הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל
הושע פרק יא פסוקים 1-11
בפרק יא הנביא מציין נושאים מוכרים לנו מפרקים קודמים (חטאי ישראל וחסדי אלוהים), אלא שבפרק יא קיים סדר הפוך. הנביא מתחיל בתיאור טוב חסדו ורחמיו של אלוהים על ישראל וזאת למרות יחסו המחפיר של עם ישראל כלפי אלוהים.
במקום לסיים בתיאור העונש המגיע לעם ישראל בגלל מרדנותו ואדישותו כלפי אלוהים, הנביא מרבה בתיאור חסדי אלוהים – כאילו אומר – ככל שירבה חטאם יגדל חסדו.
הפרק מהווה שיעור מאלף להוכיח שחסד אלוהים גדול מכל חטא שאנו בני האדם מסוגלים לעשות. אלוהים מוכן ואף מסוגל לסלוח על הכול.
מילותיו של הנביא נאמרות במטרה לעודד את העם לחזור בתשובה לה' וזאת מכל מצב וחטא אשר בו הם עסוקים בהווה.
א. כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ; וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי.
המשפט הקצר הזה טומן בחובו את גודל אהבתו הבלתי מותנית של אלוהים כלפי ישראל.
בספר בראשית טו אלוהים הבטיח לאברהם כי יקים ממנו עם. בעקבות הבצורת שפקדה את כנען, ירד יעקב אבינו עם משפחתו למצרים ושם התרבה לעם. עם ישראל לא ידע ולא הכיר את אלוהים (שמות ג 13-14). מן הסתם, עם ישראל במצרים אימץ מנהגים ואמונות מן העמים הסובבים אותו.
בעוד עם ישראל אינו מכיר את אלוהים ומתנהג כמו שאר העמים, מכנה אותו אלוהים:
בני אשר אותו אני אוהב (דברים ז 7-9, הושע יא 1).
בני בכורי (שמות ד 32).
למרות שעם ישראל לא היה שונה בהתנהגותו ואמונותיו משאר העמים כשהיה במצרים, ה' זכר את הבטחותיו לאברהם, יצחק ויעקב, והוציא את עם ישראל ממצרים. אלוהים עשה עבור עם ישראל ניסים וגבורות רבות – כל זאת כאשר העם לא הכיר באמת את אלוהים ולא הלך בדרך הצדק.
לכן, בפסוק 1 הנביא מציין שאהבתו של אלוהים עמדה עבור עמו עוד כשהם היו רחוקים ממנו, כדי לרמוז שגם כעת כאשר עם ישראל סורר, נאמנותו ואהבתו של אלוהים לישראל מובטחת.
רבותי, לאלוהים יש תכלית עבור עם ישראל.
אלוהים משתמש בעם ישראל כדוגמא אשר על פיה כל אדם מכל עם יוכל ללמוד אודות אלוהים ויחסו לבני האדם.
באיגרת אל הרומים פרק ה שאול השליח מלמדנו שהמשיח ישוע בא לעולם כדי למות כקורבן חטאינו עוד כשהיינו חוטאים ונחשבים לאויביו [ראה גם ישעיה נג].
אלוהים הראה והוכיח את אהבתו ונאמנותו לדברו הרבה לפני שבני אדם הביעו את אמונתם והערכתם אליו.
אדם המפנים את גודל אהבת אלוהים כלפיו אינו יכול שלא להימשך אל אלוהים ולחיות חיי ענווה, הערצה כלפי אלוהים והמשיח ורצון עז ללמוד את דבר אלוהים ולציית לדברו באמונה, כניעה ואהבה.
בבשורת מתי ב 15 השליח מתי מצטט חצי מפסוק 1 ומציין שהדבר התגשם בישוע: "ממצרים קראתי לבני…".
לאחר שישוע נולד, המלך הורדוס הגדול ציווה להרוג את כל התינוקות בני שנתיים ומטה באיזור בית לחם. המלך הורדוס הגדול שמע מהחכמים במזרח כי נולד מלך ומהפרושים והסופרים היהודים הוא הבין שמקום הולדתו של המלך העתיד להיוולד הינו בבית לחם אפרתה (מתי ב). כדי להבטיח את כיסאו, ציווה הורדוס הגדול להרוג את כל התינוקות בבית לחם מגיל שנתיים ומטה.
יוסף ומרים לקחו את ישוע בנם וירדו מצרימה.
לאחר מות הורדוס הגדול הם חזרו לישראל והשתקעו בנצרת, העיר בה חיו.
השליח מציין שהמילים "ממצרים קראתי לבני" התגשמו בפועל בחייו של ישוע.
האם קיימת התגשמות כפולה בפסוק 1?
לא!
בעוד כל הפסוק התגשם בחיי עם ישראל, הרי שרק חצי הפסוק נכון לגבי ישוע המשיח.
ישוע המשיח לא מכונה "ישראל" ועם ישראל אינו מכונה "ישוע".
והנה, בעוד אלוהים מתמיד באהבתו חסרת התנאים כלפי עם ישראל, העם אינו מפספס שום הזדמנות להפר את רצון אלוהים ולפגוע בו.
ב. קָרְאוּ לָהֶם, כֵּן הָלְכוּ מִפְּנֵיהֶם, לַבְּעָלִים יְזַבֵּחוּ וְלַפְּסִלִים יְקַטֵּרוּן.
אלוהים שלח את הנביאים למען יזהירו את העם ויקראו להם לשוב מדרכיהם הפסולות.
והנה, ככל שהנביאים קראו יותר, העם התרחק יותר מאלוהים והעמיק את אחיזתו בעבודת האלילים.
מה נחשב לעבודת אלילים?
כל פולחן הסוטה מדרך אלוהים גם אם יתכסה בכסות דתית יפיפייה, נחשב בעיני אלוהים לעבודת אלילים.
כל בר דעת ישאל: איזה היגיון יש בעבודת האלילים?
עבודת אלילים אינה מסתכמת תמיד בהשתחוויה לעץ או לפסל מחומר כזה או אחר. עבודות אלילים רבות כוללות בתוכן פולחן העונה לתאווה הבשרית ולאינטליגנציה שמושכים אנשים רבים.
מעבר לכך, יש כוח על טבעי בעיסוק האלילי ולכן אנשים נמשכים לזה.
כמו אז גם היום האנשים לא היו טיפשים. פשוט מאוד האנשים נמשכים לכל דבר מענג ומאתגר שאינו מצביע עליהם כחוטאים. אנשים מעדיפים לאמץ דת או דרך המצדיקה את מעשיהם ודורשת מינימום שינוי ותיקון הרגלים פסולים (על פי אמות המידה של אלוהים).
אחים יקרים, הסכנה מיציאה מדרך אלוהים לדרך האלילות מרחפת על ראשינו גם היום.
כמה פעמים אנו קוראים בדבר אלוהים ומבינים את הנדרש מאיתנו אך ממשיכים בתוקף לסרב לציית?
כשאנו קוראים בכתבי הקודש אנו קוראים את דברי הנביאים שאמרו את דבר אלוהים ממש כפי ששמעו אותם בני תקופת הנביאים.
אם איננו נוטשים את דרך החטא ומתוודים על חטאינו, כי אז הפסוקים הבאים מתארים לא רק את חיי בני ישראל שמרדו באלוהים אלא גם את חיינו.
מה עשה אלוהים כאשר עמו הפנה עורף לשליחיו?
ג. וְאָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם, קָחָם עַל-זְרוֹעֹתָיו, וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים.
למרות שעם ישראל זלזל בדברי הנביאים ובחלקם אף פגע פיזית, אלוהים המשיך להנהיגם, להדריכם, לשמור עליהם ולספק את כל צורכיהם, ממש כמו אב טוב.
אלוהים אומר – לימדתי אותם ללכת, אחזתי אותם בזרועותיי, והנה, במקום להודות לאלוהים ולהבין שכול טובם נובע רק ממנו, הם הודו לאלילים (ב 10).
ממש לפני הכניסה לארץ ההבטחה אלוהים הזהיר את העם שאם יסטו מתורתו הוא יביא עליהם את כל הקללות הכתובות בתורה. והנה, למרות שהם במשך מספר דורות מפנים גבם לאלוהים, הוא עדיין ממשיך להרעיף עליהם את חסדו ולא מוציא לפועל את משפט הצדק (דברים כח).
רבים פרשו את המשך הברכות הבאות עליהם כאישור לדרכם…
בפסוק 4 הנביא מתאר את אהבת אלוהים לישראל במילים שאנו לא רגילים לשמוע.
ד. בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם, וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל.
הנביא מתאר את אלוהים הקושר עצמו לעם ישראל בחבלי אהבה.
למה הכוונה?
אלוהים קשר עצמו לגורל עם ישראל דרך הבריתות שהוא כרת עם אבותינו.
ברית אברהם לדוגמא היא ברית ללא תנאי המחייבת רק את אלוהים. לפיכך, אלוהים קשור לעם ישראל ללא כל קשר להתנהגות העם – בין אם רעה או טובה.
שום דבר לא יכול להפריד את אלוהים מישראל וזאת מכיוון שאלוהים נאמן לדברו ולא מפר ברית או הבטחה. ומכיוון שאלוהים קשור לעם ישראל בחבלים שאדם אינו יכול לפרום או לנתק, הרי שהעם בסופו של דבר ימשך לכיוונו של אלוהים – כי אלוהים ינצח.
הנביא ממשיך לתאר את אהבת אלוהים בכך שהוא זה המקל על העם בכל קשייו.
החקלאי טוב הלב לעיתים מרחם על העגלה, וכשאינה עובדת הוא מסיר את העול מעל צווארה (את המוטות הקושרות אותה למשאה, כך שתנוח ויקל לה).
החקלאי לעיתים מאכיל את בהמתו מידיו – "ואט אליו אוכיל…" – ישראל אוכל מידו של אלוהים…
והינה, למרות שהעם מעמיס על אלוהים את חטאיהם, פשעיהם ורעותיהם הרבות, אלוהים מקל עליהם את העול. זאת אומרת שהוא מוותר להם ואינו מוציא לפועל את משפט הצדק הדורש עונש אלא ממשיך להקל עליהם כאילו לא עשו כל דבר רע.
הנה לנו הדוגמא של לתת את הלחי השנייה (ראה גם לדוגמא רחבה, מתי יא 28-29).
ההיסטוריה עשירה בדוגמאות בהן העם התמיד בדרך הרעה ולמרות זאת נהנה מניצחונות על אויביהם ולפריחה כלכלית.
- מלכים ב פרק ג – יהורם הינו מלך רשע ולמרות זאת ניצח בשלוש מלחמות.
- מלכים ב פרק יד 23-27 – ירבעם בן נבט מלך רשע אך מרחיב את גבולותיו.
אלוהים המציא לעמו מנוחה ועמו ניצל את המנוחה והנוחות כדי להעמיק בחטא וברשע.
בפסוקים 5-7 הנביא מציין את העונש הבלתי נמנע העתיד לבוא על ישראל.
עם כל הרחמים של אלוהים עד כה, נשאלת השאלה, מדוע לא להמשיך ולרחם?
התשובה – רק על ידי העונש העם יפסיק את מעשיו הנפשעים וחלקם אף יחזור בתשובה. מכאן שגם העונש הזה הינו מתנת חסד מאלוהים כדי שלא כל העם יאבד.
ה. לֹא יָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאַשּׁוּר הוּא מַלְכּוֹ, כִּי מֵאֲנוּ לָשׁוּב. [אל אלוהים]
ו. וְחָלָה חֶרֶב בְּעָרָיו, וְכִלְּתָה בַדָּיו וְאָכָלָה מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם. [חלה – סבוב, מחול]
ז. וְעַמִּי תְלוּאִים לִמְשׁוּבָתִי, וְאֶל-עַל יִקְרָאֻהוּ, יַחַד לֹא יְרוֹמֵם. [תלואים – נמשכים. משובתי – למרד נגדי]
למרות חטאי עם ישראל (הכוונה המיידית לעשרת השבטים המהווים את הממלכה הצפונית), אלוהים הבטיח שהם לא ישובו למצרים. אבל, מכיוון שהממלכה הצפונית נשענה על אשור להגנתה במקום לפנות לעמנו-אל (ראה ישעיה ז-ח), אז עונשו של אלוהים עליהם יהיה לשעבד אותם לאשור.
מלך אשור עתיד להיות מלכם. נבואה זו התגשמה בשנת 722 לפנה"ס כאשר האשורים כבשו את ישראל והגלו רבים מתושביה לאשור.
בפסוק 6 הנביא מציין את שהאשורים עתידים לעשות לישראל.
החרב של אשור תעשה שמות בישראל. חרבו של מלך אשור תפגע ביושבי ערי ישראל ויושבי הכפרים מסביב לערים [בדים = ענפים כמקביל ל: ערים – כפרים, ראה ירמיה נ 36]. כמו כן הכוונה גם בהתייחס להורים וילדיהם.
מדוע כל זאת בא על ישראל?
ממועצותיהם – בגלל תחבולותיהם, תוכניותיהם הנוגדות את רצון אלוהים – תהילים ה 11.
האם העם ישקול את דברי הנביא ויחזור בתשובה?
בפסוק 7 הנביא מציין שהעם ממשיך ללכת בדרך המרידה.
תלויים למשובתי = נמשכים למרד נגדי.
למרות שהנביאים מתמידים לקרא אל העם למען יקרא לאלוהים – אל על, העם מסרב.
העם ממשיך להביט מטה לאליליהם ולא למעלה לאלוהים.
העם ממשיך לרומם אלילים ולא לרומם את אלוהים.
שימו לב: אלוהים ממשיך לקרא לישראל – עמי, למרות כל מעשיהם נגדו!
אלוהים יודע שאין מנוס מלהעניש את עם ישראל.
האם אלוהים נהנה להעניש?
לא!
בפסוקים 8-11 אלוהים מתאר את סבלו בגלל שהוא חייב להעניש את העם.
ח. אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם. נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי, יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי.
ט. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם: כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא-אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר.
י. אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג: כִּי-הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם.
יא. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר; וְהוֹשַׁבְתִּים עַל-בָּתֵּיהֶם, נְאֻם-יְהוָה.
אלוהים אומר:
איך אתן אותך ישראל לידיהם של האויבים?
איך אמסור אותך לחסדיהם? ליבי נשבר בקרבי. יחד נכמרו ניחומי – כל רגשי החמלה והרחמים התלקחו בקרבי.
אלוהים ידע מה עתידים האויבים לעשות לבני ישראל כאשר יכבשום.
גורל בני ישראל והערים יהיה כגורל הערים שבאזור סדום ועמורה. ההרס יכלול את התושבים ובתיהם.
הנביא מציין את הערים אדמה וצבואים.
שני ערים אלו שכנו בסמוך לסדום ועמורה ונכחדו כאשר אלוהים מחק את סדום ועמורה (בראשית י 19, דברים כט 22).
כמו כל הורה הכואב את הצורך להעניש את בנו אך יודע כי העונש לעיתים הינו הכלי לתיקון, כך גם מתרחש בליבו של אלוהים. ליבו נשבר מכאב כשהוא צריך לתקן בעונשים כבדים את דרכי בנו בכורו – ישראל אהובו.
לאור זאת נוכל גם לשער איך מרגיש אלוהים כשאנו פונים מדרכו, מעדיפים את העולם על פניו.
גם אנו היום יכולים לשער איך מרגיש אלוהים כשהוא צריך להכאיב לנו למען נשמע לו ונחזור למוטב.
הלוואי שנזכור את אהבת אלוהים ונפנים שכל סטייה גורמת לאלוהים שברון לב.
הלוואי שמחשבה זו כבר תגרום לנו להתרחק מן החטא ולאחוז בדרך הצדק והטוהר.
ישנם אלו הטוענים שהאלוהים המתואר בספר התנ"ך הוא אלוהי נקמה ומלחמות והאלוהים המתואר בספר הברית החדשה הוא אלוהי החסד.
אין דבר מוטעה יותר מהנחה שכזו.
בפסוק 9 אלוהים מכריז:
ט. לֹא אֶעֱשֶׂה חֲרוֹן אַפִּי, לֹא אָשׁוּב לְשַׁחֵת אֶפְרָיִם: כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא-אִישׁ, בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר.
גם כאשר עם ישראל יחווה את התקופה הקשה ביותר שתבוא עליו, כל בן ישראל וכל בן אנוש חייב לדעת שאלוהים לא עושה זאת כדי להכחיד את העם. אלוהים מבטיח שלא ייתן לכעסו להשמיד כל זכר מישראל.
מילים אלו באות כדי לרמוז שהעונש יהיה כה קשה ומחריד עד כי אלו הנמצאים במוקד הבעיה יחשבו שלא יוותר מהצרה כל אדם.
מדוע שאלוהים לא יכחיד את כל ישראל?
כי אלוהים הוא אל ולא בן אדם המסוגל להפר בריתות ולשכוח הבטחות (ב 11).
אלוהים אינו מצטער או מתחרט על בחירתו – אל הרומים יא 29.
לאור מילים אלו כל בר דעת צריך להפנים את העובדה שאלוהים לא זנח את עם ישראל ועתיד לקיים עם העם הזה בדיוק את כל ההבטחות שהבטיח לו (אל הרומים ט-יא).
כדי להדגיש את ההבטחה שעם ישראל לא ייכחד אלוהים אומר:
"…בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר."
אלוהים שוכן בעמו ולכן כאילו אומר שהוא אינו מתכוון לפגוע בעצמו.
אלוהים מבטיח שלא יכה את עמו בחמת זעם ונקמה כדי להשמיד – בעיר = בטרור (שמואל א כח 16).
זיכרו: מטרת אלוהים בכל העונש העתיד לבוא על העם היא לתקן את דרכי עם ישראל למען יחזור בתשובה וישרת את אלוהים ככוהנים בממלכתו. זאת תכלית עם ישראל ואת התכלית הזו העם עתיד להגשים.
כמו שאלוהים נאמן להבטחות שנתן לישראל כעם, הוא נאמן להבטחות שהוא נותן לכל אדם שנושע.
כל מי שמודה בפיו שישוע הוא האדון ומאמין בלבבו שאלוהים הקים אותו מן המתים – ייוושע.
כל מי ששם מבטחו בישוע יכול להיות בטוח שאהבת אלוהים לא תנטוש אותו ובשום מצב.
(אל הרומים י 9-10, ח 34-39, בשורת יוחנן י 29-30).
פסוקים 10-11 – התקווה.
י. אַחֲרֵי יְהוָה יֵלְכוּ, כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג: כִּי-הוּא יִשְׁאַג, וְיֶחֶרְדוּ בָנִים מִיָּם.
יא. יֶחֶרְדוּ כְצִפּוֹר מִמִּצְרַיִם, וּכְיוֹנָה מֵאֶרֶץ אַשּׁוּר; וְהוֹשַׁבְתִּים עַל-בָּתֵּיהֶם, נְאֻם-יְהוָה.
למרות שבני ישראל עתידים ללכת לגלות, אלוהים מבטיח שהגלות לא תהיה תחנתם האחרונה.
יחד עם העונש המוסר אותם לידי האשורים העתידים להגלותם, אלוהים מבטיח שהם עתידים לחזור לארץ ההבטחה.
עם ישראל לא יפנה גב לאלוהים לעולם.
אלוהים עתיד לקרא להם והם יענו לו וילכו אחריו.
כמו שאף אחד אינו אדיש לשאגתו של האריה, כך שום עם או מלך לא יישאר אדיש לזעקתו של אלוהים הקוראת לעמו ישראל לחזור ולישב את ארץ ההבטחה.
כל בני ישראל יחזרו מכל הארצות אל ארץ ישראל.
יחזרו מים = יחזרו מכל הארצות הרחוקות.
תכלית אלוהים היא לא רק ליישב את בני ישראל בארצם.
התכלית היא שהם ישרתו כממלכת כוהנים אשר בסיסה בארץ ישראל.
הנבואה הזו תתגשם במלואה בעת מלכות אלף השנים של ישוע המשיח בעולם ושמרכזה בירושלים.
לא לחינם אומר הנביא ישעיה ב 3:
"כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלים"
ומהו המסר לנו המאמינים בישוע היום?
מלוא ברכת אלוהים על ישראל באה עליהם כשהם מבצעים במדויק את רצון אלוהים ותכלית בריאתם.
באותו אופן, כל אדם נושע ייחווה את מלוא הברכות של אלוהים וכוחו בחייו כאשר הוא ממלא במדויק את רצון אלוהים ומגשים את תכלית בריאתו.
ואיך עושים זאת?
א. תפילה שנועדה לפאר את אלוהים ולבקש חכמה להבין את רצונו ולעמוד בניסיונות
ב. קריאה עקבית בכתבי הקודש כדי לדעת את אלוהים.
ג. ציות לדבר הנלמד.
ד. התחברות עם מאמינים בוגרים כדי:
- לחלוק את הנלמד וללמוד מאחרים
- להישמר מתאוות העולם
- להתבגר באמונה
סיכום:
- כמו בפרקים רבים בכתבי הקודש גם בפרק זה הנביא אינו חוסך בתיאור אהבתו הרבה של אלוהים כלפי עמו בשעה שעמו אהובו מרבה בחטאים ומרידה בו.
- לפני שאלוהים עתיד להביא על עמו עונש של גלות העתידה להכאיב ביותר, הוא מבהיר לעם כי אהבתו נצחית ואינו מתכוון להשמיד את העם לחלוטין ולהפר הבטחה או ברית כלשהי.
- הנביא מתאר את רגשותיו של אלוהים כאילו היה אדם. זאת כדי שנוכל להבין ולהזדהות עם כאבו של אלוהים. בדרך זו נשתכנע לחדול מן החטא ולהבין שמעשינו הרעים מכאיבים לאלוהים מאוד, אפילו הרבה יותר מכאבים הנגרמים לנו ממעשי הרשע של היקרים לנו.
- מלוא ברכת אלוהים תבוא עלינו ועל ילדינו אם נשכיל לדעת אותו ולחיות על פי רצונו. דרך חיים זו אינה בהישג כוחו של האדם והיא ניתנת ואפשרית רק אם נבקש באמונה כנה את כפרת החטאים שאלוהים סיפק בקורבן המשיח ישוע. את המתנה הזו – רוח הקודש ששוכן בתוכנו, אלוהים נותן בחפץ לב לכל מי שפונה אליו בלב שבור הנכנע לכל רצון אלוהים.
אנא, עזוב את חבלי הרשע וכרע ברך לפני האדון – כי אין שם אחר אשר בו נוכל להיוושע מלבד שם ישוע המשיח (מע"ש ד 12).
אלוהים סולח על הכול – כל עוד אתה חי וקורא בשם ישוע לסליחת חטאים.