איגרת יהודה - ישוע המשיח

הדפסת השיעור

ספר יהודה

כותרת הספר: נשמרים בישוע (מתורות שקר ומורי שקר)

שיעור ראשון – פסוקים 1-4.

קריאת פתיח: אל הרומים ו' 15-23.

משלימי הדרשה:

א. הקדמה – מבוא: מי הוא המחבר של האיגרת? (פ. 1-2)

ב. אזהרות מכופרים: מה היתה הסיבה המקורית לכתיבת האיגרת ומדוע יהודה שינה את נושא האיגרת? (פ. 3-4)

ג. דוגמאות לכופרים (פ. 5-7).

ד. מעשי הכופרים בהווה (פ. 8-16)

ה. קווים מנחים להימנעות מכפירה (פ. 17-23)

ו. ניצחון על הכפירה (פ. 24-25)

א. הקדמה: מי הוא המחבר של האיגרת? (פ. 1-2)

למרות שיהודה כתב מסר בן פרק אחד, כובד מלותיו יכולות למלא ספר שלם.

מי הוא יהודה?

הבה נקרא את פסוקים 1-2:

"מאת יהודה, עבד ישוע המשיח ואחיו של יעקוב, אל הקרואים, האהובים על אלוהים האב ושמורים לישוע המשיח.
רחמים ושלום ואהבה ישפעו עליכם למכביר"

יהודה, מחבר המכתב הינו אחיו של יעקב ושניהם אחים למחצה של ישוע המשיח. הם נולדו למרים אימו של ישוע ויוסף בעלה לאחר לידתו של ישוע שנעשתה בהפריית רוח הקודש. "…הרי זה בנו של הנגר. הלא שם אימו מרים ואחיו יעקוב ויוסף ושמעון ויהודה. ואחיותיו הרי כולן פה אתנו…" (מתי י"ג 55; מרקוס ו' 3).

יהודה מציין שהוא אחיו של יעקב שהיה אחד מזקני הקהילה בירושלים (מעשי השליחים ט"ו 13-21; אל הגלטים א' 19).

גם יעקב פותח את איגרתו בפתיח דומה: "יעקוב, עבד אלוהים ואדוננו ישוע המשיח…" (איגרת יעקב א' 1).

לכן, אין מדובר ביהודה השליח, בנו של יעקב (לוקס ו' 16; מע"ש א' 13).

יהודה מציין שהוא עבד של ישוע המשיח. יהודה עבר דרך ארוכה עד שהגיע להחלטה הזו.

למרות שבילה את שנות נערותו עם ישוע, יהודה האמין שישוע הוא אכן המשיח רק לאחר תקומתו של ישוע מן המתים (מע"ש א' 14). לפני כן, לאור המתואר בבשורת יוחנן פרק ז', ניסה יהודה ועימו שאר האחים לשכנע את ישוע לעלות לירושלים כדי שייתפס וייהרג!

עלינו לזכור: ישוע המשיח הוא אלוהים אשר לבש דמות אדם וחיי בינינו ללא חטא (יוחנן א'). ישוע המשיח גדל עם אחיו למחצה ובוודאי שהיה שונה מהם בכל תחום בגלל היותו מושלם בקדושה וטוהר. במידה ומרים, יוסף או ישוע סיפרו לשאר בני המשפחה שהולדתו נעשתה על ידי רוח הקודש, הרי שהאמת הזו לא הופנמה. שאר בני המשפחה אימצו את דעת הפרושים שראו בישוע בן שנולד מחוץ לנישואין (בשורת יוחנן ח' 41 – 48: "…הלא שומרוני אתה….").

כשמחשבה שכזו בליבם, אין פלא שניסו להיפטר מהאח "המושלם" שכל יום מזכיר להם את חטאם…(יוחנן ג' 19, ז' 7).

בחסד אלוהים יהודה הבין שישוע הוא המשיח, אלוהים, ולכן התואר המכובד ביותר שהוא יכול לבקש לעצמו ולהתהדר בו זה: עבד אלוהים.

יישום ומסקנה: באילו תארים אנו מעדיפים להתהדר?

כעבדו של ישוע, יהודה מבין שתכלית חייו היא לעשות את רצון אדונו. (אל הרומים י"ב 1).

יהודה כותב למאמינים ומכנה אותם: "…קרואים, האהובים על אלוהים האב ושמורים לישוע המשיח."

המשפט הזה מלא באמת שנועדה לעודד ולרומם את רוחם של אחיו המאמינים שחיו בתקופה של רדיפות קשות מצד השלטונות ועל ידי מורי שקר, הזאבים הרוחניים.

למה המאמינים קרואים?

אל הרומים א' 7: "ובכן, אל כל אהובי אלוהים ברומא הנקראים להיות קדושים; חסד ושלום לכם מאת האלוהים אבינו והאדון ישוע המשיח."

המאמינים נקראים להיות קדושים, נפרדים מטומאת העולם וחיים על פי אמות הצדק והקדושה של אלוהים.

אלוהים קרא לנו לתכלית, והיא: "אבל אתם עם נבחר, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, עם סגולה, למען תספרו תהילותיו של הקורא אתכם מחושך אל אורו הנפלא…" (ראשונה לפטרוס ב' 9. ראה גם אל האפסים א' 4, ב' 10; אל הפיליפים א' 6, ב' 12; שניה לתסלוניקים ב' 13; ראשונה לתסלוניקים ה' 24; ראשונה לקורינתיים א' 23-24.)

באיגרת אל הרומים ח 29-30 שאול השליח אומר:

"שכן את אלה שהכיר מקדם, אותם גם יעד להידמות לצלם בנו, כדי שיהיה הבכור בין אחים רבים. ואת אלה שיעד, להם גם קרא, ואת הקרואים גם הצדיק, ואת המוצדקים אף פאר בכבודו."

אלוהים הוא היוזם של הקריאה שלנו. אלוהים הוא יוזם הבחירה בכל אחד מאיתנו להיות חלק ממשפחתו הנושעת בדם ישוע המשיח.
אלוהים הוא הפועל בחיינו כדי להשלים את תכלית קריאתנו – בוגרים מבחינה רוחנית המפארים את אלוהים בחיינו.

המאמין מבטא את כניעתו לקריאת אלוהים במעשים ופעולות הבאות:

התחברות עם ישוע: "נאמן הוא האלוהים אשר קרא אתכם לחברת בנו ישוע המשיח" (ראשונה לקורינתים א' 9). ז"א, בישוע קיימת ישועת אלוהים.

איך מתחברים עם ישוע? באמונה בו, בתפילה, בציות לדברו הכתוב וחברות עם שאר ילדיו הנאמנים.

שלום: "…הרי לשלום קרא אותנו האלוהים…" הפסוק לקוח מקטע המנחה את המאמין להתנהג בשלום ולנסות לפייס כאשר בן הזוג הלא מאמין מנסה להיפרד ולשבור את קשר הנישואים. מהומה וכוחניות אינם דרכם של הקרואים. כך לא מייצגים את ישוע.
חירות: "…אחי לחירות נקראתם, רק שלא תהא החירות אמצעי בידי הבשר, אלא שרתו איש את רעהו באהבה. הרי כל התורה כלולה במאמר אחד – "ואהבת לרעך כמוך." אך אם אתם נושכים וטורפים זה את זה , כי אז תשמדו איש ביד רעהו…" אל הגלטים ה' 13-15.
בקטע הזה שאול מלמד כי המאמינים אינם כפופים יותר לתורת המצוות שישוע הגשים במותו המכפר. המאמין חופשי מקיום מצוות שפג זמנן אך נתון כולו לעשיית רצון המשיח. עשייה שכזו מתבטאת באהבה והתחשבות בזולת.
התנהגות המחקה את חייו של ישוע: "לפיכך אני, האסיר למען האדון, מפציר בכם להתנהג כיאה ליעוד שנקראתם אליו. התנהגו בכל ענווה ונמיכות רוח, ובאורך אפיים. סבלו איש את רעהו באהבה. שיקדו לשמור את אחדות הרוח בקשר של שלום…" (אל האפסים ד' 1-3).
תקווה: "…הנה: גוף אחד ורוח אחת, כשם שגם אתם נקראתם אל תקוות ייעודכם האחת" אל האפסים ד' 4. התקווה שלנו להיות בנוכחות אלוהים קדושים וללא דופי באהבה. (פרק א' 4).
קדושה: "…אלא היו גם אתם קדושים בכל דרכיכם כמו שקדוש הוא אשר קרא אתכם, שהרי כתוב, "קדושים תהיו כי קדוש אני." (ראשונה לפטרוס א' 15-16, ב' 9-10).
ברכה: "אל תשלמו רעה תחת רעה ולא חירוף תחת חירוף. אדרבא – תברכו, שהרי לכך נקראתם, למען תירשו את הברכה…". (ראשונה לפטרוס ג' 9).
קריאה אל כבוד אלוהים: "…ואלוהי כל חסד אשר קרא אתכם אל כבודו לעולמים במשיח ישוע, אחרי סבלכם המעט הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם. לו הכבוד והגבורה לעולמי עולמים. אמן". (ראשונה לפטרוס ה' 10-11).

כשאלוהים בחר אותנו להיות ילדיו וקרא לכל אחד מאיתנו, הוא כבר הכין תוכנית מלאה עבור כל אחד מאיתנו. האם זה לא מעודד שאלוהים הכין והתכוון לכל הטוב הזה עוד כשהיינו אויביו? (יוחנן ג' 16-19; אל הרומים ה' 7-8).

פעולתו של אלוהים עבורנו מעידה על אהבתו כלפינו. אלוהים שומר את אלו שהוא אוהב ובחר בהם. אהבתו מתבטאת בנתינה מוחלטת. הוא נותן את עצמו ואת כל מה שברשותו לילדיו.

יהודה מעודד את המאמינים שאליהם נשלחת האיגרת ומבטיח להם שהם אהובים ושמורים בישוע. ז"א שאין אדם כלשהו גם לא הקיסר שיכול להפר את תוכניתו של אלוהים או להסיר אותנו מידיו של ישוע. צריך להיות חזק יותר מאלוהים כדי לשבור את השמירה שלו!

שאול אמר מילים דומות כשתיאר את עומק אהבת ישוע באיגרת אל הרומיים פרק ח' 31-39, בשניה לטימותיאוס ד' 18, באיגרת אל העברים ז' 25, ט' 24. ישוע עצמו אמר בבשורת יוחנן ו' 37-44, י' 28-30, י"ז 11,15. ושמעון פטרוס באיגרת הראשונה לפטרוס א' 3-5.

כאשר אנו מתנהגים כיאה ליעוד שנקראנו אליו, אז חיינו יהיו מלאים ברחמי אלוהים, השלום שלו והאהבה שלו. (אל הרומים ה' 1,5). מלוא כוחו של אלוהים ייראה בחיינו!

ב. אזהרות מכופרים: מה היתה הסיבה המקורית לכתיבת האיגרת ומדוע יהודה שינה את נושא האיגרת? (פ. 3-4)

הבה נקרא את פסוקים 3-4:

"אהובי, כאשר שקדתי בכל מאודי לכתוב לכם על דבר ישועתנו המשותפת, נעור בי הצורך לכתוב אליכם ולהאיצכם להילחם למען האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים.
כי התגנבו אנשים אשר המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם, אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח…"

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על המלאכה הזו, התרחשו מאורעות שאילצו אותו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

אנשי רשע ומעוותי אמת הסתננו לתוך הקהילות. בערמומיות ורשעות פעלו בתוך הקהילה כדי לעוות את דבר אלוהים ולמצוא צידוקים לתאוות הזדוניות שלהם.

לאור הסכנה לטוהר דבר אלוהים והרס רוחני של המאמינים בישוע והקהילות, יהודה מאיץ בשומעיו להילחם למען טוהר האמונה שנמסרה להם אחת ולתמיד.

איך נלחמים למען טוהר האמונה?

האמונה מתייחסת למלוא דבר אלוהים שניתן לנו, ז"א – תנ"ך ודבר הבשורה שהשליחים מסרו. מאוחר יותר דברם אוגד בספר הברית החדשה. תנ"ך וברית חדשה הם כתבי הקודש השלמים.

דבר אלוהים מושלם, אינו צריך תיקונים ואינו עומד להשתנות. (דברים ד' 2, י"ב 32; משלי ל' 6; חזון יוחנן כ"ב 18-19; שניה לטימותיאוס ג' 16-17; שניה לפטרוס א' 19-21; אל הגלטים א' 6-9).

אלוהים מצפה מאיתנו להבין נכונה וליישם במדויק את שכתוב בדברו. רק כך אנו חיים בדרך של חירות ולא שעבוד למחשבת אדם (ראה גלטים ה' 1).

אנו מצווים להתרחק מאלו המנסים לעוות את דבר אלוהים (אל הגלטים א' 6-9).

יהודה משתמש במונח לחימה כדי להדגיש את הסכנה הנובעת מאותם אנשי רשע ואת החומרה והרצינות הנדרשת כדי להתמודד נגדם.

כשדבר אלוהים מעוות, אנשי הקהילה יחיו חיים מעוותים. חיים שכאלו לעולם לא יוכלו להביא ברכה כלשהי וכך אותה קהילה תהיה נידונה לכליה.

רק על ידי לימוד נכון ומדויק של דבר אלוהים נוכל לגדול לבגרות רוחנית ולייצג את המשיח נכונה. (אל האפסיים ד' 14).

איך נלחמים נגד אנשי הרשע?

נצמדים לכתוב בדבר אלוהים ומסלקים מתוכנו את אלו המשתמשים בדבר אלוהים כרשיון להמשיך בחטאיהם.

כשמורה שקר או איש רשע מתגלה בקהילה, מוטל על כולנו להתאחד ולעמוד נגדו. אותם אנשים אינם יכולים לקחת את ישועתנו אך בהחלט לזהם את הקהילות בטעויות רוחניות וכך להרוס את העדות של אלוהים בחיי ילדיו.

(מתי ז' 15; מע"ש כ' 29; אל הגלטים ב' 4-5; ראשונה לטימותיאוס ד' 1-3; שניה לפטרוס ב' 1,20; ראשונה ליוחנן ב' 18-23; ראשונה לטימותיאוס ו' 12; שניה לטימותיאוס ד' 7).

– לא כל אדם בעל דיעה השונה מדעתנו הינו מורה שקר או איש רשע.

מי שמוכח על טעות וממשיך בעקשנות לפזר את טעותו החמורה ייחשב למורה שקר. תלמיד של ישוע המוכח על טעות ישנה מיד את דרכו ויתפייס עם אלוהים ואדם. מתי י"ח 15-18.

מה עשו אותם אנשי רשע שיהודה מזהיר מפניהם?

איזה עונש עתיד אלוהים להביא עליהם?

על כך בשיעור הבא

לסיכום:

אלוהים קרא לנו לתכלית. נקראנו לייצג אלוהים קדוש וטהור ולהפיץ בשורת חיי נצח. כל זיהום יהרוס את יפר את תכלית חיינו.
אנו לא נלחמים על קדושת וטוהר אלוהים לבד ובכוחנו, אלא מובטח לנו מלוא כוחו של אלוהים בתהליך לאורך כל חיינו.
האם אתה מודע לתכלית חייך? האם אתה שגריר נאמן לבשורת הישועה?

עבדי אלוהים נדרשים "להילחם" כדי לשמור את טוהר דבר אלוהים. הדבר מתבטא בשמירת כתבי הקודש כמו שנמסרו במקור וכן הבנתם ויישומם על פי רצון אלוהים. שמירה על טוהר דבר אלוהים מתבטא בין היתר בהרחקת אנשי רשע מתוכנו.
האם חשוב לך לשמור על טוהר דבר אלוהים?
מה אתה עושה בביתך ובקהילה כדי לוודא שטוהר דבר אלוהים יישמר?

ספר יהודה

שיעור שני – פסוקים 3-7

קריאת פתיח:

יהודה התכוון לכתוב מכתב עידוד בנוגע לישועה שאלוהים העניק לכל המאמינים בו. אך בעת שעמל על המלאכה הזו, התרחשו מאורעות שהאיצו בו לשנות את תוכן האיגרת ולהתמקד בנושא דחוף יותר.

הבה נקרא את פסוקים 3-4:

"אהובי, כאשר שקדתי בכל מאודי לכתוב לכם על דבר ישועתנו המשותפת, נעור בי הצורך לכתוב אליכם ולהאיצכם להילחם למען האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים.
כי התגנבו אנשים אשר המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם, אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח…"

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות! בערמומיות ורשעות פעלו בתוך הקהילה כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע אלא הם חדורי מטרה ותכלית לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב ליבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם.." ראה גם שניה לפטרוס ב' 3. אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע ולכן גם נקראים – כלי זעם! (רומיים ט' 19-24).

מכיוון שבשיעור שעבר למדנו איך להתמודד נגד מורי השקר ואנשי רשע (היצמדותנו לדבר אלוהים וריחוקנו מהם), אנו נמשיך ונלמד:

מה עשו אותם אנשי רשע ומורי שקר שיהודה מזהיר מפניהם?

את מעשיהם הנפשעים יהודה מתאר לאורך כל האיגרת שכתב אך מסכם אותם במילים אלו:

"..אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח." (פסוק 4).

למה הכוונה במילים הפכו את חסד אלוהים לזימה?

א. מהו חסד אלוהים לבני אדם?

חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו בני האדם על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה, בריאות, בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.

אלוהים עשה ועושה זאת כחלק מביטוי אהבתו כלפינו. אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה,

את כל יכולתו לרשותנו, על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. כל האמצעים הללו מכונים – חסד אלוהים.

חסד אלוהים זה הכלים שנתן לנו אלוהים מתוך אהבתו כלפינו. בכלים אלו עלינו לשרת אותו ולייצג אותו בלבד בטוהר, קדושה והקרבה.

מתנת החסד הגדולה ביותר של אלוהים היא הישועה שהוא מעניק לבני אדם בתשלום של דמו היקר והטהור. את כל זאת אלוהים העניק לנו עוד כשהיינו חסרי אמונה. (אל האפסים ב' 3-10, אל הרומים ה', ישעיה נ"ג 6-10).

ב. איך מורי השקר ואותם אנשים רשעים הפכו את חסד אלוהים לזימה?

בהציגם את עצמם כמאמינים, הם מימשו את תאוותיהם וחטאיהם ואז טענו כי התוודותם על חטאיהם מנקה אותם מכל אשמה. התוודותם לא נבעה מלב טהור הכואב את החטא. אנשי הרשע השתמשו בחסד המשיח כרשיון להמשיך את חטאיהם. (אל הרומים ו'). מכיוון שהציגו את עצמם כמאמינים בעודם חיים חיי הפקר, העדות שלהם פגעה בקהילה.
אלוהים נתן גוף המסוגל ליהנות. יחד עם זאת אלוהים נתן אמצעים ומסגרת של הנאה וברכה (נישואין). אלו ההופכים את חסד אלוהים לזימה, משתמשים בגופם וביכולות האישיות והכלכליות שאלוהים באהבתו נתן להם כדי לספק את תאוותיהם. מה שמניע את חייהם זה סיפוק הנאות הגוף בלבד וזאת כאשר הם מפרים את מצוות אלוהים לגבי טוהר וקדושה אישית ומשפחתית. (זימה – יהודה 4, 8, שניה לפטרוס ב' 7.)

חסד אלוהים גם מתבטא באהבה, רחמנות, עזרה והכנסת האורחים שהמאמינים נותנים לאחרים. והנה, מורי השקר הנלוזים ביזו את האהבה והכנסת האורחים של ילדי אלוהים כדי לשרת את הכרס שלהם והמטרות המושחתות שלהם. ראה פסוקים 12, 16!

(ראשונה לפט. ד' 9-10. המאמינים נדרשים לתת בהקרבה והרשעים המתחזים מנצלים זאת לטובתם האישית והאנוכית. נצלנים! שניה לפטרוס ב' 3, מתאר את מורי השקר – יסחרו בכם. ז"א – "יעבדו" עליכם ונצלו את טוב לבכם, רכושכם ויכולתכם לצורכם הפסול. אנשי הרשע אינם נותנים מטוב לב אלא מחשבתם קבועה במטרה אחת – לקחת!)

חסד אלוהים מתבטא בכך שהעמיד רשויות, ממשלות וסמכויות בעולם. אלוהים עשה זאת כדי שאנו בני האדם נחיה בשלום, שקט ובטחון. והנה הרשעים מבזים את הרשויות ואלו העומדים בראשם ואינם סרים למרות הרשויות. יהודה 8.

בדרך זו הם מביאים את שנאת הרשויות עליהם, על שאר המאמינים ועל המשיח מכיוון שהם מתחזים למאמינים. (אל הרומיים י"ג ושניה לפטרוס ב'). עלינו לציית לרשויות כל עוד ההוראה איננה נוגדת בעליל מצוות אלוהים.

בארבע סעיפים פירטתי איך אותם רשעים הפכו את חסד אלוהים לזימה.

ומה אתנו המאמינים?

האם אנו מכבדים את הרשויות ונשמעים להם?

האם אנו משתמשים ברכושנו כדי לשרת את אלוהים?

האם הנאות גופינו מתבצעות רק במסגרת הקדושה שאלוהים נתן לנו – קרי נישואין?

האם אנו מכבדים את שאר המאמינים ובני האדם ואיננו עושים דבר למטרת ניצול?

חשוב שלא נהפוך את חסד אלוהים לזימה על מנת שאלוהים ימשיך להעמיד לרשותנו את כל טובו ויכולתו. אנו שגרירי המשיח, הבה נייצג אותו בקדושה וטוהר.

יהודה הציג את רשעתם של הכופרים גם בעיוות דבר אלוהים: הם כופרים בעובדה שישוע המשיח הוא ריבון ואדון.

מה משמעות ההאשמה הזו?

הרי הרבה אנשים אינם מאמינים בישוע כמשיח…

לעומת אנשים אשר אינם מכירים את ישוע אך מוכנים לשמוע אודותיו או לפחות מכבדים את תלמידיו, אותם רשעים ראו את ישוע ואת תלמידיו כמטרה לפגוע בה.

אותם רשעים פעלו במתכוון נגד לימודו של ישוע ונגד תלמידיו.

לו היו מאמינים בישוע כאדון ומושיע, כי אז היו נכנעים לרצונו וחיים חיי קדושה וטוהר.

ג. דוגמאות לכופרים (פ. 5-7).

בפסוקים 5-7 יהודה מציין שלוש דוגמאות למעשיהם של אנשי רשע ותגובת אלוהים למעשיהם. המטרה ברורה – ראו מה לא לעשות. אלוהים אינו אדיש למעשי כפירה וביזוי תכניתו עבור האדם והעולם, אלא מעניש בחומרה יתרה.

הבה נקרא את פסוקים 5-7:

"5. ברצוני להזכיר לכם דברים שפעם ידעתם היטב – שיהוה, אחרי הושיעו את העם מארץ מצרים, השמיד את אשר לא האמינו.

ואת המלאכים, אשר לא שמרו את מעמדם הרם כי אם עזבו את מעונם, שמר בכבלי עולם ובאפלה למשפט היום הגדול.
כשם שסדום ועמורה והערים הקרובות, אשר בדרך דומה להם התמכרו לזנות והלכו אחר יצורים אחרים, מוצגות לדוגמא בסבלן דין אש עולם."

יהודה מציין שלוש דוגמאות למעשיהם של אנשי רשע ודין ה' עליהם:

א. בני ישראל שיצאו ממצרים:

אלוהים הוציא את עם ישראל ממצרים ולעיניהם עשה נסים גדולים וכבירים. אלוהים חצה את ים סוף והצילם מצבא מצרים. אלוהים סיפק להם מן ושלווים לאכול ומים הוציא להם מן הסלע. למרות כל מעשי החסד של אלוהים, רוב העם לא האמין בו ודחה את סמכותו הריבונית. בתגובה, המית אלוהים את הדור חסר האמונה במדבר ולא נתן להם לראות את נחלת ההבטחה. (ראה גם אל העברים ג' 16-19).

ומה אתנו? האם אנו זוכרים כל יום את חסדי אלוהים בעבורנו? האם אנו מודים לו עבור פרנסה, בית, חום, משפחה, בריאות, או לוקחים זאת כמובן מאיליו?

האם אנו מתקרבים אליו ובוטחים בו כל יום יותר ויותר?

ב. מלאכים שלא שמרו את מקומם: פסוק 6.

ג. אנשי סדום ועמורה: פסוק 7.

מכיוון שיהודה מציג את חטאי אותם מלאכים כדומים לחטאי אנשי סדום ועמורה, ("…בדרך דומה להם…" פסוק 7) אני אתייחס לשניהם כיחידה אחת.

כולנו מכירים טוב מאוד את שעשו אנשי סדום ועמורה. הנתונים מפורטים בספר בראשית פרק י"ט.

שני מלאכים הנראים כאנשים לכל דבר מבחינה חיצונית הגיעו לסדום כדי להזהיר את לוט ומשפחתו מפני העונש העתיד לבוא על תושבי הערים. אנשי סדום ועמורה סטו מהדרך הטבעית של יחסי מין (איש ואישה) ופעלו בכוח על מנת לאנוס את שני המלאכים, אורחיו של לוט. (יחסים הומוסקסואליים).

בניסיונם לעשות זאת, הם סטו מהדרך הטבעית שאלוהים קבע ליחסי מין. מכיוון שזו הייתה דרכם הפסולה לספק את תאוותיהם, החליט אלוהים להשמידם.

אלוהים נתן להם חסד, יכולות הנאה, כוח, פרנסה, ארץ יפיפייה, אך במקום להודות לו ולשרתו, הם השתמשו בכל כדי לספק את תאוותיהם הסוטות. עונשם היה חמור ומהווה עד היום דוגמא קיצונית לעונש אלוהים על חוטאים.

איך מתקשרים מלאכים לחטא הדומה לזה של אנשי סדום ועמורה?

יעקב אומר בפסוק 7 שאנשי סדום ועמורה התמכרו לזנות והלכו אחר יצורים אחרים בדומה למעשיהם של מלאכים שלא שמרו את מעמדם הרם כי אם עזבו את מעונם.

מכאן אנו למדים שמלאכים עזבו את המסגרת שאלוהים יעד להם והתמכרו לזנות, ליחסים שאלוהים לא יעד להם. דברים הנוגדים את ייעודם המקורי.

שמעון פטרוס כתב באיגרתו השנייה בפרק ב' 4 פסוק דומה. שם הוא ציין כי אלוהים לא חס על המלאכים החוטאים.

אם כן, היכן בתנ"ך מוזכר חטאם של מלאכים שסטו מהתפקיד המיועד להם והתמכרו לזימה?

בראשית פרק ו' פסוקים 1-4:

"א. ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות יולדו להם.

ב. ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו.

ג. ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה.

ד. הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם, המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם."

בספר איוב (א' 6, ב' 1, ל"ח 7) המונח 'בני האלוהים' מתייחס למלאכים. בבראשית פרק ו' הכוונה למלאכים שבחרו ללכת עם השטן וכך הם פועלים להגשים את מטרותיו המושחתות.

אותם מלאכים שבחרו ללכת אחרי השטן (חזון יוחנן י"ב 4, 9), קיימו יחסי מין עם בנות האדם ומתוך הזיווג האסור הזה נולדו אנשים שדבר אלוהים מכנה בשמות: "הגיבורים".

מדוע אותם מלאכים סטו מהייעוד שלהם וקיימו יחסי מין עם נשים?

האפשרות ההגיונית ביותר מבחינתי היא כדלקמן:

בספר בראשית ג' 15 אלוהים הבטיח שזרע האישה יהיה האמצעי שדרכו אלוהים עתיד להרוג את השטן ולהושיע את בני האנוש.

על מנת לנסות להציל את עורו ולהרוס את הבטחתו של אלוהים, שלח השטן את מלאכיו כדי שיזהמו כל רחם אישה בבנות האדם. כך אלוהים לא יוכל לקיים את שהבטיח – להביא את זרע האישה, המשיח מבתולה שאלוהים בחר (ראה ישעיה ז 14).

אלוהים קבע תקופה בת 120 שנה שבסופה הוא ישפוט את בני האדם (בראשית ו' 3). המשפט היה המבול אשר השמיד את כל החוטאים חסרי האמונה באלוהים. הניצולים היחידים היו נוח, אישתו, שלושת בניו ונשותיהם.

אלוהים קבע עונש חמור לאותם מלאכים שסטו וקיימו יחסים אסורים עם יצורים אחרים.

פסוק 6: אותם מלאכים שסטו כבולים בכבלי עולם ובאפלה למשפט היום הגדול. ראה גם שניה לפטרוס ב' 4; חזון יוחנן כ' 10.

מתברר שהשטן, מלאכיו וכל אלו שדחו את ישועת אלוהים בישוע המשיח, יבלו את הנצח ביחד – באגם האש והגופרית.

סיכום:

א. חסדו של אלוהים לבני האדם הם סך כל הדברים, היכולות והאמצעים שאלוהים העניק לנו בני האדם על מנת שנוכל לחיות בנועם, שמחה, ביטחון, שלווה, סיפוק, הנאה, בריאות, בעולם הזה וכן לנצח נצחים איתו ובנוכחותו.

אלוהים העניק לנו את כל החסד הזה על מנת שנוכל לשרת אותו ולמלא את רצונו בשלמות, בטוהר וקדושה. מתחזים ואנשי רשע הופכים את חסד אלוהים לזימה, הם משתמשים בברכות שאלוהים העניק כדי לספק את תאוותיהם.

ב. עונשם של אלו ההופכים את חסד אלוהים לזימה וכופרים בישוע כאדון וריבון נחרץ וחמור.

עונשם יהיה כמו דינם של אנשי סדום ועמורה, בני ישראל שלא האמינו במדבר וכמו עונשם של המלאכים שסטו מהייעוד שקבע להם אלוהים. אגם האש, עינוי נצחי וריחוק מאלוהים.

לעומתם, חסידי המשיח ייהנו בממלכתו וישרתו אותו לנצח נצחים.

ספר יהודה

שיעור שלישי – פסוקים 8-25.

קריאת פתיח: ראשונה ליוחנן ב' פסוקים 18-29; שניה לפטרוס ג'.

עד כה למדנו את הנושאים הבאים באיגרתו של יהודה:

א. הקדמה – מבוא: מי הוא המחבר של האיגרת? (פ. 1-2)

ב. אזהרות מכופרים: מה היתה הסיבה המקורית לכתיבת האיגרת ומדוע יהודה שינה את נושא האיגרת? (פ. 3-4)

ג. דוגמאות לכופרים (פ. 5-7).

מפסוקים 8-16 נלמד אודות מעשי הכופרים בהווה, בעת כתיבת האיגרת על ידי יהודה ועד ימינו.

ד. מעשי הכופרים בהווה (פ. 8-16)

אנשי רשע הסתננו לתוך הקהילות. בערמומיות ורשעות פעלו בתוך הקהילה כדי לעוות את דבר אלוהים. אותם אנשים אינם טועים מתוך תמימות וחוסר ידע אלא הם חדורי מטרה ותכלית לקעקע את יסודות הקהילה ולנצל את טוב ליבם של המאמינים לעינוגם וטובתם האישית. הם חותרים תחת הבסיס החשוב ביותר של האמונה והיא: אלוהותו של המשיח ישוע וחיי קדושה וטוהר.

מסיבה זו יהודה אומר עליהם: "…המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם.." (ראה גם שניה לפטרוס ב' 3). אלו אנשים אשר מבחינתו של אלוהים לא נועדו להיוושע ולכן גם נקראים – כלי זעם. (רומיים ט' 19-24).

בפסוקים 8-16 יהודה מפרט את תכונותיהם ותוצאת מעשיהם של מורי השקר, אנשי הרשע שכופרים בישוע והופכים את חסדו לזימה.

הבה נקרא את הפסוקים:

"8. כמו כן גם בעלי החלומות האלה מטמאים את הגוף, דוחים את הסמכות העליונה ומגדפים את נושאי המשרות הנכבדות.

אך מיכאל, שר המלאכים, כאשר רב עם השטן והתווכח על גוויית משה, לא העז לחרוץ משפט גידוף, כי אם אמר, "יגער יהוה בך".
אלה, לעומת זאת, מגדפים את אשר אינם יודעים, ובדברים אשר הם מבינים באופן טבעי, כחיות חסרות דעת, בהם הם נשחתים".
אוי להם, כי בדרך קין הלכו ובעבור שכר התמסרו לטעות בלעם, ואבדו במרד קורח.
אבני נגף הם בסעודות האחווה שלכם, סועדים עמכם ללא יראה ודואגים רק לעצמם. עננים חסרי מים הנידפים ברוח. עצים בשלכת בלא פרי, אשר מתו פעמים ונעקרו.
גלי ים עזים המעלים כקצף את חרפתם, כוכבים תועים אשר חשכת אופל שמורה להם לעולם.
גם חנוך, השביעי לאדם, ניבא עליהם לאמור: "הנה יהוה בא ברבבות קדושיו,
לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דברו עליו חוטאים רשעים".
הללו רוגנים הם, מתלוננים, הולכים אחר תאוותיהם ופיהם מדבר גבוהה, נוהגים במשוא פנים למען רווח."

יהודה מכנה את אנשי הרשע המתחזים למאמינים בשם: בעלי החלומות.

בעלי החלומות מתייחס לאנשים המתכננים את חייהם כדי לספק את רצונם ותאוותיהם בלא התחשבות ברצון אלוהים. הם זוממים נגד ילדי אלוהים ונגד הקהילה וחושבים שתוכניתם תצליח ותביא להם תועלת.

יהודה מכנה אותם בעלי החלומות מכיוון שתוכניותיהם לא מציאותיות, ממש כמו בחלומות.

דבריו של יהודה צריכים ללמדנו לתכנן על פי ולאור דבר אלוהים ורצונו כדי להבטיח את התגשמותן המבורכת של תוכניותינו. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לבנות עתיד המנותק מן המציאות, ממש כמו חלום.

יהודה מציין שלושה תחומים שבהם פשעו אותם אנשי הרשע ובכך הוכיחו את פנימיותם הטמאה. (אל הרומים א' 24, 26-27; אל האפסים ד' 19).

מטמאים את הגוף:

אותם אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהים לזימה עינגו את בשרם בדרך הנוגדת את רצון אלוהים עבור בני האדם, ממש כמו שעשו תושבי סדום ועמורה (פסוק 7. ראה גם טיטוס א' 15; אל העברים י"ב 15). אלוהים ברא אותנו בצלמו (בראשית א' 26). גוף האדם זו בריאה מתוחכמת ומורכבת יותר משאר חלקי הבריאה. אלוהים לא עשה זאת לחינם אלא שבכלי מיוחד זה, ז"א גופנו, אלוהים מצפה להראות לעולם את זוהר כבודו. אלוהים מצפה מאיתנו לחיות חיים מלאי טוהר, קדושה ושלמות. מי שאינו עושה זאת, פוגע בבריאה של אלוהים וייענש. מי שמכבד את הגוף שנתן לו אלוהים ושומר את גופו טהור וקדוש, יברך אותו אלוהים וישתמש בו לברכה.

דוחים את הסמכות העליונה:

במילים אלו יהודה משווה את התנהגותם של אנשי הרשע לזו של המלאכים שחטאו. אנשי רשע דוחים סמכות ארצית וסמכות רוחנית. בדרך זו הם מתכחשים לישוע כריבון ואדון ודוחים את סמכות הכתובים על הלך חייהם. אנשים אלו מתנהגים כמו בני ישראל במדבר שדחו את סמכותו של משה ומרדו נגד אלוהים.
– במדבר כ"א 4-9: מכת נחשים נגד בני ישראל המורדים בה'.
– במדבר ט"ז: מרד קורח נגד משה. ראה גם יהודה פסוק 11.

כשאדם דוחה סמכות עליונה הדבר מצביע על גאווה ויהירות. תכונות אלו הינם תועבה בעיני אלוהים והעושים זאת סופם שיפלו (משלי ט"ז 18).

מגדפים נושאי משרות נכבדות:

סעיף זה מהווה המשך לדחיית הסמכות העליונה. אנשי הרשע אינם דוחים את הסמכות העליונה בסעיף אחד או שניים אלא מתנגדים לכל סמכות האומרת להם מה לעשות. הם מבזים כל סמכות מעליהם ללא בושה או אשמה וכל זאת כדי להגשים את זממם. הם רואים עצמם אדונים לגורלם ללא התחשבות באחרים או בתוצאת מעשיהם.

האם ניתן להסיק מכך שאסור לנו לבקר את פעולתם של נושאי משרות נכבדות?

לא!

גם נושאי משרות נכבדות בקהילה או בשלטון המקומי הם אנשים כמונו הנתונים ללחצים ולעשיית טעויות. במידה ויש לנו מילת ביקורת, עלינו לעשות זאת בדרך מכובדת שמטרתה לתקן ולא להשפיל או לבטל, באהבה ולא בכעס או שנאה. איש בעל תפקיד מכובד ומעמד רם ייטיב לעשות אם ישמע לרגשות האנשים שאותם הוא מייצג ויישמע לטענותיהם.

על מנת להעצים את חוצפתם ורשעותם של אנשי הרשע, ציין יהודה את אופן פעולתו ומעשיו של המלאך מיכאל במקרה של גוויית משה רבנו.

המלאך מיכאל נושא דרגה גבוהה בדרגת המלאכות. למרות שדרגתו כה גבוהה הוא לא העז לנבל את פיו, או להתווכח עם השטן. המלאך מיכאל, בענווה הראויה לו התמקד במשימה שלשמה נשלח והפקיד ביד הסמכות העליונה, קרי אלוהים, את חריצת המשפט נגד השטן.

אנשי הרשע לעומת זאת, למרות שהם נחותים ממיכאל אינם נרתעים לגדף נושאי משרות רמות, לדחות את סמכותם ולהתנהג כאילו הם שולטים על גורלם ואדונים לאחריתם.

אנשי הרשע הללו התפארו בחכמתם, טענו לנאורות בעוד שמבחינה רוחנית הם היו עיוורים.

מכיוון שרוח אלוהים לא שכנה בהם, הם פעלו על פי אינסטינקטים ארציים, כמו חיות, ולא מתוך חכמת אלוהים. מעמד זה הינו חלקו של כל אדם הדוחה את ישוע כריבון ומושיע, גם אם מבחינה ארצית הוא נחשב לעילוי וגאון. הדבר רק מדגיש את חכמתו ועליונותו של אלוהים מול חכמת האדם הארצית.

התיאור של יהודה מחדד את המרחק הרוחני הקיים בין המאמין לחסרי האמונה. את האובדן והריחוק שלנו מאלוהים ומנושאים רוחניים ללא נוכחות רוח הקודש. (ראשונה לקורינתים ב' 10-16).

לאור האמת הזו, האם יש בינינו מאמין שירצה לתכנן את עתידו בניגוד לרצון אלוהים? האם יש מאמין שיהיה מוכן לוותר על נוכחות רוח אלוהים בו?

אגב – מהיכן יהודה לקח את הנתונים אודות המריבה בין השטן למיכאל בנוגע לגוויית משה רבנו?

אחד מהספרים החיצוניים נקרא (Assumptions of Moses) (השערותיו של משה).

בספר זה כתוב את שהתרחש על הר נבו כאשר משה עלה לשם כדי למות. מתברר שלאחר מות משה, השטן ניסה להשתמש בגווייתו של משה למעשה טמא כלשהו. יתכן שהשטן ניסה להעביר את הגוויה למקום מסוים או להפוך אותה למוקד השתחוויה עבור עם ישראל וכך לגרור אותם לעבודת אלילים. המלאך מיכאל נשלח להפר את תוכניותיו של השטן ולוודא את קבורתו הטהורה של משה רבנו.

יהודה פותח את פסוק 11 במילים: "אוי להם" ללמדנו שאחריתם של הרשעים קשה ומרה. בפסוק 11 יהודה ממשיך לתאר את אופים המושחת של אנשי הרשע.

כמו כל אדם, גם לי מאוד לא נעים לקרא רשימה ארוכה של תכונות שליליות ומעשים נפשעים. למרות זאת עלינו להתמיד ולהמשיך לקרא ולשנן פסוקים אלו כי רק כך נכיר את אלו שמהם עלינו להתרחק, ויחד עם זאת נדע מה לא לעשות כדי להתנהג כראוי לילדי אלוהים הנושעים.

אותם מתחזים ונצלנים אשר הסתננו לקהילות מאמצים את הלך המחשבה וסגנון החיים של הדמויות השליליות שבתנ"ך. קין, בלעם וקורח.

קין: הוא ידע שעליו לתת לאלוהים מראשית תבואתו, אך מכיוון שכיבוד אלוהים והודיה לאלוהים על כל אשר העניק לו לא היו בראש מעייניו, בחר קין להמשיך בדרכו הרעה ואף הרג את אחיו הבל.
אלוהים הזהיר את קין והדריך אותו איך לנהוג ובמה לבחור, אך קין בחר למרוד נגד רצון אלוהים והלך על פי מחשבתו. התוצאה הייתה שרצח את אחיו ונדון לחיים אומללים ונרדפים. (בראשית ד' 1-15, אל העברים י"א 4, ראשונה ליוחנן ג' 12).

כך גם אותם רשעים – הם יודעים מה נכון לעשות אך אינם מעונינים בכך. הם מתעקשים לעשות על פי רצונם ובלבד שלא ייכנעו לרצון אלוהים או לסמכות גבוהה מהם.

בלעם: היה ידוע לבני זמנו כאיש בעל סגולות על טבעיות המסוגל לפגוע באויביו וזאת במסר פיו. מבחינתו של אלוהים בלעם היה איש רשע, נביא שקר הדואג לכרסו (במדבר כ"ב-כ"ה). בעבור רווח כספי גדול, הציע בלעם לבלק מלך מואב הצעה שטנית שבעקבות כך סטו חלק מבני ישראל מדרכו הטהורה והקדושה של אלוהים. בני ישראל התערבו עם בני הגויים והחלו להשתחוות לאלילים.

כך גם אנשי הרשע, בעבור בצע כסף הם לא יהססו להרוס חיי אחרים בין אם את חייהם הרוחניים, משפחתיים או כל דבר אחר.

קורח: קורח יחד עם 250 אישים מכובדים מבני ישראל סירבו להסתפק במעמד ותפקיד שיעד להם אלוהים. הם קראו תגר נגד מרותם של משה ואהרון, מרות שקיבלו מאת אלוהים.

אלוהים הטיל עליהם עונש והאדמה בלעה אותם לתוכה.

כך גם אנשי הרשע – אינם מסתפקים בטוב שבחלקם אלא חדורי קנאה ותככים. אחריתם תהיה כמו אנשי קורח – הם יישפטו על ידי אלוהים.

גם היום כל אחד מאיתנו נדרש לקבל את מרותם של אנשים האוחזים בתפקידים שנתן להם אלוהים.

הדבר נכון בנוגע ליחס שלנו כלפי הרשויות והשלטון וגם בנוגע ליחס שלנו כלפי נושאי משרות ותפקידים בתוך הקהילה (אל הרומים י"ג וכן אל העבריים י"ג 17). האמונה שלנו והבגרות הרוחנית שלנו נמדדים במבחנים שכאלו.

שימו לב איך מתבטאת הטומאה הפנימית של אנשי הרשע: אנשי רשע נמשכים ומחקים את הלך המחשבה וההתנהגות של דמויות כמו קין, בלעם וקורח מכיוון שרוחם נובעת מאותו מקור – השטן בכבודו ובעצמו. מושחתים נמשכים אחר דוגמאות מושחתות.

הם הולכים אחר הלך מחשבתם ומתעלמים מריבונותו של אלוהים, הם רודפים אחר רווחים אישים אך לבסוף גם הם, כמו הדוגמאות שלהם, נשפטים על ידי אלוהים.

ומה אתנו? מי הם הדמויות שאותם אנו מחקים? אחר מי נפשנו הולכת? ממי נפשנו מתלהבת? האם אנו מתפללים כדי שנוכל לחיות כמו דניאל? נוח? איוב?, צדיקים הנמצאים כעת בנוכחות אלוהים ולנו מובטח שאותם גם נפגוש.

האם אנו מסתפקים בייעוד ובתפקיד שאלוהים העניק לנו בחיים אלו או שבוחרים לקנא באחרים ולהביא קללה והרס עלינו ועל משפחתנו?

לאחר שתיאר בראשי פרקים את מקור אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, יהודה מפרט את הפעולות והנזקים שאנשי הרשע עושים בתוך קהילת המשיח. פסוקים 12-16.

יהודה מכנה את אנשי הרשע בתיאורים מאוד קשים: פסוקים 12 ו- 16: (ראה גם שניה לפטרוס ב')

"אבני נגף הם בסעודות האחווה שלכם, סועדים עימכם ללא יראה ודואגים רק לעצמם."
"הללו רוגנים הם, מתלוננים, הולכים אחר תאוותיהם ופיהם מדבר גבוהה, נוהגים במשוא פנים למען רווח."

בתקופת הקהילה הראשונה, נהגו המאמינים לאכול ביחד כשהם ערכו את סעודת האדון (ראשונה לקורינתים י"א). סעודת האדון הינה אירוע המזכיר לנו את מות אדוננו בעבור חטאינו ומעודד אותנו להתוודות על חטאינו למען נעמוד לפניו טהורים כבודדים וכגוף קהילתי.

והנה אנשי הרשע, ללא בושה הופכים את האירוע האינטימי ביותר של הקהילה למקור של צרות, מריבות ותככים.

יהודה מכנה אותם אבני נגף[1] שמשמעו שונית בים, סלע נסתר הגורם באחת להרס כל סירה או ספינה הנתקלת בה, או "כתמים" ההופכים כל בגד יפה לפגום ופחות ערך.

אותם חוטאים ומעוררי מדון לא באו לקהילה או להשתתף בסעודת האדון כדי לזכור את מות אדוננו בעבור חטאינו, ולא באו לחקור את נפשם למען יתוודו על חטאיהם. הם נמצאים בינינו רק כדי לדאוג לעצמם, ללא בושה או יראת אלוהים ואדם. הם באו ללכלך דבר נקי.

הם רוגנים – ז"א אינם מרוצים. אין בהם את השמחה שישוע נותן לילדיו. שמחה הנובעת מסיפוק. אדם שאינו מרוצה מכל מה שנעשה עבורו או ניתן לו משרה אווירה של יאוש ודיכאון.

הם מתלוננים – ז"א שתמיד ליבם מלא בטענה נגד דבר כלשהו או אדם כלשהו. הם לא יחפשו איך לתקן ולהשלים אלא איך להטיל דופי. כשהם מתלוננים, אינם עושים זאת על פי הכתובים כדי לקרב את האחווה בין האחים אלא בדרכם שלהם המובילה לריב, מדון, פירוד ושנאה.

הולכים אחר תאוותיהם – מה שמנחה אותם זה דחף הבשר למלא סיפוקים מושחתים ולא דחף הרוח כדי לספק את רצון אלוהים.

פיהם מדבר גבוהה – ז"א שהם מחשיבים עצמם יותר ממה שאלוהים יעד להם. הם מבטיחים יותר ממה שיוכלו לתת. כך גם עשה ועושה השטן ונענש. (ראה ישעיה י"ד, יחזקאל כ"ח, משלי ט"ז 18). מתברר שיש להם את אותה הרוח שנמצאת בשטן בכבודו ובעצמו – גאווה הרסנית.

נוהגים במשוא פנים למען רווח – ז"א שלא יהססו לשקר ולרמות על מנת למלא את רצונם ותאוותם. הם יתחנפו ויגידו את מה שאנשים רוצים לשמוע מתוך כוונה רעה ולמען רווח אישי. (שניה לטימותיאוס ד' 3-4 וכן שניה לפטרוס ב' 13-17).

במילים פשוטות: אין להם את פרי הרוח מכיוון שרוח אלוהים אינה שוכנת בהם. (אל הגלטים ה' 19-13). יש בהם את רוח השטן כי רוחו שוכנת בהם והם מסרו לו את נפשם. לבסוף הם גם יבלו את הנצח עם השטן ושדיו.

מכיוון שעונש דומה לזה שבא על סדום ועמורה עתיד גם לבוא עליהם, ראוי כי נתרחק מהם…

ילדי אלוהים בקהילה הזו אינם מתנהגים כך. אנו באים לשרת, לעודד ולבנות כדי שכלל הגוף יעמוד ללא דופי. בגופנו שוכן רוח הקודש ולכן פרי הרוח נראה לכל אדם.

יהודה ממשיך לתאר באופן ציורי את אופיים ותכונותיהם של אנשי הרשע, והפעם כמקור אכזבה.

יהודה אומר: אנשי הרשע כמו עננים חסרי מים, עצים בשלכת ללא פרי וככוכבים תועים.

המכנה המשותף לכל התיאורים הללו זה: מחזה מטעה, מאכזב.

אנשים אלו מדברים גבוה, עושים רושם רב, מבטיחים רבות, אך למעשה הם כמו בלון נפוח שבסוף מתפוצץ.

הם מקור לאכזבה, כמו עננים המבטיחים גשם אך חולפים ללא נתינת מטר, כמו עצים שלא נתנו פרי בעונתם וכמו כוכבים שנועדו לתת סימני ניווט ואותות בשמים אך נותקו ממערכת הכוכבים ועפים בחלל עד שנשרפים ונעלמים ולכן אינם ראויים להוות מוקד לכיוון או נקודת ייחוס.

מתברר שאופיים של אנשי הרשע דומה לאופיו של צר המשיח כפי שמתואר בכתובים (זכריה י' וחזון יוחנן).

הם דואגים לעצמם על חשבון אחרים ורואים בילדי אלוהים מקור לסחיטה ורווח אישי. סופם יהיה דומה לזה של צר המשיח.

ואיך אנו נראים בעיני אחרים? האם ה- "כן" שלנו כן וה- "לא" שלנו לא?
האם אנו מקיימים את שאנו מבטיחים?
האם אנו מדברים גבוה או חיים חיי צניעות וענווה?

האם אנו לעזר ונתינה או רואים באחרים מקור לסחיטה?

האם אנו מדריכים אחרים לישוע, מופת לטוב?

סיכום ביניים:

אנשי הרשע נדמים לבעלי חלומות מכיוון שהם מתכננים את חייהם במנותק מרצון אלוהים. סופם שתכניותיהם לא יתגשמו ולכן הם נקראים בעלי חלומות. המאמינים לעומת זאת מתכננים את חייהם ואירועים בחייהם על פי העקרונות שאלוהים מלמד בכתובים ולאור רצונו. מכיוון שכך תוכניותינו מבוססות ומושרשות באלוהים ועתידות להתגשם ולהיות מקור לברכה.
אנשי הרשע אינם נושעים ולכן רוח אלוהים איננה שוכנת בהם. הם מחקים את איש הרשע בן האבדון – השטן, ולכן קל יחסית לזהות אותם.
- הם מטמאים את הגוף
- דוחים סמכויות
- מגדפים ומזלזלים בנושאי משרות נכבדות
- הם מתלוננים, אינם מרוצים, הולכים אחר תאוותיהם ונוהגים במשוא פנים למען רווח.
ילדי אלוהים לעומת זאת משכנים בגופם את רוח אלוהים. אנו מחקים את ילדי אלוהים בתנ"ך – את יוסף, איוב, דניאל.

הבה נתפלל לחיות חיים קדושים וטהורים כמו הדוגמאות הללו. כך נידמה יותר לישוע מאשר לכל דבר פסול אחר.

המשך:

בפסוקים 14-15 יהודה שוב מצטט מתוך כתובים שהיו ידועים ומקובלים בתקופתו אך אינם חלק מכתבי הקודש שבידינו.

"גם חנוך, השביעי לאדם, ניבא עליהם לאמור: "הנה יהוה בא ברבבות קדושיו, לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דברו עליו חוטאים רשעים".

למרות שנתונים אלו אינם כתובים בכתבי הקודש אלא בספרים חיצוניים, (ספר חנוך א' 9) אין הדבר אומר שהמידע אינו נכון. אדרבא, יהודה ציין את הנתונים הללו מכיוון שהדבר נעשה בהשראת רוח אלוהים ומכאן המידע הספציפי הזה הכתוב בספר חנוך הינו אמין ונכון. (שאול השליח עשה דבר דומה – טיטוס א' 12).

יהודה מצטט את דברי חנוך, אישיות קדומה כל כך כדי לציין שאנשי הרשע אינם תופעה חדשה, או הפתעה בעיני אלוהים. אלוהים ידע מקדם את פעולתם וקבע מקדם את דינם – אש עולם וחושך נצחי. (מתי כ"ד 30; שניה לתסלוניקים א' 7-10).

הזכרתו של חנוך מאוד מעניינת.

חנוך מוזכר בספר בראשית ה' 1-24. חנוך התהלך עם אלוהים ולכן נלקח אל אלוהים בעודו בחיים. אין כל תזכורת למותו. הדבר מציין נצחיות של חיים כאשר אנו מתהלכים עם אלוהים.

ה. קווים מנחים להימנעות מכפירה (פ. 17-23)

בפסוקים 17-23 יהודה מתמקד באהובים לו, בילדי אלוהים, ומנחה אותם ללכת בדרך הטהורה והקדושה הראויה להם.

"17. אבל אתם, אהובי, זכרו את הדברים שנאמרו קודם ביד שליחי אדוננו ישוע המשיח.

הרי אמרו לכם כי, "באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחר תאוותיהם המרושעות."
אלה הם הגורמים פילוגים, משועבדים הם לנפש, ורוח אין להם.
ואתם, אהובי, היבנו באמונתכם הנעלה מאוד בקדושתה והתפללו ברוח הקודש.
שימרו את עצמכם באהבת האלוהים וחכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם.
יש המהססים, התנהגו עימהם ברחמים.
חיטפו אותם מן האש והושיעו אותם. על אחרים רחמו ביראה, ועם זאת שנאו את הלבוש המגואל בטומאת הבשר."

המילים "אבל אתם" מציינים נקודת מפנה בהתייחסות של יהודה. עד כאן יהודה תיאר את אנשי הרשע ומכאן והלאה הוא מתמקד בילדי אלוהים הנאמנים.

אתם המאמינים, האהובים על שליחי המשיח ועל אלוהים אל תאמרו לא ידענו.

אנשי הרשע לא באים בהפתעה לשום מקום. הם מנסים לבוא לכל מקום שבו ילדי אלוהים מנסים להקים "גוף" טהור. שליחי המשיח כבר הזהירו אתכם מהם. (ראה שניה לפטרוס ג' 1-3; מעשי השליחים כ' 28-31; ראשונה לטימותיאוס ד' 1-2; שניה לטימותיאוס ג' 1-5, ד' 1-3; ראשונה ליוחנן ב' 18; שניה ליוחנן 7-11).

קל יחסית לזהות אותם: אנשי הרשע משועבדים לדחף הבשר ואין בהם את רוח אלוהים, את הדחף לרצות את ה' ולקדש עצמם לו.

אתם המאמינים שונים מאנשי הרשע.

יהודה אומר למאמינים: היבנו באמונתכם.

בעוד אנשי הרשע מתוארים כחולמים, ז"א בונים את החיים שלהם ללא התערבות אלוהים ובניגוד לרצונו, אתם ילדי אלוהים בונים את החיים שלכם על ישוע, על דברו ועל הבטחותיו. אתם המאמינים בונים את חייכם עם עוגן הנמצא בידו של אלוהים ולכן בטוח ויציב.

אל האפסים ב' 20 – ישוע הוא אבן הפינה

ראשונה לקורינתים ג' 11: ישוע הוא היסוד

מעשי השליחים כ' 32: לישוע הכוח לבנות אותנו דרך דברו

יהודה מעודד אותם להתפלל ברוח הקודש – משמע – התפללו והציגו משאלותיכם לאלוהים על פי ההדרכה הניתנת לכם בכתובים. אם תתפללו ותחיו על פי הדרכת רוח אלוהים, מובטח לכם שמשאלותיכם יתגשמו ותזכו לראות את מלוא כוח אלוהים מתבטא בחייכם. (תהילים ל"ז 3-5; בשורת יוחנן ט"ז 13-14; אל האפסים ה' 18-19; אל הרומים ח' 26-27).

יהודה אומר: שימרו את עצמכם באהבת האלוהים (פסוק 21).

ז"א, כשאנו אוהבים את אלוהים, אנו מקשיבים לדברו, מאמצים את רצונו ומתחברים עם שאר ילדיו המאמינים. כשאנו פועלים כך, אנו חיים במרכז רצונו של אלוהים בעבורנו. חיים שכאלו מבטיחים את יד אלוהים עלינו ומכאן שמירתו.

אם נציית לאלוהים מתוך אהבה – יישמרו חיינו.

קריאה ולימוד של דבר אלוהים
ציות לדברו
התחברות עם שאר המאמינים
תפילה

במילים פשוטות: תחיו את אמונתכם וכך תהיו מוגנים על ידי אלוהים.

יהודה מזכיר לנו את מה שעלינו לדעת בכל רגע בחיינו.

אזרחותנו בשמים היא (אל הפיליפים ג' 20) ולשם אנו עתידים להגיע. לכן, עלינו להתאזר בסבלנות נוכח הקשיים היום יומיים. יש לנו תקווה ובה אנו בטוחים. מושיענו יחזור משמיים ועימו נבלה חיי עולם. (טיטוס ב' 13; ראשונה ליוחנן ג' 1-3; שניה לטימותיאוס ג' 8)

ציפייה שכזו עוזרת לנו לחיות חיים טהורים שהרי ישוע המשיח עתיד לקחתנו אליו בכל רגע.

למרות שיהודה מנחה את המאמינים להתרחק ולהיזהר מאנשי הרשע, בפסוקים 22-23 הוא מדריך איך לעודד ולהציל את אלו שעוד ניתן לעזור להם.

"יש המהססים, התנהגו עימהם ברחמים. חיטפו אותם מן האש והושיעו אותם. על אחרים רחמו ביראה, ועם זאת שנאו את הלבוש המגואל בטומאת הבשר."

השפעתם של מורי השקר על האנשים בקהילה מתבטאת בהיסוסים העולים בליבם של חלק מהמאמינים, במיוחד הצעירים באמונה.

על אלו יהודה מנחה אותנו לרחם.

אלו המהססים זקוקים לעידוד, נחמה, לימוד ואהבה. עלינו להיות מוכנים לתת להם כתף עוזרת, תומכת ואוהבת. אותם צריך לבנות ולא להרוס. בהם צריך להשקיע מאמץ כדי לחטוף אותם מן האש שאליה הם הולכים. המהססים הרי מכירים אותנו ומאפשרים לנו לפעול בחייהם, הבה ננצל את הדלת הפתוחה אל לבבם בצורה חכמה, טהורה וקדושה.

אל תשכחו שגם אלוהים פועל איתנו ברחמים (פסוק 21).

לעומת זאת יש את האחרים. את אלו החיים בתוך הטומאה ומרגישים נפלא. לגביהם היזהרו ביותר מכיוון שהניסיון לעזור להם עלול לפגוע בעדות שלכם ולמשוך אתכם לטומאה שבה הם נמצאים כל כך עמוק.

בנסותכם לעזור גם לאלו, זיכרו שאתם חלשים וכל כוחכם ועוזכם נובע מאלוהים. דעו בכל רגע שגם אתם עלולים ליפול ולטמא את עדותכם.

דעו תמיד! אלוהים שונא את הטומאה גם אם לעיתים היא נוצצת ומושכת.

לא כל אדם יכול "להתעסק" עם חוטאים אלו ולהוציא אותם ממעמקי הטומאה.

רובנו עלולים ליפול בפיתוי.

עלינו לגשת ביראה וקרבה מוחלטת לאלוהים כדי להיות מוגנים בשעה שאנו פועלים בחיים של אנשים אלו.

באיגרתו הקצרה יהודה מנחה את המאמינים במצוות אלו:

להילחם למען האמונה (פסוק 3)
לזכור את הלימוד והאזהרות של השליחים (פסוק 17)
היבנו באמונתכם הנעלה (פסוק 20)
התפללו ברוח הקודש (פסוק 20)
שימרו את עצמכם באהבת אלוהים (פסוק 21)
חכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם
התנהגו ברחמים כלפי המהססים, חילצו אותם מאש המשפט ורחמו ביראה כלפי אחרים.

ו. ניצחון על הכפירה (פ. 24-25)

יהודה מסיים בפסוקים 24-25 כשהוא מעודד את המאמינים להתקרב לישוע כי רק כך תובטח הגנתם מאנשי הרשע הכופרים בישוע.

"והוא אשר יכול לשמור אתכם ממכשול ולהעמיד אתכם לפני כבודו נקיים מדופי ומלאי גיל, האלוהים היחיד, מושיענו על ידי ישוע המשיח אדוננו – לו הכבוד והגדולה והעוז והשלטון לפני כל עולם, גם עתה גם לכל העולמים. אמן."

החסינות של המאמין מפני כל ההשפעות של אנשי הרשע היא בישוע המשיח. החסינות איננה נובעת מישיבה בקהילה או מללכת עם מאמינים אלא מיחסנו האישי באמונה שלמה בישוע כאדון ומושיע מן החטא. זאת הסיבה שיהודה אמר: שימרו את עצמכם באהבת האלוהים. השמירה שלנו נעשית כאשר אנו פועלים את רצון אלוהים באמונה ואהבה אותו.

אותם כופרים הם חסרי הגנה מכיוון שאינם מאמינים בישוע ופועלים בשמו. הם חסרי הגנה כי רוח הקודש אינו שוכן בהם.

הגנתנו נובעת משכינת רוח הקודש בתוכנו (קור"א ג 16-17; אל האפסים א' 13-14).

ישוע המשיח יכול להעמיד אותנו נקיים וללא דופי.

ישוע יכול לעשות זאת מכיוון שהסליחה שלו היא אמיתית ובאמת מסירה את חטאינו ואשמתנו לפני אלוהים. (ראשונה ליוחנן א' 9; קור"ב ה' 21).

כאשר אנו נסלחים ונמצאים בהתחברות עם ישוע, רק אז שמחתנו שלמה ואנו מלאי גיל.

גיל ושמחה אינם נטועים בחשבון הבנק או ביופי פיזי. גיל ושמחה באים מהתחברות שלמה וטהורה עם ישוע המשיח. (ראשונה ליוחנן א' 4; אל העברים י"ב 2; ראשונה לפטרוס א' 8)

אנו לא כמו אנשי הרשע שאינם מרוצים, מתלוננים ומנסים להרוויח על חשבון אחרים.

התחברותנו הטהורה עם ישוע היא מקור לשמחה שלמה שאין צורך ביותר ממנה.

לאלוהים הכבוד הגבורה והעוז כי רק הוא יכול להושיענו מן החטא, להצילנו ממשפט ולתת לנו חיי עולם עימו, מלאי טוהר, קדושה ושירות.

סיכום:

אל תתפלאו לראות את אנשי הרשע פועלים בתוך קהילות המשיח. הם ינסו לזרוע הרס ובלבול כדי להרוס את עדותנו ואת תוכניתו של המשיח עבור העולם.

עלינו להיות קרובים אל ישוע על מנת להישמר מאנשי הרשע.

קריאה ולימוד של דבר אלוהים
ציות לדבר אלוהים
התחברות עם שאר המאמינים
תפילה

עלינו לנהוג ברחמים עם אלו המהססים לגבי דרכם עם האדון ומצד שני לשמור מרחק ולהיזהר מאוד בניסיונות שלנו להציל את אלו ההולכים בעיקשות בדרך השטן.

בסופו של דבר כולם יודו שישוע הוא האדון והמשיח. הבה נעשה זאת כילדי אלוהים.

אופיים ותכונותיהם של מורי השקר, אנשי הרשע שמשפט אלוהים נחרץ עליהם מקדם

אופים ותכונותיהם הרצויות של ילדי אלוהים וחסד אלוהים המובטח להם.

פסוק 4: "כי התגנבו אנשים אשר המשפט הזה נחרץ עליהם מקדם, אנשי רשע ההופכים את חסד אלוהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח."

פסוק 8: "כמו כן גם בעלי החלומות האלה מטמאים את הגוף, דוחים את הסמכות העליונה ומגדפים את נושאי המשרות הנכבדות."

פסוק 10: "אלה לעומת זאת, מגדפים את אשר אינם יודעים, ובדברים אשר הם מבינים באופן טבעי, כחיות חסרות דעת, בהם הם נשחתים."

פסוק 11: "אוי להם, כי בדרך קין הלכו ובעבור שכר התמסרו לטעות בלעם, ואבדו במרד קורח."

פסוק 12: "אבני נגף הם בסעודות האחווה שלכם, סועדים עימכם ללא יראה ודואגים רק לעצמם. עננים חסרי מים הנידפים ברוח, עצים בשלכת בלא פרי, אשר מתו פעמים ונעקרו."

פסוק 13: "גלי ים עזים המעלים כקצף את חרפתם, כוכבים תועים אשר חשכת אופל שמורה להם לעולם."

פסוק 15: "לעשות משפט בכל ולהוכיח את כל הרשעים על כל מעשי רשעתם ועל כל הקשות אשר דברו עליו חוטאים רשעים."

פסוק 16: "הללו רוגנים הם, מתלוננים, הולכים אחר תאוותיהם ופיהם מדבר גבוהה, נוהגים במשוט פנים למען רווח."

פסוק 18: "הרי אמרו לכם כי באחרית הימים יבואו לצים ההולכים אחר תאוותיהם המרושעות."

פסוק 19: "אלה הם הגורמים פילוגים, משועבדים הם לנפש, ורוח אין להם."

פסוק 1: "…קרואים, האהובים על אלוהים האב ושמורים לישוע המשיח"

פסוק 2: "רחמים ושלום ואהבה ישפעו עליכם למכביר."

פסוק 3: "אהובי, כאשר שקדתי בכל מאודי לכתוב לכם על דבר ישועתנו המשותפת, נעור בי הצורך לכתוב אליכם ולהאיצכם להילחם למען האמונה שנמסרה אחת ולתמיד לקדושים."

פסוק 17: "אבל אתם, אהובי זיכרו את הדברים שנאמרו קודם ביד שליחי אדוננו ישוע המשיח"

פסוק 20: "ואתם, אהובי, היבנו באמונתכם הנעלה מאוד בקדושתה והתפללו ברוח הקודש."

פסוק 21: "שמרו את עצמכם באהבת האלוהים וחכו לרחמי אדוננו ישוע המשיח לשם חיי עולם."

פסוקים 22-23: "יש המהססים, התנהגו עימהם ברחמים. חטפו אותם מן האש והושיעו אותם. על אחרים רחמו ביראה, ועם זאת שנאו את הלבוש המגואל בטומאת הבשר."

[1] Σπιλάς: (Speelac) used metaph. in Jude 12. The interpretation depends on which of two possible meanings. is preferred: 1. (s. DELG 1 σπίλο) a rocky hazard hidden by waves, a rock washed by the sea, a (hidden) reef. 2. that which soils or discolors, spot, stain