מתי פרק ח' 23-27
ישוע מציג את כוחו של המלך! (ישוע משקיט סערה)
הקטעים המקבילים: מרקוס ד 35-41; לוקס ח 22-25
לאחר שישוע סיים את ההרצאות על המשלים ותיאר עצמו כבעל המלכות, הוא מכין את הקרקע המתאימה כדי להציג לפני תלמידיו את כוחו – את כוחו של המלך!
הבה נקרא את הכתוב בבשורת מתי פרק ח' פסוקים 18, 23-27:
18 כְּשֶׁרָאָה יֵשׁוּעַ הֲמוֹן עַם רַב מִסְּבִיבוֹ צִוָּה לַעֲבֹר אֶל עֵבֶר הַיָּם.
23 הוּא נִכְנַס לַסִּירָה וְתַלְמִידָיו נִכְנְסוּ אַחֲרָיו.
24 וְהִנֵּה סְעָרָה גְּדוֹלָה הִתְחוֹלְלָה בַּיָּם עַד אֲשֶׁר כִּסּוּ הַגַּלִּים אֶת הַסִּירָה, אַךְ הוּא הָיָה יָשֵׁן.
25 נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהֵעִירוּ אוֹתוֹ בְּאָמְרָם: “אֲדוֹנֵנוּ, הַצֵּל אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים!”
26 אָמַר לָהֶם: “לָמָה אַתֶּם פּוֹחֲדִים, קְטַנֵּי אֱמוּנָה?!” הוּא קָם וְגָעַר בָּרוּחוֹת וּבַיָּם וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה.
27 תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: “מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחוֹת וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?”
לאחר שסיים את ההרצאות על המשלים ותיאר עצמו כבעל המלכות, הוא מורה לתלמידיו להכין את הסירה וביחד הם מתחילים לשוט לעבר צידו השני של אגם הכינרת.
בדרך זו ישוע מתנתק מההמון ההולך אחריו והוא נשאר בפרטיות עם תלמידיו הקרובים יותר. לעיני התלמידים הללו ישוע עתיד להציג את כוחו וריבונותו על איתני הטבע!
כשהם באגם התחוללה סערה!
הגלים שוטפים את הסירה וחיי התלמידים בסכנה. הסירה הקטנה מיטלטלת לכל הכיוונים והשהות בה הופך להיות סיוט מפחיד.
התלמידים באופן טבעי וכדייגים מנוסים, עסוקים בפינוי המים שחדרו לסירה וכולם מנסים בכל כוחם לעזור כדי לשרוד את הסערה.
ומי היחיד שאינו מעורב ומנותק מכל האירוע? ישוע!
מה עושה ישוע בשעה שהסערה מאיימת על חיי התלמידים בסירה? ישן!
רבותיי, אין ספק שישוע והתלמידים היו עייפים, אך בסירה כה קטנה המתמודדת עם סערה בים, לשינה של ישוע היתה מטרה מאוד ברורה!
כמו במקרים אחרים, ישוע בחן את אמונתם של התלמידים.
האם ההרצאות והניסים שהם היו חשופים להם בימים האחרונים עזרו להם להפנים את אלוהותו ואת העובדה שלידו לא יאונה להם כל רע?
האם הם מרגישים בטוחים לידו גם אם המים מגיעים עד צוואר?
ובכן, התלמידים אינם מעירים את ישוע מיד אלא רק כאשר הגלים כיסו את הסירה וחייהם נמצאים בסכנה ממשית.
התלמידים יודעים שלישוע יש כוחות על טבעיים ולכן בשלב הקריטי הזה הם פונים להעיר אותו משנתו. ממש לפני שיהיה מאוחר מדי…
מתי מצטט את התלמידים אומרים: "…אדוננו, הצל אותנו, אנחנו טובעים!"
מרקוס מצטט את התלמידים אומרים לישוע לאחר שהעירו אותו:
מרקוס ד' 38: "…רבי, האם לא אכפת לך שאנחנו טובעים?"
התלמידים ציפו מישוע שיעזור להם להיחלץ מסכנת הטביעה. הם ידעו שלישוע כוח רב משלהם. הם ידעו שלהיות לידו זה בטוח יותר, אך אף אחד מהם לא חלם על הדרך שבה ישוע עתיד להציל אותם.
והנה ישוע מתעורר. תגובתו של ישוע הייתה גורמת לכל אחד מאיתנו להישאר עם פה פעור!
ישוע מודע לחלוטין לסערה המאיימת על חיי התלמידים ועונה לתלמידים:
- "…למה אתם פוחדים, קטני אמונה?!…"
ישוע קם, גער ברוחות ובים ונשתררה דממה עמוקה.
- תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: “מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחוֹת וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?”
מיד לאחר שישוע ציווה על הרוחות והים לשקוט, פסקה הסערה והים היה שקט ביותר.
השקטת הסערה הייתה מיידית ולכן לא היה כל ספק שציוויו של ישוע היה הגורם לשינוי!
ישוע הכין באופן מושלם את הרקע והתשתית כדי להציג לעיני תלמידיו את כוחו הריבוני על הטבע.
ישוע הוא מלך, מלך העולם!
ישוע ריבון על איתני הטבע! במילתו הוא משקיטם
הנס הזה מצטרף לרשימה ארוכה של הוכחות על טבעיות שנועדו להוכיח לתלמידיו שהמסר שבפיו אכן אמת.
שימו לב לתגובת התלמידים: למרות שהם ידעו שלישוע כוחות על טבעיים, הם התפלאו שהים והרוחות נשמעים לו.
התלמידים האמינו שישוע חזק וחכם יותר מהם אך הם לא ראו בו מישהו גדול יותר וחזק יותר מהסערה.
התלמידים כמו רבים מאיתנו רואים בישוע "כדור" שמטפל בתופעת הלוואי ולא האחד שמסוגל לפתור את הבעיה מן השורש.
רבותיי – ישוע הוא לא "הכדור" הזמני! ישוע המשיח הוא החיסון!
ישוע מסוגל להסיר כל איום ולא רק לספק מחסה והגנה זמנית! ישוע מסיר את הסערה ולא רק מפנה את המים מהסירה….
ישוע אמר לתלמידים: "…למה אתם פוחדים, קטני אמונה?!…" ישוע אמר את אותם המילים בבשורת מתי פרק ו פסוק 30.
שם ישוע לימד שאבינו שבשמיים אוהב אותנו מאוד. אם אלוהים מספק לציפורים ולפרחים את כל צורכיהם, על אחת כמה וכמה אלוהים דואג לנו ומספק לנו את כל צורכינו.
כל שאלוהים ביקש שם היה – "אתם, בקשו תחילה את מלכותו ואת צדקתו, וכל אלה יתווספו לכם…"
הלקח ברור:
התלמידים יכלו לישון יחד עם ישוע במהלך הסערה ביודעם שכל עוד הם עימו לא יאונה להם כל רע.
המסר נכון גם לנו היום:
כשאנו מאמינים בישוע כאדון ומושיע אישי ומבטאים את אמונתנו בחיי קדושה וטוהר ופועלים בכל תחום בחיינו על פי רצון אלוהים, אנו יכולים להיות בטוחים שאלוהים יספק לנו את כל שאנו זקוקים לו ובכל תחום.
יישום
הסערה בים שהפחידה את התלמידים יכולה להיות משל לכל מיני צרות ומבחנים שבאים על חיינו בהפתעה וגורמים לנו לפחד וחולשה.
פרנסה, איבוד עבודה, מחלה, אובדן, בעיות משפתיות ובנישואין, יש כאלו החוששים כל כך מרווקות ארוכה, לימודים ושאר לחצים.
אדרבה, כשצרות שכאלו באות עלינו, אנו צריכים לוודא שאנו ליד ישוע! התגובה הראשונה צריכה תמיד להיות, האם אני עומד בישוע! אצל ישוע יש תשובה סופית ולא רק כדורי הרגעה..
ליד ישוע כל סערה מתגמדת! לישוע הכוח לבטל כל איום או סכנה המרחפת על חיינו.
כשאנו ליד ישוע, ז"א, חיים ופועלים על פי רצונו, אנו בטוחים שתשובתו של אלוהים תבוא והפעולה בסופו של דבר תביא כבוד לאלוהים. כשאנו עומדים בישוע, כל מלוא כוחו והגנתו נתונים לנו.
איך אלוהים משקיט את הסערות בחיים שלנו?
אלוהים עוזר לנו בדרך ניסית או מכוון אלינו את שאר ילדיו למען יעזרו לנו ויעודדו אותנו בעיצה או בדרכים חומריות.
אלוהים השכין בתוכנו את רוח קודשו שמנחמת, מעודדת ואף מציגה לפני אדון העולם את בקשתנו המיוחדות (אל הרומים ח).
התפקיד שלנו זה לא לחשוב איך אלוהים יעזור, אלא לבטוח ולשקוט שאלוהים ימלא את הבטחתו לילדיו הנאמנים לו.
ישוע לא ערך משאל בין תלמידיו וביקש הצעות לפעולה….
לישוע כבר הייתה תשובה עוד לפני שהם נכנסו לאגם! ישוע הכין את התלמידים לשיעור אודות כוחו הריבוני כמלך! ישוע בחן את אמונתם ומתברר שהם נכשלו! ממש כפי שאנו נכשלים לעיתים קרובות…גם אנו לעיתים חושבים שהצרה שלנו 'גדולה על אלוהים'…
הבה נחזור לרגע לתגובת התלמידים:
- תָּמְהוּ הָאֲנָשִׁים וְאָמְרוּ: “מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחוֹת וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?”
רבותיי, תנו לתלמידים קרדיט קטן. לא היה לאף אחד מהם ספק שאלוהים יכול להשקיט את איתני הטבע המשתוללים. להלן מספר דוגמאות מהכתובים המתארים את ריבונותו של אלוהים על איתני הטבע:
א. תהילים פט 10:
"אתה מושל בגאות הים, בשוא גליו אתה תשבחם…"
ב. תהילים קז 23-30:
"יורדי הים באוניות, עושי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי יהוה, ונפלאותיו במצולה.
ויאמר ויעמד רוח סערה, ותרומם גליו. יעלו שמיים ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג. יחוגו וינועו כשיכור, וכל חכמתם תתבלע. ויצעקו אל יהוה בצר להם, וממצוקותיהם יוציאם. יקם סערה לדממה, ויחשו גליהם. וישמחו כי ישתוקו, וינחם אל מחוז חפצם…"
ג. איוב לח 8-11:
"ויסך בדלתיים ים, בגיחו מרחם יצא. בשומי ענן לבושו, וערפל חתולתו. ואשבור עליו חוקי, ואשים בריח ודלתיים. ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף, ופה ישית בגאון גליך."
ד. תהילים כט 3-4:
"קול יהוה על המים אל הכבוד הרעים, יהוה על מים רבים. קול יהוה בכוח, קול יהוה בהדר."
ה. תהילים סה 6-8:
פסוק 8: "…משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים…"
ו. תהילים ח:
כל הפרק מציין את הגדולה והכוח שאלוהים הפקיד ביד האדם. האדם הפסיד כה רבות מכוחו בגלל החטא שהרס שהביא עליו מוות רוחני וכליון פיזי. החטא הרס את ההתחברות של האדם עם אלוהים. לו היה האדם נשאר במצבו הראשוני הטהור, הרי שחלק ניכר מכוחותיו האדירים של ישוע המשיח היו נתונים בידי כל אדם!
התנ"ך אינו מציין כל פעולה על טבעית שאדם וחווה היו מעורבים בהם. אך כשהם במצב מושלם וללא חטא, הם מלאים יראת יהוה וכל אשר הם מבקשים מאלוהים, נעשה! ממש כמו שישוע ביקש מאביו וכך היה.
אם התנ"ך מלא בתיאורים המתארים את אלוהים כיחיד השולט על איתני הטבע, אז מדוע התלמידים כשלו להבין זאת מיד?
התלמידים הבינו שישוע שונה! אך אלוהותו לא הופנמה לחייהם!
הבעיה שלהם הייתה להפנים את העובדה שאלוהי הבריאה שברא את כל היקום ושולט על כל מהלך בעולם, בא בדמות אדם ובחר לישון בסירה שלהם הצנועה!
אל תחשבו שהתלמידים שונים מאיתנו!
גם אנו יודעים היטב ומאמינים שישוע הוא אלוהים וכאשר אנו במרכז הצרה, אנו מלאים בפחד, מועקה, בכי, חוסר ביטחון, ממש כמו התלמידים קטני האמונה.
ישוע עשה את הנס לעיני תלמידיו והלקח שהם למדו הופנם מאוחר יותר בחייהם, לאחר שרוח הקודש שכן בהם. רוח הקודש הזכיר להם את שהם ראו, שמעו וחוו וכך הם יכלו להינחם להתעודד במצבים קשים שנקלעו לתוכם ולנחם אחרים מתוך ניסיונם האישי (בשורת יוחנן יד-טז).
ס י כ ו ם :
א. כל איתני הטבע הגורמים לנו לרעוד, לבכות, להתייאש ולפחד אינם גורמים לישוע אפילו להתעורר משינה ערבה! ישוע ריבון על כל איתני ואיומי הטבע. הביטחון שלנו הוא באלוהים חי ולא בפסל.
ב. כשאנו שייכים לישוע המשיח באמונה וחיים על פי רצונו, אנו בטוחים שאלוהים מספק לנו את כל הדרוש לנו בכל תחום, עד הפרט האחרון.
ג. התלמידים של ישוע לא הפנימו אמת כה רבה וחשובה מכיוון שרוח הקודש עדיין לא שכנה בהם. אלוהים העניק לנו את רוח קודשו וכל זאת כדי שנבין ונפנים את האמת אודותיו.
למאמינים בישוע אין סיבה לא להפנים אמת כשהם שומעים או רואים אותה…
ומה איתך כעת, ידידי הקורא את השורות הללו?
האם אתה בשלב של מילוי מסד הנתונים או בשלב ההפנמה?
לוקס ח 22-25:
22 בְּאַחַד הַיָּמִים יָרַד לְסִירָה יַחַד עִם תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: “בּוֹאוּ נַעֲבֹר לְצִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאֲגָם.” אָז הִפְלִיגוּ מִשָּׁם.
23 כַּאֲשֶׁר שָׁטוּ הוּא נִרְדַּם, וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה יָרְדָה עַל הָאֲגָם וְהַסִּירָה נִתְמַלְּאָה מַיִם עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁהָיוּ בְּסַכָּנָה.
24 הֵם נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְהֵעִירוּהוּ בְּאָמְרָם, “אֲדוֹנֵנוּ, אֲדוֹנֵנוּ, אֲנַחְנוּ טוֹבְעִים!” הוּא הִתְעוֹרֵר וְגָעַר בָּרוּחַ וּבַגַּלִּים הַזּוֹעֲפִים. הַלָּלוּ שָׁכְכוּ וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה.
25 שָׁאַל אוֹתָם: “אֵיפֹה אֱמוּנַתְכֶם?”
בִּהְיוֹתָם אֲחוּזֵי יִרְאָה וּפְלִיאָה אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “וּבְכֵן מִי הוּא זֶה אֲשֶׁר מְצַוֶּה עַל הָרוּחַ וְעַל הַמַּיִם וְהֵם נִשְׁמָעִים לוֹ!”
מרקוס ד 35-41:
35 בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, לְעֵת עֶרֶב, אָמַר לָהֶם: “בּוֹאוּ נַעֲבֹר לַצַּד הַשֵּׁנִי.
36 הֵם עָזְבוּ אֶת הֶהָמוֹן וְלָקְחוּ אֶת יֵשׁוּעַ בַּסִּירָה אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהּ. גַּם סִירוֹת אֲחֵרוֹת הָיוּ אִתּוֹ.
37 וְהִנֵּה הִתְחוֹלְלָה רוּחַ־סְעָרָה גְּדוֹלָה וְהַגַּלִּים שָׁטְפוּ אֶת הַסִּירָה עַד שֶׁנִּתְמַלְּאָה.
38 אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה יֵשׁוּעַ יָשֵׁן עַל כַּר בְּיַרְכְּתֵי הַסִּירָה. הֵעִירוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: “רַבִּי, הַאִם לֹא אִכְפַּת לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ טוֹבְעִים?”
39 הוּא הִתְעוֹרֵר, גָּעַר בָּרוּחַ וְאָמַר אֶל הַיָּם: “דֹּם! הֵרָגַע!” אָז פָּסְקָה הָרוּחַ וְנִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה עֲמֻקָּה.
40 אָמַר לָהֶם: “מַדּוּעַ אַתֶּם פּוֹחֲדִים כָּל כָּךְ? אֵיךְ זֶה שֶׁאֵין לָכֶם אֱמוּנָה?”
41 הֵם יָרְאוּ יִרְאָה גְּדוֹלָה וְאָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: “אִם כֵּן מִי הוּא זֶה שֶׁגַּם הָרוּחַ וְהַיָּם נִשְׁמָעִים לוֹ?”