יהושוע פרק ח'
- עם ישראל השתחרר מחטאו של עכן ועומד קדוש לפני אלוהים.
- יהושוע, מנהיג העם, השכיל להבין את טעותו; ומכאן והלאה אלוהים יכול שוב לנצח עבור עמו.
פרק ח מתחלק לשני חלקים עיקריים:
א. כיבוש העי (1-29);
ב. הכרת תודה לאלוהים (30-35).
סיכום מאורעות הפרק, ויישום לחיינו:
ה' מעודד את יהושוע ומצווה עליו לקום, להכין את אנשי צבאו ולצאת למלחמה נגד העי. ה' אומר ליהושוע כי את העי יש לכבוש על־ידי תחבולה של מארב.
יהושוע מכין את תכנית הקרב שבה הוא משתף את כל אנשי צבאו.
הקרב
כוח גדול המונה כ"שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" ארב מאחורי העיר בעת הלילה. כוח נוסף ארב בין העיר לבית־אל על מנת לסכל כל ניסיון עזרה מבחוץ, וכוח נוסף בראשותו של יהושוע בא מול העיר כ"פיתיון".
אנשי העי, אחוזי ביטחון מהקרב הקודם, הבחינו בכוח ישראלי נוסף שבא לכבשם והחלו לרדוף אחרי ה"פיתיון".
אנשי העי היו כה להוטים להרוג את הישראלים, עד כי לא נשאר איש מלחמה בעיר. כולם רצו לקחת חלק ברדיפת הישראלים.
כאשר עזבו כל אנשי החיל את העי, הרים יהושוע את כידונו כאות לכוח האורב מאחורי העיר, והללו נכנסו לעיר והעלוה באש. צבא העי הבחין בטעותם מאוחר מדי.
כל הכוח האורב התחבר והשמיד את צבא העי ואת כל אנשיהם בעיר. השלל ניתן לבני ישראל. מלך העי נתפס "וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר…"; שם הוקם עליה גל אבנים לזיכרון.
… והכבוד לאלוהים
מיד לאחר הניצחון, יהושוע העלה את כל העם לאזור שכם, "חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר־גְּרִזִים, וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר־עֵיבָל". שם הוא קרא את כל תורת משה לפני העם, כמצוות משה.
ובכן, מה כל כך מיוחד בכיבוש צבאי?
מתברר כי הכיבוש עצמו הוא נושא שולי לעומת המאורעות הסובבים אותו.
עוד לפני הקרב אמר אלוהים ליהושוע מה עליו לעשות ואיך לנצח, כך שהניצחון עצמו אינו הפתעה.
אם כן, מה עלינו ללמוד מהפרק?
פסוק 1 מתחיל עם מילות עידוד והבטחה של אלוהים ליהושוע כי הוא יהיה אתו: "וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי; רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ, וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ."
יהושוע קיבל יתרון שכל אחד מאתנו היה רוצה – דהיינו, ללכת למבחן עם תוצאה חיובית מובטחת. האם אלוהים מעמיד לנו כיום את אותה הזדמנות? האם אנו יכולים לגשת לקרב עם ידיעה מוקדמת על ניצחון?
התשובה היא כן! אבל עלינו ללמוד מה לעשות כתנאי מקדים.
על מנת לזכות בקרבת אלוהים ובעזרתו, נדרשו יהושוע והעם להתקדש לפני אלוהים ולהוציא את החטא מקרבם (ז 12-13: "לֹא אוֹסִיף לִהְיוֹת עִמָּכֶם, אִם לֹא תַשְׁמִידוּ הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם. 13 קֻם קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר; כִּי כֹה אָמַר יהוה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל, לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם").
המלחמה נגד העי והמלחמה נגד החטא
היום נדרש מאתנו אותו התנאי, אם אנו רוצים שאלוהים ילך לפנינו. דבר אלוהים מאוד ברור בדרישה לקדושה – ה' קדוש, והוא דורש שילדיו יהיו קדושים (ויקרא יט 2: "דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ; כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוה אֱלֹהֵיכֶם").
חיינו היום קצת שונים מאלו של יהושוע, אבל קיים דמיון גדול בין מלחמת יהושוע בעי לבין המלחמה היומית שלנו נגד החטא.
אלוהים לימד את יהושוע כי ללא אלוהים אי אפשר לנצח את העי. אנו יודעים, ודבר אלוהים מאשר, כי ללא עזרת אלוהים לא נוכל לגבור על החטא.
יהושוע חשב כי מספר אנשי החיל שבחר יספיקו לקרב, אך אלוהים לימד אותו לא לזלזל ביריב ודרש ממנו להילחם עם כל צבאו. לפעמים אנו חושבים כי נוכל לעמוד בפני פיתוי או חטא קטן, ואיננו מתייחסים לכך ברצינות. אלוהים מלמד אותנו להתייחס לחטא קטן כמו לחטא גדול ולבער כל חטא מחיינו בכל הכוח.
אף־על־פי שהעי לא הייתה עיר כל כך גדולה ובעלת אוכלוסייה מרובה, ה' ציווה על יהושוע להשתמש בכל הכוח שבידו. עם החטא לא משחקים! כל קרב נגד פיתוי או חטא חייב לדרוש מאתנו את מרב כוחנו.
ה' ציווה על יהושוע לשרוף את העי ולהשמיד את תושביה. ובאותה המידה ה' מצווה עלינו להסיר את החטא מחיינו.
באיגרת אל האפסיים פרק ו, שאול השליח מזהיר אותנו כי מלחמתנו נגד החטא אינה תמימה, אלא היא התמודדות נגד נכלי השטן ורשויותיו. אם לא נלבש את שריון האמונה ולא נשתמש בחרב הרוח שהיא דבר אלוהים, אז ההפסד מובטח:
"10 סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. 11 לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; 12 כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם. 13 עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל. 14 עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, 15 וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם. 16 עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע. 17 וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים…"
במילים אחרות: אלוהים מלמד אותנו בצורה הברורה ביותר כי הקרב נגד החטא הנו קשה; והניצחון אפשרי רק אם אלוהים נמצא לצדנו.
יוחנן ציטט את דברי ישוע בפרק טו 5: "אֲנִי הַגֶּפֶן; אַתֶּם הַשָֹרִיגִים. הָעוֹמֵד בִּי וַאֲנִי בּוֹ עוֹשֶׂה פְּרִי לָרֹב, שֶׁכֵּן בִּלְעֲדַי אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר."
מלך העי
ה' אמר ליהושוע כי ייתן בידו את מלך העי, את עמו, את עירו, את ארצו ואת כל אוצרותיו. אלוהים גם מבטיח לילדיו ניצחון על החטא, ובעקבות הניצחון מובטחת הממלכה.
אלוהים רואה בנו יורשים: "וְאִם בָּנִים, אֲזַי יוֹרְשִׁים: יוֹרְשֵׁי נַחֲלַת אֱלֹהִים וְגַם יוֹרְשִׁים הַשֻּׁתָּפִים לַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן סוֹבְלִים אָנוּ עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁגַּם נִזְכֶּה לְכָבוֹד עִמּוֹ" (רומים ח 17).
מעניין לציין כי ה' ציווה ליהושוע להעניש את מלך העי כפי שעשה למלך יריחו (פסוק 2: "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ…").
העונש שניתן ליריחו היה משפט ראווה ונקודת ייחוס: כך ייעשה לערים ולמלכים אשר חטאו לפני ה'.
"וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב; וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ…"; מלך העי הומת ונתלה על עץ. לעת ערב הורדה נבלתו והובאה אל פתח שער העיר. שם היא נקברה תחת גל אבנים גדול לאות ולסימן.
לא כתוב כי המלך הומת ולאחר מכן נתלה. אבל אנו יודעים כי כך היה בגלל החוק שקבע ה': אלוהים ציווה על עמו לא לחלל את גוף המת ולא לנהוג כגויים.
הגויים נהגו לתלות בני אדם ולהשאיר את גווייתם על עץ למשך ימים; והייתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ.
אלוהים דרש מעמו לבצע את העונש המתאים, אך לשמור על צלם אנוש וכבוד המת גם במתן גזר דין מוות. המוות ניתן בגלל עבירה על החוק, והתלייה למען הקלון לחוטא ודוגמא לשאר.
מכיוון שגווייה תלויה בלילה לא ניתנת לראייה ולדוגמא, אז ראוי שתיקבר. תלייה על עץ הייתה עונש קלון — העונש המחפיר שקיים.
לא רק מלכי יריחו והעי נענשו בעונש מחפיר בגלל החטא. גם אדוננו ישוע המשיח נתלה על עץ כאשר נשא את החטאים שלי ושלך. ההבדל בין ישוע למלכי יריחו והעי הוא: ישוע היה ללא חטא. הוא הומת כדי שאנחנו לא נתלה על עץ הקלון של אלוהים בגלל החטאים שלנו. ישוע נתלה במקומנו. ההבדל הנוסף הוא שישוע קם מן המתים, והם לא. זהו ביטחון שיש לנו: ניצחון על החטא.
זבח תודה וקריאת התורה
לאחר הניצחון לקח יהושוע את העם לשכם, ושם העלה זבח תודה לאלוהים עבור הניצחון:
"וְאַחֲרֵי־כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה, אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם" (פסוקים 34, 35).
יהושוע עשה בדיוק מה שציווה משה בספר דברים פרק כז 1-8: "1 וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר: שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. 2 וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. 3 וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ; לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יהוה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יהוה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ. 4 וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל; וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד; 5 וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. 6 אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יהוה אֱלֹהֶיךָ; וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ. 7 וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם; וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יהוה אֱלֹהֶיךָ. 8 וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב."
המועד לקרא את הברכה והקללה היה מאוד מתאים. העם כבר טעם מברכת אלוהים וגם מנחת זרועו. הם למדו מה צריך לעשות על מנת להתברך, ולכן היו כבר ברי ניסיון. העם למד כי על מנת להתברך יש ליישם את דבר אלוהים.
ישנה נקודה מאוד מעניינת: הפסוקים המסיימים את הפרק מוכיחים כי התורה שבעל־פה אינה חלק מהתנ"ך וגם לא ניתנה במעמד הר סיני כפי שטוענים הרבנים.
בפסוק 35 כתוב שיהושוע קרא את כל תורת משה ולא החסיר דבר:
"לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ."
מכיוון שהתורה – חמשת חומשי התורה – כבר הייתה כתובה, יהושוע יכול היה לכתבם על אבן ולהקריאם לפני העם: "וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (פסוק 32).
התורה שבע"פ לעומת זאת החלה להתפתח בתקופת עזרה ונחמיה (400 לפנה"ס) והועלתה על כתב בשנת 200 לספירה (משנה). מכיוון שיהושוע קרא את כל התורה כ-1000 שנים לפני תקופת עזרה ונחמיה, ברור כי התלמוד — המשנה והגמרא — מעולם לא היה חלק מהתורה שניתנה בסיני.
יתרה מכך, בספר ישעיהו כט 8-13 אלוהים מזהיר אותנו לא לשמוע לדעת אנשים, אלא לדעת אלוהים:
"… יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי; וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה."
התושב"ע הנה דעת אנשים, אך התורה שניתנה על־ידי אלוהים הנה דעת אלוהים ולכן היא חשובה ואמיתית.
כיצד ניישם את כל הלקחים בחיינו היום?
יהושוע קיבל הבטחה מאלוהים כי יהיה אתו ויבטיח לו הצלחה בהתמודדות נגד אויביו.
אלוהים מבטיח לנו את אותו הדבר במלחמתנו נגד החטא – אם נשמור על טוהר וקדושה בחיינו. אנו חוזרים על הלקח מספר פעמים, כי זוהי באמת תמצית רצון אלוהים עבורנו.
יהושוע ניצח ומיד הודה לאלוהים. הוא קרא מדבר אלוהים.
הבה נלמד ליישם את הלקח הזה בחיינו!