נישואין וגירושין לאור הכתובים

נישואין וגירושין לאור הכתוב בכתבי הקודש

הבשורה על פי מתי פרק ה' פסוקים 31-32.

(מתי י"ט 3-12, מרקוס י' 2-12, ט"ז 18, ראשונה לקורינתים ז' 10-16)

מול ים כינרת ישוע המשיח יושב עם תלמידיו וקהל נוסף מצטופף לידו. ישוע מלמד את התנאים והתכונות הנדרשים מבני האדם המבקשים להיות אזרחי מלכותו של ישוע.

האדון ישוע פותח בסדרת פסוקי ה-'אשרי' (פסוקים 3-12) וכבר בפתיח מבהיר שאלוהים דורש את האמונה שבלב, את השינוי הפנימי שחל באדם המקדיש את כל כולו לשירות אלוהים. השינוי הפנימי הינו המניע לכל מעשינו.

אלו שנתנו לאלוהים את כיסא הכבוד בליבם נקראים ילדי אלוהים והם "המלח והאור" בארץ.

האדון ישוע ממשיך ומלמד את דעת אלוהים בכל הנוגע לשלמות הנישואין. כך ילדי אלוהים צריכים להתייחס לברית הנישואין.

הבה נקרא את פסוקים 31-32:

31. "נאמר, 'איש כי ישלח את אשתו ייתן לה ספר כריתות.'
32. ואני אומר לכם: כל המגרש את אשתו חוץ מאשר על דבר זנות, עושה אותה לנואפת. והלוקח את הגרושה לאישה, נואף הוא."

ישוע מציין את רמת המוסר וסגנון החיים הנדרשים בממלכתו. לאור דבריו של ישוע אנו למדים שהגירושין אינם דבר רצוי בעיני אלוהים (מרקוס י' 9: "לפיכך מה שחיבר אלוהים אל יפריד אדם").

המקרה היחידי בו בן זוג יוכל להתגרש חייב להתבסס על אשמת ניאוף – זנות, ז"א רק אם בן הזוג השני קיים יחסי מין עם גורם שלישי. (ישוע אינו מציין כי חובה להתגרש אלא רק את הבסיס הבלעדי שעליו ניתן לגרש).

כדי להבין היטב את מהות הנישואין, את חשיבות שלמות התא המשפחתי ואת הרקע החברתי בו ישוע לימד, כדאי לחזור לספר בראשית ולשלבים בהם נתן אלוהים את התורה לבני ישראל.

לאחר מכן נדון על האפשרויות לגירושין לאור דבר אלוהים. אנו נלמד את הנושא לעומק לאור הכתוב בבשורת מתי י"ט ששם ישוע מרחיב בנושא.

היכן הכל התחיל?

בראשית ב' 24: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

בפסוק הזה דבר אלוהים מתאר את תהליך הקמתו ומסגרתו של התא המשפחתי.

א. התא המשפחתי האחד מורכב מגבר ואישה.

ב. איש עוזב את אביו ואימו ומתחבר לאישתו.

ג. הקשר של הגבר אל אישתו זה כדבק – בשר אחד, יחידה אחת.

[הגבר והאישה שבאים בברית הנישואין נחשבים לבשר אחד. לאור הדוגמאות בכתובים אני מבין שהנישואין מושלמים לא רק בהכרזה פומבית של הזוג על נישואיהם אלא גם בעובדה שהם חתמו את אחדותם במגע מיני מלא לאחר הכרזתם כבעל ואישה. (דברים כ"ב 28-29 – ההתחברות המינית קבעה קשר נצחי).]

מה היחס שאלוהים דורש מבני זוג שיעניקו זה לזה? במילים אחרות: מה איכות הדבק ומהות הקשר המכונה "בשר אחד" בפי אלוהים?

הבה נקרא מספר הנביא מלאכי פרק ב' 13-16:

13. "וזאת שנית תעשו: כסות דמעה את מזבח יהוה, בכי ואנקה. מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם.
14. ואמרתם על מה?, על כי יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך.
15. ולא אחד עשה ושאר רוח לו, ומה האחד מבקש? זרע אלוהים. ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגוד.
16. כי שנא שלח אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על לבושו, אמר יהוה צבאות. ונשמרתם ברוחכם ולא תבגודו."

אלוהים מסביר מדוע אינו עונה לבקשות עם ישראל לעזרה.

אלוהים כועס כל כך מכיוון שאנשים רבים בעם ישראל בגדו באשת נעוריהם. בכיין של הנשים הנבגדות וזעקות הכאב והשבר כה רב עד כי כל המזבח מכוסה בדמעות.

אלוהים אומר באופן ציורי: 'המזבח כל כך מלא בדמעות של כאב וצער עד כי אינני יכול להגיע לזבח ולקבלו מכם', ז"א לענות לבקשותיכם.

אלוהים מצפה לנאמנות מוחלטת בין הגבר לאישתו כדי שאשת נעוריו, ז"א, האישה הראשונה בחיי הגבר תהיה גם האישה שעימה הוא יבלה את כל חייו. אלוהים מצפה מהגבר (וכמובן גם מאישתו) שיחסיהם יהיו יחס של חברות קרובה ביותר ויחס של בעלי ברית. הרי אלוהים היה עד בטקס הנישואין שלהם שבו הבטיחו אהבה, נאמנות ומחויבות זה לזו.

המילים הללו (חברות ובעלי ברית) כוללות בתוכן את הרגש אשר הביא לנישואין והחיבור ביניהם. חברות קרובה ונצחית המתוארת כברית לחיים יכולה להיעשות כשהיא בנויה על אהבה וקשר רגשי בין השניים. (ראה אל האפסים ה' 21-33, ראשונה לפטרוס ג' 1-7).

אלוהים רואה באישה הראשונה גם את האחרונה (עד כי מוות יפריד – מתי י"ט 6, ראשונה לקורינתים ז' 39 וראה את הדוגמא מספר הושע). אלוהים רואה בגירושין מעשה של בגידה והפרת ברית, דבר שאסור בתכלית.

לאיזו מטרה אלוהים ייסד את מוסד הנישואין?

המטרה שלשמה אלוהים ייסד את מוסד הנישואין היא שמתוך הברית הזו בני הזוג יניבו – 'זרע אלוהים'. (ישעיה ס"א 9, ס"ה 23). הכוונה לילדים שיכירו את אלוהים באופן אישי וישרתו אותו בקדושה וטוהר. דור שימשיך לעשות את רצון אלוהים בעולם וכך ברכת אלוהים מובטחת לו ולילדיו אחריו. השטן עושה כל שביכולתו להרוס את התא המשפחתי וכך את 'זרע אלוהים'.

הקמת 'זרע אלוהים' זו ברכה גדולה ואלוהים לימד אותנו איך להקים דור שכזה.

1. אלוהים חינך את בני ישראל להתחתן רק עם בני אמונתם (במדבר כ"ה, ספר עזרא י'),
2. יחס קרוב, רגשי, אינטימי ומחייב מאוד בין בעל לאישתו. אהבה – חברות ויחסי ברית (אל האפסים ה' 21-33, ראשונה לפטרוס ג' 1-7).
3. חיי משפחה המבוססים על עקרונות הכתובים בכתבי הקודש.

ילדים הגדלים להורים המקודשים לישוע, מאוהבים ומחויבים זה לזה, הריהם גדלים בחממה.

חממה שכזו מעניקה להם יציבות נפשית ורוחנית ומלמדת אותם להקים תא משפחתי יציב ובריא.

אם יעשו כך, גם ילדיהם יזכו להיקרא 'זרע אלוהים' ויתברכו בברכות הנפלאות של המושיע.

המצב המשפחתי בארץ ובעולם וגם לעיתים בקהילות מוכיח, שהורים רבים אינם פועלים על פי הנחיית אלוהים.

גם בקהילות המשיחיות ישנן משפחות שלא משקיעות מספיק זמן איכותי עם אלוהים ועם בני המשפחה. מסיבה זו התוצאות אינן מעודדות. כשההורים אינם בונים את הזוגיות על אמונה בישוע, אהבה, חברות ובני ברית, הרי שילדיהם לא יזכו לדוגמא טובה שעליהם ללמוד וליישם מאוחר יותר כשהם יינשאו ויקימו משפחות.

הנביא מדגיש את החשיבות של שמירת ברית הנישואים באומרו פעמיים: "ונשמרתם ברוחכם…" הכוונה היא שבגידה בברית הנישואין יש בה סכנה לנפש ויש להימנע מכך בכל דרך.

דברי הנביא "ונשמרתם ברוחכם…" גם מלמדים אותנו שבגידה מתחילה במחשבה ובפנימיותו של בן הזוג. לפיכך עלינו לבחון את מחשבותינו ולבקש את כוחו וחסדו של אלוהים כדי לשמור על מוח ולב נקיים כלפי בן הזוג. איוב שהואשם על ידי רעיו כאילו הרעה שבאה עליו נבעה מחטאים שעשה, תיאר את תומתו בכל הנוגע לקדושת נישואיו בפרק ל"א פסוקים 1-12:

"ברית כרתי לעיני, ומה אתבונן על בתולה. ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים. הלא איד לעוול, ונכר לפועלי אוון. הלא הוא יראה דרכי, וכל צעדי יספור. אם הלכתי עם שווא ותחש על מרמה רגלי. ישקלני במאזני צדק, וידע אלוה תומתי. אם תטה אשורי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי, ובכפי דבק מאום. אזרעה ואחר יאכל, וצאצאי ישורשו. אם נפתה לבי על אישה, ועל פתח רעי ארבתי. תטחן לאחר אשתי, ועליה יכרעון אחרין. כי הוא זימה והיא עוון פלילים. כי אש היא עד אבדון תאכל, ובכל תבואתי תשרש."

דברי הנביא מלאכי ברורים:

• אלוהים שונא גירושין!

 

• אלוהים דורש מהבעל לאהוב את אשתו ולראות בה בת ברית!

 

• אלוהים רואה את הגבר המגרש את אישתו כאחד המתכסה ברשע. (אנו צריכים להבין זאת עבור הבעל ואשתו כאחד!)

לעיתים קרובות אני נשאל (במיוחד כשאני מלמד את הנושא הזה):

מדוע התנ"ך לא מציין במפורש שאסור להתחתן עם יותר מאישה אחת?

ובכן, התנ"ך מלמד את העיקרון הזה לאורך פסוקים רבים.

א. בראשית ב' 24: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באישתו והיו לבשר אחד".

הפסוק מגדיר ששלמות משפחתית אחת מורכבת מגבר אחד ואישה אחת. לא לחינם התנ"ך מכנה את האישה השניה – צרה. ראה ספר שמואל א' פרק א'.

ב. שמות כ' 14: "לא תנאף" (כחלק מעשרת הדברות – ז"א, תיאור אופיו הטהור והקדוש של אלוהים. איסור על קיום יחסי מין עם בן זוג מחוץ לנישואין). עבירה המתחילה כבר במחשבה כאשר הבעל חושב על אישה אחרת מחשבות מיניות אסורות.

ג. דברים כ"ב 13 – פרק כ"ד: איסור על יחסי אישות מחוץ לנישואין. איסור שהעונש עליו – מוות בסקילה. כמו כן מלאכי ב' 15 – "…ובאשת נעוריך אל יבגוד…"

ד. ספר הושע: אלוהים משתמש בהושע כדי ללמד את עם ישראל החוטא אודות נאמנותו לברית ביניהם. הושע נדרש לקחת לו זונה לאישה  ולהישאר נאמן לה גם כשהיא פועלת בדרך בזויה ובוגדנית.

פסוקים אלו מלמדים את העיקרון החשוב אך גם פשוט: אלוהים מצפה שגבר יתחתן עם אישה אחת בלבד. (ההפך נכון באותה מידה).

**בספר דברים כ"א 15 משה נותן הנחיות לבעלים איך לנהוג כלפי בניהם שנולדו משני נשים. הקטע אינו מלמד או מעודד את בני ישראל להרבות  נשים אלא מעניק הדרכה להתנהגות נכונה כלפי הילדים וזאת כאשר אבותיהם בחרו לחקות את דרכי הגויים והרבו להם נשים.

הוספת ההנחיות הללו נבעה מן הצורך לווסת חברה הפועלת בדרך שגויה ולהבטיח חוקים שיגנו על החלשים שבחברה.

כאמור, אין ולא היה בחוקים אלו להעניק גושפנקא למעשיהם הפסולים של האבות.

וממי נלמד דוגמא לאחדות, שלמות, נאמנות ומחויבות?

כמו בתחומים רבים, גם בתחום של 'אחדות', 'נאמנות', 'אהבה' 'וכבוד', אלוהים מצפה מאיתנו שניקח דוגמא ממנו. קרי, ביחס של ההוויות בשלמות האלוהית והיחס של אלוהים כלפי עם ישראל.

א. השלמות האלוהית האחת בנויה משלוש הוויות: אלוהים האב, אלוהים הבן ואלוהים רוח הקודש. האחדות האלוהית אינה ניתנת לפירוק. האחדות הזו מחוזקת בהבנה אחידה, מטרה אחת ואהבה הדדית. האחדות הזו לא תשתנה לעולם. ישעיה מ"ח 16, ס"א 1, יוחנן י"ז.

ב. אלוהים בחר את עם ישראל מכל העמים והחלטה זו לא משתנית גם לאור כל הנסיבות והבגידה הרוחנית של עם ישראל. אלוהים אינו עתיד "להתחתן" עם עם אחר… (ספר הושע, איגרת אל הרומים י"א 29, ירמיה ל"א 35-37).

הנה לנו דוגמא לאחדות מושלמת הפועלת בהרמוניה ובתיאום שאין להפרידו. על פי הדוגמא הזו אלוהים מצפה מאתנו הבעלים והנשים לשמור על התא המשפחתי ושלמותו. (בראשית א' 26: …צלמנו וכדמותנו… ראה גם אל האפסים ה', ראשונה לקורינתים י"ג  וראשונה לפטרוס ג' 1-7.)

סיכום ביניים:

א. אלוהים קבע שבעל ואישה הם בשר אחד. בראשית ב' 24.

ב. אלוהים לימד את בני ישראל להינשא לבני אמונתם כדי לא להרוס את קשרם ונאמנותם לאלוהים. דברים כ"ד – כ"ה. ראה גם עזרא י'.

ג. אלוהים דורש מהגבר לנהוג באישתו כחברה ובעלת ברית. מכך נובע שהכניסה לנישואין חייבת לכלול רגש אהבה שבעזרתו ניתן לפתח חברות אינטימית ומתמשכת. נישואין שכאלו מבטיחים הקמת דור מבורך הנקרא 'זרע אלוהים'. מלאכי ב'

ד. אלוהים שונא גירושין! עלינו לפעול בכל דרך בקדושה וטוהר כדי לא להגיע למצבים שכאלו. אלוהים שונא גירושין.

בעוד אני חוזר על המשפט 'אלוהים שונא גירושין', כולנו נזכרים בפסוקים שבהם משה רבנו פירט לפני עם ישראל במסגרת התורה את התנאים המאפשרים פירוק תא משפחתי. (דברים כ"ד).

אם כן, איך אלוהים השונא כל כך את הגירושין, מאפשר למשה רבנו לכתוב הנחיות לגירושין?

את התשובה לשאלה זו אנו נלמד דרך תשובתו של ישוע המשיח לפרושים כפי שכתוב בבשורת מתי פרק י"ט 3-12.

3. "ניגשו אליו כמה פרושים לנסות אותו ואמרו: "האם מותר לאיש לגרש את אישתו על כל דבר?"
4. השיב להם ואמר: "האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית
5. וגם אמר, 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד'?
6. אין הם עוד שניים אלא בשר אחד. לכן כל מה שחיבר האלוהים אל יפריד האדם."
7. "אם כן למה ציווה משה לתת לה ספר כריתות ולשלחה?" שאלו אותו.
8. השיב להם: "בגלל קושי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך.
9. ואני אומר לכם, המגרש את אישתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא."
10. אמרו לו התלמידים: "אם כך הוא דין האיש והאישה לא כדאי להתחתן."
11. אמר להם: "לא הכל מבינים את הדבר הזה, רק אלה שניתן להם.

יש סריסים שנולדו כך מבטן אימם, יש סריסים שנעשו סריסים על ידי בני אדם, יש סריסים אשר עשו עצמם לסריסים למען מלכות שמים. מי שביכולתו לקבל, שיקבל."

בתקופה המדוברת, העשור הרביעי של המאה הראשונה, כשישוע המשיח התהלך בתוך עמו, היה מקובל על כל הפרשנים בארץ שגירושין אינם דבר יפה שראוי לשאוף אליו אבל בהחלט אינו מחסום או דבר שאינו אפשרי.

כל המפרשים הסכימו שגירושים אפשריים אך היו חלוקים בדעותיהם לגבי דרגת הקושי או הקלות שבה ניתן להתגרש.

מכיוון שהנושא היה נתון במחלוקת, הפרושים הציגו את השאלה לישוע וזאת בתקווה שייכשל בלשונו, ידבר רעה נגד תורת משה ויביא על עצמו את זעם חלק מהעם וכמובן יסתכסך עם שאר הרבנים.

שאלתם של הפרושים מאוד ברורה: "האם מותר לאיש לגרש את אישתו על כל דבר?"

ז"א, האם גבר יכול לגרש את אישתו ולפרק את התא המשפחתי מכל סיבה שנראית לו? ואין משנה באיזה נושא…

תשובתו של ישוע הייתה מאוד ברורה.

ישוע ציטט מבראשית ב' 24 וקבע שבעל ואישתו הינם שלמות אחת ואת מה שאלוהים חיבר אסור לבני אדם לפרק.

דבריו של ישוע מאוד החלטיים: פעולת הבריאה של אלוהים מבראשית לא כללה – גירושין. התוכנית המקורית לא כוללת הוראות לפירוק התא המשפחתי.

לאור זאת שאלו הפרושים שאלה מתבקשת:

7. "אם כן למה ציווה משה לתת לה ספר כריתות ולשלחה?"

הפרושים התייחסו לכתוב בספר דברים פרק כ"ד שם משה רבנו נותן הנחיות בנוגע לגירושין.

ישוע ענה להם ונתן את הסיבה שלשמה משה התיר את הגירושין.

8. השיב להם: "בגלל קושי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך.
9. ואני אומר לכם, המגרש את אישתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא."

ובכן, למה הכוונה במילים 'קשי לבבכם'?

מתברר שבני ישראל ידעו מה אלוהים רוצה אך העדיפו לחקות את הזוגיות וקשר הנישואין כפי שראו אצל עמי הגויים ולא מאלוהים. (ויקרא י"ח 3-5, 24, 27-30). בני ישראל התגרשו והתייחסו לנשותיהם בדרך בזויה, לעיתים כאל סחורה.

במקום לבקש את חסד ה' וכוחו בעת משברים, מחלות וקשיים, דחפי החטא, עקרות, שמירה על ברית הנישואין וכו', בחר עם ישראל לחקות את הגויים ואימץ אמות מידה פסולות ואסורות.

מכיוון שמשפחות רבות נהרסו וחטאים רבים איימו לטמא את העם, איפשר אלוהים למשה רבנו לתת לעם ישראל הנחיות שנועדו לווסת חברה "הבועטת" בחוקי יהוה. ז"א, הענקת חוקים המגנים על החוליה החלשה בחברה – האישה והילדים.

ישוע אמר: (מתי י"ט 8) "…בגלל קשי לבבכם התיר לכם משה לשלח את נשיכם, אך מראשית לא היה כך.". (ז"א, אלוהים התיר את הגירושין בתנאים מסוימים כמו שהתיר לבני ישראל לבחור מלך בשר ודם. גם זאת בגלל קושי לבבם ורצונם לחקות את הגויים ולא בגלל שכך רצה.) [דברים כח 36, שמואל-א ח')

הבה נלמד את דברי משה בספר דברים כ"ד 1-4:

א. "כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.

ב. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה, וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר.

ג. וּשְׂנֵאָה הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ; אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר-לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

ד.  לא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה; וְלא תַחֲטִיא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלוֹהֶיךָ נותֵן לְךָ נַחֲלָה."

משה מתאר מצבים מחיי המשפחה ומעניק תשובות לאותם מצבים.

א. הקטע הנוכחי מתמקד על ההגבלה והאזהרה מגירושין חפוזים.

בעל, חשוב היטב לפני שתגרש את אשתך. במידה והיא תתחתן לאדם אחר ותתגרש ממנו או אם בעלה השני ימות, לעולם לא תוכל לשאתה שוב. היא אסורה לך.

אם תרצה לשאתה שוב, הרי תוכיח שהתגרשת ללא סיבה מספקת, ובגלל טעותך הבאת חטא ניאוף על הארץ. ז"א, הבאת לכך שאשתך נישאה לאדם אחר וקיימה עימו יחסי מין.

העיקר שבהנחיה הזו היא:

אנא עשו הכל כדי לשמור על שלמות הנישואין. לגירושין יש מחיר יקר ותוצאות הרסניות.

ב.  משה רבנו מתאר מצב שבו בעל מצא באישתו 'ערוות דבר' ולפיכך החליט לגרשה.

למה התכוון משה רבנו במילים "ערוות דבר"?

המילה 'ערווה' מציינת דבר שקשור לערום (ראה נוח בבראשית ט' 22, ויקרא י"ח, כ', יחזקאל ט"ז) אך גם לדבר מאוס מאוד (דברים כ"ג 15).

מכיוון שהשם ערווה הוא מן השורש ע.ר.ה, שמשמעו 'גילה', הרי שמשמעות הדבר היא: דבר שלא ראוי שיהיה גלוי. או דבר שגילויו מביא בושה.

ככל הנראה משה מתייחס למקרה שבו הבעל אינו יכול להתמודד עם מקרה שקרה לאשתו לפני הנישואין או אחרי הנישואין שאינו בהכרח באשמתה (אונס), עקרות, או להתנהגות אופי בלתי נסבלת. (דברים כ"ב). (* ראוי לציין: אין מדובר על מקרה שבו האישה נואפת או עוסקת בזנות שהרי על עבירה שכזו היו מוציאים להורג – ראה דברים כ"ב, כ"ג).

אלוהים הרשה למשה לאפשר גירושין במקרים מסוימים וזאת כדי להגן ברוב המקרים על האישה הנשואה לבעל שהוא: חסר אמונה או חסר יכולת, הנכשל לבקש עזרה מאלוהים והמתייחס לאישתו כאל סחורה, המתנקם בה ומאמלל את חייה ללא סיבה.

כתב הכריתות (גט) כמוהו כאישור בידי האישה שלא חטאה בניאוף או עסקה בזנות, וכך היא יכולה להתחיל חיים חדשים מבלי להיות נחשדת כנואפת או עם אות קלון.

למרות שהלימוד הנוכחי נשמע יחסית ברור וקל להבנה, מתברר שדורות רבים של פרשנים פרשו ולימדו את הפסוקים הללו בטעות. חלקם בתמימות אך אני מאמין שרובם מתוך רצון לספק את גאוותם הגברית ולהבטיח את שליטתם בכוח הזרוע והסמכות אך לא בכוח רוח אלוהים, מתוך תאוות הבשר ולא מתוך אמונה טהורה.

הטעות הזו הביאה לפירוד רב של משפחות והרס דורות רבים של ילדים.

בתקופה בה האדון ישוע התהלך בתוך עמו, לפני שעלה על הצלב, כבר היו פרשנויות שונות ומגוונות לגבי האיסורים, הגבלות ואישורים לגירושין. המפורסמים שבמפרשים השתייכו לבית הילל ולבית שמאי.

בית שמאי הידוע כמחמיר קבע ש"ערוות דבר" מוגבל לעניין מיני ובכך צמצם את הגירושים ומנע 'גירושים חפוזים'.

לעומת זאת, בית הילל (שזכה לרוב) נתן פרשנות מקלה יותר. "ערוות דבר" מתייחס לכל דבר שיש בו פסול רב ולראיה, בעל יכול לגרש את  אישתו גם אם שרפה את התבשיל…

רבי עקיבא, כמאה שנים לאחר צליבתו ותקומתו של ישוע אף לימד שבעל יכול לגרש את אישתו אם מצא אישה יפה ממנה…

לעומת שאר הפרשנים ישוע אומר בנחרצות ובסמכות:

9. ואני אומר לכם, המגרש את אישתו שלא על דבר זנות ונושא אחרת נואף הוא."

ישוע מבהיר שניאוף וזנות, הינם מעשים הנחשבים למפרי ברית ומהווים עילה לגירושין (ראה ירמיה ג').

האדון ישוע מבהיר: אין מקום לגירושין שלא על דבר ניאוף או זנות. גבר המגרש את אישתו ולא על דבר ניאוף או זנות הריהו טועה. (ניאוף וזנות  מתייחסים לקיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואין או לסטייה מינית). במידה וגבר יגרש את אישתו ללא סיבה מספקת ויינשא לאחרת, הוא יואשם בעיני אלוהים בניאוף. ז"א, שאלוהים לא הסכים ולא אישר את גירושיו ולפיכך כמוהו כגבר המקיים יחסי מין עם אישה אחרת שאינה אישתו בעודו עדיין נשוי.

בעת מחלוקת קשה מאוד, יש מקום לפירוד זמני וקצר כדי להתפלל ולבקש תשובה מאלוהים. יש מקום גם לייעוץ נישואין מחברים מאמינים, אך אין מקום לגירושין ללא עילת ניאוף.

לקהילה יש תפקיד חשוב בהתערבות במצב שכזה. (אנו נרחיב בשיעור הבא מתוך ראשונה לקורינתים פרק ז').

רבותיי, ישוע אינו אומר שגבר חייב להתגרש מאישתו אם היא זנתה או נאפה. חסד ורחמים יהיו תמיד לפני צדק. גם בתחום זה עלינו ללמוד מאלוהים. (ההערה נכונה עבור גברים ונשים כאחד)

לדוגמא: בספר הושע אלוהים ציווה על הושע להתחתן עם גומר הזונה. גם לאחר שהתחתן עימה, עזבה גומר את ביתה והמשיכה לעסוק בזנות ברחובות. במקום לקבוע את דינה למוות ולאפשר להושע לסלקה מחייו, אלוהים ציווה על הושע לחפשה ולהחזירה לביתו. כל זאת בעוד גומר מנצלת כל הזדמנות לזנות.

דרך חייו של הושע אלוהים לימד אותו ואותנו את גודל אהבתו אלינו ומחויבותו לבריתו עם ילדיו.

אלוהים אמר שגומר הינה דוגמא לעם ישראל הזונה אחר אלילים אחרים. למרות זנותה הרוחנית של ישראל, אלוהים לא משמיד את העם או מפר את בריתו עם ישראל. אלוהים מוכיח את אהבתו וחסדו בסליחה שלא תתואר ומבקש את קרבת עם ישראל שוב ושוב.

אלוהים מצפה מאתנו שנשאף להידמות לו בכל הקשור לסליחה, רחמים וחסד ולכן מצפה מאתנו לעשות הכל כדי לשמור על התא המשפחתי. אלוהים יענה לתחינותינו ויעזור לנו לפתור כל מכשלה – כאשר נפנה אליו באמונה ובלב שבור. בקהילה יש חברים שאיתם אפשר לדבר, ללמוד ולהתעודד. אלוהים מצפה מאתנו להשתמש בכלים הללו שהוא מעמיד לרשותנו. כל זאת למען נחיה בעדות קדושה וטהורה למען כבוד ותפארת שמו (ראשונה לקורינתים י' 30-31). במקום שיש סליחה אמיתית, יהיה גם ריפוי.

הפרושים שבאו אל ישוע כדי להכשילו הבינו כי הפסידו במערכה. ישוע לא פסל את משה רבנו אלא הוכיח אותם על כך ש:

1. שלא הבינו נכונה את התורה
2. על קושי לבבם.

בשלב זה האדון ישוע נשאר עם תלמידיו בלבד (ראה בשורת מרקוס פרק י' 10). כשישוע עם תלמידיו הם שאלו אותו:

10. אמרו לו התלמידים: "אם כך הוא דין האיש והאישה לא כדאי להתחתן."

גם תלמידי ישוע למדו שנישואים הינם קשר שניתן להפסיק בקלות יחסית. תגובתם הוכיחה שהגישה שלהם לנישואין הייתה מאוד אנוכית. בעבורם נישואים היו כלי של סיפוק יצרים, הבאת ילדים וכאשר אינם מעונינים יותר באישה, תמיד יש מוצא שדרכו יהיה אפשר להחליף את האישה כאילו הייתה כלי.

נישואין זה לא אספירין לטפל בכאב ראש רגעי! זו ברית של מחויבות הדדית, הקרבה ואהבה. זהו קשר אחדות עד שהמוות מפריד אותו.

התנ"ך מציין את הנישואין ואת האישה ברמה הגבוהה ביותר.

נישואין עם האישה הנכונה זו ברכה גדולה – ראה משלי ה' 18-19, י"ח 22, י"ט 14, ל"א, תהילים קכ"ז. (הדבר נכון גם כלפי הגבר).

לאור המחויבות הנדרשת בנישואים, אמרו התלמידים – עדיף להישאר רווק!

ישוע ענה לתלמידיו:

11. אמר להם: "לא הכל מבינים את הדבר הזה, רק אלה שניתן להם. יש סריסים שנולדו כך מבטן אימם, יש סריסים שנעשו סריסים על ידי בני אדם, יש סריסים אשר עשו עצמם לסריסים למען מלכות שמים. מי שביכולתו לקבל, שיקבל."

ובכן, גם להישאר רווק זה לא הפתרון לכל אחד.

גם לרווקות יש את הבעיות והפיתויים שלה. לא כל אדם יכול להישאר רווק ולשמור על טוהרו (ראה ראשונה לקורינתים ז' 7-9).

המחויבות לרווקות טהורה קשה לא פחות מהמחויבות לנישואים קדושים. בשני המצבים אנו זקוקים לכוחו וגבורתו של אלוהים.

ישוע מציין שלושה מצבים הראויים לרווקות.

א. סריסים שנולדו כך מבטן אימם. ז"א אנשים שנולדו עם פגם מיני ולכן אינם מרגישים את הצורך ליחסי מין וגם לא יתחתנו.

ב. סריסים שסורסו מרצון בשל עבודתם במסגרת מלכותית (הרמון המלך) או בשירות המלכה (ראה מעשי השליחים פרק ח').

ג. אנשים אשר בחרו להקדיש את חייהם לשירות אלוהים וזאת בהדרכת אלוהים. לא מדובר על סירוס פיזי אלא בחירת רווקות עבור שירות אלוהים. ראה שאול השליח בראשונה לקורינתים ז' 32-344. (ככל הנראה המסגרת כוללת מצב שבו אלמן או אלמנה מחליטים לא להינשא שוב כדי להקדיש את שארית חייהם לעבודת אלוהים בלבד).

מסקנה: כל אחד מאתנו צריך לדרוש את רצון אלוהים בתפילה ותחנונים. אלוהים נותן לכל אחד מאתנו את הכוח הדרוש לו כדי למלא את רצון אלוהים בחייו. לאחד להיות רווק ולאחר להיות נשוי ( ראשונה לקורינתים ז' 77).

אלוהים אינו מבקש מאתנו להתמודד עם קשיי העולם בכוחנו. אלוהים מצפה מאתנו להתפלל ולבקש ממנו כוח כדי להתגבר על כל חטא וכל מכשול. בעזרת אלוהים כל זוג יכול לשמור על נישואיו בקדושה ובטוהר.

אלוהים שונא גירושים ומבטיח לתת את כל הכוח, חוכמה, חסד ואהבה הנדרשים כדי לרפא כל משבר בחיי הנישואין (ראשונה לקורינתים י' 13).

למרות זאת, בני האדם, גם אלו הטוענים להיותם מאמינים, לעיתים זונחים את עצתו ועזרתו של אלוהים ומעדיפים לפעול על פי נטיית ליבם הנתון להשפעת החטא (ירמיה י"ז 9).

כמו שכל אדם נראה שונה כך לעיתים נדמה שלכל זוג יש בעיה שונה שנדרשת לה תשובה "תפורה".

באיגרת הראשונה של שאול השליח לקהילה בקורינתי, ישנה התייחסות למקרים מגוונים.

המאמינים בקורינתי שלחו לשאול השליח אוסף שאלות הנוגעות לדרך החיים של המאמין בישוע. אחת מהן התייחסה לנושא הנישואין וגירושין. (מומלץ לקרא את כל הפרק)

הבה נקרא מאיגרת הראשונה של שאול השליח לקהילה בקורינתי פרק ז' פסוקים 10-16:

10. "ועל הנשואים אני מצווה, ולא אני כי אם האדון, שלא תיפרד אישה מבעלה –
11. אך אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה – ואל יעזוב איש את אשתו.
12. אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אישה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.
13. ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,
14. כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באישתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם.
15. אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שייפרד לו. גם המאמין וגם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.
16. כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?".

בפסוק 10 שאול פונה אל הזוגות הנשואים ששניהם מאמינים, ואומר להם – אל תיפרדו! לא הבעל מאישתו ולא האישה מבעלה. המילה 'להיפרד' ששאול השליח משתמש בא הייתה המילה הרשמית לציין גירושין בתקופה המדוברת. (5563 strong concordance).

והיה והזוג המאמין מתגרש, שאול מדריך אותם להישאר פנויים או להתפייס.

ההנחיה מאוד ברורה – אם אחד מהם יינשא לאדם אחר הרי שהוא יואשם בעיני אלוהים בחטא הניאוף ועל כך ייתן דין לפני אלוהים.

המציאות מוכיחה לנו שמשברי נישואין קיימים גם בין זוגות מאמינים.

במצב שכזה אלוהים מעניק לזוג כלים רבים שבהם ואיתם הם יכולים להשתמש ולהתגבר על המשבר.

ניתן להיפרד לזמן קצר וזאת למטרת תפילה, חקר הנפש, לימוד וייעוץ עם מאמינים בוגרים באמונה. אדרבא, דווקא בעת משבר נישואין הקהילה יכולה להראות את אהבתה בגישור והדרכה לאור דבר אלוהים. במידה והזוג אכן מאמין ומקבל את דבר אלוהים כסמכות ללא תנאי, השלום ביניהם יוחזר על כנו ואלוהים יקבל כבוד. זוג שכזה יודע שאלוהים יכול לשקם כל דבר.

אך הבעיה איננה עם אלוהים. הוא יכול לפתור כל דבר. הבעיה היא עם גודל אמונתנו ומידת ביטחוננו בו.

מכיוון שאיננו מושלמים באמונתנו, ועדיין חיים בגוף הנתון להשפעת החטא, עלינו לחיות קרוב ככל שאפשר לרצון אלוהים, להתחזק מקרבתם של שאר האחים והאחיות באמונה, כדי להימנע מליפול בחטאים הגורמים לנזקים וצלקות נפשיות כל כך קשות.

לעיתים, אחד מבני הזוג מתעקש ללא סיבה ועומד על רצונו להתגרש. במצב שכזה על הקהילה לפעול עימו על פי הכתוב בבשורת מתי י"ח 15-18 (משמעת קהילתית). במידה ובן הזוג יתמיד בעיקשותו ללא סיבה ויעמוד למשמעת קהילתית, הוא יוכיח קבל עם ועדה כי אינו מאמין ובמצב שכזה תתייחס אליו הקהילה כאל חסר אמונה שממנו ניתן להתגרש. ראוי לציין שבכל מקרה אין לקבוע מסקנות פזיזות וחפוזות אלא לפעול בסבלנות ולאורך זמן.

בכל אופן, דבריו של שאול מלמדים אותנו שאין מקום לגירושין בין בני זוג מאמינים.

בשלב זה, ולפני שנמשיך לתאר מצבים אחרים, ראוי לציין בקיצור נמרץ מה עלינו לעשות, כדי להבטיח נישואין ללא חרטה.

מכיוון שאלוהים רואה את קשר הנישואין כדבר מחייב לכל החיים, ראוי שכל גבר ואישה יפעלו על פי הנחיות אלוהים בכתבי הקודש לפני שיינשאו.

1. שני בני הזוג חייבים להיות מאמינים בישוע.
2. חייב להיות יחס אהבה ומשיכה בין השניים
3. בילוי זמן ארוך מספיק (היה נהוג תקופה של כמעט שנה) שבמהלכו הזוג המיועד לנישואין יבלה בשיחות, לימוד דבר אלוהים ותפילה. מומלץ להגיע למצב של וויכוח וחוסר הסכמה על נושא כלשהו וזאת כדי לבחון את התנהגות בן הזוג בעת מחלוקת ודרכם לפתרון בעיות.
4. לבלות במקום ציבורי ולא במקומות או מצבים העלולים לגרום לנפילה בחטא. ז"א להימנע ממגע מיני מוחלט לפני הנישואין.
5. יעוץ נישואין במסגרת הקהילה. ללמוד נושאים עיקריים בנוגע לשותפות ונישואין מפי זוגות בוגרים באמונה.
6. תפילה, תפילה ועוד תפילה. כשבוטחים באדם מקבלים מה שאדם מסוגל לעשות. כשסומכים על ארגונים, מקבלים מה שארגונים מסוגלים לעשות. כשנשענים על תפילה, מקבלים מה שאלוהים יכול לעשות. הנישואים הם מבחן יום יומי שבו אנו מתמודדים עם החטא ושאר לחצים. עלינו להישען באמונה על אלוהים ודברו וביחד לתמוך אחד בשני כזוג מאוחד.

שאול השליח ממשיך בפסוק 12 בהדרכתו והפעם הוא מדבר אל 'השאר'.

מי הם 'השאר' ששאול מתייחס אליהם?

בפסוק 8 שאול השליח התייחס לפנויים והאלמנות. בפסוק 10 לזוגות הנשואים המאמינים בישוע. לאור זאת, המילה 'השאר' מתייחסת לזוגות מעורבים, כאלו שרק אחד מבני הזוג הוא מאמין.

איך יתכן מצב שבו רק אחד מבני הזוג הוא מאמין? הרי אלוהים אוסר על המאמין להינשא לאחד שאינו מאמין (שניה לקורינתים ו' 14-18).

במאה הראשונה כאשר הבשורה הגיעה לעמים רבים באימפריה הרומית, רבו המקרים בהם אדם נשוי שמע את הבשורה והאמין בישוע. מן הסתם לא תמיד אישתו ובני משפחתו התעניינו בבשורה או קיבלו את אמיתותה. כך קרה שזוגות נשואים רבים היו מעורבים.

שאול מדריך את אלו הנמצאים במצב הזה כיצד להתנהג.

שאול מציין שאת ההדרכה לזוגות המעורבים הוא לא שמע ישירות מפיו של ישוע המשיח אלא לאור הבנתו ודעתו.

האם עלינו לקבל את דעתו של שאול השליח כאילו הייתה מצוותו של המשיח? כן!

1. שאול הוסמך כשליח על ידי ישוע המשיח וכשכזה הוא בעל יכולות על טבעיות – אל העברים ב' 1-4, אל האפסים ב' 20.
2. פטרוס השליח אמר על שאול כי יש בו חכמה שעלינו לשמוע לה (שניה לפטרוס ג' 14-18). כמו כן פטרוס שמע לביקורתו של שאול השליח כשהיה בגלטיה. אם פטרוס השליח ושאר השליחים קיבלו את סמכותו של שאול, עלינו ללמוד מהם ולעשות כמוהם.
3. שאול הוסיף ואמר בפסוק 40: "…וחושבני שגם בי רוח אלוהים…" כדי לציין שדבריו אינם באים ממחשבה הזויה אלא מתוך הבנת דבר אלוהים השלם.

אל הזוגות המעורבים שאול אומר:

12. "…אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אישה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.
13. ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,
14. כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באישתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם…"

שאול אומר במילים פשוטות: אם בן הזוג שאינו מאמין רוצה להישאר נשוי למאמין, על המאמין להישאר נאמן לבן זוגתו (וההפך).

גם שמעון פטרוס הדריך על פי אותו עקרון באיגרת הראשונה לפטרוס ג' 1-7.

"כן גם אתן, הנשים, הכנענה לבעליכן. וכך, אם יש שאינם מצייתים לדבר, יקנה ליבם לא על ידי דיבור אלא על ידי התנהגות הנשים, בראותם את התנהגותכן הטהורה המלווה ביראה. ופארכן אל יהא פאר חיצוני של מחלפות שיער ועדי זהב ובגדים, אלא האדם אשר בסתר הלב, הפאר הבלתי נשחת של רוח ענווה ושקטה אשר יקרה היא מאוד בעיני אלוהים. כך התקשטו בעבר גם הנשים הקדושות והמיחלות לאלוהים, בהכנען לבעליהן. כשרה אשר שמעה בקול אברהם וקראה לו אדון. ואתן נהייתן בנות לה, אם אתן עושות את הטוב ואינכן פוחדות פחד. וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עימהן בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם."

התנהגותו הטובה של בן הזוג המאמין מהווה עדות שדרכה בן הזוג שאינו מאמין יכול להכיר את המשיח.

שאול השליח עוד אומר, מכיוון שרוח הקודש שוכן במאמין, פועל בו, מלמד אותו ומברך אותו, יוצא מכך שבן הזוג שאינו מאמין יוצא נשכר מהברכה שבאה על המאמין ומקדושתו בעיני אלוהים.

לדוגמא: אדם המהגר לארץ עשירה עתיד ליהנות מעושרה ומברכתה של אותה ארץ גם אם הוא אינו נאמן לאותה ארץ.

קדושתו של בן הזוג המאמין מהווה מטריה של ברכה וקדושה לשאר בני משפחתו.

במילה קדושה אני מתכוון למיוחדות, נפרדות לפועל אלוהים. התמסרות לחיים על פי האמת, צדק, מוסר וקדושה שאלוהים מכתיב בדברו.

אך מה על המאמין לעשות כאשר בן הזוג שאינו מאמין מחליט ודורש בתוקף להתגרש? על כך שאול עונה בפסוקים 15-16.

15. "…אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שייפרד לו. גם המאמין וגם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.
16. כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?".

שאול השליח מלמד שאם בן זוג שאינו מאמין מחליט להתגרש, על המאמין לאפשר לו ללכת. שימו לב ששאול אינו מנחה את המאמין להילחם כדי לשמור על שלמות הנישואין במקרה שכזה.

אין הדבר מציין שעל המאמין לעודד את הפירוד, חס וחלילה. על המאמין מוטלת האחריות לפעול למען שלמות התא המשפחתי. אך אם הצד שאינו מאמין דורש בכל תוקף את הפירוד, כי אז הצד הנושע צריך לאפשר זאת.

אם ננסה לשמור על הנישואין בכוח, נגד רצונו של בן הזוג הלא מאמין, לא נבטיח את ישועתו אלא רק נכתים את עדותנו כילדי המשיח ישוע.

ה' קרא אותנו לשלום (ראה גם אל הרומים י"ב 18).

במקרה של גירושין על בסיס שכזה, בן הזוג המאמין אינו משועבד יותר לזה שהתגרש.

למה הכוונה במילים 'אינו משועבד'?

1402 – (strong concordance) עבד, משרת, תחת סמכות.

ז"א, אם בן הזוג שאינו מאמין החליט להתגרש, הרי שהמאמין חופשי ורשאי להמשיך בחייו.

מה בן הזוג המאמין צריך לעשות במצב שכזה?

למה הכוונה  – להיות חופשי? להלן האפשרויות.

1. רווקות תמידית – שאול מציע להישאר פנויים, כמוהו, מכיוון שהפנויים והפנויות יכולים להתמקד יותר בשירות אלוהים. פסוק 8.
2. רווקות זמנית – כל עוד בן הזוג הלא מאמין נשאר רווק ולא נאף, ראוי לחכות ולראות אם הוא יצטער ויחזור בתשובה. בדרך זו ימעטו מעשי הניאוף והזנות.
3. להתחתן שוב אך רק עם בן זוג מאמין. ראה פסוק 2.

שימו לב ששאול השליח לא פירט 10 אופציות אלא נגע במספר עקרונות. אני מאמין ששאול נשאר נאמן לעקרון הבסיסי הטוען: זוג נשוי הם בשר אחד שאסור להפרידו. הנישואים הם מחויבות לחיים.

סיכום:

1. בעל ואישה הם בשר אחד ומה שאלוהים חיבר אל לו האדם להפריד.
2. אלוהים שונא גירושין. אלוהים מצפה מהבעל והאישה לאהוב זה את זו ולהתייחס אחד לשני כבני ברית.
3. אלוהים מצפה מילדיו המאמינים להינשא רק למאמינים כי כך מובטחת שלמות נישואיהם וברכתם. כמו כן ילדיהם יקראו "זרע אלוהים".
4. לעומדים להינשא ולרווקים אני מציע להשתתף בשיעורי הכנה לנישואים במסגרת הקהילה. ראוי לשמוע מניסיונם של בעלי ניסיון שפעלו על פי דבר אלוהים ונהנו מברכותיו בנישואיהם.

 

למרות הנאמר עד כה, רבים מצטטים את הכתוב באיגרת שאול השליח אל הרומים פרק ז 2-3 כדי להוכיח שהגרושה אינה יכולה להינשא שוב, כל עוד הגבר שממנו התגרשה עדיין בחיים.

שאול השליח אינו מלמד דבר שכזה והנחה זו נובעת מאי הבנת הכתוב.

להלן הסבר ששת הפסוקים הראשונים מאיגרת שאול אל הרומים פרק ז:

 

איגרת שאול אל הרומים פרק ז.

מתים לתורה: דוגמא מחיי הנישואים

בפרק ו שאול השליח התמקד על האחדות שיש למאמין עם האדון ישוע.

אחדותנו עם האדון היא כל כך אדוקה, עד כי ניתן לומר שהאדם הישן [האני שלפני הישועה] מת, וברגע הישועה נעור אדם חדש, אשר כל מעייניו זה לעשות את רצון אלוהים.

מסיבה זו הישועה נקראת גם "לידה מחדש", והנושע נקרא "בריאה חדשה" (יוחנן ג 3-4, אל הגלטים ה 15, קור"ב ה 17).

כל רצונותיי שהיו לי כאדם שאינו נושע בטלים [במידה ואינם עומדים בדרישות של רצון אלוהים], וכעת כנושע אני "מתיישר" בכל יום יותר ויותר על פי רצון אלוהים ולא רצוני.

כל זאת בכוח ומעורבות מוחלטת של רוח הקודש השוכן בגופי.

בכל יום כל רואי ומכירי ראוי שיאמרו: 'אנו רואים פחות ממנו ויותר מישוע'.

בפרק ו שאול השליח אמר: כל בני האדם עבדים למשהו. או לאלוהים או לחטא.

אנו עבדים לאלוהים ולכן כל מעיננו והתמקדותנו חייבים להיות כלפי האדון שלנו.

התורה ניתנה בדיוק להגשים את המטרה הזו – להדריכנו למשיח ישוע כי הוא הגואל והוא הדרך היחידה לישועה.

תכלס, ישוע הוא תכלית התורה – מגשימה ומפארה (אל הרומים ג 20, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-8, אל הקולוסים ב 16-17, אל העברים ז-י, קור"ב ג).

בפרק ז, שאול השליח משתמש באנלוגיה, שקיימת רק מרות אחת על חיי הנושע – מרותו של האדון ישוע.

שאול משתמש בדוגמא קיצונית, אך כזו המובנת מיד לכל שומעיו.

המאמין בישוע חופשי ממרות התורה ממש כמו שאישה אלמנה חופשיה ממרות בעלה המת, וחופשיה להינשא לאחר, ללא אשמה או דופי.

בשיעור זה נפרט נושא זה כדי שנוכל לחיות חיים משיחיים כראוי לאדון ישוע.

מכיוון שהמשפטים של שאול מאוד חריפים ולעיתים קשים לעיכול – "מת לגבי התורה", אני אפרט את המשמעות של דברי שאול כדי שנוכל  ליישם את הוראתו בהבנה ובשלום פנימי.

זיכרו תמיד:

התורה קדושה והעניקה לנו הבנה עמוקה בתחומים רבים ומגוונים של החיים. כמו אומנת נאמנה המגדלת באהבה את הילדים של האדון.

שאול השליח מציין את המילה "תורה" 27 פעמים בקטע המשתרע מפרק ז עד ח 4.

מאז תקופת שאול ועד היום רבים מאוד בגוף המשיח ממשיכים לשאול את אותן שאלות שהיו במוחותיהם ועל לשונם של בני תקופתו של שאול.

עד היום מאמינים רבים, במיוחד מרקע יהודי, נאבקים קשות כדי להבין היטב את המשמעות המלאה של לחיות בחסד אלוהים ולא תחת מרות התורה. עד היום כל כך רבים וטובים שואפים לחיות חיים רוחניים מלאי שלום וללא אשמה או חוסר בטחון, בכל הקשור לקשר של המאמין היהודי לתורת משה.

בפרק ז עד ח 4, שאול עונה על השאלות הבאות:

1. לתורה אין תוקף להאשים ולהעניש את המאמין בישוע (ז 1-6).
2. התורה מוכיחה בני אדם על חטא, בין אם הם נושעים או חסרי ישועה (ז 7-13).
3. התורה אינה יכולה להציל אדם מחטא (ז 14-25)
4. הנושע החי בכוח רוח הקודש ובהדרכתו, מסוגל למלא אחר דרישות התורה (ח 1-14).
5. התורה אינה יכולה להאשים ולהעניש את המאמין בישוע (ז 1-6).
6. "אחי, האם אינכם יודעים  – והרי אני מדבר אל יודעי תורה – כי לתורה יש מרות על האדם כל זמן שהוא חי?
7. האישה הנשואה קשורה לבעלה על ידי התורה כל עוד הוא חי, אך אם ימות בעלה פטורה היא מחוק התורה הקושר אותה לבעלה.
8. לכן אם תינשא לאיש אחר בעוד בעלה חי, היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה, פטורה היא מאותו חוק ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.
9. כן גם אתם, אחי, מתם לגבי התורה בגופו של המשיח, באופן שנעשיתם שייכים לאחר, לזה שהוקם מן המתים, כדי שנעשה פרי לאלוהים.
10. הרי כאשר היינו משועבדים לבשריות, תאוות החטא שנעורו על ידי התורה פעלו באיברינו לעשות פרי הגורם למוות.
11. אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."

שאול ממשיך להסביר את שהחל בפרק ו' אך כעת הוא משתמש בדוגמא הברורה מעל כל ספק לכל שומעיו – במיוחד היהודים.

האחדות של הנושע עם האדון ישוע הינה אחדות מוחלטת.

המאמין בישוע נתון למרותו הבלעדית והיחידה של האדון ישוע ואינו נתון לשום מרות אחרת.

הניתוק של הנושע מכל מרות אחרת (מלבד האדון ישוע), כמוה כניתוק של מוות.

בפרק ז 1-6 שאול השליח מציג אנלוגיה חדשה כדי ששומעיו – יהודים וגויים כאחד – יפנימו ביתר קלות את המשמעות הקשה של דבריו.

לתורה או לחוק כלשהו יש מרות על אדם, רק אם אותו אדם חי.

כל אדם שהוא מת, הריהו פטור לחלוטין מכל חוק או מרות ארצית, יהיו אשר יהיו.

מן הסתם ברור לכולנו שמתים אינם משלמים מס הכנסה ואף אחד אינו מצפה מהם לעשות דבר. גם ידוע ומוסכם שאנשים מתים אינם משתתפים בבחירות…:)

אף פעם אלוהים לא ציפה מבני אדם שנפטרו לעלות זבחים, למלא תפקידים כלשהם וכו.

כל מי שהיה בהלוויה יהודית בוודאי שמע את נציגי חברה קדישא פוטרים את המת מכל חובה או אחריות כלשהי.

חלקו של המת בקרב בני האדם החיים, הסתיים! ראה קוהלת ט 5-6.

גם גויים שאך נושעו הבינו היטב שהחוק האזרחי אינו יכול לעשות דבר נגד אדם שמת, גם אם אותו אדם היה הפושע הגדול ביותר בהיסטוריה.

לפיכך, ציוויי התורה חסרי מרות כלפי המאמין בישוע.

ההזדהות של המאמין עם ישוע היא כאילו אנו גוף אחד!

לכן, מה שהתורה כלפי ישוע שקם מן המתים, היא גם כלפיי – חסרת תוקף ומרות.

חיי הישנים מתו! וכעת אני נחשב לבריאה חדשה במשיח ישוע. ארחיב על כך יותר בפסוק 4.

על מנת לעזור לשומעיו להפנים את קביעותיו – שלתורה אין יותר מרות על אדם נושע בדם ישוע, שאול מציין עובדה פשוטה מחיי הנישואין.

למרות שהדוגמא של שאול פשוטה, מאמינים רבים לא הבינוה כראוי, והביאו על עצמם ועל אחרים, עול מיותר שהרס את חייהם של ילדי אלוהים רבים.

פסוקים 2-3:

2. האישה הנשואה קשורה לבעלה על ידי התורה כל עוד הוא חי, אך אם ימות בעלה פטורה היא מחוק התורה הקושר אותה לבעלה.
3. לכן אם תינשא[בעודה נשואה]לאיש אחר בעוד בעלה חי, היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה, [לו היא נשואה] פטורה היא מאותו חוק  ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.

* התוספת היא של המחבר

ההסבר הפשוט והנכון:

התורה מלמדת שבעל ואשה הם בשר אחד (בראשית ב 24).

אלוהים לא תכנן את הגירושין כחלק מחיי האדם.

גירושין אינם מכבדים את אלוהים (ראה מלאכי פרק ב 16).

גירושין פוגעים בתוכנית אלוהים, מעציבים את אלוהים, פוגעים באדם ובצאצאיו.

גירושין הורסים את התא המשפחתי, האחדות הראשונה והבסיסית בחיי האדם.

גירושין הורסים חברה והורסים עם.

בני האדם התגרשו ובגדו כחלק מחטאיהם, אך אלוהים מעולם לא קבע שגירושין הם חלק מתוכניתו המקורית.

כאשר נתן אלוהים את התורה למשה, היא כללה גם את האופציה של גירושין (דברים כד).

מדוע?

גירושין היו חלק מדרכו של אלוהים לווסת את חיי העם החי בחטא. גירושין היו לחלק בתורה בגלל עיקשות לב בני האדם (מתי יט 8).

אלוהים איפשר מרכיב זה בתורה במקרים מסויימים וזאת כדי להגן על החוליה החלשה בחברה – האישה וילדים.

שימו לב:

התורה ציינה מספר תנאים בהם הבעל יכול להתגרש מאישתו.

התורה לא מציינת פסוק או הנחיה בה לאישה מותר ליזום גירושין.

מסיבה זו שאול השליח מציין את "האישה הקשורה לבעלה" באנלוגיה הנוכחית, כדי להדגיש קשר שרק המוות יכול לנתק.

כל השומעים, במיוחד היהודים המכירים את התורה, הבינו היטב שהאישה קשורה לבעלה החי, ואם יהיה לה קשר עם אחר כל עוד היא נשואה –  הרי שהיא תואשם בניאוף וחייה יהיו בסכנה – סקילה.

לכן, האשה קשורה לבעלה – לו היא נשואה, עד מותו. לכך מתכוון שאול השליח בפסוקים אלו.

אלמן או אלמנה רשאים להינשא לבן או בת זוג חדשים וזאת ללא חשש של אשמה או דופי.

התורה אינה מאשימה אותם (את האלמן או האלמנה), בניאוף או זנות אם יינשאו מחדש.

מבחינת התורה הם תמימים ונקיים מכל אשמה.

פסוק 3 לא הובן על ידי אנשים רבים וגרם לכך שהסיקו מסקנות ששאול השליח מעולם לא התכוון להן.

3. לכן אם תינשא לאיש אחר בעוד בעלה חי[בעודה נשואה לבעלה הנוכחי החי], היא תיקרא נואפת. אך אם ימות בעלה,[לו היא נשואה] פטורה  היא מאותו חוק ובהנשאה לאיש אחר אין היא נואפת.

* התוספת היא של המחבר

עלינו לזכור ששאול השליח לא התכוון לכתוב את כל שהבין אודות הנישואין והאפשרויות לנישואין מחדש בקטע הנוכחי. על כך שאול כותב בהרחבה באיגרת הראשונה לקורינתים פרק ז.

כוונתו של שאול השליח היא:

אם אישה נישאת לאדם אחר – בשעה שהיא כבר נשואה לאיש ובעלה בחיים – היא תיקרא נואפת. אך אם אישה נשואה מתאלמנת מבעלה אשר  לו היא נשואה, הרי שהיא חופשיה להינשא שוב, ואין עליה שום אשמה

זה כל מה ששאול רוצה לומר!

אנשים שהבינו את דברי שאול השליח שלא כהלכה טוענים:

אישה קשורה לבעלה – גם אם היא גרושה ממנו – לכל אורך חייו.

ז"א, אישה גרושה יכולה להינשא מחדש רק אם הגרוש שלה נפטר!

רבותיי, זה לא מה ששאול השליח מנסה ללמד בפרק!

אם שאול השליח היה באמת מתכוון לכך, הרי שהיה קיים ניגוד בהוראתו.

מדוע?

כי באיגרת הראשונה לקורינתיים בפרק ז 8-11  וכן 39-40, טימו"א ה 14, שאול השליח מציין שפנויים – קרי, גרושים, ואלמנות, רשאים להינשא מחדש ובתנאים שהוא פירט. [עוד בנושא נישואין וגרושין – מתי ה 31-32, יט 3-12].

ראשונה לקורינתים ז 8-11:

8. "ואל הפנויים והאלמנות אומר: כדאי להם להישאר כמוני.
9. אבל אם אינם יכולים לכבוש את יצרם – שיתחתנו. מוטב לשאת אישה מלבעור בתאווה.
10. ועל הנשואים אני מצווה, ולא אני כי אם האדון, שלא תיפרד אישה מבעלה –
11. אך אם נפרדה, שתישאר פנויה או תתפייס עם בעלה – ואל יעזוב איש את אשתו.
12. אל השאר אני אומר, ולא האדון: אם לאיש מאמין יש אשה בלתי מאמינה והיא רוצה להישאר איתו, אל יעזוב אותה.
13. ואישה שיש לה בעל בלתי מאמין והוא חפץ להישאר איתה, אל תעזוב היא אותו,
14. כי הבעל שאיננו מאמין מקודש באשתו, והאישה שאיננה מאמינה מקודשת בבעלה. אם לא כן, בניכם טמאים, ואילו עתה קדושים הם.
15. אבל אם זה שאיננו מאמין נפרד, שיפרד לו. גם המאמין גם המאמינה אינם משועבדים במקרים כאלה. הרי לשלום קרא אותנו האלוהים.
16. כלום יודעת את, אישה, אם תושיעי את בעלך? או כלום יודע אתה, הבעל, אם תושיע את אשתך?"

שאול השליח אינו מעודד גירושין – חס וחלילה!

שאול השליח אומר שאישה גרושה יכולה להינשא מחדש…בתנאים מסוימים.

אינני נכנס לפרטים נוספים בשיעור זה מכיוון שזה לא הנושא המרכזי בשיעור הנוכחי.

מה תכלס שאול השליח מנסה ללמד בדוגמא הזו?

הקטע לא נועד לפתור את דילמת הנישואין מחדש לגרושים וגרושות אלא להבהיר את מרות התורה בדוגמא מחיי נישואין.

לפני שהאדון ישוע המשיח הגיע ומת עבור חטאינו והקים את הברית החדשה בדמו – היינו כנשואים לתורה – תחת מרות התורה, מחוייבים לכל הוראותיה ומצוותיה – כולן ללא יוצא מן הכלל.

היינו קשורים לתורה כמו אישה נשואה הקשורה לבעלה החי, לו היא נשואה.

לאחר שהאדון ישוע המשיח הגיע, חי על פי מצוות התורה והשלימן, מת כקורבן חטאים והקים את הברית החדשה בדמו המכפר, תכלית התורה הוגשמה (אל הרומים ו 14, אל הגלטים ג 23-25, ד 1-8, אל הקולוסים ב 16-17).

הנושע אינו תחת מרות מצוות התורה (אל הגלטים ג 23-25)

עלינו לזכור:

התורה ציינה מהו חטא!

התורה לימדה שכל בני האדם חוטאים

התורה לימדה שכל אדם שאינו משלים ומקיים את כל מצוותיה – ארור (דברים כז 26)

התורה לימדה שכל אדם, לולא ייוושע – ידון לניתוק נצחי מאלוהים.

התורה לימדה דרך כל הקורבנות בבית המקדש שאלוהים מעניק דרך לכפרת חטאים וסליחת חטאים.

התורה דרשה קורבן מושלם כדי שיהיה נושא הקללה של שאר החיים – האדון ישוע הגשים זאת בחייו! ראה ישעיה נג, יוחנן א 29, אל הגלטים ג 11-14.

זאת מהות הכפרה וסליחת החטאים.

המשיח נשא את הקללה המיועדת לנו, והיה הראוי לכך כי אין בו חטא! (קור"ב ה 21, ישעיה נג).

לכן, כל מי שקיבל את האדון ישוע המשיח כקורבן כפרת החטאים שלו – מילא את דרישות התורה – מת לחטא! כך אני מזדהה עם מותו ותחייתו  של האדון ישוע.

המשיח שילם בעבורי – ואני זוכה לחיים חדשים ממנו ובגללו.

לכן – מבחינת התורה אני מת (אל הרומים ו 2: "…אנו מתנו לגבי החטא…".)

התשלום עבור חיי שולם – בדם המשיח ישוע.

לתורה כבר אין מרות או תוקף להצביע על הנושע בדם ישוע ולומר לו – ארור!

האדון ישוע הפך לקללה עבורי.

את העונש שילם המשיח ישוע בעבורי.

המשיח ישוע הודף את אשמת הארור נגד ילדיו.

לכן, מכיוון שאני מת לגבי מרות התורה, מרותה כבר אינה עליי! אין מרות של תורה כלשהי על המת!

המרות היחידה בחיי היא זו של המשיח ישוע – כי אני חי בו! אל הגלטים ב 19-20.

האם משתמע מכך שאין למאמין בישוע כל קשר לתורה ולכל הוראותיה והדרכותיה בטלות לגביו?

חס וחלילה!

אדרבה, גם כאדם נושע בדמו המכפר של האדון ישוע, אני קורא בתורה ולומד אודות קדושה, טוהר, אמת, דרך ארץ ואהבת הזולת.

התורה הייתה ותישאר לעד דבר אלוהים קדוש וראוי ללימוד, הוראה, תיקון ותוכחה (טימו"ב ג 15-16).

איך אדע שעלי לבנות גדר על גג אם לא מתוך הדרכת התורה?

אם אבנה בית אז אתקין גדר על הגג למען לא יפגע אדם בביתי.

התורה הזהירה לבל הלין שכר עובד…

האם אמונתי בישוע פוטרת אותי מהוראה זו?

חס וחלילה!

את ההוראה אעשה מתוקף פעולת רוח אלוהים בקרבי ובגלל אהבת אלוהים שבי.

איך אלמד אדם המעונין להכיר את המשיח ישוע אם לא דרך דפי התורה?

איך אלמד את ילדיי אודות המשיח אם לא דרך התורה?

התורה לא מתה!

אני כנושע בדמו המכפר של ישוע, מת לגביה, על ידי הזדהותי עם מותו ותחייתו של האדון ישוע. לכן מרותה כבר אינה עליי, אך הוראותיה נר לרגליי.

במותו המכפר, האדון ישוע הקים את הברית החדשה המובטחת מפי ירמיה הנביא בפרק לא 30-34.

כעת אני בברית עם האדון ישוע.

מכיוון שהאדון ישוע – אל-שדי – הוא נותן התורה, הרי שכל המצוות הקשורות באופי והתכונות של אלוהים בתורה, קיימות ושרירות לשותף בברית החדשה שהוקמה בדם המשיח ישוע.

מן הסתם, אין למאמין בישוע כל חובה לקיים מצוות שמהוות צל וסמל לפועלו של האדון ישוע – קורבנות וכו.

האם מרות התורה עדיין קיימת על אלו הדוחים את ישוע אך טוענים שהם שומרים את התורה ומקבלים את מרותה?

מן הסתם התורה ממשיכה לחנך אותם אודות ישוע, וממשיכה להצביע עליהם כחוטאים ארורים הזקוקים למושיע פודה.

לו ימותו חס וחלילה בחוסר אמונתם בישוע, אשמת התורה תעמוד נגדם במשפט אלוהים כי הם דחו את הכפרה שהתורה הצביעה עליה – את בן האלוהים ישוע המשיח (אל הגלטים ג 23-25, יוחנן ה 38, ח 19, 42, יג 20, טו 23).

הרי האדון ישוע המשיח אמר בעצמו שמי שאינו מכיר אותו, או דוחה אותו, מוכיח שאינו מכיר את אלוהים!

לו היו שומעים לתורה, היו מקבלים את ישוע כאדון. אז חטאיהם היו נסלחים ונמחקים – וצדקת המשיח ישוע היתה נחשבת להם (אל הרומים ד, לוקס טז 29-31).

שאול השליח מרחיב ומסביר בדיוק את שציינתי, בפסוק 4:

4. כן גם אתם, אחי, מתם לגבי התורה בגופו של המשיח, באופן שנעשיתם שייכים לאחר, לזה שהוקם מן המתים, כדי שנעשה פרי לאלוהים.

פסוק 4 פותח בפתרון המשוואה. עד כה שאול שוחח באנלוגיה וכעת הוא מיישם את מה שלימד.

אתם, המאמינים בישוע, גם כן מתם לגבי התורה בגופו המכפר של האדון ישוע – כי באמונתכם בו הזדהיתם עימו – עם מותו וכן גם עם תחייתו (אל הרומים ו).

כמו שהאדון ישוע אינו נתון למרות התורה לאחר שקם לתחיה, כך גם כל המאמינים בו אשר קמים לחיים חדשים בישוע, אינם נתונים למרות התורה.

מבחינת התורה – אנו מתים.

לכן אין עלינו אשמה.

כעת אנו נשואים לאחר – לאדון ישוע, נותן התורה בסיני ומגשימה. לאדון המעניק חיים.

לכן, אנו חופשיים ממרות התורה בגלל מותו המכפר של האדון ישוע בעדנו.

המאמינים בישוע שייכים לישוע!

• שאול השליח אומר באיגרת השניה לקורינתים יא 2:"…הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו…".

 

• באיגרת לאפסים פרק ה 21-33 שאול מלמדנו שהמשיח הוא ראש הקהילה. ישוע הוא הבעל של הקהילה כמו שהגבר הוא הראש של אשתו.

 

• יוחנן השליח כותב בספר ההתגלות שהקהילה היא הכלה של השה – של ישוע (התגלות יט 7-8, כא 9 – ירושלים החדשה נקראת הכלה מכיוון שהכלה – הקהילה שוכנת בה…

רבותי, אילו לא היינו מתים לגבי התורה כי אז היינו נואפים… שהרי איך נוכל להיות נשואים בעת אחת לשניים?

מסיבה זו קבלנו את המשל לגבי נאדות היין הישנים והחדשים. לא ממלאים נאדות יין ישנים עם יין חדש…(לוקס ה 36-38).

כאמור, המאמינים בישוע לא יצאו ממרות התורה וחופשיים לעשות כרצונם!

המאמינים בישוע יצאו ממרות אחת בגלל שהזדהו עם מותו המכפר של האדון ישוע, וקמו לחיים חדשים כשהם במסגרת נישואין חדשה עם משלים התורה. נשואים לאדון ישוע המשיח. אנו כל העת תחת מרות קדושה.

אחים ואחיות יקרים.

הנישואין לאדון ישוע אינם רק חתימה על כתובה חסרת תכלית או תוכן.

הנישואין לאדון ישוע הם המאפשרים לנו לחיות בדרך המפארת את אלוהים.

הנישואין לאדון ישוע הם תעודת הבגרות הרוחנית שלנו (אל הגלטים ד 1-11).

ישועתנו הולידה אותנו מחדש (יוחנן ג 3-5).

ישועתנו עשתה אותנו בריאה חדשה (אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17).

ישועתנו מעניקה לנו את נוכחות רוח אלוהים בגופנו (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).

רוח אלוהים בגופנו אינו ממלא אותנו באוויר, אלא משנה את חיינו לחלוטין.

רוח הקודש מאציל עלינו את פרי הרוח – את אופיו ותכונותיו של האדון ישוע כדי שנפעל ונעשה בחיים אלו ממש כפי שהאדון היה פועל ועושה – באהבה, נדיבות, ריסון עצמי וכו.

רוח הקודש מעניק לנו מתנות רוח כדי שנפעל ונשרת את האדון במסגרת גוף המשיח על פי כישרונות ויכולות שהוא העניק לנו (קור"א יב).

כך אמר בדיוק שאול גם בפרק ו 22: "…אבל כעת, כשאתם משוחררים מהחטא ומשועבדים לאלוהים, יש לכם פרי המביא לידי קדושה, והתוצאה היא חיי עולם." ראה גם אל הפיליפים א 111.

עלינו לזכור:

אי אפשר לשרת את אלוהים באופן ראוי ללא רוח הקודש!

אי אפשר לכבד את אלוהים בשירות כלשהו שנעשה בכוח הבשר!

שירות אלוהים אפשרי רק בעזרת כוח אלוהים שניתן לילדי אלוהים המכירים את גואלם וקוראים לו בשמו!

רק אלו החיים מבחינה רוחנית מסוגלים להניב פרי רוחני לכבוד אלוהים – כך גם מלמד האדון בבשורת יוחנן ד 24: "האלוהים הוא רוח והעובדים אותו צריכים לעבדו ברוח ובאמת"

בבשורת יוחנן טו 5 האדון ישוע אמר:

"…אני הגפן. אתם השריגים. העומד בי ואני בו עושה פרי לרוב, שכן בלעדי אינכם יכולים לעשות דבר."

ומי שרוצה להתחיל ולעשות לו גם את הדבר הקטן ביותר עבור האדון ובשם האדון – שיתחיל באהבת אחים. לא לחינם זו המצווה השניה בחשיבותה לאחר – ואהבת את אלוהים…

איזו ברכה!

כמו שזוג נשוי מהווה בסיס להקמת זרע ומשפחה, כך הנישואין שלנו למשיח ישוע חייבים להראות פרי.

הפרי הנובע מנישואינו לאדון ישוע הינו חיי קדושה וציות לבעל שלנו – אל-שדי.

למה בדיוק מתכוון שאול השליח בפסוקים 5-6?

5. הרי כאשר היינו משועבדים לבשריות, תאוות החטא שנעורו על ידי התורה פעלו באיברינו לעשות פרי הגורם למוות.
6. אבל כעת, לאחר שמתנו לגבי מה שכבל אותנו, שוחררנו מן התורה כדי לעבוד את אלוהים בחדשות הרוח ולא ביושן של אות כתובה."

פסוק 5 הינו פסוק נרדף לדברי שאול בפרק ו 21:

"ואולם איזה פרי היה לכם אז מאותם דברים שאתם מתביישים בהם עכשיו? הלא המוות הוא תוצאתם…"

פסוק 5 עלול להיתפס או להיות מובן על ידי שומעיו כאילו יש משהו רע בתורה. כאילו אפשר להאשים את התורה בכישלונו של האדם. כאילו התורה אשמה בחטאיי – חס וחלילה.

על כך שאול מפרט בפרק ז פסוקים 7-13.

התורה יכלה לומר לי מה ראוי אך לא היה בכוחה לתת לי את הכוח לבצע את הראוי.

ישוע לעומת זאת, בכוח רוח הקודש מעניק לי את הכוח ליישם את שהתורה לימדה ושראוי לעשות.

לכן, חיים רק עם התורה ובדחיית האדון ישוע – אלו חיים ללא פרי ראוי שמפאר את אלוהים.

חיים בהם האדון ישוע הוא אדון, אלו חיים המבטאים הכרת התורה, הבנתה והפנמת המסר שלה. חיים שכאלו מאפשרים חיי קדושה הנלמדים מתוך התורה ומפארים ומכבדים את אלוהים.

זה הכוונה לחיים בכוח הרוח!

שאול אינו תוקף את התורה – חס וחלילה!

כל ביקורתו היא כלפי האנשים אשר חשבו שבקיום מצוות תורה, אך ללא רוח אלוהים הניתנת רק ובלבד על ידי אמונה במשיח ישוע, ניתן לפאר את אלוהים או לעשות פרי כלשהו לכבוד אלוהים.

ללא רוח אלוהים הקשורה לאמונה בישוע כאדון ומושיע, כולנו נידונו להיכנע לתאוות ואיסורים שהתורה הצביע עליהם והזהירה מהם.

ללא רוח אלוהים, לא היה לנו את הכוח לומר לא לחטא וכן לקדושה.

ללא רוח אלוהים – כל עשייתנו אינה מפארת את אלוהים. ולכן גם אם נקדיש את כל חיינו לעשיה טובה ככל שנצליח לעשות, הרי ללא אמונה במשיח – נסיים את חיינו בגיהנום.

ללא רוח אלוהים, ללא ישועה, אנו יכולים להיות עטופים בדת מכף רגל ועד ראש ועדיין להיות ריקים מאלוהים.

לא הדת מפארת את אלוהים אלא מעשים מתוך לב שעבר ברית מילה רוחנית.

אבל מרגע שנישאנו למשיח ישוע, אנו מוכיחים כי הבנו את הוראות התורה. הגשמנו את תפקידה העיקרי – קבלנו באמונה את המושיע מכפר החטאים שהסיר את קללת הארור מעל חיינו, והחזיר אותנו לנוכחות אלוהים.

כעת, ובעקבות זאת, שוחררנו מאשמת הארור של התורה וממרותה, וכל חיינו ויכולותינו מוקדשים למלא אחר רצון אלוהים בכוח רוח הקודש.

שאלה:

האם מאמינים כנים ונושעים שחיו לפני הופעתו של האדון ישוע לא יכלו לעשות פרי ראוי לאלוהים?

בוודאי שכן, ויש רבים כאלו.

ראו את חיי כל הקדושים המוזכרים בדפי התורה…אברהם, חנוך, נוח, ישעיה ושאר נביאי אלוהים הנפלאים…

הם עשו פרי נפלא לאלוהים, כי הבינו את הוראת התורה ותכליתה בגואל המובטח – בן האלוהים.

אך, מכיוון שהגואל עדיין לא הופיע והקים את הברית החדשה בדמו המכפר, מרות התורה ותוקף מצוותיה חלו עליהם והם קיימו את מצוות התורה כביטוי לאהבת אלוהים ויראת אלוהים שבהם.

הם ידעו כל העת שישועתם היא מתנת חסד מאלוהים ולא גמול על הצלחת קיום מצוות – שהרי אין אדם שיכול לקיים את כל מצוות אלוהים בשלמותן.

לאחר שהאדון ישוע בא וקיים את תכלית התורה, ילדיו הנושעים חופשיים ממרות מצוות התורה שהיוו סמל וצל, אך מחוייבים לחיים קדושים וטהורים כפי שהתורה מלמדת.

זאת מתוך מרות כוח רוח הקודש שבליבם ולא מתוך מרות ציווי התורה המלווה באיום המוות.

אפשר וראוי לסכם קטע זה בדברי שאול השליח בפרק יג 12-14:

"…על כן נסירה מעלינו את מעשי החושך ונלבש את שריון האור. וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה, כי אם ליבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות."

גירושין והשפעתם על בחירת זקנים ושמשים בקהילת המשיח

למרות שדבר אלוהים מציין מקרים שבהם הגירושין הם אפשרות לגיטימית, והגרוש (שלא באשמתו או שחזר בתשובה) מקובל בקהילה ואין מניעה שישרת את המשיח, הגירושין אכן מהווים כתם המונע מאדם לשמש זקן או שמש בקהילה.

באיגרת אל האפסיים ד' 11 שאול השליח ציין את המטרה שלשמה קבע אלוהים את תפקיד זקני הקהילה והרועים.

מטרת זקני הקהילה להכשיר את הקדושים לעבודת השירות, לבניית גוף המשיח. זקן קהילה אשר עומד בתנאים ובדרישות יוכל להדריך את גוף המשיח לבגרות ולברכה.

במעשי השליחים כ' שאול השליח מכנה את זקני הקהילה במילים הנרדפות הבאות: משגיחים, רועים, ומנהיגים. מילים אלו מציינות את הגדרת התפקיד וכולן מתייחסות לזקן הקהילה.

אלוהים קבע זקנים בכל קהילה מכיוון שבית שאין בו ממשל, ריסון וכיוון סופו שייפול. הנהגה נכונה היא כזו המכוונת את חיי הקהילה בדרך המניבה ברכה ותועלת. הנהגה נכונה תניב פרי עבור כל איבר בקהילה וכבוד רב למשיח. הנהגה המונעת מתוך אהבה, רצון לשרת וחכמת אלוהים, היא ברכה רבה לכל קהילה.

באיגרת הראשונה לטימותיאוס פרק ג' 1-13 ובאיגרת לטיטוס א' 1-9, שאול השליח מציין את התנאים והתכונות הנדרשות מזקנים ושמשים בקהילה. אני אתמקד רק בקטע העוסק בשלמות המשפחתית.

חשוב לציין ששאול השליח מדבר על הזקנים רק בלשון זכר ומכאן ברור שתפקיד זקן הקהילה נועד לגבר. הדבר מתאים גם לכתוב באיגרת הראשונה לטימותיאוס פרק ב' 9-15.

האיסור על האישה להיות זקן קהילה או שמש נובע מהסדר שאלוהים קבע בבריאה (בראשית ב'-ג') ועלינו כילדיו לקבל את הוראתו ולא לפעול נגדה. נשים מסוגלות לשרת את אלוהים בדרכים נפלאות. הברכה משירותן נובעת משירות על פי הדרכת אלוהים ולא על פי לחצים חברתיים המשתנים מחברה לחברה ומעת לעת.

ראשונה לטימותיאוס פרק ג' פסוק 1:

"מהימן הדבר, איש השואף להיות מנהיג בקהילה, הריהו משתוקק לתפקיד טוב."

שאול השליח פותח את הפרק בתקווה שכל אדם בקהילה ישאף להיות מתאים לשרת כזקן קהילה.

מדוע טוב הדבר שאדם ישאף לתפקיד הזקן?

שאול השליח כותב לקהילה צעירה בתחילת דרכה של המשיחיות, שאול השליח רצה שהגברים ישאפו להיות זקני קהילה מכיוון שעל מנת לשרת בתפקיד זה יהיה עליהם לפתח תכונות משיחיות רבות, דבר אשר רק יואיל ויברך את הקהילה.

אלו תכונות נדרשות מזקן הקהילה? לאלו תכונות כל גבר בקהילה צריך לשאוף?

התשובה מפורטת בפסוקים 2-7.

2. " לכן המנהיג צריך להיות איש שאין בו דופי, בעל אישה אחת, איש מפוכח, מאופק, מתנהג בדרך ארץ, מכניס אורחים, יודע ללמד.
3. לא מתמכר ליין, לא בעל אגרוף אלא אדם הנוהג בסובלנות, לא נמהר לריב ולא רודף כסף,
4. אדם שמנהיג היטב את ביתו שלו ובניו נשמעים לו במלוא דרך ארץ.
5. הרי אם לא ידע איש לנהל את ביתו שלו, כיצד יוכל לדאוג לקהילת אלוהים?
6. ואל יהיה צעיר באמונה, פן יתייהר וייפול בדין השטן.
7. הוא צריך גם לשם טוב בפי אלא שבחוץ, כדי שלא יהיה לחרפה ולא ייפול בפח השטן"

זקן הקהילה צריך למלא את הדרישות הבאות:

א. איש שאין בו דופי:

הכוונה היא שאין לאף אדם טענה מבוססת נגדו. חייו מנוהלים בצורה כזו שלא המאמינים או הבלתי מאמינים מאשימים אותו באשמה מבוססת כלשהי. אדם שהחוק אינו רודף אחריו בגלל טענה מוצדקת, פשע שעשה או שהוא מעורב בו.

המטרה ברורה. אנשי הקהילה צריכים להביט אל הזקן ולשמוע לדברו כשהם ממוקדים בדבר אלוהים. הקהילה חייבת להתמקד במסר מדבר אלוהים ולא בבעיה שבה הזקן מעורב או באירוע בחייו המעפיל על הוראת דבר אלוהים.

אם אנשי הקהילה ממוקדים באירוע פסול כזה או אחר הקשור לזקן ולא בהוראת הכתובים שבאה מפיו, הרי שמעמדו נפגע ואינו יכול למלא ביעילות את המטרה שלשמה הוא נקרא ונבחר – להדריך את ילדי אלוהים למלוא שיעור קומתו של ישוע המשיח – (אל האפסים ד' 13).

כולנו בני אדם וכולנו חוטאים, אך עלינו לשאוף לחיים ללא אשמה. לחיים ששום אירוע אינו מונע מאתנו לחלוק את הבשורה ושמאפשר לשומעים להתמקד בישוע ולא בנו.

(להלן תיאור המילה ביוונית כפי שהיא מופיעה בstrong concordance –   – 423

Anepileptos: not arrested, inculpable:–blameless, unrebukeable.)

ב. בעל אישה אחת:

מתברר שחייו האישיים של הזקן חייבים להיות מסך שקוף.

בשלושה מילים שאול השליח רצה להציג תנאי פשוט שאמור היה להיות מובן וברור לכל אוזן הבקיאה בדבר אלוהים.

איש הנשוי פעם אחת וכל ליבו ואהבתו ונאמנותו נתונים לאישתו. בפועל, התנאי הברור לכאורה הפך להיות הגורם לשאלות רבות כל-כך.

שאול אומר: זקן קהילה חייב להיות נשוי לאישה אחת.

עלינו לזכור שבכפר הקדום, חייו של אדם היו ידועים לכל הסובבים. כשהביטו עליו, ראו את כל סיפור חייו וזאת לטוב או לרע. לכן נדרש אדם ללא דופי – והכוונה בכל התחומים.

לאורך ההיסטוריה אנשים רבים הבינו את ההוראה הזו בדרכים שונות.

א. האם שאול מתכוון לכך שזקן קהילה לא יכול להיות נשוי ליותר מאישה אחת באותו זמן? (פוליגמיה)

לא! מכיוון שפוליגמיה אסורה על פי הנחיה כתבי קודשית (בראשית ב' 24), והיא אסורה לכלל בני האדם ולאו דווקא לזקן קהילה או שמש.

ב. ישנם שטענו שהאישה מתייחס לקהילה ולכן זקן הקהילה חייב להיות רווק ונתון כולו לשירות הקהילה. מפרשנות זו אנו מקבלים את נזירות  כמרי הכנסייה הקתולית.

גם דעה זו אינה כוונתו של שאול השליח. אילו נבין כל משפט באופן רוחני כי אז לא נדע לחלוטין את כוונתו של שאול. הכתובים אינם אוסרים על נישואין ולכן אין כל סיבה להבין את הפסוק הזה כסמלי, בו האישה היא סמל לקהילה.

ג. שאול השליח גם אינו פוסל גבר שהתאלמן מלהינשא שוב. בעל או אישה קשורים זה לזה כל עוד הם חיים ובמות אחד מהם, השני חופשי להינשא (ראשונה לקורינתים ז' 399 – בן הזוג שנותר אינו חייב להינשא שוב אך גם אינו מנוע מכך). נישואיי האלמן אינם מפרים את ההוראה – בעל לאישה אחת (בראשית ב' 18 וראשונה לטימותיאוס ד' 3  ה' 14).

ד. האם ההוראה של שאול פוסלת אדם שהתגרש לפני שנולד מחדש ואחר כך האמין והתחתן עם מאמינה מלהיות זקן קהילה או שמש?

לדעתי ההוראה הקצרה והלאקונית של שאול השליח אכן מונעת מאדם גרוש מלשמש זקן או שמש בין אם שהתגרש לפני שנושע או לאחר מכן.

שאול לא נכנס לפרטים ולא ציין תת סעיפים וזאת לדעתי כדי לציין איסור גורף.

גירושין זה דופי והדבר מהווה מום בעדותו של הזקן או השמש. זו המשמעות המיידית.

איך תיראה קהילה כאשר בתוכה יושבים ילדים מנשים שונות שהיו נשואות לזקן הקהילה העומד לפני הקהילה ומלמד מדבר אלוהים? ההתמקדות לא תהיה בדבר אלוהים אלא בחייו של זקן הקהילה.

על כך ישנם השואלים:

א. ומה לגבי עדותו של שאול השליח? הוא היה שותף לרוצחים ואלוהים עדיין בחר בו להיות שליח (מעשי השליחים ח'-ט').

שאול פעל ופגע במאמינים מתוך קנאות דתית לאלוהים, אך קנאות מוטעית. התורה ציוותה על עם ישראל להסיר מתוכו כל מורי שקר ומסיטים אפילו במחיר הריגתם. שאול השליח עשה את שעשה כאשר לנגד עיניו נמצאת קדושתו של אלוהים (ראה את מעשי פנחס הכהן בספר במדבר כ"ה 10-15, וכן אל הפיליפים ג' 4-6).

לעומת זאת, ההוראה המתארת את הגבר דבוק לאישתו הנה הוראה לכלל בני האדם. זו ברית בין בעל לאישתו בין אם הם מאמינים או לא. בכל חברה אנושית, הגירושים אינם מעלה או דבר שיש להתגאות בו.

ב. טענה נוספת היא: מרגע ישועתנו אנו בריאה חדשה. אלוהים רואה בנו את ילדיו הקדושים ואילו אנו המאמינים עדיין זוכרים את חטאי העבר. (שניה לקורינתים ה' 17: "על כן מי שנימצא במשיח הוא בריאה חדשה. הישנות עברו. הנה נהיו חדשות." אלוהים הרי סולח לנו ומסיר מנגד עיניו את מעשינו שהיו בעבר.. תהילים ק"ג 11-12).

למרות שבעיני אלוהים אנו בריאה חדשה ללא קשר למעשינו שעשינו לפני שנושענו, אנו עדיין חיים בעולם שאינו מושלם.

אנו משרתי אלוהים בעבור ישועת בני אדם.

מכיוון שבני האדם אינם מושלמים, הדופי בחיינו עדיין עומד לנגד עיני בני האדם ומהווה מכשול לשירותנו.

הגרוש (על פי הבנתי את כתבי הקודש) פסול מלשרת כזקן או כשמש בקהילה, מכיוון שבני אדם שאינם מושלמים ואף אינם נושעים מביטים אליו, ואינם יכולים להתעלם מהדופי שבחייו. שמו של אלוהים עומד פה על הפרק ולא כבודנו האישי.

עלינו לעשות את הדבר הטוב ביותר עבור שמו של שאלוהים.

אם דופי בעברו של אדם מהווה מכשול לאנשים לבוא לקהילה או לשמוע את דבר אלוהים ממנו, עדיף שלא יעמיד עצמו במעמד המסתיר את המשיח מעיני האנשים.

זה יכול להיות גם דופי שאינו קשור לגירושין. זיכרו – איש שאין בו דופי.

לאור הבנתי את הכתוב והכרתי את שאול השליח, אני מאמין ששאול ראה לנגד עיניו את מעמדו של הכהן הגדול אל מול עם ישראל כשהוא כתב את ההנחיות לזקני ושמשי הקהילות.

שאול השליח בא מרקע פרושי, וכל עברו ודרך מחשבתו הייתה כזו הלקוחה מתוך עקרונות התנ"ך.

לפי הבנתי, שאול השליח פשוט פרט את ההנחיות לכוהנים והתאימן לאלו העומדים בחזית הקהילה.

ויקרא כ"א 1-15:  התורה מציינת את המצוות והאיסורים על הכוהן. הכוהן מחויב להתחתן עם בתולה – ללמדנו את הקדושה והצורך בחיים ללא דופי כאשר אנו מייצגים את המשיח בפומבי בקהילתו.

אם כן, האם גרוש מנוע מלשרת את המשיח בקהילה?

חס וחלילה!

אלוהים רחמן ונאמן וסולח לכולנו על חטאינו. כולנו חוטאים בדרך זו או אחרת ועדיין משרתים את המשיח בקהילה.

למרות שגבר גרוש אינו יכול לשמש כזקן או שמש, הרי ישנם תפקידים רבים נוספים שהוא יכול לתרום בהם. איש שכזה יכול לשרת בקהילה במגוון תחומים גם בלי להחזיק בתואר רשמי של זקן או שמש.

ניתן ללמוד מהדרך שבה מדינה בוחרת שגריר שייצגה במדינה אחרת.

אם המועמד אינו מקובל על המדינה השניה, הרי שהשגריר לא יוכל לשרת את מדינתו היטב למרות שהוא בעל כישורים נפלאים. לא מספיקים הכישורים אלא גם העדות האישית שאותה בנית על סמך מעשיך ודבריך.

[aner:G435 . mia:G3391 gune:G1135]

aner: a man (prop. as an individual male):–fellow, husband, man, sir.

Mia: one or first:–a (certain), + agree, first, one, X other.

Gune: a woman; spec. a wife:–wife, woman