הרקע – מה ראינו עד עכשיו בספר מעשי השליחים?
- ספר מעשי השליחים מתאר את פעולות רוח הקודש דרך המאמינים על מנת שיעידו על ישוע כאדון ומשיח.
- ראינו בחלק הראשון של הספר שרוח הקודש בא על המאמינים בירושלים, עושה ניסים וקמה לה הקהילה הראשונה.
- לאחר מכן ראינו את הבשורה והמאמינים יוצאים מחוץ לירושלים לאזור שומרון בעקבות סקילת סטפנוס והרדיפה שהתחילה נגדם.
- קראנו על שאול, רודף הקהילה שישוע התגלה אליו והפך אותו למאמין ושליח שלו.
- ראינו שלהפתעת המאמינים הראשונים גם הגויים הם חלק ממלכות אלוהים, כמו רק ע"י אמונה בישוע.
- קראנו על מסע הבישור הראשון של שאול ובר נבא שיוצאים מקהילת אנטיוכיה (סוריה), אשר גורם לרבים להגיע לאמונה, אך ראינו שגם מספר המתנגדים הוא גדול.
- בפרק ט"ו קראנו על הועדה בירושלים שהכריעה בשאלה כיצד הגויים נושעים ומה עליהם לעשות בתור מאמינים.
- בפרק ט"ז קראנו על החלק הראשון של מסע הבישור השני והתמקדנו במה שקרה בפיליפי, שם שאול וסילא הושלכו לכלא אך אלוהים חילץ אותם ועל הדרך הושיע את הסוהר הפיליפי ומשפחתו.
- היום נתמקד בשלוש תחנות נוספות בהם עצר שאול במהלך מסע הבישור השני שלו.
תחנה ראשונה – תסלוניקי: פסוקים 1-9
פסוק 1 –
- "הם עברו" – שימוש בגוף שלישי רבים "הם" רומז לנו שלוקס כנראה נשאר בפיליפי ושאול,סילא וטימותאוס המשיכו.
- המרחק שהלכו מפיליפי לתסלוניקי היה כ- 160 ק"מ, שה בערך כמו מירושלים לחיפה.
- תסלוניקי הייתה עיר הבירה של מקדוניה, עיר גדולה עם כ- 200 אלף תושבים, עיר מסחר חשובה.
פסוקים 2-3:
- שלוש שבתות שאול לימד את היהודים שם אודות ישוע, מותו ותקומתו.
- הוא "דרש" לפניהם –המושג המקורי אומר ששאול "הציג את ההיגיון" מאחורי הבשורה בדו שיח איתם.
אז אל תחשבו שהאמונה שלנו זה אגדה או אמונה עיוורת, יש בה היגיון שאפשר להסביר לאנשים.
פסוק 4 –
- כמו ברוב המקרים כאשר מבשרים, חלק מגיבים בחיוב (במקרה הזה מעט יהודים והרבה יוונים) וחלק בשלילה.
פסוק 5 –
- היהודים שהיו מלאי קנאה והתנגדו למסר של שאול לקחו כמה "ערסים" מהשוק שיעוררו בלאגן בקרב האנשים בנוגע לשאול וסילא ושלחו אותם לחפש אותם בבית של גבר בשם יסון, שם חשבו שהם מתאכסנים.
פסוקים 6-7:
אותם אנשים סחבו את יסון ועוד כמה מאמינים אל מול ראשי העיר והאשימו אותם בשני פשעים:
א. יסון "הוא שותף לפשע" כי אירח את האנשים (שאול והצוות) "שהפכו את כל העולם".
ב. הם האשימו את המאמינים בכך שהם יוצאים נגד הקיסר כי הם אומרים שישוע הוא המלך ולא הקיסר.
פסוקים 8-9:
- ההאשמות האלה יצרו בלאגן גדול, אבל ראשי העיר לקחו כסף (מעין ערבות) מיסון והשאר ושיחררו אותם לחופשי.
תחנה שנייה – בראה: פסוקים 10-15
פסוק 10 –
- בגלל כל הבלאגן ,החליטו האחים להבריח אותם בלילה, אז שאול וסילא הלכו לעיר הבאה שנקראת "בראה".
- בראה הייתה מאוד קרובה, רק מספר קילומטרים רחוקה מתסלוניקי.
- כרגיל אצל שאול, הולכים לבשר קודם כל לבתי הכנסת, אל היהודים.
פסוק 11 –
- "קיבלו את הדבר בכל לב" – היו מוכנים יותר, עם "ראש פתוח".
- הם לא רק שמעו מה ששאול וסילא לימדו, אלא בדקו בכתובים שהיו להם שזה באמת נכון.
פסוק 12 – במקרה הזה בבראה הרבה אנשים האמינו, גם יהודים וגם גויים.
פסוקים 13-15:
- תסלוניקי ובראה היו קרובות אחת לשניה, השמועה ששאול וסילא המשיכו ללמד בבראה ושאנשים הגיעו לאמונה הגיע מהר מאוד לתסלוניקי, והיהודים שהתנגדו להם בתסלוניקי הגיעו עד לבראה כדי שוב להסית את האנשים נגדם.
- המאמינים הבינו שהצרות מגיעות, שלחו את שאול לכיוון הים, אך טימותאוס וסילא נשארו שם.
- שאול הגיעו לאתונה ביוון וביקש מהמלווים שלו לשלוח את סילא וטימותאוס אליו כמה שיותר מהר.
תחנה שלישית – אתונה: פסוקים 16-34
פסוק 16 –
- אתונה הייתה כמה מאות שנים לפני כן העיר המרכזית בעולם. היא הייתה מרכז התרבות, פילוסופיה(סוקראטס, אפלטון ואריסטו הפילוסופים המשפיעים בהיסטוריה לימדו שם),הפוליטיקה והמסחר בימי האימפריה היוונית.
- בזמן ששאול הגיע לשם, היא כבר לא הייתה באותו מעמד, היה את רומא שהייתה מרכזית וגם ביוון עצמה העיר קורינתוס הפכה למרכז הכלכלי והפוליטי. רשמית אתונה הייתה תחת רומא אבל ניתנה לה זכות "לשלטון עצמאי".
- יחד עם זאת, אתונה עדיין הייתה העיר הכי גדולה בכל מה שקשור לתרבות דת ופילוסופיה.
היו שם כל כך הרבה דתות ואלילים שיש ציטוט ידוע שמתאר את המצב שם:
"קל יותר למצוא אלוהים באתונה מאשר בני אדם" (כל בניין, כל מטר היה שם אליל/פסל).
- שאול רואה את המציאות הדתית/רוחנית וזה מסעיר אותו – *** דוגמת רחוב החלונות האדומים באמסטרדם.
פסוק 17 –
- מה עושה שאול בינתיים כשהוא מחכה לסילא וטימותיאס? משחק בפלאפון?
הולך לבתי הכנסת ולשוק המרכזי ("אגורה") של העיר ומספר לאנשים על ישוע.
פסוק 18 –
- אסכולה אפיקורסית – טענו שתענוגות הבשר וכיף הם הדבר הכי חשוב בחייו של אדם. האמינו שאלילים קיימים אבל חשבו שאין להם חלק בעולם הארצי של בני האדם וטענו שאין דבר כזה חיים אחרי המוות.
- אסקולה סטואית – יותר לדומה קצת למה שיש היום במזרח. הם האמינו בהגעה לשליטה ומודעות עצמית גבוהה(לא כאב ולא הנראה משפיעים עלייך) והאמינו שכל דבר בעולם הזה הוא "אלוהי", העץ, האוויר וכו'.
- שתי הקבוצות, למרות ששונות מאוד, עמדו כנגד דברי שאול – קצת מזכיר את הפרושים והצדוקים שהתאחדו נגד ישוע.
פסוקים 19-21:
- אותם פילוסופים לקחו את שאול למועצה( מעין בית משפט שנקרא "האריופגוס") כדי להבין טוב יותר מה "הקטע שלו".
- זה היה דבר מאוד מקובל באתונה, פילוסופים, אני רוח ופוליטקאים היו באים לשם כדי לשמוע ולשוחח על הכל, ככה שזה לא לאו דווקא שבאמת התעניינו בבשורה עצמה אלא אולי יותר רצו להגיע לדיונים פילוסופיים כמו שאהבו לעשות.
פסוק 22-23:
- שאול לא פונה אליהם בקשיחות: "עובדי אלילי פאגניים!" אלא דווקא מתאר את האנשים באתונה "כיראי אלוהים", השפה המקורית יותר קרובה ל- מאוד דתיים. כל כך דתיים שאפילו יש להם מזבח לאל בלתי נודע, כזה שלמרות כל האלילים הם אולי לא מודעים אליו.
- הוא משתמש במזבח הזה שהוא ראה עם הכתובת וטוען שהוא מכריז להם אודות אותו "אל שהם לא מכירים".
פסוקים 24-26:
- שאול מציין שאותו אלוהים הוא זה שברא כל דבר בעולם הזה, הוא מקור החיים, הוא לא מוגבל לאיזה מקום מסויים או היכל מסויים והוא לא באמת צריך משהו מאיתנו בני האדם. הוא לא כמו כל האלילים שלהם, הוא עליון לכל ושולט בכל.
- אותו אלוהים יצר מאדם אחד את כל העמים, הוא קובע זמנים, הוא קובע גבולות – הוא שולט בהכל!
פסוקים 27-29:
- הידע שאלוהים יצר אותנו וההתגלות של אלוהים דרך הבריאה אמורים להביא כל אדם לחפש את אלוהים.
- שאול מצטט פה משני שירים יוונים ידועים כדי להמחיש להם את הנקודה שאלוהים הוא הבורא הגדול.
פסוקים 30-31:
- ישנם שתי פרשנויות עיקריות להבין את הפסוק הזה:
א. שאול אומר שאלוהים "עצם את העין" עד עכשיו מכל אלו שהיו חסרי ידע, כלומר לא שפט את עובדי האלילים, אבל עכשיו כשהוא התגלה לגמרי, הוא דורש מכל בני האדם לחזור בתשובה, כי השופט, ישוע, יגיע לשפוט את העולם.
ב. עד עכשיו בגלל האלילות הטיפשית שלהם אלוהים נתן להם לחיות בחטא, בבערות שלהם, אבל עכשיו הוא שלח את ישוע גם עבורם, אז כדאי להם לחזור בתשובה.
- ההוכחה לכך שישוע הוא השופט היא תקומתו מן המתים.
פסוקים 32-34:
כמו בפעמים אחרות, התגובות למסר הבשורה היו שונות.
- עד עכשיו הם עוד איכשהו הקשיבו, אבל ברגע שהוא העלה את עניין תקומתו של ישוע מן המתים מתחיל הליגלוג, זה היה משהו כל כך מנוגד למה שהם האמינו בו.
- חלק מהאנשים אמרו שירצו לשמוע שוב, אבל בתאכלס שאול עזב את אתונה אז לא יצא להם.
- חלק מהאנשים, כולל בחור בשם דיוניסוס ובחורה בשם דמריס האמינו והצטרפו לשאול.
יישום
1.צָעֲקוּ: "הָאֲנָשִׁים שֶׁהָפְכוּ אֶת כָּל הָעוֹלָם בָּאוּ גַּם לְכָאן.." (פסוק 6)
שימו לב מה הכינוי שהדביקו למאמינים: "האנשים שהפכו את כל העולם" – זו חתיכת מחמאה.
האמונה שלנו צריכה להיות משהו אקטיבי, משהו שזז ופועל ולא אמונה שנמצאת "על מצב שקט".
אז אני מאתגר את כולנו לשאול את עצמינו:
איך אנשים רואים את האמונה שלי?
באגרת אל העברים בפרק י"א הנושא המרכזי הוא אמונה. המילה האמונה בהקשר של אנשים מוזכרת של 17 פעם!
ב-13 מתוך 17 הפעמים מתלוות למילה אמונה פעולות אקטיביות:
"הביא, בנה, יצא, התגורר, הקריב, ברך, הסתיר, עזב, עשה, עברו, הכניעו, פעלו, השיגו, כיבו, סגרו, נמלטו."
ביותר מידי פעמים אנחנו מתארים את האמונה שלנו בהרבה מקרים היא פאסיבית, אנחנו מתארים אותה ע"י הדברים שאנחנו לא עושים בתור "מאמינים".
האמונה של האנשים שאני קורא עליהם בתנ"ך הייתה אקטיבית – היו פעולות שהעידו על האמונה שלהם.
אז בואו נבחן את חיינו ונשאל את אלוהים מה עלינו לעשות עם האמונה שלנו?
רק שחס וחלילה לא נחשוב שהמעשים האלה מושיעים או גורמים לאלוהים לאהוב אותנו. הם רק הפרי של ישועתנו .
2.תמיד לבחון ולשאול שאלות.
"יְהוּדֵי בֵּרֵאָה הָיוּ אֲצִילֵי-רוּחַ יוֹתֵר מִן הַיְּהוּדִים שֶׁבְּתֶסָּלוֹנִיקִי וְקִבְּלוּ אֶת הַדָּבָר בְּכָל לֵב כְּשֶׁהֵם בּוֹדְקִים יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ.." (פסוק 11).
אני אומר את זה משתי בחינות:
- שתמיד נבחן את מה שאנחנו מקבלים כדי שלא נסטה מהאמת וניפול בשקר.
- כדי שזו באמת תהיה האמונה "שלנו" ולא אמונה "יד שניה" – של אבא/אבא, מנו, הלמוט וכו'.
3.טיפ לבישור – חפש מקפצה מתאימה!
כששאול מגיע לאתונה ומבשר ליוונים עובדי האלילים הוא לא מתחיל לספר להם על הנבואות המשיחיות בתנ"ך שהתגשמו בישוע וגם לא על ההבטחות שניתנו לאברהם או לדוד המלך – כי לעובדי האלילים האלה אין כל מושג בקשר לתנ"ך.
שאול משתמש כאן בשני עקרונות שאגם אנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לבשר:
- מנצל אירוע/משהו שקורה מהיום יום ומשתמש בזה כדי לפתוח דלת לבישור- המזבח "לאל הלא נדע "שראה.
אצלינו זה יכול להיות למשל-
כששואלים אותנו איך עברה השבת,
זמן החגים,
למה אנחנו בישראל?
תפילה לפני האוכל,
כל אחד יחשוב לעצמו במה הוא יכול להשתמש.
- הוא מצטט מתוך שירים של התרבות היוונית – כלומר דרך העולם שלהם הוא נכנס לבשורה- "בשפה שלהם".
אנחנו צריכים תמיד להשתדל לדבר "בשפה" של האדם האנחנו מדברים איתו.
עם דתי נגיע לישוע דרך התנ"ך והנבואות, אם אתיאיסט אולי נגיע דרך אבולוציה מול בריאה, עם מוסלמי אולי נתחיל עם ישוע כפי שמתואר בקוראן וכו'.