איגרת יעקב פרק ד'

ידידות עם העולם = עוינות לאלוהים

יעקב ד 10-1

לאחר שיעקב מסביר בפרוטרוט כיצד באים לידי ביטוי שני סוגי החכמה השונים — החכמה שבאה מאלוהים והחכמה הארצית שנובעת מהיצר החוטא ומהשטן — הוא מניח על "שולחן הניתוחים" את הקהילות שאליהן הוא שולח את איגרתו.

הוא מנחה את מכותביו: "בדקו את טיב היחסים השוררים ביניכם בקהילות. כך תוכלו, לאור מעשיכם, לקבוע איזו חכמה שלטת בחייכם —זו שמקורה בשטן וביצר החוטא או זו שמקורה באלוהים.

• אם חייכם מאופיינים בחכמת אלוהים, כי אז תועילו איש לרעהו, תעזרו, תסלחו, תתמכו, תנחמו ותקימו זה את זה. התנהגות שכזו מהווה הוכחה שרוח אלוהים שוכן בקרבכם ואתם אכן חלק מגוף המשיח.
• אך אם חייכם מאופיינים באופן עקבי בחכמת היצר והשטן, ז"א, שתכונות ואופי "פרי הבשר" שולטים בחייכם, דעו שאינכם נושעים ואינכם חלק מגוף המשיח.

שים לב: אין להסיק מסקנה מרחיקת לכת שכזו בגלל מקרה חד פעמי של חטא, אלא כשניתן להצביע על דפוס התנהגות ואורח חיים מתמשך שאין בו שום ביטוי מעשי לחכמת אלוהים, והם מאופיינים על ידי שליטתם של היצר והטבע החוטאים.

אנשים בקהילה שאינם "אחים"— האמנם יש דבר כזה?

שאלה: האם כל מי שמגיע כבר שנים לקהילה הוא בהכרח מאמין?

פסוק 1— הסיבה לעימותים:

מֵאַיִן הַסִּכְסוּכִים וְהַמְּרִיבוֹת אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם? הַאִם לֹא מִתַּאֲווֹתֵיכֶם הַנִּלְחָמוֹת בְּתוֹךְ אֵיבְרֵיכֶם?

שים לב לנקודה מעניינת: יעקב מרבה לפתוח קטעים חדשים במילה "אחי", והנה פה הוא נמנע מכך (ראה לדוגמה א 2, 16, 19; ב 1, 5, 14; ג 1; ד 11; ה 7, 9, 10, 12, 19).

הסיבה מאוד ברורה: יעקב מתאר כעת התנהגויות ומצבים המתאימים לבני אדם שנשלטים על ידי חכמת העולם ולא על ידי חכמת אלוהים. במילים פשוטות, יש בקהילה מספר לא מועט של אנשים שאינם נושעים, ובקטע שלפנינו הוא מכוון את האצבע לעברם.

אנשים שלא נושעו לא קיבלו טבע חדש מאלוהים. טבעם האמיתי — "הטבע הישן" —מתבטא בכל אי־הסכמה, בויכוח ובתגובותיהם השליליות להוראות מדבר אלוהים.

יעקב לא כתב את האיגרת הזו בגלל ויכוח אחד או שניים שפרצו בקהילה זו או אחרת. הוא כתב אותה מכיוון שמריבות ומהומות הפכו לדפוס התנהגות "רגיל". מכאן שהמסקנה של יעקב ברורה: אם הויכוחים והמהומות הינם אורח החיים הרגיל של קהילה, כי אז ניתן לשער בסבירות גבוהה ואף לקבוע שחלק מהאנשים המתאספים באותה קהילה, אינו נושע. חייהם של אלו מונחים על פי "פרי הבשר" ולא על פי "פרי הרוח". אותם לא-נושעים מלאים בחכמת העולם ולא בחכמת אלוהים.

יוחנן השליח גם הוא מציין את נוכחותם של הלא מאמינים (הגורמים לפילוגים וסכסוכים) בקהילה, ואף מעודד את ילדיי אלוהים לבל יצטערו או תיפול רוחם כאשר כאלו יוצאים מקרבם. הכוונה לאלה ששמעו את הבשורה אך מתמידים לפעול נגדה או נגד ילדיי אלוהים: "…הללו מקרבנו יצאו, אך לא משלנו היו. כי אילו היו משלנו, היו נשארים איתנו, אך הם יצאו למען ייוודע שכולם אינם משלנו." (יוח"א ב 199). מכאן, יוחנן מוכיח  שבבית אלוהים נמצאים גם כאלו שאינם נושעים, ואחיזה בשקר ובדרך הפסולה כדרך חיים היא אחד מסימני ההיכר שלהם. יוחנן מעודד את מכותביו שאותם אנשים שיצאו מן הקהילה, לא איבדו את ישועתם, אלא, הם מעולם לא נושעו. המבחן הרוחני בו עמדה אותה קהילה היה כלי ביד אלוהים לסלק את העשבים השוטים מקרב קהילתו הטהורה.

האם כל מחלוקת או סכסוך מוכיח שהאדם אינו נושע? חס וחלילה!

שאול השליח כתב את האיגרת הראשונה למאמינים בקורינתוס מפני שהם פעלו בדרך פסולה ובניגוד לרצון אלוהים, ולמרות זאת כינה אותם לאורך כל האיגרת "אַחַי", או "אַחַי הָאֲהוּבִים". זאת ללמדנו, שהיה מדובר בטעות של אנשים נושעים אך צעירים באמונה — לא בכאלה שהתחזו למאמינים והתנהגותם הפסולה הסגירה את שבליבם.

יעקב פותח בשאלה רטורית: "מֵאַיִן הַסִּכְסוּכִים וְהַמְּרִיבוֹת אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם? הַאִם לֹא מִתַּאֲווֹתֵיכֶם הַנִּלְחָמוֹת בְּתוֹךְ אֵיבְרֵיכֶם?" ובמשפט זה הוא קובע חד־משמעית: חוסר ההסכמה, הויכוחים, התככים והרכילות שמזעזעים את הקהילות, נובעים מתאוות פסולות ששולטות על לא מעט מחברי הקהילות. לא מן הנמנע שיעקב כולל במספר זה גם מורים ומנהיגים.

"תאווה" במובן השלילי היא הרצון העז להתענג ולרצות את דחפי הגוף על ידי מעשים השׂנואים על אלוהים ונחשבים לתועבה בעיניו (אפסים ב 3-2; ב־טימותיאוס ג 4; יהודה 18).

ישוע אמר לתלמידיו: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 35, יז 21, קור"ב יב 20), אך…

• במקום שבו רואים אנשים את סיפוק תאוות גופם כעיקר מטרתם, אין סיכוי למצוא אהבה שמכבדת את אלוהים; חוסר ריסון עצמי כחלק מהתנהגות קבועה של אנשים מהווה הוכחה לחוסר פרי הרוח ודגש על פרי הבשר. ז"א – חוסר ישועה (אל הגלטים ה 19-23).
• במקום שבו כל אדם דואג לעצמו בלבד, אינו מוכן להקריב למען האחר ואינו מסוגל לשמוח בטובתו של הזולת, שם לא שוכנת אהבה (ראה א-קורינתים יג).
• במקום בו כל איבר מנסה לקחת ולא לתת, שם אין אהבה ושם לא שוכן אלוהים. במקום שכזה לא תתקיים אחדות.

מתפללים ואלוהים עונה: "לא!"

בפסוקים 3-2 מסביר יעקב מדוע בני הקהילות אינם מצליחים להתגבר על הבעיות החמורות שהורסות את התחברותם ואת אחדותם:

אַתֶּם מִתְאַוִּים וְאֵין לָכֶם. אַתֶּם הוֹרְגִים וּמְקַנְּאִים וְאֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהַשִֹיג. אַתֶּם רָבִים וְנִלְחָמִים וְאֵין לָכֶם מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם מְבַקְשִׁים. 3 אַתֶּם מְבַקְשִׁים וְאֵינְכֶם מְקַבְּלִים מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם מְבַקְשִׁים מִתּוֹךְ כַּוָּנָה רָעָה, כְּדֵי לְבַזְבֵּז בְּתַאֲווֹתֵיכֶם.

יעקב מתאר את שאיפת הלב של אנשים מסוימים בקהילה ומסביר להם מדוע אלוהים אינו עונה לבקשותיהם, ומדוע אינם רואים את כוח אלוהים פועל לטובתם: אותם אנשים אינם קמים בבוקר עם הגישה והרצון לעשות את רצון אלוהים ולמלא את תכלית ייעודם הקדוש (אל האפסים ד 6-1, אל הפיליפים ב 12).

מטרת המירוץ שבו הם שקועים היא להשיג סיפוק אישי ובכל מחיר. מטרתם בכל עיסוק ובכל מעורבות היא הרווח האישי – גם על חשבון מצוקתו של הזולת. הם כל כך להוטים לספק את תאוותיהם שהם מוכנים אפילו לרצוח את האחר לשם כך.

"אַתֶּם מְבַקְשִׁים וְאֵינְכֶם מְקַבְּלִים." — מבחינה חיצונית הם נראים כאנשים דתיים המתפללים לאלוהים ומתחננים לדבר כלשהו, אך אלוהים אינו עונה להם ואינו מעורב במעשיהם. — מדוע?—מכיוון שהם מבקשים מאלוהים את הכלים להשיג את תאוותיהם ולא את צדקתו. הם מתפללים שתכניותיהם האנוכיות תצלחנה. הם לא מתפללים שיהיה להם כוח להתמודד עם התאווה אלא כדי לספק אותה. אלוהים אינו עונה לתפילות שכאלו. אלוהים מבטיח להעניק הכל רק לאלו המתענגים על רצונו (תהילים לז 4-5).

ד. "…וְהִתְעַנַּג עַל-יְהוָה וְיִתֶּן-לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ.
ה. גּוֹל עַל-יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה." (ראה גם יוח"א ה 14-15)

"זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה" (משלי טו 8א)—תפילתו של החוטא המבקש כלים לחטוא הם תועבה בעיני אלוהים.

לעומת זאת "תְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ" (משלי טו 8ב)—אלוהים עונה לתפילותיו של הצדיק המבקש כוח להמשיך ולחיות בטוהר, בקדושה ובצדק.

שים לב: אלוהים כן שומע את תפילת החוטא כשזה מבקש סליחה ומחילה בכנות מלאה (תהילים נא 19-18).

אלוהים עוקב אחר חיי ילדיו ואף מספק להם את צורכיהם מבלי שהם מבקשים, או במקרים שבהם אינם יודעים מה לבקש (תהילים לז 5-4; רומים ח 26). אך אלוהים איננו כלי בידנו לביצוע מאוויינו הטמאים!

"ניאוף רוחני"

בפסוק 4 יעקב מסכם את דעתו על הפועלים בדרך הבזויה:

מְפִירֵי נֶאֱמָנוּת (דליטש מתרגם:הַנֹּאֲפִים וְהַמְנָאֲפוֹת), הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם הִיא אֵיבָה לֵאלֹהִים? לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב אֱלֹהִים.

יעקב קורא לאותם אנשים בקהילות הנכנעים לחכמת היצר והשטן בשם "מפירי נאמנות", ובתרגום קרוב יותר למקור היווני — "הנואפים והמנאפות" (מתי יב 39, טז 4; מרקוס ח 38).

הוא אינו מכנה אותם "אחים", אלא משתמש בשמות ברורים התואמים אנשים שהם בוגדים מבחינה רוחנית. ז"א, מבחינה חיצונית הם מתיימרים להיות משיחיים אך ליבם מאוהב בדברים האהובים על היצר והשטן. זיכרו שיעקב ממען את האיגרת "לשנים עשר השבטים", ז"א ליהודים מאמינים בישוע הבקיאים באוצר המילים התנכ"י. אנשים אלו יודעים היטב שסטיה מדרך אלוהים נקראת ניאוף רוחני. כוונתו של יעקב היא שחלק מאותם אנשים מתמיד ללכת בדרך השטן, ולכן יעקב מציינם כנואפים ונואפות (ראה לדוגמא יחזקאל טז 26-29, הושע א 2, ד 15, ט 1, דה"ב כא 11, ירמיה ב 20, ג 1, 6, 8, 9).

למה הכוונה בביטוי "יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"?

מדוע ידידות עם העולם היא "אֵיבָה לֵאלֹהִים"?

מדוע אי אפשר ליהנות מן השניים גם יחד?

מכיוון שידידות עם העולם היא כניעה לרצון השטן, מכאן, שידידות עם העולם היא הניגוד המוחלט לידידות עם אלוהים, כלומר –  עויינת לאלוהים.

מדובר בניגודים שאינם יכולים לשכון האחד לצידו של השני. אלוהים סולד ורחוק מכל דבר שהשטן אוהב ורוצה.

• בפרק א 27 ציין יעקב שעלינו "לְהִשָּׁמֵר נָקִיים מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם."
• יוחנן השליח כותב משפט דומה, אך מפרט מעט יותר (א־יוחנן ב 17-15):

אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; 16 כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. 17 וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד.

• ובאיגרתו אל הרומיים אומר שאול השליח (יב 1-2):

"ובכן, אחי, בגלל רחמי אלוהים אני מבקש מכם שתמסרו את גופכם קורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים. כך תעבדוהו עבודה שבלב. אַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו.

ובכן…

המילה "עולם" מציינת את כל מה שאינו מאלוהים ונוגד את רצונו ותכליתו. הכוונה לדרך מחשבה ופעולה שאינה בהדרכת אלוהים שבכתבי הקודש, אלא נובעת ומונעת ומתבצעת בכוחו של האדם וללא מעורבותו של אלוהים. במילים פשוטות, כאשר יעקב אומר "העולם", הוא מתכוון לדבר הנוגד לאלוהים (קור"א א 18-21, קור"ב ו 14-18, פטר"ב א 4). ולאור זאת…

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      היא כניעה לחטא על כל צורותיו;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לאמץ הלך רוח ועקרונות הנוגדים לטוהר, לקדושה וליושרה של אלוהים; (פורנוגרפיה כלולה כאן גם היא).

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לדחות את אלוהים כמקור הבלעדי של האמת המוחלטת (יוחנן יד 6; מה"ש ד 12);

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לעבור ברמה כזו או אחרת על כל מצוות "אל־תעשה" של אלוהים בתנ"ך (מתי ה);

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לא לחנך את ילדינו על פי הנחיות האלוהים שבכתבי הקודש;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע ליהנות ממוסיקה ומסרטים מלאים במילים גסות, אלימות ומין;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע להעדיף תמיד ובאופן בולט להיות בחברתם של הלא־מאמינים על פני חברתם של נושעים;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לטמא את הגוף במין שאינו במסגרת הקדושה של הנישואין;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לעשות עסקים בתחום האפור;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע לא להיות עם אלוהים;

"יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם"      משמע להיות אויב של אלוהים— להיות במצב של ניאוף רוחני.

"מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב אֱלֹהִים."—מה אומר אלוהים על אויביו?—אלוהים נלחם נגד אויביו. הם לעולם לא ינחלו את ממלכתו ולא ישהו במחיצתו (דברים לב 43-41; תהילים כא 9, סח 22, עב 9, קי 2-1; ישעיהו מב 13; סו 24, נחום א 2, 8; לוקס יט 27; רומיים ה 10, ח 7-5; א־קורינתים טו 25, התגלות כב 15).

"אוֹיֵב אֱלֹהִים."—דרך העולם היא אהבת החטא ודחיית אלוהים. העולם ואלוהים אינם יכולים לשהות יחד, כשם שחטא וקדושה אינם מתחברים זה לזה. מכיוון שהעולם נגוע ומלא בחטא, מתכנן אלוהים להרוס את העולם כפי שאנו מכירים אותו ולברוא עולם חדש שהחטא לא טימא אותו (ב־פטרוס ג 13-10).

"מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם…"—התופעה הידועה בעולם כ"לחץ חברתי" משפיעה גם על כל קבוצה של מאמינים בישוע. גם בקהילות שאליהן כתב יעקב היו מאמינים צעירים שנמשכו לחברה רעה. תקוותו של יעקב היתה, שמאמינים צעירים אלה יתמידו ללמוד את דבר אלוהים, ושהדוגמה שתעמוד לנגד עיניהם תהיה זו של ישוע ולא של אנשים שנכשלו. זוהי תקוותנו גם כיום.

פסוק 5 אינו קל לתרגום מן המקור. השוני הקיים בתרגומים השונים (לגבי פסוק זה) רק מוכיח זאת.

להלן הפסוק ביוונית ומתחתיו התרגום הישיר של כל מילה במשפט.

ἢ δοκεῖτε ὅτι  κενῶς  ἡ  γραφὴ  λέγει · πρὸς  φθόνον  ἐπιποθεῖ  τὸ  πνεῦμα  ὃ  κατῴκισεν  ἐν  ἡμῖν

(היי אתם ובכן לחשוב שלחינם הכתובים אומרים בקנאה משתוקק הרוח ששוכן בתוכנו?)

יקירי אלוהים הבקיאים בשפה היוונית הבינו את הפסוק בדרכים שונות שאינן סותרות את הכתוב בכתבי הקודש. אני אציין את שתי האפשרויות העיקריות ואז אביע את דעתי.

א. להלן תרגום הפסוק במהדורת הברית החדשה עם התרגום החדש לעברית:

הַחוֹשְׁבִים אַתֶּם כִּי לַשָּׁוְא אוֹמֵר הַכָּתוּב: "בְּקִנְאָה מִשְׁתּוֹקֵק אֱלֹהִים לָרוּחַ אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בָּנוּ"?

ב. להלן תרגום הפסוק לעברית על פי דליטש:

הַתְדַמּוּ בְנַפְשְׁכֶם כִּי לָרִיק אָמַר הַכָּתוּב בְּקִנְאָה יִתְאַוֶּה לָרוּחַ אֲשֶׁר הִשְׁכִּין בְּקִרְבֵּנוּ?

1. כאשר המילה "רוח" מתייחס לרוח אלוהים אשר שוכן בתוך ילדי אלוהים הנושעים:

לאור זאת, יעקב מזהיר את הנמענים שאלוהים קנאי לרוחו אשר השכין בתוכנו ואל לנו להיכנע לחטא ולדרך הניאוף הרוחני שמעציבים את רוחו. אלוהים משתוקק לקבל אותנו אליו כשאנו תמימים וחסרי ניסיון בחטאי העולם. אלוהים אינו רוצה שנהפוך לאויביו או לילדים הראויים לעונש ולזעם. הוא חפץ שנהיה כלים שדרכם הוא פועל ומראה את כוחו, קדושתו, טוהרו וצדקתו.

2. כאשר המילה "רוח" מתייחס לרוח האדם.

במקרה זה, יעקב מזכיר לשומעיו: אל תתפלאו שהחטא כל כך רב והנפילה בחטא כה קלה… רוח האדם שבגופנו נוטה לכיוון של החטא, ומסיבה זו רבים הנכשלים.

בשלב זה אני אסכם במילים פשוטות את פסוקים 1-5:

ראו את דרכיכם הפסולה…אתם רבים, מסוכסכים, מקנאים איש ברעהו. אינכם מבקשים את הטוב והראוי מאלוהים אלא את הטמא והרע, ולכן אלוהים אינו עונה לבקשותיכם. מפירי נאמנות, האם אינכם יודעים שידידות עם העולם הסוטה מהוראות אלוהים שבכתבי הקודש הופכים אותנו לאוייבי אלוהים? מי שבוחר ללכת בדרך העולם הופך לאוייב של אלוהים. האם אתם חושבים שלחינם כתבי הקודש מזהירים אותנו ואומרים לנו שרוח האדם מתאווה ומשתוקקת לחטא? (בראשית ו 5, ח 21, משלי כא 10, ירמיה יז 9, מרקוס ז 21-23, קוהלת ט 3)

אך אל דאגה…אלוהים לא השאיר אותנו להתמודד לבד עם נכלי השטן ותוצאת קללת החטא…(לדעתי האפשרות השניה מדוייקת יותר).

להיכנע לאלוהים — להתנגד לשטן

בפסוקים 10-6 מציין יעקב מהי התרופה לכל הבעיות שמנה עד כה.

וְאוּלָם נוֹתֵן הוּא יֶתֶר חֵן. לָכֵן הַכָּתוּב אוֹמֵר "אֱלֹהִים לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן."7 עַל כֵּן הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִתְיַצְּבוּ נֶגֶד הַשָֹטָן וְיִבְרַח מִפְּנֵיכֶם. 8 קִרְבוּ לֵאלֹהִים וְיִקְרַב אֲלֵיכֶם. הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם! טַהֲרוּ אֶת לְבַבְכֶם, הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב! 9 הִתְעַנּוּ וְהִתְאַבְּלוּ וּבְכוּ; יֵהָפֵךְ נָא שְׂחוֹקְכֶם לְאֵבֶל וְשִׂמְחַתְכֶם לְיָגוֹן. 10 הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם לִפְנֵי יהוה וְהוּא יְרוֹמֵם אֶתְכֶם.

פסוקים אלו הינם פסוקי תקווה והנחיה לת

יקון האופי והתכונות המעוותים שציין יעקב עד כה.

מצד אחד אין לבני אדם הכוח לעמוד נגד נכלי השטן. אין לבני האדם היכולת "לְהִשָּׁמֵר נָקִי[ים] מִטֻּמְאַת הָעוֹלָם" בכוחות עצמם (א 27).

מצד שני מזכיר להם יעקב — כמו גם לנו היום — שאלוהים מבטיח שתמיד יעניק לנו את החסד להתגבר על כל מכשול ואתגר, וכן לתת לנו את כל כלי הנשק הרוחניים שבעזרתם נוכל לעמוד נגד כל נכלי השטן. ז"א, את כל הכוח והחסד הנדרשים לנו על מנת לומר "לא!" לשטן ו"כן!" לאלוהים (ראה זכריה ד 6, קור"א י 13, אל האפסיים ו 10-18, יוח"א ד 4).

"אֱלֹהִים לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ" (משלי ג 34) —יעקב מבהיר שאלוהים מתעב "לצים". —מהו או מיהו לץ?

• הגדרה עכשווית במילון בן זמננו: קל דעת, מתבַּדֵח;
• הגדרה על פי התנ"ך: אדם המתלוצץ ולועג לכל דבר שהוא קדוש, תמים, ישר ורוחני. לץ הוא אדם השם ללעג את יראי אלוהים. לץ  מתייחס בזלזול לכל דבר שנחשב בעיני אלוהים לחשוב וראוי (תהילים א).

"…וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן."—בעוד אלוהים מתעב את הלצים ואינו מברך אותם, הוא מחבק את ילדיו ומגן על הנכנעים לו ועל המחפשים מקלט תחת כנפיו. זהו עיקרון חשוב, ולכן גם שמעון פטרוס מצטט את הפסוק מספר משלי (א־פטרוס ה 5). ראה במיוחד את דברי הנביא ישעיה בפרק ס"ו 2:"…ואל זה אביט: אל עני (עניו) ונכה רוח (שבור רוח בגלל חטאי העולם) וחרד (מהיר לציית להוראת אלוהים) על דברי". (האדון ישוע המשיח חוזר על אותו עיקרון בדרשה על ההר בבשורת מתי ה 3-12, ובדוגמא נוספת בפרק יח 4-5).

פסוק 7:

"עַל כֵּן הִכָּנְעוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים." — יעקב פונה אל נמעניו ומדגיש בפניהם: "הענווים הם אלה שנכנעים ומצייתים. להם אלוהים 'יִתֶּן חֵן.' להם יעניק את כל כוחו וחסדו. רק אל תהיו לצים!"

בפסוקים אלה יעקב אינו פונה אל קבוצה מצומצמת בלבד בגוף המשיח כי אם לכולנו.

"וְאוּלָם נוֹתֵן הוּא יֶתֶר חֵן."— הכניעה לאלוהים מתבטאת בהתוודות על החטא, בבקשת סליחה מהזולת בו פגענו ובהעדפת רצונו של אלוהים בחיינו בכל תחום ועניין. לעושים את רצון האלוהים באהבה ובכניעה שומע אלוהים ולהם הוא מעניק את כל עזרתו וברכותיו (מתי ה 12-3).

"הִתְיַצְּבוּ נֶגֶד הַשָֹטָן וְיִבְרַח מִפְּנֵיכֶם."—יעקב הזהיר את המאמינים לבל יתיידדו עם העולם. במקום זה הוא אומר: "היכנעו לאלוהים". הוא עצמו יתן לכם את הכוח לעמוד מול השטן, וזה האחרון יברח מפניכם.

■            האם מסוגלים אנו להבריח את השטן?

בוודאי שכן, אולם אך רק בעזרת כוחו של אלוהים השוכן בנו.

כאשר אנו כנועים לחלוטין להדרכתה של רוח הקודש, פועל מלוא כוחו של אלוהים דרכנו כדי להגן עלינו מכל התקפותיו של השטן.

• אם תיכנע לרצון האלוהים, אזי בכוח רוח אלוהים תאמר "לא" לחברה רעה;
• אם תיכנע לרצון האלוהים, כי אז בכוח רוח הקודש תגיד "לא" למעשים רעים;
• אם תיכנע לרצון אלוהים, כי אז בכוח רוח הקודש תבלה יותר זמן עם דבר אלוהים ועם שאר ילדי אלוהים המעוניינים להישמר נקיים מטומאת העולם;
• אם תקבל את ישוע המשיח כאדון על חייך, תמיד תזכור את ההבטחות שבכתבי הקודש:

"הוּא אֲשֶׁר בָּכֶם גָּדוֹל מִזֶּה אֲשֶׁר בָּעוֹלָם" (א־יוחנן ד 4);

"אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם" (מלכים־ב ו 16);

"נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ" (א־קורינתים י 13).

אחת הדרכים לעמוד מול מתקפת השטן היא להזכיר לעצמנו את האמת שבדבר אלוהים: "אני הנני בריאה חדשה, אין עלי אשמה, אלוהים אוהב אותי כבר עכשיו כמות שאני, אלוהים סולח לי כאשר אני מתוודה בפניו.. אלוהים הוא אבי ולא ינטוש אותי בשום מקרה. אבי שבשמים העניק לי את כל הכלים להתמודד בהצלחה נגד נכלי השטן" [ראה אל הרומים ח 15, 26-39, אל הגלטים ו 15, קור"ב ה 17, יוח"א א 9, אל הרומיים ה, קור"ב ה 21, אל האפסים ו 10-18].

השטן ניסה לפתות את ישוע אך ישוע ניצח את השטן כי נשאר עניו וכנוע לרצונו של אלוהים האב. השטן עזב את ישוע כי ראה שישוע נכנע לרצון אביו שבשמים. כך גם עלינו לנהוג (לוקס ד 1-13).

להתקרב— להתחבר!

פסוק 8:

קִרְבוּ לֵאלֹהִים וְיִקְרַב אֲלֵיכֶם. הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם! טַהֲרוּ אֶת לְבַבְכֶם, הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב!

יעקב מזכיר כאן אמת שרבים נוטים לשכוח: אלוהים אינו מתרחק מאיתנו אלא אנחנו הם אלה המתרחקים ממנו. אנחנו אלה הגורמים לנתק שביננו לבין אלוהים בגלל חטאינו ובגלל בחירתנו להתקרב לעולם על כל סטיותיו. אלוהים כל הזמן דופק על דלתנו. השאלה היא, האם נפתח אותה בפניו? (התגלות ג' 20).

כמו שהתרחקות ממקור אור מביאה אותנו למקום חשוך, וכמו שהתרחקות ממקור חום מביאה אותנו למקום קר יותר, כך ההתעסקות עם החטא מרחיקה אותנו מברכת אלוהים ומהגנתו.

יעקב אומר לשומעיו מילים המוכרות להם מן התורה: "התקרבו אל אלוהים" משמע, "בדקו את לבבכם, התוודו על חטאותיכם, חזרו בתשובה, היטהרו — ואז תוכלו לעמוד בנוכחותו של הבורא וליהנות ממעורבותו הקדושה בחייכם" (שמות יט 22; ויקרא י 3; יחזקאל מד 13).

כולנו יודעים מה קרה לבניו של אהרון כאשר התקרבו לשכינה האלוהית שלא על פי דרישותיו— לא בתנאים שהוא עצמו קבע (ויקרא י). אלוהים אכן רוצה את ההתחברות עימנו, אך ההתחברות איתו יכולה להתקיים רק על בסיס של קדושה ושל היעדר חטא (תהילים עג 28; ישעיהו כט 13; עברים ד 16, ז 19, י 22).

שים לב: ישועה אינה מתבטאת רק בכניעה לרצון אלוהים ובהתנגדות לשטן, אלא גם ברצון עז להתחבר עם אלוהים ועם ילדיו הנושעים (תהילים כז 8, מב 3-2, סג 3-2, פד 2-3, קלג, קמג 7-6; מתי כב 37).

* וזה מביא אותנו למילה "התחברות", שלא כל כך נהוגה מחוץ לחוגים משיחיים. מילון אבן שושן מגדיר "התחבּרות" (עם דגש ב"בּ") כ-הִצְטָרְפוּת, הִתְאַחֲדוּת, אך בעגה המשיחית יש למילה משמעות ספציפית יותר:

• כשאנחנו מתאספים יחד כמאמינים בישוע, לומדים יחד את דבר אלוהים, לוקחים את סעודת האדון, מקדישים זמן משותף לשירת הלל או לתפילה— ועושים את כל אלה בלב ובמחשבה אחת, ללא מחלוקות — נקרא הדבר "התחברות" במובן המשיחי;
• גם כשמאמינים רק אוכלים ומשוחחים יחד סביב שולחן מדובר ב"התחברות";
• ואפילו סתם בילוי משותף עם אחים ואחיות במשיח זו "התחברות".

חוסר התחברות מחליש את המאמין והופך אותו לפגיע יותר לנכלי השטן. ההתחברות מאפשרת לנו לעודד האחד את השני, להתפלל האחד עבור השני ולהתחזק באמונה לנוכח העדויות שאנו חולקים האחד עם השני. לעומת זאת…

■            חסרי התחברות — ולא משנה מאיזו סיבה— מתדרדרים.

עם הזמן הם מתמזגים טוב יותר עם העולם מאשר עם ילדי אלוהים. מכיוון שהשאיפה להתחברות היא אחת ממאפייני הישועה, יוצא אם כן שהימנעות מכוונת מהתחברות לאורך זמן מהווה סימן היכר לאדם שאינו נושע באמת.

יעקב מכנה את הנמענים בפסוק 8 "הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב": "הפסיקו להתנדנד בין אלוהים לשטן! היצמדו לאלוהים, כי רק במחיצתו תמצאו סליחה וחיים. אל תנסו עוד להחזיק ביד אחת את העולם וביד השניה את השמיים. זה בלתי אפשרי. זה מוכיח שאתם לא באמת מכירים את אלוהים (א 8). אל תהיו כמו עובדי הבעל בתקופת אליהו הנביא. הם התפללו לבעל ולאלוהים בעת ובעונה אחת בנסיון ליצור לעצמם "גיבוי" —  "אם אחד מהם לא עונה, אולי השני כן יענה" . אליהו הנביא הוכיח אותם במילים הבאות: "…עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם יהוה האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו…". (מלכים־א יח 21).

"הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם!"— יעקב אינו מתכוון לכך שאסור להתפלל או לבוא לאסיפת הקהילה ללא נטילת  ידיים. "ניקיון הידיים" שאלוהים דורש אינו אלא ביטוי לטוהר הלב. היד הריהי רק המוציאה לפועל של הלב והמחשבות.

על אותו משקל אומר שאול לטימותיאוס: "רְצוֹנִי שֶׁהָאֲנָשִׁים יִתְפַּלְּלוּ בְּכָל מָקוֹם בִּנְשִׂיאַת יָדַיִם טְהוֹרוֹת, בְּלֹא כַּעַס וּבְלֹא מַחֲלֹקֶת" (א־טימותיאוס ב 8). יש המתפללים כשידיהם מונפות לעבר אלוהים. אין בכך כל פסול, אך כוונת הפסוק היא שלבו של המתפלל יהיה נקי מכל רבב כשהוא מתקרב לאלוהים. כך אומר גם דויד המלך: "מִי יַעֲלֶה בְהַר יהוה, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? —נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב" (תהילים כד 4-3).

אהרון ובניו הכוהנים נצטוו לשטוף את ידיהם ורגליהם במים לפני תחילת משמרתם בעבודת הקודש. הרחיצה במים הייתה סמל לטוהר הנדרש מהם מבחינה רוחנית (שמות ל 21-19).

בפסוקים 10-9 יעקב מתאר את עומק החזרה בתשובה לה נזקקים מכותביו. מילותיו נשמעות כזעקה בגלל היקף החדירה של העולם וערכיו המעוותים אל תוך חייהם של המאמינים ושל מנהיגיהם.

הִתְעַנּוּ וְהִתְאַבְּלוּ וּבְכוּ; יֵהָפֵךְ נָא שְׂחוֹקְכֶם לְאֵבֶל וְשִׂמְחַתְכֶם לְיָגוֹן. 10 הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם לִפְנֵי יהוה וְהוּא יְרוֹמֵם אֶתְכֶם.

שים לב לאוצר המילים של יעקב: הוא נשמע כאילו הוא מתמצת את מילותיו של ישוע המשיח בדרשה על ההר. שם — בבשורת מתי ה-ז — אמר למעשה ישוע לשומעיו: "מלכות השמים הגיעה. הרי לכם המאפיינים הנדרשים מאלה הרוצים להיכנס אליה ולהיות לאזרחיה…"

זה בדיוק מה שיעקב עושה כעת. הוא מנחה את המאמינים להתנהג כיאות לאזרחי מלכות השמיים:

• עליכם לאמץ את גישתו של אלוהים בכל הקשור לחטא ולחוטאים. כשתראו אח נופל בחטא, התפללו בעדו ועזרו לו לצאת משם מהר ככל האפשר (גלטים ו 1);
• העדיפו חיים מלאי סבל אך טהורים וישרים על פני חיי חברה נוחים ומפונקים המהולים בחטא ובטומאה (ב־טימותיאוס ג 12);
• מתי הייתה הפעם האחרונה שבה בכיתם בכי מר, שזעקתם לאלוהים והתחננתם לכוחו כדי לא לחטוא בחטא מסוים שוב ושוב?
• מתי הצטערתם ובכיתם יחד עם אח או אחות באמונה שנפלו בחטא או שמתמודדים עם הקושי להתמיד בחיי קדושה?
• במקום זאת מה עשיתם עד כה? ביליתם את רוב זמנכם עם אנשים שאינם חושבים על אלוהים ועל דרכו אלא מרוכזים בתענוגות החיים, ובמסגרת זו הרביתם לצחוק. אין רע בצחוק כשלעצמו, אך צחוקכם נבע מהתעלמות ממצבם של המסכנים ומניצול והעלבה של הזולת. צחוק שכזה מוכיח שלבכם קשור בעבותות לשטן ולא לאלוהים.
• לפיכך, שנו את מושא ההתמקדות של לבבכם והביטו על מצבם של אחיכם לאמונה הסובלים וכורעים תחת נטל העוני והמחסור. הזדהו עימם, עיזרו להם ותמכו בהם ואז תיווכחו שעיניכם ידמעו הרבה יותר מתוך צער מאשר מתוך צחוק.
• במקום לבקר בבתי עשירים ולטעום ממגוון תענוגות החיים, לכו לבקר את הסובלים. בחברת הנזקקים, הסובלים והאבלים תהיינה לכם הזדמנויות רבות לחשוב על יום הדין ועל גודל חסדו של אלוהים.

כאשר לועגים לכם – העדיפו לברך בתשובה.

במקום לדאוג רק לניקיון ביתכם הפרטי, נא הקפידו לדאוג לנקיון ביתו של אלוהים.

במקום לבחור במשימות נחשקות ומענגות בבית אלוהים, נא קחו על עצמיכם משימות קשות יותר, כאלו הנחשבות "בזויות" בעיני אחרים. נא שרתו את אלוהים באהבה וברצון רב בכל תחום בו נדרשות ידיים עוזרות והיו פחות בררנים. היו מופת לכל הסובבים אתכם. החשיבו כל עבודת שירות בבית אלוהים כזכות ולא כחובה או כעונש.

• אתם רודפים אחר מקום מכובד בחברה ולכן אתם מנסים למצוא חן בעיני העולם. אך אני אומר לכם: "הַשְׁפִּילוּ עַצְמְכֶם לִפְנֵי יהוה." אם אתם באמת מעוניינים לקבל מקום מכובד אצל אלוהים, העדיפו את כל מוצא פי ה' על פני חכמתכם או חכמת חבריכם הלא- מאמינים. היכנעו לכל דבר אלוהים ולרצונו, והוא, אלוהים, ירים אתכם כמידת כניעתכם וענוותכם.
• ככל שנצלוב יותר את גופנו עם ישוע המשיח על הצלב, כך נטעם יותר מחייו של ישוע לימין כס האלוהים, שהרי כתוב: "הוּא יְרוֹמֵם אֶתְכֶם" (גלטים ב 20; תהילים קיג).

סיכום לפרק ד 10-1:

• המצב בקהילות היה מאוד מטריד. במקום ליצור מסגרת שבה שוכנים אחווה, שלום ואהבה, רבו אנשי הקהילות והסתכסכו ביניהם.

יעקב מלמד בסמכות ממה נובע מצב עגום זה:

■            בקרב הקהילות נמצאים אנשים רבים שאינם נושעים,

…ואלה מונעים על ידי חכמת העולם, על ידי יצרם החוטא ואף על ידי השדים.

• יעקב מעודד את בני הקהילות להעדיף את הידידות עם אלוהים על פני הידידות עם העולם. הוא מבהיר שמאמין נושע אינו יכול להחזיק בשניהם. הידידות עם אלוהים תגרור בוז וזלזול ותוביל לדחייתם של המאמינים על ידי העולם. אך בתמורה יחבק אלוהים את ילדיו.— בבוא הזמן "הוּא יְרוֹמֵם אֶתְכֶם."
• יעקב מבהיר למאמינים שמה שמצביע על ישועה אמיתית אינו נוכחותו של אדם בבית הקהילה. גם הצהרת משפטים שנשמעים קדושים, יפים ודתיים לא הופכים את הדובר לנושע…

■            ישועה מתבטאת במעשים הנובעים מכניעה לרצון אלוהים.

נוכחותו של אלוהים בקרב הנושע מתבטאת בחיי קדושה, בהתמקדות בדבר אלוהים, בהתחברות עם שאר המאמינים, בהתנהגות התואמת לזו של ישוע כשחי בארץ ובהתרחקות מן הרע על כל צורותיו.

• יעקב מדגיש, שהדרך לנצח את השטן ולהתנגד לתכסיסיו היא באמצעות כוחו של אלוהים בלבד. הדרך היחידה בה אוכל לחוות את מלוא כוחו של אלוהים הפועל בי היא דרך חזרה כנה בתשובה לישוע המשיח וכניעה להדרכת רוח אלוהים בכל תחום ועניין.

הימנעו מלשפוט איש את רעהו

יעקב ד 12-11

גם בפסוקים אלה מזהיר יעקב את שומעיו בקהילות מהתנהגות המקובלת בעולם הדוחה את אלוהים,  ומעודד אותם לחיות חיים הממוקדים באלוהים ובעשיית רצונו. הנושא הספציפי הוא שפיטה:

אַחַי, אַל תְּדַבְּרוּ רָעוֹת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. הַמְדַבֵּר רָעָה בְּאָחִיו וְדָן אֶת אָחִיו, מְדַבֵּר רָעָה בַּתּוֹרָה וְדָן אֶת הַתּוֹרָה. וְאִם תָּדִין אֶת הַתּוֹרָה, אֵינְךָ מְקַיֵּם הַתּוֹרָה כִּי אִם שׁוֹפֵט.12 אֶחָד הוּא הַמְחוֹקֵק וְשׁוֹפֵט, הוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד. וּמִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עֲמִיתְךָ?

לא מפסיקים לדבר "רעות"

בפתח הפרק כבר ציין יעקב שהמריבות והסכסוכים בקרב אנשי הקהילה נבעו מהיותם ממוקדים בעצמם ובסיפוק תאוותיהם. כעת הוא ממשיך ומפרט את כוונתו:

"אַל תְּדַבְּרוּ רָעוֹת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ."— למה הכוונה? —אנשים הטילו דופי והעבירו ביקורת הרסנית במעשיו, כישוריו וכוונותיו של אח או אחות בקהילה כדי שהלה יהיה פסול בעיני אחרים.

מדוע?— מתוך קנאה, גאווה, חמדנות, חוסר אהבה, אנוכיות! מתוך מניעים שהם ההפוך הגמור לתכונות  פרי רוח הקודש (גלטים ה 23-19).

כשאדם שם בראש ובראשונה את עצמו, רווחיו ותענוגותיו, כי אז צר וכואב לו כשמישהו אחר מתקדם או מרוויח כשם שהיה הוא רוצה להרוויח עבור עצמו או עבור הקרובים לו. כשאדם בא לקהילה למען רווח אישי ו/או האדרה עצמית ולא כדי להשתנות בכוח רוח הקודש ולהידמות לאדון ישוע, כי אז ממוקדות עיניו בכיסיהם או בענייניהם של אחרים ולא במשיח.

כשאדם שואף להגיע לדבר שאינו כלול בתוכנית אלוהים עבורו, אין אלוהים מחויב לספק לו את "אבני הבניין" כדי להגשים את מטרתו הפסולה. אדם שכזה מנסה לקחת מה שיש לאחרים במקום לקבל מאלוהים את שאלוהים ייעד לו.

במקום לשמוח בעובדה שכל אח בקהילה משרת את אלוהים על פי רצון האלוהים ובאמצעות מתנות השירות שקיבל, שאפו חלק מאנשי הקהילות לפסול את אחיהם בעיני האחרים. מטרתם היתה להבליט את עצמם כטובים וכראויים ביותר לכל דבר ותפקיד.

במקום להתפלל לאלוהים כדי לגדול באמונה, במקום לשרת בלב אוהב ולהסתפק בברכה שאלוהים שם בחלקם, הציגו את האחרים כלא ראויים, לא יעילים ובעלי כוונות נסתרות.

במקום להתבגר באמונה, לסמוך על אלוהים, להתפלל לדעת את רצונו ולבקש את הדרכתו — ובעקבות כך לזכות לשירות רחב יותר—השתמשו בכלים של העולם: הם "דרכו על גופותיהם של האחרים" כדי לקדם את עצמם ואת ענייניהם.

■            מהי התוצאה של דיבור "רע"?

רכילות או הטלת דופי ממניעים פסולים עלולות לגרום לשיתוק השירות של מי שכשירים לכך. הדבר הנכון לעשות הוא לעודד במילים ובתפילה את בעלי מתנת השירות. מן הראוי היה לעזור להם להתייעל ולהתמקצע בתחומם. ביקורת רעה או רכילות עלולות רק להפריע לעבודתם, לגרום להם למאוס בשירות המשיח במסגרת הקהילה ואף לשתק את שירותם.

מי שלא מדבר מתוך אהבה על פי ההדרכה הניתנת בדבר אלוהים, אלא מדבר סרה באחרים בזדון, שם עצמו לכלי בידי השטן כדי להפריע לעבודת האדון בגוף המשיח— בקהילה.

כדאי לעצור כאן רגע ולחשוב: האם גם לי יש חלק במעשים הרעים הללו? האם גם אני נוטה להטיל ביקורת שלילית — לא בפניו של אדם אלא מאחורי גבו? — אם כן, אזי מזהיר אותי דבר אלוהים באזהרה חמורה: "אַל תְּדַבְּרוּ רָעוֹת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ!".

רבותי, יעקב אינו מגביל את מילותיו להתנהגות בתוך הקהילה, אלא לסגנון התנהגותנו בכלל – כלפי עמיתים לעבודה, כלפי חברים בבית-הספר וכיוצ'.

מי שאינו מקדם את ענייני האדון ופועל לטובתו, פועל בשירות אויב האדון והקהילה, גם אם אינו מודע לכך. ישוע עצמו אמר: "מִי שֶׁאֵינֶנּוּ אוֹסֵף אִתִּי — מְפַזֵּר" (מתי יב 30). אל לנו להמשיך, ולו לדקה אחת, בדרך שכזו.

האם אתה שופט את התורה?

"הַמְדַבֵּר רָעָה בְּאָחִיו וְדָן אֶת אָחִיו, מְדַבֵּר רָעָה בַּתּוֹרָה וְדָן אֶת הַתּוֹרָה."—התורה אינה פוסלת ביקורת ואינה מעודדת סתימת פיות כאשר אנו נתקלים במעשה עוולה או ברעה שמבצע אדם כלשהו.

אדרבא, דבר אלוהים מעודד אותנו לבקר את טעותו של האח, אך בדרך ראויה שנועדה לבנות ולתקן — לא להרוס ולשתק. התורה מצווה עלינו "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"— עליך לאהוב את הזולת באותה מידה שאתה אוהב את עצמך (ויקרא יט 18), והחסרון של זה הוא הבסיס לכל חילוקי הדעות: כתבי הקודש מלמדים אותנו לפנות אל האח באהבה ובדיסקרטיות ולהציג את טענתנו לפניו באהבה ובאמת (מתי יח 15; א־פטרוס ד 8; אפסים ד).

אם אתה משוכנע שראית חטא בחיי אחיך, פעל לפי ההנחיות שניתנו בבשורת מתי (יח 19-15):

א.           לך ודבר עם האח בארבע עיניים. אם שמע לך — קנית לך אח;

ב.           אם לא שמע לך, קח עמך עוד אח או שניים, כדי שיהיו עדים ויוסיפו חכמה;

ג.            אם לא שמע לכם, הביאו את הבעיה לפני הקהילה;

ד.           ואם גם אז יסרב לשמוע — שיהיה לך "כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס".

…וזאת כמובן בתנאי שהעניין נבדק ואותו אח אכן נמצא אשם על פי אמת המידה של דבר אלוהים.

התורה מצווה עלינו להרחיק מקרבנו כל אדם אם אינו מאמץ את הביקורת הבונה, בתנאי שפעלנו על פי ההנחיות של דבר אלוהים. רק אז יעמדו לצדנו מלוא חסדו ועוזו של אלוהים. בכל שלב עלינו לזכור, שגם אנו עלולים להיכשל. במידה שזה יקרה, נרצה מאוד שיטפלו בנו באהבה ובמגמה לתקן ולרפא — ולא במגמה "להשמיד" (גלטים ו 2-1).

כאשר מחליט אדם שלא לנהוג על פי הנחיות דבר אלוהים — כשהוא הולך רכיל ומדבר סרה באחיו, הריהו כטוען, שהוראות התורה אינן יעילות ושדרכו טובה ונכונה יותר. בעשותו כן הוא מוצא עצמו מדבר רעות לא רק נגד אדם אחר אלא גם נגד תורת אלוהים. הוא "שופט" אותה כספר הוראה כושל.

לא תמיד מבינים אנו את הסיבה לכל הנחייה של דבר אלוהים. לעיתים מנוגדות הוראות אלה אף לרגשותינו או להיגיוננו. במקרים שכאלה עלינו "לבלוע" את גאוותנו ולהצהיר מחדש: "אני מאמין שהכתובים הם הביטוי למלוא חכמתו של אלוהים!— לכן הם צודקים ונכונים יותר מכל מה שאני יכול להציע." (משלי ג 5-8)

"וְאִם תָּדִין אֶת הַתּוֹרָה, אֵינְךָ מְקַיֵּם הַתּוֹרָה כִּי אִם שׁוֹפֵט."—זוהי גישה מסוכנת. הרי התורה נכתבה בהשראת אלוהים, והוא יצר את כל חוקיה. לכן, אדם המבקר את חוקי התורה מעמיד עצמו מעל למחוקק — מעל לאלוהים.

מסיבה זו ממשיך יעקב בפסוק 12:

אֶחָד הוּא הַמְחוֹקֵק וְשׁוֹפֵט, הוּא אֲשֶׁר יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד. וּמִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עֲמִיתְךָ?

השופט שכתב את כל אותן הוראות שעל פיהן עלינו לחיות ולפיהם עלינו להתנהג האחד כלפי השני הוא גם זה שיכול להושיע אותנו, או לחילופין לחרוץ את דיננו לאבדון נצחי.

משום גדולתו של אלוהים ואפסותו של האדם, סוגר יעקב את הקטע בשאלה רטורית: "מִי אַתָּה כִּי תִּשְׁפֹּט אֶת עֲמִיתְךָ?"—"למה אתה מחשיב את עצמך? שקול ובחן את המשמעות שבהתנהגותך וחזור בתשובה מיד. אתה מתנהג כמו אדם שמנסה לעמוד ליד אלוהים כשווה לו. היזהר! אל תאמץ את דרכו של השטן. מי שעושה זאת סופו שיצטרף אליו, שהרי אלוהים "יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ וּלְאַבֵּד" (התגלות יט-כ).

"אֶחָד הוּא הַמְחוֹקֵק וְשׁוֹפֵט— לא אתה, בן האדם, כי אם אלוהים!" —כשאנחנו מאמצים את דרכי אלוהים בכל תחום ועניין בחיינו אנו מכריזים באופן מעשי, שלדבר אלוהים יש סמכות על הכל ושאנחנו נכנעים באהבה וברצון לסמכותו. כשאנו מאמצים את דרכו של אלוהים בעשיית משפט, אנו פועלים לתקן את העוול ולהציל אח מדרך רעה (מתי יח). כשאנו פועלים על פי הוראות אלוהים יש תקווה לשלום ולתיקון. כל דרך אחרת מבטיחה ריב, שנאה, ניתוק והפסד.

גם שלמה המלך, החכם באדם, מורה לנו לאמץ את הוראת אלוהים שבתורה (משלי ג 8-5):

בְּטַח אֶל יהוה בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.6 בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.7 אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת יהוה וְסוּר מֵרָע. 8 רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

אזהרה לגאוותנים

יעקב ד 17-13

כעת מזהיר יעקב את בעלי היומרות — מי שחושבים עצמם אדונים לגורלם:

הוֹי הָאוֹמְרִים, "הַיּוֹם אוֹ מָחָר נֵלֵךְ לְעִיר פְּלוֹנִית, נַעֲשֶׂה שָׁם שָׁנָה אַחַת, נִסְחַר וְנַעֲשֶׂה הוֹן," 14 וְאֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה יֵּלֵד יוֹם. מַה הֵם חַיֵּיכֶם? הֲלֹא אֵד אַתֶּם, הַנִּרְאֶה לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ נֶעְלָם.15 רָאוּי הָיָה שֶׁתֹּאמְרוּ, "אִם יִרְצֶה יהוה, נִחְיֶה וְנַעֲשֶׂה כָּזֹאת וְכָזֹאת." 16 אַךְ הִנֵּה אַתֶּם עוֹד מִתְגָּאִים בְּיֻמְרוֹתֵיכֶם. כָּל גַּאֲוָה כָּזֹאת רָעָה הִיא.17 לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ.

עושים תכניות — כמו כולם

יעקב ידוע כאדם מאוד מעשי, והוא משתמש בדוגמאות מחיי היומיום של בני הקהילה. חלקם היו סוחרים שבילו חלק ניכר מזמנם בדרכים ברחבי האימפריה הרומית (מה"ש יח 2, 18; רומים טז 3, 14). סוחר מוצלח היה מתכנן היטב את מסלול נסיעתו, שנמשכה לעיתים שנה, ולבסוף היה שב לביתו בשלום כשכיסיו מלאים.

יעקב פונה לאלה שלרוב הסתיימו נסיעותיהם בהצלחה ועושרם גדל. כתוצאה מכך, סמכו יותר ויותר על חכמתם ועל יכולתם, וגאוותם גברה. אותם סוחרים לא בילו זמן איכותי בתפילה כדי לדעת את רצון אלוהים עבורם. הם לא ערבו את אלוהים בתכנוניהם היומיומיים או ארוכי הטווח. כשחזרו לביתם בשלום לא חשבו לכרוע ברך לפני אלוהים ולהודות לו על הגנתו ועזרתו בדרך. הצלחות העבר גרמו להם להאמין, שהם שליטים על גורלם ואינם זקוקים לאלוהים בחיי היומיום שלהם.

הם ידעו על אלוהים, הם טענו להיותם מאמינים בישוע, ולמרות זאת לא חשבו לערב את אלוהים בתוכניותיהם ובעיסוקיהם. פרי חייהם הוכיח, שלא היו בוגרים מבחינה רוחנית— או שלא היו נושעים כלל.

זוכרים את השאלה שפתחה את פרק ד – "מֵאַיִן הַסִּכְסוּכִים וְהַמְּרִיבוֹת אֲשֶׁר בֵּינֵיכֶם?"— כעת אנו מבינים טוב יותר מנין נבעו הבעיות והסכסוכים בקהילות: הם אמנם התאספו פעם או פעמיים בשבוע לאסיפה, שמעו דרשה ושרו שירי הלל, אך כל שאר חייהם נראו מנותקים מאלוהים (ד 10-1). יעקב מביא את דוגמת הסוחרים כדי להבהיר את חומרת מצבם הרוחני:

• הם מתמקדים בעצמם;
• הם בוטחים בכוחם וביכולתם ולא רואים צורך בעזרתו של אלוהים;
• הם מתבוננים בחסרי-האמונה שמצליחים בדרכם הזמנית ומתקנאים בהם. הם מאמצים את הדוגמה של אותם לא-מאמינים בחושבם שזוהי הנוסחה להצלחה ארוכת טווח.
• אין להם קשר חי ויומיומי עם אדונם ומושיעם ישוע המשיח, ומסיבה זו גם לא יכולה להיות להם התחברות קדושה ושלום אמיתי עם יתר המאמינים בקהילה (א־יוחנן א 4-3).

לפני שנמשיך לפסוק הבא כדאי שנעצור לרגע ונפנה את מבטנו להווה: כמה אנשים סביבנו, שמכנים עצמם "מאמינים", חיים ממש בדרך זו ופועלים על פי אותו אופן מחשבה?

• גם היום מתכננים מאמינים רבים את חייהם ומחליטים החלטות יומיות בהשען על חכמתם שלהם בלבד— מבלי לערב את אלוהים ולבקש את הדרכתו, ללא תפילה, בלי לימוד של דבר אלוהים ובלי לחפש את רצונו;
• גם היום זוכים אנשים שנוהגים כך להצלחות, ובמקום להציג את הצלחתם כמנחה לכבוד אלוהים, הם טופחים על שכמם ומהללים את חכמתם ואת יכולתם;
• גם היום חיים מאמינים לא מעטים את חיי היומיום בניתוק מוחלט מאלוהים, ו"משיחיותם" מסתכמת בביקור בבית הקהילה פעם בשבוע.
• היום — שלא כמו בתקופת יעקב — נמצא ברשותם של כל האנשים הללו ספר הבריתות, אך הוא נפתח לעיתים רחוקות, והם אינם מאפשרים לאלוהים לחרוט את דברו על לוח לבם.

כמה חבל! משום שאנשים אלה אינם מערבים את אלוהים במהלכי חייהם, אין הם נהנים ממלוא ברכתו ועזרתו. מפני שהם נשענים על חכמתם וכוחם בלבד, מועדים חייהם לאכזבה, לצער ולהפסד שלא נמדד רק בכסף.

לאחר שהוקיע את גאוותם הריקה של אותם אנשים החושבים שהם מחזיקים את גורלם בכפם (פס' 13), מסביר להם יעקב בפסוק 14 את האמת שנשכחה מהם בעקבות סנוורי ההצלחה:

אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה יֵּלֵד יוֹם. —מַה הֵם חַיֵּיכֶם? הֲלֹא אֵד אַתֶּם, הַנִּרְאֶה לְרֶגַע וְאַחַר כָּךְ נֶעְלָם.

"רבותי, גאוותכם מונעת מכם לראות את האמת אודותיכם. אתם חושבים שאתם קובעים את מהלכי העתיד, אך האמת היא שאין לכם מושג מה יהיה מחר. —אֵינְכֶם יוֹדְעִים מַה יֵּלֵד יוֹם."

יעקב מזכיר להם מספר עובדות נצחיות שגאוותם מונעת מהם להתעמק בהן:

כשמעמידים את האדם מול גודל היקום ומורכבותו, אין הוא אלא חלקיק זניח שחולף בו ונעלם מיד. "הֲלֹא אֵד אַתֶּם."— האדם כמו אד, טיפות מים הנישאות באוויר ונעלמות מיד בחום השמש.

איוב למד על בשרו את קטנות האדם בהשוואה למכלול בריאתו של אלוהים, והוא הדגיש אותה במספר פסוקים:

איוב ז 6:     "יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג וַיִּכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה."

ז 9:            "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ, כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל, לֹא יַעֲלֶה."

ח 9:           "כִּיתְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע; כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי אָרֶץ."

ט 26-25:     "וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי רָץ, בָּרְחוּ, לֹא רָאוּ טוֹבָה.26 חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה, כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל."

יד 2-1:        "אָדָם יְלוּד אִשָּׁה, קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז.2 כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל, וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד."

בני אדם סופרים את גילם בשנים, אך הנה אלוהים רואה את שהותנו בארץ כימים בלבד: תהילים צ 12; ראה גם צ 7-6: אדם מתייבש בשמש וחולף לו כעשב בשדה (משלי כז 1; לוקס יב 21-16).

אלוהים, לעומת זאת, הוא נצחי. הוא האחד והיחיד שקובע את מהלכי ההיסטוריה והעתיד. הוא קובע את המתרחש בכל היקום בכל שניה ושניה (תהילים יט, קג; בראשית א).

הדבר הנכון הוא לפנות אל האחד שברא אותנו וקבע תכנית יומיומית נצחית לכל אחד מאיתנו. ההגיון אומר: "תן לאלוהים לנהל את חייך!"

בקש את ישועתו ממש ברגע זה!

אויבנו מס' 1 — הגאווה

המכותבים של יעקב לא היו טיפשים, והאמת שהוא מדגיש לא השתנתה מאז בריאת האדם. מדוע, אם כן, לא עמדה אמת זו לנגד עיניהם?— ומדוע אין היא עומדת לנגד עינינו בכל יום ויום? מדוע אין אנו מערבים את אלוהים בכל פרט ופרט בחיינו?

הסיבה הייתה ונשארה — גאוות האדם:

• הגאווה אינה מעודדת בני אדם לקרוא בכתובים ולהאמין אמונה מוחלטת בכתוב; "אני יודע מספיק טוב בעצמי".
• הגאווה מסתירה מאיתנו את האמת אודותינו ואודות אלוהים;
• הגאווה אינה מאפשרת לנו להיכנע לאמת ולחיות על פיה;
• הגאווה מעמידה אותנו במרכז — במקום ששייך בעצם לאלוהים;
• הגאווה מנפחת את הבטחון שלנו ביכולתנו וממזערת את חולשותינו. היא משקרת לנו ומציגה מצג שווא על אודותינו. היא גורמת לנו להאמין שאנו יכולים להתמודד עם כל דבר, ושאנו קובעים את גורלנו;
• הגאווה משווה אותנו לאנשים אחרים ולא לאלוהים. כתוצאה מכך אנו רואים את עצמנו גדולים מן המציאות — גדולים מדי;
• הגאווה מונעת מאיתנו לזעוק לאלוהים לעזרה ולישועה. לעתים היא אף מונעת מאתנו לבקש עזרה מבני אדם;
• הגאווה גורמת לנו לחשוב שהמצב תקין ומסתירה את האסון המתקרב;
• הגאווה דוחפת אותנו להאמין לשקרים של שר העולם הזה — השטן. התוצאה היא הפסד ואבדון.

מי שמתרחק מאלוהים ולא מערב אותו בחייו, מי שלא שם לב לאמת האלוהית שבכתבי הקודש, נוטה לשקר ובסופו של דבר גם להאמין לעצמו. מי שמאמין לשקר הגאווה צריך לדעת, שאותו שקר עתיד להתפוצץ   בפניו: קראו בתנ"ך מה קרה לשטן, החוטא הראשון בחטא הגאווה (ישעיהו יד; יחזקאל כח).

יעקב צדק בדבריו לגבי בני הקהילות שאליהן כתב — ולגבינו: צרות ואבל עשויים להוריד אותנו מן 'העץ הגבוה שעליו אנחנו יושבים'. הם גורמים לנו להבין טוב יותר את חולשותינו ואת מגבלותינו (ד 10-8).

סיכום ביניים:

מכיוון שמפסוק 15 יעקב נכנס לנושא עצום הנקרא "ידיעת רצון אלוהים", אסכם את שלמדנו בפסוקים 14-13:

א.           אל לנו לדבר סרה באח או אחות באמונה מכיוון שזהו ביטוי לחוסר אהבה ולאנוכיות. מי שמתמיד בדיבור מסוג זה כמוהו כמטיל ביקורת באלוהים ותורתו.

תוצאות הרכילות והוצאת הדיבה נגד אחרים הם ניתוק יחסים, הרס ההתחברות ושיתוק השירות בקהילה.

יש מקום (ואף נחוץ) לבקר ולהעיר, אך הדבר חייב להיעשות על פי הנחיות כתבי הקודש (מתי יח 15-20). רק כך נבטיח את מעורבות אלוהים בתהליך התיקון ואת התוצאה הרצויה בעיניו.

ב.           הצלחה מתמשכת עלולה לגרום לנו לחשוב שאנו אדונים לגורלנו ולפתות אותנו לחיות חיים המנותקים מאלוהים.

גם אם אנחנו גאונים ונחשבים לטובים ביותר מכל בחינה ארצית, עלינו לזכור שאנו כאד חולף בהשוואה לגודלה ולמורכבותה של כלל הבריאה האלוהית. כל רגע טוב בחיינו הינו מתנת חסד מאלוהים. עלינו להיות אסירי תודה לאלוהים ולשמוח בכל הזדמנות שהוא מעניק לנו לשרת אותו ולפאר את שמו.

ג.            הגאווה תנסה למכור לנו שקרים על עצמנו ועל אלוהים. היא תרחיק אותנו מן האמת כדי שנשמע לשקר ולבסוף אף נאמין לו.

הבה נעודד אחד את השני להיות קרובים באמת לאלוהים ולדברו. הבה נשאף מכל הלב לדעת את רצונו, ותהיה שאיפה זו אמיתית ולא מס שפתיים בלבד.

"אִם יִרְצֶה יהוה"

מה רוצה אלוהים?

לאחר שציין יעקב את מגרעותיהם וטעויותיהם של בני הקהילות, הוא התווה את הדרך הראויה שעליהם לאמץ.

יעקב ד 15:

רָאוּי הָיָה שֶׁתֹּאמְרוּ, "אִם יִרְצֶה יהוה, נִחְיֶה וְנַעֲשֶׂה כָּזֹאת וְכָזֹאת."

שים לב: יעקב אינו מציע שינוי באוצר המילים בלבד. כוונתו אינה, "אם תוסיפו לכל משפט 'אִם יִרְצֶה יהוה' או 'בעזרת השם', הכל יהיה בסדר." הוא מורה על שינוי מעמיק בקשר שלנו עם אלוהים—על מעבר לתלות מוחלטת בבורא.

אנחנו מוקפים באנשים שמרבים באמירות כמו "אם ירצה השם", ולמרות זאת אין הם שואלים מאלוהים דבר ואף עושים את רצונם בניגוד להוראות הכתובות בכתבי הקודש. רבים כותבים בס"ד בתחילת כל דף, אך על אותו דף הם עשויים לרשום את תוכניותיהם, הנוגדות לחלוטין את רצון אלוהים הכתוב בדברו והידוע ברבים.

"אִם יִרְצֶה יהוה"—זה לא משפט סתמי אלא משפט שטומן בחובו את הידיעה כי…

• יש מישהו מעלי; הוא ריבון; חיי שייכים לו ואני חייב לו דין וחשבון על מעשי.
• "אִם יִרְצֶה יהוה"—זו גישת חיים ולא מס שפתיים.

מאמינים רבים רוצים לדעת את רצון אלוהים עבורם בנוגע למציאת בת או בן זוג, עבודה, נסיעה, מקום מגורים, לאיזו קהילה להתחבר וכדו'.

אלוהים עונה לילדיו על כל השאלות הללו ועל רבות אחרות. תשובת אלוהים מוענקת לילדיו כאשר הם הולכים בדרך הציות לדברו הכתוב. בדרך הזו עתידים הם לפגוש את אלוהים ולקבל תשובה לשאלתם.

רצון אלוהים: המפתח לחיים מבורכים עם תכלית

שאול השליח נהג להתפלל כדי לדעת את רצון אלוהים לפני שקבע את מהלכיו. שאול לא ראה בכך טרחה או מעצור שמנעו ממנו לעשות את הטוב בעיניו. הוא הרי שאף לעשות את הטוב בעיני אלוהים בדרך בטוחה וחופשית המבטיחה ברכה נצחית (רומים א 10, טו 32; א־קורינתים ד 19, טז 7).

ישוע המשיח אמר ביוחנן ד 34: "מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי"— את רצון אלוהים האב (ראה גם יוחנן ו 30, 38). האם זהו גם המאכל היומיומי שלנו?

ביוחנן יז 4 ישוע אומר: "הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּתַתָּ לִי לַעֲשׂוֹת." ומה היתה התוצאה של ציות המשיח לרצון אביו? ישוע נותן את התשובה באותו פסוק: "אֲנִי פֵּאַרְתִּיךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת."— דהיינו, עשיית רצון אלוהים על ידי המשיח הביאה כבוד ופאר לאלוהים האב.

באותה מידה מפארים גם אנו את שמו של אלוהים כאשר מבקשים אנו לדעת את רצונו ורוצים לחיות בדיוק על פי התכנית שהתווה עבור חיינו.

רצון אלוהים אינו נסתר מעיניהם של ילדי אלוהים — ואף לא מעיני בני האדם באופן כללי. רצון אלוהים כתוב בכתבי הקודש, גלוי לכולנו, ולכן אלוהים דורש מאיתנו לדעת אותו:

• "בַּחֲנוּ וְהִוָּכְחוּ מָה רָצוּי בְּעֵינֵי הָאָדוֹן"(אפסים ה 10; ראה גם קולוסים א 9, ג 1);
• "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן"(אפסים ה 17);
• ולדוד המלך אמר אלוהים: "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ; אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי" (תהילים לב 8).

■            מה צריכה להיות הגישה שלנו כלפי ידיעת רצון אלוהים ועשייתו?

הגישה הנכונה של המאמין באה לידי ביטוי בתהילים מ 9: "לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֱלֹהַי, חָפָצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי."

…בתהילים כה 5-4: "דְּרָכֶיךָ, יהוה, הוֹדִיעֵנִי; אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי; 5הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי."

…ובמיוחד בכל מזמור קיט.

כאשר נפרט את הדרישות הכלליות של אלוהים לחיים על פי רצונו עבור כל בני האדם, נתפוס כולנו את ראשינו ונאמר: "בלתי אפשרי לחיות ברמה שכזו. רק אלוהים מסוגל לכך."

נכון!—מסיבה זו מבטיח אלוהים לילדיו שהוא יהיה זה שייתן להם את…

א.       החכמה לדעת את רצונו,

ב.       הנכונות להיכנע לרצונו,

ג.       הכוח והיכולת לעשות את רצונו באמונה.

זיכרו את ההבטחות הנפלאות הללו:

1. "וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו" (פיליפים ב 13).
2. "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים א 6).
3. "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי הֵיכַל אֱלֹהִים אַתֶּם וְכִי רוּחַ אֱלֹהִים שׁוֹכֶנֶת בְּקִרְבְּכֶם?"—אלוהים משכן את רוח הקודש בגוף המאמין. הוא עצמו יפעל בתוכנו על מנת למלא את רצון האלוהים (א־קורינתים ג 17-16; אפסים א 14-13; יוחנן יד-טז).
4. "נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ."—אלוהים לא ייתן לנו מטלה הגדולה מכפי יכולתנו. הוא מבטיח לספק את החסד, את הכוח ואת היכולת הדרושים לצורך הביצוע, למען נעמוד כמנצחים בעשותנו את רצונו (א־קורינתים י 13).

ומה יקרה כשנמעד ונכשל? האם אלוהים ידחה אותנו?

לא!—אלוהים מצפה מאיתנו להתוודות על חטאינו בלב שבור למען יוכל לסלוח לנו ולטהר אותנו מכל עוולה. התוודות על חטאינו מאפשרת לנו ליהנות מהתחברות קדושה עם אלוהים ועם שאר ילדיו הנושעים וממלוא כוחו וברכתו בעשותנו את רצונו (א־יוחנן א 9; תהילים לב 2-1; תהילים נא).

שים לב: אלוהים אמנם סולח על חטאינו כשאנו מתוודים לפניו, אך עלינו לזכור שישנם חטאים המשאירים צלקת על חיינו, מותירים בהם דופי ומונעים מאיתנו לשרת את אלוהים בתפקידים מסוימים. לאור זאת, עלינו לשאוף לפעול בכל דרך על פי עצת ה', למען לא נסטה מדרכו ולא נחטא בחטאים שמטביעים בנו צלקת מכוערת (א־טימותיאוס ג, טיטוס ב).

רצון אלוהים הכללי— והאישי

רצון אלוהים מתחלק לשני חלקים עיקריים:

א.       כללי— הנדרש מכל מאמין באשר יהיה,

ב.       אישי — רצון אלוהים התפור במיוחד עבורך.

א.   רצון אלוהים עבור כלל ילדיו הנושעים

כולנו שמענו את ההורים שלנו אומרים לנו: "אם תהיה ילד טוב, אז תקבל…" או, "אנחנו לא מוכנים לשמוע אותך עד שתתנצל" או,"תקבל בתנאי שתפסיק לעשות רע…"

ובכן, אלוהים אומר בדיוק את אותם הדברים לכולנו: "אם תהיו ילדים טובים, אברך אתכם."

אלוהים אמר זאת לישראל כעם: "אם תקיימו את מצוותיי, אספק את מחסוריכם, אברך את אדמתכם, ארחיק מעליכם אויבים ואענה לתפילותיכם" (ראה דברים כח 14-1).

אלוהים גם אמר מה יקרה לעם אם לא יציית לכל הנחיותיו: הוא הזהיר, שלא יברכם ולא ישמע לתחינותיהם (דברים כח 69-15). יהושע בן נון חזר על אזהרות אלה בפני בני ישראל טרם מותו: "שמרו את מצוות אלוהים והוא יברככם. אם תסטו מדרכו, יענישכם" (יהושע כג).

הנה לנו הביטוי הראשון לרצון אלוהים הכללי עבור כל מאמין: כמו שההורים אומרים לנו: "היו ילדים טובים," כך אומר גם אלוהים: "אם תצייתו לי תחוו את מלוא כוחי ונוכחותי בחייכם." עשיית רצון ה' היא לטובתנו, למען יהיו לנו חיים מנותקים מן החטא ומלאים בקדושת ה' ובברכתו.

אם נלך בדרך הטוב שאלוהים מתווה, נפגוש אותו ונקבל את התשובות לשאלות ששאלנו ממנו, ויחד אתם גם את הכלים לבצע את רצונו.

ישוע אמר על אלה העושים את רצון אלוהים: "כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי" (מרקוס ג 35).

■            מה הופך אותי ל"ילד טוב" של אלוהים?

להלן רשימת תכונות המצביעות על כך שאתה אכן עונה על ההגדרה. הן מתוות את הדרך הצרה בה דורש אלוהים מכל אחד מילדיו להתהלך:

1. אתה יודע שאתה נושע

מה שקובע אם ההבטחות הנפלאות של אלוהים בעולם הזה ובעולם הבא שייכות לך או לא — הוא יחסך לישוע המשיח.

האם אתה מודה שאתה חוטא ומבקש את סליחת החטאים שהעניק אלוהים לבני האדם במותו המכפר של האדון ישוע המשיח? —רצונו של אלוהים הוא שתיוושע, והוא יענה לכל המבקש זאת בכנות. זהו הצעד הראשון שכל אדם נדרש לעשות (ב־פטרוס ג 9; יוחנן ו 40-39, 59-50, 19, 42; יוחנן יד 6; מה"ש ד 12; ישעיהו נג 6-5; רומים י 10-9).

כפרת חטאים היא הצעד הראשון וההכרחי המעניק ישועה ומאפשר לך להתחבר עם אלוהים ולקבל את רוח הקודש לחייך. הליכה על פי עקרונות הצדק והיושר של אלוהים היא דבר נפלא, אך אינה מספיקה לישועה. רק התוודות על חטא וקבלת סליחת חטאים בדם ישוע המשיח מושיעות ומשייכות את הנושע למשפחת אלוהים— לבני ההבטחה והירושה (יוחנן ג 16-1; גלטים ג 26–ד 7). לכן הצעד הראשון בעשיית רצון אלוהים וההפיכה ל"ילד טוב" הוא—להיוושע.

2. אתה קורא בדבר אלוהים ומציית לו באמונה, באהבה ובשמחה

כתבי הקודש כוללים את כל מה שאלוהים רוצה בעבור חיינו והתנהגותנו. בדבר אלוהים דוגמאות רבות שנועדו ללמד אותנו איך להגיב נכונה למהלכי החיים. ידיעת דבר אלוהים בהיקף הראוי תיתן לנו את הכלים לחיים נכונים ואת כלי הנשק הרוחניים הנדרשים כדי לעמוד נגד נכלי השטן.

כשישוע המשיח נוסה על ידי השטן, כיצד עמד בפני כל אחד מהפיתויים? הוא ענה מתוך דבר אלוהים והסתמך על האמת הכתובה בו (לוקס ד 15-1; אפסים ו 18-10; דברים ו 11-4; מה"ש כב 14; קולוסים א 9).

גם דוד המלך ידע שזוהי הדרך להתנגד לפיתוי. לכן אמר: "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ"(תהילים קיט 11;וכל הפרק).

■            כשאנו קוראים בכתבי הקודש, אנו גדלים בידיעת רצון אלוהים.

קריאה בדבר אלוהים היא לעיתים קרובות הפוכה לאכילת אוכל. ככל שנקרא ונעמיק יותר (נאכל אוכל רוחני), כך גם נרעב לכך יותר. לעומת זאת, אם נזניח את הקריאה בדבר אלוהים בחיינו, נהיה גם פחות רעבים לו.

עלינו לציית לכל הנלמד—לציווי להאמין לכתוב, לאהבת האדון, לאהבת הזולת ולעשיה עבור המשיח ברצון ובשמחה. כך ישתנו חיינו בכל יום ויום ויידמו במידה הולכת וגוברת לאלו של המשיח ישוע (פיליפים ב 14; אפסים ו 9-1). כמו שילד עולה כיתה כל שנה ומתבגר בשלבים, כך נתבגר גם אנו מבחינה רוחנית ככל שנקרא, נלמד ונציית יותר באמונה.

מי שלומד ואינו מציית מכריז שדעת אלוהים אינה מקובלת עליו ושדעתו "טובה יותר". סופו שיימנה עם אלה הנושאים תארי כבוד המוענקים על ידי בני-אדם, אך ריקים מנוכחות אלוהים ונטולי כבוד אלוהים. שלמה המלך מלמד אותנו להעדיף את חכמת אלוהים על פני דעתנו ורגשותינו אנו (משלי ג 9-5).

3. אתה מתפלל

התפילה היא מרכיב חיוני בחיי המאמין בישוע. כמוה כדלק לרכב:

• בתפילה אנו מודים שאלוהים הוא ריבון ואנחנו עבדיו;
• בתפילה אנחנו משוחחים עם אלוהים, אשר מחזיק את חיינו בידיו מלאות החסד;
• בתפילה אנחנו מציגים לפניו את כל תודותינו ובקשותינו;
• בתפילה אנו מאפשרים לרוח הקודש להאיר את עיני לבבנו לאמת האלוהית או לחוכמה שלה אנו זקוקים.

התפילה היא מדד לקרבתנו לאלוהים ותלותנו המוחלטת בו. התפילה מעניקה שלווה. היא זמן איכותי שמוקדש לקשר אישי ואינטימי ביני לבין אלוהים.

• ישוע פינה זמן לתפילה גם כשהיה עסוק עם תלמידיו (מרקוס ו 46; יוחנן יז). הוא לימד את תלמידיו להתפלל על מנת שיוכלו לעמוד בקשיים ובצרות שייקרו על דרכם (מתי ו; מרקוס יד 38: המקרה בגת שמנים — לו היו מתפללים, לא היו בורחים מישוע).
• התלמידים הראשונים בילו זמן רב בתפילה ובצום (מה"ש א 14, 42).
• התפילה מאפיינת חיי קהילה בריאים.

אלוהים מצווה עלינו להתפלל, כי הוא יענה לבקשותינו הראויות רק אם נעלה אותן בפניו בתפילה (מרקוס ט 29— גירוש שד מותנה בתפילה). בדרך זו נלמד להכיר את אלוהים…

• כריבון וחי,
• כעונה לשאלות ילדיו,
• כמקור התשובה לתפילה.

(דברי הימים־ב כ; אפסים ו 18; פיליפים א 19, ד 6; קולוסים ד 2; א־טימותיאוס ד 5; יעקב ה 17-15;מה"ש י 4; רומיים א 10; אפסים א 16; פיליפים א 4; קולוסים ד 12; א־תסלוניקים א 2; א־טימותיאוס ב 1, ה 5; ב־טימותיאוס א 3; פילמון א 4, 22; עברים ה 7; א־פטרוס ג 7; התגלות ה 8, ח 3.)

דניאל ונחמיה באו לאלוהים בתפילה, והוא ענה להם ופעל בחייהם באופן שלא הותיר שום ספק בכך שאלוהים הוא זה הפועל למענם (נחמיה א-ב; דניאל ו, ט).

4. אתה נטבלת

הטבילה היא צעד של ציות לאמונה שבו מזדהה המאמין בישוע עם מותו ותחייתו של ישוע כמושיעו ואדונו (רומים ו 8-1). הטבילה היא הכרזה ציבורית למען ידעו כל רואינו שאנו שייכים לישוע ומחויבים לדברו.

ישוע ציווה עלינו להיטבל (מתי כח 20-18), ואנו קוראים שהמאמינים הראשונים צייתו למצווה זו ללא היסוס (מה"ש ב 42-41, ח 40-38, טז 31-33). הטבילה שייכת לשלבים ראשונים של האמונה בישוע. אל לנו לדחות את הדברים שאנו יודעים שאלוהים מצווה עלינו לעשות.

הטבילה נחשבת בעיני רבים ל"ענין נוצרי", אך עלינו לזכור שכל הנטבלים הראשונים היו יהודים (מתי ג, מע"ש ב 36-42).

הטבילה היא סמל מן התורה – ראה טבילת האשה לאחר תקופת הנידה (המחזור החודשי), וכמוה גם הרחיצה במים כחלק מטקס היטהרות במסגרת תורת משה.

נביאי התנ"ך ניבאו אודות המשיח, והאדון ישוע הגשים את כל נבואותיהם. לכן, הטבילה בשם האדון ישוע היא הדבר היהודי ביותר שיכול יהודי ירא אלוהים לעשות. הטבילה בשם ישוע איננה ניתוק מהתורה כי אם ההיפך – ציות לדבר התורה. הטבילה בשם ישוע היא ציות
להוראה אלוהית – לאדון ישוע המשיח (מתי כח 18-20).

יתרה מזו, אלו הדוחים את האדון ישוע ובזים לטבילה בשמו אינם מכירים את אלוהים ונחשבים בעיניו לבני זעם (יוחנן ח 19, 42).

5.  אתה מקדיש את עצמך לאדון

המאמין כן יודע שחייו נפדו בדם ישוע המשיח, וכעת הוא חי כדי למלא את רצון אלוהים ולא את שאיפותיו האישיות. מה שצריך לעמוד לנגד עינינו הוא קידום מלכות האלוהים. עיקרון זה עולה בכתובים שוב ושוב:

מתי ו 33:              "בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם."

רומים יב 2-1:       "וּבְכֵן, אַחַי, בִּגְלַל רַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתִּמְסְרוּ אֶת גּוּפְכֶם קָרְבָּן חַי, קָדוֹשׁ וְרָצוּי לֵאלֹהִים; כָּךְ תַּעַבְדוּהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב. 2 וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו."

גלטים ב 20-19:    "אֲנִי מַתִּי לְגַבֵּי הַתּוֹרָה בִּגְלַל הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁאֶחְיֶה לֵאלֹהִים. 20 עִם הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְלֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי. הַחַיִּים שֶׁאֲנִי חַי עַכְשָׁו בַּבָּשָׂר, אֲנִי חַי אוֹתָם בֶּאֱמוּנַת בֶּן־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָהֵבַנִי וּמָסַר עַצְמוֹ בַּעֲדִי."

"לֹא עוֹד אֲנִי חַי, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ חַי בִּי."—למה הכוונה?—אלוהים פועל בעולם בין היתר דרך חיי הציות שלנו והדוגמה האישית שאנו מציגים כאשר אנו מאמצים את מצוותיו. העולם רואה את חיינו ולומד אודות אמיתות דבר אלוהים ומשיחיותו של ישוע דרך המתרחש בחיים האישיים שלנו. אנו עדות חיה לאמת אלוהים, לריבונותו, צדקתו ואהבתו. ויתור על נקמה, נתינת הלחי השנייה, אהבה תמורת שנאה, שירות תמורת השפלה— כל אלה גורמים "הלם" לסובבים אותנו. כל עדות מאפשרת לנו להציג את כוחו של ישוע המשיח בחיינו ולגרום לעולם להתקנא בישועתנו. אנו האיגרת הכתובה של המשיח ישוע לעולם (הרומים יא 14, ב-קורינתים ב 14 – ג 3).

כמו שאלוהים משתמש בעם ישראל כדי להוכיח את קיומו, צדקתו וריבונותו לשאר העולם, כך הוא עושה בעידן זה גם דרך חייהם של המאמינים בישוע (ב־קורינתים ה 20-17). עדות נאמנה של ילדי אלוהים— של מאמינים המעדיפים את דעת אלוהים ומצוותיו על דעתם הם — היא זו הגורמת לאנשים לשאול שאלות על אודות ישוע המשיח. עד היום, רבים מקבלים את ישוע באמונה ונושעים בעקבות העדות הנאמנה הזו. כך מקדם אלוהים את ילדיו הנבחרים לעבר מלכותו, וכשיימלא מספר נבחריו, יחזור האדון ישוע להקים את מלכותו הארצית בת אלף השנים שמרכזה בירושלים (רומים יא 26-25; ישעיהו ב; מיכה ד; התגלות כ).

להיות מוקדש לאלוהים זוהי מציאות שמתבטאת בחיי קדושה וטוהר:

א.           "הִתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת" (א־קורינתים ו 18; מה"ש טו 29; א־תסלוניקים ד 3, דברים כב 13-29).—מין יכול להיות מבורך רק כשהוא במסגרת הנישואין. כל עיסוק אחר בו הוא בגדר זנות או ניאוף— דהיינו חטא — ואלוהים מתעב חטא. ראו את דוגמת חייו של יוסף. התורה טרם נכתבה בימיו, והוא הסתמך אך ורק על סיפורי אביו על אודות אלוהים ועל התקווה בהתגשמות החלומות שהעניק לו אלוהים (תהילים קה 19). והנה נשמר יוסף מלטמא את גופו ביחסים אסורים עם אשת פוטיפר. הוא סירב להפר אמונים כלפי אדונו הארצי ולחטוא לאלוהים (בראשית לט 9). יוסף העדיף לסבול רבות מאשר לטמא את גופו ולחטוא לאלוהים ולאדם.

ב.           מאמין המוקדש לאלוהים מאמץ את תכונות האופי הנצחיות של אלוהים המוזכרות בעשרת הדיברות. הדבר נדרש מאיתנו בתוקף היותנו אזרחי השמיים ושגרירי ישוע המשיח על הארץ (שמות כ; מתי ה-ז; הגלטים ה 23-22; אפסים ד, א־טימותיאוס ד; פיליפים ג 20; א־קורינתים יג; ב־קורינתים ב 14 – ג 3, ה 20).

ג.            המוקדש לאלוהים מפגין יחס טהור, אוהב ומתחשב כלפי הזולת— ובמיוחד כלפי האחים והאחיות לאמונה (א־תסלוניקים ה 22-14; אפסים ד 17–ו 9; רומים יד; א־פטרוס ג 7-1).

ד.           המוקדש לאלוהים מכבד סמכויות שלטוניות. אלוהים מצפה מאיתנו לכבד את המופקדים על חיינו ולהתפלל עבורם (רומים יג 10-1). הציות לשלטון נדרש כל עוד אלה לא פוקדים עלינו להפר את מצוות אלוהים. במקרה שכזה על המאמין לציית לאלוהים ולהיות מוכן לשלם את המחיר עבור הציות  הזה (מה"ש ה 29). ראה לדוגמה את דניאל הנביא אשר העדיף להיזרק לגוב האריות מאשר להפסיק להתפלל לאלוהים; כמוהו גם שלושת רעיו, שהעדיפו להיזרק לכבשן האש מאשר להשתחוות לפסל (דניאל ג, ו).

ה.           המוקדש לאלוהים מצווה להימלא ברוח הקודש ולא ביין (אפסים ה 19-18)— משמע, לחיות חיים המודרכים לחלוטין על ידי רוח אלוהים, משמע – לקרוא בדבר אלוהים הנכתב בהשראת רוח הקודש ולציית באמונה מוחלטת להוראה הברורה הנלמדת. לא כל ציווי הוא קל לציות. נדרשים פה בטחון באמונה והסתמכות מוחלטת על חכמת אלוהים ועל הבטחתו לעזור לעושי רצונו (קולוסים א 9).

…ולגבי המצווה שאומרת "אַל תִּשְׁתַּכְּרוּ מִיַּיִן" (אפסים ה 18), הרי זה צריך להיות ברור לכל מאמין בישוע — ולכל אדם בר דעת — שאי אפשר להיות מוקדש לאלוהים ובו בזמן שיכור או מסומם (ויקרא י 9).

6.  אתה מתחבר עם מאמינים אחרים בקהילה מקומית

אלוהים ייסד את הקהילה שבה מתחברים ילדיו. הקהילה העולמית של כלל הנושעים נקראת "גוף המשיח" (א־קורינתים יב; אפסים ד; רומיים יב), ו"הַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה" (אפסים ה 23).

הקהילה גם נקראת "עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ" (א־טימותיאוס ג 15) ו"הַכַּלָּה אֵשֶׁת הַשֶֹה"— דהיינו כלת המשיח (התגלות יט 7, כא 9; ב־קורינתים יא 2-1; אפסים ה 32-25).

אלוהים יסד את מוסד הקהילה כביטוי לאהבתו אלינו. כמו שילד זקוק למשפחה כדי לגדול באופן בריא ומוגן, כך קבע אלוהים שהקהילה תהווה מסגרת שבה ילדיו מתפתחים ונשמרים. במסגרת הקהילה מוודא אלוהים שילדיו יזכו ללימוד נכון של כתבי הקודש, לעידוד, לנחמה, לעזרה הדדית ולשירות. מטרת החינוך היא להביא כל מאמין ומאמינה להיות קדושים, טהורים, בוגרים מבחינה רוחנית וראויים לשירות המשיח (אפסים ד 14-12;מה"ש ב 42-38).

אלוהים מצפה מכל מאמין להשתייך לקהילה מקומית ולבטא דרכה ובמסגרתה את מתנות הרוח שהוענקו לו על ידי רוח הקודש (עברים י 25; מה"ש ב 47-41; א־קורינתים יב, יד). כל מאמין נקרא איבר בגוף המשיח ונדרש על ידי אלוהים לפעול על פי מתנות הרוח — כישרונות שנתן לו אלוהים לטובת כלל הגוף — הקהילה. מאמין שאינו משרת בהתאם למתנותיו מהווה עול ומעמסה מיותרים על האחרים ואינו מפאר את האדון ישוע בהתנהגותו (א־קורינתים יב, אל הרומיים יב, אל האפסים ד). אנו נקראים להיות איברים זה לזה, כך שגם כאשר לאחד כואב, יכאבו השאר איתו.

ההתחברות עם האחים והאחיות בקהילה מעניקה לכל איבר בגוף המשיח את ההגנה הרוחנית הנחוצה ואת העזרה בכל תחומי החיים, למען יחיה בקדושה כפי שראוי למשיח. הקרבה שלנו זה לזה מאפשרת לנו לבחון את חיינו ולקדם זה את זה לעבר בגרות רוחנית.

התחברות בריאה מעניקה לנו הזדמנויות ללמוד מניסיונם של אחרים, לחלוק חכמה ועצות, להיחשף לדוגמה טובה, לקבל תיקון וביקורת בונה — וכל אלה כדי שנפאר את אלוהים, שהרי לתכלית זו נבראנו.

■            חיי קהילה בריאים מעניקים למאמין את רוב הכלים הנחוצים לו כדי לפעול נכון בכל מצב ולהבין את רצון אלוהים.

חיי קהילה בריאים מניבים בגרות רוחנית, וזו עוזרת לנו לדעת מה לבקש מאלוהים על פי רצונו. כך נוכל להיות בטוחים בתשובה החיובית לתפילותינו.

אדם המסרב להיות חלק אינטגרלי בקהילה מקומית, כמוהו כילד מורד הבורח מהבית ומהתא המשפחתי אל הרחוב. שם הוא חשוף לרע ואינו מקבל טיפול ראוי. זהו סימפטום לחוסר בגרות רוחנית או לחוסר ישועה.

לא תמיד מתנהלת הקהילה באופן מושלם. במצב שכזה דורש אלוהים ממך להצביע על הבעיה באהבה ובאמת לאור הנחיותיו (מתי יח 18-15).

במידה שמצאת את עצמך בקהילה שסוטה בקביעות מדרך האדון, עליך ללכת לקהילה אחרת. בכל אופן, עליך לחפש מיד קהילה אחרת ולא להתנתק מהתחברות קהילתית לזמן ממושך (עברים י 25).

הקהילה גם מספקת לכלל המאמינים את המסגרת שדרכה הם יכולים לשרת את החברה הלא מאמינה שמסביבנו. שיתוף האמצעים שברשותנו מאפשר לנו לעשות דברים בקנה מידה גדול יותר וכך להביא את ידיעת דבר אלוהים רחוק יותר ולאנשים רבים יותר.

7. אתה נותן בלב אוהב ובנדיבות

אלוהים דורש מאיתנו לתת מכספנו חלק שלו אנו קוראים "מעשר" (משלי ג 10-9).

אלוהים אינו מגביל אותנו לעשרה אחוזים מהכנסתנו. דברו מבהיר שמדובר בנתינה מתוך רצון ואהבה. היקף הנתינה מושפע ממצבו הכלכלי של הנותן, ולכן כתוב שכל אחד ייתן…

• "כְּפִי שֶׁיָדוֹ מַשֶֹגֶת"— דהיינו לפי מה שהוא מסוגל להשיג;

אך מה שקובע זו הגישה הנכונה, ולכן כתוב שעלינו לתת…

• "כָּל אִישׁ כְּפִי שֶׁיִּדְּבֶנּוּ לִבּוֹ,"
• "מִתּוֹךְ נְדִיבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ קַמְצָנוּת."

(א־קורינתים טז 2; ב־קורינתים ט 8-5; ראה גם לוקס כא — האלמנה הזקנה ושתי המעות; וכמו כן ראה נתינת הזהב והכסף על ידי בני ישראל לבניית כלי המקדש ואוהל המועד.)

הערה:

במקרה של האלמנה שנתנה את שתי מעותיה האחרונות (לוקס כא). הכתוב מציין את המקרה כביקורת נגד הפרושים והסופרים אשר לא בחלו בשום אמצעי להשגת כסף. במקרה הזה הם גרמו לאלמנה הענייה לתת את כל שברשותה וכך הפכו אותה חשופה למחסור ואולי למוות בחוסר כל. אותה אלמנה ענייה צייתה להוראתם ואומנם נתנה בלב כנוע –  אלוהים יגמול לה. אך זו לא הייתה כוונת אלוהים – לרושש את ילדיו לדרגת עניות מסכנת. עלינו לחיות על פי הכתוב בספר משלי ג 9-10, ב-קורינתים ח-ט.

מניסיון החיים והבנת הכתוב בכתבי הקודש אני יכול לומר, שנתינה ראויה היא זו הנדיבה, הנובעת מלב אוהב. הכוונה לנתינה ש"מרגישים" אותה בגלל שהיא בסדר גודל של הקרבה. מן הסתם, עם הבגרות הרוחנית גדלה גם היכולת לקבוע את הקו הזה במקום הראוי.

דבר אלוהים מלמד אותנו שלכל נתינה נכונה קודמת פעולה שכביכול "מכשירה את הקרקע": הצעד הראשון הוא להקדיש את עצמנו לאלוהים. אנחנו לומדים זאת מקהילות מקדוניה, אשר "קֹדֶם הִקְדִּישׁוּ אֶת עַצְמָם לָאָדוֹן" ולאחר מכן "נִדְּבוּ כְּפִי יְכָלְתָּם, וְיוֹתֵר מִכְּפִי יְכָלְתָּם." זאת אומרת שנתינה ראויה נובעת מאהבת אלוהים, מענווה, מלב טהור ומידיים שהשיגו את הכסף ביושר (ב־קורינתים ח).

זכור: אלוהים אינו זקוק לכספנו. כל הכסף והזהב ושאר אוצרות תבל שייכים לו (חגי ב 8). אנחנו אלה הזקוקים לו וללקח החשוב הטמון בנתינה:

• הנתינה מזכירה לנו שכל אשר ברשותנו ניתן לנו מאלוהים;
• הנתינה מלמדת אותנו לבטוח באלוהים שיספק לנו את כל צרכנו— גם כשאנו נותנים חלק לנזקקים אחרים. בכך מחזקת הנתינה את אמונתנו ואת ביטחוננו באלוהים;
• הנתינה מלמדת אותנו להעמיד את תוכניתו של אלוהים בעולם במקום ראוי בחיינו — לא לצרכים שלנו מגיע המקום הראשון אלא למילוי רצון אלוהים;
• הנתינה היא ביטוי של אהבה. מי שאוהב—נותן (יוחנן ג 16).

כשאנו נותנים אנו מכבדים את אלוהים (משלי ג 10-9). איך אנחנו מכבדים אותו?—אנחנו משתמשים בחלק מכספנו כדי לבצע את רצון אלוהים בעולם הזה בחייהם של אנשים אחרים ולמענם.

כשאנו מקדמים את תכלית אלוהים בעולם אנו מודים, שרצונו ותוכניתו חשובים וחייבים לצאת לפועל (לוקס יב 21; מלאכי א-ג; מתי ו 33).

■            למי אנחנו נותנים את "המעשר"?

אנו נותנים לקהילה (א־קורינתים טז 2-1, ב־קורינתים ח-ט). בדרך סמלית דומה הביאו בני ישראל את מעשרותיהם — חלק לבית המקדש וחלק לשער עירם לפרנסת הלויים וכעזרה לנזקקים.

הנתינה שלנו מאפשרת את קיומן של הפעילויות בקהילה, ודרכה אנחנו ממלאים את רצון האלוהים בעזרה לנזקקים, בלימוד דברו, בהכשרת המאמינים לשירות אלוהים ובתיחזוק משרתיו של אלוהים.

הנתינה אינה נדרשת אך ורק ממבוגרים עובדים. מתקיים בה גם העיקרון שעל כל נער ונערה ללמוד וליישם נתינה כבר מההכנסה הראשונה בחייהם.

8. אתה מבשר

בישור הוא הכרזת הבשורה אודות ישוע המשיח. הבשורה מכריזה מה עשה אלוהים עבור ישועת בני האדם מקללת החטא וממוות נצחי באבדון.

המבשר מודיע, שאלוהים בא לעולם בדמות אדם— ישוע המשיח— כדי למות כקורבן כפרת-חטאים של בני האדם. כך נאמר ביוחנן ג 16:

כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.

הבשורה היא החדשות הנפלאות ביותר שיש לאלוהים לבשר לבני האדם המתקרבים קרוב יותר לאבדון בכל יום.

מי ששומע ומקבל את דבר הבשורה — כלומר, מאמין שישוע הוא המשיח והאדון שכיפר בדמו על חטאיו, מת וקם לתחייה לאחר שלושה ימים — הוא ייושע.

מסר הבשורה הוא כה פשוט ששאול השליח יכול לתמצת אותו בשני פסוקים קצרים (רומים י 10-9):

זֶהוּ דְּבַר הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ מְבַשְֹרִים. 9 וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. 10 הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע.

מהו הדבר הגדול והנפלא שבישועה?—אלוהים סולח לאדם על חטאיו, משכין את רוח הקודש בגופו ומחשיב אותו לבנו (אפסים א 14-13; א־קורינתים ג 17-16; גלטים ג 26–ד 7). הנושע ניצל מזעם אלוהים שנועד לחוטאים וזוכה לחזור ולעמוד בנוכחות אלוהים ולשרת אותו בטוהר ובקדושה לנצח נצחים.

מכיוון שהישועה באה בעקבות שמיעת הבשורה וקבלתה באמונה, ומכיוון שאלוהים רוצה שאנשים ייוושעו, הוא מצווה עלינו להיות נכונים לומר את הבשורה לכל אדם ואדם (רומיים י 17-14):

אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? 15 כֵּיצַד יְבַשְֹרוּ אִם לֹא יִשָּׁלְחוּ? הֵן כָּתוּב: "מַהנָּאווּ רַגְלֵי מְבַשְֹרֵי טוֹב!"

אנחנו אמנם מצייתים לרצון אלוהים כשאנו מבשרים, אך לא תמיד נזכה לתגובה חיובית מהסובבים אותנו. הפסוקים מכינים אותנו גם למקרים שכאלה:

16 אֲבָל לֹא הַכֹּל צִיְּתוּ לַבְּשׂוֹרָה, שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר: "אֲדֹנָי, מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ?"

אך גם כשאנחנו חווים דחייה, עלינו תמיד לזכור כי אין ישועה ללא בישור:

17 לְפִיכָךְ הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ.

■            מדוע חשוב לבשר?

מכיוון שאין דרך אחרת לבני האדם להינצל ממשפט אלוהים ולהיוושע (יוחנן יד 6; מה"ש ד 12):

אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי."

וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע.

אילו היו דרכים שונות להיוושע וכל דת הייתה מובילה בדרכה שלה לישועת האדם, כי אז בא אלוהים לעולם ומת עבורנו לחינם. יתרה מזו, אילו אמנם כך היה, הרי שישוע שיקר! אך ישוע הוכיח את אמיתות דברו במעשיו ובהתגשמות נבואות התנ"ך בחייו.

כשאנו מכריזים את דבר הבשורה אנו מבטאים את אהבת אלוהים לבני האדם. חשוב לזכור נקודה חשובה זו במיוחד כשאנחנו עומדים מול התנגדות ודחייה. אנשים הרי לא עושים לאלוהים טובה כשהם נושעים, הם מגיבים נכונה לקריאתו האוהבת ומצילים את עצמם מסבל נצחי באגם האש —בגיהינום.

אלוהים לא צריך אותנו, הוא פשוט מעוניין בנו ואוהב אותנו. זה ממש לא מתקבל על הדעת שפעמים רבות אנחנו, כאנשים אשר באמת צריכים את אלוהים וזקוקים לו, פשוט לא מעוניינים בו.

■            אם כן — אנחנו מבשרים!

א.           אנחנו מבשרים כי כך רוצה אלוהים ואנו אוהבים לציית לו (מתי כח 20-18; מה"ש א 9-8):

נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. 19 עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ 20 וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."

8 "אֲבָל בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ, וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ."9 אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָֹא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם.

ב.           אנו מבשרים מכיוון שאהבת אלוהים בוערת בתוכנו (ב־קורינתים ה 20-11):

…שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֹּל.

ג.            אנו מבשרים כי כך אנו מקדמים את מלכותו (רומים יא 26-25; מתי ו 33).

■            איך מבשרים?

א.           היה מוכן להשיב לכל שואל על אודות אמונתך בישוע המשיח.

ב.           היה מודע לכך שמרגע שהזדהית כתלמידו של ישוע, אנשים בוחנים את חייך. כל מעשה, כל מילה שיוצאת מפיך, כל התנהגות וצורת לבוש מהווים הכרזה ודוגמה לתלמידותך ולקדושת אדונך. שמו וכבודו של האדון ישוע עומדים על הפרק! חשוב לזכור זאת! אנחנו אכן צריכים לשאוף לעשות את המיטב, אך איננו יכולים בכוחות עצמנו להושיע אנשים. אלוהים הוא זה שפוקח עיניים!

ג.            אל תסתיר את חברותך עם מאמינים בישוע ואל תתבייש בהם. אם באים אורחים הביתה, אל תסתיר את ספר הבריתות או תאסור שיחה על האדון ישוע.

ד.           במידת האפשר או היכולת, תוכל להצטרף לקבוצה שמבשרת באופן פעיל במקום מגוריך. אנו עושים זאת על פי חוק ומנסים לעשות זאת בנועם. עלינו לזכור, שאנשים רבים אינם אוהבים את ישוע ומחשיבים כל פעולה בשמו כפעולה פרובוקטיבית. עלינו ללמוד לשאת את החרפה שאנו חווים מבני האדם בגלל כניעתנו וציותנו לאדון ישוע.

9. אתה שמח באדון

דבר אלוהים מצווה עלינו לשמוח תמיד באדון. שמחתנו אינה חייבת להתבטא בקפיצות וריקודים מלאי תזזית אלא בשלווה פנימית, באהבת אלוהים ובציות לכל דברו. שמחה זו אינה תלויה ומותנית בתענוג או בהצלחה ארצית חולפת, והיא לא תעלם בעת אסון או משבר. שמחתנו נובעת מביטחון ישועתנו וממעורבותו התמידית (ולמעשה נצחית) של אלוהים בחיינו ובעדנו. מסיבה זו בדיוק יכול היה שאול השליח לדרוש מהמאמינים בפיליפי (פיליפים ד 5-4):

שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת; אֹמַר שׁוּב, שִׂמְחוּ. 5 נֹעַם הִתְנַהֲגוּתְכֶם יִוָּדַע נָא לְכָל אָדָם. הָאָדוֹן קָרוֹב.

שאול מציין כאן מדוע יכלו הוא והמאמינים לשמוח גם כשחייהם לא היו פשוטים כלל וכלל: "הָאָדוֹן קָרוֹב!" האדון ישוע אינו רק קרוב מבחינה רוחנית בכך שרוח הקודש שוכן בכל מאמין — גם חזרתו הפיזית קרובה! היא יכולה להתרחש בכל רגע, ועובדה זו צריכה להעפיל על כל מצוקה פיזית אותה אנחנו חווים כעת.

מכיוון שאנו עשויים לראות את פני האדון בכל רגע נתון, עלינו לשמוח. אין דבר טוב ומשמח יותר לאדם נושע מאשר לראות את פני מושיעו, ישוע האדון (יוח"א ג 2-3).

ההיפך הוא הנכון לאדם חסר ישועה. הפגישה פנים אל פנים עם ישוע תהיה עבורו גזר דין לאבדון.

"שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת" אינו אומר שמאמינים לא בוכים בעת צרה או כאב. כמובן שאנחנו בוכים!, אך זכיתי לראות את אמיתות ישועתם של ילדי אלוהים דווקא בהלוויות, אל מול המוות. שם אנו חווים את ההבדל בין אובדן נצחי לבין פרידה זמנית— וזהו אכן הבדל אמיתי מאוד. שם אנו מבינים טוב יותר את מהותה של שמחת הישועה.

כשמאמין מת הוא הולך אל האדון, למקום שבו אין חטא ואף לא השפעת החטא ותוצאותיו. שם —  שוהים לנצח בנוכחות ישוע — נטעם חיים של קדושה וטוהר מלאים בשירות אלוהים (אל הפיליפים א 21-23).

הבה נפרט את הזכויות שאלוהים מעניק לילדיו הנושעים, זכויות שגורמות לנו לשמוח "בְּכָל עֵת", כפי שכתב שאול:

א.           אנו שייכים לאלוהים והוא מגן עלינו תמיד. הוא בעצמו נותן לנו את כל הכלים להתמודד נגד האויב: "לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן" (אפסים ו 18-10).

ב.           אילו רק נרצה, נוכל לחיות בקדושה מושלמת, כי הרי "גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָנוּ אֶת כָּל צְרָכֵינוּ לְחַיִּים וְלַחֲסִידוּת" (ב־פטרוס א 3);

ג.            אלוהים מבטיח, שלא יטיל עלינו מעמסה שאיננו יכולים להתמודד עימה: "שׁוּם נִסָּיוֹן לֹא בָּא עֲלֵיכֶם מִלְּבַד נִסָּיוֹן אֱנוֹשִׁי רָגִיל. נֶאֱמָן הוּא הָאֱלֹהִים וְלֹא יַנִּיחַ לָכֶם לְהִתְנַסּוֹת לְמַעְלָה מִיכָלְתְּכֶם, אֶלָּא עִם הַנִּסָּיוֹן יָכִין גַּם אֶת דֶּרֶךְ הַמּוֹצָא כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לַעֲמֹד בּוֹ" (א־קורינתים י 13).

ד.           אלוהים שומע לתפילתנו ועונה לנו: "וְהִתְעַנַּג עַל יהוה, וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ. 5גּוֹל עַל יהוה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו, וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז 5-4).

"וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. 15 וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ" (א־יוחנן ה 15-14).

ה.           הוא מבטיח שלא לעזוב אותנו לעולם: "וַאֲנִי בָּטוּחַ כִּי לֹא הַמָּוֶת וְלֹא הַחַיִּים, לֹא מַלְאָכִים וְלֹא שַׁלִּיטִים, לֹא דְּבָרִים שֶׁבַּהוֶֹה וְלֹא דְּבָרִים שֶׁעֲתִידִים לָבוֹא, לֹא כֹּחוֹת, 39 לֹא גְּבָהִים וְלֹא מַעֲמַקִּים וְלֹא שׁוּם יְצוּר אַחֵר לֹא יוּכְלוּ לְהַפְרִידֵנוּ מֵאַהֲבַת אֱלֹהִים שֶׁבַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ" (רומים ח 39-38).

ו.            אנחנו נבלה את הנצח בנוכחות ישוע: "אַל יִבָּהֵל לְבַבְכֶם. הַאֲמִינוּ בֵּאלֹהִים; הַאֲמִינוּ גַּם בִּי. 2 בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם? 3 וְאִם אֵלֵךְ וְאָכִין לָכֶם מָקוֹם, אָשׁוּב וְאֶקַח אֶתְכֶם אֵלַי לְמַעַן תִּהְיוּ גַּם אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם. 4 וּלְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ, יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת הַדֶּרֶךְ" (יוחנן יד 4-1; ראה גם התגלות יט-כב; א־תסלוניקים ד 17-13).

ז.            שמחת הישועה מאפשרת לנו לחיות בעולם הזה, על כל קשייו ומכשוליו, כשאנו מצייתים לאלוהים באהבה וברצון. כך נראית עדותנו הקדושה והראויה לכבודו של האדון ישוע:

"אַל תִּדְאֲגוּ לְשׁוּם דָּבָר, כִּי אִם בְּכָל דָּבָר הַצִּיגוּ מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לֵאלֹהִים בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים וּבְהוֹדָיָה. 7 וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנִּשְׂגָּב מִכָּל שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת לְבַבְכֶם וְאֶת מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ.

8 סוֹף דָּבָר, אַחַי, כָּל אֲשֶׁר אֱמֶת, כָּל מַה שֶׁנִּכְבָּד, כָּל דָּבָר יָשָׁר, טָהוֹר, מָלֵא נֹעַם, כָּל אֲשֶׁר שִׁמְעוֹ טוֹב, כָּל מַעֲשֶׂה נַעֲלֶה, וְכָל דָּבָר הָרָאוּי לְשֶׁבַח — בְּאֵלֶּה יֶהְגֶּה לְבַבְכֶם. 9 הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְמַדְתֶּם וְקִבַּלְתֶּם וּשְׁמַעְתֶּם מִמֶּנִּי, וַאֲשֶׁר רְאִיתֶם בִּי — אוֹתָם עֲשׂוּ; וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם יִהְיֶה עִמָּכֶם" (פיליפים ד 9-6).

ח.           אנו שמחים על הבטחת אלוהים שלא ייעד אותנו לזעמו (א-תסלוניקים ה 9, התגלות ג 10). ילדי אלוהים הנושעים יכולים לשמוח ולבטוח בכך שאין להם חלק בזעמו של אלוהים על החוטאים, כלומר, בעונש האלוהי שחל על אנשי התבל אשר דחו את ישוע כאדון וכמושיע.

מי שחווה באמת את ישועת אלוהים ואת מעורבותו של אלוהים בחייו — מפאר את אלוהים ומהלל את שמו כל יום וכל היום. זוהי העדות שאלוהים חפץ שנציג לעולם השרוי בחשיכה. אלוהים משתמש בנו ובחיינו כדי לזעוק לכל העולם אודות קיומו, אהבתו וישועתו. אנא נתפלל שנוכל להיות "שופר טהור" בשירות האלוהים.

אם אחיה על פי רצון אלוהים — מה ייצא לי מזה?

אם אלה הם המאפיינים של חייך המשיחיים היומיומיים —ישועה, לימוד דבר אלוהים, תפילה, טבילה, חיי קדושה, טוהר והבדלות מחטאי העולם, התחברות עם מאמינים בקהילה מקומית, נתינה, בישור, שמחת הישועה— דע לך שאתה מתאים להגדרה: "ילד טוב של אלוהים".

מי שחי על פי העקרונות הללו הולך בדרך בה צועד אלוהים, ולכן מובטח לו לפגוש את אלוהים בדרכו. "פגישות עם אלוהים" אינן זמן בטל אלא הרגע שבו נקבל מאלוהים תשובה לשאלותינו הספציפיות, הנחיה נכונה ונקודתית, תיקון שגיאה וחוויה אישית בלתי נשכחת שדרכה נכיר את אלוהים טוב יותר מבעבר. תהיה זו פגישה אינטימית שמעודדת אותנו להמשיך לבטוח באלוהים ולחיות על פי רצונו (מרקוס ג 35; א־יוחנן ב 17). פגישה שכזו היא חוויה, שאין חוויה בעולם שיכולה להשתוות לה.

עלינו לזכור שתשובה שלילית גם היא תשובה ראויה. לעיתים מצילה אותנו תשובה שכזו מצרות רבות.

אני יכול לומר מניסיון אישי: ההתחברות שלי עם המאמינים בקהילה, עם זקניה ושמשיה, העשירה רבות את חיי בידיעת רצון אלוהים בכל תחומי החיים. פעם בשבוע אנחנו נפגשים לדון בענייני הקהילה ומקבלים החלטות בנושאים שונים ורבים. הנסיון המשותף וידיעת דבר אלוהים מחדדת את חכמתנו ועוזרת לנו להחליט נכון, להימנע מטעויות ולתקן טעויות.

מי שחייו עשירים בהתחברות עם מאמינים בוגרים באמונה, מובטח לו שתשובות אלוהים לשאלותיו נמצאות תמיד בהישג יד. אלוהים משתמש בכלים הללו כדי לענות לנו, ולכן עלינו להיות קרובים וחשופים אליהם.

סיכום חלק א (רצון אלוהים עבור כלל ילדיו הנושעים):

עד כה ציינתי את הנקודות המאפיינות את רצון אלוהים בעבור כלל בני האדם ללא כל הבדל. כך צריך לעשות כל "ילד טוב של אלוהים":

1. ישועה
2. לימוד דבר אלוהים
3. תפילה
4. טבילה
5. חיי קדושה — טוהר והיבדלות מחטאי העולם
6. התחברות עם מאמינים בקהילה מקומית
7. נתינה
8. בישור
9. שמחת הישועה

חיים שכאלו הינם חיים "בדרך בה הולך אלוהים", ושם מובטח לנו לפגוש בו. ב"מפגש" נזכה לקבל תשובות ספציפיות להמשכם של חיים שמביאים כבוד לאלוהים.

כעת נלמד על אודות אותם מפגשים עם אלוהים.

• מתנות רוח הקודש — הגדרה;
  ומהן מתנות הרוח שלי?
• תשובות אישיות שמגלות לי את רצונו של אלוהים בענייני דיומא שבחיים: עבודה, לימודים, נישואין, יחסים עם הזולת וכו'.

ב.    רצון אלוהים עבורך, התפור במיוחד לחייך

כולנו רוצים לדעת במדויק את תשובת אלוהים לכל מקרה ושאלה בחיינו. אנו רוצים לדעת…

• מה והיכן ללמוד;
• איזו הצעת עבודה לקבל או לדחות;
• היכן לגור;
• האם אלוהים מייעד לי נישואין;
• ואם כן, מתי ועם מי להתחתן;

…ועוד שאלות חשובות רבות.

על כל השאלות החשובות הללו אלוהים אכן עונה, אך כתבי הקודש מלמדים אותנו שעלינו לשאוף לדבר נעלה יותר מכל השאלות הללו…

שאיפתו הראשונה של כל אדם נושע צריכה להיות:

• הכרת אלוהים באופן אישי ואינטימי;
• אהבת אלוהים ושאיפה כנה לחיות חיים קדושים וטהורים הראויים לירא אלוהים השואף לקרבה תמידית לאלוהים;
• רצון תמידי לזעוק לאלוהים באמונה ובכוונה רבה ולומר: "אלוהים, השתמש בי לשרת את גופך — את הקהילה— ואנא התפאר בשירותי" (ראה לדוגמה את תפילת ישוע בבשורת יוחנן יז).

אם כזו תהיה שאיפת חיינו בכל תחום, מבטיח לנו אלוהים, שיספק את כל צרכנו: "אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 33).

לאור זאת, הבה נלמד ראשית אודות התכנית האישית שאלוהים "תפר" עבור כל מאמין ושמהווה בסיס לברכה ותשובה לשאר השאלות והמשימות בחיינו האישיים.

לפני שאנו לומדים כיצד נוודא מהו תחום העיסוק שיעד לנו אלוהים לפרנסתנו, הבה ונשכיל להבין את העובדה, שאלוהים כבר קבע מהם התחומים בהם הוא רוצה שנשרת את גוף המשיח.

התכנית האישית של אלוהים עבור כל מאמין — מתנות הרוח

מתנות הרוח הן יכולות שמקורן באלוהים. הן ניתנות לכל מאמין בישוע במידה שונה, ותכליתן – לאפשר לו לפעול ולשרת את אלוהים במסגרת הקהילה ולכבוד ישוע המשיח (רומים יב 8-4; א־קורינתים יב; אפסים ד):

וְיֵשׁ לָנוּ מַתָּנוֹת שׁוֹנוֹת, לְפִי הַחֶסֶד הַנִּתָּן לָנוּ: אִם נְבוּאָה הֲרֵיהִי כְּמִדַּת הָאֱמוּנָה" (רומיים יב 6).

וְאֶת כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ פּוֹעֶלֶת אוֹתָהּ רוּחַ אַחַת הַחוֹלֶקֶת כִּרְצוֹנָהּ לְכָל אִישׁ וָאִישׁ (א־קורינתים יב 11).

שים לב: לא מדובר ב"תפריט" ממנו אנו בוחרים על פי רצוננו, אלא ברוח הקודש המעניק לנו מתנות אלה על פי רצון אלוהים.

פטרוס השליח מחלק את מתנות רוח הקודש לקטגוריות של שירות ודיבור (א־פטרוס ד 11-10).

להלן רשימת מתנות רוח הקודש מתוך א־קורינתים יב 10-8; רומיים יב 8-6; אפסים ד 16-11:

חכמה, דעת, אמונה, ריפוי, יכולת לעשות ניסים, נבואה, הבחנה בין הרוחות, לשונות, פירוש לשונות, הנהגה, עזרה לזולת/שירות, הוראה/לימוד, עידוד, נתינה, גמילות חסדים/רחמים, שליחים, מבשרים, רועים/מורים.

>>>>>*אינני מתייחס בשלב זה לשאלה אילו מתנות קיימות היום. על כך בספרנו — "ספר המתנות".<<<<<

שאול השליח מלמד, שמתנות הרוח נועדו להכשיר את המאמינים לעבודת השירות, לבניית גוף המשיח (אפסים ד 7;16-11):

7אֲבָל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ הָעֳנַק חֶסֶד כְּפִי הַמִּדָּה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ הַמָּשִׁיחַ… 11וְהוּא נָתַן אֶת אֵלֶּה לִהְיוֹת שְׁלִיחִים, אֶת אֵלֶּה נְבִיאִים, אֶת אֵלֶּה מְבַשְֹרִים, וְאֶת אֵלֶּה רוֹעִים וּמוֹרִים, 12 כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הַקְּדוֹשִׁים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁרוּת, לִבְנִיַּת גּוּף הַמָּשִׁיחַ, 13 עַד כִּי נַגִּיעַ כֻּלָּנוּ אֶל אַחְדוּת הָאֱמוּנָה וְאַחְדוּת יְדִיעַת בֶּן־הָאֱלֹהִים, אֶל הָאָדָם הַשָּׁלֵם, אֶל שִׁעוּר קוֹמָתוֹ הַמָּלֵא שֶׁל הַמָּשִׁיחַ.

איך אני יודע איזו מתנה (או מתנות) נתן לי רוח אלוהים?

א.           התפלל בכנות ובקש את תשובת אלוהים;

ב.           קרא בכתבי הקודש ולמד לזהות את מתנות הרוח;

ג.            שוחח עם הנהגת קהילתך ושתף אותם בשאלותיך ובבקשות תפילה בתחום זה. אלוהים פועל גם בלב אחרים כדי להדריך ולעזור לך "לקרוא" נכונה את האירועים שמסביבך המהווים עבורך תשובה מאלוהים;

ד.           מכיוון שמתנות הרוח נועדו מלכתחילה להכשירך לשרת את אברי הקהילה, עליך להיות איבר ער ופעיל בתוך קהילה מקומית המכבדת את האדון בלימוד כתבי הקודש, ציות לנלמד ואהבת הזולת.

במהלך חייך הפעילים בקהילה המקומית, תשתתף באירועים ותהיה עד למקרים ולצרכים רבים המצויים בגוף המשיח. הצרכים שיראו עיניך הם קריאה לעזרה שלה נזקק גוף המשיח.

כשתפעל לעזור בגוף המשיח בתחומים רבים תיווכח, שישנם תחומים בהם אתה מוכשר ויעיל יותר מאשר בתחומים אחרים. מעורבותך תהיה למקור ברכה לאחרים ולסיפוק רב עבורך. במידה וכך יהיה, תוכל לראות זאת כסימן לעובדה שזו אחת ממתנות הרוח שאלוהים נתן לך.

דוגמה:   לקהילה יש צורך במורים שיעבדו עם הילדים והנוער. אתה יכול לבקש לעזור ולהיות חלק מצוות ההוראה והעוזרים (במידה שאתה עומד בכללים בסיסים הכרחיים שהחוק דורש). אם מעורבותך היא מקור לברכה לאחרים ואף מענגת את נפשך, הרי שזכית לקבל תשובה לשאלה — "האם זו אחת ממתנות הרוח שאלוהים העניק לי?" המשך לשרת את אלוהים בתחום זה. יתכן ותבחר ללמוד במוסדות להוראה כדי להיות כשיר יותר לשרת בתחום מתנת הרוח שלך.

לעומת זאת, יתכן שמעורבותך תגרום סבל, מועקה ועצבנות בקרב הסובבים אותך. ראה זאת כסימן ברור מאלוהים, ובחן שוב את המניע שלך. יתכן מאוד שבחרת בדבר שאיננו רצון אלוהים עבורך.

מאמינים לא משרתים רק על פי מתנות רוח הקודש שניתנו להם. ייתכן שאלוהים העניק לך יכולת טבעית או אמצעים המאפשרים לך להושיט עזרה במסגרת הקהילה.

דוגמה פשוטה: הקהילה זקוקה לעזרת אנשים עם רכב כדי להסיע לאסיפה וממנה אחים ואחיות שאין ברשותם כלי רכב. האם תענה לקריאה זו לעזרה— או שתעדיף את פרטיותך על פני העזרה הנחוצה? כנ"ל לגבי ניקיון בית הקהילה וכל תחום מעשי אחר שבו יש צורך בעזרה: האם תהיה מוכן להקריב משעות הפנאי שלך לטובת גוף המשיח ואיבריו?—בכל פעם שאתה אומר "לא" לצורך אמיתי, דע לך שהגדלת את העומס על המעטים שאומרים "כן"!

■            בעצם העובדה שמאמין משרת את האדון במסגרת גוף המשיח, הוא מגלה בגרות רוחנית.

קהילה אוהבת ובריאה שואפת לעזור לאיבריה ולהדריך אותם למצוא את מתנותיהם הרוחניות ולשרת בהן את הקהילה. קהילה אוהבת גם סולחת על טעויות (הנובעות מחוסר ניסיון מקצועי) ומעודדת "לקום על הרגלים" ולנסות שוב ובהצלחה.

היות שאין מאמין ללא מתנת רוח, הרי שאלוהים מצפה מכל אחד מילדיו לשרת את שאר אברי גוף המשיח בקהילה בתחום שיעד לו. שירות האדון במסגרת הקהילה הוא חלק הכרחי מהציות שלנו לאלוהים. כשאנו מצייתים לו, אנו קרובים אליו וזוכים לתשובות בשאר תחומי חיינו.

ידיעת רצון אלוהים לגבי החלטות בחיים

לאחר שלמדנו שלכל מאמין ניתנה מתנת רוח אחת לפחות, עדיין נשאלת השאלה:

• איך אני בוחר עבודה? מקום מגורים? לימודים? שירות צבאי? דחיית שירות לטובת לימודים? איך אני יודע עם מי להתחתן ומתי? או, האם זה רצון אלוהים בעבורי להתחתן או להישאר רווק?
• מהם הקריטריונים שעל פיהם עלי לפעול כשאני צריך להחליט החלטה כל כך חשובה?
• איך אני מוודא שאני שומע את תשובת אלוהים ולא תשובה "ממקור אחר"?

תזכורת חשובה: בתנ"ך נמצא פסוקים רבים המציינים את דעתו הברורה והנחרצת של אלוהים בתחומים שונים: ה' ציווה: "אל תגנוב, אל תנאף, התרחק מן הזנות, היכנע לרשויות שלטוניות," וכו'. מכאן, מקריאה ולימוד בדבר אלוהים, נוכל ללמוד מה הוא אוהב וממה הוא סולד. אלוהים מצפה מאיתנו לציית להוראה הברורה ולחיות על פי אותן הנחיות ברורות. הוא אינו מצפה לשאלה כמו: "האם מותר לי לגנוב?" אלוהים מצפה לציות, שהרי אמר בברור: "אל תגנוב!"— ידיעת אמת זו מהווה קו מנחה לחיינו שממנו אסור לנו לסטות.

בכתבי הקודש גם מתוארים מקרים שהתרחשו בחיי אנשים או עמים, שהמסקנה מהם מהווה עיקרון, על פיו עלינו לפעול בחיינו במצבים דומים. קחו לדוגמה את…

• יונה הנביא — אי ציות להוראת אלוהים. והלקח מסיפור העלילה: "הישמע לאלוהים בכל."
• משה רבנו — ניסיון לפעול להצלת עם ישראל בכוח הזרוע ולא בכוח אלוהים. הלקח: "הייה קשוב לאלוהים ופעל בתזמון שלו ובכוחו."
• שאול וסילא בכלא — ציות לאדון עשוי להביא עלינו צרה כואבת, אולם תכליתה תפאר את אלוהים. הלקח: "אם אתה סובל בגלל ציות  לאדון, שמח על כך, כי בדרך זו תחווה את כוחו ותזכה להכיר את אלוהים ברמה עמוקה יותר." ראה לדוגמה גם את חיי איוב.

לפיכך, מקריאה שיטתית בדבר אלוהים נשכיל לדעת כיצד עלינו לפעול ברוב המקרים בחיינו מבלי להצטרך לשאול אחרים או להיות שרויים בספק ביחס לדרך הנכונה לפעולה.

אם אצטרך להפר אחת ממצוות אלוהים כדי להגשים מטרה כלשהי, אדע שאין הדבר רצוי בעיני אלוהים.

דוגמה:   דבר אלוהים מצווה עלינו להתחתן רק עם בן\בת זוג מאמין ולפתח שותפות עסקית רק עם מאמין (ב־קורינתים ו 18-14).

לכן, אלוהים אינו מצפה ממני לשאול אותו אם עלי להתחתן עם בן\בת זוג שאינו מאמין או להיכנס לשותפות עם אדם שאינו מאמין. תפילה שכזו אינה מכבדת את המתפלל ואינה מפארת את אלוהים. שאלה שכזו מוכיחה שלא למדתי את דברו— או שאינני מוכן לציית לדברו הברור.

אלוהים מצווה עליי להישען רק על דברו והוראתו ולא על רגשותיי או חוכמתי (משלי ג 5-1). ישנן דוגמאות רבות נוספות, כגון, התחברות עם חברה רעה וכו' (תהילים א, קור"א טו 33). על מנת לפעול בדרך הנכונה שתפאר את אלוהים ותוודא שברכתו תשרור עלינו, עלינו לפעול כפי שהנחה שאול השליח את המאמינים באפסוס (ה 17): "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן."—ז"א, התמידו בקריאה ולימוד של כתבי הקודש.

לדוד המלך לא היו כל כתבי הקודש בספר אחד. הוא היה זקוק לתשובות בנושאים חשובים, ואלוהים העניק לו את כל החכמה הנדרשת לו. מתוך נסיונו זה יכול היה דוד לצטט את מילות ההבטחה ששמע מפי אלוהים עצמו (תהילים לב 8): "אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ, בְּדֶרֶךְ־זוּ תֵלֵךְ; אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי."— דוד ידע שקרבת אלוהים אינה מעניקה רק הרגשה טובה. אלוהים גם פועל במוחנו כדי שנדע כיצד לכוון נכונה את צעדי חיינו החשובים ולהמשיך ללכת בדרך האור.

■            כדי לחוות את מה שחווה דוד המלך, עלינו ללמוד להתפלל יותר.—הרבה יותר.

זכור: אלוהים לא מסתיר מילדיו דבר. הוא מעניק לנו ביד רחבה את כל הנחוץ לנו לחיים בטוחים וקדושים:

בראשית יח 17: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה?"—אלוהים אינו מסתיר את תוכניותיו מאהוביו.

עמוס ג 7: "לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹנָי יְהוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים."—אלוהים מגלה מראש את הדברים החשובים שהוא עומד לעשות, ומשתמש בנביאיו כבכלים לגילוי הזה. במילים אחרות: 28 אחוזים מכתבי הקודש העוסקים בנבואה הנם ערוץ שדרכו מגלה לנו אלוהים את רצונו עבור העולם ועבור ילדיו (ראה גם ב-פטרוס א 19-21).

משלי ג 7-5: "קְנֵה חָכְמָה, קְנֵה בִינָה. אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי.6 אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ, אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ. ₇ רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, וּבְכָל  קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה."— אלוהים מצווה עלינו להישען על דעתו בלבד ולפעול אך ורק על פיה ולא על פי דעתנו ומחשבותינו אנו. לצורך כך אנו נדרשים להכיר היטב את דבר אלוהים כולו.

דברים ו 11-4: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, עַל לְבָבֶךָ׃ 7 וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם…"— אלוהים מצווה עלינו לקרוא ולשנן את דברו, כי רק כך נדע את מלוא רצונו. רק כך נבטיח, שנהיה תמיד במקום הברכה ולא במקום שיש בו קללה.

יוחנן יד-טז: "אֲבָל הַמְנַחֵם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָאָב יִשְׁלַח לָכֶם בִּשְׁמִי, הוּא יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם" (יד 26). —רוח  הקודש השוכן בלב המאמין מזכיר לו את דבר אלוהים, ומאיר את עיני לבו להבין את דבר אלוהים ולציית לו.

אני מרחיב כל כך בנקודה זו כדי להבהיר, שרוב התשובות לשאלותינו נמצאות בגוף הספר. ז"א, שקריאה ולימוד שיטתי של כתבי הקודש והסקת המסקנות מאירועים המוזכרים בהם, מעניקה לנו חכמה מאלוהים, העונה על מרבית השאלות ומדריכה אותנו להחליט החלטות ראויות.

■            אך מה קורה כשכתבי הקודש אינם עונים במפורש על שאלה מסוימת בחיי?

למשל שאלות כמו…

• באיזה בית ספר או מכללה לבחור?
• באיזה מפעל או עבודה לעבוד?

במקרים שכאלה, על המאמין לפעול על פי מספר עקרונות הנובעים מכתבי הקודש. במידה ובחירה או אפשרות כלשהי נוגדת את אחד העקרונות, הרי שזוהי תשובה ברורה לכך שאותה בחירה אינה לפי רצון אלוהים (הצעה: הכן טבלה ורשום בעמודת התשובות: "כן", "לא", "אין השפעה").

1. בבחירה/החלטה זו, האם אני מציב את רצון אלוהים במקום הראשון?

לעיתים אנו שואפים לדבר כלשהו כדי להוכיח לאחרים או להורינו את יכולתנו. עלינו להחליט החלטות נקיות מגאווה אישית המבוססות על הרצון לקדם את תכלית אלוהים בחיינו ובעולם.

עלינו לזכור שחיינו נפדו בדם ישוע המשיח וכעת אנחנו רכושו. לכן עלינו לפעול על פי רצונו בלבד (רומיים יב 2-1; א־קורינתים ו 20-19).

זכור את הבטחתו של האדון ישוע: "אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם" (מתי ו 33). הרי לך ההוכחה: כאשר אתה באמת מניח את חייך ביד האדון ופועל לקדם את רצונו, הוא יעניק לך את כל הכלים על מנת לאפשר לך למלא רצון זה. הדבר נעשה בכוחו של אלוהים ולא בכוחך הטבעי.

2. האם בחירה זו תעזור לי לאהוב את אלוהים ואת בני האדם יותר?

זכור כי מצוותו הגדולה של אלוהים היא: "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. 38 זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. 39 הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. 40 בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים" (מתי כב 40-37). האם הבחירה שעומדת לפני תעזור לי למלא את מצוותו זו של אלוהים?

3. האם הבחירה תעזור לי לחלוק את הבשורה עם אחרים או שתמנע זאת ממני?

ישוע המשיח מצווה על תלמידיו לחלוק את הבשורה (מתי כח 20-18; מ"הש א 8; רומים יא 17), והוא מזהיר אותנו שלא להתכחש לאמונתנו. הרי בני אדם נושעים בעקבות שמיעת הבשורה.

האם בחירתי תאלץ אותי להתפשר על הציווי האלוהי לבשר או אף לפעול בניגוד אליו?

4. האם בחירה זו תאפשר לי לנהל אורח חיים קדוש ונקי מטומאת העולם?

כתבי הקודש מצווים עלי להיות קדוש בכל דרכַי: "אֶלָּא הֱיוּ גַּם אַתֶּם קְדוֹשִׁים בְּכָל דַּרְכֵיכֶם כְּמוֹ שֶׁקָּדוֹשׁ הוּא אֲשֶׁר קָרָא אֶתְכֶם, 16 שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אָנִי'" (א־פטרוס א 16-15). דבר אלוהים מצווה עליי להתרחק מן הרע על כל צורותיו (א־תסלוניקים ה 22).

האם הבחירה שלי תגרום לי להלך בתחום מסוכן מבחינת קדושת החיים? האם איאלץ לחבור לחברה רעה שתסכן את עדותי למען האדון ישוע? (תהילים א).

5. האם הבחירה תקדם את הגדילה הרוחנית שלי?

… או שמא תרחיק אותי בחירה זו מהתחברות עם מאמינים אחרים ומאסיפות הקהילה? דבר אלוהים אומר: "בַּל נַזְנִיחַ אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים, כִּי אִם נְעוֹדֵד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבְיִחוּד בִּרְאוֹתְכֶם כִּי קָרֵב הַיּוֹם" (עברים י 25; אל הרומיים יב; א־קורינתים יב; ב־פטרוס ג 18).

עלינו לזכור שהקהילה היא גוף המשיח וכל מאמין הוא איבר בגוף. אלוהים קבע זאת כי הוא יודע שאנחנו זקוקים לעזרה ולתמיכה הדדית.

חלק מתשובותינו ניתנות לנו באמצעות שאר איברי הגוף. דרך הלימוד במסגרת הקהילה אנו גדלים מבחינה רוחנית. חכמת המאמינים הבוגרים וניסיון חייהם כמוהם כאוצר עבור מאמינים צעירים. התרחקות מאוצר זה מונעת מאיתנו ידע חשוב שנועד לעזור לנו לבצע החלטות בוגרות וראויות (משלי טו 22: "בְּרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם").

שים לב שעקרונות אלה מתייחסים למקרים שבהם כתבי הקודש אינם עונים במפורש על שאלתנו. בקריאה שיטתית יתברר לנו, שמרבית שאלותינו נענות במלואן. אלוהים אינו מסתיר את רצונו מילדיו הנאמנים הזועקים לתשובה.

מניסיון חיי עליי לציין שהחלטות לא מעטות נמצאות בתחום האפור. ז"א, ישנן שתי אפשרויות לבחירה, שתיהן אינן רעות ולשתיהן פוטנציאל חיובי.

במקרה כזה עלינו להתמיד בתפילה ולבקש מאלוהים שיאיר לנו באופן ברור את הנתיב הנכון. אלוהים יכול להעניק שלום, להאיר פסוק מנחה או להעניק לאדם שלצידנו חכמה שתהווה עבורנו גורם מכריע בבחירת ההחלטה הנכונה.

להלן מספר עקרונות נוספים שצריכים ללוות אותנו בכל החלטה לכל אורך חיינו:

א־קורינתים ו 12:                 "הַכֹּל מֻתָּר לִי, אֲבָל לֹא הַכֹּל מוֹעִיל. הַכֹּל מֻתָּר לִי, אַךְ לֹא אֶשְׁתַּעְבֵּד לְשׁוּם דָּבָר."

א־קורינתים ו 20-19:           "הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי גּוּפְכֶם הוּא הֵיכָל שֶׁל רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכְכֶם, אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ מֵאֵת אֱלֹהִים, וְכִי אֵינְכֶם שַׁיָּכִים לְעַצְמְכֶם? 20 הֲלֹא בִּמְחִיר נִקְנֵיתֶם, לָכֵן כַּבְּדוּ אֶת אֱלֹהִים בְּגוּפְכֶם."

א־קורינתים ח 9:                 "הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה רְשׁוּתְכֶם זוֹ מִכְשׁוֹל לַחַלָּשִׁים."

א־קורינתים י 32-31:           "וּבְכֵן אִם תֹּאכְלוּ אוֹ תִּשְׁתּוּ, אוֹ כָּל מַה שֶּׁתַּעֲשׂוּ — עֲשׂוּ אֶת הַכֹּל לְמַעַן כְּבוֹד אֱלֹהִים. 32 אַל תִּהְיוּ מִכְשׁוֹל לֹא לַיְּהוּדִים וְלֹא לַגּוֹיִם וְלֹא לִקְהִלַּת אֱלֹהִים."

■            איך אני יודע אם תשובה שקיבלתי אינה מאלוהים?

אם אדרש להפר אחת ממצוות אלוהים, להתפשר על קדושתו וצדקתו או להתכחש לאמונתי באדון ישוע על מנת לקבל עבודה או לבצע משימה, או אז אדע לבטח, שההצעה אינה מאלוהים. שוב אנו שבים לאותה נקודה: ידיעת כתבי הקודש עוזרת לנו לזהות את הרע ולהישמר מפניו.

המטרה שלנו איננה לכתוב מעין "מבחן אמריקאי" חסר רגש למציאת רצונו של אלוהים. אין ביכולתנו לפתח שיטה, שתפטור אותנו מהצורך בקשר אישי וקרוב עם אלוהים אבינו. עלינו לזכור, שרצון אלוהים מתגלה לנו ככל שאנו מתמידים ללכת מידי יום עם האדון ישוע בתפילה, בקריאה בכתבי הקודש ובציות להוראת אלוהים. תשובותיו של אלוהים מונחות וממתינות לנו בדרך שהוא סלל עבורנו. אם נתמיד ללכת יד ביד עם האדון יום יום, נזכה לפגוש את התשובות העונות במדויק לשאלותינו.

צרכנו האמיתיים אינם בגדר הפתעה לאלוהים. אלוהים עצמו עשוי להעיר בחיינו צורך מסויים למען נפנה אליו ונזעק לתשובה.

כשאנו מלאים ברוח אלוהים ומצייתים לדברו, עונה אלוהים לכל תפילותינו ומספק לנו את כל צרכנו לחיים קדושים וטהורים (אפסים ה 19-18; תהילים לז 5-4; א־יוחנן ה 15-14). כך נתבגר רוחנית ונלמד לסמוך על אלוהים ולבטוח בו כַּמקור הבלעדי לכל צרכי חיינו.

אזהרות ודוגמאות מכתבי הקודש:

א.           כשאנו מתפללים ושוטחים את בקשותינו לפני אלוהים עלינו לוודא, שאיננו מציבים בפניו תנאים או אולטימטום.

ב.           תשובה שלילית מאלוהים גם היא תשובה כשרה! אילו היה אלוהים עונה בחיוב על כל בקשותינו, היינו רובינו מתים בגיל צעיר מאוד…

ג.            לעיתים מציגה בפנינו תשובתו של אלוהים אפשרות שלא חלמנו עליה ושנוגדת את כל מה שציפינו לו או שרצינו. עלינו לקבל את רצון אלוהים בהכנעה ולהתפלל אף יותר כדי שנלמד לאהוב את רצונו ולעשותו בחדווה (ראה את חיי יונה הנביא).

ד.           אלוהים אינו מצפה מאיתנו לסמוך על כוחנו. אם נבנה את כל מהלכנו על יכולותינו בלבד, נקבל ונעשה דברים בסדר גודל של אדם. בדרך זו לא נגדל להכיר את אלוהים ברמה גבוהה יותר. לא נגדל רוחנית.

אלוהים מצפה מאיתנו לסמוך רק עליו ולראות את המציאות דרך עיניו. רק אז נוכל לפעול על פי רצון אלוהים ולעשות דברים בסדר גודל שאלוהים עושה.

ראה את דוגמת חייו של משה רבנו. משה ניסה לשחרר את עמו בכוחות עצמו, וכתוצאה מכך נשלח למדבר למשך 40 שנה. רק לאחר שהזדקן והחכים, השתמש בו אלוהים כדי להוציא את בני ישראל מעבדות מצרים. כך למד משה, שאלוהים הוא זה אשר שחרר את העם, ולא אדם כלשהו. מן הסתם, אילו היה משה מנסה לעשות זאת בכוחו הוא, היה מביא אסון על חייו ועל חיי העם.

הדרך לגדול באמונה היא לעשות דברים גדולים ממה שחשבנו, אך רק בהוראת רוח הקודש ובהדרכתו.

סיכום פרק ד:

א.           יעקב מלמד אותנו לפעול בכל תחום ועניין בחיינו על פי רצון אלוהים בלבד.

כיצד עושים זאת?— כמאמין בישוע, קרא, התפלל וציית לכתוב בדבר אלוהים באמונה ובכוונה רבה. עשה את הדברים הכלליים שאלוהים דורש מכל מאמין, יהה אשר יהה. בדרך זו גם תלמד מה נכון לבקש מאלוהים.

החיים המאפיינים כל מאמין כבן טוב לאלוהים חייבים לכלול את המרכיבים הבאים:

1. ישועה
2. לימוד דבר אלוהים
3. תפילה
4. טבילה
5. חיי קדושה, טוהר והיבדלות מחטאי העולם
6. התחברות עם מאמינים בקהילה מקומית
7. נתינה
8. בישור
9. שמחת ישועה

ב.           חיים אלה מבטיחים לך הליכה במסלול שבו תפגוש את אלוהים. או אז תקבל את התשובה הספציפית הנחוצה לך כדי למלא את רצון אלוהים "התפור" עבורך.

תשובתו תינתן לך מתוך האמת שבכתובים אשר רוח אלוהים יאיר לך, דרך אדם שאלוהים שלח ללמדך ולייעץ לך, או דרך אירוע שיהווה תשובה לשאלתך.

הפגישה עם תשובת אלוהים תעודד את חייך הרוחניים, תאתגר אותך, אך גם תחזק את אמונתך. כל חוויה שכזו תגרום לך להכיר את אלוהים באופן אישי ואינטימי יותר— כאב אוהב המזמין אותנו להתקרב אליו באמונה גדולה יותר.

ג.            ככל שחייך יהיו קרובים יותר לאלוהים ומבוססים על הכרת כתבי הקודש, כך תשכיל לפעול על פי רצון אלוהים. כך תדע מה לשאול וגם איך לזהות את הרע ולהישמר ממנו.

כאשר אנו עושים את רצון אלוהים אנו מפארים אותו.

כאשר אנו הולכים בדרך אלוהים, מובטח לנו שנפגוש אותו הולך שם אתנו. כש"פוגשים את אלוהים",  מקבלים תשובה ברורה לשאלה או לבקשה, זוכים לחוות אותו, את כוחו, את קדושתו וחוכמתו. הפגישה עם אלוהים מעניקה לנו כוח לבטוח בו יותר ולהמשיך ללכת בדרכו גם אם המחיר האישי הוא גבוה.

חשוב לזכור: יעקב אינו מדבר אל אנשים השומעים את אמת האלוהים לראשונה בחייהם. הוא פונה לקבוצה שיודעת מה היא האמת ולמרות זאת צועדת בדרך החטא. אותם הוא מזהיר: "לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ" (ד 17). מי שהולך בדרך החטא מונע מעצמו את ברכת אלוהים וגורם לאלוהים להעניש אותו.

■            רצון אלוהים איננו אופציה הניתנת לנו לבחירה או לדחייה.

רצון האלוהים הוא דרישת אלוהים עבור חיינו. רצון אלוהים הוא הנחיה המבטיחה ברכה בחיינו וקרבה לאלוהים. כל דבר שמרחיק אותנו מקרבתו ומיחס אינטימי עימו, מרחיק אותנו מהגנתו ומברכתו.

ידיעת האמת קובעת את גודל האחריות שנפלה בחלקינו. איננו יכולים להתעלם ממנה. הרי יבוא יום ונעמוד מול אלוהים וניתן דין וחשבון על כל פעולה, מילה ומחשבה שלנו לאורך כל חיינו (ב־קורינתים ה 10; א־קורינתים ג 15-10).

הלוואי ונפעל נכון ונפאר את שם אלוהים. הרי לא נוכל לתרץ שום טעות.