תהילים פרק ק"י

לצפייה בשיעור וידאו לחצו כאן.

לצפייה בשיעור ניצחון בישוע לחצו כאן.

כותרת: ניצחון בישוע!

יראי אלוהים רבים מכירים בעל פה לפחות אחד מהפסוקים שבמזמור ק"י, אך מעטים יודעים שפרק ק"י הוא תשובתו של אלוהים לזעקת דוד לעזרה במזמור ק"ט.[1]

במזמור ק"ט דוד המלך זועק לאלוהים ומתחנן שיציל אותו מאויביו, חורשי רעתו. דוד מתלונן שחלק מהסובבים אותו אינם חפצים בשלומו אלא ההיפך.

דוד מתלונן שאויביו מחזירים לו רעה תחת טובה, שנאה תחת אהבה.

דוד זועק לאלוהים ומבקש שהצדק יצא לאור.

במזמור ק"ט פסוק 6 דוד המלך מבקש שאלוהים יעניש את המאשים אותו, את הרוצה ברעתו בכך שיעמיד לימינו את השטן (ראה לדוגמא זכריה ג' 1). כך, דוד מתפלל שאותו איש החפץ להרע לו, יטעם בעצמו את הרעה מפיו של השטן בכבודו ובעצמו.

בפרק ק"ט פסוקים 8-20 דוד המלך מפרט את הקללות והעונשים שהוא מקווה שאלוהים יביא על אויביו. ניתן רק לשער שדוד פשוט מציין את הקללות ששמע נגדו ואת תקוות אויביו עבורו.

דוד מבין שהיחיד שיכול לעזור לו הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. אלוהים הוא שופט צדק, בוחן כליות ולב (ירמיה י"א 20). ולכן, דוד המלך זועק אל אלוהים, ומבקש שיפגע בחורשי רעתו ושונאיו, כפי שהם מייחלים לו (תהילים קל"ז 9, התגלות ו' 10). הם הרשעים אינם עושים משפט צדק אלא משפט עוולה ורשע (ירמיה י"ח 20). דוד אינו נהנה מסבלו של האחר, אלא מבקש שצדקת אלוהים תפעל מהר ותביא סוף למעשי הרשעים.

בפסוקים 21-31 דוד מתחנן לאלוהים שיעשה עימו חסד ויגן עליו. דוד מתכסה בענווה ופונה לאלוהים כאדון חייו. דוד מסיים את הפרק בביטחון תקוותו – "כי יעמוד (יהוה) לימין אביון, להושיע משופטי נפשו" (ק"ט 31).

דוד ידע שביטחונו ושלוותו טמונים בריבונותו של המשיח. תשובת אלוהים לא איחרה לבוא – והיא מפורטת בפרק ק"י.

כעת ראו איך תשובתו של אלוהים בפסוק הראשון של פרק ק"י מתקשרת לפסוקים 6 ו-31, בפרק ק"ט:

דוד מתחנן: "הפקד עליו רשע, ושטן יעמוד על ימינו" (ק"ט 6)

דוד בוטח: "כי יעמוד (יהוה) לימין אביון, להושיע משופטי נפשו" (ק"ט 31)

יהוה עונה: "נאום יהוה לאדוני שב לימיני, עד אשית אויביך הדום לרגליך." (ק"י 1)

 

מזמור תהילים פרק ק"י:

א  לְדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ.
ב  מַטֵּה-עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ.
ג  עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ, מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ.
ד  נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק.
ה  אֲדֹנָי עַל-יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים.
ו  יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה.
ז  מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל-כֵּן יָרִים רֹאשׁ.

 

תוכן עניינים: ניצחון בישוע!

א. מלכותו הריבונית של היושב לימין יהוה – המשיח (פ. 1-3)

1. יהוה מעניק את המעמד למשיח (פ. 1)
2. המשיח שולט על כל העמים (פ. 2)
3. יראי אלוהים נלחמים לצד המשיח (פ. 3)

ב. כהונתו הנצחית של המשיח (פ. 4)

ג. ניצחון המשיח על כל רשע ורשעה באחרית הימים (פ. 5-7)

1. המשיח יביס את כל המלכים (פ. 5)
2. המשיח ישפוט עמים (פ. 6)
3. המשיח יביס את הרשעה – את השטן (פ. 6ב)
4. המשיח ינצח (פ. 7)

ביאור הפרק:

בפרק ק"י אלוהים מנחם ומעודד את דוד בכך שמעניק לו מבט חטוף אל הזירה השמיימית ומשתף אותו בתוכנית אלוהים למיגור הרשעה והוצאה לאור של הצדק בעולם על ידי המשיח, והוא ישוע.[2] ראו איזו קירבה מעניק אלוהים לנו, יראיו. הוא מאפשר לנו לשמוע שיחה אישית בינו לבין המשיח, שכל תכליתה לאפשר לנו לחיות בדרך המפארת את אלוהים, למלא את חיינו בביטחון, שמחה ושלווה, גם אם חיינו מלאים באתגרים ומכשולים. שלוותנו בניצחון של המשיח ישוע. הוא המלך והכוהן הגדול שלנו.

אלוהים מעודד ומנחם את דוד בעובדה, שהמשיח היושב לימין אלוהים, הכוהן הגדול והמלך שלנו, חווה התנסות דומה. המשיח עשה רק טוב ולמרות זאת שילמו לו ברע. המשיח עצמו זעק לאלוהים בעודו על הצלב: אלי אלי למה עזבתני?… (מזמור כ"ב).

אם כן, איך אלוהים עונה לזעקת העזרה והתחינה של דוד?

היושב לימין יהוה, הלא הוא המשיח ישוע, לא רק יביס את הרשעים שהטרידו את דוד, אלא יביס גם את ראש הרשעה בכבודו ובעצמו, הלא הוא השטן. המשיח ישוע עתיד להסיר כל צרה, כאב ואבל מחיי ילדיו הנושעים, ולכן על יראי אלוהים להמשיך בחיי ציות המפארים את אלוהים ביודעם שהמשיח לצידם.

מזמור ק"י מצוטט בברית החדשה יותר מכל מזמור אחר.[3] מזמור ק"י דומה בתוכנו למזמור ע"ב.

המזמור הנוכחי מהווה חוליה חשובה בנושא המרכזי של כתבי הקודש – זהות המשיח ושירותו, זרע האישה המובטח מבראשית ג' 15.

א. מלכותו הריבונית של היושב לימין יהוה – המשיח (פ. 1-3)

1. יהוה מעניק את המעמד למשיח (פ. 1)
2. המשיח שולט על כל העמים (פ. 2)
3. יראי אלוהים נלחמים לצד המשיח (פ. 3)

א  לְדָוִד מִזְמוֹר, נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי: שֵׁב לִימִינִי[4], עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ.
ב  מַטֵּה-עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ.
ג  עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ, מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ.

 

בשלושת הפסוקים הראשונים במזמור אנו עדים למעמדו הרם של היושב לימין אלוהים. בשלב ראשון, עלינו לוודא את זהות "האדון של דוד" אשר מקבל מיהוה את הסמכות והריבונות הכלולה בישיבה לימין יהוה.

מי מחבר המזמור?

מחבר המזמור הינו דוד המלך! את האישור לכך אנו מקבלים מהכתוב עצמו וכן מדברי האדון ישוע המשיח בבשורת מתי כ"ב 41-46, מרקוס י"ב 35-37, לוקס כ' 41-44, וכן מדברי השליח פטרוס במעשי השליחים ב' 29-36.

מי הוא האדון של דוד ומהו מעמדו?

מספר נביאים עונים על השאלה הזו באופן ברור ומוחלט.

בבשורת מתי כ"ב 41-46, נמצא אישור שהאדון של דוד הוא לא אחר מישוע המשיח עצמו. זהו ההקשר של הטקסט. הפרושים הבינו שישוע מצביע על עצמו כאחד העליון לדוד המלך. מכיוון שדוד היה מלך ישראל, משמע שעליון לדוד זה רק אלוהים. הפרושים הבינו שישוע מצביע על עצמו כאלוהים. ישוע המשיח אכן הוויה אלוהית.

פסוק זה מוכיח שקיים ריבוי הוויות בשלמות האלוהית האחת.

חיזוק לקביעה זו ניתן לנו גם בספר דניאל הנביא בפרק ז' 13-14. דניאל מתאר דמות הדומה לבן-אדם והוא לא אחר מישוע המשיח, שלו ניתן שלטון, כבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות יעבדו לו. בפרק ב' בספר דניאל, ישוע המשיח הוא "האבן" הכותשת את כל מלכויות הגויים שהופכת להר גדול, שמשמעו, מלך העולם.

האדון ישוע ציטט את הכתוב מספר דניאל ז' וייחס זאת לעצמו לפני הכוהן הגדול קייפא (מתי כ"ו 57-68).

מחבר האיגרת אל העברים פרק י' 11-15: מציין שהיושב לימין האלוהים הינו האדון ישוע המשיח, והוא מחכה עד שכל אויביו יושתו לרגליו.

לכן, האדון של דוד המלך הוא ישוע המשיח, בן האלוהים.

האדון ישוע מקבל מיהוה (אלוהים האב) את הסמכות לשבת לימינו, וממנו הוא מקבל את הסמכות לשלוט ולשפוט את מלכי העולם מציון.

פסוקים אלו מקבילים לכתוב במזמור ב', וכן באיגרת אל הפיליפים ב' 5-11, קור"א ט"ו 24-25, אל האפסים א' 20, אל הקולוסים ג' 1, אל העברים א' 3, 13, ח' 1, י' 12, י"ב 2, פטר"א ג' 22, מתי כ"ו 64. בכל המקומות הללו מודגשת אלוהותו של ישוע.

מהי הדעה הרבנית לגבי זהות האדון של דוד?

• קאסוטו, טוען שהיושב לימין אלוהים הינו המלך, מחבר המזמור. הישיבה לימין אלוהים הינה צורת ביטוי מטאפורי בו אלוהים מכבד את המלך בשר ודם ומושיבו כביכול, מימין לכיסא כבודו למען יראה בהכניע ה' את אויביו.[5]
• שמואל לייב גורדון[6] (של"ג) טוען כמו קאסוטו.
• ספר מקראות גדולות פאר והדר[7] מאגד את הפרשנויות של רבני ימי הביניים ומאוחרים יותר. רד"ק ואבן-עזרא המצוטטים שם טוענים שאלוהים מעניק לדוד המלך את הזכות לישיבה לימינו.
• רש"י (רבי שלמה יצחקי) טוען שאבות קדומים לו טענו שהכוונה לאברהם אבינו והוא מאמץ את פרשנותם.

פרשנותם של הרבנים אינה מתקבלת ולו רק בגלל הסתירה להמשך הפסוקים.

• אברהם לא היה כוהן או מלך ובטח לא כוהן ומלך.
• דוד המלך לא יכול היה להיות כוהן בגלל מגבלות מצוות התורה האוסרת על מלך להיות גם כוהן.

אף לא אחד מהם, לא דוד או אברהם יכלו למחוץ את הרשעה. רק אלוהים מסוגל להתגבר על השטן ולרוצץ את ראשו.

מעמדו של המשיח ישוע, בן האלוהים:

דוד המלך מציין את ששמע מיהוה לאדונו: "…שֵׁב לִימִינִי, עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ."

הישיבה לימין יהוה אינה דבר של מה בכך, אלא היא מעמד של כבוד ושותפות בריבונות[8] – ראה תהילים מ"ה 10 ("בנות מלכים ביקרותיך, ניצבה שגל (המלכה) לימינך בכתם אופיר."

דוגמא נוספת בספר מלכים-א' פרק ב' 19: "ותבוא בת-שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדוניהו, ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, וישב על כסאו וישם כיסא לאם-המלך ותשב לימינו."

ימין-יהוה מהווה גם שם נרדף למשיח, ז"א, לאישיות אלוהית (אל האפסים א' 20). ראה תהילים ע"ז 11, קי"ח 15-16, כ"א 9, ס' 7, ק"ח 7, ישעיה ס"ג 12, מ"ח 13, שמות ט"ו 6, 12 ועוד.

יתרה על כך, הישיבה מציינת בטחון ושלווה בהשלמת התוכנית. ריבונות אלוהים תגבור על כל אויב. מכאן גם ניתנת לנו השלווה לבטוח באלוהים שיצליח לגבור על כל העומדים נגדנו.

אם כן, הבה נציין את זהות שלושת הדמויות בפסוק 1:

• דוד המלך, מחבר המזמור
• יהוה (אלוהים האב) הוא הדובר
• האדון של דוד = ישוע (בן האלוהים). הוא היושב לימין האב, ערכו שווה לאלוהים והינו הוויה אלוהית.

מה עוד מבטיח יהוה למשיח ישוע היושב לימינו?

"…שֵׁב לִימִינִי, עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ."

ב"  מַטֵּה[9]-עֻזְּךָ יִשְׁלַח יְהוָה מִצִּיּוֹן, רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ.
ג  עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ, מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ."

 

ההבטחה שנתן יהוה למשיח ברורה ביותר.

• כל אויבי המשיח יובסו
• המשיח ימלוך וישלוט בעוז על העולם מציון.

משמעות ההבטחה (אשית אויביך הדום לרגליך) היא שכל אויביו של ישוע – אלו המתנגדים לשלטונו, ואלו הפועלים נגד תלמידי ישוע יראי האלוהים, עתידים להיות מובסים ומושפלים במערכה נגד ישוע. כל הפועלים נגד אלוהים עתידים לשלם על כך באבדון נצחי (ראה שימוש בביטוי בספר יהושע י' 24).

מילים אלו מקבילות ונרדפות להבטחה שנתן אלוהים האב, למשיח ישוע, לבן האלוהים במזמור ב'; ישעיה י"א; התגלות ב'; י"ב; י"ט. גם שם הנושא הוא תבוסת כל אויבי המשיח.

אלוהים מציין גם במזמור הזה שציון היא מרכז שלטונו העולמי (ראה גם מזמור ב'; כ' ו-כ"א). מציון נובע הכוח להביס ולהשפיל את אויבי אלוהים. המסר לעם ישראל חייב להיות ברור: כוחו של ישראל נובע מנוכחות אלוהים בתוכו – בציון. וכאשר אלוהים שוכן בתוך עמו, וזה קורה כאשר לב העם נקי ונכון עם אלוהים, אז מלוא כוחו של אלוהים פועל עבור עמו – עבור יראיו.

בפסוק 3 נאמר:

"עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ, מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ."
הפסוק אינו קל להבנה, אך תוכנו בכל אופן מלא בעידוד, נחמה וחיזוק ליבם של יראי המשיח ישוע.

בעוד אויבי המשיח יובסו ויסורו מנוכחותו, יראי אלוהים יזכו להשתתף במלכות המשיח ולהיות שותפי ברכה ונחלה.

"עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ…

עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ: יראי אלוהים העובדים את האדון המשיח, יבואו כמתנדבים חפצים כדי לעמוד לצידו ביום בו יביס את אויביו (ראה שופטים ה' 9). יום חילו זאת אומרת יום כוחו, יום ניצחונו.

בְּהַדְרֵי-קֹדֶשׁ: הביטוי הזה נמצא גם בספר דברי הימים ב' פרק כ' 21: "ויוועץ אל העם ויעמד משוררים ליהוה ומהללים להדרת קודש, בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו ליהוה כי לעולם חסדו."

הכוונה: יראי אלוהים המשתתפים בחפץ לב במאבק המשיח נגד אויביו, יהיו לבושים ככוהנים המשרתים בקודש, ההולכים אחר הכוהן הגדול שלהם.

מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ[10]:  הפרשנות הכי הגיונית שעומדת במקביל לשאר ההבטחות בכתב הקודש היא: המשיח מוצג כחזק וצעיר לנצח. כמו כן, לאור ההבנה של שימוש במילים דומות בשמואל-ב' י"ז 11-12 ("כי יעצתי האסוף ייאסף עליך כל ישראל מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים לרוב, ופניך הולכים בקרב. ובאנו אליו באחד המקומות אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר ייפול הטל על האדמה, ולא נותר בו ובכל האנשים אשר איתו גם אחד."), ניתן גם להוסיף לכך שיראי אלוהים המשתתפים במאבק נגד אויבי המשיח, יהיו רבים כטיפות הטל בבוקר, רעננים וחזקים.

לכן, ניתן לסכם את כל הפסוק בדרך זו:

יראי אלוהים העובדים את המשיח, ישתתפו בחפץ לב במאבק המשיח נגד אויביו כשהם לבושים בגדי קודש ככוהנים, ומלאי כוח ורעננות.

מתי יתגשם פסוק נפלא זה?

א. עבור גוף המשיח – הקהילה:

בספר זכריה י"ד 5 וכן בספר ההתגלות י"ט 14 מתואר אירוע המאבק האחרון של המשיח ישוע נגד מתנגדיו, בסיום צרת יעקב, ממש לפני הקמת מלכות המשיח הארצית בת 1000 השנים.

הקהילה (הכלה, גוף המשיח) אשר נלקחה אל האדון בשמיים לפני הצרה, כעת חוזרת עימו ארצה. כל יראי אלוהים חוזרים עם גוף חדש ולבושים בגדי קודש, בגדי ישועה. קדושים אלו לא יתעייפו אלא יישארו מלאי כוח ורעננים, כי קווי יהוה יחליפו כוח (ישעיה מ' 31). כי מלוא רוח אלוהים שוכן בהם ומניע אותם.

ב. עבור שארית ישראל ושארית הגויים שייוושעו במהלך הצרה:

בספר זכריה י"ב 5 מתואר הקרב האחרון של המשיח ישוע עבור שארית ישראל שכעת נושעת. שדה הקרב יהיה אדמת ארץ ישראל – ומדויק יותר – ירושלים אשר בציון (זכריה י"ב 1-3).

מכיוון שמדובר בתקופה הנושקת לסיום צרת יעקב, הרי שכל שארית ישראל – ייוושעו. (אל הרומים י"א 26).

ומכיוון שכל ישראל נושעים, אלוהים שוכן בתוכם ובציון, ומציון ימגר את אחרון אויבי האדון.

זכריה הנביא מציין שהנותרים מישראל יימלאו באומץ שיעניק להם אלוהים, כדי להתגבר על אויבי האדון.

כך או כך, ההבטחה הנפלאה הזו היא רק מנת חלקם של המאמינים בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

לאויבי המשיח יש בטחון אחד: תבוסה וסבל נצחי באגם האש.

יישומון:

כבר משלב זה במזמור, כל בר דעת הקורא את הפסוקים הללו מבין שהשלטון בעולם על כל המתרחש פה נמצא בידיו הריבוניות של המשיח ישוע.

לפיכך, הנחמה והעידוד שלנו היא בעובדה שהמשיח יושב לימין אלוהים, ומשם הוא פועל כדי להגן עלינו, בכל רגע ובכל יום, כדי שנוכל לחיות את חיינו בדרך המפארת את שמו. יש לנו פרקליט ריבוני לייצג אותנו מול אלוהים האב.

לא לחינם מזמור ב' בתהילים מסתיים במילים: אשרי כל חוסי בו…

דוד זעק, ואלוהים ענה!

המשיח שיושב לימין יהוה מוודא שהאינטרסים של אלוהים יצאו לפעול בעולם, עבור ילדי אלוהים הנאמנים.

הנחמה הניתנת לנו בפסוקי הפתיח היא:

• כל אויבי המשיח – שהם מן הסתם גם אויבי יראי אלוהים, עתידים להיות מובסים.
• הם לא יקומו ביום משפט.
• יראי אלוהים עתידים לעמוד מנצחים וליהנות מכל ברכות הניצחון של המשיח ישוע. אנו שותפי נחלה!

לפיכך, חייב כל בר דעת להבין שאין כל סיכוי לחיים וברכה לאלה הדוחים את ישוע בן האלוהים, האדון של דוד.

אנא בחן את ליבך: האם האדון של דוד הוא גם האדון של החיים שלך? האם הוראתו מתבטאת בציות מידי בכל תחום בחיים? כדאי מאוד! כי כך אנו מבטאים אמונה מושיעה שמפארת את אלוהים.

נקודה חשובה נוספת: פסוק 3 מזכיר לנו את מה שאנו שוכחים לעיתים קרובות. כנושעים אנו שגרירים וכוהנים בשירות המשיח. ככאלה אנו כל העת לבושים בגדי צדקה. כנושעים אנו כל העת שותפים לפועלו של המשיח ישוע.

האם אנו משרתים את המשיח בחפץ לב, ברעננות ובכוח רוח הקודש השוכן בתוכנו?

האם השירות שלנו לאדון נעשה ללא חשק מפחד או מתוך פרץ אהבה והערכה לפועלו עבורנו? (ראה קור"ב ה' 14)

האם חיינו האישיים מבטאים נאמנה את מעמדנו הרוחני? האם אנו מהירים לחזור בתשובה מחטא, ומהירים לציית להוראת האדון? (מתי ה' 23-26, ג' 2-3, 8, ד' 17, לוקס כ"ד 47, מע"ש ב' 38, כ' 21, ישעיה ס"ו 1-2).

אם כן, זה נפלא. אם לא, אז הבה נמהר לחזור בתשובה, כרגע!

ב. כהונתו הנצחית של המשיח (פ. 4)

"נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם, אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם, עַל-דִּבְרָתִי[11] מַלְכִּי-צֶדֶק".

 

הפסוק הקצר הזה מלא בתוכן נפלא, מעודד ומשמח.

המסר העיקרי הוא: יהוה מבטיח למשיח שיושב לימינו, בשבועה שלא תשתנה, כי הוא עתיד לשרת ככוהן וכמלך העולם, על פי הדוגמא של מלכי-צדק.

הבה נבאר את הפסוק ונראה כמה תוכן עצום כלול בתוכו.

מי הוא מלכי-צדק?

מלכי-צדק מוזכר לראשונה בספר בראשית פרק י"ד. הוא היה אדם ירא אלוהים ששרת את אלוהים ככוהן וגם כמלך בעיר שלם, הלא היא ירושלים.

אברהם כיבד את מלכי-צדק והראה זאת כאשר הביא לפניו את המעשר וקיבל ממנו ברכה.

אלוהים נשבע שהמשיח ישרת ככוהן ומלך לעולם, כפי שמלכי-צדק שרת ככוהן ומלך. דבר אחד ברור, שההבטחה אינה לדוד המלך אלא לאדון ישוע המשיח.

המשמעות אדירה.

הבטחה שכזו יכולה להתגשם רק מחוץ למסגרת של ברית משה. שהרי ברית משה קובעת מלכים משבט יהודה ומבית דוד, וכוהנים משבט לוי וממשפחת אהרון. כאשר עוזיהו המלך ניסה להיכנס לקודש ולעשות את עבודת הכוהן, הוא נענש בצרעת (דברי-הימים-ב' כ"ו 16-21).

הנביא זכריה ניבא אודות מלכות המשיח וציין בפרק ו' 12 שהמשיח עתיד לשאת את שני התפקידים – כוהן ומלך.

לפיכך, המשיח ימלא את התפקיד הנפלא רק במסגרת של ברית חדשה.

מאז מת המשיח ישוע על הצלב וקם לתחיה, הוא גם הקים את הברית החדשה (מתי כ"ו 26-29). במסגרת הברית החדשה, המשיח משרת ככוהן וכמלך, כפי שעשה זאת מלכי-צדק.

באיגרת אל העברים בפרק ה', מחבר האיגרת מוכיח את עליונות הברית החדשה על ברית משה, בכך שהוא מסביר איך אברהם שנשא את לוי בחלציו, השתחווה למלכי-צדק. כך לעודד את המאמינים העברים שחוו רדיפה ולחץ רב, לא לסטות מישוע אלא להתמיד בו, כי הברית החדשה עליונה לתורת המצוות של משה.

לפיכך, השבועה שהמשיח ישוע ישמש ככוהן ומלך לכלל בני האדם, משמע שהמשיח הינו המתווך בין אלוהים האב לבני אדם חוטאים.

ככוהן גדול, האדון ישוע הביא לפני אלוהים האב את הזבח המושלם – את דמו שלו! (אל העברים ח' 1-2). דם המשיח גדול ועליון לדם של כבשים ושוורים. קורבנו של המשיח הינו קורבן חד–פעמי ונצחי.

לכן, האדון ישוע ככוהן גדול, מייצג אותנו לפני אלוהים האב, ומכין לנו את הדרך להגיע לנוכחות אלוהים בקודש הקודשים – ירושלים של מעלה.

כמלך, הוא בעל הבית בעולם ועלינו להישמע לו ולעשות את רצונו. בישוע נברא כל אשר בבריאה (אל הקולוסים א' 16-17, מזמור ב').

לכן, ישוע המשיח הוא הדרך שלנו אל אלוהים האב. יש לנו כתובת אחת. שם אחד, כדי להיוושע! ישוע (יוחנן י"ד 6, מע"ש ד' 12).

הדרך של בני אדם להראות ולבטא את יראת אלוהים שלהם, היא על ידי הכניעה למשיח ישוע באמונה ואהבה (תהילים ב' 10-12, אל הרומים י' 9-10).

אז איך פסוק 4 עונה לזעקתו ותחינתו של דוד – המייצג כל אחד מיראי אלוהים הסובל מלחץ רשעים?

יש לנו כוהן גדול שהוא גם מלך העולם, המייצג אותנו לפני אלוהים האב, ופועל עבורנו בכל רגע ובכל תחום (ראה זכריה ג'). יש לנו כהן גדול ומלך עולם שיודע כל דבר שמתרחש בחיינו. הוא יודע מה אנו צריכים ונאמן לתת לנו את הטוב ביותר כדי לחיות חיים המפארים את שמו.

 

ג. ניצחון המשיח על כל רשע ורשעה באחרית הימים (פ. 5-7)

1. המשיח יביס את כל המלכים (פ. 5)
2. המשיח ישפוט עמים (פ. 6)
3. המשיח יביס את הרשעה – את השטן (פ. 6ב)
4. המשיח ינצח (פ. 7)

ה  אֲדֹנָי עַל-יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים.
ו  יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה.
ז  מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל-כֵּן יָרִים רֹאשׁ.

החלק השלישי של המזמור מתמקד באירועים הקשורים למועד חזרתו של המשיח ישוע ארצה. פירוט האירועים הללו כתוב בספר ההתגלות י"ט 11-21.

בפסוק 5 אנו למדים אודות הקרבה והקשר בין יהוה למשיח.

אלוהים האב מציין שהוא כעת נמצא לימין המשיח, משמע שהאב פועל בעבור הבן, המשיח, כדי להשלים את תכנית אלוהים.

כל כוחו של יהוה – אלוהים האב, עומדים לרשות הבן, המשיח, כדי להכניע את כל המלכים המתנגדים למלוכת המשיח עליהם. האב והבן פועלים כאחד למגר את הרשע והרשעים מעל פני האדמה (ראה תהילים ב').

כפי שצוין קודם, בחזרתו של המשיח ארצה, לא תהיה זו עת של הזדמנות אלא עת של משפט. המשיח יביס את כל מלכויות האדם בעולם (דניאל ב').

חזרתו של המשיח ארצה תהיה בשיא זעמו של אלוהים על עולם חוטא המתנגד למלוכת המשיח ישוע. לכן דוד המלך מכנה עת זו בתואר: יום-אפו (מתי כ"ד 26-31).

הבה נזכור שזעם אלוהים אינו מיועד לילדי אלוהים, אלא לדוחים את ישועת אלוהים בלבד (תסל"א ה' 9; ירמיה כ"ג 19; ל' 23).

בפסוק 6 דוד המלך מציין שהמשיח "יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה." ז"א, ישפוט עמים, יביא למותם של אויביו וימחץ ראש על ארץ רבה.  

 

מכיוון ש"תמונה שווה אלף מילים", אני אציג את שלושת פסוקים 5-7 מול פסוקים דומים באותו הקשר. כך נוכל להבין טוב יותר את משמעות המזמור.

ההשוואה היא מול: בראשית ג' 15; תהילים ס"ח 21-22; חבקוק ג' 13; במדבר כ"ד 17.

תהילים 110:5-7	בראשית 3:15	תהילים 68:22	חבקוק 3:13	במדבר 24:17
5. אֲדֹנָי עַל-יְמִינְךָ, מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים. 6. יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת, מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה. 7. מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל-כֵּן יָרִים רֹאשׁ.	15. וְאֵיבָ֣ה אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ הוּ֚א יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃	22. אַךְ־אֱלֹהִ֗ים יִמְחַץ֮ רֹ֤אשׁ אֹ֫יְבָ֥יו קָדְקֹ֥ד שֵׂעָ֑ר מִ֝תְהַלֵּ֗ךְ בַּאֲשָׁמָֽיו׃	13. יָצָ֙אתָ֙ לְיֵ֣שַׁע עַמֶּ֔ךָ לְיֵ֖שַׁע אֶת־מְשִׁיחֶ֑ךָ מָחַ֤צְתָּ רֹּאשׁ֙ מִבֵּ֣ית רָשָׁ֔ע עָר֛וֹת יְס֥וֹד עַד־צַוָּ֖אר סֶֽלָה׃	17. אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃

מזמור 110:5-7 מחבר את המשיח לנבואות קודמות המזהות אותו כזרע האישה, אשר עתיד להושיע את המאמינים בו מקללת החטא, ולמלוך על עולם חדש, המפאר את אלוהים.

משפט העמים של המשיח מצוין בפירוט רב בספר ההתגלות בפרקים ו'-י"ט וכן בבשורת מתי כ"ה 31-46, משל משפט הכבשים והעיזים. כל אדם ועם שפעל נגד יראי אלוהים במהלך תקופת הצרה, עתיד לשלם על כך בחייו. גוויות האשמים ימלאו את הארץ. זעם אלוהים יבוא על כל אלו שבחרו לדחות את חסד אלוהים שהוצע להם בדמו המכפר של ישוע. מכיוון שדחו את סליחת החטאים, הם נשארו על אשמתם ולכן זעם אלוהים בא עליהם.

דניאל הנביא בפרק ב' מתאר את קריסת מלכי העמים בשובו של המשיח לעולם. כל מלכויות הגויים יתפוררו ויתאדו לפני ריבונות המשיח ישוע. כשהמשיח ישוב, הוא ימלוך בבלעדיות על העולם.

מָחַץ רֹאשׁ עַל-אֶרֶץ רַבָּה: הביטוי "מחץ ראש" [ראש בצורת יחיד], מחבר את האירוע לבראשית ג' 15. שם ניתנה הנבואה המשיחית הראשונה שבחיקה התקווה להסרת קללת החטא וחידוש הבריאה (ראה גם חבקוק ג' 13; במדבר כ"ד 16-19; תהילים ס"ח 21-22).

"מחץ-ראש" מן הסתם מתייחס לתבוסתם המוחלטת של מתנגדי המשיח, אך גם מרמזת על מחיצת מקור הרשעה, שהינו השטן בכבודו ובעצמו.[12] לפיכך, ניתן לקבוע גם שישוע המשיח הוא זרע האישה המובטח בבראשית ג' 15.

בחזרתו ארצה לאחר צרת יעקב, להקים את מלכותו הארצית, המשיח יזרוק את השטן לשאול למשך 1000 שנים (התגלות כ' 1-6).

כשהשטן בשאול, החטא יהיה מרוסן, והבריאה על כל שעליה יחיו בסגנון דומה לזה של אדם וחווה בספר בראשית פרקים א'-ב' (ישעיה י"א).

אז לא יהיה בכי, כאב, זעקה ופשע.

אז יראי אלוהים יוכלו לחיות בחברת מושיעם וישרתוהו בקדושה וטוהר.

בעוד אויבי אלוהים נמקים בשאול ומחכים למשפטם הסופי באגם האש, כל יראי אלוהים המאמינים בישוע כאדון ומושיע, שקיוו וחיכו למועד מלכותו, יחיו לנצח עם גואלם, ללא כל סבל, רדיפה או השפעה של בני הרשעה.

דוד המלך מסיים את מזמור ק"י במשפט הניצחון המוחץ: (פסוק 7)

"מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה, עַל-כֵּן יָרִים רֹאשׁ."

בעוד הרשעים הובסו וכעת הם בשאול, המשיח מתואר כמנצח ורענן המרים ראש כדי להמשיך ולהוציא לפועל את תוכניתו.[13] כל הנושעים שותפים לניצחון ולשמחת הישועה יחד עם המשיח ישוע, לנצח נצחים.

לכן, הלחץ והרדיפה מאויבי אלוהים כרגע בחיינו, הינה תופעה רגעית. האדון ישוע, שהוא הכוהן הגדול שלנו וגם המלך שלנו, יודע את כל שעובר עלינו, נמצא לימיננו ופועל עבורנו.

שלוותנו ושלומנו בישוע, הכוהן והמלך שלנו.

מהי הדיעה הרבנית לגבי "מחץ-ראש"? האם גם הרבנים מזהים את המשיח מבראשית ג' 15 בפסוק הזה?

גורדון:[14] ה' רוצץ את ראש האויב. ה' עוזר למלך להביס את אויביו.

קאסוטו:[15] ה' עוזר למלך לגבור על אויביו.

אבן-עזרא:[16] ה' יעזור לדוד המלך לגבור על אויביו.

רש"י:[17] מחץ ראש, כמו שכתוב בחבקוק ג' 13, מתייחס לתבוסה של פרעה מלך מצרים. רש"י מעקר נבואה משיחית וטוען שהתגשמה בעבר – בהיסטוריה (רעיון הפשט), וזאת כדי להסיט את המוקד מישוע![18]

מסקנה:

הפרשנות הרבנית משוחדת נגד ישוע, ולכן שום פרשן רבני או פרשנות רבנית תכוון אותנו לעבר המשיח האמיתי, ישוע. לפיכך, הפרשנות הרבנית אינה מכוונת את תלמידיה לישועה.

סיכום:

א. דוד המלך מעניק לנו מופת – אלוהים הוא הכתובת שלנו להגנה ולעזרה. בכוחנו לא נפעל טוב יותר. בכוחנו לא נוכל להסיר את הרשעים והרשעה. אנו משרתי אלוהים, וככאלה, עלינו להתמקד בשירות, ואלוהים יאפשר לנו לשרת בדרך שתפאר את שמו.

אל מי אתה פונה בבקשת עזרה?

ב. אלוהותו של האדון ישוע מתבטאת בעובדה שהוא יושב לימין אלוהים האב, אך גם בעובדה שהוא ימחץ את ראש הרשעה, הלוא הוא השטן בכבודו ובעצמו. ישוע ורק הוא יכול להסיר את קללת המוות של החטא מחיינו ומהעולם.

הפרושים וראשי ההנהגה היהודית הבינו היטב שישוע טוען לאלוהות, ומסיבה זו בקשו להרגו באשמת כפירה.

ג. המלך ישוע הוא גם הכוהן הגדול שלנו. כהונתו הגדולה של ישועה מבטאת את הקרבה שלו אלינו – הוא מייצג אותנו לפני אלוהים האב. הוא הציג עבורנו זבח מושלם ונצחי – את דמו שלו על הצלב, לכפרת החטאים שלנו. האדון ישוע ככוהן גדול, הוא המתווך שלנו לקודש הקודשים. הוא מבין אותנו ועוזר לנו.

מי המלך והכוהן הגדול שלך?

אנא, אל תקשה לבבך, כי אין מושיע אחר מלבד האדון ישוע. היום זה יום ישועה!

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Chou, Abner. The Hermeneutics of the Biblical Writers: Learning to Interpret Scripture from the Prophets and Apostles. Grand Rapids, MI: Kregel, 2018.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995.

Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

L., Gordon Sh. Psalms Vol. 2. Tel-Aviv: Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Peer Vehadar, Mikraot Gedolot. Psalms. Jerusalem: Feldheim, 1998.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, n.d.

Sailhamer, John H. Introduction to Old Testament Theology. A Aanonical Approach. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

[1] Charles H. Spurgeon, The Treasury of David, Vol. 2 (Grand Rapids, MI: Kregel, 1968), 460.

[2] Chou, Abner, The Hermeneutics of the Biblical Writers: Learning to Interpret Scripture from the Prophets and Apostles. (Grand Rapids, MI: Kregel, 2018), 162.

[3] Walter C. Kaiser Jr., The Messiah in the Old Testament (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 94.

[4] “יָמִין,” HALOT, 2:415. On the right sits the honored one (Ephesians 1:20 ref. to Christ).

[5] Kasutu, M.D. Psalms: Expository on Psalms (Tel-Aviv: Yavne, 1988), 244.

[6] L., Gardon Sh. Psalms (Galil Publishing L.T.D, 1992), 127.

[7] Peer Vehadar, Mikraot Gedolot. Psalms (Jerusalem: Feldheim, 1998), 665-7.

[8] Ibid., 94.

[9] “מַטֶּה,” HALOT, 2:573. Scepter (ESVS). See also Jer. 48:17. According to Spurgeon, it's emblem of royal power and dominion.

[10] The LXX says: ἐξεγέννησά, meaning, begat you, similar to Psalm 2:7.

[11] “דִּבְרָה דְּבָרָה,” HALOT, 1:212. Manner

[12] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, n.d.), 357.

[13] Walter C. Kaiser Jr., The Messiah in the Old Testament (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 96.

[14] L., Gordon Sh. Psalms, Vol. 2. (Tel-Aviv: Galil Publishing, 1992), 130.

[15] Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988), 244.

[16] Peer Vehadar, Mikraot Gedolot. Psalms. (Jerusalem: Feldheim, 1998), 689.

[17] Ibid., 688.

[18] Sailhamer, John H. Introduction to Old Testament Theology. A Aanonical Approach. (Grand

Rapids, MI: Zondervan, 1995), 134-6.