האם המאמינים בישוע היום צריכים לחשוש מחיסון הכולל שבב בגופם, או שימוש בשבב למטרות כלכליות ואחרות, שמא הדבר יחשב לקבלת 'תו החיה' של צר המשיח?
אני אענה מיד על השאלה כדי לא להשאיר אף אחד במתח.
התשובה היא, לא!
מדוע? כי צר המשיח יכריח את תושבי תבל לענוד את התו רק מאמצע שבע שנות הצרה.
מכיוון שהקהילה נלקחת השמיימה לפני תחילת הצרה, אין למאמינים היום כל סיבה לקשר בין שבב כלשהו לבין תו החיה או התכחשות לשם ישוע.
מן הסתם, צר המשיח יוכל להשתמש בכל טכנולוגיה קיימת לצרכיו הזדוניים, אך אנו הנושעים נילקח השמיימה לפני שצר המשיח יסמן את חסידיו בתוו.
כעת, אנו נפנה לכתבי הקודש כדי לקרא וללמוד את הפסוקים המלמדים אותנו שאנו לא ניפגע ולא נושפע מתוו החיה (חיה = צר המשיח).
על מנת לענות על השאלה בדרך הפשוטה ביותר, אני אגביל עצמי למספר מצומצם של מקומות בכתבי הקודש.
הקטע הראשון הינו מהאיגרת השניה של שאול השליח לתסלוניקים פרק ב' פסוקים 1-12: הקטע מבהיר שוב שהקהילה לא תהיה נוכחת בתבל כאשר צר המשיח יתגלה.
הבה נקרא את הפסוקים.
1 אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם, אַחַי: 2 אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ, לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ, לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר, וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ — כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם יהוה. 3 אַל יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, שֶׁכֵּן לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה[1] (המרד) וְיִתְגַּלֶּה אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן, 4 הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים. 5 הַאִם אֵינְכֶם זוֹכְרִים כִּי עוֹד בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם אָמַרְתִּי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? 6 אַתֶּם יוֹדְעִים מַה מְעַכֵּב[2] (ימנעהו) אוֹתוֹ כָּעֵת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ. 7 הֵן סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל: רַק שֶׁכָּעֵת הַמְעַכֵּב (מתווך, המונע, האחד שנמצא בין, המרסן) נִמְצָא עַד שֶׁיּוּצָא, 8 וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן יָמִית אוֹתוֹ בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ – 9 אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן, מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר 10 וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ: 11 עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, 12 לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה."[3]
*הכתוב בסוגריים ומוטה הינו תרגום דליטש.
רקע קצר לפרק ב:
מתברר שהגיעה איגרת אל התסלוניקים כביכול מאת שאול השליח, או שהמאמינים בתסלוניקי שמעו שמועת כזב כאילו נאמרה משאול השליח, שיום יהוה הגיע. יתכן מאוד שהקהילה חוותה רדיפה כלשהי או צרה מקומית.
הצרה או צרות שהם חוו התפרשו כאילו יום-יהוה הגיע, ולכן הם חששו שמא הם עתידים לחוות את זעם אלוהים.
המחשבות הבאות בוודאי יכלו להתרוצץ במוחם: אם יום יהוה הגיע, מדוע לא נלקחנו השמיימה? איך יתכן שאנו חווים את זעם אלוהים? האם יש טעות בלימוד של שאול השליח? או האם נמצאנו רשעים בעיני אלוהים?
שאול השליח כותב את ההמשך כדי להבהיר שהוא מעולם לא כתב את אותה איגרת או אמר שיום-יהוה כבר החל.
הבה נשאל את עצמנו: מדוע שיפחדו אם יום יהוה הגיע? מה כל כך מפחיד ביום-יהוה? חשוב לזכור שכל מה ששאול יכול היה ללמד על יום-יהוה היה ממה שכתוב בתנ"ך.
אז הנה לפנינו מעט ממה שנביאי התנ"ך כתבו על יום-יהוה:
יואל הנביא בפרק ב' 1-11, מציין שיום-יהוה זו תקופה בה אלוהים מטיל את זעמו על הרשעים. הנביא יואל מתאר את יום-יהוה כיום חושך ואפלה, יום ענן וערפל… לפניו הארץ הייתה כגן עדן ואחריו מדבר שממה וגם פליטה לא הייתה לו.
צפניה הנביא בפרק א' מתאר את יום-יהוה כשואה עולמית.
ישעיה הנביא בפרק ב' 12-22 גם כן אינו חוסך במילים קשות ביותר כדי לתאר את התופת שיחוו תושבי תבל ביום-יהוה. כמוהם אמרו גם שאר הנביאים.
במילים פשוטות, יום-יהוה מתואר כתופת עולמית, גדולה פי עשרות מונים מהשואה של מלחמת העולם השניה.
לאור הכתוב בספר ההתגלות, מספר הקורבנות הכללי של יום-יהוה, ז"א של שבע שנות הצרה הינו כשני שליש מכלל יושבי תבל. במספרים של היום מדובר בחמישה מיליארד ומאתיים מיליון איש. מתברר שכל אדם בר דעת צריך לחשוש מיום-יהוה.
כעת, על מנת להרגיעם, שאול השליח כותב ומפרט לתסלוניקים את סדר האירועים העתידים להתרחש לפני שיום-יהוה יחל, לפני שצר-המשיח יתגלה ויגרום לשואה עולמית.
מכיוון שיום יהוה יכול לבוא רק לאחר שיתרחשו מספר אירועים, ואלה עדיין לא התרחשו, התסלוניקים יכלו להתעודד ולהסיר כל חשש מליבם.
שאול השליח מפרט: לפני שיום-יהוה יחל וזעם אלוהים יבוא על העולם, צריכה להתרחש העזיבה ולאחריה יתגלה איש הרשע.
אך בפסוק 7, שאול השליח אומר שלפני שאיש הרשע (צר-המשיח) יתגלה, המעכב (זה שעומד בתווך, זה שמונע, זה שמרסן) צריך לצאת.
אז, אני אציין שוב את מהלך האירועים לפני שיחל יום-יהוה.
- תהיה העזיבה (פסוק 3)
- המעכב, המונע, המרסן יוצא (פסוק 7)
- צר המשיח מתגלה (פסוקים 3, 8).
דבר אחד ברור מעל לכל ספק: צר המשיח לא יתגלה אלא רק לאחר שיצא המעכב, המרסן.
לכן, כעת נלמד את משמעות המילים המפוצצות הללו:
- מהי העזיבה?
העזיבה בטקסט המקורי היא: . ἀποστασία(אפוסטסיה, apostasy), שמשמעה – סטייה מן הדרך, הכוונה לנפילה מן האמת, מרידה נגד הסמכות העליונה. הפרושים האשימו את שאול השליח בעזיבת תורת משה, והשתמשו באותה מילה ביוונית (מע"ש כ"א 21). המילה גם שימשה לציין מרידה, במונחים צבאיים ומדיניים.
ומכאן, שאול השליח מלמדנו שאחד מהסימנים להתגלותו של צר המשיח היא סטייה משמעותית מן האמת, מרידה משמעותית נגד תורת אלוהים.
עכשיו נשאלת השאלה:
האם שאול השליח מתייחס לסטייה מן האמת, מרידה מקרב הלא נושעים או מקרב הנושעים? האם מדובר על מרידה נגד אלוהים על ידי כלל יושבי תבל או על ידי אלו הטוענים להיותם מאמינים?
רבותי, הלא נושעים מעולם לא הלכו בתוך האמת של אלוהים ולכן, הם כל הזמן סוטים מן האמת.
מסיבה זו, אי אפשר להתייחס לעולם הלא נושע ולומר: "…אם לא תהיה בראשונה העזיבה…". העולם כל הזמן חי "בעזיבה", במרד נגד אלוהים.
רק מי שטען בעבר שהוא אוחז באמת של אלוהים וכעת חי ופועל נגד אמת זו, יכול להיקרא "עוזב", "נוטש"… את האמת. לפיכך, שאול השליח מתייחס לתופעה מחרידה וקשה שתתרחש בקרב המאמינים, בתוך קהילת אלוהים.
- לחיזוק הטענה הזו, הבה נקרא את דברי שאול השליח באיגרת השניה לטימותיאוס ג' 1-9.
שאול השליח מפרט איך תיראה הקהילה באחרית הימים.
1 וְזֹאת תֵּדַע כִּי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יָבֹאוּ עִתִּים קָשׁוֹת׃ 2 כִּי־יִהְיוּ הָאֲנָשִׁים אֹהֲבֵי עַצְמָם וְאֹהֲבֵי בֶצַע וּמִתְהַלֲלִים וְגֵאִים וּמְגַדְּפִים וּמַמְרִים בַּאֲבוֹתָם וּכְפוּיֵי טוֹבָה וְלֹא חֲסִידִים׃ 3 חַסְרֵי אַהֲבָה וּבוֹגְדִים וּמַלְשִׁינִים וְזוֹלְלִים וְאַכְזָרִים וְשׂנְאֵי טוֹב׃ 4 וּמֹסְרִים וּפֹחֲזִים וּגְבֹהֵי רוּחַ וְאֹהֲבֵי עֲדָנִים וְלֹא אֱלֹהִים׃ 5 וַאֲשֶׁר דְּמוּת חֲסִידוּת לָהֶם וּמְכַחֲשִׁים בְּכֹחָהּ וְאַתָּה סוּר מֵאֵלֶּה׃ 6 כִּי־מֵהֶם הַמִּתְגַּנְּבִים אֶל־הַבָּתִּים וְשֹׁבִים נְעָרוֹת טְעוּנוֹת חֲטָאִים וְנִתְעוֹת בְּתַאֲוֹת שֹׁנוֹת׃ 7 הַלּמְדוֹת תָּמִיד וּלְעוֹלָם אֵינָן יְכֹלוֹת לָבוֹא לִידִיעַת הָאֱמֶת׃ 8 וּכְמוֹ יַנִּיס וְיַמְבְּרִיס אֲשֶׁר־קָמוּ עַל־משֶׁה כֵּן גַּם־אֵלֶּה מִתְקוֹמֲמִים אֶל־הָאֱמֶת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁחֲתָה דַעְתָּם וּנְלוֹזִים בָּאֱמוּנָה׃ 9 אֲבָל לֹא־יוֹסִיפוּ לְהַצְלִיחַ כִּי שִׁגְעוֹנָם יִגָּלֶה לַכֹּל כַּאֲשֶׁר קָרָה גַּם־אֶת־הָאֲנָשִׁים הָהֵם׃
בפסוק 5 שאול השליח מציין את ההידרדרות של אלו הטוענים להיותם קדושים. שאול מתאר את הסטייה מן האמת והמרידה נגד אלוהים על ידי אלו שכביכול מציגים עצמם כחסידיו של אלוהים.
- דברי שאול תואמים לאזהרה שאמר לזקני הקהילה באפסוס לפני שעזב אותם בדרכו לירושלים.
מעשי השליחים כ' 29-30: "אני יודע שאחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר, ומקרבכם יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים."
הבה נסכם: העזיבה ששאול השליח מתכוון אליה היא הנפילה מן האמת שתאפיין את הקהילה העולמית באחרית הימים. הכוונה ככל הנראה לסטייה יוצאת דופן, למרידה יוצאת דופן נגד האמת של אלוהים הנובעת מתוך אלו הטוענים להיות מאמינים בישוע.
האם מישהו פה מתפלא? תכלס, אנו יכולים לומר שאנו טועמים כבר בימינו את דבריו של שאול השליח.
- גוף המשיח מחולק לזרמים רבים, האוחזים בעקרונות אמונה שונים.
- קהילות רבות מתכחשות לאלוהותו של ישוע. קהילות רבות מתכחשות לשילוש ולאמת הטהורה של דבר אלוהים.
- קהילות רבות מדי מאמצות חיי מוסר ירודים ואינם רואים ביחסים הומולסביים סטייה מאמת אלוהים. עבור רבים, האיסורים הללו נחשבים לנושאים תרבותיים שהיו נכונים בתקופה בה נכתבה האיגרת ואינם רלוונטיים לימינו.
- גופים המכנים עצמם משיחיים מדפיסים מהדורות חדשות של כתבי הקודש עם פרשנות סוטה ושגויה, כך שגדל דור המנותק מן האמת המוחלטת ויונק תיאולוגיה שקרית. גדל דור הלומד על אלוהים שונה מזה המתואר בכתבי הקודש המקוריים.
מן הסתם הקהילה העולמית יכולה לסטות אף יותר מן האמת, אך בוודאי שהיא סוטה מרחק רב מן האמת יחסית לתקופתו של שאול השליח.
בכל אופן, נראה ששאול השליח מתכוון לסטייה כל כך קיצונית שאפילו אנו בדורנו עלולים להתפלא מעוצמתה ההרסנית.[4]
ב. הפרט השני שעלינו להגדיר זה את זהות המעכב. מי הוא המעכב?
שניה לתסלוניקים ב' 6-7: "אַתֶּם יוֹדְעִים מַה מְעַכֵּב אוֹתוֹ כָּעֵת כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלֶּה בְּעִתּוֹ. הֵן סוֹד הָרֶשַׁע כְּבָר פּוֹעֵל: רַק שֶׁכָּעֵת הַמְעַכֵּב נִמְצָא עַד שֶׁיּוּצָא,"
המעכב הינו הגורם המונע, המרסן, שבגללו צר המשיח אינו יכול להתגלות ולפעול במלוא כוחו. רק לאחר הסרת המעכב, צר המשיח יוכל להתגלות.
ספרי הפרשנויות מלאים ברעיונות ודיעות לגבי זהותו של המעכב.[5] אני אשתדל להגיע למסקנה התואמת את כל שלמדנו עד כה.
הבה נשאל: מה עיכב את המבול? כמובן שאלוהים בריבונותו עשה זאת אך זאת מכיוון שנוח ומשפחתו נמצאו צדיקים והיה צורך לקחתם אל התיבה.
מה עיכב את הרס סדום ועמורה? כמובן שאלוהים בריבונותו פעל לעצור את הברד והאש מן השמיים, אך אלוהים עיכב את הרס סדום ועמורה כדי לאפשר את חילוץ הצדיקים, לוט ובנותיו.
כמו שנוכחות נוח ומשפחתו עיכבו את המבול, וכמו שנוכחותם של לוט ובנותיו עיכבו את הרס סדום ועמורה, כך נוכחות הצדיקים בעולם, הקהילה, מעכבת את התגלותו של צר המשיח ותחילת זעם אלוהים על כל תבל.
לאור העיקרון הנלמד מהשיעור הראשון ועד כה, מכיוון שרוח הקודש חתום בגוף הקהילה, יוצא מכך שהמעכב חייב להתייחס לרוח הקודש והקהילה כיחידה אחת (קור"א ג 16-17, ו 19-20, אפסיים א 13-14).
שימו לב: ההילקחות של הקהילה אינה אומרת שרוח הקודש ינטוש את העולם ולא תישאר בתבל נוכחות אלוהים. לא ולא. גם לאחר הילקחות הקהילה, אנשים יוכלו להיוושע וזה אפשרי רק בכוח ומעורבות רוח הקודש. לראיה, ספר ההתגלות פרק ז' ואילך מציין שמיליונים רבים של אנשים עתידים להיוושע בתקופת שבע שנות הצרה. המספר הזה כולל בתוכו גם את שארית ישראל שעתידים להיוושע במהלך הצרה. רוח הקודש כהוויה אלוהים ימשיך לפעול בתבל למען ישועת אנשים וקידום תוכנית הישועה של אלוהים.
לאחר שהמעכב יצא, צר המשיח יוכל להתגלות.
סימן הזיהוי הוודאי הראשון להתגלותו של צר המשיח יהיה הגברת הברית עם רבים למשך שבע השנים (דניאל ט' 27).
אני אסכם את דברי העידוד של שאול השליח לתסלוניקים:
יום-יהוה לא החל כי מספר אירועים חייבים להתרחש לפני כן, והם עדיין לא התרחשו. לפני שצר המשיח יתגלה ויפעל במלוא כוחו בעולם, צריכים להתרחש שני אירועים:
- המרידה הקיצונית נגד אמת אלוהים על ידי אלו הטוענים להיות מאמינים.
- יציאת המעכב, אירוע הכולל בתוכו את הילקחות הצדיקים (הקהילה) מן הארץ.
לאור זאת, למאמינים, לגוף המשיח אין מה לחשוש מפעולותיו של צר המשיח, כי הם יילקחו השמיימה לפני שצר-המשיח יתגלה ויפעל במלוא כוחו בעולם.
תזכרו מה תכלית ההסבר של שאול: לעודד את המאמינים בתסלוניקי שיום-יהוה לא התחיל, כי לא התרחשו מספר אירועים שחייבים להתרחש לפני שיום יהוה יתחיל.
לאחר שהדגשתי שוב את העובדה שהקהילה חייבת להילקח לפני שזעם אלוהים בא על הרשעים בעולם, כעת אתייחס באופן ישיר לשאלה: האם המאמינים היום צריכים לחשוש מתוו החיה?
חלק ב: ספר ההתגלות פרק י"ג 5-8 וכן 15-17.
פרק י"ג מציין את פעולות צר המשיח מרגע שהתגלה עד לשיא פעולתו.
מפסוק 5 והלאה, הפסוקים מתארים את פעולותיו של צר המשיח מאמצע הצרה ועד סופה. שימו לב לפרטים – מאמצע הצרה עד לסופה.
התגלות י"ג 5-8: "ניתן לה פה מדבר גדולות ונאצות וניתנה לה סמכות לפעול ארבעים ושניים חודשים. היא פתחה את פיה בנאצות כלפי האלוהים, לנאץ את שמו ואת משכנו, את השוכנים בשמים. ניתן לה לעשות מלחמה עם הקדושים ולנצחם, וניתן לה שלטון על כל שבט ועם ולשון ואומה, והשתחוו לה כל יושבי הארץ אשר לא נכתבו שמותיהם בספר החיים של השה הטבוח מהיווסד תבל…"
15-17: "…גם ניתן לה לתת רוח לצלם החיה באופן שצלם החיה גם ידבר, ואף יגרום לכך שיומתו כל אשר אינם משתחווים לצלם החיה. והיא גורמת לכך שהכל, הקטנים והגדולים, העשירים והעניים, החופשיים והעבדים, ישימו להם תו על יד ימינם או על מצחם, כדי שלא יוכל איש לקנות או למכור – אלא מי שיש לו התו, שם החיה או מספר שמה…"
בפסוק 5 כתוב נתון קריטי: "ניתן לה פה מדבר גדולות ונאצות וניתנה לה סמכות לפעול ארבעים ושניים חודשים."
42 חודשים הם שלוש וחצי שנים, שהם חצי משבע שנות הצרה.
42 החודשים הללו מציינים את החצי השני של צרת יעקב. זו הצרה הגדולה.
מדוע 42 החודשים הללו מתייחסים לחצי השני של הצרה?
- 1. מתחילת הצרה, במשך שלוש וחצי השנים הראשונות, צר המשיח יצליח להציג שלום שווא. באמצע שבע השנים, צר המשיח יכריז על עצמו אל. הוא ישים את צלמו בבית המקדש וידרוש השתחוויה (דניאל ט' 27; מתי כ"ד 15; תסל"ב ב' 4). מכאן, דרישתו של צר המשיח להיקרא אל מתפרשת על פני שלוש וחצי שנים בלבד, והכוונה לחצי השני של השבע.
- 2. האדון ישוע יכניע את צר המשיח רק בחזרתו בסוף תקופת הצרה ולא לפני כן (התגלות י"ט 19-21). אילו שלוש וחצי השנים הללו היו בהתחלה, הרי ששאר השנים עד סוף הצרה היו חיים מאושרים ללא צר-המשיח, וזה לא מה שכתבי הקודש מלמדים.
צר-המשיח עתיד לפעול במלוא כוחו של השטן כדי להכניע את כלל יושבי תבל לסמכותו. מי שלא ייכנע לדרישתו להשתחוות לו כאל, מאמצע הצרה, יירדף עד מוות.
בעת ההיא, באמצע הצרה, עם ישראל יבין שרומה ויברח למדבר למצוא מחסה מהרדיפה של צר-המשיח (מתי כ"ד 15 ואילך).
כחלק מהאמצעים של צר המשיח לדרוש השתחוויה עולמית, הוא יסמן את האנשים בתוו שיאפשר להם לקנות ולמכור, ז"א להתקיים.
כל ענין תוו החיה יתחיל רק מאמצע שבע שנות הצרה ולא מן ההתחלה.
לפיכך, מכיוון שהקהילה תילקח השמיימה להיות עם ישוע לפני תחילת הצרה, הקהילה לא תושפע מתוו החיה שיהיה רלוונטי רק מאמצע הצרה.
מי שלא נמצא בתחילת הצרה, אין לו מה לדאוג מאירוע שיתחיל רק מאמצע הצרה. ידאג מאוד כל מי שהיום דוחה את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.
סיכום:
יש עוד רבות לדבר על אירועי אחרית הימים, אך עדיף בשלב זה לסכם את התשובות לשאלה האחת שדנו בה בשיעור זה: האם המאמינים בישוע היום צריכים לחשוש מהחדרת שבב לגופם כחלק מחיסון רפואי, שמא הדבר יחשב לקבלת 'תו החיה' של צר המשיח?
- 1. שאול השליח מבהיר שיום יהוה יחל רק לאחר שיתרחשו מספר אירועים:
העזיבה מן האמת, ויציאת המעכב הכוללת את ההילקחות.
מכיוון שתהליך העזיבה לא הגיע לשיאו, ההילקחות לא התרחשה.
מכיוון שהצדיקים עדיין בעולם, צר-המשיח לא יכול להתגלות ומסיבה זו צרת אחרית הימים עדיין לא החלה. - צר-המשיח יסמן בתוו את הנאמנים לו רק מאמצע תקופת הצרה.
מכיוון שהקהילה תילקח השמיימה לפני תחילת שבע שנות הצרה, אין למאמינים כל סיבה לחשוש מקבלת שבב לגופם למטרת חיסון או וכדומה.
כל אחד מאיתנו יכול לבחור על פי צו מצפונו אם הוא מסכים או לא, אך אין להתקנת השבב בימינו קשר לתוו החיה או סימן להתכחשות לשם ישוע.
מה כן נדרש מכולנו היום?
- להתעודד בנחמה ובחסד שאלוהים מעניק לנו, ולנצל את הזמן לחלוק את הבשורה עם כל אדם למען ייוושעו ולא יישארו לחוות את יום-יהוה.
- להיות מוכנים בכל רגע לראות את פני האדון. האם את, אתה ואני מוכנים כרגע לעמוד מול האדון ישוע.
זיכרו: ההילקחות היא תוכנית ההצלה של אלוהים עבור הצדיקים. מי שדוחה את ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, עתיד להישאר בתבל כדי לחוות את זעם אלוהים. אנא, אל תאמר או תאמרי, לא אמרו לי…
[1] ἀποστασία: Defiance of established system or authority, rebellion, abandonment, breach of faith
[2] κατέχον (Katechon): To prevent the doing of something. or cause to be ineffective, prevent, hinder, restrain
[3] (2 Thessalonians 2:1-5 DHNT) Accordance Bible Software.
[4] The MacArthur Bible Commentary. (Nelson, 2005), 1767.
[5] ESV Study Bible. Crossway Bibles, 2008), 2318.