חשיבות ההלל והשירה בקהילה

שירה – השפעתה ותפקידה בהשתחוויה (חלק א)

 

חלק א: שירה פסיבית

שירה – השפעתה ותפקידה בהשתחוויה

באיגרת שכתב שאול השליח לקהילה בקולוסה (פרק ג 16) הוא מעודד את המאמינים לשיר מזמורים ותשבחות לאלוהים:

"דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע; לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה; שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים."

 

כל מי שגדל בתוך מסגרת קהילתית יודע כי בדרך כלל לפני השיעור כולם שרים.

אנו מקבלים את השירה כדבר מובן מאליו, ולעתים שוכחים את הסיבה שלשמה צורפה השירה להשתחוויה בקהילה.

מתוך לימוד דבר אלוהים הסקתי מסקנה מעניינת בנוגע לשירה כחלק מההשתחוויה:

מתברר כי השתתפות בשירה (במידה והדבר אפשרי מבחינה פיזית ומלב טהור) מצביעה על פעולה רוחנית פנימית ובגרות רוחנית.

במהלך לימוד הנושא נדהמתי לגלות עד כמה חשובה מקומה של השירה בהשתחוויה הקהילתית ובחיים האישיים.

 

המילים "שירה" ו"הלל" מופיעות כ-500 פעמים בתנ"ך ובברית החדשה, דבר המצביע על חשיבות.

בשיעור זה נלמד:

א.        מדוע ההתחברות נפתחת בשירה?

ב.        באילו תחומים השירה משפיעה עלינו?

ג.        אילו שירים ראויים לאלוהים?

אני מקווה שהתוצאה תהיה כי רבים יותר ישתתפו בשירת ההלל מתוך לב הפועם עבור אלוהים.

 

בגלל שפע הדוגמאות וגודל הנושא חילקתי את העניין הנדון לשניים:

חלק א:       שירה פסיבית (סבילה) – השפעת השירה על השומע;

חלק ב:       שירה אקטיבית (פעילה) – מה מניע לשיר ומהן התוצאות.

 

חלק א:     שירה פסיבית

השפעת השירה על השומע ומקומה בהשתחוויה

 

תחילה נלמד מ…

שמואל א פרק טז פסוקים 23-14:

14 וְרוּחַ יהוה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יהוה. 15 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו: "הִנֵּה נָא רוּחַ־אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. 16 יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ, יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר; וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ."

17 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו: "רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי."

18 וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוה עִמּוֹ."

19 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי, וַיֹּאמֶר: "שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד  בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן."

20 וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד, וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. 21 וַיָּבֹא דָּוִד אֶל שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים.

22 וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר: "יַעֲמָד נָא דָּוִד לְפָנַי, כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי."

23 וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

 

לאחר ששאול המלך המר את פי ה', החליט אלוהים להסירו מכס מלכותו ולהעמיד את דויד תחתיו.

רוח רעה שררה על שאול, וזו גרמה לו מועקה, עצב, רוגז ושינויי מצב רוח קיצוניים.

עבדי המלך הבחינו בהשפעת אותה רוח רעה והציעו לשאול פתרון: "נביא לפניך אדם המנגן בכינור, ובכל פעם שירע לך ינגן וייטב לך!"

אחד מעבדי המלך הציע את דויד, נער ממשפחת ישי מאזור בית לחם.

מדוע דויד?

דויד ניגן במעין נבל שנקרא "כינור"; הוא היה יפה תואר, גיבור חיל, איש מלחמה, חכם — ודבר נוסף: "יהוָה עִמּוֹ".

דויד נקרא אל המלך. ובכל פעם שרוח רעה השתלטה על שאול, נקרא דויד לנגן.

 

האם נגינתו השפיעה על שאול המלך? ואם כן באילו תחומים?

פסוק 23 מציין שהנגינה שיפרה את מצבו של שאול בשלושה תחומים:

"וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה."

 

הבה נפרט את התחומים שבהם הקלה נגינתו של דויד על שאול:

 

א.        פיזית: "רָוַח לְשָׁאוּל".

המילה "רָוַח" מופיעה 20 פעמים בתנ"ך, וברור שהכוונה היא להקלה פיזית.

כאשר הוסרו המכות מעל המצרים, אז "רווח" להם. במגילת אסתר מרדכי ביקש "רווח" והצלה ממקום אחר במידה ואסתר לא הייתה פונה למלך.

הרגשתו הפיזית של שאול השתפרה כאשר דויד ניגן לפניו ושר שירי הלל.

 

ב.        נפשית: "טוֹב לוֹ".

מצב הרוח המדוכדך חלף, הגישה והיחס של שאול המלך כלפי הסובבים אותו השתפרו.

 

ג.         רוחנית: "סָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה".

הרוח הרעה יצאה מקרבו.

 

מה היה כל כך מיוחד בנגינתו של דויד שגרמה לשיפור פיזי, נפשי ורוחני בחיי שאול?

פסוק 18 מציין כי דויד היה נער אשר אלוהים עמו – "וַיהוָה עִמּוֹ".

כלומר: שלום אלוהים והשלווה הנובעים מאמונה בוטחת קרנו דרך חייו ומילות שיריו של דויד.

 

כל שירה ומנגינה משפיעות עלינו בדרך כזו או אחרת, אך לא כל השפעה היא חיובית.

כל שירה נושאת עמה מסר, אבל לא כל מסר הוא חיובי. מסיבה זו, חשוב לשים לב לתוכן השירים שאנו וילדינו שומעים.

 

דויד היה מלא ברוח אלוהים, הוא שר והביע את רגשותיו כלפי אלוהים בשירה ובנגינה.

הרי כל מזמורי תהילים נכתבו מאותה הגישה.

דויד שר וניגן שירים בעלי מסר של הודיה, הלל ושבח לגדולת אלוהים ולחסדו. דויד ראה את בריאתו של אלוהים, פאר את שמו של אלוהים והודה לו במזמורים (ראה תהילים יט).

דויד היה ער לפעולותיו של אלוהים בחייו והודה לו מקרב לבו גם בשירה.

דויד שר וזימר על אודות ריבונות אלוהים, ובכך שאול המלך זכר את עזרת אלוהים שזכה לה יותר מפעם אחת.

דויד ניגן ושר מתוך שפע רוח אלוהים ששכן בקרבו (על כך נרחיב בשיעור הבא).

 

מה הייתה תוצאת המפגש בין שאול לנגינת דויד?

שאול המלך נכנס מדוכדך אך יצא רגוע.

 

מסקנה

עובדת היות דויד איש "ירא אלוהים" אשר ניחן ביכולת להביע במילים ובמנגינות את פעולותיו של אלוהים בחיי האדם ובבריאה, גרמה לכך ששאול המלך הרגיש טוב יותר.

מתברר שדויד המלך למד רבות מניסיונו עם שאול. הוא למד ששירת ההלל וההודיה לאלוהים משפיעה רבות על אנשים.

בספר דברי הימים א פרק ו פסוקים 17-16 כתוב כי דויד המלך מינה מקהלה של נגנים במשכן ה'. מטרתם הייתה לנגן ולשרת את אלוהים בשירת הלל:

16 "וְאֵלֶּה אֲשֶׁר הֶעֱמִיד דָּוִיד עַל יְדֵי שִׁיר בֵּית יהוה, מִמְּנוֹחַ הָאָרוֹן. 17 וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל־מוֹעֵד בַּשִּׁיר, עַד בְּנוֹת שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יהוה בִּירוּשָׁלָיִם; וַיַּעַמְדוּ כְמִשְׁפָּטָם עַל עֲבוֹדָתָם."

 

מדוע דויד העמיד משמרות של נגנים לפני המשכן?

• דויד המלך זכר איך שאול הזועף החלים מההשפעה הרעה בזכות הנגינה ושירת ההלל.
• דויד המלך ראה איך שירת ההלל פועלת במישור הרוחני והפיזי ומכינה את האדם לקלוט, להקשיב ולהתמקד באלוהים.
• דויד המלך ידע כיצד השירה, ההלל והמזמורים ברכו אותו באופן אישי.
• דויד כמלך הכיר את דאגותיהם היומיומיות של בני עמו: בעיות משפחתיות, עסקיות, מחלות וכו'. הוא רצה ליצור אווירה שתאפשר לבני עמו הבאים לבית אלוהים להניח בצד את דאגותיהם השגרתיות ולהתמקד באלוהים ולציית לדברו. לשם כך הוא הפקיד צוות נגנים על המשימה החשובה הזו.

 

האם דויד בחר נגנים מוכשרים מכל שבטי ישראל?

לא! כל המנגנים והשרים – כל המהללים את אלוהים בשירה ובנגינה – היו משבט לוי (ראה דברי הימים א פרק ו 18-33).

דויד ידע כי מה ששינה את המלך שאול היה רוח אלוהים, לא רק צלילי הכינור או הנבל. הוא הבין כי שירת ההלל וההודיה הן חלק מההשתחוויה, ולכן התפקיד הוטל על בני שבט לוי – השבט אשר הוקדש לעבודת אלוהים.

לאור זאת, שירת ההלל היא חלק מההשתחוויה הרצויה לפני אלוהים — היא מעין זבח — והמופקדים על הקרבת הזבחים היו משבט לוי (ראה תהילים סט 31-32 – שירת ההלל מצוינת כזבח רצוי בעיני אלוהים: "אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְתוֹדָה. וְתִיטַב לַיהוָה מִשּׁוֹר פָּר, מַקְרִן מַפְרִיס. רָאוּ עֲנָוִים יִשְׂמָחוּ, דֹּרְשֵׁי אֱלֹהִים וִיחִי לְבַבְכֶם").

מה זאת אומרת לנו בקהילות המשיחיות בימינו?

צוות ההלל בקהילה יהיה מורכב ממאמינים נושעים בלבד. אף המוזיקאי המוכשר והמקצועי ביותר לא יוכל לשרת בצוות הלל אם אינו נושע ואם חייו אינם מוכיחים מסירות לישוע המשיח.

 

מה הייתה הגדרת התפקיד של בני לוי המהללים במשכן ומאוחר יותר במקדש?

בספר דברי הימים א פרק טו 16 דויד אמר במפורש כי תפקיד הנגנים "לרומם את השמחה":

"וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְשָׂרֵי הַלְוִיִּם לְהַעֲמִיד אֶת אֲחֵיהֶם הַמְשֹׁרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר, נְבָלִים וְכִנֹּרוֹת וּמְצִלְתָּיִם, מַשְׁמִיעִים לְהָרִים בְּקוֹל לְשִׂמְחָה."

 

מה שרו וניגנו אותם זמרים ונגנים?

בדברי הימים א פרק טז 4 כתוב:

"… לְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."

ובכן, אותם זמרים ונגנים פשוט שיננו בשירה את תורת אלוהים הכתובה.

שימו לב ששירת ההלל לא מתמקדת בזמר עצמו, אלא באלוהים, בכוחו, בתכונותיו ובפועלו.

לא לחינם אמר שאול השליח באיגרת אל הקולוסים ג 16:

"דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע; לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה; שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים."

…ז"א, שדבר אלוהים ישכון במאמינים בשפע, וכתוצאה מכך ישירו לאלוהים מזמורים ותשבחות.

בכתבי הקודש כתובים מעשי אלוהים בבריאה ובחיי בני האדם. כאשר אנו קוראים ולומדים באמונה את הכתוב, לא נותר לנו אלא להודות לאלוהים מעמקי לבנו.

דויד המלך דאג לכך שבבית אלוהים תהיה אווירה שמכינה את הנוכחים – נפשית ורוחנית – לשמוע את דבר אלוהים, כך שבצאתם ישאפו גם לציית לדברו ולחיות כרצונו.

את אשר קראו בתורה הם שיננו בשירה. מה שאלוהים עשה בעבורם בעבר, הם שיננו במזמורים.

הם הודו לאלוהים בשירת הלל על מעשיו בהווה, על ישועתו ועל הבטחותיו הנצחיות עבורם בעתיד.

 

לאור הנתונים על אודות מקהלת ההלל שהייתה במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, אנו יכולים גם להסיק מסקנות ברורות בכל הנוגע לדרך הלבוש וההופעה החזותית הנדרשת מצוות ההלל.

מכיוון שהצוות היה מבני שבט לוי המשרתים במקדש, הם היו מחויבים בתלבושת אחידה צנועה.

הסיבה ברורה: קהל המשתחווים חייב להתרכז במסר האלוהי, ולא בנגן כזה או אחר המעוניין למשוך תשומת לב פסולה על־ידי לבושו, התנהגותו וכו'.

מסיבה זו, בקהילות משיחיות רבות בעולם צוות ההלל לובש גלימה אחידה וצנועה.

אני מתפלל שהמסר הזה ייחרט על לב כל אלו המשתתפים בצוות ההלל.

 

אילו כלי נגינה ראויים להיכלל בנגינת ההלל בבית אלוהים?

כתבי הקודש מציינים את שמות כלי הנגינה שהלוויים ניגנו בהם. אין הדבר מלמד שרק כלי נגינה אלו ראויים לשימוש (תהילים קנ). כל כלי יכול להיות ראוי אם הוא תורם לקדם את המטרה, והיא: לכוון את לבבות הנוכחים אל אלוהים כדי לשמוע את דברו ולהתרכז בו בלבד.

לכן, אם מתעוררת בעיה היא מתמקדת ברוב המקרים בגישת הנגן שאינו משתמש במתנתו ובכלי הנגינה שלו בענווה ובצניעות, ולאו דווקא בכלי עצמו.

 

גם זמן רב אחרי דויד המלך עדיין עם ישראל הבין את חשיבות שירת ההלל והנגינה:

• עזרא חי כשש מאות שנים אחרי דויד ופעל בצורה דומה כאשר חזר עם העם מבבל. המקדש נבנה מחדש ועמו חודשה עבודת מקהלת ההלל בבית אלוהים.

עזרא ג 10:

"וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל יהוה; וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם, לְהַלֵּל אֶת יהוה, עַל־יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל."

 

• אלישע הנביא ביקש שיביאו לו נגן כך שהאווירה תהיה נוחה יותר לקבלת מסר מאלוהים.

מלכים ב פרק ג 15:

"וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן" וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יהוה.

מתברר שמנהיגיו הרוחניים של העם למדו היטב כי נגינה ושירת הלל הן חלק חשוב בהשתחוויה לאלוהים.

 

סיכום חלק א

א.        שירה ונגינת ההלל לאלוהים הן כלים חשובים המשפיעים על בני האדם. בכוח השירה ונגינת ההלל לשפר את הרגשתנו הפיזית, הנפשית והרוחנית.

ב.        צוות ההלל חייב להיות מורכב ממאמינים יראי־אלוהים ששירי ההלל נובעים מתוך לבם.

ג.        שירה ונגינת ההלל היו והנן חלק ממסגרת ההשתחוויה לאלוהים. מטרתן: להכין אותנו למצב שבו יהיה נוח להתרכז ולקלוט את דבר אלוהים.

ד.        מכיוון ששירת ההלל מורכבת בעיקר מדבר אלוהים, הרי ששינון המילים מהווה כלי עזר לזכרון דבר אלוהים אשר יכול לעזור לנו לחיות חיים רוחניים גם מחוץ למסגרת הקהילתית.

ה.        מכיוון ששירת ההלל נועדה לכוון את הקהל להתמקד באלוהים ובדברו, הרי על צוות ההלל להתנהג ולהתלבש בדרך צנועה ויאה. כל התנהגות המושכת את תשומת הלב של הקהל אל הנגן עצמו איננה ראויה והיא חטא.

שירה – השפעתה ותפקידה בהשתחוויה (חלק ב)

 

חלק ב: שירה אקטיבית (פעילה) — מה מניע לשיר ומהן התוצאות

חלק ב:   שירה אקטיבית (פעילה)

                   מה מניע לשיר ומהן התוצאות

 

עד כה ציירנו תמונה של צוות הלל שמנגן ושר, ומולו קהל ששומע.

עתה ניווכח ששירת ההלל לא נועדה להיות חוויה פסיבית עבור קהל השומעים. אם אדם כל כך מתברך בשמיעת שירת ההלל וההודיה, אז תארו לעצמכם איך הברכה תתעצם בהשתתפות בה!

כעת נלמד על אודות הצד האקטיבי.

• האם אלוהים מצפה מכל מאמין לשיר?
• האם קיים תהליך מקדים לפני שפינו יפצח בשירה?
• מה דוחף מאמין לשיר?

הבה נפנה לדבר אלוהים על מנת לקבל את התשובות.

 

שאול השליח כתב באיגרת לקולוסים ג 16 מספר הנחיות המציינות בגרות רוחנית:

"דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע; לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה; שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים".

 

הלל וזמר לאלוהים הם חלק מבגרות רוחנית. אולם ההלל והזמר הנם תוצאות לוואי של מספר תנאים מקדימים. שאול השליח מציין שני דברים שצריכים להתבצע לפני שפינו ולבבנו יפצחו בשירה.

על מנת לראות את התהליך ביתר ברור, הבה נחלק את הפסוק לשלושה חלקים:

א.        דְּבַר הַמָּשִׁיחַ יִשְׁכֹּן נָא בְּקִרְבְּכֶם בְּשֶׁפַע;

ב.        לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה;

ג.        שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים.

 

א.      דבר המשיח צריך לשכון בקרבנו בשפע

למה הכוונה ואיך עושים זאת?

המשמעות היא שעלינו לבלות זמן איכותי ורב בקריאה, בלימוד ובשינון של דבר אלוהים, עד שהוא ממלא כל פינה במוח ובלב.

• דבר אלוהים צריך לשכון בשפע – כלומר: אנו לא רק לוגמים מתוך דבר אלוהים, אלא גם חולקים ומעניקים לאחרים מן החכמה שינקנו מדבר אלוהים.
• דבר אלוהים צריך לשכון בשפע – כלומר: כל מעשה בחיינו מהווה תוצר של ציות לרצון אלוהים הנלמד בדברו.
• דבר אלוהים צריך לשכון בנו בשפע – כלומר: הדבר שאליו אנו שואפים בכל תחום ועניין בחיינו, הוא לעשות את רצון אלוהים.

 

דבר אלוהים לא צריך להיות זר לנו, אלא ידוע על־בוריו עד כדי כך שכל פסוק שנשמע יהיה מוכר, ועדיף כי גם נדעהו בעל פה:

ראה דברים ו 4-9:

6 "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד; 5 וְאָהַבְתָּ אֵת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ; 6 וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ; 7 וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ; 8 וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל־יָדֶךָ, וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, 9 וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ." 

ראה גם תהילים קי"ט 105:

"נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי."

דבר אלוהים צריך להיות החבר הקבוע שלנו יומיום, לא רק ביום שבת בבוקר!

 

איך הופכים את דבר אלוהים לדייר קבוע בחיינו?

1. ישועה. — דבר אלוהים יכול להיות דייר קבוע ומשפיע רק בעזרת רוח הקודש (א-קורינתים ב 10-16).

לפיכך, הפנמת דבר אלוהים והשפעתו המלאה בחיי האדם יכולות להתרחש רק באדם שחטאיו נסלחו והוא נושע על־ידי אמונה בישוע כאדון ומושיעו האישי מן החטא (אל הרומים י 9-10: "וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע").

הנושעים זכאים להיקרא ילדי אלוהים (אל הרומים ח 15; ראשונה ליוחנן) ופרי רוח הקודש יתבטא בחייהם: "…פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה" (גלטים ה 22-23).

2. מאמץ בהתמדה. — עלינו להתפלל ולבקש מאלוהים כוח לציית לו ולהתמיד לקרוא בדברו כל יום. חיים השופעים בדבר אלוהים  מאופיינים בלמידה יומיומית. מתוך הציות יבוא הכוח להתמיד ועמו הברכה.

עלינו לעשות סדר עדיפויות כזה שקריאת דבר אלוהים תהיה חלק חשוב בחיינו היומיומיים, ממש כמו אוכל ושתייה.

השטן לא אוהב לראות אותנו מתבגרים מבחינה רוחנית, ולכן הוא ינסה לעייף אותנו ולהמאיס את לימוד דבר ה'.

לפיכך, אני ממליץ לחלוק את העול עם חברים, כך שיעודדו וידחפו אותנו להתמיד בקריאת כתבי הקודש.

3. לימוד במסגרת הקהילה. —קהילות רבות מארגנות אסיפות לימוד ותפילה במהלך השבוע. מומלץ להשתתף באסיפות אלו עד כמה שאפשר, ולא "לפגוש את אלוהים" רק בימי שבת בבוקר.

 

כאשר מצייתים לאלוהים, אלוהים מתפאר!

כאשר מצייתים לאלוהים, אנו מעידים שהוא ריבון על חיינו, ואנו עבדיו מתוך אמונה ואהבה.

כאשר אנו חיים על פי הנחיית דבר אלוהים, אנו חווים ממקור ראשון את כוח אלוהים בחיינו היומיומיים. תפילותינו נענות, אנו מקבלים כוח להתמודד נגד מאוויי הבשר, אנו מקבלים חכמה לבחור ולעשות את הנכון בעיני אלוהים, אנו זוכים להיות עדים לכוחו הריבוני והעל טבעי של אלוהים בדרך שהוא פועל בעולם, בחיינו ובחיי אנשים אחרים.

כאשר אנו חווים את מעורבות אלוהים בחיינו, אנו לומדים שדבר אלוהים אינו אוסף מילים ספרותיות או סיפורים, אלא דבר חי, משנה חיים ומלא כוח.

כאשר חיינו מלאים בחוויות שכאלה, אל לנו להתפלא אם נרגיש צורך עז לזעוק ולהודות לאלוהים עבור מעשיו וחסדו כלפינו.

ישעיה מ 8:

"… יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם."

 

ב.      מה יקרה לנו לאחר שדבר ה' יהפוך להיות חלק מחיינו?

"…לַמְּדוּ וְהוֹכִיחוּ זֶה אֶת זֶה בִּמְלוֹא חָכְמָה."

כאשר דבר המשיח ממלא את לבנו, אנו מלמדים ומוכיחים זה את זה בחכמה.

כאשר אנו בוטחים לחלוטין באמת של אלוהים, שלום המשיח ממלא את לבנו (פיליפים ד).

 

מה קורה כאשר שלום המשיח ממלא את לבנו? — אנו מצליחים לראות את המציאות יותר ויותר מנקודת מבטו של אלוהים.

אנו מעמידים כל בקשה או בעיה "על שולחנו" של אלוהים, ביודענו שהוא עונה לתפילת ילדיו. הוא פועל למענם כאשר הם מתפללים על פי רצונו וחיים על פי הוראתו:

תהילים לז 3-5:

3 "בְּטַח בַּיהוָה וַעֲשֵׂה טוֹב; שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. 4 וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ; 5 גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה."

א-יוחנן ה 13-15:

13 "זֹאת כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם, הַמַּאֲמִינִים בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם. 14 וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. 15 וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ."

 

שלווה פנימית

למאמין מובטח שאלוהים פועל ומעורב בעשייה היומית. לכן עומד לרשותנו שקט נפשי הכובש את הגוף והמאפשר לנו להמשיך בחיים ולציית בשמחה לדבר אלוהים.

אין משמעות הדבר שלמאמינים אין בעיות או קשיים בחיים, אלא שדווקא בבעיותינו אנו משכילים לחיות בטוהר ובקדושה ובוטחים באלוהים שייתן את הכוח ואת האמצעים לעבור כל קושי ומשבר.

אנו בוטחים בהבטחותיו:

• הוא תמיד עמנו (מתי כח 20; יוחנן יד 20-18);
• הוא יודע את בקשותינו ופועל עבורנו גם אם איננו יודעים היטב מה לבקש (מתי ו 8; רומים ח 27-26);
• הוא לא יעמיד בחיינו עול שאיננו יכולים להתמודד עמו בהצלחה, אלא יעניק תמיד את החסד הדרוש (א-קורינתים י 13);
• הוא אוהב אותנו ולא מייעד אותנו לזעם (א-תסלוניקים ה 9);
• הוא מעניק לנו את הזכות לקרוא לו "אבא, אבינו" (רומים ח 15).

 

דויד המלך היה למוד סבל. הוא היה אבא ששכל ארבעה מילדיו כתשלום על חטא שעשה. הוא היה איש שבע מלחמות שראה שכול ועצב לאורך כל ימיו. למרות כל זאת הוא אמר…

בתהילים קד 33:

"אָשִׁירָה לַיהוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי."

ובתהילים צה 1:

"לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה; נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ".

מדוע?

"כִּי אֵל גָּדוֹל יהוה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים" (צה 3) — הוא יצר אותנו וחיינו בידיו.

מילות השבח לאלוהים, למרות הטרגדיות שדויד חווה, נבעו מתוך הכרתו העמוקה והאישית של צדקת אלוהים וקדושתו, וזאת לעומת חטאו שלו (תהילים נא).

ראה גם את שירתם של שאול השליח וסילא בכלא בעיר פיליפי (מעשי השליחים טז 25-23).

אלוהים מעניק לילדיו את היכולת הנפלאה לראות את הבעיה דרך עיניו, ולכן כל בעיה מתגמדת כשאלוהים פועל עבורנו (א-קורינתים י 13: "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ").

 

כשאנו קוראים, לומדים ומצייתים באמונה לדבר אלוהים, אנו חווים את כוחו של אלוהים בחיינו. חלק ניכר משירת המאמין הרי נובע מתוך הנתונים הנצחיים שאלוהים מעניק לו:

• כפרת חטאים,
  ●     חיים נצחיים,
  ●     קרבה נצחית לאלוהים.

כל אלה קיימים בכל מצב ובכל תנאי.

 

ג.     במצב שכזה קל יותר ליישם את החלק השלישי של פסוק 16:

"שִׁירוּ לֵאלֹהִים בְּתוֹדָה וְנֹעַם בִּלְבַבְכֶם, בְּמִזְמוֹרִים וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירִים רוּחָנִיִּים."

 

1. מכאן, השירה היא תוצאה של "שפע דבר אלוהים" שנמצא בתודעתו של המאמין ושל ציות המאמין לדבר אלוהים.
2. השירה שנובעת מלב טהור היא ביטוי של התנסות מעשית עם כוח אלוהים וחכמתו. התנסות מעשית שכזו תבוא רק לאחר ציות.

במילים אחרות:

שירת ההלל וההודיה מלבנו הנה ביטוי לשכינת דבר אלוהים בתוכנו — התנסות אישית באמת של דבר אלוהים והבטחותיו. היא פורצת מן הלב ומבטאת את הרגשתנו, אהבתנו והערכתנו לאלוהים.

 

שאול השליח כתב למאמינים באפסוס הנחיה מקבילה בפרק ה פסוקים 20-18:

18 "…אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן, שֶׁכֵּן זֶה מֵבִיא לִידֵי פְּרִיצוּת, אֶלָּא הִמָּלְאוּ בְּרוּחַ 19 וְהַשְׁמִיעוּ בֵּינֵיכֶם תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְשִׁירוֹת רוּחָנִיּוֹת. שִׁירוּ וְזַמְּרוּ לַאדֹנָי בִּלְבַבְכֶם, 20 וּבְכָל עֵת הוֹדוּ עַל הַכֹּל לֵאלֹהִים אָבִינוּ בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

השליח מדריך את המאמינים ללכת באורו של המשיח. ובמסגרת אותה ההדרכה הוא אומר:

"אל תתנו לאלכוהול לשלוט עליכם! כולנו יודעים אילו שירים השיכורים יכולים לשיר. במקום זאת, הימלאו ברוח אלוהים! משמע, צייתו לדבר אלוהים בכל תחום בחייכם! דעתו של אלוהים טובה מדעתנו (משלי ג)".

איזו התנהגות וגישה מאפיינות אדם שרוח אלוהים שולטת על חייו? — מפיו תצא שירת שבח והלל לאלוהים.

שאול השליח אינו אומר כי שירת ההלל חייבת לשבור קריסטלים. לפי הפסוקים שלעיל, היא אף יכולה להיות "שירה בלי קול", אך היא חייבת למלא את הלב ולשלוט עליו.

מדוע? — מכיוון שהשירה הזו מוצעת לאלוהים. זו שירה המשבחת את אלוהים על מעשיו עבורנו.

 

מסקנה

• אם אנו רוצים שהאנשים ישירו, הדרך לכך אינה נעוצה בשיעורים לפיתוח קול אלא בלימוד נכון של הבשורה, בלימוד אינטנסיבי של דבר אלוהים המביא לציות ומניב ברכה.
• השמחה הגדולה ביותר שיכולה להיות לאדם נובעת מתוך סליחת חטאיו, ניצחון על המוות וקבלת חיי נצח בנוכחות אלוהים. הסיבות הבלתי משתנות האלה מספיקות לשירת הלל בכל יום בחיינו ללא כל תלות באירועי היומיום בעולם הזה.

 

להלן מספר דוגמאות שבהן אנשים שרו ושבחו את אלוהים:

1. שמות פרק טו:משה והעם שרים לאחר ההתנסות של חציית ים סוף וההצלה מצבא מצרים. היותם עדים לנס, לחסד הנאמנות של אלוהים,  הביא לספונטניות של הלל, שבח והודייה בשירה. הדגש בשירה היה רק על אלוהים – כוחו ותכונותיו.
2. במדבר כא 17:"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת; עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ…"  – בני ישראל מודים לאלוהים בשירה על המים שנתן להם  במדבר.
3. שופטים פרק ה:כאן כתוב כי דבורה הנביאה וברק בן־אבינועם שרים לאלוהים: "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא … לַיהוָה אָנֹכִי  אָשִׁירָה, אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." — מדוע הם שרים? — כי ראו לנגד עיניהם איך אלוהים הורס את צבא סיסרא האדיר והממוכן, שלא היה כל סיכוי להביס. השירה הביעה את אשר הרגישו בלבם, והיא נבעה מהתמלאות ברוח אלוהים אשר הוצגה במילים לכבוד אלוהים.
4. מלכים א פרק א:שלמה נמשח למלך וכל העם שר ושמח. — מדוע? — כי הם שמחו שה' המליך עליהם מלך כשלמה: "… וְהָעָם מְחַלְּלִים  בַּחֲלִלִים, וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה; וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם".
5. דברי הימים ב פרק כ:כאן אנו קוראים כי העם ניגן ושר כאשר ראה איך אלוהים השמיד את אויביהם: "…  וַיָּשֻׁבוּ כָּל אִישׁ יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם וִיהוֹשָׁפָט בְּרֹאשָׁם, לָשׁוּב אֶל יְרוּשָׁלָיִם בְּשִׂמְחָה, כִּי שִׂמְּחָם יהוה מֵאוֹיְבֵיהֶם. וַיָּבֹאוּ יְרוּשָׁלָיִם בִּנְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבַחֲצֹצְרוֹת אֶל בֵּית יהוה."
6. מעשי השליחים טז 25:שאול השליח וסילא נמצאים בכלא בגלל שהפיצו את בשורת המשיח. הם שרים מתוך הכרה והתנסות אישית עם  אלוהים: "בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁשָׁאוּל וְסִילָא הִתְפַּלְּלוּ וְשָׁרוּ שִׁירֵי הַלֵּל לֵאלֹהִים וְהָאֲסִירִים מַקְשִׁיבִים לָהֶם."

קיימת סיבה נוספת שבגללה אלוהים מצפה מאיתנו לשיר ולשבח בנעימוֹת. הוא פשוט רוצה שנבוא מוכנים למלא את ייעודנו הנצחי. בספר ההתגלות ה 9, אנו לומדים על אודות מהלך ההשתחוויה הנצחית בשמים. גם שם שרים ומהללים את אלוהים בתשבחות ושירות רוחניות: "…וְשָׁרוּ שִׁיר חָדָשׁ…".

יוצא אם כן ששירה רוחנית היא גם הכנה לייעודנו הנצחי. הבה נתכונן לכך!

 

לסיכום:

א.        שירת ההלל משפיעה על השומע בצורה חיובית בשלושה תחומים: פיזית, נפשית ורוחנית.

ב.        שירת ההלל יוצרת אווירה מתאימה לריכוז ולקליטה של דבר אלוהים.

ג.        שירת ההלל מורכבת מדבר אלוהים ומתארת את מעשיו.

ד.        כשדבר אלוהים נלמד ומופנם בחיינו, אנו לומדים עד כמה נאמן אלוהים לשומרי דברו ועד כמה הוא פועל בחיי ילדיו. אדם המתמלא בדבר אלוהים ומציית לאלוהים מתוך אהבה ואמונה, מבטא את יחסו לאלוהים בהלל ובתשבחות.

ה.        מי שבז להלל או שאינו מרגיש צורך בכך, צריך לחקור את לבו לפני אלוהים ולשאול:
●    האם אני מודה לאלוהים על ישועתו?
●    האם אני ערני מספיק לפועל אלוהים בחיי היומיום?
●    האם אני מאפשר לאלוהים לשלוט ולפעול בחיי?

 

אני מתפלל שהנגנים בקהילה ידעו תמיד עד כמה חשוב שירותם, ושעליהם תמיד להכין את עצמם למעמד מבחינה רוחנית.

אני מתפלל שכולנו כקהילה נעשיר בלימוד דבר אלוהים והתנסות בציות, על מנת שפינו יהלל ויזמר תשבחות למושיענו ישוע המשיח ממעמקי הלב.