בראשית פרק טז: פרשת הגר וישמעאל

לאחר שאלוהים כורת ברית עם אברהם ומבטיח לו זרע ואת ארץ כנען לנחלה, באים לפנינו הפרקים המכילים את הקשיים והמכשולים שעמדו בדרך הגשמתה של הבטחת אלוהים.

לא לחינם מתאר המחבר את פעולת העיט הטמא מנסה לאכול את פגרי החיות בתיאור הברית בין הבתרים (בראשית טו 11). העיט המנסה לאכול מן הפגרים ולהפריע למהלך עשיית הברית מהווה סמל וצל למכשולים וקשיים העתידים לעמוד לפני האבות. כל מכשול וקושי מטרתו אחת – להפר את הבטחתו של אלוהים לאברהם וזרעו.

מדוע?

כדי להרוס את תוכנית אלוהים להקים את עמו הנבחר ישראל ומעם זה להביא את המשיח – גואל בני האדם מחטאיהם.

מהי התכלית בתוכנית אלוהים להביא את המשיח?

לכפר על חטאי בני האדם כדי להחזיר את האדם למקומו הראשוני – צדיק ובחברת אלוהים, משרתו בקדושה וטוהר.

ומדוע שהשטן יתנגד לתוכנית כה נפלאה?

מכיוון שהתוכנית הזו כוללת את שפיטתו הנצחית לאגם האש (בראשית ג 15, התגלות כ).

סיפורי האבות מהווים למעשה שרשרת ארוכה של קשיים, שנערמו בדרך התהוותו של העם הנבחר.

שרה, אשת אברהם אשר ממנה צריך להיוולד זרע הברכה – היא עקרה.

כמוה יהיו עקרות גם נשותיהם של יצחק (רבקה), של יעקב (רחל).

זרעו של יצחק עמד בסכנה כאשר ישמעאל "ציחק" עם יצחק (כא 9, לט 14, כו 8).

קיומו של שבט יהודה, אשר ממנו עתיד לצאת המשיח גם כן נמצא בסכנה ממשית בפרק לח.

אלוהים בריבונותו מתערב ומבטיח שישאר זרע ליהודה, שהרי ממנו עתיד לצאת המשיח (בראשית מט 8-12).

לאורך כל האירועים בולטת ריבונותו של אלוהים בדרך ניסית ועל טבעית.

לאורך כל הפרקים ניתן לראות ולחוש את המלחמה הרוחנית האדירה המתרחשת בין השטן לאלוהים – על גבי בני האדם.

פרק טז מציג לפנינו את עולמם האישי והאפור של חיי האבות ונשיהם.

מתברר שלמרות שחלפו אלפי שנים מאז, לא השתנה הרבה בעולמו של האדם.

פסוקים 1-4: שרה מאפשרת לאברהם להקים זרע משפחתה הגר.

א. וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר.

ב. וַתּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת, בּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי.

ג. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אוֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה.

ד. וַיָּבא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

שרה אשת אברהם הייתה עקרה.

אברהם ושרה מזדקנים ומן הסתם שרה מבינה שהיא מגיעה לגיל בו אפסו כל סיכויה להוליד.

שרה כמו אברהם רוצה מאוד ילד, והיא פועלת בדרך שהייתה מקובלת מאוד בתקופה העתיקה.

על פי חוקי חמורבי שהיו קוד ההתנהגות החברתית באותה העת, אשת איש עקרה, יכולה או אף חייבת לתת את שפחתה לבעלה למען יקים ממנה זרע.

הילוד יהיה שייך לאיש ויהיה זכאי לקבל ירושה מאביו.

השפחה היא עבד ממין נקבה ואין לה כל זכויות.

מבחינתם של אברהם ושרה, המעשה הזה נחשב לדבר חוקי ורגיל המקובל בחברתם ובתקופתם.

בספר בראשית יב 7 ובפרק טו 4 אלוהים הבטיח לאברהם שיהיה לו זרע והמשך.

הסכמתו של אברהם להצעתה של שרה להקים זרע מהשפחה הגר מתפרשת כאילו אברהם חשב שלכך מתכוון אלוהים כשאמר לו שממעיו יצא לו זרע. מאוחר יותר אלוהים יבהיר לאברהם שלא לכך הוא התכוון…

זיכרו: בעת ההיא היה מקובל וחוקי לחלוטין להקים זרע מהשפחה.

ובכן, שרה אומרת שאלוהים הוא זה שעצר אותה מללדת ומציעה לאברהם לבוא אל הגר שפחתה המצרית ולהקים ממנה זרע. הכוונה מן הסתם לקיים עם הגר יחסי מין שיובילו להריונה.

מהיכן באה הגר?

בפרק יב 16 אנו לומדים שאברהם יוצא ממצרים ברכוש רב הכולל שפחות. הגר הייתה אחת מהן מן הסתם.

שמה של השפחה הגר – משמע – מהגרת, הולכת לארץ אחרת.

הגר הינו שם עברי ויתכן מאוד שניתן לה על ידי שרה ואברהם.

לא לחינם בוחרת שרה בהגר כדי להקים זרע לבעלה ולה.

מן הסתם הגר השפחה ניתנה להם בגיל צעיר מאוד, יתכן כילדה ולמעשה גדלה להיות נערה יפה ובריאה תחת ידה של שרה.

שרה אומרת: "אולי איבנה ממנה…", זאת אומרת שיש בה החשש שבעיית העקרות טמונה באברהם ולאו דווקא בה. שהרי אם גם הגר לא תוליד, יש סיכוי גבוה יותר שאברהם הוא העקר ולא שרה.

"אולי איבנה ממנה…": פועל גזור מן השם בן (ראה בראשית ל 3, דברים כה 9, רות ד 11)

בפסוק 3 נאמר: "…מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן;

בשלב זה אברהם בן 85 ושרה בת 75 שנים.

שרה יכלה להציג את הגר או כל שפחה אחרת לאברהם שנים מוקדם יותר. והנה, הכתוב מציין ששרה עושה זאת לאחר שאברהם והיא יושבים בכנען עשר שנים.

האם יש חשיבות לנתון הזה?

עלינו לזכור ששרה ואברהם חיו ופעלו על פי חוקי הארץ.

עשר שנים הינם התקופה אשר לאחריה יכול הבעל לנטוש את אשתו ולשאת אחרת על פניה כדי להקים זרע.

מכאן, שרה מציגה את הגר לאברהם בשלב זה כדי להקים זרע.

שימו לב לכתוב בפסוק 3:

"…וַתִּתֵּן אוֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה."

מתברר ששרה הציגה את הגר לאברהם כאילו היא אשתו הנוספת.

בספר בראשית אנו עדים למספר מקרים בהם אשה גם נקראת פילגש.

פילגש משמע שהגבר מקיים עימה יחסי אישות.

הגר נקראת כאן כאשתו של אברהם אך בפרק כה 6 היא בין הפלגשים.

קטורה נקראת אשתו של אברהם בפרק כה 1 ואז בפסוק 6 ובספר דברי הימים א 32 היא נקראת פילגש.

בלהה נקראת אשתו של יעקב בבאשית ל 4 ו- לז 2 אך נקראת פילגש בבראשית לה 22.

מן הסתם, לאחר שהגר ניתנה לאברהם להקים זרע ואכן היא הרתה, מעמדה משודרג.

לאחר שאברהם הוליד את ישמעאל מהגר, אלוהים שוב מופיע אליו בפרקים יז 16 ו-יח 10 ומבהיר לו שישמעאל אינו זרע ההבטחה. הזרע המובטח חייב לבוא מאברהם ומהרחם של שרה ולא מאף אחת אחרת.

מסקנות:

1. שימו לב שהתנהגותם של אברהם ושרה תואמים להפליא את חוקי הארץ אך עומדים בסתירה לרצון אלוהים (בראשית ב 24 – בעל ואשתו הם בשר אחד).

למרות שאברהם ושרה נמצאים תמימים לחלוטין על פי אמות המשפט של הארץ, הם עשו מעשה הנמצא מאה ושמונים מעלות מכוונתו של אלוהים.

מה אני לומד מכך?

מכיוון שחיי הם מאלוהים ונתונים לו ובעבורו, החוק שחייב להניעה את מחשבותיי ומעשיי חייב להיות החוק של אלוהים.

על פי חוק הארץ – ניאוף אינה עבירה.

על פי חוק אלוהים – ניאוף היא עבירה שדינה מוות.

על פי חוק הארץ הומוסקסואליות אינה עבירה

על פי חוק אלוהים – זו עבירה שדינה מוות.

זאת להראות לנו את ההבדל בין אמות הצדק והיושר של בני האדם מאלו של אלוהים.

לא פשוט לחיות על פי אמות הצדק והמשפט של אלוהים אך לחיים שכאלו יש גמול רב:

א. הם מפארים את אלוהים

ב. הם מעניקים סיפוק רב

ג. יש להם פרי נצחי.

2. שרה ואברהם ידעו שאלוהים הבטיח להקים ממנו עם, והנה שרה ואברהם פועלים בכוחם שלהם כדי "לעזור" לאלוהים להגשים את הבטחתו.

ובכן, אין לאלוהים צורך בעזרתנו. אלוהים רק רוצה את כניעתנו (אל הרומים יב 1-2).

אלוהים בדרך כלל מבצע דברים בסדר גודל שלו כאשר אנו מגיעים לנקודה בה אנו מודים – אין לנו יכולת.

עדיף לכרוע ברך ולהישען לחלוטין על אלוהים מאשר לעזור לו בכלים הנוגדים את אופיו, רצונו ותוכניתו.

אנו עדים לדוגמאות נוספות מחייו של יעקב אשר פעל בדרך מרמה כדי להשיג את ברכות הבכור מאביו יצחק ובעבור כך בילה 25 שנים בניכר רחוק מהוריו (בראשית כז).

אנו עדים לפעולתו של משה לשחרר את עמו בכוחו שלו כאשר רצח את המצרי ונאלץ לבלות במדבר 40 שנה כדי להבין שיציאת עם ישראל ממצרים תיעשה בכוח אלוהים ולא בכוח אדם (שמות ב-ג).

שרה ואברהם פעלו על פי חוקי הארץ ובדרך הבשר – וישמעאל בא לעולם.

מאז, חי שניהם וחיי זרע ההבטחה היו מלאים בצרות, קשיים ואתגרים מיותרים.

שאול השליח באיגרת אל הגלטים פרק ד מכנה את ישמעאל – בן הבשר אשר מפריע ומטריד את בן ההבטחה.

שאול השליח מסכם – בן ההבטחה לא יוכל לשכון ביחד עם בן הבשר, זאת ללמדנו שכל מה שנשיג בכוחנו בניתוק מרצון אלוהים, אינו מכבדו ואינו מניב פרי נצחי.

פסוקים 4-6: סילוקה של הגר מבית אברהם

ד. וַיָּבא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

ה. וַתּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנוֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפּוֹט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.

ו. וַיּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ, עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

חלפו להם מספר שבועות והנה הגר בהריון מאברהם.

האם זו סיבה למסיבה בעבור שרה?

ממש לא.

א. שרה נתנה את הגר לאברהם בחושבה שיתכן שאברהם הוא העקר ולאו דווקא היא (פסוק 2).

במקרה שהייתה צודקת, כי אז כל הכבוד וההלל היה מנת חלקה כרעיה כל כך נאמנה שנשארה עם בעלה וכיבדה אותו בכל למרות היותו עקר.

ב. כעת הגר בהריון והיא מסתובבת בבית אברהם כשהיא נושאת את זרעו בתוכה. היא הגר השפחה נראית יותר אישה משרה. שרה היא העקרה. היא זו שכעת כביכול נחותה בנשיותה משפחתה.

אברהם הוא הגבר הפורה אשר בנאמנותו נשאר עם רעייתו ומכבדה.

במילים פשוטות, שרה מרגישה שהיא מתרוקנת מכל חשיבות.

איך מתנהגת הגר לאחר שמתברר לה שהיא בהריון?

ד. וַיָּבא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ.

לאחר שהרתה, הגר מתייחסת לשרה בזלזול.

וַתֵּקַל – משמע, שרה קלה, ז"א, אינה כבדה במשמעות של כבוד.

הגר אינה מכבדת את שרה כראוי, כפי שעשתה זאת לפני שהרתה לאברהם.

רבותי, בתקופה ההיא, שרה חוותה את שיא ההשפלה.

להיות נקלה בעיני העבדים הינו מצב נמוך ביותר (בראשית ל 23, שמואל-ב פרק ו 20-22).

לא לחינם כתוב בספר משלי – ספר החכמה בפרק ל 21-23:

"תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שאת.

תחת עבד כי ימלוך, ונבל כי ישבע לחם

תחת שנואה כי תיבעל, ושפחה כי תירש גבירתה…"

מתי שפחה או פילגש מרגישה שהיא יכולה להתנהג בדרך שכזו?

הגר מציגה בטחון עצמי מכיוון שהיא מרגישה קרבה וחיבה רבה מאברהם. הגר מרגישה שהיא אשתו של אברהם לא פחות ואילו אף יותר משרה.

יחסו של אברהם אליה היה מן הסתם יחס אוהב ומכבד והיווה בעבורה רוח גבית להתנהגות פסולה.

אחרי הכל, היא נושאת ברחמה את הבן אשר עתיד לרשת את כל רכושו ומעמדו של אברהם בכבודו ובעצמו.

מן הסתם גם ניתן להסיק שיחסי האישות בין אברהם להגר לא היו מקרה בודד חד פעמי שהניב הריון אלא דבר שכעת מתקיים על בסיס רגיל. הגר מבלה עם אברהם זמן רב כאחת הקרובה לא ולא כעבד.

איך מגיבה שרה להתנהגותה המתנשאת של הגר?

רבותי, שרה פונה אל אברהם ומאשימה אותו בהתנהגותה הפסולה של הגר.

חֲמָסִי עָלֶיךָ – אני כועסת עליך.

אתה אברהם אשם במצב מכיוון שאינך פועל להעמיד את הגר במקומה.

אתה מתייחס אליה בסלחנות, בוותרנות אשר באה על חשבון כבודי.

מכיוון שאני אשתך, הרי זלזול בי כמוהו כזלזול בך.

מדברי שרה ומתגובת אברהם ניתן להסיק דבר נוסף.

אָנוֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ – הגר כרגע נמצאת בחיקך וליבך כבר אינו נתון לי. אני מרגישה כחפץ חסר ערך ואינך מעונין בי יותר (שמואל-ב פרק יב 8).

שרה מדברת מתוך ייאוש ומעמידה בידי אלוהים את ההחלטה.

במילים פשוטות:

שרה מאמינה שהיא צודקת אך עדיין בעלה הינו הסמכות העליונה בעבורה.

למי תפנה אם טענתה נגד בעלה?

אל אלוהים!

לכן שרה אומרת:

יִשְׁפּוֹט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ.

אברהם עומד במצב לא קל.

שרה עצמה היא זו שהציגה לו את הגר.

היא זו שבקשה ממנו להביא זרע מהגר השפחה.

הגר מן הסתם הייתה השפחה המוצלחת והאהובה על שרה ומכאן גם על אברהם וחיה בקרבת שניהם יותר משאר השפחות.

היה זה רק עניין טבעי שנפשו של אברהם תיקשר בזו של הגר ויחסיהם לא יהיו או יסתיימו בפגישה חד-פעמית אינטימית כדי להיכנס להריון.

לשרה היו תקוות אחרות שמן הסתם היא לא חלקה עם אברהם.

בסתרי ליבה היא קיוותה שאשמת העקרות אינה בה.

מכיוון שמניעיה לא היו טהורים, היא כעת נושאת את פרי ההחלטה השגויה.

הנה, לאברהם עומד להיות ילד.

רעש דור חדש עומד לבקוע בבית אברהם ושרה.

האם השמחה עתידה למלא את ביתם של אברהם ושרה?

למרות שהגר בהריון ויש ילד בדרך, השמחה לא נמצאת בבית אברהם ושרה.

מדוע?

כי פעלו בבשר ולא על פי עצת אלוהים.

מהי תגובתו של אברהם להאשמותיה של שרה?

אברהם מוכיח שהגר לא תפסה את מקומה של שרה בליבו ואומר לשרה שהיא יכולה לעשות לשפחה שלה – הגר, כטוב בעיניה. כל האירוע מתרחש בנוכחותה של הגר ולכן אומר אברהם: הנה שפחתך – כאילו מצביע על הגר באומרו מילים אלו.

אברהם אינו מכנה את הגר בשם פילגש או אשתו אלא – שפחה, כדי להבהיר לשרה שהגר נשארה בעיניו שפחה, אדם חסר זכויות שאינו מחליף את מקומה של שרה בליבו.

חוקי חמורבי באותה תקופה קובעים ששפחה שהרתה לבעל גבירתה אינה יכולה להימכר למישהו אחר. ז"א, ששרה אינה יכולה כעת למכור את הגר כשהיא בהריון ולהיפטר מן הבעיה ששמה הגר.

לעומת זאת, חוקי חמורבי קובעים שבמצב הזה הגבירה, קרי, שרה, יכולה להחזיר את הגר למצב של שפחה (ולא פילגש או אישה) ולהעבידה כשאר השפחות.

שרה אינה מבזבזת אף לא רגע קט. הגר כעת עוברת מסכת של עינויים תחת ידיה. אין יותר קרבה אינטימית לאברהם ואין יותר זכויות כפי שהיו לה מקודם.

ענה = הכניעה ושעבדה

המילה עינוי, ענה, הינה אותה מילה המתארת את קושי העבודה והחיים שחוו בני ישראל תחת המצרים (שמות א 11-12).

אין הדבר אומר ששרה רצה אחר הגר עם שוט ומקלות, אלא ששרה מטילה על הגר משימות קשות שלפני כן היא לא עשתה.

מה עומד מאחורי מעשיה של שרה?

מן הסתם עבודת פרך ברמה של עינוי אינה מועילה לאשה בהריון.

נראה על פניו ששרה מאוד מתחרטת שהגר בהריון והייתה מאוד רוצה לראות את הגר מפילה את העובר…

הגר אינה נשארת זמן רב תחת ידיה המענות של שרה והיא בורחת למדבר.

פסוקים 7-16: מלאך יהוה פוגש את הגר במדבר

ז. וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה עַל-עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר: עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר.

ח. וַיּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתּאמֶר, מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנוֹכִי בּוֹרַחַת.

ט. וַיּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.

י. וַיּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלא יִסָּפֵר מֵרוֹב.

יא. וַיּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיוֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ.

יב. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּוֹן.

יג. וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדּוֹבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי: כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלוֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רוֹאִי.

יד. עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רוֹאִי, הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד.

טו. וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל.

טז. וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים, בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

להגר לא היו הרבה אפשרויות למילוט.

אילו הייתה הגר בורחת לעיר אחרת היא הייתה נתפסת ומוחזרת לשרה כרכוש אבוד. במצב זה סיבלה היה רק מתגבר.

לפיכך, עבד נמלט היה בדרך כלל בורח למדבר או מעבר למדבר – אם יצא משם בחיים.

הגר בורחת למדבר בדרך הכללית למצרים (דרך שור – כה 18), וחונה ליד מקור מים.

שם, במדבר, כשהיא נמלטת משרה, פוגש אותה מלאך יהוה.

מי הוא מלאך יהוה הזה?

מתוך השיחה שלו עם הגר ומתוך התגובה של הגר מאוחר יותר, ברור מעל לכל ספק שאותה דמות אשר בא בדמות אדם ככל בני האדם, הוא לא אחר מאשר ה' בכבודו ובעצמו.

זיכרו: המילה "מלאך" משמעה "שליח" ולא רק דמות עם כנפיים.

מלאך יהוה פונה אל הגר בשמה, לפני ששאל אותה דבר כלשהו (פסוק 8)

הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי, אֵי-מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי?

הגר מבינה שאותו איש יודע את זהותה ולכן היא עונה בקיצור על חלק מהשאלה, אינה מרחיבה אך מדייקת: מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנוֹכִי בּוֹרַחַת.

הגר אינה אומרת לאן פניה מועדות. היא פשוט בורחת משרה. היא לא מפרטת את הסיבה לזעמה של הגר עליה.

אם היא ידעה לאן היא הולכת אז היא בשלב זה אינה מגלה זאת.

אם אינה יודעת לאן היא הולכת, אז היא פשוט עונה ביושר על חלק משאלתו של האיש.

שימו לב שמלאך-יהוה מכנה אותה: שפחת שרי.

מבחינתו של אלוהים הגר אינה פילגש או אישתו של אברהם. היא הייתה שפחה וכך היא גם כעת.

בפסוק 9 מלאך-יהוה מצווה על הגר לחזור אל שרה ולהתענות תחת ידיה.

מעניין לדעת איך הגיבה הגר בשניה זו, אך הכתוב אינו מציין.

בשלב זה ראוי לציין עיקרון ולקח חשוב גם לחיינו היום.

לעיתים גם אנו "בורחים" מאחריות או משימה קשה כלשהי. הקושי אינו בהכרח מוכיח שאנו במקום שגוי.

לעיתים המצאותנו במקום בו קשה לנו זה בדיוק המקום בו אלוהים רוצה שנהיה. דווקא שם, בקושי, אלוהים ירצה שנחווה את עזרתו וריבונותו. דווקא בעת קושי עינינו תהיינה ממוקדות בו. דווקא בקושי, אמונתנו תעבור זיקוק ותתחזק.

כתבי הקודש מבטיחים לנו שאלוהים לא יטיל עלינו מבחן מעל ליכולתינו וינטוש אותנו לגורלנו. אדרבא, אלוהים מבטיח שבעת מבחן הוא תמיד יעניק את החסד המתאים כדי שנוכל לעבור כל מבחן בהצלחה (ראשונה לקורינתים י 13).

מלאך-יהוה יודע שהנדרש מהגר הינו רב ולכן כדי לעודדה לציית לו, הוא מפרט את הברכות של אלוהים העתידות להיות חלק מחייו של בנה שאותו היא מחזיקה ברחמה.

שימו לב לדבריו של מלאך-יהוה. דבריו מגלות את זהותו המלאה.

י. וַיּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלא יִסָּפֵר מֵרוֹב.

יב. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּוֹן.

מלאך-יהוה מבטיח להרבות את זרעה של הגר.

זרעה של הגר יהיה כה רב עד כי לא יספר מרוב.

עלינו לשים לב שברכה דומה אמר אלוהים גם לאברהם ולשרה (טו 5, יז 2).

מלאך-יהוה ממשיך ואומר להגר נתונים המוכיחים כי הוא דמות מיוחדת, אלוהית.

הוא יודע את שמה, וכעת הוא יודע שהיא הרה. הוא גם יודע שיש בן ברחמה.

מלאך-יהוה גם אומר להגר ששם בנה הינו ישמעאל, כי אלוהים שמע את זעקתה בעת שהיא עונתה בידי שרה.

המילים הללו מעודדות ביותר.

אלוהים שמע את תחינתה של שפחה אשר התגרתה בגבירתה, שזו הגבירה היא בחירתו של אלוהים.

במילים פשוטות: אלוהים ענה לזעקתה של שפחה אשמה, וזאת כי היא זעקה אליו לעזרה.

אלוהים ידע את ליבה של הגר ומצא אותה זכאית לתשובתו.

כל אחד מאיתנו יכול להתעודד שאם אלוהים ענה לזעקתה של הנחותה בבני האדם, אז יש לכל אחד מאיתנו ביטחון שאלוהים שומע את זעקת ליבנו ומתייחס אלינו כילדים אהובים (אל הרומים ח 15+).

כשהיא במדבר, הגר לא ענתה למלאך-יהוה לשאלתו לאן פניה מועדות.

באמת יתכן שהיא לא ידעה. היא פשוט ברחה משרה וזהו.

והנה, האדון ישוע – אלוהים הבן, מלאך-יהוה מוצא אותה, את האובדת.

לא לחינם שמו – הרועה הטוב (תהילים כג, יוחנן יא).

לפני שנפרט את הנבואה הקשורה לישמעאל בפסוק 12, הבה נכיר את מלאך-יהוה המופיע לפני הגר.

מלאך-יהוה מדבר בגוף ראשון, משמע שהוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

איך יתכן הדבר הזה?

ובכן, בכתבי הקודש מתועדים מקרים רבים בהם אלוהים מופיע לפני בני אדם בדמות אדם ותחת הכותרת מלאך-יהוה.

אנו עדים למקרים דומים ב:

בראשית כב: יהוה הוא המצווה על אברהם להעלות את בנו לעולה בהר המוריה, ואז ממש לפני שאברהם מניף את המאכלת מעל בנו, עוצר אותו מלאך-יהוה ומזדהה כאחד שנתן את ההוראה.

בראשית יח: יהוה מופיע לפני אברהם בדמות אדם ועימו עוד שני מלאכים, כולם בדמות אנשים רגילים.

שופטים ו: איש מופיע לפני גדעון ומתברר שמדובר במלאך-יהוה – יהוה בכבודו ובעצמו .

אותו מלאך-יהוה הינו מלאך הפנים של אלוהים, הוא אל-שדי, אלוהים הבן, המשיח בכבודו ובעצמו, ישוע המשיח (שמות לג 14-16, ישעיה סג 9-10).

כתבי הקודש מציינים שאף אדם לא ראה את פני אלוהים האב (שמות לג 21, יוחנן א 18, א-טימותיאוס ו 16). מכאן אכן מדובר באלוהים הבן – האדון ישוע.

פרטים מורחבים אודותיו ניתן לקרא בספר "ישוע בתנ"ך" שניתן להזמין בחינם באתר:

WWW.YESHUA.CO.IL

לאחר שמלאך-יהוה סיים לשוחח עם הגר, היא מבינה את זהותו של הדובר אליה ואומרת:

יד. עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רוֹאִי, הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד.

הגר מכנה את מלאך-יהוה בשם: אל-רואי.

אילו הדובר לא היה אלוהים בכבודו ובעצמו, ז"א, רק מלאך שנברא, הוא היה מתקן את הגר ומציין זאת (התגלות כב 8-9).

אך הדובר אינו מתכחש ומתנער מדבריה, מכאן, הוא אכן אל-רואי. הוא אכן אלוהים אשר לבש בשר ובא לעולם כדי להתערב בחיי ילדיו.

כעת שהגר מבינה שאלוהים בכבודו ובעצמו בא כדי לשוחח עימה, קל לה יותר לציית למצוותו של מלאך-יהוה ולחזור לשרה, להיכנע לה בכל ולהתענות תחת ידיה.

הדבר נכון עם כל אחד מאיתנו

אם נקבל מכתב המצווה עלינו לעשות דבר קשה ביותר הכולל את ביטולנו העצמי, סביר מאוד שלא נעשה זאת. אך אם אלוהים יבוא אלינו, יוכיח כי הוא מי שהוא טוען להיות ואז יצווה, קל יותר יהיה לעשות כמצוותו.

מדוע שאלוהים יכבד כך את הגר?

הרי היא השפילה את שרה שממנה עתיד לצאת זרע המברך את כל העולם.

אלוהים פעל כך כלפי הגר מכיוון שהיא נושאת את זרעו של אברהם.

למרות שהילד הזה – ישמעאל אינו זרע ההבטחה שממנו יקום עם ישראל, אשר ממנו יבוא המשיח, הוא עדיין בא מאברהם ולכן מהווה מקור ברכה לכל מי שנושא אותו.

בשלב זה נוכל ללמוד את הנבואה אודות ישמעאל שאמר מלאך-יהוה בפסוק 12:

יב. וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּוֹן.

א. ישמעאל יהיה – פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכּל וְיַד כּל בּוֹ

הכוונה לאדם פרא, כלומר, שוכן מדבר בלתי מרוסן (איוב יא 12)

פרא הינו שם מקביל לחמור בר, שאינו ניתן – בניגוד לבן מינו החמור – לביות ביד אדם (איוב לט 5-7, ישעיה לב 14, ירמיה ב 24, יד 6, הושע ח 9).

על ישמעאל נאמר כי ישב במדבר ויהי רובה קשת (כא 20).

במילים פשוטות – ישמעאל יהיה נווד ונודד מקצה מדבר אחד למישנהו, ממש כמו חמור הבר הבלתי מרוסן שמבלה ימיו בנידודים במדבר.

ידו בכל ויד כל בו: הכוונה כי הוא יהיה חזק ובעל עוצמה (דברים ח 17).

על הישמעאלים אנו שומעים שעסקו במסחר. שיירה של סוחרים ישמעאלים לקחה את יוסף ומכרה אותו במצרים (בראשית לז 25-28).

המשפט גם מתאר תכונה של התערבות בכל גם אם אין לך קשר מידי לנעשה. ההיפך ממעלות החכמה המצויינות בספר משלי (כ 3).

בנידודיו במדבר הוא נתקל בבני עמים אחרים ומתערב בלא לו.

ב. וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו יִשְׁכּוֹן:

על-פני: על אף ההצקות של אחיו, ישמעאל יקבע משכנו במקום שירצה.

כל-אחיו: הכוונה שישמעאל ישכון באיזורים או ארצות הנקראים על שמות אחיו – יצחק, אדום – בנו של יצחק וכו.

במילים פשוטות: ישמעאל ישכון בשכנות וליד או בתוך איזורם של צאצאיי יצחק ואדום, אך נוכחותו לא תהיה מקור לשלווה אלא ההיפך, למלחמות, עוינות ומתח.

בני ישמעאל ישכנו באיזורים רבים ולא מוזכר בכתבי הקודש מקום הנקרא: ארץ ישמעאל או ארצות ישמעאלים.

כאמור, הנבואה מצטרפת לכל הנאמר, והיא שזרע ישמעאל גם כן יהיה רב מספור (פסוק 10).

פסוקים 13-16: תגובתה של הגר

יד. עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רוֹאִי, הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד.

טו. וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל.

טז. וְאַבְרָם בֶּן-שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים, בְּלֶדֶת-הָגָר אֶת-יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם.

הגר שמעה את דברי האיש הדובר אליה והבינה היטב שהיא מדברת עם אלוהים בכבודו ובעצמו.

הדובר ידע דברים שרק אלוהים יכול היה לדעת

הדובר ניבא לה את מין הוולד

הדובר ניבא את עתיד הבן שייוולד – עתידו של ישמעאל.

הדובר דיבר בגוף ראשון ולא כאילו היה שליחו של אחר

לאור כל הנאמר – הדובר הוא אלוהים בכבודו ובעצמו

לפיכך, הגר מכנה את אלוהים בשם תואר – אל-רואי – המתאר את התחום אשר בו היא התנסתה באלוהים – הוא רואה הכל.

בכתבי הקודש מוזכרים כמאתיים שמות תואר של אלוהים. כל שם מציין תכונה או אופי של אלוהים.

הבנת משמעות השמות תעזור לנו להבין ולהפנים את גדולתו וריבונותו של אלוהים.

הגר מבינה כי ראתה את אלוהים ונשארה בחיים. מסיבה זו היא אומרת:

כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלוֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רוֹאִי.

גם פה ראיתי – נשארתי בחיים לראות – לאחר שראיתי (חזיתי) ברואי.

יש הטוענים שהגר משתמשת בצורת דיבור הדומה למקרה של משה שראה את אחוריו של אלוהים אך לא את פניו.

לדיעה זו אין בסיס מכיוון שהגר לא ידעה שהאיש הוא אלוהים ברגע הראשון של המפגש.

עד שהיא הבינה כי אלוהים הוא הדובר אליה, היא ראתה גם ראתה את פניו.

מכיוון שראתה את פניו, היא זכתה לראות את פני אלוהים הבן ולא את אלוהים האב.

המקרה של הגר זהה למקרה של משה בו דיבר עם אלוהים פנים אל פנים (ספר שמות לג 11).

בעקבות המפגש עם אלוהים הדובר אליה, נקראת באר המים באותו מקום בשם: בְּאֵר לַחַי רוֹאִי

משמע – הבאר שבו ראיתי את רואי ונשארתי בחיים (כד 62, כה 11).

הגר מצייתת לאלוהים וחוזרת לשרה גבירתה.

שם היא יולדת את בנה והבן נקרא בשם: ישמעאל, כפי שקבע ה' הדובר אליה.

שימו לב שאברהם הוא זה שקובע את שם הבן – ישמעאל.

על פי המסורת והתרבות באותו הזמן, לשפחה אין כל זכות לקבוע את שם הבן.

את שם הילוד קובע הגבר – אברהם, או אשתו שרה, הגבירה (ראה בראשית ל שם רחל קובעת את שמות הבנים שנולדו מהשפחה).

לפיכך, האפשרויות העומדות לפנינו הן:

א. הגר חלקה עם אברהם את שהתרחש במדבר ואת מצוותו של אלוהים בכל הקשור לשם הבן ואברהם כיבד זאת ופעל בהתאם.

ב. אברהם קבע את השם ישמעאל בדרך נבואה מאלוהים.

לסיכום:

פרק טז הינו פרק לדוגמא הזועק לכולנו: כוונותיו הטובות ביותר של אדם הנעשות על פי חוקי הארץ אינם בהכרח הדבר הטוב בעיניו של אלוהים.

אלוהים העניק לנו חוקים טהורים וכל מעשה או פעולה הנוגדת עקרונות אלו תוביל בביטחון לצרות ובעיות כואבות במיוחד.

רבים מאיתנו מתחבטים בשאלות של:

מה עושים במצב כזה או אחר?

והנה, אנו מגיעים לרוב המצבים הללו בגלל שפעלנו נגד רצון אלוהים וכעט אנו זקוקים לנס כדי לצאת מן הצרה או לפתור אותה.

מסקנה: במקום להתפלל לחוכמה או לנס איך לפתור צרות ובעיות, עדיף להתמיד ללמוד את דבר אלוהים, להכיר את רצונו ולפעול על פיו באמונה מוחלטת גם אם הדבר אינו תואם לחוקת הארץ ומסורת אנשים.

במקרה של אברהם ושרה, הטעות שלהם לא גרמה נזק רק להם או לדור אחד אלא לכלל זרע אברהם עד לחזרתו של המשיח ארצה.

הגר ברחה מגבירתה שרה ואלוהים ציווה עליה לחזור למקום של כניעה וסבל.

שם, דרך הסבל, חוותה הגר את חסד אלוהים.

הכוח המניע את הגר לציית היה הפגישה עם אלוהים – אל-רואי, אשר ניבא את אחריתו של ישמעאל.

גם אנו לעיתים נקראים לשרת את ה' במקום של סבל וקושי. ה' מצפה מאיתנו לזעוק אליו, לבטוח בחסדו המספיק לנו להתמודד עם כל אתגר.

בריחה מרצון אלוהים אינה אופציה עבורנו. כך לא נכבד את אלוהים ולא נזכה להתנסות במלוא כוחו.

בראשית פרק ט"ז

בראשית פרק טז: פרשת הגר וישמעאל