בראשית פרק כא: הולדת יצחק, אברהם מסלק את ישמעאל והגר, הברית עם אבימלך ההגנה על הזרע
בראשית פרק כא.
הולדת יצחק, סילוק הגר וישמעאל והברית עם אבימלך (ההגנה על הזרע)
לאחר שאלוהים שמר בריבונותו את מסלול זרע ההבטחה – את רחמה של שרה מאבימלך (פרק כ)- אנו עדים לניסיון נוסף לפגוע בילד ההבטחה – ביצחק.
שימו לב למסלול הזה מרגע ההבטחה בפרק ג 15, דרך הניסיון של השטן לטמא כל רחם אישה ביקום על ידי מלאכיו (פרק ו 1-4).
לקורא המזדמן, הסיפורים בספר בראשית נראים כסיפור חיים "חמוד" של אבותינו. כסיפור היסטורי של שורשי העם. לקורא המלומד לעומת זאת מתגלה תמונה נוספת, עמוקה יותר, הנמשכת לאורך כל כתבי הקודש.
אלוהים בחר באברהם כדי להיות מוליד האומה (ישראל) אשר ממנה עתיד לבוא המשיח ישוע – קדוש ישראל, גואל העולם.
אותו זרע ההבטחה (בראשית ג 15, זרע האישה), המשיח, נועד לכפר על חטאי בני האדם כדי להושיעם מקללת החטא המביא מוות וריחוק נצחי מאלוהים.
אותו משיח בא כדי להפר את פעולתו של השטן והיא – הרחקת בני האנוש מאלוהים וניסיון להיות אלוהים בכבודו ובעצמו.
מכיוון שכל תוכנית אלוהים מושתתת על פעולתו של המשיח עבור בני האדם, יוצא מכך שמטרתו היחידה והעיקרית של השטן בעולם היא לטמא, להרוג ולהפר את כל המרכיבים הכלולים בהבאת זרע ההבטחה לעולם. מכאן, ברגע שאלוהים הצביע על אברהם להיות מוליד העם שממנו יבוא המשיח, הפכו אברהם ושרה למטרה בעיניו של השטן.
לאחר שייוולד יצחק, יהפוך הוא וזרעו אחריו [עם ישראל] למטרה עיקרית להשמדה על ידי השטן וכל זאת מכיוון שהם מהווים את המסלול אשר ממנו יבוא המשיח – שנועד להשמיד את השטן.
על מנת להגן על אברהם ועל המשך זרעו, העניק לו אלוהים שכפ"צ (חליפת מגן רוחנית):
מברכיך אברך ומקלליך אאור (בראשית יב 3).
מכאן, כל מי שינסה להרע לאברהם מוצא עצמו נלחם נגד אלוהים.
אלוהים כרת עם אברהם ברית חד צדדית כדי להמחיש ולהדגיש לכולם כי הבטחתו לאברהם וזרעו תלויה לחלוטין בריבונותו ונאמנותו של אלוהים.
יחזקאל הנביא מציין זאת בדרך ברורה ביותר בפרק לו 22. שם אלוהים מכריז שהוא עתיד לברך את עם ישראל ולהגשים את כל הבטחותיו, לא מפאת צדקת בני ישראל אלא רק בגלל נאמנותו לדברו.
חלוקת הפרק:
- הולדת יצחק (1-7)
- גירוש ישמעאל (8-21)
- הברית עם אבימלך (22-34).
פסוקים 1-7: הולדת יצחק
א. וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, וַיַּעַשׂ יְהוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.
ב. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר-דִּבֶּר אוֹתוֹ אֱלוֹהִים.
ג. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה, יִצְחָק.
ד. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן-שְׁמוֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלוֹהִים.
ה. וְאַבְרָהָם בֶּן-מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.
ו. וַתּאמֶר שָׂרָה: צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלוֹהִים, כָּל-הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק-לִי.
ז. וַתּאמֶר: מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה? כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.
בקוראנו את שבעת הפסוקים הראשונים אנו מבחינים בצמד מילים החוזר על עצמו שנועד להדגיש את נאמנותו של אלוהים וריבונותו.
- אלוהים פקד את שרהכאשר אמר.
המילה "פקד" משמעה "זכר", "ביקר". כמו שאלוהים זכר את חנה ונתן לה בן (שמ"א א 19, ב 21).
- ויעש יהוה לשרהכאשר דיבר.
- שרה יולדת בדיוק במועד —למועד אשר-דיבר אותו אלוהים.
משה רבנו הינו זה אשר כתב את חמישה חומשי התורה.
הפסוקים הללו מציינים את הולדת יצחק אך הדגש בפסוקים הללו זה נאמנותו של אלוהים להבטחותיו –
אלוהים אינו שוכח או מאחר בהבטחותיו.
אלוהים ריבון וכל יכול. לא קיים שום דבר שיכול למנוע מאלוהים למלא את הבטחותיו בדיוק מושלם.
אלוהים קיים מאז ומתמיד ולתמיד ולכן לא ישכח או יאחר לקיים הבטחה גם אם ניתנה לפני מאות או אלפי שנים.
שאול השליח מלמד את המאמינים ברומא שאלוהים נאמן להבטחותיו ולכן לא נטש את עמו ישראל.
בפרקים 9-11 שאול מסביר מדוע אלוהים לא נוטש את העם שאותו בחר.
בפרק יא 29 שאול מסכם:
"…שהרי אין אלוהים מתחרט על מתנותיו ועל בחירתו."
מחבר ספר אל העבריים מעלה על נס את אמונתם של אברהם ושרה בהבטחת אלוהים:
אל העברים יא 8-12:
- "…מתוך אמונה ציית אברהם בהקראו לצאת אל מקום שהיה עתיד לקבל לנחלה, והוא יצא מבלי לדעת לאן ילך.
- מתוך אמונה התגורר בארץ ההבטחה כגר בארץ זרה, בשבתו באוהלים עם יצחק ויעקב אשר ירשו עימו את אותה ההבטחה.
- כי חיכה לעיר שיש לה יסודות, שאדריכלה ומקימה הוא האלוהים.
- מתוך אמונה קיבלה גם שרה כוח להרות אף לאחר שהזדקנה, שכן חשבה את המבטיח לנאמן.
- על כן גם מאחד, שהיה בבחינת מת, יצאו ככוכבי השמיים לרוב וכחול על שפת הים אשר לא יספר."
מכאן, עובדת היות אברהם ושרה מתייחדים למטרת הריונה של שרה הייתה מעשה שנבע מתוך אמונה בהבטחת אלוהים.
כן, יהוה אשר מתגלה בכתבי הקודש חי ופועל בדיוק באותה דרך גם היום.
אלוהים יכול לעשות דברים באופן על טבעי גם היום.
אלוהים סוגר או פותח רחם אישה.
אלוהים ממית וגם מחיה.
אלוהים מעלה וגם מוריד (תהילים קיג).
הוא היה, הינו ויישאר לעולמי אלוהים. אלוהים לא משתנה.
ואיך מגיב אברהם לאחר שחווה את ההתגשמות של הבטחות אלוהים?
פסוק 4:
"..וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן-שְׁמוֹנַת יָמִים, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלוֹהִים."
אברהם מציית ומל את בנו כפי שציווה אותו אלוהים.
המילה בגוף בנו יצחק נועדה לציין את מחוייבותו של אברהם לכל אשר ציווה אותו אלוהים.
המילה נועדה לציין באופן ציורי וסמלי את הסרת עורלת הלב של האדם החוטא.
כנימול כפי הנדרש בברית אלוהים עם אברהם, האדם מביע את מחוייבותו לכל הנדרש ממנו על ידי אלוהים.
שימו לב שבעוד ברית מילה נעשית לתינוק בן שמונה ימים, על ידי האחראים לו, הטבילה במים בשם ישוע המשיח נדרשת מאדם רק לאחר שהבין את ישועת אלוהים מקללת החטא, שניתנה בדמו המכפר של ישוע המשיח. הטבילה במים נעשית מתוך בחירה אישית של הנטבל.
מכאן, הברית מילה לכשעצמה אינה מושיעה את הנימול, אלא מהווה הכרזה של ההורים – לפחות בהתחלת חיי הנימול – שהם מתחייבים לגדלו על ברכי תורת אלוהים ומצוותיו.
לכשיגדל הנימול, יוכל לקרא בשם האדון ולבקש את ברית המילה בליבו.
במקרה של הטבילה במים בשם ישוע:
הנטבל הינו אדם המבין את משמעות החטא והישועה מזעם אלוהים. מדובר על אדם המאמין בישוע כאדון ומושיע המכפר על חטאיו מתוך בחירה אישית (ראה מתי כח 18-20).
מכאן, הטבילה במים היא ציון חיצוני והכרזה חיצונית של הנטבל לפני קהל, כי הוא משתייך לבני האמונה בישוע כאדון ומושיע מן החטא. ישועתו של הנטבל תתבטא בפרי הרוח בחייו (אל הגלטיים ה 22-23).
בפסוק 4 נמצא החלק השני של "התמונה" שהכותב רצה להראות לנו:
בפסוקים 1-3 הכותב מציין שאלוהים זכר את שרה, עשה לה כפי שדיבר והביא את יצחק לעולם בדיוק במועד שהבטיח.
לאור נאמנות אלוהים לדברו והבטחותיו, אנו עדים לפועלו של אברהם – הוא מל את בנו יצחק , כַּאֲשֶׁר צִוָּה אוֹתוֹ אֱלוֹהִים.
הערה: יצחק הינו האדם הראשון שנימול בהיותו בן שמונת ימים. כל השאר באותו אירוע (פרק יז) היו מבוגרים יותר.
תגובתו הנפלאה של אברהם לא איפיינה את כל האבות ואת עם ישראל לאורך כל ימיהם.
דפי כתבי הקודש מלאים בדוגמאות בהן עם ישראל וילדי אלוהים שוכחים מהר מאוד את נאמנות אלוהים וחסדו כלפיהם ומעניקים את כל ליבם ומרצם לכל סוגי עבודת האלילים.
גם אז לא הפסיק אלוהים לאהוב את עם בחירתו ולא נטש את עמו.
אדרבה, אלוהים נשאר נאמן לכל הבטחותיו כי אינו יכול להתכחש לעצמו (ראה יחזקאל לו 22).
יישום:
האם אלוהים השתנה? לא!
האם אלוהים אינו מקיים את הבטחותיו לנו? לא!
האם אלוהים הפסיק לאהוב אותנו? לא!
לאור אותה נאמנות שאלוהים מראה לנו [בדיוק כפי שהראה לאברהם] ראוי שגם אנו היום נציית לאלוהים באהבה ואמונה.
בפסוק 3 נאמר שאברהם קרא את שם בנו – יצחק.
מי קבע ששם הילד יהיה יצחק?
בפרק יז 19 אלוהים הוא זה שאמר לאברהם ששם בנו יהיה יצחק.
כאשר אברהם קרא לבנו יצחק, הוא ציית להוראתו של אלוהי.
רוב האנשים המכירים את הסיפור של הולדת יצחק יאמרו שקביעת השם יצחק נבעה מן העובדה ששרה צחקה כאשר שמעה שהיא עתידה ללדת (יח 12).
לעומת זאת, דבר אלוהים מציין שאברהם היה הראשון שצחק לשמע הבשורה הזו (בראשית יז 17).
שמו של בן ההבטחה – יצחק – נשאר לעד כסימן להתפעלות האדם מכוחו הריבוני של אלוהים.
בשנים שלאחר מכן, כמעט 2000 שנים מאוחר יותר, בא לעולם הזרע המובטח – גואל העולם, ישוע המשיח.
עליו נאמר כי יבוא בלידת בתולין, ז"א מהתערבות אלוהית ולא על ידי אב בשר ודם רגיל.
רבים שמעו והתפוצצו מצחוק. אחרים לגלגו לנושאי הבשורה שבכוחה לתת חיים, והנה הגיע המועד ובן האלוהים נולד לעלמה.
ומה שמו?
ישוע!
מי שיצחק לישוע עתיד להישאר לנצח נצחים מנותק מאלוהים, מחסדו ואהבתו.
מי שקורא בשם ישוע, ייוושע ויחיה עם אלוהים בממלכתו הנצחית (יוחנן יד 6, מעשי השליחים ד 12).
בפסוק 5 מצויין גילו של אברהם:
"…וְאַבְרָהָם בֶּן-מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ."
נתון מספרי עוזר מאוד להציב אירועים בסדר הכרונולוגי.
מכאן אנו יודעים שאלוהים הגשים את ההבטחה ללדת את יצחק 25 שנים לאחר שהבטיח לראשונה.
אנו יודעים שישמעאל מבוגר מיצחק ב- 13 שנים (בראשית יז 24-25).
בפסוקים 6-7 אנו מתוודעים לתגובתה של שרה להריונה
ו. וַתּאמֶר שָׂרָה: צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלוֹהִים, כָּל-הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק-לִי.
ז. וַתּאמֶר: מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה? כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו.
דברי שרה מאוד מעניינים.
השימוש במילה "צחוק" מפיה של שרה אינו מתייחס לזלזול, אלא ההיפך, לשמחה הנובעת מפליאה.
כל השומע אכן יחייך ויצחק רק משום שדבר שכזה אינו עניין שבשגרה אלא פועל אלוהים.
לעיתים אנו בני האדם רואים דבר שנראה שונה ממה שקיים בחברה ואשר עשוי להעלות חיוך.
החיוך אינו נובע מזלזול או התנשאות אלא מן העובדה שהדבר אינו שגרתי ושונה מכל מהלך החיים והתרבות בה אנו חיים.
פעמים רבות ראיתי הורה מהלך עם ילד לגן. כאשר ההורה נראה מבוגר, אנו מיד נוטים לחשוב שאותו מבוגר הוא הסב ולא האב. וכאשר אנו שואלים או שומעים מאחרים שאותו מבוגר הינו האב ולא הסב, אנו מעלים חיוך המסגיר את מחשבתנו. בכל אופן, החיוך לא נובע ממקום של השפלה או זלזול.
איך היינו מגיבים לו היינו רואים אשה בת תשעים מניקה תינוק?
האם לא היינו מביטים פעמיים או יותר רק כדי לוודא שעינינו אינן מתעתעות בנו?
האם לא היינו מעלים חיוך על פנינו?
האם החיוך היה מביע זלזול, התנשאות או פליאה? מן הסתם פליאה.
שרה ממשיכה להתפעל מנאמנות אלוהים ואומרת:
"…מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה? כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו."
מי היה מאמין שלאברהם ייוולד בן ממני – שרה – ויותר מכך, גם יתחדש גופי כך שאוכל להניק את התינוק בעצמי [ראה שימוש במילה מילל – תהילים קו 2].
שרה כעת שמחה ובטוחה בהתגשמות הבטחת אלוהים ולכן אומרת: היניקה בנים שרה…
שרה מציינת את המילה "בנים" בצורת רבים כדי לציין את הבנתה שיבואו עוד רבים מיצחק.
(רבקה לעומתה נזקקה למינקת ראה כד 60, לה 8)
בפסוקים 8-21 אנו עדים לגירוש ישמעאל והגר מבית אברהם.
ח. "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.
ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם, מְצַחֵק.
י. וַתּאמֶר לְאַבְרָהָם: גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת-בְּנָהּ, כִּי לא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי, עִם-יִצְחָק.
יא. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאוֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ.
יב. וַיּאמֶר אֱלוֹהִים אֶל-אַבְרָהָם: אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ. כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.
יג. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ, כִּי זַרְעֲךָ הוּא.
יד. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּוֹקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר, שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.
טו. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים.
טז. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה: אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת-קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
יז. וַיִּשְׁמַע אֱלוֹהִים אֶת-קוֹל הַנַּעַר. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלוֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיּאמֶר לָהּ: מַה-לָּךְ, הָגָר?
אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלוֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר, בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.
יח. קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.
יט. וַיִּפְקַח אֱלוֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר.
כ. וַיְהִי אֱלוֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי רוֹבֶה קַשָּׁת.
כא. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
יצחק הגיע לגיל בו אינו יונק יותר מאימו שרה. בימינו נהוג, ובמיוחד בעולם המערבי, להניק ילד עד גיל שנה.
התחליפים לחלב אם, הנגישים והזולים יחסית, יחד עם התרבות בה אמהות רבות ממהרות לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה, מביאים לכך שהנקת תינוקות לא אורכת הרבה מעבר לשנה, וזה במקרה הטוב.
לעומת זאת, בעולם העתיק, בו האוכל לא תמיד זמין, ההנקה הייתה מקור תזונה עיקרי לילדים קטנים, אפילו עד גיל 6, אם לא יותר מכך.
לדוגמא: חנה, אימו של שמואל הניקה אותו עד הגיל בו היא יכלה למסור אותו לעלי במקדש (שמ"א א 23). מן הסתם, חנה לא הייתה מוסרת את שמואל כשהוא תינוק.
עלי הכוהן קיבל את שמואל כילד המסוגל להועיל לו ולא כתינוק הזקוק להורה צמוד.
ביום בו נגמל יצחק מהנקה, ערך אביו אברהם משתה גדול.
הביטוי "משתה גדול" מתייחס לאירוע רב משתתפים.
מכיוון שאברהם היה איש אמיד, המשתה כלל אוכל ושתיה כיד המלך.
והנה, בעת שכל האורחים חוגגים, שרה מבחינה שישמעאל מצחק.
פסוק 9:
"…וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם, מְצַחֵק."
מה המשמעות של המילה "מצחק"?
– בראשית יט 14: "ויצא לוט וידבר אל חתניו לוקחי בנותיו ויאמר: קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר, ויהי כמצחק בעיני חתניו."
– בראשית כו 8: "ויהי כי ארכו-לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלישתים בעד החלון, וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו."
– בראשית לט 14, 17: "ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמור: ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו, בא אלי לשכב עימי ואקרא בקול גדול.". "…ותדבר אליו כדברים האלה לאמור: בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי."
– שמות לב 6: "…וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים, וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק."
– שופטים טז 25: "…ויהי כי טוב ליבם ויאמרו: קראו לשמשון וישחק לנו, ויקראו לשמשון מבית האסורים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים."
– ראשונה לקורינתים י 7-8: "אל תהיו עובדי אלילים כשם שהיו כמה מהם, ככתוב: "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק." גם אל נזנה כשם שזנו כמה מהם וביום אחד נפלו עשרים ושלושה אלף."
לאור כל הדוגמאות מן הכתובים ניתן לסכם שהפועל "מצחק" כולל בתוכו מעשים הקשורים למין ואף לשתיית שיכר הגורמת למעשים חסרי שליטה.
שאול השליח באיגרת לגלטים ד 29 מציין גם כן את טיב היחס בין ישמעאל ליצחק.
"…וכשם שאז רדף הבן שנולד לפי הבשר את הבן שנולד לפי הרוח, כן גם עכשיו."
שאול מסביר למאמינים בקהילות גלטיה שחסד ותנאי למילוי מושלם של מצוות התורה אינם יכולים לשכון תחת קורת גג אחת כתנאי לישועה. האחד מתנגד לשני.
למרות ששאול רצה להוכיח נקודה אחרת, הדוגמא ששאול מציין שופכת אור על המצב בין ישמעאל ליצחק ומבהירה לנו את הסכנה בה עמד יצחק כאשר ישמעאל חי בקרבתו.
לאור כל הנאמר, ניתן להבין את חששה של שרה.
היא ראתה את מעשיו של ישמעאל והבינה נכונה את אחריתם.
ישמעאל רוצה לפגוע בחיי יצחק. התוצאה של הפגיעה תהיה שכל ירושתו של אברהם או חלקה תהיה לישמעאל.
מסיבה זו שרה אומרת לאברהם בפסוק 10:
"…גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזּאת וְאֶת-בְּנָהּ, כִּי לא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזּאת עִם-בְּנִי, עִם-יִצְחָק.".
שימו לב ששרה מזכירה בראשונה את הגר ואז את בנה.
הציון הראשוני מתייחס להגר המצרייה כדי לרמוז על התנהגותו העויינת של ישמעאל. הוא לא אחד מאיתנו, הוא נגדנו ולא עימנו.
בפסוק 11 אנו עדים לתגובת אברהם לדרישתה של שרה
"…וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאוֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל אוֹדוֹת בְּנוֹ.".
ניתן להבין את אברהם. מבחינתו ישמעאל הוא בנו בכורו אותו הוא אהב לא פחות מיצחק.
ניתן להבין שדרישתה של שרה שברה את ליבו של אברהם. אברהם כאילו נדרש לבחור – את מי לחיים ומי למוות, בין שני בנים אהובים.
כתבי הקודש אינם מציינים את הוויכוחים או השיחות בין אברהם לשרה.
כל שכתוב זה: "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם."
מה משמעות המילים הללו?
התערבותו של אלוהים בפסוקים 12-13 עוזרת להבין את שהתרחש גם "מתחת לשטיח".
יב. וַיּאמֶר אֱלוֹהִים אֶל-אַבְרָהָם: אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ. כּל אֲשֶׁר תּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.
יג. וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ, כִּי זַרְעֲךָ הוּא.".
אברהם לא רצה לעשות את ששרה בקשה ודרשה ממנו בתוקף.
הצעתה של שרה נחשבה לדבר רע בעיני אברהם והוא לא עמד לגרש את ישמעאל.
בהתערבות ישירה של אלוהים, אברהם נכנע וציית.
אלוהים עזר לאברהם לציית באומרו לו שישמעאל יגדל להיות עם, כי אחרי הכל, גם הוא ישמעאל הריהו זרעו של אברהם. בפרק יז 20, כה 16 אנו עדים להתגשמות הנבואה הזו כאשר מישמעאל יוצאים 12 נשיאים.
בפסוק 14 אברהם מציית להוראתו של אלוהים:
"…וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבּוֹקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם, וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר, שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד, וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.".
אברהם לא התמהמה בכל הקשור לציות להוראתו של אלוהים. הוא קם בבוקר כדי לציית לאלוהים (כב 3).
שימו לב שהקטע הראשון בפרק המתייחס להולדת יצחק גם כן נע סביב הציות של אברהם לאלוהים בכך שהוא מל את בנו יצחק בגיל שמונה ימים.
הנה גם פה אברהם מציית מיד להוראתו של אלוהים.
לקח ללמידה:
לעיתים אין זה קל לציית לאלוהים.
אין מאמץ רב בציות למול את התינוק, אך יש מאמץ רב בגירוש אחד מילדיך לצמיתות.
הלקח שאני למד מהפסוקים הוא:
עלינו לציית לרצון אלוהים בכל מצב גם אם הציות אינו נוח ועומד בניגוד לרגשותינו.
הציות לדבר אלוהים חשוב וגדול יותר מהיחס שלנו לכל בן אדם, יהיה מי שיהיה.
שאול השליח באיגרתו למאמינים בקהילות בגלטיה, השתמש בדוגמא של גירוש הגר וישמעאל כאשר לימד שהישועה מותנית באמונה כנה בישוע כאדון ומכפר חטאים ולא בתלות קיום מצוות התורה.
שאול הבהיר למאמינים בגלטיה שקיום מצוות התורה מעולם לא נועד להושיע אף אדם.
מצוות התורה היו סמל וצל של ישועת אלוהים דרך האדון ישוע המשיח.
ישועה מזעם אלוהים על חוטאים ניתנת מאז ומעולם על ידי אמונה בישוע כקורבן כפרת החטאים.
המסר של שאול היה ברור: חסד וקיום מושלם של מצוות כתנאי לישועה אינם יכולים להתגורר תחת קורת גג אחת.
את אשר מן הבשר חייבים לשלח ולשמר את אשר מן הרוח.
אברהם שילח את הגר.
המילה "שלח" מציינת פירוד. בספר דברים כד המילה "שלח" מציינת גירושין.
מדוע לא משתמשים במילה "גרש"?
כדי לציין שאברהם לא עשה זאת מתוך כעס על הגר אלא מתוך חובת הציות לאלוהים.
אברהם מצייד את שרה וישמעאל בלחם ומים ומשלח אותם לדרכם.
מן הסתם כמות המים והלחם נועדו להספיק להגר וישמעאל עד נווה המדבר הקרוב, שם הם יוכלו לנוח ולהצטייד במזון.
בהולכה במדבר, בסביבות באר-שבע, הגר איבדה את דרכה והמים והלחם אזלו.
בפסוקים 15-21 אלוהים מציל את הגר וישמעאל
טו. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן-הַחֵמֶת, וַתַּשְׁלֵךְ אֶת-הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים.
טז. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה: אַל-אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד. וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת-קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ.
יז. וַיִּשְׁמַע אֱלוֹהִים אֶת-קוֹל הַנַּעַר. וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלוֹהִים אֶל-הָגָר מִן-הַשָּׁמַיִם, וַיּאמֶר לָהּ: מַה-לָּךְ, הָגָר?
אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלוֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר, בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם.
יח. קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ, כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ.
יט. וַיִּפְקַח אֱלוֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר.
כ. וַיְהִי אֱלוֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי רוֹבֶה קַשָּׁת.
כא. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
לאחר שהמים כלו, לא נותר להגר אלא לחכות למותה ולמות בנה מהתייבשות.
הגר לא יכלה לשאת את ייסורי בנה, נטשה אותו ליד שיחים, והלכה לשבת מנגד, במרחק של יריית חץ מקשת. ז"א, עד מאה מטר.
[להשליך = לנטוש, ולאו דווקא להטיל: מל"א יג 24, 25, 28, יחזקאל טז 5, תהילים עא 9]
בעודה יושבת מנגד ורואה את ייסורי בנה לפני מותו, הגר בוכה וזועקת.
והנה, פסוק 17 מציין שאלוהים שמע את קול הנער.
מתברר שגם ישמעאל קרא וזעק ואלוהים שמע וענה.
כמה יפה לראות איך שמו של הנער תואם למקרה הנוכחי.
שם הנער: ישמעאל
ואלוהים באמת שמע לקולו.
פסוק 17 מתאר את אלוהים באופן מיוחד.
הפסוק מרמז על ריבוי ההוויות באלוהים האחד.
—וישמע אלוהים…ויקרא מלאך אלוהים…
האם מדובר על שני אישויות נפרדות?
בכתבי הקודש ישנם מספר מקומות בהם מופיע מלאך אלוהים והוא אלוהים בכבודו ובעצמו (שמות יג 21 לעומת יד 19).
מכאן, הכתוב מלמדנו שהגר זכתה לשמוע שוב את מלאך יהוה שהוא לא אחר מאשר אלוהים הבן, ישוע המשיח.
אלוהים פונה אל הגר ומרגיע אותה במילים: אל-תראי.
אלוהים שמע את קול הנער.
כמה טוב לדעת שאלוהים שומע זעקת נזקק גם במדבר ובישימון…
אלוהים רואה ושומע כל איוושה בעולם [ראה תהילים קג, ירמיה א 5].
לא נסתר דבר מאלוהים – ואותו אלוהים הוא אבינו שבשמיים.
אלוהים מצווה על הגר לחזור לבנה ישמעאל ולאחוז בידו.
אלוהים פקח את עיני הגר לראות באר מים. הגר הלכה אל הבאר, השקתה את בנה ומלאה את חמת המים.
האם הבאר הייתה שם תמיד ופשוט נסתרה מעיני הגר או שמה אלוהים יצרה באותו הרגע?
איננו יודעים.
יתכן מאוד שהייתה שם הבאר ואלוהים פשוט פקח את עיניה לראות את מה שכבר היה מסביבה.
לו אלוהים לא היה פוקח את עיניה לראות את הבאר, גם ישמעאל וגם הגר היו מתים.
בפסוק 18 אלוהים אומר להגר את מה שאמר לאברהם בנוגע לאחריתו של ישמעאל.
אלוהים עתיד להקים עם מישמעאל.
אלוהים אמר זאת לאברהם עוד בפרק יז 20 וכן בפרק הנוכחי בפסוק 13. מישמעאל עתיד לקום העם הערבי אשר ממנו יקומו 12 נשיאים.
בפסוקים 20-21 אנו עדים להתגשמות הבטחת אלוהים לאברהם בנוגע לישמעאל.
כ. וַיְהִי אֱלוֹהִים אֶת-הַנַּעַר, וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי רוֹבֶה קַשָּׁת.
כא. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן, וַתִּקַּח-לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם."
אלוהים הבטיח לאברהם כי הוא יהיה עם [עם = את] ישמעאל בנו, כי אחרי הכל גם ישמעאל הינו מזרע אברהם המבורך.
ישמעאל גודל באיזור מדברי ונהיה לציד.
בפסוק 21 נאמר שהגר השיאה את בנה ישמעאל לאשה מארץ מצרים.
הגר לא חזרה לאברהם כדי לבקש אשה בעבור בנה.
הגר יכלה לעשות זאת.
היא בחרה אשה מאיזור הולדתה, מצרים, עובדת אלילים. בכך הגר הוכיחה את התנתקותה מאברהם ומכל מה שהוא מייצג.
נאמר שישמעאל ישב במדבר פארן – מה משמעות הנתון הזה?
מדבר פארן משתרע בקרן הדרומית-מזרחית של ארץ ההבטחה (טו 18-21).
בפרק כה 18 נאמר שצאצאי ישמעאל שכנו "…מחווילה עד-שור אשר על פני מצרים…".
לאור זאת ניתן להבין שישמעאל הבין שעליו לשבת באיזורים שאינם כלולים בארץ ההבטחה שאלוהים נתן לאברהם, ושעתידים להינתן לזרע ההבטחה – ליצחק
פסוקים 22-34: הברית עם אבימלך.
כב. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל שַׂר-צְבָאוֹ אֶל-אַבְרָהָם לֵאמוֹר: אֱלוֹהִים עִמְּךָ בְּכל אֲשֶׁר-אַתָּה עוֹשֶׂה.
כג. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלוֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקוֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.
כד. וַיּאמֶר אַבְרָהָם: אָנוֹכִי אִשָּׁבֵעַ.
כה. וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת-אֲבִימֶלֶךְ עַל-אוֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
כו. וַיּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: לא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנוֹכִי לא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.
כז. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ, וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.
כח. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת-שֶׁבַע כִּבְשׂוֹת הַצּאן לְבַדְּהֶן.
כט. וַיּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה?
ל. וַיּאמֶר: כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת תִּקַּח מִיָּדִי, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזּאת.
לא. עַל-כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.
לב. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.
לג. וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.
לד. וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.
רבותיי, הבה ננסה להיכנס למוחו של אבימלך למספר רגעים.
אבימלך ואברהם כרגע מתגוררים במקום צחיח שבו כל באר מים לשתיה היא מצרך נדיר ויקר ביותר.
מדוע שאבימלך יחלוק משאב כה נדיר עם אברהם, גר שבא ממרחק לאיזור גרר?
האם אבימלך היה כורת ברית שכזו עם כל עובר אורח המאיים לדלדל את מקורות המים היקרים לאדם ומקנה?
האם אבימלך לא היה נלחם עד חורמה עם כל גורם אחר המאיים לקחת את מקורות מחייתו?
אבימלך הפלישתי מלך גרר, מגיע אל אברהם יחד עם פיכול שר צבאו.
ההצהרה הראשונה של אבימלך היא: "אלוהים עימך בכל אשר אתה עושה…"
אבימלך כבר שמע וחווה על בשרו את התערבותו של אלוהים למען אברהם.
בפרק יד אברהם מנצח את קונפדרצית העמים בראשות כדרלעומר וזאת כשלצידו גדוד לוחמים אחד.
בפרק כ' אלוהים הופיע בחלום לאבימלך והזהיר אותו לבל ייגע בשרה. אם יעשה כך, ימותו הוא וכל עמו.
אבימלך היה עד לתפילת ההפגעה של אברהם כדי לפתוח את רחם אשתו ואמהותיו של אבימלך.
אבימלך הבין שהגנת אלוהים מרחפת על אברהם ולכן הדבר הנכון ביותר בעבורו ובעבור ממלכתו זה להיות בברית עם אברהם.
מדוע שאבימלך יבוא כעת לאברהם כדי לבקש לכרות עימו ברית הגנה?
רבותיי, לא מן הנמנע שאבימלך היה אחד המוזמנים למשתה שערך אברהם לרגל גמילתו של יצחק.
והנה, דרישתה של שרה לאברהם לגרש את ישמעאל והגר כדי שלא יירשו עם יצחק, היתה יכולה להיות ידועה לכל המוזמנים בזמן אמת או זמן קצר לאחר מכן.
אברהם ביצע אחר דרישתה של שרה וגרש את הגר המצריה יחד עם ישמעאל.
אברהם שמע לקולה של שרה והרחיק מקרבו את היקרים לו ביותר.
מה אתם חושבים שעבר במחשבתם של כל אלו שהדבר נודע להם?
האם שרה עתידה לדרוש מאברהם להעיף מקרבתו כל דבר שעלול להפיל שערה מראשו של יצחק?
האם שרה תדרוש לסלק מקרבתו של אברהם את כל האנשים שעלולים להוות סכנה לגדילתו וחינוכו של יצחק?.
האם שרה גם תדרוש לסלק כל אחד שאינו בעל רקע כמו של שרה ואברהם?
אבימלך יכל לחשוש ששרה גם תדרוש מאברהם להמשיך ולהרחיק מקרבתו את כל שאר יושבי האיזור היושבים על אדמת ההבטחה.
אבימלך גם התנסה עם אברהם במצב בו אברהם אינו אומר לו את כל האמת [לגבי שרה], דבר שהביא למצב של כמעט אסון לאבימלך ולממלכתו (פרק כ).
אבימלך יודע שאלוהים עם אברהם אך גם יודע שאברהם מסוגל לעשות מעשים לא לגמרי תקינים.
על מנת להבטיח את כסאו ובטחון ממלכתו שלו, הגיע אבימלך הפלישתי מלך גרר יחד עם פיכול שר צבאו אל אברהם כדי לכרות ברית שלום.
מטרת הברית?
– אברהם לא יפנה את כוחו נגד אבימלך וצאצאיו
– אבימלך לא יצטרך לוותר על האדמה אשר עליה הוא יושב.
– אברהם לא יצטרף לקונפדרציה עם עמים אחרים נגד אבימלך.
אבימלך מביא את שר צבאו כדי לרמוז על הכוח הצבאי שעומד לרשותו. ז"א, שאבימלך לא בא ממקום של נחיתות מוחלטת אלא מציע לאברהם דבר שיכול גם להועיל לאברהם.
הברית נועדה להבטיח ששני צדדים אלו לא יילחמו זה בזה.
שימו לב:
אבימלך יכול היה לראות באופן מוחשי שאלוהים עם אברהם בכל אשר הוא עושה.
מתברר שקרבת אלוהים בחיינו היא דבר שאחרים יכולים לראות ולמדוד מבחוץ, באופן מעשי.
במה מתבטא השינוי בחיים שלי כך שהמביטים עלי יוכלו לומר בוודאות שאלוהים עימי?
הביטוי המעשי לנוכחות אלוהים בחיי אברהם ועזרתו לאברהם בכל דבר ועניין, נראו בדרך שבה אברהם ניהל את חייו, ניהל את ביתו, התייחס לעבדיו והיה נאמן לדברו בכל הקשור לענייניו עם שכניו. עלינו לזכור שכל מלכי האיזור שמעו אודות הניצחון המזהיר של אברהם נגד הקונפדרציה של כדרלעומר בפרק יד. כבר אז כולם הבינו שמישהו מיוחד שוכן בקרבם. מבלי לומר בגלוי ובכל רם, ליבם כבר אז היה מלא ביראה…
דבר אלוהים מכנה את ילדי אלוהים בתור מאורות בעולם חשוך, שגרירי המשיח, אנשי מופת (מתי ה 14-16, אל הפיליפים ג 20, ראשונה לקורינתים יא 1).
אברהם היה מאור ברור לכל מי שחי במחיצתו – גם אם לא היה מושלם בכל דבר ותחום.
אבימלך הבין בדרך שאינה משתמעת לדו פנים שמי שמברך את אברהם גם הוא מתברך, ומי שמקלל את אברהם עתיד לחוות את הקללות שקיווה שיבואו על אברהם.
אבימלך הבין שאלוהים נמצא עם אברהם גם אם אברהם אינו מושלם!
לפיכך, כדאי להיות בברית עם אברהם כמה שיותר מהר.
בפסוקים 23-24 אבימלך משביע את אברהם לשמור אמונים לפרק זמן של ארבעה דורות.
כג. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלוֹהִים הֵנָּה, אִם-תִּשְׁקוֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי; כַּחֶסֶד אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמְּךָ, תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-גַּרְתָּה בָּהּ.
כד. וַיּאמֶר אַבְרָהָם: אָנוֹכִי אִשָּׁבֵעַ.
אבימלך ידע שאברהם ירא אלוהים ולכן אם אברהם ישבע בשם אלוהים, הוא ישמור את אשר הבטיח בברית.
בדרך כלל שבועה שכזו בברית שכזו גם כללה את העונש הצפוי למי מהשותפים לברית שיעז להפר אותה (דברים י 20, כט 11, כו 28-31).
מה כללה ברית שכזו?
הסכם לא לתקוף אחד את השני, כדי להשמיד או לקחת רכוש ונכסים בשום דרך ואופן. לא באופן עצמאי ולא כחלק מקונפדרציה עם עמים אחרים.
כחסד שעשיתי עימך – כפי שנתתי לך (אבימלך לאברהם) לשבת בארצי וליהנות ממנה. לחפור בארות מים וכו (כ 15, כא 25-26).
אבימלך דורש מאברהם להישבע בשם אלוהים כדי שלא ישקר לו.
הדרישה הזו נובעת מן העבר הלא רחוק שבו אברהם אמר ששרה אחותו ולא אשתו. מתברר שאבימלך חשש מאברהם.
מדוע שאבימלך לא יזכיר את בנו אלא ידלג על בנו ויזכיר את נכדו ונינו?
א. יתכן שבנו מת.
ב. יתכן כמטבע לשון מובנת לבני אותה תקופה שכל משמעה – המשך הדורות, לתקופה ארוכה, לפחות עד אחריי מותי…
מדוע שאבימלך יבקש מאברהם שהברית תהיה תקפה לארבעה דורות?
אני משער שאברהם לא היה מסכים להרחיב ברית שכזו מעבר לארבעה דורות.
בפרק טו 13-16 אלוהים הבטיח לאברהם שזרעו יהיו עבדים בארץ לא להם 400 שנים ודור רביעי ישוב לאדמה המובטחת.
יג. וַיּאמֶר לְאַבְרָם, יָדוֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה.
יד. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבוֹדוּ דָּן אָנוֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
טו. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
טז. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לא-שָׁלֵם עֲווֹן הָאֱמוֹרִי עַד-הֵנָּה.
אילו אבימלך היה מציע ברית המבטיחה לו חלק מארץ ההבטחה לעולם, ייתכן מאוד שאברהם לא היה מסכים לברית שכזו.
בפרק כו 26-29 אבימלך ופיכול מבקשים דבר דומה מיצחק. שם הם מבקשים שהברית תכלול הבטחה שהצדדים לא יפגעו זה בזה, ללא יזכור של דורות הבאים אחריהם.
אברהם שמע את בקשתו של אבימלך ואמר כי יישבע, ז"א, יסכים לבקשתו של אבימלך.
אבל, לפני שהשבועה תתבצע, העלה אברהם בעיה שאינה פתורה בינו לבין אבימלך.
פסוקים 25-26:
כה. וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת-אֲבִימֶלֶךְ עַל-אוֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.
כו. וַיּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ: לא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנוֹכִי לא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם.
מתברר שעבדי אבימלך גזלו באר שהייתה שייכת לאברהם.
עלינו לזכור שכל באר באיזור מדברי היא נכס אסטרטגי.
אנשים לאורך כל ההיסטוריה נלחמו והרגו זה בזה רק כדי לשמור על מקורות מים לעצמם ולעדריהם.
אבימלך היה כן מספיק כדי לציין ש:
– הוא לא ידע מי עשה את הדבר הזה
– אברהם לא התלונן לפני אבימלך בנוגע לאותו אירוע. ישנם הטוענים שבקטע זה אבימלך פונה לפיכול שר צבאו, ולו הוא אומר: "אתה לא אמרת לי". כך או כך, אבימלך יוצא נקי מכל רבב במקרה הזה.
– אבימלך לא שמע על האירוע הזה לפני כן
לאור תשובותיו של אבימלך, אברהם מבין שאין בינו לבין אבימלך שום חטא או עויינות שתעיב על הברית שהם עומדים לכרות ביניהם.
האופן בו אברהם פעל עם אבימלך ראוי לציון.
אברהם לא רצה לכרות ברית כל עוד ישנה תלונה כלשהי בליבו נגד אבימלך.
אברהם פונה אל אבימלך ומעלה את האשמה: רועי צאן אבימלך גזלו באר מים השייכת לאברהם.
אבימלך מודה ומסביר שאין לו יד במעשה ולכן השניים כעת יכולים לכרות ברית שלום.
העיקרון על פיו פעל אברהם מתאים להנחיות שאנו קיבלנו בכתבי הקודש.
ישוע אמר:
א. מתי ה 23-26: אם יש לך דבר נגד אחיך, עזוב את קורבנך, לך להתרצות עם אחיך ואחר כך בוא והקרב את קורבנך.
ב. מתי יח 15-20: אם יחטא לך אחיך, לך והוכח אותו בינך ובינו לבד. אם ישמע לך, קנית לך את אחיך.
ההנחיות הללו כל כך בסיסיות וכל כך לא נשמרות. מסיבה זו רבים מאיתנו ביחסים עכורים זה עם זה.
רבותי, מניסיוני כרועה קהילה כבר למעלה מעשרים שנה, אני יכול לומר שרוב הבעיות בקהילות נובעות מאי יישום וציות להוראות הבסיסיות: חוסר סליחה, עקשנות, גאווה, אי יישום ההנחיות הברורות שבבשורת מתי יח 15 ואילך.
אברהם הוכיח את אבימלך וזה ענה כראוי וכך נסללה הדרך לחברות אמיתית ומועילה לשניהם.
מה אני לומד מכך?
אברהם פעל על פי עקרונות נעלים – כתבי קודשיים – עוד לפני שמצוות אלוהים נכתבו בתורה.
יראי אלוהים אשר רוח אלוהים שוכן בהם ומניע את מחשבותיהם ומעשיהם אינם פועלים בגלל מרות מצווה זו או אחרת אלא על פי הנחיית רצון אלוהים אשר בליבם.
הנושעים אינם גונבים רק מכיוון שהתורה אוסרת על כך, אלא מכיוון שרוח הקודש הולידם מחדש ואהבת אלוהים מניעה את מעשיהם (קור"ב ג 1-11).
בפסוקים 27-34 אברהם כורת ברית עם אבימלך ורוכש באופן פומבי את הבאר בבאר שבע
כז. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ, וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית.
כח. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת-שֶׁבַע כִּבְשׂוֹת הַצּאן לְבַדְּהֶן.
כט. וַיּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל-אַבְרָהָם: מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה?
ל. וַיּאמֶר: כִּי אֶת-שֶׁבַע כְּבָשׂוֹת תִּקַּח מִיָּדִי, בַּעֲבוּר תִּהְיֶה-לִּי לְעֵדָה, כִּי חָפַרְתִּי אֶת-הַבְּאֵר הַזּאת.
לא. עַל-כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע: כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם.
לב. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכוֹל שַׂר-צְבָאוֹ, וַיָּשֻׁבוּ אֶל-אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.
לג. וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.
לד. וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.
אברהם יודע היטב את מגבלותיהם של בני האדם.
הנה אבימלך טוען ובצדק שלא ידע אודות מעללי עבדיו. ומה יקרה בעתיד?
עבדיו או ילדיו של אבימלך יתכן שימשיכו לפעול מתוך מניעים פסולים ולאברהם לא יהיה שום מסמך או נתון המוכיח את בעלותו על המקום או הבאר.
מסיבה זו אברהם עושה דבר שיחקק בזכרון השותפים לברית, ואף משאיר סימן חיצוני שיזכיר לכל שותף את הכלול בברית.
אברהם מעמיד צאן ובקר.
את הצאן אברהם מפריד מן הבקר.
הבקר נועדו להוות סימן חיצוני לברית בין אבימלך לאברהם.
הצאן נועדו להיות התשלום עבור הבאר שלידה הם כרגע עומדים.
הבקר מן הסתם נשחט כדי להיות הסימן החיצוני המקובל בבריתות שכאלו, בדומה לברית בין הבתרים שכרת אלוהים עם אברהם בפרק טו.
ז"א, שני הצדדים עברו בין הבתרים של הבקר כדי לציין שמי שיפר את כללי הברית צפוי לגורל הדומה של הבקר.
הצאן נועדו להיות התשלום לרכישת הזכויות והבעלות על הבאר. כעת אף אחד אחר לא יוכל לומר שהבאר שלו. היא של אברהם וצאצאיו לעולם. זיכרו כי אברהם ידע שצאצאיו יצאו מן הארץ אך עתידים לשוב אליה. כל מה שיסוכם במילים וללא תשלום, לא יזכה לתוקף.
אבימלך הסכים לתנאיו של אברהם והשניים כרתו ברית וגם הוציאו לפועל עסקת מכירת באר מים – הסכמה שאברהם חפר את הבאר וכולה שייכת לו ולצאצאיו.
הבאר נקראת באר-שבע כי שם נשבעו השניים – אבימלך ואברהם, לקיים את הברית כפי שסיכמו ביניהם.
יש בדבר גם משחק מילים כי הבאר נרכשה במחיר של שבע כבשות.
אברהם שותל עץ אשל ליד הבאר.
מדוע לא עץ שיטה?
מדוע לא עץ תמר?
א. כל העצים הללו הינם עצים שיכלו לצמוח ולגדול ליד אותה באר רק בגלל מעבר האנשים בסביבה (חרצני תמר וכו), או באופן טבעי לחלוטין – המדבר כמקום גדילה רגיל וטבעי לעץ השיטה.
שתילת עץ האשל היא דבר יוצא דופן המוכיח שהעץ נשתל על ידי מעשה אדם באופן מכוון מאוד.
העץ המיוחד מציין את המעמד המיוחד שלא נעשה במקרה אלא ביד מכוונת.
ב. שימו לב להגדרה של עץ האשל על פי האנציקלופדיה:
עץ גבוה, בעל נוף רחב ומֵצל, ירוק תמיד, הפורח בסוף הקיץ.
במילים פשוטות, אברהם שותל עץ המספק צל בכל ימות השנה, בגלל ענפיו ומבנהו, לתועלת כל עובר אורח בסביבה (ראה פרק יח 4: "והישענו תחת העץ…".)
תוספת:
בתנ"ך הוא נזכר שלוש פעמים:
1. אברהם נטע אשל בבאר שבע וקרא שָׁם בְּשֵׁם ה' אל עולם (בראשית כ"א 33) – עץ האשל נפוץ עד היום באיזור באר שבע;
2. שאול ישב תחת האשל ברמה (שמואל א', כ"ב 6);
3. עצמות שאול ובניו נקברו תחת האשל ביָבֵשׁ (שמואל א', ל"א 13), או תחת האלה ביבש (דברי הימים א', י' 12).
מצויים סוגים שונים של עצי אשל: בגְאוֹן הירדן ("אשל הירדן"), בחולות חוף הים ("אשל החוף"), ובמלֵחוֹת ("אשל ים המלח", "אשל מרובע", "אשל המַן" ו"אשל גְדַל פֵּירות").
פסוקים 33-34 מסיימים את כל הפרשה
לג. וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע, וַיִּקְרָא-שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה, אֵל עוֹלָם.
לד. וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים.
אברהם קורא בשם אלוהים, ז"א שהוא מתפלל ומשוחח עם אלוהים, ומכנה את אלוהים בשם נוסף: אל-עולם.
שמותיו של אלוהים לא ניתנים לו כך סתם.
שמותיו של אלוהים מציינים את אופיו ותכונותיו.
אברהם יכול היה לבחור בשם אחר מתוך מאות שיכולים להציג נכונה את אלוהים אך בחר כרגע בתכונה זו – אל-עולם.
מה משמעות השם:
אלוהי הנצח, האלוהים בכל הזמנים – לשעבר, היום ושלעתיד לבוא (ראה גם ישעיה מ 28, תהילים קו 48).
מדוע?
אבימלך מבקש ברית למספר דורות, אך בריתו של אברהם עם אלוהים היא לעולם.
אבימלך ביקש ברית לתקופה בה הוא חי ויוכל ליהנות לאורך כל ימיו המוגבלים, אך ההנאה עם בריתו של אלוהים היא לעולם, כי הוא חי לעולם.
אברהם מכנה את אלוהים אל-עולם מכיוון שאלו השייכים לו חיים עימו לנצח נצחים ולכן תמיד יחוו את פרות הברית שיש להם עם אביהם שבשמים.
אבימלך מבטיח לאברהם שהוא לא יפגע בו ויהיה לצידו לפרק הזמן שהברית תקפה, אך בריתו של אלוהים עם אברהם היא לעולם ולכן כל האדמה שאברהם כרגע נמצא עליה היא שלו מתוקף ברית עליונה יותר.
שמותיו של אלוהים צריכים לעודד אותנו לבטוח בנצחיות ישועתו.
מסיבה זו גם יכול שאול השליח לעודד את המאמינים ברומא ולומר להם ששום דבר לא יוכל להפריד אותנו מאהבת אלוהים שניתנה לנו על ידי קורבנו של ישוע המשיח.
מי שהינו ילדו של אלוהים, יישאר כזה לעולם.
אלוהים לא חתם את בריתו עם ילדיו בשבעה או עשרה כבשים אלא בשה האלוהים – ישוע המשיח.
הערה:
מי הם אותם פלישתים?
דנו בנושא זה בפרקים קדומים.
מדובר על שבטים אשר פלשו לאיזורי החוף של ישראל מאיי הים התיכון, כרתים וכו'.
במאה ה-12 הייתה פלישה גדולה יותר של שבטים אלו.