בראשית פרק ה
שושלת היוחסין של אדם דרך שת
פרקים הכוללים רשימת תולדות אינם זוכים בדרך כלל לתשומת לב רבה מצד הקורא הממוצע בכתבי הקודש. מכיוון שאין ברשימות סיפורי עלילה, רבים עוברים על פרק ה והדומים לו ללא לימוד מעמיק ומפסידים עובדות ונתונים רבים וחשובים.
לראיה: מה הקשר בין אחיתופל לבת־שבע? מדוע אחיתופל, יועצו הקרוב של דויד המלך, החליט לפעול נגדו?
עלינו לזכור שאם אלוהים בחר לכלול פרקים אלו בכתבי הקודש, מוטלת עלינו החובה ללמדם ולהפיק את המסר שאלוהים יעד להם.
לאחר קריאת הפסוקים בחן את הגרף המציג את רשימת התולדות באופן חזותי.
הגרף מאפשר לנו להסיק מסקנות מדהימות בכל הנוגע לנאמנותו של אלוהים בשמירת עדותו, וכן מאפשר לנו לראות מי מאבותינו חיו זה בקרבת זה באותו פרק זמן.
בראשית פרק ה:
1 זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. 2 זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם הִבָּרְאָם.
3 וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת. 4 וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת, שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 5 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַיָּמֹת.
6 וַיְחִי שֵׁת חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ. 7 וַיְחִי שֵׁת, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ, שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 8 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
9 וַיְחִי אֱנוֹשׁ תִּשְׁעִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן. 10 וַיְחִי אֱנוֹשׁ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 11 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
12 וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל. 13 וַיְחִי קֵינָן, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל, אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 14 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי קֵינָן עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
15 וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת יָרד. 16 וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרד, שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 17 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מַהֲלַלְאֵל חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
18 וַיְחִי יֶרד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ. 19 וַיְחִי יֶרד, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 20 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרד שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
21 וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח. 22 וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 23 וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. 24 וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.
25 וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ. 26 וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ, שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 27 וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
28 וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בֵּן. 29 וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יהוה." 30 וַיְחִי לֶמֶךְ, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ, חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת. 31 וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיָּמֹת.
32 וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה; וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.
התרשים שלפניך מציין את רשימת התולדות באופן מספרי וגרפי. במבט אחד חטוף ניתן לראות נתונים נפלאים שאינם ברורים באופן מידי מקריאת הפסוקים.
שושלת היוחסין מאדם עד אברהם
בראשית פרקים ה, יא
מסקנות ושאלות שנובעות מקריאת הפרק ועיון בתרשים:
- נוח היה האדם הראשון המוזכר ברשימה אשר לא הכיר אישית את אדם. כלומר, נוח היה האדם הראשון שנדרש להאמין לדיווח על מעשי הבריאה מבלי לראות במו עיניו את אדם (אל העברים יא 7).
- נוח הכיר את למך ומתושלח (אביו וסבו), לכן יכול היה לקבל מהם את המידע על אודות הבריאה. שניהם חיו במקביל לאדם.
מכאן, גם לאחר המבול חיו אנשים — נוח וצאצאיו — אשר זכו לשמוע את מעשי הבריאה מפי אלה שחיו עם אדם ושמעו את הכל מעדות אישית.
הנתונים הללו חשובים, כי כך אנו מוודאים שהייתה עדות קבילה המצדיקה את הכתוב בכתבי הקודש.
- למך ומתושלח מתו מספר חודשים לפני המבול. אלוהים עשה עמהם חסד בכך שאיפשר להם לסיים את חייהם בדרך כל בשר, ולא כחלק מעונש על עולם חסר אמונה.
- אברהם אבינו ונוח חיו במשך כארבעים וחמש שנים ביחד באזור אחד, וייתכן מאוד שהכירו זה את זה.
לאחר המבול בני האדם חיו והתרבו בעיקר באזור מסופותמיה, ארם נהריים. מסיבה זו ניתן להניח בביטחון רב שנוח ואברהם חיו באזור אחד.
- נוח קיבל את ההוראה לבנות את התיבה עשרים שנים לפני שנולד בנו הבכור (בראשית ה 32, ז 6, 11).
אם כן, מי עזר לו בבניית התיבה? הייתכן כי שאר בני משפחתו הצדיקים או בכלל עובדים בשכר?
- בפרק ד 18-24 אנו מתוודעים לאדם בשם למך שהיה אחד מצאצאיו של קין.
אותו למך היה מלא בגאווה עצמית. לעומתו, אנו עדים ללמך משושלת שת שהיה אדם צדיק אשר אלוהים בחר לחסוך ממנו את חוויית המבול.
ראה את דבריו של למך הצדיק בפרק ה פסוקים 28, 29:
28 וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בֵּן; 29 וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יהוה.
כלומר, שנים רבות לאחר הנבואה על אודות הזרע שעתיד להכות בראש הנחש — שאותה נתן אלוהים לחווה — בני אדם נאמנים המשיכו לקוות ולחכות לאותו מושיע.
למך קיווה שבנו נוח יהיה האחד המציין את השחרור מעונש קללת החטא.
- רשימת התולדות שבפרק ה מהווה עדות חותכת לגיל העולם. בחישוב השנים מאז בריאת אדם, אנו מגלים שהבריאה התרחשה לפני פחות משבעת אלפים שנים.
אל מול האמת הזו עומדים מדענים הטוענים שהמציאות מוכיחה את ההפך. לטענתם אין כל ראיה חותכת, אך הם שמים את כל בטחונם ואמונתם בהשערותיהם.
לאור האמת הכתובה בכתבי הקודש ולאור הנבואות שהתאמתו והמוכיחות שנכתבו על־ידי מקור ריבוני, המאמין בכתבי הקודש שם את ביטחונו באמת שלעולם לא תאכזב.
ישנם הטוענים כי קיימות קפיצות בין דורות — כלומר שהאב אינו האב הביולוגי הישיר, אלא סב או אב הסב. אינני חושב שכך העניין בפרק ה, אך גם אם כך היה לא היינו מגיעים לגיל עולם של מאות אלפי שנים או מיליוני שנים, אלא למספר אלפים בודד נוסף. כך או כך, הרשימה קובעת עובדה: גיל הבריאה נע סביב שבעת אלפים לעשרת אלפים שנים בלבד.
- בבחינת רשימת התולדות אנו מבחינים שאורך חיי האדם יורד משמעותית ככל שמתרחקים מבראשית.
אדם הראשון והקרובים לדורו חיו מאות רבות של שנים, ואילו אלה שלאחר נוח חיו פחות שנים באופן משמעותי.
אחת הסיבות הייתה בוודאי שתנאי האקלים בעולם אחרי המבול היו שונים מאלה ששררו מבראשית. ה"רקיע" שיצר תנאי חממה מבוקרים ומאוזנים על פני כדור הארץ נהרס בזמן המבול. כעת גוף האדם היה נתון להשפעת שינויי טמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה, לשינויי עונות ולתופעות מזג אוויר כגון סופות וגלי חום או קור. כל אלה לא רק השפיעו באופן ישיר על הגוף, אלא גם הקשו על בני האדם בעבודתם ובפרנסתם. התוצאות של "מלחמת הקיום" החלו להראות, והשפעת המוות בחיי האדם נעשתה בולטת יותר.
בפרק הנוכחי, המילה "וימות" מופיעה שמונה פעמים. למרות זאת ילדי אלוהים מלאי שמחה ותקווה, כי אנו יודעים שכאשר נהיה עם האדון נחיה עמו לא רק אלף שנים, אלא לנצח נצחים.
- "וימות". לאן מגיעה או נלקחת נפשו של המת הנושע וזו של הבלתי נושע?
התשובה לשאלה זו נמצאת בבשורת לוקס פרק טז 31-19. בפסוקים אלו מסופר על שני אנשים — האחד עני בשם אלעזר והשני עשיר.
אלעזר העני היה נושע. לאחר מותו נשאו המלאכים את נפשו אל חיק אברהם.
כאשר העשיר מת נלקחה נפשו אל השאול, למקום הייסורים: " … בַּשְּׁאוֹל, כְּשֶׁהָיָה בְּיִסּוּרִים, נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם מֵרָחוֹק וְאֶת אֶלְעָזָר בְּחֵיקוֹ;… נוֹסָף עַל כָּל זֶה, תְּהוֹם גְּדוֹלָה נִקְבְּעָה בֵּינֵינוּ לְבֵינֵיכֶם כְּדֵי שֶׁהַחֲפֵצִים בְּכָךְ לֹא יוּכְלוּ לַעֲבֹר מִפֹּה אֲלֵיכֶם, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מִשָּׁם אֵלֵינוּ." העשיר לא יכול היה לעבור ממקום הייסורים אל חיק אברהם.
באיגרת שאול אל הפיליפים א 23 הוא אומר כי בעת מותו הוא יהיה עם המשיח: "אֲנִי לָחוּץ עַל־יְדֵי הַשְּׁנַיִם. אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לְהִסְתַּלֵק וְלִהְיוֹת עִם הַמָּשִׁיחַ, שֶׁכֵּן זֶה טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר."
לפיכך המסקנה כדלקמן: לפני שדם המשיח הוקרב על הצלב, כל נפשות הנושעים מאז בראשית ועד מותו המכפר של ישוע המשיח שהו במקום הנקרא "חיק אברהם".
הסיבה: דמו של המשיח עדיין לא הוקרב לפני אלוהים.
לאחר שישוע המשיח מת מות כפרת חטאים, ודמו התקבל לפני אלוהים האב כדם כפרת חטאים, יכלו כל נפשות הנושעים לעזוב את "חיק אברהם" ולהגיע למקומן — בחיק המשיח ישוע (לוקס כג 43).
שמעון פטרוס באיגרתו הראשונה בפרק ג 20-18 מלמדנו כי לאחר שישוע המשיח נצלב, הוא הלך ובישר לרוחות הכלואות במאסר: "18 הֵן גַּם הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפָּרַת חֲטָאִים, אַחַת וּלְתָמִיד, הַצַּדִּיק בְּעַד הָרְשָׁעִים, כְּדֵי לְקָרֵב אוֹתָנוּ אֶל הָאֱלֹהִים. הוּא הוּמַת בִּבְשָׂרוֹ, אַךְ הָחֳיָה בָּרוּחַ 19וּבָה גַּם הַלַךְ וּבִשֵֹר לָרוּחוֹת הַכְּלוּאוֹת בַּמַּאֲסָר, 20 לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא צִיְּתוּ כַּאֲשֶׁר חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֹרֶךְ אַפּוֹ בִּימֵי נֹחַ. בְּאוֹתָם יָמִים נִבְנְתָה הַתֵּבָה אֲשֶׁר מְעַטִּים בְּתוֹכָהּ — שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת — נוֹשְׁעוּ בַּמַּיִם."
נוכחותו של ישוע המשיח בשאול, בו נמצאות נפשות המתים, נועדה לקרא לכל נפשות הנושעים אליו.
■ ומה עם נפשות הבלתי־נושעים שבמקום הייסורים?
הם נשארים שם עד משפט הכסא הלבן והגדול שיתקיים בסוף תקופת מלכות אלף השנים של המשיח ישוע בארץ, לפני תחילת תקופת הנצח: "רָאִיתִי כִּסֵּא לָבָן גָּדוֹל וְאֶת הַיּוֹשֵׁב עָלָיו אֲשֶׁר נָסוּ מִפָּנָיו הָאָרֶץ וְהַשָּׁמַיִם, וּמָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם. 12 וְרָאִיתִי אֶת הַמֵּתִים, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וּסְפָרִים נִפְתְּחוּ. גַּם סֵפֶר אַחֵר נִפְתַּח, סֵפֶר הַחַיִּים. וְהַמֵּתִים נִשְׁפְּטוּ מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים, לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 13 הַיָּם נָתַן אֶת הַמֵּתִים אֲשֶׁר בּוֹ, מָוֶת וּשְׁאוֹל נָתְנוּ אֶת מֵתֵיהֶם, וְאִישׁ אִישׁ נִשְׁפְּטוּ לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם. 14 הַמָּוֶת וְהַשְּׁאוֹל הֻשְׁלְכוּ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ. זֶהוּ הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי — אֲגַם הָאֵשׁ. 15 וּמִי שֶׁלֹּא נִמְצָא כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחַיִּים, הֻשְׁלַךְ אֶל אֲגַם הָאֵשׁ"(התגלות כ 15-11).
- על בסיס חישוב שלפיו כל גבר מתחתן, וכל זוג מוליד ילדים לאורך כמה מאות שנים, ניתן לקבוע בביטחון כי בעת המבול חיו מיליונים רבים של אנשים על פני כדור הארץ.
- הסיפור של חנוך מאוד מעניין: הוא הלך עם אלוהים, ולכן אלוהים לקח אותו אליו.
"הליכה עם אלוהים" — משמע, לחיות חיי אמונה המלאים במעשי צדק (ב־קורינתים ה 7; א־יוחנן א 7-5; עמוס ג 3). חנוך לא התנסה במוות, אלא נלקח לאלוהים. מחבר האיגרת אל העברים בפרק יא 6-5 מתאר את חנוך במילים: "בִּזְכוּת אֱמוּנָה לֻקַּח חֲנוֹךְ בְּלִי לִרְאוֹת מָוֶת, 'וְאֵינֶנּוּ, כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים.' וְהוּעַד עָלָיו לִפְנֵי הִלָּקְחוֹ כִּי 'אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ.' 6 וּבְלִי אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת רָצוּי לֵאלֹהִים, כִּי כָּל הַקָּרֵב אֶל אֱלֹהִים צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא נוֹתֵן גְּמוּל לְדוֹרְשָׁיו."
חנוך, כמו אליהו הנביא שחי שנים רבות אחריו, לא חווה את המוות כפי ששאר בני האדם חוו. שניהם נלקחו אל אלוהים בעודם חיים.
הברכה הזו, לה זכו השניים, תהיה גם מנת חלקם של כל ילדי אלוהים הנושעים שעתידים להילקח אל האדון ישוע בעננים לפני תחילת תקופת צרת יעקב.
העדות מחיי השניים, חנוך ואליהו הנביא, מאפשרת לנו החיים היום לבטוח ולהאמין שאלוהים אכן יעשה זאת — ממש כפי שעשה זאת בעבר לשניים מילדיו הנאמנים (א־תסלוניקים ד 18-13, ה 11-1; התגלות ג 10).
- בשלב מסוים בהיסטוריה עתידה להתגשם הנבואה על אודות זרע האישה שנועד למחוץ ולרוצץ את ראש השטן.
רשימת התולדות בפרק ה מהווה עדות משפטית שמוכיחה את קשרו של ישוע המשיח לאדם (מתי א; לוקס ג).
- אף־על־פי שחלק מהשמות המצוינים בפרק היו של אנשים בעלי שם שחיו חיים ללא דופי, הרי שכולם בסופו של דבר מתו, ואף לא אחד מהם היה הזרע המובטח שיביא מנוחה לבני האדם.
הזרע הזה עתיד להיות המשיח המובטח, האדון ישוע המשיח.
- להלן שמות האנשים המוזכרים בתולדות אדם עד נוח:
אדם הוליד את שת;
שת הוליד את אנוש;
אנוש הוליד את קינן;
קינן הוליד את מהללאל;
מהללאל הוליד את ירד;
ירד הוליד את חנוך;
חנוך הוליד את מתושלח;
מתושלח הוליד את למך;
למך הוליד את נוח;
נוח הוליד את שם, חם ויפת.
א. בפסוק 3 כתוב שאדם הוליד את בנו שת בצלמו ובדמותו. אני לומד מכך שצאצאי האדם נולדו ממש כמו שהוריהם היו, וללא שום שינויים אבולוציוניים.
במילים פשוטות: בפרק א נאמר כי כל עץ הניב פרי למינהו וכל חיה הולידה חיה למינה, כך האדם הוליד ילדים בדיוק כמוהו. מכאן, אין כל שחר לסיפור שהאדם נוצר מן הקוף.
ב. אל לנו להתעלם ממשמעות שמות האנשים שבפרק ה.
אף־על־פי שאינני יודע את משמעות כל אחד מהשמות ואת התכלית מאחורי כל שם, הרי הסיבה לשמו של מתושלח ממש מדהימה: אלוהים עתיד "לשלוח"; ולכן חנוך קרא לבנו "מתושלח".
למך קיווה שהבן אשר ייוולד לו יביא "מנוחה" לעולם מלא בחטא, וקרא שמו "נוח".
ככל הנראה גם חנוך וגם למך חיו בתקופה בה החטא פרץ כל כך, עד כי יראי אלוהים הבינו שעת משפטו של אלוהים על העולם ממשמש ובא.
לאור ההבנה הזו אנו יכולים להבין מדוע חנוך נצמד אף יותר לאלוהים, ובאמת מצא חן בעיני הבורא.
אמת היא שמיד לאחר מותו של מתושלח, בא המבול על העולם וניקה את העולם מאויבי אלוהים.
- בעוד לרוב האנשים המוזכרים נולדו בנים ובנות רבים, לנוח נולדו שלושה בנים בלבד.
מדוע? — האפשרויות הן:
- בעיה רפואית, עקרות שלו או של אשתו. נוח נשאר נאמן לרצון אלוהים ולאשתו ולא נשא אישה נוספת;
- נוח ראה את רוע העולם ובחר לא להוליד ילדים נוספים לעולם כה רשע.
בנו בכורו של נוח היה בן מאה שנים בעת המבול. הוא היה נשוי אך לא צוין שהוליד ילדים.
מדוע? — מכיוון שנוח ומשפחתו ידעו על אודות המבול והבינו את כמות העבודה הנדרשת מהם לכל ההכנות, ייתכן מאוד שבחרו לדחות את הולדת הילדים ליום שאחרי המבול.
- בפרק ו 18 כתוב:"…וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ; וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ."
אלוהים מבהיר לנוח שרק הוא, אשתו, בניו ונשותיהם עתידים להיכנס לתיבה.
לפיכך נוח יכול היה להבין שהיקרים לו, כגון אביו למך וסבו מתושלח עתידים למות או להילקח השמיימה לפני תחילת המבול.
מכיוון שנוח ידע כי תקופת החסד מאז שאלוהים אמר לו לבנות את התיבה היא 120 שנים, הוא יכול היה גם לחלוק עם היקרים לו את המועד האחרון לחייהם על פני כדור הארץ.