מזמורי המעלות – מגלות למלכות (120-134)

מזמור קכ"א (121)

כותרת: הישועה מאלוהים בלבד

כפי שציינתי בשיעורים הקודמים, ספר תהילים הינו ספר עם תכלית ונושא מרכזי ולא אוסף אקראי של מזמורים. ספר תהילים כולל נבואות משיחיות רבות וממקד את עיני המהלל במשיח – ישוע (לוקס כ"ד 25-27, 44-48).

חלק מהמזמורים הם אשכולות של נושא אחד (42-49, 120-134). חלקם מהווים זוגות של שאלה ותשובה (109-110). גם כאן במזמורי המעלות, אנו עדים לאשכול של מזמורים שנועדו להעניק מבט נבואי (אסכטולוגי) על עם ישראל מתקופת גלות בבל ועד להתגשמות ייעוד העם ככוהנים בממלכת המשיח ישוע: מגלות למלכות.

בזמור ק"כ, המחבר זועק לאלוהים שיציל אותו מאויביו מחרחרי המלחמה, ויעזור לו לצאת מקרבם ולהימצא בקרב שוחרי שלום. המחבר בוטח שאלוהים שומע ועונה לתחינותיו, וכך מלמדנו לבטוח באלוהים.

במזמור קכ"א, המחבר מבין שהיציאה מהגלות או מהצרה לעבר הגשמת רצון אלוהים עבורו, זה דבר הדורש כוח אלוהי. כך היה בעת יציאת מצרים. בהשלכה על עם ישראל, המחבר מבין היטב שהבאת עם ישראל למקום של קדושה, טוהר והגשמת ייעודם, הינו דבר על טבעי המחייב את התערבות אלוהים בכל רגע נתון.

במזמור, המחבר מביע את בטחונו באלוהים שיסיים את אשר הבטיח ויעד ליראיו. אלוהים מלווה את יראיו בכל עת עד שיגיעו לנוכחותו.

מהו הרעיון המרכזי של מזמור קכ"א?

המחבר בוטח באלוהים שבכוחו הריבוני והעל טבעי, ישמור עליו, ועל עמו כדי שיגשים את המשימה הניצבת בחייו.[1]

מזמור תהילים פרק קכ"א:

א  שִׁיר לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
ב  עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז  יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.

 

חלוקת הפרק[2]

1. 1. יהוה עזרי (פ. 1-2)
2. 2. יהוה תומך בי (פ. 3-4)
3. 3. יהוה לימיני (פ. 5-6)
4. 4. יהוה מושיעי (פ. 7-8)

 

ביאור המזמור

1. יהוה עזרי (פ. 1-2)

א  שִׁיר לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?
ב  עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ.

לאור תוכן כלל מזמורי המעלות, ניתן לקבוע שההרים שהמחבר מתכוון אליהם הם ההרים הסובבים את ציון (קכ"ה 2). המחבר מצהיר באופן ברור שעזרו בא רק מאלוהים אשר בציון, הוא יהוה העושה שמים וארץ.

הפסוקים התמימים הללו כוללים תוכן רב שכדאי לנו לפרט.

א. המחבר מבין שהשלמת המשימה העומדת לפניו אפשרית רק בכוח אלוהים ולא בכוח אדם. מסיבה זו עיניו לאלוהים לעזרה (ראה מזמור מ"ו 2: "אלוהים לנו מחסה ועוז, עזרה בצרות, נמצא מאוד").

ב. המחבר מציין את יהוה כעושה שמים וארץ, וכך מעיד שהוא בוטח באלוהי התנ"ך. כמו כן המחבר מעיד שתוכנית אלוהים הושלמה ולא קיים כוח בתבל שיוכל להפר את תוכניתו הריבונית של אלוהים.

הקביעה הזו נובעת מן ההבנה שהביטוי "עושה שמים וארץ" משמע שאלוהים סיים הכל, ברא הכל, כל פרט בבריאה מא' ועד תו, מכף רגל ועד ראש.[3] זאת בניגוד לאלילי הגויים אשר כל אחד מהם כביכול אחראי על תחום אחד. כאן מתבטאת ריבונותו ועליונותו הבלעדית של יהוה על הכל ביקום.[4]

ג. המחבר מצהיר שעזרו מאת יהוה. כוונת המחבר לעזרה בכל תחומי החיים: רוחנית, רגשית ופיזית.

המחבר מלמדנו שכל עזרה לה אנו זקוקים כדי לחיות בדרך המפארת את אלוהים – ניתנת לנו מאלוהים (ראה גם אל הפיליפים ב' 12-13). זאת משמעות שמו של המשיח – אל-שדי.

 

נקודה חשובה לציון:

מחבר המזמור משתמש באותו אוצר מילים וכוונה כפי שעשה ישעיה הנביא בפרק נ"ב 7: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה, אומר לציון מלך אלוהיך…"

המבט לעבר ההרים מציין את תקוות העם אשר מצפה לתוצאת הקרב נגד אויביו, לראות את הרץ החוזר משדה הקרב ובאמתחתו המילה: ניצחנו!

והנה, מחבר מזמור קכ"א משתמש באותו ביטוי, וכל הקוראים מבינים שעיני כולם לעבר מלך המשיח העתיד לומר: נצחנו! המשימה הושלמה. ישועתכם הסתיימה, השטן הובס ובולע המוות לנצח.

מכאן, השימוש של המחבר במילים: אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי?, אינו מבטא רק את הניצחון המידי על אויב בשר ודם או שכן נודניק, אלא מבטא את שאיפתו ותקוותו לניצחון אלוהים על השטן, את התקווה להבסת הרישעה, ושחרור בני האדם מקללת החטא. (ראה גם מזמור כ"ד 7: "שאו שערים ראשיכם…").

אסביר בקיצור את כוונתו של ישעיה בפרק נ"ב: היינו זקוקים לאלוהים כדי לנצח מלך בשר ודם כמו פרעה. קל וחומר שנזדקק למלוא כוחו של אלוהים כדי להתמודד נגד השטן. וכאשר אלוהים התמודד עם פרעה, הוא ירד בזוהר השכינה – ענן ביום ועמוד אז בלילה. על אחת כמה וכמה, אנו נראה גבורה וכבוד רב יותר כאשר אלוהים יבוא כדי להתמודד נגד השטן. והנה אלוהים מבהיר לישעיה שכבוד אלוהים יבוא לעולם כעבד, בגוף אדם, וימות כקורבן החטאים שלנו. יקום מן המתים ויעלה למרום.

"מי האמין לשמועתנו"? זועק ישעיה…

הערה: למזמור צורה פיוטית הבנויה כך שהמזמור הושר בדרך של שאלה ותשובה.

 

2. יהוה תומך בי (פ. 3-4)

ג  אַל-יִתֵּן לַמּוֹט[5] רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ.
ד  הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.

בשני פסוקים אלו המחבר מבקש ללמדנו שאלוהים כל העת שם עינו על ילדיו יראי שמו, עליך ועלי, ולא יניח לנו להיכשל או להתמוטט מבלי קום.

אלוהים נמצא עם יראיו לאורך כל חייהם למען ישלימו את היעוד שקבע לחייהם.

הדבר נכון לכל אדם באופן פרטני, ובמיוחד לגבי עם ישראל באופן לאומי.

אלוהים ביטא את נוכחותו התמידית כאשר העמיד על המשכן את הענן ביום ואת עמוד האש בלילה.

כך היה הדבר לאמצעי מוחשי ללמד את עם ישראל שאלוהים עימם תמיד.

 

ומה לגבינו היום?

רוח אלוהים שוכן בתוך גופם של הנושעים – שלך ושלי. נוכחות רוח הקודש היא לתמיד ולא אירוע זמני (אל האפסים א' 13-14, קור"א ג' 16-17, ו' 19-20).

והמקבילה לברכת אהרון כתובה באיגרת אל העברים י"ג 20-21:

"ואלוהי השלום אשר בדם ברית עולם העלה מן המתים את רועה הצאן הגדול, את אדוננו ישוע, הוא יכשיר אתכם לכל דבר טוב כדי שתעשו את רצונו, בפעלו בכם את הריצוי לפניו ביד ישוע המשיח, אשר לו הכבוד לעולמי עולמים, אמן."

 

אם כן, מהו היעוד של עם ישראל ולאיזה תפקיד אלוהים מכשיר את העם הזה?

א. מהם יבוא המשיח (בראשית י"ב, מ"ט). לכן העם נשמר.

ב. עם ישראל ישב בנחלה שאלוהים הבטיח לו (ארץ ישראל השלמה מנהר מצרים ועד הפרת – בראשית ט"ו, יהושע א')

ג. עם ישראל ייוושע (אל הרומים יא 26, ירמיה ל"א 30-33)

ד. עם ישראל ישרת את אלוהים ככוהנים (שמות י"ט)

דברי ירמיה הנביא בפרק ל"א 34-37 מעידים ששום כוח בעולם לא יכול להפר את הבטחת אלוהים לעמו ישראל.

בנוסף, שאול השליח באיגרת אל הרומים ט'-י"א, מחזק ומסביר שאלוהים לא נטש את עמו אלא ישלים את שהבטיח.

 

באופן אישי: מה יעד אלוהים לי ולך הנחשבים יראי אלוהים נושעים?

א. ישועה נצחית.

ב. מתנות שירות

ג. השלמת היעוד שלנו – להידמות למשיח ישוע

כך כתוב באיגרת של שאול אל הרומים ח' 29-30, וכן באיגרת לפיליפים בפרק א' 6: "בזאת בטוח אני, שהמתחיל בכם את הפעולה הטובה השלם ישלים אותה עד יום המשיח ישוע."

 

לפיכך, המחבר בטוח שגם לאור כל הקשיים שהוא חווה ועם ישראל חווה, הבטחות אלוהים לגבי עמו ויראיו – יתגשמו במדויק.

 

שימו לב שהמילה 'ישמור' חוזרת על עצמה 6 פעמים.

כאשר מילה חוזרת על עצמה מספר כה רב של פעמים במזמור כה קצר, משמע שאותה מילה היא מרכז העניינים של אותו מזמור.

המחבר מכריז ובטוח: יהוה ישמור על עמו ויראיו בכל רגע בחייהם, למען יגשימו את שיעד עבורם. וכאשר יהוה הוא השומר, אז אין חשש שמשהו ישתבש.

 

לא לחינם המחבר מציין שיהוה אינו נרדם בשמירה…

עובדי האלילים האמינו שאליליהם גדולים מהם, אך גם האמינו שאליליהם זקוקים לשינה, ועלולים "להירדם בשמירה".

ראה דברי אליהו הנביא לנביאי הבעל על הר הכרמל בספר מלכים-א' י"ח 27.

מטרת המילים להדגיש את ריבונותו ועליונותו של אלוהים. יהוה אינו מתעייף ולכן אינו נדרש לשינה ומנוחה.

אנו יכולים להתפלל גם בשלוש בבוקר עם ביטחון מוחלט שאלוהים ער ושומע לתפילתנו. 😊

3. 3. יהוה לימיני (פ. 5-6)

ה  יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו  יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.

המחבר משתמש בביטויים ציוריים ומטאפוריים כדי לתאר את הקרבה הנצחית  של אלוהים ליראיו ואת הביטחון שיש לנו בהגנתו. מזמור צ"א מפרט את ההבטחות הללו.

1. 1. המחבר מציין מרכיבים נצחיים, אור, צל, שמש וירח וזאת כדי להדגיש את נצחיות ההבטחה של אלוהים לעמו ויראיו (ראה ירמיה ל"א 34-37).

המילה צל טומנת בחובה מספר משמעויות.

הצל לעולם לא עוזב אותנו. כל עוד יש אור, יש גם צל, ושום דבר לא יכול להסירו ולהפרידו מאיתנו. כך קירבתו העוזרת של אלוהים היא תמידית ולא ברת חלוף.[6]

2. 'על יד ימינך': הביטוי הזה חוזר על עצמו במזמור ק"ט-ק"י, ומשמעו, שאלוהים נמצא לצידך ועוזר לך לעמוד ולהתמודד נגד כל אויב או קושי.
3. צל, זה הברכה שאלוהים מעניק כדי לרענן ולחדש ביום שמש חם ומתיש. בעת הקדומה, האמינו האנשים שגם הירח משפיע על בני האדם – ומכאן הביטוי: מוכי ירח.[7]

ולכן במשמעות זו, הכוונה שאלוהים מעניק ריענון והגנה מאתני הטבע, למען נעמוד ונמשיך למלא את יעודנו.

איזו ברכה:

אלוהים אינו מטיל עלינו תפקיד ומניח לנו להתמודד לבד עם האתגרים. אלוהים עימנו בכל עת, ובתוכנו, כדי לעזור לנו להתמודד ולהשלים בהצלחה כל תפקיד וייעוד (אל הפיליפים ב' 12-13).

 

ד. יהוה מושיעי (פ. 7-8)

ז  יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח  יְהוָה יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם.

בעת הקדומה כל מסע מארץ לארץ היה כרוך בסכנה רבה. שבטים רבים היו מתפרנסים משוד ותקיפת שיירות. מסיבה זו צודק המחבר כאשר הוא פונה לאלוהים ובוטח בו כריבון שיכול לשמור את גופו ונפשו מרגע יציאתו מביתו ועד הגעתו למחוז חפצו ובחזרה. מילים אלו של המחבר מהווים חזרה על ההבטחה של אלוהים ליראיו, אם ישמרו את תנאי בריתו (דברים כ"ח 6).

המחבר מציין ששמירת אלוהים אינה מוגבלת למסע אחד בלבד או לפרק זמן מוגבל, אלא למסע החיים בכלל: מעתה ועד עולם (אל הרומים ח' 30-38).

כמו שהגולים יצאו למסע מהגלות לעבר ציון, כך אנו ילדי אלוהים נמצאים במסע רוחני דומה, מרגע שנושענו ולאורך כל תהליך ההתקדשות שלנו והבגרות הרוחנית בעולם הזה.

מכאן, ההצלה של אלוהים אינה מוגבלת לזו הפיזית אלא גם לרוחנית. אלוהים גם שומר אותך ואותי, במלחמות והמאבקים הרוחניים לאורך כל חיינו כדי שנידמה למשיח ישוע ונגיע לנחלתנו הנצחית בשלום (אל הפיליפים ב' 12-13, אל האפסיים ו' 10-18). אלוהים גם מעניק לנו את כל כלי הנשק הרוחניים כדי לנצח כל פיתוי וכל אתגר.

אין שום מאבק בחיינו שאלוהים אינו עימנו.

אין שום מאבק שבו לא נוכל לנצח.

הכישלונות נובעים מחוסר הציות שלנו, ולא מחוסר היכולת של אלוהים להתמודד מול האויב (יוח"א ד' 4).

 

לסיכום:

1. הישועה שלנו והיכולת שלנו להגשים את יעודנו להידמות לישוע היא אך ורק בכוח אלוהים. לכן עלינו להביט לעבר אלוהים ולבטוח רק בו.
2. אלוהים ריבון בכל תחום בחיינו ואינו נרדם בשמירה. אלוהים נמצא עימנו ומלווה אותנו בכל רגע ופרט בחיינו, כדי שנוכל להתמודד בהצלחה עם כל אתגר, עד שנגיע להידמות לבנו ישוע. כמו שעמוד האש והענן ליוו את בני ישראל במדבר, כך רוח אלוהים שוכן בתוכנו ונמצא עימנו כל העת. אנו לא לבד! אבא עימנו.
3. אלוהים העניק לך ולי את כל כלי הנשק הרוחניים כדי שנגדל ונתבגר רוחנית. מי שפוזל הצידה וסוטה מישוע ודברו – נופל.

המזמור עודד את עם ישראל לאורך כל המסלול מהגלות למלכות. אותו עידוד חייב ללוות אותך ואותי היום, במרוץ להתקדשות.

האם ביטחונך ועיניך בישוע?

ומה לגבי אלו שאינם נושעים?

אתה, את מתמודדים עם כל אתגר בכוח שלך בלבד! נו באמת…

היום זה יום ישועה.

 

תקציר של כל אחד ממזמורי המעלות:

120: המשורר מבקש עזרה מה' נגד שכניו הרשעים המציקים לו במעשי מרמה ובעלילות שקר, והנלחמים בו, אף על פי שהוא שוחר שלום.

אם זהו שיר של העולים לרגל לירושלים , הרי שהמזמור הושר לפני היציאה לדרך, והמשורר הגר בארץ נוכרייה, מתפלל שינצל מהמציקים לו בדרכו לירושלים ובחזרתו לביתו.[8]

121: המשורר בוטח באדוני בכל ליבו. המשורר מבין היטב שגאולתו והצלתו באדוני בלבד. המבט אל ההרים מזכיר את דברי ישעיה בפרק נ"ב, ומבהיר לכל שישועת האדם באלוהים ולא באדם, יהיה אשר יהיה.

122: המשורר, המביע את שמחת לבו בעלותו לירושלים, מתאר את מרכזיותה וחשיבותה, כי שם שוכן אלוהים ומשם הוא מולך על הבריאה. מסיבה זו המשורר מבקש מכל יראי אלוהים – התפללו לשלום ירושלים, שמשמעו, התפללו לשלטון אלוהים על העולם מציון.

123: המחבר פונה לאלוהים ומבקש את רחמי אלוהים עליו. מספיק לו למחבר בוז אויביו, ולכן מבקש שאלוהים יחון אותו ויסיר מעליו את אויביו.

124: תהילה לאלוהים על הצלה מאויב.

125: אלוהים חונה סביב ליראיו ומגן עליהם. אך רשע לא יזכה לקחת את נחלת אלוהים ליראיו.

126: השמחה בחזרה מן הגלות לארץ ההבטחה. העדות הנפלאה של ריבונות אלוהים בעובדה שהגשים הבטחתו והחזיר עמו לנחלתו, כנגד כל הסיכויים

127: אם אלוהים לא יבנה בית, לשווא עמלו בוניו בו. השגשוג והברכה מקורם באלוהים. משמע, חזרת הגולים ארצה אינה מבטיחה את ישיבתם הנצחית בה, אלא אחיזתם בברית עם אלוהים.

128: מבורכים הם אלו הבוטחים באלוהים. הבוטחים באלוהים יזכו לשבת בירושלים הנצחית ולחוות את ברכות אלוהים לנצח נצחים.

129: תפילה לניצחון על אויבי ציון.

130: זעקה לגאולת עם ישראל.

131: המשך הזעקה והתקווה לישועת עם ישראל.

132: תפילת ברכה למקדש. התפילה להגשמת ברית דוד – הברית החדשה

133: ההתחברות והאחווה בבית יהוה. עם ישראל מקיים את ייעודו – כוהנים בשירות אלוהים. דבר שיתגשם רק במלכות המשיח.

134.  קריאה לשבח את יהוה. עם ישראל הגיע לייעודו כפי שהבטיח אלוהים במעמד הר סיני (שמות י"ט)

על פניו נראה ששירי המעלות מציינים את מהלך האירועים שעם ישראל יחווה מאז היותו בגלות, החזרה מן הגלות, הסטייה החוזרת מהברית עם אלוהים, הגאולה וההתחברות עם אלוהים בממלכתו הארצית.

במילים פשוטות: מבט היסטורי ונבואי על עם ישראל: מהגלות למלכות.

הערה: יש דמיון תוכן בין שירת האזינו למזמורי המעלות

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. Nashville, Tennessee: B&H, 2006.

1991. F. Keil. Delitzsch F. Commentary on the Old Testamsnt. Vol. V. Psalms. Grand Rapids, MI: Eerdmans, 1991.

ESV Study Bible. Wheaton, Illinois: Crossway Bibles, 2008.

Fruchtenabaum, Arnold G. The book of Genesis: Exposition from a Messianic Jewish Perspective. San Antonio, TX: Ariel, 2009.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

Khen, Mordechai. Psalms annotated. Jerusalem, Israel: Yenets Ltd., 2010.

Kohen, Menachem. Mikraot Gedolot – Psalms (מקראות גדולות – תהילים). Ramat Gan: Keter, Jerusalem, 2003.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, 2016.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 1. Grand Rapids, MI: Kregel, 2011.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Wiersbe, Warren W. The Wiersbe Bible Commentary. O.T. Colorado Springs, CO: Cook, 2007.

 

[1] Andres, Max, and Steven J Lawson. Holman Old Testament Commentary Psalms 76-150. )Nashville, Tennessee: B&H, 2006(, 265.

[2] Ibid., 268.

[3] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 615.

[4] L., Gardon Sh. Psalms. (Galil Publishing L.T.D, 1992), 192.

[5] למוט: להתמוטטות, למעידה וכישלון. אל ייתן למוט = לא יסיר עינו ממך, לא יסיר השגחתו מעליך.

[6] Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. (Grand Rapids: Kregel, 2016), 618.

[7] L., Gardon Sh. Psalms. (Galil Publishing L.T.D, 1992), 193.

[8] Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. (Tel-Aviv: Yavne, 1988(, 267.