העבדוּת לחטא, סבלנותו של אלוהים — והמושיע
מבוא
בשיעור הקודם עברנו על פרק התצוגה המקדימה (פרקים ב 6 עד ג 6), שנותן תקציר של ספר שופטים עד סוף פרק 16. אמרנו שהקטע דומה ל"טריילר" של סרט: מי שראה את החלקים שבטריילר יודע בערך לְמה לצפות בסרט עצמו.
אבל הדוגמה הזאת קצת צולעת. טריילר בדרך כלל מביא מִן הקטעים הכי טובים בסרט. הוא אמור לעורר בך "תיאבון" ולגורם לך להוציא כסף עבור כרטיס קולנוע.
פרק התצוגה המקדימה של ספר שופטים הוא דווקא לא מעורר תיאבון. הוא דיווח היסטורי אפור — כמעט משעמם. אין בו שמות, אין בו דמויות, אין בו "אֶקשן", אין בו צבע.
אין גם צורך באלה, כי הוא אמור להראות לנו בצורה פשוטה, בלי הרבה פרטים, את התבנית המעגלית שחוזרת על עצמה בספר שופטים פעם אחרי פעם אחרי פעם:
- בני־ישראל עוזבים את אלוהים, לא מצייתים לדברו ומשתחווים לאלילי הכנענים;
- אלוהים נותן לאויבי ישראל לגבור ולנצֶח;
- כשמגיעים מָים עד נפש, אלוהים מקים שופט, ותחת הנהגתו בני־ישראל משתחררים זמנית מעול הפולשים והרודנים הזרים;
- עִם מות השופט בני־ישראל לא רק חוזרים לדרכי החטא ועבודָת האלילים — כל פעם הם יורדים לדרגת שִפלות עוד יותר גרועה (ב 19);
- בעקבות כך אלוהים נותן לאויבי ישראל לנצח — והכל חוזר חלילה…
ועכשיו, בפרק ג 7 – 12 א, מחבר ספר שופטים מלביש על התבנית הזו שמות ודמויות וקצת צבע. אנחנו פוגשים את…
עותניאל, השופט הראשון
7 וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה, וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם, וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת.
8 וַיִּחַר אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם. וַיַּעַבְדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם שְׁמֹנֶה שָׁנִים.
9 וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה, וַיָּקֶם יהוה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם: אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. 10 וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יהוה וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן יהוה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם. וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן־רִשְׁעָתָיִם.
11 וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. — וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז.
12 וַיֹּסִפוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה…
פס' 8-7: מתעקשים "לעבוד" אלילים? — בבקשה! אתן לכם גם "לעבוד" רודן עובד אלילים
בני העם הנבחר שוכחים "אֶת יהוה אֱלֹהֵיהֶם" ומתמסרים לעבודת "הַבְּעָלִים וְ…הָאֲשֵׁרוֹת" — הפרת ברית וצניחה חופשית לתוך פולחן הפוריוּת הכנעני.
אלוהים, כביכול, כועס ומקים עריץ זר מצפון סוריה: "כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם". — ברור שזה לא שמו האמיתי. אנחנו מיד שומעים את החרוּז המלגלג: [הינה] "כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם". — הדבר היחיד שבני־ישראל הכבוּשים יכולים לעשות, הוא להעניק לרודן האכזר שם גנאי.
הסיוט נמשך "שְׁמֹנֶה שָׁנִים".
אל תפלו בָטעות להביט על ההִשתלשלוּת הזו ולהגיד: "ברור: מי שעוזב את יהוה ועובד אלילים מאבד את עצמאוּתו. זה טבעי." — לא!…
החוק הזה קיים רק עבור נבחרי ה'
זה בכלל לא טבעי! לפחות לא בהיסטוריה הפוליטית. כל האימפריות הגדולות והמצליחות מאז החטא הראשון היו של כופרים ועובדי אלילים — גם אלה שנקראו "נוצריות".
החוּקיוּת שלפיה אי־ציות לאלוהים גורר מלחמות ואובדן עצמאות חלה רק על ישראל, העם הנבחר, כי היא כלי חינוכי. אלוהים לעולם לא ירשה שנבחריו ירגישו בנוח בכפירה ובעבודת אלילים — לפחות לא לטווח הארוך.
■ כשאתה, כמאמין, מתמסר לחטא ומסרב לעזוב אותו — אלוהים יגרום לך אי־נוחות בִּלְשון הַמְעטה. אתה תאבד את ה"כיף" שבחטא הזה, ואתה עלול להתחיל לסבול. כל זה בתקווה שתחזור בתשובה לאלוהים, תעזוב את החטא ותציית לָכּתוּב. הסבל, במקרה הזה, הוא לטובתך. הוא ישמור אותך מ…
אובדן הייחודיות
! שימו לב שבשלב שמתואר בפס' 7 לא נשאר שום דבר ששמר על הייחודיות של עם ישראל:
- הם "לֹא יָדְעוּ אֶת יהוה",
- הם "גַם [לא זכרו] אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה [יהוה] לְיִשְׂרָאֵל" (ב 10) — ז"א הזיכרון ההיסטורי הסתכם במקרה הטוב בכמה אגדות מעוּרפלות (ו 13),
- הם התחתנו והתערבבו באופן חופשי עם הרוב הכנעני,
- הם דיברו את שפת הרוב (ראה דוגמה בתקופה מאוחרת יותר, נחמיה יג 24-23),
- והם קיבלו על עצמם את דת הרוב…
- קִראוּ את הסיפור על "פילגש בגבעה" בפרק יט, ואתם פוגשים אנשים שאמנם נושׂאים את השם "בני־ישראל" — אך תרבותית הם כנענים לכל דבר.
זה מרגיש כאילו השטן למד מהטעות שלו במצריים. שם הוא ניסה למחוק את עָם אלוהים בשיטת הדיכוי והאלימות: עבודת־פרך ורציחת תינוקות. הטעות היתה שכך נשמרו שתי מעמדות שלא התערבבו: אדונים מצרים — ועבדים עבריים. הרי איזה מצרי גאה היה מחתן את בתו עם עבד חסר־כל שבמקום מָשְׂכורת מקבל מכות?
השיטה החדשה של השטן היא מחיקת כל ההבדלים — שיטת ההִתְבוללות — השמדה על־ידי שִׁוויון.
אבל אלוהים לא נותן לזה לקרות. הרי מהעם הזה עומד לבוא המשיח, מושיע העולם! גם את הנסיון הזה של השטן אלוהים מכשיל. והכלי שהוא בוחר כדי להשׂיג את מטרתו כאן, בספר שופטים, הם האויבים מבחוץ — ה"שֹׁסִים" (ב 14, 16).
בינתיים המשיח כבר הגיע, אבל אלוהים ממשיך לשמור על הייחודיות של עמו. הוא משתמש באנטישמיוּת, ברדיפות ופוגרומים, בהקמת מדינת ישראל, ב-BDS (Boycott, Divestment, Sanctions) — ועד היום, למרות כל הניסיונות להיות "כְּכָל הַגּוֹיִם", הייחודיות של עם ישראל נשמרת ותִשמר. הרי תכנית הישועה עבור העם הנבחר תסתיים רק ביום שבו "כָּל יִשְׂרָאֵל יִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב" (רומים יא 26).
! זה מחזיר אותנו לחובה שלנו, כתלמידי ישוע, לשמור על ייחודיות (רומים יב 2): "אַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת." — חייבים להיות שונים!
מתוך הסבל והלחץ עולָה כעת…
הזעקה להצלה
9א "וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה." — כשלא נשאר עוד למי לזעוק, זוכרים פתאום את אלוהים.
■ …או הגרסה העכשוית: כשהבנק חוסם את כרטיס האשראי וכל הצ'קים חוזרים, אזי מופיעים פתאום בקהילה, מפגינים נוכחות בשלוש, ארבע אסיפות — ובשבוע השלישי כבר ממלאים טופס בקשה לעזרה כלכלית.
לכאן שייך הפסוק מפרק י 16: "וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ [של יהוה] בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל." ראו כמה גדול לִבּו האוהב של אלוהים: ישנו דבר אחד שמכאיב לו עוד יותר מחוסר־נאמנותם של ילדיו: סִבְלָם.
לכן תשובת ה' לא מאחרת לבוא. הוא מקים…
מושיע משבט יהודה
9ב "וַיָּקֶם יהוה מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשִׁיעֵם: אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ" (ראה יהושע טו 17). — אלה כל הפרטים שניתנים לנו על השופט הראשון: שמו, שם אביו והקשר המשפחתי לדודו המפורסם "כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה" משבט יהודה (במד' יג 6).
■ ייתכן שמחבר ספר שופטים ממעיט בפרטים בכוונה — לפחות כאן, בשופט הראשון. הרי כשאדם כלי בידי אלוהים, והוא גיבור־על בעל אישיות נוצצת, אותו אדם עשוי לתפוס את תְשׂוּמת הלב שלנו עד־כדי־כך שנפספס את נס הישוּעה של אלוהים.
משיח! ועוד נקודה חשובה! שימו לב מאיזה שבט בא השופט שמחבר הספר ממקם ראשון בדיווּחו: משבט יהודה. היוזמה היא של "יהוה": "וַיָּקֶם יהוה מוֹשִׁיעַ", והוא בוחר להקים את ה"מוֹשִׁיעַ" הראשון מתוך השבט שממנו יבוא המשיח (בראשית מט 10-8).
הנקודה הזו חופפת עם שני ציווּיים מפי אלוהים…
האחד פותח את ספר שופטים: "יְהוּדָה יַעֲלֶה!" (א 2);
השני מתיר את מלחמת השבטים נגד בנימין אשר סוגרת את הספר:
"יְהוּדָה בַתְּחִלָּה" (כ 18).
כדי לחזק את מה שאמרתי ניתָן לנו עכשיו עוד פרט חשוב מאוד על עותניאל:
אין ניצחון ללא רוח יהוה
10 "וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ יהוה וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל; וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן יהוה בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם. וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן־רִשְׁעָתָיִם."
? מי "מכר" את בני־ישראל ביד מלך ארם? (פס' 8) — "יהוה"! — המלך הכובש רק היה כלי חינוכי בידי אלוהים.
אבל לאורך כל התנ"ך המלכים המנצחים נפלו בטעות להתגאות בנצחונות שלהם כאילו ההצלחה היתה פרי כוחם וחוכמתם. ויותר גרוע: לפי הבנתם, הם לא רק ניצחו את ישראל אלא גם את אלוהי ישראל.
על הגישה הזו לועג ישעיהו (י 15 א): "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ?" — "חשבו בהיגיון! האם גרזן או משור יכולים לשכוח את האדם שמפעיל אותם? האם כליי העבודה יכולים לטעון שהם בעצמם חתכו את העץ?"
התקופה שאלוהים הריבון מקציב ל"כּוּשַׁן־רִשְׁעָתָיִם" היא "שְׁמֹנֶה שָׁנִים". בשנה התשיעית "תָּעָז יָדוֹ" של עותניאל עליו, ואחרי מספר תבוסות "כּוּשַׁן־רִשְׁעָתָיִם" נעלם.
? איך עותניאל הצליח? — לא מפני שהיה גיבור; לא מפני שהיה לו צבא גדול או צבא טוב (כי לא היה לו!), אלא מפני ש"יהוה" נתן את האויבים "בְּיָדוֹ".
גם "נְבוּכַדְנֶצַּר", מלך בבל, למד על בשרו כי אלוהים, "מֶלֶךְ הַשָּׁמַיִם, … יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל אֶת הַהוֹלְכִים בְּגַאֲוָה" (דניאל ד 34; תרגום עברי; ראה גם ירמיהו נ 39-29).
אלוהים מקים מלכים, ואלוהים מוריד מלכים. — אנחנו אמנם הולכים לָקלפּי ומשחילים את הפתק שלנו — אבל בסופו של דבר זה אלוהים שְׁשָׂם את השליטים במקומם.
חזרה לספר שופטים. עכשיו מתחילה…
תקופת החסד המבוזבזת הראשונה
11א "וַתְּהִי… רוּחַ יהוה [על עותניאל] וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל" — "וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה."
- יש לכם מנהיג ש"רוּחַ יהוה" מדריכה אותו;
- יש לכם "אַרְבָּעִים שָׁנָה" של שלום (זה כאילו לא היו לנו טילים מעזה ● ולא היו פיגועי דריסה ודקירות ● ולא היו פצצות באוטובוסים ● ולא היו קָטְיושות מחיזבאללה ● ומחבלים לא היו חופרים מִנהרות ● ולא היה ירי בגבול מצריים ● והיינו עולים על טיסות בלי בידוק ביטחוני — וכל אלה מ-1979 עד היום);
- אלוהים הציל אתכם ממלך ארם ונתן לכם תקופת חסד אדירה!
? …ומה אתם עושים? — או שנשאל את השאלה שברומים ב 4: "[למה] אַתָּה מְזַלְזֵל בְּשֶׁפַע טוּבוֹ וְאֹרֶךְ רוּחוֹ וְסַבְלָנוּתוֹ [של אלוהים?]… [האם] אֵינְךָ מֵבִין כִּי טוּבוֹ זֶה שֶׁל אֱלֹהִים מַדְרִיךְ אוֹתְךָ לִתְשׁוּבָה?"
? אלוהים הביא סבל ומשפט — ולא הבנתּ כי הוא קורא לך לחזור אליו?
? עכשיו הוא ענה לזעקתך ועושה אִתך חסד — וגם את הקריאה הזאת מאלוהים אתה לא מבין?
התשובה היא: לא! — ככה היא העבדוּת לחטא. — עיוורון. — לא מסוגלים לראות את פעולת אלוהים — לא במשפט, וגם לא בחסד.
כך קיבלנו את פסוקים…
11ב – 12א: "וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז; 12 וַיֹּסִפוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה."
- אף אחד כבר לא זוכר שלפני 40 שנים זעקו ל-יהוה להצלה;
- אף אחד לא זוכר כי יהוה אכן ענה והציל;
- אף אחד לא זוכר את הדוגמה האישית של עותניאל, השופט שהצליח מפני ש"[היתה] עָלָיו רוּחַ יהוה";
- בוודאי אף אחד לא זוכר את המצב לפני 41 או 45 שנים — בתקופה שבה כל "בְנֵי־יִשְׂרָאֵל… עַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָאֲשֵׁרוֹת" (ג 7);
- כולם שכחו כמה רע היה להם אז. — אין זיכרון היסטורי. — לא למדוּ כלוּם!
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה." — זוהי העבדוּת לחטא. זה מזכיר את הפתגם "הַכֶּלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ" (משלי כו 11; פטר"ב ב 22 א). זה כמו אדם מכוּר לסמים: הוא יודע שבמוקדם או במאוחר הסם יהרוג אותו — אבל הוא לא מסוגל להפסיק.
תודה לאל שיכולתי לתת לשיעור שלנו כותרת משוּלשת:
- לא רק "העבדוּת לחטא"
- אלא גם "סבלנוּתו של אלוהים"
- והכי חשוב "המושיע"
כעת אלוהים, באורך־רוחו, מקים את המושיע התורן הבא:
אהוד, השופט השני
12ב – 14: שמונה־עשרה שנים של סבל
12[ב] "וַיְחַזֵּק יהוה אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי עָשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יהוה. 13 וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי־עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים." — הפעם האויבים המנצחים הם לא כנענים אלא "[בני]־מוֹאָב" — צאצאָיו של לוט.
לגביהם ציווה אלוהים במפורש על ישראל (דברים ב 9): "אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב, וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה." ודווקא בקרובי המשפחה הללו הוא משתמש כרגע כדי להטיל עונש על עמו: 14 "וַיַּעַבְדוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה."
? שמתם לב שזאת לא איזושהי התפתחות טבעית שהמואבים כרגע מתחזקים? — לא! — כתוב במפורש ובכוונה כי "יְחַזֵּק יהוה אֶת … מוֹאָב עַל יִשְׂרָאֵל." — כמובן יש לכלכלנים ולמומחים למדעי המדינה הסברים מדוע מדינות מסויימות מתחזקות, ומדוע אחרות מאבדות השפעה — אבל עלינו תמיד לזכור: מה שעומד מאחורי ההתפתחויות הללו היא ידו המכָוונת של אלוהים!
התקופה הקשה מתחילה בכך שהמואבים כובשים "אֶת עִיר הַתְּמָרִים" — דהיינו כל האזור הפורה של יריחו — משבט בנימין (יהושע יח 21).
ועוד הערת שוליים קטנה:
? שמתם לב מי היו השוּתפים של בני־מואב במלחמה נגד ישראל? — "עֲמָלֵק" — מצאצָאי עֵשָׂיו (ברא' לו 12), אויבים מושבעים של עם ישראל עוד מימי הנידודים במדבר (שמות יז 16-8) — ועד למגילת אסתר, שבה מופיע העמלקי המפורסם מכולם, "הָמָן" הרשע.
הפעם יש הרבה יותר פרטים מאשר בסיפור של עותניאל. בפסוק 15ב אנחנו לומדים כי "בְנֵי־יִשְׂרָאֵל… יִּשְׁלְחוּ… לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב…מִנְחָה" — ואל תעשו את הטעות לחשוב כי "מִנְחָה" זו מתנה קטנה ששלחו לו כי הוא היה מלך כל כך נחמד.
- זה היה תשלום מס;
- הוא שולם בכפייה ותחת איום מתמיד של מלחמה;
- והיה מדובר בהרבה כסף או כמות גדולה מאוד של תוצרת חקלאית. עוּבדה שסוף פס' 18 מתאר את "הָעָם, נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה" — ז"א קבוצה לא קטנה של אנשים שכנראה הובילו שיירה ארוּכה של בהמות משא עמוּסות.
אחרי 18 שנים כאלה של ניצול כנען כבר לא היתה "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג 8). היא היתה מרוּששת.
זה מסביר את…
15 א: הזעקה להצלה (בפעם השנייה)
"וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל יהוה."
ואלוהים אכן מציל (בפעם השנייה)! — "וַיָּקֶם יהוה לָהֶם מוֹשִׁיעַ, אֶת אֵהוּד בֶּן־גֵּרָא בֶּן־הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ."
הרבה פרטים! אפילו לומדים כי השופט החדש, "אֵהוּד בֶּן־גֵּרָא", הוא שמאלי. לפחות זה הפירוש המקובל ביותר של הצירוף המסורבל "אִישׁ אִטֵּר יַד יְמִינוֹ" (יש הטוענים שהוא אף מורה על שיתוק יד ימין, ז"א נכות שנראית לעין).
נאמר פה גם שהוא "בֶּן יְמִינִי" (ז"א משבט בנימין). בתור כזה הוא מכיר טוב את הסביבה של יריחו החרבה (יהושע ו 26) — מה שנקרא כאן "עִיר הַתְּמָרִים". אולי הוא גר שם לפני הכיבוש בידי המואבים. — ותיכף נראה למה הִתְמָצְאוּת בשטח היתה הכרחית עבורו.
כרגע נקרא סיפור על…
15ב – 26: חיסול ממוקד נוסח ספר שופטים [ כדאי שהפרק יהיה פתוח לפניכם. אנחנו נעבור פסוק־פסוק ]
לפני ש"יִּשְׁלְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב", אנחנו רואים את אהוּד עושה כמה הכנות:
16 "וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת. גֹּמֶד אָרְכָּהּ. וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ." — "חֶרֶב [אשר] גֹּמֶד אָרְכָּהּ" היא סכין באורך 40 עד 50 ס"מ; ואהוּד מסתיר אותה מתחת לגלימתו, במקום שבו אף שומר ואיש ביטחון לא מצפה לה. הרי כולם רגילים ללוחמים שמשתמשים ביד ימין וחוגרים את החרב על צד שמאל.
חוץ מזה, אם לאהוּד אכן היתה נכוּת בולטת ביד ימין, הרי אף אחד לא חשד בו מלכתחילה כמתנקש פוטנציאלי.
17א "וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב." — אהוד והצוות שאתו מגיעים לאזור יריחו. — שימו לב שכל המאורע הזה מתרחש בצד המערבי של הירדן (ז"א בצד שלנו), לא בארץ מואב.
בחצר ארמון המלך הם בונים ערימות מסודרות וייצוּגיות של כל התוצרת שהביאו אתם. — מלך מואב בודק אם דרישותיו מוּלאוּ וחותם על תעודת המשלוח.
17ב "וְעֶגְלוֹן אִישׁ בָּרִיא מְאֹד." — מי יודע מה זה "בָּרִיא" בעברית תנכ"ית? — שָמֶן! — "בָּרִיא מְאֹד" זה דווקא ממש לא בריא אלא מוגדר היום כ"obese", דהיינו "השמנת־יתר חולנית." כדי לִזכות בָתואר הזה, אתה חייב להיות לפחות 45 ק"ג מעל המשקל המומלץ הטבעי שלך.
18 "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר [אהוּד] כִּלָּה לְהַקְרִיב אֶת הַמִּנְחָה, וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם נֹשְׂאֵי הַמִּנְחָה." — "תודה, חברה'. אתם יודעים את הדרך הביתה? — אז לכו אתם קדימה עם החמורים. אני כבר אשׂיג אתכם. יש לי כאן עוד איזה סידור קטן."
19 "וְהוּא שָׁב מִן הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת הַגִּלְגָּל." — אהוּד נמצא כמה קילומטרים צפונה מיריחו, ב"גִּלְגָּל".
? מי זוכר מה קרה מספר שנים קודם לכן ב"גִּלְגָּל"? — בני־ישראל חידשו את ברית המילה — את הברית עם אלוהים (יהושע ה 9-2).
? ומה עוד קרה ב"גִּלְגָּל" ממש לא מזמן? — "מַלְאַךְ יהוה" הופיע שם, לפני שהוא עלה "אֶל הַבֹּכִים" כדי להוכיח את העם על חטאו (שופטים ב 1).
? ושמתם לב מה עומד עכשיו ב"גִּלְגָּל"? — "פְּסִילִים" — אלילים!
ככה הם בני אדם. תן להם מקום "קדוש" — והרי ב"גִּלְגָּל" אפילו אלוהים עצמו אמר ליהושוע (ה 15): "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא" — תן להם מקום שאפילו רק "נקרא" קדוש לפי איזושהי מסורת, והם חייבים להקים שם פְּסָלים ואנדרטות ומקדשים — וכעבור כמה שנים הם משתחווים למקום ה"קדוש" עצמו במקום לאלוהים.
צריך רק לבקר במקומות ה"קדושים" בעיר העתיקה ובסביבתה כדי לראות את זה.
אז אחוּד נפרד מאנשיו בגילגל וחוזר לבד לעגלון, מלך מואב: 19ב "וַיֹּאמֶר: 'דְּבַר־סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ'."
"וַיֹּאמֶר [עגלון לאהוּד]: 'הָס!' [שששש! אל תדבר! יש פה יותר מדי אוזניים!]" — כמו כל אדם, המלך השמן מתרגש לשמוע סודות. — ואנחנו למדנו כרגע עוד פרט: אהוד מבין בפסיכולוגיה.
"וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו כָּל הָעֹמְדִים עָלָיו." — יופי! השטח נקי. כל היועצים, העבדים, המשרתים והמאבטחים יצאו מהעלייה הפרטית, והאחרון הקפיד לסגור את הדלת.
20 "וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ." — מי שסובל מהשמנת־יתר חמורה סובל לרוב גם ממזג אוויר חם, ויריחו הוא אחד המקומות החמים ביותר בארץ. לכן עגלון בנה לעצמו יחידת דיור פרטית עם ארבעה כיווני אוויר על גג הארמון.
"וַיֹּאמֶר אֵהוּד: 'דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ.'" — וואו! לא סתם סוד, אלא סוד מאלוהים! — אהוּד באמת פסיכולוג!
"וַיָּקָם [עגלון] מֵעַל הַכִּסֵּא. 21 וַיִּשְׁלַח אֵהוּד אֶת יַד שְׂמֹאלוֹ…" — מלך מואב כנראה "דתי". אם אֶל כלשהו שולח לו מסר פרטי, כדאי לו לכבד את המעמד. מי יודע, אולי האהוּד הזה הוא כוהן דת חשוּב!
לכן עגלון ממהר לקום — רק שזה קצת קשה לו עם משקל של 120 ק"ג. הוא משמיע קול נחירה ומתנשף, ובכלל לא שם לב לתנועה המהירה שאהוּד עושה עם יד שמאל:
"וַיִּקַּח אֶת הַחֶרֶב מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ, וַיִּתְקָעֶהָ בְּבִטְנוֹ." — לעגלון אין זמן להשמיע אפילו הֶגֶה.
22 "וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב, כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב מִבִּטְנוֹ. וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹנָה." — מהכוח שחסר לאהוּד ביד ימין — יש לו מנה כפולה ביד שמאל. אפילו ידית הסכין הארוכה נכנסת לכרס המלך ונעלמת. מהפֶּצע מחלחלת ערבוביה מגעילה של דם ו"פֶּרֶשׁ" — צואה.
אהוּד לא מחכה לנשימתו האחרונה של מלך מואב: 23 "וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעַלִיָּה בַּעֲדוֹ; וְנָעָל." — החיסול הצליח. אבל אהוּד עדיין רחוק מהבית! הוא חייל יחיד עמוק בתוך שטח A.
? איזו פעולה חיונית עושה צה"ל לפני חיסול ממוקד מן הסוג הזה?
איסוף מודיעין! — חִשבוּ רגע:
- איך אהוּד ידע שעגלון מקבל אורחים ביחידת דיור נפרדת על הגג?
- ואיך הוא ידע שיש פִרצה במערך האבטחה של ארמון המלך?
- איך הוא ידע על היציאה הפרטית? — על דרך המילוט שבה אף אחד מהעבדים, המשרתים והשומרים לא יראה אותו?
- ואיך הוא ידע מראש את מפת המקום עם כל הפרטים?
- איך הוא ידע שתמיד יש מפתח בדלת; שצריך לעבור דרך "המיסדרון"; שיש ירידה מהגג שלא עוברת דרך הבניין ולא דרך איזשהי חצר שמורה אלא הישר לשטח הפתוח?
התשובה היא: איסוף מודיעין! — אהוּד עבד עם משת"פים מואבים שהשיגו לו צילום של תכניות הבנייה של הארמון. אולי הוא התאמן על דֶגֶם לפני היציאה למבצע — כמו ב"פאוּדה". אין חדש תחת השמש.
24 "וְהוּא [אהוּד] יָצָא." — …ולנו ברור שהוא יצא משם בשלום רק כי אלוהים שמר עליו.
עכשיו תראו איך אלוהים ממשיך לעכֶּב את המואבים: "וַעֲבָדָיו [של המלך] בָּאוּ, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת. וַיֹּאמְרוּ: 'אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה.'" — שני פירושים אפשריים לביטוי "מֵסִיךְ אֶת רַגְלָיו":
א. הלך לנוּח — מכסה את רגליו עם שמיכה על המיטה;
ב. הלך לשירותים. — ייתכן מאוד שריח "הַפַּרְשְׁדֹנָה" כבר הורגש מחוץ לדלת.
בכל אופן, אלה שני מצבים שבהם אנחנו שׂונאים שמפריעים לנו. — וכאן מדובר במלך! אולי מלך עצבני. אוי ואבוי למי שמפריע לו לישון, או אף בשירותים, ואומר: "סליחה, רק רציתי לבדוק אם אתה בסדר." יש רודנים שמעמידים אדם נוּדניק כזה מול כיתת יורים.
לכן משרתי המלך מחכים בשקט — אולי שעה, אולי שעתיים. אבל אז כבר מגיע הזמן לערוך את השולחן לארוּחת הערב. הרי אוכל מאוד חשוב לָמלך עגלון, ואוי ואבוי אם לא מגישים לו את הארוּחות בזמן!
25 "וַיָּחִילוּ עַד בּוֹשׁ" — ז"א מחכים עד שזה כבר "לא נעים". "וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה." — בוודאי דפקו והקשיבו לתשובה. — אחר כך דפקו שוב והודיעו: "אדוני המלך, ארוחת הערב מוכנה. יש סטייק אַנְטְרֶקוֹט." — אין תשובה. "וואי, זה אף פעם לא קרה. מה עושים?"
ובינתיים הזמן עובר.
סוף־סוף המשרתים אוזרים אומץ, 25ב "וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ [הרזרבי] וַיִּפְתָּחוּ — וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם נֹפֵל אַרְצָה מֵת."
מדינת מואב נשארת פתאום, ללא שום התראה, בלי מלך, בלי ראש ממשלה, בלי נשיא, בלי שר ביטחון, בלי רמטכ"ל — כי הרי בתקופה ההיא מלכים רבים רִכזוּ את כל התפקידים האלה בעצמם — שיהיו כמה שפחות מקבלי החלטות.
בינתיים 26 "אֵהוּד נִמְלַט עַד הִתְמַהְמְהָם." — אהוד הפסיכולוג מנצל את השעות שעוברות עד שמשרתי החצר מעיזים להפר את פרטיות מלכם.
"… וְהוּא עָבַר אֶת הַפְּסִילִים [בגילגל], וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה." — זה כנראה כבר מקום בטוח בשטח שבשליטת בני־ישראל. היום לא ידוע לנו על "שֵׂעִיר" באיזור הזה. בוודאי לא מדובר ב"הַר שֵׂעִיר" שבארץ אֶדום, וגם ההר באותו שם בהרי יהודה (יהושע טו 10) נראה קצת לא בכיוון.
הרי הפעולה הבאה של אהוּד היא גיוס כוחות משבטי אפרים ומנשה ומהשבט שלו, בנימין, צפונית־מערבית מיריחו — אבל את זה נשאיר לשיעור הבא.
הפקת לקחים
- בספר שופטים בולטת העבדוּת לחטא. — העיוורון. — לא מסוגלים לראות את פעולת אלוהים — לא במשפט, וגם לא בחסד.
לכן, חשוב שאנחנו נתבונן על מה שקורה אִתנו, ונשאל: "האם אלוהים רוצה לתקן אותי על־ידי הסבל שאני עובר?" — אבל גם: "האם אני מספיק מודה על החֶסד שאלוהים עושה אתי?"
- אם אתה באמת ילד של אלוהים, הוא לא ירשה לך להרגיש בנוח בתוך החטא — לפחות לא להרבה זמן. יש לו דרכים כואבות לעורר את המצפון שלנו. עדיף לא לחכות עד שזה קורה. — לעזוב את החטא מהר!
- כתלמידי ישוע אנחנו חייבים לשמור על ייחודיות — חייבים להיות שונים מהעולם. תן להם לצחוק עלינו. רצון אלוהים יותר חשוב.
- זהירות! אל תהיו "מאמינים" מן הסוג שזוכרים את אלוהים ואת הקהילה רק כשהם צריכים עזרה והצלה. — לישוע מגיע להיות מלך על חיינו גם בטוב וגם ברע — כל הזמן.