האיגרת השנייה לקורינתים פרק ד'

שניה לקורינתיים ד' 1-6.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן

כותרת השיעור: משרת נאמן מציג את כבוד המשיח

נושא מרכזי של הקטע: שאול השליח מבהיר ששירות הבשורה אשר הופקד ביד הנושעים כמתנת חסד מאלוהים, גורם לשינוי חיים. משרתי הבשורה מקרינים את כבוד המשיח, כך שכל אדם שהינו עד לחייהם יוכל לראות את השינוי שרוח אלוהים עושה במשרתי הברית החדשה.

משרתי הבשורה חיים בענווה ואינם עושים רווח אישי משירות הבשורה – כפי שעושים מורי השקר והשליחים מטעם עצמם.

נושא מרכזי של השיעור: משרתים נאמנים של המשיח ישוע חיים על פי אמות האמת והטוהר של האדון ישוע. שירות הבשורה אינו מסתכם רק בהטפת מוסר לאחרים, אלא מתבטא גם בשינוי חיים המפאר את שם האדון ותואם לאופיו.

הבה נקרא פסוקים 1-6:

1. "השירות הזה הופקד בידינו כפי שגם רוחמנו. לכן אין אנו מתייאשים.
2. סילקנו ידינו ממעשי הסתר המבישים. אין אנו הולכים בדרכי מרמה ואיננו מסלפים את דבר אלוהים, אלא מגלים אנו את האמת ובכך אנו ממליצים על עצמינו לפני מצפונו של כל אדם לנגד עיני אלוהים.
3. אך אם נסתרת בשורתנו, נסתרת היא לאובדים.
4. אל העולם הזה עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים לבל יזרח עליהם אור הבשורה של כבוד המשיח אשר הוא צלם האלוהים.
5. הרי לא על עצמנו אנו מכריזים, אלא על המשיח ישוע כאדון, ואילו על עצמנו כעל עבדיכם למען ישוע.
6. האלוהים האומר "יופע אור מחושך" הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח."

 

מבוא:

הפסוק המסיים את פרק ג' מהווה בסיס לפרק ד'. הבה נבאר את פסוק 18 מפרק ג' ונמשיך משם לפרק ד'.

18. "אבל אנחנו כולנו בפנים מגולים רואים במראה את כבוד יהוה ונהפכים לאותו צלם, מכבוד אל כבוד, כמו מיד יהוה – הרוח".

לאורך פרק ג' ובמילים הבאות שאול רומז שאותם מורי שקר אינם מאמינים תמימים שטועים בהוראת הכתובים, אלא, הם מעולם לא נושעו (על כך עוד בפרק ו' 14-18).

מורי השקר אינם מכוונים את תלמידיהם אל כבוד אלוהים, אלא לעבר דמותם ויכולותיהם. רוח אלוהים אינה שוכנת בהם, אור אלוהים אינו קורן מחייהם ולכן גם מסר הישועה אינו בפיהם.

שאול ציין שהוא כמשרת נאמן לישוע, בעזרת רוח הקודש, משתנה יום אחר יום כדי להידמות למשיח – מכבוד אל כבוד. ויותר מכך, כאשר כל הנושעים משרתים את האדון ישוע בנאמנות, כלל האנשים יכולים לראות יותר ויותר ממלוא כבודו של המשיח ישוע (ראה קור"א ט"ו 35-58).

בעוד משה הסתיר את נגה פניו כי פחד שהוא יסתיר את המשיח המובטח, אנו יכולים להראות את המשיח חי בנו, כי המשיח ישוע כבר בא, ואנו משרתים של הברית החדשה שהוא הקים בדמו. בחיינו היומיומיים אנו מעידים שהברית החדשה אכן חיה ופועלת – משנה אותנו כל יום למלוא דמותו של המשיח (אפסיים ד' 13).

למה הכוונה באומרנו – להראות את כבוד אלוהים?

כולנו יודעים שהמשיח גם בהיותו כאדם בארץ, היה מלא בכבוד יהוה.

איך כבוד אלוהים התבטא בחיי היומיום של האדון ישוע כשהיה בינינו?

• האדון אמר רק את אמת אלוהים. לא שיקר, לא סילף ולא עיוות את האמת. [ומה איתנו? האם אנו מחויבים לאמת כפי שישוע מחויב לאמת?]
• האדון הוא טוהר אלוהים – התרחק מחטא. [ומה איתנו? האם חיינו מנותקים מטומאה מוסרית? האם אנו מנסים להתרחק מן החטא כבר בשלב ראשון, כמו שיוסף ברח מבית אשת פוטיפר?]
• האדון הוא ענווה. גם האדון ישוע כיוון את הכבוד לעבר אלוהים האב. [ומה איתנו? האם אנו מכוונים כל דבר לעבר האדון ישוע? או לוקחים את הקרדיט לעצמנו?]
• האדון הוא אהבה. צורכי רעהו היו לנגד עיניו. אינו מתעלם מסבלו של האחר. האדון ישוע ביטא את אהבתו אלינו בכך שמסר חייו כקורבן כפרת חטאים עבורנו. [ומה איתנו? האם אנו רגישים לצרכים של הנזקקים סביבנו?]
• האדון סולח – לא שומר טינה… כתב האשמה שלנו סומר אל הצלב (קולוסים ב' 14). [ומה איתנו? האם אנו מוכנים גם כן לסלוח לחייבים לנו?]
• האדון ציית להוראת אלוהים האב עד תום (אל הפיליפים ב' 8). האדון הלך אל הצלב מבלי להתלונן. [ומה איתנו? האם גם אנו מוכנים לציית עד תום לאחר שתוכנית אלוהים הובהרה לנו?]

האדון ישוע אמר לפיליפוס – "הרואה אותי ראה את האב…". (יוחנן י"ד 9, אל העברים א' 3). ז"א, כבוד האב נראה בבן. [ומה איתנו? איזה כבוד זוהר דרך חיינו? האם אחרים יכולים לומר שכבוד אלוהים נראה בחיינו?]

לפיכך, משרת נאמן החי על פי הנחיית רוח הקודש, גדל בכל יום מבחינה רוחנית, כך שניתן לראות את דמות המשיח בכל יום, ברורה יותר בחייו.

כמו שנגה המשיח האיר את פניו של משה כשירד מהר סיני, ובדרך זו ציין אותו כמשרת נאמן של אלוהים, כך כבודו של האדון ישוע חייב להיראות, ונראה בחייהם ובמעשיהם של משרתיו הנאמנים. וכאשר קהילה שלמה "זוהרת", כי אז העדות גדולה ורבה ומפארת את אלוהים.

חיינו צריכים לגדול באמת, בטוהר, בענווה ואהבה.

שאול השליח היה באמת משרת נאמן, ולכן יכול היה לומר לקורינתיים (קור"א י"א 1): "…לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח." (ראה גם מע"ש כ' 18-21, אל הפיליפים ג' 17, תסל"ב ג' 7-10). במילים פשוטות, בואו אחרי אל הכבוד…

מי שילך אחרי שאול השליח, או אחרי משרתי האדון הנאמנים, יתבגר רוחנית וחייו ישקפו את כבוד האדון ישוע (ראה את דברי שאול לגלטים – ד' 19).

אדם שכזה יכול לומר: בואו אחרי, אני הולך אחר המשיח ישוע.

תוכן עניינים (משלימי הקטע):

א. מהו הכוח הפועל בתוכנו ומניע אותנו לשירות הבשורה? (פ. 1)

ב. מה השוני שרוח הקודש מחולל במשרתי הבשורה? (פ. 2)

ג. מדוע משרת הבשורה צריך להתמיד בשירות נאמן, גם אם שירותו זוכה בעיקר לבוז ודחיה? (פ. 3-6)

א. מהו הכוח הפועל בתוכנו ומניע אותנו לשירות הבשורה? (פ. 1)

"השירות הזה הופקד בידינו כפי שגם רוחמנו. לכן אין אנו מתייאשים…"

שאול מגן על תוקף היותו שליח ושירותו האותנטי, ובאותו משפט תוקף בעקיפין את מורי השקר הפועלים בקרב הקורינתיים.

1. השירות הזה…למה מתכוון שאול?

א. בפרק ג' 5-6 שאול מפרט ומציין שהכוונה לשירות הבשורה של הברית החדשה. ז"א להיותו שליח ונציג של בשורת ישוע המשיח אשר בדמו המכפר הקים את הברית החדשה. ראה חיזוק במע"ש כ' 24, כ"ו 16, אל הרומים ט"ו 15-16, קור"א א' 1-4, אל האפסים ג' 7-8, אל הקולוסים א' 23,25, טימ"א א' 12, ב' 7, טימ"ב א' 11.

ב. בפרק ד' 7, שאול השליח מכנה את השירות הזה: אוצר. והאוצר הזה טמון בגופנו. כך אף אדם לא יחשוב שהפעולות הנפלאות והתוצאות של השירות הן בכוחו, אלא רק בכוח רוח הקודש.

2. שירות הבשורה הינו מתנת חסד שמופקד ביד הנושעים שאלוהים בוחר.

א. מתנת השירות היא חלק מרחמי אלוהים עלינו.

מה שהיה מגיע לנו זה עונש, זעם אלוהים, ובמקום זאת הרעיף אלוהים עלינו רחמים. ז"א קבלנו משהו שאינו מגיע לנו (ראה טימ"א א' 13).

ב. מתנת השירות היא חלק מהמתנות הרוחניות שאלוהים מעניק. זו הפקדה שאלוהים בריבונותו מחליט למי להעניק. אף אחד מאיתנו אינו בוחר אילו מתנות שירות הוא רוצה. אלוהים בחסדו מאפשר לנו להשתתף בשינוי פני החברה כדי להתכונן לשובו למלוך על העולם. זה כבוד גדול. לכל אחד מאיתנו אלוהים מעניק תפקיד, וזאת על פי חכמתו הריבונית.

באיגרת הראשונה לקורינתיים י"ב 11 כתוב: "…ואת כל הדברים הללו פועלת אותה רוח אחת החולקת כרצונה לכל איש ואיש."

שאול השליח מרחיב עוד בנושא בהמשך פרק י"ב.

ג. באיגרת לאפסים בפרק ד' 7 כתוב: "…אבל לכל אחד ואחד מאיתנו הוענק חסד כפי המידה שהעניק לו המשיח…"

שאול השליח לא בחר להיות שליח של האדון ישוע.

אדרבא, אילו היה הדבר תלוי בו, הוא היה ממשיך לרדוף מאמינים עד חורמה.

בשעה שהיה במרדף אחר מאמינים בישוע, נתגלה אליו האדון ישוע בדרך לדמשק. שם אמר לו האדון ישוע כי בחר בו להיות שליח לבשורה (מע"ש ט' 15, כ"ב 14-15).

לבחירתו של שאול היו עדים נאמנים – כל שאר השליחים האמינו וידעו ששאול שליח מטעם האדון ישוע.

מעבר לכך קיבל שאול השליח כוחות על טבעיים אשר נועדו לאמת את מסר הישועה אשר בפיו. בפרק י"ב 12 הוא אמר: "…הרי אותות ההיכר של השליח נעשו בקרבכם במלוא סבלנות, באותות ובמופתים ובגבורות."

אם כן, אלוהים בחר בנו כדי להיות ילדיו, ולכל אחד מאיתנו גם העניק כישורים שבעזרתם הוא מצפה ודורש מאיתנו לשרת אותו כמשרתי הברית החדשה.

3. משרתי הבשורה פועלים בשרות האדון ובכוח האדון – לכן אינם מתייאשים.

אלוהים אינו שולח את משרתיו להילחם נגד רשויות ושררות וכוחות העולם הבא ללא הנשק המתאים.

אלוהים אינו מעניק מתנת שרות בלי הכלים להוציא לפועל את אותה מתנה.

אם צבא אנושי מעניק לחייליו את מיטב כלי הנשק כדי לנצח את האויב, קל וחומר שאלוהים יעניק למשרתיו את כל הכלים הנחוצים כדי לנצח גם את האויבים הקשים ביותר – הרשויות והשררות של השטן בכבודו ובעצמו.[1]

מדוע שאול אומר בנחישות שמשרתי הבשורה אינם מתייאשים? (הכוונה – שאיננו מרימים ידיים ומפסיקים את שירותנו בעת סבל והתנגדויות?)

מדוע שאול השליח אינו מתכוון לוותר על המאמינים בקורינתי לטובת מורי השקר?

מדוע אף אחד מאיתנו, ילדי אלוהים הנושעים, לא צריך להתייאש מלהמשיך ולשרת את האדון על פי היעוד של אלוהים לחייו?

א. רוח הקודש, אלוהים בכבודו ובעצמו שוכן בכל אחד מילדיו. אנו מקדש אלוהים. רוח הקודש השוכן בתוכנו חזק יותר מרוח השטן השוכן בעולם.

(קור"א ג' 16, אל האפסים א' 13-14, יוח"א ד' 4).

ב. אלוהים העניק לנו את כל כלי הנשק הרוחניים כדי להתמודד מול כל נכלי השטן (אל האפסים ו' 10-18). הכוונה להתמודד נגד התנגדויות של שונאי הבשורה מכל הסוגים ובכל המקרים. לרדיפה בתמיכת השלטונות וכן גם מקרב בני עמנו או בני משפחתנו המתנגדים לאמונתנו בישוע.

ג. אנו לא מתייאשים כי לנגד עינינו אנו כל העת רואים את ההבטחה שאלוהים מכין לנאמנים לישוע. האדון יקים אותנו מן המתים כפי שהקים את האדון ישוע מן המתים (ד' 14, יוחנן ט"ז 20, 33).

האדון ישוע התמיד וסיים את שירותו על הצלב, ולא נתן למוות ולאיום כלשהו להסיט אותו מלהשלים את השירות שאלוהים האב נתן לו.

אנו לא מתייאשים כי ראינו את ישוע קם מן המתים. כי האדון שלנו ניצח את המוות, והמוות הינו האויב הגדול ביותר.

אנו לא מתייאשים משירות כי עינינו אל כס הכבוד של אלוהים.

ב. מה השוני שרוח הקודש מחולל במשרתי הבשורה? (פ. 2)

"…סילקנו ידינו ממעשי הסתר המבישים. אין אנו הולכים בדרכי מרמה ואיננו מסלפים את דבר אלוהים, אלא מגלים אנו את האמת ובכך אנו ממליצים על עצמינו לפני מצפונו של כל אדם לנגד עיני אלוהים."

השרות הזה שקיבלנו, יחד עם רוח הקודש השוכן בנו, משנה את חיינו.

במילים פשוטות ובהמשך לפסוק ראשון, רוח אלוהים אכן פועל בתוך המאמין והופך אותו יום יום להידמות לישוע ומכשיר אותו לשירות הבשורה הקדושה.

פרי הרוח (אל הגלטים ה' 22-23) כולל את כל תכונות האופי של האדון וכעת אנו משתנים בכל תכונת אופי כדי להידמות לו.

בשורה קדושה מחייבת משרת החי חיים קדושים כפי שחי אדון הבשורה.

אנו שגרירי המשיח ישוע (קור"ב ה' 20). מסיבה זו שאול השליח מתאר את חיי הנושעים המשרתים בנאמנות: מכבוד אל כבוד. בכל יום מתקרבים לסגנון חייו מלאי הכבוד של האדון ישוע.

שאול השליח מציין באופן נחרץ שמשרתי הבשורה חייבים לחיות על פי אותן אמות מידה של טוהר הבשורה. ההצהרות הפומביות שלהם והכרזת האמונה שלהם חייבת להיות תואמת לחייהם האישיים.

משרת נאמן ואותנטי לא ישקר.

משרת נאמן של הברית החדשה לא יסלף ויעקם את דבר אלוהים כדי להצדיק את חטאיו ותאוותיו.

המילה "יסלף" ביוונית משמע – Adulterating ובפרק ב' 17 נכתב – עושים מסחר בדבר ה'… מסלפים את האמת כדי להתאימה לצרכיהם הלא קדושים.

בפרק ה' 11 שאול אומר: חיינו גלויים לעיני מצפונכם.

משרת נאמן לא יוציא דיבה על אחר.

משרת נאמן לא ישתמש בבשורה ככלי לרווח אישי על חשבון אחר. לא ייקח מה שלא מגיע לו מאלוהים. לא יגזול ממה שניתן לעזור לנזקק.

משרת נאמן הינו עבד לאמת של אלוהים. משרת נאמן מכבד את סמכות הכתובים ואינו מעמיד את דעתו כעליונה לכתוב הברור.

חייו של המשרת הנאמן של הבשורה הם חיים שקופים

 

משרת נאמן מלמד בנאמנות את דבר אלוהים וכך מאפשר לכל דורש לבדוק את אמיתות הלימוד על פי הדוגמא האישית של חייו.

שירותו של משרת הבשורה (זאת אומרת – כל נושע החי עבור האדון ישוע) הינו שירות באור. הכל גלוי לעיני אדם ולעיני אלוהים. כך בדיוק גם כתוב בבשורת יוחנן ג' 21: "…אולם עושה האמת בא אל האור למען ייגלו מעשיו, כי נעשו באלוהים."

משרת נאמן אינו מסתיר חטא ופשע. חייו גלויים ושקופים לעיני כל. משרת נאמן של הברית החדשה מתוודה על כל חטא ופועל לדרוש שלום.

המילים הללו עמדו בניגוד לסגנון חייהם של מורי השקר.

מכיוון שרוח הקודש לא שכנה בהם, האדם הישן שלט ברמ"ח אבריהם.

• פיהם וליבם לא היו שווים.
• חייהם לא היו שקופים לבני הקהילה.
• הם היו זאבים בעור של כבשים. לא לחינם הם שנאו את שאול. הוא זיהה אותם וידע בדיוק מה הם מחפשים בקרב הקורינתיים.
• כל קוראי האיגרת יכלו להבין שאותם אלו שמנסים לכבוש את ליבם, הם ההיפך מהדוגמאות ששאול מציג.
• הוא משרת נאמן של ישוע – הם מורי שקר ומתעים.
• הוא – וכך כל נושע נאמן, מוכן להשתתף בייסורים של האדון ישוע – ז"א, לחיות את הקדושה גם במחיר אישי וחברתי גבוה. הם, מורי השקר, לא יסבלו עבור ישוע כי הם רודפי תענוגות (אל הפיליפים ג' 18-19)
• הוא (שאול) נושע. משרת הבשורה נושע…הם (מורי השקר) אובדים.

לסיכום פסוקים 1-2:

א. שירות הבשורה לכבוד שם המשיח הינו מתנת חסד שניתנת מאת אלוהים על סמך בחירתו הריבונית, לאלו מבין הנושעים. שאול מציין זאת בין היתר כדי לרמוז שאותם מורי שקר, שמן הסתם יתכן ומאמצים תארים שאלוהים לא נתן להם, הם הם אלו המתגנדרים בשירות שלא קבלו מאת האדון. הוא שאול משרת נאמן של הברית החדשה וכבוד המשיח נראה בחייו.

ב. מתנת השירות בשם המשיח ולכבוד המשיח מושכת אש ומעמידה את המשרת בסכנה אמיתית, בין אם מהקרובים לו המתנגדים לאמונתו או מהשלטונות המתנגדים לאמונה בישוע.

מכיוון שמתנת השירות, הזכות לשרת את האדון ישוע ומסר הברית החדשה, מגיעה עם מלוא כוחו של אלוהים, אין למשרת הבשורה את הבחירה להתייאש. כוח אלוהים שבו ודוגמת החיים והתקומה של האדון ישוע מן המוות, מהווים מופת המחזק את ידי המשרת בכל מצב ובכל מבחן.

בעת קושי יש לנו כתובת: [ראה תהילים י"ג 6: "…ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך אשירה ליהוה כי גמל עלי."]

• תפילה
• נחמת הכתובים – בטחון בהבטחת אלוהים
• עידוד הקדושים (עידוד ותמיכה משאר המאמינים)

ג. חיי משרתי הברית החדשה שקופים לעיני כל. את האדון אנו מייצגים. רוחו פועל בחיינו כך שכבודו נראה דרכנו. האם האנשים שעדים לחייך מזהים את כבוד אלוהים גדל בך בכל יום?

ג. מדוע משרת הבשורה צריך להתמיד בשירות נאמן, גם אם שירותו זוכה בעיקר לבוז ודחיה? (פ. 3-6)

3. "…אך אם נסתרת בשורתנו, נסתרת היא לאובדים.
4. אל העולם הזה עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים לבל יזרח עליהם אור הבשורה של כבוד המשיח אשר הוא צלם האלוהים…"
5. הרי לא על עצמנו אנו מכריזים, אלא על המשיח ישוע כאדון, ואילו על עצמנו כעל עבדיכם למען ישוע.
6. האלוהים האומר "יופע אור מחושך" הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח."

בפסוקים 3-6 שאול ממשיך להסביר שמשרתים נאמנים עתידים לחוות דחיה, רדיפה וסבל. רוב האנשים עתידים לדחות את מסר הבשורה של הברית החדשה בטענה שמדובר בטיפשות, בדבר בלתי אפשרי או בלתי הגיוני.[2]

אם כן, איך על משרת הבשורה להגיב כאשר בשורתו נדחית בכוח?

מה על משרת הבשורה הנאמן לעשות כאשר רוב שומעיו או יקיריו מבזים אותו ואת האדון ישוע, עליו הוא מכריז?

בפסוקים 3-6 שאול מסביר מדוע משרת הבשורה צריך להתמיד בשירות נאמן, גם אם שירותו זוכה בעיקר לביקורת, בוז או דחייה.

א. הבשורה גלויה וידועה

שאול השליח מבהיר שבשורתו אינה נסתרת. הוא מכריז את האמת באוזני כל. – ראה תיאור מצעד הניצחון עם ישוע בפרק ב' 14-16 — אינו בוש בבשורת המשיח[3] ואינו מפסיד שום הזדמנות להודיע את האמת ולחיות על פיה בכל מקום גם במחיר אישי גבוה.

בפרק ג' 12-13, שאול אומר: יש לנו עוז… ז"א, אנו אומרים את הבשורה בפומבי ובעוצמה…ז"א, אם האחרים אינם מבינים, זה בטח לא בגלל חוסר הבהירות של שאול…זו רק אשמתם.

ב. דחיית הבשורה היא סימן לחוסר ישועה!

שאול השליח מסביר שדחיית הבשורה של הברית החדשה על ידי אותם מורי שקר וחסידיהם, אינה בגלל טעות בהוראתו או במסר של שאול, אלא נובעת מחוסר הישועה של אותם מורים.

אל לנו להתפלא. גם כשהאדון ישוע המשיח לימד וחולל אותות ומופתים, רוב האנשים דחו אותו ואת המסר שלו בזלזול ובוז.[4] הבעיה אינה בלוגיקה של ההסבר או בטיב המורה, אלא "בטיב המילוי" של השומעים.

אם כן, איך ניתן להסביר שבשורה הנשמעת באופן ברור על ידי בחיר שליחי המשיח ישוע אינה מובנת ואינה מתקבלת על ידי רבים?

מה הבעיה? האם הבעיה בשליח, בנו או בשומעים בלבד?

שאול השליח מוכיח שהמתנגדים לשירות הברית החדשה עיוורים לאמת. התנגדותם לבשורת ישוע מהווה הוכחה שהם מעולם לא נושעו.

שאול השליח מסביר את הסיבה: הם נכבשו (לפחות זמנית) על ידי אל העולם הזה – הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו. השטן עיוור את שכלם!

איך אל העולם הזה עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים?

1. בכל הקשור לדחיית הבשורה בקרב יהודים:

המנהיגים הרוחניים של עם ישראל לא הכינו את לבבם לדרוש את אלוהים – כפי שעשה עזרא הכוהן (ז' 10) ולכן פספסו את תכלית התורה – אמונה ובטחון באלוהים.

הם התמקדו במשני ובצל במקום בעיקר. גאוותם מנעה מהם לקבל ביקורת ולתקן את טעותם.

הלימוד המסולף והשקרי אודות המשיח, על ידי גדולי הרבנים לאורך כל הדורות, יצר מסך כבד על עיני ליבם של רוב עם ישראל.[5] השקר אודות המשיח האמיתי אשר נלמד לאורך דורות הסתיר את האמת, הסתיר את המשיח האמיתי מעיני עם ישראל.

מנהיגי העם זכו למעמד מכובד וסמכותי, ובכלים שכאלו הציגו שקר במקום את אמת אלוהים. השקר שלימדו מנהיגי העם הרוחניים שקע בלב רבים ונחשב מבחינתם לאמת על פיה הם חיו. נא לזכור שאחוז הקוראים בקרב עם ישראל במאה הראשונה היה כ- 5% בלבד![6] רבים הסתמכו על הוראת המנהיגים הרוחניים כאילו היו דובריו של אלוהים.

הלימוד השקרי הפך לסמכות אלוהים ולא הכתובים עצמם (ישעיה כ"ט 14-15). אנשים מילאו אחר מצוות רבנים כאילו מילאו אחר תורת אלוהים.

השקר שנלמד שנים כה רבות כבש כל פינה בלב העם, עד כי רוב העם החשיב את ישוע, אלוהים הבן לשטן, כאשר זה הלך ביניהם (מתי י"ב 22-32).

יוחנן השליח בבשורתו בפרק י"ח 38-40, מציין את עומק העיוורון הזה כאשר העם ביקש לשחרר פושע מורשע בשם ישוע בר-אבא, במקום את האדון האמיתי, ישוע בן האב.[7]

אל תטעו: אותם רבנים פרושים שאיתם האדון ישוע התעמת, לא לימדו את תורת משה, אלא את פרשנותם המוטעית לתורת משה (מתי כ"ג).

אותם רבנים לא הציגו נאמנה את משה רבנו, אלא את המשה שהם ציירו במוחם וליבם. לו היו מלמדים את משה רבנו האמיתי, כי אז גם הם היו חסידי ישוע, כי משה לימד אודות ישוע (לוקס ט"ז 29, 31, כ"ד 27, 44, יוחנן ה' 45-46, מע"ש כ"ב 22-23, כ"ח 23, אל הגלטים ג' 23-25, ד' 1-11).

מכאן, אחת מהדרכים בהם השטן השתמש כדי לעוור את עיני בני ישראל מן האמת, זה על ידי כניעתם ללימוד השקרי והמעוות מפי מנהיגיהם הרוחניים. האדון ישוע מבהיר זאת באופן ישיר ונחרץ בבשורת מתי כ"ג.

2. בכל הקשור לעיוורון רוחני בקרב הגויים.

אל העולם הזה, השטן, לא פסח על ליבם של הגויים.

א. ניטרול עם ישראל ממשימתו להיות כוהנים לאלוהים בגלל דחיית המשיח, מנע מהם להביא את הבשורה לכלל קצוות תבל.

ב. הגויים לא זכו לנגישות לדבר אלוהים אלא להיות חשופים לפילוסופיות רבות המתיימרות לתת תשובה לקיום העולם ותכלית האדם. מעבר לכך, עולמם היה מלא בכישופים, פעולות שטניות על טבעיות שהסתירו במסך עבה ביותר כל קרן אור.[8]

שאול השליח ציין זאת באיגרת הראשונה לקורינתיים א' 18-25:

18. "… הן דבר הצלב הוא סכלות בעיני האובדים, אך לנו הנושעים הוא גבורת אלוהים,
19. שהרי כתוב: "אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר."
20. איה החכם? איה הבקי בתורה? איה המתפלמס של העולם הזה? האם לא שם האלוהים את חכמת העולם לאיוולת?
21. ומאחר שבחכמת האלוהים לא השכיל העולם לדעת את אלוהים באמצעות חכמה, ראה אלוהים לנכון להושיע את המאמינים על ידי הכרזה שנחשבת לסכלות.
22. הנה היהודים מבקשים אותות והיוונים מחפשים חכמה,
23. אבל אנחנו מכריזים משיח צלוב, אבן נגף ליהודים וסכלות בעיני היוונים.[9]
24. אולם לנקראים הן מקרב היהודים הן מקרב היוונים – משיח שהוא גבורת אלוהים וחכמת אלוהים.
25. הן "סכלות" אלוהים חכמה מבני אדם, ו"חולשת" אלוהים חזקה מבני אדם."

תכלס, אחד מהדרכים של השטן להסתיר את האמת המושיעה היא על ידי הפצת אין ספור שקרים. על ידי הצגת אין ספור תיאוריות שכל אחת טוענת להיותה – האמת.

אני אצטט מהאיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב' 9-12:

"…את הרשע אשר ביאתו היא בהתאם לפעולת השטן, מלווה בכל גבורה, באותות ובמופתי שקר. ובכל תרמית רשע המיועדים לבני האבדון, וזאת מפני שלא קבלו את אהבת האמת אשר יכלו להיוושע בה. על כן אלוהים שולח להם מדוחים להטעותם להאמין לשקר, למען ידונו כל אשר לא האמינו לאמת אלא חפצו בעוולה."

מדוע שאלוהים יאפשר לשטן למלא את העולם בשקרים?

זה חלק מעונשו של אלוהים על עולם המעדיף למלא את תאוותיו במקום לחפש את בורא העולם הזועק מתוך נפלאות הבריאה (תהילים י"ט)

אילו שקרים כובשים את לבבות בני האדם היום?

• הביטחון בעצמנו, בחכמתנו ובכוחנו שאנו מסוגלים בעצמנו לדעת ולעשות טוב יותר. שקר הגאווה המונע מאיתנו לשקול כראוי ולבקש יעוץ בענווה.
• תורת האבולוציה המתנגדת לבריאת העולם על ידי אלוהים כפי שהתנ"ך קובע
• מיסטיקות למיניהן – ראה קבלה וכו'
• כל מגוון הדתות בעולם – איסלם, בודהה, הינדואיזם, מורמוניזם, עדי יהוה וכו'.
• פרשנות רבנית שגויה אודות המשיח. האדון ישוע כך אמר על הפרושים והסופרים (מתי כ"ג)
• תוכניות לימוד בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה. כולם מאמצים את תורת האבולוציה ודוחים את אמת הכתובים. הם רואים בתנ"ך מקצוע ספרותי ורובם אינם רואים במילים סמכות אלוהית.
• תכניות בטלוויזיה ובשאר ערוצי המדיה. בקושי ניתן למצא תוכניות המפארות את כתבי הקודש ומלמדות על פיהן.

עוד איך אפשר להסתיר את האמת?

על ידי הפחדה ואיום על ילדי אלוהים. על ידי השתקת פיות של ילדי אלוהים כדי שיפחדו לומר את אמת הבשורה שבכוחה להושיע.

אם כן, מדוע רבים כל כך דוחים את מסר הברית החדשה הכתובה לאורך דפי התורה, נביאים וכתובים?

הבעיה אינה טמונה בכישלונם של המבשרים. (פסוק 4)

"אל העולם הזה עיוור את שכלם של הבלתי מאמינים לבל יזרח עליהם אור הבשורה של כבוד המשיח אשר הוא צלם האלוהים…"

לקח ומסקנה:

כל מבשרי הבשורה הפועלים לאורך שנים בנאמנות והקרבה צריכים להתעודד.

דחיית מסר הבשורה וההתנגדות החריפה לישוע מצד השומעים נובעת מפעולת רוח השטן הפועמת בלב האובדים.

אין הדבר אומר שאל לנו לבדוק ולבחון עצמנו בכל יום, ולהסביר בחכמה ובהירות רבה יותר את הבשורה, אך הסיבה הבסיסית והעיקרית לדחיית הבשורה נובעת מעיוורון רוחני בקרב השומעים. עלינו להתמיד ולהכריז את הבשורה ולהתפלל לישועת עמנו ושאר בני האדם.

כל הקורא את השורות הללו שואל מיד:

איך השטן קיבל כזו סמכות?

ממי הוא קיבל את הסמכות להיקרא "אל העולם הזה", או "שר העולם הזה?

כדי לענות על השאלות הללו, ודרכן להכיר את האויב האמיתי מולו אנו ניצבים, הבה נקדיש מספר דקות של לימוד רקע אודות השטן.

1. 1. רקע לגבי השטן:

כידוע לנו מכתבי הקודש, השטן אינו אלוהים ואינו אל. השטן הינו מלאך בדרגת כרוב, אשר נברא בשלמות והיה בכיר לכל יצורי המלאכים שברא אלוהים. שמו היה הילל בן שחר. נתונים לגביו נמצאים בדברי הנביא ישעיה י"ד 12-14, וכן בדברי יחזקאל כ"ח 13-16.

מאחר שהשטן חטא בחטא גאווה, הוא סולק מתפקידו הרם. אלוהים גזר את דינו לאבדון נצחי באגם האש – באחרית הימים.

על מנת להינצל מגזר הדין, השטן החל לנסות להפר את תוכניתו של אלוהים. אם יצליח ולו להפר הבטחה אחת, יוכיח השטן שהוא באמת אלוהים.

השטן אינו לבד במערכה הקשה הזו. שליש מכלל המלאכים בחרו להצטרף אליו, ומאז הם כליו להרע (ראה בראשית ג', פטר"א ה' 8, התגלות י"ב 4).

א. ממתי הפך השטן להיות שר העולם הזה? אל העולם הזה?

כאשר אלוהים ברא את העולם והאדם בו, קבע אלוהים שהאדם יהיה שליט על הבריאה. ז"א, שהאדם הינו נציגו הבכיר של אלוהים על כל אשר נברא (בראשית א' 26-31).

אדם וחווה שנועדו להיות שליטי הבריאה מטעם אלוהים – חטאו.

בנפילתם במרמת השטן, הם סולקו מנוכחות אלוהים וקללת החטא באה עליהם, על כל הבריאה ועל כל הבאים מאדם וחווה. הם איבדו את מקומם והפסידוהו לשטן.

שם באותו רגע מקולל, מסרו אדם וחווה את שרביט שלטונם לידי השטן. מאז, נקרא השטן: שר העולם הזה.

לאור הכתוב באיגרת אל האפסים ב' 2, השטן נקרא גם: אל העולם הזה.

מדובר בשר אשר לו השלטון בספירת הביניים (הכוונה לעולם החומרי הזה שבו אנו חיים), ורוחו פועלת עתה בבני המרי.

כן, זה נשמע רע, אך זו האמת.

כמו שרוח אלוהים חיה, שוכנת ופועלת בגוף הנושע, כך רוח השטן חיה ופועלת בגוף הלא נושעים.

יוחנן השליח בפרקים י"ב 31, י"ד 30, ט"ז 11, מתאר את השטן בשם: שר העולם הזה.

ב. אז מדוע שאול השליח מכנה אותו אל?

בני העולם הזה ממש מאמינים לשקרים של השטן ונכנעים לשקרים אלו כאילו הוא אל. אין הכוונה שכל הכנועים לו מודעים לכך, אך הלא נושעים כנועים לשקרים שהכניעו אותם כאילו היו דבר אלוהים חיים.

לדוגמא: שאול השליח היה כנוע לדבר הפרושים כאילו היו דבר אלוהים חיים.

השטן הוא כאילו האל של כל הכנועים לו. הוא אינו האל של הנושעים כי אנו מודעים לזהותו האמיתית.

2. מה עושה השטן – שר העולם הזה?

א. שאול כבר אמר לנו באופן כל כך ברור: אל העולם הזה עיוור את שכלם של הבלתי נושעים. הוא ממלא את העולם בשקרים כך שהאדם הרגיל יתקשה למצא את האמת או להאמין לה גם כאשר ישמע אותה…

ב. השטן אינו מתעסק רק עם הבלתי נושעים אלא את עיקר זמנו הוא מבלה בלהפיל את ילדי אלוהים בחטא ולהרוס את עדותנו.

שמעון פטרוס אומר זאת במילים כל כך ברורות וישירות:

"היו ערים ועימדו על המשמר. אויבכם השטן משוטט כאריה שואג ומחפש לו לטרוף מישהו…" (פטר"א ה' 8-9)

השטן רווה נחת רב כאשר אנו מתפתים ליפול בחטא, נוטשים התחברות משיחית… וכל זה מסיבות לגמרי צודקות והגיוניות…

ג. לעיתים השטן ישמח לעשות לנו את מה שעשה לאיוב כדי שניפול בעדותנו ונשפיל את שם האדון ישוע.

3. עד מתי השטן יאחז בתואר: אל העולם הזה? שר העולם הזה?

החדשות הטובות הן שמעמדו ותוארו הנוכחי של השטן זמניים ביותר.

א. עוצמתו של השטן כשר ואל העולם הזה ימשיכו עד לחזרתו של האדון ישוע ארצה.

בספר דניאל פרק ב' אנו למדים מתוך הנבואה שם שכאשר המשיח ישוע יחזור ארצה, הוא ימוטט את שלטון הגויים בעולם וימלוך על העולם בעצמו.

 

ב. בספר ההתגלות י"ט 11 – כ' 6 כתוב שכאשר המשיח ישוע יחזור ארצה בסיום תקופת צרת יעקב, השטן ייזרק לשאול ויהיה שם במאסר למשך 1000 השנים בהם ישוע ימלוך על העולם מציון אשר בירושלים.

לאחר מלכות אלף השנים של המשיח בעולם, ישוחרר השטן ממאסרו בשאול לתקופה קצרה ביותר, רק כדי להנהיג את המרד האחרון של חסידיו, אשר בעקבות זאת ייזרקו השטן וכל שאר חסידיו לאגם האש לנצח נצחים.

4. איך מתגברים על נכלי אל העולם הזה?

א. לקרא את כתבי הקודש וללמוד אותם

אני אומר דבר שישמע פוגע ולא נעים. רוב המאמינים משקיעים הרבה יותר זמן בקריאה של ספרות חילונית, סיפורי עלילות חסרי ערך נצחי חיובי, וכמובן עיתונים.

כמה שזה לא נעים, השטן מנצח את אלו שמוחם עשיר יותר ברומנים חילוניים מאשר בפסוקים. הדרך להתרחק מן השקר וגם לזהות את השקר, זה על ידי המלאות והעשרה באמת עצמה – האמת הזו היא כתבי הקודש.

בכל פעם שנרים רומן חילוני או עיתון, הבה נעשה חשבון – האם זה שווה יותר מדבר אלוהים? האם יש לספר הזה ערך נצחי? האם השקעת הזמן הזו מפארת את אלוהים? האם אני מאזן בין קריאת ספר חלוני לקריאה בכתבי הקודש?

ב. עלינו לעמוד יציבים באמונה.

לא להטיל ספק באמת של אלוהים ובהבטחות שלו. שמעון פטרוס אמר באיגרתו הראשונה ה' 9-11:

"עימדו נגדו יציבים באמונה, בידיעה שאותן הצרות עוברות על אחיכם אשר בעולם. ואלוהי כל חסד אשר קרא אתכם אל כבודו לעולמים במשיח ישוע, אחרי סבלכם המעט הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם. לו הכבוד והגבורה לעולמי עולמים. אמן."

לעמוד יציבים באמונה זה לנוח על ההבטחות שאלוהים העניק בכתבי הקודש לילדיו הנאמנים. ראה תהילים י"ג 6: "…ואני בחסדך בטחתי יגל ליבי בישועתך, אשירה ליהוה כי גמל עלי."

• אלוהים לא יעזוב אותנו. (אל הרומים ח' 34-39)
• רוחו שוכן בתוכנו והוא חזק יותר מרוח השטן שבעולם (יוח"א ד' 4)
• רבים יותר עימנו מאשר עימם (מל"ב ו' 16)
• אלוהים העניק לנו את כל כלי הנשק המתאימים למלחמה רוחנית…(אל האפסים ו 10-18). משמעות הפסוקים היא להזכיר לנו שהביטחון שלנו מושלם כאשר אנו עומדים בישוע. חיים ומיישמים באמונה את הוראותיו. שם אנו חזקים. לעמוד בישוע זה כמו להתכסות בו.

 

ג. תפילה.

לא לחינם אנו מצווים להתפלל תמיד (תסל"א ה' 17).

התפילה מציינת את תלותנו באלוהים והיא מהווה מרכיב בקשר האינטימי ביננו לאלוהים. אלוהים יעצור התערבות או ברכה עד שנתפלל ונבקש.

בגת שמנים האדון ישוע אמר לתלמידים שיתפללו כדי שיהיה להם כוח לעמוד במבחני האמונה (מרקוס י"ד 38).

 

ד. התחברות עם מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית.
מאמינים בוגרים בדרך כלל כבר חוו את הניסיון שאנו חווים כרגע. הם כבר טעמו את כוחו של אלוהים ונאמנותו לילידיו. טוב להתעודד בקרבת מאמינים בוגרים באמונה שיכולים לחזק אותנו לעמוד בניסיון בהצלחה.

– נשים ליבנו איש אל רעהו…אל תעזבו את אסיפותיכם (אל העברים י' 24-25)

– אל הגלטים ו' 1-2: עיזרו איש לרעהו, תקימו איש את רעהו ברוח של ענווה.

ה. ציות!
ראה הקשר לקור"ב י' 1-6. בציות שלנו אנו מבטאים את אמיתות וחוזק אמונתנו. הציות שלנו גורר עימו את ברכת אלוהים ומעורבותו בחיינו.

מכאן, עלינו להמשיך לבשר כי אין שם אחר אשר בו ניתן להיוושע (מע"ש ד' 12).

נמשיך לבשר את בשורת הברית החדשה כי: ישוע הוא הדרך והאמת והחיים. אף איש אינו יכול לבוא אל האב אלא דרך ישוע. (יוחנן י"ד 6).

 

ובכן, מדוע משרת הבשורה צריך להתמיד בשירות נאמן, גם אם שירותו זוכה בעיקר לבוז ודחיה?

בפסוקים 3-4 למדנו שהמשרת הנאמן צריך להתמיד בשירות הבשורה כי הפסול אינו במסר של הבשורה אלא בלב השומעים. אל העולם הזה, השטן, עיוור את ליבם (פ. 3-4).

משרת נאמן של הבשורה חייב להמשיך בשירות הבשורה מסיבה נוספת והיא:

5. "…הרי לא על עצמנו אנו מכריזים, אלא על המשיח ישוע כאדון, ואילו על עצמנו כעל עבדיכם למען ישוע.
6. האלוהים האומר "יופע אור מחושך" הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח…"

לא על עצמנו אנו מכריזים:

• מי הם אותם משרתים אחרים שכן מכריזים על עצמם?
• מה משמעות המילים הללו?
• מה שונה התנהגותו של משרת נאמן מהתנהגותם של משרתים אחרים?

הבה נזכיר לעצמנו את הנושא של פסוקים 1-6: משרת הברית החדשה מציג את כבוד המשיח. אלו שאינם משרתים של הברית החדשה מציגים דבר אחר.

כל אדם מציג את מי שחי ופועל בתוכו.

עניין של תרבות: self-promotion

עלינו לזכור ששאול שחי לפני כאלפיים שנים השתמש במטבע לשון וסגנון כתיבה והסבר המובן לבני זמנו.

בעת העתיקה, מרצה היה מציין את יכולותיו ואסמכותיו כדי להלל ולהרים את שמו… במילים פשוטות, הדיפלומות שלהם היו הכתרים שלהם וכרטיס הכניסה לכל מקום בעל שם ומעמד. לפיכך, המילים: 'מכריזים על עצמנו', מתייחס להאדרה העצמית של אדם כלשהו אודות עצמו.

א. מה מכריזים מורי השקר האובדים?

כאשר שאול השליח אומר: "הרי לא על עצמנו אנו מכריזים", הוא מבדיל את עצמו כמשרת הברית החדשה, מאלו האובדים המתנגדים לו ופועלים נגדו (אותם מורי השקר שכובשים לבבות בקרב המאמינים בקורינתי, בבשורה שאינה מושיעה – ראה קור"ב י"ב 5, 9). שאול השליח פגש את כבוד וזוהר המשיח ושם באותו מפגש בדרך לדמשק, הענווה נחרטה על ליבו. הוא יודע היטב את מעמדו ומידתו מול כבוד המשיח ישוע.

– אותם מורי שקר לא נושעים לא פגשו את אלוהים ולכן הם משתמשים בדוגמת חייהם וחיי אנשים כמוהם כמופת ותכלית. הם ממוקדים בעצמם. מאדירים את שמם ויכולתם:

בפרק י' 12 אומר שאול:

"אין אנו מעיזים לכלול עצמנו עם כמה מאותם אנשים המשבחים את עצמם, גם לא נעז להשוות  עצמנו אליהם. הללו מודדים את עצמם כשהם משמשים קני מידה לעצמם ומשווים את עצמם לעצמם, ואינם אלא חסרי בינה."

למרות שהם מציגים עצמם כמשרתי אלוהים, אלוהים לא שלח אותם אלא השטן בכבודו ובעצמו. את כבוד השטן הם מפיצים.

אותם מורי שקר אינם מפיצים את בשורת הישועה של המשיח ישוע.

רוח השטן מנווטת את חייהם ומשתמשת בהם כדי להסיט את ילדי אלוהים מדרך הישועה, ומהוראת האמת של המשרתים הנאמנים של הברית החדשה.

באיגרת אל הגלטים ד' 17 שאול השליח תיאר את המניעים הפסולים של מורי שקר שכאלו:

"האנשים הללו מקנאים לכם שלא לטובה. רצונם להרחיק אתכם כדי שאתם תקנאו להם."

אותם מורי שקר דיברו והתנהגו כאילו הם דואגים לבגרותם הרוחנית של הקורינתיים ושואפים לקדמם לחיי קדושה, אך בפועל, הם עשו את הבאות:

1. הם פעלו להרחיק את הקורינתיים משאול, ממשרת נאמן של הברית החדשה כדי שלא יהיו חשופים ללימוד נכון של כתבי הקודש, כדי שלא יהיו חשופים לבשורה המושיעה בדם המשיח ישוע. מורי שקר ינסו להרחיק אותנו מן האמת, ממשרתי האמת
2. הם מקנאים בחירות שיש לכם בישוע! ישועה על סמך אמונה ולא על סמך שלמות של קיום מצוות שמרותן פגה ומסורות אדם (גלטים ה' 1)

הם מנסים לגרום לכם לאמץ את דרכם ומתגאים בכל נפש שהצליחו לכבוש לדרכם. כמו אינדיאנים שהתגאו במספר הקרקפות שאספו, אותם מורי שקר מתגאים במספר הנפשות שכבשו לטובת דרכם. ודרכם היא דרך של מסורות ודעת אדם ולא דרכו של משה בתורה. גאוותם מניעה אותם ולא כבוד המשיח ישוע.

– מורי השקר האובדים לא ישתתפו בייסורי המשיח. הם ישאפו לשירות שבצדו נוחיות, רווח וכבוד אישי. מורי השקר ראו בצאן אלוהים קרש קפיצה לדבר משתלם יותר… מקור לרווח אישי וניצול.

– אותם משרתים של 'אל העולם הזה' (הכוונה לגרעין הפעיל המתנגד לבשורה ולמשרתי הברית החדשה) לא מקבלים ביקורת ולא נכנעים לדעת אלוהים. גאוותם הדומה לזו של השטן הממלא אותם, אינה מאפשרת להם להודות בטעות (ראה פרי הבשר באיגרת אל הגלטים ה' 19-21).

ב. מה מאפיין את התנהגותם ומוקד חייהם של משרתי האדון הנאמנים?

שאול ושאר השליחים הנאמנים, הם שליחים של ישוע, שגרירים של המשיח. מכוונים את חייהם ואת עיני לבבם של תלמידיהם לעבר המשיח.

המשרת של האדון נצלב עם המשיח, ולא עוד הוא חי אלא המשיח חי בו וכעת הוא חי עבור המשיח (אל הגלטים ב' 19-20).

מוצא פיו של משרת נאמן אינו פרי דעתו אלא המסר שקיבל מאת שולחו – המשיח ישוע. לפיכך, משרת נאמן של הברית החדשה מכריז כל העת את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

משרת נאמן של האדון מכוון כל אדם לישועה בדם ישוע כי רק כוח רוח הקודש יכול לשנות חיים. להסיר את העיוורון הרוחני ולהוליד מחדש מבחינה רוחנית.

מהיכן נובעת סמכות דברינו ובשורתנו?

סמכות מילותינו נובעת מהיצמדותנו לכתובים עצמם. זה המינוי שלנו ולא שום דבר אחר.

כאשר אנו מצטטים את דבר הבשורה וצמודים לדבר האדון – כוח מילותינו והכרזתנו ככוחו של השולח אותנו. והרי אנו רוצים שמסר הבשורה שלנו ישנה חיים ומצבים, יכבוש לבבות וישנה את העולם כך שכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון.

מה מעניק לשאול את הכוח והשלווה לומר שהוא עבד המשיח ישוע, ולחיות חיי הקרבה עבור אחרים?

ידיעת האדון!

ככל שהכרתך את האדון ישוע עמוקה יותר, כך תוכל יותר להעניק ולהשתתף בייסוריו של האדון. כך תוכל להתמיד לעמוד מול התנגדויות.

לאור הנאמר עד כה, לאור העובדה ששאול כמשרת הברית החדשה מפיץ את אור המשיח, הוא מבין מדוע ההתנגדות לו ולמסר שבפיו כה גדולה וחריפה.

רוח השטן שמסלפת את האמת ועומדת כמסך על עיני האובדים, גורמת להם לשנוא ולהתנגד לאמת.

שאול כמשרת הבשורה מבין שזו דרכם של האובדים העיוורים מבחינה רוחנית, לפגוע בישוע, הוא שאול רק עבדו של המשיח.

כמשרת נאמן של המשיח, הוא מוכן גם להשתתף בייסורי המשיח ולספוג את ההתנגדות והדחיה בהבנה.

שימו לב!

שאול מבהיר שהוא עבדו של האדון ישוע בעבור הקורינתיים.

שאול אינו עבדו של הקורינתיים. מדוע?

ככזה הוא היה מחויב להשמיע להם את שהם רוצים לשמוע או לומר את שהם מכתיבים לו.

כעבדו של האדון ישוע בעבורם, הוא אומר את מילותיו של האדון, את מסר הברית החדשה כפי שהאדון קבע, עבור שירות הישועה בקרב הקורינתיים.

גם אנו (שמשים וזקני קהילה), משרתים בקהילה ומוכנים לעשות בהקרבה עבור צאן אלוהים.

אך לא להתבלבל.

אנו עבדי האדון עבורכם.

אנו חייבים לתת דין וחשבון על כל מילה ומחשבה שלנו, לאדון.

לכן, תפקיד משרתי הקהילה והבשורה זה לא לומר ולעשות כדי לספק את מאווי בני האדם, יהיו אשר יהיו, אלא את רצון אלוהים – לאור הכתוב בכתבי הקודש במדויק, באמונה, ביטחון ואהבה.

באותה מידה, מוטלת על הקהילה האחריות לבדוק את טוהר הלימוד כפי שעשו המאמינים בבריאה (מע"ש י"ז 11).

בפסוק 6 שאול השליח אומר:

6. האלוהים האומר "יופע אור מחושך" הוא הגיה אור בליבנו להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח…"

בפסוק 6 שאול השליח מציין נתונים מספר בראשית ומספר ישעיה. חיבור הנתונים הללו בהקשר של ישועתנו נועד להדגיש את העובדה שהכוח להושיע ולהסיר את העיוורון הרוחני הינו אותו הכוח הנדרש בבריאה.

א. בראשית א: בבראשית אלוהים ברא את האור הפיזי במילתו. לולא אלוהים היה בורא אור, החושך היה נשאר. מה שמסלק את החושך, זה האור (יוחנן ג').

אותו כוח ריבוני, אלוהים, הכניס את האור הרוחני שלו, את עצמו לתוך גופנו, כדי שנאיר את האור של המשיח לעולם.

אלוהים בחסדו הסיר את המסווה מעינינו ובכוח רוח הקודש נולדנו מחדש על סמך אמונתנו בישוע. באיגרת אל הקולוסים א' 13-15 שאול אמר לקולוסים: "הן האב הצילנו משלטון החושך והעבירנו אל מלכות בנו אהובו, אשר בו לנו הפדות, סליחת החטאים."

ב. אלוהים הגיה אור בליבנו…

רבותי, אדם יכול להפיץ רק את האור שנמצא בו.

מילותיו של שאול השליח דומות לנבואת ישעיה הנביא בפרק ט' 1: "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם."

האדון ישוע אמר בבשורת יוחנן: "אני אור העולם…"

ז"א, אלו אשר נולדו מחדש ונושעו מפיצים את אור המשיח ישוע שנמצא בהם. רוח אלוהים היא רוח המשיח, והנוכחות שלו בחיינו משנה את אופיינו הקודם כך שידמה לאופיו של המשיח ישוע. זה פרי הרוח. האהבה והשמחה והשלום עם שאר תכונות האופי של המשיח, מהוות אור בעולם של אובדים הכנועים לפרי הבשר

ג. מדוע שאול מציין את הלב כאיבר המכיל את האור של אלוהים?

כתבי הקודש מציינים את השינוי הרוחני, לידה מחדש בהסרת עורלת הלב.

"…יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אות כתובה. שבחו אינו בא מבני אדם, כי אם מאלוהים." (אל הרומים ב' 29, ה' 5, ו' 17, י' 9-10, קור"ב א' 22, גלטים ד' 6, אפסיים ג' 17, תסל"א ג' 13). כך גם ניבאו נביאי התנ"ך: ירמיה ל"א 30-34.

שאול מבקש לציין שלא מדובר בשינוי קוסמטי חיצוני, אלא בלידה מחדש, בקבלת תכונות אופי של המשיח שנועדו תקן את המעוות שקיים (אל הגלטים ה' 22-23).

בקרב מורי השקר לא חל שינוי פנימי. מתק שפתיהם זה תכסיס לרמות. אצל משרתי הבשורה הנאמנים, חל שינוי. הם בריאה חדשה בידיו של אלוהים ולכבודו.

(המשך פסוק 6): "…להאיר דעת על אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח…"

איזה דעת מפיצים משרתי הברית החדשה?

את הבשורה אשר בכוחה לשנות חיים, להסיר עיוורון רוחני, להציל ממוות נצחי ולהעניק חיי נצח.

אלוהים הבן ישוע המשיח בא לעולם כדי למות כקורבן מכפר חטאים, לשאת על עצמו את זעם אלוהים האב. האדון ישוע מת בצליבה, נקבר בקבר וקם לתחיה מן המוות ביום השלישי. מאז הוא יושב לימין האב, בדיוק כפי שכתבי הקודש ניבאו. המאמין בו נושע, חטאיו נסלחים וצדקת המשיח נחשבת לו לצדקה. אל הרומים י' 9-10, ישעיה נ"ג.

מדוע מצופה ממשרתי הברית החדשה להפיץ את בשורת הישועה למרות ההתנגדות העזה?

שאול הסביר את העובדה הזו באיגרת אל הרומים י' 14-17.

ישועה באה על סמך שמיעת הבשורה וקבלתה באמונה.

למשרתי הברית החדשה ניתנה זכות גדולה להציג את הבשורה שבעזרתה אנשים יכולים להפוך מעיוורים לרואים – מבחינה רוחנית.

לבשורה שאנו מופקדים עליה יש הכוח להסיר ולנצח את רוח שר העולם הזה שכובש כל כך הרבה נפשות בעולם. ראה ישעיה ל"ה 2-5: "…אז תפקחנה עיני עיוורים ואוזני חרשים תיפתלנה…"

ובקיצור: את האדון ישוע אנו מכריזים, כי רק לו הכוח להסיר את החושך ולשנות את האובדים לנושעים.

ובמילה אחרת:

ישועת אדם דורשת את אותו הכוח שנדרש בבריאה.

זה בכוחו של אלוהים ולא בכוחו של אדם.

לכן, אם אנו רוצים לראות פעולות ושינויים בגודלו של אלוהים, עלינו להכריז את טוהר בשורת אלוהים.

איך אם כן נגה המשיח, אור כבוד אלוהים נראה בחיי היומיום שלך?

• דרך חייך האישיים – ציות לדבר אלוהים שבכתבי הקודש. כאשר אתה מציית לכתוב, אתה מוכיח שאתה משרת האדון, ילדו הנושע.
• אתה מתרחק מן החטא.
• אתה רעב לקרא וללמוד את כתבי הקודש
• ממלא את חובותיך האזרחיות למדינה
• חייך מאופיינים בקדושה וטוהר בכל תחום. עבודה ונישואין.
• אתה מאמין שאלוהים יעד את המין רק במסגרת הנישואין
• אינך מתנקם או שומר טינה
• אתה שמח לסלוח ולרדוף שלום
• אינך מרכל או מתייחס לאנשים באיפה ואיפה.
• אתה לא מתכחש לאמונתך בישוע.
• אתה מכריז את הבשורה הטהורה כפי שהיא כתובה.

אלוהים הבן ישוע המשיח בא לעולם כדי למות כקורבן מכפר חטאים, לשאת על עצמו את זעם אלוהים האב. האדון ישוע מת בצליבה, נקבר בקבר וקם לתחיה מן המוות ביום השלישי. מאז הוא יושב לימין האב, בדיוק כפי שכתבי הקודש ניבאו. המאמין בו נושע, חטאיו נסלחים וצדקת המשיח נחשבת לו לצדקה.

• אתה כנוע למצוות אלוהים ולא מצוות אנשים ומסורות אדם.
• אתה רגיש לצרכים של אחרים.
• אתה מתחבר שאר המאמינים
• אתה משרת בגוף המשיח, בקהילה, על פי מתנות הרוח שלך ועל פי יכולותיך.

מי שמהנהן בחיוב לסעיפים שקראתי, הריהו מעיד שנגה אלוהים בקרבו והוא מציג את כבוד המשיח ישוע.

מי שטוען להיותו מאמין בישוע ואינו מקיים את הסעיפים הללו, הריהו חוטא ונושא את שם אלוהים לשווא.

מי שטוען שקשה לחיות על פי כללים אלו, הריהו צודק!

צריך את כוח אלוהים – רוח הקודש כדי לחיות כך באמונה וביטחון.

אך את הכוח הזה בדיוק אלוהים העניק לכל אחד מילדיו הנושעים.

כאשר אנו מדברים על צדקה אך לא חיים כך, אנו נושאים את שם אלוהים לשווא. כאשר אנו לא חיים כפי שאנו מלמדים, אנו צדקנים ושקרנים.

כאשר אנו חיים בדרך המשיח, אז אנשים יכולים לראות במו עיניהם איך ממלאים את תורת אלוהים.

סיכום:

1. שירות עבור המשיח (שירות הבשורה) הינו מתנת חסד מאלוהים ומתבסס על כוחו ואמיתות דברו של אלוהים. את האדון אתה מכריז ולכן אל לך ולי להתייאש כאשר רבים דוחים או בזים לבשורה.

2. הדוחה את בשורת הישועה מוכיח את עיוורונו הרוחני.
   הבעיה אינה בך המבשר הנאמן או באמיתות הבשורה אלא בשומעים האובדים. זכור, ההתנגדות היא למשיח, אנו רק שגריריו. ככל שתכיר את האדון יותר, תשאף להשתתף יותר בייסוריו ותעמוד איתן גם בקשיים.

3. יש צורך בכוח אלוהי כדי להושיע ולהסיר את העיוורון הרוחני. אלוהים בחסדו הכניס את רוח המשיח לחייך ולחיי, ואת הכבוד הזה אנו מפיצים בכל מילה ופועל בחיינו. את זאת עלינו להתמיד ולעשות גם אם מתנגדים לנו.

[1] אל הרומים ח' 34-39, אל האפסים ו' 10-18, יוח"א ד' 4. מל"ב ו' 16.

[2] קור"א א' 23.

[3] אל הרומים א' 16.

[4] בשורת מתי י"ב 22-36.

[5] קור"ב ג' 15: "…המסווה מונח על ליבם…". ראה גם י' 3-12.

[6] פרופ' בר-אילן: ראה ציטוט בספר 'תכלית התורה' בהוצאת המכללה הישראלית למקרא. עמוד 79.

[7] לוקס כ"ג 18, מתי כ"ז 17, מרקוס ט"ו 11.

[8] ראה את פרעה ומכשפיו בספר שמות ז' ואילך, דניאל ב'.

[9] ראה ישעיה ח' 14-15, תהילים קי"ח 22-23.

שניה לקורינתיים ד' 7-15.

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן

כותרת השיעור: חזות מתעתעת. אוצר בכלי חרס

נושא מרכזי של הקטע: שאול השליח מבהיר מדוע שרות הבשורה חייב לבוא יחד עם מלוא כוחו של אלוהים.

נושא מרכזי של השיעור: משרתי המשיח אינם פועלים עבור המשיח בכוחם. אינם נלחמים נגד רשויות ושררות בכוח הבשר אלא בכוח רוח אלוהים. יחד עם השירות שאלוהים מיעד לחיינו, אנו מקבלים את הכלים הנחוצים לבצע שירות מושלם. מסיבה זו, אל לנו לקבוע את סיכויי ההצלחה של השירות על פי חזותו החיצונית של אדם. מי שנבחר להציג את כבוד המשיח, גם זוכה לקבל את כוחו של המשיח. מסיבה זו למשרת הבשורה אין סיבה להתייאש אלא לראות את ההשתתפות בייסורי המשיח כהשתתפות בכבוד המשיח.

הקדמה:

בפסוקים 1-6 (כהמשך ל-ג' 18), שאול מבהיר שמשרת נאמן של המשיח ישוע מכריז ומשקף את כבוד האדון ישוע. שאול מוסיף ומפרט שההתמודדות של משרתי הבשורה אינה רק עם בני אדם, אלא נגד השטן בכבודו ובעצמו שכבש את ליבם של הלא נושעים.

כל הקורא את מילותיו של שאול ומביט עליו היה אומר:

אתה מסוגל להאיר את כבוד המשיח ישוע?

אתה מסוגל לעמוד מול כל המתנגדים הללו עם הקשרים הפוליטיים והחברתיים?

אתה שנראה חולה, מקומט ומרופט מסוגל להיות אבוקת האור של בן האלוהים?

נו באמת…האם אתה חולם?

בפסוקים 7-15 שאול מסביר מדוע משרת נאמן של ישוע ימשיך לשרת בנאמנות מול כל מכשול או אתגר, למרות מגבלותיו הפיזיות מבלי להתייאש.

פסוקים 7-15:

7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

תוכן עניינים:  שימו לב לסדר ההגיוני…

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9)
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)

"ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו…"

פסוק 7 פותח במילה: אבל (ברם).

משמע, מה שנאמר לפני כן נשמע בלתי הגיוני או בלתי ניתן ליישום.

כעת שאול השליח מציג נתון חשוב השווה לקלף הג'וקר המשנה את כל המשוואה.

כאמור, המתנגדים לשאול, אותם מורי השקר שהחלו לכבוש את ליבם של המאמינים בקורינתי, טענו ששאול אינו שליח וכן ששאול שיקר לקורינתיים.

כעת, בנוסף לדברי הדיבה שהוציאו נגדו כדי לפסול את אופיו, מורי השקר פוסלים את שאול גם על פי מראהו החיצוני.

במלים פשוטות: "ראו איך נראה שאול! חלש, מרופט, חולה ונכה (אל הגלטים ד' 13-15).

האם נראה לכם, קורינתיים יקרים, שאלוהים יבחר בנפל (reject) שכזה כדי להאיר את כבודו?"

שאול השליח יודע גם יודע שחלק מהקורינתיים נופלים במלכודת הזו ולכן אומר להם בפרק י' 1: "אני אשר בעמדי לפניכם חלוש אנוכי…"

וכן בפסוק 4: "…לפי מראה חיצוני בוחנים אתם את הדברים!"

ובפסוק 10: "…אך בעמדו לפנינו בגופו הריהו חלש ודברו חסר ערך."

על מנת לענות על ההשפלות והביקורות, שאול מסביר מדוע גם גוף כושל ופגוע יכול ומסוגל להציג את כבוד המשיח באופן המפאר את אלוהים.

היכולת לשרת ולעמוד איתן מול כל התנגדות ואתגר אינה נובעת מהגוף עצמו וממראה חיצוני, אלא מכוח רוח אלוהים השוכן בתוך הגוף. כל המבזים ודוחים את משרתי הברית החדשה רק על סמך חזותם החיצונית עתידים להתפלא…

 

למה מתכוון שאול באומרו: האוצר הזה?

האוצר ששאול מתכוון אליו הוא השירות שאלוהים הפקיד בידו וגם הכלים דרכם הוא עתיד למלא את הייעוד שלו בדרך המכבדת ומפארת את האדון ישוע.

במקרה של שאול מדובר בשירותו כשליח (ראה חיזוק במע"ש כ' 24, כ"ו 16, אל הרומים ט"ו 15-16, קור"א א' 1-4, אל האפסים ג' 7-8, אל הקולוסים א' 23,25, טימ"א א' 12, ב' 7, טימ"ב א' 11)

שאול מחזק את הטענה הזו כבר בפרק ג' 5 באומרו: "…לא שאנחנו בעצמנו מוכשרים באופן שנחשוב כאילו משהו נובע מעצמנו, אלא שכשרנו בא מאת אלוהים."

מתנת השירות היא חלק מרחמי אלוהים עלינו (ד' 1).

מה שהיה מגיע לנו זה עונש, זעם אלוהים, ובמקום זאת הרעיף אלוהים עלינו רחמים. ז"א קיבלנו משהו שאינו מגיע לנו (ראה טימ"א א' 13).

היכן נמצא האוצר הזה?

בגופנו.

איך שאול מתאר את גופנו? ככלי חרס! וביוונית – כלי אדמה. כלים שבירים וחלשים.

מדוע ששאול ישתמש באנלוגיה שכזו? כלי חרס = גוף האדם.

• להזכיר לנו את המקור ממנו נוצרנו. נוצרנו מעפר ואלוהים בחסדו הפך את העפר לדמות חיה המסוגלת לעשות דבר כלשהו.
• כדי להדגיש שכל הצלחה ויכולת אינה אלא חסד מאלוהים ולא דבר שנוכל לזקוף לזכותנו. כך נשאר ענווים, כי רק ענווה משקפת כראוי את כבוד המשיח ישוע.

שאול מלמד שגוף האדם אינו אלא מעטפת המכסה את הכוח האמיתי.

ומי שוכן בגופנו?

רוח הקודש!

כן, אלוהים שוכן בגופנו הנחות והחלש ובנוכחותו מעניק לנו גם תכונות אופי חדשות וגם את הכוח לרצות ולעשות את השירות שאלוהים קבע וייעד לחיינו (קור"א ג' 16-17, אל האפסים א' 13-14, אל הגלטים ה' 22-23, אל הפיליפים ב' 12-13). מדובר באוצר בלתי נתפס! גם תפקיד וגם כוח אלוהי להוציא לפועל את התפקיד.

זיכרו מה אמר האדון ישוע לתלמידיו לפני שעלה למרום: "…אבל בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ…" (מע"ש א' 8)

בפרק י' 4 אומר שאול: כלי מלחמתנו עצמתם אינה מבשר ודם…

אמת, מכיוון שאנו נלחמים נגד השטן, אנו זקוקים לכלי נשק רוחניים שרק אלוהים יכול לספק. והוא מספק גם מספק לילדיו. הוא נלחם עבורנו ודרכנו,

כך לא נזקוף את ההצלחה לנו ולא נעודד את גאותנו.

ומה עשה אלוהים לשאול השליח כדי שיישאר עניו למרות ההצלחות והכוחות שאלוהים העניק לו?

שאול השליח אמר בעצמו את המילים הללו בפרק י"ב 7-11:

"…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.

על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.

אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה רבה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.

משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."

שאול הבין את החשיבות בענווה ככלי לשירות אותנטי ונאמן. שאול הבין היטב שדווקא החולשה הפיזית שלו היא המפתח לעוצמת כוחו של אלוהים הפועל דרכו.

לו היה חזק ועשיר, כי אז היה יכול לחשוב שכל הצלחותיו נובעות מכוחו ועושרו.

מסיבה זו שאול העדיף להישאר חלש פיזית כדי ששירותו לאדון יישא ברכה גדולה יותר. כך אלוהים יהיה במרכז.

שאול מינף את החולשה הגופנית שלו כדי להוכיח שכבוד אלוהים מודגש ונראה יותר דווקא דרך חייהם של משרתים חלשים וענווים.

את השיעור הזה הוא כבר לימד את הקורינתיים באיגרתו הראשונה בפרק א' 26-29:

"אחי, ראו מי אתם שנקראתם: לא רבים מכם חכמים מבחינת העולם הזה, לא רבים חזקים ולא רבים רמי יחש. אבל אלוהים בחר בכסילים אשר בעולם כדי לבייש את החכמים, ובחלשים אשר בעולם כדי לבייש את החזקים. בנחותים אשר בעולם ובנחשבים לפחותי ערך בחר אלוהים, בדברים שהם כאפס, כדי להשפיל עד לאפס את הדברים הקיימים, למען לא יתהלל איש לפני האלוהים."

 

כאשר אלוהים משתמש בכלי-חרס לעשות דבר בסדר גודל של אלוהים, כולם מבינים שיד אלוהים הייתה בדבר ואלוהים זוכה לכבוד ולפאר.

שאול השליח אינו מציין חידוש כלשהו בכל הקשור לשירות עבור אלוהים.

א. משה רבנו

אלוהים בחר במשה אך לא כשהיה בשיא כוחו אלא לאחר שבילה 40 שנה במדבר והתנסה כרועה צאן.

משה ניסה לשחרר את בני עמו מעול מצרים בכוח הזרוע שלו, ולא בכוח זרוע אלוהים.

לאחר שמשה למד להכיר את אלוהים טוב יותר, הוא נהיה עניו.

כאדם עניו, משה יכול היה לשרת את אלוהים ולשקף את כבוד אלוהים.

כשהיה עניו, אלוהים עזר למשה בכל.

כל כוחו של אלוהים עמדו למשה בכל אשר יעשה בשירות אלוהים.

ב. הדוגמא הנעלה ביותר היא האדון ישוע המשיח.

אלוהים הבן בא לעולם בגוף אדם, כלי-אדמה, חרס.

ובתוך הגוף הזה שכן מלוא האלוהות (אל הקולוסים ב' 3).

בגוף המשיח שכנו כל אוצרות החכמה והדעת…

ואיך הגיבו רוב בני האדם כלפי האדון ישוע, המשרת הנאמן?

הם בזו לו. ראה ישעיה נ"ג.

הם לא העריכו אותו.

חזותו החיצונית הייתה להם לרועץ!

הענווה של האדון ישוע הוכיחה את נאמנותו לאלוהים האב, אך יחד עם זאת העניקה לנו מופת לשירות המפאר את אלוהים (אל הפיליפים ב' 4-11)

מי שמשתתף בדוגמת השירות הנאמן של ישוע, גם יזכה להשתתף בכבוד של ישוע.

לקחים ומסקנות מפסוק 7:

א. למרות שאנו בני האדם כלי חרס, שבירים וחלשים, אנו עדיין יכולים לשרת את אלוהים ולשקף את כבוד המשיח ישוע בחיינו.

כל אחד מהנולדים מחדש מקבל מתנת שירות על פי ההחלטה של רוח הקודש (קור"א י"ב 11).

הזכות לשרת היא חסד גדול מאלוהים!

הזכות הזו – מתנת שירות ונוכחות אלוהים בגופי היא אוצר!

מדוע?

כי אלוהים בחסדו ורחמיו בחר לשתף אותנו בתוכנית שינוי העולם (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8-9, אל האפסים ד' 12-16).

כי השירות לא מגיע רק עם הגדרה של מה לעשות, אלא גם עם מלוא כוחו של אלוהים, הנחוץ לנו כדי למלא את השירות בהצלחה מבלי להתייאש (קור"ב י' 4-5, אל האפסים ו' 10-18, יוח"א ד' 4, מל"ב ו' 16).

מהי מתנת השירות שלך?

אם אינך יודע, אז התפלל ולמד. קרא את הקטעים בכתבי הקודש הנוגעים בנושא. בוא ושוחח עם המורים בקהילה וקבל הדרכה כדי לדעת את מתנת או מתנות הרוח שאלוהים העניק לך.

אם אתה יודע, אז, האם אתה אכן משקיע מחייך בייעוד שלשמו אלוהים הושיע אותך?

האם יש בינינו מישהו שהיה חפץ לעמוד מול האדון עם ידיים ריקות ולא עם ידיים מלאות בעשייה לכבוד אלוהים?

ב. מי מאיתנו חושב שנכות או נחיתות גופנית היא מחסום לשרת את האדון?

אל תיתן לשקרים של העולם ושל השטן לגרוע ממך את הזכות להציג את כבוד המשיח בחייך.

זה כוח אלוהים שעושה, וגופנו אינו אלא כלי החרס העוטף.

אל יחשוב איש מאיתנו שאם אנו רק כלי חרס אז אין חשיבות לטוהר גופנו.

עלינו לזכור ששום דבר טמא לא יכול לעטוף בכבוד את אלוהים או להציגו בכבוד. חיי קדושה וטוהר הם כלי ראוי לאלוהים.

ג. משרתי הבשורה הנאמנים לאדון יודעים היטב: כוח רב טמון בענווה. בענווה אנו מאפשרים לאלוהים לפעול דרכנו.

בגאווה אנו עוצרים את אלוהים ומנסים לעשות בכוחנו.

איך גדלים בענווה?

ככל שנלמד ונכיר טוב יותר את אלוהים וחסדו עבורנו, כך תגבר ענוותנו.

דוגמא טובה יש לנו מישעיה הנביא בספר ישעיה פרק ו'.

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9)… כי הבשורה חייבת להיאמר!

8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.

תזכורת מפסוק 7:

אנו משרתי אלוהים נראים ככלי חרס חלשים ושבירים אל מול האתגרים העומדים מולנו, אך נא לא להתבלבל.

אלוהים בכבודו ובעצמו נוכח בתוכנו ונוכחותו אינה פסיבית.

כלי החרס הללו (אנו משרתי האדון) מכילים את מלוא כוחו של אלוהים כדי למלא את המשימה לה נועדנו – להמשיך ולהכריז את מסר הבשורה לישועת בני אדם – שהרי היא אוצר אלוהים.

• כך אנו לא משווים את האתגר והקושי ליכולתנו אלא ליכולתו של אלוהים
• כך אנו מבינים שההצלחה היא מנת חלקו של אלוהים ובזכותו ולא בגללנו. אנו ממוקדים באלוהים ולא בנו. זה עוזר לנו להישאר ענווים ולהתמיד להפיץ את כבוד האדון דרך חיינו.

הידיעה והביטחון בנוכחות רוח אלוהים בו, העניקה לשאול השליח את כל הסיבות לקום ולעמוד לאחר כל אתגר.

א. הביטחון בנוכחות אלוהים: באיגרת לרומים הוא עצמו עודד אותם במילים: שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע…(אל הרומים ח' 34-39). בנוסף, באותה הזדמנות שאול אמר שכל מה שמתרחש בחיי הנאמנים לאלוהים בסוף יצא לטובה (אל הרומים ח' 28-29).

ב. הביטחון בכוח להתמודד מול כל אתגר: האמת הנפלאה הזו מובטחת לנו באיגרת לאפסים ו' 11:

"לבשו את מלוא נשק האלוהים למען תוכלו לעמוד נגד נכלי השטן."

שימו לב למילה: לעמוד!

כאשר אנו לובשים את מלוא כלי נשק האלוהים – אנו עומדים, ולא נופלים. אנו מנצחים.

הכוונה – לעמוד במשיח ישוע. לחיות את חיינו ואת השירות שלנו על פי מידות הקדושה, אמת וטוהר כפי שכתובים בדבר ה'.

להזכירנו:

מהם כלי הנשק של אלוהים?

• אמת – רק את דבר ה'. סמכות הכתובים ואמינותם
• צדק – לפעול על פי האמת שלומדים מדבר אלוהים
• מוכנים תמיד להעיד את בשורת השלום שבדם ישוע
• אמונה – לא לסטות מישוע המשיח
• כובע הישועה – בטחון בהבטחת אלוהים ואי כניעה לשקרי השטן
• חרב הרוח: כלי ההתקפה היחיד שלנו זה לענות בדבר אלוהים, בחכמת אלוהים

איך נראים חייהם של המשרתים המאמצים את כלי נשק האלוהים?

פסוקים 8-9 מציינים את התוצאה של האמת הנפלאה.

משרתי האדון הבוטחים בו באמונה שלמה, הם למעשה בלתי מנוצחים. ז"א, למשרתי האדון הנאמנים אין סיבה לייאוש.

הפסוקים אינם מבטיחים חוסר בעיות או חוסר אתגרים וקשיים, אלא מבטיחים את מלוא עזרתו של אלוהים כך שתמיד יישאר כוח אמונה ויכולת להכריז את הבשורה ולמלא את הייעוד שנקראנו לו – לשמור על עדות משיחית ראויה.

למשרתי המשיח, אין את הסיבה להתייאש.

שאול השליח מציין ארבע זוגות של קושי והצלה.

נלחצים	לא רצוצים – לא נדכאים
נבוכים – דואגים	לא נואשים
נרדפים	לא נטושים
מושלכים ארצה	לא נשמדים – לא אובדים

האם כל תיאור של צרה מציין ומתייחס לאירוע אחד ומיוחד בחייו של שאול כמשרת המשיח ישוע?

האם הייתה צרה שבה שאול רק היה לחוץ ולא נרדף?

האם הייתה צרה בה הוא היה נרדף ולא מודאג?

האם הייתה בעיה קשה בה הוא הרגיש שהוא מושלך ארצה ברמה של סכנת מוות, ולא היה מודאג או נלחץ גם יחד?

אחים ואחיות יקרים,

הצרות שבחיינו – אלו הנובעות משירות נאמן ובלתי מתפשר עבור שם האדון,  בדרך כלל באות כשהן כוללות את רוב המרכיבים אם לא את כולן (טימ"ב ג' 12)

לאור קריאה ולימוד חיי שאול, כפי שמתוארים בספר מעשי השליחים, ישנם אירועים רבים בהם שאול חווה את כל ארבעת הקשיים יחד עם ארבעת העזרות שאלוהים יכול להעניק.

הבה נסקור חלק מהאירועים בחייו של שאול השליח. שאול מציין את האירועים הללו גם באיגרת השניה לטימותיאוס ג' 10-17.

א. הבה נזכור את האירוע במעשי השליחים ט' 25: לאחר ששאול נושע הוא החל מיד לבשר ליהודים בדמשק. אלו לא בזבזו שום זמן ומיד תכננו להרגו. תלמידי ישוע בדמשק הבריחו את שאול בסל מן החומה.

האם שאול הרגיש רק אחד מהלחצים?

האם שאול היה בטוח שתוכנית הברחתו תצליח ללא כל פגע?

האם לא נרדף? האם לא דאג?

התשובה לכל היא: כן ובגדול, אך אלוהים העניק לשאול את כל המאזנים כדי שלא יתייאש אלא יתחזק וימשיך לשרתו.

שאול יכול היה בכל רגע להתעודד ולהימלא בכוח כאשר זכר את הבטחותיו של האדון.

שאול יכול היה להביט אל הסכנה בפנים ולהרגיש בטוח כי ידע שהוא במרכז רצונו של אלוהים עבורו. הבשורה המשיכה להישמע! כי הכוח נובע מאלוהים

ב. במעשי השליחים י"ד מתואר הניסיון להתעלל ולסקול את שאול ובר-נבא כשהיו באיקוניון.

האם שאול ובר-נבא לא הרגישו את כל ארבעת ההרגשות?

אולי ימותו באירוע הזה?

אלוהים בחר לתת להם דרך לבריחה והצלה, בדרך כלל ברגע האחרון. הבשורה המשיכה להישמע! כי כוח אלוהים שוכן ב'כלי החרס'.

מאיקוניון שאול ובר-נבא הלכו לליסטרה ושם המשיכו לבשר ולהראות את גבורות אלוהים. יהודים מאנטיוכיה ומאיקוניון הגיעו לליסטרה, הסיתו את ההמון ורגמו באבנים את שאול. מכיוון שחשבו אותו למת, הם גררו אותו אל מחוץ לעיר. לאחר שהתלמידים הקיפו אותו, שאול קם והלך העירה. למחרת המשיך במסע אל דרבי…

ובכן?

מה הרגיש שאול כשחטף אבנים בכל חלקי גופו?

האם רק לחוץ? האם רק נרדף? האם רק מושלך ארצה?

כמובן שיכול היה להרגיש את כל מנת הצרה בכוס אחת.

אך בה בעת, הוא קיבל את הכוח והבריאות לעמוד על רגליו ולהמשיך לשרת את האדון על פי תוכניתו של אלוהים עבורו. הבשורה המשיכה להישמע!

אלוהים בחר להחליש את מכת האבנים או להסיט אותן ממקומות קריטיים.

אלוהים בחר לגרום לסוקלים להפסיק ולחשוב ששאול כבר מת.

אלוהים היה מעורב בתהליך והראה לשאול דרך יציאה.

מתוך הניסיונות הללו למד שאול שבכל אתגר או קושי, אלוהים גם מעניק פתרון ודרך יציאה. את האמת הנפלאה והמעודדת הזו אמר ולימד שאול לקורינתיים באיגרת הראשונה בפרק י' 13:

"…שום ניסיון לא בא עליכם מלבד ניסיון אנושי רגיל. נאמן הוא האלוהים ולא יניח לכם להתנסות למעלה מיכולתכם, אלא עם הניסיון יכין גם את דרך המוצא כדי שתוכלו לעמוד בו." הבשורה המשיכה להישמע!

זיכרו שההבטחה הזו נכונה לכל הקשיים בחיינו הנובעים מתוקף היותנו ילדי המשיח החפצים לחיות על פי רצונו.

ג. המאסר בפיליפי (מע"ש ט"ז)

כולנו זוכרים את רעידת האדמה בעת המאסר בפיליפי, אך עלינו לזכור שלפני שהושלכו לכלא, שאול וסילא הוכו מכות רבות.

במהלך המאסר ובמהלך רעידת האדמה, האם שאול ידע איך בדיוק יסתיים האירוע?

מן הסתם הוא לא ידע, אלא נח על ריבונות אלוהים.

כך גם נוכל להמשיך ולתאר את המאסר בקסריה, טביעת האונייה בים וצרות רבות אחרות.

בכל אירוע כל כך מורכב, חווה משרת האלוהים את כל ההרגשות הקשות, אך באותה העת זכה לחוות את הברכה המאזנת מאלוהים, כדי שהבשורה תמשיך להישמע.

לחוץ? חושב שהזמן אוזל ואין תקווה? תחשוב שוב, כי לאלוהים פתרון. סמוך עליו. זכור את מזמור תהילים כ"ג: "ה' רועי לא יחסר, בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני…גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע…"

נבוך ומודאג? באמת המקרה נראה חסר סיכוי ועל פי כל מדד ארצי יסתיים במוות או במכה אנושה.

אך, לא להתייאש. אלוהים מתערב ולעיתים גם משנה את סוף הסיפור.

נרדף ומרגיש שאתה לבד בעולם ואין מי שיכול לעזור? נמצא בלב ים וטובע והכל חשוך?

אלוהים רואה אותך בכל רגע ובריבונותו נמצא איתך ומקים אותך בדרכים שרק אלוהים יכול להמציא.

'מושלך ארצה' ורואה את המוות בעיניים? (בדומה לאירועי הסקילה וטביעת האונייה בים…)

יתכן, אך לאלוהים יתכן ויש עוד מספר תפקידים להעניק לך, או שהחליט לקרא לך אליו, אך אל תדאג, כוח אלוהים ימשיך להבטיח שבשורת הישועה תמשיך להישמע.

אחים ואחיות יקרים.

לא כל משרת נאמן מגיע לגיל הפנסיה. גם לא כל מי שהגיע לגיל הפנסיה היה משרת נאמן.

זיכרו: סטפנוס נסקל למוות ולא ניצל!

האם סטפנוס כמשרת נאמן באותו מעמד של הסקילה בו הוא נרצח, כמתואר במעשי השליחים ז' לא היה לחוץ, נרדף, מושלך ונדכה ביחד באותו מעמד?

שירותנו הנאמן אינו מבטיח שלא נמות, אלא מבטיח שגם אל פני המוות לא נתייאש, כי ברגע ההוא אלוהים ייתן לנו לראות את החיים שמעבר למוות. סטפנוס זכה לעידוד ושמחה כי ראה את האדון עומד לימין האלוהים (מע"ש ז').

שימו לב שבתהילים ק"י כתוב שהאדון יושב לימין האלוהים, וברגע מותו של סטפנוס, הוא רואה את האדון ישוע עומד לימין אלוהים.

ללמדנו שהאדון אישר את האירוע. המחזה שנועד לסטפנוס, היה כדי לאזן את חווייתו בדיוק כפי ששאול השליח תיאר: אנו מושלכים ארצה אך לא נשמדים, מודאגים אך לא נואשים, כי משם אפשר 'לראות את האדון ישוע' טוב יותר…

סטפנוס לא הרגיש אובד, לא הרגיש ייאוש ולא הרגיש נטוש ברגע מותו. סטפנוס חווה את כל ארבעת הזוגות באירוע בודד.

סטפנוס עזב את מקום הסקילה ישירות אל זרועותיו ונוכחותו של האדון ישוע (אל הפיליפים א' 21).

ומה קרה למסר הבשורה שהיה בפי סטפנוס?

שאול השליח נושע ועימו רבים אחרים אשר המשיכו להפיץ את מסר הישועה.

את אלוהים אי אפשר להרוג וגם לא להשתיק.

הבה נחזור לשאול השליח.

שאול השליח ציין את חוויותיו והרגשותיו במהלך שירותו עבור האדון בפרק

א' 8-9, ו' 4-10, י"א 23-32.

הנה שאול שנראה בלתי כשיר מבחינה פיזית, מצליח לעשות דברים שאנשים כשירים יותר ממנו לא היו חולמים לעשות.

מסיבה זו בדיוק שאול הבין היטב שכל עמידתו ויכולתו אינה נובעת מכוחו שלו, אלא מכוח אלוהים החי בו.

מה הניע את שאול לא להתייאש מול המתנגדים לו?

מה המניע שמאפשר לשאול להישאר מלא תקווה ושמחה במהלך הסבל והייסורים, ולומר את המילים הנפלאות ומלאות התקווה בפרק ו' 4-10?

 

תשובה:

ההכרה האינטימית את האדון ישוע. נחמת רוח הקודש השוכן בנו ועוזר לנו בחולשותינו. אנו לא לבד! אלוהים עימנו ובתוכנו כדי להבטיח שמשימתו תושלם!

רבותיי, כושר העמידה שלנו באתגר וקושי הנו יחסי לעומק ההכרה האינטימית שלנו את האדון ישוע.

[הקביעה הזו נכונה בכל משבר ואתגר – גם בקשיי נישואין…]

בקשיים הכי גדולים, שאול חזר במוחו לפגישה עם ישוע בדרך לדמשק…

בבדידות הכי גדולה – הוא חזר לעין-בעין עם גבורת אלוהים.

בסכנות המוות – הוא חזר למילים שאמרו לו אתה משרתי ושליחי.

באיום הכי גדול הוא זכר את האדון שקם מן המתים וניצח את המוות.

כל משרת נאמן ואף כל מאמין, חייב את המקלט הנפשי בו הוא זוכר ומשנן את הרגע בו הכיר את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

או המפגש עם פסוקים שהיוו תשובת אלוהים הנעלה על כל איום, חשש או פחד.

אם אין מפגש שכזה, כי אז כל קושי או אתגר יעלו ספקות לגבי שירותנו.

אם אין עוגן אמונתי שכזה, כי אז חיינו יהיו כעלה נידף ברוח.

לאדם אחד המפגש הינו פסוק או שיעור מן הכתובים ששינה את חייו.

לאדם אחר, תשובה לתפילה מאוד ייחודית.

זיכרו, מפגש שכזה קיים בחייהם של אלו הבוטחים בסמכות הכתובים ואמינות דבר אלוהים. אלוהים נאמן לדברו ואינו פועל בניגוד לכתוב.

אחים ואחיות יקרים.

הפסוקים הנפלאים הללו בקלות יכולים להיות כלים לשימוש רע.

לא כל סבל וייסורים בחיים של המאמינים בישוע נגרמים בגלל שירות נאמן ונכון.

רבים מאיתנו כבר ראו בחייהם איך אנשים הטוענים להיותם מאמינים, סובלים בגלל החלטות ומעשים שגויים ואז טוענים שהם סובלים בשירות המשיח.

זה לא נכון!

הסבל והייסורים ששאול מתאר נכונים רק למצבים בו הם נגרמים כאשר אנו משרתים את האדון בנאמנות בדיוק על פי רצון אלוהים ובמסגרת מתנת השירות שקיבלנו.

לעיתים סבל וייסורים באים עלינו כי סטינו מן הדרך, והם נועדו להחזיר אותנו בתשובה ולדרך המכבדת את האדון.

זיכרו!

כל ההבטחות הנפלאות הללו שייכות בלבד לנושעים באמונה בדם המשיח ישוע.

האם ישנן דוגמאות בימינו לפסוקים הללו?

א. בשנים האחרונות עלה ארגון דאע"ש האיסלמי שניסה להשמיד את כל מה שאינו איסלמי ולהקים מחדש את הממלכה האיסלמית שתשלוט בעולם.

משיחיים רבים נערפו ונרצחו אך המציאות טפחה על פניהם של אותם עובדי אלילים אויבי הבשורה. ככל שערפו ראשי משיחיים, יותר מוסלמים הפכו למשיחיים.

כלי החרס של אלוהים עלולים להישבר, אך אוצר אלוהים השוכן בילדיו לא ייכבש ולא יישבר אלא יחיה וישיג את תכלית אלוהים – ישועת בני אדם.

ב. הברחות כתבי הקודש מעבר למסך הברזל לפני מספר עשורים. אותם מבריחים של כתבי הקודש מלאי סיפורים בהם שוטרי הגבול הביטו על ערימות ספרים והתעלמו מהם. באותה מידה, ישנם סיפורים על מאסרים ועינויים של אותם משרתי הבשורה, אך במהלך מאסרם הבשורה פרחה ונפשות של סוהרים נושעו.

ג. ככל שארגונים השונאים את ישוע ושונאים אותנו כמפיצי הבשורה פועלים כדי להפחידנו, הבשורה מגיעה רחוק יותר.

כאשר מפיצים עלוני אזהרה נגדנו, יותר ויותר שכנים שואלים אותנו על אמונתנו.

מה שנראה מפחיד או מרתיע, לבסוף יוצא שהיה הדבר הטוב ביותר עבור הכרזת הבשורה.

שירות נאמן למשיח אינו מבטיח חוסר אתגרים וקשיים אלא ההיפך. אלו ההולכים בחסידות יירדפו (טימ"ב ג' 12).

אך ברדיפה ובאתגרים, בלחץ וסכנות מוות, מובטח למשרתי האדון שאלוהים יתערב עבורם וייתן תקווה ולא ייאוש.

גם אם אלוהים יאפשר למשרתו הנאמן למות במהלך השירות, האדון נאמן למלא את נפשו בתקווה ושמחה ובהבטחה שבשורת החיים תמשיך להיות מוכרזת ותציל בני אדם מאבדון נצחי. את אוצר אלוהים אי אפשר להשמיד ולא לשבור.

מסיבות שכאלו כוח אלוהים חייב להיות המניע של השירות שלנו עבור האדון.

מה שוכן בך? מה מעודד אותך? האם אוצר אלוהים מניע את חייך?

לסיכום השיעור

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9) ושהבשורה תמשיך להישמע למען ישועת בני אדם.
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

אך את זה נלמד בשיעור הבא.

שאול מפרט שמשרת נאמן של האדון ישוע מציג את כבוד המשיח בחייו ובכל תחומי החיים.

מכיוון שהמשימה גדולה במידות רבות מכל אדם נושע, שאול מבהיר שמשרת האדון אינו נדרש להציג את כבוד ישוע בכוחות עצמו, אלא שבתוך גופו של המאמין, המושווה לכלי-חרס, שוכן מלוא כוחו של אלוהים המעניק למשרת את מסר הבשורה, ואת הכוח לחיות חיים משיחיים המפארים את האדון ישוע.

 

בפסוקים 7-15 שאול השליח מלמד:

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

עד כה למדנו שני סעיפים עיקריים מתוך הארבעה שבפסוקים 7-15.

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9) ושהבשורה תמשיך להישמע למען ישועת בני אדם.

בשיעור הנוכחי נמשיך ונלמד את שני הסעיפים הנוספים בפסוקים 10-15.

מדוע שירות נאמן למשיח חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – כדי שיוכל לחיות כ- קורבן חי (פ. 10-12)
4. כדי שהמשרת הנאמן וכל שאר הנושעים פרי פועלו, יוכלו ליהנות מכוח התקומה של ישוע – שירות פורה המניב פרי המפאר את אלוהים (פ. 13-15)

הבה נקרא שוב את פסוקים 7-15 ונתמקד על פסוקים 10 ואילך.

7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

שאול אומר דבר שנראה מוזר ומאוד לא מושך, אך זה בדיוק אחד מסימני ההיכר של משרת נאמן של האדון ישוע.

משרת נאמן חייב להיות עניו, כי ישוע עניו. הרי כל הצלחתנו והשינוי בחיינו מונע על ידי ובזכות רוח הקודש השוכן בתוכנו.

משרת נאמן לא מתייאש משירות קשה ומתיש, כי חסד האדון וכוחו מאזנים את כל הפחדים והלחצים שבחייו.

משרת נאמן חייב להשתתף גם בייסורי המשיח, מכיוון שדווקא ההשתתפות בסבל מהווה מדד אמין לאמיתות האמונה, והזדהות עם ישוע כאדון ומושיע בן האלוהים.

מי שמשתתף בייסורי המשיח, מוכיח בפרי חייו את אמיתות אמונתו, ולכן גם יכול להיות בטוח ושקט בנפשו ש:

1. המשיח יעניק לו את הכוח להתמיד ולהתגבר על כל צרה
2. הוא יחווה את התקומה מן המתים, את הניצחון על המוות, וחוויית חיי הנצח בשירות אלוהים.

ההתניה הזו הייתה כסטירת לחי ואזעקת התעוררות למאמינים בקורינתי. הם נפלו שבי במילותיהם של מורי השקר אשר לא חלמו להשתתף בייסורי המשיח ולאמץ את ענוות האדון. בעיני מורי השקר, סבל וצרות הם גמול לחטא וטעות, וחיי מותרות וכבוד הם גמול לחכמה והחלטות נבונות…לפיכך, הם בזו לעדות חייו של שאול והחשיבוהו לנכשל. מבחינתם ייסוריו אינם אלא גמול צודק על חטאיו או טיפשותו.

לפני שנדון על ההשתתפות בייסורי המשיח (בחיי המשיח), הבה נלמד…

א. מה היו ייסורי המשיח?

ייסורי המשיח "חיי המשיח" היו נשיאת תוצאת החטאים שלנו עליו!

המשיח ישוע לקח על עצמו את זעם אלוהים המיועד לחוטאים.

המשיח סבל את העינוי של מוות על לא עוול בכפו, כדי להוות קורבן כפרת החטאים של כל אחד מאיתנו. הוא אשר לא ידע כל חטא, נשא על עצמו את זעם אלוהים עבור חטאיי כל העולם (ראה גם קור"ב ה' 21). הסליחה לנו היו ייסוריו ותכלית חייו.

ישעיה הנביא מתאר את סבל וייסורי המשיח בפרק נ"ג.

• מוסר שלומנו עליו (ישעיה נ"ג 5)
• כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו (ישעיה נ"ג 6)

בבשורת לוקס כ"ב 39-46 מתואר סבלו של האדון ישוע בגת שמנים. שם, מספר שעות לפני צליבתו, האדון ישוע התמיד לעשות את רצון אביו, והשלים את ייעוד הופעתו בעולם – קורבן כפרת חטאים למען ישועת בני אדם.

אם כן, ייסוריו של המשיח היו אומנם הקרבת חייו למען חיינו, אך הם נבעו מתוך ציותו לרצון אלוהים האב (לוקס כ"ב 42, מתי כ"ו 39).

אם כן, המשיח ישוע הזדהה עם רצון אביו ולכן סבל ייסורים רבים כדי שלנו המאמינים בשמו יהיו חיי נצח (ראה גם אל הפיליפים ב 6-11).

מותו של המשיח, הינו מקור חיינו.

ב. למה הכוונה במילים: להשתתף בייסורי המשיח?

באיגרת אל הקורינתיים ט"ו 31 שאול השליח אמר: "…כי יום יום אני מת."

באיגרת למאמינים ברומא בפרק ח' 36 שאול אומר: "…כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה…"

באיגרת לגלטים בפרק ב' 20 שאול אמר: "עם המשיח נצלבתי ולא עוד אני חי, אלא המשיח חי בי. החיים שאני חי עכשיו בבשר, אני חי אותם באמונת בן האלוהים אשר אהבני ומסר עצמו בעדי."

ואיך פורטים את הפסוקים הללו להוראות והבנות שאפשר ליישם בחיי היומיום שלנו?

להשתתף בייסורי המשיח משמע: ללכת אחריו בציות לדברו מתוך אמונה ולשאת את התוצאה הכרוכה בהזדהות עימו ובציות לדברו שבכתבי הקודש

1. להזדהות עם ישוע! לוקס ט' 23.

"…אמר אל הכל: "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו ויישא את צלבו יום יום וילך אחרי."

ראה גם מתי 24:9: "אז ימסרו אתכם לרודפים ויהרגו אתכם ותהיו שנואים על כל הגויים בגלל שמי."

למרות שהמאמינים בישוע היום, במדינות שומרות חוק אינם נרדפים עד מוות, הרי שישנם עדיין מקומות בעולם שבהם חיי הנושעים נמצאים בסכנת מוות אמיתית.

בתקופות קדומות, כאשר קיסרי רומא רדפו את המאמינים וטבחו בהם כאילו היו זבובים, מאמינים רבים סבלו רבות, עונו ונרצחו רק בגלל הזדהותם עם ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

תבוא תקופה בעתיד, בה המאמינים בישוע יירדפו עד מוות בכל העולם.

ההזדהות עם ישוע היא חלק מההשתתפות בייסורי המשיח.

כל עוד השטן נחשב לשר העולם הזה, ההזדהות עם ישוע כרוכה בסבל ותשלום אישי גבוה.

מי שהולך אחרי ישוע באמונה עתיד לחוות את הדחייה שהמשיח ישוע חווה.

אין בהבטחה זו שום הפתעה שהרי האדון ישוע בעצמו אמר שכך יעשו לתלמידיו: מתי י' 16-24 (ראה קטע מקביל ביוחנן ט"ו 18-21)

2. לעשות את רצון אלוהים למען כבוד אלוהים.

להזדהות עם ישוע ולהשתתף בייסוריו משמע – שעלי לשאת את צלבי יום יום וללכת אחריו.

למה הכוונה?

לשאת את צלבי, ז"א, למלא עד תום את היעוד שאלוהים קבע לחיי עבורו.

זה לשרת את האדון במסגרת גוף המשיח על פי מתנות השירות שהעניק לי בריבונותו.

לשאת את צלבי, משמע, שהציות לרצון אלוהים אינו קל וכולל בתוכו מבחני אמונה לא פשוטים.

מבחנים אלו כל העת יעמידו את רצון אלוהים אל מול תשוקות הבשר ולחץ העולם.

• נאמנות לנישואין.
• להתחבר עם מאמינים
• לשאת את הצלב או להשתתף בייסורי המשיח, משמע, לא לנטוש את חיי השירות ולא לסטות לעבר תענוגות העולם.

לשאת את צלבי ולהשתתף בייסורי המשיח משמע:

לדחות, להתכחש ולהתנגד לכל מחשבה, רצון או משיכה הנוגדת את רצון אלוהים שבכתבי הקודש.

לקרא וללמוד את דברו,

ליישם את הנלמד בכל תחום בחיים,

להעדיף את הוראת אלוהים שבכתובים על פי רצוני ודעתי.

לא להירתם לעול אחד עם בלתי מאמינים

לשרת איש את רעהו בגוף המשיח

לקדם את מלכות אלוהים בבישור

להתמסר לעשיית רצון אלוהים ולא להיכנע למסורות אדם או פרשנויות טועות.

להיות מוכן למסור את החיים על שם ישוע ולא להתכחש לאמונתי בו.

לא לסור מן האמונה ולא להתכחש לשם ישוע – ראה את איגרת אל העברים.

באיגרת לגלטים אמר שאול השליח: גלטים ו' 17: "מעתה ואילך אל נא יוגיעני איש, שכן את צלקות ישוע אני נושא בגופי".

בקור"ב י"א שאול פירט חלק מהעינויים והייסורים שהיו מנת חלקו בגלל חיי הציות למשיח וההזדהות עם ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

בפועל: איך אנו מתנהגים בעת קושי או משבר בנישואין? האם אנו גם אז נכנעים לרצון אלוהים גם במחיר של השפלה או סבל רב יותר? האם אנו מכבדים את האדון דווקא כאשר הציות עולה לנו "ביוקר"?

מי שחייו אכן כוללים את הסעיפים הללו יודע היטב שתגובת העולם אינה תמיד נעימה ומתחשבת.

ההשתתפות בייסורי האדון מהווה אימות לאמונתנו בו! זה אפשרי כי רוח הקודש הרי שוכן בתוכנו.

דוגמא מן החיים:

כאשר חגגו בטנזניה את מאה השנים של שירות הבישור המשיחי, אחד מזקני השבט אמר:

"כשהגיעו לראשונה המבשרים, רצינו לבחון את אמונתם.

הרעלנו אותם לאט לאט עד שילדיהם מתו.

לאורך כל העת, השליחים התמידו בבישור וחיים משיחיים.

כאשר ראינו איך הם מתים בעבור הבשורה, החלטנו שאנו רוצים לחיות על פי האמונה הזו.

יחסם למוות והתמדתם אל מול המוות הוכיחו לנו את אמיתות אמונתם."

שאול השליח אמר שהוא יום יום מת לאדון.

מדוע יום יום?

כי לא מדובר במעשה חד פעמי או במבחן אמונה יחיד אלא במאבק מתמשך יום יומי עד שהאדון יקרא אותנו אליו.

איך שאול החשיב את ההשתתפות בייסורי המשיח?

• קור"ב א' 5: "כי כשם ששופעים בנו סבלות המשיח, כן גם שופעת נחמתנו על ידי המשיח."
• אל הפיליפים ג' 10-11: "…כדי לדעת אותו ואת כוח תחייתו ואת השותפות בייסוריו ולהידמות לו במותו, בתקווה שאגיע לתחיה מן המתים."
• אל הקולוסים א' 24: "כעת אני שמח בסבל שאני סובל למענכם ואני ממלא בבשרי את סבלות המשיח שיש עוד לסבול בעד גופו – הקהילה."

תכלס, מדוע שנשתתף בייסורי המשיח?

מדוע שנגיש חיינו כקורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים?

א. הסיבות מפורטות בספר אל הרומים פרקים א-י"א. כתוצאה מחסדי אלוהים הרבים המפורטים ב 11 הפרקים, הדבר הנכון זה להגיש את חיינו כקורבן חי מושלם ורצוי לאדון.

ב. מי שמשתתף בייסורי המשיח מוכיח את אמיתות אמונתו.

הנושע באמת בטוח בחיי הנצח שיהיו מנת חלקו ובשירות נצחי של אלוהים בממלכתו הנצחית.

ישנם השואלים עצמם?

האם חיי המאמין חייבים לכלול סבל ורדיפה?

באיגרת השניה של שאול לטימותיאוס ג' 12 כתוב: "ואומנם כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, ירדפו…"

אין מה לעשות, מדובר בהבטחה…

מי שנושא את אבוקת האור של המשיח ישוע בחייו, הריהו מדגיש את החושך בו חיים כל הדוחים את ישוע, והרבה אנשים לא אוהבים שחושפים את עיוורונם הרוחני.

למה מתכוון שאול השליח בפסוק 12?

"… לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים."

פסוק 12 מוכיח את גישת השירות של שאול השליח. הוא משרת האדון עבור צאן האדון. שירות נאמן של שאול, גם אם יעלה לו בחייו, זה המופת הראוי לצאן אלוהים. אם הם ילמדו משאול ויפנימו את האמת של דבריו, כי אז הם יחוו חיים.

יתכן שהמחיר יהיה אכן מותו של שאול (המשרת הנאמן) המקריב חייו למען שם האדון, אך התוצאה תהיה שהצאן ישכיל לזהות את האמת ולהסיר מתוכו את מורי השקר.

באיגרת אל הפיליפים ב' 17 אמר שאול: "…אבל גם אם אשפך כנסך על קורבן עבודת הקודש של אמונתכם, שמח אני ושש עם כולכם…".

באיגרת השניה לטימותיאוס ב' 10 אמר שאול: על כן אני סובל הכל למען הנבחרים, כדי שגם הם ישיגו  תשועה במשיח ישוע עם כבוד עולמים."

[ראה גם אל הקולוסים א' 24]

מכאן, משרת נאמן של האדון יתכן שיחווה סבל רב עבור חיי ציות לאדון, אך פרי עמלו וסבלו יתבטא בכך שמאמינים אחרים יתחזקו באמונתם, או שלא נושעים ייוושעו, ילכו בעקבות עדותו ויבחרו באדון לחיי נצח.

אחים ואחריות יקרים.

רוח הקודש הפועל בחיי הנושעים הינו כוח אלוהים המעניק חיים, המסיר את מסווה השקר של השטן ומאפשר לאדם להפנים את האמת אודות ישוע.

משרתי האדון אינם סתם פועלים, אלא כלי נשא לחיים.

עדות חיינו נושאת את כוח אלוהים, לכן, כל מה שנעשה ברצון אלוהים ולכבוד אלוהים עתידים להפיק חיים וברכה לאחרים.

גם אם נמות במהלך שירותנו וציותנו לאדון, חיינו ומותנו לא יהיו לחינם אלא יהוו זרעי חיים בחיי אחרים.

לסיכום:

א. אנו זקוקים לרוח הקודש בתוכנו כדי שנוכל לחיות חיים התואמים לאלו של האדון ישוע. אנו זקוקים לכוח אלוהים כדי שנוכל לשרת את המשיח בדרך שתציג את כבודו.

ב. המוכנות שלנו לתת, לוותר, לסלוח, לציית גם במחיר אישי גבוה מהווה מדד לאמונתנו בעיני הסובבים אותנו.

ג. הציות שלנו לאדון ישוע תמיד יניב פרי המפאר אותו, גם אם לא נזכה לראות זאת במו עינינו או במהלך חיינו.

לאמונה שלנו יש מחיר!

מה שנראה לנו לעיתים כהפסד, ויתור, זה לעיתים קרובות הסיבה שהאחר הבין והפנים שאמונתנו היא אמונת אמת.

האם אנו מכירים את ישוע מספיק טוב ומספיק עמוק כדי שנסכים לוותר על כל דבר בעולם, כדי לשמור על עדות נאמנה טהורה וקדושה המפארת את שם האדון?

הגענו לסעיף האחרון בסדרה שלנו בפסוקים 7-15:

מדוע שירות נאמן למשיח המציג את כבוד המשיח, חייב להיות מונע על ידי כוח אלוהי?

מדוע?

כי אנו בני האדם רק כלי חרס שבירים וחלשים. לכן, כל דבר נפלא ונצחי שיש בו לפאר את אלוהים והינו בעל ערך נצחי, חייב לנבוע מאלוהים עצמו.

עד כה למדנו שלושה סעיפים עיקריים מתוך הארבעה שבפסוקים 7-15.

1. כדי שהמשרת יישאר עניו וההצלחה והכבוד יינתנו תמיד לאלוהים (פ. 7)
2. כדי שהמשרת לא יתייאש מול אתגרים קשים או כישלונות – בלתי מנוצח (פ. 8-9).
3. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להשתתף גם בייסורי המשיח – חיי ציות המכבדים את האדון. קורבן חי (פ. 10-12).

בשיעור זה נתמקד בסעיף הרביעי…

4. כדי שהמשרת הנאמן יוכל להכריז בביטחון את בשורת הישועה, כשהוא מלא נחמה ועידוד בהבטחה לתקומה מן המתים (פ. 13-15)

הבה נקרא שוב את פסוקים 7-15 ונתמקד על פסוקים 13-15.

7. ברם האוצר הזה נתון לנו בכלי חרס, כדי שיהיה הכוח הנשגב מאת אלוהים ולא מידינו אנו.
8. נלחצים אנו מכל עבר, אך איננו רצוצים. נבוכים, אך לא נואשים.
9. נרדפים, אך לא נטושים. מושלכים ארצה, אך לא נשמדים.
10. ותמיד נושאים אנו בגוף את מות ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בגופנו.
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למוות בעבור ישוע, כדי שגם חיי ישוע יתגלו בבשרנו בן התמותה.
12. לפיכך בנו פועל המוות, ובכם – החיים.
13. אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב "האמנתי כי אדבר", ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים.
14. ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם.
15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

א. פסוק 13: אנו זקוקים לכוח אלוהים כדי לבשר את בשורת החיים. כדי למלא חובה אלוהית.

בפסוק 13 שאול השליח מחבר ומקשר בין אמונה לדיבור, ז"א, הפצת הבשורה.

רוח הקודש השוכן בגוף המשרת הנאמן, הינו הכוח המניע הגורם למשרת הנאמן להכריז את בשורת החיים בדמו המכפר של האדון ישוע. כל משרת נאמן המונע מרוח הקודש – יבשר את בשורת הישועה. שתיקה מתמשכת לגבי הבשורה או התנגדות להפצת הבשורה כעיקרון, מהווה סימן לחוסר בגרות רוחנית במקרה הטוב או חוסר ישועה במקרה הרע.

באיגרת הראשונה לקורינתיים ט' 16 שאול השליח אומר:

"…כי כאשר אני מבשר את הבשורה אין לי מה להתהלל, שכן חובה מוטלת עלי ואוי לי אם לא אבשר.". זאת אומרת שהפצת הבשורה המושיעה היא חובה ומהווה מדד לשירות נאמן (מתי כ"ח 18-20, מע"ש א' 8-9).

מה עוצר אותנו או חוסם אותנו מלבשר?

למאמינים ברומא אמר שאול: (א' 16)

"…אינני בוש בבשורת המשיח, שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין…"

מדוע ששאול יקשר בין בושה להפצת הבשורה?

• מכיוון שהבשורה נחשבה לדבר סכלות וטיפשות בעיני היהודים והיוונים – בעיני כלל בני האדם שאינם נושעים (קור"א א' 18-25).

• מכיוון שחלק מבני עמו שנאו את המבשרים ופעלו לפגוע בחייהם (ראה סטפנוס מע"ש ז' וחיי שאול השליח באופן כללי)

אם כן, משרת נאמן זקוק לכוח אלוהים כדי לבשר על מנת שיוכל לעמוד נגד הלחץ של מתנגדי הבשורה ולעיתים גם נגד איום המוות הנובע מכך.

שאול השליח מצטט שלוש מילים בלבד ממזמור תהילים קט"ז 10. "האמנתי כי אדבר", אך הבה נקרא את הקטע עצמו ונתפעם…

י  הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר; אֲנִי, עָנִיתִי מְאֹד.
יא  אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל-הָאָדָם כֹּזֵב.
יב  מָה-אָשִׁיב לַיהוָה כָּל-תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי?
יג  כּוֹס-יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יד  נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
טו  יָקָר בְּעֵינֵי יְהוָה הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.
טז  אָנָּה יְהוָה, כִּי-אֲנִי עַבְדֶּךָ: אֲנִי-עַבְדְּךָ, בֶּן-אֲמָתֶךָ; פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי.
יז  לְךָ-אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה, וּבְשֵׁם יְהוָה אֶקְרָא.
יח  נְדָרַי לַיהוָה אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה-נָּא, לְכָל-עַמּוֹ.
יט  בְּחַצְרוֹת בֵּית יְהוָה, בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם, הַלְלוּ-יָהּ.

דוד המלך מכריז במזמור הנפלא שטעימת הישועה של אלוהים אינה מאפשרת לו לשתוק אודות האמת של אלוהים.

טעימת האמת על אלוהים אינה דבר שהוא יכול לבלוע וליהנות רק בעצמו אלא דבר המתפוצץ בתוכו וחייב לצאת החוצה.

מדוע משרת אלוהים יתמיד להכריז את בשורת הישועה?

כי הוא טעם את המשיח. כי הוא הבין את גודל חסדו של אלוהים. כי הוא הבין את גודל אהבתו של אלוהים עבורו, כי הוא מבין שגם המוות אינו סוף חייו – כי הוא עתיד לחיות עם המשיח החי, לשרתו לנצח נצחים ולהלל את אלוהים לנצח.

שאול אומר את אותו הדבר בפרק ה' 14: "אהבת המשיח דוחקת בנו…"

ומה לגבי הסכנה בהפצת בשורת הישועה?

או, אין מה לדאוג כי אלוהים חי וכל מי שבצד שלו יחיה עימו.

אפילו המוות של משרתי אלוהים יקר בעיניו, כי הם הולכים אליו וחיים עימו.

דוד המלך אמר את שאמר בהדרכת רוח אלוהים וגם מניסיון אישי. סטפנוס שנסקל למוות בעודו זועק את דבר הבשורה ראה את המשיח לפני שנלקח אליו. האמת אודות חיי המשיח ונצחונו על המוות, הסירה מסטפנוס את הפחד מהמוות.

שאול השליח באותה מידה, ראה את האדון חי לאחר מותו, בדרך לדמשק, והאמת הזו הסירה את הפחד לבשר ואת הפחד מן המוות, שהרי תקומתו של ישוע הוכיחה את הניצחון על המוות.

לפיכך, שאול השליח אומר באופן הכי ברור:

שירות נאמן המציג את כבוד המשיח, חייב לכלול את הפצת הבשורה גם במחיר יקר, ובמקרה של שאול וסטפנוס, גם במחיר חיים. אנו לא מטרידים אף אדם. אם אדם אינו רוצה לשמוע, לא נחייב אותו, אך אם אלוהים פותח דלת של בישור ואדם מעונין לשמוע, אוי לנו אם לא נדבר…

מי שבטוח באמונתו בישוע – לא יתאפק אלא יחלוק את האמונה בכל הזדמנות שאלוהים פותח לו… אהבת המשיח דוחקת בנו…(ה' 14).

כמה פעמים פתח לנו אלוהים הזדמנות לבשר ולא נצלנו זאת, מפחד, עצלנות או…חוסר נעימות. הבה נתפלל שאת ההזדמנות הבאה לא נפספס ולא נדחה.

את המחיר הזה מן הסתם מורי השקר לא תכננו לשלם, כי רוח הקודש לא הניע אותם ולא הייתה בהם אמונה מושיעה.

לא לחינם שאול מציין את המילה: אמונה. "…האמנתי (אני נושא ונאמן) כי אדבר…"

1. 1. אמונה היא תכלית התורה.

– מצוות התורה לא ניתנו כדי להצדיק אף אדם שהרי אנשים הוצדקו\נושעו לפני מתן התורה (ראה נוח, אברהם, חנוך, איוב – אל הגלטים ב' 16, אפסים ב' 8-10).

גם לאחר שניתנו מצוות התורה, מבחן החיים של אנשים עמד על אמונה ולא על מעשים (ראה מבחן הנחש על העמוד – במדבר כ"א 4-9, חבקוק ב' 4).

מצוות התורה הוכיחו לכל אדם שאלוהים קדוש וטהור ובן האדם חוטא ומושחת. מסיבה זו האדם חייב לבוא אל אלוהים על בסיס אמונה ולא על בסיס של קיום מושלם של מצוות.

– בספר אל העברים כתוב לנו שבני ישראל ברובם לא נכנסו לארץ ההבטחה רק בגלל חוסר אמונה (אל העברים ג' 12, 19). ובמילים פשוטות: האמנתי = נושעתי, לכן אדבר.

2. ללא אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים (אל העברים י"א 6)

"ובלי אמונה אי אפשר להיות רצוי לאלוהים, כי כל הקרב אל אלוהים צריך להאמין שהוא קיים והוא נותן גמול לדורשיו."

מעבר להבנה המיידית של המילה אמונה = להאמין, הרי ששורש המילה גם מצביע על: נאמנות.

אמונה ונאמנות הולכים יד ביד.

מסיבות אלו בדיוק, האדון ישוע והשליחים השתיקו אנשים אחוזי שדים שהעידו על ישוע – כי לשדים אין אמונה מושיעה ואינם נאמנים לאלוהים. דוגמת חייהם אינה מבטאת את קיום מצוות אלוהים ולכן כל מילותיהם נדחות ואינן רצויות.

רק פה נושע הנאמן לישוע וכנוע למצוותיו, הינו פה המכבד את אלוהים.

ב. פסוק 14: תקומת ישוע – הבסיס לתקוותנו ולאמיתות הבשורה.

"…ביודענו כי הוא אשר הקים לתחיה את האדון ישוע, יקים גם אותנו עם ישוע ויציגנו עמכם…".

תקומתו של האדון ישוע מן המתים הינו אירוע מכונן בכל הקשור לאמונתנו וביטחוננו בהבטחותיו (קור"א א' 9; ו' 14, ט"ו 15; מע"ש ב' 24,32; ג' 15; ד' 10; ה' 30; י' 40; י"ג 30,33,37; אל הרומים ח' 11; י' 9; גלטים א' 1; קולוסים ב' 12; פטר"א א' 21).

שאול השליח מציין שעובדת תקומתו של ישוע מן המתים, היא הביטחון השוטף אותנו ומאפשר לנו לשרת את אלוהים ולציית לו גם במחיר חיינו.

מה היה סגנון חייהם של כל השליחים לאחר שראו את ישוע שקם מן המתים?

כולם ללא יוצא מן הכלל חיו חיי הקרבה לבשורת ישוע. כולם מתו על קידוש שם ישוע.

תקומתו של ישוע מן המתים הייתה:

• הוכחה לאמיתות הבשורה והנבואות אודותיו
• הבטחה לניצחון על המוות. "איה עוקצך מוות" התגשם לנגד עיני המאמינים

שאול השליח מקדיש קטע נרחב לציון תחייתו של האדון ישוע מן המתים.

קור"א ט"ו 14: "…ואם המשיח לא קם, הכרזתנו הבל וגם אמונתכם הבל…"

ראה גם פסוקים 17 ואילך.

השליח שאול אומר:

אם אין תקומה מן המתים, אם ישוע לא באמת ניצח את המוות, כי אז כל מה שעשה שאול עבור הבשורה ועבור שם המשיח, וכל הסיכונים האישיים שלקח על עצמו, היו מעשים טפשים ולחינם.

אם ישוע לא באמת קם מן המתים, אז איזו תקווה יש לנו לחיי עולם?

אם אין תקווה לתחיה מן המתים, אז מדוע שלא נחיה כמו שאר בני העולם: נאכל ונשתה כי מחר נמות…מדוע לא ננצל את חיינו למלא את תאוותינו?

תקומתו של ישוע מן המתים היא מרכיב קריטי במסר הבשורה של אלוהים לכפרת חטאים. ללא תקומה נשארים רק עם בשורה ללא תקווה.

 

תקומתו של ישוע מן המתים מהווה הוכחה לנו בני האדם שאלוהים האב קיבל ואישר את קורבנו מכפר החטאים של האדון ישוע. הברית החדשה קמה!

לכן כל המאמין בו – ייוושע! וכול להיות משרת של ברית חדשה.

תקומתו של האדון ישוע היא כוח מניע להמשיך ולציית גם במחיר אישי יקר או במחיר חיים.

באיגרת אל הרומים ח' 18 אמר שאול:

"…אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות בנו…".

הביטחון שהמוות הפיזי אינו סוף פסוק אלא ההיפך, כי נחווה את מה שחווה האדון ישוע – תקומה מן המתים, מעודדת אותנו לעולם לא להפסיק לעשות את רצון אלוהים.

שימו לב מתי האדון ישוע נגלה לסטפנוס? ממש בקטע בו הוא עמד להיסקל ולהירצח.

דווקא אז איפשר אלוהים לסטפנוס לראות את האדון ישוע חי ועומד בשמים כמחכה לפגישתם.

ישוע המנצח את המוות ומעניק את אותו הניצחון לכל ילדיו הינם כוח עצום המניע אותנו הנושעים להשלים את הציות שלנו לכבוד אלוהים גם במחיר חיינו.

הביטחון בתקווה שהייתה לשאול השליח ולדומיו, תקומתם מן המתים, איפשרה להם להתמיד בהפצת הבשורה למען ישועת אובדים, גם אל מול סכנת חיים.

תקומתו של ישוע מן המתים מהווה מרכיב קריטי בבשורת הישועה:

באיגרת אל הרומים י' 9-10: שאול השליח מציין את נוסחת הבשורה:

"…ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים אותו מן המתים – תיוושע. הרי בליבו מאמין איש ויוצדק, ובפיו יודה וייוושע."

שאול השליח כל כך מחשיב את תקומתו של ישוע מן המתים כעובדה מכוננת, עד כי הוא מצווה עלינו להתרחק מחברה הדוחה או מתנגדת לאמת הזו.

בקונטקסט הזה של תחיה מן המתים אמר שאול: "…חברת אנשים רעים תשחית מדות טובות." (קור"א ט"ו 33)

במילים פשוטות, שאול השליח מלמד שאלו הדוחים את תקומתו של ישוע מן המתים, אינם שונים מאויבי הבשורה ולכן אל לנושעים להתחבר עם כאלו בברית חיים או עסק כלשהו – ראה קור"ב ו' 14-18.

המכנה המשותף לפסוקים 13-14:

בפסוקים אלו שאול השליח מחבר את המרכיבים הבאים:

• אמונה
• בישור
• תקומתו של האדון ישוע מן המוות

מדובר בשלושת המרכיבים ההכרחיים לישועה.

משרת נאמן או שירות נאמן לכבוד המשיח חייב לכלול את הפצת הבשורה שבכוחה להושיע. כל בשורה שאינה כוללת את המרכיבים הללו בלבד, הרי היא בשורת שקר (אל הגלטים א' 9).

מדוע שאול מציין את נושא הדיבור – הבשורה כחלק קריטי משירות נאמן לישוע?

• מכיוון שללא הפצת הבשורה לא ישמעו על תוכנית אלוהים לישועת בני אדם בדמו המכפר של ישוע (אל הרומים י' 14-17)
• מכיוון שרק נושעים יכולים להלל את אלוהים ולהודות לו, וזה הרי תכלית בריאתנו.

ג. פסוק 15: תכלית השירות: ריבוי ההודיה לאלוהים

פסוק 15 מקביל לפסוק 12:

15. אכן הכל למענכם, וכך בשל החסד ששפע בגלל הרבים תרבה ההודיה לכבוד אלוהים."

משרת נאמן של ישוע פועל למען ישועת האובדים ובגרותם הרוחנית של ילדי האדון, כדי ששם אלוהים יתפאר.

מושג שכזה מאוד זר לחיי מורי השקר.

מורי השקר קיימים במקום בו האגו שלהם גדל על חשבון אחרים.

הם מתפתחים במקום בו יש להם רווח אישי.

חייהם אינם מוקדשים עבור צאן אלוהים אלא הם אלו הניזונים מצאן אלוהים.

וכך, הפרי של שירות נאמן הינו לא אחר מאשר הגברת ההודיה לאלוהים!

ככל שיותר אנשים חווים את חסד אלוהים ונושעים, גדל מספר הנפשות המהללות ומודות לאלוהים.

זה בדיוק התכלית והרווח של משרת נאמן לישוע, ועבור מטרה זו משרת נאמן מוכן להקריב את חייו.

לפיכך.

המניע של שאול לשרת את אלוהים לא היה רווח אישי, או אפילו ישועת בני אדם, אלא ריבוי ההודיה וההלל לאלוהים.

מה הניע את שאול לכזה שירות מסור ונאמן?

התשובה כתובה ברוב הדר בפרק ה' 11-21.

פסוק 11: "מתוך הכרת יראת אדוני אנחנו מדברים על לב בני אדם כדי לשכנעם…"

פסוק 14: "שכן אהבת המשיח דוחקת בנו, בהכירנו שאחד מת בעד הכל, לכן הכל מתו. ובעד הכל הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם."

האם אהבת המשיח גם דוחקת בנו לבשר ולשרת באהבה ונאמנות?

כך, כתוצאה משירותו הנאמן, יתווספו יותר קולות לשירת ההללויה השמיימית.

אנו למדים שיעור מאלף:

הדרך להציג את כבוד האדון ישוע בחיינו חייב לנבוע מכוח רוח אלוהים הנמצא ושוכן בתוכנו.

אנו בסך הכל כלי-חרס שבירים ולא מושלמים.

רוח אלוהים שבתוכנו מוליד אותנו מחדש, ומעניק לנו את תכונות האופי של האדון ישוע, כך שנוכל להציג את דוגמת חייו בחיינו היומיומיים.

בעזרת רוח הקודש אנו משרתים שירות נאמן כך ש:

• נישאר ענווים
• כדי שלא נתייאש אלא נתגבר בכל אתגר
• כדי שנוכל להשתתף בייסורי המשיח, ז"א, לחיות חיי ציות
• וכדי שנתמיד לבשר לישועת האובדים כדי ששם אלוהים יתפאר – גם אם במחיר חיינו.

שירות נאמן מציג את כבוד המשיח. כך אנו יכולים להיות כלים מלאי כבוד המכוונים עוד ועוד נפשות לישועה ולהודות לאלוהים על ישועתו וחסדו.

סיכום:

1. שירות נאמן חייב לכלול את הכרזת הבשורה, שהרי מה תועלת בשירות עבור אלוהים אם אין בו כדי להושיע אובדים מאבדון וקללה נצחיים?

הכרזת הבשורה שמפארת את אלוהים חייבת לנבוע מלב אדם מאמין – …האמנתי, לכן אדבר!

2. המניע של המשרת הנאמן להתמיד בבישור גם במחיר יקר, חייב להיות הביטחון בתקומתו של ישוע מן המתים.

'ישוע חי ומחכה לו', היה הכוח המניע שאיפשר לסטפנוס להמשיך ולהכריז את הבשורה עד מותו. סטפנוס ידע שהמוות הפיזי שלו אינו פרק הסיום של חייו.

3. למרות שכולנו שמחים בישועת אובדים, המטרה העליונה לשירותנו היא: הגברת ההודיה לאלוהים.

אהבת אלוהים שבמשיח ישוע דוחקת בנו לבשר ולהביא אובדים לישועה – כדי שעוד ועוד בכל העמים, יתווספו למקהלת ההלל לאלוהים.

זו תכלית בריאתנו!

האם עדותנו האישית, שירותנו עבור המשיח, הביא עוד נפש להלל את אלוהים?

שניה לקורינתיים ד' 16-18

כותרת פרקים א'-ז': שירות משיחי אותנטי

השליח שאול מגן על סמכותו כשליח ועל עצמו כמשרת נאמן

כותרת השיעור: משרת הבשורה מלא תקווה

נושא מרכזי של הקטע: שאול השליח מבהיר שכוח אלוהים השוכן במאמין מסיר את הסיבה לייאוש וממלא את הנושע בתקווה. הסבל שהוא מנת חלקנו המובטחת כיראי אלוהים החיים בחסידות לעיתים פוגע בגופנו באופן פיזי, אך מחשל ומכין את נפשנו לחיי נצח מלאים בשירות מפואר עבור אלוהים. הנושע אינו מוגבל למסגרת החומרית אלא עיניו ממוקדות במימוש תקוות הישועה – אל מחוזות הנצח בשירות אלוהים. חיים שכאלו אינם נוטים להיכנע לייאוש.

חיים משיחיים, אלו חיים בפרספקטיבה אחרת.

נושא מרכזי של השיעור: נוכחות אלוהים בגוף הנושע מעניקה תקווה ובטחון בהבטחות אלוהים, כך שהייאוש לא יכול לכבוש את לב המשרת הנאמן.

הביטחון במימוש הבטחות אלוהים ממלא אותנו בשמחה וסיפוק המסירים כל ייאוש מחיינו. נוכחות רוח אלוהים בגופנו, מעניקה לנו מבט אל עבר הנצח וכך מאפשרת לנו לראות ולמדוד את הצרות והקשיים בפרספקטיבה אחרת. היכן שיש תקווה אין ייאוש.

הקדמה:

בפסוקים 1-6 (כהמשך ל-ג' 18), שאול מבהיר שמשרת נאמן של הברית החדשה מכריז ומשקף את כבוד האדון ישוע. שאול מוסיף ומפרט שמשרתי הבשורה אינם מתמודדים רק עם בני אדם, אלא מתמודדים נגד השטן בכבודו ובעצמו שכבש את ליבם של הלא נושעים ועיוור את עיניהם מבחינה רוחנית.

על מנת לעודד אותנו הנושעים כדי שלא ירפו ידינו, שאול מבהיר שרוח הקודש השוכן בתוכנו, הוא מקור הכוח בעזרתו אנו יכולים להתמודד עם כל האתגרים שבשירות המשיחי. אנו אומנם רק כלי חרס מתכלים באופן פיזי, אך נוכחות רוח הקודש בתוכנו, הכניסה לחיינו מרכיב נצחי – חיי נצח. מסיבה זו, למשרתי האדון יש תקווה שמימושה מובטח, ולכן אין לייאוש מקום בחיינו. התקווה הנפלאה הזו מאפשרת לנו לראות את הסבל בחיינו היום בפרספקטיבה אחרת.

פסוקים 16-18:

16. לכן אין אנו מתייאשים, ואף על פי שהאדם החיצוני שלנו הולך ובלה, האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום.
17. הן צרתנו הקלה של הרגע מכינה לנו כבוד עולמים גדול ורב עד מאוד.
18. ואין אנו צופים אל הדברים הנראים, אלא אל אשר אינם נראים. כי הדברים הנראים לשעה הם, אבל הבלתי נראים – לעולמים."

תוכן עניינים:

• מדוע משרתי האדון אינם מתייאשים נוכח צרותיהם אלא מתחזקים ככל שגופם בלה עקב הצרות? (פ. 16)
• איזה פיצוי מעניק אלוהים למשרתיו הנאמנים עבור סבלם הנוכחי? (פ. 17)
• מהי פרספקטיבת החיים של משרתי המשיח הנאמנים? (פ. 18)
• מדוע משרתי האדון אינם מתייאשים נוכח צרותיהם אלא מתחזקים ככל שגופם בלה עקב הצרות? (פ. 16)

"לכן אין אנו מתייאשים, ואף על פי שהאדם החיצוני שלנו הולך ובלה, האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום…"

פסוק 16 פותח במילה: "לכן"

ז"א, הלקחים והמסקנות הבאים הם תוצאה של מה שלמדנו עד כה.

מה למדנו עד כה?

משרת נאמן של הברית החדשה המציג את כבוד המשיח, אינו פועל בכוחו שלו אלא במלוא כוח רוח הקודש השוכן בגופו.

אנו בני האדם נקראים כלי-חרס. ז"א, אנו חלשים ושבירים. אך נא לא לטעות. הכוח האמיתי תלוי במילוי – רוח הקודש (אל הפיליפים א' 6, ב' 13).

שאול דיבר מתוך ניסיון אישי.

סימני השירות הנאמן שלו: מלקות, סקילה ונכויות אחרות, בלטו לעיני כל מי שראה אותו (ראה קור"ב י"א 23-28, גלטים ו' 17, מע"ש ט"ז 22-24, כ"א 30-32, י"ד 19).

גם אם לא חווה סבל פיזי כה רב, הרי שהזקנה הייתה מחלישה אותו ומפרקת את גופו.

והנה, למרות שהכלי החיצוני, הגוף של שאול השליח החל להתפורר ולהישבר מקשיים פיזיים, רוחו ונפשו לא נשברו, אלא, התחזקו והתמלאו תקווה וביטחון.

ככל שגדלו הסבל והצרות בחייו של שאול, כבוד המשיח נראה יותר ויותר בחייו.

מדוע?

• כי תקומתו של ישוע מן המתים הבטיחה ניצחון על המוות וחיי נצח עם אלוהים
• כי שאול התנסה בכוחו של אלוהים בכל אחת מהצרות והקשיים ולמד שאלוהים ריבון ומקיים את כל הבטחותיו

מסיבה זו שאול אומר: "לכן אין אנו מתייאשים…"

איך זה יתכן?

על מנת שנבין את גודל החסד, הבה נלמד את הגדרת המילה: ייאוש.

ייאוש: אובדן תקווה, אכזבה עמוקה, מפח נפש (ע"פ מילון אבן-שושן).

מה ההיפך מייאוש?

תקווה: תוחלת, ציפייה לדבר מה נעים וטוב מלווה הרגשה כי הוא בוא יבוא, אמונה בסיכוי שיתגשם.

במילים פשוטות: שאול השליח אומר: הביטחון שיש למאמין בישוע ב:

• הענקת הכוח להתמודד עם כל קושי בעולם הזה (קור"א י 13)
• חיי נצח עם אלוהים בגוף חדש ונצחי
• שירות נצחי בממלכתו

ממלאות את נפש משרתי האדון בתקווה וסיפוק. ומכיוון שאמונתנו באלוהים מתחזקת וגדלה עם התנסותנו בו, מתחזק האדם הפנימי, נפשנו.

לכן היכן שהתקווה נמצאת, לייאוש אין מקום.

תקווה וייאוש הם כמו אור וחושך.

היכן שיש אור, נעלם החושך!

אדם נושע החי בציות לאלוהים הנובע מאמונה טהורה, לא ייפול לייאוש.

ההיפך, הוא יהיה מקור לשמחה ותקווה לכל מי שנמצא בקרבתו.

מה הם חלק מהתוצאות של חיים מלאי ביטחון במימוש התקווה המשיחית?

"…ואף על פי שהאדם החיצוני שלנו הולך ובלה, האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום…"

א. האדם החיצוני שלנו הולך ובלה…

אל לאדם כלשהו ובטח לא לאדם נושע לחשוב שבעולם הנתון לקללת החטא, אשר דחה את בן האלוהים בבוז ושנאה, אפשר לצפות לחיים נטולי כאב, נטולי סבל, נטולי צרה או הפסד. איוב אמר בפרק ה' 7: "כי אדם לעמל יולד, ובני רשף יגביהו עוף." ז"א, כמו שגיצים עפים באופן טבעי מעלה, כך טבעי לאדם לסבול בעולם הזה הנתון לקללת החטא.

האדון ישוע אמר: בעולם צרה לכם (יוחנן ט"ז 33). מה שעושים למורה כך יעשו לתלמידיו…

השליחים הראו בדוגמת חייהם שהכניסה למלכות אלוהים היא דרך צרות רבות (מע"ש י"ד 22).

שאול כתב לטימותיאוס הצעיר והבהיר לו: "כל הרוצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע, יירדפו." (טימ"ב ג' 12).

אחים ואחיות יקרים:

יש תוצאות ארציות קשות וכואבות לחיי חסידות. אלו המזדהים עם ישוע גם באומר והכרזת הבשורה, חווים הרבה יותר קשיים , סבל וצרות.

יש כאלו שנחבלו, הזדקנו מהר מכפי גילם, הפסידו חלקם בירושה, נודו ממשפחתם וחבריהם, הפסידו מקום עבודה והושפלו בדרכים קשות. ישנם שנושעו לאחר שנישאו ומאז מתקשים לחיות חיים מלאי עדות משיחית.

כל הדוגמאות הללו מבהירות לנו שהחיים בעולם הזה מבטיחים את הרס כלי-החרס, גופנו הפיזי.

אם זה כל מה שיש לאדם (חיים אלו ללא רוח הקודש), אז כל שנותר לו זה ייאוש, חוסר תקווה.

אך לא לנו משרתי המשיח הנאמנים.

למרות שגופנו הפיזי מתבלה בגלל לחציי החיים בעולם הנתון לקללת החטא, ולמרות שלעיתים אנו משלמים מחיר פיזי ונפשי גבוה בגלל הזדהותנו הפומבית עם ישוע המשיח, האדם הפנימי שלנו גדל, משתפר ופורח…מתמלא בתקווה.

מסיבה זו בדיוק, יעקב אמר באיגרתו בפרק א' 2-3: "לשמחה גדולה חישבו זאת, אחי, כאשר אתם באים בכל מיני ניסיונות, כי בחינת אמונתכם מביאה לידי סבלנות."

ושאול השליח מחבר את הסבלנות עם התקווה ואומר:  אל הרומים ה' 4-5:

"והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה. והתקווה אינה מכזיבה, כי אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על ידי רוח הקודש שניתנה לנו…"

ב. האדם הפנימי שלנו מתחדש יום יום…"

מהו האדם הפנימי?

זה לא הכוח הפיזי, זה לא מהירות האינסטינקט הפיזי, אלא החכמה הנובעת מעומק יראת אלוהים, אשר גדלה ומשתבחת עם השנים בעקבות לימוד דבר אלוהים וההתנסות עם אלוהים. התחזקות האדם הפנימי – נפשנו, זו ההתקדשות היום יומית שלנו, דרכה אנו גדלים להידמות יותר לאדון ישוע (אל האפסים ד' 24; קולוסים ג' 10).

כאשר צעירים באים לקבל עיצה מזקן בתחום הרוחני, הוא לא נמדד על סמך הכוח הפיזי, אלא על סמך הניסיון הרוחני וההבחנה הרוחנית שהשיג והרוויח דרך ההתנסות עם אלוהים.

הניסיון שחווינו עם אלוהים כאשר הציל אותנו מצרות, סיפק מחסורנו, ענה לתפילותינו, לימד אותנו שיעורים מאלפים אודות ריבונות אלוהים, אהבתו וחסדו, כך שכל צלקת פיזית בגופנו, העמיקה את בגרותנו הנפשית ומחזקת את הקשר שלנו עם אלוהים.

רווח שכזה אינו נובע רק מגיל פיזי ולא רק מלימודים אקדמאים, אלא מתוך התנסות אישית רבת שנים עם אלוהים באופן אישי.

זה בא מתוך סבל, תשלום אישי בעבור הציות שבאמונה – ויתור, פשרה, רדיפה אחר שלום.

זה בא מתוך בחינת חייהם וניסיונם של אחרים ואיך אלוהים פעל בחיי אחרים.

איך הגר, שפחת שרה למדה שאלוהים רואה הכל ולא נסתר דבר מעיניו?

היא נזרקה למדבר והייתה בסכנת מוות. שם בניסיון הקשה היא חוותה את אל-שדי ולמדה שהוא: אל-רואי (בראשית ט"ז).

איך השליחים למדו אודות כוחו הריבוני של ישוע? (קור"ב יא 23-29; מע"ש י"ב; טז; כז ועוד).

הם חוו טביעה של ספינה וניצלו.

הם חוו מאסר בכלא ושוחררו באופן ניסי

הם חוו רעידת אדמה שבה אף אדם לא נפגע…

הם חוו רדיפה וסקילה שממנו ניצלו באופן ניסי

כל הקשיים, משברים, סבל וצרות מלמדים אותנו להתקרב לאלוהים ולהתנסות בו. דרך הקשיים אנו לומדים להתפלל יותר ולהפקיד את כל חיינו ביד אלוהים הריבונית.

ישעיה הנביא אמר: "וקווי יהוה יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא יעפו." (ישעיה מ' 31).

במילים פשוטות: אלו שליבם מלא בביטחון בתקווה המשיחית, אינם מאפשרים לייאוש להשתלט על חייהם ולקבוע את מהלכיהם.

החוויות שיש לנו עם אלוהים בהם התנסינו בכוחו הריבוני, גורמים לנו, ילדי אלוהים הנאמנים, לבטוח יותר באלוהים ודברו. אנו מתעודדים ומלאי שמחה וביטחון לאחר כל התנסות עם כוחו הריבוני.

הקשיים בהם חווינו את עזרתו ומעורבותו של אלוהים, גורמים לנו לסמוך עליו יותר ופחות לפחד מבני אדם. גורמים לנו לדעת בביטחון שלאלוהים מענה לכל אתגר וקושי.

למרות שאף אדם נורמלי אינו נהנה מסבל, צרות וקשיים, הרי שיש גם תוצר חיובי לדברים הללו:

שאול השליח מלמד אותנו שהסבל בחיינו הנובע מחיי חסידות, הינו כלי חיובי:

• כדי לקרב אותנו אליו על מנת שנתבגר מבחינה רוחנית – נפש חזקה יותר
• כדי ללמד ולהכשיר אותנו לעזור לסובלים אחרים (קור"ב א' 3-7)
• להוות עדות לאחרים בכל הקשור לאמיתות אמונתנו.

אז, אומנם איננו נהנים מהסבל הנובע מחיי החסידות, אך גם דרכו אנו יכולים להתבגר רוחנית, להתחזק בנפשנו ולהציג את כבוד ישוע.

אם כן, בעוד גופנו הפיזי מתבלה, נפשנו מתחזקת ולא מתייאשת אלא מתמלאת יותר בתקווה. היכן שהתקווה שולטת, לייאוש אין מקום!

• איזה פיצוי מעניק אלוהים למשרתיו הנאמנים עבור סבלם הנוכחי? (פ. 17) 

"הן צרתנו הקלה של הרגע מכינה לנו כבוד עולמים גדול ורב עד מאוד."

צרה קלה של הרגע?

האם הצרה של איוב הינה צרה קלה של הרגע?

האם סבלותיו של שאול השליח המתוארות בפרק י"א שחווה לאורך שנים הן צרות של הרגע?

האם ציפייה לתשובה מאלוהים לגבי ריפוי, כאב וצרה כלשהי הנמשכת שנים, זו צרה של הרגע?

האם סבלו של האדון ישוע על הצלב נחשב צרה של הרגע? כן!

ובכן, הכל עניין של פרספקטיבה.

רוח הקודש השוכן בגופנו, מאפשר לנו להחשיב את התקווה המשיחית שלנו כמציאות וחלק אינטגרלי של חיינו.

לפיכך, החיים שלנו בעולם הזה, יחד עם כל הקשיים הכרוכים בהם, הם כמו אד, פסיק קטן, ביחס לחיי הנצח עם אלוהים בגוף חדש ללא כאב או זיכרון של כאב, סבל או צרה.

הבה נראה מה הייתה פרספקטיבת החיים של צדיקי התנ"ך:

יעקב ד' 14: "…ואינכם יודעים מה יילד יום. מה הם חייכם? הלא אד אתם, הנראה לרגע ואחר כך נעלם…".

שאול השליח באיגרת אל הרומים ח' 17-18: "ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו. אני סבור שסבלות הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות בנו."

שמעון פטרוס באיגרתו הראשונה פרק א' 3-7, שלמה המלך בספר קהלת י"ב 5…

אחים ואחיות יקרים, למרות שחיינו בעולם הזה הם אד חולף ופסיק זעיר מכלל החיים, התנהגותנו בעולם הקצרצר הזה, קובעת איך ייראה הנצח שלנו.

חיינו בעולם הזה קצרים כאד חולף אך קובעים את גורלנו הנצחי

באיגרת הראשונה לקורינתיים ג' 10-15, שאול השליח הזהיר את הקורינתיים ואמר להם שהתנהגותם המשיחית וחיי הציות שלהם לדבר אלוהים היום… יקבעו את גורלם בעולם הבא לנצח נצחים.

באיגרת השניה לקורינתיים בפרק ה' 10 חידד שאול השליח ואמר: "…כי כולנו חייבים להראות לפני כס המשפט של המשיח, למען יקבל כל אחד כפי המעשים שעשה בעת היותו בגוף, אם טוב ואם רע."

בבשורת מתי כ' 20-23 האימא של בני זבדי ביקשה מישוע שבניה ישבו לימינו…האדון ענה ואמר לה שהדבר תלוי בכך אם הם "ישתו את הכוס שהוא עתיד לשתות". במילים פשוטות, הגמול בעולם הבא לילדי אלוהים תלוי בחיי הציות שלנו בעולם הזה.

אפילו האדון ישוע לא זכה לשום הנחה.

הוא ציית לאלוהים האב עד מוות בצלב, ולכן קיבל את הכבוד הגדול מכל להיות מלך על העולם (אל הפיליפים ב' 4-11).

הערה: הסבל והצרה המניבים גמול מבורך ונצחי הם אלו הנובעים מחיי חסידות ולא אלו הנובעים מחיי פשע…(פטר"א ד' 14-16).

• מהי פרספקטיבת החיים של משרתי המשיח הנאמנים? (פ. 18) 

18. ואין אנו צופים אל הדברים הנראים, אלא אל אשר אינם נראים. כי הדברים הנראים לשעה הם, אבל הבלתי נראים – לעולמים."

בפסוק 18 שאול השליח מלמדנו שעלינו להביט לעבר הנצח, כי רק אז נוכל למדוד כראוי את המשקל "הקל" יחסי של הצרה הנוכחית.

מדוע?

א. כי צורת החיים הנוכחית היא זמנית ואילו צורת החיים הבאה שאורכה נצח נצחים, שונה בתכלית השינוי: "…כי חלוף תחלוף צורת העולם הזה…" (קור"א ז' 31, יוח"א ב' 17).

למאמינים בפיליפי שאול השליח אמר שאזרחותנו בשמיים היא, לכן עינינו ומהווינו חייבים להיות על פי ולאור סגנון החיים הנצחי ולא הרגעי היום (אל הפיליפים ג' 20-21). בדברים שלמעלה עלינו להגות…כך אמר לקולוסים בפרק ג' 2.

שאול אמר לפיליפים שכל מה שנחשב לרווח בעולם הזה כמוהו כפסולת לעומת הרווח שבישועה ובלהיות חלק ממשפחת אלוהים הנצחית (אל הפיליפים ג' 1-11).

ב. כי כך היה סגנון חייהם של גדולי האמונה שהציגו את כבוד המשיח בחייהם – אל העברים י"א.

כל גדולי האמונה, המשרתים הנאמנים של אלוהים, העדיפו לסבול את צרות העולם הזה, ולא נטשו את האדון ולא התכחשו לאמונתם, כי ההבטחה של הנצח הייתה בטוחה וברורה לחייהם. עיניהם היו לעבר העיקר והחשוב, והם הדוגמא לנו.

אחים ואחיות יקרים:

השטן יודע היטב שהדרך להציפנו בייאוש או להטביענו בדיכאון, היא להשכיח מליבנו את הבטחות אלוהים, את התקווה המשיחית.

לכן, השטן פועל בדרכים הבאות כדי לגרום לייאוש לנצח ולהביס אותנו, כדי שלא נוכל להציג את כבוד המשיח בחיינו.

• השטן מנסה לשכנע אותנו להאמין בשקריו, שצרתנו גדולה יותר מיכולתו של אלוהים לעזור לנו
• שאיננו שווים בעיני אלוהים
• שחטאים שעשינו בעבר או בהווה גרמו לכך שאלוהים ויתר עלינו
• שאלוהים עסוק בדברים אחרים…
• לגרום לנו לא לקרא בדבר אלוהים שהרי שם אנו לומדים את האמת על אלוהים
• להרחיק אותנו מהתחברות משיחית, מהקהילה שהרי שאר ילדי אלוהים יעודדו אותנו באמת.
• להמאיס עלינו את התפילה

עלינו לזעוק בכל יום לעזרת אלוהים למען לא ניכנע לאף אחד מהשקרים והתככים של השטן. אצלו הייאוש ואצל אלוהים התקווה.

לסיכום:

1. חיי חסידות המתבטאים בשירות נאמן למשיח ישוע אומנם מניבים סבל, קושי, רדיפה וצרה, אך באותה מידה מהווים הזדמנות פז להתנסות בעזרת רוח הקודש, עם כוחו הריבוני של אלוהים. מסיבה זו האדם הפנימי שלנו מתחזק ומתמלא בתקווה. היכן שיש תקווה, אין מקום לייאוש. כשאנו מלאים בתקווה, אנו מציגים כראוי את כבוד המשיח.
   מה ממלא את ליבך כרגע?

2. רוח הקודש השוכן בגופנו, מאפשר לנו להחשיב את התקווה המשיחית שלנו כמציאות וחלק אינטגרלי של חיינו.

לפיכך, החיים שלנו בעולם הזה, יחד עם כל הקשיים הכרוכים בהם, הם כמו אד, פסיק קטן, ביחס לחיי הנצח עם אלוהים בגוף חדש ללא כאב או זיכרון של כאב, סבל או צרה. ישועתנו מעניקה לנו פרספקטיבה שונה ואמיתית על החיים.
מהי פרספקטיבת החיים שלך?

3. למרות שחיינו בעולם הזה הם אד חולף ופסיק זעיר מכלל החיים, התנהגותנו בעולם הקצרצר הזה, קובעת איך ייראו חיי הנצח שלנו (קור"ב ה' 10).

האם כל הסובבים אותנו יכולים להעיד שחיינו הינם חיי חסידות?

היכן נמצא האופק של העיניים שלנו? האם בחשבון הבנק או בקידום מלכות אלוהים?

האם אנו שותפים להפצת הבשורה?

האם נפשנו חפצה בהאדרת שם המשיח ישוע?

האם נושאים רוחניים עם ערך נצחי מושכים אותנו יותר מכל דבר ארצי וחומרי?

אם ברגע זה אלוהים ישפוט את מעשינו, האם ימצא קש או זהב?

מה שכל אחד מאיתנו עושה היום – קובע את מה שכל אחד יעשה בעתיד לנצח נצחים

הבה נחזיקה נא בתקווה שאנו מצהירים עליה (אל העברים ו' 18)