במדבר כ״ב - כ״ד: נבואות בלעם

הרקע לנבואות בלעם על עם ישראל:

פרשת בלק אינה פרשה נפרדת, אלא מהווה הסיומת לשלושת הפרשות שקדמו לה. ארבעת פרשות השבוע (שלח לך, קורח, חוקת ובלק) מהוות סיפור אחד מושלם, שחשוב ללמדו כעסקת חבילה. מסיבה זו חשוב שנזכור את סיכום הלקחים העיקריים בשלושת פרשות השבוע הקודמות.

פרשת שלח לך (במדבר י"ג-ט"ו): עם ישראל מביע את חוסר אמונתו ובטחונו באלוהים בכך ששלח 12 מרגלים (מכל השבטים לא כולל שבט לוי. יוסף כולל את מנשה ואפרים), כדי לבחון את האפשרות והסיכויים לכבוש את הארץ שאלוהים הבטיח. כעונש, המורדים הומתו והעם נשאר במדבר 40 שנה עד שימותו כל בני עשרים ומעלה. אירוע ייחודי התרחש לקראת סיום הפרשה (י"ד 39-45) – הניסיון של חלק מהעם לפרוץ אל ארץ הנחלה ללא אישורו של אלוהים. הלקח מלמדנו שבלתי אפשרי להיכנס לנחלת אלוהים ללא אמונה מושיעה. שום כוח אישי או ארצי יוכל לעקוף את דרישת אלוהים להיכנס לנחלתו – והיא אמונה מושיעה.
מסקנה:
לא נמצאה אמונה מושיעה בקרב בני 12 השבטים שתאפשר לעם להיכנס לנחלת אלוהים המובטחת.

פרשת קורח (במדבר ט"ז – י"ח): 250 נשיאים משבט לוי מביעים את חוסר אמונם באלוהים בכך שהם מורדים נגד משה ואהרון ומאשימים אותם בניצול לרעה של מעמדם. הם לא הסתפקו בשירות שאלוהים קבע להם ורצו את מה שאלוהים יעד למשה ואהרון. בתגובה, אלוהים שרף אותם ופתח את האדמה שתבלע אותם, בני ביתם ורכושם.

מסקנה: לא נמצאה אמונה מושיעה גם בקרב בני לוי.

פרשת חוקת (במדבר י"ט – כ"ב 1): מכיוון שאין משוא פנים אצל אלוהים, גם משה ואהרון לא היו פתורים ממבחן האמונה. אלוהים ציווה על משה ואהרון לדבר אל הסלע, כדי שמן הסלע יצאו מים להשקות את העדה ובעירם. משה ואהרון כשלו במבחן האמונה הזה ועל כך אלוהים הוכיח אותם ואמר להם שהכניסה לנחלת ההבטחה מנועה מהם.
משה ואהרון יכלו לסבול ממועקה נפשית קשה עקב מותם של בני משפחתם הקרובה – בני קורח משבט הלוי, וכן עיקשות הלב של כלל העדה, אך כל אלו לא יכלו להוות תירוץ או סיבה מקלה במבחן האמונה שאלוהים העמיד בחייהם. כישלונם של משה ואהרון הוכיח שאין בהם את האמונה הנדרשת להיכנס להבטחת אלוהים. מטרת הסיפור השלם בשלושת פרשות השבוע הללו זה להוכיח ש:

– נדרשת אמונה מושיעה כדי להיכנס לנחלת ההבטחה של אלוהים. אי אפשר לפרוץ לנחלת ההבטחה ללא אמונה.

– אין בקרב כלל בני ישראל אמונה מושיעה כדי להיכנס לנחלת ההבטחה של אלוהים.

מכיוון שאין מספיק אמונה בקרב בני ישראל כדי להיכנס לארץ ההבטחה, מדוע שאלוהים יכניס את עם ישראל לארץ כנען? לארץ ההבטחה?

התשובה המלאה נמצאת בפרשת בלק.

הנה ההוכחה: ההשוואה בין ההבטחה של אלוהים בברית אברהם לתת לזרע אברהם את ארץ כנען כנחלה, לבין שימוש במשפטי ההבטחה לאורך פרשת בלק.

ההבטחה של אלוהים לאברהם בבראשית י"ב 2-3 ו-ט"ו 5.

איזכור ההבטחות מברית אברהם בפרשת בלק. (במדבר כ"ב-כ"ד)

1. י"ב 2: "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה"

2. י"ב 3: "ואברכה מברכיך ומקלליך אאור…"

3. ט"ו 5: "…הבט נא השמיימה וספור הכוכבים אם-תוכל לספור אותם. ויאמר לו כה יהיה זרעך."

1. כ"ב 3: "ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא…"

2. כ"ב 5: "…הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ…"

3. כ"ב 6: "ועתה לכה-נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני, אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ, כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר."

4. כ"ב 11: "…עתה לכה קבה-לי אותו…"

5. כ"ב 12: "ויאמר אלוהים אל בלעם לא תלך עימהם. לא תאור את העם כי ברוך הוא…".

6. כ"ב 17: "…ולכה נא קבה לי את העם הזה…"

7. כ"ג 8: "מה אקוב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה?"

8. כ"ג 10: "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל?…."

9. כ"ג 13: "..וקבנו לי משם…"

10. כ"ד 9: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו? מברכיך ברוך ואורריך ארור." (אזכור לברכת יעקב לבנו יהודה בבראשית מ"ט 8-12).

תשובה: אלוהים מכניס את עמו לנחלת ההבטחה לא בגלל קיום מושלם של מצוות או קיום אמונה בקרב עם ישראל, אלא בגלל הבטחת הברית לאברהם אבינו בבראשית ט"ו.

כעת לפרשת בלק

לפני שנלמד את נבואות בלעם בספר במדבר כ"ב-כ"ד, הבה ננסה להבין מה מתחולל במוחו של בלק מלך מואב. הבה נביט על עם ישראל דרך עיניו ומוחו של בלק מלך מואב.

…עם ישראל צועד במדבר זה כמעט 40 שנה. העם הזה מאורגן למופת וצועד בסדר שבטי מופתי. במרכז נמצא אוהל, ומעליו ענן ביום ועמוד אש בלילה.

העם הזה צועד כשאלוהיו בתוכו.

האלוהים הזה מספק לעברים שיצאו ממצרים מזון ומים בכל יום ובשפע, וכל זאת במדבר.

עמים רבים ניסו לעמוד בדרכו של עם ישראל וכולם הובסו או הושמדו.

המסקנה הנכונה שבלק מלך מואב הסיק: נגד העם הזה נלחמים בכלי נשק שאינם מהעולם החומרי אלא הרוחני.

מסיבה זו בלק משלם כל מחיר שבידו כדי להביא את בלעם המכשף, כדי להסיר מנגד עיניו את האיום שנקרא עם ישראל.
מה שבלק אינו מבין זה ששום מכשף ושום כוח שבעולם אינו יכול להפר את ההבטחות שאלוהים נתן לאברהם בברית בין הבתרים. ההבטחות ניתנו רק מצידו של אלוהים ללא כל תנאי. רק אלוהים מחויב לקיימן ולכן אף אדם או בריאה לא יוכלו לבטלם או לגרום להפרתם. מכיוון שאלוהים אינו מתחרט על הבטחותיו, כל הבטחותיו תתגשמנה, ושארית ישראל תנחל את ההבטחה (אל הרומים י"א 29).

מסקנות ויישומים:

איזו מסקנות אני צריך להסיק היום מכל הסיפורים הללו שנאמרו לבני ישראל לפני כ- 3400 שנים?

א. ארבעת הפרשות מהווים הוכחה לכך שעם ישראל נכנס לארץ כנען המובטחת בגלל נאמנות אלוהים לברית שכרת עם אברהם, ולא בגלל הצלחה כלשהי של עם ישראל.

ב. ללא אמונה אי אפשר להיות רצויים לאלוהים (אל העברים י"א 6).

כמו שכל חסרי האמונה מתו במדבר ולא נכנסו להבטחה, כך כל מי שדוחה את ישוע המשיח היום, לא יראה את הבטחת אלוהים – את ממלכתו ואת הנצח הנפלא אתו אלא את אש הגיהינום.

ג. דרך ההתנסות של עם ישראל עם אלוהים, אתה ואני היום לומדים על אופיו ותכונותיו של אלוהים.

אלוהים נאמן לכל הבטחותיו. אלוהים נשאר נאמן להכניס את עם ישראל לנחלה ולשמור אותם בחיים כדי שיתגשמו כל ההבטחות שנתן להם.

באותה מידה אותו אלוהים נשאר נאמן לשמור את ישועתנו, להגן עלינו, לספק את צורכנו, ולקיים את כל אשר הבטיח לנו, ילדיו!

כל ההבטחות הללו תלויות בכוחו הריבוני ונאמנותו שאינה משתנה.

יש לנו אלוהים נפלא – הכן שלו כן, והלא שלו לא!

האם הוא האלוהים שלך? אם לא, אז אנא קרא כרגע והיום בשם ישוע, כי היום זה יום ישועה.

נבואה ראשונה: מעמדה המיוחד של ישראל

I. People אתם מיוחדים.

במדבר כג 7-10:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיאמַר: מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב, מֵהַרְרֵי-קֶדֶם, לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקוֹב, וּלְכָה זוֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.
מָה אֶקוֹב לא קַבה אֵל וּמָה אֶזְעם, לא זָעַם יְהוָה?
כִּי-מֵראשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן וּבַגּוֹיִם לא יִתְחַשָּׁב.
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקוֹב וּמִסְפָּר אֶת-רבַע יִשְׂרָאֵל? תָּמוֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ."

כדי להבין היטב את הפסוקים הללו, ראוי מאוד שנרענן את זיכרוננו בכל הקשור לרקע שממנו הם באים.

עם ישראל יוצא ממצרים וכל הקהל הגדול הזה הולך לכיוון ארץ ההבטחה. שום עם אינו יכול לעמוד מולו.

כדי לסבר את אוזנינו, עם ישראל מונה בעת יציאת מצרים 600,000 גברים (שמות י"ב 37). בהוסיפנו את המספר היחסי של ילדים ונשים ביחד עם הערב-רב שהתווסף לישראל, אנו מסיקים בביטחון גבוה שהמספר הכללי של העם עמד על 3 מליון נפש בקירוב.

כל הקהל הרב הזה הלך בסדר מופתי של שבטים, כאשר אוהל מועד ומעליו הענן ביום ועמוד האש בלילה הולך לפניהם. כל הקהל הרב הזה לא סבל מצמא ורעב.

– מים הם קיבלו מן הצור אשר היה בעבורם היכן שהם הלכו

– מן משמיים כיסה את איזור חנייתם בכל יום

– שלווים אלוהים סיפק להם בכל יום כאספקת בשר

את כל צורכיהם הם קיבלו מאלוהים בכל יום ויום (שמות ט"ז, י"ז, במדבר י"א).

כל מי שמבין בלוגיסטיקה יודע שאספקה יומית לכמות כזו של אנשים במדבר ובתקופה ההיא, זה לא פחות מנס בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות.

לא חסרו לעם ישראל מלחמות במדבר, ובכל מערכה צבאית ידו של עם ישראל הייתה על העליונה, וזאת לאחר שכל צבא פרעה האדיר טבע בים.

בעקבות צבא מצרים האדיר נפלו מלכי האמורי, עוג מלך הבשן, עמים כנענים יושבי הנגב (במדבר כ"א), וכן העמלקים (שמות י"ז).

הידיעות אודות העם הזה שיצא את מצרים, והביס את צבא פרעה ושאר צבאות העמים במדבר, הגיעו גם לאוזנו של בלק בן ציפור מלך מואב.

בלק מלך מואב מביט לעבר האופק והוא רואה את העם הזה שהביס את כל שכניו (כ"ב 2).

מה עושים נגד עם בעל סטטיסטיקה של 100% ניצחונות?

האם מואב חזק יותר ממצרים, מעמלק ושאר העמים?

בלק בן ציפור מלך מואב, מפחד מאוד ומבין שעם כלים קונבנציונליים, אין לו כל סיכוי לנצח את עם ישראל.

מה עושים? מנסים להשיג נשק בלתי קונבנציונלי… כמה מעניין שגם סדאם חוסיין ממשיך דרכו של נבוכדנאצר מלך בבל, ונשיאי אירן ממשיכי דרכו של המן, חשבו בדיוק כמו בלק מלך מואב. כמה חבל שהם לא קראו את סוף הסיפור…

בלק בן ציפור שולח שליחים לבלעם בן בעור המתגורר בארץ ארם נהריים (במדבר כ"ג 7, דברים כ"ג 6). בלעם הינו מכשף ידוע ובעל שם, והוא נדרש בעבור סכום מכובד, להפעיל את קשריו בעולם האפל של השדים והרוחות כדי להביא על ישראל קללה או חולשה שתגרום למפלתה (כ"ב 6, ראה גם שניה לפטרוס ב 16 והתגלות ב' 14). בדרך זו האמין בלק מלך מואב שהוא ועמו יוכלו להינצל.

בפרק כ"ב אנו עדים לדו-שיח בין אלוהים לבלעם. אני לא אפרט על כך בשיעור הנוכחי.

ניתן לקבוע לאור הכתוב בכתבי הקודש ולאור העונש שקיבל בלעם מאלוהים, שהוא היה איש שמכר את נשמתו לשטן.

עלינו לזכור שיש כוח בעולם האפל של השדים. אלוהים אוסר עלינו בכל איסור להתעסק עם הכוחות ההרסניים הללו אשר הורסים את הנפש של כל מי שמתעסק עימם ומדיחים את לב האדם מאלוהים (ישעיה מ"ז, ירמיה ח', שמואל-א כ"ח).

בלק בן ציפור הבין מה שרבים היום אינם מבינים: תוצאת המלחמות נגד עם ישראל נקבעות במימד הרוחני ולא במימד הארצי. זה נכון בעבר ונכון גם בהווה ובעתיד.

בלעם בן בעור מגיע אל בלק (לא לפני ששכר טרחתו הוכפל וכבודו גדל). בלעם עומד על ראש ההר ומשם הוא רואה את כל עם ישראל. כאשר כל עם ישראל עומד מול עיניו, בלעם נושא את דבריו בסגנון משל שיר.

ההקדמה לנבואה הראשונה

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיאמַר: מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ-מוֹאָב, מֵהַרְרֵי-קֶדֶם, לְכָה אָרָה-לִּי יַעֲקוֹב, וּלְכָה זוֹעֲמָה[1] יִשְׂרָאֵל.
מָה אֶקוֹב לא קַבה אֵל וּמָה אֶזְעם, לא זָעַם יְהוָה?

בלעם אומר במפורש שבלק קרא לו כדי שהוא יקלל את עם ישראל.

המילים "ולכה זועמה…" מתייחסים לחלקו הראשון של המשפט ומטרתם להראות את הרצון לקלל את עם ישראל בזעם רב. ז"א, בלק מבקש מבלעם לקלל את ישראל בקללות הקשות והגרועות שנובעות מכל הלב (משלי כ"ד 24).

בלעם עונה לבלק ואומר: "…מָה אֶקוֹב, לא קַבה אֵל וּמָה אֶזְעם, לא זָעַם יְהוָה?"

בלעם מציין נתון שהלוואי שכל עם היה מאמץ:

איזו תועלת תצמח מהטלת קללה על עם שאלוהים אינו מקלל אותו ואינו זועם עליו?

איזה סיכון לוקח על עצמו אדם או עם לקלל את עם ישראל, שאלוהים הבטיח בברית עם אברהם לקלל את מקלליהם? (בראשית י"ב 3).

במילים פשוטות: בלעם אומר לבלק שאין כל סיכוי להשמיד ולכלות את העם הזה.

אם אלוהים לא החליט להשמידם, אז הם לא יושמדו. הניסיון לפעול נגד העם הזה בניגוד לרצון אלוהים כמוהו כניסיון להילחם נגד יהוה בעצמו (מזמור פ"ג).

על העם הזה אלוהים אמר בספר זכריה ב' 12: "כי כה אמר יהוה צבאות אחר כבוד שלחני אל הגויים השוללים אתכם, כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו."

רבותי, בלעם לא אמר את המילים היפות הללו אודות ישראל מתוך אהבת ציון…אלא מפחד מוות לאחר ההתנסות שהייתה לו עם מלאך-יהוה בדרך מארם.

מלאך-יהוה חסם את דרכה של האתון בשביל אך רק האתון ראתה את מלאך-יהוה.

לאחר שבלעם הכה באתון שלוש פעמים, האתון דברה עם בלעם…

לאחר שאלוהים פקח את עיניו של בלעם, גם הוא יכול היה לראות את מלאך-יהוה.

במקרה הזה אלוהים לימד את בלעם, שלמרות שהוא נחשב לעילוי בכל הנוגע לנושאים הרוחניים בעיני בלק ושאר בני אדם, הרי שבעיני אלוהים בלעם עיוור מוחלט. תכלס, אלוהים קובע מה בלעם יכול לראות.

אלוהים הוא זה הפוקח את עיני האדם כדי לראות ולדעת את רצונו ולא שום שד או קוסם (במדבר כ"ב 27-35, קור"א ב' 10-15).

עם ההבנה הזו המשיך בלעם בדרכו!

יישום והפקת לקחים:

דבריו של בלעם בפסוקים 7-8 מלמדים שאין ממש בקללות וכשפים נגד ילדי אלוהים ההולכים בתמים. מדוע? כי ילדי אלוהים מאוד מיוחדים ואלוהים מגן עליהם.

למרות שהנבואה מתייחסת ישירות לעם ישראל, הרי שיש פה עיקרון שנכון לכלל בחירי אלוהים, ז"א, לכלל המאמינים בישוע בין אם גויים או יהודים.

באותה מידה ששום קללת איש או של השטן אינה יכולה להשמיד את ישראל או אף לפגוע בגורם בודד מישראל, כנגד רצונו של אלוהים, כך בדיוק שום קללת אדם או השטן לא תוכל לבטל את גוף המשיח, הקהילה הנושעת.

מי שמקלל את ברוכי אלוהים הריהו מקלל את אלוהים בכבודו ובעצמו. אוי לעושה דבר שכזה.

לראיה: בכל יום מקללים אותנו ומתפללים להשמדתנו בכל בתי הכנסת בעולם. כן, זו משמעותה של ברכת המינים שבסידור התפילה הרבני.

ברכתו של אלוהים עלינו חזקה יותר מכל קללה.

אם לקללת אדם כלשהו או לשטן היה כוח ריבוני לקלל, הרי שממזמן לא היינו קיימים.

לשטן אין את הכוח לשנות את תכניתו של אלוהים לישועת נבחריו ולקידום מלכותו הנצחית (אל הרומים ח 29-39).

השטן גם לא יכול היה לעשות עם איוב כפי שהוא רצה אלא היה מוגבל למסגרת שאלוהים הציב לו (איוב א).

לא השטן בחר את איוב אלא אלוהים, וזאת בגלל תומתו של איוב.

לכן, אל לנו לפחד או לחשוש מקללת אנשים.

עלינו להמשיך את חיי הציות שלנו לאדון ישוע מתוך אהבה ויראת שמו, ולהתעלם לחלוטין מתקוות ליבם ושאיפותיהם המעוותות של חסרי דעת אלוהים. [ראה טימו"ב א 7: "הן האלוהים לא נתן לנו רוח של פחד, אלא רוח של גבורה ואהבה וישוב הדעת…"]

הנבואה הראשונה:

ובכן, לאחר שבלעם הכריז שאינו יכול להטיל זעם וקללות על ישראל, כל שנותר לו זה להכריז את מה שאלוהים קבע וייעד עבור העם הזה.

בפסוקים 9-10 בלעם ממשיך את מילותיו על ישראל שמתבררות כתיאור תכלית עם ישראל.

כִּי-מֵראשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכּוֹן וּבַגּוֹיִם לא יִתְחַשָּׁב.
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקוֹב וּמִסְפָּר אֶת-רבַע יִשְׂרָאֵל? תָּמוֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ."

בלעם עומד על ראש ההר [שימו לב שבמקרים הבאים בלק אינו מאפשר לבלעם לקלל בעודו רואה את מלוא עם ישראל אלא חלק, ובפעם השלישית אף שום דבר…] ומשם הוא רואה את קצה עם ישראל ואומר:

אני מאשר שאכן אני רואה את עם ישראל.

על העם הזה – אומר בלעם: זהו עם שישכון לבדד ובגויים לא יתחשב.

למה הכוונה?

באילו תחומים עם ישראל נבדל ומיוחד משאר העמים? "לא יתחשב"

א. עם ישראל נועד להיות נפרד משאר העמים, אינו מתבולל בהם ואינו מעורב במעשיהם, ממש כפי שאלוהים נפרד משאר אלילים וטומאה.
במילים פשוטות – קדוש לה' (ויקרא י"א 44).
עם ישראל אינו נחשב לאחד מאלה… אינו כמוהם…

עם ישראל נועד להיות מוביל את שאר העמים אל אלוהים.

משה מציין את הייחודיות של עם ישראל בספר שמות י"ט 5-6:

"ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל."

רבותי, כמו שתפקיד הכוהנים לייצג את אלוהים מול העם ואת העם מול אלוהים, כך תפקיד עם ישראל לייצג את אלוהים כלפי העולם.

עם ישראל נבחר להיות העם שדרכו אלוהים מציג לשאר עמי העולם את תכונותיו, אופיו ודברו. במילים פשוטות – שגרירי אלוהים בעולם.

ישעיה הנביא תיאר את מיוחדות עם ישראל ואמר:

מ"ג 21: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו."

מ"ד 2: "עבדי יעקב וישורון בחרתי בו."

מ"ד 23: "…כי גאל יהוה יעקב ובישראל יתפאר." (ראה גם מ"ט 3)

באחרית הימים, בעת מלכות המשיח בארץ, ירצו הגויים לתפוס בכנף בגדו של היהודי כדי שיובילם בדרך אלוהים:

ראה זכריה ח' 23: "כה אמר יהוה צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור, נלכה עימכם כי שמענו אלוהים עימכם."

ב. שאול השליח מפרט את הנקודות שבהם עם ישראל מיוחד משאר העמים, באיגרת אל הרומים פרק ט' 4-5:

"בני ישראל, אשר להם מעמד הבנים, הכבוד, הבריתות, מתן התורה, עבודת הקודש וההבטחות. להם האבות, ומהם, מצד יחוסו האנושי, המשיח שהוא מעל כל, אל מבורך לעולמים. אמן."

שאול השליח ציין את כל הנתונים הללו הקשורים למיוחדות של עם ישראל, כדי להוכיח למאמינים ברומא שאלוהים לא זנח את עם ישראל. אלוהים אינו מתכחש להבטחות שנתן לעם הזה בבריתות עם האבות, ובעתיד אלוהים יחדש את העם הזה כדי שימלא עד תום את ייעודו (אל הרומים י"א 26, 29).

במילים פשוטות: אם אלוהים מפר הבטחה, או משמיד עם שעליו אמר כי בנו בכורו הוא (שמות ד' 22), אז מה הסיכוי שאלוהים יהיה נאמן לקיים הבטחותיו לגויים?

הדרך שבה אלוהים נוהג בישראל הינה ההוראה לשאר העמים – כך יהיה עימכם.

אם תסטו מדרך האמת, אעניש אתכם כפי שאני עושה לישראל. אם תלכו בדרכי, אני אברך אתכם כפי שאני מברך את ישראל (ראה גם יחזקאל ל"ו).

עם ישראל היה חייב להישאר נפרד מהגויים, כי רק כך משיח יכול היה לבוא משבט יהודה (בראשית מ"ט 8-10, מיכה ה' 1). אם כן, אלוהים ציווה על עם ישראל להישאר נפרד למען ישועת כלל האנושות.

ג. מיוחדותו של עם ישראל מתבטאת גם בסליחה שאלוהים עתיד לסלוח לו כדי להבטיח שארית שדרכה יוגשמו כל הבטחותיו. דברי הנביא מיכה בפרק ז' בפסוקים 18-20:

מִי-אֵל כָּמוֹךָ נוֹשֵׂא עָוון וְעוֹבֵר עַל-פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ? לא-הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי-חָפֵץ חֶסֶד הוּא.
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ, יִכְבּוֹשׁ עֲווֹנוֹתֵינוּ; וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטּוֹאותָם.
תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקוֹב, חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם."

סליחת החטאים שאלוהים מעניק לשארית עם ישראל מהווה פליאה לגויים אך גם תקווה עבורם. אלוהים סולח באותה מידה גם לגוי שחוזר בתשובה.

זיכרו: בכל הנוגע לישועה אין יהודי וגוי, איש או אישה. כולם שווים לפני אלוהים במחיר ישועתם ואהבת המשיח עבורם (אל הגלטים ג' 26-29).

ד. עם ישראל מיוחד וייחודי גם כך… מספר בני יעקב שירדו מצרים קובעים את מספר העמים על פני תבל: ועם ישראל הוא בבת עינו של אלוהים.

דברים ל"ב 8-9: "בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם, יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק יהוה עמו, יעקוב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו." (ראה גם זכריה ב' 12, דברים ל"ג 28-29).

משמעות נוספת לפסוקים הללו היא שאלוהים בחר לשכון בתוך עמו ישראל.

ה. ירמיהו לא 35-37:

כֹּה אָמַר יהוה, נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה; רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו, יהוה צְבָאוֹת שְׁמוֹ׃
36. אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־יהוה; גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ, מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים׃
37. כֹּה אָמַר יהוה, אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי־אֶרֶץ לְמָטָּה; גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם־יהוה׃

ירמיה מבהיר שבלתי אפשרי למחוק את קיומו של עם ישראל. רק גורם חזק יותר מאלוהים מסוגל לכך, ואין גורם שכזה.

רבותיי, למרות שקשה לומר או לשמוע את המילים הללו, האמת היא, שישנם עמים שאם יחדלו מלהתקיים, לא תשתנה נבואה אחת בכתבי הקודש. לעומת זאת, אם עם ישראל יושמד, אמיתותו של אלוהים תהיה בסכנה. כך גם נכון לגבי גוף המשיח.

אם כן, עד כה התוודענו רק לחלק מהייחודיות של עם ישראל. רובן הגדול של ההבטחות של אלוהים לישראל נכונות לכלל ילדיו הנושעים מכלל העמים.

רבותיי, מי שיקרא את השיעור עד כה עלול לחשוב שעם ישראל הינו עם טהור נטול כל חטא ואשמה, המקבל מאלוהים את כל הברכות כגמול על מעשיו המוצלחים. ההיפך נכון! (ישעיה א', ו'; מיכה ז')

מדוע אלוהים בוחר את עם ישראל ושומר את העם מבודד משאר העמים?

אלוהים בחר את ישראל ובודד את ישראל משאר העמים – למען שמו!

א. דברים ט' 1-6: (למען שם ה') (ראה גם תהילים קט"ו)

ב. יחזקאל ל"ו 21-23, 32, 38: הכל אני עושה למען שמי

מה המסר לשאר עמי העולם?

ראו איך אלוהים מטפל ופועל עם ישראל. ראו איך אלוהים פועל עם ילדיו המיוחדים. על פי טיפולו בישראל לימדו אודות קדושתו, צדקתו ותכלית פעולתו בעולם. כך תוכלו להכירו ותרצו להתקרב אליו ולבקש את ישועתו.

לאלוהים יש תוכנית לכלל העמים ולכל האנשים שאותם בחר מכלל יושבי תבל.

לעם ישראל יש תפקיד בתוכנית זו שמטרתה הסופית היא:

להציג את בשורת ישועת אלוהים לבני אדם כדי שכל ברך תכרע וכל לשון תודה שישוע הוא אדון. (ישעיה מ"ה 23; פיליפים ב' 5-10).

לא לחינם אומר אלוהים דרך יחזקאל את המילים: "למען שמי" כל כך הרבה פעמים.

על מנת להגשים את תוכניתו הקדושה, אלוהים סולח לישראל. השם של אלוהים עומד פה למבחן ולא שמו של ישראל.

יישום והפקת לקחים:

וואו, לאור מה שלמדנו אודות מיוחדותו של עם ישראל, נראה שהשאיפה של כל גוי היא להיות יהודי וחלק מעם ישראל.
האם זה המסר שאלוהים חפץ לומר לכלל הגויים? ממש לא!

לאורך חיי פגשתי יותר מדיי גויים נושעים שחושבים שעליהם להתגייר או להיות יהודים על מנת לחוות את כל הברכות שיש לאלוהים לתת להם. אנשים אלו חושבים שעצם היותם גויים נושעים, הם מפסידים משהו מהברכות של אלוהים.

זו טעות גדולה וחמורה.

רבותי, עם ישראל והקהילה שהיא גוף המשיח, הם שני גופים שונים שאחד אינו בא במקום השני. אך, מכיוון ששני הגופים הללו (ישראל והקהילה) מייצגים את אותו אלוהים ואת אותו הגואל, יוצא שניתן גם לומר על גוף המשיח, שהם כלל הנושעים היהודים והגויים, שהוא נפרד וייחודי לכבוד אלוהים כמו עם ישראל בכל הקשור לחיי מוסר, קדושה וטוהר.

ולראיה:

– כל מאמין נושע זכאי לקרא לאלוהים "אבא אבינו" ועל כן כל הנושעים שווים בערכם בעיני אלוהים. לכל אחד ולכל קבוצה ייעוד שונה, אך ערך זהה בעיני אביהם וגואלם (אל הרומים ח' 15; אל הגלטים ד' 6-7: "וכיוון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו". לפיכך אינך עבד עוד, כי אם בן. ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלוהים."). ראה גם ובמיוחד אל האפסים א' – כל הפרק.

– אהבת אלוהים שבמשיח ישוע לעולם לא תיפרד מאף אחד מאיתנו. ישועתנו היא מתנת חסד נצחית ולעולם לא תופר (אל הרומים ח' 29-39; יוחנן י' 27-30; פטר"א א' 3-5).

– כמו שנדרש מעם ישראל להתרחק מההשפעה האלילית של עמי הגויים, כך באותה מידה אלוהים דורש מכל אחד מאיתנו הנושעים, ממך וממני להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה' 22).

שאול השליח מבהיר במילים פשוטות וישירות שאל לנו להיכנס לעול אחד (הכוונה לשותפות מחייבת או נישואין) עם הבלתי מאמינים, כי מה לאור עם חושך? (שניה לקורינתיים ו' 14-18).

אתה ואני נדרשים לאחוז באמת המושיעה ולהסיר מקרבנו ומליבנו כל לימוד הסותר את דבר ה' וכופר באלוהותו ומשיחיותו של ישוע המשיח (אל הגלטים א' 6-9; ב' 19-20; ו' 14-16).

– כמו שעם ישראל נחשבים לעם של כוהנים, עם של שגרירים לאלוהים, כך וממש כך גם נחשבים כלל הנושעים בדם המשיח (פטר"א ב' 9-11 – כוהנים; קור"ב ה' 20 – שגרירי המשיח; אל הפיליפים ג' 20 – אזרחי שמיים).

– כמו שאלוהים שכן במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש בארץ ישראל, בתוך עמו, כך אלוהים שוכן בתוך כל אחד מילדיו הנושעים. אנו משכן אלוהים (אפסיים א' 13-14; ב' 22; קור"א ג' 16-17; קור"ב ו' 16).

– כמו שאלוהים יעד נחלה ארצית לעם ישראל כך אלוהים יעד נחלה שמיימית לכל ילדיו הנושעים (אל הגלטים ג' 29; ד' 5-7).

– כמו שאלוהים יצר את עם ישראל כדי שיפאר את שמו, כך אלוהים מצפה מכל אחד מילדיו הנושעים, יהודים וגויים, כלל גוף המשיח, שימלאו את ייעודם וזה לפאר את שמו (טיטוס ב' 13-14).

– כמו שעם ישראל לא יכול להיכחד, כך גוף המשיח, כלל הנושעים לא ייכחדו אלא יחיו עם אלוהים לנצח נצחים. (רומים ח 29-39; יוחנן יא 25-26).

הרשימה שהצגתי נועדה להבהיר לכל אדם שעל מנת להיות מיוחד בידו מלאת החסד של אלוהים, עליו להיות נושע.

שום לאום אינו מעניק כפרת חטאים. רק דם המשיח ישוע מכפר חטאים וזה נתון באותה מידה ליהודי ולגוי (מעשי השליחים ד' 12; אל הרומים י' 9-10; יוחנן י"ד 6; ישעיה נ"ג 6).

לאור המיוחדות שלנו כילדי אלוהים הנושעים, אנו נדרשים להתנהג כיאה ליעוד שנקראנו אליו (אפסיים ד' 1-6).

כילדי אלוהים נושעים, אנו נדרשים להידמות לאדון ישוע בדרך חיינו, תגובותינו, אהבתנו, טוהרנו ואמת המוסר של חיינו (אפסיים ד' 13, וכלל פרק ד'; אל הפיליפים ב' 12-18; קולוסים א' 9-14; ב' 6-7; ג' 1-17; תסל"א ד' 1-8; ועוד).

לכן, במקום לחשוב ולשאוף רק ליהנות מההבטחות שאלוהים מבטיח, הבה נתמקד ביישום ומילוי היעוד שלנו – להיות עדים נאמנים, שגרירים של המשיח המפארים את שם אלוהים בכל תחום בחיינו.

חשוב יותר שכל אחד מאיתנו ישאל עצמו את השאלות הבאות:

האם חברך מתפלאים כשאתה אומר להם שאתה משיחי? או שהם עונים: באמת נראה שאתה שונה…

האם עדותי האישית מפארת את האדון ישוע?

הבה נחזור לנבואת בלעם…

פסוק 10:

לאור מיוחדות עם ישראל והבטחת נצחיות העם, אומר בלעם בפסוק 10:

"מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקוֹב וּמִסְפָּר אֶת-רבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמוֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ."

בלעם מציין את מה שאמר אלוהים לאברהם, שזרעו יהיה ככוכבי השמיים (בראשית י"ב 5). זרע ישראל יהיה כה רב עד כי אפילו את הרבע לא יהיה ניתן לספור. רב כמו חול הים.

בלעם מאחל לעצמו שגורלו יהיה כמו גורל עם ישראל.

מה מיוחד בגורל הישרים מקרב עם ישראל? ובכלל גורל הנושעים מקרב כלל העמים?

את צדיקי העם הזה, ובכלל את כלל הנושעים הנקראים צדיקים, אלוהים מבטיח להקים לתחיה ולהעניק להם חיי נצח. את הגורל הזה בלעם גם היה רוצה לעצמו (יוחנן י"א 25-26).

מילות הנבואה של בלעם שנאמרו תחת הנחייתו של אלוהים (פסוק 12) מהוות הוכחה נוספת לקיום חיים שלאחר המוות (דניאל י"ב 2, איוב י"ט 25, דברים ל"ב 39, ישעיה כ"ו 19).

האם בלעם זכה שאחריתו תהיה כמו הצדיקים מקרב עם ישראל?

לא ולא כי בלעם בחר ללכת בדרכי השטן (במדבר ל"א 7-8, וכן התגלות ב' 14).

לסיכום:

אלוהים הוכיח לבלעם המכשף את עיוורונו הרוחני כאשר פקח את עיני האתון לראות את מלאך-יהוה ואת פיה כדי לדבר. בדרך זו אלוהים לימד את בלעם ואותנו שרק בכוח רוח הקודש ניתן לזהות ולהבין את פעולת אלוהים בחיינו וסביבנו. החסד ניתן לילדי אלוהים הנושעים בדמו המכפר של ישוע.
האם תרצה להישאר עיוור לפעולת אלוהים בעולם?

אין ממש בקללות של בני אדם. מי שמבורך בעיני אלוהים וחי על פי הוראותיו הריהו מוגן. ההגנה הזו מאפשרת לנו ילדי אלוהים להתמקד במילוי יעודנו בעולם, לפאר את שם אלוהים בחיים מלאי ציות הנובעים מאמונה ואהבה. מי שאינו נושע, היה ונשאר תחת קללת החטא ומחכה לזעם אלוהים.

3. כל בני האדם עתידים לחיות לנצח. הצדיקים הנושעים בנוכחות אלוהים בבריאה חדשה נטולת חטא, והלא נושעים לנצח נצחים באגם האש.
לא לחינם אמר בלעם: "ותהי אחריתי כמוהו…".
האם אתה אחד מהמיוחדים הללו?
אנא, קרא לאלוהים לכפרת חטאים בשם ישוע והצטרף למשפחת אלוהים שתחיה עימו לנצח נצחים.

אל תחכה למחר כי היום זה יום ישועה.

נבואות בלעם

נבואתו השניה של בלעם: נוכחותו המיוחדת של אלוהים בתוך עם ישראל

במדבר כ"ג 19-24:
"טלית שכולה תכלת"

לפני שנעמיק בנבואה המפורטת בפסוקים 19-24, ראוי שנרענן את זיכרוננו ברקע לנבואות בלעם.

עם ישראל יוצא ממצרים וכל הקהל הגדול הזה הולך לכיוון ארץ ההבטחה ושום עם אינו יכול לעמוד מולו. כדי לסבר את אוזנינו, עם ישראל מונה בעת יציאת מצרים 600,000 גברים מגיל עשרים ומעלה (שמות י"ב 37). בהוסיפנו את המספר היחסי של ילדים ונשים ביחד עם הערב-רב שהתווסף לישראל, אנו מסיקים בביטחון גבוה שהמספר הכללי של העם עמד על שלושה מיליון נפש בקירוב.

כל הקהל הזה הלך בסדר מופתי של שבטים כאשר אוהל מועד ועליו הענן ביום ועמוד האש בלילה הולך לפניהם. כל הקהל הרב הזה לא סבל מצמא ורעב. את כל צורכיהם הם קיבלו מאלוהים בכל יום ויום (שמות ט"ז, י"ז, במדבר י"א). כל מי שמבין בלוגיסטיקה יודע שאספקה יומית לכמות כזו של אנשים במדבר ובתקופה ההיא, זה לא פחות מנס בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות.

לא חסרו לעם ישראל מלחמות במדבר, ובכל מערכה צבאית ידו של ישראל על העליונה, וזאת לאחר שצבא פרעה האדיר טבע בים. בעקבות צבא מצרים נפלו מלכי האמורי, עוג מלך הבשן, עמים כנענים יושבי הנגב (במדבר כ"א), וכן העמלקים (שמות י"ז).

הידיעות אודות העם הזה שיצא את מצרים והביס את צבא פרעה ושאר צבאות העמים במדבר הגיעו גם לאוזנו של בלק בן ציפור מלך מואב.

בלק מלך מואב מביט לעבר האופק והוא רואה את העם הזה שהביס את כל שכניו (כ"ב 2).

מה עושים נגד עם בעל סטטיסטיקה של 100% ניצחונות?

האם מואב חזק יותר ממצרים? מעמלק ושאר העמים?

בלק בן ציפור, מלך מואב מפחד מאוד ומבין שבתנאים הקונבנציונליים, אין לו כל סיכוי לנצח את עם ישראל.

מה עושים?

בלק בן ציפור שולח שליחים לבלעם בן בעור המתגורר בארץ ארם נהריים (במדבר כ"ג 7, דברים כ"ג 6). בלעם הינו מכשף ידוע ובעל שם והוא נדרש, בעבור סכום מכובד, להפעיל את קשריו בעולם האפל של השדים והרוחות, כדי להביא על עם ישראל קללה או חולשה שתגרום למפלתם (כ"ב 6, ראה גם שניה לפטרוס ב' 16). בדרך זו האמין בלק מלך מואב שהוא ועמו יוכלו להינצל.

עלינו לזכור שיש כוח בעולם האפל של השדים. אלוהים אוסר עלינו בכל איסור להתעסק עם הכוחות ההרסניים הללו אשר הורסים את הנפש של כל מי שמתעסק עימם. (ישעיה מ"ז, ירמיה ח', שמואל א' כ"ח).

בלק בן ציפור הבין מה שרבים היום אינם מבינים: תוצאת המלחמות נגד עם ישראל נקבעות במימד הרוחני ולא במימד הארצי.

בלעם בן בעור מגיע אל בלק (לא לפני ששכר טרחתו הוכפל וכבודו גדל). למרות אזהרתו הראשונה של אלוהים, בלעם ענה לבקשת בלק אך הוזהר לומר רק את אשר ישים יהוה בפיו.

בלעם עומד על ראש ההר ומשם הוא רואה את עם ישראל. כאשר עם ישראל עומד מול עיניו, בלעם נושא את דבריו בסגנון משל שיר, ובמקום לקלל את ישראל הוא פותח בסדרת ברכות נבואיות על עם ישראל.

בלק מלך מואב אינו מרוצה ומבקש מבלעם לשנות מקום (פסוק 13) בתקווה ששינוי מקום יניב גם שינוי בגישה של בלעם כלפי עם ישראל.

מצד אחד, בלק חושש שעוצמת ישראל הנגלית לעיני בלעם היא זו הגורמת לו יראה, ולכן הוא מברכם במקום לקללם. מסיבה זו הוא דורש מבלעם לפנות הצידה כדי שיוכל לראות רק את קצה מחנה ישראל.

מצד שני בלק מאמין שקללה נחשבת וראויה צריכה לכלול את מבטו של המכשף על המקולל. אילו לא היה חושב כך, הרי שהיה יכול לבקש מבלעם לקלל את עם ישראל מביתו שבארם נהריים…

לאחר שבלעם המשיך לברך את עם ישראל, דרש בלק מבלעם להביט לעבר הישימון, למקום בו עיניו של בלעם אינן רואות זכר מישראל, ומשם לנסות ולקלל את ישראל (כ"ג 27-28).

הבה נחזור לניסיון השני של בלעם לקלל את עם ישראל.

כשהוא עומד על גבעה אחרת שממנה בלעם רואה רק קצה מעם ישראל, אלוהים שם בפיו של בלעם סדרת ברכות נבואיות נוספות וכך הן נשמעות:

פסוקים 19-24:

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן־אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה? וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה?
20. הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי; וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃
21. לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יהוה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃
22. אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם; כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃
23. כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה־פָּעַל אֵל׃
הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃

דברי בלעם המונחים בכוח רוח אלוהים מגלים לנו אוצר נפלא אודות אלוהים והקשר הנצחי שלו עם עמו ישראל ועם ילדיו בכלל.

אלוהים אינו כמו בני האדם אשר נוטים לשקר או להתחרט ולחזור מהבטחותיהם.

יתנחם = יתחרט

אלוהים אינו כמו בני אדם שמבטיחים הבטחות מבוססות על רגשות או על יכולותיהם המוגבלות, ואז אינם מסוגלים לקיימן כי המציאות חזקה מהם…

אלוהים אינו כמו בני האדם המנחשים את שעתיד להיות.
אלוהים הוא זה הקובע את העתיד מבלי שמישהו יוכל לשנות זאת, ולכן לעולם לא יתפלא ולעולם לא יצטרך להתחרט על בחירתו או לשנות את תכניתו (אל הרומים י"א 29; ישעיה מ"ד 6-8; מ"ו 9-10; מ"ח 3-6; נ"א 6-8).

בלעם שואל שאלות רטוריות?

האם אלוהים יאמר דבר ולא יעשה את שהוא אומר?

האם אלוהים ידבר ודברו לא יתגשם? (ישעיה נ"ה 10-11)

התשובה המתבקשת היא: בוודאי שלא!

ההוכחה לנו היא הכתוב בספר בראשית בעת מעשה הבריאה.

אלוהים ברא את כל אשר קיים בדבר פיו!

בדבר פיו ברא אלוהים את החומר, ומן החומר נוצרו חיים וזאת רק משום שפי יהוה דיבר.

לפיכך, כל מה שאלוהים הבטיח לעם ישראל עתיד להתגשם עד ההבטחה האחרונה.

ירמיה הנביא ציין גם הוא את הביטחון שיכול להיות לנו בהבטחות אלוהים לישראל.

בפרק ל"א 34-37 אמר ירמיה שמי שיוכל לשנות את סדר הבריאה יוכל גם לשנות את הבטחותיו של אלוהים. מיותר לציין שאין כוח כזה בבריאה ולכן כל הבטחות אלוהים לישראל או בכלל שרירות וקיימות.

שאול השליח כתב באיגרת אל הרומים ט'-י"א את כל כתב ההגנה שלו לגבי תכנית אלוהים לעם ישראל.

שאול הבהיר במילים פשוטות שהבטחותיו של אלוהים לישראל מחייבות את נצחיות ישראל (ט' 1-6).

לאורך פרקים ט'-י"א שאול השליח הוכיח שריבונותו של אלוהים וצדקתו מוכחות ביחס ובטיפול שלו כלפי ישראל.

לסיכום אמר שאול:

אלוהים אינו מתחרט ואינו מצטער על בחירתו (אל הרומים י"א 29).

לכן, אלוהים לא נטש את עמו ישראל ומחויב לכל אשר הבטיח לאברהם, יצחק ויעקב:

ההבטחות כוללות: נחלה, ממלכת כוהנים, נצחיות ונוכחות נצחית של אלוהים עם עמו ישראל.

אתנחתא ליישום:

מכיוון שאותו אלוהים ריבון ונאמן הבטיח לכלל ילדיו הבטחות נפלאות גם כן, ומכיוון שאותו אלוהים אינו חוזר מהבטחותיו, גם אנו המאמינים בישוע מכלל העמים, יכולים לשמוח ולבטוח שאלוהים לא ישנה את הבטחותיו לנו.

– אלוהים הבטיח להושיע את כל המאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא (אל הקולוסים ב' 6-19).

– אלוהים הבטיח להשלים את מה שהוא התחיל בנו (אל הפיליפים א' 6).

– אלוהים הבטיח להציל אותנו מן הזעם העתיד לבוא על יושבי תבל (התגלות ג 10, תסל"א ה' 9, אל הקולוסים ב' 13-15).

– אלוהים הבטיח להכין לנו מעון נצחי בשמיים (יוחנן י"ד 1-3).

– אלוהים הבטיח שנהיה עימו לעד (תסל"א ד' 17)

– שנמלוך עימו לעד (התגלות כ"ב 5).

בדרך זו, יחסו של אלוהים לעם ישראל ועמידתו על קיום כל הבטחותיו היא אמת המידה והדוגמא ליחסו של אלוהים לכלל ילדיו הנושעים.

בפסוק 20 בלעם מסכם את שאמר בפסוק 19:

הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי; וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה׃
ז"א, קבלתי פקודה מפי האל לברך את ישראל. אלוהים כבר ברך את ישראל ולכן אני אינני יכול להשיב בחזרה את מה שאלוהים עשה וכבר פעל. אני בלעם לא יכול לבטל את הברכה של אלוהים על ישראל.

איזה חדשות נפלאות אלו.

כמו שבלעם נקרא לקלל את ישראל, כך לצערנו נקראים אנשים רבים לקלל את ילדי אלוהים המאמינים בישוע בכל יום (ברכת המינים בסידור התפילה).

כן, מיליוני אנשים בעולם מקללים את המאמינים בכל יום!

עלינו לזכור:

– אי אפשר לקלל את מי שאלוהים אינו מקללו.

– קללת אדם אינה יכולה לשנות את תכניתו של אלוהים.

בפסוק 21 אומר בלעם:

"…לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יהוה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ."

אוון = חטא

עמל = עוולה, רשע

בלעם מציין עובדה מאוד מעניינת.

כשאלוהים מביט לעבר עמו ישראל, הוא רואה עם ללא רבב. עם ללא חטא או כל דופי שניתן להאשים אותו בו. עם חף מפשע! כולכם "טלית שכולה תכלת"

ומכיוון שהעם הזה קדוש וללא חטא, יכול אלוהים לשכון בתוכו כשכל העם מריע ומהלל את אלוהים המולך עליהם ושוכן בתוכם.

נו באמת…האם אנו מדברים על עם ישראל?

למרות שאנו רק בספר במדבר, דפי התורה מלאים עד כה במעללי ופשעי בני ישראל כבודדים וכעם נגד אלוהים:
– מי מריבה (שמות י"ז)

– עגל הזהב (שמות ל"ב)

– טענות נגד אלוהים והפתרון דרך נחש הנחושת (במדבר כ"א 4-9).

– ובהמשך, דחיית המשיח ישוע כאשר הוא בא לעולם בדמות אדם כפי שניבאו הנביאים (לוקס י"ט 41-44).

לאור כל הטענות הללו, איך יכול אלוהים לומר: 'אינני רואה כל פסול או דופי בישראל?'

אלוהים יכול לומר זאת מכיוון שהפסוקים הללו הינם נבואות המתארות את היחסים בין אלוהים לעם ישראל באחרית הימים. בעת שכל שארית עם ישראל נושעים.

כפי שהנבואה הראשונה שבלעם אמר עדיין לא התגשמה, [עם ישראל רב כגרגרי עפר, עם ישראל חי כדוגמא ומופת לשאר העמים], גם זו מחכה להתגשמות מלאה באחרית הימים.

הבה נסקור חלק מהנבואות המתארות את מצבו הרוחני של עם ישראל באחרית הימים. אז נבין מדוע אלוהים אינו רואה כל פסול בעמו.

(רבותי: זיכרו, אלוהים אינו מוחה את עם ישראל בגלל מעשי ישראל הנפלאים אלא בגלל שמו של אלוהים ולמענו).

א. זכריה י"ב-י"ד: לאחר צרת יעקוב, עם ישראל יכיר בחטאו נגד ישוע. העם יחזור בתשובה וישרת את אלוהים בטוהר ואמת.

ב. מיכה ז' 14-20: אלוהים מבטיח לסלוח לחטאי עם ישראל.

ג. ירמיה ל"א 27-34: עם ישראל עתיד לקבל את הברית החדשה שאלוהים סיפק בדם ישוע המשיח.

ד. אל הרומים י"א 26: "כל ישראל ייוושע" ז"א – השארית מצרת יעקוב שתתרחש בעתיד.

זיכרו! אלוהים מעולם לא הבטיח להושיע כל בן ישראל! ישועת אלוהים שמורה לשארית שתקרא בשם יהוה. דרך שארית ישראל, יגשים אלוהים את כל הבטחותיו לאברהם ולישראל.

לאור זאת:

"…לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל…", מתייחס למעמד של עם ישראל בעיני אלוהים באחרית הימים ולא למצבו בהווה.

בשלב זה אנו יודעים שבסוף תקופת צרת יעקב שארית ישראל תחזור בתשובה כנה, תקבל את ישוע כאדון ומושיע ותעמוד נקיה וטהורה מול אלוהים.

ואז מה יהיה?

מהרגע שעם ישראל יקבל באמונה את ישוע המשיח כאדון המכפר חטאים, יוסר המחסום בין העם לאלוהים, ואז אלוהים ישכון בתוך עמו ישראל, ועם ישראל ישרת את אלוהים ככוהנים (שמות י"ט 5-6).

הבה נקרא שוב את הפסוק ונראה מה עתיד להיות לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה כנה.

הבה נבחן מספר מראי מקומות בכתבי הקודש המתארים את שכינת אלוהים בעם ישראל בעתיד.

א. יחזקאל ל"ז 26-29: הפרק מציין את העתיד לקרות לעם ישראל וכל זאת דרך חזון העצמות היבשות.

"וכרתי להם ברית שלום ברית עולם יהיה אותם, ונתתים והרבתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם. והיה משכני עליהם והייתי להם לאלוהים והמה יהיו לי לעם. וידעו הגויים כי אני יהוה מקדש את ישראל, בהיות מקדשי בתוכם לעולם".

הפסוקים מציינים את סיום חזון העצמות היבשות.

השלב הראשון בנבואה: הוצאת עם ישראל מארצות גלותם והבאתם לארץ ישראל

השלב השני: אחדות העם כך שלא תהיה יותר חלוקה לשני ממלכות.

השלב השלישי של החזון מתאר איך אלוהים מטהר את עם ישראל ושוכן בתוכם.

– בית המקדש יקום (זכריה ו' 12, יחזקאל מ' ואילך).

– המשיח ישוע ישכון באופן פיזי בבית המקדש (מיכה ד' 1-8, ישעיה ב').

– בעת שהמשיח ישכון בביתו שבהר ציון שבירושלים, החטא יהיה מרוסן כך שאפילו חיות טורפות לא יאכלו זו את זו (ישעיה י"א)

יחזקאל מציין שנוכחות אלוהים תהיה על העם וכך ידעו כל הגויים מי הוא אלוהים.

למה מתכוון יחזקאל?
ישעיה הנביא מתאר זאת במילים ברורות יותר…

ב. ישעיה ד' 2-6: "…ביום ההוא יהיה צמח יהוה לצבי ולכבוד, ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים. אם רחץ אדוני את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה, ברוח משפט וברוח בער. וברא יהוה על כל מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חופה. וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר."

אלוהים עתיד לציין את נוכחותו בתוך ישראל כפי שעשה בעת היותם במדבר. ביום עמד הענן מעל המשכן ובלילה היה עמוד האש.

איזה נוף מרהיב ועוצר נשימה מחכה לילדי אלוהים שיחיו עם המשיח בממלכת 1000 השנים הארצית.

ג. ירמיה ל"ג 14-16: המשיח ישכון בציון וימלא אותה בכבודו. בגלל שירושלים תהיה מלאה בכבוד אלוהים, שמה של ירושלים יקרה גם – "יהוה צדקנו".

נוכחותו של אלוהים בציון מתבטאת גם בהגנה שהוא מעניק לילדיו. מסיבה זו בלעם מציין בסוף פסוק 21: "…ותרועת מלך בו…"

בתקופה העתיקה, המלך יצא בראש צבאו לקרב. וכך בדיוק אלוהים מתאר את עומק הגנתו על ילדיו. מי שיעז לפגוע בישראל, צריך לגבור קודם כל על אלוהים (זכריה ב' 12, משלי ב' 7).
מי שרוצה למחוק את ישראל, צריך קודם כל לשנות את סדרי הבריאה – ירמיה ל"א 35-37.

יישום לחיי הנושעים היום:

איך הנבואה הזו של בלעם בפסוק 21 קשורה לחיי המאמין בישוע?

לֹא־הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יהוה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׃
1. דבר אלוהים מבטיח לכל אדם בין אם הוא יהודי או גוי שישועת חטאים ניתנת אך ורק באמונה בישוע המשיח כאדון מכפר חטאים (אל הרומים י' 9-10, מע"ש ד' 12, יוחנן י"ד 6).

הדרך לישועה זהה ליהודי ולגוי כאחד. ראה גם אל האפסים ב'.

2. כתב האשמה של החטאים מוסר מעל אלו המקבלים באמונה כנה את ישוע כאדון ומושיע ומוחלף בבגדי צדקה של המשיח. וכך, כאשר אלוהים מביט עלינו, הוא רואה נושעים צדיקים כמו שישוע צדיק, שהרי אנו לבושים ומכוסים בצדקת המשיח ישוע (אל הקולוסים ב' 13-15; קור"ב ה' 21). אלוהים מביט עלינו ורואה אותנו כ"טלית שכולה תכלת".

3. יהודי או גוי מהללים ומפארים את אלוהים באותה דרך ואופן. מסיבה זו גם ישעיה הנביא מציין שבית אלוהים יהיה בית תפילה לכל העמים. כמו כן, בעתיד יעלו הגויים להשתחוות לאלוהים בירושלים, וכולם ידברו שפה טהורה וקדושה (ישעיה נ"ו 7, ישעיה ס', זכריה י"ד 16-21, י"ג 1-6).

4. גופו של המאמין הנושע הופך להיות משכן של אלוהים. אלוהים שוכן בגופו של המאמין בו – ללא הבדל בין אם הוא יהודי או גוי (קור"א ג' 16-17, אל האפסים א' 13-14).

5. אלוהים משנה את פנימיותו של כל נושע בין אם הוא יהודי או גוי כך שאופיו של הנושע דומה לאופיו של אלוהים בכבודו ובעצמו – ראה פרי הרוח אל הגלטים ה' 22-23.

6. כל הנושעים קוראים לאלוהים "אבא" ומהללים אותו כי כולם חווים את אותו אלוהים ואת אותה סליחה שניתנה באהבה ובחסד בדם המשיח ישוע (אל הרומים ח' 15; אל הגלטים ד').

7. כל כוחו של אלוהים עומד לרשות ילדיו כדי לפעול את רצונו בחייהם ובעולם (יוח"א ד' 4, מל"ב ו' 16).

ולכן, מכיוון ששמחת הקהילה היום היא שמחת ישראל בעתיד, נשאלת השאלה:

האם כל מי שנמצא בקרבנו באמת רואה את שמחת אלוהים בנו?

האם כל מי שבקרבנו זוכה לראות את אהבת ישוע המשיח חוגגת בינינו?
האם כל מי שמבוחן את חיינו יכול לומר שהאדון ישוע הוא המלך של חיינו?

נכון, אנו עדיין לא נמצאים בגופנו החדש, אך מכיוון שרוח אלוהים בקרבנו, יש לנו את כל הנתונים כדי לחיות על פי הסטנדרטים שאלוהים מציב.

ניתן לעשות זאת כבר כעת והיום אם נפקיד יותר ויותר מחיינו לידי אלוהים.

– אם נתוודה על חטאותינו לפני אלוהים ולפני אדם (יוח"א א' 9).

– אם נסלח באמת איש לרעהו כפי שהמשיח סולח לנו (אל האפסים ד' 17 ואילך)

– אם נקדיש יותר זמן לקריאת הכתובים מאשר לקריאה שאינה מועילה במימד נצחי (טימ"ב ג' 15-16).

– אם נציית למצוות אלוהים ולא נעדיף את חכמתנו (משלי ג' 5-8)

– אם נביט אחד על השני ונחשיב את רענו לנכבדים מאיתנו (אל הפיליפים ב').

בעוד עם ישראל עתיד להיות כוהנים לאלוהים בעתיד, הרי שאנו הנושעים מקרב כל העמים נקראים כוהנים ושגרירים לאלוהים כבר היום (פטר"א ב' 9-10, קור"ב ה' 10-20)

האם קשה לחיות כמצוות האדון?

כן, אך אלוהים הבטיח שבעזרתו אנו יכולים.

אלוהים הוא הפועל בנו כדי שנרצה וגם כדי שנעשה כטוב בעיניו (אל הפיליפים ב' 13).
שאול השליח אמר: "הכל אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח" (אל הפיליפים ד' 13).

לסיום (חלקי): [פסוקים 19-21]

א. נבואתו של בלעם מתייחסת לעתיד עם ישראל.

ב. שארית מעם ישראל תישאר בעתיד ואלוהים יסלח לחטאיהם.

ג. אלוהים עתיד להגשים את כל הבטחותיו לעם ישראל דרך השארית שתישאר לאחר צרת יעקב. (ראה תהילים פ"ה: תיאור מפורט של כל הנאמר במשפט הבודד שאמר בלעם).

ח ש ו ב : ישנם הטוענים שעם ישראל סיים את תפקידו עבור אלוהים והקהילה מחליפה את עם ישראל לעולם. לפי דעתם, עם ישראל מקבל את כל הקללות שבכתבי הקודש – והקהילה את כל הברכות.

פסוקים אלו ורבים אחרים מוכיחים את ההיפך. פסוקים אלו נאמרו רק על עם ישראל ומחכים למועד התגשמותם (ראה גם ירמיה ל"א 34-37 וכן יחזקאל ל"ז – חזון העצמות היבשות).

בפסוקים 22-24 בלעם ממשיך בנבואותיו אודות עם ישראל ואומר את המילים הבאות:

אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם; כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ׃
23. כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה־פָּעַל אֵל׃
הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃

כשבלק מלך מואב ביקש מבלעם לבוא לקלל את ישראל, הוא אמר בפרק כ"ב 5: "הנה עם יצא ממצרים…"

כעת בלעם אומר את האמת – עם ישראל לא יצא ממצרים על דעת עצמו ולא הביס את מצרים בכוחו.

אלוהים היה זה שהוציא את עם ישראל ממצרים ואלוהים היה זה שהביס את צבא מצרים וסלל את דרכו של עמו אל ארץ הנחלה.

ומכיוון שאלוהים הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים, על כולם לדעת שכל המתעסק או מתמודד נגד יציאת ישראל ממצרים וכניסתם לארץ שאלוהים יעד להם, הריהו נלחם נגד אלוהים בכבודו ובעצמו.

המתנגד לפעולת אלוהים יצטרף לצבא פרעה בתחתית ים סוף או לגורל העמלקים…

באותו פסוק בלעם ממשיך לתאר את כוחו של אלוהים המוציא את ישראל ממצרים באופן ציורי כקרני הראם.

תועפות ראם לו: ז"א, האל הזה שהוציא את בני ישראל ממצרים הריהו משגב ומבצר לישראל, ממש כמו קרניו המאיימות והמסוכנות של הראם (ראה תהילים כ"ב 22, צ"ה 4, דברים ל"ג 17, איוב כ"ב 25 – תועפות = רב, הרבה, מעוז).

[ראם = שור הבר] onix

בלעם חוזר על הפסוק הזה גם בנבואה הבאה בפרק כ"ד 8.

גם היום אנו יכולים ללמוד לקח חשוב מעיקרון זה:

גם היום אלוהים פועל בחיי ילדיו ומניע אותם לפעול ולעשות.

אם אנו יודעים ובטוחים שפעולה מסוימת מונעת על ידי אלוהים ונעשית ברצונו, עלינו לחבור לפעולה זו ולתמוך בה. רק כך נפאר את שם האדון.

אל לנו לפעול נגד אדם או פעולה שאלוהים משתמש בהם לכבודו. אם אנו מזהים את ידו המבורכת של אלוהים באדם או בפעולה, עלינו לפעול עימו ולא לעמוד מן הצד כניטרליים.

אנו רוצים חלק בכל דבר המפאר את אלוהים.

מסיבות אלו השקענו בחינוך של כמה פליטים מדרום סודן שכעת פעילים כמנהיגים רוחניים בקרב הקהילה בדרום סודן.

כך גם נכון בנוגע לכל אדם בקהילה.

כמסקנה מן העובדה שאלוהים הוא זה שהוציאם ממצרים והוא זה ההולך לפניהם ושומר עליהם כשור הבר, ונוכח בקרבם כל הזמן, ממשיך בלעם להסיק מסקנות מדהימות אודות יהוה, תכונותיו ויחסו לעם בחירתו.

כִּי לֹא־נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא־קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת, יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה־פָּעַל אֵל׃

המילה "נחש" אינה מתייחסת לזוחל הידוע אלא מהווה מילה נרדפת ל: "קסם", ניחוש…

בלעם קובע:

א. ניחושים וקסמים הם כלים חסרי ערך בכל הקשור לעם הזה.

כאשר העם הזה זקוק למידע כלשהו, אלוהים אומר להם בדיוק את רצונו ותכניתו על ידי נביאיו ולכן אין להם כל צורך בקסמים וניחושים.

ב. שום ניחוש או קסם אינם פועלים נגד העם הזה כי תכניתו ורצונו של אלוהים עבורם תמיד יצא לפועל (ראה כ"ג 8).

מי שרוצה לדעת מה יקרה בעתיד בעולם ובמיוחד בנוגע לעם ישראל, צריך לקרא בכתבי הקודש ולא לניחושים.

באותה מידה: כל נושע שרוצה לדעת מה יקרה באחריתו, שיקרא מה מתכנן אלוהים לעשות עם ילדיו הנושעים. אין שום מקום לקסמים וניחושים.

ראו איזו ברכה כבירה העניק אלוהים לעמו ישראל:

אלוהים אינו מסתיר את תכניותיו מיקיריו. אלוהים מגלה את רצונו לעמו.

בבראשית י"ח 17 אמר אלוהים לאברהם: "ויהוה אמר: המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?"

מדוע זכה אברהם לברכה כה גדולה – לקבל ממקור ראשון את תכניותיו של אלוהים?

התשובה כתובה בפסוק 19:

"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט, למען הביא יהוה על אברהם את אשר דיבר עליו."

דרך הנביא עמוס בפרק ג' 7 נאמר:

"כי לא יעשה אדוני יהוה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים."

ז"א, שבלעם ידע את מה שמאמינים רבים עדיין לא יודעים או אינם מפנימים.

אלוהים אינו מסתיר מאיתנו דבר.

כל אלו המכירים את אלוהים דרך כפרת החטאים שקיבלו בדם המשיח ישוע, נחשבים לילדי אלוהים וזכאים להבין ולאמץ את רצון אלוהים לחייהם.

איך היום יכול ילדו של אלוהים לדעת את תכניותיו של אלוהים באופן כללי או באופן פרטי לחייו?

1. כל דבר אלוהים כתוב בכתבי הקודש שהם מבראשית עד סוף ספר ההתגלות. בכתבי הקודש אלוהים מפרט את האירועים המרכזיים בעולם וכן את רצונו מבני אדם באופן כללי.

במהלך קריאתנו בכתבי הקודש אנו נתקלים בפסוקים או בתיאור מצבים המהווים תשובה לשאלתנו.

דרך תפילה. כשאנו מתפללים אנו משוחחים עם אלוהים. אלוהים עונה דרך פעולת רוח הקודש במוחנו. הוא מעניק לנו הבנה, חכמה, בינה כדי להבין ולעשות את רצונו.
אלוהים עוזר לנו לדעת את רצונו דרך יעוץ והכוונה של אחים ואחיות לאמונה הבוגרים מאיתנו מבחינה רוחנית.
אנו יכולים לדעת את רצון אלוהים בעבורנו גם דרך אירועים והתנסויות בהם אלוהים דורש את תשומת ליבנו. מקרים בהם אלוהים מעמיד אותנו במצבים המשמשים תשובה ברורה לשאלותינו.

אלוהים כל הזמן מדבר אלינו, עלינו רק להקשיב לו.

השקט הנדרש כדי להקשיב לאלוהים מבוסס על חיי טוהר והתרחקות מן החטא על כל צורותיו (תסל"א ה' 22).

כפי שאלוהים התנה בדברו עם אברהם – הוא מלמד את ילדיו לשמור את מצוותיי, וכפי שאמר מפי הנביא עמוס: לעבדיו אלוהים מציג את כל תכניותיו…

אז, המצב הטוב ביותר לשמוע היטב את רצון אלוהים זה: טוהר רוחני!

בפסוק 24 בלעם מסיים את הנבואה הנוכחית:

הֶן־עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד־יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם־חֲלָלִים יִשְׁתֶּה׃

דברי בלעם כלפי עם ישראל דומים לדברי יעקב לבנו יהודה בבראשית מ"ט 8-12.

העם הזה, עם ישראל, יקום על אויביו כאריה הקם מרבצו כדי לטרוף טרף.

האריה טורף את קורבנו ושותה גם את דמו מלבד אכילת בשר הטרף. דם הטרף מהווה חלק מן הנוזלים שהאריה שותה.

לעומת האריה שלעיתים מעצלנותו יחזור לרבצו כדי לחכות לטרף הבא, עם ישראל לא ישוב מן המלחמה עד אשר יכניע את אויביו וישמידם.

האם באמת כך נראו כל מערכות המלחמה של עם ישראל?

האם עם ישראל ניצח והביס את אויביו בכל מערכות המלחמה?

עם ישראל ניצח בכל המערכות כאשר הלך עם אלוהים ונכנע לרצונו.

עם ישראל ספג תבוסות רק כאשר פנה מאלוהים.

מכיוון שבלעם מנבא אודות עם ישראל, יוצא אם כן שניצחונותיהם של ישראל מציינים את קשרם האמיץ והקרוב לאלוהים. בדרך זו שום אויב לא יוכל להם.

כשעם ישראל מקיים את רצונו של אלוהים, כל כוחו של אלוהים עומד בעבורם.

גם אם עם ישראל אינו מציית לאלוהים, תבוסת ישראל לעולם לא תביא כליה מוחלטת על העם וזה רק בגלל שלאלוהים יש תכלית לעם ישראל ושמו המפואר תלוי בקיום תכניותיו לעם ישראל (ראה יחזקאל ל"ו 22).

תגובתו של בלק מלך מואב לנבואתו השנייה של בלעם נשמעת משעשעת.

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, גַּם-קוֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ; גַּם-בָּרֵךְ לֹא תְבָרְכֶנּוּ.
וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-בָּלָק: הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה.

בלק אומר: אם אינך מסוגל לקלל את העם הזה, אז לפחות 'אל תוסיף שמן למדורה', ז"א, אל תברך אותו ותוסיף על צרתי.

תשובתו של בלעם ברורה:

אמרתי לך כבר מלכתחילה: אני אעשה רק את מה שיהוה יאמר לי לעשות.

האם בלעם באמת נהיה פתאום צדיק הדור?

לאור הנאמר עליו מאוחר יותר ולאור עונש המוות שקבע לו אלוהים, ניתן לקבוע שבלעם היה ונשאר מכשף ומעולם לא שינה את ליבו.

דברי הנופת והצוף על ישראל נעשו מריבונות אלוהים שנכפתה עליו ומפחדו, אך לא מאהבת אלוהים או אהבת ציון.

ומה לגבינו היום?

ישנם מאמינים רבים האומרים באופן נחרץ: אני עושה רק את רצון אלוהים, אך ברגע של מבחן הם תמיד יעדיפו את רצונם הם וסיפוק תאוות בשרם.

ציותו של ילדו של אלוהים אינה נמדדת רק על ידי הכרזותיו היוצאות מפיו אלא בעיקר על ידי הציות שלו למצוות אלוהים בחייו האישיים וביחסיו לזולת.

סיכום:

אלוהים ריבון והוא קבע את תכניותיו עבור עם ישראל ועבור כל אחד מאיתנו ילדיו עוד מלפני הבריאה. אלוהים הוא גם אלוהי צדק ואמת ולכן לעולם לא יתחרט או יחזור בו מההבטחות שהעניק לנו, ילדיו הנושעים.

שום כישוף או לחש לא יוכלו לשנות זאת. מסיבה זו אנו ילדי אלוהים יכולים לדעת בביטחון מוחלט עתה היכן נבלה בנצח ואיך יהיו סדרי חיינו בקרבת אלוהים.

אני יודע שאהיה עם אלוהים לנצח בממלכתו בגלל דם ישוע שכיפר על חטאיי. האם אתה יודע היכן תהיה?

מכיוון שהמאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים לובש את צדקת המשיח, יוצא מכך שאלוהים רואה את צדקת ישוע כאשר הוא מביט עלינו.
מה רואה אלוהים כאשר הוא מביט עליך?
שמחת ישראל וחיים מלאי ניצחון נובעים מעצם נוכחות אלוהים בקרב עמו. בעוד לעם ישראל זו נבואה לעתיד, לך ולי הנושעים בדם ישוע, זו הבטחה להיום.

לכן, האם הסובבים אותך מבחינים בשמחת אלוהים בחייך?

האם כל הבוחן את מעשיך יכול לומר שהאדון ישוע הוא המלך בחייך?

אם כן, זו עדות המפארת את אלוהים.

אם לא, אנא חזור בתשובה ותאמץ את רצון אלוהים בכל תחום בחייך.

נבואתו השלישית של בלעם:

כותרת: לשכון בצלו של המשיח
(במדבר כ"ד 3-9)

בעוד שתי הנבואות הראשונות של בלעם מתמקדות יותר בישראל מאשר באלוהים עצמו, הנבואה השלישית והרביעית מתמקדות יותר בניצחונותיו של מלך ישראל, הלא הוא המשיח ישוע.[2]

להזכירנו, פרשת בלק הכוללת את נבואות בלעם, מכילה מקבץ עשיר של מילות ההבטחה של אלוהים לאברהם בברית בין הבתרים. המחבר רוצה לציין ששום קללה ושום כוח לא יוכל להפר הבטחה כלשהי שאלוהים העניק לעמו בברית חד צדדית, כגון הברית עם אברהם בבראשית ט"ו. הכניסה לארץ ההבטחה והחיים בה יתממשו ויתגשמו אך ורק בגלל נאמנותו של אלוהים להבטחותיו.

הבה נלמד את הנבואה השלישית של בלעם: כ"ד 3-9.

‏^‎³‏ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

^‎⁴‏ נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

^‎⁵‏ מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

^‎⁶‏ כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃

^‎⁷‏ יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

^‎⁸‏ אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

^‎⁹‏ כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

הקדמה: המכשף העיוור שהחל לראות (פסוקים 3-4)

^‎⁴‏ נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

מי שמנסה להבין את הפסוקים הללו בעודו נצמד לעברית המודרנית, עלול לחשוב שקיימת סתירה בדברי בלעם.

משמעות המילים שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן היא 'פקוח העין'. האיש שעינו פקוחה לראות את מראות אלוהים.[3]

בלעם ממשיך ומתאר את מעלותיו בכל הקשור לידיעת תכנית אלוהים עבור עם ישראל ואומר על עצמו שהוא: שומע אמרי אל, רואה לנגד עיניו את החזיונות שאלוהים מראה לו, והוא נופל על פניו מחזקת היד של רוח הנבואה, אבל עיניו גלויות ורואות מחזה שדי (שמ"א י"ט 24).[4] כעת משאנו מבינים את המשמעות הקדומה של המילה שתום, כל המשפט נשמע הגיוני וזורם.

חשוב לציין שבלעם יכול היה לומר את המילים הללו לאחר שאלוהים לימד אותו שיעור בענווה בדרכו אל בלק. אז אלוהים פקח את עיני האתון לראות את מחזה שדי, בעוד בלעם היה עיוור וחרש לכל האירוע הרוחני המתרחש סביבו (כ"ב 31). לאחר שתי התגלויות מיוחדות בכל הנוגע לישראל, יכול בלעם לומר שהוא רואה ושומע את מחזה שדי. כעת, בנבואה השלישית בלעם זוכה לראות ולקבל נתונים אודות זהותו של מלך ישראל הנצחי, הלא הוא ישוע המשיח.

אז הבה נלמד את המחזה השלישי.

הנבואה השלישית (פ. 5-9)

^‎⁵‏ מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

א. פסוקים 5-6: מבט לעבר נחלת ישראל ועם ישראל במלכות המשיח.

עלינו לזכור שכאשר בלעם הביט לעבר עם ישראל במדבר הוא ראה עם מחולק לשבטים, שוכן באוהלים ובמרכזו המשכן, בו שוכן יהוה עם עמו.

האם בלעם התייחס לטיב הבד של האוהלים כשאמר: מה טובו אוהליך יעקב?

אינני חושב כך.

הטוב שראה בלעם נבע מעצם העובדה שאלוהים היה נוכח בתוך עמו.

שימו לב:

המילה אוהל מקבילה למשכן, שהרי המשכן גם נקרא אוהל מועד (שמות מ' 34-38).

וכך ניתן להבין שבלעם אינו מהלל את עם ישראל אלא בעיקר את אלוהי ישראל השוכן בקרב עמו. את מקור הברכה לעם הזה.

במילים פשוטות בלעם אומר: מה טוב לך ישראל שאלוהים שוכן בקרבך, או, מה טוב לך ישראל שזכית לשכון בצילו של גואלך.

בלעם ממשיך לתאר במילים מלאות פאר את הברכה שנפלה בחלקו של עם ישראל שאלוהים בחר לשכון בתוכו.

עד כמה טובו אוהליך ישראל?

ובכן, משכנותיך נראים כמו גני ירק המתענגים על שפע של מים הזורמים בקרבם.

משכנותיך נראים כמו גן שאלוהים נטע. והרי ידוע שהגן היחידי שאלוהים נטע היה גן עדן (בראשית ב' 8).

אוהליך נראים לא כאוהלים שנבנו ביד אדם, אלא אוהלים ומשכנות כל כך ייחודיים ויפים, כאלה שרק אלוהים יכול לבנות בעצמו.

חוזק אוהליך, משמע חוזקו של העם ויציבותו הרוחנית והפיזית, כחוזקו של עץ הארז המלכותי השתול על שפת נהר וזוכה למים חיים כל העת.

כשקראתי את הפסוקים הללו העשירים בציון המילה מים, נהר, נחל, עצים וקרבת ה', נזכרתי בתהילים א', ישעיה י"ב 3 ויוחנן ז' 38-39.

כל הפסוקים הללו מפרטים את העושר הרוחני והחיים מלאי הברכה והשלום הנובעים מהקרבה למשיח ישראל, הלא הוא האדון ישוע המשיח.

ואכן לדעתי לכך בדיוק כיוון אלוהים כשאיפשר לבלעם לראות את אחרית עם ישראל.

שארית ישראל תיוושע ואלוהים ישכון בתוכה. השארית הנושעת תיזכה ליהנות מכל ברכות אלוהים הכוללות שלום, שלווה וביטחון בעולם בו החטא מרוסן והמשיח ישוע מולך על העולם מירושלים (ראה ישעיה י"א – י"ב; ס'-ס"ו). כל מי שיבקר בירושלים בעת ההיא, ירגיש כאילו כמבקר בגן-עדן.

יישום והסקת מסקנות לחיינו:

ומה לגבינו הנושעים היום? האם אתה ואני מפסידים משהו מהברכה הזו שמובטחת לשארית ישראל הנושעת בעתיד?
ממש לא!

1. גופנו נקרא משכן רוח אלוהים. אלוהים חי בתוכנו ופועל בחיינו (קור"א ג' 16-17; אפסים א' 13-14). הנוכחות של אלוהים בקרבנו היא ברמה האישית וגם ברמה הקהילתית כגוף המשיח (קור"א ו' 19).
2. כילדי אלוהים הנושעים, קיבלנו את הזכות והאפשרות לחוות ולטעום את כל הברכות של אלוהים שבכוחן להעניק לנו שלווה, בטחון ושלום (יוחנן יד 27; אל הרומים ח' 29-39; יוח"א ד 4).
נכון, זה דורש מאיתנו להציג את גופנו וחיינו כקורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים, אך הברכה שבאה בעקבות כך, תבהיר לכל הצופה בנו שאלוהים חי ופועל בתוכנו (אל הרומים י"ב 1-2; תהילים קכ"ז).

אחים ואחיות יקרים:

אף אחד משכנינו אינו מצפה לראות נחלי מים או נהרות זורמים מהדלת שלנו או בגינה שלנו, אך כל השכנים שלנו בוחנים את טיב הנישואין שלנו, את טיב השלום בבית שלנו והיחס כלפיהם מהרגע שהם יודעים שאנו מאמינים בישוע.

האם כשאתה מגיע לבית שלך, אתה מרגיש שאתה מגיע לפיסת גן העדן שלך?
האם נוכחות אלוהים ברורה בחייך עד כי אלו החיים לצידך אומרים: מה טוב אוהלו?

אין הכוונה שצרה או אתגר לא יהיו בחייך, אלא, שגם במהלך צרה, כאב או סבל, ניתן לראות ששמחת אלוהים ממלאת את חייך. האם יש משהו בחיים שלנו שהשכנים הלא נושעים שלנו ירצו לעצמם? האם אנו מקניאים את השכנים שלנו לישוע?

ב. פסוקים 7-9: גבורתו הריבונית של מלך ישראל המשיח ישוע

^‎⁹‏ כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

כאמור, בעוד בפסוקים 5-6 בלעם התמקד בתיאור הברכות של אלוהים על עמו ישראל, כעת בפסוקים 7-9 בלעם מתמקד בתיאור כוחו, פועלו וזהותו של מלך ישראל בלבד. אנו ניווכח שהמלך הזה הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח.

על מנת שנוכל לקבוע בוודאות את זהותו של המלך המיוחד, כדאי שנתחיל את הביאור מפסוק 9, שהוא החלק הקל יותר לפירוש.

מי הוא אותו מלך ישראל בנבואה הזו?
פסוק 9 בפרק שלנו ממשיך לתאר את המלך המיוחד שעתיד לנצח את כל הגויים ותיאורו תואם לכתוב בנבואת יעקב לבנו יהודה בספר בראשית מ"ט 9. להלן ההשוואה.

בראשית מ"ט 9	במדבר כ"ד 9
גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ	כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

בברכה של יעקב לבנו יהודה, יעקב מתייחס למשיח כשהוא מתאר אותו כאריה בלתי מנוצח. אותו אריה יהודה הינו שילה ולו יקהת עמים (בראשית מט 10).

לפיכך, מכיוון שבלעם משתמש באותו תיאור של יעקב אבינו, הריהו מתייחס לאותו שילה והוא לא אחר מאשר המשיח ישוע.

ואכן, עיני כל העמים עתידים להביט אל ישוע כמושא ישועתם. (ראה ישעיה יא)

אם כן, אנו יכולים לקבוע בוודאות שאותו מלך מיוחד שבלעם רואה בחיזיון הוא מלך ישראל, המשיח ישוע.

כעת משאנו יודעים את זהותו של המלך, יקל עלינו להבין ולפרש את שאר הפסוקים.

פסוק 7:

יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

בשלב ראשון אני אסביר את חציו הראשון של המשפט.

מלך ישראל מוצג כמקור שפע של מים חיים. מלך ישראל הוא המקור הממלא את דליי המים של עמו.

המים שהמלך מספק "בדליים" של עמו ישראל כל כך שופעים עד כי הם נוטפים ועולים על גדותיהם.

זרעו, מתייחס לאלו השייכים לו, הכוונה לכל נתיניו הכנועים לו, ובמקרה שלנו לעם ישראל באחרית הימים, השארית הנושעת.

מכאן, כל המאמינים בו והנאמנים לו מבורכים כמו זרע השתול על פלגי מים.

אנו שוב מקבלים תזכורת לתהילים א', שם מתואר הצדיק כעץ השתול על פלגי מים.

חשוב לזכור שכל המילים הללו נאמרות בעת שעם ישראל צועד וחונה בישימון – במידבר.
כבר במדבר אלוהים סיפק מים בשפע לעמו מן הצור – הלא הוא המשיח (קור"א י' 4). אך דברי הנבואה של בלעם אינם מוגבלים לאספקת המים הפיזיים, אלא לפסוק הזה ישנה משמעות רוחנית עמוקה ורבת משמעות.

יישום והפקת לקחים:

בבשורת יוחנן בפרק ד' האדון ישוע נפגש עם האישה השומרונית. באותו מפגש אמר לה האדון ישוע כי הוא מקור מים חיים. ישוע המשיך ואמר לאשה השומרונית: "השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם. המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם." (יוחנן ד' 10-14).

המקום השני בבשורת יוחנן בו ישוע מציין עצמו כמקור מים חיים זה בפרק ז' 37-39: "ביום האחרון, ביום הגדול של החג, (שמיני עצרת), עמד ישוע והכריז: "מי שצמא יבוא נא אליי וישתה! המאמין בי כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו." זאת אמר על הרוח שהיו עתידים לקבל המאמינים בו, שהרי עוד לא נשלחה רוח הקודש, כי ישוע טרם נתפאר בכבוד."

לאור הנאמר מפי האדון, המים החיים שהאדון ישוע מעניק למאמינים בו זה רוח הקודש בכבודו ובעצמו.

רוח הקודש זו הוויה אלוהית, ריבונית, והיא שוכנת בתוך גופך, המאמין בישוע.

רוח אלוהים אינה דבר פסיבי, אלא מולידה אותך מחדש, מסירה את עורלת ליבך, מעניקה לך את הכוח לציית באמונה לדבר אלוהים, ולהכריז את דבר הבשורה והאמת לכל דורש (אל האפסים א' 13-14; קור"א ג' 16-17; יוחנן י"ד-ט"ז). מסיבה זו, ניתן לומר שאם רוח הקודש שוכן בנושעים, אז נהר של מים חיים זורם מילדיו הנושעים של האדון ישוע… "יזל מים מדליוו…"

איך המשפט הנפלא הזה מתורגם לחיי היומיום שלך ושלי?

כאשר אנו חולקים את הבשורה עם אחרים, והם מקבלים את ישוע באמונה, נהר המים החיים שזרם בליבנו, זורם כעת גם בליבם של הנושעים הבאים.

דבר נוסף וחשוב האדון ישוע אמר: רוח הקודש שבתוכנו, נהר המים החיים הזה, יהיה למקור מים נובעים לחיי עולם.

ז"א שהאדון ישוע אינו מעניק לילדיו רק טעימה מהברכה הנצחית, אלא הבטחה שנהיה עימו לנצח נצחים. השפע הזה מדומה למים הנשפכים מהדליים המלאים.

עכשיו ניתן לשאול את שאלת מיליון הדולר:

מי מקור המים שלך? במי אתה מאמין וממי אתה שותה את האמת?

אם ישוע הוא האדון והמושיע שלך, כי אז מים חיים זורמים בנפשך.

אם ישוע אינו האדון שלך, אז דע לך שאתה ניזון במי ביוב, שלעולם לא יעניקו לך חיי עולם, אלא ההיפך (יוחנן י"ד 6).

מכאן, כאשר אנו ניזונים באמת של דבר אלוהים ואת זה אנו מלמדים אחרים, אנו חולקים איתם מים חיים.

ממה אתה ניזון ובמה אתה מזין את הסובבים אותך?

הבה נחזור לחלקו השני של פסוק 7.

חציו השני של פסוק 7 מעלה שאלות רבות, והתשובה עתידה לגרום לרבים לשמוט את לסטם.

אני אכתוב את פסוק 7 עם הסבר בסוגריים:[5]

⁷יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו (מהדליים של עם ישראל), וְזַרְע֖וֹ (שארית ישראל הנושעת) בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים (שופעים בברכה רוחנית) וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ (המלך של ישראל יהיה רם מאגג) וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ (מלכותו של מלך ישראל גדולה מזו של אגג)׃

‏⁸ אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם (אלוהים מוציא את מלך ישראל ממצרים…לא את עם ישראל)…

מי הוא אותו מלך שבלעם טוען שיהיה רם מאגג?

המלך היחידי שהתמודד נגד אגג העמלקי היה שאול המלך בספר שמואל-א ט"ו.

קצת רקע בנוגע לעמלקים… כבר בשלב הראשון של הצעידה במדבר, אלוהים ציווה על עם ישראל להשמיד את העמלקי (שמות י"ז 16).

אלוהים המשיך בציווי והטיל את המשימה על שאול המלך. המלך שאול חטא לאלוהים ולא הרג מיד את אגג. חוסר הציות של שאול המלך איפשר לצאצאיי אגג לברוח. מאותו חוסר הציות של שאול המלך, עם ישראל עמד בסכנת כליה על ידי צורר חדש שנים רבות מאוחר יותר, המן הרשע. (ראה הקשר בין שאול המלך לאגג העמלקי והמן – אסתר ב' 5; שמ"א ט' 1; אסתר ג' 1, 10; ח' 3,5; ט' 24).

יתרה על כך, ממלכתו של שאול לא נישאה לשום רום. אלוהים הסיר את ממלכתו של שאול מעליו (שמ"א ט"ו 26-28).

לאור כל זאת, בלעם אינו מתכוון לשאול המלך.

על מנת להגיע לתשובה הנכונה, חשוב לציין את הנתון הבא.

בספר יחזקאל ל"ח 14-18 הנביא יחזקאל מנבא על גוג מארץ המגוג שעתיד לעלות על עם ישראל להכחידם.

הנביא יחזקאל אומר את המילים הבאות על גוג בפסוק 17: "כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַֽאַתָּה־ה֨וּא אֲשֶׁר־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם?"

ובכן, מכיוון שאין כל איזכור לשם גוג בכל הספרים הקודמים ליחזקאל, החלו חוקרים לחקור ולברר איך יתכן הדבר? הרי אלוהים ציין שהוא כבר הזכיר את שמו של גוג בעבר…

בחינת טקסטים קדומים של התורה מגלה דבר מדהים אך גם מטריד.

בתרגום השבעים (ספטואגינטה), בחומש השומרוני, במגילות ים-המלח (4Q27f24ii), אקילה, סימכוס ותיאודוציאן[6] כתוב גוג ולא אגג.

כל התרגומים העתיקים הללו היו כתובים עוד לפני הספירה הנוצרית.

מתברר שמישהו שינה את השם גוג בנבואת בלעם בספר במדבר כ"ד 7, לשם אגג.

מדוע שמישהו ישנה את השם גוג לאגג? מה המשמעות של השינוי הזה?

ובכן, שינוי השם גוג לאגג משנה את כל מהות הנבואה של בלעם. מנבואה המתייחסת לאירועים באחרית הימים ומתקשרת למשיח ישוע והוא תקוות ישראל, הנבואה הפכה לנתון עקר, שכביכול התגשם בימי שאול או דוד המלך בהיסטוריה היהודית. ולכן, או שמדובר בטעות סופר, או בכוונת זדון של מישהו שפעל כדי להסיט את עיני בני ישראל מגואלם האמיתי, ישוע המשיח.

כעת כשאנו מבינים שישוע המשיח הוא המלך הנשגב, והאויב העתידי שבלעם ציין הינו גוג מארץ המגוג, ניתן להבין בקלות שמלכותו של המשיח ישוע תרום ממלכותו של גוג או ממלכותו של כל אדם אחר.

אילו בלעם היה רק מנבא על אירוע מחיי שאול המלך, וזה מלך שלא על פי רצונו של אלוהים, לא היה כל דבר מיוחד או נשגב בנבואתו של בלעם.

נבואות בלעם כולן מתמקדות במשיח ומכאן משקלן וכבודן.

בשלב זה נקרא שוב את פסוק 8, וביודענו שמדובר במלך ישראל, ישוע, יקל עלינו להבין הפסוק.

בנבואה השנייה בפרק כ"ג 22 בלעם כבר אמר את המלים הללו, אך שם המשפט נאמר בצורת רבים ומתייחס לעם ישראל:

במדבר כ"ג 22	במדבר כ"ד 8
^‎²²אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃‏	⁸אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

מכאן, בנבואה השנייה כשבלעם אמר: "אל מוציאם ממצרים…" הוא התכוון לעם ישראל, ובנבואה השלישית כ"ד 8 כשבלעם מדבר בגוף יחיד: "אל מוציאו ממצרים…", הוא מתייחס למלך ישראל, למשיח ישוע.

לפיכך, נשאלת השאלה, מתי ישוע המשיח חווה יציאה ממצרים?
הנבואה הזו התגשמה רק בחיי ישוע המשיח, עת ברחו הוריו עימו למצרים מיד לאחר לידתו, בגלל הניסיון של המלך הורדוס הגדול לרצחו. לאחר שהמלך הורדוס מת, חזרו הוריו של ישוע עימו ממצרים (מתי ב' 13-23).

כל זה קרה בעת הופעתו הראשונה של ישוע.
כאשר יחזור המשיח ישוע בכבוד והדר, הוא ישמיד את כל אויביו ולא ישאיר מהם זכר, וגוג כלול באלו, בדיוק כפי שהפסוק מנבא (ראה ישעיה ס"א 1-3; ס"ג 1-6; זכריה י"ד 1-15; התגלות י"ט 11 ואילך, ועוד).

נבואתו השלישית של בלעם מסתיימת במילים מוכרות מבראשית י"ב 3, אך המילים מפי בלעם מכוונות כלפי המלך המשיח ולא כלפי עם ישראל.

בראשית י"ב 3	במדבר כ"ד 9 ב'
וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר	מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר

אלוהים הבטיח לאברהם שהוא עתיד לברך את מי שיברך אותו.

והנה בנבואת בלעם אנו למדים שהברכה הזו מחודדת ומתמקדת במלך המשיח ישוע, שהוא לא אחר מאשר הזרע המבורך מאברהם.

לאור זאת, איך עלינו להבין את הברכה המיוחדת של אלוהים לאברהם?

מכיוון שמאברהם אלוהים הקים זרע והוא המשיח ישוע בכבודו ובעצמו, הרי שמי שמקלל את אברהם, או כל חוליה היוצאת מאברהם שהיא חלק עתידי משושלת המשיח (למשל שבט יהודה מעם ישראל), הריהו מקלל את תכנית הישועה של אלוהים. הריהו גם מקלל את המשיח.

לאור ההבנה הזו אמר שאול השליח באיגרת אל הגלטים בפרק ג' 16: "והנה ההבטחות נאמרו לאברהם, ולזרעו. לא נאמר "לזרעיך", כמו על רבים, אלא "לזרעך", כמו על יחיד, והוא המשיח."

זאת אומרת, תכלית הברכה לאברהם היא המשיח ישוע. מישוע הברכה לכל נבחרי אלוהים.

רבותי, לעם ישראל תפקיד חשוב בתוכנית אלוהים לישועה, אך עם ישראל עצמו אינו המושיע. עם ישראל הינו הכלי דרכו אלוהים הביא את המושיע לעולם.

לכן, המקלל את ישראל, הריהו מביע חוסר הבנה בכתבי הקודש ובתוכנית הישועה של אלוהים. אדם הטוען להיותו מאמין בישוע ולמרות זאת ממלא את ליבו בשנאה כלפי ישראל, הריהו מוכיח שאינו בוגר מבחינה רוחנית – במקרה הטוב, ואולי גם חסר ישועה במקרה הרע.

אך המקלל את המשיח ישוע – וכך מסיים את חייו, דינו אגם האש.

לפיכך, תכלית הפסוק – וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר בהקשרנו, מתייחס למשיח ישוע, מלך המלכים ואדון האדונים.

סיכום:

נבואתו השלישית של בלעם ממוקדת במלך ישראל ומלך העולם, במשיח ישוע ולא בעם ישראל. ריבונותו של אלוהים חזקה דיה כדי לשמור את טוהר דברו כדי לגלות את המקומות בהן יד רעה ניסתה להסתיר את ישוע מעיני עמו. המלך שעתיד לנצח את גוג הוא ישוע, זרע האישה משבט יהודה ולא אחר.

ישוע המשיח, מלך ישראל, הוא מקור של מים חיים לחיי נצח. כל המאמין בו זוכה לקבל את רוח הקודש בגופו.
האם אלו הבוחנים את חייך יכולים לומר: מה טובו אהלך? מה טובו משכנותיך? האם הברכה והשלום בחייך מקניאים מישהו להאמין בישוע? האם ישוע שופע מחייך?

תכלית הברכה של אלוהים לאברהם – מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר היא המשיח ישוע. היחס שלך לישוע הינו התנאי היחידי שקובע אם תזכה לחיי עולם בנוכחות אלוהים או תישלח לאגם האש.

האם פיך וליבך מלאים בברכה לישוע?

נבואות בלעם

הנבואה הרביעית: ספר במדבר כ"ד 14-19. (הכוכב מיעקב)
האם אתה כוכב למישהו?

הגענו לחוליה הרביעית והאחרונה של נבואות בלעם.

בלק בן ציפור מלך מואב חשש מהתקדמות עם ישראל לעברו, ולאור הצלחתם להביס את כל אויביהם מיציאת מצרים ועד כה, הבין בלק בן ציפור שאין לו כל סיכוי לנצח את עם ישראל בכלים קונבנציונליים, אלא לנסות להביסם בעזרת כוחות מהעולם הרוחני האפל.

לשם כך שכר בלק מלך מואב את שירותו של מכשף ידוע, בלעם בן בעור מארם נהריים, מכשף ידוע ומוכח בעל כוחות על טבעיים, כדי שיקלל את עם ישראל ויסיט אותם ממואב.
דעו והיזהרו! יש כוח בכשפים ובעולם החשוך הזה. ראו את כוחם של מכשפי פרעה שהצליחו לעשות כשפים דומים לאותות של משה, עד שלב מסוים (שמות ז' 8-13).

לאחר שנציגי בלק מלך מואב הגיעו לבלעם, הזהיר אלוהים את בלעם לבל ייענה לבלק ולבל יקלל את עם ישראל, כי העם הזה מבורך (כ"ב 12).

בלעם בתחילה סרב לענות לבקשת בלק מלך מואב, אך לאחר שעמלת שירותו הוכפלה, נאות בלעם להגיע לבלק כדי לקלל את עם ישראל, אך באותה עת הוא גם הוזהר על ידי אלוהים והוגבל בלשונו.
כאשר בלעם פתח את פיו כדי לקלל, הוא ברך את עם ישראל.
מתברר שכל דברי בלעם הם נבואות אודות עם ישראל באחרית הימים, ואודות פועלו וזהותו של מלך ישראל המובטח, הלא הוא המשיח ישוע.

לאחר שבלעם ברך את עם ישראל שלוש פעמים, הבין בלק מלך מואב שעדיף שהמכשף הזה יסתום את פיו ולא יוסיף (כ"ד 10-13).

והנה, בלעם המונע בכוח רוח אלוהים כדי לומר את תכנית אלוהים עבור עמו ישראל, מעניק לבלק מלך מואב נבואה רביעית אודות ישראל כבונוס… ולאחריה אוסף נבואות קצרות על העמים השכנים.

חדי העין מבחינים מיד שפרקים כ"ב-כ"ד עשירים במיוחד בציטוט ההבטחות של אלוהים לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית י"ב; ט"ו).[7] באופן זה המחבר רוצה להבהיר לנו ששום קללה או כוח בעולם לא יוכל לשנות או להפר את ההבטחה של אלוהים לעמו, או בכלל.

להזכירנו, בעוד שתי הנבואות הראשונות של בלעם מתמקדות יותר בישראל מאשר באלוהים עצמו, הנבואה השלישית והרביעית מתמקדות יותר בניצחונותיו של מלך ישראל המובטח, הלא הוא המשיח ישוע.[8]

הבה נקרא את פסוקי הנבואה הרביעית של בלעם על עם ישראל

פסוקים 14-19:

¹⁴‏ וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ ^‎¹⁵‏ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ ^‎¹⁶‏ נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃ ^‎¹⁷‏ אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃ ^‎¹⁸‏ וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃ ^‎¹⁹‏ וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

א. הקדמה (פסוקים 14-16):

מתי מתחילה תקופת "אחרית הימים"?

המונח "אחרית הימים" מופיע בפעם הראשונה בספר בראשית מ"ט 1 בברכת יעקב לבניו.[9] שם, המונח מתייחס לאירועים שעתידים להתרחש בחיי צאצאיי בניו של יעקב. ראה לדוגמא את הברכה לבן יהודה. כל הברכות לכל אחד מהבנים לא התרחשו במלואן במהלך חייהם אלא לאורך השנים.
ובכן, ברור לכל שהביטוי "אחרית הימים" מתייחס לעתיד (מבחינתם של האבות), אך האם אפשר לחדד ולקבוע מתי בדיוק מתחילה תקופת "אחרית הימים"?

התשובה נמצאת בספר אל העברים א' 1-3. שם כתוב: "…דיבר אלינו באחרית הימים האלה ביד הבן אשר שם ליורש כל ובידו גם עשה שמים וארץ…".

מכאן ניתן לקבוע שתקופת "אחרית הימים" החלה מאז הופעתו הראשונה של המשיח ישוע בארץ. תכלס, תקופת "אחרית הימים" החלה כבר מלפני כאלפיים שנים. אנו חיים היום בתקופת אחרית הימים.

שאלה חשובה:

ואיך ניתן לדעת אם ציון "אחרית הימים" בנבואה כלשהי מתייחס להופעתו הראשונה או השנייה של המשיח ישוע?

תשובה: על פי ההקשר.

הנה כללים לעזרתנו:
כשהטקסט מדבר על סבלו של המשיח ישוע ושירותו כקורבן כפרת חטאים, אז ההתייחסות היא להופעתו הראשונה של המשיח (ישעיה נ"ג).
כשהטקסט מדבר על שפיטת עמים, ישועת עם ישראל והקמת מלכותו הארצית של המשיח ישוע, אז ההתייחסות היא לחזרתו של המשיח ישוע (ראה מיכה ד'; ישעיה ב').

ישנם פסוקים הכוללים את הופעתו הראשונה וחזרתו של המשיח, ואז נדרשת הבחנה בין האירועים כדי לדעת איזה חלק בפסוק שייך להופעה הראשונה ואיזה לחזרתו של המשיח (ראה ישעיה ס"א 1-3 מול לוקס ד' 16-20 וכן זכריה ט' 9-10, ועוד).

לפיכך, ועל כך ארחיב בשיעור, פסוק 17א', הכוכב שיופיע מיעקב מתייחס להופעתו הראשונה של ישוע – (כי ההתגשמות מתוארת בספר הבשורה על פי לוקס בפרק ב' בנוגע להולדתו של המשיח ישוע).

ובחלק ב' של פסוק 17, כאשר בלעם מציין את ניצחונותיו של המשיח על אויביו והקמת מלכותו, אז הנבואה מתייחסת לחזרתו של המשיח ישוע – נבואה שעדיין לא התגשמה.

מה הכוונה בביטוי "שתום העין" בפסוק 15?

אני מצטט את ההסבר מהנבואה השלישית בפרק כ"ד 3-4.

במדבר כ"ד 3-4

במדבר כ"ד 15-16

‏^‎³‏ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר: נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

^‎⁴‏ נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

^‎¹⁵‏ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר: נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃ ^‎¹⁶‏ נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

מי שמנסה להבין את הפסוקים הללו בעודו נצמד לעברית המודרנית, עלול לפספס את משמעותם או לחשוב שקיימת סתירה בדברי בלעם.

המשמעות של המילים שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן היא 'פקוח העין'. האיש שעינו פקוחה לראות את מראות אלוהים.[10]

בלעם ממשיך ומתאר את מעלותיו בכל הקשור לידיעת תכנית אלוהים עבור עם ישראל ואומר על עצמו שהוא: שומע אמרי אל, ויודע דעת עליון, ז"א שהוא רואה לנגד עיניו את החזיונות שאלוהים מראה לו, והוא נופל על פניו מחזקת היד של רוח הנבואה, אבל עיניו גלויות ורואות מחזה שדי (שמ"א י"ט 24).[11] כעת משאנו מבינים את המשמעות הקדומה של המילה שתום, כל המשפט נשמע הגיוני וזורם.

חשוב לציין שבלעם יכול היה לומר את המילים הללו לאחר שאלוהים לימד אותו שיעור בענווה בדרכו אל בלק. אז אלוהים פקח את עיני האתון לראות את מחזה שדי, בעוד בלעם היה עיוור וחרש לכל האירוע הרוחני המתרחש סביבו (כ"ב 31). לאחר שתי התגלויות מיוחדות בכל הנוגע לישראל, יכול בלעם לומר שהוא רואה, שומע וגם מבין את מחזה שדי. כעת, בנבואה הרביעית, בלעם מקבל נתונים שיעזרו לזהות את המלך המשיח ומועד הופעתו הראשונה.

אז הבה נלמד את המחזה הרביעי.

הכוכב מיעקב (פ. 17-19)

‏^‎¹⁷‏ אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃
^‎¹⁸‏ וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃
^‎¹⁹‏ וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

הסבר הנבואה:

חשוב לציין שנבואות בלעם נאמרו כשירה, כמשל (כ"ג 7). מבנה הפסוק בנוי בדרך ספרותית של שירה.

להלן פסוק 17:

אראנו – ולא עתה

אשורנו – ולא קרוב

אם כן, עוד לפני שאנו מפרטים את תוכן הנבואה עצמה, אנו יכולים לקבוע שבלעם מציין שהנבואה עתידה להתרחש בזמן עתיד: לא עתה ולא קרוב.

בעתיד יתרחש דבר מסוים. ומה יתרחש בעתיד? הנבואה מפרטת זאת בהמשך פסוק 17: "דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל"

גם חלק זה בנוי באופן ספרותי מקבילי.

דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב

וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל

הסגנון הספרותי מחבר בין כוכב מיעקב לבין שבט מישראל.

ז"א, בלעם מנבא שבאחרית הימים יקום שבט מישראל – כוכב מיעקב, שעתיד למחוץ את קצות מואב ויהרוס, יפרק (קרקר) את כל בני שת. [12]

בנוגע לכוכב – על מי הכוכב בשמים בא להצביע?
היכן בכתבי הקודש יש ביטוי לנבואה הזו על הכוכב?

בבשורת מתי פרק ב' 1-12 מסופר על קבוצה של חכמים מהמזרח אשר עלו ליהודה בעקבות כוכב מיוחד בשמיים שנועד לכוונם אל המלך המשיח.

‏"בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם חֲכָמִים מִן הַמִּזְרָח.
^‎²‏ שָׁאֲלוּ: ”הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלָד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.“ ^‎³‏ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ נִדְהַם הוּא וְכָל יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ. ^‎⁴‏ הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ. ^‎⁵‏ אָמְרוּ לוֹ: ”בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, כִּי כֵן נִכְתַּב עַל־יְדֵי הַנָּבִיא: ^‎⁶‏ ’וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה, אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלּוּפֵי יְהוּדָה, כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל‘.“

⁷^‏ אָז קָרָא הוֹרְדוֹס בַּחֲשַׁאי לְחַכְמֵי הַמִּזְרָח וּבֵרֵר אֶצְלָם מָתַי הוֹפִיעַ הַכּוֹכָב. ^‎⁸‏ אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח אוֹתָם לְבֵית לֶחֶם בְּאָמְרוֹ: ”לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל־אוֹדוֹת הַיֶּלֶד וְכַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ הוֹדִיעוּ לִי כְּדֵי שֶׁאָבוֹא וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ גַּם אֲנִי.“

‎⁹‏ הֵם שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלְכוּ, וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. ^‎¹⁰‏ כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. ^‎¹¹‏ הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר. ^‎¹²‏ לְאַחַר שֶׁהֻזְהֲרוּ בַּחֲלוֹם שֶׁלֹּא לַחֲזֹר אֶל הוֹרְדוֹס יָצְאוּ לְאַרְצָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

המלך המשיח עליו הם דיברו ואליו התכוונו הינו המשיח ישוע בכבודו ובעצמו.

הכוכב אכן היה כוכב, ואותם חכמים ידעו את הנבואות אודות המשיח ולכן יכלו לקשר בין נבואת בלעם בספר במדבר כ"ד, בראשית מ"ט (הופעתו של המשיח משבט יהודה) וספר דניאל ט' (תאריך מדויק למותו של המשיח).

לא מן הנמנע שאותו כוכב היה מיוחד, ובאמת היווה ציון דרך ומדריך של אותם יראי אלוהים אל בית לחם אפרתה.

לא רק הם הבינו את הנבואות אודות המשיח ואת מועד הופעתו. גם חנה ושמעון חיכו במקדש וידעו לזהות את המשיח ישוע כאדון, עוד בהיותו תינוק (לוקס ב' 22-38).

בלעם ממשיך לתאר את מעשיו של אותו 'כוכב' מיעקב…(פ. 17)

א. "…וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת."
בלעם חוזר על משפט שאמר בנבואה קודמת בפרק כ"ד 8. שם השתמש בפועל "ימחץ". "אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו, יאכל גויים צריו ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ."
האישיות עליה מדובר בפסוק 8 היא אותה אחת מפסוק 9. ובפסוק 9 בלעם חוזר על דברי יעקב לבנו יהודה בבראשית מ"ט 9. ז"א שהמשיח יבוא מיהודה.

מכאן, מכיוון שבפרק כ"ד 8-9 האישיות עליה מדובר היא מלך ישראל המשיח ישוע, ובלעם משתמש באותן המילים לתאר את אותה אישיות בפרק כ"ד 17, ניתן לקבוע בוודאות שהאישיות שתגשים את הנאמר בפרק כ"ד 17-19 הינו המשיח ישוע ולא אחר. המשיח ישוע בחזרתו ישפוט את כל העמים וימחץ את ראש השטן.

ב. המילה "מחץ" בהקשר דומה מופיעה פעמיים גם במזמור ק"י 5-6. שם המילה מתייחסת לפועלו של המלך והכהן שעתיד למחוץ את ראשו של השטן, מקור הרשע והרשעה. בכך ניתן לקשר שהמילה "מחץ" בהקשר של המשיח תמיד מחברת אותנו לבראשית ג' 15, לתכלית הופעתו של המשיח – הרס קללת החטא והמשפט הנצחי לשטן.

אותו מלך וכוהן אינו אלא המשיח ישוע (ראה גם אל העברים פרקים ה'-ז').

ואומנם, המשיח ישוע עתיד למחוץ את כל אויבי ישראל באחרית הימים ויותר מכך, הוא עתיד לרוצץ את ראש הנחש, הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו, ראש אויבי ישראל וילדי אלוהים (ראה גם ישעיה ס"ג 1-6; תהילים ב'; התגלות י"ט 11-21 ועוד).

יישום ולקחים:

לפני כאלפיים שנים אלוהים השתמש בכוכב בשמיים כדי לכוון את אותם החכמים מהמזרח אל המשיח ישוע.

ואיך היום אלוהים מכוון אנשים אל המשיח הגואל ישוע?

הכלי העיקרי בו אלוהים משתמש היום כדי לכוון נפשות לעבר מושיעם וגואלם זה כתבי הקודש – התנ"ך והברית החדשה.

כתבי הקודש מכילים את כל הנתונים הנחוצים להכרת אלוהים, הכרת החטא והצורך בסליחת חטאים וישועה.

כלי נוסף לכוון נפשות אל ישוע זה הפצת הבשורה על ידי ילדי אלוהים הנושעים. כן, הכלי הנוסף, הכוכב הנוסף הוא אתה ואת, אנחנו.
דרכנו – השכנים שלך ושלי, העמיתים לעבודה שלך ושלי, ואלו המשוחחים איתך ואיתי יכולים לשמוע אודות ישוע, ואודות הצורך שלהם במושיע מכפר חטאים.

רוח הקודש פועל דרכך ודרכי וגם דרך נפשם של השומעים, כדי להבין את מצבם הנואש והצורך הדחוף שלהם בישוע כמושיע מכפר חטאים.
מאחר שכל ילדי אלוהים נקראים שגרירי המשיח, האם אנו משרתים את הגואל כשגרירים נאמנים? (קור"ב ה' 20)

והשאלה שלי היא:

האם אתה, את ואני מהווים "כוכב" המכוון את האחרים אל ישוע המשיח?

האם יש אדם בעולם שיכול לומר: מר XXX היה הכוכב שהדריך אותי אל ישוע.

ומה עתיד לעשות המלך המשיח ישוע לאויבי ישראל ומתנגדיו?

בפסוק 18 בלעם ממשיך ומנבא אודות עם ישראל ואודות מפלת אויבי ישראל. בכך בלעם ממשיך להבהיר לבלק מלך מואב שכל ניסיונותיו לפגוע בעם ישראל נדונו לכישלון.

לא רק שהעם הזה יחיה וישגשג, כל אויביו ימחצו ולחלקם לא ייוותר כל זכר.

^‎¹⁸‏ וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

כאמור, בלעם מדבר בסגנון ספרותי מסוים שעלינו להבינו על מנת לפענח כראוי את תוכן הנבואה אודות אדום.

שֵׂעִ֖יר זה השם הנרדף ל אֱד֜וֹם. את זאת אנו למדים מהכתוב בספר בראשית ל"ה 8-9: "וישב עשיו בהר שעיר עשיו הוא אדום. ואלה תולדות עשיו אבי אדום בהר שעיר."

בספר בראשית כ"ז 29, מברך יצחק את בנו יעקב בכך שהוא יגבר על אחיו, והכוונה לעשיו.

בספר יחזקאל ל"ה, הנביא מפרט לאורך כל הפרק שאדום, שעיר, עתידים להיכחד מפאת שנאתם לישראל.

ספר עובדיה מתמקד בעונש אלוהים על האדומים ויחד עם הכתוב בספר עמוס פרק ט' וירמיה מ"ט, ניתן להבין שאלוהים העניש את האדומים בכליה מוחלטת בעבור שנאתם את עם ישראל וניסיונם הפעיל להשמיד את העם הזה.

וכך, ניתן לקרא את פסוק 18 בדרך זו:

– אדום עתיד להיות ירושה עבור עם ישראל.

– אויבו (של ישראל) שעיר, יהיה גם ירושה עבור עם ישראל.

ובמשפט אחד פשוט: אדום ושעיר יהיו ירושה לישראל.[13]

בלעם ממשיך לתאר את פועלו של המשיח בפסוק 19: "^‎וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר"

משמע, מיעקב יבוא שליט שיהרוס את כל שרידי העיר. וההקשר הוא שאותו שליט מיוחד יהרוס את העיר החשובה של אדום. את מרכז החיים והשליטה של אדום ושעיר.

חיזוק לנבואת בלעם זו נמצא גם במזמור תהילים ע"ב 8. מזמור ע"ב מפרט ומתאר את שלטון המלך הצדיק, המשיח בכבודו ובעצמו.

בפסוקים 8-11 כתוב: ‏ ⁸‏ וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ^‎⁹‏ לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃ ^‎¹⁰‏ מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃ ^‎¹¹‏ וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כָל־מְלָכִ֑ים כָּל־גּוֹיִ֥ם יַֽעַבְדֽוּהוּ׃

ובספר עובדיה נאמר בפסוק 18: ולא יהיה שריד לבית עשיו…

האם כל הפרשנים הרבניים אחידים בדיעה שהנבואה בפסוקים 17-19 מתייחסת למשיח?

הרוב המוחלט של הפרשנים הרבניים טוענים שנבואה זו התגשמה על ידי דוד המלך עת נלחם נגד מואב וניצח אותם.[14] אך המציאות ההיסטורית אינה תומכת בפרשנות הזו.

– דוד המלך לא מחץ את כל בני מואב.

– בפרק כ"ד 7 והלאה, דוד המלך לא השמיד את גוג (מגוג – הטקסט המקורי) ולאחר שניצח את אויביו המקומיים, מלכותו לא נישאה לעולם.

– מעולם לא הוטל על דוד המלך למחוץ את ראש השטן.

מכיוון שכל נבואות בלעם מתמקדות במלך המיוחד אשר יסיר את כל אויבי ישראל באחרית הימים, ומאחר שנביאים נוספים משתמשים באותם תיאורים לגבי המשיח עצמו, יוצא שלא מדובר בדוד המלך אלא במשיח ישוע.

לפיכך, המסר היה ברור מאוד לבלק בן ציפור מלך מואב ולכל שותפיו לשנאת ישראל – חדלו מהמאבק נגד ישראל ומהניסיון להפר את תכניתו של אלוהים.

גם היום המסר נכון לכל אויבי ישראל: חדלו משנאת ישראל. הצטרפו לצידו של אלוהים והתפללו למען ישועת ישראל וחזרתו הקרובה של המשיח ישוע, אם ברצונכם לחיות לנצח בחברת אלוהים.
כל אופציה אחרת תבטיח את דינכם לאבדון נצחי באגם האש.

סיכום

א. פרשת בלק הכוללת את כל נבואות בלעם עשירה בציטוט כל ההבטחות של אלוהים לאברהם בברית בין הבתרים. מטרת הציטוטים ללמדנו שאין כוח בעולם שיוכל לשנות את ההבטחות שאלוהים הבטיח בברית בין הבתרים. אלוהים אינו מתחרט על בחירותיו (אל הרומים י"א 29). עם ישראל לא ייכחד אלא עתיד לנחול את כל ארץ ההבטחה כפי שאלוהים הבטיח.

ב. לפני כאלפיים שנים אלוהים השתמש בכוכב בשמיים כדי לכוון ולהדריך את החכמים מהמזרח אל המלך המשיח ישוע בבית לחם אפרתה.

היום הכוכבים המכוונים את בני האדם הם דבר אלוהים, רוח הקודש ועדות הבשורה מפינו וחיינו.

האם אתה ואת מדריכים נפשות אל ישוע? האם אתה כוכב למישהו?

האם יש אדם בעולם שיכול להעיד שאת או אתה מכוונים אותם אל ישוע?

ג. אני פונה כעת למי שעדיין לא פגש את ישוע.

אנא אל תחכה למחר.

כתבי הקודש מבטיחים לנו שאלו המאמינים בישוע שותפים לצדקתו ונקראים יורשי נחלתו. לדוחים אותו מחכה אחרית כמו לבלעם ולאדומים.

אנא קרא בשם ישוע היום לכפרת חטאים כדי שתהיה בן למשפחת אלוהים.

Bibliography

Gardon, Sh. L. במדבר דברים. Tel-Aviv: Galil, 1992.

Moshkovitz, Yekhiel Zvi. Numbers. Jerusalem: Kuk Institute, 1988.

Rydelnik, Michael & Blum, Edwin. The Moody Handbook of Messianic Prophecy, Studies and Exposition of the Messiah in the Old Testament. Chicago, IL: Moody, 2019.

[1] זעם: to curse, to scold, Arb. zaġama V to speak in anger, OSArb. zꜥm to burst out; Pedersen Eid 81f: to cause someone harm by a curse or as a punishment. nif: pt. נִזְעָמִים: pt. inflicted by a curse

[2] Rydelnik, Michael & Blum, Edwin. The Moody Handbook of Messianic Prophecy, Studies

and Exposition of the Messiah in the Old Testament. (Chicago, IL: Moody, 2019), 295.

[3] הפועל שתום הוראתו פתוח, פקוח, ההיפך מן סתום, והוא מצוי במשנה (עבודה זרה ה, ג, ד).

[4] Gordon, Sh. L. במדבר דברים. )Tel-Aviv: Galil, 1992), pg. 115.

[5] Rydelnik, Michael & Blum, Edwin. The Moody Handbook of Messianic Prophecy, Studies

and Exposition of the Messiah in the Old Testament. (Chicago, IL: Moody, 2019), 293.

[6] Rydelnik, Michael & Blum, Edwin. The Moody Handbook of Messianic Prophecy, Studies

and Exposition of the Messiah in the Old Testament. (Chicago, IL: Moody, 2019), 299.

[7] ראה טבלה במבוא לנבואות בלעם בשיעור הראשון

[8] Rydelnik, Michael & Blum, Edwin. The Moody Handbook of Messianic Prophecy, Studies

and Exposition of the Messiah in the Old Testament. (Chicago, IL: Moody, 2019), 295.

[9] ראה גם דברים ד' 30; ל"א 29; ישעיה ב' 2; ירמיה כ"ג 20; ל' 24; יחזקאל ל"ח 16; הושע ג' 5; מיכה ד' 1; דניאל י' 14; מעשי-השליחים ב' 17; אל העברים א' 2.

[10] הפועל שתום הוראתו פתוח, פקוח, ההיפך מן סתום, והוא מצוי במשנה (עבודה זרה ה, ג, ד).

[11] Gordon, Sh. L. במדבר דברים. )Tel-Aviv: Galil, 1992), pg. 115.

[12] הקטע בכתובים המחבר את הפרטים הללו נמצא בבראשית מ"ט 8-12 בברכת יעקב לבנו יהודה.

יעקב מנבא נבואה משיחית אודות צאצא משבט יהודה. אותה נבואה מיוחסת למשיח ישוע על ידי כל הפרשנים המשיחיים.
בראשית מ"ט 8-12: ⁸‏ יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃ ^‎⁹‏ גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃ ^‎¹⁰‏ לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹה [שִׁיל֔וֹ] וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃ ^‎¹¹‏ אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹה [עִיר֔וֹ] וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֙יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹה [סוּתֽוֹ׃] ^‎¹²‏ חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃

[13] Moshkovitz, Yekhiel Zvi. Numbers. (Jerusalem: Kuk Institute, 1988), pg. 307.

[14] Gardon, Sh. L. במדבר דברים. (Tel-Aviv: Galil, 1992), pg. 117. See also

Cassuto, Numbers 1959, pg. 99. Rashi in Mikraot Gedolot Habahir pg. 327. Yonatan Ben Uziel and Ramban points at the Messiah son of David in the future.

במדבר כ״ב – כ״ד: נבואות בלעם

Bibliography