זכריה הנביא פרק ב' 4-1
מבוא
בשיעור שעבר למדנו את החזון הראשון מתוך שמונה שקיבל זכריה.
מטרת כל החזיונות הייתה לעודד את עם ישראל שחזר מגלות של שבעים שנים:
העם התמודד עם אויבים שמנעו מהם את המשך עבודות בניית ירושלים והמקדש.
ידי העם רפו ולכן נדרש נביא כמו זכריה (ה' זוכר) בן־ברכיה (ה' יברך) כדי להזכיר להם כי אלוהים לא שוכח אותם.
בחזון הראשון למדנו כי האיש הרוכב על הסוס האדום הוא לא אחר מאשר אלוהים בכבודו ובעצמו שנראה לאבותינו, הוא אל שדי, המשיח ישוע. המשיח סורק את בריאתו ומפקח על עמו ישראל, והוא עצמו פועל ועושה למען שמירת עם ישראל.
ההבטחות שקיבל זכריה בחזון הראשון:
א. אהבת אלוהים את ציון וירושלים הנה דבר בטוח ובלתי תלוי.
ב. אלוהים מבטיח לשוב ולשכון במקדש שייבנה בירושלים.
ג. הגויים שפגעו בישראל עוד יתנו דין וחשבון לפני אלוהים.
שמונה החזיונות מציינים את התהליך שיעברו עם ישראל והעולם עד לנוכחות אלוהים בקרב עמו:
- שפיטת הגויים,
● שבירת מרד ישראל נגד המשיח,
● טיהור רוחני של עם ישראל,
● ולבסוף: שירות העם בעבודת אלוהים.
חשוב לזכור את הקו המנחה בכל החזיונות: הם ניתנו כדי לעודד, לנחם ולחזק את העם.
מכיוון שנחמה, עידוד, חיזוק ושלום קיימים רק ביד המשיח, אל תתפלאו אם תגלו שכל חזון מתקשר בדרך כזו או אחרת אליו, למשיח!
החזון השני
פרק ב פסוקים 1-4
1 וָאֶשָּׂא אֶת עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנוֹת;
2 וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי: מָה אֵלֶּה? וַיֹּאמֶר אֵלַי: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה, אֶת יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלָיִם.
3 וַיַּרְאֵנִי יהוה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים.
4 וָאֹמַר: מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה, כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם, לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ.
גם ממלכות האויבים צפויות לעונש מאלוהים
אחת ההבטחות המנחמות בחזון הראשון הייתה:
- אלוהים יעניש את העמים שפגעו בישראל: "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים; אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה" (א 15);
- אלוהים יביא מנוחה לישראל.
זיכרו תמיד את הבטחתו לאברהם: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר…" (בראשית יב 3). זה לא בגלל שבני ישראל טובים יותר, אלא מכיוון שכך הבטיח אלוהים.
קרנות וחרשים
החזון השני מתאר את האופן שבו אלוהים פעל ופועל נגד אותם עמים.
בחזון זכריה ראה ארבע קרנות. המלאך הדובר הסביר כי הקרנות מסמלות את העמים אשר פגעו בישראל, יהודה וירושלים.
לאורך התנ"ך, נביאים רבים השתמשו בקרן כסמל למלך, מלכות וכוח (דניאל ז 24, ח20-21; תהילים יח 3, פט 18; התגלות יז 12).
אם כן, מי הן ארבע המלכויות, או המלכים שזרו את עם ישראל?
ישנן שתי דעות עיקריות, אך אתמקד באחת שלפי דעתי עומדת במטרה של נבואות זכריה:
נבואת דניאל בפרק ב מקבילה לחזון של זכריה. דניאל הציג את הצלם שעליו חלם נבוכדנאצר מלך בבל. הצלם חולק לארבע מלכויות אשר תבואנה אחת אחר רעותה:
- בבל (נפלה לפרס, 539 לפנה"ס);
- פרס ומדי (נפלה ליוון, 333 לפנה"ס);
- יוון (נפלה לרומא בשלבים, עד 63 לפנה"ס);
- רומא (צריכה לקום מחדש כאיחוד של 10 מדינות, ולאחר מכן תיפול לרגלי המשיח).
כל ארבע המלכויות הללו פגעו בישראל ושלטו באזורינו. על פי החזון של זכריה: אלוהים יסגור חשבון עם כל אחת ממלכויות אלה שפגעו בישראל.
איך אלוהים העניש את אותן מלכויות (קרנות)?
פרק א 15: "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף, עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים; אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט, וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה ."
פרק ב 3-4: "וַיַּרְאֵנִי יהוה אַרְבָּעָה חָרָשִׁים; 4 וָאֹמַר: מָה אֵלֶּה בָאִים לַעֲשׂוֹת? וַיֹּאמֶר לֵאמֹר: אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת יְהוּדָה, כְּפִי אִישׁ לֹא נָשָׂא רֹאשׁוֹ, וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם, לְיַדּוֹת אֶת קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָהּ."
אלוהים הראה לזכריה ארבעה חרשים, בעלי מלאכה (נפח, נגר וכו'). הם מסמלים את האמצעים – כלומר את העמים שבהם משתמש אלוהים להעניש את המלכויות שהטרידו את ישראל.
אם כן . . .
איך מתחברות הקרנות לחרשים, ומה הנחמה והעידוד שבחזון זה?
- הקרן הראשונה: בבל. – זאת הממלכה הראשונה מתוך הארבע. נבוכדנאצר עלה על ישראל, הרג והגלה רבים. אחריו שלטו בבבל מלכים אחרים אשר לא נכנעו לאלוהים.
- החרש הראשון: פרס ומדי. – כעונש, העלה אלוהים את פרס ומדי כדי להפיל את בבל.
- הקרן השנייה: פרס ומדי. – גם פרס ומדי לא נכנעו לאלוהים ולא הניחו לישראל. בהתנהגותם הזו, הם היו הקרן השנייה.
- החרש השני: יוון. – אלוהים הקים את יוון כדי להפיל את פרס ומדי.
- הקרן השלישית: יוון. – החרש השני פגע גם הוא בישראל, מעשה שהופך אותו לקרן מספר שלוש.
- החרש השלישי: רומא. – אלוהים הקים את רומא כדי להעניש את יוון.
- הקרן הרביעית: רומא. – רומא לא השכילה להיכנע לאלוהים ולהניח לישראל, ולכן היא מהווה את הקרן הרביעית.
- אלוהים יקיםחרש רביעי אשר יעניש את רומא. – מכיוון שחזון זכריה מציין ארבע קרנות וארבעה חרשים, הרי שהחרש הרביעי נשאר לעד.
אם כן, החרש הרביעי מסמל:
א. את מכת אלוהים האחרונה נגד העמים שפגעו בישראל.
ב. את התחנה שממנה נובעת המנוחה לישראל.
מי הוא החרש הרביעי?
דניאל בפרק ב מתאר אותו כאבן שנופלת על רגלי הצלם וכותשת את כולו לרסיסים.
האבן, על פי דניאל פרקים ב, ז, הנו המשיח אשר יפיל את כל מלכויות הגויים לרגליו ויביא את השלום והמנוחה לעמו ולעולם.
גם זכריה מקבל הבטחות בנוגע לאבן המציינת את המשיח ופעולותיו (ג 9):
"כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יהושוע, עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם, הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ, נְאֻם יהוה צְבָאוֹת, וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד."
בפרק יד נראה את הפעולה הזו מתבצעת על כל פרטיה.
נביאי התנ"ך מרבים להשתמש במילה "אבן" כביטוי משיחי (תהילים קי"ח 22: "אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה").
רבותיי, אם הנבואות היו דבר שולי בכתובים, אלוהים לא היה מקדיש להם פרקים כה רבים ו"מעסיק" כל־כך הרבה נביאים במשרה מלאה!
ידיעה נכונה של הנבואות עוזרת לנו לדעת ולקרוא נכונה את האירועים העומדים לפנינו. היא גם עוזרת לזהות את פעולות אלוהים המתרחשות בעולם ובחיינו.
ידיעת נבואות זכריה ודניאל מאפשרת לנו לדעת מי מביא שלום אמיתי – איזה תהליך נובע מאלוהים או מומרץ מן השטן, ואיזה תהליך יביא שלווה או שואה.
אני מאמין שהחיזיון הנוכחי של זכריה מקביל לדניאל פרק ב, מכיוון שהבנה שכזו תואמת את הנושא של זכריה: נבואות השלום והעידוד לעם ישראל.
(אינני מאמין שהמלכויות הן אשור, מצרים, בבל ופרס, כפי שמוצע כפירוש נוסף על ידי מספר חוקרים. פירוש כזה הוא בעייתי, מכיוון שאז החרש האחרון הוא רומא, וכך אין כל נחמה לישראל. לפי הבנה זו, הנבואה מסתיימת באותו הקושי לישראל, דבר הנוגד את רוח החזיונות של זכריה.)
סיכום שיעור מס' 3:
- אלוהים בחר בנבואות כאמצעי לנחם, לעודד ולחזק.
יוצא מכך שעלינו ללמוד את נבואות אלוהים בנאמנות וברצינות אם ברצוננו להתעודד, להתחזק ולהבין נכונה את האירועים המתרחשים בעולם לנגד עינינו.
- המכנה המשותף לכל החזיונות והנבואות: בדרך כזו או אחרת, הן מתייחסות או נשלמות במשיח.
א. החזיון הראשון: האיש בין ההדסים – המשיח השולט אשר מבטיח את שלום ישראל.
ב. החרש האחרון: המשיח – אשר בבואו יהרוס את שלטון הגויים בעולם ויביא את ישראל להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש בקרב העמים.
שאר החזיונות גם הן מושלמות במעשיו של המשיח ישוע.
מכל הכתוב נובע:
- מי שמכיר ונכנע למשיח ישוע – יקח חלק בברכות העתיד.
- מי שדוחה את המשיח – יידחה על ידו.
- אני מקווה שלימוד זכריה יגרום לכל אחד מאיתנו להשתייך ולהתקרב יותר למקור החיים, לישוע המשיח.
פרק ב, פסוקים 9-5
בשיעור שעבר למדנו את החזון השני מתוך שמונה שקיבל זכריה.
מטרת כל החזיונות הייתה לעודד את עם ישראל שחזר מגלות של שבעים שנים.
החזון השלישי
בחזון השלישי נלמד את גישתו ויחסו של המשיח לירושלים ולעם היושב בציון.
זכריה ב 5-9 (זיכרו: החזון נמשך עד פסוק 17):
5 "וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא, וְהִנֵּה אִישׁ, וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה. 6 וָאֹמַר: אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ? וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלָיִם לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ.7 וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא, וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתוֹ׃ 8 וַיֹּאמֶר אֵלָו: רֻץ, דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר: פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלָיִם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ. 9 וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם־יהוה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ."
עתה נבדוק את . . .
א. משמעות החזון,
ב. זהות המשתתפים,
ג. מה מבטיח האיש שמדד את ירושלים.
א. זכריה רואה איש עם חבל מדידה. לשאלת זכריה, עונה האיש כי הוא בא "לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלָיִם, לִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ".
המלאך הדובר יוצא, ומיד אחריו יוצא מלאך נוסף.
האיש פונה אל אחד המלאכים ואומר לו להעביר מסר לזכריה:
- ירושלים תהיה עיר ללא חומה, בגלל הכמות הרבה של תושביה וכלכלתה הפורחת.
- מכיוון שירושלים תהיה ללא חומה, ללא הגנה, "אֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם־יהוה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב".
- אלוהים מבטיח: "לְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" – אני אשכון בירושלים.
ההבטחות נפלאות, ורק אלוהים יכול להוציא אותן לפועל.
ב. אם כן, הבה נכיר את הדובר הראשי: את האיש עם חבל המידה. – זכריה מזכיר את האיש הזה כבר בפרק א 8 ובפרק ו 12.
בפרק א, האיש הרוכב על הסוס האדום נקרא גם "מלאך יהוה" – שליח יהוה.
מבדיקת הכתובים, כמו בספר שופטים פרקים ו, יג, ברור מעל לכל ספק כי האיש שנקרא "מלאך יהוה" הוא אל שדי בכבודו ובעצמו – המשיח שבא בדמות אדם והוא נושא את שם משימתו – ישוע.
בפרק ו 12 זכריה מכנה את אותו האיש "צֶמַח". – זהו מונח משיחי לכל אורך התנ"ך:
- "צמח" הוא גם "עבד ה'": "… כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח" (ג 8).
- "צמח", הוא המשיח המובטח על פי ירמיה כג 5, לג 15: 5"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יהוה, וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק; וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ"… 15"בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא, אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה; וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ".
- "צמח" – הוא "יהוה צדקנו".
גם הנביא יחזקאל נפגש עם האיש בעל חבל המידה שמדד את ירושלים והיכלה (יחזקאל מ 3): "וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה, וְהִנֵּה אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל־פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ וּקְנֵה הַמִּדָּה; וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר."
בספר הברית החדשה, נאמרו המילים הללו על אודות אברהם אבינו: "כִּי חִכָּה לָעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ יְסוֹדוֹת, שֶׁאַדְרִיכָלָהּ וּמְקִימָהּ הוּא הָאֱלֹהִים"(איגרת אל העברים יא 10).
יוצא אם כן שהאיש עם חבל המידה הוא לא אחר מאשר המשיח בכבודו ובעצמו. הוא אל שדי, הוא ישוע, הוא "מלאך פניו" של אלוהים (ישעיה סג 8-10׃ "וַיֹּאמֶר אַךְ עַמִּי הֵמָּה, בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ; וַיְהִי לָהֶם לְמוֹשִׁיעַ. 9 בְּכָל צָרָתָם לֹא (לוֹ) צָר, וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם; וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם. 10 וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ; וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם").
נכון הדבר כי העיר שאברהם חיכה לה זו ירושלים החדשה – עיר הנצח, אך העיקרון הוא חשוב: אלוהים יבנה את העיר שבה הוא ישכון, ובנוכחותו יגן עליה.
תקציר:
המשיח בכבודו ובעצמו בא למדוד את אורכה ורוחבה של ירושלים.
פסוק 8: האיש, שהוא מלאך יהוה – המשיח – מוסר מידע, מעודד ומנחם את ירושלים ואת היושבים בה.
ג. מה מבטיח האיש שמודד את ירושלים?
- ירושלים תהיה עיר פרזות – עיר ללא חומה – בגלל מספר רב של תושביה וכלכלתה המשגשגת:"מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ".
כל שומעיו של זכריה היו נתקפים חרדה אילו החזון היה מסתיים בפסוק הזה, כי מי יכול לדמיין עיר בטוחה ללא חומות אדירות, תעלות ומבצרים! – עיר ללא חומה כמוה כמטרה נייחת לכל המבקש לבזזה.
הנה העם נמצא במצב של ייאוש בגלל חוסר הגנה נוכחית. ובכן, האיש – המשיח – ממשיך ואומר:
- "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ, נְאֻם־יהוה, חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב."
לאלוהים יש ניסיון בהגנת ערים ועמים. לדוגמה: עמוד ענן ואש ביציאת מצרים (שמות יד); צבאות המלאכים שהגנו על אלישע (מלכים ב 6); חומות יריחו (יהושוע ו). הרי כבר ביציאת מצרים אמר משה לעם ישראל: "יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14).
- "וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ."
מילים אלה ברורות ביותר: אל שדי, המשיח, מלאך יהוה – ה"צמח" – ישכון בביתו, במקדש שייבנה בירושלים.
ספר יחזקאל, פרקים מ–מח, מתאר את המקדש. זהו המקדש שבו ישכון ישוע המשיח כאשר ימלוך על העולם אלף שנים.
"לְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" – משפט זה נחשב להבטחה מאוד מיוחדת על רקע המצב הנוכחי, מכיוון שכשבעים שנה לפני זכריה תיאר יחזקאל הנביא (בפרקים ט–יא) איך כבוד אלוהים יוצא מבית אלוהים המלא בשחיתות, ועולה השמימה ממזרח לירושלים, מהר הזיתים.
במילים אחרות: אלוהים מעודד את העם כי יבוא יום שהוא יחזור וישכון בקרבו.
מכיוון ששחיתות רוחנית הייתה הגורם שבגללו יצאה שכינת אלוהים מהמקדש, הרי שטיהור רוחני יהיה הגורם שיסלול את דרך חזרת משיח ישראל לביתו בירושלים.
מה זה אומר לנו?
הנתונים הללו יתגשמו במלואם בעתיד בקנה מידה כלל עולמי, אך האם יש לפסוקים אלו איזו משמעות להווה?
כן! אותו משיח שיחזור, אותו ישוע, הבטיח כי רוח אלוהים, רוח הקודש, שוכן בתוך ילדיו היום (בשורת יוחנן יד-טז; הראשונה לקורינתים ג 16-18).
חזרה בתשובה כנה וקבלת ישוע כאדון ומושיע מן החטא מטהרת את האדם מחטאו. הרי זהו הפתח שמאפשר לאלוהים לשכון באותו אדם.
שכינת אלוהים במאמין אינה דבר תיאורטי: רוח אלוהים מציד אותנו בכוח אלוהים כדי להבין את דבר אלוהים ולציית לו. הוא מציד את המאמין בשריון הנחוץ כדי לעמוד בהתקפות השטן (אפסים ו 10-18).
סיכום שיעור מס' 4:
א. החזון הנוכחי מלמד איך אלוהים ינחם את ירושלים ויושביה:
אלוהים ישכון בקרב עמו וישמור עליו. הוא בוחר בירושלים כעיר משכנו.
ב. עובדת היות המשיח מודד את ירושלים, הנה ציון לריבונותו הבלעדית עליה. רק ריבון מורשה לערוך מדידות לבנייה באזור נתון.
הפסוקים הללו, יחד עם עוד רבים אחרים, צריכים להוות אות הזהרה לעמים הרבים העוטפים את ירושלים. הם, כמו צבועים, מחכים לנתח מבשרה.
אנא, פקחו עיניים! זאת אינה מלחמה נגד ישראל, אלא נגד אלוהים.
ג. אלוהים ישכון בירושלים ויגן על עמו בעתיד, אך פעולתו קיימת כבר היום בקרב ילדיו.