בראשית פרק יז – ברית המילה
בראשית פרק יז.
ברית המילה
פרק יז מפרט את הסיבה לברית המילה.
הפרק כמוהו כהמשך ישיר לברית בין הבתרים שכרת אלוהים עם אברהם בפרק טו, אלא שבפרק יז נוסף ההיבט הדתי – האות, כריתת העורלה מכל זכר.
הסיבה שאלוהים דורש אות בבשר גופו של כל השותף בברית היא לציין את נצחיות הברית. כמו שלא ניתן להחזיר את העורלה, כך לא ניתן להסיר את ההבטחה. עם ישראל הינו עמו של אלוהים לעולם!
בפרקנו אלוהים מפרט פירוט רב יותר מה כלול בברית בין אלוהים לאברהם
לא כל ברית מחייבת אות חיצוני. אך הנה כמו שהקשת בענן מהווה ברית אלוהים עם נוח לבל ישמיד את בני האדם במבול, כך ברית המילה, הסרת העורלה מהווה אות חיצוני לברית אלוהים עם אברהם.
ברית המילה הינה מעשה מכונן בחיי אדם ומהווה סימן היכר לשייכות לאומית דתית.
עד היום נקראים נוכרים בפי בני ישראל – ערלים, משמע, לא נימולים.
עלינו לזכור תמיד שהסרת עורלת הגוף אינה מושיעה אדם מקללת החטא. אלוהים ציין זאת לאורך הכתובים. הסרת עורלת הגוף מהווה סמל להסרת עורלת הלב – פעולה שרק אלוהים מסוגל לעשות בחיי האדם הנושע.
דברים י 16: "ומלתם את עורלת לבבכם, וערפכם לא תקשו עוד". ראה גם יחזקאל יא 16-20, לו 24-32.
הסרת עורלת הלב היא המונח התנכ"י למילים "לידה מחדש".
אלוהים לא ציווה רק על אברהם למול עצמו ואת בניו אלא גם את כל עבדיו, ללמדנו:
א. אלוהים רוצה שילדיו יהיו מוקפים כל הזמן בשומרי בריתו ולא באנשים המפתים אותם לתרבות ניכר פסולה ולעבודת אלילים.
ב. ללמד כי אלוהים ריבון על כל אדם והאמונה בו וציות להוראותיו צריכים להיות חלק מחיי כל בני אדם, יהודים וגויים כאחד. אלוהים הוא גואל בני האדם ולכן מוטל על כלל בני האדם להכירו כדי לבקש את ישועתו וכפרתו.
ג. תפקיד עם ישראל, או בחירי אלוהים, להיות אור לשאר העמים. מה שהם עושים, הרי שאר העמים עתידים לעשות, כאומרים, ראו אותי ועשו כמוני.
פסוק 1: ה' נפגש פנים אל פנים עם אברהם
א. וַיְהִי אַבְרָם בֶּן-תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים; וַיֵּרָא יְהוָה אֶל-אַבְרָם וַיּאמֶר אֵלָיו: אֲנִי-אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
חלפו 24 שנים מאז אלוהים הבטיח לאברהם שזרעו יהיה רב ולזרעו יתן אלוהים את ארץ הבטחה.
חלפו שלוש עשרה שנים מאז הולדת ישמעאל (טז 16, יז 20). בשלב זה אלוהים נראה לאברהם כדי לפרט לו שוב את הכלול בברית בין הבתרים (פרק טו), וכן לצוות על אברהם את ברית המילה כאות חיצוני לקשר הנצחי בין אברהם וזרעו כעמו של אלוהים.
מדוע שאלוהים יופיע לפני אברהם דווקה בשלב זה של חייו?
אלוהים עשה זאת דווקה כשאברהם היה בן 99 ושרה בת 89 כי שניהם היו בשלב בו גופם נחשב למת בכל הקשור לפוריות.
בגיל בו הזולת חושש שמא אברהם עלול למות בכל יום, אלוהים מבטיח לו ולאשתו (שלה כבר אין אורח כנשים ונחשבת למתה בכל הקשור לפוריות) ילד, משמע, חיים.
מכאן, ממקום של כביכול מוות של יכולות הגוף, אלוהים מקים מאברהם ושרה זרע.
בדרך זו יוכלו אברהם ושרה, וכל אדם מאמין להבין, שיצחק הוא באמת ילד הבטחה מתוך אמונה הניתן כאות מאלוהים, ולא פעולת הבשר כשאר האדם.
לאלוהים סיבה טובה לבוא אל אברהם בגיל כה מתקדם.
כך אנו גם לומדים שאנשי אמונה אינם נבנים ביום אחד.
אלוהים חיכה כל כך הרבה שנים כי הוא ידע שדרך זו היא בית הספר המתאים לאברהם ושרה, כדי לחנכם להיות בני אמונה.
יש הבדל עצום בין ישמעאל ליצחק.
בעוד שניהם נראים שווים מבחינה חיצונית, ישמעאל הינו בן הבשר ויצחק הינו בן ההבטחה.
האחד מציין כיליון וזמניות והשני מציין הבטחה ונצחיות (ראה גלטים ד 21-31).
אל-שדי:
אלוהים מופיע לפני אברהם ומכנה עצמו בשם: אל-שדי.
זו הפעם הראשונה בכתבי הקודש בו אלוהים מכנה עצמו בשם זה. מאוחר יותר השם אל-שדי מוזכר בפרקים כח 3, לה 11, מח 3, מג 14, מט 25, שמות ו 3, בשירת בלעם – במדבר כד 4, 16.
בספר איוב השם אל-שדי מופיע 31 פעמים מתוך 48 בתנ"ך.
המילה "שדי" עם הדגש באות ד מציינת ששורש המילה הינו: ש.ד.ד.
משמעות השם הינו: אני האל אשר אותו כולם צריכים לירוא.
השם אל-שדי מצביע על ריבונותו של האל הנראה לאברהם בכל הקשור לבריאה ולבני אדם.
מלומדים רבים עמדו על משמעות השם "שדי".
המכנה המשותף לכולם הוא שהשם כולל בתוכו את ריבונותו של אלוהים המסוגלת לספק את כל מחסוריו של האדם והשלטת על הנעשה ביקום.
מסיבה זו השם אל-שדי מתורגם בשפות שונות כ: ALL SUFFICIENT, ALLMIGHTY
בבדיקת כל הכתוב בכתבי הקודש אודות אל-שדי, מתקבלת תמונה ברורה: אל-שדי הינה ההוויה האלוהית אותה בני האדם מורשים לראות פנים אל פנים ולהישאר בחיים. אל-שדי הוא לא אחר מאלוהים הבן, אותו אנו מכירים גם בשם – ישוע המשיח. לפרטים נוספים ניתן להזמין את הספר: ישוע בתנ"ך באתר: WWW.YESHUA.CO.IL
המסר של אל-שדי לאברהם ברור ביותר:
"…הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים."
אלוהים הנראה לאברהם מבהיר לו כי על אברהם לחיות על פי ההנחיות שלו.
לפני: אל מול עיני
הדרך של אברהם לכבד את אלוהים היא לחיות בכל יום ובכל רגע על פי אמות הצדק, אמת, יושר, קדושה וטוהר של אל-שדי.
לך לפני והיה תמים הינם המילים המקבילות למילותיו של ישוע בבשורת מתי ז 13-14:
"הכנסו דרך הפתח הצר, כי רחב הפתח ומרווחת הדרך המוליכה לאבדון ורבים ההולכים בה. אך צר הפתח וצרה הדרך המוליכה לחיים ומעטים המוצאים אותה."
לך לפני והיה תמים: לך על פי הקו הצר בין שני עיני או רוחב פניי.
לך במסלול שאני יהוה מתווה לך. (ראה את הדמיון לפרק יב 1: "לך לך מארץ…אל הארץ אשר אראך."
לך בדרך המוגבלת אך היחידה לחיים. חייה את חייך כך שלא יהיה בהם כל שמץ של חטא, מעשה או מחשבה שאינם תואמים את דרכי או רצוני.
המילה תמים גם מתייחסת לשלמותם של הקורבנות שבני ישראל נצטוו להקריב על מזבח אלוהים.
(שמות יב 5, ויקרא ג 1, 6, ד 3, 23).
לך לפני והיה תמים – לך במצוות תורת אלוהים כל חייך. זאת המשמעות של המילה ללכת בתמימות.
דבר אלוהים מבטיח נפלאות לאלו ההולכים תמים.
אלוהים שומר עליהם, ממלא את חייהם בשלום, והם חווים את נוכחותו וכוחו בחייהם בכל יום. בסיום חייהם עלי אדמות, הם יזכו לשכון בנוכחות אלוהים ולשרתו לעולמי עד (נחום א 7, משלי ב 7).
רבים ההולכים מימין ושמאל הדרך וכולם יסיימו באגם האש, באבדון.
אל תתפתה ללכת עימם כי אין תכלית של ברכה בחייהם.
לאור הפירוט של המילים: לך לפני והיה תמים, ניתן להבים טוב יותר מדוע ישוע המשיח אמר על עצמו:
"אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי." (יוחנן יד 6).
ישנם המבינים שאלוהים אכן נראה לאברהם, אך הם טוענים שכל המפגש היה בחזון ולא התרחש במציאות. ז"א, לדעתם, אברהם לא ראה את אל-שדי פנים אל פנים.
טענה זו אינה נכונה שהרי בפסוק 22 אל-שדי עולה מעל אברהם לאחר שהסתיימה השיחה ביניהם.
"…ויכל לדבר איתו, ויעל אלוהים מעל אברהם…".
יתרה על כך, אברהם נופל על פניו (פסוק 3) וזאת מכיוון שהוא מבין לפני מי הוא עומד ועם מי הוא מדבר.
מקרה דומה ביותר ניתן לראות גם בפרק יח.
אלוהים אכן הופיע לפני אבותינו בגוף אדם ושוחח עימם פנים אל פנים כדבר איש עם רעהו.
ראה לדוגמא: בראשית יח, שמות לג 11, שופטים ו, יג.
מכיוון שאבותינו לא מתו כאשר ראו את פני ההוויה האלוהית שפגשה אותם, יוצא מכך שהם פגשו את אל-שדי, את אלוהים הבן, את האדון ישוע המשיח.
פסוקים 2-8: פירוט ההבטחות של אלוהים הכלולות בברית עם אברהם
ב. וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאוֹד מְאוֹד.
ג. וַיִּפּוֹל אַבְרָם עַל-פָּנָיו; וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלוֹהִים לֵאמוֹר.
ד. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ; וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.
ה. וְלא-יִקָּרֵא עוֹד אֶת-שִׁמְךָ אַבְרָם; וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.
ו. וְהִפְרֵתִי אוֹתְךָ בִּמְאוֹד מְאוֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ.
ז. וַהֲקִמוֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדוֹרוֹתָם, לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלוֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
ח. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוֹהִים.
לאחר שאלוהים הציג עצמו לפני אברהם וציווה עליו לחיות בתמימות לעיני אלוהים, מפרט אלוהים את הכלול בברית שכרת עם אברהם בפרק טו – הברית בין הבתרים.
א. אלוהים הוא הנותן את הברית.
הברית היא בין אלוהים לאברהם ולזרעו אחריו.
עלינו כל הזמן לזכור שאלוהים היה זה שעבר לבדו בין הבתרים (פרק טו).
אלוהים הרדים את אברהם ולא נתן לו לעבור בין הבתרים.
מעשה זה של אלוהים היה מעשה חסד עם אברהם.
במעשה שכזה אלוהים כבר ידע שיהיה עליו לשלם את מחיר הכישלון של אברהם בעמידה בתנאי הברית.
אברהם וכמוהו כל בן אדם לא היה מסוגל לעמוד תמיד בתנאי הברית עם אלוהים מבלי לחטוא.
אלוהים היה היחיד שעבר בין הבתרים כדי לציין את העובדה שכל ההבטחות שנתן אכן ייתקיימו.
יחד עם זאת, בעוברו לבד בין הבתרים ובעשותו ברית עם בן אדם חוטא, אלוהים ידע שהוא עתיד לשלם בדמו את מחיר הכישלון של אברהם.
זיכרו: ברית היא הסכם מחייב בין שני צדדים.
למרות שאברהם לא עבר בין הבתרים, מישהו אחר חייב לשלם את חלקו בברית
ז"א, ביודעו שאברהם ייכשל, וברצונו להציל את אברהם ממוות, אלוהים מונע מאברהם את המעבר בין הבתרים ורק הוא עצמו עובר ביניהם. כך ידע אלוהים כי הוא עתיד למות כמו הפגרים בעבור חלקו של אברהם בברית.
כבר שם בברית בין הבתרים ניתנת לנו תוכנית הישועה של אלוהים.
כבר שם הבין זאת אברהם ולכן אמר לבנו יצחק בעלייתם להר המוריה כי אלוהים יראה לעצמו את העולה…(בראשית כב).
ב. אלוהים מבטיח לאברהם כי ירבה זרעו מאוד מאוד.
אלוהים מכפיל את המילה מאוד כדי לציין רוויה ושפע. זרע אברהם יהיה רב. בפרק טו 5 אלוהים הבטיח לאברהם כי זרעו יהיה רב ככוכבי השמיים, ז"א, מספר רב מכדי לספור.
בשלב מוקדם זה, אברהם בטוח שמדובר בישמעאל. בפסוקים הבאים אלוהים מבהיר לאברהם כי יש לו תוכנית אחרת. יצחק יהיה זרע ההבטחה ומזרעו ההבטחה תמשיך הלאה.
למה מתכוון אלוהים באומרו שזרע אברהם יהיה רב מאוד מאוד?
מן הסתם אלוהים מתכוון לבני ישראל בעתיד, אך גם לכל בני האדם, מכל העמים, אשר יהיו שותפים לאמונה של אברהם – האמונה המושיעה (אל הגלטים ג 26-29, אל הרומים ד 9-12).
הערה: את הנחלה אלוהים מייעד מן הסתם רק לישראל, ז"א, צאצאי אברהם, יצחק ויעקב אשר גם שותפים לאמונתו של אברהם (ראה יחזקאל לז, מז, אל הרומים יא 26).
לאחר שאל-שדי אמר את המשפט הראשון, אברהם נופל על פניו.
אברהם מבין כי הוא רואה פנים אל פנים את אלוהים ומבין כי הוא ניצב במעמד קדוש, מיוחד, הממלאהו יראה.
כשאברהם נפול על פניו, במצב כניעה וקבלת דבר אלוהים, ממשיך האדון לפרט לאברהם את שכלול בברית בינו לבין אברהם.
במצב של כניעה לפני אל-שדי, האדון, גואל ומושיע, קיבל אברהם את הכל!
אלוהים עתיד להוציא מאברהם המון גויים. הכוונה שעמים שונים עתידים לצאת מזרעו של אברהם.
מכיוון שאברהם עתיד להיות אביהם, מולידם של גויים רבים, אלוהים משנה את שמו של אברם ושרי וכעת הם נקראים: אברהם ושרה.
תוספת האות "ה" לשמותיהם מאוד מעניינת.
מעבר לעובדה שהדבר מציין את האות הראשונה במילה "המון", האות "ה" גם מציינת את סימונו של אלוהים.
תוספת האות "ה" לשמותיהם של אברם ושרי מציינת את הבטחתו הנצחית של אלוהים להיות אלוהים לאברהם ושרה לעולם. אני קיים בכם ואתם חלק ממני.
אלוהים פותח את פסוק 4 במילים:
ד. אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ;
אלוהים מבטיח לאברהם שבריתו עימו. ז"א, מילתו של אלוהים עם אברהם. משפט שכזה מקביל למילים: "אני מבטיח לך והבטחתי לא תופר" (ראה לדוגמא במדבר כה 12, ישעיה נט 21).
ומה מבטיח אלוהים לאברהם?
שיצאו ממנו המון עמים.
בפסוקים 6-8 רשומים ההבטחות שבברית:
ו. וְהִפְרֵתִי אוֹתְךָ בִּמְאוֹד מְאוֹד, וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם; וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ.
ז. וַהֲקִמוֹתִי אֶת-בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדוֹרוֹתָם, לִבְרִית עוֹלָם: לִהְיוֹת לְךָ לֵאלוֹהִים, וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ.
ח. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת עוֹלָם; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלוֹהִים.
- זרע אברהם עתיד להיות רב מאוד
בשלב זה אלוהים אינו מפרט לפני אברהם כמה ילדים עתידים לצאת ממנו ישירות, אך מבטיח לו שזרעו יהיה פורה ביותר. מבחינתו של אברהם ישמעאל היה הבן שדרכו תתגשם כל ברכת והבטחת אלוהים,
אך תוך מספר שניות אלוהים עתיד להבהיר לאברהם את תוכניתו – אברהם ושרה עומדים להוליד את ילד ההבטחה – יצחק.
הבטחתו זו של אלוהים התגשמה עוד במהלך חייו של אברהם.
לאחר שהוליד את ישמעאל ויצחק, ולאחר שנפטרה שרה, נשא אברהם את קטורה וממנה הוליד עוד שישה בנים אשר מהם יצאו עמים נוספים (בראשית כה 1-6).
בכל הקשור לזרע אברהם מבחינה רוחנית – ראה אל הרומים ד וכן אל הגלטים ג 26-29. שם אנו למדים שכל המאמינים באמונתו של אברהם, נחשבים גם הם לזרע אברהם על פי האמונה וזכאים לאותה ישועה שהובטחה לאברהם.
בעתיד, בעת מלכות המשיח בארץ למשך 1000 שנים, כל תושבי המלכות (לפחות בתחילתה) יהיו נושעים וכך יכולים להיקרא – זרע אברהם.
בעת הנצח, כל בני האדם בקרבת אלוהים בארץ והעולם החדש יהיו אלו השותפים לאמונתו של אברהם – זרע רב מאוד.
עלינו לזכור שהזרע הבכיר ביותר שעתיד לצאת מאברהם הוא המשיח בכבודו ובעצמו.
כמה מעניין, אל-שדי העומד לפני אברהםבמעמד כה קדוש ומיוחד, עתיד לבוא אל העולם כאלפיים שנים מאוחר יותר דרך רחם של בתולה משבט יהודה (ישעיה ז 14), כדי לשאת את קללת החטא של כלל הנושעים ולכפר על כל זרע אברהם המובטח, ועימם על כל הגויים השותפים לאמונתו של אברהם, מאז ומעולם ועד עולם (ישעיה נג).
- עמים רבים עתידים לצאת מזרעו של אברהם
עד שלב זה אברהם חשב שמזרעו יצא עם גדול והנה אלוהים מבטיח לאברהם שלא רק שיצא ממנו זרע רב, אלא מזרעו יצאו עמים רבים. מסיבה זו אלוהים גם שינה את שמו מאברם לאברהם.
נבואה זו התגשמה בכך שמזרע אברהם יצא עם ישראל, מבני קטורה יצאו עמים, ומצאצאי ישמעאל גם כן. (ראה רשימת העמים מבני קטורה – בראשית כה 1-6 וכן את רשימת בני ישמעאל – בראשית כה 12-18).
- מלכים עתידים לצאת מזרע אברהם
אלוהים מבטיח לאברהם שמלכים – שליטים עתידים לצאת מזרעו.
אומנם מלכים כמו דוד המלך ושלמה אחריו ואחר כך שאר השושלות של מלכי ישראל ויהודה הם התגשמות ההבטחה, הרי שמלך מסוים ומיוחד עתיד לצאת מאברהם, יצחק ויעקב אשר עתיד למלוך על כל העולם.
המלך הספציפי והמיוחד הזה הוא המשיח ישוע.
ישוע הוא הזרע המיוחד שיבוא דרך האישה ויכה את ראש השטן, כפי שהבטיח אלוהים בבראשית ג 15.
ישוע הוא הבן עמנואל אשר נולד לבתולה מיהודה על פי ההבטחה של ישעיה למלך יהודה אחז (ישעיה ז 14).
ישוע הוא הבן שניתן לנו מאלוהים ועתיד לשבת על כסא דוד לעולם (ישעיה ט 5-6)
ישוע הוא האדון אשר נולד בבית לחם אפרתה כפי שהבטיח הנביא מיכה (מיכה ה 1).
ישוע הוא האדון המובטח שנכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות (זכריה ט 9)
ישוע הוא חוטר ישי שעתיד לרעות את כל העמים (ישעיה יא 1-2)
ישוע הוא מלך המלכים ואדון האדונים אשר כל ברך תכרע לו וכל לשון תודה שהוא אדון (אל הפיליפים ב).
ישוע המשיח הוא בן האלוהים אשר עתיד לרעות את כל הגויים ולהיות מלך העולם מציון (תהילים ב).
ישוע המשיח הוא "האבן" אשר תהרוס את הצלם שבנבואת דניאל פרק ב. הוא האבן אשר תהפוך להר – מלך המולך על העולם לעד. (ראה גם ישעיה מב 6, מט 6)
כמה נעים לנו ומבורכים אנחנו לחיות בתקופה בה רוב הנבואות שאלוהים הבטיח לאברהם כבר התגשמו. יש לנו את כל הסיבות להאמין ששאר הנבואות אכן תתגשמנה. מסיבה זו אנו מחכים בבטחון לחזרתו של האדון ישוע לעולם כדי למלוך עליו לעולמי עולמים (דניאל ז 13-14, מתי כח 18-20, זכריה יד, ישעיה ב, מיכה ד 1-6, התגלות יט 11-15, כ 1-10).
רבותי, שימו לב!
אלוהים אומר לאברהם כי בריתו עם זרעו של אברהם ומשתמש בצורת היחיד של המילה זרע – זרעך.
מכאן, למרות שעמים רבים יצאו מאברהם, הרי ההבטחה המיוחדת היא מזרע מיוחד.
הכוונה המיידית היא להמשך זרעו של יצחק, כפי שיובהר בהמשך. ממנו ליעקב ומשם למשיח בכבודו ובעצמו.
- אלוהים יהיה לעולם אלוהי אברהם ואלוהי זרעו.
אלוהים גם מציב את פרק הזמן שבו הברית בינו לבין אברהם תהיה בתוקף – לעולם!
מכיוון שהברית בין אלוהים לאברהם היא ברית חד צדדית – כזו שאלוהים הוא היחיד שמבטיח, הרי שקיום ומימוש ההבטחות תלויות באלוהים בלבד.
מכיוון שאברהם הנושע עתיד לחיות בקרבת אלוהים לעולמי עולמים, ומכיוון שכל זרע אברהם הנושע עתיד לחיות לנצח נצחים בממלכת אלוהים הנצחית, יוצא שאלוהים באמת יהיה אלוהי אברהם וזרעו לעולמי עד.
בספר ההתגלות כא-כב ישנו תיאור של ירושלים השמימית. לעיר יש 12 שערים על שם כל אחד משבטי ישראל.
עם ישראל ושמות שבטי יעקב עומדים לפני אלוהים לנצח נצחים.
המילה "לעולם" בכתבי הקודש אינה תמיד מציינת את הנצח לעולמי עד. המילה "לעולם" בדרך כלל מציינת "עידן". פרק זמן בו כללים מסוימים או ברית מסויימת בתוקף.
לראיה: יום כיפור ניתן לעם ישראל במסגרת ברית משה מסיני ועל עם ישראל לקיימו לעולם (ויקרא טז 29-31).
והנה, אנו יודעים שכל מועדי יהוה הם סמל וצל של פעולת המשיח (אל הקולוסים ב 16-17, אל הגלטים ג 23-25, ד 8-11).
אנו יודעים שישוע המשיח הקים בדמו את הברית החדשה ויישן את ברית סיני (ירמיה לא 30-34).
מחבר אל העברים אומר שכל מה שהתיישן כבר פג תוקף (אל העברים ז-י).
לפיכך, ישנן מצוות שהן חלק מברית אשר הן ברות תוקף כל עוד הברית לה הן שייכות עדיין בתוקף.
לפיכך, פרק הזמן שבו אותה ברית בתוקף נקרא "עידן" או "עולם".
- זרעו של אברהם עתיד לרשת את ארץ ההבטחה, ארץ כנען, לאחוזת עולם.
מכיוון שאלוהים המשיך את ההבטחה הזו ליצחק ומשם ליעקב, ברור לנו שארץ ההבטחה היא נחלת עם ישראל ולא נחלת כל צאצאיו של אברהם.
בבראשית פרק כה אברהם נתן לבנים מפילגשו קטורה את הירושה שבחר לתת להם ושילח אותם מעל יצחק.
את ישמעאל והגר שילח אברהם בבראשית פרק כא.
את ארץ ההבטחה אלוהים הבטיח לצאצאי אברהם אשר יבואו מזרע ההבטחה ולא מכוח הבשר.
מהם הגבולות של ארץ ההבטחה?
בבראשית טו 18-21 אלוהים ציין את גבולות ארץ הנחלה.
"ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמור, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת.
את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. ואת החתי ואת הפריזי ואת הרפאים. ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי".
גבולות הארץ מדרום מערב ועד צפון מזרח הם:
מהסנף הימני (מזרחי) של הנילוס בדלתא (נהר מצרים) ועד נהר פרת שנמצא באיזור עירק של ימינו.
בספר יהושוע בפרק כא 43-45 נאמר שאלוהים נתן לישראל את כל הנחלה אשר הבטיח להם.
ראה את מראי המקומות הבאים: שמות כג 31, במדבר יג 21, דברים יא 24, מל"א ח 65, מל"ב יד 25, ישעיה כז 12, במדבר יד 1-12, יהושוע טו 1,2).
בספר יחזקאל מח הנביא מחלק את ארץ ההבטחה לשבטי ישראל. הכתוב בפרק זה יתגשם בחזרתו של ישוע המשיח ארצה לאחר צרת יעקב בת שבע השנים.
סיכום חלקי:
אברהם אבינו שמע את אל-שדי מפרט את כל ההבטחות שבברית בין הבתרים כאשר הוא היה כנוע ונופל על פניו לפני אל-שדי.
בעתיד, כאשר שארית עם ישראל תשרוד את תקופת צרת יעקב, היא תזהה את אל-שדי בתור המושיע ישוע שאותו דחתה בעבר. אז שארית עם ישראל תיכנע לאדון ישוע, ובמעמד של כניעה, כשהיא דלה וחלשה, תקבל שארית ישראל את כל ההבטחות שהבטיח אלוהים לעמו בכורו – תפקיד של ממלכת כוהנים ואת ארץ הנחלה השלמה (זכריה יב, יג 8-9, שמות יט 5-6, צפניה ג 11-20).