היו מחפשים באמת את אלוהים בתורה, אז היו גם מוצאים אותו דרך המשיח ישוע. רק דרך המשיח יכולים לחוות את אלוהים ולחזור לצלם ולדמות המקוריים כפי שנבראנו וכפי שיועד לחיינו.

נושא מרכזי של השיעור: המשיח הינו המפתח להסרת קהות הלב.

בהביננו את הסיבה לקהות הלב בתוך עמנו ובהביננו את המפתח לפתרון, עלינו להתמיד ולהציג את בשורת החירות שאלוהים סיפק בדמו המכפר של האדון ישוע.

רקע משיעור שעבר:

בשיעור שעבר (פסוקים 7-13) שאול השליח הסביר שגם משה רבנו בעצמו ידע היטב שמצוות התורה אינן תכלית התורה אלא המשיח בכבודו ובעצמו – רק בחסדו יוצדק אדם.

לראיה, משה כיסה את פניו הקורנים לאחר שירד מהר סיני.

משה לא רצה שהעם יחשוב שהוא הקדוש אותו צריך לעבוד, או את המצוות.

משה לא רצה שהעם יתמקד בכלי, טהור ככל שיהיה, אלא רק באלוהים.

כמו כן, שאול הבהיר שמצוות התורה שרתו כשירות הרשעה המזכיר לכל אדם בכל עת את אשמתו לפני אלוהים ואת הצורך שלו בישועה מקללת החטא. התורה הצביעה על המרפא, המשיח ישוע, אך לא יכלה להושיע בעצמה.

מצוות התורה הן כלי נפלא ובטח לא התכלית.

שאול הבהיר שאם מצוות התורה – משטר המוות ושירות ההרשעה נמלאו כבוד כה רב, על אחת כמה וכמה (קל וחומר) שירות החיים של הברית החדשה בדם המשיח ישוע, היכול להסיר את עורלת הלב, נמלא בכבוד רב יותר.

במילים פשוטות: שירות הברית החדשה נעלה משירות ההרשעה.

ז"א, שירותו של שאול הינו שירות נאמן ושירות מורי השקר המסתיר את המשיח רק מנציח את אובדנם של תלמידיהם.

לאחר הכירנו את תכלית התורה, את המשיח עצמו, יש לנו הביטחון והחירות להציג את המשיח עצמו, ולא דרך סמלים וצל שאין בכוחם להושיע ולהסיר את עורלת הלב.

בפסוקים 14-18 שאול השליח מסביר בפרוטרוט מהי הסיבה לעיוורונם הרוחני של עם ישראל ומהו המפתח להסרת קהות הלב ולהיוושע:

המשיח – המפתח להבנת התורה

הבה נקרא פסוקים 14-18:

"…ברם ליבותיהם קהו, כי עד היום הזה בקראם בברית הישנה נשאר אותו המסווה בלתי מסולק, שכן במשיח הוא מתבטל. עד היום הזה, כאשר הם קוראים את דברי משה, המסווה מונח על ליבם. אך כאשר יפנה ליבם אל יהוה יוסר המסווה. יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החירות. אבל אנחנו כולנו בפנים מגולים רואים במראה את כבוד יהוה ונהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד יהוה – הרוח."

משלימי הקטע:

א. מדוע עם ישראל אנו מזהה את המשיח ישוע כתכלית התורה (14-15)?

ב. האם נגזר על עם ישראל להישאר לנצח עם קהות הלב? או, מתי ישתנה לב עם ישראל ויחזרו בתשובה כנה אל גואלם ישוע? (16)

ג. איזה שינוי עתיד להתחולל בעם ישראל ובנושעים בכלל? (17-18)

א. מדוע עם ישראל אנו מזהה את המשיח ישוע כתכלית התורה (14-15)?

"…ברם ליבותיהם קהו, כי עד היום הזה בקראם בברית הישנה נשאר אותו המסווה בלתי מסולק, שכן במשיח הוא מתבטל. עד היום הזה, כאשר הם קוראים את דברי משה, המסווה מונח על ליבם.

למה הכוונה במילים: ליבותיהם קהו?

המשמעות המיידית של המילים "ליבותיהם קהו" זה מחשבותיהם התקשו, ובמילים של התנ"ך, עיקשו עורפם.

אלוהים השתמש בביטוי הזה לאורך התורה והכתובים כדי לציין את עקשנות העם בכל הקשור לחוסר כניעתם לרצונו והתמדתם ללכת בדרכם.

שימו לב! לא מדובר בחוסר מידע או חוסר התגלות של אלוהים אל בני האדם או אל בני ישראל, אלא רק בחוסר כניעה לאמת החשופה בפניהם (מלאכי א 11-12). הרי אין עם אחר בעולם שקיבל תורה ישירות מידיו של אלוהים ושאלוהים הלך לפניהם והאכיל אותם יום יום במשך 40 שנה…ועשה לנגד עיניהם ניסים אותות ומופתים…

הטענה של שאול השליח ושאר הנביאים היא שעם ישראל התעקש לעשות את ההיפך ממה שאלוהים דרש ממנו.

הוכחות ועובדות מן העבר:

שאול השליח לא היה הראשון או היחידי שהצביע על הבעיה החמורה של קושי הלב.

מחבר מזמור תהילים צ"ה 7-11 (וכמוהו מחבר איגרת אל העברים בפרק ג' 7-11), מזהיר את עם ישראל לבל יקשו עורפם כפי שעשו אבותיהם עוד בימי המסע במדבר.

"…אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר, אשר ניסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פועלי ארבעים שנה. לכן אקוט בדור ואומר, עם תועי לבב הם, והם לא ידעו דרכי. אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי."

לאורך דורות ועד תקופתו של שאול השליח, ובפועל גם בימינו עם ישראל נשאר עקשן ולא נכנע להוראותיו של אלוהים.

אל תתבלבלו: לבוש דתי וקריאה בתורה אינם קובעים את יראתו וטוהרו הפנימי של אדם.

בפסוק 14 שאול אומר:

"…ברם ליבותיהם קהו, כי עד היום הזה בקראם בברית הישנה נשאר אותו המסווה בלתי מסולק, שכן במשיח הוא מתבטל."

שאול השליח אומר שעם ישראל אומנם קורא בתורה, אך לא מבין אותה, כי בפועל העם אינו מחפש את אלוהים. אילו העם היה מחפש את אלוהים בתורה, כי אז היה מבין את התורה ומוצא את אלוהים.

עם ישראל עד היום מתרגש יותר ממשה מאשר מאלוהים ששלח את משה.

העם עד היום חושב שהמצוות הן התכלית ואינו מבין שהן הכלי והצל המכוון אל התכלית – המשיח (אל הרומים ט 30 – י 4).

על מה בדיוק מדבר שאול השליח?

האם אפשרי הדבר שאדם משקיע כל חייו בקריאת התורה ולימודה ואינו מכיר את אלוהים, ואינו מבין את תכלית המילים שהוא קורא?

כן וכן!

האדון ישוע המשיח בבשורת יוחנן ה' 41-47, וכן הנביא ישעיה בפרק כ"ט 13-14 עונים על השאלות הללו. [ראה גם לוקס ט"ז 29-31].

הקשיבו לתשובת האדון ישוע בנושא זה:

יוחנן ה' 41-47: "אין אני לוקח לי כבוד מבני אדם. ואולם אני מכיר אתכם: אין לכם אהבת אלוהים בקרבכם. אני באתי בשם אבי ולא קבלתם אותי. אם יבוא אחר בשם עצמו – אותו תקבלו.

כיצד תוכלו להאמין בשעה שאתם מקבלים כבוד איש מרעהו ואת הכבוד מאלוהים האחד אינכם מבקשים?

אל תחשבו שאני אטען עליכם לפני אבי. משה אשר שמתם בו ביטחונכם הוא הטוען עליכם.

אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי, כי עלי כתב. אבל אם לכתביו אינכם מאמינים, איך תאמינו לדבריי?"

בבשורת יוחנן ח' 19: אמר האדון ישוע לפרושים: "…גם אותי גם את אבי אינכם מכירים. אילו הכרתם אותי, גם את אבי הייתם מכירים." (ראה גם ח' 42, י"ג 20).

במילים פשוטות: מנהיגיו הרוחניים של עם ישראל לא הכירו את אלוהים. מסיבה זו גם לא יכלו להדריך את העם לאלוהים.

אילו היו נכנעים להוראתו של משה רבנו, כי אז היו מכירים את אלוהים ואת המשיח. (ראה לוקס ט"ז 29-31).

היכן טמונה הבעיה?

האם עם ישראל ומוריו אינם מאמינים למשה רבנו?

הנביא ישעיה כ-700 שנים לפני כן, בפרק כ"ט 13-14, הסביר את הסיבה:

"…ויאמר אדוני: יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו ריחק ממני, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה. לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר."

מה המשמעות?

בני ישראל אמנם קוראים בתורה ולא משים ממנה, ופיהם מלא מילות שבח לאלוהים, אך בפועל, אינם מכירים את אלוהים.

מדוע?

הכרתם את אלוהים תלויה בפרשנות של הרבנים שלהם.

עם ישראל אינו שואף להתעלות בהבנת הפשט ויישומו בחייהם, אלא חכמת היהודי הדתי ועילויו נמדדים על פי הבנת דברי הרבנים.

 

במילים פשוטות וכואבות:

עם ישראל אינו נכנע למשה של התורה אלא ל"משה" של הרבנים.

אילו היו נכנעים לדברי משה בתורה, כפי שכתוב בתורה, כי אז היו גם מכירים את אלוהים ואת המשיח, בן האלוהים.

לראיה:

אותם רבנים אז ועד היום אינם מאפשרים לעם ישראל לקרא וללמוד את הפשט בעצמם, ולהגיע למסקנות השונות ממה שהם קבעו עבור העם.

מי שיעז לגלות אהדה למשיח ישראל, ישוע, עלול למצא עצמו מנודה, מוחרם ומשלם ביוקר רב באופן אישי, עסקי ומשפחתי.

על כך ניתן ללמוד מהכתוב בבשורת יוחנן ט' 22: נידוי: תגובתם ויחסם של הפרושים והסופרים לאלו המגלים חיבה כלשהי לישוע. כל העם פחד וירא מהם.

באיזה שלב התבטא קהות הלב ברמה הגבוהה ביותר?

א. כאשר מנהיגי העם והכוהן הגדול היו חשופים לאותותיו וניסיו של האדון ישוע, ובפה מלא טענו שהוא לא אחר מאשר בעל-זבוב (מתי י"ב 22-32).

ב. כאשר האדון ישוע הקים את אלעזר מן המתים. אז ההנהגה הרבנית דרשה להרוג את שניהם, את ישוע ואת אלעזר כדי להיפטר מההוכחות (יוחנן יא).

אם כן, מדוע המסווה אינו מסולק? מדוע אלוהים אינו מתגלה אל העם כאשר הם קוראים בתורתו?

תשובה: כי הם לא מחפשים את אלוהים דרך דברו.

הם מחפשים את דבר הרבנים. הם מקדשים את הכלי ואפילו אינם מבינים את תכליתו של הכלי (אל הגלטים ג' 23-25).

גם כשהעלו קורבנות הם חשבו שבהקרבת הקורבנות טמון הציות לאלוהים ולא הבינו שמצב הלב זה מה שקובע (ראה דברים י').

עם ישראל אז ועד היום כנוע למצוות הרבנים, ואלה מרחיקים אותם מהמשיח האמיתי, מהאלוהים של התורה.

לדוגמא: אלוהים בא לעולם בדמות אדם.

בראשית י"ח.

שלושה אנשים מופיעים לפני אברהם. אחד מהם הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. זה בדיוק מה שכתוב וזו בדיוק משמעות הפשט.

כל עם ישראל הדתי והחילוני כאחד, ללא יוצא מן הכלל, נכנעים לפרשנות הרבנית שמדובר בשלושה מלאכים, ודוחים בשאט נפש את הפרשנות של הפשט.

הרמב"ם בשלושה עשר העיקרים הקובעים את עקרונות האמונה היהודית רבנית, קבע שאלוהים לא יופיע בדמות אדם. כמוהו אוחזים כל שאר הרבנים כחזית אחידה ועיקשת.

ואיך מכנים את אלו הדוחים את הפרשנות הרבנים ומאמצים את הפשט?

טיפשים, עיוורים, חסרי מרות וכו'. נוצרים!

 

אם כן, איך ראוי לקרא את התורה?

איזו גישה חייב אדם לאמץ אם ברצונו להבין ולהפנים את תורת יהוה?

 

מי שקורא בתורה ומקבל את דברה כפי שהוא, ומבקש מאלוהים בלב כנוע ומלא בכוונה שיגלה עצמו לו, יזכה ויכיר את אלוהים.

מי שקורא בתורה בחשבו שבקריאתה – ישועתו, ונכנע לפרשנות הרבנית, לא יכיר את אלוהים, ויישאר עיוור בכל הקשור לישועה וחירות רוחנית.

עליו נאמר – שלא יראה את מנוחת אלוהים.

 

האדון ישוע שוחח עם נקדימון (יוחנן ג') והבהיר לו: ללא רוח אלוהים, בלתי ניתן:

– להבין את אלוהים

– להבין את תכלית פועלו

– לחוות את כוחו

– להיוולד מחדש – להיוושע!

מה ששאול השליח אומר במילים קשות:

אל לעם ישראל להאשים את אלוהים בדבר.

עם ישראל אינו מחפש את אלוהים אלא את הדת, את הכבוד האישי והלאומי.

עם ישראל מקדש את משה, אך לא את הבוס של משה.

עם ישראל קורא בתורה, אך ניגש אל המילים עם דיעה משוחדת ולא עם לב הכנוע לאלוהים, ואינו מוכן לשמוע ולקבל את האמת.

מי שמחפש באמת את אלוהים – ימצא אותו!

ב. האם נגזר על עם ישראל להישאר לנצח עם קהות הלב? או, מתי ישתנה לב עם ישראל ויחזרו בתשובה כנה אל גואלם ישוע? (16)

"אך כאשר יפנה ליבם אל יהוה יוסר המסווה."

כל שארית עם ישראל עתידה להיוושע! (אל הרומים י"א 26)

מתי?

במהלך החצי השני של תקופת הצרה (מתי כ"ד 15 ואילך, התגלות י"ב).

מדוע רק אז?

כי רק אז עם ישראל יחווה צרה שתסכן את הישרדותו.

בעת כה קשה לעם ישראל, ישכיל העם להבין כי רבניו התעוהו והרחיקוהו מאלוהים (ראה מתי כ"ד 15 ואילך).

חכמי ישראל הציגו לפני העם את צר-המשיח כאילו היה המשיח האמתי המובטח. זאת התוצאה של קהות ליבם…

כשיתגלה פרצופו האמיתי של צר המשיח, הדבר יהיה מאוחר מדי לרבים בעם ישראל.

השארית שתברח למדבר תשקול מחדש את דבר התורה ותקרא לאלוהים באמת ובתום. אלוהים ישים עליהם רוח חן ותחנונים.

כאשר יחזור המשיח ישוע ארצה בסיום צרת יעקב, שארית עם ישראל יביטו לעבר המשיח ישוע באמונה ובתשובה אמיתית.

כך בדיוק אומר הנביא זכריה בפרק י"ב 10. קטעים דומים נמצאים בירמיה ל"א 1, וכן הושע ב' 16-20.

אם כן, דבריו של שאול השליח אכן מוצאים חיזוק בכתבי הקודש.

כאשר עם ישראל יפנה באמת למשיח, לאלוהים, אז יוסר המסווה מעיניהם.

אז ליבם יתרכך לדבר אלוהים. אז רוח הקודש ישנה את חייהם מיום ליום להידמות לאדון ישוע.

ג. איזה שינוי עתיד להתחולל בעם ישראל ובנושעים בכלל? (17-18)

"יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החירות. אבל אנחנו כולנו בפנים מגולים רואים במראה את כבוד יהוה ונהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד יהוה – הרוח."

כאשר עם ישראל יפנה באמת לאלוהים, הוא יראה את המשיח בתורה.

כאשר עם ישראל יפנה אל המשיח לכפרת חטאים, כי אז יטעם את פועל רוח הקודש בחיי כל אחד מבני ישראל ובחיי כל העם.

כאשר פונים למשיח בכוח רוח הקודש, אז מתבטלת ההרשעה (קור"ב ה 21).

אז אין יותר הרשעה – כך בדיוק אומר שאול השליח באל הרומים ח' 1-4:

"…לכן אין עכשיו שום הרשעה על אלא שנמצאים במשיח ישוע, כי חוק רוח החיים שבמשיח ישוע שחרר אותי מחוק החטא והמוות…"

כאשר אין הרשעה, יש חירות

כך באל הגלטים ה' 1

"המשיח שחרר אותנו אלי חירות, לכן עימדו ואל תיכנעו שוב לעול עבדות."

מה יקרה לעם ישראל לאחר שייכנעו למשיח?

אלוהים יעניק להם את כל ההבטחות שהבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.

כולם ייוושעו, ישבו על נחלתם השלמה וישרתו את אלוהים ככוהנים בממלכתו.

החירות של עם ישראל מתבטאת בכך שהעם מאמין במושיעו ישוע ומקיים את תכלית ייעודו – כוהנים בממלכת אלוהים (ראה גם ירמיה לא 30-34).

החירות הרוחנית של עם ישראל ובכלל של כל נושע מתבטא ביישום רצון אלוהים בחייו ללא כל כניעה או מחוייבות למצוות ומסורות אדם.

באותה מידה גם לנו היום: מי שמאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, אינו מורשע בעיני אלוהים, וכעת בכוח רוח הקודש הפועל בו, חי על פי רצון אלוהים.

בכוח רוח הקודש ניתן להתקדם כל יום לעבר דמותו המושלמת של האדון ישוע – מכבוד אל כבוד.

למה הכוונה במילים "מכבוד אל כבוד?

הביאור המדוייק לדעתי הינו: נגדל בכבוד המשיח בכל יום, באופן מדורג, מכבוד "קטן" לכבוד גדול יותר בכל יום עד שנידמה לאדון ישוע.

אכן, המטרה עילאית ותתגשם במלואה בגופנו החדש, אך המטרה ברורה.

מדוע יש איזכור ברור וחשוב של רוח הקודש?

כי רק בכוח רוח אלוהים, יכול אדם לגדול באופן רוחני, להתגבר על תאוות הבשר ולגדול בכבוד המשיח בכל יום.

שאול השליח רוצה לומר בכל המילים הללו:

מורי השקר מרחיקים אתכם מאלוהי התנ"ך, מן המשיח, וממקדים עיניכם בכלי, בין אם זה משה או בין אם זה המצוות, שאין בכוחם להסיר את הרשעתכם.

שירותי נאמן מכיוון שאני מכוון אתכם למשיח, לאלוהים, לתכלית המצוות, ורק ישוע יכול להסיר את עורלת לבבכם ולהעניק לכם חירות.

הדרך לחזור לכבוד הראשוני – צלמו ודמותו של אלוהים, אינה בכוח משה או המצוות, אלא בכניעה לתכלית התורה – למשיח ישוע, ובכוח רוח הקודש.

(פרי הרוח – גלטים ה' 22-23).

לסיכום:

1. 1. קהות לב היא ביטוי של עקשנות ומרידה נגד הוראת אלוהים הברורה בכתבי הקודש. עם ישראל קורא בתורה אך בפועל אינו מחפש את אלוהים וישועתו – כי לדעתם הצדקה שייכת להם מתוקף היותם יהודים.

האם אתה חושב שאינך זקוק לכפרת חטאים וצדקה מאלוהים?

2. 2. הקהות הרוחנית של עם ישראל תסתיים במהלך צרת אחרית הימים. כמה חבל שרק צרה גדולה מהשואה תגרום לשארית עם ישראל לחבק את ישוע כאדון ומושיע.

האם אתה מחכה לצרה כדי להיכנע לישוע?

3. 3. חירות רוחנית היא מתנת אלוהים לילדיו הנושעים בשם ישוע. חירות רוחנית מתבטאת בביטחון ישועתך, בחיי ציות לרצון אלוהים בלבד ולא למסורות אדם.

האם אתה חווה חירות רוחנית?

האם אתה מבין ששירות משיחי נאמן ייתכן רק מתוך חירות רוחנית?

האם אתה גדל בכל יום בכבוד המשיח?

אם לא, אתה עדיין נחשב לעיוור רוחני ורחוק מאלוהים.

אנא שקול כבר היום את יחסך לאדון ישוע.

[16] מע"ש ט' 15.

[17] קור"א ג' 16-17; אל האפסים א' 13-14.

[18] מע"ש כ"ו 10-11.

[19] שמות ב' 11-15.

[20] שמות י"ד 14.

[21] קור"ב ג' 9; אל הגלטים ג' 23-25; במדבר כ"א 4-9.

[22] אל הגלטים ג' 23-25; ד' 1-11; אל הקולוסים ב' 16-17. ראה גם בראשית ט"ו 6; כ"ב 8; ישעיה נ"ג 6. ראה גם דברים י' 12-16; הושע ו' 6; מיכה ו' 6; ישעיה ס"ו 1-3.