לוקס פרק ה 33-39
קטעים המקבילים: מתי ט 14-17; מרקוס ב 18-22
ישוע נשאל בעניין צום
ישוע המשיח יחד עם תלמידיו מנהלים אורח חיים השונה מזה של הפרושים והסופרים. ישוע ותלמידיו מתארחים במשתה שמתי המוכס מארגן לכבוד ישוע ולשם מוזמנים מוכסים נוספים ואחרים הנחשבים לחוטאים בעיני העם והפרושים. תלמידי ישוע אוכלים ושותים ואינם צמים או מענים את נפשותיהם כמו שהפרושים עושים בפומבי. תלמידיו של ישוע שומעים ממקור ראשון מהו רצון אלוהים וחיים על פי הנחייתו של ישוע ולא על פי מסורת של זקני העם.
בעיני הפרושים והסופרים וכן בעיני תלמידיו של יוחנן המטביל, נראה שתלמידי ישוע אינם מנהלים חיים דתיים אדוקים. מכיוון שהתנהגותם השונה של ישוע ותלמידיו (התעלמות ממסורת זקנים רבת שנים) מתפרשת בעיני הפרושים והסופרים כדבר הנוגד את החזות הקדושה והטהורה שישוע מתיימר להציג בלימודו, באים אליו תלמידיו של יוחנן המטביל ושוטחים את טענתם: (מתי ט' 14). שימו לב: טענה נגד תלמידיו של רב בעוד הרב רואה ומודע למעשיהם, כמוה כטענה נגד הרב עצמו!
הבה נקרא מבשורת לוקס פרק ה פסוק 33 (מקביל למתי ט 14-17 ומרקוס ב 18-222):
33 אָמְרוּ לוֹ: “תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן מַרְבִּים לָצוּם וּמְקַיְּמִים תְּפִלּוֹת, וְכֵן גַּם תַּלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים, אַךְ תַּלְמִידֶיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים.”
כדי להבין את הסיבה לשאלות של תלמידי יוחנן והפרושים, כדאי להכיר ולו במעט את סגנון החיים היהודי באותה עת. למרות שהתנ"ך נחשב לדבר אלוהים, הרי שהבנת התנ"ך נעשתה דרך הוראתם של רבני הדור. (ראה מרקוס ז'). סמכותם בכל הקשור להבנת הכתוב הייתה מוחלטת!
התורה מלמדת על עינוי הנפש המובן כצום רק יום אחד בשנה וזה ביום כיפור (ויקרא כג 27; טז 29). לעומת זאת הפרושים והסופרים נהגו לצום פעמיים בשבוע, בימי שני וחמישי (לוקס י"ח 12) וזה כמובן בנוסף ליום כיפור.
הפרושים והסופרים התפללו בפומבי כך שכל אדם יוכל לראות את "קדושתם" (מתי ו 5; כג 14). לעומתם, תלמידי ישוע נראו כאלו העוסקים בשתייה ואכילה!
כל אדם מן השורה שלא עמד באוסף מצוות וכללים המחמירים שעל פיהם חיו הפרושים והסופרים הרגיש כאילו קדושתו או טוהרתו לוקים בחסר! זאת למרות שאלוהים לא ציווה זאת.
תלמידיו של יוחנן המטביל קראו את הקהל לחזרה בתשובה לקראת בואו של המשיח, אך התנהלותם הדתית הייתה כמו של הפרושים והסופרים. זאת הסיבה שתלמידי יוחנן המטביל הצטרפו לטענתם של הפרושים והסופרים במקרה הנדון.
תלונתם של תלמידי יוחנן יחד עם הפרושים והסופרים מאוד ברורה! בעוד תלמידי רבנים קדושים נדרשים לצום ותפילה מרובה תלמידיך נראים כאילו הם במסיבה מתמשכת! או לוקים בחוסר קדושה וטוהרה…
ישוע עונה להם בפסוקים 34-39:
34 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: “וְכִי יְכוֹלִים אַתֶּם לְהָנִיעַ אֶת בְּנֵי הַחֻפָּה לָצוּם בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם?
35 הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְהֶחָתָן יִלָּקַח מֵהֶם; בַּיָּמִים הָהֵם יָצוּמוּ.”
36 גַּם מָשָׁל סִפֵּר לָהֶם: “אֵין אִישׁ קוֹרֵעַ פִּסַּת בַּד מִבֶּגֶד חָדָשׁ וְתוֹפֵר אוֹתָהּ עַל בֶּגֶד יָשָׁן; אִם יַעֲשֶׂה כֵן, יִקְרַע אֶת הֶחָדָשׁ וְגַם פִּסַּת הַבַּד שֶׁנִּלְקְחָה מִן הֶחָדָשׁ לֹא תִּשְׁתַּלֵּב בַּיָּשָׁן.
37 וְאֵין אִישׁ שָׂם יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת יְשָׁנִים; אִם יַעֲשֶׂה כֵן, יִבְקַע הַיַּיִן הֶחָדָשׁ אֶת הַנֹּאדוֹת וְיִשָּׁפֵךְ, וְהַנֹּאדוֹת לֹא יִצְלְחוּ עוֹד.
38 כִּי יַיִן חָדָשׁ יֵשׁ לָצֶקֶת לְנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יִשָּׁמְרוּ.
39 וּמִי שֶׁשָתָה יַיִן יָשָׁן אֵינוֹ רוֹצֶה בֶּחָדָשׁ שֶׁכֵּן יֹאמַר ‘הַיָּשָׁן טוֹב יוֹתֵר’.”
מהי הטענה של הפרושים, סופרים ותלמידי יוחנן?
ישוע, תלמידיך אינם נראים כמו אלו החיים על פי אמות מידה קדושות וטהורות כמונו! ראוי שתחנך את תלמידיך לאמץ את דרך הקדושה והטוהרה שבה אנו חיים!
בתשובתו ישירה ובמשלים ברורים, ישוע מצדיק את השמחה ודרך החיים של תלמידיו.
א. האם ראוי לדרוש מהחוגגים בחתונה להתנהג כאבלים בעוד החתן נמצא עימם? בוודאי שלא!
ישוע מדמה את נוכחותו עם תלמידיו לתקופת חתונה, כאשר ישוע הוא החתן ותלמידיו ידידי החתן – בני החופה. ובעת שכזו צריך וחובה לשמוח! (יוחנן ג' 29). [הכלה היא הקהילה בשלב מאוחר יותר – אל האפסים ה' 25-33 וחזון יוחנן י"ט 6-9].
מדוע שהתלמידים לא ישמחו? בעיניהם הם רואים איך נבואות הנביאים מתגשמות! הם עדים לחזרה בתשובה של חוטאים! הם שומעים ממקור ראשון את דבר אלוהים! איזו סיבה יש להם להיות עצובים?
ישוע לא בא כדי לתת אבל לילדיו אלא שמחה ושלום! אלו שדוחים אותו נשארים עם מה שכל הזמן היה להם: אבל ועצב!. (אין הדבר מציין שמאמין אינו יכול לסבול או לכאוב אלא שבכל מצב, שלום אלוהים ועזרתו המלאה עומדים לרשותו).
ישוע המשיח בקרב עמו ותלמידיו כמוהו כהתגשמות נבואות ותפילות של צדיקים רבים. ישועת אלוהים בא וגאולתו עם עמו! הרי אין זמן טוב יותר לשמחה וששון מאשר התקופה שבא גואל ישראל יושב וסועד עמך.
כל כך כואב שהפרושים והסופרים שגם מתפללים לביאת המשיח לא מזהים אותו כשהוא ביניהם. הדבר רק מוכיח את עיוורונם הרוחני ואי ידיעתם את דבר אלוהים.
ישוע הוסיף ואמר שהשמחה הזו לא תימשך זמן רב. ישוע אמר שיבואו ימים והחתן יילקח מתלמידיו. ז"א, ישוע הנחשב לחתן, עתיד להילקח מתלמידיו. ישוע רמז על מותו! אז, כשישוע יילקח, יהיה ראוי לצום. אז תהיה תקופת עצב ואבל מכיוון שהעם יהיה צפוי לעונש בעבור דחיית מושיעם. (ראה לוקס י"ט 41-44).
שימו לב: ישוע לא אמר מילה רעה אחת נגד צום, אלא שצום בשלב הספציפי ההוא כשישוע ביניהם לא נדרש ולכן גם לא היווה מדד לקדושה בעיני אלוהים! (מלבד יום כיפור!)
ב. ישוע מסביר במשלים מדוע תלמידיו גם לא יאמצו את "דתיותם" של המתלוננים.
משל ראשון: אין גוזרים פיסת בד חדש כדי לתקן בגד ישן. אם תעשה כך, תשחית את הבד החדש והחיבור בין החדש והישן לא ישתלב. צבעם וחוזקם שונים ולכן לא יתאימו.
משל שני: אין ממלאים יין חדש בנאדות ישנים. יין חדש עתיד לתסוס וידרוש מן הנאד גמישות כדי להתרחב. מכיוון שנאד ישן לא יעמוד בלחץ התסיסה, הרי שהנאד עתיד להתפוצץ והיין להישפך. יין חדש ראוי שישמר בנאד חדש וכך שניהם ישמרו.
המסר של ישוע מאוד ברור:
הישן שישוע מתייחס אליו נמשל למסורת הזקנים והתורה שבעל-פה שהפרושים, סופרים וכן גם תלמידי יוחנן (בשלב זה עדיין) מאמצים.
החדש מתייחס ללימוד של ישוע, לדרך שבה הוא מלמד את דבר אלוהים מכיוון שהוא האחד אשר מסר את המילים הללו למשה על הר סיני!
דבריו של ישוע מציינים שיש הפרדה מוחלטת וריחוק בין מסורת הזקנים לדברו!
ישוע לא בא כדי לשפץ את מסורת הזקנים! ישוע לא בא להוסיף רשימת מצוות לרשימה שכבר כעת אינה נחוצה. ישוע לא בא כדי לתקן מספר סעיפים במסורת הזקנים או בלימוד מוטעה שהעם אימץ. ישוע בא לתת בגד חדש!
דברו ולימודו של ישוע הם דבר חדש שהעם שומע! סוף סוף הם שומעים את דבר אלוהים ממקור ראשון! סוף סוף הם שומעים למה התכוון אלוהים כשנתן את התורה למשה!
העובדה שישוע מציין את דבר הפרושים כישן מציינת עד כמה רחוק הלך העם מדבר אלוהים.
רבותיי: לישוע המשיח לא הייתה כל טענה נגד תורת משה! ישוע לא בא לבטל את תורת משה ואף לא סעיף קטן ממנה! הרי ישוע אמר לא באתי להפר אלא למלא. מתי ה' 177. מלחמתו של ישוע היא נגד מסורת הזקנים – נגד הבנת הפרושים את תורת ה'.
ישוע חי ומילא בחייו היום יומיים את כל הסעיפים הכתובים בתורת משה! הברית החדשה החלה רק לאחר שישוע שילם בדמו את מחיר הקמת הברית החדשה.
מכיוון שישוע חי וקיים את מצוות התורה בשלמותן הרי שטענתם של הפרושים והסופרים נגדו מהווה הוכחה שהם אלו החיים בדרך הסוטה מתורת המצוות והחוקים שאלוהים נתן ביד משה!
הם אלו שאימצו מצוות אדם והעדיפו אותן על פני דבר אלוהים. ממש כמו שאמר ישעיה הנביא בפרק כט פסוקים 13-14.
בפסוק 39 ישוע המשיח מוסיף את המילים הללו:
39 וּמִי שֶׁשָתָה יַיִן יָשָׁן אֵינוֹ רוֹצֶה בֶּחָדָשׁ שֶׁכֵּן יֹאמַר ‘הַיָּשָׁן טוֹב יוֹתֵר’.”
מכיוון שהישן נמשל למסורת הזקנים הרי שישוע אומר: מי שחי על פי מסורת הזקנים חושב שזה מדד הקדושה והטוהר ואינו מוכן לאמץ את דבר ישוע. אדם שכזה בוודאי יאמר: הישן טוב יותר, שהרי אלוהים לא בא בכל דור לשדרג את דברו…
במקרה זה, אותו האיש מסכן וזאת מכיוון שהוא מסתמך על בסיס שגוי שאינו יונק מדבר אלוהים אלא ממצוות אדם!
ס י כ ו ם :
בפסוקים שקראנו ובשיעור הבא אנו נלמד איך ישוע מתמודד עם מסורת הזקנים.
לאור מספר דוגמאות ניווכח שמצוות ידי אדם חלחלו לתוך חיי העם היהודי ותפסו שם מקום של כבוד כאילו היה חלק בלתי נפרד מדבר אלוהים שנתן למשה.
א. העצב והאבל שבגללם אותם פרושים צמו והתפללו כה רבות נבעו מתוך ריחוקם מאלוהים.
לו היו מכירים את אלוהים מקרוב, הרי שהיו גם הם עם ישוע ושמחים על כי גואלם עימם.
ב. ישוע לא בא לשפץ את תורת הזקנים והמסורות. תורות אלו זרות לדבר אלוהים כמו יין חדש לנאד ישן וכמו פיסת בד חדשה לתקן בד ישן. ישוע בא ללמד את דבר אלוהים והוא כה שונה ממסורת הזקנים כאילו היה דבר חדש!
ג. הלקחים של הפסוקים הללו נכונים גם לימינו. גם היום דתיותנו נמדדת על סמך מילוי מצוות אדם ולא אדיקות לדבר אלוהים. עלינו לעמוד בלחצים אלו כי רק עם ישוע ודבר אלוהים הטהור מובטחת לנו שמחה, שלום, הגנה וחיים. אם אנו רוצים להבטיח את טוהר דבר אלוהים לעתיד בעבור ילדינו, עלינו לתת להם דוגמא אישית. רק את דבר אלוהים ולא סלט של מסורות ותוספות. או מסורת או ישוע, ואנו בוחרים ישוע.