בעל מופתי – הבעל חייב להבין מיהו אלוהים (פרק 2)
ישוע אמר, "לכן כל השומע את דברי אלה ועושה אותם יהיה דומה לאיש נבון אשר בנה את ביתו על הסלע." (מתי ז' 24).
בייעוץ מקראי (או תלמידות), השלב הראשון הוא הבנת משמעות דבר אלוהים לפני שניגשים ליישומו. כלומר, חובה עלינו לדעת למה התכוון אלוהים בדבריו, כדי ליישם אותם כראוי בחיי היומיום. אמנם היישום עשוי להשתנות מאדם לאדם, אך משמעות הכתוב (כוונת המחבר) נותרת אחת. העיקרון בפסוק זה ברור: מי ששומע את דברי ישוע ומיישם אותם—כלומר, נושא פרי—הוא האיש הנבון הבונה את ביתו על הסלע. הקרקע עליה אנו בונים היא דבר אלוהים, והבית עצמו מייצג את הפירות שאנו מניבים דרך ציות לדברו. לכן, חיוני לוודא שאנו בונים על יסוד נכון, כדי שהפרי יהיה אמיתי וראוי. מסיבה זו, הספר נפתח בביסוס הקרקע—הכרת אלוהים—מה שמכונה במונח מקצועי "תיאולוגיה."
בפרק הקודם למדנו כי בעל מופתי הוא מי שהולך בעקבות ישוע ושואף להידמות לו מדי יום. אך כדי להידמות לישוע, בן האלוהים, עלינו להכיר אותו באמת. אי אפשר להידמות למי שאיננו מכירים; עלינו להכיר איך הוא חושב, מדבר ופועל. ללא היכרות אמיתית עם אלוהים, אנו עלולים לאמץ דפוסי חשיבה, דיבור והתנהגות הרחוקים מאוד מטבעו ורצונו האמיתיים. כדי להזהיר מפני תפיסות שגויות כאלה, הספר מציג מראש כמה דימויים מוטעים של אלוהים:
– "אלוהים כג'יני מהאגדות" – דמותו מצטיירת כמי שאמור להגשים לנו כל משאלה: "אלוהים, אני צריך אישה ועבודה טובה… תן לי את זה ואת זה."
– "אלוהים כדיקטטור מרושע" – מישהו שמכוון להיפך מרצוננו: "אם אגיד לו שאיני רוצה להיות מבשר באפריקה, הוא בוודאי ישלח אותי לשם!"
– "אלוהים כגורו לחיים טובים" – דמות שתפקידה הוא לייעץ איך להצליח ולהיות מאושר: "אלוהים, אילו החלטות עליי לקבל כדי לשגשג?"
– "אלוהים כסנטה קלאוס" – מי שמתעלם מחטאים ונותן לנו רק מתנות. כמו סבא שאומר: "הנכד שלי מושלם, אז אני אתן לו כל מה שיבקש."
– "אלוהים כהורה מתעלל" – דימוי הנובע מניסיון עבר קשה, שגורם לאנשים לראות את אלוהים ככוחני ואכזרי.
כל אלו הם עיוותים של דמותו האמיתית של אלוהים על פי הכתובים.
אז מהי הבעיה? הבעיה היא שהלב האנושי, ללא התחדשות מאלוהים, נותר מושחת ומלא תפיסות שגויות לגביו (ירמיה י"ז 9). זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו. אך ברחמיו ובחסדיו הרבים, אלוהים לא הותיר אותנו באפלה—הוא גילה לנו את עצמו דרך דברו, כדי שנוכל להכירו באמת, להיוושע, ולהשתחוות לו כראוי.
בעלי משפחה משיחיים! זה הזמן לפתוח את הכתובים, ולהתחנן לאלוהים שיאיר את עינינו ולבנו, ולבקש שרוח הקודש תתקן את כל התפיסות השגויות שהשתרשו בנו לאורך השנים. כי בניגוד לאלוהים פרי דמיוננו, הכתובים מכריזים על אלוהים האמיתי, יהוה אחד: "שמע ישראל, יהוה אלוהינו, יהוה אחד" (דברים ו' 4).
- אלוהים הוא קדוש. קדוש פירושו "נבדל." אלוהים נעלה ונבדל מהבריאה והברואים כי הוא הבורא שאינו נברא. בו "אין כל חושך" (ראשונה ליוחנן א' 5), אין שקר ואין חטא, משום שהוא "אחר" לחלוטין מאיתנו (במדבר כ"ג 19, שמואל ב' ז' 22). הוא טהור וצדיק בכל דרכיו (תהילים קמ"ה 17). בניגוד אלינו, אלוהים טוב באופן מושלם, אוהב באופן מושלם, וחכם באופן מושלם! לכן בכל עת שאנו חושבים או מביטים אל אלוהים, עלינו לזכור שהפגום והטמא עומד מול המושלם והטהור; עובדה זו מחייבת כל אדם לגשת אליו ביראה ובענווה.
- אלוהים הוא ריבון, אדון כל הבריאה. כבורא השמים, הארץ והאדם, יש לו סמכות מוחלטת ואדונות על כל אשר ברא (תהילים כ"ד 1-2). כשם שלהורה יש סמכות על ילדיו ולמנכ"ל על עובדיו, כך לאלוהים יש ריבונות מוחלטת על חיינו. על כל אדם להכיר בכך שהוא יציר כפיו של אלוהים, ואינו שייך לעצמו. במיוחד בעלים משיחיים, אשר הופקדו על הנהגת משפחתם, צריכים לזכור שסמכותם ניתנה להם מאת אלוהים. לכן, עליהם להנהיג בענווה וביראה, מתוך הכרה בכך שאלוהים לבדו הוא הריבון העליון ושעליהם להיכנע למרותו.
- אלוהים הוא שופט צדיק. אלוהים בוחן כליות ולב, רואה את הנסתר שבאדם, ושופט בצדק מוחלט (ישעיה י"א 1-4). משום שהוא קדוש, משפטיו הם צדק. ומשום שהוא צדיק, הוא מוכיח על חטא. שכר החטא הוא מוות—ניתוק נצחי מנוכחות אלוהים (רומים ו' 23). לכן, רק אלו שחטאיהם כופרו באמצעות קורבנו של ישוע, דרך אמונתם בו כמושיע ואדון, יימלטו ממשפט אלוהים ומזעמו.
- אלוהים הוא רחום ורב-חסד. אם רחמים פירושם "לא לקבל את מה שמגיע לנו", חסד פירושו "לקבל את מה שלא מגיע לנו." לולא רחמיו, כחוטאים אשמים, היינו כולם נידונים לגיהינום. יכולנו לזעוק ולצרוח לנצח, וזה לא היה משנה דבר… אך אלוהים אינו אדיש לסבלנו—הוא אכפתי כלפי החטא והמצב העגום שלנו. בזכות רחמיו וחסדיו, הוא פתח בפנינו את דלת הישועה דרך ישוע המשיח, שבא כבשר ודם ויכול להזדהות עם חולשותינו ולרחם עלינו בצרותינו (עברים ד' 14-16).
- אלוהים הוא הרועה הטוב והאבא המושלם. לא משנה איך המציאות נראית בחיינו, אלוהים מושלם בהשגחתו עלינו. הוא פועל בכל רגע בחיינו—בתבונה מלאה, בעוצמה רבה, ולמען מטרה ברורה. הרועה הטוב שלנו מספק, מדריך, מגן, מברך ומוביל אותנו בבטחה אל ביתו השמימי (תהילים כ"ג 1-6). היועץ המקראי ד"ר דוד פאוליסון אמר, "הוא מוביל אותנו כמו שאנחנו, אך לא משאיר אותנו כמו שאנחנו." כמו שרועה נושא את השה שלו על כתפיו, כמו שאבא לוקח את בנו בידיו, כך אלוהים נושא את ילדיו באהבה: "ומדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלוהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכה עד המקום הזה." (דברים א' 31).
- אלוהים הוא אהבה. הביטוי ש"אלוהים הוא אהבה" מופיע פעמיים בראשונה ליוחנן פרק ד' 8 ו-16. אהבת אלוהים (אגפה ביוונית) שונה במהותה מכל אהבה אנושית (פילאו ביוונית); היא מושלמת, לא-אנוכית, הקרבתית, בלתי מותנית ולכן, מעבר ליכולת התפיסה האנושית (ראה למשל יוחנן כ"א 15-17). לאור זאת, יוחנן השליח לא מדבר על גודל אהבתו של אלוהים, אלא על אופייה הייחודי: "ראו איזו אהבה נתן לנו האב להיקרא ילדי אלוהים!" (ראשונה ליוחנן ג' 1). הוא אינו כותב כמה אהבה, אלא איזו אהבה—אהבה אלוהית שאין דומה לה. אלוהים מרעיף את אהבתו עלינו באופן מושלם, וכל פעולתו בעולם מותאמת לאהבתו ולמחויבותו כלפינו.
אבל לא כולם הם ילדי אלוהים שזוכים לברכת אהבתו המיוחדת. בשל חטאם הקדמון של אדם וחוה, כל בני האדם נולדים חוטאים מ"כף רגל עד ראש" (רומים ג' 9-18). והטבע החוטא שלנו מעורר את זעמו הצודק של אלוהים, אשר במשפטו הישר מרשיע אותנו על פי צדקתו. ללא ישועת אלוהים, אין ביכולתנו לעמוד בדרישת הכתובים: "היו שלמים כפי שאביכם בשמים שלם הוא" (מתי ה' 48). רק באמצעות אמונה בישוע, שחי את החיים השלמים הללו למען ילדיו, וקבלתו כמושיע ואדון לחיינו, נוצדק בחסדו ונמלט מזעם אלוהים שיבוא על הרשעים (רומים ה' 1-2). רק ילדי אלוהים נמלטים מן הזעם וההרשעה של אלוהים (רומים ה' 9-10) וזוכים לאהבת אב מושלמת ולנאמנותו הנצחית כלפיהם. בביאתו הראשונה של ישוע הוא בא כשה תמים (קורבן) לכפר על חטאינו, אך בביאתו השנייה הוא ישוב כאריה יהודה (מלך) לשפוט בצדק את הרשעים ולייסד את מלכותו עלי אדמות.
מהן ההשלכות הפרקטיות לחיינו לאור מה שלמדנו?
ראשית כל, אלוהים אף פעם אינו נשאר פאסיבי אלא פועל באופן אקטיבי ללא הרף בחיינו. הוא רוקם את כל העבר, ההווה והעתיד שלנו כדי להגשים את הבטחתו "שכל הדברים חוברים יחד לטובת אוהביו הקרואים על פי תוכניתו" (רומים ח' 28) כדי לעשות אותנו לדומים יותר לישוע (רומים ח' 29). הוא אינו רודה בנו אלא מוליך אותנו ברחמים ובחסד (עברים י"ג 5-6). הוא אינו כופה עלינו את רצונו בכוח, אלא מזמין אותנו לחיות על פי ייעודו הטוב – "למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם" (אפסים ב' 10).
חשוב לזכור תמיד, כי באהבתו, אלוהים גם מאפשר קשיים\ניסיונות בחיי ילדיו הנאמנים. קשיים אלו אינם עונש ואינם זעם אלוהים עלינו, אלא דרכו של אלוהים ללמד אותנו לבטוח בו ולהתנסות בכוחו הריבוני. כאשר אנו עוברים בהצלחה ניסיון שאלוהים מאפשר בחיינו (יעקב א' 12-13), אנו לומדים לבטוח באלוהים אף יותר ולהתכונן כראוי לניסיון הבא. כביטוי תודה לאהבתו וישועתו, מטרתנו היא לשרת אותו בנאמנות – בתוך משפחתנו, בקהילה המשיחית ובחברה הסובבת אותנו.
לסיכום, רק כאשר תהיה לנו תפיסה נכונה לגבי אלוהים, נוכל לחיות חיי אמונה נאמנים שיפארו את שמו. א.ו. טוזר כתב, "מחשבותינו על אלוהים הן הדבר החשוב ביותר לגבינו." מה עולה לראשך כאשר אתה חושב על אלוהים? קח רגע לעצור ולבחון את עצמך בכנות לפניו. כתוב את מחשבותיך על נייר, התייעץ עם חבר קרוב או אח לאמונה. דבר אלוהים מלמד כי "אם לא ייוולד אדם מלמעלה, לא יוכל לראות את מלכות האלוהים" (יוחנן ג' 3). רק מי שנושע, זוכה להכיר את אלוהים (ישוע המשיח) לא רק כבורא אלא כאדון על חייו ומושיע מחטאיו (מתי א' 21). בעל מופתי הוא מי שמכיר בכך—כי רק מתוך הראייה הזו, יוכל להתהלך ביראת אלוהים ובציות לדברו.