בראשית פרק מב: אחיו של יוסף יורדים מצריימה לשבור שבר

 

פרק מא מסתיים בנקודה בה פרעה מעניק ליוסף את תפקיד משנה למלך.

יוסף פרש את חלומותיו של פרעה והוסיף על כך גם את ההצעה לניהול המדינה בעת שנות השפע כדי להבטיח חיים ונוחות בשנות הרעב.

פרעה התרשם מאוד מהבחור הצעיר יוסף. התנהגותו האצילה של יוסף והתלהבותו להועיל למלך ולממלכה העניקו לפרעה את כל הסיבות להאמין שיוסף הוא נתין נאמן ומסור.

מבחינתו של פרעה, הוא קיבל תשובה המבטיחה לו ולממלכתו חיים וברכה.

מבחינתו של אלוהים, יוסף מגיע לתפקיד ומעמד שבעזרתן עתידים להתגשם:

א. החלומות שניתנו לו בעבר – אחיו והוריו עתידים להשתחוות לפניו…

ב. התוכנית של אלוהים להביא למצרים את צאצאי אברהם…כפי שאלוהים הבטיח בבראשית טו.

חלוקת הפרק:

א. בני יעקוב יורדים לשבור שבר במצרים (פ. 1-6)

ב. יוסף מזהה את אחיו (פ. 7-8)

ג. יוסף מאשים את אחיו בריגול (פ. 9-20)

ד. הוידוי של האחים לפני יוסף (פ. 21-28)

ה. האחים מסבירים ליעקב אביהם את שהתרחש במצרים (פ. 29-38)

א. בני יעקוב יורדים לשבור שבר במצרים (פ. 1-6)

א. וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: לָמָּה תִּתְרָאוּ?

ב. וַיֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

ג. וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבּוֹר בָּר מִמִּצְרָיִם.

ד. וְאֶת-בִּנְיָמִין, אֲחִי יוֹסֵף, לֹא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו, כִּי אָמַר: פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.

ה. וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבּוֹר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כִּי-הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

ו. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל-עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

הרעב מן הסתם מתחיל לתת את אותותיו גם על השוכנים מסביב למצרים.

כאמור, בני ישראל עלו למצרים בשנה השנייה של הרעב, לכן, האירוע המתרחש בפרק מ"ב מתייחס לשנה הראשונה של הרעב או לשלהי שנה זו.

מכאן, יעקב היושב על דרך סחר, היה יכול להיות עד לשיירות היורדות למצרים וחוזרות עם תבואה.

מסיבה זו יעקב פונה לבניו ושואל אותם:

למה תתראו?

משמע, מדוע אתם מביטים זה אל זה ואינכם פועלים בנדון? מדוע אינכם פועלים כפי שאחרים עושים?

הפרשנים מלאים בעצות לסיבת דבריו של יעקב.

חלקם טוענים שהבנים היו רוכשים את המזון מאותן שיירות – כי לא חסרו בכסף, וזאת מתוך עצלות לרדת מצריימה.

מכאן, יעקב מזרז את בניו לרדת מצריימה כדי לא לתת רושם לשכניהם שהם עשירים מדיי…

כך או כך, יעקב מזרז את בניו לפעול ולהביא מזון ממצרים.

יעקב אומר לבניו כי שמע שניתן לרכוש חיטה ותבואה במצרים. מן הסתם, יעקב קיבל את המידע הזה מאותם עוברי אורח שהלכו אל מצרים או חזרו משם.

לפיכך, יעקב דורש מבניו לעשות כפי שעושים שכניו – יורדים למצרים לשבור שבר.

יעקב מבין שאם בניו לא יפעלו במהרה, הדבר עלול להעמיד את חיי המשפחה בסכנה.

האחים מצייתים לאביהם ועשרה מהם יורדים למצרים.

מדוע עשרה ולא כל האחד-עשרה?

יעקב לא רצה שבנימין הצעיר יצטרף לאחים במסעם כי חשש לחייו.

מבחינתו של יעקב, בנימין זה כל מה שנשאר מאשתו האהובה רחל…

מבחינתו של אלוהים, הבן נשאר כי כך ייתגשם החלום הראשון שניתן ליעקב כשהיה בן 17.

כשהגיעו האחים למצרים, הם עמדו בתור יחד עם בני עמים אחרים שירדו כמוהם לשבור שבר במצרים (מא 57).

ראוי לציון שבפסוק 5 בני יעקב לראשונה מתוארים כבני ישראל. בכך יש לנו את הרמז שהמשפחה הזו עתידה לגדול לעם בהמשך.

בפסוק 6 המחבר מציין את שידוע: יוסף הוא השליט על כל המתרחש במצרים.

כל הבאים לשבור שבר במצרים, חייבים לעבור דרך יוסף המפקח שהתבואה תינתן בכמות הראויה כדי לשמור מספיק לאורך כל שבע שנות הרעב.

ציון מעמדו בקטע זה נועד להסביר ולנמק את ההשתחוויה של האחים לפני יוסף.

1. יוסף הוא השליט במצרים.
2. יוסף הוא המשביר – הוא המאשר הנפקת מזון לכל המבקשים (משלי יא 26: "מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר")

סוף פסוק 6 מהווה התגשמות של החלום הראשון שיוסף חלק עם בני משפחתו בפרק לז, לפני כ- 22 שנים. [בגיל 17 נמכר, בגיל 30 היה למשנה למלך, 7 שנות השפע, ומשפחתו הגיע בשנה השניה לרעב. יוצא מכך שיוסף היה מנותק ממשפחתו במשך כ 22 שנים]

עשרת האחים [ולא אחד- עשרה], נמצאים לפני יוסף, כאשר מטרת בואם היא קבלת תבואה. עשרת האחים הגדולים ממנו משתחווים לפניו כשפניהם מטה.

בחלום שחלם בפרק לז, ראה יוסף את עשרת האלומות המשתחוות לפני אלומתו. בכך כבר נרמז בחלום שהרקע לאירוע הינו תבואה.

יוסף זכה לראות לנגד עיניו איך החלום שנתן לו אלוהים קורם עור וגידים בדיוק מופלא שרק אלוהים יכול לעשות.

איך מרגיש יוסף ברגע זה?

איזו התרוממות רוח.

יוסף אינו מתענג על גאווה כלשהי אלא על השמחה שזכה לראות בהתגשמות חזון. על כך שהוא באמת משמש כלי כדי להוציא לפועל את תוכניתו של אלוהים.

כעת יכול יוסף להתענג משמחה וביטחון באלוהים במלוא אמונה שגם החלום השני הכולל בתוכו את הוריו, אכן ייתגשם.

התרוממות הרוח של יוסף ברגע בו הוא חווה התגשמות של דבר אלוהים חייבת להיות מנת חלקו של כל אדם נושע הקורא את כתבי הקודש ומאמין שכל הכתוב אמת שנכתבה בהשראת רוח אלוהים.

לאור ההתגשמות של כל הנבואות שזמנן פג, על כל אחד מילדי אלוהים לשמוח ולהתענג שכל הבטחותיו של אלוהים לנו – היום ובעתיד, ייתגשמו במדויק עד הפרט הקטן שבהם.

ב. יוסף מזהה את אחיו (פ. 7-8)

ז. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם, וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מֵאַיִן בָּאתֶם? וַיֹּאמְרוּ: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אוֹכֶל.

ח. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ.

יוסף מזהה את אחיו בנקל שהרי הם לא השתנו בהרבה. אחיו שמרו על דרך לבושם והתנהגותם.

יוסף לעומתם השתנה מאוד.

כשהיה עימם הוא נראה כרועה צאן, כאחד מהם.

כעת, לאחר שקיבל את תפקיד המשנה למלך, ולאחר שחי במצרים, הוא נראה כנסיך ולא כרועה צאן.

לעומת בני כנען שהיו בעלי זקן, יוסף היה מגולח למשעי ועטור כל הלבוש המסורתי הראוי למשנה למלך.

מכאן, כך או כך, היה לאחים מאוד לא קל לזהות את יוסף במבט ראשון. גם אם יוסף היה נראה ברור לאחיו, הם לא היו מאמינים למראה עיניהם, שהרי, מה הסיכוי שהאח הקטן שלהם הפך להיות משנה למלך מצרים והוא רק בן 30 שנים?

יתרה על כך,

1. יוסף לא גילה את זהותו וגם לא מיד חיבק את אחיו.

יוסף התנכר להם, הוא התנהג כלפיהם כנוכרי – זר. יוסף שמר "דיסטנס" מאחיו (ראה מל"א יד 5).

יוסף דיבר עימם קשות ובדרך פוגעת.

2. 2. כל ההתקשרות של יוסף לאחיו בשלב זה הייתה דרך המליץ – המתורגמן (פסוק 23).

ז"א, יתכן שהם בכלל לא שמעו את קולו אלא רק את דברי המתרגם.

איך הרגישו אחיו של יוסף באותו מעמד?

ניתן לשער שהם היו מלאי יראה ופחד לאורך כל השיחה הנוקבת והתוקפנית מצדו של יוסף. מן הסתם הייתה להם את כל הסיבה לחשוש לחייהם בכל רגע. האחים הגיעו לארץ אחרת והמלך יכול לעשות בהם כרצונו אם יחשוב שהם מהווים סכנה או איום עליו ועל ממלכתו.

יוסף פונה אל האחים [דרך המתרגם] ושואל אותם:

מאין באתם?

תשובת האחים קצרה ועניינית:

מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אוֹכֶל.

נשאלת השאלה:

מדוע שיוסף ייתנכר לאחיו?

מדוע שלא יזדהה לפניהם ברגע שעמדו לפניו והשתחוו כמו כל שאר הזרים או הנתינים שבאו לשבור שבר?

עלינו לזכור שאלוהים עתיד ללמד את כל האחים לקח רב ועמוק בעבור חטאם נגד יוסף ונגד יעקב אביהם.

הסיבה שיוסף מתנכר אליהם טמונה בעובדה שהאחים עדיין לא חזרו בתשובה על מעשיהם הנפשעים.

1. ההשתחוות שלהם לפני יוסף הייתה מחווה תרבותי ולא ציון של כניעת לב. כך גם עשו כל שאר הבאים לשבור שבר
2. האחים עדיין לא התוודו לפני יעקב אביהם על השקר לגבי טריפת יוסף.
3. האחים עדיין לא התוודו לפני אלוהים על החטאים שביצעו נגד יעקב ונגד יוסף.
4. כל עוד האחים חיים בחטא, ואינם מתוודים על חטאותיהם – נשארת העויינות בינם לבין האחד או האנשים נגדם חטאו.

המצב בו נמצאים אחיו של יוסף מהווה סמל ודוגמא למצב בו בני ישראל נמצאים היום בכל הנוגע למעמדם מול אדונם ומושיעם ישוע המשיח.

1. למרות שאחי יוסף פגעו בו, הם עדיין נחשבים ונקראים אחיו, באותה מידה, בני ישראל נקראים עם בחירתו של אלוהים למרות וגם בשעה שהם דוחים את אדונם ומושיעם ישוע.
2. אחי יוסף דחו אותו ופגעו בו ללא סיבה כשהיה ביניהם. כך בני ישראל דחו את האדון ישוע כאשר היה בתוכם כעבד אוהב ומסור.
3. אחייו של יוסף פגעו ביוסף לאחר שהוכיח אותם – הביא את מעשיהם לפני אביו. כך גם בני ישראל לבסוף דרשו את צליבתו של ישוע בגלל שהוכיח אותם על חטא ועל ריחוק מאלוהים.
4. אחייו של יוסף שמחו כשלבסוף התפטרו מיוסף, כך גם בני ישראל שמחו כאשר "התפטרו" מישוע.
5. אחייו של יוסף אינם מזהים את יוסף למרות שהוא עומד לנגד עיניהם, כך עם ישראל היום חווה עיוורון רוחני חלקי. העם קורא בכתבי הקודש אך אינו מסוגל להבין ולהפנים את האמת בכוחות עצמו. זאת כעונש על זלזול ודחיית האמת הרבה והנפלאה שניתנה לעם (ראה אל הרומים ט, יא).

עוד בשעה שאחייו של יוסף אינם מתוודעים על חטאותיהם, יוסף פועל בדרך נפלאה לספק להם את כל מחסורם ובחינם – אות לאהבתו.

באותה מידה, אלוהים ממשיך לספק את כל צורכי עמו ישראל ובאופן אוהב ומלא חסד.

אלוהים עוצר אוייבים להשמיד את עמו

אלוהים מספק גשמי ברכה ומברך שדות תבואה.

אלוהים ממשיך לפקוח עיני יהודים כדי להכיר אותו ולהושיעם.

הסיבה שעם ישראל אינו זוכה לכל הברכות שאלוהים הבטיח היא רק בגלל שהעם, באופן אישי ואינטימי,  עדיין לא מתוודה על חטאו הגדול ביותר – דחיית המשיח ישוע.

יום אחד עם ישראל ידע עד כמה המשיך אלוהים ופעל בעבורם בכל יום ובמחיר כה יקר. ביום בו יכיר עם ישראל בחטאיו, יסיר אלוהים את העיוורון הרוחני, יפקח את עיני כל עמו, השארית מן הצרה. אז עם ישראל ירכין ראשו לפני האדון ישוע ויבכה בכי רב על פגיעתו המתמשכת נגד האדון שאותם אהב יותר מכל (ראה זכריה יב 10 וכן יג 1-9).

ג. יוסף מאשים את אחיו בריגול (פ. 9-20)

ט. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלוֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

י. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: לֹא, אֲדֹנִי, וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר-אוֹכֶל.

יא. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

יב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: לֹא, כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

יג. וַיֹּאמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

יד. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף: הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר: מְרַגְּלִים אַתֶּם.

טו. בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה, אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

טז. שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם, וְאִם-לֹא – חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.

יז. וַיֶּאֱסוֹף אוֹתָם אֶל-מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

יח. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא.

יט. אִם-כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.

כ. וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטוֹן תָּבִיאוּ אֵלַי – וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם, וְלֹא תָמוּתוּ. וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.

בקריאה ראשונה של הפרק אפשר בקלות לפספס את כל המהלכים העיקריים המתרחשים בו.

אך בקריאות הבאות מתבררים פרטים נוספים שהופכים את הסיפור לעלילה שרק אלוהים מסוגל לחבר.

מדוע שיוסף ייתאכזר לאחיו ויאשימם באשמה כה כבדה כמו ריגול?

האשמה זו מוזכרת ארבע פעמים בפרק (9, 12, 14, 16).

הרי על אישום שכזה כל האחים עלולים לאבד את חייהם.

א. מכיוון שיוסף הוא הקובע את כל המהלכים במצרים, אף אחד לא יפגע באחים ללא ידיעתו ואישורו.

ב. התשובה נמצאת בפתח פסוק 9.

פסוק 9 מציין שיוסף זכר את החלומות אשר חלם.

מכאן, הוא חווה אך לפני מספר דקות את התגשמות החלום הראשון בו עשרת האחים כורעים ברך לפניו.

ומה יש בחלום השני?

בחלום השני כל בני משפחתו – כולל ההורים של המשפחה, מצטרפים וכורעים ברך לפניו (לז 7-10).

מכאן, יוסף "מתאכזר" לאחיו כחלק מתוכנית גאונית להביא לכך שגם שאר בני המשפחה יחזרו למצרים וייתאחדו.

כאמור, יוסף אינו שואף למפגש המנפח את גאוותו, אלא כדי לראות את יקיריו ולהתאחד עם משפחתו. בנוסף לכך, לאפשר לו לספק את כל מחסורם ולבטא את אהבתו כלפיהם בכל.

קצרות המילים לתאר את השמחה והשלום שמילאו את ליבו של יוסף כאשר זכה לחוות את התגשמות הבטחת אלוהים.

כל האירוע והמהלכים הבאים מאפשרים לנו להבין עד כמה דברי אלוהים שניתנו ליוסף היו המרכיב העיקרי והיחידי ששמר על שפיותו ונפשו לאורך כל השנים שהיה במאסר במצרים (תהילים ק"ה 17-21).

האם גם אנו כל כך מכבדים את דבר אלוהים שבכתבי הקודש עד כי הכתוב שם חשוב וסמכותי לנו יותר מרגשותינו, ודעתנו?

יש לנו כל כך הרבה מה ללמוד מהנער – יוסף.

כאמור, יוסף מאשים את עשרת האחים בהאשמה כבדה ביותר – ריגול.

יוסף אף מציין כעובדה שהם באו למצרים כדי לבדוק את נוקודות החולשה של הממלכה כדי לתכנן את צעדיהם לרעת מצרים…

ערוות הארץ: גילוי הארץ, מהיכן נוח לכבשה, הסדקים דרכם ניתן לפעול… (ראה גם במדבר יג 18, יהושוע ב 1)

האחים מפוחדים עד מוות ואומרים בכל לשון שלא באו לרגל אלא לשבור שבר.

כעת, לאחר שהאשמה כה כבדה על ראשם, האחים מתחילים "לזמר" ולומר הרבה יותר נתונים מהתשובה הראשונה שנתנו ליוסף בפסוק 7.

להלן הנתונים שהאחים מפרטים בשלב זה:

כולם בני איש אחד.

אמת, שהרי חלקם נולדו לאימהות שונות. הם אחים אך לא כולם מאם אחת.

מדוע נתון זה כל כך חשוב?

היותם בני איש אחד – אחים, צבהירה שלא יעלה על דעת אביהם לשלוח את כל בניו למשימת התאבדות…

אך יוסף רצה לשמוע הרבה יותר פרטים, ממש את כל החדשות מן הבית.

אז מה עושים?

ממשיכים להאשים אותם כדי שיתנו הרבה יותר פרטים להסיר את ההאשמה הכבדה.

יוסף ממשיך לטעון שהם מרגלים שבאו לרעת מצרים.

כעת האחים מנדבים עוד מידע שיוסף חפץ לשמוע.

האחים אומרים:

אנו מארץ כנען, כולנו ביחד שנים עשר אחים מאיש אחד. אח קטן נשאר בבית עם אבינו ואח נוסף איננו.

המילה "איננו" מציינת שמבחינתם הוא נעדר.

כמה כואב שהאחים אינם יודעים "שהאיננו" מאוד נוכח לנגד עיניהם…

יוסף עומד בשלו וכעת הוא מציע לאחים דרך כדי לנקות מעליהם את החשד הכבד.

ההצעה של יוסף מפורטת בפסוקים 15-20.

יוסף מבהיר שההאשמה תסור רק אם האחים יציגו לפניו את האח הקטן.

יוסף יודע היטב שהאח הקטן יבוא רק עם אביו, ולכן הוא מבקש לראות במו עיניו את האח הצעיר.

לפיכך, אחד מהאחים יחזור לכנען בעוד כל השאר נשארים במצרים – במשמרת.

יוסף מעניק לאחים שהות של שלושה ימים – כשהם במשמרת – כדי לבחון את הצעתו וליישמה.

אם יסכימו ויפעלו כהדרכתו – טוב יהיה להם ויחיו.

אם לא, יישפטו כמרגלים…

לאחר שלושה ימים מתברר שיוסף בא עם הצעה רכה יותר.

יוסף מציין שהוא ירא את אלוהים. משמע, הוא מכבד את אלוהים ולא היה רוצה לעשות רעה למישהו ללא סיבה.

לפיכך, הוא מצדיק את ההצעה המרוככת לאחים.

1. אחד מכם יישאר במשמרת.
2. השאר יחזרו עם התבואה למשפחה.
3. תחזרו בחזרה למצרים עם האח הקטן.

אם ישמעו ויעשו כמפורט – תסור ההאשמה מעליהם.

אם יסרבו – ישלמו בחייהם.

מן הסתם, ההצעה החדשה נוחה יותר והאחים פועלים מיידית ליישמה.

ד. הוידוי של האחים לפני יוסף – ללא ידיעתם (פ. 21-28)

כא. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו: אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.

כב. וַיַּעַן רְאוּבֵן אוֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר, אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.

כג. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף, כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינוֹתָם.

כד. וַיִּסּוֹב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

כה. וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.

כו. וַיִּשְׂאוּ אֶת-שִׁבְרָם עַל-חֲמֹרֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם.

כז. וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת-שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ בַּמָּלוֹן, וַיַּרְא אֶת-כַּסְפּוֹ, וְהִנֵּה-הוּא בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

כח. וַיֹּאמֶר אֶל-אֶחָיו: הוּשַׁב כַּסְפִּי! וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי! וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו לֵאמֹר: מַה-זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?

לאחר שיוסף הציג לפני האחים את התנאים להסרת ההאשמה מעל ראשיהם, האחים משוחחים ביניהם ומכים על חטא על מר גורלם.

האחים יודעים היטב מה מחכה להם לו יאמרו לאביהם שצריך לקחת את הבן הצעיר ולהביאו מצריימה.

האחים יודעים שאם "אדון הארץ" יבחר לא להאמין להם, כולם ישלמו בחייהם – כולל האח הצעיר.

האחים מרגישים שגנרל צדק בא עימם חשבון.

מפסוק 21 האחים מתוודים על מעשיהם הרעים והקשים נגד יוסף, מבלי שהם מודעים לכך שיוסף הוא האחד לפניהם וגם מבין כל מילה שיוצאת מפיהם.

כאן, ולא בפרק ל"ז, המחבר מציין שיוסף התחנן לפני אחיו שלא יזרקו אותו אל תוך הבור ויזנחו אותו שם.

האחים מבינים שהם משלמים כרגע על פשע שעשו בעבר.

עין תחת עין, שן תחת שן.

ראובן, הבן הבכור פותח ואומר:

כב. וַיַּעַן רְאוּבֵן אוֹתָם לֵאמֹר: הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר, אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.

כמה לא נעים לשמוע את המשפט: אמרתי לכם!. אך השאלה שצריכה לבוא לפתחו של ראובן היא: אז מדוע גם לא פעלת?

מדוע שתקת ולא אמרת אמת לאביך יעקב?

מדוע עד כה עדיין לא התוודאת על חטא האינוס של שפחת אביך?

בפרק מט אנו עוד עתידים להרחיב על אופיו ותכונותיו של ראובן…

לאורך כל הדיון אותו האחים מנהלים, יוסף נמצא לידם ושומע כל מילה.

מן הסתם, יוסף מאפשר להם לשוחח ולדון כי כך הוא זוכה לקבל נתונים רבים יותר אודות המשפחה וחרטת ליבם של האחים.

בפסוק 24 מתגלה פנים ליבו של יוסף:

כד. וַיִּסּוֹב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ;

יוסף מבין את הכאב שעובר על האחים, את הפחד והיראה מן המעמד לעמוד מול האב יעקב ולבקש גם את בנימין. בנוסף גם את סימני החרטה שהם מגלים, והוא באהבתו אותם כבר לא יכול להישאר אדיש וחסר תגובה.

יוסף פונה הצידה למקום יותר פרטי ובוכה. אני משער ששאר האחים אינם רואים את יוסף בוכה.

זו פעם ראשונה מתוך חמש שבהם מצויין שיוסף בכה (מג 30, מה 1-2, 14-15, נ 17).

בפעם הנוכחית והאחרונה בכיו של יוסף נובע מתוך הצער והכאב הנובע מחטא וחוסר אמונה. בשלושת המקרים האחרים מדובר על בכי שמחה והתרגשות.

בכיו של יוסף מוכיח שנקמה אינה מובילה או מניעה את מעשיו.

בכיו מגלה את כאבו וצערו על האחים ומשפחתו.

בכיו מציין את געגועיו. את רצונו העז לחבק את אחיו ובני משפחתו ולגלות את זהותו.

אך יוסף גם ידע שחזון אלוהים לא התגשם במלואו ועוד חזון למועד.

תוכנית אלוהים חשובה יותר מרגשותיו של אדם בודד.

הרבה אנשים בוכים, אך ציון בכיו של יוסף מזכיר את בכיו של האדון ישוע המשיח בבשורת יוחנן יב.

שם ישוע בכה, כשראה את גודל עוצמת תוצאת החטא על גורל אהוביו.

כאן יוסף בוכה כשהוא רואה את הכאב שבא על יקיריו עקב חטאיהם.

בשני המקרים הבכי נובע מהצער על השפעת החטא על יקיריו של הבוכה.

יחד עם זאת, בשני המקרים, הכאב והצער סר כשהתוודות על חטא נעשית מתוך לידה מחדש מבחינה רוחנית.

לאחר שיוסף חוזר אל האחים הוא בוחר את שמעון, ואוסר אותו לנגד עיני שאר האחים.

מן הסתם שמעון אינו נזרק לכלא עם שאר פושעים, אלא נמצא במשמר כפיקדון עד שהאחים יחזרו עם האח הקטן.

מדוע שיוסף יבחר בשמעון כפיקדון ולא באח אחר?

לדעתי גם הבחירה בשמעון, למרות שיש לה הסבר פיזי, הייתה גם כסימן רוחני.

ליהודה יש את תפקיד המנהיג בין האחים ולכן הוא זה שצריך להנהיג את מהלך כל העניינים.

ראובן הרי הודיע שהוא היה זה שביקש למנוע את הפגיעה בנפשו של הנער…

לוי, שייך לאלוהים, ולכן הבא בתור הוא לא אחר מאשר שמעון.

שמעון היה ככל הנראה בין האוסרים את יוסף…

המאסר ייטיב עם שמעון שהרי הוא היה בין הרוצחים של בני שכם.

בפסוק 25 מתגלה טוב ליבו של יוסף ואהבתו הבלתי מותנית לאחיו ובני משפחתם.

כה. וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן.

יוסף מצווה על משרתיו למלא את השקים של האחים בתבואה, אך גם להטמין בחזרה את הכסף של כל אח בשק התבואה שלו.

במילים פשוטות, יוסף מעניק את התבואה – לחם החיים לאחיו במתנה, ולא כתמורה, בה בשעה שהם נחשבו לעויינים לו, וחפותם לא הוכחה.

המעשה הזה של יוסף מהווה סמל נפלא של פעולת הישועה של אלוהים לעמו אך גם לכל אלו שבחר להושיע.

הישועה – כפרת החטאים והסרת קללת החטא מחיי הנושע, היא מתנת חסד מאלוהים. אין אף אדם המסוגל להשיג ישועה בכוחות עצמו (אל האפסים ב 8-10).

הישועה שלנו מאלוהים הוכנה וניתנה לנו עוד בהיותנו עויינים לאלוהים (אל הרומים ה 8).

לאחר שהאחים קיבלו את שקיהם מלאים בתבואה, הם מעמיסים הכל על חמוריהם ומתחילים את המסע לכנען.

בתחנת הלינה הראשונה או באחת מהן, אחד האחים ביקש להאכיל את חמורו ולכן פתח את אחד משקי התבואה.

בפתח השק אותו אח גם מצא את כל הכסף שהיה מיועד להוות תשלום עבור התבואה.

האח הבין את משמעות הדבר וליבו התמלא בפחד.

אותו אח, אמר לשאר האחים את שקרה וכולם נחרדו.

עד כה יוסף חשב שהם מרגלים, וכעת עוד יוכח בטעות שהם גם גנבים…

האחים הבינו שחבל התליה מתכווץ מסביב לגרונם…

האחים כעת אומרים: (פ. 28)

מה זאת עשה אלוהים לנו?

מתברר שאנשים נזכרים באלוהים ובאמת רוצים לפשפש בנפשם רק כשהמצב מאיים במיוחד.

האחים מבינים שכל צרופי המקרים מהווים חותם לכך שאלוהים עשוה כאן משהו, אך הם עדיין לא מבינים את כל התמונה.

כמה מצער שצרות וסבל גורמים לנו לחזור בתשובה. לעיתים הצרה והכאב הם מתנת חסד מאלוהים כדי שנרויח "בפרס הגדול".

עיוורונם לכל מה שקשור לפועל אלוהים נובע מחטאם חוסר ההתוודות על חטאיהם (קור"א ב 10-15, יוחנן ג 3-9).

ה. האחים מסבירים ליעקב אביהם את שהתרחש במצרים (פ. 29-38)

כט. וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל-הַקּוֹרוֹת אוֹתָם לֵאמֹר:

ל. דִּבֶּר הָאִישׁ, אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, אִתָּנוּ קָשׁוֹת, וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ.

לא. וַנֹּאמֶר אֵלָיו: כֵּנִים אֲנָחְנוּ, לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים.

לב. שְׁנֵים-עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

לג. וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ, אֲדֹנֵי הָאָרֶץ: בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם – אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת-רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.

לד. וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.

לה. וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם, וַיִּירָאוּ.

לו. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: אוֹתִי שִׁכַּלְתֶּם – יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה!

לז. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל-אָבִיו לֵאמֹר: אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

לח. וַיֹּאמֶר: לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם, כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר. וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ – וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה.

האחים מגיעים לכנען ומיד מפרטים לפני יעקב אביהם את שהתרחש במצרים.

האחים מסבירים ליעקב שכבר חווה בחייו שכול [כי שיקרו לו לגבי יוסף], את שהתרחש במצרים, וזאת כדי להכין את ליבו שיסכים לשלוח את בנימין למצרים עימם בחזרה.

האחים אומרים לאביהם שלא עשו כל דבר רע, ואמרו לאיש, אדון הארץ שהם כנים – נאמנים, אך הוא לא האמין להם.

ישנה חשיבות מרקיעת שחקים לשמות התואר של יוסף.

יוסף מכונה: האיש, אדון הארץ.

והנה, גם ישוע המשיח כונה בפי מתנגדיו בשם התואר: האיש ההוא.

מדוע שכינו אותו בשם זה?

כי סרבו לקרא בשמו או שלא ידעו את שמו.

כך או כך הדבר מלמד על ריחוק.

יוסף היה אחראי על כל מה שמתרחש במצרים, ולכן נקרא אדון הארץ.

ישוע גם כן נקרא אדון כל הארץ, והוא אכן יקבל סמכות ומלוכה על כל בריאתו של אלוהים האב.

(תהילים ב, דניאל ז 13-14, מתי כח 18-20, ישעיה ב 1-4, מיכה ד 1-7, התגלות ד-ה, יט 11 עד סוף).

האחים ממשיכים לפרט את המאורע, ומודים שאמרו למצרי שיש עוד אח בכנען שנמצא עם האב.

לפיכך, אומרים האחים ליעקוב: המצרי בוחן את אמינותינו בכך שנציג לפניו את האח הקטן – בנימין.

בינתיים קיבלנו את כל התבואה ושמעון נשאר במשמר כפיקדון.

אם ימלאו אחר הוראתו של המצרי, ישוחרר שמעון והם יוכלו להמשיך ולסחור עם מצרים בחופשיות.

בעוד יעקב חושב וחוכך בדעתו אודות דברי הבנים, הם מתחילים לפרוק את שקיהם.

לה. וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם, וַיִּירָאוּ.

בעת שפתחו את שקי התבואה, התפלצו האחים.

צרור הכסף של כל אח נשאר בשק התבואה.

במילים פשוטות:

על פניו נראה כאילו הבנים גנבו את כל התבואה ממצרים וכך קיימת סכנה מוחשית ביותר לגורלם, ולפחות לגורלו של שמעון הנמצא במשמרת.

בשלב זה יעקב גם כן מבין ומפנים את חומרת המצב ומדבר מעומק יגונו וכאבו.

לא מספיק שיוסף איננו, כי מבחינתו יוסף נטרף על ידי חיה רעה, ושמעון איננו – כי נשאר במשמרת, וכעת גם תקחו ממני את בנימין?

הרי כל פעם וכל פעולה שאתם עושים, אני הוא זה שמשלם את המחיר הגדול ביותר…

עלי בא הכל.

מילותיו של יעקב – עלי היו כולנה, הינן מילות שבר וזעקה.

לכל ידוע שכאב השכול גדול הכי הרבה בלב הורים.

מילותיו של יעקב מזכירות לי את מילות הפסוק בישעיה נג 6.

שם כתוב שאלוהים הפגיע על המשיח ישוע את כל חטאינו.

בעוד אנו עושים את הרע והטעות, ולמרות שאנו סובלים מכך, הרי שאת הסבל האמיתי נושא האדון. הוא סופג את זעם אלוהים על כל עברה שלנו – ולנו הוא נותן את לומו.

ראובן, הבן הבכור, מנסה לרכך את דעתו של יעקב.

ראובן מציע ליעקב שיוכל להרוג את שני בניו של ראובן אם זה ייכשל להחזיר את בנימין ושמעום בחזרה לכנען.

דבריו של ראובן אולי מבטאים את רצונו לפעול בכל מאודו למען שחרור שמעון, אך אין בהבטחתו כל נחמה ליעקב.

מה יועיל ליעקב לרצוח את שני נכדיו במידה וראובן ייכשל למלא הבטחתו?

כמה חבל שראובן מצטייר לאורך כל חייו כאדם חסר עמוד שדרה ומנהיגות.

אנו נרחיב עליו בפרק מט.

בפסוק 38 יעקב האב עונה וכך מסיים את הפרק במילות של שברון לב.

"…וַיֹּאמֶר: לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם, כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר. וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ – וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה…"

יעקב מבין את הסכנה בשליחת בנימין, וזאת לאור מציאת כל הכסף שנועד לרכישת התבואה בידי הבנים.

יעקב מבין שהבנים לא ניסו לגנוב, אך אין הדבר מספיק בעיני המצרים לדעתו.

מסכן יעקב, הוא כעת כבר מתחיל להתאבל על שמעון…

יעקב מסרב לשלוח את בנימין כי אינו מוכן לעוד שכול כפי שחווה במקרה של יוסף.

המצב עומד להשתנות בפרק הבא, שכן, תוכניתו של אלוהים תתגשם גם תתגשם.

הערה:

למה הכוונה במילה "שאול"?

"שאול" מתייחס למקום משכן נפשות המתים.

"שאול" מתייחס גם לציין – מוות.

לאור הכתוב בבשורת לוקס בפרק ט"ז אנו למדים רבות אודות מיקום השאול ומבנהו.

א. השאול הינו מקום משכנם של נפשות המתים.

ב. בשאול קיימים מדורים. האחד לנפשות הנושעים והאחר לנפשות הבלתי נושעים.

ג. מדור הנושעים נקרא "חיק אברהם" וזאת כדי לציין את השלום, שלווה ונחמה הנלווים לנוכחים שם.

ד. מדור הבלתי נושעים אינו נקרא בשם אך הכתוב מציין שבמדור הזה נפשות הבלתי נושעים סובלות יסורים, וכן מחום בלתי נסבל: יקוד.

ה. אין אפשרות לעבור ממדור אחד למשנהו, למרות שהנוכחים ביסורים יכולים לראות את "חיק אברהם".

נוכחות הנושעים בחיק אברהם הייתה זמנית, עד כי המשיח ישוע ישלם את דמו כקורבן כפרת חטאים. לאחר מותו של ישוע כקורבן כפרת חטאים, הועברו כל נפשות הנושעים לחיק האדון (ראה אל הפיליפים א 21-23, פטר"א ג 18-19). מאז, כל נפש של נושע עולה ישירות לנוכחות אלוהים ברגע פטירתו של הנושע.