בראשית פרק טו – הברית בין הבתרים

 

בראשית פרק טו פסוקים 17-21.

הברית בין הבתרים

ברית אלוהים עם אברהם אבינו

כאמור, פרק טו בספר בראשית הינו פרק מכונן בכתבי הקודש.

בפרק זה נאמר שאברהם נצדק בעבור אמונתו באלוהים.

אברהם אשר היה ערל באותה העת (עדיין לא נימול), נחשב לגוי, ואינו מודע לכלל מצוות התורה (שלא ניתנו עדיין אלא מעל לארבע מאות שנים מאוחר יותר), נושע, נצדק על סמך אמונתו הנכונה באלוהים.

העיקרון הזה של: צדקה על סמך אמונה, נשמר בקפדנות לאורך כל כתבי הקודש ומהווה תזכורת לכלל בני האדם לאורך כל ההיסטוריה:

לעולם לא נוכל להימצא צדיקים בעיני אלוהים על סמך שלמות מעשינו.

צדקתנו היא מתנת חסד של אלוהים.

חשוב באותה מידה להבין את משמעות המילה: נצדק, הוצדק.

הכוונה שאלוהים ביטל, הסיר, את אשמת החטא שהייתה לאדם ואשר בעבורה היה נתק מוחלט בין אלוהים קדוש לאדם חוטא.

אלוהים הסיר את האשמה של החטא (כי הרי כל בני האדם חוטאים) מהאדם, והעמידה על קורבן אחר – תחליף – המשיח בכבודו ובעצמו – ובתמורה העניק לאדם המאמין בו, את הצדקה, השלמות, הקדושה של המשיח הטהור בכבודו ובעצמו (ראה אל הרומים ה, ישעיה נג, ב-קורינתים ה 21).

כן, האשמה והעונש המגיעים לכל אדם לא נעלמו. חרון אלוהים על כל חטאי האדם באים על נושא החטאת. כל הקורבנות בבית המקדש היוו צל וסמל לפעולתו של המשיח עבורינו.

והנה, אלוהים הבן באהבתו בא לעולם בדמות אדם, נשא עליו את חטאי כל ילדיו, וספג בעצמו את כל זעם וחרון אלוהים על חטאי בני האדם בעודו על הצלב, מת עבורם, מכפר עליהם.

קבלת כפרת החטאים שלנו בדם המשיח הוכחה לנו בני האדם בתקומתו של ישוע המשיח מן המתים לאחר שהיה בקבר שלושה ימים ושלושה לילות.

לאחר שאברהם פרס את פגרי החיות, אלוהים הטיל עליו תרדמה.

בשלב בו אברהם נמצא בתרדמת, אלוהים מפרט את אשר עתיד להתרחש בחיי העם שאלוהים עתיד להקים מאברהם.

1. גר יהיה זרעך בארץ לא להם.
2. זרעך יהיה עבד מעונה בארץ לא להם במשך 400 שנה.
3. העם אשר העביד את זרעך יישפט וייענש (שמות ז 4, ו 6).
4. זרעך יצאו מארץ עבדותם ברכוש גדול (שמות יא 1, דברים טו 13-14).
5. אתה אברהם תחיה חיים מלאים ותיקבר עם אבותיך
6. לאחר ארבע דורות, יחזור זרעך לארץ ההבטחה (מאחר שאברהם ילד את בנו יצחק בגיל 100, יוצא שדור מבחינתו של אברהם כמאה שנים. נתון זה יכול להשתנות בדורות אחרים בהם רוב האוכלוסיה יולדת את בניה במהלך העשור השלישי של חייהם).
7. העמים השוכנים בארץ ההבטחה עתידים להיענש (ויקרא יח 27).

בפסוקים 17-21 מתואר התהליך המעשי של כריתת הברית בין אלוהים לאברהם ופירוט ההבטחה של אלוהים לאברהם.

יז. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.

יח. בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמוֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת.

יט. אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת הַקַּדְמוֹנִי.

כ. וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים.

כא. וְאֶת-הָאֱמוֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי. 

בפסוק 17 הכותב משתמש בביטויים השגורים בפי בני זמנו כדי לציין את רדת הערב.

במילים פשוטות: ברגע שהשמש שקעה, ירדה עלטה – ונהיה חשוך. ראה שימוש בתחביר זה במקומות הבאים: בראשית כז 30, מב 35, ב-מלכים ב 11, יג 21).

והנה, בעת שהשמש שקעה ועלטה מכסה את האיזור, מתרחש דבר מפליא.

תנור עשן, הכוונה למקור אש אשר ממנו יוצא עשן, לפיד אש, עוברים בין גזרי החיות שבתר אברהם.

תנור העשן ולפיד האש הם סמלים לנוכחות שכינת אלוהים.

מראות דומים נראו במעמד הר סיני בשעה שאלוהים מסר לעם ישראל את תורתו (שמות יט 18, כ 14, 17)

במהלך הליכת העם במדבר, עמדו מעל אוהל מועד עמוד האש בלילה וענן ביום, זאת כדי לציין את נוכחות שכינת אלוהים בקרב העם ( שמות יג 21-22).

בלבת האש מתוך הסנה כאשר דיבר אלוהים למשה במדבר והכינו ללכת ולשוחח עם פרעה (שמות ג 2).

אנו עדים להתגלות נוכחות אלוהים במרכיבי האש והעשן גם מפי ישעיה הנביא פרק לא 9: "…אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים…".

בפרק ד 2-6 הנביא ישעיה מתאר את כבוד היכל אלוהים בעת מלכות המשיח בארץ לאחר שיחזור.

נוכחות אלוהים בביתו אשר בירושלים וכבוד הבית נראים על פי האש והעשן מעל לבית אלוהים:

"…וברא יהוה על כל מכון הר-ציון ועל מקראה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חופה…". ראה גם ישעיה סב 1.

כך גם בחזון המרכבה בספר יחזקאל פרק א 4: "…ענן גדול ואש מתלקחת…".

לאור הנאמר ניתן לסכם שתנור העשן ולפיד האש מהווים סמל לנוכחות אלוהים במעמד הברית בין הבתרים.

אלוהים השתמש בדבר חזותי המשאיר עקבות – חריכת הבתרים, ואירוע הנכרת במוחו של אברהם כדי להמחיש את מילות ההבטחה.

כאמור, רק אלוהים עבר בין הבתרים. אלוהים הטיל תרדמה על אברהם ולכן הוא עצמו לא עבר בין הבתרים.

המשמעות עצומה: רק אלוהים מחוייב למלא את ההבטחות שנאמרו בברית זו.

מדוע שאלוהים לא ידרוש גם מאברהם לעבור בין הבתרים?

מפני שאדם לא יוכל לעולם לקיים את כל דרישותיו של אלוהים בשלמות.

ומכיוון שההסכם קובע שמי שמפר סעיף כלשהו בחוזה ייבתר לגזרים כמו גופותיהם של החיות, אלוהים באהבתו וחסדו מנע זאת מאברהם (ירמיה לד 18-19).

בברית אברהם קיבל העולם דוגמא נפלאה להמחשת הישועה באמונה בלבד.

אלוהים מתחייב לספק כי הוא יודע שאילו ברכתו תהיה תלויה בטיב פעולתנו, כי אז נישאר ארורים ותוכניתו עבור בני האדם לא תצא אל הפועל.

קיום הבטחות הברית עם אברהם תלוי באופיו ותכונותיו של אלוהים.

אלוהים קדוש, צדיק, אמת, ריבון, כל-יכול, רחום, חנון, אין אחר מלבדו.

מכיון שכזה הוא האלוהים אשר חתום על הברית עם אברהם, אנו יכולים להיות בטוחים שכל סעיף בברית יתגשם במלואו.

מפסוק 18 הכותב מסכם את עקרי ההבטחות של אלוהים לאברהם:

יח. בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת יְהוָה אֶת-אַבְרָם בְּרִית לֵאמוֹר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר-פְּרָת.

הפסוק התמים הזה מעלה שאלות רבות המחייבות תשובות מפורטות שיכולות למלא דפים רבים.

ביום ההוא מתכוון באותו יום אשר אברהם בתר את החיות ואלוהים עבר בין הבתרים.

א. למי בדיוק מצאצאיו של אברהם מבטיח אלוהים את ההבטחה לרשת את ארץ כנען?

האם ליצחק, או לישמעאל ולשאר ששת האחים הנוספים שהוליד אברהם מקטורה?

1. הפסוק מציין את אלוהים כבעל כל הארץ ובעל הזכות לחלק את חלקיה לכל עם שיבחר.

בספר דברים לב 8 כתוב: "…בהנחל עליון גויים…יצב גבולות עמים למספר בני ישראל.".

מפי הנביא עמוס אומר אלוהים: "…הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלישתיים מכפתור וארם מקיר…". (עמוס ט 7).

2. את ארץ כנען אלוהים הבטיח ליצחק ודרכו ליעקב בנו ודרכו לשניים-עשר שבטי ישראל. ארץ כנען לא מובטחת לאף צאצא של אברהם.

אדרבא, שאול השליח אומר באיגרת אל הגלטים ד 30: "גרש האמה ואת בנה, כי לא יירש בן האמה עם בן החופשיה.".

שאול השליח מצטט את דברי שרה שנאמרו לאברהם לאחר שישמעאל ביצע ביצחק דברים אסורים שהעלו את חמתה של שרה עליו (בראשית כא 8-10).

אברהם לא אהב את דרישתה של שרה ולכן אלוהים התערב מיד וציווה על אברהם למלא את אשר שרה אמרה.

אלוהים הבטיח שמישמעאל יצאו נשיאים וזרע רב (בראשית כה 12-18), אך לא הובטחה לו שום חלקה בארץ כנען.

בבראשית כח 1-5 יצחק מברך את יעקב ומבטיח לו שאל שדי יברכו ויתן לו את ברכת אברהם: לרשת את ארץ מגוריך – הכוונה לארץ כנען.

בבראשית נ 22-26 יוסף פונה אל בניו אפרים ומנשה ומצווה עליהם להעלות את עצמותיו לארץ ההבטחה שאלוהים הבטיח לאברהם, יצחק ויעקב.

בספר שמות כג 31-33 אלוהים מבהיר למשה ודרכו לעם ישראל, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב שארץ ישראל ניתנה להם ועליהם לגרש את שאר העמים בה למען לא יסיטו אותם לעבודה זרה. ראה גם ספר במדבר לג 50 – לד 28, דברים יא 24-25, יהושוע א 4, כא 43, מע"ש ז 5.

3. בבראשית כה אברהם לוקח לו לאשה את קטורה לאחר מות שרה.

מקטורה אברהם מוליד את זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק ושוח.

בעודו בחיים, אברהם נתן לכל אחד מילדי קטורה מתנות ושילחם מעל בנו יצחק. זאת לוודא שלא יחזרו ולא יחשבו שיש להם חלק בהבטחות של יצחק.

ב. מהם גבולות ארץ ההבטחה?

בפסוק 18 נאמר: "…מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת…".

ישנו ויכוח בין אם נהר מצרים הוא נחל אל-עריש או הנילוס.

רוב הפרשנים אוחזים בדיעה שנחל מצרים הוא נחל אל עריש.

מן הסתם, הגבול אינו יכול להיות נהר הנילוס המרכזי מכיוון שאז ארץ גושן, מקום משכנם של בני ישראל במצרים היה כבר בנחלתם המובטחת ולא היה כל צורך להוציאם ממצרים.

עלינו לזכור שנהר הנילוס חוצה את מצרים מדרום לצפון. כשהנהר מגיע לאיזור הים התיכון, הוא מתפצל לסניפים רבים.

הסנף הימני ביותר יכול להיחשב בביטחון רב יותר – נהר מצרים. נקרא גם הזרוע הפילוסית.

מכיוון שנחל אל עריש הוא נחל ולא נהר, ראוי יותר לציין את הסנף הימני ל נהר הנילוס הנשפך לדלתא כנהר מצרים המוזכר כגבולה הדרום מערבי של ארץ ההבטחה (יהושוע יג 3, במדבר לד 5, מלכים א פרק ח 65, דברי הימים א פרק יג 5)

אין כל ויכוח לגבי המיקום והזהות של נהר הפרת אשר עובר בעירק.

בספר דברים יא 24-25 אלוהים אומר:

"…מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר-פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם.".

ראה גם שמות כג 31, דברים א 7, יא 24, יהושוע א 4, מלכים א פרק ח 65, מלכים ב יד 25, כד 7, ישעיה כז 12, במדבר יד 1-12, לד 5, יהושוע טו 1-2, יחזקאל מז 15-20, מח 1, 28).

ג. מתי יזכה עם ישראל לשבת בארץ ההבטחה השלמה בביטחון ושלום?

מכיוון ששלום וביטחון הינם מתנות חסד של אלוהים הניתנות לילדיו על סמך אמונתם הכנה בו, יוצא שישיבה וחיים בארץ ההבטחה בשלום וביטחון ייתכנו רק לאחר שעם ישראל יחזור בתשובה כנה למושיעו.

בספר יחזקאל לח 12 מתואר עם ישראל יושב בשלום וביטחון אך לאחר תקופה קצרה מבין שמדובר בשלום שווא. את השלום המדומה הזה תכנן והוציא לפועל צר המשיח בכוח שהשטן בכבודו ובעצמו האציל עליו (דניאל ט 26-27, יא 40 והלאה, בשורת מתי כד 15 ואילך, א-תסלוניקים ה, ב-תסלוניקים ב).

הפסוקים היחידים המתארים את בני ישראל בנחלתם השלמה מציינים זאת רק בהקשר החזרה בתשובה של עם ישראל למושיעם – ישוע המשיח.

זכריה יב 10 והלאה:

הנביא מתאר את הצרות שיפקדו את עם ישראל במהלך תקופת צרת יעקב.

במהלך שבע שנים, אלוהים מזקק את יושבי תבל, וכן את עמו ישראל, כדי שיבחנו את מעשיהם, יחזרו בתשובה ויקבלו את ישוע כאדון ומושיע.

במהלך צרת יעקב בת שבע השנים, כשני שליש מכלל יושבי תבל נכחדים (התגלות ו 8, ט 18, טו 1).

השמד וההרס הרב מתוארים בספר צפניה א 14-18, יואל, זכריה יב, יד 1-15, יחזקאל לח-לט, התגלות ו-כ.

הנביא זכריה בפרק יג 8-9 מציין ששליש מעם ישראל יוותר בחיים לאחר צרת יעקב.

הנביא צפניה בפרק ג 12-13 מציין שיוותר מעם ישראל שארית דלה וצנועה

הנביא יחזקאל בפרקים מז-מח מתאר את ירושלים לאחר שהמשיח ישוע חוזר לשכון בה.

מן המקדש נובעים מים חיים אשר חצים זורם לים התיכון והחצי השני לים המלח.

אז, ים המלח כבר לא יהיה ים מלוח אלא ימה מתוקה שהרי עין גדי תהיה כפר דייגים.

רעידות האדמה שיתרחשו במהלך שבע שנות צרת יעקב ישנו את פני הארץ כך שים המלח לא יישאר ים מוות יותר.

כמו כן, שארית ישראל הנאמנה לאדון ישוע תזכה ליהנות מהתגשמות כל ההבטחות לעם ישראל השותפים לאמונתו של אברהם.

אז, כל ישראל יוושעו – הכוונה לכל השארית שנותרה מצרת יעקב (אל הרומים יא 26).

עם ישראל יחולק לשבטים.

אדמת ישראל השלמה תחולק בחלקים מקבילים כך שכל שבט יקבל נחלה.

בירושלים וסביבתה ישכנו הלוויים שכן הם – הכוהנים – ישרתו בבית המקדש שיבנה המשיח (זכריה ו 12).

בפסוקים 19-21 מוזכרים העמים היושבים בארץ ההבטחה.

יט. אֶת-הַקֵּינִי, וְאֶת-הַקְּנִזִּי, וְאֵת הַקַּדְמוֹנִי.

כ. וְאֶת-הַחִתִּי וְאֶת-הַפְּרִזִּי, וְאֶת-הָרְפָאִים.

כא. וְאֶת-הָאֱמוֹרִי, וְאֶת-הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת-הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת-הַיְבוּסִי. 

רשימה זו היא הרשימה הכוללת ביותר. בשאר המקומות (שמות ג 8, 17, כג 23, דברים כ 17, ז 1, יהושוע ג 10) מוזכרים רשימה של שישה או שבעה עמים בלבד.

מדוע הם מצויינים בשמותיהם?

1. 1. כדי לוודא שמדובר בנחלה המיוחדת הנמצאת מנהר מצרים ועד נהר פרת, ולא בנחלה לא ברורה או מופשטת – לא אמיתית.
2. 2. כדי לציין את גבולות הנחלה