ראשונה לקורינתים פרק א׳

ראשונה לקורינתיים א 1-9.

העושר בישוע (חלק א – פסוקים 1-3)

כל הקורא את איגרות שאול השליח לקורינתיים, מתפלא ששאול ממשיך להשקיע בקהילה המתמידה לסטות מדרך הקדושה ומאמצת את דרך העולם.

כל מאמין המכיר את איגרות שאול השליח יאמר שהקהילה הכי גרועה מבחינה רוחנית היא קהילת קורינתוס.

אם כן, מדוע ששאול השליח יתמיד להשקיע בהם את מירב כוחו ומאמציו? מדוע שיכתוב להם ארבע איגרות? (שתי איגרות אינן בנמצא).

הקשר של שאול למאמינים בקורינתוס דומה לקשר של הורה לילדיו. או קשר של בני זוג נשואים.
הבה נרענן זיכרוננו: שאול בילה בקורינתוס זמן רב – כשנתיים וזאת בהוראת האדון ישוע שניתנה לו בחזון (מע"ש י"ח 11, 18).

לאור הקושי בשירות הבשורה, האדון ישוע נגלה לשאול בחזון ועודד אותו באומרו שיש בקורינתוס עוד עם רב שנועד להיוושע.
לאור החזון האישי מישוע, שאול יכול היה להיות בטוח ששירות הבשורה בקרב הקורינתיים יישא פרי רב, למרות ההתנגדות העזה לבשורה ולו באופן אישי.

זאת אומרת, החזון מישוע המשיח הבטיח לו שעבודתו בקורינתוס לא תהיה לחינם.

לאור הביטחון בהצלחת הפצת הבשורה בקורינתוס, שאול המשיך לבשר וללמד בקרב הקורינתיים הלא בוגרים מבחינה רוחנית, בידיעה שפעולתו אינה לחינם אלא עתידה להפיץ ריח ניחוח לאלוהים.

מה כל אחד מאיתנו יכול להסיק וללמוד מההתנסות הזו של שאול בקורינתוס?

לעיתים גם אנו נתקלים בקשיים ואתגרים במהלך השירות לאדון, בעבודה, בנישואין.

מה מניע אותך להתמיד בכל מחיר ולא להרים ידיים ולנטוש את המשימה?

הידיעה שהשירות, פעולה, החלטה, נעשתה על פי רצון אלוהים והצלחתה וההתמדה בה מפארת את שם אלוהים.

הנה דוגמאות אישיות ומעשיות:

בעבודה: אני זוכר את משמרות הלילה כשעבדתי באינטל. אהבתי את עבודתי אך החלום שלי היה ללמד את כתבי הקודש. התפללתי לאלוהים וביקשתי: "האם תיתן לי לקום בבוקר כדי להתמקד בהכנת שיעור מהכתובים?"

אלוהים עשה עמדי חסד ואפשר לי לשרתו כרועה קהילה במשרה מלאה.

האם לא היו קשיים ואתגרים בשירות הקהילתי?

בוודאי שהיו.

האם לא היו אירועים שגרמו לי להעלות ספק לגבי המשך השירות בקהילה?

בוודאי שהיו.

מה גרם לי להתמיד?

המפגש האישי והאינטימי עם אלוהים בעבר שענה לי ובכך אישר שהוא גם ייתן לי הכוח להתמודד עם כל קושי ואתגר.

אני נשבע, שהתשובה של האדון לבקשה שלי היתה הכוח המניע להתגבר על כל הקשיים עד כה ובהמשך.

בנישואין: ההתמדה בנישואין למרות האתגרים היא ממש אותו הדבר.
כשנישאנו לא היה לנו ספק שהאדון הוא זה שהפגישנו. כשהכרנו, רק המבט אחד בשני העלה קיטור בעיניים ואת דפיקות הלב למהירות שיא.

והנה, בחלוף הזמן, קשיי החיים, אתגרי עבודה, ילדים הגורמים לוויכוחים ועימותים, כל אלו עלולים להשכיח ולעמעם את שהבטחנו אחד לשנייה ביום שנישאנו.

מדוע עלינו להתמיד ולהשקיע כל מאמץ, מחיר וכוח כדי להבריא את הנישואין ולא לפרקם?

כי אלוהים הוא זה שהפגישנו. לזכור תמיד את השמחה וההתלהבות שהיו לנו.
אלוהים הוא זה שיעד את הנישואין להיות איחוד ואחדות לכל חיינו ממש כמו האחדות בין אלוהים האב לאלוהים הבן ורוח הקודש (בראשית ב 24; מלאכי ב; יוחנן י"ז).
כי גירושים הם נגד רצונו של אלוהים וריפוי הנישואין מפארים את שם אלוהים.

מסקנה

הכוח שלנו להתמיד באתגר ולא לסטות מהמטרה או לנטוש אותה טמון במפגש האינטימי עם דבר אלוהים ותשובתו בחיינו.
אנו שואבים כוח ועוז בעבודה קשה כאשר אנו יודעים לבטח שאלוהים הוא זה ששלח והדריך אותנו למשימה על פי רצונו.

אנו מתמידים בנישואין למרות ועל אף כל קושי ואתגר כי אנו יודעים שאלוהים חיבר אותנו לאחדות לכל חיינו.

וכשקשה, הבה נזכור שאלוהים הבטיח להעניק לנו את כל הכלים הנדרשים להצליח במשימות שהוא מציב בחיינו (קור"א י 13).

אז, לאחר הקדמה באורך של שיעור, הבה נמשיך בביאור האיגרת.

חלוקת הקטע (א 1-9): העושר בישוע

א. הקריאה לקדושה (פ. 1-3)

מי הסמיך את שאול להיות שליח? (פ. 1)
על סמך מה נקראים הקורינתיים קדושים? (פ. 2)
מדוע חסד ושלום ניתנים רק מאלוהים? (פ. 3)

ב. התועלת בקדושה בישוע (פ. 4-9)

מלאים בחכמת אלוהים (פ. 4-5)
זוכים לתכונות האופי של ישוע ויכולות שירות (פ. 6-7)
עתידים לפגוש את ישוע בהילקחות (פ. 8-9)

פרק א 1-9:

¹‏ מֵאֵת שָׁאוּל, שֶׁנִּקְרָא לִהְיוֹת שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּמֵאֵת סוֹסְתֵּנִיס אָחִינוּ, ^‎²‏ אֶל קְהִלַּת אֱלֹהִים שֶׁבְּקוֹרִינְתּוֹס, לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קֻדְּשׁוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְנִקְרְאוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים יַחַד עִם כָּל הַקּוֹרְאִים בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ — אֲדוֹנֵנוּ כַּאֲדוֹנָם: ^‎³‏ חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. ^‎⁴‏ אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהַי בְּכָל עֵת בַּעֲבוּרְכֶם עַל חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁנִּתַּן לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, ^‎⁵‏ כִּי בּוֹ נַעֲשֵׂיתֶם עֲשִׁירִים בַּכֹּל, בְּכָל אֹמֶר וּבְכָל דַּעַת; ^‎⁶‏ וְעֵדוּת הַמָּשִׁיחַ קִבְּלָה תֹּקֶף בְּקִרְבְּכֶם, ^‎⁷‏ בְּאֹפֶן שֶׁאֵינְכֶם חֲסֵרִים שׁוּם מַתָּנָה רוּחָנִית בְּצִפִּיַּתְכֶם לְהִתְגַּלּוּת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, ^‎⁸‏ אֲשֶׁר גַּם יְחַזֵּק אֶתְכֶם עַד קֵץ לְמַעַן תִּהְיוּ נְקִיִּים מִכָּל אַשְׁמָה בְּיוֹם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. ^‎⁹‏ נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ.

א. הקריאה לקדושה (פ. 1-3)

מי הסמיך את שאול להיות שליח? (פ. 1)

¹‏ מֵאֵת שָׁאוּל, שֶׁנִּקְרָא לִהְיוֹת שְׁלִיחַ הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ בִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּמֵאֵת סוֹסְתֵּנִיס אָחִינוּ, ^‎

שאול פותח את האיגרת בציון שמו ותפקידו. מטרת הזיהוי בפתח האיגרת ולא רק בסיומה נועד לגרום לקוראים להתייחס בכבוד ויראה לכתוב באיגרת.

תפקיד השליח של ישוע מקביל לתפקיד הנביא, ולראיה שני התפקידים הללו מוזכרים בחפיפה אחת באיגרת אל האפסים ב 20 כיסוד של הקהילה, כאשר ישוע המשיח עצמו הוא אבן הפינה. ואכן, השליחים גם היו נביאים.

אם כן, מי הסמיך את שאול להיות שליח מטעם ישוע?

בספר מעשי השליחים פרק א התאספו אחד-עשר השליחים כדי לבחור שליח נוסף שעתיד להחליף את יהודה איש קריות.

י"א השליחים קבעו כללים הגיוניים לבחירת השליח הנוסף: "על כן צריך שאחד מן האנשים אשר נלוו אלינו בכל העת אשר האדון ישוע בא ויצא בתוכנו, החל מטבילת יוחנן עד יום הינשאו מאיתנו, יהיה עד אתנו על תחייתו." (מע"ש א 21-22).

השליחים הגרילו בין שני שמות והפור נפל על מתיתיה (מע"ש א 26).

האם הבחירה של י"א השליחים היתה על פי דעתו של אלוהים?

הרי האדון ישוע אמר להם מספר ימים לפני כן, שעליהם לחכות בירושלים עד שישלח להם את רוח הקודש שייתן להם כוח להיות עדים לישוע (מע"ש א 8).

בחירת מתיתיה כשליח המחליף את יהודה איש קריות נעשתה לפני שרוח הקודש נחת על השליחים.

האם אלוהים אישר את הסמכתו של מתיתיה כשליח המחליף את יהודה הבוגד?

הבה נראה.

בפרק ט' של מעשי השליחים, שאול התרסי מחליט ללכת לדמשק כדי לאסור את היהודים המאמינים בישוע, זאת כדי לעצור את התפשטות הבשורה וגדילת מספר המאמינים בישוע.

מבחינתו של שאול התרסי, הוא פעל כפנחס הכוהן שניסה לעצור את הזיהום הרוחני שפשה בעם ישראל לאור הכתוב בספר במדבר כ"ה.

בדרך לדמשק נגלה האדון ישוע בחזון לשאול, והבהיר לו שבחר בו להיות לו לשליח (מע"ש ט; כ"ב 1-22; כ"ג 11; כ"ז 24).

אם כן, האם ייתכנו יותר משניים עשר שליחי ישוע?

שניים עשר השליחים הם כנגד שניים עשר שבטי ישראל.

בספר ההתגלות פרק כ"א כתוב שלירושלים השמיימית שניים עשר שערים על שם כל אחד משניים עשר שבטי ישראל, ושניים עשר עמודי יסוד על שם שניים עשר השליחים.

לפיכך, ייתכנו רק שניים עשר שליחים של ישוע.

לאור זאת, ראוי להבין שהשליח שאלוהים בחר להחליף את יהודה איש קריות הוא שאול השליח ולא מתיתיה.

חיזוק לטענה שישנם רק שניים עשר שליחים ולא יותר ניתנת לנו:
– באיגרת של שאול לטיטוס א 5: "השארתיך בכרתים כדי שתסדר מה שיש עוד לסדר ותמנה זקנים בכל עיר כפי שציויתיך…"

באיגרת אל האפסים ב 20: "בנויים על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה." כמו שאין עוד ישוע כי יש רק אבן פינה אחת, כך אין יותר שליחים מעבר לשניים עשר כי לא בונים בסיס נוסף לבניין הקהילה, גוף המשיח.

הערה חשובה: בעוד אלוהים קבע שניים עשר שליחי השה, אין הגבלה על בחירת וקביעת שליחים מטעם הקהילה להיות מבשרים, מורים וכו (ראה מע"ש י"ג).

הייחודיות של שליחי השה היא:

– להם ניתנו יכולות על טבעיות לאימות מסר הבשורה וסמכות לכתיבת דבר אלוהים (קור"ב י"ב 12; מע"ש כ 7-12, הלקח של האירוע נועד להשוות בין סמכות אליהו הנביא לשאול כשליח של ישוע).

– הם היוו הבסיס להקמת הקהילות הראשונות והסמכת הזקנים הראויים (אפסים ב 20).

מאז המאה הראשונה ועד היום אנו שומעים על כאלו שמינו עצמם להיות שליחים של ישוע, והעניקו לעצמם סמכויות כשל שאול ושאר השליחים. באיגרות של שאול אל הקורינתיים ואל הגלטים שאול השליח מזהיר מפני השרלטנים הללו. אל לנו ליפול בתחבולותיהם ושקריהם של שליחים מטעם עצמם.

האדון ישוע המשיח מינה את שאול התרסי להיות שליח והעניק לו את כל הסמכויות כשליח של השה, כחלק מהבסיס של גוף המשיח.

הקביעה הזו צריכה גם לגרום לנו להתייחס לכל כתבי שאול השליח כדבר אלוהים ככתבו וכלשונו.

ציות לדברי שאול כמוהם כציות לדבר אלוהים.

ו… מי הוא סוסתניס?

סוסתניס מוזכר במעשי השליחים י"ח 17. שם נאמר שהוא אחד מראשי בית הכנסת ששמע את הוראתו של שאול השליח וקיבל באמונה את ישוע כאדון ומושיע.

מן הסתם סוסתניס הוחרם על ידי שאר באי בית הכנסת ובחר על פי הדרכת רוח אלוהים להתלוות לשאול. שאול יכול היה להזדהות עם סוסתניס ובוודאי עזר לו לגדול ברוח ולמלא את חייו בשירות משמעותי לישוע.

א. הקריאה לקדושה (פ. 1-3)

מי הסמיך את שאול להיות שליח? (פ. 1)
על סמך מה נקראים הקורינתיים קדושים? (פ. 2)

^‎²‏ אֶל קְהִלַּת אֱלֹהִים שֶׁבְּקוֹרִינְתּוֹס, לְאֵלֶּה אֲשֶׁר קֻדְּשׁוּ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ וְנִקְרְאוּ לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים יַחַד עִם כָּל הַקּוֹרְאִים בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ — אֲדוֹנֵנוּ כַּאֲדוֹנָם:

הפסוק התמים הזה כולל מידע אדיר ועצום בחשיבותו. שאול פונה אל הקורינתיים ומתחיל בפירוט מעמדם בעיניו של אלוהים ותכלית ישועתם ובחירתם כילדי אלוהים.

הקורינתיים הם חלק מקהילת אלוהים

שאול מבהיר שהאיגרת נכתבה לקבוצת אנשים בקורינתוס, והאנשים הללו הם חלק מקהילת אלוהים העולמית. קהילת אלוהים היא ביטוי לגוף המשיח העולמי.

במילים פשוטות, שאול אומר שהאיגרת שלו מיועדת לגוף המשיח, הנושעים אשר בקורינתוס.

מה משמעות הביטוי הזה, קהילת אלוהים?

המאמינים בקורינתוס אינם שייכים לעצמם, אלא כנושעים, הם שייכים לאלוהים.

כנושעים, הם וגם אנו כמוהם נפדינו מקללת התורה במחיר דמו של ישוע המשיח. נפדינו משמע נרכשנו על ידי אלוהים במחיר דמו הטהור של בן האלוהים ישוע המשיח, וכעת אנו רכוש אלוהים.

כנושעים עברנו ממעמד של אויבי אלוהים למעמד של בנים לאלוהים (אל הגלטים ג 13; אל הרומים ה 8, ח 15). כנושעים, כילדי אלוהים אנו לא עושים את מה שאנו בוחרים או את מה שבא לנו, אלא את מה שאלוהים מצווה ומתווה לחיינו. כמו שעבד עושה את רצון אדונו, כך אנו כעבדי אלוהים עושים את רצונו. ההבדל הוא בכך שאלוהים רואה בנו בנים שלו וכך מתייחס אלינו.

הקורינתיים קודשו במשיח ישוע

על מנת להבין את עומק המשפט, חשוב להגדיר את המילה – קדוש.

קדוש משמע, נפרד, מיוחד ומיועד לתפקיד מוגדר ומיוחד. שונה מהשאר.

ובהקשר המקראי, קדוש לאלוהים משמע נפרד לאלוהים. מיועד לפעול ולעשות עבור אלוהים ולכבוד אלוהים על פי רצונו וציוויו של אלוהים.

ולכן, המילים "קודשו במשיח" משמע שהקורינתיים הפכו להיות נפרדים לאלוהים בזכות כפרת החטאים שניתנה להם בדם ישוע, ומעמדם המיוחד כילדי אלוהים. הקורינתיים, וכמוהם כל הנושעים, הפכנו למיוחדים עבור אלוהים בגלל צדקת ישוע המשיח המכסה אותנו (קור"ב ה 21).

חשוב לומר שתואר קדוש לאדם נושע אינו קובע שהנושע אינו חוטא יותר.

התואר קדוש מתייחס למעמד שיש לנושע מול אלוהים גם אם הוא נופל בחטא.

הקורינתיים נקראו להיות קדושים

משמעות המשפט החשוב הזה הוא שהקורינתיים לא יזמו את השינוי בחייהם שהפך אותם לקדושים, אלא שאלוהים היה זה שיזם את הפעולה שהפכה אותם מאויבי אלוהים לנפרדים עבורו – קדושים.

ההסבר כתוב ב:

אל הרומים ח 29-30: "שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים. ואת אלה שיעד, להם גם קרא, ואת הקרואים גם הצדיק, ואת המוצדקים אף פאר בכבודו".
אל האפסים א 5-7: "הוא יעד אותנו להיות לו לבנים על ידי ישוע המשיח, כחפץ רצונו, לתהילת כבוד על חסדו אשר העניק לנו באהובו, שבדמו יש לנו הפדות, סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים."
יוחנן י"א 27-29: "…אבי שנתן אותן לי גדול מכל ואין איש יכול לחטוף אותן מיד האב…"

לאור הכתוב בפסוקים לעיל, אלוהים הוא זה היוזם את ישועת בני האדם. אלוהים הוא זה הבוחר את ילדיו. אלוהים עושה זאת בריבונותו ובחכמתו האין סופית.

ובמילים פשוטות:

אילו אלוהים היה זונח אותנו לנפשנו, אף לא אדם אחד היה נושע.

ישועתנו היא מתנת חסד הכי גדול שאי פעם אדם כלשהו יוכל לתאר או לקוות לו.

מכאן, אם אתה נושע, זה סימן שאלוהים פקח את עיני לבבך להכיר ולהפנים שאתה חוטא הזקוק לכפרת חטאים, וזו ניתנת באמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים (אל הרומים י 9-10).

אם כן, איך כל אחד מאיתנו צריך להגיב לאור החסד הגדול שאלוהים העניק לו?

שאול השליח עונה על השאלה הזו באיגרת אל הפיליפים א 20-21: "…אלא שבכל עוז, כתמיד כן גם עתה, ירומם ויתגדל המשיח בגופי, אם על ידי חיי ואם על ידי מותי. הן, לגבי דידי, לחיות פרושו המשיח, ולמות פרושו רווח…"

ובאיגרת אל הרומים י"ב 1-2, שאול מסכם אחד-עשר פרקים של תיאור צדקת אלוהים וחסדו לבחיריו במילים הללו: "ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים; כך תעבדוהו עבודה שבלב. ואל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעניו."

איך נראים חייך לאור הדרישות הללו? ביחסך לזולת, בעבודה, בנהיגה, בנישואין או במשפחה. האם אתה חי כעבד המשיח? כקורבן חי לכבוד שם האדון ישוע?

לפיכך, אין כל הפתעה שהמילה הבאה בפסוק 3 היא – חסד!

א. הקריאה לקדושה (פ. 1-3)

מי הסמיך את שאול להיות שליח? (פ. 1)
על סמך מה נקראים הקורינתיים קדושים? (פ. 2)
מדוע חסד ושלום ניתנים רק מאלוהים? (פ. 3)

^‎³‏ חֶסֶד וְשָׁלוֹם לָכֶם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וְהָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ.

חסד: על פי מילון אבן שושן: טובה מרובה, צדקה (ז"א עשייה שלא לשם קבלת דבר בתמורה), מעשה אהבה ונדיבות לב, יחס לפנים משורת הדין.

לאור הכתוב באיגרת אל האפסים ב 5-10, אלוהים הושיע אותנו בגלל אהבתו, עוד כשהיינו מתים בחטאנו.

מכאן, כמו שמת אינו יכול ליזום דבר טהור, כך ישועתנו נעשתה כולה על בסיס אהבתו וחכמתו הריבונית של אלוהים.

מדוע?

כי רק אלוהים טהור מספיק כדי לשלם את מחיר הכפרה הנדרש: דם טהור.
כדי שאף אדם לא יתגאה אלא כולם ללא יוצא מן הכלל יעמדו ענווים לפני אלוהים ושווים בערכם.

החסד שאלוהים עשה עימנו זו הישועה שהעניק לנו.

הבה נפרט במעט את העושר הטמון בישועה שקיבלנו בחסד:

הסרת העוינות בינך לבין אלוהים (קור"ב ה 21).
פטור מזעם אלוהים (אל הרומים ה 9-10)
נחשב לילד של אלוהים (רומים ח 15)
זכאי לחיי עולם (יוחנן ג 16)
שותף נחלה ושותף ירושה של אלוהים (אל הרומים ח 17)
זכאי לשכינת רוח הקודש בגופו (קור"א ג 16-17, ו' 19-20; אפסים א 13-14)
זכאי ללידה מחדש – בריאה חדשה – ז"א כל תכונות האדם המושלם בחייו. תכונות שנדרשות לפיתוח בתלות תהליך ההתקדשות (יוחנן ג 1-9; אל הגלטים ה 22-23).

וכל זאת קיבלנו רק מתוך אהבת אלוהים וחסדו.

אך, איך מתקשר שלום אלוהים לחסד אלוהים?

ישועתנו שהיא חסד אלוהים, מסירה את קללת החטא מחיינו ועוטפת אותנו בצדקה של האדון ישוע (קור"ב ה 21).

מכיוון ששלום אלוהים הופר בין בני האדם לאלוהים עם חטאם של אדם וחווה, שלום אלוהים חוזר, העויינות סרה, מרגע ישועתנו, סליחת החטאים שלנו.

לאור זאת, שלום עם אלוהים זה לא היעדר מלחמות בעולם, אלא חוסר עוינות בינך לבין אלוהים. מסיבה זו גדעון כינה את אלוהים "שלום" (שופטים ו).

שלום עם אלוהים מבטיח שאלוהים פועל בחיינו למעננו ולכבודו

שלום עם אלוהים מבטיח שאלוהים אינו מסתיר פניו מאיתנו.

שלום עם אלוהים ממלא את חיינו בסיפוק, שלווה בטחון ושמחה.

שלום עם אלוהים זו מתנה זוהרת שנראית מרחוק.

האם שלום אלוהים שמתבטא בשמחתו נראים בחייך?

סיכום פסוקים 1-3: עושר בישוע (חלק א).

אנו שואבים כוח ועוז בעבודה קשה כאשר אנו יודעים לבטח שאלוהים הוא זה ששלח והדריך אותנו למשימה על פי רצונו.

אנו מתמידים בנישואין למרות ועל אף כל קושי ואתגר כי אנו יודעים שאלוהים חיבר אותנו לאחדות לכל חיינו.

וכשקשה, תזכור ותזכרי שאלוהים הבטיח להעניק לך את כל הכלים הנדרשים להצליח במשימות שהוא מציב בחיינו (קור"א י 13).

האדון ישוע המשיח בחר בשאול התרסי במקום יהודה איש קריות. שניים-עשר השליחים של ישוע קיבלו כוח וסמכות להיות בסיס הקהילה ומחברי כתבי הקודש.

לאור זאת, עלינו להתייחס לאיגרותיו של שאול השליח כדבר אלוהים חיים.

מעבר לכך, עלינו לדחות ולהוקיע את המתחזים לשליחי ישוע.

העושר שלך בישוע מתחיל במתנת חסד של כפרת חטאים.

כנושע, הוסרה העויינות בינך לאלוהים ונפתחה הדרך חזרה לעדן, לחיי נצח עם אלוהים. העושר בישוע הם חיים ללא חטא והשפעת החטא. חיים נצחיים מלאי אהבת אלוהים, שלווה ושלום.
ומה לגבי מי שדוחה את חסד אלוהים? הוא נשאר ללא שינוי, ללא עזרת אלוהים, ובמותו יישלח לאגם האש לנצח נצחים.

אנא זעק לסליחת חטאים בשם ישוע. חיים ללא המשיח הם גיהינום היום ולנצח.

ב. עושר בישוע: התועלת בקדושה בישוע (פ. 4-9)

מלאים בחכמת אלוהים (פ. 4-5)
זוכים לתכונות האופי של ישוע ויכולות שירות (פ. 6-7)
מוכנים כראוי לפגוש את ישוע (פ. 8-9)

^‎⁴‏ אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהַי בְּכָל עֵת בַּעֲבוּרְכֶם עַל חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁנִּתַּן לָכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ, ^‎⁵‏ כִּי בּוֹ נַעֲשֵׂיתֶם עֲשִׁירִים בַּכֹּל, בְּכָל אֹמֶר וּבְכָל דַּעַת;

לאורך הילדות של ילדיי, אשתי ואנוכי אמרנו לילדנו שאנו עשירים בישוע. אמרתי להם פעמים רבות שאנו ממש כמו מיליונרים, כי יש לנו את כל שאנו צריכים כדי לחיות ולשרת את האדון על פי רצונו.

ובכן, למרות שדבריי היו נכונים ומדויקים, הילדים שלנו לא הבינו כראוי את המשפט. הדבר נכון גם לגבי מאמינים לא בוגרים מבחינה רוחנית כשהם קוראים את דבר אלוהים.

העושר שלנו הנושעים, כולו בישוע, אך האדון ישוע מעניק לנו בדיוק את העושר היום יומי שאנו זקוקים לו כדי שנחיה על פי רצונו בשלמות.

זאת אומרת, שהאדון לא מבטיח לתת לנו את כל מה שאנו מבקשים (תודה לאל), אלא את כל מה שאנו צריכים כדי למלא את רצונו.

פטר"ב א 3: "הן גבורתו האלוהית נתנה לנו את כל צרכינו לחיים ולחסידות…" ותכלס, זה כל מה שאנו צריכים…
קולוסים ב 10: "ואתם נמלאתם בו, אשר הוא ראש כל רשות ושלטון."
קור"א ג 21: "על כן, אל יתהלל איש בבני אדם. הרי הכל שלכם."

ועל מנת להעמיד את כל ההבטחות הללו בפרופורציה, הנה לנו

תהילים ל"ז 4: "והתענג על יהוה וייתן לך משאלות ליבך."

משמע – על מנת לקבל את מבוקשך מאלוהים, עליך לבקש את הכלים הנדרשים לעשות בשלמות את רצון אלוהים בחייך. רק אז אלוהים יעניק לך את כל הכלים הנדרשים לכך, ובנדיבות.

חלק מהעושר שאלוהים מבטיח לנו בישוע זה: בְּכָל אֹמֶר וּבְכָל דַּעַת;

בְּכָל אֹמֶר

חלק מהגדרות התפקיד של ילדי אלוהים הנושעים זה להיות שגרירי המשיח (קור"ב ה 20). אומנם חלק מעדותנו הם מעשי הציות בחיינו, אך כמו שנדרש משגריר מדינה לדבר ולייצג את מדינתו, כך גם אנו נדרשים לעיתים לייצג את אדוננו באומר ובמילים.

ומה המרכיב העיקרי ב "אומר"?
לומר את האמת אודות אלוהים, אודות ישוע, אודות הבשורה. לדבר אמת, נקודה!

המרכיב העיקרי ב"אומר", זה לדבר עבור אלוהים.
לא חייבים להיות סופרים, מורים או בעלי תואר כזה או אחר כדי לדבר את אמת אלוהים או בעבור שם אלוהים.

כל שנדרש זה לקרא את כתבי הקודש ולהתפלל להבינם. אלוהים הבטיח שחלק מתפקיד רוח הקודש זה להזכיר לנו את שקראנו: "אבל המנחם, רוח הקודש שהאב ישלח לכם בשמי, הוא ילמד אתכם הכל ויזכיר לכם כל מה שאני אמרתי לכם." (יוחנן י"ד 26).

התלמידים של ישוע היו דייגים פשוטים ולמרות זאת הם שינו את העולם.

איך?

בכוח רוח הקודש שמילא אותם.
בספר מעשי השליחים א 8 האדון ישוע הבטיח לשלוח להם את רוח הקודש, ואז יהיה להם כוח להיות עדיו… והנה, שמעון כיפא שאך לפני מספר שבועות התכחש לישוע ופחד עד לשד עצמותיו, עומד מול קהל של אלפי אנשים ומכריז את בשורת הישועה בקול ברור ובאופן מושלם (מע"ש ב).

מה השתנה בשמעון כיפא? הוא התמלא ברוח הקודש, וציית להדרכת רוח הקודש.

אותו הדבר יכול להתרחש בחייך ובחיי.

כל שעליך לעשות זה לציית, ולהתפלל. האדון מקיים את שהבטיח (מע"ש ד 29).

אינני רוצה להמעיט באתגר של דיבור בפומבי, או בלפתוח שיחה עם אדם זר.

אני יודע שזה לא פשוט. לראיה, שאול השליח בעצמו מבקש מהמאמינים בקהילת אפסוס להתפלל עבורו כדי שיינתנו לו מילים ובאומץ לב יוכל לפתוח פיו כדי לבשר (אל האפסים ו 19).

בנערותי ירדנו לאילת ובילינו עם ג'ון פקס מספר ימים. התלווינו להליכה בחוף ונדהמתי מהאומץ שלו לגשת לאנשים ולפתח שיחות אודות כתבי הקודש והאדון ישוע.

עד היום אני נפעם מהמתנה הנפלאה שאלוהים העניק לו.

יחד עם זאת, גם ראיתי אנשים הרבה פחות מקצועיים שחלקו את הבשורה אפילו בגמגום, ובעקבות זאת השומעים קיבלו את האדון ונושעו.

אחים ואחיות יקרים. אלוהים אינו זקוק למומחים, אלא הוא מתפאר באלו המצייתים לו! אלוהים משתמש בפשוטים ומבייש את הגאים.

אלוהים פותח דלתות של הזדמנות לבשר, וכל שנותר לנו זה להתכונן כראוי ולציית. אלוהים הוא זה המעניק את המילים והוא גם זה הפוקח את עיני הלב של השומע.

ב. בְכָל דַּעַת

למרות שאלוהים יכול להטמיע במוח שלך את כל תורת הפיזיקה, תורת החשמל והכימיה, באופן פלאי, הוא בוחר למלא אותך בדעת חשובה יותר ובדרך אחרת.

כל הידע הטכני והמדעי בעולם אינו מועיל לכפר חטאים ולהתכסות בצדקת המשיח ישוע. כל הידע העולמי אינו מסוגל להסיר את העויינות שלנו כחוטאים מאלוהים קדוש.

כל דעת אלוהים לה אנו זקוקים כדי לשרת בגוף המשיח ולשרת את אלוהים מול שאר העולם כתובה בכתבי הקודש.

טימ"ב ג 14-17: ¹⁴‏ אֲבָל אַתָּה עֲמֹד בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר לָמַדְתָּ וַאֲשֶׁר מְצָאתָם נְכוֹנִים, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה מִמִּי לָמַדְתָּ ^‎¹⁵‏ וּמִנְּעוּרֶיךָ אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַיְכוֹלִים לְהַחְכִּימְךָ לִישׁוּעָה עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. ^‎¹⁶‏ כָּל הַכָּתוּב נִכְתַּב בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וּמוֹעִיל הוּא לְהוֹרָאָה, לְתוֹכֵחָה, לְתִקּוּן, לְחִנּוּךְ בְּמַעְגְּלֵי צֶדֶק, ^‎¹⁷‏ לְמַעַן יִהְיֶה אִישׁ הָאֱלֹהִים מֻשְׁלָם, וּמֻכְשָׁר לְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב.

מכיוון שמלוא גוש הדעת נמצא בכתבי הקודש, כל שנותר לך ולי זה לקרא וללמוד את כתבי הקודש, ולהתפלל להבנה והפנמה של הכתוב ויישומו בחיים שלנו.

החדשות הטובות הן שאלוהים מבטיח לנו שיעזור לנו גם לרצות ולציית (אל הפיליפים ב 12).

רוח הקודש שוכן בתוכנו לא כאורח משקיף אלא כשותף פעיל (אפסים א 13-14; פיליפים ב 12). רוח אלוהים יודע את הכל על אלוהים ובדרך התפילה והכתוב בכתבי הקודש, מגלה לנו נסתרות: "אך לנו גילה אלוהים על ידי רוחו אפילו את עמוקות האלוהים, משום שהרוח חוקרת הכל." (קור"א ב 10).

רוח הקודש השוכן בתוכנו מאיר את הדעת בליבנו אודות כבוד אלוהים אשר בפניו של המשיח (קור"ב ד 6).

דעת אלוהים וחכמתו אומנם נחשבים לסכלות וטיפשות בעיני העולם, אך זה רק בגלל עיוורונם הרוחני. כל נושע מביט לאחור ומודה לאלוהים שהציל אותו מהעיוורון הרוחני שמשך אותו לאבדון.

אז הנה האחריות ההדדית לאור הכתוב באיגרת אל הקולוסים א 9-11:

‏" ^‎⁹‏ מִשּׁוּם כָּךְ גַּם אָנוּ, מִיּוֹם שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת זֹאת, אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית, ^‎¹⁰‏ לְמַעַן תִּתְהַלְּכוּ כַּיָּאוּת לִפְנֵי הָאָדוֹן, כְּכָל חֶפְצוֹ, וּלְמַעַן תָּנִיבוּ פְּרִי בְּכָל מַעֲשֶׂה טוֹב וְתִגְדְּלוּ בְּדַעַת אֱלֹהִים, ^‎¹¹‏ וְתִתְחַזְּקוּ בְּכָל כֹּחַ כְּפִי עֹצֶם כְּבוֹדוֹ, וְתִהְיֶה לָכֶם סַבְלָנוּת וְאֹרֶךְ רוּחַ בַּכֹּל, וּבְשִׂמְחָה…"

אלוהים מספק את כל התוכן ומבטיח לעזור. אך כפי שלימדוני מילדות – אלוהים לא עובד עם מכוניות חונות… משמע, תתניע ואלוהים ידחוף 😊.

אנו נדרשים להתפלל ולבקש החכמה והדעת להבין ולציית. אז, לקרא וללמוד באופן שיטתי את כתבי הקודש וליישם הלקחים והמסקנות בחיינו.

כהורים, חובה עלינו להדריך את ילדינו להימלא בכל דעת אלוהים דרך המופת שאנו מראים להם בחיינו, ובדרך הלימוד שאנו מלמדים אותם באהבה וחכמה.

אלוהים העניק לנו פה ודעת, אך עלינו מוטלת האחריות והחובה להשתמש בפה לומר ולהביע את דעת אלוהים (קולוסים א 12): "תִּתְּנוּ תּוֹדָה לְאָבִינוּ שֶׁהִכְשִׁיר אֶתְכֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּנַחֲלַת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוֹר."

ומה יש לאלו שאינם נושעים?

יש להם את חכמת העולם הזה שאין בכוחה להעניק חיי עולם!

אנא קרא בשם ישוע כדי להימלא בחכמת החיים של אלוהים.

ב. עושר בישוע: התועלת בקדושה בישוע (פ. 4-9)

מלאים בחכמת אלוהים (פ. 4-5)
זוכים לתכונות האופי של ישוע ויכולות שירות (פ. 6-7)
מוכנים כראוי לפגוש את ישוע (פ. 8-9)

^‎⁶‏ וְעֵדוּת הַמָּשִׁיחַ קִבְּלָה תֹּקֶף בְּקִרְבְּכֶם, ^‎⁷‏ בְּאֹפֶן שֶׁאֵינְכֶם חֲסֵרִים שׁוּם מַתָּנָה רוּחָנִית בְּצִפִּיַּתְכֶם לְהִתְגַּלּוּת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,

העושר בישוע כאמור מתבטא בדרכים רבות. אחת מהן היא שחיינו משתנים ואינם כפי שהיו לפני שהאמנו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים. מבחינה רוחנית, שאול השליח מכנה זאת: בריאה חדשה (אל הגלטים ו 15).

מדוע?

כי רוח הקודש השוכן בנו התקין בתוכנו את פרי הרוח שזה אשכול תכונות האופי המושלמות של ישוע: "אהבה, שמחה, שלום, אורך-רוח, נדיבות, טוב-לב, נאמנות, ענווה, ריסון-עצמי…" (אל הגלטים ה 22-23).

וכך בכל יום בו אנו גדלים מבחינה רוחנית, אנו מאמצים יותר את האופי של ישוע, יותר נדיבות, יותר סליחה, יותר אהבה, יותר ענווה ופחות גאווה, יותר ריסון-עצמי, יותר נאמנות, ופחות את תכונות האדם הישן לפני שנושענו. פחות שנאה, פחות צרות-עין, פחות כעס, פחות מריבה, פחות מחלוקות, פחות קנאה, פחות שיכרות והוללות…

רק תנסו לדמיין מה יאמרו אלו המכירים אותך כאשר תזנח את תכונות האדם הישן ותאמץ את תכונותיו של ישוע…

מלבד פרי הרוח, הישועה שלנו מבטיחה גם קבלת מתנות רוח, שהן כישרונות ויכולות שרוח הקודש מעניק לכל מאמין, שבעזרתן ודרכן אתה ואני משרתים את גוף המשיח, את קהילת אלוהים.

מהן הכישרונות והיכולות הללו?
מתנות הרוח מפורטות באיגרת אל הרומים י"ב 6-8: ^‎⁶‏ וְיֵשׁ לָנוּ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, לְפִי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לָנוּ: אִם נְבוּאָה הֲרֵיהִי כְּמִדַּת הָאֱמוּנָה; ^‎⁷‏ אִם לְאִישׁ שֵׁרוּת, יְשָׁרֵת; אִם הוּא מוֹרֶה, יְלַמֵּד; ^‎⁸‏ מִי שֶׁמַּתְּנָתוֹ הָעִדּוּד, יְעוֹדֵד; הַנּוֹתֵן יִתֵּן בְּתוֹם לֵב; הַמַּנְהִיג יְמַלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ בִּשְׁקִידָה; וְהַגּוֹמֵל חֶסֶד יַעֲשֶׂה זֹאת בִּמְאוֹר פָּנִים.

באיגרת הראשונה לקורינתיים י"ב 4-11: "‏⁴ אָמְנָם יֵשׁ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, אֲבָל הָרוּחַ הִיא אוֹתָהּ רוּחַ; ^‎⁵‏ יֵשׁ תַּפְקִידִים שׁוֹנִים, אַךְ אוֹתוֹ אָדוֹן; ^‎⁶‏ וְיֵשׁ פְּעֻלּוֹת שׁוֹנוֹת, אַךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל הַכֹּל בַּכֹּל. ^‎⁷‏ וּלְכָל אִישׁ נִתֶּנֶת הִתְגַּלּוּת הָרוּחַ כְּדֵי לְהוֹעִיל. ^‎⁸‏ לָזֶה נִתָּן עַל־יְדֵי הָרוּחַ דְּבַר חָכְמָה; לָזֶה נִתָּן דְּבַר דַּעַת עַל־פִּי אוֹתָהּ רוּחַ; ^‎⁹‏ לָזֶה נִתֶּנֶת אֱמוּנָה עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ; לָזֶה מַתְּנוֹת הָרִפּוּי עַל־יְדֵי אוֹתָהּ רוּחַ; ^‎¹⁰‏ לָזֶה יְכֹלֶת לַעֲשׂוֹת נִסִּים, לָזֶה נְבוּאָה, לָזֶה הַבְחָנָה בֵּין הָרוּחוֹת, לָזֶה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת וְלָזֶה פֵּרוּשׁ לְשׁוֹנוֹת; ^‎¹¹‏ וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ.

באיגרת אל האפסים ד 11-16: ‏ ^‎¹¹‏ וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְׂרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים, ^‎¹²‏ כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ, ^‎¹³‏ עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן־הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ. ^‎¹⁴‏ וְכָךְ לֹא נִהְיֶה עוֹד יְלָדִים נִדָּפִים וּמִטַּלְטְלִים בְּרוּחַ שֶׁל כָּל תּוֹרָה הַמּוּפֶצֶת עַל־יְדֵי בְּנֵי אָדָם בְּעָרְמָה וּבְתַרְמִית כְּדֵי לְהַטְעוֹת, ^‎¹⁵‏ אֶלָּא נְדַבֵּר אֶת הָאֱמֶת בְּאַהֲבָה וְנִגְדַּל בְּכָל דָּבָר אֱלֵי הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר הוּא הָרֹאשׁ, ^‎¹⁶‏ וְעַל־יָדָיו כָּל הַגּוּף מָרְכָּב וּמִתְחַבֵּר בְּאֶמְצָעוּת כָּל קֶשֶׁר מְסַיֵּעַ, בְּהֶתְאֵם לַפְּעֻלָּה הַמְיֻעֶדֶת לְכָל אֵיבָר וְאֵיבָר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל הַגּוּף וְיִבָּנֶה בְּאַהֲבָה.

מן הסתם, ישנן מתנות רוח – תפקידים שהגשימו את ייעודם לאחר סיום כתיבת כתבי הקודש, כגון שליחים, נביאים (ראה אפסים ב 20), אך רוב מתנות הרוח שרירות וקיימות ודרכן אנו משרתים איש את רעהו בגוף המשיח לכבוד אדוננו ישוע. אני אפרט על כך בפרקים י"ב-י"ד.

כל מתנת שירות חייבת להיעשות ולהתבטא על פי ההנחיות והתנאים הכתובים בכתבי הקודש (ראה קור"א י"ד).

אז, חשוב לדעת: לכל הנושעים אלוהים מעניק את אותן תכונות אופי של ישוע, כדי שבכל יום נידמה כולנו לאדון בתכונות האופי שלנו.

בעוד כולנו קיבלנו את אותן תכונות אופי, כל אחד מאיתנו קיבל מתנות רוח שונות, כישורים שונים, דרכם אלוהים דורש מאיתנו לשרת זה את זה בגוף המשיח. אופי זהה לכל, מתנות רוח שונות.

הנחיות חשובות מאוד בכל הנוגע למתנות הרוח:

א. רוח הקודש קובע אילו כישרונות, מתנות רוח יקבל כל אחד מילדי אלוהים (קור"א י"ב 11: "ואת כל הדברים הללו פועלת אותה רוח אחת החולקת כרצונה לכל איש ואיש."). ז"א, אנו לא בוחרים כישרונות כרצוננו כאילו היו פריטים בתפריט, אלא רוח הקודש קובע איזו מתנת רוח יקבל כל נושע.

ב. מתנת השירות שקיבלת, הכישרון שרוח אלוהים העניק לך, זה הכלי וזה התחום או תחומים בהם אלוהים דורש ממך באופן ספציפי לשרת אותו במסגרת גוף המשיח.

החיים שלך ימלאו בברכה וסיפוק רק אם תשרת את האדון דרך מתנות הרוח שהעניק לך (אל הפיליפים ב 12: "…וביראה וברתת פעלו למימוש תשועתכם…"). משמע, תפעל לממש את התפקיד שאלוהים יעד לך כאדם נושע.

לפיכך, שירות מועיל בגוף המשיח דרך מתנות הרוח שקיבלת הן מרכיב חשוב בבגרות הרוחנית שלך.[1]

השינוי כל כך מהותי עד שכל מי שמכיר אותנו לפני שנושענו יאמר מיד – האמונה בישוע שינתה אותך! החיים שלך באמת מעידים שאתה תלמיד של ישוע. החיים שלך באמת מהווים עדות לבשורה.

ובמה זה מתבטא?

זה מתבטא במחשבות שלנו שכעת אינן כפי שהיו בעבר. חשבנו בעיקר על עצמנו, על טובתנו האישית בלבד ומחשבות הנחשבות לחטא, וכעת האדון ישוע ורצונו תופסים חלק ניכר ממחשבותינו. טובת הקהילה והמשפחה הרוחנית חשובים לנו לא פחות…(ראה אל הפיליפים ב 1-12; אל הקולוסים ג-ד; אל האפסים ד-ו; אל הרומים י"ב ועוד).

האופי שלנו משתנה, המבט שלנו על החיים משתנה, ניצול הזמן שלנו והשימוש שלנו באמצעים הכלכליים שלנו משתנים.

כל מי שבוחן את חיינו מעת שנושענו, יוכל לומר שהאמונה בישוע שינתה את חיינו.

החיים החדשים שלנו מהווים עדות לכך שישוע חי בנו.

האם עכשיו ברור יותר עד כמה עושר יש בישוע? עד כמה תועלת יש בקדושה?

לא לחינם שאול מכנה את הישועה שלנו, בריאה חדשה.

אם כן, האופי החדש שקבלנו בתוספת הכישרונות והיכולות לשרת את קהילת אלוהים על פי רצונו ותכניתו של אלוהים, הופכים אותנו לבריאה חדשה המוכנה בכל רגע לפגוש את האדון ישוע.

ובמילים פשוטות: אימוץ תכונות האופי של ישוע (פרי הרוח) ושירות על פי מתנות הרוח שקיבלת מאלוהים, מכשירים אותך להיות מוכן וראוי ליום האדון, למפגש עם ישוע! כך לא נבזבז את חיינו בבטלה אלא נחיה לקדם את מלכות אלוהים וצדקתו.

האם כל המביט ובוחן את חייך יוכל להעיד שחיי ישוע הינם מופת לחייך?

האם אתה באמת שגריר נאמן של הבשורה?

האם התנהגותך ועדותך באמת מובילים את ההולכים אחריך אל ישוע?

האם אתה יכול לומר כמו שאול השליח: "לכו בעקבותיי, כשם שגם אני הולך בעקבות המשיח" (קור"א י"א 1).

ב. עושר בישוע: התועלת בקדושה בישוע (פ. 4-9)

מלאים בחכמת אלוהים (פ. 4-5)
זוכים לתכונות האופי של ישוע ויכולות שירות (פ. 6-7)
מוכנים כראוי לפגוש את ישוע (פ. 8-9)

^‎⁸‏ אֲשֶׁר גַּם יְחַזֵּק אֶתְכֶם עַד קֵץ לְמַעַן תִּהְיוּ נְקִיִּים מִכָּל אַשְׁמָה בְּיוֹם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. ^‎⁹‏ נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם לְחֶבְרַת בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדוֹנֵנוּ.

לפני שאבאר את הפסוקים, שימו לב לתכלית הקדושה של הענקת כל העושר שבמשיח לילדי אלוהים הנושעים.

אלוהים השכין את רוח הקודש בגופו של כל מאמין נושע.

אלוהים העניק לך ולי דרך רוח הקודש את האופי של ישוע המשיח (פרי הרוח).

אלוהים העניק לך ולי את כל החכמה הנדרשת לחיים המפארים אותו.

אלוהים העניק לך ולי מתנות שירות שדרכן נשרת את אברי הקהילה לכבוד אלוהים.

וכל זאת לאיזו תכלית?

כדי שנגדל מבחינה רוחנית, חזקים ברוח ובנפש כשאנו מוכנים וראויים לפגוש את האדון ישוע ביום האדון. ביום בו האדון ישוע יקרא לנו לעלות לשמיים, ללבוש גוף חדש ומושלם, ולשרתו בטוהר וקדושה לנצח נצחים.

אם כן, התכלית של החינוך האלוהי מקביל לתכלית של החינוך של ילדינו בעולם: כמו שאנו משקיעים בילדינו כדי שיגדלו להיות בוגרים ראויים שיצליחו ויהיו לכבוד, כך אלוהים משקיע בך ובי כדי שנגדל להיות משרתים ראויים לכבוד אבינו שבשמים.

ישנו עוד נתון חשוב שעלינו לדעת ולהפנים:

למרות שנושעים אינם מיועדים לזעם אלוהים, אנו לא פטורים ממשפט כס המשיח ישוע מיד לאחר הילקחותינו מהעולם הזה, בין אם ביום מותנו או באירוע ההילקחות של הקהילה השמיימה (תסל"א ד 13-18).

כל הנושעים עתידים לעמוד מול ישוע המשיח כשופט. מטרת משפט כס המשיח היא לבחון את מעשינו ומחשבותינו בעת היותנו בגוף הארצי, ולתגמל כל אחד מאיתנו בצדק.

קור"ב ה 10: "כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע."
קור"א ג 10-15: "…כְּפִי חֶסֶד אֱלֹהִים שֶׁנִּתַּן לִי הִנַּחְתִּי יְסוֹד כְּבַנַּאי חָכָם וְאַחֵר בּוֹנֶה עָלָיו. אֲבָל יַשְׁגִּיחַ כָּל אֶחָד כֵּיצַד הוּא בּוֹנֶה, ^‎¹¹‏ כִּי אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַנִּיחַ יְסוֹד אַחֵר זוּלָתִי הַיְסוֹד שֶׁהֻנַּח, וְהוּא יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ. ^‎¹²‏ וְכָל אִישׁ, אִם יִבְנֶה עַל הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶּסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קַשׁ – ^‎¹³‏ מַעֲשֵׂהוּ יִתְבָּרֵר, שֶׁכֵּן הַיּוֹם יוֹצִיאוֹ לָאוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּאֵשׁ יִתְגַּלֶּה; וְהָאֵשׁ תִּבְחַן אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ. ^‎¹⁴‏ אִם יַעֲמֹד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנָה, יְקַבֵּל הָאִישׁ אֶת שְׂכָרוֹ. ^‎¹⁵‏ אִם יִשָׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ — יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֹאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ."

מהו הגמול?

פרשנים רבים ומכובדים אוחזים בדיעה שהגמול יהיה סוג התפקיד והשירות שהאדון יעניק לכל אחד מאיתנו בממלכתו.[2]

שימו לב!

אתה ואני עתידים להישפט על כל מעשה ומחשבה שעשינו בגופנו במהלך חיינו. לפיכך,

א. הגוף שקיבלנו הוא מתנה מאלוהים, שייך לאלוהים ועלינו לשמור על הגוף הזה כי דרכו ובאמצעותו אנו משרתים את אלוהים על פי היעוד והתכלית שלנו.

לפיכך, קיבלנו כלי שעלינו לשמור עליו – תקין, בריא, ולא לעשות דברים במזיד שיפגעו בגוף הזה. (התמכרויות, חומרים אסורים, חוסר ריסון בכל התחומים הפוגעים פיזית בגופנו).

ב. כל מעשינו ומחשבותינו ייבחנו. מה שעשינו לכבוד האדון ועל פי רצונו – יתברר, ועל כך נתוגמל.

פירוט המעשים והמחשבות: מה מסתובב במוחי? מה מענג אותי? קדושה או טומאה? ניצול הזמן לגדול באמונה ובגרות רוחנית, נאמנותי בנישואין, שירותי בגוף המשיח ובעבור אברי האדון, נתינתי הכלכלית, השימוש שלי בכלים הארציים שאלוהים הפקיד בידי…

על כל דבר ופריט אתן דין וחשבון ביום משפט האדון ישוע.

מה שעשינו שלא לכבוד האדון – יתברר, ויישרף, ועל כך לא נקבל כל גמול טוב.

משמעות הפסוקים הללו להזכירנו שגופנו וחיינו אינם רכוש פרטי שלנו, ואין לנו הזכות לעשות בגוף ובחיינו רק את מה שעולה על דעתנו.

גופנו וחיינו נפדו בדם ישוע מקללת החטא והינם רכוש המשיח. רוח אלוהים שוכן בתוכנו. כל מה שקיבלנו נועד לשימוש המפאר את האדון ישוע.

לכן, הבה נזכור שכל מחשבה ומעשה יתבררו לפני האדון ישוע.

כל הנאמר עד כה נועד לעודד אותנו לחיות בכל רגע בדרך המפארת את האדון ישוע.
נתפלל ונחשוב לפני כל פעולה, כדי שחיינו באמת יפארו את שם ישוע בכל תחום – מתחת לעור – בלב, וגם בפועלנו.

מה את או אתה עושים היום כדי שתוכל לעמוד עם פחות בושה מול כס המשפט של ישוע?

סיכום: עושר בישוע

א. העושר בישוע מתבטא בכך שאלוהים מעניק לנו את כתבי הקודש ואת רוח הקודש כדי להבינם ולהפנימם לחיינו.

בעוד חכמת העולם הזה בכל תחומי המדע עוזרת לנו בעולם הזה בלבד, הרי שחכמת החיים של אלוהים (כתבי הקודש המכילים את הבשורה), מעניקה חיי עולם, ניצחון על המוות ומבטיחה לנו את החזרה לנוכחות אלוהים לחיי נצח מלאי תכלית.

האם אתה מעשיר את מוחך וליבך בחכמת אלוהים?

ב. העושר בישוע – ישועתנו – מעניקה לנו את תכונות האופי של האדון ישוע – פרי הרוח, וכן גם מתנות רוח, ז"א יכולות שירות בגוף המשיח.

העושר בישוע מעניק לחיינו תוכן ותכלית המפארים את אלוהים. העושר בישוע מעניק לנו את כל הכלים לעודד איש את רעהו בגוף המשיח ולהיות שגרירים נאמנים של הבשורה.

הגמול העתידי שלנו מול ישוע קשור בציות שלנו לחיים על פי אופי המשיח ויכולות השירות שקבע לנו.

כשהאדון יבחן את מעשיך ביום כס המשפט של ישוע, האם מעשיך יעידו על חיים המפארים את ישוע?

ג. אחותי ואחי היקרים:
אלוהים מזכיר לנו שכל אחד מאיתנו יעמוד לפני האדון ישוע כדי שכל מחשבותינו ומעשינו יתבררו לפניו.

אנא, תבחן במה אתה עוסק ובמה מושקעות מחשבותיך ומעשיך, ותאמר: האם הפרי של חיי בעל ערך נצחי?

האם משהו ממה שאני עושה מתורגם לישועת נפשות?

אם כן, אשריך וכבוד לאדון, אך אם לא, אז אנא פעל להשתנות היום כדי שתעמוד מוכן למפגש עם האדון ולא תתבייש.

וכך, נוכל לקבל עטרות ובאותה מידה להניחן לרגלי האדון, כי בזכותו ובדמו העניק לנו את כל שעשינו לכבודו.

מה תניח לרגלי האדון כאות הוקרה?

[1] ראה את כישלונם של בני משפחת קורח בספר במדבר פרק ט"ז-י"ח. הם לא הסתפקו במתנות השירות שאלוהים הפקיד בידם אלא קינאו ומרדו נגד אלוהים ומשה. סופם היה נחרץ.

[2] Guthrie, George H. 2 Corinthians, Baker Exegetical Commentary on the New Testament. (Grand

Rapids, MI: Baker Academic, 2015), pg. 289-290.

פילוגים בקהילה מרוקנים את עדות הבשורה

א. הקריאה לאחדות – הגשמת תפילתו של ישוע (פ. 10)

ב. הסיבות לפילוגים ולמריבות (פ. 12-16)

ג. התוצאה ההרסנית של פילוג בקהילה (פ. 17)

א. הקריאה לאחדות – הגשמת תפילתו של ישוע (פ. 10)

^‎¹⁰‏ אַחַי, אֲנִי מַפְצִיר בָּכֶם בְּשֵׁם אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם תְּמִימֵי דֵעִים בְּמוֹצָא פִּיכֶם וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ פִּלּוּגִים בֵּינֵיכֶם, אֶלָּא עִמְדוּ מְאֻחָדִים לְגַמְרֵי בְּאוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה וּבְאוֹתָהּ דֵּעָה. ^‎

לחלקינו ישנם שכנים שהצעקות אינן מפסיקות להישמע מביתם, בין אם הילדים צועקים אחד על השני או שההורים רבים ללא הרף.

האם מישהו מכם היה פונה להורים שכאלו כדי לקבל יעוץ בגידול ילדים? יעוץ לזוגיות טובה?

ומה היה קורה אילו כל הצעקות והמריבות היו נשמעות מבית של משפחה משיחית?

אני משוכנע שחלק מהשכנים היו מגיעים למסקנה שאין שום כוח או אמת בבשורה של ישוע. ובמילים פשוטות, הורסים את עדות הבשורה, מרוקנים את צלב המשיח.

וכעת, מה יחשוב אורח הנכנס לקהילה ורואה אותנו מתווכחים על שטויות?

מה היה חושב לו היה רואה אנשים שאינם מדברים זה עם זה? אנשים שאינם מכבדים זה את זה?

מה היה אומר האורח לו היה רואה את ילדינו צועקים ורבים כל הזמן או מקללים את ההורים שלהם? מה היה חושב לו היה רואה כל אחד מאיתנו עסוק רק בענייניו ועיוור למתרחש סביבו?

ובמילים פשוטות: מה היה אומר זר או אורח לו היה רואה שמאמינים בישוע מתנהגים בדיוק כמו שאר העולם הלא נושע?

הוא היה מסיק שאין בבשורת ישוע כל כוח לשנות בני אדם, וכל מסר הבשורה הינו שקר. לזה מתכוון שאול באומרו: מרוקנים את צלב המשיח.

לפיכך, הקריאה לאחדות בקהילה ובמשפחה אינה רק למעננו, אלא גם לכבוד שם אלוהים, לכבוד הבשורה.

אחים ואחיות בישוע, יש כוח עצום באחדות. האחדות והשלום בין המאמינים מתחילה מהבית, וזו עדות קריטית לאמיתות הבשורה. פילוגים ומריבות בין מאמינים מרוקנים את צלב המשיח. זה נכון לגבנו בבית מול ילדינו, בעבודה ובקהילה.

שימו לב לבקשה של שאול מהפיליפים:

היו כולכם תמימי דעים במוצא פיכם
שלא יהיו פילוגים ביניכם
עמדו מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דיעה

…האם כל חברי הקהילה חייבים לאהוב חביתה או קציצות בשר? לא! להיות צמחוניים? לא!, האם כולם חייבים ללבוש תלבושת אחידה? לא! האם כולנו חייבים לאהוד את ריאל מדריד? לא!

אם כן, איזו סוג של אחדות אלוהים מבקש מאיתנו?
הרמז לסוג האחדות ותמימות הדעת כתוב בפסוק 9:

"נאמן הוא האלוהים אשר קרא אתכם לחברת בנו ישוע המשיח אדוננו." (ראה גם יוח"א א 3-4)

ואיזו תמימות דעים נדרשת מאיתנו לרגלי האדון ישוע?

האחדות המתבקשת היא בנוגע לאמת הבשורה ועקרונות האמונה.

לעולם קהילה שלמה לא תסכים על כל 100 סעיפים יהיו אשר יהיו, אך אם אנו קהילה מאוחדת, אז עלינו להסכים על עקרונות חיוניים לישועה וחיים משיחיים המפארים את האדון. (Vital Doctrines)

זהותו של ישוע: אלוהים הבן, שווה בערכו לאלוהים האב ואלוהים רוח הקודש, אך שונה בתפקיד. חלק משלוש הוויות המהוות שלמות אלוהית אחת.
הבשורה: כל בני האדם חוטאים ונמצאים תחת קללת המוות של החטא. אלוהים בחסדו שלח את בן האלוהים ישוע לעולם, דרך הפריה על-טבעית של מרים הבתולה על ידי רוח הקודש. האדון ישוע חי ללא חטא והיה מושלם בכל מעשיו ומחשבותיו. בבוא העת נצלב האדון ישוע כשה האלוהים לכפרת חטאים. לאחר שלושה ימים בקבר, קם האדון ישוע לתחיה. וכעת יושב לימין אלוהים האב בשמים.
תנאי הישועה: מי שמאמין בבשורה לאור הכתוב באיגרת אל הרומים י 9-10 – נושע! ישועה היא מתנת חסד מאלוהים והיא ניתנת בחסד ליהודי וגוי כאחד.
כל הנושעים שווי ערך בעיני האדון (אל הגלטים ג 26-29)
הנושעים מחויבים לחיים התואמים לטוהר וקדושת אלוהים כפי שכתוב בכתבי הקודש: בכל הקשור לטוהר הנישואין, מוסר ומין, אהבת הזולת.
אהבת אחים – ואהבת לרעך כמוך – אימוץ הכתוב באיגרת אל הפיליפים ב 1-5.
אהבת הקהילה גוף המשיח

אחדות אמונה בנקודות שציינתי היא בסיס להתחברות משיחית.

מי שאינו אוחז באמת הזו אינו נושע, ומן הסתם ההתחברות שלו עם הקהילה ועם מאמינים תהיה זמנית. באי ההסכמה הראשון, יתגלע ההבדל והפילוג בלתי נמנע. פילוג שכזה רק מטהר את גוף המשיח.

לראיה, ראו את דברי שאול השליח למאמינים בגלטיה, בפרק א 6-9: כל מי שיבשר לכם בשורה אחרת – חרם יהיה. שאול הזהיר את הגלטים לבל יפלו בתורות השקר של מורי השקר.

דבריו נגד מורי שקר באיגרת השנייה לקורינתיים מסתכמים במילים: אל תרתמו לעול אחד עם הבלתי מאמינים (קור"ב ו 14-18). ז"א, תתרחקו בכל מחיר ממורי השקר.

אחים ואחיות יקרים: האחדות שאנו נדרשים לה היא בכל הנוגע לזהותו של האדון ישוע ואמת הבשורה.
האחדות הזו חייבת להתבטא בחיים המבוססים על אמת הכתובים – והביטוי המרכזי הוא – אהבת אחים אמיתית.

בקשתו של שאול השליח לאחדות בקהילה היא חזרה על מצוותו של האדון ישוע.

מצוותו של האדון ישוע כתובה בבשורה על פי יוחנן י"ז 11, 20-23, 26.

¹¹ אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹד בָּעוֹלָם; הֵם בָּעוֹלָם, וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ. אָבִי הַקָּדוֹשׁ, שְׁמֹר אוֹתָם בְּשִׁמְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כָּמוֹנוּ…

²⁰‏ לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל־יְסוֹד דְּבָרָם. ^‎²¹‏ יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד; כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי. ^‎²²‏ אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם אֶת הַכָּבוֹד שֶׁנָּתַתָּ לִי, לְמַעַן יִהְיוּ אֶחָד כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ אֶחָד. ^‎²³‏ אֲנִי בָּהֶם וְאַתָּה בִּי כְּדֵי שֶׁיֻּשְׁלְמוּ לִהְיוֹתָם אֶחָד, לְמַעַן יֵדַע הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי וְאָהַבְתָּ אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתִי…

^‎²⁶‏ הוֹדַעְתִּי לָהֶם אֶת שִׁמְךָ וְאוֹסִיף לְהוֹדִיעַ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה בָּהֶם הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהַבְתַּנִי וַאֲנִי אֶהְיֶה בָּהֶם.“

והנה, המופת לאחדות ואהבה הנדרשת בקהילה היא האחדות הקיימת בין ההוויות שבאלוהים.

מסיבה זו האדון ישוע אמר לתלמידים שאהבה ביניהם היא הוכחת שייכותם לאדון – יוחנן י"ג 34-35:

‏^‎³⁴‏ מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. ^‎³⁵‏ בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם.

האחדות באלוהים והאהבה בין ההוויות שבאלוהים האחד מתבטאת באחיזת אמת אחת, בהצהרת אמת אחת, בחיים על פי אמת אחת. באהבה הדדית ללא תנאי, בענווה הדדית ובהכנעה הדדית – ז"א, החשבת האחר לנכבד ממני.

אם כל אחד מאיתנו יאחז באמת הבשורה ויחיה על פי אמת הכתובים, נהיה מאוחדים והאחדות הזו תיזעק לכל המביטים על חיינו. זה לא רק יתבטא בקהילה אלא יתחיל כבר מהבית, מהנשואין.

אחדות שכזו מעידה על אמת הבשורה ומכוונת כל לב לעבר האדון ישוע.

ב. הסיבות לפילוגים ולמריבות (פ. 11-16) [קטע מקביל – ג 1-15]

¹¹‏ אַחַי, נִמְסַר לִי מֵאֵת בְּנֵי מִשְׁפַּחַת כְּלוֹאָה שֶׁיֵּשׁ מְרִיבוֹת בֵּינֵיכֶם.

^‎¹²‏ אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְכָךְ שֶׁכָּל אֶחָד מִכֶּם אוֹמֵר: ”אֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁאוּל“, אוֹ ”אֲנִי לְאַפּוֹלוֹס“, ”אֲנִי שֶׁל כֵּיפָא“, ”וַאֲנִי שֶׁל הַמָּשִׁיחַ“. ^‎¹³‏ וּבְכֵן, הַאִם הַמָּשִׁיחַ הִתְפַּלֵּג? הַאִם שָׁאוּל נִצְלַב בַּעַדְכֶם? אוֹ לְשֵׁם שָׁאוּל נִטְבַּלְתֶּם? ^‎¹⁴‏ תּוֹדָה לָאֵל שֶׁלֹּא הִטְבַּלְתִּי אִישׁ מִכֶּם זוּלַת קְרִיסְפּוֹס וְגָיוֹס, ^‎¹⁵‏ פֶּן יֹאמַר מִישֶׁהוּ כִּי לִשְׁמִי נִטְבַּלְתֶּם. ^‎¹⁶‏ אָמְנָם הִטְבַּלְתִּי גַּם אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל סְטֶפָנַס. מִלְּבַד אֵלֶּה, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם הִטְבַּלְתִּי אִישׁ.

הבה נבהיר מה היה אופי הוויכוחים שהובילו לפילוגים בין המאמינים בקורינתוס. שאול מתאר זאת במילים הבאות: 'אני שייך לשאול, או אני לאפולוס, אני של כיפא, ואני של המשיח.'

כל המוזכרים במשפט היו מאמינים מכובדים ומורים מוכשרים.

אפולוס שהיה מלומד מאוד בתורה נשאר בקורינתוס לאחר ששאול המשיך במסעותיו (מע"ש י"ט 1).

מן הסתם, היו אלו שנושעו בעקבות הלימוד של שאול, ואחרים בעקבות הלימוד של אפולוס, או כיפא.

כל קבוצה הזדהתה עם המורה אותו העדיפה או עם האחד שהדריכם לישועה במקום להתמקד בישוע האדון.
מבחינתם, הם הביעו את אהבתם ותודתם לאותו מורה בכך שכביכול נשארו נאמנים לו – במקום לישוע האדון.
כל הדיונים שלהם התמקדו בשם של המורה הנשגב לו הם חושבים שהם חייבים את חייהם במקום בישוע.

לא היה כל פסול בלימוד של אפולוס, שאול או כיפא, אלא בהתנהגות של המאמינים בקהילה בקורינתוס. הם התמקדו באדם במקום באדון ישוע.

אם היתה דילמה או ויכוח לגבי פרשנות של פסוק או קטע מהכתובים, היו מתגלים המחנות וכל צד היה כביכול בוחר את הדיעה כביכול של המורה המועדף עליהם.

במקום להיכנע ביחד לכתוב בכתבי הקודש, ולהעמיק ידע בכתבי הקודש, הם התפלגו למחנות שכל קבוצה טוענת שדעת המורה המועדף עליהם טובה יותר.

הוויכוחים לא היו מכבדים אלא התגלגלו במהירות לפילוגים וחלוקה למחנות באותה קהילה.

בפרק ג 1-15 שאול השליח מפרט יותר בנושא ומבהיר שהתנהגות שכזו מעידה על חוסר בגרות רוחנית במקרה הטוב, וחוסר ישועה במקרה הגרוע.

שאול מודה לאדון שהוא לא הטביל הרבה אנשים מלבד קומץ קטן. כך אין הרבה שיכולים להשתמש בו למטרות גאווה ופלגנות.
איזה מזל שהאדון ישוע לא הטביל אף אחד (יוחנן ד 2). אחרת, היו ביניהם כאלו שהיו מנצלים את העובדה הזו לגאווה הרסנית.

ואיך היה חושב או מרגיש מאמין צעיר או סתם אורח מזדמן לו היה עד לוויכוח שכזה?

הרי את שם ישוע הוא לא היה שומע אלא את שם המורה הנשגב…

אותו אורח או תלמיד צעיר, היה רואה שהמשיחיים הללו מתמקדים באישיות ארצית במקום בישוע בן האלוהים.

עדות שכזו מרוקנת את צלב המשיח.

ומה אמר על כך שאול?

כאשר אנו נטבלים, לשם מי אנו נטבלים?

"האינכם יודעים כי כולנו אשר נטבלנו למשיח ישוע, למותו נטבלנו?" (רומים ו' 3).

המשמעות היא שטבילתנו מהווה הכרזת אמונה בישוע כאדון ומושיע אשר בא לעולם כדי לשלם בחייו את מחיר הכפרה שלנו.

אנו נטבלים מתוך הזדהות בפועלו של האדון ישוע. אנו נטבלים מתוך הסכמה וקבלה של הבשורה.

אין כל בעיה בהרגשת הערכה וכבוד למורה אהוב שפעל בחייך למען תגדל באדון, אך מי שמחליף את ישוע במורה אחר כלשהו, חוטא לאלוהים ומסתכן בגרימת וויכוחים ופילוגים בקהילה. אדם שכזה מעיד על חוסר בגרות רוחנית או על העדר ישועה.

וכך, כמו שהאדון ישוע לא התפלג לשני מחנות ולשני קבוצות, גם אתם לא יכולים להציג שני מחנות. כולנו חייבים להתמקד בישוע ולמקד את בשורתנו בישוע ולא באדם יהיה טוב אשר יהיה.

איך הבעיות הללו מתבטאות היום בגוף המשיח העולמי?

ישנם אלו המכנים עצמם – לותרנים.

אחרים מכנים עצמם – קלווניסטים.

בכוונה בחרתי שתי קבוצות אשר מלמדים את הבשורה כראוי.

כל צד נכנע להוראה של אותו ראש קבוצה שמת לפני מאות שנים, ומחשיב את האחרים לנטע זר. כל צד מחשיב את האחרים כטועים שלא ראוי לשרת עימם או חס וחלילה להיות שותף בפרויקט כלשהו תחת סמכותם ואחריותם.

כמעט בכל ביקור באירופה או בארה"ב אני נתקל באנשים ששואלים אותי:

האם אתה קלוויניסט 5 נקודות? 4 נקודות או 3 וחצי…?

במידה ולא אענה כפי שהם מצפים, פניהם לובשות ארשת אחרת ומבחינתם אני לא אותו האח שהייתי לפני כן. בעיני חלקם, ישועתי מוטלת בספק. אוזניהם כבר אינן מוכנות להקשיב להמשך דבריי.
התנהגות שכזו אינה מהווה עדות המכבדת את ישוע. התנהגות שכזו מרחיקה את האנשים מישוע, מהבשורה. עדות שכזו מרוקנת את צלב המשיח.

רבותי, אפשר וראוי להתווכח על נושא במחלוקת, אך בכבוד הדדי ובשאיפה הדדית להגיע לאמת מתוך אמונה בריבונות כתבי הקודש.

כל דבר אחר, עלול לרוקן את צלב המשיח.

יישום:

אחים ואחיות אהובים.

חותם הישועה שלנו, חותם אמת הבשורה בפינו תלוי באחדות והאהבה בינינו.

קל לאהוב את הקרוב ודומה לי המסכים עימי.

קשה הרבה יותר לאהוב את השונה והאוחז בדיעה שונה.
מסיבה זו אנו זקוקים כל כך לחסד אלוהים וכוח רוח הקודש לשמור על שלום ואחדות בינינו ובקהילה.

בהמשך לימוד האיגרת לקורינתיים נתמודד עם נושאים הידועים כמחוללי ויכוחים בקהילות:

כיסוי ראש לאשה…(פרק י"א)
מתנות הרוח (פרקים י"ב-י"ד)

מה עלינו לעשות כבר היום כדי שנצלח את המבחנים הללו בהצלחה ולא נרוקן את צלב המשיח?

הנה ההבטחות והמצוות שקיבלנו ועלינו למלא, שיעזרו לנו לפאר את האדון בחיינו האישיים והקהילתיים.

א. קיבלנו את כל הכוח לחיות על פי הוראת האדון (פיליפים ב 13).

ב. להחשיב את האחר לנכבד ממני (פיליפים ב 1-11).

ג. אלוהים לא מעמיד אותנו במבחנים שלא נוכל להתגבר עליהם (קור"א י 13).

ד. כל שנשאר לנו זה לציית. למות לעצמנו ולחיות למען ישוע (גלטים ב 19-20).

רק תדמיינו איזה שינוי יתחולל בבית שלנו, בנישואין שלנו אם נאמץ את הכללים הללו. איזו עדות נפלאה יזכו ילדינו לראות…

אם כל צד יכרות ברית עם אלוהים לעשות ככל יכולתו כדי להתמיד בהבטחות הללו – להחשיב את השני נכבד ממנו.

חיי הנשואים יתברכו
הילדים שלנו יתברכו
ההרגשה והסיפוק האישי יהיו מלאים – כוסי רוויה.
העדות שלנו לכבוד המשיח תפאר את אלוהים.
אנשים ירצו לשמוע מאיתנו אודות הבשורה.

הנה דוגמא להתנהגות משיחית שהייתה ברכה לקהילה ולשם האדון: ההתנהגות הקהילתית בנוגע לחיסוני נגיף הקורונה.

מסוף שנת 2019 ועד 2022 הנושא המרכזי בחדשות היה נושא הקורונה והחיסונים.

וכמו בכל העולם, גם בקהילה שלנו אנשים אחזו בדיעות שונות לגבי המגפה והחיסונים.

בחסד אלוהים אהבת האחים בקהילה העניקה לכל אדם את החירות שלו לבחור אם להתחסן או לא, או להסכים שיש מגיפה או לא.

למדנו לכבד דיעות שונות ועדיין לראות איש את רעהו כאהוב ונכבד.

ברמה הלאומית והעולמית, היו קהילות שהתפלגו. תודה לאדון נשמרנו מאוחדים בחסד אלוהים.

הלוואי שנמשיך לאמץ את אותה גישה של כבוד הדדי ואהבה בעתיד בכל נושא.

ג. התוצאה ההרסנית של פילוג בקהילה (פ. 17)

^‎¹⁷‏ כִּי הַמָּשִׁיחַ לֹא שְׁלָחַנִי לְהַטְבִּיל, אֶלָּא לְבַשֵׂר אֶת הַבְּשׂוֹרָה — לֹא בְּחָכְמַת מִלִּים, פֶּן יִהְיֶה לָרִיק צְלַב הַמָּשִׁיחַ.

האם שאול השליח ממעיט בחשיבות הטבילה?

לא!, שאול השליח אינו מלמד שהטבילה חסרת ערך, אלא, שהטבילה אינה מושיעה, אך הבשורה כן!

האדון ישוע שלחו לבשר את בשורת החיים בשם ישוע, וחייו האישיים של שאול אימתו את אמת וכוח הבשורה (מע"ש כ"ו 16-18).
השירות של שאול לא הסתכם רק במילים, אלא הועד בחייו האישיים.

חייו האישיים של שאול היוו הוכחה שפעולת ישוע על הצלב אכן חזקה מכל ויש בה להעניק חיי נצח. יש בבשורה כוח ריבוני.

אם אתה או אני שנושאים את דגל הבשורה של ישוע על חיינו, מתנהגים באופן המנוגד לבשורה, קרי, חיי חטא, חוסר כבוד ואהבה אחד לשני, אז אנו מציגים בשורה חלשה, שונה. אנו מוכיחים בחיינו שהבשורה חסרת כוח, שמותו של האדון על הצלב אינו מסוגל לשנות את חיינו.

אנו מרוקנים את הצלב.

אם כך נחיה, אנו גורמים לאנשים לדחות את ישוע במקום לרוץ אל ישוע כדי שיושיעם.

מטרת חיינו היא להציל אנשים מאבדון ולא להסתיר מהם את הדרך לחיי נצח.

שאול מבקש: התעסקו בעיקר – חיו בדרך התואמת לבשורת ישוע כדי להוכיח שיש אמת בבשורת החיים של ישוע.

סיכום:

א. אחדות משיחית אינה דורשת שכולנו נאהב אוכל מסוים או נעודד קבוצת כדורגל אחת.
האחדות שאנו נדרשים לה היא בכל הנוגע לזהותו של האדון ישוע ואמת הבשורה.

ב. לא משנה עד כמה נלמד אמת מדוכן הקהילה, אמיתות הבשורה שבפינו תימדד תמיד על פי האהבה, הענווה והכבוד ההדדי שאנו רוכשים איש לרעהו.

האחדות המשיחית חייבת להתבטא באהבת אחים אמיתית שמתחילה בבית, בנישואין ובהמשך גם בקהילה.

ג. פילוגים ומריבות בין מאמינים מרוקנים את צלב המשיח.
כמו שאף אחד לא יפנה לזוג שכל הזמן רב כדי לקבל יעוץ נישואין, כך אף אחד לא יבקש להעמיק בבשורה אם התנהגותנו אינה שונה משאר העולם החוטא.

לכן, האם את ואתה מחזקים את אמת הבשורה בחיים המהווים מופת, או שמעשיך והתנהגותך מרוקנים את צלב המשיח ומרחיקים אנשים מישוע?

ראשונה לקורינתיים פרק א 18 – 31

כותרת: האם אתה מוכן להיחשב טיפש עבור ישוע?

על מנת להבין מדוע שאול כתב את פסוקים 18 ואילך חשוב להבין את ההקשר התרבותי בקורינתוס.

בני הקהילה (שכולם מסכימים שהיו ברמה רוחנית ירודה), התפלגו מסיבות הכי ילדותיות. חוסר האחדות בקהילה פגם בעדות הקהילה, הפר את רצון אלוהים ואיים לפרקה מהסיבות הלא ראויות (א 10, 17).

בני הקהילה התפלגו לקבוצות המחשיבות מורה אחד נכבד ובכיר על פני מורה אחר.

חלק שהחשיב את שאול למורה חכם וטוב יותר מאפולוס וכיפא, התחבר עם השותפים לדעתו וזלזל עד דחה את האחרים בקהילה שהחשיבו מורה אחר לנכבד יותר, משכיל יותר לדעתם. ובדומה לכך, עשו אחרים שהחשיבו את כיפא או אפולוס לנכבדים משאול…

בני הקהילה דרגו את משרתי האדון על פי מדדים של העולם ולא על פי טוהר לימודם וטוהר הבשורה שבפיהם. [חזות חיצונית, יכולת רטורית, מעמד חברתי, וכו'].

בני הקהילה אימצו את אופן המחשבה וההתנהגות החברתית הפסולה של החברה בתוכה הם חיים.

במקום לשנות את החברה כדי שתידמה לישוע, הם אימצו את חוליי חברה.

ומה היו חוליי החברה?

הנהירה אחר הסלבס… הנהירה אחרי הידוענים, המשפיענים, העשירים, בעלי הקשרים, הפילוסופים, אלו הנחשבים לחכמים בעיני החברה. להבנתם, אם אתה עשיר ובעל קשרים, אדם בעל יכולת רטוריקה ובעל ידע כללי רחב מהשאר, משמע אתה חכם, שהרי ללא חכמת העולם, חכמה כללית, איך היית משיג את כל העושר והמעמד שלך?

והנה, בני הקהילה בקורינתוס נהרו אחרי הרטוריקן המוכשר יותר, אחרי האחד בעל היכולת הפילוסופית יותר, במקום להעריך ולבחון את המורים על פי אמת הבשורה שבפיהם.

במקום להיצמד לאמת המושיעה, הם רודפים אחר החיצוניות, אחר התפאורה חסרת הערך והזמנית.

על מנת למקד את לב הקורינתיים באמת המושיעה, בבשורה בעלת הכוח להתגבר על המוות ומעניקה חיי נצח, שאול מלמדם בדרך האבסורד, סרקזם, אודות עליונותה של חכמת אלוהים ואפסותה של חכמת האדם.

ומה האבסורד?
מה שנחשב לסכלות בעיני העולם, זו למעשה החכמה האמיתית המעניקה חיים. ומה שנחשב לחכמה בעיני העולם, זו סכלות וטיפשות המעוורת את עיני בני האדם כל הדרך לאבדון נצחי.

מדוע? כי "הסכלות" של אלוהים מנצחת את המוות ומעניקה חיים לעומת החכמה של העולם חסרת חיים וחסרת כל כוח ריבוני.

הבה נקרא מפרק א 18-31:

^‎¹⁸‏ הֵן דְּבַר הַצְּלָב (הבשורה, חכמת החיים) הוּא סִכְלוּת בְּעֵינֵי הָאוֹבְדִים, אַךְ לָנוּ הַנּוֹשָׁעִים הוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים, ^‎¹⁹‏ שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ”אֲאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמִים (הנחשבים לחכמים בעיני העולם חסר יראת ה') וּבִינַת נְבוֹנִים אַסְתִּיר.“ ^‎²⁰‏ אַיֵּה הֶחָכָם? (איה הפילוסוף היווני החכם?) אַיֵּה הַבָּקִי בַּתּוֹרָה? (איה הפרוש או הסופר המחשיב עצמו כממלא אחר כל מצוות התורה?) אַיֵּה הַמִּתְפַּלְמֵס שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה? (איה האדם החושב שיוכל להצטדק בחכמתו מול אלוהים?) הַאִם לֹא שָׂם הָאֱלֹהִים אֶת חָכְמַת הָעוֹלָם (חכמת האדם להשיג שלום וחיי נצח בכוחו שלו) לְאִוֶּלֶת? ^‎²¹‏ וּמֵאַחַר שֶׁבְּחָכְמַת הָאֱלֹהִים לֹא הִשְׂכִּיל הָעוֹלָם לָדַעַת אֶת אֱלֹהִים בְּאֶמְצָעוּת חָכְמָה (חכמת העולם), רָאָה אֱלֹהִים לְנָכוֹן לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַמַּאֲמִינִים עַל־יְדֵי הַכְרָזָה שֶׁנֶּחְשֶׁבֶת לְסִכְלוּת (הבשורה). ^‎²²‏ הִנֵּה הַיְּהוּדִים מְבַקְשִׁים אוֹתוֹת וְהַיְּוָנִים מְחַפְּשִׂים חָכְמָה (פילוסופיות שאין בכוחן להעניק חיים), ^‎²³‏ אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב (הבשורה, חכמת החיים של אלוהים), אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. ^‎²⁴‏ אוּלָם לַנִּקְרָאִים (הנבחרים מקדם על ידי אלוהים – רומים ח 29-30; אפסיים א 4-5) הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים — מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים. ^‎²⁵‏ הֵן ”סִכְלוּת“ (חכמת החיים של) אֱלֹהִים חֲכָמָה מִבְּנֵי אָדָם, וְ”חֻלְשַׁת“ ("הבשורה", משיח צלוב של) אֱלֹהִים חֲזָקָה מִבְּנֵי אָדָם (כי היא מושיעה, ניצחה את המוות ומעניקה חיי עולם).

‎²⁶‏ אַחַי, רְאוּ מִי אַתֶּם שֶׁנִּקְרֵאתֶם: לֹא רַבִּים מִכֶּם חֲכָמִים מִבְּחִינַת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא רַבִּים חֲזָקִים וְלֹא רַבִּים רָמֵי יַחַשׂ. ^‎²⁷‏ אֲבָל אֱלֹהִים בָּחַר בַּכְּסִילִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲכָמִים, וּבַחַלָּשִׁים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲזָקִים; ^‎²⁸‏ בַּנְּחוּתִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם וּבַנֶּחְשָׁבִים לִפְחוּתֵי עֵרֶךְ בָּחַר אֱלֹהִים, בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם כְּאֶפֶס, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיל עַד לְאֶפֶס אֶת הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים, ^‎²⁹‏ לְמַעַן לֹא יִתְהַלֵּל אִישׁ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. ^‎³⁰‏ אֲבָל מִמֶּנּוּ קַיָּמִים אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת אֱלֹהִים, לִצְדָקָה, לִקְדֻשָּׁה וְלִפְדוּת, ^‎³¹‏ כְּדֵי שֶׁהַמִּתְהַלֵּל יִתְהַלֵּל בַּיהוה, כְּמוֹ שֶׁגַּם כָּתוּב.

חלוקת הקטע:

א. מהי חכמת אלוהים ומדוע היא נחשבת לסכלות בעיני האובדים? (א 18)

ב. מהי חכמת העולם ומדוע אלוהים מחשיבה לאיוולת? (פ. 19-20)

ג. מדוע היהודים והיוונים נכשלו להבין את חכמת אלוהים? (פ. 21-25)

ד. איך אלוהים בחר להשפיל את הנחשבים לחכמים בעיני העולם ומדוע? (פ. 26-31)

חשוב לשים לב שהקטע מפסוק 18 ואילך מהווה המשך טבעי ולוגי לדברי שאול בפסוק 17.

ומה טענתו?

הכרזת הבשורה, דבר הצלב, מהווה כלי לגילוי נסתרות הלב.

אלו הדוחים את דבר הצלב, אלו דוחים את המסר של שאול בטענות כאלו ואחרות, מוכיחים שהם עיוורים מבחינה רוחנית, חסרי חכמת החיים של אלוהים.

אלו המקבלים באמונה את דבר הצלב, את הבשורה, מוכיחים שרוח אלוהים שוכנת בגופם, פקחה את מוחם להבין את חכמת החיים של אלוהים.

אלו המחבקים את הבשורה, מוכיחים שהם חכמים באמת.

שאול למעשה אומר: אני לא בוחר להשתמש במילים רמות ודרכים מתוחכמות כדי להאדיר את שמי וליהנות מכבוד אנשים.

בחרתי להכריז את הבשורה, את דבר הצלב, כדי שישוע המשיח יהיה זה שיקבל את כל הכבוד, שהרי הוא זה ששילם בחייו את מחיר הכפרה. במילים אחרות: "אינני בוש בבשורת המשיח שהרי היא כוח האלוהים להושיע את כל מי שמאמין…" (אל הרומים א 16).

א. מהי חכמת אלוהים ומדוע היא נחשבת לסכלות בעיני האובדים? (א 18)

‏¹⁸‏ "הֵן דְּבַר הַצְּלָב (הבשורה, חכמת החיים של אלוהים) הוּא סִכְלוּת בְּעֵינֵי הָאוֹבְדִים, אַךְ לָנוּ הַנּוֹשָׁעִים הוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים,"

נתחיל בהבנת המושגים:

דבר הצלב: דבר הצלב זה הבשורה. ומהי הבשורה?
הבשורה היא החדשות הטובות של אלוהים לעולם השרוי בקללת המוות בעקבות חטאם של אדם וחווה.
הבשורה היא הפתרון המוכח של אלוהים לנצח את המוות ולהעניק לילדי אלוהים חיי עולם עימו. הבשורה היא חכמת החיים של אלוהים כי היא הדרך היחידה שבכוחה להחזיר בני אדם חוטאים לנוכחות אלוהים כדי שיגשימו את תכלית בריאתם. הבשורה היא הפתרון המוכח של אלוהים לנצח את המוות.

והנה דבר הצלב (הבשורה): מכיוון שכל בני האדם חוטאים וראויים למשפט מוות לפני אלוהים קדוש וצדיק, ואין אדם שיוכל בעצמו לספק כפרת חטאים על פי דרישתו של אלוהים (קהלת ז 20; ישעיה נ"ג; רומים ג 23, ו 23), אלוהים החליט באהבתו וחסדו לספק בעצמו את הקורבן הנצחי לכפרת חטאים והסרת קללת המוות מעל בני האדם והבריאה (ישעיה נ"ג; אפסים ב 8-10; קור"ב ה 21).
לולא אלוהים ייזום תיקון לעולם, לא יינצל אדם אחד מזעם אלוהים וכולם יסיימו באגם האש בסוף חייהם.

והנה הפרטים: אלוהים באהבתו וחסדו כלפינו, קבע את המחיר לכפרת חטאים, וזה קורבן ללא חטא. הקורבן הזה הוא אלוהים הבן, ישוע המשיח, זרע האישה (בראשית ג 15). בני אדם חוטאים מן הסתם אינם יכולים להציג קורבן שכזה בעצמם.

וכך, בן האלוהים בא לעולם בהפריה של מרים הבתולה דרך רוח הקודש (בראשית ג 15; ישעיה ז 14). המשיח ישוע עקף את קללת החטא ונולד כשהוא טהור ולא נגוע בקללת החטא.

האדון ישוע חי ללא חטא והוכיח את טוהרו על פי חיים לאור מצוות התורה.

במועד שהנבואות ניבאו, עלה המשיח ישוע על הצלב ושילם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים עבור כל הקוראים בשמו לישועה (דניאל ט 24-27; קור"ב ה 21).

אלוהים האב הוכיח את אמיתות הבשורה בכך שהקים את המשיח ישוע לתחיה מן המוות לאחר שלושה ימים ולילות בקבר (יוחנן כ).

דבר הצלב זה הבשורה, והיא חכמת אלוהים להציל את הנושעים בדם המשיח ישוע מקללת החטא (המוות), וכך להגשים את תכניתו המופלאה של אלוהים עבור הבריאה.

דבר הצלב, הבשורה מסתכמים בפסוקים כמו: ישעיה נ"ג 4-6 ויוחנן ג 16:

ישעיה נ"ג 4-6:

⁴‏ אָכֵ֤ן חֳלָיֵ֙נוּ֙ ה֣וּא נָשָׂ֔א וּמַכְאֹבֵ֖ינוּ^‎^a‏ סְבָלָ֑ם וַאֲנַ֣חְנוּ חֲשַׁבְנֻ֔הוּ נָג֛וּעַ מֻכֵּ֥ה אֱלֹהִ֖ים וּמְעֻנֶּֽה׃ ^‎⁵‏ וְהוּא֙ מְחֹלָ֣ל^‎^a‏ מִפְּשָׁעֵ֔נוּ מְדֻכָּ֖א מֵעֲוֹנֹתֵ֑ינוּ מוּסַ֤ר שְׁלוֹמֵ֙נוּ֙ עָלָ֔יו וּבַחֲבֻרָת֖וֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ׃ ^‎⁶‏ כֻּלָּ֙נוּ֙ כַּצֹּ֣אן תָּעִ֔ינוּ אִ֥ישׁ לְדַרְכּ֖וֹ פָּנִ֑ינוּ וַֽיהוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֹ֥ן כֻּלָּֽנוּ׃

בשורת יוחנן ג 16:

¹⁶ כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.

דבר הצלב מבטא את גודל אהבת אלוהים לבני האדם וחכמתו. מה שבני אדם לא יכלו לעשות, עשה האלוהים האוהב בעצמו, במחיר חיי בנו יחידו אהובו – ישוע.

זו הבשורה! זה דבר הצלב, ובמילה אחת – ישוע!

לבשורה, דבר הצלב יש גם שמות נוספים לאורך הכתובים.

מחשבות של שלום, לתת לכם אחרית ותקווה (ירמיה כ"ט 11). ואכן כך. הרי רק דרך הישועה עם שארית עם ישראל תזכה להגשים את כל ההבטחות של אלוהים עבור ישראל.

ב. שמחה גדולה (לוקס ב 10). אכן כי המשיח הגיע ילוד אישה בדיוק כפי שהנבואה הראשונה בכתבי הקודש ניבאה (בראשית ג 15).

אם דבר הצלב הוא כל כך חשוב ומבטא את חכמת אלוהים, מדוע רוב העולם מחשיב את הבשורה, ואת ישוע, כדבר סכלות?

הדרך היחידה להכיר את ישוע כאדון היא רק בעזרת מעורבות רוח הקודש בחיי האדם. רק לאחר שרוח הקודש פוקחת את עיני אלו שאלוהים בחר להושיע, אותו אדם לומד להכיר את ישוע כאדון ומכבדו ככזה במחשבתו ובמעשיו (אל הרומים ח 29-30; אל האפסים א 4-5; יוחנן ג 1-4).

לפיכך, רבים בעולם מחשיבים את הבשורה כדבר סכלות מכיוון שהם עיוורים מבחינה רוחנית. דחיית הבשורה מוכיחה שאין בהם את רוח אלוהים, אין בהם את חכמת החיים של אלוהים.

אני משער שיהיו כאלו שיאמרו: אך ישנם פרופסורים ואנשים מלומדים בעלי תארים מכובדים ביותר, מדענים ידועים ומקבלי פרס נובל שהמצאותיהם עוזרות לכלל בני האדם בתחום הבריאות, כלכלה ומדע…

האם אנשים אלו חסרי חכמה?
ובכן, כתבי הקודש מבדילים בין חכמת אלוהים לחכמת העולם.

אנשים אלו מלאי חכמה ארצית, חכמת העולם שבוודאי מועילה בתחומים שונים של החיים, אך כל חכמתם אינה יכולה להסיר מעליהם את קללת המוות של החטא. כל חכמתם הארצית, כל תואריהם המכובדים והנחשבים בעולם, אין בכוחם להחזירם לנוכחות אלוהים ולהבטיח לעצמם חיי נצח בנוכחות אלוהים.

כל חכמתם הארצית אינה מצילה אותם מאגם האש לנצח נצחים.

אם כך, איזו חכמה חשובה יותר? חכמה ארצית שאין ביכולתה להסיר את קללת החטא ולהציל מאגם האש, או חכמת אלוהים המעניקה כפרת חטאים, חיי עולם מלאי משמעות בנוכחות אלוהים?

ואתה, מה דעתך על הבשורה?
מה אתה חושב על ישוע וחכמת אלוהים לישועת האדם?

האם בעיניך זו התגלמות החכמה או סכלות?

ב. מהי חכמת העולם ומדוע אלוהים מחשיבה לאיוולת? (פ. 19-20)

^‎¹⁹‏ שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: ”אֲאַבֵּד חָכְמַת חֲכָמִים (הנחשבים לחכמים בעיני העולם חסר יראת ה') וּבִינַת נְבוֹנִים אַסְתִּיר.“ ^‎²⁰‏ אַיֵּה הֶחָכָם? (איה הפילוסוף היווני החכם?) אַיֵּה הַבָּקִי בַּתּוֹרָה? (איה הפרוש או הסופר המחשיב עצמו כממלא אחר כל מצוות התורה?) אַיֵּה הַמִּתְפַּלְמֵס שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה? (איה האדם החושב שיוכל להצטדק בחכמתו מול אלוהים?) הַאִם לֹא שָׂם הָאֱלֹהִים אֶת חָכְמַת הָעוֹלָם (חכמת האדם להשיג שלום וחיי נצח בכוחו שלו) לְאִוֶּלֶת?

חכמת העולם: דעתם של הנחשבים לחכמים מקרב בני האדם הלא נושעים להבין את תכלית הבריאה, תכלית האדם והפתרון שלהם לעולם טוב יותר, לשלום עולמי וחיים ארוכים ללא ישוע.

חכמת העולם מתכחשת לקיומו של אלוהים וטוענת שהעולם וכל אשר בו נברא בדרך מקרית וללא תכלית ברורה כפי שכתוב בכתבי הקודש.

חכמי העולם מנסים להסביר ולנמק את אשר בבריאה בדרך נטולת אלוהים, ולכן אלוהים מחשיבם לאיוולת.

חכמי העולם מציעים דרכים לשלום עולמי, חיים נוחים בין העמים ושמירה על כדור הארץ, ותולים את כל התיאוריה הזו בהתנהגותו הטובה והמשתפרת של האדם.

חכמי העולם טוענים שככל שירבה הידע וההשכלה, האדם ישכיל להשתפר ולנהוג טוב ויפה יותר אחד עם השני.

חכמת העולם חושבת שדרך התקדמות המדע, הם ימצאו פתרון לכל מחלה ובעיה וגם דרך לחיי נצח.

ובכן, האם חכמת העולם הוכיחה את עצמה?

בפועל, המציאות מוכיחה את ההיפך. ככל שהאדם מתקדם במדע, הוא מצליח להרוג אחד את השני בדרך מתוחכמת יותר.

האדם ממציא תרופות, ומצד שני מזהם את העולם ומפתח כלי מלחמה שביכולתם להשמיד את כל אשר ביקום בלחיצת כפתור.

כל התקדמות המדע – חכמת העולם, לא הצליחה להתגבר על המוות ולנצחו.

מסיבה זו חכמת העולם היא כאיוולת מול חכמתו של אלוהים.

ראו את האבסורד. מה שנחשב בעיני הגאונים והחכמים של העולם לסכלות, הכוונה לבשורה, מוכיחה שהיא מביאה לשינוי גדול יותר בחיי המקבלים אותה באמונה.

האם ההומניות שבעולם הפחיתה את המלחמות? לא!

האם ההומניות והפילוסופיות האתאיסטיות הפחיתו את רצח התינוקות בעולם בהפלות מלאכותיות? לא!

האם חכמת העולם חיזקה את מוסד הנישואין, חוזק ואחדות התא המשפחתי? לא!

האם חכמת העולם הפכה את העולם לבטוח יותר? לא!

האם חכמת הגאונים שבעולם הסירו את איום המוות מעל האנושות? לא!

האם אחד מאותם חכמים מתנהג יפה יותר מישוע? לא!

האם אחד מהם עשה טוב לאחרים כפי שעשה ישוע? לא!

האם אחד מהם קם לתחיה וניצח את המוות? לא!

אם כן, מדוע אלוהים מחשיב את חכמת העולם לאיוולת?

כי אין בכוחם להסיר את קללת החטא ואין ביכולתם לטהר בני אדם מאשמת החטא ולהחזירם לנוכחות אלוהים לנצח נצחים.

אדרבה, חכמת העולם עושה ככל שביכולתה להרחיק את חכמת אלוהים ודעת אלוהים מבני אדם, להנמיך ולזלזל באלוהים ובדברו ולהאדיר עצמם במקום.

חכמת העולם היא איוולת כי כמוה כיצור נכשל החושב שביכולתו להתעלות על בוראו הריבוני.

חכמת העולם נחשבת לאיוולת כי אינה מסוגלת להסיר את קללת החטא מעל הבריאה, והיא צועדת בצעדי ענק לעבר אגם האש בחשבה שהיא בדרך לניצחון.

למה אלוהים מתכוון באומרו: "אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר"?

שאול השליח מצטט מישעיה כ"ט 14, מד 25, איוב י"ב 13, 17.

ומה ההקשר?

על מנת שישועת האדם תהיה תלויה ב 100% בחסד אלוהים ופעולת רוח הקודש, אלוהים מונע מבני האדם את היכולת האישית להבין ולהפנים שרק על סמך אמונה כנה בישוע חייהם ישתנו ויפארו את אלוהים.
בדרך זו אלוהים מוכיח לכל שחכמת העולם הזה אבודה בכל הקשור לישועה. ללא פעולת רוח הקודש באדם, לא יוכל האדם להיוושע. מסיבה זו ישועת אדם היא פועל חסד של אלוהים. מסיבה זו כל נושע הוא אדם שאלוהים בחר לפקוח את עיני לבבו (אל הרומים ח 29-30; אל האפסים א 4-5).

בדרך זו אין אדם יכול להתגאות ביכולתו, אלא כולם מודים לאלוהים על חסדו וחכמתו (ראה אל האפסים ב 8-10).

כתוצאה מכך, העילית בעיני היוונים – הפילוסופים, והעילית בקרב היהודים, הרבנים, עומדים אבודים. גם הם כמו אחרון האדם תלויים לחלוטין בחסדי אלוהים לישועה.

לחכמים הללו אין את הפתרון לבעיה הכרונית והקשה של האנושות – ניצחון על המוות וחיי נצח ללא קללת החטא.

ג. מדוע היהודים והיוונים נכשלו להבין את חכמת אלוהים? (פ. 21-25)

^‎²¹‏ וּמֵאַחַר שֶׁבְּחָכְמַת הָאֱלֹהִים לֹא הִשְׂכִּיל הָעוֹלָם לָדַעַת אֶת אֱלֹהִים בְּאֶמְצָעוּת חָכְמָה (חכמת העולם), רָאָה אֱלֹהִים לְנָכוֹן לְהוֹשִׁיעַ אֶת הַמַּאֲמִינִים עַל־יְדֵי הַכְרָזָה שֶׁנֶּחְשֶׁבֶת לְסִכְלוּת (הבשורה). ^‎²²‏ הִנֵּה הַיְּהוּדִים מְבַקְשִׁים אוֹתוֹת וְהַיְּוָנִים מְחַפְּשִׂים חָכְמָה (פילוסופיות שאין בכוחן להעניק חיים), ^‎²³‏ אֲבָל אֲנַחְנוּ מַכְרִיזִים מָשִׁיחַ צָלוּב (הבשורה, חכמת החיים של אלוהים), אֶבֶן נֶגֶף לַיְּהוּדִים וְסִכְלוּת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִים. ^‎²⁴‏ אוּלָם לַנִּקְרָאִים (הנבחרים מקדם על ידי אלוהים – רומים ח 29-30; אפסיים א 4-5) הֵן מִקֶּרֶב הַיְּהוּדִים הֵן מִקֶּרֶב הַיְּוָנִים — מָשִׁיחַ שֶׁהוּא גְּבוּרַת אֱלֹהִים וְחָכְמַת אֱלֹהִים. ^‎²⁵‏ הֵן ”סִכְלוּת“ (חכמת החיים של) אֱלֹהִים חֲכָמָה מִבְּנֵי אָדָם, וְ”חֻלְשַׁת“ ("הבשורה", משיח צלוב של) אֱלֹהִים חֲזָקָה מִבְּנֵי אָדָם (כי היא מושיעה, ניצחה את המוות ומעניקה חיי עולם).

במילים פשוטות:

אלוהים בחר שדבר הצלב, חדשות הבשורה, ייחשבו לסכלות וטיפשות בעיני חכמי העולם הזה.

מדוע?

מכיוון שמחיר הישועה הינו דחיה, לעג והשפלה מצד החברה, כי אז כל המודה לאלוהים על דבר הצלב, מוכיח את אמיתות ישועתו בכך שהוא מעדיף להידמות לישוע, כנדחה בעיני העולם, אך נבחר בעיני אלוהים האב.

המחיר האישי הגבוה של המשיחיות האמיתית והבוגרת מהווה הוכחה

לישועה, לשייכות לישוע. לא לחינם כתוב שכל ההולכים בחסידות יירדפו (טימ"ב ג' 12).

ומי נחשב לעילוי בקרב האנשים ששאול מסתובב בקרבם?

בעיני היוונים הם הפילוסופים ובעיני היהודים, הם הרבנים.

הפילוסופים היוונים לעגו לעצם העובדה שאל שכולו רוח ילבש גוף ויבוא לעולם כקורבן עבור אחרים.

הרבנים רצו אותות, אך האדון ישוע הגביל זאת לאות יונה הנביא – תקומתו מן המתים. הרבנים רצו אותות כדי לספק את סקרנותם אך לא לשם כך האדון ישוע בא.

הרבנים רצו מושיע שיסיר את השלטון הזר מעליהם ויעניק להם את הכבוד והשלטון על עמם וארצם, אך את זאת לא קיבלו.

ילדי אלוהים לעומתם, המלאים בחכמת אלוהים, ממשיכים להכריז משיח צלוב.

הבשורה היא אבן נגף ליהודים (ישעיה ח 14-15), וסכלות בעיני היוונים.

לנו, ילדי אלוהים הנושעים דבר הצלב היא שיא חכמתו של אלוהים.

דבר הצלב זה שיא אהבתו והקרבתו של אלוהים לבני אדם חוטאים.

דבר הצלב היא שיא אהבת אלוהים.

מה שנחשב לסכלות בעיני העולם היא החכמה העליונה, האהבה המושלמת.

מה שנחשב בעיני העולם לחולשה – דבר הצלב, היא הגבורה האמיתית שניצחה את המוות.

שאול השליח אומר בסרקזם: המחשבה הכי פעוטה, הדבר הכי זניח בעיני אלוהים, חכם יותר ונחשב יותר משיא החכמה והתכניות של בני האדם.

בחן את נפשך ודע אם אתה חכם באמת:

מי הוא ישוע עבורך?

האם דבר הצלב נחשב בעיניך לחכמת אלוהים?

האם אתה מוכן לסבול ולשלם מחיר אישי עבור דבר הצלב, הבשורה?

ד. איך אלוהים בחר להשפיל את הנחשבים לחכמים בעיני העולם ומדוע? (פ. 26-31)

כדי להוכיח את הנאמר בפסוקים מעלה, שאול פונה לבני הקהילה עצמם וכביכול אומר להם:

הביטו על עצמכם… הביטו במראה…

מי אתם? במי אלוהים בחר כדי לבנות את גוף המשיח, את הקהילה בקורינתוס? כמה מכם פילוסופים?, כמה מכם רבנים בהשכלתם?

כמה מכם מדענים ידועים?

כמה מכם נחשבים לעילויים, ידוענים ועשירים בקרב החברה בה אתם חיים?

בודדים מכם אם בכלל.

האם שאלתם את עצמכם מדוע החתך החברתי שלכם נמצא בתחתית הממוצע החברתי?

ובכן, הנה הסיבה.

אלוהים בחר בנחשבים לחלשים, בעניים, חסרי הייחוס החברתי כדי לבייש את החזקים, המשכילים ובעלי הייחוס החברתי.

הנה, כל מעלותיהם החברתיות והנחשבות לעילוי בעיני החברה אינם יכולים להצילם מאגם האש.

הנה, כל כספם ותואריהם האקדמיים וייחוסם החברתי אינו מעניק להם את השלום, השלווה, האהבה, הצניעות, הענווה, השמחה המאפיינים את חייכם.

כל מה שיש להם אינו מעניק להם את השמחה הממלאת את חייכם.

כל מה שיש להם אינו מעניק להם את הביטחון שאלוהים מעורב ופועל בכל תחום בחייכם.

כל מה שיש להם אינו מעניק להם את השמחה והסיפוק בהתחברות המשיחית במשפחה ובקהילה.

והם אומרים בליבם:

מה יש באמונה שלהם שמספק ומענג יותר מכל הכסף וההשכלה שלנו?

ובכן, אלוהים עושה זאת כדי לגרום לכולם להגיע לנקודה ומסקנה שעליהם להיכנע לפני אלוהים ולבקש את חסדו ועזרתו כדי שישנה את חייהם.

אלוהים עושה זאת בכוונה כדי שכולם יעמדו שווים בצורך שלהם בחסד אלוהים – כי כל בני האדם חוטאים וזקוקים לחסד אלוהים במשיח כדי להיוושע.

אני זוכר את הקהילה שגדלתי בה. האנשים נפלאים, אוהבים, אך כמעט כולם אנשים פשוטים, חסרי השכלה אקדמית גבוהה.

אל תטעו, לא מדובר במטומטמים שאינם מסוגלים להבחין בין ימינם לשמאלם, אלא אנשים הנחשבים לפשוטים בעיני החברה.

והנה, כל האנשים הללו ייפגשו בשמיים לרגלי אלוהים ויזכו לחיי נצח מלאי משמעות וכבוד לאלוהים.

ומה עם כל אלו שהשפילו אותם או חשבו שהם חסרי ערך בגלל אמונתם בישוע?

אם אלה לא ישנו דעתם, כל השכלתם וחכמתם הארצית לא תציל אותם מאגם האש.

אם כן, לאיזו תכלית אלוהים בחר להושיע את כלל בני האדם: הפשוטים ואת המכובדים, את החזקים ואת החלשים, את החכמים ואת הנחשבים לחסרי חכמה?

התכלית מפורטת בפסוקים 30-31:

נושענו לא כדאי להתנשא על אחרים.

נושענו לא כדי להתרברב.

נושענו לא מכיוון שאנו טובים יותר מאחרים.

נושענו כדי לחיות חיי צדקה וקדושה הראויים לאנשים שנפדו בדמו הטהור של בן האלוהים ישוע.

נושענו כדי שאף אדם לא יגיע למסקנה שישועה תלויה בחכמת אדם ובתואר אקדמי או דתי. נושענו כדי שכל אדם יבין שישועה היא מתנת חסד של אלוהים ולכן על כל אדם, ללא כל הבדל מוטלת האחריות להיכנע לפני אלוהים ולפאר את אלוהים בלבד על הישועה הנפלאה שאלוהים בחר להעניק לו.

נושענו כדי להגשים את תכלית הבריאה של אלוהים בו בראוי אלוהים מפארים את בוראם.

סיכום:

א. דבר הצלב, חכמת אלוהים, הבשורה היא החדשות הטובות של אלוהים לעולם השרוי בקללת המוות בעקבות חטאם של אדם וחווה.
דבר הצלב, הבשורה היא פעולת החסד של אלוהים להעניק את בנו יחידו ישוע, כדי שישלם בדמו הטהור את מחיר כפרת החטאים של הקוראים בשמו לישועה.

דבר הצלב, חכמת אלוהים, נחשב לסכלות רק בעיני אלו שרוח הקודש לא פקח את עיניהם. דחייתם את הבשורה היא ההוכחה לסכלותם.

מה שאתה חושב על אלוהים ועל תכנית ישועתו קובע אם אתה חכם או כסיל.
קורא בשם ישוע לישועה? אתה חכם!

דוחה את ישוע? אתה כסיל (משלי ל' 4).

ב. אלוהים מחשיב את חכמת העולם לאיוולת מכיוון שכל חכמת המדענים בכל תחומי החיים לא יכולה להסיר את קללת המוות שבאה בעקבות החטא. כל חכמת העולם אינה יכולה לנצח את המוות.

רק חכמת אלוהים ניצחה את המוות ובכוחה להחזיר את האדם לנוכחות אלוהים כשהוא טהור וללא אשם.

ומה איתך? איזו חכמה כובשת את ליבך?

האם דבר אלוהים ריבוני וחכם בעיניך יותר מדבר מדענים וידוענים?

ג. אלוהים בחר להושיע את הנחשבים לכסילים, את פשוטי העם כדי ללמד את הנחשבים לחכמים, עשירים וחזקים שישועה, לידה מחדש והמלאות בשלום אלוהים ותכלית לחיים, אינם נרכשים בכסף, חכמה אקדמית וכוח, אלא ניתנים בחסד אלוהים על סמך אמונה בבשורה – בישוע.

ומה איתך?

האם אתה בונה את ישועתך על סמך מעשיך ויכולותיך או על סמך אמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים?