הברית החדשה – נבואת ירמיה

ירמיה פרק ל"א – הברית החדשה

ירמיה פרק ל"א: פרק הסיום של שיקום עם ישראל
שיקום עם ישראל ונחלתו בעתיד (פרקים ל – לג)
רעיון מרכזי של הטקסט: הנביא ירמיה מנבא אודות שיקומה הרוחני והפיזי של ישראל כעם ונחלה. העם והנחלה יחוו את מלוא הברכות בכניסה לברית החדשה. אמינותו של אלוהים מבוססת על ההבטחות הללו.
כותרת הדרשה: הברית החדשה – פרק הסיום של שיקום שארית ישראל
רעיון מרכזי של הדרשה: אלוהים מוכיח ומזקק את עם ישראל עד לכניעה מוחלטת לאלוהים. כל פעולת הזיקוק והתוכחה הם עדות לחסדי אלוהים. עם ישראל יביע את אהבתו לאלוהים והבנת מחיר הישועה בכניסה מלאת אמונה לברית החדשה.
כאמור, בפרקים ל-לג הנביא ירמיה מתמקד על שיקום עם ישראל והנחלה
בפרק א 10 אמר אלוהים לירמיה: "ראה הפקדתיך היום הזה על הגויים ועל הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע…"
בפרק כ"ט 10-11 אמר אלוהים שיש לו מחשבות של שלום, אחרית ותקווה.
והנה, מפרק ל' הנביא מתחיל לפרט את תוכניותיו של אלוהים עבור כלל עם ישראל ונחלת האבות.
להזכירנו: פרקים ל-לא הינם איגרת אחת שניתנת מאלוהים לבני יהודה. באיגרת אלוהים מציין את תוכניות הברכה שהוא מייעד לשארית ישראל הנאמנה לו.
כעת מפרט הנביא את תוכניות הבניה והנטיעה, האחרית והתקווה שבסופם יחווה עם ישראל שלום אמיתי ונצחי.
אומנם התהליך ארוך, ולפני הברכה יש עת של זיקוק וטיהור קשים שהעם לא חווה מעודו, אך לעם ישראל ולנחלה יש עתיד נפלא שיפאר את אלוהים.
בפרק ל"א, הנביא מקדיש חלק נכבד לתאר את דרך החזרה של ישראל לאלוהים, ואז מסיים בשיא של כל השיאים – כניסת עם ישראל לברית החדשה, לתכלית בחירתו.
חלוקת פרק ל'א:
I. שיקום ישראל ויהודה: התהליכים והאירועים שיובילו את כלל עם ישראל לחזרה בתשובה פסוקים 1-25.
א. מהו המניע לשיקום וריפוי עם ישראל רוחנית ופיזית? (פ. 1-5)
ב. אילו אירועים כלולים בתהליך השיקום הרוחני והפיזי? (פ. 1-5)
1. החזרה בתשובה של שארית ישראל במדבר והשבתם לנחלתם (פ. 1-2)
2. רגיעה ושמחה, הנאה מפרי השלום (פ. 1)
3. אחדות לאומית ורוחנית בישראל (פ. 5)
4. דף חדש עם אלוהים – בתולת ישראל (פ. 3)
ג. ישועת שארית ישראל תשמח יהודים וגויים כאחד (פ. 6-13).
1. ישועת ישראל היא מקור שמחה לישראל וכלל הגויים (פ. 6, 11-13)
2. מי הוא העומד מאחורי ישועת שארית ישראל, ואיך מתוארת פעולתו? (פ. 7-10)
ד. עידוד ונחמה לישראל עד לגאולה (פ. 14-25)
1. זעקתה של "רחל" ותשובת אלוהים (פ. 14-16)
2. מילות החרטה והחזרה בתשובה של ישראל (פ. 17-18)
3. הבטחת אלוהים להחזרת הגולים לארצם ואת ליבם לאלוהים (פ. 19-25)
II. הבטחת הברית החדשה (פ. 26-33)
1. באיזו תקופה תתגשם?
2. מי היוזם שמכניס את עם ישראל לברית החדשה?
III. שבועת אלוהים להגשמת ברכותיו לישראל (פ. 34-39).
א. חוזקה של ההבטחה כחוזקו של אלוהים (פ. 34-36)
ב. ירושלים לא תחרב יותר לעולם (פ. 37-39)
סיכום ומסקנות:
א. שיקום ישראל ויהודה: התהליכים והאירועים שיובילו את כלל עם ישראל לחזרה בתשובה (פסוקים 1-5).
פרק ל' מסתיים עם פסוק שספק שייך לפרק ל'א:
25. "בעת ההיא נאום-יהוה אהיה לאלוהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו לי לעם".
ישנם כתבים בהם הפסוק מסיים את פרק ל', וכתבים אחרים בהם אותו פסוק הינו הפתיח של פרק ל"א. מכיוון שהשיעור נעשה בישראל ובשפה העברית, ומכיוון שרוב הכתבים העבריים מחברים את הפסוק לסוף פרק ל', אני מאמץ את הבחירה הזו גם כן.

פרק ל"א (פ. 1-5)
א. כֹּה אָמַר יְהוָה: מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב; הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.
ב. מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי; וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.
ג. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
ד. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.
ה. כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ!

1. מהו המניע לשיקום וריפוי עם ישראל רוחנית ופיזית? (פ. 1-2)
הנביא ירמיה מבהיר כבר בתחילה ששיקום עם ישראל מבחינה רוחנית ופיזית אינה פעולה יזומה של עם ישראל. שיקום עם ישראל אינו נובע מהארה אישית של מנהיג בן תמותה כזה או אחר, או של דור מוצלח באופן יוצא דופן.
שיקום ותקומת עם ישראל הם מיוזמתו הבלעדית של אלוהים.
מדוע שאלוהים ייזום את שיקום ותקומת עם ישראל?
1. אהבתו ושמרו את השבועה לאבותיכם (דברים ז 8א).
בספר דברים בפרק ז', לקראת סיום המסע במדבר, משה מבהיר לעם ישראל את הסיבה בגללה בחר בהם אלוהים להיות עם סגולה וקדוש.
ו. כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: בְּךָ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
ז. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק יְהוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל-הָעַמִּים.
ח. כִּי מֵאַהֲבַת יְהוָה אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא יְהוָה אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם.
אלוהים בחר בעם ישראל בגלל:
– אהבתו אותם!
כן, אהבת אלוהים היא הסיבה לתחיית ישראל ושיקומה.
אהבת אלוהים אינה נובעת מרגש חולף אלא מתוך בחירה ריבונית. מסיבה זו יכול אלוהים לומר – אהבת עולם אהבתיך – ראה פסוק 2.
אהבת אלוהים לישראל אינה נובעת ממעשים נפלאים וטובים באופן ייחודי שעשו בני ישראל, שכן, בשלב בו נאמרו הדברים, עם ישראל הצטיין במיוחד בעשיית הרע ולא הטוב.
משה רבנו מציין את אהבת אלוהים כסיבה המתניעה את פעולתו עבורנו, כדי לסתום כל טענה או תירוץ מפי אדם או גורם כלשהו נגד עם ישראל.
אם אלוהים אמר שהוא אוהב את העם הזה כאשר העם היה במצב רוחני שפל, אז, ניתן להבין ולהסיק שאלוהים קושר גורלו בגורל העם הזה…(ראה אל הרומים ה 10)
כמו כן, להבהיר לעם ישראל שייעודם ותכלית בריאתם ובחירתם נובעת ממחשבה והחלטה ריבונית שאל לו לאדם או עם כלשהו לנסות לשנות.
ההחלטה נקבעה ברמה האלוהית ולכן ייטיב העם לקבלה ולכבדה ולא לפעול נגדה – חס וחלילה, שמא יימצא כאויב לאלוהים.
כולנו יודעים איך נגיב כלפי אדם שיאמר דבר רע מתוך כוונה רעה נגד אהובנו…
תנסו לדמיין מה יהיה גורלו של עם או אדם שיאמר דבר רע נגד ישראל מתוך שנאה או כוונה רעה…?
לא לחינם אמר אלוהים לאברהם: מברכיך אברך ומקלליך אאור (בראשית יב 3).
ככל שימהר עם ישראל להפנים את הסיבה לקשר הנצחי של אלוהים לישראל, כך תרבה ענוות העם, וכך יזכה העם לחוות ברכה גדולה יותר.
אלוהים יוזם את שיקום ותקומת ישראל בגלל:
– ריבונותו ואמינותו – כבודו ופארו!
1. וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם (דברים ז 8ב)
2. לשם קודשו. כדי להוכיח לישראל ולכלל עמי הגויים שאלוהים הוא ריבון ודברו אמת ואינו משתנה. (יחזקאל ל"ו 22-25).
אלוהים מבהיר שוב שכל הדברים הנפלאים שקורים לעם ישראל, וכל הניסים והמופתים שהעם זוכה להם, אינם כגמול עבור ציות ועשייה טובה אלא בגלל שאלוהים נאמן להבטחותיו ולשבועתו.
מילתו של אלוהים עומדת למבחן לא רק בלב בני ישראל, אלא גם בלב כלל בני האדם.
מטרתו של אלוהים היא להושיע אנשים מכלל העמים.
תפקיד עם ישראל הינו מתווך בפעולה – כוהן שנועד לשרת כשגריר עבור אלוהים (שמות י"ט 5-6).
התכלית הכללית היא לא רק ישועת ישראל, אלא ישועת בני אדם מכלל העמים.
ולכן, אם אלוהים לא יעמוד בהבטחותיו לישראל, מדוע שגוי יאמין שאלוהים יעמוד בהבטחותיו אליו?
אם אלוהים מפר הבטחות נפלאות לעם שאותו הוא אוהב… אז מדוע שיקיים הבטחותיו לשאר עמי העולם?
אלוהים נאמן לקיים את כל הבטחותיו כדי לשמור על שמו הקדוש, האמין והריבוני.
אלוהים יוזם את שיקום עם ישראל ותחייתו כדי:
– לוודא שהמשיח אכן ייוולד מיהודה, מעם ישראל, ויגשים את תוכנית הישועה של אלוהים לבני האדם ולבריאה.
גאולת בני האדם מזעם אלוהים על חוטאים וחידוש הבריאה, תלוי ועומד על הולדת המשיח ישוע מעם ישראל, משבט יהודה, במועד שאלוהים קבע, ובמקום שהנביאים ציינו.
זו אחריותו של אלוהים לוודא שכל הנבואות שהוא ניבא דרך פיותיהם של הנביאים – אכן ייתגשמו.
לפיכך, למען גאולת בני האדם והבריאה, וכדי להגשים את הייעוד הראשוני לבריאה כולה (בראשית א 26-29), אלוהים שומר את עם ישראל חי, יוזם את שיקומו ואת חזרתו ארצה, מוודא שתישמר זהות שבטי ישראל ושלמות הנחלה.
כל מי שפועל נגד אחד ממרכיבים אלו, הריהו מנסה להשמיד ולפגוע בתוכנית הגאולה והישועה של אלוהים לכלל בני האדם.
אדם או עם שכזה, מנסים להציג את אלוהים כשקרן – חס וחלילה.
אלוהים אינו חוסך כעסו וזעמו מגורמים שכאלו.
יישום לחיינו היום:
העקרונות על פיהם אלוהים בחר את עם ישראל ויקיים את כל שייעד לעם, נכונים גם בכל הקשור ליחס והקשר של אלוהים לגוף המשיח.
1. כמו שאלוהים בחר את ישראל מקדם ימי עולם להיות לו לעם, כך אלוהים בחר כל אחד מילדיו הנושעים מקדם ימי עולם (אל האפסים א 4).
בחירתו של אלוהים נובעת מרצונו הריבוני וחכמתו המוחלטת, ולכן לעולם לא יישתנו על ידו, ולא יוכלו להשתנות על ידי גורמים חיצוניים, יהיו אשר יהיו.
אל הרומים ה 10: מכיוון שבחר בנו עת היינו אוייביו, על אחת כמה וכמה אלוהים ישמרנו לאחר שעשנו ילדיו.
1. כמו שאלוהים מחויב להשלים בקרב עם ישראל את שהתחיל בהם, הוא הפועל בהם כדי שירצו ויפעלו כטוב בעיניו, כך אלוהים מחוייב להשלים בחיי כל אחד מילדיו הנושעים את שהוא התחיל בו – תשועת הישועה. השלמת התכלית לשמה הושיע אלוהים כל אחד מילדיו (אל הפיליפים א 6, ב 12-13)
1. כמו שאלוהים נשבע בשמו ששום דבר לא יפריד אותו מעמו ישראל, כך אלוהים הבטיח ששום דבר לא יפריד כל אחד מילדיו מאהבתו אשר במשיח ישוע. לא המוות ולא החיים, לא מלאכים ולא רשויות ולא שום אוייב בארץ או בשמים (אל הרומים ח' 34-38).
ב. אילו אירועים כלולים בתהליך השיקום הרוחני והפיזי? (פ. 1-5)
בפסוקים 1-5 הנביא ירמיה מציין דברים נפלאים אך בכותרות כלליות.
כל הקורא את הפסוקים יכול להבין שאלוהים עושה דבר טוב לעם ישראל, אך אינו יכול לצייר תמונה מושלמת וצבעונית של האירוע…
על מנת להבין טוב יותר על מה מדבר הנביא ירמיה ומתי עתידים להתגשם אירועים אלו, חובה עלינו לחבר ביחד לתמונה אחת נבואות הקשורות לאותו נושא ואותה התקופה.
איך עושים זאת?
הדבר נקרא – ארמז.
ולמה מתכוונים?
השוואה בין קטעים בהם המחברים משתמשים באותם ביטויים ומונחים.
לראיה:
הבה נעמיד אחד מול אחד את דברי ירמיה מול הנביא הושע בפרק ב, זכריה פרק ח:
כמו כן, אני אתייחס גם לישעיה ס"ג 1-6 וכן בשורת מתי כ"ד 15 ואילך.
ירמיה ל"א 1-5:
א. כֹּה אָמַר יְהוָה: מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב; הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל.
ב. מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי; וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.
ג. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
ד. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.
ה. כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ! הושע ב 16-25:
טז. לָכֵן, הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ, וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר; וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ.
יז. וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה; וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ, וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם.
יח. וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי.
יט. וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ; וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם.
כ. וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.
כא. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
כב. וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה.
כג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה—אֶעֱנֶה, אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ.
כד. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל.
כה. וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ, וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה; וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה, וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי. זכריה ח' 1-15.
ב. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה; וְחֵמָה גְדוֹלָה, קִנֵּאתִי לָהּ.
ד. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים.
ה. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.
ו. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, בַּיָּמִים הָהֵם גַּם-בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
ז. כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח, וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ.
ח. וְהֵבֵאתִי אֹתָם, וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְהָיוּ-לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת, וּבִצְדָקָה.
יא. וְעַתָּה, לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.
יב. כִּי-זֶרַע הַשָּׁלוֹם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם; וְהִנְחַלְתִּי, אֶת-שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת-כָּל-אֵלֶּה.
יג. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל—כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם, וִהְיִיתֶם בְּרָכָה: אַל-תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.
יד. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי, אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת; וְלֹא, נִחָמְתִּי.
טו. כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה: אַל-תִּירָאוּ.
בשלושת הנבואות יש התיחסות לשיקום ישראל או ירושלים. שמחת תושבי ישראל, זקנים וילדים, והקשר של מדבר וחזרה בתשובה.
אילו אירועים כלולים בשיקום עם ישראל?
1. החזרה בתשובה של שארית ישראל במדבר והשבתם לנחלתם (פ. 1-2)
בפסוק 2 הנביא ירמיה מציין שעם ישראל ימצא חן בעיני אלוהים כשהם יהיו במדבר. ז"א, מן המדבר יקרא אלוהים לעמו, ומשם, כשהם במדבר, יביא אלוהים את עם ישראל למקום המרגוע.
האם הכוונה למדבר במובן הרוחני או המוחשי?
מן הסתם ניתן לכנות את הגלות והריחוק מאלוהים כמדבר רוחני. אך מכיוון שכתבי הקודש מנבאים שבתקופת צרת יעקב ימלטו שארית ישראל למדבר המוחשי, ושם להיחבא במשך שלוש וחצי שנים עד לחזרתו של המשיח, אני מאמין שהנביא מתייחס למדבר המוחשי.
1. 9. בבשורת מתי כ"ד 15 ואילך:
האדון ישוע המשיח מציין שבאמצע תקופת צרת יעקב, מיד לאחר שצר המשיח יכריז על עצמו אל, יבינו רבים מבני ישראל שהאישיות אותה חשבו למשיח אינו כזה אלא משיח שקר – צר המשיח. רבים מהם יפנימו באותה העת את האמת ויתחילו להאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
מרגע זה ירדוף צר המשיח את שארית ישראל המורדת בו. רבים יברחו למדבר ושם, כפי שהנביאים מציינים, הם ימצאו מחסה למשך שלוש וחצי שנים, עד סיום צרת יעקב.
10. התגלות י"ב 13-17:
יוחנן השליח מציין את אותו המסר במילים אחרות.
11. ישעיה הנביא פרק ס"ג 1-6: – ראה גם דברים ל"ג 1-2
בחזרתו לעולם בסיום שבע שנות צרת יעקב, יעמוד המשיח ישוע על הר הזיתים (זכריה י"ד 4-5, מע"ש א 9-11). לאחר שישמיד את כל אוייביו בהבל פיו (התגלות י"ט 11 ואילך), הוא יתפנה לאסוף את שארית עם ישראל אשר נסו מאימת צר המשיח למדבר בבצרה אשר באדום – איזור הסמוך לפטרה אשר בירדן.
משה רבנו אמר במעמד סיכום דבריו לפני שבני ישראל נכנסו לארץ ההבטחה – בספר דברים ל"ג 1-2 – שאלוהים עתיד לזרוח לעמו מסיני, משעיר [אדום]. כך שדברי משה תואמים לדברי ישעיה הנביא.
לאחר ששארית עם ישראל תפגוש את המשיח במדבר, הם יבואו עם המשיח לנחלה המובטחת ויקבלוהו באמונה ואהבה.
אז יתגשם הפסוק מפי זכריה הנביא פרק י"ב 10: "ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור."
12. הושע ב' 16-25:
הנביא הושע מנבא שאלוהים הוא זה אשר יוביל את בני ישראל למדבר. ושם, כאשר הם במדבר, ידבר אלוהים אל לב בני ישראל.
שם במדבר, יהיה לשארית ישראל את הזמן והרצון לבחון את כל דבר הבשורה ששמעו בעבר.
שם במדבר, רוח אלוהים ישכון על ליבם ויאפשר להם להבין את השקר של צר המשיח, ולעומת זאת, את האמת של ישוע שנאמרה מפי כל נביאי התנ"ך.
כמו ששאול השליח הלך למדבר בערב למשך שלוש שנים כדי לחשוב ולהפנים את דבר הבשורה, לאחר שהאדון ישוע נראה אליו בדרך לדמשק (מע"ש ט), כך שארית ישראל תנצל את הזמן בו הם מתחבאים במדבר, להבין היכן טעו ומה עליהם לעשות כדי למצא חן בעיני אלוהים.
לאור הנאמר עד כה מפי שאר הנביאים, ניתן לקבוע בוודאות שירמיה הנביא מתכוון למדבר מוחשי, והכוונה לתקופת צרת יעקב, ממש לפני חזרתו של המשיח ישוע ארצה.
בפסוק 2 ירמיה הנביא מכנה את שארית ישראל בתיאור: עם שרידי חרב.
אמת, מדובר על השארית אשר שרדה את אסונות צרת יעקב ורדיפת צר המשיח ותומכיו נגד הנושעים.
אילו אירועים כלולים בשיקום עם ישראל?
13. רגיעה ושמחה, הנאה מפרי השלום (פ. 1)
כאשר שארית ישראל נמצאת במדבר, במנוסה ומתחבאת מחרב הכליון של צר המשיח, ייקח אלוהים את אותה שארית נבחרת וירגיעה.
מתי יירגע עם ישראל?
– רגיעת עם ישראל תחול כאשר יחווה את שלום אלוהים בליבו (יוחנן ח 32: האמת משחררת)
– רגיעת עם ישראל תחול כאשר כל ישראל ייוושע. הברכה הזו תהיה מנת חלקה של שארית ישראל רק בסיום צרת יעקב, לאחר שיחזור המשיח ישוע וייראה לעמו (ראה זכריה י"ב-י"ג, כמו כן, מתי י"א 28-30).
– רגיעת ישראל תתבטא בלב שארית עם ישראל הנושעת כאשר ישבו על הנחלה המובטחת וישרתו את האדון ישוע השוכן במשכן אלוהים אשר בציון.
– רגיעת ישראל תחל כאשר יסורו מעל הפרק כל הסכנות והרדיפות נגד ישראל. זה יהיה רק לאחר שיחזור המשיח ארצה, ישמיד את אויביו ויקים את ממלכתו הארצית (דניאל יב 11-13).
בפסוק 2 אומר הנביא ירמיה:
ב. מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי; וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ, עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד.
למה מתכוון הנביא באומרו: מרחוק יהוה נראה לי?
הפרשנות המתקבלת ביותר על הדעת היא שהנביא מתכוון לתקופה של פרק זמן ארוך.
ז"א, לאחר זמן כה רב שבו עם ישראל דחה את אלוהים ואת בשורת הישועה, ופנה לדרך אלילות ודתיות חיצונית, נראה אליו יהוה ומחזירו לחיקו.
מדוע שאלוהים יחזיר את שארית ישראל לחיקו לאחר זמן כה רב של דחייה מצד עם ישראל?
אלוהים עושה זאת בגלל אהבת עולם שהוא אוהב את עמו ישראל.
אלוהים משתמש במילים דומות מפי הנביא הושע בפרק ב 16-25.
בפרק ב 3 הנביא ירמיה גם מזכיר שאלוהים זוכר את חסדי עם ישראל אשר הלכו אחריו במדבר ביציאת מצרים, ועל כך אלוהים שומר חסד לעמו.
אם כן, לאחר שנים ארוכות של ריחוק רוחני מאלוהים, מחזיר אלוהים את שארית ישראל לחיקו, לקרבתו.
הקרבה לאלוהים אינה קרבה סתמית, אלא מתוארת על ידי הנביא הושע כקרבה קדושה וטהורה בין בעל לאשתו.
הנביא הושע מתאר את יחסי אלוהים לישראל כיחסי נישואין.
כמו שאלוהים האב הינו הבעל של עם ישראל, כך המשיח ישוע הינו הבעל של הקהילה – כלתו [ראה תכלית ספר הושע] לאור דברי הנביא ירמיה, אהבת אלוהים כלפי עמו ישראל לא פחתו ולא פסקו גם כאשר עם ישראל סטה וברח מחברת אלוהים.
הקשר ההדוק של אלוהים לישראל מתבטא באופן מופלא לאורך כל ספר הושע, בו אלוהים ציווה על הושע להישאר נאמן לאשתו – גומר הזונה (ראה גם יחזקאל ט"ז).
בספר הושע, גומר הזונה מסמלת את עם ישראל, והושע הנאמן שמחזיר את אשתו הנואפת אליו כל העת, מסמל את אלוהים.
עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד:
בגלל אהבת הנצח של אלוהים כלפי ישראל עמו, הוא מושך את עם ישראל אליו בחסד.
למה הכוונה?
ראה תהילים ל"ו 11:
"…מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ; וְצִדְקָתְךָ, לְיִשְׁרֵי-לֵב"
משיכת שארית ישראל בחזרה לחיק אלוהים נעשית בגלל יוזמתו של אלוהים מתוך אהבתו ולא בגלל זכות על מעשה טוב או מושלם של ישראל.
חסד – הינה פעולה הנעשית למען האחר מתוך רצונו המושלם של הנותן, ללא מטרה לקבלת דבר בתמורה, ולא כתשלום או גמול על מעשה שעשה המקבל או מתכוון לעשות.
מכאן, אהבת אלוהים ופעולתו עבור עמו ישראל מושתתת על בחירתו הריבונית ולמען שמו!
בפסוקים 3-4 הנביא מציין את השיקום הפיזי של ישראל ושמחת בני ישראל
ג. עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים.
ד. עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן; נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.
כפי שתיאר זכריה הנביא בפרק ח בפירוט רב יותר, עם ישראל יחווה שלום אמיתי כאשר יקבל באמונה את מושיעו – ישוע.
אז ישמח ישראל!
אז יראו הורים את ילדיהם גדלים, מתבגרים ומשרתים את אלוהים.
אז יחגגו בני ישראל את כל מועדי יהוה בשמחה וללא חשש ודאגה.
אז יזכה כל בן ישראל לאכול את הפרי אשר עליו עמל.
אז יתגשם הפסוק – איש תחת גפנו ותחת תאנתו.
נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ: יזכו לראות את עצי הפרי גדלים וליהנות מפריים.
חיללו – הפכו אותם לחולין.
איך?
בשלושת השנים הראשונות לגדילת הפרי נאסר על היהודי לאכול מפרי העץ (ויקרא יט 23). פירות אלו נקראים עורלה.
בשנה הרביעית היו פודים את הפרי בכסף כדי להתירו באכילה.. את הכסף היו נוהגים להעלות לירושלים לתרומה.
כוונת הפסוק לציין את ההנאה מההשקעה – שהיא פרי השלום.
ראה מצב הפוך – ישעיה סה 22: "לא יטעו ואחר יאכל…"
הנביא מציין שאלוהים עתיד לבנות את העם והארץ.
ואומנם, הנביא ישעיה מפרט בנושא הרבה יותר.
בפרקים ס'-ס"ו הנביא ישעיה מציין שגויים נושעים עתידים לעלות לציון כל שנה, ולאורך כל השנה כדי להביא את תרומותיהם ונדבותיהם לבנית ארץ ישראל, ותמיכה בעם ישראל המשרתים את אלוהים ככוהנים.
שירות ישראל ככוהנים לאלוהים יהיו מקור ברכה עצומה גם לכל שאר העולם.
הגויים הנושעים יביעו את תודתם לאלוהים ולגואלם ישוע, בכך שהם ישתתפו בהוצאות הקיום של הכוהנים – בני ישראל ובבנית ציון!
הנביא זכריה בפרק י"ד 16-21 מציין שכל הגויים יעלו לירושלים כחובה בחג הסוכות.
אילו אירועים כלולים בשיקום עם ישראל?
14. אחדות לאומית ורוחנית בישראל
בפסוק 5 ירמיה הנביא גם מנבא אודות אחדות עם ישראל בצורה מיוחדת.
"…כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ!"
המילה נוצרים אינה מתייחסת לגויים המאמינים בישוע…
משמעות המילה היא: שומרים.
נוצרים = שומרים, כמו הנצרה ברובה השומרת ומבטיחה שכדור לא יירה ללא כוונה.
ובכן, כאשר נפרדו בני ישראל לשני ממלכות, ישראל ויהודה, הייתה ביניהם שנאה תהומית וניתוק.
בספר מלכים-א פרק י"ב, ירבעם בן נבט אינו מעונין שבני ממלכת ישראל ילכו ליהודה כדי להשתחוות לאלוהים במקדש אשר בירושלים.
מסיבה זו הוא בנה שני עגלי זהב, האחד בדן בצפון והשני בבית אל אשר בגבול עם ירושלים.
בדרך זו נמנעו בני ממלכת ישראל לעלות למקדש בירושלים ונאלצו לעבוד את אלוהים במקדשים אליליים שבנה להם ירבעם בן נבט.
הנביא ירמיה רוצה להדגיש את האחדות שתהיה בעתיד בין בני ישראל ולכן אומר:
בעתיד, שומרים בהר אפרים – ז"א, בני ישראל, יבחנו את מועד מולד הלבנה, כדי לקבוע יום ראש חודש ויום חג בחמישה עשר בו, כדי להודיע לכל אחיהם שעליהם לעלות לציון – לבית אלוהים אשר בירושלים – לעבוד את אלוהים ולהשתחוות לפניו.
במילים פשוטות:
הנביא ירמיה מציין שבעתיד, בעת ההיא, באחרית הימים, עם ישראל יתאחד לא רק מבחינה לאומית אלא גם מבחינה רוחנית.
את המסר הזה בדיוק אמר גם יחזקאל הנביא בפרק ל"ז – חזון העצמות היבשות.
אילו אירועים כלולים בשיקום עם ישראל?
15. פרק חדש ונקי ביחסים של עם ישראל ואלוהים (פ. 3)
"…עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל: עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ, וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים."
הנביא מכנה את בני ישראל בשם: בתולת ישראל.
המילה בתולה מתייחסת לאשה שלא קיימה יחסי מין עם גבר.
בהשאלה ובאופן סמלי, מבחינה רוחנית, הביטוי בתולת ישראל מציג את עם ישראל כאילו מעולם לא נאף מבחינה רוחנית.
איך יתכן הדבר וזאת לאחר עשרות רבות של פרקים בתנ"ך בהם מפורטים כל הניאופים הרוחניים של ישראל ויהודה? ראה ישעיה א, יחזקאל ט"ז ועוד ועוד…
אלוהים מכנה את עמו ישראל בשם: בתולת ישראל, כדי להדגיש ולציין את סליחת וכפרת החטאים שעם ישראל עתידים לחוות.
החזרה בתשובה של שארית ישראל תהיה אמיתית, והתוצאה תהיה כזו שאלוהים יראה בהם נקיים מכל אשמה וצדיקים לפניו – בתולים מבחינה רוחנית – מכופרים ונסלחים.
איך יתכן הדבר הזה?
ובכן, זהו גודל חסדו של אלוהים לעמו ישראל, וזה בדיוק חסדו לכל המאמין בו.
מסיבה זו אומר אלוהים שהוא מחשיב את צדקתו לאדם המאמין בו (בראשית ט"ו 6)
באיגרת אל הקולוסים ב 14 שאול השליח אמר שאלוהים מבטל את כתב האשמה מעל החוטא אשר חוזר בתשובה כנה.
הנביא ישעיה בפרק נ"ג אמר שהמשיח נושא על עצמו את מוסר שלומנו – את העונש שעלינו לשלם – במקומנו – כאשר אנו מאמינים בו כאדון מושיע מכפר חטאים.
בתמורה לאמונתנו בו כקורבן כפרת החטאים שלנו, הוא מסיר את זעם אלוהים מעל ראשנו ולוקח את זה על עצמו – בצלב, ללא כל עוול בכפו – בגלל אהבתו (קור"ב ה 21).
ולנו הוא מעניק את שלומו וצדקתו.
מסיבה זו, כל המאמין בישוע נחשב לצדיק ותמים בעיני אלוהים – לבתול מבחינה רוחנית.
סיכום חלקי (פסוקים 1-5):
1. אלוהים הוא היוזם את ישועתה ושיקומה של ישראל ומהסיבות הבאות:
א. ה' אוהב את עמו
ב. ה' הבטיח זאת לאבות.
ג. השלמת והגשמת תוכנית הישועה לכלל בני האדם קשורה בקיום עם ישראל – המשיח נולד מיהודה!
2. שיקום עם ישראל כולל שינויים מדהימים וברכות נפלאות
א. חזרת שארית עם ישראל לנחלתם
ב. ישועת שארית ישראל שתניב רגיעה – שלווה ומנוחה בלב כל יהודי.
ג. אחדות לאומית ורוחנית
ד. שארית ישראל נקיה וטהורה מכל דופי בעיני אלוהים (בתולת ישראל).
ג. ישועת שארית ישראל תשמח יהודים וגויים כאחד (פ. 6-13).
ו. כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה: רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם; הַשְׁמִיעוּ, הַלְלוּ וְאִמְרוּ: הוֹשַׁע יְהוָה אֶת-עַמְּךָ, אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל.
ז. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ. בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו: קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה.
ח. בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם. אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ: כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.
ט. שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ.
י. כִּי-פָדָה יְהוָה אֶת-יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ.
יא. וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן. וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב יְהוָה, עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר, וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.
יב. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.
יג. וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן; וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם-יְהוָה.
16. ישועת ישראל היא מקור שמחה לישראל וכלל הגויים (פ. 6, 11-13)
הנביא קורא לגולי ישראל לשמוח ולרון כי ישועת שארית ישראל אינה מוטלת בספק אלא היא הבטחה שתתגשם לבטח. למרות שישועת ישראל עתידה להתרחש בעתיד הרחוק, ולמרות שרוב הגולים עתידים למות בגולה מבלי לראות את הישועה במו עיניהם, לב בני ישראל צריך להיות ממוקד בעתיד, בתקופה בה שארית עם ישראל ממלאת את תכלית בחירתה וייעודה.
הנביא גם מציין ששמחת ישראל על גאולתם העתידית תהיה בראש הגויים.
למה הכוונה?
בני ישראל צריכים להיות מלאי שמחה על ישועתם, ומלאים בהודיה לאלוהים גם כאשר הם נמצאים בגולה, בחוצות הערים של הגויים, בין שוביהם, בתוך סבלם וצערם הפיזי הנוכחי.
שמחת הגאולה חייבת להיות גדולה יותר מכל סבל נוכחי ומעפילה על כל האירועים בחיינו בעולם הזה.
מדוע?
1. כי הבטחות אלוהים תתגשמנה במלואן. לא מדובר בתרגיל פסיכולוגי אלא במציאות.
2. שמחת הישועה של בני ישראל היא חלק מעדותם לאלוהים ככוהנים בין העמים. עם ישראל הוא גם האיגרת הכתובה של אלוהים לשאר הגויים (שמות יט 5-6). כך כל הגויים יהיו עדים לאמיתות האמונה של בני ישראל באלוהים ויתעודדו להאמין בו גם כן. יציאת בני ישראל לגלות נובעת מחטאיהם ולא מחולשתו של אלוהים להתמודד עם אוייביהם. אדרבה, העונש הזה מוכיח את ריבונותו ואמיתות דבריו של יהוה, ולכן, עם כל הצער והכאב, גם העונש הינו סיבה לשמור על שמחת הישועה. אלוהים נאמן לדברו: לברך עבור ציות ולהעניש עבור מרידה…
בפסוקים 11-13 הנביא ירמיה מפרט את שמחת הישועה לא רק בגולה, אלא את המשכה כאשר ימלאו שארית ישראל את ייעודם ככוהנים על אדמת הנחלה.
יא. וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן. וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב יְהוָה, עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר, וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר; וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.
יב. אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו; וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.
יג. וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן; וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם-יְהוָה.[ראה את המקבילות בין: בראש-גויים, לבין מרום-ציון].
תיאור השמחה של שארית ישראל מקביל לתיאור מפי זכריה הנביא בספר זכריה פרק ח'.
גם שם מתאר הנביא את שמחת הישועה בלב כל מרכיבי העם – צעירים וזקנים.
המילים הללו תואמות את הנאמר בסוף פרק ל"א, שם נאמר שכל ישראל ייוושע ותורת אלוהים תהיה חקוקה על כל לב (ראה גם אל הרומים י"א 26)
מסיבה זו יחגגו כל רבדי החברה בישראל על ישועתם וברכת אלוהים עליהם.
בפסוק 12 דברי ירמיה תואמים לדברי הנביא ישעיה בפרק ס"א 1. שניהם מדברים על אבל שהופך לששון. בהמשך נלמד שהשינוי הגדול הזה בלב שארית ישראל נובע מתוך האמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
הנביא מתאר את ישראל כבתולה (ראה פסוק 3), זאת כדי לציין את גודל החסד שבכפרת החטאים שלה יזכו שארית ישראל עקב חזרתם בתשובה כנה לאלוהים.
אלוהים יסיר מנגד עיניו את חטאי ואשמת ישראל ויראה דרכם את צדקתו.
מסיבה זו נקראים שארית ישראל בשם – בתולת ישראל.
בפסוק 13 הנביא ירמיה מציין שנפש הכוהנים ירווה בדשן.
למה הכוונה?
דשן מציין את עונג ושפע הקורבנות שבני ישראל עתידים להעלות לאלוהים.
קורבנות 'אשם' אינן נחלקות וניתנות לכוהנים למאכל, אלא רק קורבנות השלמים והתודה (ראה ויקרא א-ה).
ולכן, כוונת הנביא לציין ששארית ישראל יביאו קורבנות תודה רבים כל כך לבית אלוהים עד כי יהיה שפע רב עבור הכוהנים.
לא רק הכוהנים ייהנו, אלא גם העם ייתברך עוד ועוד על ידי אלוהים.
עונג ודישון הכוהנים לא יהיה רק משפע הקורבנות של בני ישראל, אלא גם ממקור מדהים נוסף.
בתחילת ממלכת המשיח בארץ, כל הגויים גם כן יהיו נושעים. לכן, כל הגויים יעלו לישראל כדי לראות את פני אלוהים בירושלים, בבית המקדש.
כל הגויים יביאו עימם את זבחיהם לכלכלת כוהני אלוהים ולבניית ירושלים וארץ ישראל (ראה ישעיה ס'-ס"ו).
יישומון:
כפי שגאולת שארית ישראל צריכה להיות הסיבה והגורם לשמחה בכל נפש יהודי, כך כל נושע חייו לשמוח ולהימלא בהודיה לאלוהים על ישועתו.
ישועתנו היא סיבה נפלאה להימלא בהודיה לאלוהים.
שמחת ישועתנו חייבת להעפיל על כל סבל, צרה או מצוקה בחיינו.
רק מי שמפנים את חשיבות הישועה ומלוא ועוצמת ברכתה, באמת יחשיב אותה כגדולה מכל עניני החיים. רק מי שיודע מי הוא האדון ישוע ומה עשה עבורו ואמינות הבטחותיו לו, יכול ליישם את הוראותיו של האדון באיגרת אל הפיליפים ד 4-6 – שמחו תמיד ושוב אומר שימחו…
לכן, בעת סבל, צרה ומצוקה, אנא הרם ראשך וליבך וזכור את שהאדון הכין לך במחיר חייו.
– ניצלת מזעם אלוהים על חוטאים (תסל"א א 10, ה 9)
– אתה נקרא בן לאלוהים
– אתה שותף נחלה של אלוהים
– אתה חי עם אלוהים לנצח נצחים
– אתה משרת את אלוהים בקדושה וטוהר לעולמי עד.
– שלום אלוהים נוצר את לבבך ומחשבותיך במשיח ישוע (אל הפיליפים ד 4-8)
האם גם הגוי הנושע צריך לזעוק ולבקש מאלוהים להחיש את ישועת ישראל?
כן, כן, כן!
בישועת ישראל נמצאת גם הברכה לכלל העמים.
ככל שיתקרב הזמן בו תיוושע שארית ישראל, כך יתקרב מועד ההילקחות, צרת יעקב, חזרת המשיח ארצה, ישועת ישראל והקמת מלכות המשיח בעולם.
כאשר עם ישראל נושע, ממלכת אלוהים פועלת ומהווה ברכה לכלל בני האדם.
מסיבה זו בדיוק מצווה אלוהים על כל יראיו להתפלל לשלום ירושלים (תהילים קכ"ב 6)
בשלום ירושלים טמון שלום העולם. כי שלום בירושלים יהיה בעת שובו של האדון ארצה.
2. מי הוא העומד מאחורי ישועת שארית ישראל, ואיך מתוארת פעולתו? (פ. 7-10)
ז. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ. בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו: קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה.
ח. בִּבְכִי יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם. אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ: כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב, וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא.
ט. שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ: מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ.
י. כִּי-פָדָה יְהוָה אֶת-יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ.
ירמיה הנביא מציין שוב, וכמוהו נביאים אחרים רבים, שאלוהים עתיד לקבץ את נדחי ישראל בחזרה לנחלתם.
קיבוץ עם ישראל ייעשה מכלל ארצות הגלות.
רבים מבינים את הפסוקים הללו כאילו עליהם לפעול כרגע כדי להעלות כל יהודי ארצה, ולעזור בהגשמת הנבואה.
אני מודה לאלוהים על כל נפש הפועלת למען בני ישראל, אך הפסוקים הללו מפי ירמיה הנביא מדברים על קיבוץ שארית ישראל בסמוך לאירועי אחרית הימים – צרת יעקב וחזרתו של המשיח ישוע ארצה.
מן הסתם עליית יהודים לישראל מתרחשת ותמשיך להתרחש…אך…במהלך שבע שנות צרת יעקב יפוצו רבים מבני ישראל מנחלתם בעקבות רדיפת צר המשיח ושאר צרות ונגעים. לפיכך, צפויה חזרה של כלל בני ישראל לנחלתם בסיום צרת יעקב, ולדעתי על כך בדיוק מדבר הנביא ירמיה.
קיבוץ נדחי ישראל אינו מתואר כעליה לישראל ממניעים כלכליים או חברתיים כפי שמתרחש היום ברוב המקרים, אלא ממניע רוחני הקשור בחזרה בתשובה של שארית ישראל לאלוהים.
העליה המיוחדת הזו עתידה להתגשם רק בעתיד, ממש בסמוך לחזרתו של האדון ישוע המשיח ארצה.
בפסוק 8 הנביא מציין ששארית ישראל יחזרו לנחלתם כשהם בוכים ומלאי תחנונים לאלוהים.
הנבואה הזו תתגשם ברמה הלאומית הכוללת את כל שארית ישראל רק לקראת סוף צרת יעקב, לפני חזרתו של המשיח ישוע ארצה.
אז תתגשם הנבואה של זכריה הנביא מפרק יב 10, עת יביטו שארית ישראל על המשיח ישוע, אותו דקרו בעבר, ויבכו, יתאבלו ויצטערו על מעשיהם כאילו איבדו את הבן הבכור.
שלושת הפסוקים הקצרים הללו כוללים מספר שמות תואר של אלוהים. שמות אלו מציינים את קרבתו של אלוהים לעמו ופועלו עבורם.
17. שמות אלוהים המוזכרים בפסוקים 7-10:
אבא, רועה, פודה, גואל
18. להלן הפעולות שיעשה רועה ישראל עבור צאנו: וכמו כן זהותו המדוייקת.
כתבי הקודש מבהירים שרועה ישראל אינו אלא גואל ישראל, המשיח בכבודו ובעצמו.
הנביא ירמיה כבר ציין בפרקים כ"ג ול"ג את זהותו של הרועה הטוב ופועלו בעבור עמו.
א. זהות הרועה:
הרועה הנאמן הינו ממשפחת דוד המלך.
הוא ה' צדקנו
והוא עתיד למלוך על העולם מציון.
לפיכך, ירמיה הנביא ציין לאורך הפרקים הקודמים שהמשיח הוא אלוהים שעתיד לבוא לעולם דרך משפחה אנושית – משפחת דוד המלך.
אדם לאור הנתונים הללו ניתן לקבוע את זהותו המדוייקת של רועה ישראל. הוא לא אחר מאשר האדון ישוע המשיח.
ב. פועלו של הרועה:
במזמור תהילים כ"ג מתוארים מעשיו של הרועה הטוב. הוא מנהיג את צאנו למרעה שליוו ובטוח. הרועה הטוב מוודא שצאנו הולכים בדרך הישרה והבטוחה.
משמע, הרועה הטוב הסיר את אויבי עמו מן הדרך וכעת יכול להוביל את הצאן ללא חשש מטורפים האורבים להם לפגוע בנפשותיהם (ישעיה מ' 4).
הרועה הטוב דואג לחלשים וחולים אשר בצאנו – ולא שוחט אותם או מתעלם מצורכיהם – ראה מעשיהם של רועי השקר – ירמיה כ"ג 1-2 וזכריה י"א 15-17.
הרועים הרעים משתמשים בצאן לצורכיהם האנוכיים וגם מפזרים את הצאן. הרועים הרעים שותפי אשמה לעונש הגלות. הרועה הטוב לעומתם מחזיר את "הצאן" למרעה הנבחר.
הרועה הטוב מקבצם ומרפאם. כך גם אמר ישעיה הנביא בפרק מ 11.
הרועה כפודה וגואל:
אנו משתמשים במילים הנפלאות הללו לעיתים קרובות אך לא תמיד מפנימים את כובד משקלם.
פודה גואל – המילים אומנם מתארים הצלה, ואכן כך עושה רועה ישראל לצאנו, אך ההצלה הזו כוללת מעשה שעלינו לזכור ולשנן בכל עת.
הרועה הטוב פדה וגאל – משמע – הוא שילם את הסכום הנדרש כדי לשחרר אותנו מעבדות ושייכות לגורם קודם בכדי שנהיה שייכים לו – לגורם חדש.
האדון שלנו נשא על עצמו את אשמתנו ושילם בחייו את מחיר עונש החטא במקומנו.
מסיבה זו כתבי הקודש מתארים את סליחת החטאים במילים – נושא עוון (תהילים ל"ב).
העוון שלנו לא נמחק סתם, אלא המשיח עצמו נושא את עווננו במקומנו.
בתמורה לאמונתנו בו – הוא מעניק לנו את צדקתו.
האדון ישוע המשיח שילם בדמו – בחייו, כדי לשחרר אותנו מהעבדות לחטא ושחרור מעול המוות שבא בעקבות החטא.
הרועה הטוב הוא בן האלוהים הטהור מכל חטא, ולכן דמו יכול לשמש קורבן כפרת חטאים מושלם ונצחי.
הרועה הטוב לקח על עצמו את אשמתנו ושילם בחייו את הכפרה הרצויה בעיני אלוהים האב. (קור"ב ה 21).
הוא, הרועה הטוב, מת בעבורנו, כדי שלנו יהיה את חיי הנצח שלו.
הוא הרועה הטוב הוקם לחיים על ידי אלוהים האב ורוח הקודש, וכך הוכיח לכולנו שקורבנו התקבל וגם לנו צפויים חיי עולם וניצחון על המוות (ראה ישעיה נ"ג, יוחנן ג 16).
הרועה כאבא:
הנביא מציין את הרועה הטוב כאבא לישראל כדי להדגיש את מחויבותו הנצחית לשמירת חיי ילדיו. לראיה, הנביא מכנה את אפרים – שם נרדף לישראל – כבן בכור לאלוהים.
בספר שמות מכנה אלוהים את עם ישראל כבנו בכורו…בין שאר העמים (שמות ד 22)
מן הסתם, גם על "הבן" מוטל לכבד את אביו…למען יאריכון ימיו על פני האדמה…
יישומון:
בבשורת יוחנן 10 פרק י' האדון ישוע הבהיר שהוא ולא אחר הינו הרועה הטוב.
האדון ישוע גם הבהיר שיש לו צאן נוסף – גויים נושעים.
האדון ישוע הוא רועה נאמן כלפי כל אחד מהעדרים שלו – יהודים וגויים כאחד.
את כולם הוא מוביל "לנאות דשא", ז"א, למקור ברכה ולנוכחות אלוהים (תהילים כ"ג).
את כולם הוא מרפא, ואת לב כולם הוא ממלא בשמחה ורגיעה.
אם האדון ישוע הוא הרועה שלך, הפודה והגואל, אז דע לך שאלוהים הוא אביך וכל מחסוריך בידו.
לך ולי נותר להודות ולפאר את שמו ולהימלא כל העת בשמחת הישועה.
תזכורת:
כל מילות העידוד והנחמה הללו ליוו את הגולים בדרכם לבבל…
ד. עידוד ונחמה לישראל עד לגאולה (פ. 14-25)
1. זעקתה של "רחל" ותשובת אלוהים (פ. 14-16)
יד. כֹּה אָמַר יְהוָה: קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים. רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.
טו. כֹּה אָמַר יְהוָה: מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה. כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב.
טז. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.
בפסוקים אלו ירמיה הנביא מעודד את בני ישראל היוצאים לגלות, אגב זעקתם על בניהם אשר נהרגו ונרצחו בתהליך הכואב והמייסר.
כאשר יצאו בני יהודה לגלות, הם עברו דרך רמה, אשר בנחלת בנימין לכיוון בבל (ראה ירמיה מ' 1).
והנה, ממש לפני הפניה ימינה כדי לחצות את הירדן ולצעוד בבלה, הנביא מתאר באופן סמלי את זעקתה של "רחל" על בניה.
רחל היא האמא של יוסף ובנימין.
יוסף הינו האב של אפרים ומנשה.
אפריים הינו שם נרדף לישראל – ראה פסוקים 17, 19. ובנימין הינו חלק מממלכת יהודה.
במילים פשוטות, המחבר כאילו אומר: רחל מבכה על כלל בני ישראל ההולכים לגלות, ועל האובדן בנפש של בניה.
כמאה שנים לפני כן, הבן אפרים יצא לגלות…וכעת הבן בנימין…לכן רחל מבכה על בניה…
כמו כן, לאחר פירוד ישראל לשני ממלכות, רבים מבני עשרת השבטים קבעו משכנם עם ממלכת יהודה. לכן, ממלכת יהודה לא הכילה רק את בני יהודה ובנימין אלא נציגים מכלל שבטי ישראל.
בבשורת מתי בפרק ב 18, השליח מצטט את דברי ירמיה ל"א 14.
כאשר המלך הורדוס הגדול הבין שהמגושים מן המזרח יצאו מן הארץ ולא חזרו אליו כדי לומר לו מי הוא המלך שנולד, הוא החליט לרצוח את כל התינוקות אשר באיזור בית לחם מתחת לגיל שנתיים.
השליח מתי ציטט את דברי ירמיה כדי לתאר את אבל וכאב האימהות של בית לחם אפרתה על אובדן תינוקיהן.
מכאן, הביטוי: "רחל מבכה על בניה" הפך לביטוי המציין נהי וזעקה על אובדן הבנים ברמה לאומית.
בכיה של "רחל" על בניה מובן לחלוטין.
מבחינה אנושית, לא היה עם אשר שרד גלות של עשרות או מאות שנים.
לפיכך, בכיה של "רחל", ז"א, בכיים של בני ישראל על אובדנם, מבטא את הבנתם שאבדה להם כל תקווה, ולולא אלוהים יפעל למענם – לא ישרוד ישראל.
ירמיה הנביא מעודד את בני ישראל ואומר להם שאלוהים שמע את זעקתם ואינו אדיש לכאבם. אלוהים אינו אדיש לדברי חרטה והתוודות כנים על חטא (תהילים נ"א 19-21).
עלינו לזכור שבפרקים קודמים אלוהים הבטיח שהגלות תסתיים לאחר שלמלכות בבל ימלאו 70 שנים (כ"ה 11). מכאן, הגולים יודעים כבר לפני שהגיעו לבבל, שגלותם אומנם ארוכה אך היא זמנית, וחלקם עתידים לחוות גם את התגשמות הנבואה ולחזור לישראל.
אלוהים עונה ל-"רחל" ואומר לה שיש תקווה לאחריתה, יש שכר לפעולתה…ז"א, בכיה המבטא חזרה בתשובה מגיע אל כס אלוהים, והוא שומע ופועל למענה.
שכרה ותקוותה של רחל יהיו:
– אלוהים ישמור את בני ישראל בחיים
– אלוהים יחזיר את שארית ישראל בתשובה ובחזרה לארץ ההבטחה.
שימו לב שאלוהים אומר: ושבו בנים לגבולם.
גבול מציין תחום. והמילה גבול בפסוק זה מתייחסת לגבולות ארץ ההבטחה.
כאשר אלוהים אומר – לגבולם, המשמעות היא שהארץ שייכת לאותם בנים.
שוב אנו עדים כפי שראינו בעבר וכפי שנלמד בהמשך – שישועת ישראל וגאולת הארץ אחד הם!
הבטחות אלו תואמות את דברי אלוהים בפרק כ"ט 10-11, שם אמר אלוהים כי יש באמתחתו תוכניות של שלום, אחרית ותקווה עבור עמו.
לפיכך: למרות צערה וזעקתה של "רחל" על אובדן ילדיה והגלות, עידודה ונחמתה חייבים לנבוע מההבטחות והאחרית שאלוהים הכין לבניה.
יש שכר לחזרה בתשובה כנה.
אלוהים יסלח ויטהר שוב את עמו למען יוכל לברכם במלוא ברכותיו.
מאז ועד היום הפכו דברי הנביא ירמיה ל-'נכס צאן ברזל' בשפה העברית.
בכל עת של מלחמה או פעולה מעבר לגבול, התפילה והשאיפה היא: ושבו בנים לגבולם (פ. 16)[נכס צאן ברזל: רכוש או דבר שחובה לשמור עליו כפי שהתקבל בתחילה. במקור הכוונה לצאן שאשה קיבלה כנדוניה. על הבעל היה להחזיר לאשה – במקרה של גירושין, את מספר בני הצאן המקורי. המילה 'ברזל' משמשת לציון דבר קבוע, נצחי] 19. מילות החרטה והחזרה בתשובה של ישראל (פ. 17-18)
יז. שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד: יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר, כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד; הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה, כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי.
יח. כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ; בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי, כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי.

שימו לב איך מפסוק 14 ירמיה מכין את הקרקע לחזרתה בתשובה של כלל ישראל לאלוהים ומשם למלא את ייעודה הראשוני.
בקטע הבא נהיה עדים למילות הנוחם של אלוהים ואחריהם תיאור כניסת כלל שארית ישראל לברית השלום, לברית העולם עם אלוהים, הרי היא הברית החדשה.
וכאן בפסוקים 17-18 ירמיה הנביא מצטט כביכול את מילות החרטה שהיו בלב בני ישראל בדרכם לגלות ובהיותם שם.
אלוהים אומר:
אני שומע את אפרים מתאבל, מניד את ראשו ואומר:
"אלוהים אתה הענשת אותי ואני לא למדתי את הלקח באופן מיידי.
התנהגתי כמו עגל צעיר שאינו מבין את משמעות המכה המתקנת וממשיך בסורו רק כדי לקבל מכה כואבת נוספת – עד שיבין."
הכוונה:
אלוהים תסלח לנו שלא הבנו מהר ולא הפנמנו את הסיבה לשמה הענשת אותנו בעונשים הקלים יותר לאורך השנים. טעינו שזלזלנו והתעלמנו מהרמזים…וכעת אנו כל כך כואבים ומצטערים על המכות הקשות – הגלות, ההרס ואובדן הבנים שנהיו מנת חלקינו.
כעת אפרים אומר:
אני מבין, ומכה על ירכי מרוב צער וחרטה.
אני בוש ונכלם על שהתעלמתי מהוראותיך וכעת אני במצב כה מביש וכה כואב.
אפרים מכנה את חוסר המשמעת וההתעלמות מהוראת דבר אלוהים במילים: חרפת נעוריי.
ז"א, מעשי השובבות של תקופת חוסר הידע וההבנה.
אפרים מבקש ומתחנן מאלוהים שיניע אותו וישיב אותו למקום הציות והמופת. השיבני ואשובה… (ראה תהילים ק"ב 13-14, כ"ד 6-7, איכה ה 21, בשורת יוחנן ו 44, 65)
עוד ניווכח לראות בפסוקים 26-33 עד כמה אלוהים הוא הפועל כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה.
יישומון:
כמה שאנו דומים לאפרים…
אלוהים בחסדו לעיתים שומר ידו מהתערב ולהוכיח אותנו על חטא ומסתפק ברמזים.
הרמזים באים בדוגמאות כגון:
– פסוק שקראנו ומבהיר לנו שאנו חוטאים ועוברים על מצוות אלוהים
– מכה או מחלה (קור"א יא 27-30)
– הפסד או בושה המבהירה שהיא נובעת מסטיה מדבר אלוהים
– דבר תוכחה מחבר מלומד
והנה, לעיתים אנו מעדיפים לדחות את הרמזים או האזהרות של אלוהים ולהמשיך בדרכנו.
ואז, לעיתים מגיעה המכה המרסקת חיים, מפילה עדות ומסירה שלום.
ואז, ורק אז אנו בוכים ומצטערים על שדחינו את כל הרמזים וההודעות של אלוהים.
הבה ננהג כבוגרים ולא כעגלים חסרי רסן.
הבה נכבד כל רמז וכל תיקון ברגע שנקבלו, כדי שלא נגיע למצב של חורבן המלא באבל, כאב וצרה מיותרים.
הבה נעדיף להיכנע איש לרעהו ולפני מילת התוכחה של אלוהים כדי שננהג כילדיו ולא כאויביו.
20. הבטחת אלוהים להחזרת הגולים לארצם באופן פיזי אך גם רוחני (פ. 19-25)
יט. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים? כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ, רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ, נְאֻם-יְהוָה.
כ. הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי (הָלָכְתְּ); שׁוּבִי, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל-עָרַיִךְ אֵלֶּה.
כא. עַד-מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה? כִּי-בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.
כב. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ.
כג. וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו יַחְדָּו. אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר.
כד. כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי.
כה. עַל-זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה; וּשְׁנָתִי, עָרְבָה לִּי.
מפסוק 19 הנביא ירמיה מצטט את דבר אלוהים ומסביר מדוע אלוהים נמצא כל כך קרוב לזעקת ילדיו ולא נוטשם לגורלם.
אומנם עם ישראל סטה מדרכו של אלוהים וטעם מכל החטאים על פני תבל, אך אהבתו של אלוהים כלפי העם הזה לא פגה.
אהבת אלוהים תלויה בבחירה הריבונית של אלוהים ולא בטיב מצוותיו או הצלחתו של עם ישראל (דברים ז 7-9).
אלוהים אומר:
האם אתם חושבים שעם ישראל הינו סתם עם שניתן לוותר עליו או להסירו מעל פני האדמה?
האם עם ישראל הינו צעצוע בר חלוף?
הרי בכל פעם שהשם ישראל עולה לנגד עיני, הבטן שלי מראה סימנים של התרגשות, כמו אדם השומע את שם אהובתו…
רחמיי כלפי ישראל נובעים מאהבתי כלפי העם הזה (ראה יחזקאל ט"ז).
ישנם בינינו כאלו שאחד מילדיהם או יותר בחרו ללכת בדרך הרע.
למרות כעסנו על בחירתם השגויה, ליבנו עדיין פועם בכל פעם שאנו מדברים עליהם או זוכרים אותם – דבר שמתרחש כל העת…
כמו שהורה אינו שוכח את ילדו, ומתרגש כל העת לשמע שם ילדו, כך ואף יותר מרגיש אלוהים כלפי עם ישראל.
האם זה נובע מגנים מיוחדים שיש לבני ישראל?
לא ולא!
זה רק בגלל שדרכם בא גואל העולם ודרכם מתבצעת תוכנית הישועה של אלוהים לכלל בני האדם (ראה יחזקאל לו 22).
מילותיו אלו של אלוהים כלפי עם ישראל ידועים לכל מי שקורא את דבר אלוהים.
לכן, כל גילוי שנאה כלפי ישראל או רצון לפגוע בעם הזה למטרת הכחדתו, היא פעולה הנוגדת את רצונו של אלוהים ומעמידה את המנסה לעשות כך כאויבו של אלוהים (ראה מקרה בלעם בספר במדבר כב-כד).
כדאי לכולנו להזכיר לעצמנו את האמת הבאה:
לאחר שאלוהים אמר לאברהם שמזרעו יתברכו כל העמים, הפך אברהם למטרה הראשית ברשימת החיסול של השטן.
לפיכך, אלוהים הכין לאברהם תוכנית הגנה…
"מברכיך אברך ומקלליך אאור…" (בראשית יב 3).
ז"א, מי שיעז לרצות ברעתך או יהיה לו חלק בפעולה שכזו – ייפגע על ידי אלוהים.
מדוע?
כי דרך אברהם, ודרכו דרך עם ישראל עתיד לבוא המשיח גואל העולם.
מפי הנביא זכריה בפרק ב אמר אלוהים כי ישראל היא בבת עיניו.
משמע – עיני אלוהים כל העת על עמו ישראל.
מי שפוגע בישראל, מנסה להשמיד את תוכנית הישועה של אלוהים עבור כלל בני האדם.
מי שיצליח להכחיד את ישראל, יוכיח שהוא גדול מאלוהים…
תודה לאל ישנם בעולמו רק אנשים החושבים שהם יכולים, אך לא קיימים כאלו שיכולים! [ראה את הכתוב בפסוקים 35-37 בפרקנו…] על מנת להוכיח את כוונתו של אלוהים לגבי חזרתה לנחלתה, אומר אלוהים לבני ישראל בדרכם לגלות: [פסוק 20] זיכרו היטב את הדרך שבה אתם הולכים…
שימו סימני דרך בצמתים חשובים כדי לדעת במדיוק את הדרך חזרה לישראל…
בתולת ישראל – את עתידה לשוב לערים שיצאת מהם.
אלוהים שוב מכנה את עמו – בתולת ישראל.
לציין שחטאיהם ייסלחו ויחסיהם עם אלוהים עתידים להתחיל עם דף חדש ללא כל איזכור של חטאיי העבר. [ראה סמליות דומה בזכריה ג, יחזקאל ט"ז] ואז שואל אלוהים את עמו, בפסוק 21:
עד מתי תתחמקי ממני?
עד מתי תתרחקי ממני במקום לרוץ לעברי ולהישאר כל העת בקרבתי?
עד מתי תהיי שובבה ולא תתחילי לחיות כבתולה? ז"א, טהורה וקדושה, נסלחת ונושעת.
בסיום פסוק 21 אומר אלוהים דבר נפלא:
אלוהים בורא דבר חדש:
למה הכוונה?
נקבה תסובב גבר…
הנוהג בעולם הוא שהגבר הוא המנסה לרכוש את לב הנערה…
אך, כאן ישראל היא הנערה, והיא עתידה לחזור בתשובה אל אלוהים ולהתחנן לחסדו ורחמיו למען יקבלה אליו בחזרה.
ישראל היא כלתו של יהוה והיא עתידה לחזור בתשובה ולהתחנן לחסדי אלוהים (ראה הושע ב).
יישומון:
כמו ששם עם ישראל גורם לאלוהים "להתרגש" וזאת בגלל אהבתו את עמו, כך מרגיש אלוהים בכל עת ששם אחד מילדיו הנושעים עולה לפניו.
כאשר "הילד" הוא ילד טוב וממושמע, כי אז שם הילד תמיד מעלה חיוך, שמחה ועונג.
כאשר הילד מופרע וסוטה לדרך החטא, שמו מעלה צער וכאב.
איזו הרגשה עולה על לב אלוהים כאשר שמך עולה לפניו?
איזו הרגשה עולה על לב האחים והאחיות בגוף המשיח כאשר שמך עולה באויר?
האם שמך הינו שם של כבוד?, שם של ירא אלוהים החפצים בקרבתו? או שם של חוטא הגורם לעצב וכאב בלב בני אדם?
בפסוקים 22-25 הנביא מציין חלום נפלא שחלם…הנה לפנינו נבואה נוספת שנועדה לעודד ולנחם את גולי יהודה וישראל.
כב. כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה, נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ.
כג. וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו יַחְדָּו. אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר.
כד. כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה; וְכָל-נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי.
כה. עַל-זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה; וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי.
לפני שאפרט את מרכיבי הנבואה, אנא שימו לב ל-"חבילת הישועה" שאלוהים מעניק לעמו ישראל.
לאורך כל ספר ירמיה וכן גם בשאר ספרי הנביאים, ישועת ישראל כוללת את החזרה לנחלה המובטחת שהיא בגודלה המובטח ונקיה מאוייבים ומלחמות.
לפיכך, ייטיבו כל העמים להבין שאסור ובלתי אפשרי להפריד בין ישועת ישראל לנחלתה על אדמתה המובטחת.
כמו כן, גם בממלכת המשיח יחיו בארץ ישראל בני עמים אחרים אך לא כאויבים אלא כשותפי שירות ואחים באמונה.
הנביא ירמיה חלם חלום נפלא שהעניק לו שלווה ושינה ערבה.
מה היה בחלום?
גולי יהודה וישראל עתידים לחזור לעריהם ולהודות ולפאר את שם אלוהים שוב על אדמת ישראל.
כלל בני ישראל יעבדו את אדמתם, יסעו בכבישי ארצם ולא ידעו פחד.
נפש כל יהודי תהיה רגועה ומלאה סיפוק.
לא יהיה דבר כלשהו חסר לאחד מבני עמי!
ומה רצון כל נפש יהודי?
שלום!
בטחון!
חיים בנוכחות אלוהים והליכה בדברו!
כאשר ראה ירמיה את כל הדברים הנפלאים הללו בחלומו, הוא הקיץ משנתו והבין מדוע שנתו הייתה כה נעימה וכה טובה.
תוכנית אלוהים לעמו ישראל היא תוכנית הממלאת את נפש כל יראיו בשלווה, רגיעה שלום וסיפוק רב.
הערה חשובה:
שלום בישראל מחייב שלום בין כל העמים באיזורנו ואף בעולם כולו.
השאיפה לשלום בישראל אינה שאיפת היהודי בלבד אלא צריכה להיות שאיפתו של כל אדם.
שלום בישראל יהיה כאשר המשיח ישוע ישב בציון ומפה ימלוך על העולם.
לא לחינם אנו מצווים להתפלל לשלום ירושלים – כי כשיש שלום פה, יש שלום בכל מקום ובכל לב.
שימו לב מה אמר נחמיה לסנבלט החורוני בספר נחמיה פרק ב 20:
מי שאינו שמח ותומך בבנית ירושלים – אין לו חלק וצדקה וזיכרון בירושלים…
שלום ירושלים היא גם שאיפתו של הערבי, כי בשלומה נמצא גם שלומו.
סיכום ביניים:
21. דבר אלוהים לגולי יהודה הוא: "יש שכר לפעולתך!"
אלוהים אינו אדיש לקריאת החזרה בתשובה הכנה של ילדיו.
שמחתו של אלוהים היא בשובנו אליו.
22. אלוהים אוהב אותנו ולכן הוא מוכיח אותנו על חטא. ברוב המקרים זה בא כרמז או כמכה קלה. החכם יבין ויחזור מיד בתשובה.
כאשר מזלזלים ברמיזות התוכחה של אלוהים, אנו מסכניפם עצמנו בתוכחה כואבת וקשה.
23. כאשר שם ישראל עולה במוחו של אלוהים, הוא מתרגש…
איך מרגישים הסובבים אותך כאשר שמך עולה במוחם? האם שמך גורם לעידוד, מופת ותיקון או ההיפך?

הקטע הבא מפסוק 26 – 33 מציין את הברית שרק דרכה תחווה שארית ישראל את כל הברכות שאלוהים הבטיח לעמו מאז ומתמיד.
זיכרו מה ביקש אפרים מאלוהים (פ. 18): השיבני ואשובה…
כעת אלוהים "מרים את הכפפה" ופועל למען חזרת בתשובה של כלתו – עם ישראל.

II. הבטחת הברית החדשה (פ. 26-33)
כו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה. וְזָרַעְתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה.
כז. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ, כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ, נְאֻם-יְהוָה.
כח. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד: אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה.
כט. כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת. כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו.
ל. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.
לא. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם-יְהוָה.
לב. כִּי זֹאת הַבְּרִית, אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
לג. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר: דְּעוּ אֶת-יְהוָה, כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה. כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.

להזכירנו:
פרקים ל-לא הינם איגרת אחת שניתנה לבני יהודה בדרכם לגלות. באיגרת הזו, אלוהים מציין שהוא אינו שוכח את עמו, והם עתידים לחזור לנחלתם – ברגע שימלאו לממלכת בבל 70 שנים (ראה גם כה 11).
יתרה על כך, עם ישראל לא ימשיך לעד להפנות עורף סוררת לאלוהים, אלא עתיד להיכנע לו ולהיכנס עימו בברית חדשה אשר דרכה יחווה כל אחד מבני ישראל את כל הברכות שאלוהים הבטיח לעם הזה.
שמונת הפסוקים הללו הינם הפסוקים הברורים והפשוטים בין הפסוקים בכתבי הקודש, ולמרות זאת, מהווים סלע מחלוקת אדיר דווקא בקרב העם שלו ניתנו, ושאליו מכוונים כל ההבטחות והברכות שבקטע.
במהלך השיעור נעמוד על נקודות המחלוקת.
24. על איזו תקופה מדבר הנביא ירמיה? מתי עתיד עם ישראל להיכנס בברית חדשה עם אלוהים ולחוות את כל ההבטחות הנפלאות הללו?
הביטוי "הנה ימים באים", וכמוהו, "בימים ההם", "באחרית הימים", כולם מתייחסים לתקופה משיחית בה המשיח פועל בקרב בני האדם – ויותר מדויק לומר – בקרב עם ישראל (ראה גם ישעיה ב, מיכה ד, ירמיה כג 5, לג 14 ועוד).
הפעם הראשונה בה יש שימוש בביטוי משיחי כזה היא בברכת יעקב לבניו בספר בראשית מט.
לפיכך, ירמיה הנביא מקשר ומשייך את שיא הברכות שבני ישראל עתידים לחוות בהקשר משיחי – ז"א, בהתחברות הקדושה בין עם ישראל לגואלו ומושיעו.
לפיכך, נבואתו של ירמיה תתגשם בעת הופעתו של המשיח בקרב עמו!
שימו לב. המקום המבורך והבטוח עבור עם ישראל זה לרגלי גואלם ולא בשום מקום אחר.
כתבי הקודש מציינים שני מועדים בלבד בהם המשיח מגיע משמים ארצה ומתערב בתוך עמו. לפיכך, נבואה זו יכולה להתגשם בשני מועדים בלבד.
האפשרות הראשונה: בהופעתו הראשונה של המשיח [עת נולד לבתולה מרים דרך הפריית רוח הקודש] לקיים את דבר ישעיה הנביא בפרק ז 14, ולהקריב עצמו כשה כפרת החטאים לבני אדם חוטאים – (ראה ישעיה נ"ג).
האפשרות השניה: בחזרתו ארצה בסיום תקופת צרת יעקב, כדי להקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים.
1. מאחר שעם ישראל דחה את המשיח ישוע בהופעתו הראשונה (ישעיה נ"ג, יוחנן א), ניתן לקבוע בבטחון מושלם שנבואה זו של ירמיה תתגשם בהופעתו השניה של המשיח ישוע בעולם. ז"א, לאחר שיחזור ארצה בסיום תקופת צרת יעקב.
2. על פי מבחן התוצאה – מכיוון שברכות אלוהים המצויינות בפסוקים 26-33 עדיין לא התגשמו בחיי עם ישראל, מן הסתם, כוונת הנביא היא להופעתו השניה של המשיח – בחזרתו ארצה בסיום צרת יעקב.
25. מה יעשה אלוהים עבור עם ישראל באחרית הימים עת יחזור המשיח ישוע אל עמו?
כל הקורא את פסוקים 26-33 נדהם מתופעה מיוחדת במינה.
לאורך כל שמונת הפסוקים, הנביא מתאר את פועלו של אלוהים עבור ישראל.
אלוהים הוא זה הפועל עבור ישראל והם החלק הפסיבי שנהנה.
שימו לב. בכל הקטע הנביא אומר – ה' עשה וה' פעל…
לפיכך, היוזם והמניע להכנסת עם ישראל לתוך הברית החדשה הוא אלוהים בכבודו ובעצמו!
במילים פשוטות:
אלוהים אינו יושב בחיבוק ידיים עד שעם ישראל יחזור בתשובה.
אלוהים הוא זה הפועל עבור עמו למען יישתנו ויזעקו אליו בתחינה ואמונה. אלוהים עושה זאת למען שמו (יחזקאל לו 22)
אילו אלוהים לא היה עושה ופועל למען עמו, לולא אלוהים היה מעיר אותנו דרך רוחו, היינו נשארים מתים ומרוחקים ממנו לעד…
איך ניתן להסביר זאת? האם אדם או עם אינם מסוגלים לחזור בתשובה כנה בכוחות עצמם?
נכון!
בגלל חטאם של אדם וחווה, כל בני האדם נולדים גם כשהם מתים מבחינה רוחנית (תהילים נא 7, יוחנן ג 3).
משמעות הדבר, שאדם ללא מעורבות של רוח הקודש, אינו יכול להבין ולהפנים את עובדת היותו חוטא הזקוק נואשות לחסד אלוהים שניתן דרך קורבנו של המשיח ישוע. ללא פעולת רוח הקודש באדם, אותו אדם לעולם לא יזעק לאלוהים כדי שיושיעו, ולעולם לא יוכל להפנים את הצורך שלו בישועה מזעם אלוהים על חוטאים.
רוח אלוהים פועל באדם להבין, לרצות ולפעול.
לראיה, ראו מה מלמדים כתבי הקודש בנוגע לכך:
1. אלוהים בחר את ישראל להיות לו לעם וגם בחר כל אחד מילדיו להיות לו לילד עוד מקדם ימי עולם (אל האפסים א 4).
2. אלוהים הוא זה הפועל בנו כדי שנרצה ונעשה כרצונו "ואומנם אלוהים הוא הפועל בכם גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו…" (אל הפיליפים ב 13). אלוהים כמו כן מכשיר ומצייד את נבחריו בכל הכלים הנדרשים להם כדי לשרתו (אל הרומים יב, קור"א יב, אל האפסים ד 12-14, אל הגלטים ה 22-23).
העיקרון הזה נכון ברמה האישית וגם ברמה הלאומית עבור עם ישראל.
מסיבה זו חורט אלוהים את תורתו על לב עמו ומעניק להם את היכולת והסמכות לייצגו ככוהנים ושגרירים בקרב העמים.
26. אלוהים מבטיח להשלים את מה שהוא מתחיל בכל אחד מנבחריו (אל הפיליפים א 6). ולראיה, הוא אלוהים קובע את המועד שבו על עם ישראל להגשים את היעוד שלשמו נבחר!
איך ובאיזה צורה יפעל אלוהים כדי להעיר את לב בני עמו לקבל את ישוע כמושיעם וגואלם?
במהלך שבע שנות צרת יעקב יחווה עם ישראל וכלל יושבי תבל סבל וצרות שהעולם לא הכיר.
באמצע תקופת הצרה, יגלה עם ישראל שצר המשיח אינו המשיח המובטח, אלא האויב המסוכן ביותר של עם ישראל מאז ומעולם.
לאחר שצבאות גוג מארץ המגוג יושמדו (יחזקאל לח-לט), יזקוף צר המשיח את הפעולה העל טבעית לזכותו ויכריז על עצמו – אל. הוא ידרוש שעם ישראל יקבלו כאל וכל מי שיסרב – יומת.
רבים מקרב עם ישראל ינוסו למדבר כדי לברוח מרדיפתו של צר המשיח ועושי דברו (התגלות י"ב, מתי כ"ד 15 ואילך).
במקביל, אלוהים ישפוך על בית ישראל רוח חן ותחנונים אשר תפעל בלב שארית ישראל כדי להבין ולהפנים את הבשורה של כפרת החטאים בדמו המכפר של המשיח ישוע (ראה זכריה יב 10).
אז יבינו בית ישראל כי רומו במשך דורות רבים על ידי מורי שקר אשר לימדום מסורות ושקרים ולא את תורת אלוהים.
ציינתי כבר שכל תהליך החזרה בתשובה והברכה של עם ישראל והנחלה הם פועל ידו של אלוהים.
כעת, נלמד מהן הפעולות שאלוהים עתיד לעשות עבור עמו ישראל מפסוק 26 עד 33.
אני אציין את הפעולות על פי סדר הופעתן בפסוקים.
27. פריון לעם ישראל בנחלתו המובטחת (פסוק 26)
כו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה. וְזָרַעְתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה.
הנביא ממשיל את אדמת ישראל לשדה ואת בני ישראל לזרע שאלוהים זורע בו.
הנביא הושע אומר מילים דומות בספר הושע פרק ב 25 – "וזרעתיה לי בארץ.."
לאורך כל הכתובים הקדושים, פריון וחיים הם חלק מברכת אלוהים על יראיו הנאמנים.
כבר מבראשית (א 28) אלוהים ברך את האדם שברא ויעד להם להתרבות ולמלא את הארץ.
כאשר עם ישראל יכניע ליבו למושיעו, יחווה העם בדיוק את מה שאלוהים כל העת רוצה להעניק להם – ברכה וחיים המתבטאים בפריון וריבוי.
לקראת הכניסה לארץ ישראל הזהיר משה רבנו את עם ישראל ואמר להם (דברים כח): אם תסטו מתורת אלוהים – תחוו את כל הקללות שבתורה. אם תאמצו את תורת אלוהים באמונה וענווה, כי אז תחוו את כל הברכות הכתובות בתורה.
הישיבה על הנחלה המובטחת בשלווה, שלום וחיים, היא היא ההוכחה לכך שעם ישראל עתיד לחזור בתשובה כנה וללכת בדרך אלוהים. זה יהיה באחרית הימים, בימים ההם…
פסוקים אלו מבהירים לכולנו את מה שאנו כבר יודעים:
ברכה מלאה ושלמה מתקיימת רק על בסיס של חוסר עויינות בין האדם לאלוהים – חוסר חטא!
החטא הגדול ביותר הוא דחיית המשיח ישוע!
28. נחישותו והתמדתו הבלתי פוסקת של אלוהים לברך את עם ישראל וארץ ישראל (פסוק 27).
כז. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ, כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ, נְאֻם-יְהוָה.
בפרק א 10-12 אמר אלוהים לירמיה כי הוא שוקד לעשות את אשר הוא קובע.
כמו שאלוהים היה נאמן להבטחותיו להעניש חוטאים, כך ובאותה מידה הוא נאמן לברך את המצייתים לו וחוזרים בתשובה מן החטא.
המילה שקידה מציינת: חריצות, זריזות, התמדה
ולמה הכוונה?
אלוהים מבטיח לא לאחר בשום ברכה, להיות לפנינו בכל צורך ולעשות זאת כל העת.
המילה שקידה טומנת בחובה את ידיעתו הריבונית של אלוהים אודות כל צורכינו, כך שהוא מכין ומעניק לנו את כל שאנו זקוקים לחיים מבורכים, עוד לפני שאנו יודעים מה לבקש…
אין פלא אם כן שאלוהים אינו ישן ואינו נם…
שימו לב לעיקרון שחוזר על עצמו לאורך כל ספרי כתבי הקודש.
ישועת ישראל וגאולת הנחלה המובטחת אחד הם.
אין ישועת ישראל – "באוגנדה", אלא רק על אדמת ישראל.
בחירת הנחלה – ארץ ישראל השלמה, היא בחירה ריבונית ולכן לעולם לא תשתנה.
אין זה נובע מטובו של עם ישראל אלא מרצונו הריבוני של אלוהים.
השיקום והשגשוג של עם ישראל וארץ ישראל אומנם יהיו מאלוהים, אך כלי המשימה הם לא אחרים מאשר הגויים הנושעים עצמם.
אותם עמים שבעבר השקיעו מרץ רב בחלוקת ארץ ישראל לעמים ושבטים שונים, ובהשמדת עם ישראל, יהיו עמלים בשיקום הארץ והעם. אז הם יפנימו את משמעות ההבטחה שניתנה לאברהם:
מברכך אברך ומקלליך אאור (בראשית יב 3).
גויים נושעים עתידים לעלות לירושלים לחגוג את מועדי יהוה ולהביא עימם את אוצרותיהם לבניית ארץ ישראל, לבניית ירושלים ולספק את כלכלת משרתי אלוהים (ראה ישעיה ס'-ס"ו, זכריה י"ד 16-21).
כל העמים יתברכו כאשר שארית עם ישראל תיכנס לברית החדשה עם אלוהים.
29. שלטון הצדק של אלוהים חי ופועל בקרב עמו וכלל בני האדם (פסוקים 28-29)
כח. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא-יֹאמְרוּ עוֹד: אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה.
כט. כִּי אִם-אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת. כָּל-הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו.
מהי כוונת האימרה?
אבות אוכלים בוסר – אכילת הפרי שאינו בשל מן הסתם פוגעת בשיניו של האוכל. והנה, במקום שהאוכל את הבוסר ייפגע מכך ושיניו תשברנה או תקהינה, בניו הבאים אחריו הם אלו ששיניהם יספגו את התוצאה והם הסובלים.
במילים פשוטות: בנים משלמים בסבל, צער וכאב בעבור החטאים והטעויות של הוריהם או קודמים להם.
מצב שכזה מן הסתם גורם לתלונה וטענה בפי הדור הסובל.
זאת בדיוק הייתה הטענה בפי בני יהודה בימי יחזקאל הנביא (יח 2).
– יאשיהו מלך יהודה נלחם בפרעה נכו, ויהואחז בנו גולה מארצו ומת בניכר.
– יהויקים מורד במלך בבל, ויהויכין בנו יוצא בגולה.
– ירמיה הנביא מצטט במגילת איכה ה 7: "אבותינו חטאו ואינם – ואנחנו עוונותיהם סבלנו".
באומרם את המשפט הזה: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהיינה, בני יהודה למעשה מפנים אצבע מאשימה כלפי אלוהים ומטילים ספק בצדקת הנהגתו ושיפוטו.
עליהם לזכור שהבנים לא היו צדיקים גדולים יותר מאבותיהם.
כל חוטא ופושע קיבל כמגיע לו.
מן הסתם כל דור עסק והדגיש חטא אחר, אך בפועל לא היה דור מושלם וצדיק.
ואיך ההבטחה של אלוהים ששיני בנים לא תקהיינה מתקשרת לעידן המשיחי?
משמעות הפסוק היא שבתקופה המדוברת:
30. משפט אלוהים על החטא והחוטא יהיו מיידיים.
בעת מלכות המשיח ישוע בארץ, החטא אומנם יהיה מרוסן, אך הסבלנות כלפי החטא תהיה מינימלית.
לפיכך, החוטא עצמו ייפגע בסמוך לביצוע חטאו, ותוצאת חטאו לא תפגע בחפים מפשע כפי שמתרחש בימינו.
הנביא ישעיה בפרק י"א מתאר את שלטון הצדק של המשיח בעת מלכותו בארץ.
ישעיה מדגיש את שלטון הצדק מכיוון שתחום זה היה פרוץ ומושחת בתקופת הנביאים (ראה ישעיה פרק א).
31. רוח אלוהים ישכון בכל אחד מבני ישראל ולכן כל יהודי ישאף למלא ולציית למצוות אלוהים בכל מאודו.
הנביא זכריה מתאר גם הוא בפרק י"ג 3-6 את עומק החזרה בתשובה של בני ישראל בעידן המשיחי.
הורים יעדיפו לסקול ולהכות את בנם לו יחטא מתוך יראת אלוהים שבהם, ומתוך רצונם העז ששם אלוהים לא יגודף.
בעידן המשיחי יתבישו האנשים מחטאיהם ולא יתגאו בכך כפי שרבים עושים בימינו.
בממלכת המשיח לא ייתקיימו בירושלים או בארץ ישראל כל מצעדי גאווה.
כל ישראל יהיו נושעים וכל ירושלים תהיה איזור – קודש ליהוה.
כלל שארית ישראל תיוושע וכל פרט מעם ישראל יפעל בכל מאודו למגר את החטא והחוטא המתמיד בחטאו מקרב ישראל.
ישומון:
רבותיי, שימו לב איך אנו הנושעים לא מתפלאים לקרא את המילים הללו.
מכיוון שרוח אלוהים שוכן בתוכנו, תורת אלוהים חרוטה על ליבנו.
מסיבה זו גם אנו רגישים לחטא ופועלים כל העת למגרו ולהתוודות על כל חטא למען לא יגדל בינינו (יוח"א א 9, מתי ה 23-26, קור"א יא 23-30)
כל אחד מאיתנו אינו מעודד אנשים לחטוא, אלא ההיפך, אנו מעודדים אנשים להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22, יעקב ה 20).
אנו פועלים להחזיר חוטא לתשובה ובטח לא שיתמיד בחטא.
אין בציטוט מספר זכריה י"ג לעודד אלימות כלפי חוטאים – חס וחלילה!, אלא לציין בבהירות ובאומץ את הנכון והראוי בעיני אלוהים.
הגישה של ילדי אלוהים כלפי חוטאים היא: אהוב אותם כבני אדם ופעל למענם ולטובתם ככל שתוכל [ואהבת לרעך כמוך], אך התמד ללמד ולהכריז את האמת ולחיות אותה בחייך כעדות קדושה וטהורה לשם אלוהים. ילדי אלוהים הם זבח ראוי לאלוהים. אנו ריח ניחוח ואיגרת כתובה של המשיח לבני האדם (קור"ב ב 14 – ג 3).
אם כן, מה חי ופועל בתוכנו הנושעים אשר גורם לנו לחיות כאזרחי מלכות שמיים?
איזה שינוי עשה אלוהים בחיינו כדי שנחיה על פי אמות מידת הצדק והקדושה שלו?
רבותי, אותו גורם שפעל בתוכנו כדי לשנות את פנימיותנו ולגרום לנו לזעוק לאלוהים כדי שישתף אותנו בברית החדשה שכרת בדמו, עתיד לפעול בקרב שארית ישראל, ולעשות בלב כל יהודי את מה שעושה אלוהים בלב כל אחד מילדיו הנושעים זה אלפי שנים.
רוח אלוהים – רוח הקודש, עתיד לפעול בלב שארית ישראל ולעשות את הדברים הנפלאים הבאים: פסוקים 30-33.
סיכום ביניים:
א. עם ישראל יכול היה להיכנס לברית החדשה בשני מועדים אפשריים.
1. הופעתו הראשונה של המשיח ישוע – אך אז האדון ישוע נדחה על ידי עמו
2. הופעתו השניה של המשיח ישוע – כשיחזור ארצה בסוף צרת יעקב כדי להציל את שארית ישראל ולהשמיד את שאר אוייביו.
ב. ה' הוא הפועל והיוזם להכניס את עם ישראל לברית חדשה. אנו – כלל בני האדם עיוורים מבחינה רוחנית ואיננו מסוגלים להבין ולהפנים את הצורך בישועה, אלא בעזרת רוח אלוהים.
– הברית החדשה היא ברית שניתנה בראשונה לבני ישראל
– הברית החדשה היא סימן הבגרות הרוחנית של עם ישראל והתנאי ההכרחי כדי שעם ישראל ישרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו
ג. אילו ברכות ירעיף אלוהים על עמו ישראל לאחר שייכנסו באמונה לברית החדשה?
– זרע: עם ישראל ירבה כפי שאלוהים הבטיח לאברהם
– נחלה: עם ישראל יקבל את הנחלה המובטחת בשלמותה
– כל המבורכים שיחיו בממלכת המשיח יזכו לחיות בתנאים בהם פועל שלטון הצדק של המשיח.
4. אלוהים כורת ברית חדשה עם שארית עם ישראל (פסוקים 30-33).
ל. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה, וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.
לא. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם-יְהוָה.
לב. כִּי זֹאת הַבְּרִית, אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
לג. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר: דְּעוּ אֶת-יְהוָה, כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה. כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.
לאורך כל כתבי הקודש אלוהים מבהיר שהתנאי לברכה המלאה היא העדר חטא ואימוץ קדושתו.
וכעת בפסוקים 30-33 אלוהים מבהיר מה עומד מאחורי כל עושר הברכות שהוא עתיד להרעיף על עם ישראל ונחלתם המובטחת.
הסיבה לברכה הגדולה היא כניסת שארית עם ישראל לברית החדשה שאלוהים יכרות עימם.
פסוקים אלו מגלים מה כלול בהבטחה הנפלאה שנאמרה בפרק כט 11: שלום, אחרית ותקווה…
דבר ראשון שאנו שוב עדים לו זה היוזמה של אלוהים בכל הקשור לחזרתה בתשובה של שארית ישראל.
אלוהים הוא זה שכורת ברית חדשה עם ישראל!
האירוע הזה תלוי באלוהים לכן הוא עתיד להתגשם!
אילו אלוהים לא היה יוזם את כניסת עם ישראל לברית החדשה – לא היה נותר שריד לעם הנבחר הזה.
אלוהים עושה זאת למען שמו, ולא בגלל צדקתו של יהודי כזה או אחר! [ראה יחזקאל ל"ו 22).
הכניסה לברית החדשה היא התנאי שדרכו יוכל העם הנבחר – "שארית ישראל" לשרת את אלוהים על פי ייעודם – כוהנים בממלכתו (שמות יט 5-6).
א. למי מיועדת הברית החדשה? (פ. 30)
הברית החדשה מיועדת לבית ישראל ובית יהודה.
הנביא ירמיה ציין את בית ישראל ובית יהודה מכיוון שבזמנו עם ישראל היה מפולג לשניים.
עשרת השבטים שנקראו ממלכת ישראל, ושני השבטים – יהודה ובנימין שנקראו ממלכת יהודה.
ממלכת ישראל נלקחה לגלות למעלה ממאה שנים קודם לכן (722-) ובני יהודה היו בדרכם לגלות בבל.
במילים פשוטות: הביטוי בית ישראל ובית יהודה מתיחס לכלל בני ישראל!
שימו לב:
הברית החדשה הוצגה בראשונה ליהודים!
הסיבה שברית מבורכת זו הוצגה בראשונה לבני ישראל נובעת מן העובדה שהם "הבן הבכור" של אלוהים, וכוהנים בשרותו. הם צריכים להיות הדוגמא לחיקוי! (שמות ד 22, יט 5-6).
הברית החדשה גם פתוחה לכל אדם שחפץ בישועה וכפרת חטאים, מכיוון שאין דרך אחרת לישועה. יש בשורה אחת, וגואל אחד לחטאי כל אדם, יהודי וגוי כאחד (מע"ש ד 12, יוחנן יד 6).
אלוהים בחר ביהודי להיות מדריך הדרך ונושא דבר הישועה לשאר העמים.
ב. האם הברית החדשה היא שדרוג ועדכון של הברית שכרת אלוהים עם עמו בסיני?
לא. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם, נְאֻם-יְהוָה.
ירמיה הנביא מבהיר בדרך שאינה משתמעת לדו פנים – הברית החדשה אינה שדרוג או עדכון של הברית שאלוהים כרת עם בני ישראל בסיני.
אלוהים אומר במפורש – הברית החדשה אינה כברית שכרת עם עמו בסיני!
הנביא מבהיר שבני ישראל הפרו את הברית שאלוהים כרת עימם בסיני.
הפרת הברית התבטאה בכך ש:
– הסיטו ליבם מאלוהים לדברים ומקומות אחרים. [נתונים להוראת שקר ולדתיות זרה] – לא קיימו את מצוותיו כפי שהן מפורטות בתורה
– כאשר קיימו את המצוות, עשו זאת מן הפה החוצה ולא מתוך אמונה ואהבת אלוהים[ראה דברים י 12-13, מיכה ו 6, הושע ו 6, ישעיה ס"ו 2] על פי תנאי אותה ברית, מחובתו של אלוהים להענישם עד שיחזרו בתשובה (ראה דברים כ"ח).
אלוהים אומר: וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם
ז"א, אפשרות ראשונה – אלוהים היה זה שנשאר נאמן כבעל.
אפשרות שניה – לאור הכתוב בזכריה יא 8: בחלתי, שמשמעו, מאסתי בהם משום שהפרו את בריתי.
הערה: בכל עת, בכל הזמנים היה מיעוט מבני ישראל אשר האמין באלוהים ונושע. אותו מיעוט קיים את מצוות התורה כביטוי לאמונתם וציותם לאלוהים, אך ידעו שישועתם תלויה בקורבן שאלוהים סיפק לישועתם.
אם כן, במה תהיה שונה הברית החדשה מזו שנכרתה בסיני?
התשובה כתובה בפסוקים 32-33.
בני ישראל שיהיו שותפים לברית החדשה ידעו את אלוהים בדרך משנת חיים, נצחית ושאינה ניתנת להפרה.
כל השותף בברית החדשה זוכה לשותפות נצחית עם אלוהים – ישועת נצח.
כל השותף בברית החדשה נבחר בחסד אלוהים.
אין כרטיס קבוצתי לאף עם או קבוצה.
אם כן אז מדוע לכרות עם בני ישראל ברית חדשה?
התשובה הפשוטה היא: כי זו הייתה התוכנית המקורית של אלוהים.
כבר מבראשית ג 15 אלוהים ציין שהמושיע יבוא מזרע האישה. בפרק מט 8-12 יעקב ניבא שהמשיח יבוא משבט יהודה.
אלוהים קבע כבר מבראשית שישועה תינתן רק על סמך אמונה במשיח עצמו, וזה כשיבוא, יקים את הברית המעניקה ישועה בדמו הטהור. למעשה, הברית החדשה היא ברית הבגרות הרוחנית של עם ישראל. רק מי שמבין ומפנים את הכתוב בתורה, שואף ומחכה להיות שותף לברית נפלאה זו.
ברית סיני מעולם לא נועדה להיות התחנה הסופית בכל הקשור לבריתות בין אלוהים לישראל. מטרת הברית בסיני הייתה לקשור את עם ישראל לברית שתכליתה להיות "האומנת" המדריכה את עם ישראל לידיי המשיח המושיע (ראה אל הגלטים ג 23-25).
הברית החדשה לא קמה רק בגלל שעם ישראל לא עמד בתנאי ברית סיני.
הברית החדשה קמה כי זו הייתה התוכנית המקורית של אלוהים להושיע את עם ישראל וכל בן אנוש אחר במועד שאלוהים קבע.

להלן מספר הוכחות כדי להבהיר שהברית החדשה אינה עדכון או שדרוג של הברית מסיני.
1. הברית שניתנה בסיני מעולם לא נועדה להושיע בני אדם מקללת החטא של אלוהים.
בני אדם נושעו ונחשבו לצדיקים בעיני אלוהים על סמך אמונה מאז בראשית.
ראה חנוך, נוח, אברהם, איוב…
גם לאחר שניתנה תורת המצוות, נביאי התנ"ך לימדו שצדיק באמונתו יחיה – ראה חבקוק ב 3-4, אותם נביאים כל העת הכינו את העם ליום בו יסיר אלוהים את עורלת לבבם.
במבחן החיים והמוות בספר במדבר כ"א 4-9, נדרשו בני ישראל להביט אל נחש הנחושת המורם על העמוד, באמונה, ונושעו.
לפיכך, ישועה ניתנה מבראשית על סמך אמונה, עוד לפני מתן תורה, והתנאי לישועה נשאר זהה מאז ולעולם – אמונה במושיע – אלוהים המספק את תשלום הכפרה בעצמו – ראה את דברי אברהם אבינו במעמד עקדת יצחק (בראשית כב 8: "ויאמר אברהם: אלוהים יראה לו השה לעולה בני, וילכו שניהם יחדיו").
2. התורה מסיני לא נועדה להושיע אלא נועדה ללמד את בני ישראל:
א. אודות אלוהים.
ב. אודות החטא ותוצאותיו
ג. אודות קדושה וטוהר הרצויים בעיני אלוהים
ד. אודות הצורך בכפרת חטאים דרך סמלים כגון זבחים וקורבנות
ה. אודות פועלו וזהותו של המשיח המכפר, על ידי מועדי יהוה ונבואות משיחיות. הללו כולן מציינות את ישוע אשר נולד בבית לחם אפרתה כמשיח המובטח אשר נועד להקים בדמו הטהור את הברית החדשה. ישוע המשיח מת על הצלב בחג הפסח, וקם לתחיה מן המתים לאחר שלושה ימים ביום ראשון בבוקר בדיוק על פי מועדי יהוה.
ו. מצוות התורה נועדו לשמר את בני ישראל כעם נפרד למען יקיימו את ייעודם בתוכנית הישועה של אלוהים – לידת המשיח משבט יהודה.
ז. מצוות התורה היוו מעין אומנת המלמדת את עם ישראל אודות המשיח וזהותו. מסיבה זו יכול היה שאול השליח לומר שמרות המצוות פגה כאשר שילם המשיח בדמו כדי להקים את הברית החדשה (ראה אל הגלטים ג 23-25, ד 8-11, אל הקולוסים ב 16-17).
3. כל הנושעים מאז בראשית המתינו בחיק אברהם לאחר מותם, ורק לאחר מותו המכפר חטאים של ישוע המשיח, יכולים כל הנושעים להגיע ישירות לנוכחות אלוהים לאחר מותם (לוקס ט"ז, אל הפיליפים א 21-23). רק דם המשיח מאפשר לנושעים להגיע למשכן השמיימי (אל העברים 9-10).
4. הברית החדשה אינה עדכון או שדרוג של קודמתה אלא ברית חדשה לחלוטין מכיוון שתנאיה שונים מזו של קודמתה.
א. תורת המצוות והחוקים שניתנה בסיני אוסרת על מלך להיות כוהן או על כוהן להיות מלך.
על פי התורה מסיני, המלך יהיה משבט יהודה והכוהן משבט לוי.
על פי הברית החדשה, המלך הינו משבט יהודה והוא גם כן הכוהן הגדול של כלל המאמינים בו (ראה איגרת אל העברים ז 11-19, ח 13).
ב. כמו כן, הברית החדשה סיימה את מרותה של תורת המצוות של ברית סיני. בעוד הברית מסיני הייתה צל וסמל של העיקר, הרי שהברית החדשה – או יותר נכון לומר – המשיח ישוע עצמו – מקימה, הוא העיקר והמרכז. לראיה, ראה מעשי השליחים י': מרות חוקי הכשרות פגה. ראה גם גלטים ג 23-25, ד 8-11, אל הקולוסים ב 16-17.
מכאן, עם ישראל וכן כלל בני האדם נזקקו לברית החדשה, כי רק דרכה יכול הנושע בין אם הוא יהודי או גוי לחזור לנוכחות אלוהים ולמלא את ייעודו הנצחי.
רק דמו הטהור של המשיח, ולא דם של פרים וכבשים יכול לכפר חטאים. כל הקודמים שרתו כצל ותבנית כדי ללמד אודות העיקר העומד לבוא.
רק דמו של המשיח יכול להיכנס לקודש הקודשים במשכן השמיימי ולהוות דם כפרה מקובל בעיני אלוהים האב בעבור כלל המאמינים בבן.
ללא הברית החדשה – לא היו בני אדם נושעים יכולים לחזור לנוכחות אלוהים!
ג. מתי נכנסה לתוקף הברית החדשה?
כל ברית ומן הסתם כזו המבטיחה כפרת חטאים מחייבת חתימה בדם. ראה ברית בין הבתרים בבראשית ט"ו, וכן כל מצוות הקורבנות בספר ויקרא א-י.
הברית החדשה שהובטחה לישראל היא זו שקמה בדמו המכפר של גואל ישראל, המשיח ישוע.
כל הנבואות המשיחיות הקשורות להופעתו הראשונה של המשיח הוגשמו באישיותו וחייו של ישוע.
– האדון ישוע נולד לבתולה כפי שניבא ישעיה הנביא בפרק ז 14.
– האדון ישוע נולד בבית לחם אפרתה כפי שניבא מיכה הנביא בפרק ה 1.
– האדון ישוע חולל ניסים, אותות ומופתים כפי שניבא ישעיה הנביא בפרק ס"א. ראה את הכתוב על מעשי המשיח בבשורות: מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן.
– המשיח ישוע נכנס לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות ממש כפי שניבא זכריה הנביא בפרק ט 9, יוחנן י"ב.
– האדון ישוע המשיח נכרת כשה קורבן חטאים עבור חוטאים בחג הפסח של שנת 32 לספירה בדיוק כפי שניבא דניאל הנביא בפרק ט 24-27, ישעיה נ"ג, מתי כו ואילך, יוחנן יט ואילך.
האדון ישוע עצמו אמר לתלמידיו שדמו הוא דם הברית החדשה שנשפך למען כפרת חטאים (מתי כו 26-29).
לפיכך, הברית החדשה נכנסה לתוקף ברגע מותו של האדון ישוע המשיח על הצלב.
זה התרחש בחג הפסח של שנת 32 לספירה, בדיוק כפי שניבא דניאל הנביא.
מי שמסרב או דוחה להאמין שישוע הוא המשיח המובטח מפי הנביאים בתנ"ך, הריהו נותר ללא משיח, ללא ישועה והולך בדרך בטוחה לאבדון נצחי.
ד. אילו פעולות ושינויים מתחוללים בגופו ונפשו של השותף לברית החדשה, בחייו של המאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים? פסוקים 32-33.
לב. כִּי זֹאת הַבְּרִית, אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
לג. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר: דְּעוּ אֶת-יְהוָה, כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה. כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.
יחזקאל הנביא פרט את התהליך של הכנסת עם ישראל לברית החדשה במילים הבאות:
יחזקאל ל"ו 24-38:
כד. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם.
כה. וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם.
כו. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר.
כז. וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ, וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.
כח. וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם; וִהְיִיתֶם לִי לְעָם, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים.
כט. וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.
ל. וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם.
לא. וּזְכַרְתֶּם אֶת-דַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וּמַעַלְלֵיכֶם, אֲשֶׁר לֹא-טוֹבִים; וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם עַל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם וְעַל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.
לב. לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי-עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, יִוָּדַע לָכֶם. בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.
לג. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בְּיוֹם טַהֲרִי אֶתְכֶם מִכֹּל עֲו‍ֹנוֹתֵיכֶם, וְהוֹשַׁבְתִּי אֶת-הֶעָרִים וְנִבְנוּ הֶחֳרָבוֹת.
לד. וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה תֵּעָבֵד, תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה שְׁמָמָה, לְעֵינֵי כָּל-עוֹבֵר.
לה. וְאָמְרוּ: הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַנְּשַׁמָּה, הָיְתָה כְּגַן-עֵדֶן. וְהֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת וְהַנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת בְּצוּרוֹת יָשָׁבוּ.
לו. וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם, כִּי אֲנִי יְהוָה בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה. אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
לז. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית-יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם: אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם.
לח. כְּצֹאן קָדָשִׁים, כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ, כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם; וְיָדְעוּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.[[ראה התיחסותו של יחזקאל לברית החדשה בפרק ט"ז 60-63. שם נקראת הברית החדשה: ברית עולם]] מתוך הכתוב בפסוקים אלו כל בר דעת מסיק שכל השותף לברית החדשה זוכה לשינוי חיים דרסטי. מסיבה זו ישועתו של אדם כמוה כלידה מחדש! מבחינה רוחנית.
השותפות בברית החדשה אינה כרוכה או מותנית בחתימה על מסמך או חוזה, או נוכחות בכנס מהמם רב משתתפים מסביב להר במדבר.
השותפות בברית החדשה היא פעולה המתחילה בלב האדם. אלוהים הוא זה שיסיר את עורלת לב בני ישראל כך שיקבלוהו באמונה כנה.
אלוהים מציין את השלבים הכרוכים בשותפות בברית החדשה.
– אלוהים ישים את תורתו בקרב עמו ויחרוט את דברו על לב בני ישראל.
– אלוהים ישכין את רוח קודשו בתוך לב כל אחד מבני ישראל
– מכיוון שתורת אלוהים תהיה על לב עמו ורוח קודשו תנחה את עם ישראל, הם יאמינו באלוהים וייכנעו לו כאלוהים.
– דבר אלוהים יהיה נטוע בלב כל אחד מבני ישראל ולכן בני ישראל יכירו את המשיח ישוע כאדון ומושיע אישי. הסיבה שעם ישראל דוחה את גואלו במשך דורות רבים כל כך היא בעיקר בגלל שמנהיגי העם לאורך הדורות הטעו את העם בכל הנוגע למשיח האמיתי. הם הביכו ואיימו בחרמות ויותר גרוע מכך, על יהודים שהעזו לחקור או להאמין בישוע כמושיע מכפר חטאים.
– מכיוון שעם ישראל יקבל באמונה כנה ואמיתית את ישוע כאדון ומשיח מכפר חטאים, הרי שהם יהיו שותפים לברית החדשה שירמיה ויחזקאל מדברים עליה.
בפסוק 33 הנביא ירמיה אומר משפט מאוד מעודד ומנחם:
לג. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר: דְּעוּ אֶת-יְהוָה, כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה. כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.
המילה "לדעת" אינה מתייחסת רק לשינוי הנעשה במוחו של אדם. המילה אינה מתייחסת רק למימד האינטלקטואלי, אלא הרבה מעבר לכך.
כל פרט בעם ישראל ידע את יהוה.
משמע, כל בן ובת ישראל:
– יאמינו באלוהים באמת ותמים
– יחוו באופן אישי את גאולתו וכפרת החטאים שהעניק לו ולה בדם המשיח.
– יתנסו באלוהים – ז"א, יצייתו לו ויחוו באופן אישי את נאמנות אלוהים לדברו.
– ילכו על פי הוראותיו ויחוו את חסדו וברכתו.
בפשטות: יהיו מלאים ברוח אלוהים וחיים על פי הנחיית הרוח.
כמו שהמילה "לדעת" בהקשר בין בעל לאשתו מתייחס לקשר האינטימי ביותר, כך הכוונה בפסוק הזה – הקשר בין עם ישראל לאלוהים לא יהיה מן השפתיים חוצה אלא מפנים הלב.
הנביא ירמיה מציין בסוף הפסוק את הדבר העיקרי שלשמו אלוהים שלח את בנו יחידו לעולם – כפרת חטאים. כי אסלח לעוונם ולחטאתם לא אזכור עוד..
ישעיה הנביא הבין זאת בכוח רוח אלוהים והקדיש פרקים רבים רק לתאר את אופיו, תכונותיו וזהותו של קדוש ישראל, המשיח ישוע.
בפרק נ"ג ישעיה הנביא מציין במילים ישירות וברורות:
כפרת החטאים של כלל בני האדם היא מתנת חסד של אלוהים שניתנה בחייו של עבד יהוה – הלא הוא ישוע המשיח.
סליחת חטאים היא המפתח לחזרת החוטא לנוכחות אלוהים.
אדם וחווה סולקו מנוכחות אלוהים בגלל חטא, והסרת החטא – כפרת החטא, היא הדרך היחידה לחזור לקרבת אלוהים קדוש וטהור.
במילים פשוטות: הנביא ירמיה מציין שכפרת החטאים לעם ישראל, או המפתח להחזיר את עם ישראל לקרבת אלוהים ולמקום הברכה הנצחית, טמון ותלוי בכניסת עם ישראל לברית החדשה שאלוהים הקים בדם המשיח ישוע.
הכניסה לברית החדשה שנכרתה בדם האדון ישוע, היא הוכחת הבגרות הרוחנית של עם ישראל.
רק לאחר שעם ישראל יכנס לברית החדשה, יוכל עם ישראל לשרת את אלוהים על פי ייעודו ככוהנים בממלכתו ולחוות את כל הברכות הנפלאות שאלוהים הבטיח לעמו.
שימו לב!
המפתח לסליחת חטאים ולהסרתם ביננו לבין אלוהים היא רק על ידי שותפות בברית החדשה.
המשיח ישוע אמר שהוא הדרך, והאמת והחיים ואין דרך אחרת להגיע אל האב, אלא דרכו (יוחנן יד 6).
השליח שמעון פטרוס אמר במילים ברורות: אין ישועה באחר…(מע"ש ד 12).
למרות שהברית החדשה הוצגה לעם ישראל כזכות ראשונים, אין הדבר אומר שגויים מנועים מלהיכנס לתוכה, ההיפך הוא נכון.
התפקיד של עם ישראל היה להציג את הברית החדשה לכלל בני האדם.
והנה, בעוד עם ישראל דוחה את המשיח ישוע ואינו שותף לברית החדשה, גויים רבים נולדים מחדש בכוח רוח הקודש וזוכים לחוות את חסד אלוהים וברכותיו.
כל אותם גויים ויהודים שנולדים מחדש מאז הקמת הברית החדשה, הינם גוף הנקרא – הקהילה, גוף המשיח.
ומה עושה אותו גוף המכונה "גוף המשיח", "כלת המשיח"?
1. משרתים את אלוהים בעולם ומפיצים את בשורת הישועה – עושים [באופן זמני] בדיוק את מה שעם ישראל מסרב לעשות. המשימה הזמנית תסתיים באירוע הנקרא – הילקחות הקהילה.
2. מקניאים את היהודי למען ישקול מחדש את סירובו להאמין בישוע (אל הרומים י"א). פועלים באהבה לבשר ליהודי למען לא ימשיך בתרדמתו הרוחנית אלא יתעורר ויזעק לאלוהים לישועה.
האם הקהילה, גוף המשיח מחליף לתמיד את עם ישראל? האם אלוהים מפר את הבטחותיו לעם ישראל?
חס וחלילה! (אל הרומים ט 1-4, י"א 1).
הקהילה ממלאת מקום זמני עד להילקחות.
לאחר ההילקחות יזקק אלוהים את ישראל עד שיחזרו אליו בתשובה כנה ויכנסו לברית החדשה.
אחים יקרים:
מכיוון שהשותפות בברית החדשה היא התנאי שעם ישראל יקיים את ייעודו כפי שקבע לו אלוהים, יוצא שהשטן עושה הכל כדי למנוע מעם ישראל לאורך השנים להיות שותפים בברית המבורכת הזו.
לשם כך, השטן ניסה:
1. להשמיד את עם ישראל לאורך ההיסטוריה…
2. להשמיד את המשיח.
מה הסיכוי שההבטחה של אלוהים להכניס את עם ישראל לברית החדשה תופר?
איזה כוח נדרש כדי לשנות את ההחלטה הזו של אלוהים?
III. שבועת אלוהים להגשמת ברכותיו לישראל (פ. 34-39).
לד. כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
לה. אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם-יְהוָה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים.
לו. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ, נְאֻם-יְהוָה.
לז. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה.
לח. וְיָצָא עוֹד קוה (קָו) הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב, וְנָסַב גֹּעָתָה.
לט. וְכָל-הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן, וְכָל-השרמות (הַשְּׁדֵמוֹת) עַד-נַחַל קִדְרוֹן, עַד-פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה, קֹדֶשׁ לַיהוָה. לֹא-יִנָּתֵשׁ וְלֹא-יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם.
א. חוזקה של ההבטחה כחוזקו של אלוהים (פ. 34-36)
לד. כֹּה אָמַר יְהוָה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
לה. אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי, נְאֻם-יְהוָה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים.
לו. כֹּה אָמַר יְהוָה: אִם-יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי-אֶרֶץ לְמָטָּה, גַּם-אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל-זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל-כָּל-אֲשֶׁר עָשׂוּ, נְאֻם-יְהוָה.
הבה נבין את הכתוב בפסוקים אלו ואז נדע לענות טוב יותר על השאלות המתבקשות.
אלוהים, המבטיח את אשר הבטיח, כעת מציג את יכולותיו בכל הקשור בבריאת העולם וניהולו התקין.
אלוהים הוא זה אשר:
– ברא את השמש למען תאיר בעולמנו.
– יצר את הירח והכוכבים וקבע את החוקים והמחזוריות של הופעתם ותזוזתם ביקום (ראה גם ירמיה ה 24, לג 25-26).
– אלוהים הוא זה המסוגל להשיב את הים למקומו, לאחר שזה מתפרץ ומאיים לעבור את גבולו… במילים פשוטות: אלוהים הוא זה הקובע גבול לים (ישעיה ה 25).
וכך אלוהים מצהיר ומכריז:
אם יחדלו חוקים אלו מלהתקיים, יחדל גם עם ישראל להיות עם לפניי…
אם התנאים שבפסוק 34 אינם מספיקים, אז הנה אלוהים מוסיף תנאים נוספים בפסוק 36:
אם יהיה אפשר למדוד ולקבוע את מידת גודל השמים, ואם יגיע מישהו להבין ולדעת את חקר בסיס הבריאה, אז גם אלוהים ימאס בזרע ישראל על כל הרע שעשו לאורך השנים.
מה רוצה אלוהים לומר לנו בפסוקים הללו?
רק כוח אלוהי ריבוני מסוגל למלא ולבצע את התנאים שאלוהים הציב.
ז"א, התנאי הנדרש כדי שאלוהים יפר את הבטחותיו לישראל הם שהמתנגד לאלוהים צריך להיות בכוח הגדול מזה של אלוהים.
מכיוון שאין אלוהים אחר, יוצא שלא קיים כוח בעולם ובבריאה שיכול לגרום לאלוהים למאוס בזרע ישראל.
תודה לאל! כל הבטחותיו של אלוהים לעמו ישראל ולכל אדם יהיה אשר יהיה – ייתגשמו.
במהלך לימוד ספר הנביא ירמיה נתקלנו פעמים רבות בהבטחות לגאולת עם ישראל.
בכל פעם נוכחנו לדעת שגאולת עם ישראל כוללת את גאולת הנחלה המובטחת.
והנה, יחד עם ההבטחה לגאול את עם ישראל ולהכניסם בברית חדשה המבטיחה את נצחיות ברכתם, אלוהים מתחייב באותה מידה להקים מחדש ולשמר את ירושלים לעד!
ב. ירושלים לא תחרב יותר לעולם (פ. 37-39)
לז. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה.
לח. וְיָצָא עוֹד קוה (קָו) הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב, וְנָסַב גֹּעָתָה.
לט. וְכָל-הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן, וְכָל-השרמות (הַשְּׁדֵמוֹת) עַד-נַחַל קִדְרוֹן, עַד-פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה, קֹדֶשׁ לַיהוָה. לֹא-יִנָּתֵשׁ וְלֹא-יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם.
לפני שנדון על המיקומים הגיאוגרפיים של כל שם, הרשו לי להתחיל מן הסוף.
א. העיר שמדובר עליה היא ירושלים!
ב. ירושלים עתידה להיבנות ולהיות עיר המוקדשת והמקודשת כולה ליהוה
מהו המועד בו תתגשם נבואה זו בנוגע לירושלים?
הנביא שוב משתמש במונח: "הנה ימים באים", וכך מלמדנו שמדובר בתקופה בה המשיח יהיה בארץ (ראה התייחסות קודמת למונח זה בפסוק 26).
כתבי הקודש מלמדים רק על שתי הופעותיו של המשיח ישוע בארצנו.
האחת התרחשה לפני כאלפיים שנים עת הוא בא כדי למות כקורבן החטאים של בני האדם.
לאחר שעם ישראל דחה את המשיח, התרחש המרד נגד רומא. בסיום המרד בשנת 70 לספירה נחרבה ירושלים.
מאז, תנאי הנבואה עדיין לא התקיים ולא התגשם בירושלים.
לפיכך, נבואה זו תתגשם במהלך הופעתו השניה של האדון ישוע בעולם, שתתרחש בסיום צרת יעקב בת שבע השנים.
אז, יתגשמו נבואותיהם של הנביאים הרבים אודות ירושלים העוטה כבוד כי אלוהים ישכון בביתו אשר בהר המוריה.
ראה ישעיה ב, מיכה ד וכולי.
הנביא זכריה מציין בפרק יד 16-21 שכל העיר ירושלים תהיה קודש ליהוה. ז"א, כל מי, מה, או איך בירושלים יהיה קשור לעבודת אלוהים ולשירות אלוהים.
וכעת הבה ננסה לפענח את המיקומים שירמיה מציין. המיקומים הללו מציינים את הגבולות של העיר.
– מגדל חננאל עד שער הפינה:
זכריה הנביא מזכיר את מגדל חננאל בפרק יד 10. נחמיה מזכיר את מגדל חננאל בפרק ג 1, יב 39, ושער הפינה מוזכר גם במלכים ב יד 13, דברי הימים-ב כ"ו 9.
מיקום מגדל חננאל ושער הפינה אם כן הינו בפינה הצפונית מזרחית של ירושלים העתיקה.
מדובר בגבול הצפוני של העיר.
– גבעת גרב, ונסב גועתה…
איננו יודעים לבטח ובמדויק את מיקומם של אלו אך מכיוון שירמיה אומר שהם נמצאים נגד מגדל חננאל ושער הפינה, יוצא שמדובר בפינה הנגדית לזו הקודמת.
מכאן גבעת גרב נמצאת בפינה הדרומית מערבית, וגועתה נמצאת בפינה הדרומית מזרחית.
– עמק הפגרים והדשן, וכל השדמות (שדות) עד נחל קדרון, עד פינת שער הסוסים מזרחה…
פסוק לט מתאר את הגבול המזרחי של ירושלים. עמק הפגרים, הכוונה לנחל קדרון בו היו בתי-קברות. מל"ב כ"ג 4. יתכן שם קברו את חללי צבא סנחריב שצרו על ירושלים.
הדשן – מקום שפיכת דשן המזבח ככל הנראה.
שער הסוסים: בחומת העיר מצפון לחומת הר הבית (ראה נחמיה ג 28).
סיכום ומסקנות:
1. הברית החדשה הוצגה בראשונה ליהודי, לעם ישראל, ועליהם הוטלה המשימה להשמיע את בשורת הישועה לכלל העמים.
הברית החדשה קמה מכיוון שהיא הייתה בתוכנית אלוהים מבראשית ודרכה תכנן אלוהים להציג את כפרת החטאים וישועת בני האדם.
הברית החדשה היא תוכניתו של אלוהים לברך את ישראל ואת כל שאר השותפים בה.
2. הברית החדשה אינה שדרוג או עדכון של ברית סיני. מצוות ברית סיני לא כללו ישועה , ולא היה בקורבנותיה להביא את המאמין למשכן אלוהים השמיימי. מצוות ברית סיני היוו "אומנת" המדריכה את בני ישראל (דרך סמלים ותבניות) להכיר את גואלם ומושיעם ולצפות לו בערגה.
3. אלוהים עתיד ליזום את כניסת שארית עם ישראל לברית החדשה. פעולה זו תתחיל באמצע תקופת צרת יעקב ותגיע לשיאה ביום חזרתו של המשיח ישוע ארצה, בסיום תקופת צרת יעקב. אז תתגשם נבואת הנביא זכריה יב 10: "והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד…". רק לאחר ששארית ישראל תיוושע, ישרת כל יהודי החי באותה עת ככוהן בממלכת המשיח בעולם שמרכזה ירושלים.
4. הכניסה והשותפות בברית החדשה כמוה כלידה מחדש. זו יוזמה של אלוהים בה רוח הקודש משנה את המאמין, מעניק לו תכונות אופי של המשיח (פרי הרוח – אל הגלטים ה 22-23), ומשנה אותו בכל יום עד יידמה הלך מחשבתו לזה של המשיח.. רק השותף בברית החדשה יכול לחיות חיים המפארים את אלוהים ומגשימים את ייעוד בריאתו.
רק דרך השותפות בברית החדשה יכול אדם – יהודי או גוי – לחוות את אלוהים ולדעת אותו בדרך משנה חיים.
מה דעת הרבנים בכל הנושגע לברית החדשה?
דעת הרבנים מחולקת באופן שרירותי לשני דעות עיקריות.
א. ישנם הטוענים שהברית החדשה החלה כאשר חזרו בני ישראל מן הגלות בתקופת עזרא ונחמיה.
לדעתם, הברית החדשה התבטאה בהתעוררות הרוחנית שהיתה בישראל בעת ההיא.
– דיעה זו אינה תואמת את הכתוב בכתבי הקודש, שכן במסגרת ברכות הברית החדשה עם ישראל ישב על כל נחלתו המובטחת וכל בן ישראל ידע את אלוהים
ב. ישנם הטוענים שהברית החדשה מתבטאת בכך שעם ישראל בעתיד יקיים את מצוות ברית סיני באופן מושלם.
– דיעה זו אינה תואמת לכתוב בכתבי הקודש ואף מוכיחה שאותם רבנים לא השכילו להבין את תכלית ברית סיני. תכלית המצוות שבברית סיני היה ללמד את עם ישראל דרך סמלים, תבניות וצל אודות המשיח ופעולתו עבור העולם בכל הקשור לכפרת חטאים. לפיכך, הרעיון בו הברית החדשה מחזירה את עם ישראל לשלב הסמלים, צל ותבניות, אינה הגיונית ושוב מוכיחה שאותם רבנים לא השכילו להבין את תכלית התורה ותכלית פעולתו ומשימתו של המשיח.