תשובת אלוהים לאיוב
לאחר 35 פרקים בהם איוב ורעיו מתפלפלים בכל הקשור לסיבות שבעטיין באו על איוב כל האסונות, מחליט אלוהים להתערב ולהביא את הדיון לסיום.
לאורך כל פרקי הדיון בין איוב ורעיו, קבעו רעיו של איוב שהאסונות נבעו מפשעיו של איוב. לפיכך, טוב יעשה איוב אם יציג מידה של ענווה, ייכנע לאלוהים ויתוודה על חטאיו.
לו היינו "בנעליהם" של אותם חברים, אני חושב שהיינו מגיעים לאותה מסקנה.
כל האסונות באו על איוב ביום אחד.
הסופה ההרסנית הרסה את הבית בו היו דווקא באותה העת כל ילדיו של איוב.
סמיכות האסונות והתמקדותן באיש אחד – היוו אות לכל המביט מן הצד שלאלוהים חשבון אישי עם איוב.
גם אותם חברים של איוב לא ידעו שהסיבה לאסונות שונה. הם לא ידעו שכל הנעשה נועד לפאר את אלוהים ולהציג את אמונתו של איוב כמופת.
איוב לעומת זאת טען לאורך כל הדיונים שלמרות שאינו נטול כל חטא, הוא מכיר את נפשו ויודע שלא פשע נגד אלוהים ברמה המצדיקה את האסונות שחווה. לפיכך איוב לא נכנע לעצת רעיו ולא הודה בפשעים או חטאים שלא ביצע.
איוב באמת אינו מבין את הסיבה ליסוריו.
בנאומו האחרון של איוב בפרקים כט-לא, איוב שפך את אשר על ליבו וסיים במשאלה אחת ואחרונה, שבאה לידי ביטוי ברוב נאומיו, ואותה הביע בקריאה: "שדי יענני!"
כעת, בפרק ל"ח אלוהים נענה לאיוב ומעמיד כל אחד ממשתתפי הדיון במקומו הראוי.
רבותי, לא כל אדם חווה את האסונות שחווה איוב, אך כולנו חווים קשיים הגורמים לנו לשאול את אלוהים שאלות נוקבות, או אולי חס וחלילה להטיל ספק בטוהרו, יושרו או יכולתו.
הפרקים הבאים נועדו ללמדנו להיכנע לסמכותו של אלוהים גם כאשר לנגד עינינו אנו רואים וחווים את הנסיבות הקשות ביותר (משלי ג' 5-8; ישעיה נ"ה).
תיאור כוחו של אלוהים נועד להדגיש את אפסותו של האדם ולכן אל לו לאדם להתייצב כשווה מול אלוהים ולהסיק מסקנות כלפי המניעים של אלוהים או טוהרו.
עלינו לשנן ולומר לעצמנו חזור ושנן – אלוהים טוב ונאמן לילדיו!
כל הסבל הנוכחי אינו משתווה לכבוד המחכה לנו בהתגלותו.
אלוהים, אני שלך – השתמש בי (ישעיה ו').
תן לי את הכוח והאמונה לציית לך עד תום!
פרק ל"ח מתאר את ריבונותו של אלוהים בעולם ומתמקד בבריאה והחי בה.
הפרק לאחר הפתיחה, מתחלק לחמישה מאמרים:
א. בריאת הארץ (פסוקים 4-7)
ב. שלטון הבורא על הים (פ. 8-11)
ג. רזי האור והחושך (פ. 12-21)
ד. על התופעות המטאורולוגיות: שלג וברד, גשם וקרח (פ. 22-30)
ה. כוכבים, ברקים ועננים (פ. 31-38).
פתיחה: פסוקים 1-3.
א. וַיַּעַן-יְהוָה אֶת-אִיּוֹב מן הסערה (מִן הַסְּעָרָה) וַיֹּאמַר:
ב. מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי-דָעַת?
ג. אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.
אלוהים מופיע לפני איוב ובוחר לעשות זאת בדרך שלא תשאיר שום ספק לגבי זהותו של המופיע.
אלוהים מופיע מן הסערה.
ההתגלות של אלוהים לאיוב מן סערה אינה מקרה יחיד בכתבי הקודש.
- יחזקאל א 4:
וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ–כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
אלוהים בחר להתגלות אל הנביא יחזקאל דרך סערה.
- מלכים-א יט 11-12:
יא. וַיֹּאמֶר: צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְהוָה, וְהִנֵּה יְהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה, לֹא בָרוּחַ יְהוָה; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ יְהוָה. יב. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ יְהוָה; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
- נחום א 3:
"…יְהוָה, אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול- (וּגְדָל-) כֹּחַ, וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה; יְהוָה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ, וְעָנָן, אֲבַק רַגְלָיו."
הנביא מציין ואומר שאלוהים הופיע מן הסערה. יש את 'ה' הידיעה לפני המילה סערה, ללמדנו שזו הדרך בה איוב מבין שכך מופיע אלוהים.
לא לחינם אלוהים השתמש באחד מכוחות הטבע כדי לציין את התגלותו. הנה, סערה אשר בכוחה להרוס כל דבר אך אינה פוגעת באלוהים אלא משרתת אותו כמונית…
כוחות הטבע נכנעים לאלוהים ולא יעשו דבר נגד רצונו.
עלינו לזכור שהמילה סערה אינה מדברת רבות לנו, אך עלינו לזכור שסערה [רוח גדולה] גרמה למותם של עשרת ילדיו של איוב (א 19).
מכאן, אלוהים אפשר את אותה סערה…אלוהים שולט על כל סערה…
כעת, לאחר שאיוב מבין ששדי הוא זה המופיע לפניו ומדבר עימו, אל-שדי אומר:
ב. מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי-דָעַת?
ג. אֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי.
אלוהים אומר:
מי הוא זה המכסה, מסתיר, סותר, או מסיט את עיני הכלל מעצתי הראויה והנכונה?
מי מעז להעלות לדיון עצה הסותרת את דעתי ואשר מאפילה על דברי ורצוני?
מי מעז להטיל ספק בחכמתי ודרכי הראויה רק בגלל שהיא כוללת סבל רגעי או צרה?
מי הוא זה המנסה להסתיר את האור שלי בחושך שלו?
מי הוא זה חסר החכמה המעז לפעול בדרך שכזו?
כתבי הקודש מציינים את אלוהים כמקור עצה טובה.
תהילים לג 11: "…עצת יהוה לעולם תעמוד" [ראה גם ישעיה ה 19].
מכאן, עצתו של אלוהים אינה תלויה בנסיבות או עיתים אלא נכונה תמיד.
עצת אלוהים היא עצת חיים. עצת אלוהים היא אור, כל עצת אדם הנוגדת את עצת אלוהים היא חושך (ראה תהילים פב 5).
הנכנע לעצת אלוהים ומקיימה, זוכה לחוות את התוצאה הבריאה של אותה עצה.
בספר ישעיה ט 5-6 הנביא מציין את חלק משמותיו של אל-שדי.
אחד מהם הינו: פלא, יועץ, אל-גיבור.
מכאן, ראוי לו לאדם לקרא וללמוד את עצת אלוהים הכתובה בספר הבריתות.
התעמקות בדבר אלוהים זה חשיפה לאור.
התרחקות מן האור זה חשיפה לחושך, על כל המשתמע מכך.
הביטוי: 'אזר חלציך' מתייחס להתכוננות לקרב.
אם יש מישהו שכזה, אז הבה התכונן לדו-קרב החכמה עימי, ונראה מי חכם יותר ומסוגל ליותר (ראה ירמיה א 17, איוב יג 22).
אלוהים הרי מוכן לדו-קרב בכל עת, והוא אלוהים פותח בציון יכולותיו בנושא בריאת הארץ
מאמר ראשון: בריאת הארץ (פסוקים 4-7)
ד. אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי-אָרֶץ? הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ בִינָה.
ה. מִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע, אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּו?
ו. עַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ, אוֹ מִי-יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ?
ז. בְּרָן-יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל-בְּנֵי אֱלֹהִים.
הארץ מתוארת אצל הקדמונים כבנין עצום הבנוי על פי תוכנית מוכנה מראש.
כפי שראוי, בתחילה מודדים מידת האורך והרוחב של הבנין, אחר כך מניחים יסודות ועליהם אבני פינה. כשהבסיס בנוי ומוכן לאחוז כראוי את שאר הבנין, יכול המתכנן לשמוח והמקהלה יכולה לפצוח בהלל.
אלוהים שואל את איוב ואת כל הקוראים את הפסוקים הבאים:
אם אתה חושב שאתה מספיק חכם, אז אנא תענה לי על השאלות הבאות:
האם היית נוכח עימדי בראשית בריאת הארץ, או האם השתתפת עימי בהקמתה, שאתה מרשה לעצמך לדבר רמות על סדרי השלטון בעולם?
האם יש לך מושג בכל הנוגע למימדים של הבריאה?
האם אתה חושב שאתה יכול לבצע את השלב הראשוני התכנוני של הבריאה הנמצאת לנגד עיניך?
האם אתה מסוגל לקבוע את מימדי הבריאה ולציין את מיקום יסודותיה?
הבנאי מותח קו כדי לציין את מסגרת הבנין (זכריה א 16).
האם אתה מסוגל או יודע לקבוע את גבולות הבריאה?
האם היית עימי באותו הרגע והזמן בו בצעתי את הפעולות הללו?
האם אתה יודע, או יש לך מושג כלשהו לגבי איך והיכן קבעתי ושמתי את הבסיסים שעליהם עומדים העמודים האוחזים את הבריאה? [האדנים משמשים בסיסים לעמודים – שמות ל"ו 36, שיר השירים ה 15].
בפסוק 6 אלוהים מקשה ואומר לאיוב: האם אתה יודע היכן הטבעתי את בסיסי עמודי הבריאה?
האם אתה יודע היכן תהומות עולם?
האם אתה יודע היכן הנחתי את אבן הפינה של "בנין הבריאה"?
[ירה = הניח, בראשית לא 51]
אבני הפינה הן האבנים הגדולות המחברות ונושאות עליהן את הכתלים.
אלוהים מוסיף ואומר לאיוב:
בעת שבראתי את הבריאה, חגגו את המאורע בני האלוהים – המלאכים.
המלאכים לא בראו דבר, אלא הם היו עדים לבריאה.
וכאשר עיניהם ראו את הכוח הריבוני הנחוץ לבריאה – את כוחי, הם פצחו בשירת הלל.
אתה איוב, וכל שאר בני האדם, לא הייתם שם ואין לכם את הכח והחכמה לעשות ולו מרכיב קטן ביותר ממה שתיארתי.
לכן, אל תטיל ספק בסדרי השלטון שלי בעולם.
לפני שנמשיך, ראוי לציין שסגנון הדיבור של אלוהים דומה לסגנון הדיבור של אגור בן יקה בספר משלי פרק ל 1-4.
גם שם אגור בן יקה מאתגר את חכמתם של איתיאל ואוכל ומציג לפניהם מספר שאלות ריטוריות, כדוגמת השאלות בפרקנו.
א. דִּבְרֵי אָגוּר בִּן-יָקֶה, הַמַּשָּׂא: נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל, לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל:
ב. כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא-בִינַת אָדָם לִי.
ג. וְלֹא-לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע.
ד. מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה?
מִי הֵקִים כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ? מַה-שְּׁמוֹ? וּמַה-שֶּׁם-בְּנוֹ כִּי תֵדָע?
אגור בן יקה מציין שידיעת בן האלוהים היא החכמה הנדרשת לאדם. ואם האדם מכיר את אל-שדי באופן אישי ואינטימי – יודע את שמו, כי אז לאדם חכמה ראויה.
לבסוף אומר אגור בן יקה החכם:
ה. כָּל-אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה; מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ.
ו. אַל-תּוֹסְףְּ עַל-דְּבָרָיו, פֶּן-יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ.
מאמר שני: שלטון הבורא על הים (פ. 8-11)
ח. וַיָּסֶךְ בִּדְלָתַיִם יָם, בְּגִיחוֹ מֵרֶחֶם יֵצֵא.
ט. בְּשׂוּמִי עָנָן לְבֻשׁוֹ וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ.
י. וָאֶשְׁבֹּר עָלָיו חֻקִּי וָאָשִׂים בְּרִיחַ וּדְלָתָיִם.
יא. וָאֹמַר: עַד-פֹּה תָבוֹא וְלֹא תֹסִיף וּפֹא-יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ.
איוב, וכל מי שקורה שורות אלה:
היכן היית כאשר גדרתי בדלתיים כפולות וסגרתי את הים, כדי שלא יצא מן הגבולות שקבעתי לו?
היכן היית כאשר שלטתי בכל כוחו האדיר של הים כאשר זה הגיח מתהומות הארץ?
הרחם בפסוק 8 מקביל לתהומות כפי שמתואר במעשה המבול בספר בראשית ז-ח.
גם במזמור תהילים צה 5 וישעיה מה 7 מתואר אלוהים כאחד השולט על הים, אור וחושך.
בפסוק 8 אלוהים ציין שהים הגיח מן הרחם. הרחם בפסוק 8 מתייחס לתהום – ראה כאמור בראשית ז-ח.
בפסוק 9 אלוהים ממשיך לדבר על הים במונחים של תינוק שאך זה נולד ומציין שבכוחו הוא כיסה את הים בלבוש.
העננים מעל הים כלבוש לים, והערפל כחיתול.
האם אתה איוב יכול לעשות זאת או היה לך החכמה לדעת לעשות זאת?
אך התינוק הזה שהינו הים, אינו ילד קטן חסר אונים.
הים דורש חוקים קשוחים כדי שלא יצא מגבולו ולא יסכן את שאר הברואים.
לכן אומר אלוהים בפסוק 10 ששם על הים בריח ודלתיים.
ואשבור עליו חוקי – שמתי עליו את ריסוני [ראה ירמיה ה 22 – "…שמתי חול גבול לים, חוק עולם ולא יעברנהו…"].
אלוהים מציין את הכלים – בריח ודלתיים כדי ללמדנו שהים נמצא במעין כלא שאלוהים קבע לו, וממנו לא יצא.
א. כך אלוהים מציין כי הוא גדול יותר ושולט על הים
ב. חוקיו של אלוהים וציוויו עומדים לעד וכל הנברא כפוף לו.
בפסוק 11 אלוהים מציין שהחוף הינו הגבול של הים.
במקרה המבול אלוהים אמר בשבועה שלא יהיה מבול נוסף על האנושות.
אך, בני האדם לאורך ההיסטוריה חווים מקרים הדומים לסופות בהן גלי הים עולים על החוף והורסים את הקיים על קו החוף – ראה צונאמי.
מקרה סופה או צונאמי אינם מפרים את שכתוב בפסוקים שקראנו.
לא מדובר על מצב בו הים יצא ממקומו וכבש אדמה ושם נשאר.
לאחר שאלוהים ציין את ריבונותו וחכמתו בנוגע לבריאת יסודות הארץ, וכל הקשור לשלטונו על הים, הוא ממשיך לתאר את כוחו וחכמתו בכל הקשור לסודות הקשורים לאור ולחושך.
מאמר שלישי: רזי האור והחושך (פ. 12-21)
יב. הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר, ידעתה שחר (יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר) מְקֹמוֹ?
יג. לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה.
יד. תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ.
טו. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.
טז. הֲבָאתָ עַד-נִבְכֵי-יָם? וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?
יז. הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי-מָוֶת? וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?
יח. הִתְבֹּנַנְתָּ עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ? הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
יט. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן-אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי-זֶה מְקֹמוֹ?
כ. כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ וְכִי-תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ?
כא. יָדַעְתָּ, כִּי-אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים.
איוב, האם קרה פעם בחייך שציווית את הבוקר להופיע כדי להאיר את העולם וכך אכן קרה?
האם איי פעם הודעת לשחר היכן עליו לעלות בתחילת יום?
כל הקורא שורות אלו יכול רק להתפעל ממורכבות הבריאה ושלטונו המופלא של אלוהים על כל המרכיבים בה.
איוב, האם יש בכוחך לאחוז את קצוות הארץ כמו שתופסים שטיח, ולנער מעליה את כל הרשעים?
אלוהים אינו רק מדבר אלא מציין את המעשים שכבר עשה ומתועדים בדברו.
במעשה המבול אלוהים כיסה את הארץ במים והרג את כל הרשעים שהיו עליה.
אלוהים וידא שהצדיקים לא ייפגעו והצלת הצדיקים מן העונש גם היא מוכיחה את ריבונותו, חכמתו וחסדו.
יד. תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ.
לאחר שאלוהים מנער את הארץ, היא לובשת צורה חדשה, כפי החותם שהריבון קבע.
אז כל מרכיב בבריאה שישרוד את הניעור, יעמוד כחדש ומוכן למלא את התכלית שלשמו יועד, כמו לבוש.
כך אכן קרה לבריאה לאחר המבול.
כל פני השטח של הבריאה השתנו ולבשו תמונה שונה – כפי החותם שאלוהים קבע.
טו. וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.
כל זאת עשה אלוהים כדי להסיר כל זכר לפושעים ורשעים על פני האדמה.
סופם של הרשעים בחושך המוחלט.
האם אתה איוב מסוגל להוציא לפועל את העונש הזה?
סופה של כל זרוע רמה להישבר – כי אלוהים שונא ומתעב גאים.
הגאווה היא החטא הראשון בבריאה – חטאו של הילל בן שחר, הלא הוא השטן (ישעיה יד, יחזקאל כח).
האם אתה איוב ריבוני מספיק וחכם מספיק לשבור כל זרוע רמה ולהבטיח שהאור לא יאיר עוד לרשעים? [ראה איוב כד 16-17]
טז. הֲבָאתָ עַד-נִבְכֵי-יָם? וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ?
יז. הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי-מָוֶת? וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה?
נבכי-ים: המעיינות שבמעמקי הים, המחברים אותו עם התהום.
ובחקר תהום: תכלית קצה מעמקי התהום, המשתרעת מתחת לים: בראשית מט 25: "…ברכות תהום רובצת תחת.".
איוב, האם איי פעם הגעת למעיינות שבעמקי הים המחברים את הים למקורות המים שנובעים מהתהום?
מן הסתם התשובה של איוב או כל אדם אחר היא: לא! מעולם לא הייתי במקום שכזה.
אז אלוהים ממשיך ושואל:
איוב, האם איי פעם נגלו לך שערי מוות?
האם כשהיית…בנבכי ים ובחקר תהום, יצא לך לראות את שערי שאול?
כתבי הקודש מלמדים אותנו שהשאול נמצאת מתחת לתהום, ושם שוכנים רוחות המתים (ראה איוב כו 5: "…הרפאים יחוללו, מתחת מים ושוכניהם.").
שערי-מוות = שערי שאול. – ישעיה לח 10. השם שאול נרדף עם מוות (הושע יג 14: "אהי דבריך, מוות! אהי קטבך, שאול!".
בעוד כל שוכני שאול גלויים לעיני אלוהים, הרי שהם סוד כמוס ונסתרים מעיני אדם כגון איוב ורעיו (ראה איוב כו 6: "…ערום שאול נגדו, ואין כסות לאבדון").
לאחר שאלוהים ציין את ריבונותו וחכמתו בכל הקשור לחקר המעמקים, הוא עובר לדעת המרחקים ורזי האור והחושך.
יח. הִתְבֹּנַנְתָּ עַד-רַחֲבֵי-אָרֶץ? הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
יט. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן-אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי-זֶה מְקֹמוֹ?
כ. כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל-גְּבוּלוֹ וְכִי-תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ?
כא. יָדַעְתָּ, כִּי-אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים.
איוב, האם התבוננת ויכולת לראות את כל הארץ במבט אחד מקצה אל קצה?
האם באמת אתה יודע ומכיר את מעמקיה ומרחביה?
אם כן, אמור לי: מהי הדרך המובילה למקור האור?
היכן מקום משכנו של החושך?
האם אתה מסוגל להוביל את האור ואת החושך למקום המיועד להם? האם אתה יודע היכן ביתם?
בפסוק 21 אלוהים מסיים את הקטע הזה בנימה סרקסטית:
בוודאי שאתה יודע… שהרי בזמן שבראתי את העולם כבר נולדת…, אם כך מספר ימיך הוא רב והספקת לדעת הכל…!
מן הסתם דברי אלוהים גם יכולים להתפרש במישור הרוחני.
מכאן – מקום משכנו של האור אצל אלוהים.
ולכן, מי שמכיר את אלוהים בכוח רוח הקודש, הרי שמצא את האור.
מי שמכיר את האור, יודע מהו החושך.
כל התרחקות מן האור היא קרבה אל החושך.
האדון ישוע הציג עצמו כאור העולם (יוחנן ח 12).
לכן, כל מי שבא אל האדון ישוע – בא אל האור.
מי שדוחה אותו – נשאר בחושך (יוחנן ג' 19-21).
האדון ישוע גם אמר לתלמדיו בבשורת יוחנן י”ד שהוא הדרך האמת והחיים.
כל מי שמאמין בו, יגיע אל האב – ואין דרך אחרת אל האב.
מכאן, הדרך אל האב אינה נקודות ציון גיאוגרפית אלא הכרה אישית ואינטימית של אישיות – המשיח המובטח מפי נביאי התנ"ך, האדון ישוע – אל-שדי.
מאמר רביעי: על התופעות המטאורולוגיות: שלג וברד, גשם וקרח (פ. 22-30)
כב. הֲבָאתָ אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה?
כג. אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה.
כד. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר, יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ?
כה. מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה? וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת?
כו. לְהַמְטִיר עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ, מִדְבָּר לֹא-אָדָם בּוֹ.
כז. לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא.
כח. הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב? אוֹ מִי-הוֹלִיד אֶגְלֵי-טָל?
כט. מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח? וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ?
ל. כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ.
כאמור, לאורך כל הפרק אלוהים מציג את כוחו וריבונותו במעשי הבריאה וכל פרטיה.
כוחו של אלוהים וריבונותו נועדו ללמד את איוב שלא נסתר דבר מעיניו של אלוהים.
הצגת התכלית הזו נועדה בין היתר להבהיר לאיוב ולכלל בני האדם את אפסותם לעומת כוחו הריבוני הכל יכול של אלוהים.
לפיכך, הדבר הראוי שכל אדם יעשה זה: להיכנע לרצון אלוהים ולשמוח רק בעובדה שאלוהים לצידו ומשתמש בו לתפארתו.
בקטע הנוכחי אלוהים מלמד את איוב שהוא שולט ואחראי על כל הקשור לתופעות המטאורולוגיות: שלג, ברד, גשם וקרח.
פסוקים 22-23:
כב. הֲבָאתָ אֶל-אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאוֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה?
כג. אֲשֶׁר-חָשַׂכְתִּי לְעֶת-צָר, לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה.
איוב, האם אתה יודע היכן אני מאחסן את כל השלג והברד?
האם יש בך את החכמה לדעת ולהבין היכן כל המרכיבים הללו נוצרים ומחכים ליום פקודתי?
גם משה רבנו מציין שאלוהים שומר בשמים אוצרות – וחלק מאוצרות אלו הם גשם בעיתו (דברים כח 12).
את השלג והברד אני שומר (חשכתי = גנזתי) ליום בו אשתמש בהם – מלבד להשקות את האדמה – גם להפליא את מכותיי על רשעים.
כתבי הקודש עשירים במקרים בהם אלוהים השתמש בגרמי השמים ומזג האוויר כדי להכות בשונאיו או באויבי ילדיו.
- אחת ממכות מצרים היא מכת הברד (שמות ט 22). אלוהים בריבונותו קבע את גודל הברד למען ישיג את מטרתו ולא ירד כגשם חסר תכלית.
- כאשר נלחם יהושוע נגד קונפדרציית המלכים כפי שמתואר בספר יהושוע י 11, אלוהים הטיל על אויבי ישראל אבני ברד מן השמים וכך הביא להשמדתם.
- הנביא ישעיה בפרק כח 17 מציין שהברד הינו אחד מכליו של אלוהים לביצוע משפטו.
פסוק 24: על תנועת האור והרוח.
כד. אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר? יָפֵץ קָדִים עֲלֵי-אָרֶץ?
בפסוק 19 אלוהים דיבר על מקור האור ובפסוק זה על תנועתו המאירה.
איוב, האם אתה יודע איך מתפרסים קווי האור על כל היקום?
אלוהים משתמש במילה "יחלק" כרמז ללמדנו שקרני האור אינם מאירים כל חלק בתבל באופן שווה. השמש מאירה והיא מקור האור בכדור הארץ אך קרניה מגיעים לכל מקום בתבל באופן שונה ומדוד על פי רצון אלוהים וחכמתו.
איוב, האם אתה יודע איך לחלק את קרני האור ולהפיצם כך שיאירו במידה הנכונה כל חלק על פני כדור הארץ והיקום כולו?
איוב, האם אתה יודע איך לפשט את הרוח על פני כל הארץ?
המחבר מציין את שני המרכיבים הללו – אור ורוח מכיוון ששניהם מתפשטים ואת שניהם האדם אינו מסוגל לאחוז ולשלוט כפי שאלוהים עושה.
ישנם פרשנים המפרשים את המילה "קדים" כמילה נרדפת לשמש. וכך חלקו השני של הפסוק מהווה משפט נרדף לחלקו הראשון.
פסוקים 25-26: ריבונותו וחכמתו של אלוהים בדרך פועלו עם הגשם והברק.
כה. מִי-פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה? וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת?
כו. לְהַמְטִיר עַל-אֶרֶץ לֹא-אִישׁ, מִדְבָּר לֹא-אָדָם בּוֹ.
איוב, מי קבע את שטף הגשם היורד משמיים כך שירד במידה הנכונה במקומות הראויים (ראה כח 26 – "…בעשותו למטר חוק").
מי יצר את התעלות הללו כביכול, אשר דרכן הגשם מתועל בדיוק למקום אותו אלוהים בחר להשקות?
איוב, מי סלל את הדרך לברק לצאת משמים ולפגוע בארץ?
איוב, אתה ושאר בני האדם חושבים שהסיבה לירידת הגשמים היא להשקות את יבול האדמה כדי לספק תבואה ומזון לאדם. אמת הדבר אך זו רק חלק מהסיבה.
אם כן, אמור לי: מדוע יורד הגשם על מקומות שאין בהם איש (מקומות שלא ניתן להצמיח בהם דבר) ועל מדבר?
אלוהים מלמד את איוב ושאר בני האדם שהוא מוריד את הגשם לא רק לטובת האדם עובד האדמה, אלא יש לאלוהים מטרה יותר רחבה מעניניו המצומצמים של האדם.
אלוהים משפיע שפע טובו על כל הבריאה.
לפיכך איוב. אומנם אתה סובל וחווה תופת בל תשוער. דע לך שיש לי הזכות והחכמה להשתמש בחייך לתכלית גדולה יותר ממה שעיניך רואות.
פסוק 27:
כז. לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא.
להמטיר ולהשביע אדמת ארץ ציה ושממה ולהשקות אדמה שהדשא צומח ממנו (ראה גם ישעיה מד 3).
במשפט זה אנו למדים על כך שהגשם שאלוהים ממטיר על איזורים אשר בעינינו נחשבים לשוממים, עדיין ממלאים תפקיד חשוב בבריאה של אלוהים. הדשא הצומח באיזורים אלו אינו לחינם – הרי שיש פריטים בבריאה הזקוקים לו.
גם לבעלי חיים הרחוקים מעינינו אלוהים דואג וממלא את כל מחסורם.
פסוקים 28-30: אודות מוצא המטר, טל, כפור וקרח.
כח. הֲיֵשׁ-לַמָּטָר אָב? אוֹ מִי-הוֹלִיד אֶגְלֵי-טָל?
כט. מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח? וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ?
ל. כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ.
אלוהים ממשיך ושואל שאלות ריאטוריות:
איוב, האם אתה יודע אם יש למטר אב?
האם אתה יודע מי מוליד את טיפות המים?
אֶגְלֵי-טָל: רסיסי טל הנוצצים ככדורים עגולים
איוב, מי מוליד את הקרח?
מי יולד את הכפור – שהם פתיתי הקרח הדקים המכסים את הצמחים בבוקר יום קרה?
כפור שמים = טל השמים (בראשית כז 28).
בפסוק 30 אלוהים מציין את התהוותו של הקרח.
המים הנוזלים קופאים ונעשים קשים כאבן.
פְנֵי תְהוֹם: שטחם העליון של מיי התהום
והנה, שטחם העליון של מיי התהום כמתחבאים תחת מעטה הקרח.
הפעולות הללו בטבע היו בעיני הקדמונים כחידות פלאים, שרק היוצר יודע את פתרונן.
מכאן, אלוהים מציין את כל הנתונים הללו שהיוו חידות ופלאים בפי איוב ובני זמנו, ואומר – אני אחראי לכל הפעולות הללו ואף יוצר אותן.
לאחר שאלוהים ציין את גבורתו, כוחו וריבונותו בכל הקשור לגרמי האסטרולוגיה, הוא מתמקד בתופעות הקשורות לכוכבים, שינויי העונות והשליטה ודאגה לעולם החי.
מאמר חמישי: כוכבים, ברקים ועננים (פ. 31-38).
לא. הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה? אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ?
לב. הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ? וְעַיִשׁ עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם.
לג. הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם? אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?
לד. הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ? וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ?
לה. הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ; וְיֹאמְרוּ לְךָ: הִנֵּנוּ.
לו. מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה? אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?
לז. מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה? וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב?
לח. בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.
לט. הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף? וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא?
מ. כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת; יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב.
מא. מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, כִּי-יְלָדָו אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ לִבְלִי-אֹכֶל?
פסוקים 31-33:
לא. הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה? אוֹ-מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ?
לב. הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ? וְעַיִשׁ עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם?
לג. הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם? אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ?
כימה וכסיל הם שמות של קבוצות כוכבים [ראה ט 9]
כסיל = אוריון.
מעדנות = עטיפות וקישורים מחומרים יקרים [ראה שמואל-ב פרק א 24].
איוב, האם אתה מסוגל לעטוף את קבוצת כוכבי כימה?
האם אתה מסוגל לוודא שקבוצת כוכבים זו תסתובב ותנהג על פי קביעתי, על פי עונות השנה?
איוב, האם אתה מסוגל להתיר ולשחרר את החבלים אשר בהם קשור כוכב כסיל – אוריון?
אנו מביטים השמיימה ורואים קבוצות כוכבים כמו העגלה הגדולה, ה-W המפורסם, וכן הלאה.
האם איי פעם חשבנו מי קבע ושומר על מקומם כך שקבוצת כוכבים זו לעולם לא תשנה את צורתה וכך תנוע כל העת?
האם פעם חשבנו מה היה קורה אם כוכב הצפון היה מחליט להצביע על הדרום?
אלוהים אומר: אני עושה זאת! אני אחראי גם על צורות הכוכבים וקבוצות הכוכבים שבשמים.
לב. הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ? וְעַיִשׁ עַל-בָּנֶיהָ תַנְחֵם?
מזרות: משערים שמדובר בשם של קבוצת כוכבים או אפילו כל הגלקסיה הנקראת בפינו – שביל החלב.
איוב, האם אתה יכול לשלוט על כל אחד ממליארדי הכוכבים בגלקסיה הזו, כך שכל אחד יהיה במקומו, יהווה עדות לאות, מועד וזמן שיועד לו להראות, ומבלי שאף אחד יתנגש בשני? (ראה בראשית א 14)
וְעַיִשׁ עַל-בָּנֶיהָ: משערים שמדובר בקבוצת הכוכבים הנקראת הדובה הגדולה ובזנבה שלושה כוכבים שהם "בניה".
בספר בראשית א 14-19 כתוב את שעשה אלוהים ביום הרביעי לבריאה.
הוא ברא את הכוכבים.
לכוכבים תכלית – מאורות בשמים, אותות וקביעת מועדים – חגים, ימים ושנים – לוח שנה.
לפיכך, תנועתם וחילופם לאורך העונות חייב להיות מדויק ומסודר כי כך הם מצביעים על אלוהים שהוא ריבון, אלוהי סדר וחכמה.
יד. "…וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים.
טו. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן.
טז. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
יז. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ.
יח. וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלְהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי-טוֹב.
יט. וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי."
הנביא ירמיה בפרק לא 34-37 מציין את ריבונותו של אלוהים ביכולת הבלעדית שלו לסדר את סדרי הבריאה.
במילים פשוטות: אם מישהו רוצה להשמיד את עם ישראל או להפר את הבריתות שאלוהים כרת והבטיח לעמו ישראל, יהיה עליו קודם כל להיות מסוגל לשנות את סדרי הכוכבים בשמים.
מחבר מזמור תהילים קמז אומר בפסוק 4: [ראה גם ישעיה מ 26].
"מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא…"
בני האדם אינם מסוגלים לראות את כל כוכבי מרום, ולכן גם לא יכולים לומר שהם מכירים את שמות כל הכוכבים…
בפסוק 33 אלוהים מדבר על חוקות שמים והשפעתם על המתרחש בארץ.
מן הסתם האדם עדיין לא גילה את כל הנתונים הללו – החוקים והסדר על פיהם מסתובבים ומתנהגים כל גרמי השמים. אך הבה נציין גורם אחד שכולנו מכירים:
גאות ושפל.
הופעת הירח בשלמות או חוסר משפיעה על גאות ושפל באוקינוסים.
כן, צורת סיבובו של הירח גורם לשינוי בכוח המשיכה והתוצאה היא גאות ושפל.
כל התיאורים הללו מפארים את גדולת אלוהים אך באותו משפט גם מעמידים את האדם במקומו הראוי: מי אתה שתרים גבה על אלוהים?
מי אתה שתפקפק במעשיו?
האם יוצרך וגואלך המבטיח לך חיי נצח וברכה אינסוף, אינו רשאי להשתמש בחייך הזמניים כל כך על פני כדור הארץ כדי לפארו בלב מליונים רבים שיוולדו אחריך?
התגובה של כל אחד מאיתנו צריכה להיות:
הנני, השתמש בי! [ראה ישעיה ו וכן אל הרומים יב 1-2].
פסוקים 34-35: ריבונות אלוהים בתחום המטאורולוגיה
לד. הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ? וְשִׁפְעַת-מַיִם תְּכַסֶּךָּ?
לה. הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ; וְיֹאמְרוּ לְךָ: הִנֵּנוּ.
איוב, האם אתה מסוגל לצוות על העננים להוריד גשם ומיד שפע מים יכסה אותך?
האם אתה מסוגל לצוות על הברקים לצאת והם יאמרו לך: הננו?
האם הברקים נתונים לפקודתך?
כמה פעמים שמענו על פגיעות ברק שגרמו נזקים עצומים בנפש ורכוש…
כל אלו לא נעלמו מעיני אלוהים ואנו איננו יודעים את הסיבה לאותם אירועים.
לאור כל הנאמר, כל שיש לנו לעשות זה להיכנע באמונה ואהבה לאלוהים ולבקש ממנו שיתן לנו אמונה רבה ושישתמש בנו לכבודו.
אם כל חלק בבריאה אומר לאלוהים אמן וממלא את שליחותו ללא היסוס או טענה, הבה נלמד מהם ונסכים למלא את רצון אלוהים בחיינו ללא תלונות, היסוס או פקפוק.
פסוק 36-39: הלל לחכמתו של אלוהים
לו. מִי-שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה? אוֹ מִי-נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה?
לז. מִי-יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה? וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב?
לח. בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.
בַּטֻּחוֹת: כליות [תהילים נא 8]
שֶּׂכְוִי: לב
אלוהים אומר לאיוב: מי העניק חכמה ובינה לאדם?
כמובן שאלוהים עשה זאת.
אז אם אלוהים הוא מקור החכמה והוא המעניק אותה לאדם כרצונו, מן הסתם הוא חכם יותר וכל מעשיו מעידים על כך.
במילים פשוטות – אל תתלונן!
איוב, מי סופר את העננים במידה הראויה כך שימטירו את המידה הנכונה של גשם על הארץ?
נִבְלֵי שָׁמַיִם: העננים המלאים מים
מי מסוגל – בדרך מטאפורית – לפתוח את ברז הגשם ולהמטיר במידה הראויה ובמקום הנכון?
אלוהים מדמה את העננים לנאדות מים גדולים אשר הוא משכיב כדי שירוקנו את תכולתם – הגשם – על הארץ.
ומתי אלוהים מריק את מי השמים על הארץ?
על כך בפסוק 38: בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק; וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ.
כאשר העפר כמו גוש קשה כמתכת בגלל חוסר מים, ורגבי העפר מתדבקים זה לזה (כמו שאלוהים אומר על עצירת גשמים בספר דברים כח 23: "והארץ אשר תחתיך ברזל").
כך מתאר אלוהים את ריבונותו כאומר שהוא גם יודע בדיוק את המועד בו ראוי לגשם לרדת על האדמה.
פסוקים 39-41: ריבונותו של אלוהים במערכת בעלי החיים.
לט. הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף? וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא?
מ. כִּי-יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת; יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ-אָרֶב.
מא. מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, כִּי-יְלָדָו אֶל-אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ לִבְלִי-אֹכֶל?
לָבִיא: אריה
כְּפִירִים: אריות צעירים
איוב, האם אתה מסוגל לספק טרף לאריה?
האם אתה מסוגל לספק את כל המזון הנחוץ לגורי האריות כדי שיחיו?
האם אתה מסוגל להנחות את הטרף של אותם אריות בדיוק למקומות בהם אותם אריות מתחבאים ואורבים לטרף?
האם אתה מבין שאני אף דואג וריבון בתחום זה?
מחבר מזמור תהילים אומר בפרק קד 21: "הכפירים שואגים לטרף, ולבקש מאל אוכלם."
איוב, מי אתה חושב מכין לעורב את צידו?
מי דואג לאפרוחי העורב הזועקים בקן לאלוהים ומשוועים למזון?
אינני חושב שהגוזלים מכירים את אלוהים באופן אישי, אך זעקתם מתקבלת אצל אלוהים כבקשה אישית ממנו – כי הרי הוא הריבון גם על חייהם. לולא אלוהים ידאג להם – ימותו כולם וייכחדו מעל פני האדמה.
יִתְעוּ: תועים אנה ואנה בקרבת הקן.
בסופו של פרק זה ניתן לומר שתשובת אלוהים היא:
איוב יקירי, האם רק את יסוריך אינך מבין? הנה אתה כעת יודע עד כמה הרבה יותר אינך מבין בבריאה של אלוהים.
המענה של שדי לאיוב לא בא להשיב על כל טענותיו של איוב לגבי גורלו או גורל האדם בכלל.
תשובתו של אלוהים נועדה ללמד את איוב ואותנו שבן-אדם [בן-החלוף], אינו מסוגל להבין לעומק את דעתו ומעשיו של השליט העולמי – אלוהים (ראה ישעיה נה 7-9).
כדי להבהיר לאיוב את המסקנה הזו, אלוהים מפרט לאיוב את התחומים בהם הוא אלוהים עוסק: כל פרטי החיים בטבע, במקומות העליונים והתחתונים, בנסתר ובגלוי.
המסקנה
איוב, האם אתה מסוגל להבין איזה כוח ריבוני נדרש לשלוט על הנושאים שציינתי לפניך?
אם כן, על אחת כמה וכמה פשוט לאלוהים לפקח על כל האירועים שהתרחשו בחייך, כי שום דבר אינו נסתר מעיניו הריבוניות של אלוהים.
לפיכך, טעות היא לחשוב שאלוהים פעל בשוגג או דבר כלשהו התחמק מעיניו.
לכל דבר יש סיבה, ואלוהים פועל את הכל למען כבודו. גם אם איוב בשלב זה אינו מבין את התכלית של המקרים.