הקדמה כללית:
מטרת הספר – להראות שרוח אלוהים פועל במאמינים על מנת שיעידו על ישוע.
פסוק המפתח: "אֲבָל בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ" (מעשי השליחים א' 8).
כרגע אנחנו בחלק של הספר הנוגע ל-"קצה הארץ".
פרק י"ג מתאר לנו את מסע הבישור הראשון של שאול השליח, אך לפני שנלמד אודותיו, נקדיש קצת זמן על מנת להיזכר מיהו בכלל שאול השליח, למה הוא יוצא למסע בישור ובאיזה מצב אנחנו פוגשים אותו בפרק י"ג.
רקע: שאול השליח
- הפעם הראשונה בה אנחנו נתקלים בדמותו של שאול היא במעשי השליחים ז' 58, כאשר אנחנו קוראים על החלק המשמעותי שהיה לו בסקילה של סטפנוס.
לאחר מכן בפרק ח' 1-3 אנחנו קוראים ששאול שנא את המאמינים עד כדי כך שעבר מבית לבית וגרר מאמינים לכלא.
- מה עוד ידוע לנו אודות שאול (או בשמו היווני פולוס) השליח לפני שהגיע לאמונה בישוע?
יהודי, בן למשפחה משבט בנימין וחבר בכת הפרושים (פיליפים ג' 5), נולד בטרסוס (דרום מרכז טורקיה, לא רחוק מסוריה)בעל אזרחות רומית,למד מילדותו אצל רבן גמליאל המכובד בירושלים(מעשי השליחים כ"ב 3), היה לו מקצוע כתופר אוהלים (מעשי השליחים י"ח 3).
- שאול שנא את המאמינים עד כדי כך שהוא לא הסתפק בלנקות את ירושלים מהמאמינים אלא קיבל סמכות מראשי הכהנים להסגיר מאמינים יהודים בישוע גם במחוץ לגבולות הארץ ולהביא אותם לירושלים (מעשי השליחים ט' 1-2).
- כעת נקרא אודות המפגש של שאול עם ישוע: מעשי השליחים ט' 1-18.
- אנו גם יודעים שלאחר שהגיע לאמונה בישוע, הוא הלך לערב לתקופה של כ-3 שנים, כנראה על מנת "לעכל" את ישוע.
- לאחר מכן הגיע לירושלים, אבל למאמינים שם היה קשה לקבל אותו. הם השתכנעו רק לאחר שבחור בשם בר נבא הביא אותו ל-11 השליחים. הוא החל לבשר בירושלים אך המתנגדים ניסו להרוג אותו ולכן הוא נשלח לטרסוס (מע"ש ט' 26-30).
- בשלב מאוחר יותר בר נבא נשלח מקהילת אנטיוכיה (סוריה) לחפש את שאול בטרסוס ולהביא אותו לאנטיוכיה שם הוא נשאר לתקופה של כשנה (מע"ש י"א 25-26).
- לאחר כשנה הקהילה באנטיוכיה שלחה את שאול יחד עם בר נבא לירושלים על מנת להביא לאחים שם עזרה כלכלית.
- וכעת אנחנו מגיעים אל הפרק שלנו, מעשי השליחים י"ב 24-25, שאול ובר נבא חוזרים לאנטיוכיה.
פרק י"ג פסוקים 1-12: בר נבא ושאול נשלחים לקפריסין
פסוק 1 –
- אנטיוכיה אשר בסוריה, לא זאת שבדרום טורקיה אליה יגיעו מאוחר יותר. מדובר בקבוצה מגוונת של אנשים.
- נביא בברית החדשה – אדם שמשמיע דבר הוראה, חינוך או עידוד התואמים את הכתובים ולעיתים גם חיזוי העתיד.
- מנחם אשר גדל עם הורדוס – מדובר בהורדוס שערף ליוחנן המטביל את הראש.
- שמעון הנקרא ניגר- ניגר ככל הנראה מתייחס למישהו כהה עור. יש סיכוי טוב שמדובר על שמעון הקירני שעזר לישוע לסחוב את הצלב (לוקס כג' 26, מרקוס טו' 21).
פסוק 2 –
- שימו לב כי המילה ביוונית ל"עבדו" היא לייטורגונטון. באנגלית אנחנו מכירים את המילה ליטרג'י כמילה שמציינת עבודה דתית. מאוחר יותר בפסוק המילה עבודה כתובה ביוונית כארגון- עבודה/ עיסוק. האם יש לכך משמעות?
יכול להיות שרוח הקודש אמרה זאת דרך הנביאים שהוזכרו בפסוק הקודם באותה דרך כפי שעשתה בפרק יא' פס' 28. אנחנו כבר יודעים ששאול נקרא בשלב מוקדם יותר להיות כלי בידי ישוע שיבשר את בשורת הישועה לגויים (מעשי השליחים ט' 15).
פסוק 3 –
- מה זה בדיוק "סמיכת ידיים"?
סמיכת ידיים לא הייתה פעולה שהעניקה להם את רוח הקודש או את הכח הדרוש לשירות החדש, את זה היה להם כבר. סמיכת הידיים הייתה פעולה סמלית על מנת להראות שהנהגת הקהילה מזדהה, מאשרת ועומדת מאוחדת אל מול השליחות שקיבלו.
פסוק 4 – רוח הקודש שלח אותם, לא בני אדם.
פסוק 5 –
- אנחנו נראה שזהו דפוס הפעולה של שאול תמיד, קודם בישר ליהודים בבתי הכנסת ואחר כך לגויים.
- יוחנן מרקוס הוא מי שכתב את בשורת מרקוס, אימו נזכרת בתור זה שארחה את המאמינים שהתאספו כאשר פטרוס הגיע אליהם לאחר שאלוהים שחרר אותו מהכלא בפרק י"ב, ידוע לנו גם שהוא היה בן אחותו של בר נבא, כלומר האחיין שלו.
פסוק 6 –
- זה לא היה משהו נפוץ כל כך לפגוש אדם מרקע יהודי שהוא גם מכשף, הרי ע"פ התורה זה היה אסור בהחלט.
- בר ישוע – "בן ישוע", עוד נזכיר את זה בסוף.
פסוק 7 – אם הוא רצה לשמוע את דבר אלוהים כנראה שהוא באמת היה נבון!
פסוק 8 – בר ישוע ואלימס זה אותו אדם והוא מנסה לעשות משהו מאוד חמור, להסיט מישהו מהאמונה.
פסוק 9 –
- הפסוק הראשון בברית החדשה שמתאר את שאול בשמו היווני פולוס, מעתה והלאה כך הוא נקרא לאורך הספר.
- משמעות השם פולוס זה "קטן" – אולי היה תינוק/ילד קטן. דרך אגב, ישנו מסמך היסטורי מאזור שנת 150 לספירה, לא ניתן לדעת עד כמה הוא אמין, אבל הוא מתאר איך שאול היה נראה: קטן, קירח, חד גבה, מוצק, אף גדול, בעיה ברגל.
פסוק 10 – אולי מצפים לאיזה נאום אוהב, רגיש, מקבל, אך רוח הקודש לפעמים מאוד קשה ומוכיח במקרים שצריך.
פסוק 11 – יד אלוהים בך הכוונה לעונש, מכה מאלוהים. מעניין שדווקא היכה אותו בעיוורון זמני, כי שאול הכיר את ישוע דרך העיוורון שלו.
פסוק 12 – אז האות של שאול, לא היה סתם אות בשביל להיות איזה "גיבור על", אלוהים השתמש בזה כדי להביא את המושל לאמונה.
יישום
- ישנה הקבלה מאוד ברורה בין הקטע הזה לקטע של שמעון המכשף השומרוני בפרק ח'. כאשר הבשורה "עולה שלב" בהפצה שלה- אנחנו נתקלים בהתנגדות של השטן. אך ידו של אלוהים היא תמיד על העליונה. לכן עלינו לזכור שכאשר אנחנו רוצים לציית לה' ולהפיץ את הבשורה- אנחנו ככל הנראה ניתקל בהתנגדות. למען האמת, כמעט תמיד שאנחנו רוצים לעשות את הדבר הנכון בעיני ה', אנחנו ניתקל בקשיים ובהתנגדויות ברמה כזו או אחרת. כשנח לנו והכל הולך חלק- שווה לעשות בדיקה עצמית האם אני באמת הולך בדרך הישרה.
- לפי הפירות שלהם נכיר אותם. שמות יכולים להטעות, אך עלינו לדעת לזהות מה מאלוהים ומה לא מאלוהים. בימינו אנחנו חשופים לכל כך הרבה אנשים בעלי השפעה, רועי קהילות, מרצים, דוברים, מדריכים, שיכולים להציג חזות מאוד משיחית, אך דרכם לא תואמת לדרך של אלוהים. במקרים כאלה, כפי ששאול נהג, לפעמים יש צורך בנוקשות ובחומרה, ולא באהבה וקבלה בכל מחיר.
פרק י"ג פסוקים 13-41: הדרשה הראשונה של שאול
פסוק 13 –
- אמנם לא ידוע לנו למה יוחנן עזב אותם, אבל בפרק ט"ו ששאול מדבר על זה שיוחנן עזב אותם, הוא משתמש במילה עזב במובן שלילי של עזיבה מתוך מרד. העניין הזה עוד יחזור יותר מאוחר ויגרום לריב בין שאול ובר נבא בעתיד.
פסוק 14 – אנטיוכיה שבדרום טורקיה.
פסוק 15 –
היה מקובל אחרי קריאת התורה והנביאים לשמוע מפי רבנים אורחים. מדוע גם מן התורה וגם מן הנביאים? התורה הייתה מחולקת לפרשות והיה נהוג לקרוא את התורה לפי הפרשות במשך שנה על מנת לקרוא את כולה. ישנם חוקרים הטוענים כי בזמן השלטון היווני, בימיו של אנטיוכוס אפיפנס או אפילו קודמיו, נאסר על היהודים לקרוא את התורה. לכן חילקו היהודים גם את דברי הנביאים להפטרות (מלשון לפטור מהחובה לקרוא תורה), אלה הם קטעים מקבילים לפרשות של התורה, וקראו אותם במקום. לאחר סיומו של השלטון היווני, המשיכו עם מנהג קריאת הפרשה וגם ההפטרה של אותה שבת. העדות הראשונה בהיסטוריה לקריאה של הפטרה היא מהברית החדשה כאשר ישוע קורא מישעיה סא' (לוקס ד').
פסוק 16 –
- הדרשה הראשונה של שאול שמתועדת לנו בברית החדשה – מי שרוצה לראות איך שאול בישר שיתחיל פה. הסגנון שלו, שמתחיל בהיסטוריה של עם ישראל, התורה והנביאים ומשם מצביע על ישוע, מזכיר את נאומו של סטפנוס בפרק ז'. אגב, שאול בערך בן 10 באמונה בזמן הזה.
פסוק 23 – אלוהים הבטיח לדוד שמזרעו יבוא המשיח (דברי הימים א' י"ז).
פסוק 27 – דברי הנביאים התגשמו, הכוונה כנראה לכך שהמשיח ידחה כפי שנובא בישעיה נ"ג למשל.
פסוק 30 – אבל אלוהים הקים אותו מהמתים, המשיח שלנו חי!
פסוק 33 – ציטוט מתהילים ב' 7 .
פסוק 34 – תהילים נ"ה 3.
פסוק 35 – תהילים ט"ז 10, גם פטרוס לימד כי הפסוק הזה התגשם בישוע (מעשי השליחים ב' 25-28).
פסוק 39 – אי אפשר להצדק דרך התורה – זה עיקרון שבטח זעזע אותם (עוד יודגש באיגרת שלו לרומים ולגלטים).
התורה הייתה כמו מראה, הראתה לנו שאנחנו חוטאים וצריכים סליחה, אבל המראה לא יכולה לתת סליחה, רק האמונה בישוע.
פסוק 41 –
- חבקוק א' 5. חבקוק התלונן בפני אלוהים, איך אפשר להמשיך עם המצב הזה שעם ישראל חוטא והולך נגד אלוהים. אלוהים ענה לו שהוא הולך לעשות משהו "בלתי יאמן" בנידון, הוא הולך להביא את הבבלים שיענישו את עם ישראל על רשעתו. חבקוק מתפלא ושואל "איך זה יכול להיות, הרי הבבלים עוד גרועים יותר מאיתנו", אבל אלוהים אומר לו שהעונש הקשה יבוא על ישראל אם לא יאמינו (וגם את הבבלים הוא ישפוט בשלב מסויים). שאול בעצם מזהיר את האנשים שאם לא יאמינו, הם ילכו לאבדון, כמה אנשי יהודה שלא האמינו.
פרק י"ג פסוקים 42-51: התנגדות היהודים לבשורה
פסוק 46 – כמו שהזכרנו, זהו העיקרון לפיו פעל שאול במסעות הבישור שלו. למה? למה הם מגיעים בראש ובראשונה לבתי הכנסת? למה פונים קודם ליהודים? (רומים א' 16)
זאת משום שלמי שניתן הרבה, גם נלקח הרבה. עם כח גדול באה אחריות גדולה, ויותר מדויק לקטע שלנו- עם התגלות רבה באה אחריות גדולה. בני ישראל הם אלה שפגשו את אלוהים על הר סיני. בני ישראל הם אלה שקיבלו את התורה, ההבטחות. הם אלה שנבחרו להיות ממלכת כהנים, אור לגויים, אך כשלו בביצוע המשימה. המשיח הגיע מן העם היהודי! הם היו אמורים להכיר אותו, ולהכריז עליו לכולם. אך הם שהיו אמורים להכיר אותו טוב יותר מכולם- דחו אותו.
הדבר דומה לאב המשפחה שמשמש ככהן בבית. הוא אינו טוב יותר מאשתו וילדיו, אך האחריות הרוחנית מוטלת עליו. זוהי לא הצדקה עבור האישה להתעצל, לא להתפלל, או לא לציית לדבר אלוהים, אך האחריות מוטלת על ראשו של הגבר.
דוגמא נוספת שילדים ונוער אולי יוכלו יותר להזדהות איתה היא כאשר הורים עוזבים את הבית ומטילים משימות לאח הבכור עבור כל האחים. כאשר יחזרו הביתה, הבן הבכור הוא שייתן דין וחשבון לגבי מה נעשה ומה לא נעשה. ממנו מצופה להכי הרבה, כי הוא הגדול יותר, מבין יותר, ולו באופן ישיר ניתנו המשימות. זה לא פוטר את האחים הקטנים יותר לגמרי מהאחריות שלהם, וזה לא הופך את האח הבכור לטוב יותר או חשוב יותר.
פסוק 47 – על מנת לבסס את פניתו לגויים הוא מצטט מתוך ישעיה מ"ט 6 שם מתואר עבד אדוני, המשיח, אשר יושיע גם את הגויים.
פסוק 48 – לוקס מתאר את השילוב המורכב של ריבונות אלוהים מצד אחד יחד עם בחירת האדם להאמין.
פסוק 51 – ניעור אבק הרגליים היה מעשה סמלי בעל משמעות חזקה. זוהי למעשה פעולה שמעידה על כך שהם מנתקים את הקשר, ומתנקים מאחריות לגבי אותם אנשים באותם מקומות.
(ישנה דעה הטוענת כי באותה התקופה היהודים היו מנערים את רגליהם כדי לא להכניס אבק של גויים הביתה. העובדה ששאול ובר נבא עשו זאת ליהודים כאילו אמרה להם שבעיניהם הם בדיוק כמו הגויים עובדי האלילים מהם היהודים רצו להתרחק.)
סיכום המסע במפה:
אנטיוכיה(סוריה) — סלבקיה — קפריסין —- סלמיס(עיר נמל מרכזית) — פפוס(עיר הבירה) — פרגי(פמפילה) — אנטיוכיה(פיסידיה-טורקיה) — איקוניון(גלטיה).
מה ניתן ללמוד מהפרק?
מטרת הקטע – הפרק מראה לנו כיצד אלוהים פועל באמצעות רוח הקודש דרך אנשים על מנת לבנות את הקהילה "בקצה הארץ", כפי שהבטיח שיעשה.
מעבר לכך ישנם מספר יישומים לחיינו.
1.חסד אלוהים גדול מאיתנו.
שאול שהיה אחראי על רציחתו של סטפנוס, רדף את קהילת אלוהים בכל כוחו, שם מאמינים בכלא,
ודווקא בו אלוהים בחר כדי שהיה כלי שייצג אותו מול מיליוני אנשים ברחבי האימפריה הרומית.
אחרי כל הרע שעשה, דווקא אותו!
זה רק מזכיר לנו – חסד אלוהים הוא גדול.
יותר מהחטאים שלנו, יותר מהטעויות שלנו בחיים שלנו, יותר מהטעויות שעשינו עם הילדים שלנו, יותר מהעבר שלנו, יותר מהכל.
ואנחנו צריכים להודות לו על זה יותר.
שאול בעצמו סיכם את זה בראשונה לטימותאוס א' 12-16:
"12 אֲנִי מַכִּיר טוֹבָה לַנּוֹתֵן בִּי כֹּחַ, לַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ, כִּי חֲשָׁבַנִי נֶאֱמָן וּמִנָּה אוֹתִי לְשֵׁרוּתוֹ, 13 אַף שֶׁקֹּדֶם לָכֵן הָיִיתִי מְגַדֵּף, רוֹדֵף וּמְבַזֶּה. אֲבָל רֻחַמְתִּי מִפְּנֵי שֶׁבִּהְיוֹתִי חֲסַר אֱמוּנָה פָּעַלְתִּי בְּלִי דַּעַת, 14 וְחֶסֶד אֲדוֹנֵנוּ שָׁפַע עָלַי יַחַד עִם אֱמוּנָה וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 15 מְהֵימָן הַדָּבָר וְרָאוּי לְהַסְכָּמָה מְלֵאָה, שֶׁהַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בָּא אֶל הָעוֹלָם לְהוֹשִׁיעַ חוֹטְאִים אֲשֶׁר אֲנִי הַגָּדוֹל בָּהֶם. 16 וְאוּלָם מִשּׁוּם כָּךְ רֻחַמְתִּי, כְּדֵי שֶׁבִּי בָּרִאשׁוֹנָה יַרְאֶה יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֶת כָּל אֹרֶךְ רוּחוֹ, כְּמוֹפֵת לָעֲתִידִים לְהַאֲמִין בּוֹ לְשֵׁם חַיֵּי עוֹלָם."
2.בואו נשקיע מאמץ ללמוד את דבר אלוהים המלא.
המסר של שאול מתייחס לחלקים בכתובים מהתורה, מיהושוע, משופטים, שמואל, מלכים, דברי הימים.
הוא מצטט ישירות מתהילים ב', נ"ה, ט"ז, חבקוק, ישעיה.
חשוב שנדע את דבר אלוהים המלא, את התמונה המלאה גם בשביל הבטחון שלנו באמונה, גם בשביל להכיר את אלוהים,
אבל גם, כמו שאול במקרה הזה, ככלי לבישור – במיוחד אם אנחנו חיים פה בארץ ישראל.
3.האם רק קוראים לי ילד של ישוע?
בפסוק 6 פגשנו בחור יהודי, נביא שקר, שנקרא "בר ישוע", כלומר בן ישוע.
לעומת זאת, בפסוק 10 הכינוי ששאול נותן לו הוא "בן השטן".
אז יכול להיות שמישהו כלפי חוץ מציג את עצמו כילד של ישוע, אבל בפנים הוא עדיין בן השטן.
זה לאו דווקא אומר שהוא שקרן, גנב, מכשף ורוצח – אבל מי שעדיין לא ילד של ישוע, הסטטוס שלו, אפילו שזה נשמע
קצת קשה – זה "בן השטן", הוא עדיין שייך למלכות השטן ולא למלכות אלוהים.
אז לקרוא לעצמו ילדים של ישוע זה נחמד ויפה, אבל הדבר הבאמת חשוב הוא להיות כאלה.
4.איפה שאלוהים פועל, גם השטן יפעל נגד – מלחמה רוחנית.
שאול ובר נבא נשלחו מאת רוח הקודש (פסוקים 2,4),
הם פעלו בכח רוח הקודש (פסוקים 9-12),
הם עמדו במשימת הבישור (פסוק 49),
ובאמת אפילו חלק מהאנשים נושעו (פסוקים 12,48),
אבל אנחנו חייבים לזכור שלא הכל הלך חלק.
בדרך הם נתקלו גם בלא מעט התנגדות –
מצד אלימס המכשף, התושבים היהודים באנטיוכיה, ראשי היהודים, הנשים הנכבדות ונכבדי העיר.
אבל ההתנגדות לא גרמה להם להפסיק, זו פשוט חלק מהמערכה הרוחנית.
וזה חשוב שנזכור גם בחיים שלנו – אם יש קשיים, ולא הכל הולך חלק – זה לא אומר שזה בהכרח שזה לא מאלוהים,
זה פשוט הרבה פעמים חלק מהמלחמה הרוחנית.
אני אומר את זה בעיקר בהקשר של בישור או של שירות מסויים אפילו בתוך סביבה מאמינה.
5.כשמבשרים את הבשורה- חשוב לבשר את הבשורה, לא שום דבר אחר.
כששאול בישר, הוא לא דיבר על עצמו, על בחירותיו, החלטותיו, דרך חייו, אלא הוא דיבר על ישוע, על מותו, על תקומתו, ועל כפרת החטאים שיש רק בו דרך האמונה ובזכות חסדו.
כשאנחנו מבשרים עלינו לשים לב שזה לא נגמר ב- אני מאמין בתנ"ך ובברית החדשה, אני לא מקלל, לא הולך למסיבות וכו'. אלה לא החדשות הטובות! החדשות הטובות הן שיש פתרון לחטא! אלוהים כל כך אוהב אותנו שהוא שלח את בנו ישוע לפני 2000 שנה למות על הצלב כדי לשלם את מחיר החטא, והקים אותו לתחייה כדי לנצח את המוות ולתת לנו תקווה!
הערת אגב- הוא מתחיל עם סיפור עם ישראל על מנת להראות את הייחודיות של עם ישראל אשר ממנו מגיע המשיח המובטח! אליהם הוא פונה- אל בני משפחת אברהם, אלה שאמורים להכיר את ההבטחה לדוד, ואם כך גם את המשיח.
6.אלינו נשלח דבר הישועה הזאת, לכן היזהרו שלא יבוא עליכם הנאמר בנביאים…
בחבקוק א' 5, מתואר לנו המשפט הקשה של אלוהים על יהודה עקב חוסר אמונתם. דבר הבשורה נגלה לנו באופן מלא כמו שלא היה עוד מעולם בהיסטוריה. אל לנו להיות כמו היהודים של אותה תקופה שדחו את ישוע, והביאו על עצמם משפט.