לצפייה בשיעור וידאו- 11:16-12:6 לחצו כאן, 12:7-10 לחצו כאן, 12:11-12 לחצו כאן, 12:13-19 לחצו כאן, 12:20-21 לחצו כאן.
שניה לקורינתיים י"ב 7 ואילך
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: חולשה בשירות המשיח.
נושא עיקרי של הקטע: שאול השליח מציג את חוסר בגרותם של הקורינתיים בדרך שאינה אופיינית לו. בנימה סרקסטית השליח מפרט שהקורינתיים נכנעו לשרלטנים ושקרנים שכל מעלותיהם היו חסרי ערך בכל הקשור לישועה. לפיכך, הם נכנעו לאווילות מפיהם של אווילים.
לצערו של שאול, הוא נאלץ לדבר ולהתרברב ביכולותיו – כאוויל, כדי לזכות באהדתם של הקורינתיים. שאול כאמור, עושה זאת בסרקזם, בציניות, כדי להדגיש את טעותם של הקורינתיים.
השליח מבהיר לקורינתיים ששירות משיחי אותנטי אינו מסתכם בתארים אקדמיים ועושר, או בהשקעה וסבל חד-פעמיים, אלא גם בסבל ומחיר אישי גבוה לאורך כל תקופת השירות בעבור האדון ישוע.
משרת נאמן אינו מתגאה בנתונים מולדים חסרי ערך לישועה, אלא במשיח בלבד. שאול ממשיך ומפרט שחולשה גופנית או נכות אינם הוכחה למום רוחני, או לחיסרון רוחני. אדרבה, אלוהים לעיתים מחליש פיזית את משרתיו הנאמנים, או מאפשר מצבים קשים וכואבים בחייהם על מנת לשמור ולשפר את תכונותיהם המשיחיות, כדי שלא ייפגם שירותם המשיחי.
לפיכך, מורי השקר השרלטנים אינם יכולים להתגאות בבריאותם הפיזית ובהופעתם החסונה כציון למעלה רוחנית.
שאול מסכם את הקטע וקובע: מורי שקר ושרלטנים דורשים את שכרם רק בעולם הזה ולכן לא יסכימו לסבל כחלק משירות משיחי. משרת נאמן שנשלח מן האדון מתעודד ומתחזק מהגמול המחכה לו בשמים, ולכן יתמיד בשירות קשה ומאתגר גם במחיר חייו.
הבה נקרא את פסוקים 7-10:
7. "…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.
8. על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.
9. אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."
תוכן עניינים.
א. אלוהים משתמש בסבל ככלי כדי לשמור את משרתיו ענווים (פ. 7)
ב. אלוהים משתמש בסבל כדי לשמור את משרתיו קרובים אליו וסמוכים עליו (פ. 8).
ג. אלוהים משתמש בחולשת משרתיו כדי להדגיש את חסדו וכוחו (פ. 9-10)
מדוע צרות קורות לאנשים ההולכים על פי דרכי אלוהים?
מדוע שמשרתי אלוהים ויראי אלוהים המפקידים את חייהם בידיו של אלוהים ולשירותו, יחוו סבל, נכות, קושי, עוני, רדיפה, אסון, רק מתוקף היותם משרתי האדון?
מדוע לעיתים נראה לנו שהצרות והקשיים באים על בני אדם ללא הבדל בין רשעים לצדיקים?
האם אפשר לקבוע שצרות בצרורות הן סימן לעונש אלוהים על חוטאים?
עלינו לזכור מספר עובדות בסיסיות כששאלות אלו עולות למוחנו, או שחוויות שכאלו נוחתות על חיינו.
1. אנו חיים בעולם שנמצא תחת קללת החטא (בראשית ג). הטוב בוא היוצא מן הכלל.
2. אין אדם שלא יחטא, ולא משנה עד כמה נחשוב שאנו טובים יותר מאחרים (קהלת ז' 20, ישעיה נ"ג 6, אל הרומים ג' 10).
לכן, כל מה שאנו מכנים טוב, הינו יחסי לאנשים חוטאים אחרים אך לא יחסי לאלוהים. מול אלוהים כולנו נראים חסרים, חוטאים וראויים לכל עונש (ראה ישעיה ו').
לאור העובדות הללו, כל מי שנולד בעולם הזה ידע לו שסבל ותוצאת קללת החטא יהיו חלק מחייו.
איוב ה 7: כמו שגיצים תמיד עפים מעלה, כך ידע לו כל אדם שצרות יהיה מנת חלקו בחיים אלו.
בבשורת יוחנן ט"ז 33 האדון ישוע אמר: בעולם צרות לכם.
טימ"ב ג 12: שאול השליח אמר שכל מי שיחיו חיי חסידות יירדפו.
כתבי הקודש מעניקים לנו מספר דוגמאות אשר דרכן אנו יכולים להסיק מסקנות טובות יותר בנוגע לתכלית הסבל והצרות בחיי ילדי אלוהים.
אלוהים הטיל על איוב צרות איומות, אך אף לא אחת מהן נבעה כעונש על חטא ספציפי. אדרבא, אלוהים היה זה שבחר את איוב, כי איוב היה הצדיק ביותר מכלל בני האדם שחיו בתקופתו. אלוהים בחר באיוב כדי להוכיח את עומק אמונתו של איוב. הצרות בחנו את אמונתו של איוב, הוכיחו שבליבו אמונת אמת מושיעה, ולמדו את כל הסובבים אותו אודות כוחה של אמונה מושיעה.
דוגמא נוספת: בבשורת יוחנן ט' אנו עדים לאדם שנולד עיוור. התלמידים של ישוע בטאו את הלך המחשבה המקובל בתקופתם: מי אשם בעיוורונו? האם הוריו שחטאו או הוא?
האדון ישוע ענה ואמר: לא הוא ולא הוריו. ז"א, שהעיוורון לא נבע כגמול על חטא ספציפי, אלא, המשיך האדון והבהיר, העיוורון ניתן לו כדי שדרכו יתגלו פעולות אלוהים.
הנה, נכות קשה ומגבלה איומה לאורך שנים כה רבות ניתנו לאדם מאלוהים, כדי לפאר את שם אלוהים.
כל מי שקורא את רשימת הצרות והתלאות שהיו מנת חלקו של שאול השליח בפרק י"א, וכל זאת לאחר שנושע, יאחז את ראשו ויתפעל: איך זה אפשרי?
ובכן, שאול מסביר לנו בפסוקים הבאים מדוע זה אפשרי ואפילו לעיתים הכרחי, בחייהם של משרתים נאמנים.
א. אלוהים משתמש בסבל ככלי כדי לשמור את משרתיו ענווים (פ. 7)
7. "…וכדי שלא אתנשא בגלל ההתגלויות הנעלות, ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן – להכותני כדי שלא אתנשא.
אני מקנא בשאול. אינני מקנא בסבלו, אך אני מקנא בכך שהוא ידע היטב ולאשורו את הסיבה לשמה הוא סובל.
בכל פעם שצרה או סבל נוחתים עלינו, האינסטינקט הראשון שלי זה לבחון את ליבי ומעשיי ולוודא שזה לא נובע מחטא. אני עושה כך למרות שאני יודע שאלוהים אינו מעניש תמיד מיד בסמוך ובגלל חטאינו, שהרי אז כל יום היינו צריכים לחטוף בראש. מה שקרה לחנניה ושפירא במע"ש ה', נועד לסיבה מאוד מיוחדת אך זה לא הסטנדרט.
שאול השליח ידע היטב שהסיבה לקושי שליווה את חייו הייתה כדי לשמור אותו עניו לפני אלוהים.
ההתגלויות שחווה בחייו החלו מאז נראה אליו האדון בדרך לדמשק (מע"ש ט').
לאחר אותה חוויה על טבעית, זכה שאול לקבל כוחות ויכולות על טבעיות כדי לאמת את מסר הבשורה שבפיו – כשליח (קור"ב י"ב 12).
מעבר לכך, כאשר היה באנטיוכיה או כשהיה בדרך לשם, הוא קיבל את החזון המתואר בפרק י"ב (14 שנים לפני כתיבת האיגרת השניה לקורינתים).
מאז, שאול חווה התגלויות נוספות (גלט. א' 11-12, אפסים ג' 3), והצלה מאסונות וצרות שהסברן יתכן רק בגלל התערבות אלוהית (פרק י"א 23-29).
שאול קיבל יכולות לרפא ולעשות אותות ומופתים בכוח אלוהים.
התנסויות ויכולות שכאלו (הצלחות על ימין ועל שמאל) הן כוח אדיר ונפלא, אך מסוכן באותה מידה.
כל אדם עלול לחטוא בגאווה ולחשוב שבגלל חכמתו ומיוחדותו הוא מסוגל לכישורים העל טבעיים הללו. כל אדם שיקבל כוחות שכאלו עלול לחשוב שהוא טוב יותר מאחרים.
האינסטינקט הטבעי שלנו זה להשוות עצמנו לאחרים ולא לאלוהים. וכאשר אנו מגלים שאנו טובים יותר מאחרים… הגאווה מפילה אותנו והורסת את יחסינו עם הזולת, וגרוע מכך, היא הורסת את השירות שלנו עבור האדון.
במידה ושאול היה נופל במלכודת הזו, השירות שלו עבור האדון היה נהרס ומסתיים.
אלוהים החליש את שאול באופן פיזי כדי לשמור את שאול בשירות משיחי. אלוהים איפשר לקושי מסוים לפגוע בשאול ולתת לו להרגיש חלש ומופסד.
שאול הוחלש פיזית ונפגע רגשית כדי שיוכל להמשיך ולהיות כלי לכבוד אלוהים.
מכאן – חולשה פיזית בחיי המשרת יתכן שנובעת בגלל חסד אלוהים, כדי לשמור את המשרת עניו ובשירות המפאר את שם המשיח ישוע.
מה היה בדיוק הקושי שאלוהים הביא על שאול? שאול מכנה זאת: "…ניתן לי קוץ בבשרי – מלאכו של השטן…"
חוקרים רבים דנים בסוג הנכות שליוותה את שאול. האם מדובר בנכות פיזית?
האם הכוונה לבעיה בראיה שיש רמז לכך באיגרת לגלטים ו' 11? (ראו באילו אותיות גדולות כתבתי…)
שאול בכל אופן מציין שהקוץ בבשר (הכוונה לקוץ בעייתי, מטריד במיוחד ולא למפגע שולי), היה מלאכו של השטן… למה הכוונה?
אם אנו לוקחים את מילתו של שאול כפשט, כי אז המשמעות היא שהמכה ששאול חווה וכאבה לו כל כך הייתה הצלחתו של מלאך שטני שפעל דרך מורי השקר, והצליח לרכוש את ליבם של הקורינתיים ולהפנות אותם משאול לעבר מורי השקר. מלאכו של השטן הצליח כמעט להרוס את קהילות קורינתוס.
בפרק י"א 28-29 שאול מציין שהדאגה, כאב וצער על סטיית ילדי אלוהים מן האמת, גרמה לו לכאב רב, חולשה וצער בל יתואר. דחייתו על ידי הקורינתיים וכניעתם למורי השקר פגעה בשאול קשות.
מכאן, אלוהים אפשר לשטן לפעול, ולאפשר לשאול להרגיש שכל מפעל חייו מתמוטט לנגד עיניו. דחיית שאול על ידי רבים מבני הקהילה בקורינתי, והרגשת הכישלון הזו גרמה לשאול ענווה רבה, וגרמה לו להישען יותר על רגלי האדון.
יישום:
א. הבה ניזהר ונישמר משפיטה אכזרית של אחרים העוברים סבל וצרות. לא כל צרה היא סימל לחטא או עבירה. לעיתים דווקא הצרה היא תוכנית ההצלה של אלוהים עבורנו כדי לשמור אותנו במרכז רצונו.
ב. כאשר צרה וסבל הופכים לצל שלנו, זה טוב לבחון את ליבנו בענווה וכנות כדי לראות שאין חטא פתוח בנו. אם חטאנו, אז נמהר להתוודות על חטא ולחזור בתשובה. במקרה בו איננו משייכים כל חטא, עלינו ללמוד לקבל את המבחן בתודה ולהבין שאלוהים ריבון פועל בחיינו לטובתנו ולמען המשך חיי השירות שלנו.
ג. אנו יודעים היטב שאנו במלחמה רוחנית, ולכן אל לנו להתפלא שמאבקים קשים העומדים פתאום בחיינו הם תוצאה של פעולת מלאכי השטן נגד שירות האדון שלנו. מלאכי השטן – שדים, מצליחים להרוס לעיתים את מה שאנו בונים לשירות האדון וגורמים לנו לצער וכאב. הכוונה להפניית עורף של מתלמד, הרס של תוכנית עבור האדון או התפתחות הקהילה, קשיי נישואין. עלינו כל העת לזכור שאלוהים נשאר ריבון, וכל מהלך שאפילו נראה כהצלחה של השטן, לבסוף עוד יתברר כניצחון לאלוהים. אז לא להתייאש אלא להתקרב לאלוהים ולהישען עליו.
ב. אלוהים משתמש בסבל כדי לשמור את משרתיו קרובים אליו וסמוכים עליו (פ. 8).
8. על זאת התחננתי שלוש פעמים אל האדון להסירו ממני.
שאול סבל רבות ממה שמכונה "קוץ בבשר".
הסבל שהיה מנת חלקו, בין אם מדובר במאבק נגד פעילות השטן בלב בני הקהילות בהן שאול שרת, או בנכות פיזית, גרם לשאול לפנות אל האדון ולבקש מזור ונחמה ממנו.
הרי בפרק א' 3-4 אמר שאול: "ברוך האלוהים אבי אדוננו ישוע המשיח, אב הרחמים ואלוהי כל נחמה, המנחם אותנו בכל צרותינו …"
שאול הבין היטב שאיננו יכול בכוחות עצמו לפתור את הבעיה.
שאול לא ניסה להילחם בכוחות עצמו.
שאול הלך בצעדיו של האדון ישוע – כמו שהאדון ישוע התפלל בגת שמנים שלוש פעמים לבקש מאביו הצלה (מתי כ"ו 36-44), כך שאול ביקש שלוש פעמים מזור והצלה מהאדון.
אם כן, צרה ומצוקה דחפה את שאול להיות סמוך לרגלי האדון.
– שם לרגלי האדון עינינו ממוקדות בקודש ומתעודדים מכוחו הריבוני של אלוהים ומניצחונו על המוות. שם אנו רואים את התחנה הסופית (אל הקולוסים ג' 1-4).
– שם לרגלי האדון אנו רחוקים מחטא.
– שם לרגלי האדון, אנו מתחברים עם שאר הקדושים.
– שם לרגלי האדון, אנו משרתים נאמנים יותר.
– שם לרגלי האדון, אנו תחת כנפי החסד והברכה של אלוהים. שם יש לנו שלום.
מכאן, אלוהים השתמש בסבל וצרה כדי למקם את משרתו הנאמן סמוך לרגליו. מה יכול להיות טוב יותר מזה?
האם האדון ענה לשאול כפי ששאול רצה?
לא!
שאול למד לחיות עם הבעיה. מכאן, תשובתו של אלוהים אינה תמיד על פי בקשתנו, אך היא תמיד, טובה יותר לנו. כאשר אנו בוטחים לחלוטין באלוהים, אנו יכולים לקבל ולהסתפק בתשובה שלילית מאלוהים, ביודענו שהיא התשובה הטובה יותר לנו באותו הרגע.
אמונתו של ירא אלוהים אינה מתערערת כאשר אלוהים עונה לו לא כפי המצופה. יראת אלוהים כנה מתבטאת בקבלה בענווה ואהבה את כל תשובותיו של אלוהים.
יישום:
סבל וצרה אינם נעימים או קלים, אך יש להם יתרון ברור: הם דוחפים אותנו לרגלי האדון.
רצון להינשא, חיפוש עבודה, בחירת תחום לימודים, אתגרים בנישואין, דוחפים אותנו להתמיד בתפילה ולזעוק לאלוהים. העידוד והנחמה שלנו אינם רק בתשובה עצמה, אלא גם בעובדה שיש לנו אבא נאמן ששומע ועונה לנו.
ההתמדה בתפילה ועמידה בטוהר וקדושה, מבטיחים את הגנתו של אלוהים בחיינו. כך אלוהים גם שומר אותנו יעילים בשירות.
ג. אלוהים משתמש בחולשת משרתיו כדי להדגיש את חסדו וכוחו (פ. 9-10)
9. אך הוא אמר לי: "די לך חסדי, כי בחולשה תושלם גבורתי." על כן בשמחה אתגאה בחולשותיי, כדי שתשרה עלי גבורת המשיח.
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."
הפסוקים הללו יכולים להיחשב כחלק מהפסוקים המעודדים ביותר בכתבי הקודש.
אלוהים ענה לבקשתו של שאול, והתשובה הייתה:
אני לא מסיר את "הקוץ בבשר", אלא, אני מעניק לך כוח וחסד כדי להתמודד עם הסבל והצרה. אני לא מסיר את הבעיה, אך אני מבטיח לך שתנצח אותה, כי אני עומד להילחם עבורך!
ז"א, אלוהים לא הסיר את הקושי שעמד מול שאול.
אז איך עזר אלוהים לשאול?
אלוהים נתן לשאול את הכוח והיכולת להמשיך לשרת ולחיות עם המגבלה או להמשיך לעמוד מול הקושי המדובר. אלוהים הבטיח לשאול חסד מנצח!
אלוהים בחר לפעול בחיי הקורינתיים ושינה אותם מבפנים. כך שאול השליח חווה את כוחו של אלוהים ולמד כמו כל אחד מאיתנו, לסמוך ולבטח באלוהים בכל.
"די לך חסדי"… מהו החסד של אלוהים שמספיק לכל צרכי חיינו?
– חסדו של אלוהים מתבטא בכל דבר שאלוהים מעניק לנו ושאינו מגיע לנו בזכות מעשינו והצלחותינו.
– חסדו של אלוהים מתבטא בישועה שנתן לנו בדם ישוע בנו, עוד כשהיינו אויביו (אל הרומים ה, אל האפסים ב)
– חסדו של אלוהים מתבטא בחכמה הניתנת לנו דרך פעולת רוח הקודש בתוכנו כדי לענות או להתמודד עם אירועים בחיינו (קור"א ג 16-17, יעקב א 5, ג 17, יוח"א ד 4).
– חסדו של אלוהים מתבטא בפעולת אלוהים בקרב או נגד המתנגדים לנו כדי להסיט אותם מדרכנו או להפנות אותם למפלתם (ראה דניאל י').
– חסדו של אלוהים מתבטא בפרי הרוח שהעניק לנו כדי להיות מלאי סבלנות, בעלי ריסון, או גם מלאי אמונה ובטחון באלוהים המוכנים להביט אל המוות עין בעין ולא לסטות מאמונתנו בישוע. יש לנו הבטחה שאלוהים לעולם לא יעמיד אותנו בניסיון הגדול מיכולתנו להתמודד מולו… (קור"א י' 13, אל הגלטים ה 22-23).
– חסדו של אלוהים מתבטא בכך שהוא מבטיח לנו הצלחה בכל – הכל אני יכול בעזרתו של הנותן לי כוח (פיליפיים ד 13), לעולם לא ייטוש אותנו אלא נלחם עבורנו (שמות יד 14, אל הרומים ח' 34-39).
כי בחולשה תושלם גבורתי:
לאיזו חולשה מתכוון שאול?
הכוונה לכך ששאול הגיע לנקודה בה אין בו כל גאווה, כל התרברבות, שום בטחון בכוחו שלו אלא תלות מוחלטת בכוחו והדרכתו של האדון. ז"א, ההיפך הגמור מהתנהגותם של מורי השקר הניזונים מגאווה, חשיבות עצמית וניצול צאן אלוהים.
שאול איבד כל יכולת אישית להתמודד עם הבעיות בקורינתי.
שאול עמד בנקודה בה הוא הרים ידיים והודה – הפסדתי הכל. הכל נופל. אלוהים ענה עזור! אם לא תתערב, השטן מנצח!
מתברר שהמצב בו אנו הכי יעילים, והכי מהווים כלי בשירות האדון, זה כאשר אנו סומכים לחלוטין על הדרכתו וכוחו של האדון ולא על כוחנו, יכולותינו או גאוותנו.
כשכל ה"אני" מת, מתחיל לחיות כוח אלוהים בנו.
לכן, שאול השליח גילה דבר מרתק. כאשר הוא מפסיק לנסות להילחם בכוח יכולותיו ומודה באי יכולתו, אז פועל דרכו כוח האדון ומצליח לעשות שינויים אדירים בקרב חיי האנשים.
לכן הוא אמר: כשאני חלש, דווקא אז אני חזק!
מה צריכה להיות גישת המשרת הנאמן לחולשה הנובעת מהאדון? (פ. 10)
10. משום כך מרוצה אני בחולשות, בחרפות, במצוקות מחסור, ברדיפות ובצרות הבאות עלי למען המשיח. כי כאשר אני חלש, דווקא אז חזק אני."
מי מסוגל להיות מרוצה במצבים קשים שכאלו?
מה התכלית של כזו תשובה?
אני אציין את המהלכים המתרחשים בחיי המשרת הנאמן – שאול – במקרה הנדון.
– אלוהים השאיר את שאול צמוד לתפילה ולהסתמכות על אלוהים – עניו!
– שאול ידע שאלוהים הוא הכתובת לכל צרכיו. בו נמצאים התשובות לכל שאלותינו – כולן! – אמונה בוטחת!
– אלוהים השאיר את שאול מוודא בכל רגע שחייו אכן מנוהלים בקדושה ואין חטא פתוח בחייו. טהור!
– טוהר, ענווה ואמונה בוטחת, הם התכונות המאפשרות לאלוהים להשתמש בחיינו באופן מלא יותר.
לפיכך, שאול השליח יכול היה לשמוח בחולשתו, בעוניו, כי ידע שבמצב שכזה אלוהים יפעיל דרכו ועבורו כוחות בסדר גודל של אלוהים. שאול ידע שהניצחון בדרך, ואפילו למד ליהנות מהתהליך.
שמחתו של שאול הייתה עד השמים, גם אם לנגד עיניו עמד הקושי והאתגר!
ואיך העניין הזה מתקשר לאיגרת בכללותה?
שאול מוכיח לקורינתיים שמלוא כוחו של אלוהים נראים ומתבטאים דווקא בחייו של המשרת העניו הסומך בכל על כוחו של אלוהים.
באיגרת הראשונה לקורינתיים א' 26-31, שאול הבהיר שאלוהים בחר דווקא באלו שלא נחשבים לחכמים או החזקים כדי לבייש את החושבים עצמם לחכמים וחזקים.
מורי השקר ניזונים מגאווה ודגש אישי, לפיכך מלוא כוחו של השטן פועל דרכם.
משרתי אלוהים מפקידים את חייהם ביד האדון, לכן מלוא כוחו פועל בחייהם ועבורם.
אלוהים מחליש את משרתיו כדי שכבוד המשיח יודגש בחייהם ובפועלם.
אלוהים החליש את משרתו כדי לשמור אותו בשירות משיחי יעיל ונאמן.
ואיך הקורינתיים יכולים להיות בטוחים בכך?
הם ראו במו עיניהם וחוו איך אלוהים פועל בחייו של שאול, ושאינם רואים בחייהם של מורי השקר (קור"ב י"ב 12).
לסיכום:
א. הכוח שאלוהים העניק לשאול כדי שישרת אותו כשליח יכול היה להיות גורם לגאווה. אלוהים איפשר צרות ואתגרים בחייו של שאול השליח – המשרת שלו, כדי לשמור את עבדו עניו ובשירות משיחי יעיל.
לפיכך, הצרות בשירות משיחי נועדו לוודא שנישאר ענווים וסמוכים לחלוטין על עזרתו וכוחו של אלוהים כדי שכל הבוחנים את חיינו יזכו לראות את מלוא כוחו של אלוהים בחיינו. כך אנו מאמתים את מסר הבשורה.
ב. משרת האדון יכול לשאול ולבקש כל דבר מאלוהים, אך עליו גם לקבל בהכנעה ואהבה את התשובה של אלוהים. לפעמים תשובה שלילית, או לא עכשיו, היא גם התשובה הטובה ביותר לנו באותה עת.
ג. בגרות משיחית, רוחנית, מתבטאת בשמחה ובלב מרוצה גם בעת חולשה ומצוקה, רדיפות וצרות. דווקא במצבים הללו אנו זוכים להתנסות ולחוות את כוחו הריבוני של האדון ישוע.
מי שאינו נושע לא יחלום אפילו להרגיש כך.
מתנות החסד הללו (פרי הרוח – גלטים ה' 22-23), הינן חלקן של ילדי אלוהים הנושעים.
ומה איתך? האם קבלת את ישוע כמשיח ואדון? האם תרצה להתמודד עם קשיי החיים לבד?
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: סמני ההיכר של השליח והיחס הראוי למשרת נאמן.
נושא עיקרי של הקטע: שאול השליח מציג את חוסר בגרותם של הקורינתיים בדרך שאינה אופיינית לו. בנימה סרקסטית השליח מפרט שהקורינתיים נכנעו לשרלטנים ושקרנים שכל מעלותיהם היו חסרי ערך בכל הקשור לישועה. לפיכך, הם נכנעו לאווילות מפיהם של אווילים.
לצערו של שאול, הוא נאלץ לדבר ולהתרברב ביכולותיו – כאוויל, כדי לזכות באהדתם של הקורינתיים. שאול כאמור, עושה זאת בסרקזם, בציניות, כדי להדגיש את טעותם של הקורינתיים.
הבעיה בקורינתוס הייתה חמורה.
אותם מורי שקר הציגו עצמם כשליחי המשיח (י"א 13). כשליח ישוע, הרי שמוצא פיהם כמוהו כמוצא פיו של אלוהים. ככאלו הם דרשו וגם קיבלו מהקורינתיים מעמד כמו או שווה לזה של נביאי התנ"ך.
הסכנה כל כך רבה כי אותם שליחי שקר ניצלו את הכוח הזה כדי להסיט את המאמינים משליחי המשיח הנאמנים (שאול השליח) ומהבשורה שבכוחה להעניק חיים. מעבר לכך, אותם מורי שקר ניצלו את האמון של הקורינתיים בהם כדי לסחוט את כספם.
שאול הבין את עומק הסכנה. הוא הבין שלא די במספר מילים כדי לשכנע את הקורינתיים להתנתק מאותם מורי שקר.
שאול זועק ומנסה בכל דרך להגיע לליבם ומוחם של הקורינתיים כדי שיפנימו את טעותם.
בפסוקים הבאים שאול מזכיר לקורינתיים שסימני ההיכר של שליח ישוע נראו בחייו ולא בחייהם של שליחי השקר. לפיכך עליהם להסיר את מורי השקר הללו מקרבם ומליבם.
הבה נקרא את פסוקים 11-12:
11. "…כסיל נהייתי! אתם אילצתם אותי. הן מן הראוי היה שאקבל את שבחי מכם, כי אינני נופל בשום דבר מן השליחים המעולים, אף שכאין וכאפס אנוכי.
12. הרי אותות ההיכר של השליח נעשו בקרבכם במלוא סבלנות, באותות ובמופתים ובגבורות…"
תוכן עניינים.
א. היחס הראוי של הקהילה לשליחי ישוע (י"ב 11)
ב. סימני ההיכר של שליחי ישוע (י"ב 12)
1. מהי ההגדרה של שליח ומהם התנאים להיקרא שליח של ישוע?
2. כמה שליחי ישוע קיימים? (האם קיימים שליחי ישוע בימינו?)
3. תפקיד השליחים של ישוע
4. מהי האחריות שלנו כלפי הכתבים של שליחי ישוע?
הקדמה:
שליחי שקר לא פעלו רק בקרב המאמינים בקורינתוס.
שאול השליח הזהיר את זקני הקהילות באפסוס (מע"ש כ' 30) לפני שהפליג לירושלים, ואמר להם שמתוך הקהילות יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים.
בספר ההתגלות ב' 2 מציין המשיח ישוע שהמאמינים באפסוס זיהו את שליחי השקר והוציאו אותם מתוכם: "…בחנת את המכנים עצמם שליחים ואינם, ומצאת אותם כוזבים…"
שאול השליח כתב את האיגרת אל-הגלטים בעקבות הרעל הרוחני שהכניסו מורי שקר שטענו ששאול אינו שליח ולימודו מסיט מתורת אלוהים (א' 7, ב' 4). אותם מורי שקר עיוותו את בשורת המשיח והסיטו אנשים מחיי עולם.
באיגרת אל הפיליפים (ג' 2) שאול מכנה את מורי השקר ושליחי השקר – כלבים ופועלי רשע.
מילים דומות כתב שאול לטיטוס כדי להזהירו מההשפעה של מורי השקר (טיטוס א 10). אפילו שמעון פטרוס הזהיר מכאלו באיגרתו השניה בפרק ב' פסוק 1.
לפיכך, לאורך כל תקופת פעולתם של שליחי האמת של ישוע, פעלו במקביל שליחי השקר של השטן.
בעוד שבמספר ערים המאמינים זיהו את מורי השקר והקיאו אותם מקרבם (באפסוס, ראה התגלות ב' 2), בקורינתוס, שליחי השקר נחלו הצלחה בגלל חוסר הבגרות הרוחני שלהם. ניצחון מורי השקר התבטא בריחוק הקורינתיים משאול השליח.
את אהדתם ותמיכתם העניקו הקורינתיים למורי השקר שהתחזו לשליחים, ואת העורף והדחיה נתנו לשאול – שליח אמת של האדון ישוע.
א. היחס הראוי של הקהילה לשליחי ישוע (י"ב 11)
11. "…כסיל נהייתי! אתם אילצתם אותי. הן מן הראוי היה שאקבל את שבחי מכם, כי אינני נופל בשום דבר מן השליחים המעולים, אף שכאין וכאפס אנוכי…"
הכתובים מלמדים אותנו שהשטן אינו יושב בחיבוק ידיים נוכח פעילותם של שליחי ישוע. היכן שמנוהלת פעילות מבורכת, שם יש גם התנגדות חריפה המונעת על ידי כוחו של השטן.
ואיך השטן פועל לעיתים?
השטן מציג עצמו כמלאך האור, ויודע לסלף את האמת בדרכים מאוד מתוחכמות (יוחנן ח' 44, יוחנן י"ג 27, מרקוס ד' 15, לוקס כ"ב 3, מע"ש ה' 3, קור"ב ד' 4, תסל"א ב' 18, התגלות כ' 3, 8, 10).
מי שאינו מעוגן בדבר אלוהים ואינו עוטף עצמו בהתחברות משיחית בוגרת, הריהו חשוף לשקרים שלא יוכל להתמודד מולם.
אחת מהשיטות של השטן להשתיק את שליחי אלוהים היא להרוס את עדותם, להפליל אותם בדבר שקר, להוציא דיבה נגדם (זכריה ג' 1, לוקס כ"ב 31).
מכיוון ששאול נבחר על ידי האדון ישוע להיות שליח לגויים (מע"ש ט') והאחד שיכתוב חלק מדבר אלוהים, הרי שהתקפה על שאול נחשבת להתקפה אסטרטגית. מדובר במתקפה ושדה קרב בו האדון אינו יכול להרשות לעצמו כישלון או הפסד.
מכיוון ששאול ראה שהקורינתיים נכנעים להתקפת השטן, וקהילת קורינתוס עלולה להימחק, הוא החל לפעול בכלים ודרכים לא רגילות.[שימו לב, מאוד יתכן שבדיוק לכך התכוון שאול כשציין את הקוץ בבשרו – כמלאכו של השטן הפועל נגדו… (י"ב 7).] שאול אם כן החל לדבר בשבח עצמו – בדרך סרקסטית, כדי להבהיר לקורינתיים שהוא האמת ומורי השקר הם משרתי השטן. הקורינתיים הכירו את שאול והבינו היטב שהציניות הזו של שאול מבטאת את עומק טעותם.
כתבי הקודש מלמדים שאדם לא ישבח עצמו אלא ששבחו יבוא מפי אחרים (משלי כ"ז 2).
שאול מרגיש נבוך. הוא עושה את מה שהוא לא אוהב לעשות.
להיות כסיל משמע – לדבר בשבח עצמו. להתרברב בנתונים מולדים חסרי ערך לישועה ולהצביע על יכולות ותארים כשבח עצמי. את הדברים הללו עושים מורי השקר…
אז מדוע ששאול יעשה כך גם כן?
– כדי להבהיר לקורינתיים את עומק אהבתו אותם – את המרחק והדבר ששאול מוכן לעשות כדי להגיע אל ליבם. להוכיח שאינו מוכן לוותר עליהם.
שאול היה מוכן לנהוג ככסיל למען ירכוש את תשומת ליבם ויצילם מציפורני הוראת השקר המובילה לאבדון (קור"ב י"א 1, 16, 17, 21, י"ב 6).
שאול השליח למד את העיקרון הזה מהאדון ישוע. הוא אשר היה שווה לאלוהים, הריק עצמו ובא לעולם כעבד, כדי למסור חייו על מנת שלנו יהיו חיי נצח עימו (אל הפיליפים ב')
שאול היה כל כך נבוך.
מבחינת הצדק והאמת, הקורינתיים היו אלו שצריכים להרעיף דברי שבח על שאול. הקורינתיים זכו לבכיר שליחי האדון ישוע עם הידע המקראי העמוק והמשובח, ובמקום להודות לאדון ולשבח את פעולתו של שאול בקרבם, הם דחו אותו ושיבחו את שליחי השקר שאינם אלא אויביהם מבחינה רוחנית.
שאול השליח היה האחד שהציג להם בראשונה את הבשורה. הוא האב הרוחני שלהם (מע"ש י"ח 1-8, קור"א ג' 6, 10, ד' 15, ט' 2, ט"ו 1, קור"ב י' 14).
הוא השליח שמוכן למסור חייו למענם.
הוא השליח שסבל בעבודות דחק ולא ביקש מהם אגורה, כדי לא להוות מכשול וכדי שיוכל להציג את בשורת הישועה בקרבם ולהכשירם לבגרות רוחנית.
לא היה רע כל דופי בשאול שהקורינתיים יכלו להצביע עליו.
אם כך, אז מדוע הקורינתיים לא שיבחו את שאול?
מדוע שאול צריך להגיע למצב בו הוא משבח את עצמו?
התשובה לשתי השאלות הללו היא: ריחוקם מן האמת ועומק כניעתם להוראת השקר של שליחי השקר.
שאול מתאר בסרקסטיות את מורי השקר במילים: שליחים מעולים – שליחים סופר…(צריך להיאמר באינטונציה מזלזלת… כי הוא מתכוון לשליחי השקר)
והנה שאול אומר:
אינני נופל במהומה מאותם "שליחים סופר"…
וכשליח "סופר" אני יכול להעיד על עצמי שלפני האדון אינני אלא כאין ואפס. שום דבר טוב שקיים בי אינו ממני או מכוחי, אלא אך ורק מחסד האדון ישוע. בכל משפט ובכל דבר שאול השליח מכוון לעבר האדון ישוע.
את המשפט הנפלא הזה מורי ושליחי השקר לעולם לא יוכלו להוציא מפיהם… הגאווה שלהם לא תאפשר להם לומר זאת. טובתם האישית וגאוותם כל העת עומדים לנגד עיניהם.
יישומון:
אני מודה לאלוהים שיש לנו קהילה שמעריכה את השירות של העובדים בתוכה והמתנדבים בה. תודה לאל שאיננו צריכים לבזבז זמן בשבח עצמי.
אף לא אחד מהמשרתים בקהילה עובד למטרת קריירה כלכלית, אך כולם ללא יוצא מן הכלל מקדישים את הלב והחיים לשירות.
אנא זיכרו שהשטן מקדיש הרבה יותר מאמץ לפגוע במשרתים הנאמנים, בני ביתם ובנישואיהם.
אני רק יכול לבקש שהקהילה שלנו תמשיך לחבק ולאהוב את המשרתים שבה.
אנא המשיכו להתפלל עבורם.
המשיכו לעודד את המשרתים הנאמנים להתחזק באדון ולהמשיך לשרת באהבה, אומץ ושמחה.
אוי לנו אם משרת נאמן יצטרך לבזבז זמן כדי למשוך את תשומת לב הקהילה מהעולם – אליו!
האינטרס הגדול של כל קהילה שאנשים ראויים ישאפו להקדיש את חייהם בשירות גוף המשיח. לשם כך האחריות של גוף המשיח לחבקם ולעודדם.
אם כן, באיזו דרך נוספת יכול שאול להוכיח שהוא שליח מטעם ישוע והשאר אינם אלא שליחי שקר מטעם עצמם?
ב. סימני ההיכר של שליחי ישוע (י"ב 12)
12. הרי אותות ההיכר של השליח נעשו בקרבכם במלוא סבלנות, באותות ובמופתים ובגבורות…"
שאול מכנה את מורי השקר – "שליחים מעולים", אך אותם "שליחים מעולים" לא הוכיחו בכלום את הסמכתם לשליחות על ידי האדון ישוע. עלינו לזכור ששאול אומר זאת בסרקסטיות.
בפסוק 12, שאול מלמדנו שקיים הבדל מהותי בינו לשאר השליחים.
הוא שאול הוכיח שהוא שליח מטעם ישוע על ידי אותות, ניסים וגבורות, והאחרים לא! לפיכך, הם השקרנים ולא הוא!
על מנת להבין לעומק את משמעות פסוק 12, ולאפשר גם לנו היום לזהות שליחי שקר, עלינו להגדיר ולפרט:
1. מהי ההגדרה של שליח ומהם התנאים להיקרא שליח של ישוע?
2. כמה שליחי ישוע קיימים? (האם קיימים שליחי ישוע בימינו?)
3. תפקיד השליחים של ישוע
4. מהי האחריות שלנו כלפי הכתבים של שליחי ישוע?
- מהי ההגדרה של שליח ומהם התנאים להיקרא שליח של ישוע?
המילה שליח מתארת אדם הנשלח למלא תפקיד מסוים בשמו ועבור מי ששלח אותו. השליח בתוקף תפקידו כממלא מקום של שולחו, נושא בפיו את הסמכות של שולחו. מסיבה זו האדון ישוע אמר בבשורת יוחנן י"ג 20: "…המקבל את מי שאשלח מקבל אותי, והמקבל אותי מקבל את שולחי."
בברית החדשה השימוש בתואר שליח מתייחס לשני מצבים:
א. אנשים שנבחרו על ידי האדון ישוע להיות שליחיו, ולהם הוא העניק סמכויות וכוחות מיוחדים כדי לאמת את מסר הבשורה שבפיהם (מתי י' 1-15, אל האפסים ב' 20, אל העברים ב' 1-4).
ב. שליחים מטעם קהילה שנשלחו למשימת בישור, לימוד וכו' (ראה מע"ש י"ג 1-5, י"ד 4, 14, קור"ב ח' 23, אל הרומים ט"ז 7, גלטים א' 19, פיליפיים ב' 25).
קיים הבדל מהותי בין שליחי ישוע לבין שליחי הקהילה.
שליחי ישוע מוגבלים ל- 12, ולהם ניתנה סמכות מיוחדת וכוחות מיוחדים. שאול השליח ציין עצמו כאחד מאלה.
שליחי הקהילות לעומת זאת אינם מוגבלים במספר. הם לא נשלחים עם סמכות וכוחות שונים ממה שיש לכל מאמין בישוע.
- כמה שליחי ישוע קיימים? מהם התנאים להיקרא שליח מטעם ישוע? האם קיימים שליחי ישוע בימינו?
השליחים של ישוע נבחרו אישית על ידי ישוע המשיח.
מדובר קודם כל בשנים עשר התלמידים של ישוע כפי שכתוב בבשורת מתי י' 1-15. (לוקס ו' 13, יוחנן ט"ו 16, ו' 70-71)
להלן ציטוט של ארבעת הפסוקים הראשונים: "הוא קרא אליו את שנים עשר תלמידיו ונתן להם סמכות על רוחות הטומאה, לגרש אותן ולרפא כל מחלה וכל מדווה. ואלה שמות שנים-עשר השליחים: הראשון שמעון המכונה כיפא, אנדרי אחיו, יעקב בן זבדי ויוחנן אחיו, פיליפוס ובר תלמי, תאמא ומתי המוכס, יעקב בן חלפי ותדי, שמעון הקנאי ויהודה איש קריות – האיש שמסר אותו."
יהודה איש קריות ירד ממצבת התלמידים כאשר התאבד, ואז השליחים בחרו שליח במקום יהודה איש קריות כדי להשלים את המספר ל- 12.
התלמידים קבעו תנאים הגיוניים לבחירת שליח במקום יהודה איש קריות: מי שנלווה אליהם בכל העת שהאדון ישוע שרת עם התלמידים, מאז טבילת יוחנן ועד יום הינשאו של ישוע השמיימה (מע"ש א' 21-22).
מתוך שני מועמדים נבחר מתתיהו…
עלינו לזכור שהתלמידים הטילו את הפור לבחירת השליח ה-12 כאשר האדון ישוע ציווה עליהם לחכות בירושלים עד שרוח הקודש ישרה עליהם ויקבלו כוח. התלמידים בחרו את מתתיהו לפני שרוח הקודש באה עליהם!
בספר מעשי השליחים ט', בחר האדון ישוע את שאול להיות שליח.
האם בחירתו של מתתיהו לשליח התקבלה ואושרה על ידי אלוהים?
האם היו בעת ההיא 13 שליחים?
1. בבשורת מתי י"ט 28-29 האדון ישוע הבטיח לתלמידיו: "…כאשר תתחדש הבריאה ובן האדם ישב על כיסא כבודו, (הכוונה למלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים), תשבו גם אתם על שנים-עשר כסאות לשפוט את שנים עשר שבטי ישראל.
2. בספר ההתגלות פרק כ"א 10-14 מתוארת ירושלים השמיימית.
לעיר 12 שערים ולכל שער אחד משמות שנים עשר שבטי ישראל.
לעיר גם שנים-עשר יסודות וכל אחד מהיסודות על שם אחד משליחי ישוע.
מסקנות: כפי שאף אדם אינו מדמיין שבט מספר 13 או יותר בכל הקשור לשבטי ישראל, כך אין לדמיין יותר מ-12 שליחים של ישוע.
לפיכך, מתתיהו אומנם נבחר על ידי השליחים, אך הדבר נעשה לא לפי הוראת המשיח ישוע, ולכן מתתיהו לא נחשב לשליח של ישוע. מתתיהו הינו אח יקר באדון, משרת נאמן ויתכן שליח מטעם אחים באדון, אך אינו שליח ישוע עם סמכות כפי שנתן האדון לשליחים שבחר בעצמו.
- תפקיד השליחים של ישוע – מתנת השליח.
הבה נקרא את הכתוב באיגרת אל האפסים ב' 20:
"…בנויים על יסוד השליחים והנביאים, והמשיח ישוע עצמו הוא אבן הפינה."
הפסוק הזה נועד ללמד את ההיררכיה של מבנה הקהילה.
הקהילה בנויה על האדון ישוע (מתי ט"ז 18).
וכולנו יודעים שאין אחר מישוע.
באותו אופן, השליחים והנביאים נקראים יסוד.
ולכן, כפי שאין בונים יסודות בכל קומה של הבניין אלא רק בעת תחילת הבניה, הרי שתפקיד השליחים של ישוע והנביאים הינו תפקיד זמני המיועד לתקופת תחילת הקהילה.
השליחים של ישוע אשר ראו אותו לאחר מותו ועדותם הייתה עדות אישית, הפיצו את הבשורה והקימו קהילות ברחבי האימפריה הרומית. הם הקימו את התשתית לגוף המשיח (ראה גם אל האפסים ד' 11-16).
אם כן אז לאיזו תכלית העניק המשיח לשליחיו כוחות על טבעיים?
האדון ישוע העניק לשליחים יכולות על טבעיים כדי לאמת את מסר הבשורה שבפיהם.
אל העברים ב' 1-4: [ראה גם את שניה לקורינתיים י"ב 12, תסל"א א' 5]
"על כן חייבים אנו לשים לבנו ביתר שאת אל הדברים ששמענו, פן נסור מן הדרך. הרי אם הדבר אשר נאמר בפי מלאכים קיבל תוקף, ועל כל עבירה ומרי ניתן גמול צודק, איך נימלט אנחנו אם לא נשים לב לישועה גדולה כזאת אשר בתחילה נאמרה בפי האדון ואושרה לנו על ידי שומעיו? וגם אלוהים העיד עליה באותות ובמופתים ובכל מיני גבורות, ובמתנות רוח הקודש אשר חילק כרצונו."
מאותה סיבה בדיוק אלוהים העניק למשה ולשאר הנביאים את היכולת לחולל ניסים (שמות ד' 1-9, ו' 6-7, ל"ד 10, נחמיה ט' 10, ירמיה ל"ב 20, מע"ש ז' 36, מל"ב א' 10, 12, מל"א י"ח 36-38 ועוד).
לכן, לאחר שכתיבת כתבי הקודש הסתיימה, ואותם שליחים אימתו את המסר שלהם וסמכותם באותות ומופתים, תפקידם הסתיים.
הקהילה ממשיכה להיבנות על סמך הכתוב בכתבי הקודש ולא על סמך אותות ומופתים.
עלינו להבין שכוחו של המשיח בתוך הקהילה לא פג לאחר מות שליחי ישוע.
במקרה של מחלה או צורך כלשהו של המאמינים, כתבי הקודש מלמדים אותנו לגשת לזקני הקהילה למען ימשחו בשמן את החולה, ואם זה רצון אלוהים כי אז הוא יירפא (איגרת יעקב ה' 14-15). בכל נושא אנו מתפללים ואלוהים הבטיח לספק לנו את כל צורכינו (תהילים ל"ז 3-4, מתי ו' 25-33). כוחו של אלוהים לא השתנה! אלא, קבלנו הנחיה לפעולה ראויה במסגרת הקהילה. אין לנו היום צורך באותות וניסים כדי לאמת את בשורת ישוע. האמת המוכחת בכתבי הקודש הם ההוכחה שלנו.
- מהי האחריות שלנו כלפי הכתבים של שליחי ישוע?
אחד מהסיבות לשמן האדון ישוע בחר בשנים-עשר שליחיו והעניק להם כוחות על טבעיים היא כדי שיכתבו את הפרק המסיים של כתבי הקודש.
לו התפקיד הרם של שליח ישוע היה נמשך ללא סוף, כי אז לא היה ניתן לקבוע שכתבי הקודש אשר בידינו הינם כלל דבר אלוהים החתום. אז גם יוחנן לא היה יכול להכריז באיגרתו – ספר ההתגלות, שאל לאדם להוסיף או לגרוע מדבר אלוהים.
לפיכך, מכיוון שאנו יודעים מי הם שניים עשר השליחים, ואנו יודעים אילו איגרות הם כתבו – והרי איגרותיהם כלולות בספר הברית החדשה, מוטלת עלינו האחריות ללמוד וליישם את הכתוב כדבר אלוהים במלוא מובן המילה.
אין יותר כתבי קודש מעבר לאלו שבידינו. כל מה שאלוהים רצה לומר לנו כבר כתוב והוכח. האחריות העומדת לפתחנו היא להאמין בכתוב וליישמו באמונה ואהבה.
אי קבלת איגרות שליחי ישוע כסמכות אלוהית משמע שהכנענו את ליבנו ומוחנו להוראה שקרית כלשהי. או שמפאת חוסר קריאה ולימוד כתבי הקודש, איננו כבר חדים וכבר לא מבחינים בין אמת לשקר.
מי שמסיט עיניו מריבונות אלוהים שבכתבי הקודש, הריהו כקורינתיים שהסיטו ליבם משאול ופנו לדרך טעות ואבדון.
אזהרה חמורה.
בדורנו ובימינו אלה ישנם רועים שמתיימרים להיקרא שליחי ישוע. כן, ממש כך.
אותם רועים דורשים סמכות כשליחי ישוע.
מכיוון שסמכות זו אינה מהאדון אלא מרצון הבשר או השטן, הרי שהם ינסו לעשות דברים לא רגילים כדי להוכיח את עליונותם על פני אחרים.
אנא שימו לב והיצמדו לאמת הכתובים. זה השכפ"ץ הרוחני שלנו.
לכן, מכיוון שמספר שליחי ישוע מוגבל ל-12, וכל שליחי ישוע כבר נפטרו בסוף המאה הראשונה, ניתן לקבוע שכתבי הקודש שבידינו הם כלל דבר אלוהים ואין להוסיף על כך דבר.
סיכום:
א. משרתי משיח נאמנים וממוקדים בשירות הינם מתנה מאלוהים בכל קהילה.
מכיוון שמשרתים נאמנים מהווים מטרה עדיפה להתקפת השטן, אחריות הקהילה להתפלל עבורם בכל עת, לעודד ולחבק את המשרתים הנאמנים למען יתמקדו בשירות ויהוו ברכה לכלל הקהילה. אוי לנו אם משרתים נאמנים יצטרכו להתמקד בלמצוא חן בעיני אדם ולא בעיני אלוהים.
ב. כתבי הקודש מלמדים שנבחרו רק 12 שליחי ישוע. שאול השליח בא במקומו של יהודה איש קריות.
האדון ישוע העניק לשנים עשר שליחיו כוחות על טבעיים כדי לאמת את מסר הבשורה אשר בפיהם.
חלק מהיכולות שניתנו לשליחי ישוע זה לכתוב את פרק הסיום של כתבי הקודש. לאחר מותם, הסתיים תפקיד שליח ישוע שהיווה בסיס לקהילה כמו שישוע הינו אבן הפינה. מאז, הקהילות מונחות על ידי רועים ומורים (זקנים ושמשים).
ג. המאמינים בישוע צריכים להתמקד בכתבי הקודש ולא באותות ומופתים. כתבי הקודש הם ספר ההדרכה שלנו לבגרות רוחנית כדי שנידמה למשיח (טימ"ב ג' 16-17). מלוא כוחו של המשיח נמצא בקהילתו, והדרך אל כוח המשיח נמצאת בכתבי הקודש (תנ"ך וברית חדשה).
בהמשך הפסוקים שאול מוכיח את אמיתות שליחותו באהבה המקריבה שלו כלפי הקורינתיים.
שניה לקורינתיים י"ב 13-19.
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: מבט אל לב-לשרת. מאפיינים לשירות משיחי נאמן.
נושא עיקרי של הקטע: שאול מתכנן להגיע אל הקורינתיים וזה יהיה הביקור השלישי שלו שם. תקוותו של שאול שהביקור לא יתבזבז על בעיות משמעת ומריבות אלא יימלא בהתחברות קדושה, למען גדילתם הרוחנית של המאמינים בקורינתוס.
על מנת לעודד את הקורינתיים לחזור בתשובה כנה, ולהסיר מקרבם את מורי השקר והשפעתם המזיקה, שאול השליח עונה על כל ההאשמות והטענות נגדו, וכך מדגיש את צדקתו ושירותו הנאמן כלפי הקורינתיים. שאול מוכיח להם שכל ההאשמות נגדו הם למעשה הפשעים בפועל שעשו מורי השקר. לפיכך עליהם להסיר את מורי השקר הללו מקרבם ומליבם, להתוודות על טעותם ולשוב ליחסים קדושים עם אלוהים ושליחיו. בפסוק 19 שאול מבהיר שכל שירותו נעשה כזבח עבור האדון, ולפני האדון ישוע הוא עומד נקי!.
הבה נקרא את פסוקים 13-21:
13. "…ובמה נגרעתם לעומת שאר הקהילות, זולתי בזה שאני עצמי לא הייתי לכם למעמסה? סלחו נא לי את העוול הזה!
14. הריני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית, ולא אהיה לטורח עליכם, שכן אינני מבקש את אשר לכם, אלא אתכם. הלא הבנים אינם חייבים לאצור אוצרות להוריהם, אלא ההורים לבניהם.
15. ואני בשמחה אתן גם את מה שיש לי וגם את עצמי למען נפשותיכם. אם אני אוהב אתכם במידה יתרה, התאהבו אותי במידה פחותה?
16. כן, אני לא הייתי למעמסה עליכם, אך הועיל ואני איש ערמומי לכדתי אתכם בערמה!
17. הגידו לי, האם הוניתי אתכם על ידי איש מהאנשים אשר שלחתי אליכם?
18. בקשתי מטיטוס ושלחתי איתו את האח. האם טיטוס הונה אתכם? האם לא התהלכנו לפי אותה רוח? האם לא באותה דרך?
19. זה מכבר סבורים אתם שאנחנו מגינים על עצמנו לפניכם. ובכן לפני אלוהים, במשיח, אנחנו מדברים. והכל, חביבי, כדי שתיבנו."
תוכן עניינים. (המאפיינים של שירות נאמן של שליחי ישוע)
א. שירות משיחי נעשה – בהקרבה (פ. 13-15)
ב. שירות משיחי נעשה ב: – יושר והגינות (פ. 16-18)
ג. הסיבה לשירות משיחי – יראת יהוה (פ. 19א')
ד. תכלית השירות המשיחי – למען בניית גוף המשיח (פ. 19ב')
הקדמה:
לאחר ששאול הבהיר לקורינתיים שהוא היחידי שהוכיח את היותו שליח מטעם ישוע וזאת לאור אותות, ניסים וגבורות שעשה בקרבם, הוא ממשיך ומוכיח את שירותו הנאמן בכך שלא ניצל את הקורינתיים אלא אדרבה הקריב למענם.
בפסוקים 13-19 שאול השליח מפרט איך שרת אותם בהקרבה, יושרה, יראת יהוה ולמען בגרותם הרוחנית.
תשובותיו של שאול מאפשרות לנו לגזור ולהבין באילו האשמות הואשם שאול, ועד לאיזה עומק הייתה הדיבה שהפיצו עליו שליחי ומורי השקר.
תשובתו של שאול השליח מעניקה לנו את המצופה ממשרתי המשיח כדי ששירותנו יציג בנאמנות את המשיח ישוע, ויניב את הברכה הרצויה לכבוד האדון. נקודת הכובד היא פסוק 19: את כל שאנו עושים, נעשה עבור המשיח ולמען בניית גוף המשיח.
א. שירות משיחי נעשה – בהקרבה (פ. 13-15)
13. "…ובמה נגרעתם לעומת שאר הקהילות, זולתי בזה שאני עצמי לא הייתי לכם למעמסה? סלחו נא לי את העוול הזה!
14. הריני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית, ולא אהיה לטורח עליכם, שכן אינני מבקש את אשר לכם, אלא אתכם. הלא הבנים אינם חייבים לאצור אוצרות להוריהם, אלא ההורים לבניהם.
15. ואני בשמחה אתן גם את מה שיש לי וגם את עצמי למען נפשותיכם. אם אני אוהב אתכם במידה יתרה, התאהבו אותי במידה פחותה?
שאול השליח עונה לדבר הדיבה או טענת שקר שיחסו לקורינתיים נחות מיחסו כלפי קהילות אחרות בהן שרת.
או במילים אחרות, שאול מואשם שאינו אוהב את הקורינתיים כפי שהוא אוהב קהילות אחרות, או שאינו פועל למען הקורינתיים כפי שהוא פועל עבור אחרים…
אכן?
שאול עונה לעניין ואומר להם שטענתם מופרכת.
אומנם יש שוני בשירות של שאול בקורינתוס לעומת שירות בקרב קהילות אחרות.
מהו השוני? מן הקורינתיים שאול לא דרש ולא ביקש כל תשלום!
בהכירו את רמתם הרוחנית הירודה, שאול העדיף להקריב מכל מה שיש לו ולקבל תמיכה מקהילות אחרות, בוגרות מבחינה רוחנית, ובפרט שלא לקבל דבר מהקורינתיים. שאול ידע שדרישה לתמיכה כלכלית מהקורינתיים תהווה מכשול לבשורה בקרבם, למרות שהאדון העניק לו את הזכות לכך ותמיכת משרתי המשיח מהווה זכות וכבוד לכל קהילה (קור"א ט' 1-18).
שימו לב לסגנון הדיבור של שאול.
שאול עונה לקורינתיים כאבא לילדיו!
בביקור הראשון בקורינתוס (50 לספירה) הוא "הוליד" את הקהילה (מע"ש י"ח). בביקור השני הנקרא הביקור המעציב (54\55 לספירה), שאול נדרש להוכיח את הקורינתיים על התנהגותם הפסולה (ב' 1, י"ג 2).
גם בביקורו השלישי שהתכוון לעשות בעתיד, שאול לא תכנן לקבל או לבקש מהם תמיכה כלכלית. כל מה ששאול עושה בקרב הקורינתיים נעשה על חשבונו הפרטי (כעובד בתפירת אוהלים), או בתמיכת קהילות אחרות.
שאול השליח משתמש באנלוגיה – מקבילות, של הורה וילדיו.
מבחינתו של שאול, המאמינים בקורינתוס הם כילדיו הרוחניים (קור"א א' 15) ולכן אין בו כל שאיפה, רצון או תכלית לגזול מהם דבר או לפגוע בהם בדרך כלשהי.
ההיפך נכון. כמו הורה ביולוגי, שאול מוכן לתת לקורינתיים את חייו ואת כל שיש בידו בשמחה רבה. הוא מוכן להתרוקן מכל אשר בחזקתו – עבורם!
מבחינתו, להעניק להם בהקרבה נחשבת זכות וברכה ולא עול או בזבוז.
ומה שאול כן מבקש מהקורינתיים בחזרה להקרבה שהוא מעניק להם?
שאול מבקש מהקורינתיים את אהבתם כלפיו. שאול מבקש שלפחות יחזירו לו באותה מטבע כפי שהוא מרגיש ופועל עבורם – באהבה מקריבה.
ואיך אהבתם כלפיו צריכה להתבטא?
– שלא יחשבוהו לאויב או לשקרן, שיאמינו לו.
– שיסלקו מליבם ומתוכם את מורי ושליחי השקר ויתכוננו כראוי לבואו.
במילים פשוטות: יישמו את – כבד את אביך… כלפיי.
בפסוק 13 שאול שוב מדבר בדרך סרקסטית… "סילחו נא לי על העוול הזה!…" כאומר: סילחו לי באמת שלא ניצלתי אתכם…
השימוש הנרחב בסרקסטיות, מצביע על תסכולו של שאול ואכזבתו מהקלות והמהירות בה הקורינתיים נטשו את דבר האמת משליח נאמן, שהוכיח את סמכותו מישוע, ופנו ונכנעו לשליחי שקר המפיצים דברי שקר במתק שפתיים.
מה אנו יכולים ללמוד אודות פעולותיהם ומעלליהם של מורי השקר מתוך דבריו של שאול?
הם מאשימים את שאול בכל הפשעים שהם עצמם עושים. מי שרוצה לדעת בפירוט מה היו נכלי מורי השקר בקרב הקורינתיים, שילמד את ההאשמות שלהם נגד שאול השליח.
לכן, בעוד שאול שרת בקרבם על חשבונו ובעזרת תמיכת קהילות אחרות, ולא לקח אגורה מהקורינתיים כדי לא להיות למעמסה עליהם, מורי השקר לא פסקו מלנצלם ולשאוב את כל מה שיכלו לקחת מהם. מורי השקר לא ראו בהם ילדיהם אלא עבדיהם!
התנהגותם תואמת את הנאמר אודות מורי שקר בספרי הנביאים: (מיכה ג' 2-3, 5, זכריה י"א 16, מרקוס י"ב 38-40).
יישומון:
האם אנו משרתים בגוף המשיח בהקרבה? האם כל אחד מאיתנו מיישם לפחות אחד ממתנות השירות שלו למען גוף המשיח מתוך הקרבה המונעת מאמונה ואהבה? האם כל אחד מאיתנו מכיר את קופסת המעשר באופן אישי?
או, האם אני יושב על הכיסא וכל העת חושב מה הם זכויותיי ומדוע לא עושים עבורי? אם כך אני, אז זו מעמסה שאינה מועילה לא לי ולא לקהילה. מחשבות שכאלו אינן מאלוהים ואינן לכבודו.
כאשר מעניקים מאהבה והקרבה על פי מתנות השירות שנתן לנו אלוהים – אנו מתמלאים בסיפוק, מברכים את האחר ומתברכים בעצמנו.
ב. שירות משיחי נעשה ב: – יושר והגינות (פ. 16-18)
16. כן, אני לא הייתי למעמסה עליכם, אך הועיל ואני איש ערמומי לכדתי אתכם בערמה!
17. הגידו לי, האם הוניתי אתכם על ידי איש מהאנשים אשר שלחתי אליכם?
18. בקשתי מטיטוס ושלחתי איתו את האח. האם טיטוס הונה אתכם? האם לא התהלכנו לפי אותה רוח? האם לא באותה דרך?
ההאשמה השניה ששאול מתייחס אליה היא בתחום חוסר יושרה וחוסר הגינות.
נגזר מדברי שאול שמורי השקר העלילו עליו שהתרומות שהקורינתיים נתנו לטיטוס עבור הנזקקים בירושלים, הגיעו לבסוף לכיסו של שאול ולא לנזקקים באמת.
שאול שוב עונה בסרקזם המביע את תסכולו ואכזבתו…'כן, בטח, ממש עבדתי עליכם בעורמה…'.
משמעות ההאשמה הזו היא שגם טיטוס והאח הנוסף היו שותפים לפשע ורמאות.
שאול פונה אל הקורינתיים ושואל: האם כך אתם מכירים את טיטוס והאח הנוסף?
הרי מעצם העובדה ששלחתי מספר אנשים, הוכחתי את יושרי בכל הקשור לכספים.
שני אנשים מקובלים עליכם וידועים ביושרם והגינותם היו אלו שאספו את התרומה (ח' 23). טיטוס והאח השני פועלים בדיוק כמוני. לא הם ולא אני פועלים בעורמה.
לפיכך, מורי השקר אינם מעלילים רק עלי, אלא גם על טיטוס והאח השני, אותם אתם מכירים היטב ומעריכים מאוד.
אני בטוח שאינכם תומכים בדברי דיבה כאלו.
תכלס, כמו בהאשמה הקודמת, גם כאן שליחי השקר מגלים בדיוק את שיטות ההונאה הפסולות שלהם.
כמושחתים, כל מחשבותיהם ותכלית מעשיהם קשורים לפשע ורמאות. מסיבה זו הם חושבים שכל מה שאחרים עושים, גם כן קשור לפשע ותרמית.
על אנשים כאלה בדיוק כתב שאול השליח באיגרת לטיטוס א' 15: "…הכל טהור לטהורים, אבל לטמאים ולשאינם מאמינים שום דבר אינו טהור, כי גם שכלם וגם מצפונם טמאים."
ז"א, מי שליבו טמא, חושב שהלב של כל האחרים גם כן טמא…
מי שגונב, חושב שכל האחרים גם כן גונבים…
יושר והגינות הם מאפיינים הכרחיים למשרתי המשיח. תכונות אלו מונעות על ידי רוח הקודש וממלאות את הנושעים כדי שישרתו בנאמנות. מדוע? כי כל מה שאנו עושים מעיד על המשיח.
שאול השליח ושותפיו היו מלאי רוח הקודש ותכונות פרי הרוח נראו בחייהם.
על כך מעידים דבריו באיגרת אל הרומים ט' 1, קור"ב י"א 31, אל הגלטים א' 20, טימ"א ב' 7, קור"ב א' 12, ד' 2.
תכונות פרי הרוח לעומת זאת לא נראו בחייהם של מורי השקר – מה שנראה דרכם היה פרי הבשר (אל הגלטים ה' 19-21).
יישומון:
שירות משיחי נאמן אינו מתבטא רק באהבת החלש אלא גם בניהול חיים וניהול כספי בשקיפות, יושר והגינות.
כשגרירי המשיח, כל תחום בחיינו מעיד על האדון שלנו, ולמען שם האדון עלינו לוודא שאין כל דופי בחיינו האישיים וגם הציבוריים.
יושרה והגינות פותחים דלתות ללבבות! ומאפשרים שירות רב יותר.
יושרה והגינות מעניקים בטחון לאחרים לפתוח ליבם לפנינו. זה מאפשר לנו לחלוק הבשורה ולשרתם לישועה ובגרות רוחנית.
ג. הסיבה לשירות משיחי – יראת יהוה (פ. 19א')
19א'. "…זה מכבר סבורים אתם שאנחנו מגנים על עצמנו לפניכם. ובכן לפני אלוהים, במשיח, אנחנו מדברים…"
שאול מבהיר לקורינתיים שכל מעשיו וכל המניעים של פעולותיו ומחשבותיו נעשים מתוך האמונה שאלוהים קיים ורואה את מחשבות הלב.
שאול פועל כפי שהוא פועל מתוך יראת יהוה – כי הוא יודע שהוא עתיד לתת דין וחשבון על כל מחשבה ומעשה לפני האדון (קור"ב ה' 10).
שאול אינו מפחד מהקורינתיים! הוא ירא מאלוהים. מסיבה זו, כל מעשיו ומחשבותיו תואמים את קדושת אלוהים.
באיגרתו הראשונה אליהם בפרק ד' 1-5 שאול כבר ענה ואמר:
"ובכן צריך שהבריות יראו אותנו כמשרתי המשיח וכמופקדים על סודות אלוהים. ואולם מן המופקדים נדרש להימצא נאמנים. לגבי דידי דבר פחות ערך הוא להישפט על ידיכם או להישפט ביום דין אנושי. אני אף לא דן את עצמי, כי אינני יודע דבר נגד עצמי. אבל לא בכך אני יוצא זכאי. האדון הוא השופט אותי. לכן אל תשפטו דבר בטרם עת, עד כי יבוא האדון אשר גם יוציא לאור את תעלומות החושך וגם יגלה את מחשבות הלב. אז תינתן התהילה לכל איש מאת האלוהים."
מילים בהקשר דומה אמר שאול גם לטימותיאוס באיגרת השניה ד' 1-2.
עלינו כל העת לזכור שאנו משרתים את האדון ישוע ולפניו ניתן דין וחשבון על כל מעשינו.
יראת אלוהים הניעה את שאול לשרת בהקרבה, יושר והגינות.
האם יראת אלוהים נמצאת לנגד עינינו בכל רגע?
מורי השקר שוב הוכיחו את חוסר יראת אלוהים שבחייהם.
איך?
הם לא האמינו באלוהים חי וקיים שלפניו יתנו דין וחשבון, ולכן הם פעלו בשקר ורמאות. ליבם ופיהם לא היו שווים. מסיבה זו הם האשימו את שאול גם הפעם בפשעים שהם עושים.
ד. תכלית השירות המשיחי – למען בניית גוף המשיח (פ. 19ב')
19ב'. "…והכל, חביבי, כדי שתיבנו."
שאול השליח יודע היטב שכל מתנות הרוח וכל היכולות שקיבל מהאדון נועדו לשרת את גוף המשיח ולהכשירו לבגרות רוחנית (אל האפסים ד 12-16).
כמו שפרי העץ נועד עבור אחרים, כך פרי הרוח ומתנות הרוח שהוענקו לנו מאלוהים, נועדו לאפשר ולעזור לנו לשרת אחרים.
שאול לא השתמש ביכולת שקיבל כדי לענג את עצמו או לעשות מזה רווח אישי.
מדוע שאול משקיע מילים כה רבות בהצטדקות לפני הקורינתיים?
הם יקרים לו. הוא רוצה שהם ידעו את האמת ולא ימשיכו להיות תחת השפעת מורי השקר.
שאול יודע שאין בו אשמה לפני האדון.
שאול יודע שכל ההאשמות הללו אינן מבוססות ואינן אמת.
ליבם של הקורינתיים ובריאותם הרוחנית עומדים לנגד עיניו.
אם הוא השליח של ישוע לא ידאג להם, מורי השקר בטח לא יעשו זאת. שאול מיישם עד תום ובנאמנות את מתנות הרוח שלו. הם מורי השקר מיישמים עד תום את פרי הבשר בכוח רוח השטן שבקרבם.
יישומון:
כל המשרת את האדון עלול להיתקל בתלונה או האשמת שווא. אם אנו רוצים שהאדון עצמו יגן עלינו ועל שמנו, אנו חייבים לאמץ את ההנחיה ששאול אמר לקולוסים בפרק ג' 23-25:
"כל מה שאתם עושים, עשו בכל נפשכם, כעושים למען יהוה ולא למען בני אדם, שכן יודעים אתם כי תקבלו מאת יהוה את שכר הנחלה. את האדון המשיח אתם עובדים! אך העושה עוון יקבל את גמול עוולתו, ואין משוא פנים."
האם אנו משתמשים במתנות הרוח למען גוף המשיח?
האם אנו עושים זאת בהקרבה, יושר, הגינות וביראת אלוהים?
הרי כולנו עתידים לעמוד לפני האדון וניתן דיון וחשבון על כל פעולה ומחשבה.
לסיכום:
א. תשובותיו של שאול להאשמות נגדו מאפשרות לנו לגזור ולהבין אילו פשעים וניצול עשו שליחי השקר בקרב הקורינתיים. הם ניצלו אותם והיו למעמסה כלכלית ורוחנית בחייהם. פועלם היה חסר יראת אלוהים ונועד לשרת את רווחיהם האישיים בלבד. מורי השקר הפיצו בשורת שקר חסרת חיים ולכן הם הרסו את הקהילה והדריכו אנשים לגיהנום ולא לאלוהים.
ב. למרות ששאול היה שליח ישוע ומתנותיו הרוחניות שונות משלנו, הרי שכולנו נדרשים להוציא לפועל את מתנות השירות באופן זהה: שירות משיחי נאמן חייב להיעשות בהקרבה, יושר והגינות, כי תכונות אלו מעידות על נוכחות ופעילות רוח הקודש בתוך המשרת הנושע.
שירות משיחי נעשה מתוך יראת אלוהים ומועיל לגדילה רוחנית של גוף המשיח ומפאר את האדון ישוע – ראש הקהילה.
ג. שאול כתב את האיגרת בין היתר כדי להכין את הקורינתיים לביקורו. אם יתכוננו היטב, ז"א, יסירו את השפעת הרע מקרבם, כי אז ייהנו מהתחברות וגדילה רוחנית.
אם לא, שאול יוכיח ויעמיד למשמעת קהילתית את החוטאים ביניהם וכל הקהילה תכאב.
העיקרון ששאול מלמד אותנו הוא שבכל עת עלינו להיות מוכנים גם לביקור המיוחל של האדון ישוע את קהילתו. הרי עלינו לתת דין לפני האדון על כל דבר!
– האם אנו מוכנים לראות את האדון ישוע ברגע זה?
– האם הסרנו מליבנו וחיינו כל חטא ורשע?
– האם אנו רודפים שלום בנישואינו, משפחתנו ובקהילתנו?
האם יאמר לנו – יפה עבד נאמן, בוא למלכות אדונך?
מי שאינו מוכן לאדון, נותר לו רק לחכות לדין האדון.
הבה נבחר בטוב מתוך יראת אלוהים ואהבת המשיח. הבה נעשה זאת כרגע, כי היום זה יום ישועה.
שניה לקורינתיים י"ב 20-21.
כותרת פרקים י'-י"ג: שאול מגן על מעמדו כשליח. השליח מפציר בקורינתיים להתכונן כראוי לביקורו – הסירו מקרבכם את מורי השקר והשפעתם המרעילה.
כותרת השיעור: עקרונות הכרחיים להתחברות משיחית
חלק א: חזרה בתשובה (חלק ב: משמעת קהילתית)
נושא עיקרי של הקטע: שאול מתכנן להגיע אל הקורינתיים וזה יהיה הביקור השלישי שלו שם. תקוותו של שאול שהביקור לא יתבזבז על בעיות משמעת ומריבות אלא יימלא בהתחברות קדושה, למען גדילתם הרוחנית של המאמינים בקורינתוס.
שאול מלמד את הקורינתיים איך עליהם להתכונן לביקורו הקרוב.
מדוע?
נוכחות ופעילות מורי השקר הרחיקה את הקורינתיים ממקור השלום – מישוע – וכך הרסה את התחברותם, שמחתם ושירותם המשיחי.
לפיכך, על הקורינתיים לקבל את הוראותיו של שאול ולחזור בתשובה כנה מחטאיהם. חלק מחזרה בתשובה כנה חייב להתבטא בסילוק הגורם לבעיה, קרי, מורי השקר והשפעתם המזיקה מקרבם, וכינון המשיח ישוע בלב המאמינים.
נושא עיקרי של השיעור: חזרה בתשובה כנה, היא עיקרון בסיסי והכרחי להתחברות משיחית קדושה. שלום ואהבה בין ילדי האדון מהווים עדות בריאה וקדושה לכבוד המשיח.
הבה נקרא את פסוקים 20-21:
20. "חושש אני שבבואי לא אמצא אתכם כלבבי, ואתם לא תמצאוני כלבבכם. שמא אמצא מריבה, קנאה, רוגז, תחרות, דיבה רעה, רכילות, יהירות ואנדרלמוסיה.
21. ושמא בשובי אליכם ישפילני אלוהי אצלכם, ואתאבל על רבים אשר חטאו כבר ולא חזרו בתשובה על הטומאה והזנות והזימה שעשו."
20 φοβοῦμαι γάρ, μή πως ἐλθὼν οὐχ οἵους θέλω εὕρω ὑμᾶς, κἀγὼ εὑρεθῶ ὑμῖν οἷον οὐ θέλετε· μή πως ἐρεῖς, ζῆλοι, θυμοί, ἐριθείαι, καταλαλιαί, ψιθυρισμοί, φυσιώσεις, ἀκαταστασίαι· 21 μὴ πάλιν ἐλθόντα με ταπεινώσῃ ὁ Θεός μου πρὸς ὑμᾶς, καὶ πενθήσω πολλοὺς τῶν προημαρτηκότων, καὶ μὴ μετανοησάντων ἐπὶ τῇ ἀκαθαρσίᾳ καὶ πορνείᾳ καὶ ἀσελγείᾳ ᾗ ἔπραξαν.
תוכן עניינים. (עקרונות הכרחיים להתחברות משיחית: חזרה בתשובה)
א. חזרה בתשובה – זה להתיישר על פי דברי השליחים (פ. 20א')
ב. חזרה בתשובה – זה לחוות את פרי הרוח (פ. 20ב')
ג. חזרה בתשובה – זה לעשות זאת מיד! (פ. 21)
א. חזרה בתשובה – זה להתיישר על פי דברי השליחים (פ. 20א')
"חושש אני שבבואי לא אמצא אתכם כלבבי, ואתם לא תמצאוני כלבבכם…"
שאול אמר במפורש בפסוק 19 שתכלית פעולתו בקרבם היא כדי שייבנו מבחינה רוחנית.
הגדרת התפקיד של רועים ומורים היא הכשרת צאן אלוהים לעבודת השירות, לבנית גוף המשיח, לאחדות רוחנית עד שנגיע כולנו לשיעור קומתו המלא של האדון ישוע (אל האפסים ד' 12-13).
מלוא קומתו של האדון ישוע מושגת על ידי יישום דבר אלוהים הכתוב כדברו וכלשונו באמונה ואהבה (טימ"ב ג' 15-17).
ההידמות לישוע תמיד תהיה בכיוון הפוך של הידמות לעולם (פטר"א ב' 11, דברי-הימים א' כ"ט 15, אל העברים י"א 13). אי אפשר לאמץ את שתי הקצוות הללו. הם כמו אור וחושך, אינם יכולים לשכון בכפיפה אחת (יוחנן ג' 19-21).
תפקיד הרועים ללמד את צאן המשיח לחיות על פי אמות המידה הנדרשות במלכות אלוהים. תפקידנו להיות אור לעולם, מלח הארץ, ולא חושך או מלח דלוח. (מתי ה'-ז', י"ט 21, לוקס ו' 22-23, י"ב 21,33, קור"ב ד' 18, ה' 1-4, 8, אל הפיליפים ג' 20, קולוסים א' 5, ג' 1-4, פטר"א א' 4, תהילים ע"ג 25).
'הוראות היצרן' של הרועים הינם כתבי הקודש – תנ"ך וברית חדשה.
במקרה של שאול, הוא גם היה שליח מטעם האדון וחלק מהגדרת התפקיד שלו היה להוות יסוד לבניית הקהילה (אל האפסים ב' 20).
כשליח מטעם האדון ישוע, ניתנה לו ההשראה ללמד ולומר את דבר אלוהים, ולהיות אחד מהאנשים שבחר אלוהים לומר את דברו דרך פיהם.
מכיוון ששאול היה שליח מטעם המשיח, והוראתו סמכותית כהוראת אלוהים, יכול היה שאול לומר להם שחייהם חייבים להתנהל על פי לבבו, כי לבבו תואם את לב אלוהים.
במילים פשוטות, שאול מצהיר במילים אלו שהוראתו הייתה סמכותית כדבר אלוהים ומחייבת את הקורינתיים וכן את כלל בני האדם.
לפיכך, חזרה בתשובה של הקורינתיים הייתה צריכה להתבטא בכיבוד וציות להוראותיו של שאול השליח. להתיישר על פי דבר אלוהים!
ומה אמר להם שאול השליח לאורך כל האיגרת הזו והאיגרת הקודמת?
– הסירו וסלקו את מורי השקר מקרבכם!
– הסירו את השפעת הלימוד השקרי מליבכם. סטייתכם מהאדון ישוע הרחיקה אתכם ממקור השלום ולכן נהרסת התחברותכם ושירותכם המשיחי.
– יישמו את מתנות הרוח כפי שהסברתי (באיגרת הראשונה).
– אהבו איש את רעהו, כי האהבה המשיחית היא המטרה אליה אתם צריכים לשאוף. כך תוכלו להראות לכולם שאתם תלמידיו של האדון ישוע (יוחנן י"ג 34-35).
תשנו את גישתכם כלפי שאול למען תוכלו לקבל וליישם את הוראתו ככתבה וכלשונה.
אם כן, תנאי ראשון להתחברות משיחית קדושה הינו: חזרה בתשובה
יישומון:
הצעד הראשון בחזרה בתשובה, בהחזרת שלום אלוהים לחיינו ותיקון הנזק בהתחברות המשיחית שלנו נעוץ בחזרה לקריאה, לימוד ויישום באמונה את כתבי הקודש – את דבר אלוהים. כתבי הקודש הם המילה של אלוהים בכבודו ובעצמו, והם כוללים את כל כוחו הריבוני. הם הוראות היצרן לתיקון כל פרט בחיינו (טימ"ב ג' 15-17, משלי ג' 5-8).
כאשר אנו סוטים מ'הוראת היצרן', מדבר אלוהים, אנו מושפעים מתורה אחרת ויש לכך השלכות ותוצאות הרסניות על שלומנו, התחברותנו ושירותנו לאדון.
מורי ושליחי שקר אינם רק אלו הבאים לקהילה ומלמדים בשורה אחרת. את תפקיד מורי ושליחי השקר ממלאים ברוב המקרים חברים רעים, השפעות לימודיות שליליות באקדמיה, או סרטים ומדיה רעה.
כאשר אנו שומעים, צופים, ומתחברים עם גורמים ונושאים השנואים על אלוהים ומנוגדים לדברו, התוצאה תתבטא בסטייה מהאדון ישוע כמרכז חיינו. כך נאמץ תכונות והרגלים רעים. זה ישפיע לרעה על ההתחברות שלנו בקהילה ועל היחסים שלנו גם בבית עם בני המשפחה (קור"א ט"ו 33: חברה רעה תשחית מידות טובות)
חזרה בתשובה כנה והידמות לישוע הם לעיתים דבר קשה מאוד.
לעיתים זה התמודדות עם התמכרות והאויב הגדול ביותר שלי הוא הבשר שלי בכבודו ובעצמו.
לעיתים החזרה בתשובה דורשת עמידה בסבל של רדיפה או נידוי והחרמה.
עלינו לזכור תמיד: האדון אינו נוטש אותנו לבד, אלא עוזר לנו בכל שלב בתהליך החזרה בתשובה. אנו לא עושים זאת לבד אלא במלוא הכוח והמעורבות של רוח הקודש (קור"א י' 13).
ב. חזרה בתשובה – זה לחוות את פרי הרוח (פ. 20ב')
"…שמא אמצא מריבה, קנאה, רוגז, תחרות, דיבה רעה, רכילות, יהירות ואנדרלמוסיה."
כל תלמיד של ישוע מבחין מיד שהתכונות ששאול השליח מציין הן תכונות פרי הבשר הכתובות באיגרת אל הגלטים ה' 19-21.
שאול השליח כתב מילים דומות לגלטים, מכיוון שהם נטשו את דרך האדון ונכנעו למורי השקר שפעלו בקרבם.
ההשפעה של מורי השקר עליהם הייתה הרסנית. הרחקתם מהאמונה בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, וקעקוע האמונה שהצדקה מבוססת רק על אמונה כנה בישוע, הסירה את האדון ממרכז חייהם ואמונתם.
סטיית ליבם מישוע ומן האמת של כתבי הקודש, העמידה את מורי השקר כסמכות בחייהם. במצב שכזה הגלטים לא נכנעו להנחיית רוח הקודש, אל נכנעו לרוח השטן. לכן גם לא יכלו ליהנות מתכונות פרי הרוח שהן: אהבה, שמחה, שלום, אורך רוח, נדיבות, טוב-לב, נאמנות, ענווה וריסון עצמי.
ואיך מחזירים את הברכה והשלום בחזרה לחיינו? איך מחזירים את תכונות פרי הרוח לחיינו?
על ידי חזרה בתשובה כנה.
1. על ידי הסכמה שהדרך הנוכחית והפעולה הנוכחית היא פסולה ונוגדת את רצון אלוהים. היא חטא! [הפנמה של עובדת החטא]
2. על ידי הסרת הגורם שסילק את הברכה והשלום. במקרה של הקורינתיים, הם נדרשו לסלק מיידית את מורי השקר מקרבם ואת הלימוד השקרי ממוחם ומלבם, ולקבל את שאול כשליח ישוע ואת הוראתו כדבר אלוהים.
חזרה בתשובה ללא הסרת הגורם לבעיה, אינה חזרה בתשובה, זו רמאות!
הנביא ישעיה אמר בפרק נ"ה 7: "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו, וישוב אל-יהוה וירחמהו ואל-אלוהינו כי-ירבה לסלוח." (ראה גם אל האפסים ד' 28).
יוחנן השליח אמר באיגרת הראשונה בפרק א' 9: "…אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה."
ראה גם לוקס ה' 32, כ"ד 47, מע"ש כ"ו 20, מתי ג' 8,
חזרה בתשובה אינה מילה חסרת משקל אלא מהווה שלב ראשון והכרחי בתהליך של התקדשות. כי:
– החטא מונע גדילה רוחנית.
– החטא מונע התחברות
– החטא מונע שלום.
– החטא מונע שירות משיחי.
– החטא מונע ברכה.
מסיבה זו, הסרת החטא היא שלב הכרחי בהתנעת כל הפעולות שנעצרו בגללו.
הקורינתיים אפשרו לחטא לשכון בתוכם זמן רב ולכן הם החלו לחוות את התוצאות הקשות. הם החלו להתפורר מבפנים. לפגוע בעצמם ובסובבים אותם.
שאול מפציר בהם בפסוק הבא, שימהרו לתקן את הדרוש תיקון, שיחזרו בתשובה במהירות, לפני שהוא יגיע אליהם.
יישומון:
חזרה בתשובה כנה לעולם תתבטא בנטישה מיידית של החטאים. חזרה בתשובה כנה זה לא הורדת מינון החטא הספציפי, אלא נטישתו המיידית.
חזרה בתשובה זה להתוודות לפני מי שחטאנו לו ולפני אלוהים.
מדובר בהחלטה ובחירה מול האדון. רוח הקודש עוזר לנו בכך. אחים ואחיות עוזרים לנו בכך. עלינו לזכור את אל הגלטים ו' 1-2: להרים אח בענווה..
אם עסקנו במדיה מלוכלכת, אז להפסיק מיד. לאמץ כלים לעזרתנו כדי שלא ניפול בקלות שוב באותו החטא, בין אם באמצעים טכנולוגיים ומחויבותיות כלפי מאמין בוגר אחר.
להתנתק מחברה רעה ולהסביר בענווה את הסיבה.
אם אנו רוצים שתכונות פרי הרוח יאפיינו את חיינו, עלינו לוודא שהאדון ישוע יהיה מרכז חיינו ודבר אלוהים אור לנתיבתנו והסמכות הבלעדית בחיינו.
כמו שריחוק מאור מקרב אל החושך וכמו שריחוק מחום מקרב אל הקור, כך ריחוק מן הקור וריחוק מן החושך מקרב אותנו לאור ואל החום של המשיח ישוע.
אין ואקום רוחני – היכן שמסירים את ישוע – מכתירים את השטן.
אם כן:
עקרונות הכרחיים להתחברות משיחית קדושה הם: חזרה בתשובה, חזרה אל כניעה למשיח ישוע כדי לחוות את פרי הרוח…ו…
ג. חזרה בתשובה – זה לעשות זאת מיד! (פ. 21)
"…ושמא בשובי אליכם ישפילני אלוהי אצלכם, ואתאבל על רבים אשר חטאו כבר ולא חזרו בתשובה על הטומאה והזנות והזימה שעשו."
כמה פעמים שמענו את ההורים שלנו אומרים: 'תעשו את הטוב ותתקנו את מה שצריך כדי לא לעשות לנו בושות?'
'תנקו את הבית מהר כי תיכף מגיעים אורחים. אל תביישו אותנו!'
לאלו מאיתנו ששרתו בצבא… כמה פעמים המפקד אמר לנו להתכונן למסדר מפקד הבסיס, ואוי למי שיפשל ויבייש את המפקד…
אם מעשיי הפסולים משפילים אדם אחר, הרי שקיים קשר ואחריות הדדית ביני לבין אותו אדם.
שאול משתמש באוצר מילים השמור להורים או לאדם קרוב ביותר לחיינו.
עלינו לזכור ששאול היה זה שהוליד מבחינה רוחנית את הקהילה בקורינתוס ושימש רועה הקהילה לפחות בשנתיים הראשונות שלה (מע"ש י"ח).
הרי מהי שאיפתו של שאול עבור הקורינתיים?
(קור"ב י"א 2): "…מקנא אני לכם קנאת אלוהים, כי הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו."
מבחינתו של שאול, שאיפתו היומיומית היא שאם המשיח יחזור היום לקחת את כלתו, הוא ימצא אותה בתולה, טהורה ונקיה מחטא. הכוונה היא שהם יהיו ממוקדים בישוע ולא בשום תורה זרה ודרך אלילית כלשהי המסיטה אותם לחטאים.
שימו לב ששאול מציין שלושה חטאים בסוף פסוק 21 בתחום החטא המיני. הטומאה המינית הייתה מאוד נפוצה בקרב הקורינתיים. ההשפעה האלילית הכרוכה בחטאים מיניים היו הרגל נפוץ ביותר בקרבם.
שאול מדגיש את החטאים הללו כדי להבהיר שהקורינתיים אינם רק נדרשים להסיר את מורי השקר מקרבם, אלא גם להסיר מליבם ומיד את דרך החיים מלאת החטא של הסביבה החוטאת שלהם.
הקריאה הזועקת של שאול מאז ועד היום היא:
אל תאמצו את העולם. אל תתנו לעולם החוטא לכבוש אתכם. עליכם לשנות את העולם ולא לאפשר לעולם לשנות אתכם.
ומה יקרה אם הקורינתיים יתמידו בחטאיהם ולא יהיו מוכנים כיאה למפגש עם האדון?
מה יגיד אלוהים כאשר יראה כלה לא טהורה?
שאול מוסיף ואומר: אתאבל…(ראה גם ז' 6 – נדכא)
במילה הזו אנו מבינים את הצער והכאב המתלווים לבושה.
אתאבל – מציין את עומק אהבתו כלפי הקורינתיים.
אתאבל – מציין את עומק הרגשת האובדן וההפסד.
אם שאול השליח היה בוחן את חייו של כל אחד מאיתנו, האם היה שמח או אבל?
הרגשתו של שאול השליח אינה שונה מזו של האדון ישוע כלפי קהילתו – גופו.
בשבעת המכתבים לקהילות בספר ההתגלות, האדון ישוע חוזר ופוקד על כל הקהילות לחזור בתשובה ולהימצא טהורים וקדושים לפניו.
הרגשתו של שאול אינה שונה מהרגשת הורים נאמנים העושים ככל יכולתם להדריך את ילדיהם לעבר האדון, ושימנעו מטומאת העולם. איך אנו כהורים מרגישים אם אחד מילדינו מחבק את טומאת העולם?
איזה כאב ואבל ממלא את ליבנו בעת שכזו?
אל נתבלבל! כל אדם ישלם על חטאיו שלו, אך תנסו לדמיין את פניו וליבו של שאול אם יתברר שהקורינתיים מתמידים בחטא בשעה שיבקרם?
כמו שילדים הם גאוותם של ההורים וסיבה לשמחתם, כך בני הקהילה עבור הרועה, ובוודאי ביום המפגש עם האדון.
הנביא ישעיה בפרק ס"ו 2 ציין מה אוהב אלוהים: "…ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי."
אחד מהמאפיינים הברורים של ילדי אלוהים הנושעים זה המהירות בה הם מבצעים את רצון אלוהים הברור להם – חרדים (מהירים לעשות).
כמה מהר אנו נוטשים את החטא וחוזרים לדרך האמת מרגע שהבנו שחטאנו?
אלוהים מבטיח לנו, לכל אחד מילדיו שהוא נאמן לסלוח לנו.
דוד המלך טעם את החטא ושילם על כך מחיר גבוה מאוד. והנה דוד המלך אומר מניסיון אישי בתהילים נ"א 19: "…זבחי אלוהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה, אלוהים לא תבזה." (ראה גם ישעיה נ"ז 15, משלי כ"ח 13, יוח"א א' 9).
האם אנו מהירים לתקן טעות ברורה?
או, האם אנו גורמים לאוהבים אותנו הרגשת אבל ואובדן?
יישומון:
אחים ואחיות.
תכלית כל הפעולות של הנהגת הקהילה זה להכשיר את הקדושים לעבודת השירות, להידמות לאדון ישוע (אל האפסים ד' 12-16).
שמחת הזקנים והשמשים היא לראות את הקהילה כולה מוכנה ככלה טהורה למפגש עם האדון.
האם אנו ממהרים להסיר כל חטא מחיינו, מליבנו, מהבית שלנו, במיוחד לאחר שהובהר לנו שזה חטא? האם פועל חיינו מהווה גורם משמח בלב אוהבנו או גורם לאבל וצער?
האם אנו חרדים למלא את רצון אלוהים במהירות? האם אנו חפצים להידמות לישוע?
אילו האדון היה מגיע אלינו כרגע, האם היינו מתביישים או רצים אליו בביטחון ושמחה?
אילו היה בא היום, האם אנו מתביישים בילדינו?
מה אנו עושים היום באהבה וחוכמת אלוהים, כדי שהמופקדים תחת אחריותנו יינטשו את החטא ויכוננו את האדון ישוע בליבם?
מה אנו עושים היום ואיך אנו עושים זאת, כדי שלא נושפל ביום הופעת אדוננו?
חזרה בתשובה מדרך החטא היא תנאי הכרחי להתחברות קדושה.
אך מה קורה כאשר אח או מישהו בקהילה מסרב לנטוש את דרך החטא?
לשם כך העניק אלוהים למשרתי הקהילה כלי נוסף: משמעת קהילתית.
על כך בשיעור הבא.
לסיכום:
כותרת השיעור שלנו הייתה: עקרונות הכרחיים להתחברות משיחית קדושה שלושת הנקודות שהסברנו היו:
– חזרה בתשובה,
– חזרה אל כניעה למשיח ישוע כדי לחוות את פרי הרוח,
– ולעשות זאת מיד!
א. השפעת מורי השקר הרחיקה את הקורינתיים מישוע, ממקור השלום ולכן נהרסה התחברותם ויחד עם זאת נהרס שירותם המשיחי.
הריחוק מישוע, החטא, הרס את האהבה והקרבה ההדדית שהם חלק מפרי הרוח, ובמקומה הכניס את תכונות פרי הבשר. שנאה, קנאה, מדון ואנדרלמוסיה. כמו שריחוק מחום זה קור, וריחוק מאור זה חושך, כך גם במימד הרוחני…ריחוק מישוע זה להיכנע להשפעת רוח השטן.
ב. הדרך לחידוש ההתחברות המשיחית והשירות המבורך חייבים לעבור דרך חזרה בתשובה כנה, וזו חייבת להתבטא בהתוודות על חטא וסילוק גורם הבעיה, הפסקת העיסוק באותו החטא. ז"א, במקרה של הקורינתיים, סילוק מורי השקר והלימוד השקרי שלהם מקרב הקורינתיים, וכינון האדון ישוע בליבם. ההתנתקות מחטא חייבת להיות טוטאלית ולא בהדרגה. עלינו להתרחק מן הרע ולא להשתעשע איתו.
ג. הקורינתיים נדרשו להסיר את הרע מקרבם לקראת ביקורו של שאול.
שאול היה מרגיש כישלון והשפלה אילו בבואו, ילדיו הרוחניים היו מתנכרים לו וממשיכים לחבק את שליחי השטן.
באותה מידה שהקורינתיים נדרשו להסיר כל חטא והשפעה רעה לקראת ביקורו של שאול, כל אחד מאיתנו, ובכל יום, חייב לפעול ולבדוק אם הוא מוכן לפגוש את האדון ישוע, ראש הקהילה, החתן שלנו, כשהוא כבתולה טהורה.
חזרה בתשובה זה לעשות מיד, לשם כך אמר שאול בפרק ו':
היום זה יום ישועה!
ומה אם יבוא האדון לבקרנו היום? האם אתה מוכן? האם אני מוכן?