בראשית פרק מא: מן הבור אל השלטון במצרים. יוסף פותר את חלומות פרעה
בראשית פרק מא.
מן הבור אל השלטון על מצרים
יוסף פותר את חלומות פרעה ומתמנה למשנה למלך
רקע לפרק הנוכחי:
יוסף נשלח לבית האסורים לאחר שאשת פוטיפר האשימה אותו בניסיון לאונסה.
למרות שפוטיפר כשר הטבחים יכול היה להעניש את יוסף בכל חומרת הדין ולגרום למותו המיידי, העדיף פוטיפר לכלוא את יוסף בבית האסורים.
מעשהו זה של פוטיפר מוכיח שלא האמין לכל דברי אישתו, ונאלץ להעניש את יוסף בדרך כלשהי רק משום שאשתו זעקה והודיעה ברבים את האשמתה נגד יוסף. מן הסתם, ריבונותו של אלוהים מרחפת על כל הפרשה כדי להביא את יוסף לנקודה בה בחר אלוהים מלכתחילה.
בהיותו בבית המאסר חווה יוסף סבל רב. במזמור תהילים ק"ה 17-21 נאמר לנו שיוסף היה כבול בשרשרות וסבל. בכל אותה העת, דבר אלוהים (שיוסף היה מודע לו – דברי אביו והחלומות שקיבל מאלוהים), צרף את נפשו ועודדו לנוח על הבטחת אלוהים.
יוסף לא איבד את תומתו ונשאר נאמן לדרך אלוהים שאותה למד מאביו.
אלוהים העניק ליוסף מתנת רוח מיוחדת – פירוש חלומות.
כשהיה במאסר, הושלכו אל הכלא שר המשקים ושר האופים. השניים שהו במאסר עד שתוברר אשמתם כנגד המלך.
לילה אחד חלמו השניים חלום דומה.
בבוקרו של אותו יום יוסף פירש את חלומם של השניים.
לשר המשקים אמר יוסף שחלומו מציין שלא יומת אלא יחזור לתפקידו ולא נמצא בו אשמה. יוסף אף ביקש משר המשקים שיזכור אותו לטובה ויפעל לשחרורו, כי הוא בכלא על לא עוול בכפו.
לשר האופים אמר יוסף כי יוצא להורג.
לאחר שלושה ימים התברר שיוסף דייק בפירוש החלומות.
שר המשקים נמצא זכאי והוחזר לתפקידו ושר האופים הוצא להורג.
אחריותו של שר האופים לקתה בחסר ולכן חיי המלך היו בסכנה – על כך הוא שילם בחייו.
לאחר ששר המשקים הוחזר לתפקידו, הוא שכח לגמרי מיוסף הממשיך להירקב בכלא על לא עוול בכפו.
חלפו להם שנתיים ימים ואז מתרחש האירוע המתואר בפרקנו – פרק מא.
חלוקת הפרק:
א. חלום פרעה (פ. 1-7)
ב. חכמי מצרים אינם יכולים לפתור את החלום (פ. 8)
ג. שר המשקים נזכר ביוסף המסוגל לפתור חלומות (פ. 9-13)
ד. יוסף מובל במהירות לעמוד לפני פרעה (פ. 14)
ה. פרעה מספר ליוסף את החלום (פ. 15-24)
ו. יוסף מפרש את החלום (פ. 25-32)
ז. עצתו של יוסף להצלת מצרים (פ. 33-37)
ח. פרעה ממנה את יוסף כמשנה למלך (פ. 38-49)
ט. בני יוסף (פ. 50-52)
י. יוסף מנהל את מצרים בעת שנות הרעב (פ. 53-57)
א. חלום פרעה (פ. 1-7)
א. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפַרְעֹה חוֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאוֹר.
ב. וְהִנֵּה מִן-הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאוֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
ג. וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל-שְׂפַת הַיְאוֹר.
ד. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקּוֹת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפוֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה.
ה. וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלוֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד, בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת.
ו. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפוֹת קָדִים, צוֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן.
ז. וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה – וְהִנֵּה חֲלוֹם.
כאמור, חלפו שנתיים מאז פתר יוסף את החלומות של שר המשקים ושר האופים, והנה כעת פרעה חולם חלום.
מה שונה חלומו זה של פרעה משאר חלומותיו? האם לאחר כל חלום הטריח פרעה את כל חכמיו למען יפרשו כל פרט בחלומותיו?
ניתן לשאול את אותה השאלה גם לגבי חלומו של נבוכדנאצר מלך בבל בספר דניאל פרק ב.
אנשים חולמים חלומות ולא כל חלום משאיר רושם מיוחד או נתפס כמסר אלוהי.
בחלום הנוכחי [כפי שקרה לנבוכדנאצר בספר דניאל פרק ב], פרעה הבין שהוא מקבל מסר הנוגע לגורל חייו וגורל ממלכתו, ולכן הוא נרעש, התפעם, ודרש את פתרון החלום.
מילון מושגים:
יאור: תעלה, נהר. תעלת משנה מן הנהר. תעלת השקייה…
בריאות בשר: שמנות ומלאות בשר (ראה לדוגמא עגלון בספר שופטים ג 17, חבקוק א 16)
אחו: מילה מצרית, ועניינה קרקעות שמוצפות מדי שנה על ידי הנילוס הגואה (איוב ח 11).
מכאן, אחו = גמא, הקנה והסוף שעל שפת תעלת המים.
תיאור החלומות:
חלום א:
פרעה עומד על שפת היאור (ראה גם פסוק 17, דוגמא ללשון דומה – במדבר יג 29) והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר, ותרעינה באחו.
עד כה פרעה רואה דבר שאין בו משום דבר יוצא דופן, שהרי מצרים חוותה תקופות שפע ולכן אין כל זר בתמונת פרות בריאות הרועות על שפת היאור ונהנות משפע המזון שעל גדותיו.
והנה, שבע פרות אחרות עולות אחריהן.
הפרות החדשות נראות נורא. הן רעות מראה ודקות בשר. ז"א, הן רזות מאוד, כחושות. רק שכבה דקה של בשר הפרידה בין העור לעצמותיהן. פרות שכאלה אינן ראויות למסחר כלשהו, אלא נראו כשרידים מצרה. בפסוק 19 פרעה אף מציין שלא ראה מימיו פרות במצב כה רע בכל ארץ מצרים.
והנה מה קורה כעת?
הפרות הכחושות מתחילות לאכול את הפרות הבריאות במקום לאכול את העשב השופע על שפת היאור.
לו פרעה היה חולם רק את החלק הראשון שבחלום זה, אני משער שהוא לא היה מעניק לחלום שכזה משמעות כלשהי. אך לאחר שראה את חלקו השני בו הפרות הכחושות אוכלות את הפרות הבריאות והן עדיין נראות כחושות, הוא התעורר בבהלה, חשב מעט וחזר לישון בה בעת נתוני החלום נחרטו במוחו…
חלום ב:
כאמור, שני החלומות מהווים יחידה אחת של מסר אחד אך ניתנו בשני פרקים כדי להמחיש את דחיפות העניין (פ. 32). פרעה חזר לישון ומיד ניתן לו חלום נוסף…
בחלום רואה פרעה שבע שיבולים עולות בקנה אחד.
ז"א, שלא כמו במצב רגיל בו יש שיבולת אחת בקצה הקנה אותו אנו מכנים – קש. פרעה רואה בחלום דבר מפליא ובו על קצה הקש – הקנה, ישנן שבע שיבולים. ז"א, מגרעין חיטה שנשתל, צמח קנה הנושא שבעה שיבולים.
השיבולים בריאות, ז"א שגרעיני החיטה מלאים ומבטיחים יבול שופע ועשיר.
והנה, לאחר שפרעה ראה את שבע השיבולים הבריאות על הקנה האחד, מיד אחריהן צומחות – על אותו הקנה – שבע שיבולים דקות שחוו מכת חמסין שייבשה כל דבר חיוני מהן [יחזקאל יז 10, הושע יג 15].
שבעת השיבולים הרזות והשדופות בלעו את שבעת השיבולים הבריאות [שמות ז 12, במדבר ד 20], ובשלב זה פרעה מתעורר משנתו.
מראה החלום היה כה אמיתי עד כי פרעה היה נפעם והתעורר רק כדי לראות שהכל היה חלום.
מן הסתם פרעה הבין שיש מסר חיוני בחלום שחלם ולכן הוא הרהר והגה בפרטי החלום.
ב. חכמי מצרים אינם יכולים לפתור את החלום (פ. 8)
ח. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.
פרעה מלך מצרים חשב וחשב עד הבוקר אך לא הגיע לפתרון החלום. המלך מבין היטב שנגלה לו נתון המתייחס לגורלו ולגורל ממלכתו, ולכן הוא לא ישקוט עד שהחלום – כתב החידה – יפתר.
בבוקר המלך שלח לקרא לכל החרטומים ושאר החכמים וסיפר להם את פרטי החלום.
התנהגותו של פרעה דומה לזו של נבוכדנאצר מלך בבל שבספר דניאל פרק ב.
גם נבוכדנאצר הבין שחלומו נשא מסר לגבי גורלו וגורל ממלכתו ולכן דרש מכל חכמיו לפתרו – במחיר חייהם.
פרעה מן הסתם, נראה שהיה אנושי יותר כלפי חכמיו…
מי הם אותם חרטומים?
הם היו קוסמים ומכשפים, אנשי כהונה בין היתר שעסקו במאגיות וכשפים וקריאת רמזים.
במילים פשוטות, פרעה קרא לכל יודעי דבר בממלכתו כדי שינסו לפתור את החלום.
חכמי פרעה עמלו על כתב החידה ולא יכלו לפתרה.
אלוהים תכנן את כל האירוע כך שכל חכמי מצרים יודו שאין ביכולתם להבין את פשר החלום.
בדרך זו, כל החכמים ופרעה יהיו עדים ובצורה ברורה, לעליונותו של אלוהים וריבונותו.
אלוהים פעל בדרך זהה גם במקרה של דניאל בספר דניאל פרק ב.
מיותר לציין שמצב רוחו של פרעה היה ירוד. כשלונם של החרטומים ושאר חכמי מצרים היה ידוע בסביבת המלך.
הגיע הרגע בו כל עבד יכול היה לשפר את מעמדו, לו יציג רמז או נתון שיוכל לעזור למלך לפתור את החלום. ברגע הזה נזכר שר המשקים באירוע מעברו – ליתר דיוק, מקרה שארע לפני שנתיים ימים בדיוק.
ג. שר המשקים נזכר ביוסף המסוגל לפתור חלומות (פ. 9-13)
ט. וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: אֶת-חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.
י. פַּרְעֹה קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אוֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אוֹתִי וְאֵת שַׂר הָאוֹפִים.
יא. וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא: אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ חָלָמְנוּ.
יב. וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלוֹמוֹתֵינוּ – אִישׁ כַּחֲלוֹמוֹ פָּתָר.
יג. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה: אוֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאוֹתוֹ תָלָה.
שר המשקים, אותו אחד שזכה לשירותו הנאמן של יוסף כששהה במאסר, נזכר לבסוף ביוסף המסוגל לפרש ולפתור חלומות.
אותו שר משקים שכח את יוסף למשך שנתיים – דבר שאינו נתפס בשום שכל אנוש, והנה כעת נזכר.
מדוע?
כי כעת הנתון יכול להרים את קרנו בעיני המלך…
שר המשקים מתנצל שהוא צריך להזכיר למלך אירוע בעייתי מן העבר, אך תכלית הדבר היא להועיל למלך.
שר המשקים הזכיר את האירוע בו המלך קצף על עבדיו מכיוון שהתרחש דבר שסיכן את שלומו.
במהלך אותו מקרה, שר המשקים מזכיר שהוא נשלח למאסר יחד עם שר האופים.
בהיותם במאסר, הם חלמו חלום אשר יוסף, אותו נער עברי שהיה במאסר גם כן, פתר להם בדיוק מופלא.
והנה, שר האופים הוצא להורג, ואני שר המשקים חזרתי למקומי, בדיוק כפי שאמר לנו אותו יוסף…
אני משער שהמלך פרעה אחז בשביב המידע הזה כמוצא שלל רב.
פרעה הבין שחייו תלויים בפירוש החלום ולכן היה מוכן לעשות הכל ולשמוע לכל אדם המסוגל לנסות לפתור החלום.
ד. יוסף מובל במהירות לעמוד לפני פרעה (פ. 14)
יד. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה.
הבהילות בה טופל יוסף והוכן למפגש עם המלך מעידים על פחדו הכביר של המלך וחששו.
מעניין לקרא אודות שלבי ההכנה של יוסף לפני שיכול היה לעמוד ולהציג עצמו לפני המלך.
מן הסתם הוציאו אותו מן הבור שם היה כלוא.
גילחו את שערותיו – הכוונה לשיער הפנים ויתכן גם שיערות ראשו. יוסף היה במאסר ומן הסתם לא זכה לתנאי הגיינה מספקים.
החליפו את בגדיו שמן הסתם היו בלויים ומדיפים ריח דוחה.
נתונים היסטוריים אודות המצרים מגלים שהם עסקו בטיפול השיער יותר מאחרים.
בני המעמד הבינוני וכן המלך ואנשי החצר נהגו לקצץ את שיער ראשם ומן הסתם גם את זקנם.
בדרך זו הם יכלו לחבוש פיאות נוכריות.
ישנם תיעודים של מלכי מצרים כשהם חובשים פיאות של זקנים הקשורים ברצועה לכתרם.
במילים פשוטות, מפאת כבוד המלך, הובל יוסף אל המלך רק לאחר שטופל ונוקה כדי להיות "ייצוגי".
ה. פרעה מספר ליוסף את החלום (פ. 15-24)
טו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף. חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפוֹתֵר אֵין אוֹתוֹ; וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אוֹתוֹ.
טז. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר: בִּלְעָדָי – אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
יז. וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף: בַּחֲלוֹמִי, הִנְנִי עוֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאוֹר.
יח. וְהִנֵּה מִן-הַיְאוֹר עוֹלוֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפוֹת תּוֹאַר, וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ.
יט. וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תּוֹאַר מְאוֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר – לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרוֹעַ.
כ. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הַבְּרִיאוֹת.
כא. וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה; וָאִיקָץ.
כב. וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי, וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עוֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד, מְלֵאוֹת וְטוֹבוֹת.
כג. וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת, שְׁדֻפוֹת קָדִים, צוֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם.
כד. וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת; וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים – וְאֵין מַגִּיד לִי.
כאשר עומד יוסף מול פרעה, הוא זוכה לשמוע את כל פרטי החלום ישירות מפיו של המלך.
חשוב לציין שפרעה מוסיף נתון שלא כתוב בפסוקים הראשונים המתארים את חלומו:
הכתוב בפסוק 21 לא היה מתואר בתיאור הראשון של החלום.
וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה;
פרעה פותח ואומר שלא נמצא אדם שיכול לפתור את חלומו. פרעה מן הסתם מתייחס לחרטומיו וכל חכמי מצרים.
פרעה גם מבהיר מיד שהוא שמע שיוסף מסוגל לפתור חלומות.
יוסף מוכיח את ענוותו בכך שבאותו הרגע הוא מציין שלא הוא הפותר אלא אלוהים בכבודו ובעצמו.
יוסף מיד מסיר את עצמו מן המרכז ומכוון את ליבו ועיניו של פרעה לאלוהים – האחד והיחיד שמעניק את החלום למלך ולכן גם יכול לפתור נכונה את החלום.
יוסף אומר: אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.
לא יוסף יעשה זאת, אלא יוסף הינו כלי, מתווך, שמעביר את המידע מאלוהים אל המלך פרעה.
יוסף כבר היה בטוח שאלוהים יענה.
יוסף העיד לפני המלך ואמר – תשובה שתשקיט את לב המלך ותענה על שאלתו במלואה – מקורה רק באלוהים.
שלום אמיתי ותשובה אמיתית ומניחה את הדעת באה מידיעת האמת וזאת נובעת מאלוהים ולא מיוסף.
לעיתים קרובות אנו שומעים אנשים אומרים: "יהיה טוב, אל תדאג".
יוסף לא פתר עצמו במשפטים חסרי תוכן, אלא אמר באופן ישיר שתשובה של שלום וחוסר דאגה ופחד היא זו הנובעת מאלוהים, והוא אלוהים יענה לפרעה (ראה משלים דומים – משלי טז 1, 4).
בשלב זה פרעה אומר ליוסף את כל פרטי החלום אודות הפרות והשיבולים.
פרעה מסיים את דבריו במילים: וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים – וְאֵין מַגִּיד לִי (פ. 24).
כאן ובמעמד הזה פרעה מודה שכל הכלים האליליים המצויים בידיו כשלו ואינם יכולים לומר את פשר החלום.
אלוהים הביא את פרעה לנקודה הזו כדי שהוא וכל המודעים לעניין יזכו לדעת את אלוהי האמת השולט על כל מהלכי האדם. כך בדיוק קרה בענין נבוכדנאצר מלך בבל בספר דניאל פרק ב.
בדרך זו אלוהים מבטא את אהבתו כלפי כל אדם ורצונו שהכל ידעו אותו ויחזרו בתשובה כנה.
- אלוהים מוכיח ומראה את קיומו בבריאה המופלאה (תהילים יט)
- אלוהים אינו חפץ במות הרשע אלא שרשעים יחזרו בתשובה ויחיו בדרך ברכה (יחזקאל יח 23)
- חסדו של אלוהים הופיע לישועת כל בני האדם (טיטוס ב 11)
- אלוהים חפץ שכולם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת (טימ"א ב 4).
- דבר אלוהים עלה על כתב כך שבני האדם יכולים להיות מודעים לדברו ולנבואותיו.
גם פרעה שהיה מלך עובד אלילים, זכה למידת החסד הראויה כדי שיוכל להכיר את אלוהים ולקרא אליו, זאת עוד לפני שנכתבו כתבי הקודש.
ו. יוסף מפרש את החלום (פ. 25-32)
כה. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה: חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה.
כו. שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם אֶחָד הוּא. כז. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת הָעוֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן – שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים – יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.
כח. הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה: אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.
כט. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת – שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
ל. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן – וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב אֶת-הָאָרֶץ.
לא. וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן, כִּי-כָבֵד הוּא מְאוֹד.
לב. וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם – כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלוֹהִים לַעֲשׂוֹתוֹ.
יוסף מפרש את החלום במילים ישירות וקצרות. ישר לעניין.
יוסף אינו מנסה לעשות לעצמו מוניטין אלא מטפל בבקשת המלך ומהווה פה נאמן לאלוהים.
- שני החלומות שפרעה חלם באותו לילה מתייחסים לאותו אירוע ולכן מדובר בחלום אחד – פרשנות אחת.
- שבע הפרות הטובות כמו שבע השיבולים הטובות מציינות שבע שנות שפע במצרים.
- שבע הפרות הרזות ושבע השיבולים השדופות מציינות שבע שנות רעב ומחסור.
- הישנות החלום מציינת את זריזות ההתגשמות. ז"א, שבע שנות השפע מתחילות ברגע זה ממש.
- שבע שנות הרעב יחלו מיד בסיום שבע שנות השפע. ז"א, לא תהיה תקופה מדורגת.
יוסף אומר לפרעה פעמיים בקטע הנוכחי שאלוהים מגלה לפרעה את שהוא עתיד לעשות (פ. 25, 28).
דבר אלוהים מציין שאלוהים מגלה את תוכניותיו לנביאיו ולשומרי מצוותיו וילדיו הנאמנים (בראשית יח 17, עמוס ג 7).
מכאן, יוסף הוא זה העבד הנאמן ולו אלוהים מודיע את תוכניותיו.
פרעה חשוף לתוכנית אלוהים וכך אם ישמע להדרכת אלוהים יינצל.
אמת הדבר בנוגע לתכנון יבול שנות השפע ואמת הדבר לתכנון חיינו למען נבלה עם אלוהים במלכותו הנצחית.
שימו לב:
למרות שפרעה חשוף לאמת שהוא שומע מיוסף, הרי שכל בני מצריים עתידים לחוות את האירועים.
בעת השפע, הם מן הסתם יודו לאליליהם.
אך מה יעשו בעת הרעב?
אז הם יחוו את אפסות אליליהם.
מי שבחסד אלוהים יזכה לפקח עיניים – יראה ויפנים את ריבונותו של יהוה.
הערה:
לא לחינם אלוהים מסתיר את האמת או פתרון מעיניהם של חסרי ישועה.
מדוע שאלוהים יעשה זאת?
- להוכיח את ריבונות (ראה בפרקנו וכן בספר דניאל ב)
- לציין את תלותנו המוחלטת בו בכל הנוגע להבנת האמת והפנמתה. בדרך זו כל אדם יבקש את עזרת אלוהים ולא ינסה לרצות ולספק את אלוהים בכוחו הוא.
- להציג את פעולת רוח אלוהים באדם.
הפסוקים המוכיחים את שנאמר הם: יוחנן ג 4-9, קור"א ב 10-15.
עד כה יוסף עונה לשאלתו של פרעה בשלמות. יוסף מפרש את החלום לפרעה.
בפסוקים 33-37 יוסף עושה את האקסטרה שבגללה פרעה מתייחס אליו כפי שעשה.
ז. עצתו של יוסף להצלת מצרים (פ. 33-37)
לג. וְעַתָּה, יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם, וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
לד. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.
לה. וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-אוֹכֶל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת הַבָּאוֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹוכֶל בֶּעָרִים, וְשָׁמָרוּ.
לו. וְהָיָה הָאוֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. לז. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל-עֲבָדָיו.
למרות שפרעה לא ביקש מיוסף עצה כלשהי לגבי ההתמודדות המנהלתית בעקבות הבנת החלום, יוסף מעניק לפרעה וכך גם לארץ מצרים את החכמה לה הם זקוקים כדי לפעול נכונה בשנות השובע, כדי לשרוד את תקופת הרעב ללא נפגעים בנפש.
להלן הפעולות שפרעה חייב לעשות:
- פרעה צריך למנות איש נבון וחכם כדי לנהל את כל המהלכים והפעולות הנדרשות בשנות השפע ובשנות הרעב. הכוונה למינוי אנשי אמת שונאי בצע וכו (שמות יח 19-21, דברים א 13, משלי טו 14).
- 2. פרעה ימנה פקידים האחראים על אזורי הממלכה, מושלי מחוזות, ויטיל מס של 20 אחוז על היבולים והכנסות (יהושוע טו, מל"א ד, בראשית מ"ז 24).
בדרך זו המלך יוכל לכלכל את העם בדרך מבוקרת וכזו שלא תגרום לניצול לרעה של משאבים בעת שבע שנות הרעב.
אם לא יעשה כך, העשירים עלולים לנצל את מעמדם כדי לפגוע בחלשים וכך לערער את יציבות השלטון.
- 3. את היבול והתנובה הניתנת למלך כמס, יאגרו בממגורות ענק בערים. כך, כל ממגורת ענק תהווה מחסן חירות לתבואה ומשם יספקו את התבואה בשנות הרעב.
מתברר שיוסף לא קיבל רק מתנה אחת – לפרש חלומות, אלא גם מתנת ניהול יוצאת דופן.
לא לחינם פוטיפר שר הטבחים הפקיד בידיו את ניהול ביתו.
בפסוקים הבאים אנו עדים לתגובתו היוצאת דופן של פרעה.
ח. פרעה ממנה את יוסף כמשנה למלך (פ. 38-49)
לח. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?
לט. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף: אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
מ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.
מא. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף: רְאֵה, נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מב. וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.
מג. וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ! וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מד. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף: אֲנִי פַרְעֹה, וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. מה. וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מו. וְיוֹסֵף בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם; וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.
מז. וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים.
מח. וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן-אֹכֶל בֶּעָרִים: אֹכֶל שְׂדֵה-הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ, נָתַן בְּתוֹכָהּ.
מט. וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד, עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר.
פרעה משתומם על חכמתו של יוסף. הוא פונה אל משרתיו – החרטומים וכל שאר חכמי מצרים ואומר:
האם יש עוד אדם כמו יוסף עם כזו חכמת אלוהים בו? [כך גם נאמר על דניאל – דניאל ה 14]
האם יש עוד אדם כמו יוסף שאלוהים פועל דרכו בדרך כה מופלאה?
דבריו של פרעה מעידים רבות על תכונותיו ואופיו של יוסף.
ישנם הרבה אנשים חכמים, אך מעטים מהם ענווים.
ישנם הרבה משרתי אלוהים, אך מעטים מהם מתים לעצמם וחיים לאלוהים.
הנה לפנינו מלך גוי עובד אלילים, ולמרות כל זאת, הוא מזהה את רוח אלוהים הפועלת בחייו של יוסף.
ענוותו של יוסף הייתה "עוף מוזר" בסביבת שאר החרטומים וחכמי מצרים.
יוסף שהיה אסיר במהלך עשרת השנים האחרונות, לא ביזה את המעמד בו הוא נמצא אלא פעל לטובת המלך והארץ בה הוא חי.
יוסף לא ביקש דבר לעצמו ולא היתנה את תשובתו בשום טובת הנאה. הוא עמד כולו לרשותו של המלך ולטובת העם בינו הוא חי – גם אם בבית הסוהר…
אם כן, מדוע שפרעה לא יהסס להפקיד את המשימה בידיו של יוסף?
פרעה הפקיד את המשימה בידיו של יוסף מכיוון שיוסף הפגין:
– חכמה יתרה
– ענווה
– לא ביקש טובה לעצמו – גם לא נקמה או תשלום או קנס על מאסרו הממשוך ללא עוול בכפו.
– יוזמה
– העמיד את טובת המלך והעם בראש מעייניו.
ישנם חמישה נקודות חשובות ביותר שראוי לציינן בשלב זה.
- האם כל מי שבוחן את חיינו ועד למעשינו יכול לומר שרוח אלוהים בתוכנו?
א. כל אחד מילדי אלוהים הוא שגריר של אלוהים (אל הפיליפים ג 20). אנו גולים בעולם הזה.
ב. התנהגותנו וחיינו חייבים להיות ריח ניחוח לאלוהים. ז"א, כל שאנו עושים חייב להיות עבור אלוהים וחייב להיות הטוב והמושלם היאה לאדון האוהב אותנו כל כך (קור"ב ב 14-17, אל הרומים יב 1-2).
ג. חיינו והתנהגותנו הם כאיגרת כתובה של המשיח לכל הרואים ושומעים אותנו. לאנשים רבים אין את כתבי הקודש, ורבים מאלו שמחזיקים ברשותם עותק של כתבי הקודש, אינם קוראים בו. מכאן, כל כך רבים אינם יודעים מה כתוב בדבר אלוהים. יוצא אם כן, שאותם אנשים זוכים לדעת אודות אלוהים ואהבתו דרך סגנון חיינו ולימודנו.
האם אנו משקיעים את כל יכולתנו במקום העבודה שלנו?
על יוסף ניתן היה לומר שהוא קיים את התנאים הללו.
- יוסף מהווה תקדים למעמדו של עם ישראל בין העמים
יוסף היווה דוגמא ומופת לחכמה והתנהגות ראויה. עדותו האישית הצביעה על נוכחות אלוהים בקרבו.
כך גם יועד לעם ישראל.
בספר דברים ד 5-6 נאמר ששאר העמים עוד יאמרו שעם ישראל חכם ונבון…זאת מהיות אלוהים עימם ובקרבם…
- ישנו ניגוד מושלם בין יוסף להמן.
במגילת אסתר המן שואף בכל מאודו לקבל את מה שיוסף קיבל מבלי לדרוש לחלום על או לבקש.
המן רצה את תפקיד משנה המלך כדי:
– להאדיר את עצמו
– להתנקם במורדכי ובעמו של מורדכי
כל הסיבות של המן היו מונעות מכוחות האופל ולכן הוא קיבל את הראוי לאדם שכזה. כל הרעה שחפץ לעשות לאחרים, באה עליו.
- ילדי אלוהים ימלכו עם אלוהים בממלכתו
כמו שיוסף זוכה לדרגה כה גבוהה ושותף למלכותו של פרעה, כך יזכו ילדי אלוהים לחיות ולפעול במלכות המשיח ישוע. כל אחד מילדי אלוהים ישרת את האדון לפי דרגת הציות והתלמידות שהפגין באמונה בעת היותו חי בעולם (קור"א ג 10-15, קור"ב ה 10).
- קיים גם דימיון מופלא בין יוסף לישוע המשיח
האדון ישוע המשיח הריק עצמו ובא לעולם כאדם. וכשהיה כאדם, הוא שרת את אלוהים האב כעבד.
האדון ישוע פאר את אלוהים האב בכל, ומסיבה זו, אלוהים האב העניק לאדון ישוע את הסמכות על כל הנברא. לאדון ישוע כל ברך צריכה לכרוע. וכל מי שרוצה להביע את אהבתו וכניעתו לאלוהים שאינו רואה, צריך להביע זאת כלפי ישוע המשיח, ההויה אותה בני האדם מורשים לראות (תהילים ב – נשקו בר…).
האדון ישוע כעת יושב לימין האב (אל הפיליפים ב, 4-8, תהילים ק"י 1).
במקרה של יוסף הוא היה עניו ופעל לשרת את הסמכות מעליו ללא עוררין. יוסף סבל בכלא כדי להיות הברכה לאחיו, ולא התלונן.
התנהגותו ועדותו העניקה לו את תפקיד המשנה למלך ואת כל השליטה על ענייני ארץ מצרים.
פרעה כינה את יוסף – אברך (פ. 43).
משמע, כל מי שבא אליו חייב לכרוע ברך ולהיכנע לו.
אי כבוד ליוסף, משמע זלזול במלך פרעה.
תחלס:
פרעה ממנה את יוסף להיות האחראי על ביתו.
העניין הוא שביתו של פרעה כולל גם את כל מלכותו.
פרעה הבין שעומד לידו אדם בעל יכולות שמיימיות אך עם ענווה המשאירה אותו כנועה לסמכות ארצית.
פרעה ידע שאין עבד טוב יותר מיוסף העומד לנגד עיניו.
פרעה ממלא את הנדרש מבחינה מנהלתית כדי למנות את יוסף באופן רשמי למשנה למלך.
ליוסף ניתנת טבעת המלך, וכמוה כזכות חתימה…
פעולה זו מציינת שהמלך פרעה סומך על יוסף בכל ובעיניים עצומות…
משלב זה, יוסף ממלא את התפקיד שהוא אך פרט לפרעה כדי להציל את ארץ מצרים משנות הרעב הצפויות להגיע בעוד שבע שנים.
יוסף זוכה לכל הכבוד המצטרף לדרגתו.
כל כך מהמם לראות איך יוסף מקבל מבלי שביקש את כל מה שהמן כל כך רצה ולא קיבל, כי פעל ממניעים פסולים ולמטרות רשע.
בפסוק 45 פרעה מעניק שם חיבה ליוסף: צפנת פענח
פותר הנסתרות, מפענח הסתרים. האחד שהכל גלוי לעיניו. לאור הכתוב באיוב כח 10-28, ניתן לקבוע שיוסף היה אכן עבד יהוה למופת ולכן זכה ליהנות מחכמה יוצאת דופן.
פרעה מבטא את חיבתו ליוסף ומשיא אותו לאוסנת בת פוטי פרע, כוהן און.
ישנם הטוענים שמדובר בבתו של פוטיפר [ראה הדימיון פוטי פרע]
אחרים טוענים שאין כך כי השם רע מתייחס לאלוהות – אל השמש המצרי. ז"א שיוסף נישא לבתו של כוהן במקדש אל-השמש.
כוהן און: כוהן המשרת בעיר הנקראת "עיר-השמש", הליופוליס בפי היוונים. בירמיהו מג 13 – בית שמש.
מקומה במצרים התחתונה על הגדה המזרחית של הנילוס, 8 ק"מ צפונית מזרחית מקהיר.
ט. בני יוסף (פ. 50-52)
נ. וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן.
נא. וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי.
נב. וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי.
במהלך שבע שנות השפע יוסף מספיק להינשא ולהוליד שני בנים.
מדוע לא הוליד יוסף בנים רבים יותר? כתבי הקודש אינם מעניקים לנו מידע בנושא זה.
יוסף לא נישא לנשים אחרות.
בנו הראשון של יוסף נקרא מנשה.
משמעות השם: אלוהים השכיח את כל צרותיי, שעברו עלי בבית אבי (איוב יא 6, לט 17, איכה ג 17)
לבן השני קרא יוסף: אפרים.
יוסף בחר בשם אפרים כי אלוהים הפרה אותו, ברך אותו רבות בארץ בה עינו אותו ושאליה הוא הגיע חסר כל רכוש וכל זכויות (בראשית טו 13, תהילים ק"ה 18).
בנקודה זו ראוי לציין את העובדה שיוסף נישא לבת כוהן מצרי שמן הסתם אינה ממשפחת אברהם.
כמוהו גם יהודה נישא לבת-שוע, אשה כנענית וממנה הוליד את בניו (בראשית לח).
תמר גם כן לא הייתה ממשפחת אברהם וממנה נולד פרץ.
משה נישא לרבקה המדיינית ובניו נחשבים ליהודים לכל דבר ועניין.
מלכי ישראל לאורך ההיסטוריה נשאו לבנות עמים נוכריים ובניהם נחשבו ליהודים ובני ישראל.
כאשר חזרו עשרות אלפי יהודים מבבל בחזרה ארצה בתקופת עזרא ונחמיה, פעלו השניים ללמגר את נישואי התערובת ולהפסיק את ההתבוללות.
רבים מגברי ישראל נישאו לבנות נוכריות.
כחלק מההתעוררות הרוחנית והחזרה בתשובה של העם, רבים שילחו את נשותיהם הנוכריות – הכוונה לנשים שבחרו לאחוז בדתם האלילית ולא אימצו את תורת ישראל.
בכל מקרה, ילדי משפחות אלו נחשבו ליהודים וישראלים לכל דבר ועניין.
השינוי המשמעותי החל לאחר חורבן בית שני על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה.
מספר הנפגעים במרד שהיה במשך 3 שנים עומד על מליון וחצי יהודים.
רבים מהנפגעים היו גברים.
בעקבות כך נוצר מחסור חמור בגברים עבור נשות ישראל שהגיעו לפרקן.
נשים רבות החלו נישאים לגברים שאינם יהודים.
מפאת הבעיה הלאומית, ההנהגה היהודית לא החרימה או פגעה קשות במשפחות אלו.
נוצר מן קשר של הסכמה שבשתיקה.
הנחמה פורטה הייתה שמכיוון שילד נשאר רוב הזמן עם אימו, וזו הייתה יהודיה, הרי שהוא גם יונק ממנה את דתו ולאומיותו.
דוגמא לכך היא המקרה של משה אשר נלקח להיות בן לבת פרעה, אך מכיוון שאימו הניקה אותו, הוא זכה לדעת את מוצאו ונדבק לעמו המקורי.
לא חלפו יותר משישים שנים ועם ישראל, ניצולי המרד הראשון פתחו במרד נוסף נגד רומא.
המרד השני בין השנים 132-135 לספירה הותיר את ישראל מושפלת ועם חצי מליון קורבנות.
בעיית הנישואין עבור נשים יהודיות נהייתה קשה אף יותר.
נישואין ללא יהודים התקבלו בהבנה ובשתיקה.
כאמור, לאחר המרד הראשון בשנת 70 לספירה, יהודים רבים יצאו והוצאו לגולה.
שם בגולה חלקם חיו "בגטאות" ושמרו על דתם ולאומיותם.
אחרים נישאו לגויים.
בימי הבניים קבעו רבנים הלכה בה יהדותו של הילד נקבעת על פי דת אימו.
קביעה זו עומדת בניגוד לכתוב בכתבי הקודש, אך נתון זה לא מנע מרבנים יהודים לקבוע הלכה שכזו.
משמעות ההלכה עמוקה וקשה ביותר.
הלכה זו מעניקה "כשרות יהודית" לאדם שאינו יהודי וכך יכול אותו אדם להוליד ילדים הנחשבים בעיני אלוהים – גויים, אך הם נחשבים ליהודים בעיני עם ישראל.
בחלוף מאות שנים, גויים רבים הולידו ילדים הנחשבים יהודים בעיני הרבנים אך לא בעיני אלוהים.
יוצא מכך שכיום יהודים רבים אינם נחשבים ליהודים בעיני אלוהים, וכך גם ההיפך. כאלו הנחשבים לגויים בעיני הרבנים, הם יהודים כשרים בעיני אלוהים.
אם כך, רק אלוהים יודע בוודאות מי הוא באמת ישראל – היום!
שאול השליח ענה על השאלה הזו מבחינה רוחנית כדי להשקיט את ליבנו:
אל הרומים ב 28-29:
"…הן לא על פי מראית עין יהודי הוא יהודי, ולא מה שרואים בגוף הוא מילה. יהודי הוא זה שבתוך תוכו הוא יהודי ומילה היא זו שבלב, לפי הרוח ולא לפי אותו כתובה. שבחו אינו בא מבני אדם, כי אם מאלוהים."
אם כן, מה יהיה על גורל עם ישראל בעתיד?
תודה לאלוהים שבריבונותו הוא שומר על טוהר עמו. אלוהים יודע בדיוק מי הוא יהודי ולאיזה שבט הוא שייך.
לראייה, יחזקאל הנביא מציין בפרקים מז-מח שאלוהים יעניק את ארץ ההבטחה לישראל וכל שבט משבטי ישראל יקבל נחלה מאוד מיוחדת.
בספר ההתגלות פרק ז, גם כן מצויין שאלוהים יחתום 12000 יהודים מכל שבט כדי להבטיח שארית מינימלית מישראל בעת צרת יעקב.
אלוהים יקיים את כל שהבטיח לישראל.
י. יוסף מנהל את מצרים בעת שנות הרעב (פ. 53-57)
נג. וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
נד. וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.
נה. וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם: לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.
נו. וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
נז. וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף: כִּי-חָזַק הָרָעָב בְּכָל-הָאָרֶץ.
שנות השפע חלפו והנה הגיעו מיד אחריהן שנות הרעב.
העובדה ששנות הרעב הגיעו מיד חשובה כי אז כל התבואה יכלה להישמר טרייה וראויה למאכל.
האם פסוק נד מציין שהיה רעב בכל שאר הארצות ובמצרים לא היה רעב?
לא כך.
גם במצרים חוו חוסר גשם וכו, אלא הכתוב מציין שבגלל התבואה שאספו, המצרים יכלו לאכול ולהתקיים כאילו אין עת רעב.
מפסוק נה יוסף מבטא את ניהול מצרים בעת המחסור.
כל התבואה שהייתה בידיים פרטיות, אזלה.
בני מצרים נתונים לחסדי השלטון אשר אגר תבואה בשנות השפע.
פרעה הטיל את כל הסמכות על יוסף כדי לדאוג לפרנסת כל בני מצרים, ושאר בני העמים שהתדפקו על דלתות מצרים כדי לרכוש מזון.
יוסף פתח את ממגורות מצרים ובחכמה רבה מכר את התבואה באופן שתספיק לקיים את מצרים לאורך שנות הרעב.
יוסף לא חילק את התבואה בחינם.
התבואה נמכרה וכך טפח אוצר המלך למימדים שפרעה ואחרים כמותו לא זכו לראות בעיניהם או לשמוע באוזניהם.
ניהולו של יוסף לא רק הציל את פרעה ובני מצרים ושכנותיהם, אלא העשיר את פרעה כה רבות, וזאת בעת רעב כה קשה.
ספר משלי יא 26 מתאר גדולתו של אדם עשיר היודע לחלוק את אוצרו עם בני עמו למען יחיו:
"מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר".
כל הרעבים באו ליוסף כדי לחיות.
הלחם שיוסף נתן להם אומנם מילא את בטנם, אך לא את נפשם.
לעומת זאת, ישוע המשיח הוא המשביר האמיתי.
הלחם שהוא נותן משביע לעולם.
"…ברכה לראש משביר…" והגדול בהם האדון ישוע המשיח.