הראשונה לטימותיאוס פרק ה

ראשונה לטימותיאוס פרק ה

משמעת קהילתית

בשיעור זה נלמד קטע מהראשונה לטימותיאוס פרק ה. הנושא מעניין אך קשה ולא נעים לביצוע! הפעולה נקראת: "משמעת קהילתית".

קהילת ירושלים בית גאולה ממשה את הכתוב בנוגע למשמעת קהילתית פעמיים במהלך שלוש וחצי השנים הראשונות לקיומה.

בכל פעם הדבר היה קשה ורגשי, אך התוצאה הסופית הייתה ברכה גדולה, מכיוון שהלכנו בתמימות וביצענו את מצוות אלוהים — גם אם מהלך העשייה לא היה נעים.

בפרק ה פסוק 19 שאול השליח מנחה את טימותיאוס כיצד לנהוג בכל הנוגע להאשמות כלפי זקן קהילה, או איך לשמור על שמו מרכילות לא מבוססת:

"אַל תְּקַבֵּל דְּבַר קִטְרוּג עַל זָקֵן, בִּלְתִּי אִם עַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים".

צעד ראשון: "אחד על אחד"

כדי ללמוד נכונה את הנושא באופן כללי, נפנה לספר מתי פרק יח מפסוק 15 ונבחן איך עלינו לנהוג אם ראינו אח או אחות הסוטה מדרך הישר. את אותה הנחייה ניישם גם לגבי זקן הקהילה:

מתי יח 15: "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד. אִם יִשְׁמַע לְךָ, קָנִיתָ לְךָ אֶת אָחִיךָ".

במידה ואחיך (הפיזי או הרוחני) חטא לך, לך אתה אליו ודבר עמו. אל תערב אחרים או תפרסם את הבעיה, אלא אתה לבדך נסה להבריא את הבעיה אתו.

מדוע?

א. ייתכן כי החטא נעשה שלא ביודעין;

ב. במידה והחטא נעשה ביודעין, צורת גישתך, צניעותך ואהבתך יעזרו לאחיך לחזור בתשובה ולהתנצל (הפורום המינימלי יעזור בשלב זה).

אף אחד מאתנו אינו אוהב ביקורת, אך כשהיא באה, ותמיד היא באה, היא הרבה יותר נעימה כשהיא צנועה ומכובדת, ומעל הכל — אוהבת ושואפת לתקן.

שאול השליח כתב באיגרת אל הגלטים פרק ו 1 כי עליהם להקים (להרים, להבריא) את החוטא. זאת אומרת לעזור לו ולא רק להכות בו, להבריא אותו ולא לגרום לו להישאר בחטא:

הגלטים ו 1: "אַחַי, אִם יִכָּשֵׁל אִישׁ מִכֶּם בְּאֵיזוֹ עֲבֵרָה, אַתֶּם הָאֲנָשִׁים הָרוּחָנִיִּים תָּקִימוּ אוֹתוֹ בְּרוּחַ שֶׁל עֲנָוָה; וְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תָּבוֹא גַּם אַתָּה לִידֵי נִסָּיוֹן".

גם בשנייה לטימותיאוס ב 24-26, עבד ה' מתבקש להוכיח בענווה, בסבלנות ובנוחות את האח הטועה על מנת לפכוח את עיניו שיסור מטעותו.

זכרו! כל אחד מאתנו יכול ליפול בחטא, וכל אחד היה רוצה מעט הבנה וחיבה גם בשעה קשה.

בספר ויקרא יט 17 נאמר: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא".

התנ"ך מצווה עליך להוכיח את אחיך על מנת שלא תשאיר שנאה, או דבר נגדו, בלבבך. אלוהים רוצה שילדיו ישמרו על קשר טהור זה עם זה.

מה כל כך חשוב בפתרון מהיר של הבעיה?

הקהילה הנה גוף המשיח (אפסים ה). אם שני איברים לא יוכלו לתפקד, הגוף יהיה פגום. אם הבעיה לא תיפתר במהירות, תמיד תהיה לה נטייה לגדול ולהתפשט. לכן, ככל שתיפתר מהר כך ייטב לכולם! — "אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַשָֹטָן" (אפסים ד 27).

יעקב אומר באיגרתו (ה 19-20) כי אדם המשיב אח מחטא יכסה על המון פשעים — כלומר, ככל שהתוכחה תהיה מהירה ונכונה, יפסיק האח לחטוא ופחות פשעים יתבצעו.

במידה והאח ישכיל להבין שאתה רק רוצה את טובתו ושהתוכחה מבוססת על דבר ה', הוא יחזור לדרך הישר ויראה בך אח נאמן ואוהב. כך הקשר ביניכם ישתפר ושם ה' יתפאר.

צעד שני: "קח אתך עוד אחד או שניים"

מה קורה אם האח החוטא מסרב לשמוע לך וממשיך בחטא?

מתי יח 16: "וְאִם לֹא יִשְׁמַע, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר."

הבסיס לדרישה מופיע בספר דברים יט 15-21. במידה והאח דוחה את הביקורת, פנה אליו עם עוד עדים וחלוק עמם ביושר את כל הנתונים שבידך.

ייתכן שאתה לא צודק, והאחים פשוט יאירו את טעותך! במידה והאחים בדעה שאתה צודק, פנו שניכם או שלושתכם אל האח החוטא — ובגישה נכונה הוכיחו אותו על טעותו.

צעד שלישי: "הגד לקהילה"

מה יקרה אם הוא לא ישמע גם לשאר האחים?

מתי יח 17: "אִם לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, הַגֵּד לַקְּהִלָּה; וְאִם לֹא יִשְׁמַע גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס".

השנייה לתסלוניקים ג 14-15: "אִם מִישֶׁהוּ לֹא יְצַיֵּת לַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ בָּאִגֶּרֶת, צַיְּנוּ לָכֶם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתְעָרְבוּ עִמּוֹ, לְמַעַן יֵבוֹשׁ. אֲבָל אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְאוֹיֵב, אֶלָּא הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ כְּאָח."

בשלב זה החטא כבר לא מוסתר, אלא מובא לפני הקהילה יחד עם עדות האנשים המעורבים. גם במעמד זה האח יכול לחזור בו ולהפסיק עם החטא.

במידה ויסרב, הקהילה מצווה להעניש את אותו אדם בכך שלא יהיה יותר חלק ממנה וחטאו לא ישפיע על טוהר הקהילה. כאשר העניין כולו מובא לפני הקהילה ונשלם לפניה, אין יותר סודות או סיבה לדבר על הנושא וכך תמנע רכילות.

איך עלינו להתייחס לאותו אדם ומדוע?

אותו אדם לא נחשב יותר כאח בקהילה, אלא כזר. הוא זכאי לשמוע את דבר ה' אך לא ראוי להתחברות עם גוף המשיח. ניתנת לו האפשרות לבוא לקהילה ולשמוע את לימוד דבר ה', כי כך ייתכן שילמד וישתכנע כי טעה ודבר ה' צודק.

אנו מנועים להתחבר עמו בביתנו, בסעודת האדון ובפעילויות חברתיות של הקהילה. עליו להבין כי גוף המשיח השומר על טוהרו, אין לו חלק עם אדם החוטא ביודעין שאינו מוכן להפסיק עם חטאו ולחזור למוטב.

לא בכל מקרה מתאפשר לאדם להשתתף באסיפות!

באיגרת לרומים פולוס מדריך את הקהילה להרחיק מתוכה את אלו אשר מעוררים מחלוקות ופועלים בניגוד ללימוד:

רומים טז 17: "וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם, אַחַי: הִשָּׁמְרוּ מִן הַמְעוֹרְרִים מַחֲלוֹקוֹת וּמִן הַמַּכְשִׁילִים, הַפּוֹעֲלִים בְּנִגּוּד לַלִּמּוּד שֶׁלֻּמַּדְתֶּם, וְהִתְרַחֲקוּ מֵהֶם."

האם הכוונה היא להרחיק מהקהילה כל אדם שאינו חושב כמונו? חס וחלילה! אך מי שאינו מקבל את בסיס האמונה של הקהילה ופונה ליחידים בסתר או בגלוי כדי ללמד כנגד — אותו נרחיק על מנת לשמור על טוהר הלימוד.

אנו לא בונים מנגנון אטום לביקורת, אלא מנגנון שבו לכולם הזכות והחובה לדבר ולבקר, אך על בסיס ההנחיה התנ"כית הישרה והתמימה.

לפנינו מקרה שארע בקהילה: במהלך שיעור, מישהו פנה לאנשים בטענה שמה שהם שומעים אינו נכון. ארבע פעמים פנינו אליו, ובאהבה רבה ביקשנו ממנו שישוחח עמנו אם ידועה לו טעות לימודית כלשהי.

אותו אדם התעקש להפיץ את רעיונותיו הפסולים, ולכן ביקשנו ממנו בצורה יפה שלא לבוא יותר לקהילה אם כל מטרתו היא להפיץ בשורה חדשה.

אם מישהו חושב שאנו מלמדים טעות וברצונו לתקן, הוא מוזמן — בכל שעות היממה — לדבר עם זקני הקהילה ולהוכיח להם כי הם טועים.

בכל מקרה, אין לו זכות להפיץ לימוד הנוגד את לימוד הקהילה בין חברי הקהילה, בתוך אסיפת הקהילה או מחוצה לה.

סלחו כפי שנסלחתם

בספר מתי פרק יח ישוע ממשיך את הדרכתו בנוגע להתנהגותנו כלפי אח טועה:

מתי יח 21-22: "כֵּיפָא נִגַּשׁ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: 'אֲדוֹנִי, כַּמָּה פְּעָמִים יֶחֱטָא לִי אָחִי וְאֶסְלַח לוֹ? הַאִם עַד שֶׁבַע פְּעָמִים?' הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: אֵינֶנִּי אוֹמֵר לְךָ עַד שֶׁבַע פְּעָמִים אֶלָּא עַד שִׁבְעִים וָשֶׁבַע".

הוא מורה לנו לסלוח לפחות "שִׁבְעִים וָשֶׁבַע" פעמים לאח שחטא לנו.

משמעת קהילתית אינה מוציאה להורג אח טועה, אלא מבהירה לו את חומרת מעשיו בכך שאינו מתקן את דרכו וחוזר לדרך ה'. משמעת קהילתית משאירה לפניו דלת רחבה של ידיים מחבקות ומוכנות לסליחה — במידה ויחזור מחטאו.

משמעת קהילתית דורשת טהר־ידיים (נקיון־כפיים).

כיצד נוכל לדרוש מאדם להפסיק לחטוא אם השאר חיים כמוהו? האם אנו חבורת רודנים השומרים על עסק פרטי? חס וחלילה! אנו מופקדים על טוהר וקדושה בבית אלוהים. מסיבה זו עלינו להימצא קדושים ונקיים מטומאה.

בקהילה אין שוטרים שתפקידם לרחרח ולהעניש! הקהילה מוציאה לפועל את רצון אלוהים הכתוב בדברו בכל הקשור לשמירת טוהרה, וזאת על מנת להחזיר למוטב אח חוטא.

כיום, מעטות הקהילות המעזות להפעיל עונש קהילתי. הן מפחדות מהדים ומפירוד אנשים מהקהילה. קהילות שכאלו מתרצות את חוסר ציותן במשפטים כגון: "זה חייו! זה עניינו לפני אלוהים… שאלוהים ישפוט אותו!" הן לא מבינות שאלוהים הטיל בידיהן את הסמכות והאחריות הזו.

כאשר קהילות אינן מצייתות לאלוהים בתחום זה, אותו אדם חוטא ממשיך להיות מעורב בקהילה ולמעשה מטמא והורס את גוף המשיח.

למרות שמשמעת קהילתית אינה נעימה, היא פעולה הכרחית כדי לשמור על קהילה מבורכת וגדלה (ראה דוגמה שלילית בראשונה לקורינתים פרק ה).

לאורך כל הכתובים אלוהים הוכיח את עזרתו וברכתו לאלו שהוציאו לפועל את דברו גם במצבים מאוד לא נוחים.

סיכום:

משמעת קהילתית נובעת מן הצורך לשמור על טוהר גוף המשיח — הקהילה. באותה מידה שהורים פועלים בנחישות ומתוך אהבה לשמור על טוהר חינוך ילדיהם, כך גם משמעת קהילתית נובעת מאהבה.

משמעת קהילתית נועדה לעזור לחוטא להפסיק לחטוא, ולכן היא דבר חיובי.

אלוהים האציל את סמכותו בידי הקהילה על מנת ללמד, וגם בצורה חריפה, את חשיבות הטוהר הנחוץ מכל איבר בגוף המשיח.

אלוהים מדריך אותנו לבצע את הליך המשמוע הקהילתי בחכמה, באהבה ובצניעות על מנת להראות את אהבת אלוהים גם בחינוך כואב.

אלוהים מוכיח את אהבתו במהלך ענישתו את ילדיו, בכך שהוא משאיר לפניהם את דלתו פתוחה תמיד אם יחליטו לחזור לדרכו.

הבה נביט על עצמנו בכל יום כדי שנסיר כל חטא בתחילת הוויתו. אם נשמור על מילוי רצון אלוהים, לא נצטרך להתעסק בנושא קשה זה! אדרבה, נהנה משפע ברכות אלוהים בגלל ציותינו.
מראי־מקום לנושא משמעת קהילתית:

מתי יח 15-18; ראשונה לקורינתים ה; שנייה לקורינתים ב 6-11; גלטים ו 1-3; שנייה לתסלוניקים ג 6-16; שנייה לטימותיאוס ב 23-26; טיטוס ג 10; שנייה ליוחנן 9-11.

פסוקים 1-16 – חיי קהילה (חלק א)

בשיעור זה נתמקד באופי היחסים ודפוסי ההתנהגות בקהילה.

עד כה שאול השליח לימד אותנו את הצורך באמונה אמיתית ומצפון טהור על מנת לשמור על האמת בבית אלוהים. הוא גם לימד כיצד להתפלל בבית אלוהים, והציב את התנאים הנדרשים מנושאי תפקידים בבית אלוהים.

משפט המפתח של האיגרת הראשונה לטימותיאוס:

"אֲבָל אִם אֶתְמַהְמַהּ, הִנֵּה תֵּדַע כֵּיצַד לְהִתְנַהֵג בְּבֵית אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּא קְהִלַּת אֱלֹהִים חַיִּים, עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ" (פרק ג 15).

הקהילה הנה בית אלוהים, וישוע הוא עמוד הבסיס והאמת שלה.

מהקהילה יוצאת הבשורה לעולם על־ידי המאמינים — איברי הקהילה.

בפרק ה שאול השליח מדריך את המאמינים כיצד להתייחס ולדאוג אחד לשני במסגרת הקהילה. הוא מלמד כי הקהילה הנה מסגרת משפחתית.

אף־על־פי שחלקנו נפגשים כשלוש עד שש שעות בשבוע, אנו עדיין איברים בגוף המשיח ונחשבים למשפחה של אלוהים (אפסים ה).

בראש כל קהילה עומדים זקני קהילה, אך כולנו, ללא יוצא מן הכלל, עומדים שווים זה מול זה. ישוע אמר לתלמידיו:

"… הֶחָפֵץ לִהְיוֹת גָּדוֹל בָּכֶם יְהֵא מְשָׁרֵת שֶׁלָּכֶם, 27 וְהֶחָפֵץ לִהְיוֹת רִאשׁוֹן בֵּינֵיכֶם יְהֵא עֶבֶד לָכֶם, 28 כְּשֵׁם שֶׁבֶּן־הָאָדָם לֹא בָּא כְּדֵי שֶׁיְּשָׁרְתוּהוּ אֶלָּא כְּדֵי לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת נַפְשׁוֹ כֹּפֶר בְּעַד רַבִּים" (מתי כ 26-28);

"אַךְ אַתֶּם אַל יִקָּרֵא לָכֶם 'רַבִּי', כִּי אֶחָד הוּא רַבְּכֶם וְאַתֶּם אַחִים כֻּלְּכֶם" (כג 8).

הבנת מקומנו בקהילה תעזור לנו להבין מדוע שאול השליח מבקש מהמאמינים להתנהג כאחים ואחיות זה לזה.

פרק ה 1-16:

"אַל תִּגְעַר בְּזָקֵן, כִּי אִם הַפְצֵר בּוֹ כְּבֵן הַפּוֹנֶה לְאָבִיו. פְּנֵה אֶל הַצְּעִירִים כְּאֶל אַחִים, 2 אֶל הַזְּקֵנוֹת כְּאֶל אִמָּהוֹת, וְאֶל הַצְּעִירוֹת כְּאֶל אֲחָיוֹת — בִּמְלוֹא הַטֹּהַר. 3 כַּבֵּד אֶת הָאַלְמָנוֹת אֲשֶׁר הֵן אָכֵן אַלְמָנוֹת.

4 וְאִם לְאַלְמָנָה יֵשׁ בָּנִים אוֹ בְּנֵי בָּנִים, עֲלֵיהֶם קֹדֶם כֹּל לִלְמֹד לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם בֵּיתָם הֵם וּלְהָשִׁיב גְּמוּל לְהוֹרֵיהֶם, כִּי כֵן רָצוּי לִפְנֵי אֱלֹהִים. 5 הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אָכֵן אַלְמָנָה וְנִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ, מְיַחֶלֶת לֵאלֹהִים וּמַתְמִידָה בִּתְחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה.

6 אַךְ זוֹ שֶׁלִּבָּהּ לְתַעֲנוּגוֹת, הֲרֵיהִי בִּבְחִינַת מֵתָה בְּחַיֶּיהָ. 7 אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה תְּצַוֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא בָּהֶן דֹּפִי. 8 וּמִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג לִקְרוֹבָיו, בְּיִחוּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין.

9 אַלְמָנָה לֹא תֵּרָשֵׁם אֶלָּא אִם מָלְאוּ לָהּ שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיְתָה נְשׂוּאָה לְאִישׁ אֶחָד, 10 וְלִזְכוּתָהּ עֵדוּת עַל מַעֲשִׂים טוֹבִים — שֶׁגִּדְּלָה בָּנִים, הִכְנִיסָה אוֹרְחִים, רָחֲצָה אֶת רַגְלֵי הַקְּדוֹשִׁים, הָיְתָה לְסַעַד לַסּוֹבְלִים וְהִתְמַסְּרָה לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב.

11 אַל תְּקַבֵּל אַלְמָנוֹת צְעִירוֹת, כִּי כַּאֲשֶׁר הַיֵּצֶר שֶׁלָּהֶן נוֹטֶה מֵעִם הַמָּשִׁיחַ הֵן רוֹצוֹת לְהִנָּשֵׂא, 12 וְנֶחֱרָץ עֲלֵיהֶן מִשְׁפָּט מִפְּנֵי שֶׁהֵפֵרוּ אֶת הַבְטָחָתָן הָרִאשׁוֹנָה.

13 נוֹסָף עַל כָּךְ הֵן מְשׁוֹטְטוֹת מִבַּיִת לְבַיִת וּמִתְרַגְּלוֹת לִהְיוֹת בַּטְלָנִיּוֹת; וְלֹא בַּטְלָנִיּוֹת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם רַכְלָנִיּוֹת וּמִתְעָרְבוֹת בְּעִנְיָנִים לֹא לָהֶן וּמְדַבְּרוֹת דְּבָרִים שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַשְׁמִיעָם.

14 לָכֵן רְצוֹנִי שֶׁהָאַלְמָנוֹת הַצְּעִירוֹת תִּנָּשֶׂאנָה, תֵּלַדְנָה יְלָדִים, תְּנַהֵלְנָה אֶת הַבַּיִת וְלֹא תִּתֵּנָּה בְּיַד הַמִּתְנַגֵּד שׁוּם תּוֹאֲנָה לְקַטְרֵג, 15 כִּי יֵשׁ מֵהֶן שֶׁכְּבָר סָרוּ אַחֲרֵי הַשָֹטָן.

16 אִם לְמַאֲמִין אוֹ לְמַאֲמִינָה יֵשׁ אַלְמָנוֹת בְּמִשְׁפַּחְתָּם, יַעַזְרוּ לָהֶן; אַל תִּהְיֶינָה לְמַשָֹא עַל הַקְּהִלָּה; כָּךְ תּוּכַל הַקְּהִלָּה לַעֲזֹר לָאַלְמָנוֹת הָרְשׁוּמוֹת."

בפסוקים 1-2 שאול השליח מדריך אותנו איך להתייחס לשאר בני הקהילה, בגילאים השונים:

טימותיאוס, התייחס לאנשים מבוגרים בכבוד. גם אם עליך להוכיח או לתת ביקורת לאדם מבוגר ממך, עשה זאת בכבוד כאילו אתה פונה אל אביך!

פנה אל הצעירים כאילו היו אחיך! תן להם להרגיש פתיחות לשוחח עמך ולראות בך דמות אמינה וקרובה אליהם! הגישה הזו מאוד חשובה, כי כך תרכוש את אמונם ותזכה לאמנם ולחנכם לבטוח באלוהים בתחילת דרכם.

אל הזקנות, הנשים המבוגרות, פנה כאל אימהות, ואל הצעירות כאחיות ובמלוא הטוהר!

למעשה, שאול השליח מלמד את טימותיאוס שיעורים בחסידות. חסידות הנה חיקוי הדרך שבה אלוהים היה פועל בכל מצב.

כשאתה ניצב לפני בעיה, חשוב לרגע: איך המשיח היה מתנהג?

על סמך ידיעת דבר ה' תוכל להגיע למסקנה ברורה וכך תשמור את חייך בדרך נכונה, דרך החסידות. בפרק ד 8 שאול כבר אמר לטימותיאוס להתאמן בחסידות, כי היא מועילה בעולם הזה ובעולם הבא:

"שֶׁהֲרֵי הַהִתְאַמְּנוּת הַגּוּפָנִית מוֹעִילָה בְּמִדָּה מְעַטָּה, אֲבָל הַחֲסִידוּת מוֹעִילָה בַּכֹּל וּבָהּ הַבְטָחָה לַחַיִּים שֶׁבַּהוֶֹה וְלַחַיִּים שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא".

גר, יתום ואלמנה

מפסוק 3 עד 16 שאול השליח נוגע בנושא חשוב אשר נזכר לאורך כל התנ"ך: טיפול באלמנות ובחסרי האמצעים במשפחת אלוהים.

השליח לא הציג נושא חדש לפני הקהילה. כבר בשלבים הראשונים שבהם אלוהים עיצב את אופי עמו הוא דרש מהם לא לזנוח את הגר, היתום והאלמנה אשר בקרבם.

במסגרת החוקים שאלוהים נתן לעמו, הוא ציווה לדאוג לצרכי הגר, היתום והאלמנה. הקבוצה החלשה הזו ניזונה מהמעשרות ומיבולי השדות אשר ניתנו להם בפקודת אלוהים (ויקרא יט 9-10; שמות כב 25-26; דברים י 18; איוב לא 16-20; דברים ד 19-21, כו 12-13; תהילים קמ"ו 9; מתי כה 34-46).

אלוהים בדברו הוכיח כי אותה קבוצה חלשה הנה "בבת עינו", והברכה אשר תבוא לאדם או לעם תלויה בין היתר במילוי רצון אלוהים כלפי הגר, היתום והאלמנה

(דברים כו 12-13: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר, וְנָתַתָּה לַלֵּוִי, לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ. וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי; לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי.")

מדוע היה צורך לדאוג לאותה קבוצה של גר, יתום ואלמנה?

אלמנה עם ילדים קטנים וללא משפחה הייתה עלולה למצוא עצמה בודדה וללא אמצעי מחיה; כנ"ל לגבי יתומים צעירים ולא עצמאיים.

אלמנה צעירה הייתה כמעט חייבת להינשא בהקדם על מנת להבטיח את מחייתה בכבוד.

במדינות מודרניות הממשלה דואגת לצרכים הבסיסיים של החלשים — באמצעי הנקרא ביטוח לאומי או עזרה סוציאלית. אדם עשיר משלם מס גבוה כדי שהעני יקבל מהמדינה את מחסורו למחיה.

בתקופה הקדומה ממשלות לא נהגו לתת ביטוח לאומי, לכן חוסנו של האדם נמדד בקיום משפחה או קהילה תומכת.

למרות ששאול השליח מתייחס בקטע זה לאלמנות, הרי המטרה הראשית היא לדאוג לצרכי הנזקק.

כאשר אנו מתייחסים לאלמנה נזקקת, הבה נזכור לתת יחס דומה לאחרים הנמצאים באותה רמה של נזקקות.

מכיוון שמחסור הנובע מאלמנות או בדידות, היו ונשארו גם היום, הנה לנו הדרכה אלוהית איך לטפל בנושא:

שאול השליח מציג שני סוגים של אלמנות:

א. אלמנות מבוגרות (פסוקים 3-10) — קבוצה זו גם כן מחולקת לשתיים:

אלו עם משפחה.

אחרות ללא כל משפחה.

בפסוק 4 שאול השליח אומר כי האחריות לטיפול באלמנה שיש לה ילדים או נכדים מוטלת על משפחתה, מפני שעליהם ללמוד להחזיר גמול להוריהם עבור גידולם וחינוכם. שאול השליח אומר כי כך רצוי לפני אלוהים.

אלוהים ציווה לכבד את הורינו. המצווה הזו אפילו הייתה הראשונה ששכר היה בצדה כדי להדגיש את חשיבותה: "כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ; לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה…"? (שמות כ 122);

"הַבָּנִים, שִׁמְעוּ בְּקוֹל הוֹרֵיכֶם עַל־פִּי הָאָדוֹן, כִּי כָּךְ רָאוּי. 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ', הִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הַבְטָחָה בְּצִדָּהּ: לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה" (אפסים ו 1-33).

מה קורה אם ילדי האלמנה מסרבים לטפל באמם?

פסוק 8: "וּמִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג לִקְרוֹבָיו, בְּיִחוּד לִבְנֵי בֵּיתוֹ, כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְהוּא גָּרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין."

על־פי הפסוק ניתן לראות שוב איזו חשיבות נותן אלוהים לטיפול במחסורם של בני משפחה: אם בני משפחתך רעבים ללחם ואתה טופח על כרסך, אתה כפרתה בבסיס האמונה והציות לדבר ה'.

במקרה שכזה הקהילה צריכה לדאוג לאותה אלמנה. הברכה תבוא על הקהילה.

ב. אלמנות ללא משפחה

שאול מתאר אותן בפסוקים 5, 9, 10, 16.

בפסוק 5 הן מוצגות כנשים אשר משרתות את אלוהים ומתמידות בתפילה (לוקס ב 36-37). אלמנה מבוגרת ובודדה יכולה להיות נכס לכל קהילה.

ממה שלמדתי ושמעתי, נוכחתי לדעת שאותן נשים הנן עזר לאסיפות תפילה, טיפול בילדים ולימוד תנ"ך המאורגנים דרך הקהילה. אותן נשים מנצלות היטב את זמנן בביקורים ובלימוד הכתובים.

הן נכס לשאר הנשים הצעירות בקהילה, כדי ללמדן איך להנהיג בית המבוסס על לימוד ואהבת דבר אלוהים (טיטוס ב).

רועי קהילה רבים מתפללים לברכה שיכולה לבוא דרך אותן נשים המקדישות את שארית חייהן לעבודת אלוהים.

בפסוקים 9, 10, 16, מתברר שאותן אלמנות מבוגרות ללא משפחה או תמיכה, היו רשומות בקהילה. היא כלכלה אותן. התנאי לרישום היה מגיל 60 — אז נחשב לגיל שבו הן בדרך כלל לא נישאו שוב.

מסיבה זו הן לא יכלו לכלכל את עצמן ולכן נזקקו לעזרה. הקהילה תמכה בנשים אלה, בעלות עבר מפואר בשירות אלוהים: הן היו נאמנות לבעליהן, הכניסו אורחים, שרתו בנאמנות ובענווה את קהילת אלוהים והתמסרו לעשיית הטוב.

שאול השליח מוסיף בפסוק 10 שהיא גם "גידלה בנים". אם היא גידלה בנים על־פי הדרכת הכתובים, אז היכן הם?

ככל הנראה מדובר על מקרה שבו ילדיה נפטרו והיא נשארה מטפלת ביתומים, אם בכלל.

ראוי לזכור שבאותה תקופה תמותת האנשים הייתה גבוהה מהים, ומספר האלמנות והיתומים היה רב.

אם כן, ברור מאוד כי חלק מתפקיד הקהילה היה: לוודא שלא תימצא בינינו אלמנה מאמינה אשר נשארה בודדה ורעבה ללחם.

דוד המלך אמר במזמור לז 25: "נַעַר הָיִיתִי, גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב; וְזַרְעוֹ, מְבַקֶּשׁ לָחֶם."

רבותיי,

אלוהים ממלא ומגשים את דברו בפעולת ילדיו. דוד המלך לא ראה צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, מפני שאלוהים בין היתר דאג שאחד מילדיו יהיה במקום הנכון ובזמן הנכון.

הבה נהיה נמרצים לעמוד בתור כדי למלא ולהגשים את הבטחות אלוהים ליקיריו, וכדי שאלוהים יוכל להפקיד בידינו אחריות רבה יותר עבור ילדיו.

שאול השליח מתייחס גם לסוג אחר של אלמנות, והן האלמנות הצעירות.

בשיעור הבא נלמד מהו רצון אלוהים עבור אותן אלמנות צעירות וכיצד הקהילה צריכה ויכולה לעזור לנזקקים אשר בבית אלוהים.

פסוקים 11-16 – חיי קהילה (חלק ב)

משפחה קיימת כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של אבריה — צרכים רוחניים, רגשיים, חברתיים וחומריים.

כששאול השליח הציג את המאמינים כבני בית אלוהים (ראשונה לטימותיאוס ג 15), וכשישוע קרא לנו אחים ואחיות, הוא התכוון שעל הקהילה לספק את כל הדברים הטובים לכל איבר בה — כמו שעושה משפחה.

כשלומדים בתנ"ך את נושא העזרה לחלש במסגרת העם או המשפחה, מגיעים למסקנה שחוסנה של חברה או משפחה נמדד בתמיכתה בזקן והחלש.

יעקב אומר באיגרתו (יעקב א 27): "זֹאת הִיא עֲבוֹדַת אֱלֹהִים טְהוֹרָה וּתְמִימָה לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ: לִפְקֹד אֶת הַיְתוֹמִים וְהָאַלְמָנוֹת בְּצָרָתָם, וּלְהִשָּׁמֵר נָקִי מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם" (ראה גם ישעיהו א; מיכה ו).

בשיעור שעבר למדנו שעלינו להתייחס אחד לשני כאל אחים ואחיות או כאל בנים אל אמהות ואבות. למדנו שהבסיס לכל יחס הנו כבוד, ענווה וטוהר, אשר יכולים להסתכם במילה יפה שנקראת אהבה.

כמו כן התחלנו ללמוד את אחריותנו כלפי האלמנות בקהילה. שאול השליח מתייחס לשני סוגים של אלמנות: מבוגרות וצעירות.

בשיעור שעבר למדנו כי האחריות לאלמנה המבוגרת מוטלת על בני משפחתה, ואם אין כאלו אז על הקהילה לדאוג לצרכיה. זאת בתנאי שהאלמנה מאמינה ומקדישה את חייה לעבודת שירות האלוהים (פסוקים 9, 10, 16).

במילים אחרות: אותה אלמנה עובדת עבור אלוהים, ואלוהים הוא זה המספק את צרכי מחייתה דרך ילדיו בקהילה.

האלמנות הצעירות

בשיעור זה נלמד מה רצון אלוהים עבור האלמנות הצעירות ואיך הן צריכות למלא את רצון אלוהים בחייהן.

בפסוקים 11-16 שאול השליח מתייחס לאלמנות הצעירות:

בקריאה ראשונה ניתן לחשוב שלשאול השליח אין אהדה כלפי אלמנות צעירות, אך כשנכנסים לעובי הקורה מתגלה אדם אשר כותב, בצורה הגלויה והברורה ביותר, מה הכי טוב עבור האלמנה הצעירה על מנת לשמור על קדושתה ושמה הטוב.

מתברר שאלוהים מכיר אותנו טוב מאוד, ומי כמוהו יודע את חולשותינו!

לעומת האלמנה הזקנה אשר הבטיחה את שארית חייה לשירות אלוהים, האלמנה הצעירה עלולה לחשוב שהחלטה כזו קשה מדי ליישום.

בשעה הקשה, אותה אלמנה צעירה יכולה לומר כי אינה מעוניינת יותר בחיי נישואין; אך לעיתים קרובות קשה לעמוד בהבטחה שכזו, ואז היא עלולה להפר הבטחה, שבועה או נדר.

האלמנה הצעירה באופן טבעי עדיין נמשכת יותר לגברים, ולכן רצוי שתינשא.

אלוהים נטע בנו את הרצון להימשך לבני המין השני ולהוליד ילדים על מנת שנרבה על פני האדמה (בראשית א 28), אך אלוהים מאפשר סוג כזה של קשר רק במסגרת הנישואים. כל כניעה למשיכה זו מחוץ למסגרת הנישואין נקראת בדבר אלוהים זנות או ניאוף, וזהו חטא.

על מנת שלא להעמיד את ילדיו במצב פגיע ורגיש, אלוהים מדריך את האלמנה הצעירה לפתרון הנכון לשמירת חיי טוהר – כלומר, להינשא שנית.

מדוע הקהילה לא תממן את צרכיה של האלמנה הצעירה?

אלמנה צעירה, הזוכה לכל צרכיה מהקהילה, לא תמהר לשנות את מצבה הנוח, וכך תתרגל לחיי בטלה אשר בדרך כלל מובילים לחטא. לכן, על מנת להמריץ אלמנה צעירה לחזור למסגרת בטוחה, אלוהים דורש מהקהילה לעזור לה להקים משפחה חדשה.

באיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ז, שאול השליח מציב את ההנחיות לחיי נישואין ושירות האדון. לאורך כל הפרק הוא טוען כי ההחלטה הטובה ביותר היא להישאר פנוי על מנת לשרת את האדון.

שאול השליח היה מודע לצרכים ולחולשות של בני האדם, ולכן אמר מספר פעמים בפרק כי יהיה זה נבון להתחתן כדי לא ליפול בחטאים שנובעים מחולשת הגוף:

"וְאֶל הַפְּנוּיִים וְהָאַלְמָנוֹת אֹמַר: כְּדַאי לָהֶם לְהִשָּׁאֵר כָּמוֹנִי. אֲבָל אִם אֵינָם יְכוֹלִים לִכְבּשׁ אֶת יִצְרָם — שֶׁיִּתְחַתְּנוּ; מוּטָב לָשֵׂאת אִשָּׁה מִלִּבְעֹר בְּתַאֲוָה" (פסוקים 8-9).

בשנייה לקורינתים פרק ו שאול השליח הבהיר בצורה ברורה והחלטית שאם החלטנו להינשא אז מחויבים אנו להינשא לבן זוג מאמין:(שנייה לקורינתים ו 14-16)

"אַל תֵּרָתְמוּ לְעֹל אֶחָד עִם הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים; כִּי אֵיזוֹ שֻׁתָּפוּת לִצְדָקָה עִם עַוְלָה? וּמָה רֵעוּת יֵשׁ לְאוֹר עִם חֹשֶׁךְ? 15 מַה הַסְכָּמָה יֵשׁ לַמָּשִׁיחַ עִם בְּלִיַּעַל? אוֹ מַה חֵלֶק לְמַאֲמִין עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין? 16 וּמַה קֶּשֶׁר יֵשׁ לְהֵיכַל אֱלֹהִים עִם אֱלִילִים? הֵן אֲנַחְנוּ הֵיכַל אֱלֹהִים חַיִּים…"

ישוע גם אמר: "אתם אור העולם" (מתי ה 14). אם אנו אור העולם, אז איך יעלה בדעתנו להיכנס בברית עם חושך?

הלא כל התערבות של חושך באור יגרום לכמות האור הכללית לדעוך!

אלוהים רוצה שנאהב את האנשים בעולם בכך שנציג את הבשורה. אלוהים מצפה מאתנו להוכיח את אהבתו במעשים, אך בשום פנים ואופן אינו רוצה שנתפשר על קדושתו בכך שנקשור את חיינו עם בלתי מאמינים; הכוונה פה במיוחד היא:

לחיי הנישואין אשר אורכם כאורך החיים. שום סיבה או תירוץ אינם יכולים לקבל הצדקה מול הוראה אלוהית מפורשת שכזו.

אבל מה עושים כשבאמת מרגישים בודדים ורוצים להקים משפחה?

לעיתים קרובות אני מוצא עצמי מול שאלות שאני משתוקק לדעת את המענה עליהן. למדתי שהדרך הבטוחה ביותר להגיע לתשובה נכונה היא ללמוד את הנושא על־פי הכתובים וגם להתייעץ עם אנשים המוכרים לי — כאלו הבקיאים בדבר אלוהים.

עלינו ללמוד להציג את שאלותינו וקשיינו מול אלוהים בתפילה ולבטוח בו שתשובתו תבוא בזמן המתאים ביותר (ראשונה ליוחנן ה 14-15; תהילים לז 4-5).

בהזדמנות זאת אני רוצה להזהיר את כולנו מגישה הנוגדת את הנלמד בכתבי הקודש. לעיתים אנו מקציבים לאלוהים זמן לתשובה, ומכיוון שלא קיבלנו תשובה המספקת אותנו, אנו מנסים לפתור את הבעיה בדרכים שלנו — הנוגדים את העיקרון הנלמד בכתובים.

אלוהים אינו עיוור או חרש, הוא רואה אותנו ויודע בדיוק מה חסר לנו. אלוהים גם יודע את רמת העמידה שלנו בצרה והוא הבטיח שלא ייתן לילדיו מבחן שלא יוכלו לעמוד בו, אלא תמיד ייתן לנו את הכוח יחד עם הניסיון (ראשונה לקורינתים י 13).

אי אפשר לומר לאלוהים: "לא הייתה לי ברירה, לכן בחרתי בחטא"…

לאלוהים יש אופן פעולה מאוד ייחודי אשר אותו הוא מלמד בתנ"ך:

א. אלוהים "אינו עובד" כשאנו עומדים לידו עם שעון עצר (סטופר).

ב. אלוהים מתחיל לעבוד מהנקודה שבה אנו מודים שאיננו יכולים בלעדיו.

אם נבין את העקרונות הללו, ניווכח שאלוהים פועל רבות בחיינו ולמעננו.

רבותיי, המטרה הכללית של האיגרות היא ללמד אותנו לפתח חיי חסידות, חיים המחקים את אופן חייו של המשיח בחיינו, חיים אשר נתונים כולם לחסדו של אלוהים.

החיים שלנו צריכים להיות מאופיינים בלימוד מתמיד כדי לדעת איך להתנהג ואפילו מה לבקש מאלוהים. כמו בהרבה דברים בחיים, גם פה אין דרך קיצור! הדרך הברוכה לדעת מה לעשות ואיך לעשות, כתובה בצורה ברורה בספר ההדרכה לחיים — התנ"ך.

לסיכום:

שאול השליח מלמד את אחריותנו כלפי האלמנות הנזקקות בקהילה.

אחריות הקהילה לדאוג למחסורן של האלמנות המבוגרות והבודדות אשר הקדישו את חייהן לשירות האלוהים.

האלמנות הצעירות לעומתן מודרכות להינשא שוב על־פי הנחית אלוהים ולהקים משפחה כדי להימנע מליפול בפיתוי ובחטא.

בשיעור הבא נלמד מה מוטל על כל אחד מאתנו על מנת שהקהילה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לפני אלוהים.