האיגרת אל הרומים פרק ה

אל הרומים פרק ה

שלום עם אלוהים

הדגש העיקרי באיגרת של שאול אל הרומים היא שהדרך לאלוהים טמונה באמונה.

שאול פותח את האיגרת ומסביר שכל בני האדם חוטאים (א 18 – ג 20).

שאול מפרט את חטאיהם של הגויים (א 18-32) וכמובן גם את חטאיהם של היהודים (ב 1 – ג 8).

לאחר מכן שאול השליח מסכם ומוכיח שכל בני האדם חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים (ג 9-20).

לאחר שהוכיח לשומעיו שאדם אינו יכול להצדק לפני אלוהים בזכות מעשיו, הוא מסביר איך כן ניתן לקבל את צדקת אלוהים.

צדקת אלוהים ניתנת לאדם על סמך אמונה באלוהים ולא על סמך קיום מושלם של מצוות התורה – שהרי אין אדם המסוגל לקיימן בשלמות (ג 21 – ה 21).

כדי להוכיח את דבריו, שאול השליח מציג את אברהם אבינו. אלוהים החשיב לאברהם צדקה בגלל אמונתו (בראשית טו 5).

שאול השליח גם הציג את דוד המלך כדוגמא. דוד חטא נגד אלוהים אך חזר בתשובה באמונה כנה. דוד המלך ידע שאלוהים הסיר מעליו את אשמתו והצדיק אותו בגלל אמונתו (ראה תהילים לב, לח, נא).

יתרה על כך, שאול מדגיש שצדקת אלוהים לאדם זהה בתנאיה ליהודי ולגוי.

לראיה: אברהם הוצדק עוד שהיה ערל, וההבטחות הנצחיות שקיבל ניתנו לו עוד לפני מתן התורה. לפיכך, כל השותפים לאמונתו של אברהם, בין אם גויים או יהודים, זוכים לאותה ברכת ישועה וברכות נצחיות.

בסוף פרק ד שאול השליח מציין את תקומת ישוע המשיח מן המתים, ללמדנו:

תקומתו של האדון ישוע מן המתים היא הוכחה שהוצדקנו.

אלוהים האב קיבל ואישר את תשלום כפרתמו. המוות אינו יכול להחזיק צדיק, וכך גם לא יחזיק אותנו. כל המאמין בישוע יחיה גם אם ימות (יוחנן יא 25-26).

פרק ד מסתיים בקביעה נפלאה:

הוצדקנו!

ואז מה?

הצדקתנו כוללת לפחות 7 הבטחות נפלאות.

איך ההבטחות הללו שניתנו לנו עקב הצדקתנו משנה את חיינו?

בפרק ה שאול מלמד אודות תוצאות ההצדקה

פסוקים 1-11:

1. על כן לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה יש לנו שלום עם אלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח.
2. דרכו יש לנו גם גישה, באמצעות אמונה, לחסד הזה שאנו עומדים בו, ואנו מתהללים בתקווה אל כבוד אלוהים.
3. אך לא זאת בלבד. אנחנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות,
4. והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה.
5. והתקווה אינה מכזיבה, כי אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על ידי רוח הקודש שניתנה לנו.
6. הנה בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה מת המשיח בעד הרשעים.
7. והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות.
8. אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים.
9. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בודאי ובודאי שניוושע על ידו מן הזעם.
10. שכן אם בזמן שהיינו אוייבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו.
11. ולא זאת בלבד, אנחנו גם מתהללים באלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח שבאמצעותו קבלנו עתה את הריצוי.

הלוואי שיכולנו להיות ליד שאול השליח כאשר כתב את השורות הללו.

לו היינו שם, היינו רואים פנים שמחות מלאות חדווה, סיפוק ושלווה. היינו רואים אדם המרגיש כאילו הוא מהלך על עננים.

אני משוכנע שאת המשפט הזה הוא אמר בזעקת שמחה. יש לנו שלום עם אלוהים!

זיכרו כל העת: מי אומר שורות אלו?

מי שהיה יהודי חרדי אשר היה לבוש בכל הפאר הרבני.

אדם שכזה למעשה אומר: כל התנסותי הדתית במסגרת היהדות הרבנית לא זיכתה אותי בשלום עם אלוהים.

למרות שקיימתי את המצוות כפי יכולתי, מעולם לא היה לי הבטחון שאני שלם לפני אלוהים.

חוויתי שלום אמיתי עם אלוהים רק לאחר שישוע פגש אותי (מע"ש ט).

לפני שאפרט את האוצר הטמון בברכה הנקראת שלום עם אלוהים, כדאי לדעת ולהפנים איך נראים חייהם של אלו הדוחים את שלום אלוהים שבמשיח ישוע.

לפני שאלוהים החשיב לאדם כלשהו צדקה, והעניק לו את השלום, אותו אדם היה "אויב" של אלוהים, או במצב של "מלחמה" עם אלוהים. מצב של חוסר ריצוי – חוסר סולחה.

שאול אומר את אותו העיקרון בפסוק 10:

"…שכן אם בזמן שהיינו אוייבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו."

מכאן, רק לאחר קבלת ישוע באמונה, כאדון ומושיע מכפר חטאים, הופך אדם מאויב לאלוהים לילדו של אלוהים. לאדם היכול באישור אלוהים לחזור להתחברות קדושה עם אלוהים, כפי שהייתה לאדם וחווה לפני החטא. לא לחינם ישוע אמר: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי" (יוחנן יד 6, ראה גם יוחנן ח 19, 422).

אנשים דתיים רבים יעוותו פניהם לשמע מילים אלו, אך הן נכונות.

למרות שאותם דתיים טוענים שיקריבו את חייהם לאלוהים ויהיו מוכנים למות על קידוש השם, ממש כמו ששאול השליח חי לפני שנושע, ואין לי כל ספק בכך, הרי שללא אמונה בישוע כאדון ומכפר חטאים, נשאר אותו אדם דתי תחת קללת אלוהים וזעמו. ז"א, חסר צדקת אלוהים. אדם שכזה פועל נגד אלוהים ונלחם נגד רצון אלוהים, למרות שלפי דעתו, הוא ירא אלוהים ומקיים מצוות תורה…ממש כמו שהיה שאול השליח לפני שנושע (מע"ש ח-ט). ממש כפי שמתנהגים חסידי יד-לאחים…

ללא דם המשיח כקורבן כפרה, אותו דתי או כל אדם יהודי או גוי, אינו יכול לקבל את צדקת אלוהים.

במותו של אותו אדם דתי, ביום משפט אלוהים, כל מעשיו הדתיים וכל פועלו ומילותיו הנפלאות בזכות תורת אלוהים, לא יעמדו לו, ולא יסירו את קללת החטא שקיבל מאדם וחווה.

מדוע?  – כי הוא דחה את דם הכפרה היחידי שיכול להושיעו – דמו של אל-שדי, המתואר לאורך כל דפי התורה (אל הגלטים ג 23-25).

למרות שרוב בני האדם נמצאים במצב רוחני הנקרא: אויב לאלוהים, הם עדיין זוכים למידה רבה של חסד ורחמים מאלוהים.

מדוע?

1. כי ילדי אלוהים נמצאים בעולם ובעבורם אלוהים מברך את העולם וכל שאר תושביו.
2. רבים מאלו שאינם נושעים היום, עתידים להיוושע אולי מחר, לכן חסדי אלוהים מרפדים גם אותם היום.
3. ילדיהם של חלק מהלא נושעים היום, נבחרו על ידי אלוהים להיוושע בעתיד. אלוהים בחסדו ורחמיו שומר את הוריהם בעבורם.
4. אלוהים הבטיח שארית נושעת לעם ישראל, וכן גם למספר עמים אחרים, ולכן ישמור את עמו ואת אותם עמים אחרים כדי לקיים את כל הבטחותיו."אהובים בגלל האבות…"אל הרומים ט-יא.

תודה לאל, הסתיימה המלחמה נגד אלוהים – יש לי שלום עם אלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח.

בפסוקים 5-11 שאול מציין שבע ברכות רוחניות הנובעות מכך שהוצדקתי על ידי אלוהים.

כל מי שקורא ולומד את תוכן הברכות הללו, מבין שהן מהוות תעודת ביטוח לישועתנו,  ולהגנתנו מזעם אלוהים העומד לבוא על עולם חוטא הדוחה את ישועת אלוהים שבמשיח ישוע.

1. ברכה ראשונה: צדקת אלוהים מעניקה לי שלום עם אלוהים.

"על כן לאחר שהוצדקנו על סמך אמונה יש לנו שלום עם אלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח."

כשבודקים את ההגדרה במילון למילה שלום, נקבל את התשובה: חוסר מלחמה, מצב של ידידות.

אך ההגדרה שבמילון רק מגרדת את פני השטח.

השלום שלנו עם אלוהים אינו רק מצב של חוסר מלחמה, אלא מצב של קרבה אינטימית.

השלום של אלוהים אשר קיבלנו דרך הכפרה של ישוע המשיח, מאפשר לנו לקרא לאלוהים: אבא, אבינו (אל הרומים ח 15)

השלום שלנו עם אלוהים, בזכות ישוע המשיח, מסיר כל מחסום או פחד שהיה לפני כן בינינו לאלוהים.

ישעיה הנביא בפרק לב 17 אומר: "והיה מעשה הצדקה שלום. ועבודת הצדקה השקט ובטח עד-עולם."

מכאן, הצדקה שקיבלנו מאלוהים היא כמו עסקת חבילה הכוללת מספר מרכיבים.

מכיוון שצדקת אלוהים שקיבלנו היא לעולם, יוצא שגם שלום אלוהים שבא יחד עם צדקת אלוהים, ניתן לנו לעולמי עד, נצח נצחים.

ההבטחה הזו מחזקת את נצחיות הישועה שלנו.

זכינו לשלום לנצח עולמים עם אלוהים.

כמו שחסד ואמת נושקים זו לזה וקיימים ביחד לעולם (תהילים פה 11), כך הצמד צדקה ושלום לעד ביחד.

לעולם לא נשוב להיות עויינים לאלוהים וחשופים לזעמו.

לעולם לא אצטרך לחשוש שמא אלוהים נטשני או יתחרט על הבטחותיו שנתן לי (אל הרומים יא 29).

השלום של אלוהים שקיבלתי דרך מותו מכפר החטאים של האדון ישוע, מאפשר לי לנוח על כל הבטחותיו ומילותיו כגמול עלי אימו (תהילים קלא 2).

השלום של אלוהים מאפשר לי להישאר שמח גם אם המציאות אינה משמחת.

אל הפיליפיים ד 4-7:

"שמחו באדון בכל עת. אומר שוב, שמחו.

נועם התנהגותכם ייוודע נא לכל אדם. האדון קרוב.

אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה.

ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע."

שלום אלוהים מייצג את כל ריבונותו ויכולתו בכל תחום קיים.

לילדי אלוהים יש את הזכות הנפלאה להישמר שמחים עם לב המכוון למשיח, עסוקים בעשיית רצון אלוהים ללא פשרות, גם בעת קושי רב, וזאת בזכות שלום אלוהים הפועל למעננו.

במילים פשוטות: שלום אלוהים עוזר לנו "ללכת על המים"

מכיוון שהחטא הראשון גרם לעויינות בין אלוהים לאדם, יוצא ששלום עם אלוהים מחייב סליחה מלאה וגורפת על חטאיי. אין שלום אם קיים חטא אחד בין אלוהים לביני. לכן, צדקת אלוהים מזכה לחלוטין ושלומו הינו שלום מלא ונצחי עם אלו שהצדיק.

הנביא ישעיה אמר בפרק כו 3-4: "יצר סמוך תיצור שלום, שלום, כי בך בטוח. ביטחו ביהוה עדי עד, כי ביה יהוה צור עולמים".

שאלה:

ומה לגבי חטאים שאני עושה לאחר שנושעתי?

ישועתי מעמידה אותי בסטטוס של ילדו של אלוהים.

חטא שבוצע לאחר ישועתי גורם לעיכור ההתחברות שלי עם אלוהים, אך לא משנה את מעמדי כנושע וכילדו של אלוהים.

–          ישועתי הפכה אותי לבריאה חדשה (קור"ב ה 17).

–          ישועתי העניקה לי את שכינת רוח אלוהים בגופי (קור"א ג 16-17, אל האפסים א 13-14).

–          אני כעת ילדו של אלוהים ולכן אלוהים מוכיח אותי וממשמע אותי כבנו ולא כאויבו (אל העברים יב 4-13, משלי ג 11-12).

כנושע, אני נהנה מברכת הכוהנים 24 שעות ביממה, שבע ימים בשבוע לנצח נצחים: "וישם לך שלום" (במדבר ו 22-27).

2. ברכה שניה: צדקת אלוהים מעניקה לי גישה לחסד אלוהים (2א) 

"דרכו יש לנו גם גישה, באמצעות אמונה, לחסד הזה שאנו עומדים בו…"

מהו החסד הזה, חסד אלוהים?

שאול השליח אמר משפט דומה גם באיגרת אל האפסים א 7-8.

"…בדמו יש לנו הפדות סליחת החטאים כפי עושר חסד האלוהים. את החסד הזה הוא השפיע עלינו במלוא חכמה ובינה…" 

כל יהודי ידע שאי אפשר להיכנס כך סתם לקודש הקודשים אשר במקדש או באוהל מועד.

מי שהיה מעז לעבור על הוראה זו, היה מת בו במקום.

כל גוי אשר ביקר במקדש שבירושלים ידע כי אסור לו לעבור את הגדר התוחמת את חצר המקדש. לו היה חוצה את הגדר, כי אז היה מסתכן במוות לו נתפס (אל האפסים ב 14).

כאשר ישוע המשיח מת, נקרעה הפרוכת שהייתה המחיצה המפרידה בין קודש הקודשים לאולם הקודש. קריעת הפרוכת במותו של ישוע היוותה עדות כי החל עידן חדש בברית חדשה (לוקס כג 45).

ישוע המשיח ככוהן גדול, נכנס לקודש הקודשים במקדש השמיימי בדמו, דם קדוש וטהור, והשיג פדות עולמים עבור בני אדם (אל העברים ט 12).

ישוע המשיח הוא הכוהן הגדול שלנו. הוא המתווך בינינו לאלוהים האב (טימ"א ב 5-6).

דרכו יש לנו גישה לנוכחות אלוהים האב, וזאת לא למטרת ביקור כתייר, אלא כדי להביא את כל בקשותינו וצרכינו לחיים מלאים המכבדים את אלוהים.

שאול אמר לאפסים ב 18-19: "דרכו יש לכם ולנו גישה ברוח אחת אל האב. לכן אינכם עוד זרים או תושבים נוכרים, אלא בני עירם של הקדושים ובני בית אלוהים." [ראה גם אל העברים י 19-255].

זכריה הנביא חולק עימנו את החזיונות שקיבל מאלוהים. אחד מחזיונות אלו מתועד בספר זכריה פרק ג. שם מוצג יהושוע הכוהן הגדול כנציג עם ישראל. יהושוע הכוהן הגדול עומד בבית דין שמימי כשהוא מכוסה בצואה – טמא מכף רגל ועד ראש.

מולו ניצבים אלוהים האב, אלוהים הבן, וכן השטן שנמצא שם לקטרג עליו.

האדון ישוע פוקד לנקות את יהושוע מצואתו – לטהרו, והבטיח לו שיתן לו מהלכים בבית אלוהים.

הכוונה, מעמד וגישה לכל אשאר לאלוהים על מנת למלא את תפקידו.

איזו זכות נפלאה וגדולה נמצאת בעבור ילדי אלוהים.

כשאנו חיים בדרך אלוהים ומתפללים על פי רצונו, תפילותינו כקטורת לפני אלוהים.

אלוהים אוסף את בקשותינו כאילו היו סוכריות קדושות ושומר עליהן. הוא מתייחס אליהן כבקשה חשובה וקדושה וממלא אחר בקשותינו במלואן כאשר הן תואמות את רצונו – (תהילים לז 4-5, יוח"א ה 14-15, ראה גם אל האפסים א 7-8)

אם כן, גישה לחסד אלוהים מתייחס ל:

–          סליחת החטאים שקיבלנו (אל האפסים א 4, 7-8).

–          מתנות רוח בעזרתן אנו משרתים את אלוהים בגוף המשיח ובעולם (אל האפסים ג 8)

–          בן בית במלכות אלוהים (אל האפסים ב 18-19)

–          שומע ועונה לתפילותינו

גישה לחסד אלוהים יכולה להיאמר גם במשפט: יאר יהוה פניו אליך (במדבר ו 22-27).

הארת פניו של אלוהים לבניו משמע כי הוא מעניק להם את כל אשר הם צריכים כדי לחיות על פי רצונו.

ההיפך מהאר פנים זה הסתר פנים.

אז אלוהים מניח לאדם – החוטא ודוחה את חסד אלוהים – לחיות בכוחו שלו וללא עזרתו של אלוהים.

ואם עד כה המסר אינו ברור, אז הבה דוגמא פשוטה לכוונה – גישה אל החסד של אלוהים.

כשנער בן 18 מתגייס לצבא, הוא אינו נדרש לאסוף או לחסוך כסף כדי לקנות רובה, טנק או מטוס.

הצבא שמגייסו, מאמנו ומעניק לאותו חייל את כל המצרכים להם הוא נחוץ כדי לחיות, להילחם ולחזור מנצח.

הצבא מעניק אוכל, לבוש, מחסה וכלי נשק שמחירם "בשמיים".

ולכן, כשהנער מתגייס לצבא, הוא מקבל "גישה לכל שיש לצבא" והצבא אם כן מעניק לו את כל שהוא צריך כדי להיות חייל מצטיין.

באלגוריה זו, הצבא הוא "אלוהים".

כך, כשאני נושע ומצטרף למשפחת אלוהים, אני מקבל גישה לכל אשר ברשות אלוהים. והוא אלוהים מעניק לי את כל צורכי לחיים המפארים את שמו וממלאים את רצונו.

3. ברכה שלישית: צדקת אלוהים מעניקה לי תקווה שאגיע לכבוד אלוהים (2ב) 

"דרכו יש לנו גם גישה, באמצעות אמונה, לחסד הזה שאנו עומדים בו, ואנו מתהללים בתקווה אל כבוד אלוהים."

בעוד שלום עם אלוהים מתקן בעיקר את הבעיה מן העבר, הרי שגישה לחסד אלוהים מציין טיפול של עניני ההווה.

ומה לגבי העתיד?

אנו מתהללים בתקווה אל כבוד אלוהים: יש לילדי אלוהים שהוצדקו בחסד אלוהים הבטחון המוחלט שבעתיד נעמוד מול כבוד אלוהים ונראה את אלוהים כפי שהוא (קור"א טו).

הרי ידוע לנו שכל עוד אנו עטופים בגוף הנשחת, לא נוכל לראות את אלוהים האב פנים אל פנים.

צדקת אלוהים שניתנה לנו, מבטיחה לנו שבעתיד, נזכה לגוף מהודר, חדש, נטול חטא ושחת, כי רק כך נוכל להיות נוכחים בחברת אלוהים האב בביתו השמימי.

תקוותו של המאמין היא גם בטחונו, כי אלוהים מעולם לא הפר מילתו ולעולם לא יפר הבטחותיו (אל הרומים יא 29).

שאול השליח מרחיב את הנקודה הזו בפרק ח 18-30.

אנו מחכים למימוש אימוצנו לבנים – לפדות גופנו – ז"א ללבוש את הגוף המהודר נטול החטא, כי רק כך נעמוד מול כבוד אלוהים.

אז נידמה לצלם בן האלוהים, ישוע המשיח (אפסים ד 24, קולוסים ג 10, קור"א טו: "…לבשתם את האדם החדש, המתחדש בדעת כצלם בוראו…")

מי שבריא וצעיר, אינו ממהר להתפלל לגוף חדש ומהודר, אך מי שסובל בגופו, מצפה לפדות גופנו בכל רגע ביום.

יש למאמין הסובל את החסד לשמוח ולהלל את אלוהים גם בקושי הפיזי היומי – כי כל זה זמני, וזניח לעומת הנצח שנבלה עם אלוהים בגופנו המושלם והשמימי.

4. ברכה רביעית: צדקת אלוהים מעניקה לי אופי משיחי (3-4) 
5. אך לא זאת בלבד. אנחנו מתהללים גם בצרות, שכן יודעים אנו כי הצרה מביאה לידי סבלנות,
6. והסבלנות לידי עמידה בניסיון, ועמידה בניסיון לידי תקווה.

רבותיי, צדקתנו אומנם מעניקה לנו אזרחות שמיים (אל הפיליפים ג 20), אך אנו עדיין חיים בארץ ובעולם בתוך גוף נשחת ובמסגרת של מלחמה רוחנית (יוחנן טז 33).

העובדה שאנו ילדי אלוהים אינה מהווה חיסיון מצרות, נסיונות ומבחנים – ההיפך הוא נכון.

זיכרו תמיד שאלוהים היה זה שהציע את איוב לידי השטן כדי שינסה את אמונתו (איוב א).

באיגרת יעקב פרק א כתוב שאם אנו נמצאים בניסיון, עלינו להתפלל ולבקש חכמה מאלוהים כדי לעבור את הניסיון בהצלחה.

שאול השליח אמר לנו באיגרת הראשונה לקורינתים י 13 שאלוהים מבטיח לא להעמיס עלינו ניסיון בלתי אפשרי, אלא כזה שנוכל להתמודד איתו, והבטחה להעניק לנו את כל הכלים כדי לעמוד בניסיון בהצלחה.

אז מדוע שנתהלל בצרות? [בהנחה שהצרה אינה נובעת מחטא מתמשך…]

–          כי הצרות שבאות עלינו, ילדי אלוהים, נועדו לבגר אותנו מבחינה רוחנית.

–          הצרות גורמות לנו להתמקד בתפילה

–          הצרות גורמות לנו לבחון את נפשינו ומעשינו כדי להימצא טהורים כל העת לפני אלוהים. כך אנו מתפטרים מכל רע ומיותר בחיינו.

–          הצרות לבסוף מסתיימות. כל הניסיון איפשר לנו לחוות את כוח אלוהים בתחומים שונים בחיינו, ולהכיר את אלוהים טוב יותר – לשיר לו שיר חדש – תהילים צו..

–          תשובתו של אלוהים ועזרתו לנו בכל צרה, מחזקת את אמונתנו בו ומחזקת את בטחוננו בתקווה שכל הבטחותיו לעתיד, יתגשמו

–          עמידתנו בצרות בסבלנות הנובעת מאמונה בוטחת באלוהים, מהווה עדות לכל הסובבים אותנו – מאמינים ולא מאמינים. כך אנו יודעים טוב יותר להבין אחרים, לעודדם ולנחמם בצרתם (קור"ב א).

–          שמחתנו וברכתנו היא בכך שניסיונות הבאים עלינו נועדו להפוך אותנו לילדים טובים יותר של אלוהים ולא להרוס אותנו! אל הרומים ח 35-39 – שום דבר לא יפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע

כך, צדקת אלוהים שניתנה לנו, מעניקה לנו את האמונה והבטחון באלוהים לשמוח ולהלל אותו גם בעת קושי וצרה. אנו יודעים שהוא עימנו בכל עת ושומר את חיינו למענו.

5. ברכה חמישית: צדקת אלוהים מעניקה לי את אהבת אלוהים בליבי (5-8) 
6. והתקווה אינה מכזיבה, כי אהבת אלוהים הוצקה לתוך ליבנו על ידי רוח הקודש שניתנה לנו.
7. הנה בעוד שהיינו חסרי אונים, בהגיע השעה מת המשיח בעד הרשעים.
8. והרי לא במהרה ימות מישהו בעד אדם צדיק, אם כי בעד האיש הטוב אולי יעז מישהו למות.
9. אולם אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים.

צדקת אלוהים היא הסיבה שבעטיה אלוהים מזג את כל אהבתו לתוך ליבי.

איך אלוהים עשה זאת?

על ידי שכינת רוח אלוהים בגופי! (אל האפסים א 13-14, קור"א ג 16-17).

נוכחות רוח אלוהים בחיי מעניקה לי את כל מרכיבי פרי הרוח, שאחת מהן היא – אהבה, אך גם שלום ושמחה, המוזכרות בפסוקים הקודמים (אל הגלטים ה 22-23).

אהבת אלוהים עוזרת לי לעבור את החיים פה בעולם שאינם קלים אלא מלאי קושי ומבחנים.

אהבת אלוהים שבי עוזרת לי לא להסס באהבתו של אלוהים כלפי ולחכות לתשובתו ועזרתו בסבלנות.

אהבתו של אלוהים שהוצקה לליבי, עוזרת לי לחכות בסבלנות לאלוהים ללא חשש מעזיבה או נטישה.

ומה עשה אלוהים כדי ללמדני שאהבתו אלי היא אהבה נצחית שלא תדעך?

אלוהים בחר בי להיות ילדו, דאג לכל תחום בחיי עוד לפני שנושעתי, כשהייתי לו אויב.

המשיח ישוע מת על הצלב עבור בני אדם עוד בהיותם חסרי אמונה ומתנגדים לאלוהים.

לכן, אם אלוהים היה מוכן להקריב את בנו יחידו בעבורי עוד כשהייתי זר לו, על אחת כמה וכמה הוא אוהב אותי ולעולם לא ינטוש אותי, כעת, כשאני נושע ונקרא – ילד של אלוהים.

הורים מסוגלים לנטוש ולשכוח את ילדיהם, אך אלוהים אינו מסוגל לכך – זאת הבטחתו.

אהבת אלוהים מאפשרת לי לחיות ברמת העדות הגבוהה ביותר:

שכן, האדון ישוע עצמו אנר שהעולם יכיר אותנו כתלמידיו, על פי האהבה השוררת בינינו (יוחנן טו 34-35).

יתרה על כך, אהבת אלוהים שהוצקה לתוך ליבנו, מאפשרת לנו לסלוח איש לרעהו (אל האפסים ד 32), שכן אהבה מסוגלת לכפר על המון פשעים (פטר"א ד 8)

ומהי התקווה שאינה מכזיבה? מימוש תשועתנו, השלמת תכלית בריאתנו!

באיגרת לאפסים ב 10 כתוב: "…שהרי מעשי ידי אלוהים אנחנו, ברואים במשיח ישוע למעשים טובים אשר אלוהים הכינם מקדם למען נחיה בהם." (ראה גם טיטוס ב 144)

אנו יצירת המופת של אלוהים.

ישועתנו היא רק התחנה הראשונה בפעולת אלוהים עבורנו, שכן, רק כנושעים אנו יכולים לשרת את אלוהים בטוהר וקדושה המפארים את שמו. זו עוד הבטחה לנצחיות ישועתנו.

תקוותנו היא להידמות לאדון ישוע ולשרתו לעולם – למלא את תכלית בריאתנו (בראשית א 26-29).

לפיכך, אהבת אלוהים שהוצקה לליבי בגלל שהוצדקתי, מעניקה לי כוח לבטוח באלוהים ולחכות בשקט ובשלווה לתשובתו – גם בעת קושי וצרה. ראה הגדרה והסבר על אהבה באיגרת הראשונה לקורינתים יג.

6. ברכה שישית: צדקת אלוהים מעניקה לי הצלה מזעם אלוהים (9-10) 
7. וכעת, לאחר שכבר הוצדקנו בדמו, בודאי ובודאי שניוושע על ידו מן הזעם.
8. שכן אם בזמן שהיינו אוייבים נרצינו לאלוהים במות בנו, על אחת כמה וכמה ניוושע בחיי בנו לאחר שכבר נרצינו.

הזעם: זעם אלוהים מתייחס לעונש של אלוהים על בני אדם בעבור דחייתם את כפרת החטאים שאלוהים מספק בדם האדון ישוע המשיח. סופו של  כל הנדון לזעם אלוהים הוא באגם האש לנצח נצחים.

אם ההבטחות הקודמות לא הספיקו להשקיט את לבבנו שצדקת אלוהים מבטיחה את חיינו בידיו הנאמנות של אלוהים, אז הנה הבטחה נוספת המבטיחה שהקשר שלנו למשיח ישוע הינו קשר נצחי, המבטיח לנו שלא נטעם שום חלק מזעם אלוהים.

שאול משתמש פעמיים במילה בוודאי ובביטוי – על אחת כמה וכמה, כדי לציין שהמעשה הבא אדיר ומהמם יותר מהמעשה או מעשים שתוארו לפני כן.

שאול השליח מלמדנו שמכיוון שהוצדקנו, אין כל ספק שבספקות שאנו ניוושע מזעם אלוהים.

מדוע?

–          כי כנושעים אנו מזוהים עם ישוע.

–          כנושעים אומצנו על ידי אלוהים להיות ילדיו. אנו כבר לא בני זעם או בני מרי (אל האפסים ב 2-3). רוח הקודש מולידה אותנו כבריאה חדשה (קור"ב ה 17, יוחנן ג 3-4)

–          כחלק ממשימת כפרת החטאים שלנו, האדון ישוע הציל אותנו מן הזעם הבא (תסל"א א 10, ה 9).

אגם האש לא לנו (התגלות כ)

זעם אלוהים על עולם הדוחה את ישועתו – לא לנו (תסל"א ה, התגלות ג 10, טו 1)

–          בהיותו על הצלב, האדון ישוע לקח על עצמו את זעם אלוהים שהיה מיועד לנו.

שאול מציג מספר עובדות הנובעות ממעשי אלוהים עבורנו.

1. אם לאלוהים היה את הכוח והרצון לגאול אותנו מלכתחילה על אחת כמה וכמה יש לאלוהים את הכוח לשמור אותנו גאולים…
2. אם אלוהים הביאנו אליו במחיר דמו של בנו יחידו כשהיינו אויבים שלו, על אחת כמה וכמה הוא ישמור אותנו נושעים ובחיים בעבור בנו…
3. אם מותו של האדון ריצה אותנו לאלוהים, על אחת כמה וכמה ישוע חי יכול לשמור אותנו עימו.

המשפטים הללו נועדו למלא את ליבנו בביטחון ולהסיר כל ספק לגבי נצחיות ישועתנו.

7. ברכה שביעית: צדקת אלוהים מרצה אותי לאלוהים (ריצוי) (11) 
8. ולא זאת בלבד, אנחנו גם מתהללים באלוהים הודות לאדוננו ישוע המשיח שבאמצעותו קבלנו עתה את הריצוי. [פיוס, סולחה]

כאמור, צדקת אלוהים שניתנה לנו היא חבילת חסד הכוללת הרבה מרכיבים. כולם קשורים ליחסים האינטימיים של הנושע עם אלוהים.

כאשר אלוהים החשיב לנו את הצדקה של ישוע, הוא לא רק העניק לנו תואר של אדם-חסר- אשמה, אלא העניק לנו את הקרבה והיחסים שיש לו עם אלוהים הבן.

כמו הבן כך לנו!

כאשר אדם נשפט לפני שופט ונמצא זכאי, השופט אינו יורד מהבמה ומחבק את הזכאי כאילו היה בנו האובד…

אין שום קשר משפחתי או אינטימי בין השופט לנאשם או לחשוד. ואסור שיהיה כזה בבית משפט ארצי.

אך כשמדובר באלוהים, יש קשר קרוב ומשמעותי בין כל נאשם לאלוהים – כי כל עברה שנעשתה, הרי שנעשתה נגדו.

וכאשר אלוהים מזכה נאשם, וזאת בעבור אמונתו והתוודותו על חטא, הוא רוצה את הקרבה והקשר עם כל נצדק.

נעשתה סולחה נצחית בין המאמין ואלוהים, וכעת המאמין רצוי ומקובל בנוכחות אלוהים ולפני כס הרחמים של אלוהים.

לנושע יש זכות כניסה לכל מה שקשור לאלוהים. אין יותר כל עויינות בין הנושע לאלוהים.

זה בדיוק משמעות הריצוי: פיוס

יש דבר מאוד מענין וחשוב בכל הקשור לשירות הריצוי – פיוס בין אלוהים לאדם.

שאול השליח פרט בהרחבה נושא זה – שירות הפיוס – ריצוי, באיגרת השניה לקורינתיים ה 11-21

א. אלוהים האב ריצה אותנו אליו על ידי המשיח. [קור"ב ה 18]

ז"א, המשיח ישוע שילם בחייו את המחיר כדי לפייס בני אדם חוטאים עם אלוהים.

ב. שירות הפיוס-ריצוי, הינו מטלה של כל מאמין באשר הוא. [קור"ב ה 19, מתי כח 18-20, יוחנן כא]

ג. שירות הפיוס – ריצוי, הופך כל מאמין לשגריר של המשיח ישוע (קור"ב ה 20]

אנו זועקים לעולם – כל המאמין בישוע המשיח כאדון ומושיע מן החטא – נושע.

חטאיו נסלחים והוא מקבל את צדקתו של אלוהים. אין יותר מחסום ועויינות בין הנושע לאלוהים – זו בשורת הריצוי – פיוס. וכולם מוזמנים ליהנות מפירותיה.

בפסוקים 12-21 שאול השליח מסביר מבחינה לוגית, איך אפשרי הדבר לפייס עולם חוטא בזכות צדקה של צדיק אחד.

איגרת שאול אל הרומים

פרק ה פסוקים 12-21

האדם הראשון והמשיח – הבסיס להצדקתנו

בפרק ה פסוקים 1-11 שאול השליח מלמד אודות תוצאות ההצדקה שקיבלנו בעקבות האמונה באדון ישוע כמכפר חטאים.

הצדקה שקיבלנו מאלוהים מעניקה לנו שלום עם אלוהים.

שאול מסיים את הקטע הראשון בפרק ה – פסוק 11 בכך שאלוהים, על סמך פעולתו של האדון ישוע, ריצה אותנו אליו. האדון ישוע, במותו המכפר, הביא לפיוס בין אדם חוטא לאלוהים צדיק וטהור ופתח לנו את הדרך – גישה – לכל חסדו של אלוהים.

בפסוקים 12-21 שאול השליח מסביר מבחינה לוגית, איך אפשרי הדבר לפייס עולם חוטא שבו מליארדי בני אדם חוטאים, בזכות צדקה של צדיק אחד.

איך אפשר לתקן אסון שנוצר עקב אי-ציות של אחד, על ידי מעשה ציות של אחר?

תחלס, שאול מלמד ומסביר את הבסיס להצדקתנו

פסוקים 12-14: הקדמה להשוואה בין אדם (בעלה של חווה) לישוע.

12. "…לפיכך, כשם שעל ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו.
13. הרי עוד לפני התורה היה החטא בעולם, אלא שאין הוא נחשב באין תורה.
14. בכל זאת שלט המוות מאדם ועד משה גם על אלה שלא חטאו בעברה דומה לעברה של אדם, אשר הוא דמות מקבילה לאחד שהיה עתיד לבוא."

חלקו העיקרי של הקטע המשתרע מפסוק 12-21 נמצא בפסוקים 15-21.

שאול השליח מעונין להדגיש ולהבהיר עד כמה גדול ואדיר חסדו של אלוהים בסליחת חטאותינו והצדקתנו.

ואיך מבהירים עד כמה גדול חסד אלוהים שבמשיח ישוע?

מלמדים עד כמה הרסני וענקית השפעת החטא והמוות.

שהרי, החסד יצטרך להיות גדול יותר מהמפלצת הנקראת חטא ותוצאותיה כדי לבטל את תוצאת החטא ולהפוך מוות לחיים.

לכן, פסוקים 12-14 נועדו להבהיר בצבעים ברורים עד כמה גדולה השפעת החטא על הבריאה ובני האדם. עד כמה האדם זקוק נואשות לחסדו של אלוהים.

אדם הראשון [בעלה של חווה], הציג את החטא לאנושות וקיבל כגמולו.

מאדם וחווה שחטאו ונפגעו בקללת החטא, יצאו כל שאר בני האנוש.

אדם וחווה היו המקור לכל שאר בני האדם שביקום – ואם הם מזוהמים בקללת החטא, כך כל היוצאים מהם מזוהמים בקללת החטא כמוהם

מכאן, אדם החוטא, הינו ראש לכל בני האנוש החוטאים.

כשנולד בנו שת נאמר: וייוולד בדמותו כצלמו (בראשית ה 3).

הבן שת, כמו אחיו קין והבל, נולד בעולם שכבר נתון לקללת החטא, מבשר הנגוע בחטא ונמצא תחת קללת החטא – מוות.

לכן, מהרגע בו נולד שת, הוא היה זקוק לסליחת חטאים – כן, כתינוק חמוד ותמים.

בראשית ח 21:

וַיָּרַח יְהוָה אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ: לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

תהילים נא 7:

הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי; וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.

אל האפסים ב 3:

וגם אנחנו כולנו היינו מעורבים עימהם בעבר. עסקנו בתאוותינו הבשריות, מלאנו את תשוקות הגוף ואת דחף המחשבות, והיינו מטבענו בני זעם כשאר בני אדם.

קוהלת ז 20:

כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה-טּוֹב, וְלֹא יֶחֱטָא.  

שכר החטא הוא מוות (אל הרומים ו 23).

חטא הינו גם סמל למוות רוחני.

חטא הינו הגורם לניתוק של האדם מאלוהים.

כולם מנותקים מאלוהים משום שכולם חטאו.

כתבי הקודש מלמדים שחטאו של אדם הראשון השפיע על כלל האנושות בהרשעתו ובמוות.

כמה חבל, בן-אדם אינו מתחיל אפילו את חייו עם האפשרות לחיות ללא חטא.

אנו מתחילים את חיינו בעולם כשאנו כבר עם טבע חוטא.

זו ירושתנו מהחלטתו השגויה של אדם!

פסוק 13:

"…הרי עוד לפני התורה היה החטא בעולם, אלא שאין הוא נחשב באין תורה."

כאמור, החטא נכנס לעולמם של בני האנוש מאז נפל אדם במלכודת השקר של הנחש.

האירוע הזה התרחש הרבה שנים לפני מתן התורה בסיני.

אך, לפני מתן התורה בסיני, לחטא לא היה את אותו אופי ההרשעה, עד אשר ניתנה התורה.

לידיעתנו:

גם בתקופה שלפני מתן תורה אנשים חטאו, כי כל בני האדם נולדים לתוך עולם נגוע בחטא,

אך באין תורה, לא עוברים עברה על התורה.

אנשים עשו דברים רעים. אנשים אף רצחו איש את רעהו. אנשים סבלו מתוצאת מעשיהם הנפשעים, אך הם לא קראו לרצח או גניבה עברה על חוקי התורה או מצוותיה – כי לא הייתה תורה כתובה.

אנשים כאבו וסבלו מתוצאת פעולות הנוגדות את רצונו של אלוהים. אנשים פעלו נגד אופיו האוהב של אלוהים, אך לא ידעו לכנות פעולות אלו – עברה על חוקי התורה! כי לא הייתה תורה!

אבל החטא לכשעצמו היה קיים בעולמו של האדם מאז חטא האדם הראשון.

בגלל אותו החטא של אדם הראשון, אנו מתים.

אנשים מתו מאז תקופתו של אדם ועד ימי משה רבינו.

אלוהים אף לקח את חנוך על מנת שלא יראה מוות.

המוות אף שלט בחייהם של תינוקות וילדים שנולדו עם פיגור אשר מעולם לא חטאו במתכוון. תמימים אלו נולדו עם פגמים ואף מתו, מדוע?

האם בגלל חטא או פעולה פסולה שעשו?

לא ולא, אלא רק משום החטא שנולדו בו, אותו חטא שהוצג לעולם על ידי אדם.

פסוק 13 מסביר אם כן איך כולם חטאו גם בתקופה שלפני מתן תורה.

פסוק 14:

"…בכל זאת שלט המוות מאדם ועד משה גם על אלה שלא חטאו בעברה דומה לעברה של אדם, אשר הוא דמות מקבילה לאחד שהיה עתיד לבוא."

שוב שאול השליח חוזר על עצמו ואומר:

המוות שלט בעולם עוד לפני מתן התורה. מתוצאת חטאו של אדם, סבלו גם אנשים שאף לא הספיקו לעשות דבר רע כלשהו בחייהם – קרי תינוקות וכדומה.

המוות שלט בעולם בגלל נוכחות החטא.

למה מתכוון שאול השליח באומרו: "…בעברה דומה לעברה של אדם?"

איזו עברה עבר אדם?

אדם חטא נגד אלוהים מכיוון שלא ציית להוראה הברורה של אלוהים לא לאכול מפרי עץ הדעת (בראשית ב 17).

חטא או עברה היא אי-ציות להוראה של אלוהים.

מכאן, למרות שאז לא ניתנה עדיין התורה, אלוהים אמר לבני אדם מהו רצונו וציפה מהם למלא אחר דברו.

לדוגמא:

אלוהים ציווה על בני האדם: "פרו ורבו ומילאו את הארץ וכיבשוה…" (בראשית א 28).

במקום זאת, בני האדם התישבו במקום אחד ופעלו נגד הוראתו של אלוהים – ראה מגדל בבל (בראשית יא 1-9).

כך, אותם אנשים עברו עברה דומה לעברה של אדם.

אלוהים קבע שגבר יעזב את אביו ואת אימו וידבוק באשתו (בראשית ב 24)

אך גברים רבים לקחו להם נשים כאילו היו כלים לממש את תאוותיהם.

בכך אותם אנשים עברו על הוראת אלוהים וחטאו כפי שחטא אדם.

הסיומת של פסוק 14 ["…של אדם, אשר הוא דמות מקבילה לאחד שהיה עתיד לבוא."]

מהווה החוט המקשר לקטע הבא המורכב מפסוקים 15-21.

בפסוקים 12-21 שאול מציג את הניגודים המהממים בין אדם הראשון שחטא ועקב כך הטיל קללת מוות על כל שאר בני האדם, לבין האדם  הצדיק המוחלט ישוע המשיח, בן-האלוהים, שעקב מותו המכפר, הביא צדקה והצדקה לכל המאמינים בו.

15. אולם לא הרי העברה כהרי מתנת החסד. שכן אם בגלל העברה של אחד מתו הרבים, על אחת כמה וכמה, בחסד האדם האחד ישוע המשיח, שפעו לרבים חסד אלוהים ומתנתו.
16. ואין המתנה כמעשה האחד שחטא. כי המשפט עקב עברה אחת יצא להרשעה, אבל לאחר עברות רבות מתנת החסד היא זיכוי.
17. שהרי אם על ידי עברה של אדם אחד מלך המוות, כל שכן המקבלים את שפע החסד ואת מתנת הצדקה ימלכו בחיים בגלל האחד ישוע המשיח.
18. ובכן, כשם שעברה אחת היא הרשעה לכל בני אדם, כן גם מעשה צדקה אחד הוא זיכוי של חיים לכל בני אדם.
19. כי כשם שבגלל אי ציותו של אדם אחד נעשו הרבים לחוטאים, כן גם בגלל ציותו של האחד יעשו הרבים לצדיקים.
20. התורה באה ובכך רבו העברות. אבל היכן שהתרבה החטא, החסד שפע עוד יותר.
21. וכך כשם שהחטא משל במוות, כן גם ימשול החסד באמצעות צדקה, והתוצאה – חיי עולם על ידי ישוע המשיח אדוננו."

לאחר ששאול הציג את התוצאות החמורות שהחטא של אדם הכניס לבריאה ולכל אשר בה, הוא מציג את הניגוד לחטא ותוצאותיו. את פעולת החסד של ישוע שבכוחה לבטל את תוצאות החטא ולחדש את הבריאה.

אחים יקרים,

אל נא תחשבו שפעולתו הרעה של אדם, משתווה לפעולתו הטובה של ישוע.

א.      מדובר על ניגודים

ב.      פעולתו של ישוע דורשת כוח ריבוני גדול יותר

מסיבות אלו שאול השליח אומר בפסוק 15: "אולם לא הרי העברה כהרי מתנת החסד"

חסדו של אלוהים גדול לאין שיעור לטובה מאשר חטאו של אדם לרעה.

אדם הציג את המוות לעולם.

האדון ישוע הביא את הישועה, החסד לחיי נצח לכל מאמין.

כמו שהאדם היה המקור למוות, כך ישוע הוא המקור לחיים.

מסיבה זו ישוע אמר על עצמו: אני הדרך והאמת והחיים. (יוחנן יד 6).

הדרך הטובה ביותר להבין את פסוקים 15-21 היא על ידי הצגתם בטבלה.

בטבלה אני מסיר את כל המילים המיותרות וההסברים המסורבלים, ומציג את השלד בלבד – כדי שהתמונה הכללית תובן ותופנם במהירות.

לאחר מכן אפשר להרחיב על כל סעיף.

אדם	האדון ישוע
פסוק 15: עברה של אחד – מתו רבים	חסד האחד ישוע – שפעו לרבים חסד ה'
פסוק 16: אחד (אדם) – משפט והרשעה	עברות רבות – מתנת החסד היא זיכוי
פסוק 17: ע"י עברה של אדם אחד – המוות מלך	ע"י צדקה של ישוע – הנושעים ימלכו בחיים
פסוק 18: עברה אחת – הרשעה לכל בני האדם	צדקה אחת – זיכוי של חיים לכלל בני האדם
פסוק 19: אי-ציות של אחד – רבים נעשו לחוטאים	ציותו של אחד ישוע – ייעשו רבים לצדיקים
פסוק 21: החטא משל במוות	החסד מושל כדי להעניק חיי נצח

הניגודים בין אדם לעומת המשיח ישוע ע"פ הכתוב באיגרת אל הרומים ה 15-21.

מסקנה:

קלקול יכול להיעשות על ידי כל בן אנוש.

תיקון וחזרה למקור יכול להיעשות רק על ידי כוח ריבוני.

את המוות הציג בן-אנוש.

את המוות ביטל בן האלוהים אך במחיר חייו.

כמו שפעולתו של יחיד השפיע לרעה על הכל

כך פעולתו של יחיד – הריבון – משפיעה לטובה עבור כל המאמינים בו.

פעולותיו של האדון ישוע מחייבות שיהיה לו כוח ריבוני לברוא, ומכאן מחייבות את היותו אלוהים לכל דבר ועניין. הוא הבורא

הקלקול שהביא חטאו של אדם לבריאה, גרם לנזק רב בכל מערכות החיים.

הנזק שגרם החטא כה רב, עד כי נדרש לברוא מחדש את האדם במקום לתקנו.

מסיבה זו, כתבי הקודש מכנים את ישועתנו – לידה מחדש, ואותנו – בריאה חדשה

(קור"ב ה 17, אל הגלטים ו 15, יוחנן ג 3-4).

הצורך בבריאה חדשה מוכיח שהמתקן חייב להיות הבורא בכבודו ובעצמו.

לכן, מי שרק נולד מאדם – נותר תחת קללת החטא ועתיד לבלות את הנצח בריחוק מאלוהים באגם האש.

לעומת זאת, מי שנולד מחדש מישוע, הרי שזרע החיים של האדון ישוע נמצא בגופו, ולכן יזכה לחיים עם אלוהים לנצח נצחים.

מי שנולד פעם אחת – ימות פעמים: מוות פיזי ורוחני

מי שנולד פעמיים – מאדם באופן טבעי ואז מחדש באמונה בישוע – ימות פעם אחת: רק מוות פיזי.

לכן הבה נמליך את האדון ישוע כמלך על חיינו – רק כך צדקתו תיחשב לנו והוא יהיה ראשנו על כל המשתמע מכך.

פסוק 20:

"…התורה באה ובכך רבו העברות. אבל היכן שהתרבה החטא, החסד שפע עוד יותר."

כשנתנה התורה הוצבו לפני האדם כל הפקודות והציוויים.

האדם חטא ועבר על כל הוראותיו של אלוהים [לא כולל מצוות חדשות בנוגע לפולחן המקדש וכו], גם לפני מתן התורה, אך חטאים אלו לא "נרשמו" כעברה על התורה, כי התורה לא ניתנה עדיין (ראה הסבר בפסוק 14 למשפט: עברה דומה לעברה של אדם).

כעת, לאחר שהתורה ניתנה, כל חטא שעושה האדם נרשם ונחשב לעברה על התורה.

מסיבה טכנית גרידא זו, רבו העברות לאחר שהתורה ניתנה.

זה לא שהאנשים נהיו רעים יותר, הם היו רעים כבר לאחר כניסת החטא לעולם, אלא שלאחר מתן התורה, כל חטא הינו עברה על התורה.

התורה בארה את קדושתו של אלוהים ופרטה את כל המעשים הנחשבים לחטא.

מכאן למד האדם שהוא חוטא כמעט בכל רגע ביום וכמעט בכל דבר שהוא עושה.

כך, אמור האדם החוטא להבין:

– עד כמה החטא הרס את חייו

– עד כמה הוא זקוק לחסד אלוהים כדי להיוושע מתוצאת החטא – מקללת המוות שהחטא הביא לעולם.

מכאן, יכול כל בר דעת להבין:

היכן שהחטא שפע יותר, יש צורך בהרבה יותר חסד.

מה חושב הנושע הבוגר מבחינה רוחנית?

מודה לאלוהים על חסדו ומתחנן לכוח וחסד כדי להתרחק מן הרע על כל צורותיו (תסל"א ה 22).

מה חושב הלא נושע או הנושע שאינו בוגר באמונה?

אם החסד שופע במקום בו החטא רב, אז הבה נחטא עוד כדי שירבה לנו החסד…

על מחשבה שכזו עונה שאול בפתח פרק ו.