אל הרומים פרק י"ג
התנהגות אזרחית – יחס האזרח לרשויות השלטון
בפרק יב אמר שאול השליח שלאור רחמי אלוהים המוזכרים בפרקים א-יא, על המאמינים להקריב את גופם כקורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים. ז"א, להפקיד את כל מהלך חייהם וייעודם בידו של הגואל.
בפרק יב שאול השליח מלמד איך לבטא את ההוראה הזו בחיינו דרך:
א. השרות בגוף המשיח על פי מתנות הרוח שקיבלנו
ב. בהתנהגות על פי תכונות האופי המוזכרות בפרי הרוח.
כעת בפרק יג שאול מציין איך עלינו ליישם את ההוראה – 'למסור גופנו קורבן חי קדוש ורצוי לאלוהים' בכל הקשור ליחסנו כלפי השלטונות.
פסוקים 1-7:
- "כל אדם ייכנע לרשויות השלטון, שהרי אין שלטון אלא מטעם אלוהים, והשלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלוהים.
- לפיכך כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצו אלוהים, והמתנגדים יביאו על עצמם משפט.
- הרי אין פחד השליטים על עושה הטוב, אלא על עושה הרע. האם אתה רוצה שלא לפחוד מן השלטונות? עשה את הטוב ותזכה לשבח מהם.
- השלטונות הם משרתי אלוהים לטובתך. אך אם תעשה את הרע, עליך לפחוד. שהרי לא לחינם הם מחזיקים בחרב, כי משרתי אלוהים הם לנקום ולשפוך זעם על עושי הרע.
- לכן עליך להיכנע לא רק בגלל הזעם, אלא גם בגלל המצפון.
- ולכן אתם גם משלמים מסים, כי משרתי אלוהים הם השוקדים על מילוי תפקידם זה,
- תנו לכל אדם מה שמגיע לו: מס למי שעל המס. מכס למי שעל המכס. יראה למי שראוי לירוא ממנו. כבוד למי שמגיע לו כבוד."
השליח שמעון פטרוס גם כן היה צריך להתייחס לכניעת המאמינים למוסדות שלטוניים ואמר באיגרת הראשונה שכתב בפרק ב פסוקים 13-17:
- היכנעו לכל מוסד אנושי למען האדון: אם למלך, בהיותו הראש.
- אם למושלים, בהיותם שלוחים מטעמו לנקמה בעושי הרע, אך למתן שבח לעושי הטוב.
- הן זהו רצון אלוהים, שתעשו הטוב וכך תשימו מחסום לאיוולת האנשים אשר אין בהם דעת.
- התנהגו כאנשים חופשיים, לא כאנשים המחזיקים בחופש ככסות לרשע, אלא כעבדי אלוהים.
- נהגו כבוד בכל אדם. אהבו את האחים. יראו את אלוהים. כבדו את המלך."
כתבי הקודש מלמדים שאלוהים ייסד שלושה מוסדות:
- משפחה (בראשית ב 18-25)
- ממשלה, שלטון (בראשית ט 1-17)
- קהילה, גוף המשיח (מע"ש ב)
כל אחד מהמוסדות שציינתי נושא חשיבות-על לקיום מהלך תקין של חיי האדם בעולם, וקיום תוכנית אלוהים בעבור האנושות.
למרות שלא כל ההורים, לא כל המלכים, ולא כל רועי הקהילות הם אנשים מוצלחים ומושלמים, הרי שכולנו יודעים עד כמה נחוץ לכבד כל אחד מהמוסדות הללו, למען שכלל בני האדם יחיו ויפעלו בתוך מסגרת מוגנת המפארת את אלוהים ומעניקה לכולנו מרווח חיים נוח.
כשלון אחד מהמרכיבים במוסדות הללו [הורה מסוים, מלך או רועה עדה], אינו מבטל את הסמכות והחשיבות שאלוהים העניק למוסד עצמו.
עלינו לכבד כל מוסד שכזה מעצם הקמתו על ידי אלוהים ותמיכת אלוהים בו.
ההכרזה של שאול בפסוק ראשון שכל שלטון קיים רק מתוך בחירתו והסכמתו של אלוהים, בוודאי גורמים לרבים להרים גבה.
לו כל מנהיג היה מגיע לכסא המלכות רק בגלל מעלותיו הנעלות, הרי שלא היינו מתפלאים. שכן זה הדבר הטבעי ביותר שהיינו יכולים לחשוב עליו – בעולם נטול חטא…
אלא, רובם המוחלט של השליטים בעולם מאז הבריאה, נחשבים לתאווי כוח, נצלנים ומושחתים.
כאשר שאול השליח כתב את המילים הללו, ישב ברומא קיסר תאב שלטון, רודף בצע ותענוגות אישיות – ממש כמו קודמיו וממש כפי שהתנהגו רוב הקיסרים אחריו…
תנסו לדמיין מה חשבו המאמינים שחיו תחת ידם הקשה והאכזרית של הקיסרים נירון, טיטוס דומיציוס ודומיהם…
ומה אומר שאול לגבי שליט שכזה?
"…השלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלוהים…"
אלוהים היה זה שהעמיד את שאול על כס מלכות והיה זה שגם הסירו והושיב במקומו את דוד (שמואל א פרק ט ואילך).
בספר דניאל פרקים ב ו-ז אנו למדים שאלוהים קבע את מהלך שליטת בני האדם על העולם עד חזרתו של המשיח ארצה. בחזרתו יסיר המשיח את שלטון בני האדם על העולם וישב לבדו על כס מלכות עולמית.
אלוהים העמיד את המלך נבוכדנאצר על כסאו וגם היה זה שהסיר את נכדו בלשאצר, והעמיד במקומו את המלך הפרסי על כס השלטון.
לאלוהים יש תוכנית והוא שולט וריבון על כל פרט והליך בתוכנית המופלאה שלו – עבורנו.
מחבר מזמור קי"ג מחזק את הקביעה הזו ואומר בפסוקים 4-9:
ד. רָם עַל-כָּל-גּוֹיִם יְהוָה; עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.
ה. מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת?
ו. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ?
ז. מְקִימִי מֵעָפָר דָּל; מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן.
ח. לְהוֹשִׁיבִי עִם-נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ.
ט. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה:
הַלְלוּ-יָהּ.
[ראה גם ראשונה לקורינתים א. שם מציין שאול השליח שאלוהים בוחר את הפשוטים מבני האדם כדי להעמידם בעמדות הנראות לו ודרכם הוא מגשים את תוכניתו בעולם].
אם כך, מדוע שאלוהים קדוש וטהור יאפשר לאנשים כל כך מושחתים לעמוד בנקודות כוח כל כך מהותיים?
אלוהים מאפשר לעיתים לבני אדם מושחתים לאחוז בעמדות שלטוניות כי:
א. זה חלק מהעונש המגיע לבני אדם מושחתים. לחברה רעה מגיע שליט רע. ראה דברי ישעיה הנביא בפרק ג 4. במילים פשוטות, כל חברה מקבל שליט המשקף את ערכה הסגולי.
ב. להבליט ולהדגיש את ריבונותו. ז"א, גם אם השלטון יהיה ביד אדם מושחת, תוכנית אלוהים תמשיך להתקדם על פי רצון אלוהים. כך, אלוהים ריבון לכל שליט נברא. שום החלטה או אירוע של שליט מושחת לא יפרו את תוכניתו הקדושה והנפלאה של אלוהים לבריאה ולאנושות.
ג. ללמד אותנו בני האדם להביט לעבר אלוהים בכל דבר ועניין ולא להסתמך על אדם – יהיה מי שיהיה. ביודענו שאלוהים הוא זה המושיב אדם על כסא שלטוני, קל לנו יותר להיכנע לשליט, כי כך אנו מבטאים את כניעתנו לאלוהים. ציותנו לאלוהים הינו חלק מהשתחוויתנו ועדותנו המשיחית.
מה צריך להיות יחסנו כלפי השלטון?
כניעה וכבוד.
ואיך הדבר הזה מתבטא בפועל בחיי היומיום שלנו?
בנוגע לכניעה: לציית להוראת השלטון.
לבטא זאת בציות לכללי התנהגות, נהיגה, מיסים, שירות לאומי – צבאי. פשוט לציית לחוקי המדינה כאילו היו חוקיו של אלוהים.
ומה עלינו לעשות כשחוקי המדינה מנוגדים לציווי של אלוהים?
על כך בהמשך…
בנוגע לכבוד:
לציין את השליט ועושי דברו באופן מכובד.
אם נזכיר את השליטים ופקידי הממשל כל הזמן בשפה מבזה וחסרת כבוד, יקשה עלינו להיכנע להם, ועל אחת כמה וכמה לילדינו.
ראו למשל את הנחייתו של שאול השליח לטימותיאוס באיגרת הראשונה לטימותיאוס פרק ב 1-2:
"קודם כל אני מבקש מכם לשאת תחינות ותפילות ובקשות והודיות בעד כל בני אדם, בעד מלכים וכל ראשי השלטון, למען נחיה חיי שלווה והשקט במלוא חסידות ודרך ארץ."
אנו לא חייבים להסכים עם דעתו של השליט, אך עלינו לציית להוראות השלטון כי אלוהים העמיד אותו על כסאו.
הבה נהיה כנים: רובם המוחלט של החוקים וההוראות השלטוניות אינן נוגדות את תורת אלוהים.
גם בתקופתו של שאול השליח, הוא נשען על החוק אשר בעזרתו ניצלו חייו. הוא טען שכאזרח רומי יש לו זכויות והקצינים והשליטים אשר טיפלו בעניינו אומנם פעלו על פי החוק. כך הגיע שאול לרומא והשלים את הייעוד שקבע לו האדון.
דבריהם של השליחים שאול ושמעון כיפא אינם זרים לדבר אלוהים.
האדון ישוע בכבודו ובעצמו, אמר למנסים להכשילו ולנגד תלמידיו:
"…תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים." (לוקס כ 25, מתי כב 15-22).
ילדי אלוהים צריכים להתמקד בייעוד שאלוהים קבע להם: שגריריו וכוהניו.
אם נציית להוראות החוק כי אז איום השלטון לא יהיה עלינו.
אם נעבור על החוק, ניענש.
כך עדותנו תיכתם וזמננו וכוחנו יתבזבז לדברי שווא ולא לכבוד אלוהים.
בפסוק 5 שאול השליח מציין נתון מאוד חשוב.
- לכן עליך להיכנע לא רק בגלל הזעם, אלא גם בגלל המצפון.
הגישה שלנו לציות לחוק צריכה להיות מתוך מצפון טהור ונכון ולא רק מתוך הרצון להימנע מעונשו של השליט (ראה לדוגמא מע"ש כד 16, טימ"א א 5, 19, 9, ג 9, ד 2).
האם אנו לא גונבים מהמכולת בגלל הפחד מלהתפס, או בגלל יראת אלוהים?
האם אנו מתנהגים יפה במקום מסויים בגלל המצלמות או בגלל יראת אלוהים שבתוכנו?
שאול השליח מלמד אותנו לחיות ולהתנהג כאזרחים למופת.
את הציות לחוקים עלינו לעשות מתוך הסכמה וכבוד כי כך נטע בתוכנו אלוהים לפעול – זו התוכנה המקורית של הנפש שלנו. זה המצפון שנתן לנו אלוהים בבריאה.
כניעה לסמכות וציות הנובע מהערכה ואמונה במעשה. בדרך זו אנו מכבדים ומפארים את אלוהים, ולא רק את השליט.
– להיכנע לא רק בגלל הפחד מעונש של הריבון נגדך, אלא עשה את הטוב כי כך מנחה אותך המצפון שאלוהים העניק לך – חיים ופעולה התואמים להנחיית אלוהים שבכתבי הקודש ומונעים בכוח רוח הקודש השוכן בגופו של כל אחד מילדיו של אלוהים.
ציית לחוקי המלך מתוך יראת אלוהים ולא מתוך הפחד מן העונש.
האם עלינו לציית להוראת המלך בכל מצב וללא תנאי?
האם ישנם מצבים יוצאים מן הכלל, בהם עלינו לסרב לציית לחוקי המלך?
שימו לב שגם האדון ישוע אמר:
תן לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים (לוקס כ 25, מתי כב 15-33).
המקרים בהם לא נוכל לקיים את הוראות המלך הם רק כאשר ציווי המלך נוגד וסותר בעליל את מצוות אלוהים.
אני אציין מספר דוגמאות מכתבי הקודש.
- מעשי השליחים ה 12-42:
השליחים בישרו בשם ישוע בבית המקדש ובירושלים. אנשים רבים שמעו ואלוהים אישר את הבשורה שבפיהם באותות ומופתים רבים.
אנשי הכוהן הגדול תפסו את השליחים וכלאו אותם בכלא העירוני.
לשליחים נאמר: אם תשתקו ולא תוסיפו יותר לדבר בשם ישוע, כי אז תשוחררו.
שמעון כיפא ענה בפסוק 29:
"…השיב כיפא עם השליחים ואמר: "לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם…"
שמעון כיפא מעניק לנו את הדוגמא והמקרה בהם עלינו לסרב לציווי השליט ולהיכנע למצוות אלוהים.
יחד עם זאת, עלינו להיות מוכנים לשאת את העונש הקבוע בחוק על אותו סירוב!
- דניאל פרק א:
דניאל וחבריו נלקחו כשבויים לבבל. שם נדרשו להתנהג על פי מצוות מלך נוכרי עובד אלילים.
כשנדרשו לאכול אוכל שאינו כשר על פי תורת אלוהים, פעלו דניאל ורעיו בדרך המכבדת את הסמכות.
אלוהים בחר להשפיע עליהם את חסדו והאחראי עליהם סיפק להם את האוכל התואם לאמונתם.
- דניאל פרק ג:
שלושת רעיו של דניאל סרבו להשתחוות לצלם הזהב שהקים המלך נבוכדנאצר.
תורת אלוהים אוסרת עלינו להשתחוות לכל דבר שאינו אלוהים, והשלושה הללו פעלו בדיוק על פי הכתוב בתורה.
הם ידעו והבינו שבסירוב למצוות המלך, הם ייזרקו חיים לתנור אש. השלושה היו מוכנים להקריב חייהם מאשר להפר מצווה כה חשובה בתורת אלוהים.
אלוהים בחר להצילם מן האש. למרות שנזרקו לתוך הכבשן, הם יצאו ללא פגע.
העדות של השלושה הייתה נדבך לפאר את שמו של אלוהים לעיני כל נושאי תפקיד בכיר במלכות בבל.
- דניאל פרק ו:
שונאיו של דניאל רצו להעליל עליו עלילה וכך להיפטר ממנו.
הם שיכנעו את המלך דרייווש שבמהלך חודש, כל בני המלכות יתפללו רק למלך ולא לשום גורם אחר. מי שיפר את מצוות המלך, ייזרק לגוב האריות.
דניאל סרב והמשיך להתפלל לאלוהים כפי שעשה בעבר.
המלך ציווה לזרוק את דניאל לגוב האריות, אך אלוהים בחר לסתום את פיותיהם של האריות.
אלוהים בחר להציל את עבדו דניאל.
דניאל הפר את מצוות המלך כי נגדה למצוות אלוהים, אך באותה מידה היה מוכן לשלם בחייו עבור אותו סירוב.
ומה לגבי הנושעים שחיו בגרמניה הנאצית תחת שלטונו של היטלר ועושי דברו?
אינני מקנא באלו שחיו באותה עת והיו צריכים לבחור בין מוות לחיים, אך כל המקרים שבכתבי הקודש מוכיחים שאלוהים דורש מאיתנו להעדיף אותו, אך לעשות זאת בדרך מכובדת.
עלינו לזכור:
כשאנו מסרבים למלא אחר הוראת המלך כי היא נוגדת להוראת אלוהים, עלינו להיות מוכנים לשאת את מחיר הסירוב.
לפני יותר מעשר שנים חברי הכנסת ניסים זווילי ממפלגת העבודה וגפני מיהדות התורה, העלו הצעת חוק אשר אם היה מתקבל, כי אז היה נאסר עלינו לחלק עלוני בישור, לדבר על ישוע עם יהודים, להחזיק יותר מעותק אחד של הברית החדשה וזה רק לשימוש אישי ופרטי, וכולי וכולי.
כל רועי הקהילה בארץ התאספו לתפילה ועידוד.
למדנו ביחד את מעשי השליחים פרק ה והתעודדנו.
החלטנו שאם הצעת החוק תתקבל ותהפוך לחוק, אנו נמשיך לבצע את פעולות הבישור שעשינו עד כה, גם אם נידרש לשבת במאסר.
כמו כן הוחלט לא ליזום פעולות קנטרניות אלא לעשות את החלטותנו יחד עם הכבוד לרשות השלטונית.
הערה: הצעת החוק של ניסים זווילי ומשה גפני נפלה.
רבותיי, לעומת התקופה הקשה בה חיו צדיקים כמו דניאל ורעיו תחת שלטון מלכים רשעים כגון נבוכדנאצר ודומיו, או לעומת הנושעים בתקופת מלחמת העולם השניה תחת שלטונו של היטלר, אנו ממש חיים בתקופה נוחה ומאוד מפנקת.
השאלה היא:
איך אנו מנצלים את תקופת החיים הנוחה הזו?
האם אנו מנצלים את זמננו לקדם את מלכות אלוהים או לאסוף תענוגות אישיות ופינוקים.
האם ניזכור לעשות את רצון אלוהים רק כשיהיה לנו קשה או בלתי אפשרי?
פסוקים 8-14:
- אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת, כי האוהב את הזולת קיים את התורה.
- הן המצוות "לא תנאף", "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תחמוד", וכל מצווה אחרת, כלולות במאמר "ואהבת לרעך כמוך."
- האהבה אינה גורמת רעה לזולת, לכן האהבה היא קיום התורה במלואה.
- נוסף על כך, ידועים לכם הזמנים, היינו שכעת השעה להתעורר מן השינה, כי ישועתנו קרובה עכשיו יותר משהייתה ביום שהתחלנו להאמין.
- הלילה חולף והיום קרב. על כן נסירה מעלינו את מעשי החושך ונלבש את שריון האור.
- וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה,
- כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות."
פסוקים 8-14 אינם תלושים מפסוקים 1-7 אלא מהווים המשך ישיר.
בפסוקים 8-14 שאול השליח מעודד, מנחם ומחזק את המאמינים להרבות באהבת הזולת, שכן, בדרך זו יקל עליהם לסלוח לעוולות אחרים ולהרבות בעשיית הטוב. כך לא תהיה חרב השלטון נגדם אלא ההיפך. חייהם המודרכים על פי הנחיית רוח הקודש יביאו פאר לאלוהים וימשכו את לב הצופים והבוחנים את חיינו לעבר המושיע. לאור חזרתו הקרובה של האדון לקחת את קהילתו אליו, עלינו לזנוח את הדברים חסרי המשמעות והערך ולהתמקד בדברים שלשמם נושענו (אל האפסים ב 10, טיטוס ב 14).
לכן, מה עלינו לעשות ואיך עלינו לחיות כדי שזעם השלטון לא יהיה עלינו?
מה עלינו לעשות כדי שנוכל ליישם במלוא המרץ את רצונו – לקדם את מלכותו וצדקתו?
תשובה: ליישם הלכה למעשה את מצוות אלוהים: "ואהבת לרעך כמוך."
האדון ישוע חזר ואמר זאת לתלמידיו (יוחנן יג 34) – מצווה חדשה אני נותן לכם – אהבו איש את רעהו…
כמה חבל שהמשפט הזה נשמע היום כקלישאה, אך זו בדיוק התשובה הנכונה.
שימו לב: כל הסכסוכים והויכוחים בין ילדי אלוהים נובעים מחוסר אהבה! (יעקב ד)
ואיך "פורטים" את המצווה הזו להנחיה ברורה ליישום יומיומי?
אהבה כנה ואמיתית לא תניח לנו להיות חייבים דבר לאיש.
אם עלינו לתת דבר בצדק, לא נשקוט ולא ננוח עד שניתן את מה שצריך לתת למי שצריך, בין אם מדובר באדם פרטי או ברשות שלטונית.
כאשר אנו חייבים דבר מה למישהו, עומדת נגדנו אשמה שאינה מועילה לנו ובטח לא לשמו המפואר של אלוהים. הדבר נכון בתוך משפחתנו גם כן.
כן, אהבת זולת לא תניע אותנו לחמוד, ולא לנאוף ולא לרצוח ולא תגנוב.
אהבת הזולת תנמיך כל להבה של כעס ומחלוקת – תכסה על המון פשעים…
במקום שבו יש מחלוקת שאינה מסתיימת, ברור לכל שחסרה שם אהבה (איגרת יעקב ד).
רבותיי, כאשר ישנה מחלוקת גלויה בין אברי הקהילה, כל אדם יכול להבחין בכך. אם לא בביקור הראשון אז בוודאי בשני…
כשמדובר במאמין בוגר המבחין בכך, ליבו נשבר אך אמונתו אינה מתערערת.
כשאדם שאינו מאמין או שאינו בוגר מבחינה רוחנית עד למחלוקת בין המאמינים, אמונתם מתערערת או שהאחד שאינו מאמין יאמר: הבשורה אינה אמת כי אינה משנה את המאמינים בה כפי שהם מצהירים…
אנחנו הנושעים מהווים שגרירים של אלוהים (קור"ב ה 20).
מהלך חיינו הינו ההשתקפות של אלוהים.
ולכן, כאשר אני עד למחלוקת, אני תמיד פונה אל הבוגר מבחינה רוחנית ומבקש – למען שמו של אלוהים, פעל בתבונה ואהבה.
אין הדבר מלמד שאנו תמיד הולכים לקראתו של הטועה והחלש מבחינה רוחנית ולעולם איננו מתקנים אותו רק בשם האחדות והאהבה. זה לא נכון ואנו לא עושים כך.
אלא, עלינו לנהל ויכוח בדרך של אהבה וכבוד הדדי וחכמה.
מה האהבה גורמת לנו לעשות לאחר?
להתפלל עבורו.
להתפלל שאלוהים יתן לנו אהבה עבורו וכוח לציית להדרכת רוח הקודש
לתת לו יותר ממה שהיה מצפה.
נוותר עד כמה שהדבר אפשרי ואינו סותר עקרון שאלוהים קבע.
במילים פשוטות: ריבוי אהבה תגרום לכך שכל אשמתנו תסתכם בלהיות טובים יותר. כי נתנו יותר, …
לא משנה איך נראה זאת, אהבה כנה מורידה את רמת הכעס והמחלוקת.
אהבה אמיתית מאפשרת לנו להפקיד את הבעיה בידיו של אלוהים. רוח הקודש הפועל באח האחר ישנה את ליבו והלכי רוחו וכך נראה תוצאות טובות יותר.
בפסוק 10 שאול מציין את שכל שומעיו כבר יודעים: האהבה אינה גורמת רעה לזולת, אלא ההיפך, היא היא קיום כל מצוות התורה (ראה קור"א יג).
במקום שבה אהבה מתבטאת בשלמות, אין כעס ומחלוקת אלא נחמה ועידוד. שם אין האשמות שווא ושנאה.
הלוואי שהסיבה היחידה בגללה אנו סובלים תהיה – אהבת יתר.
הערה:
בפסוק 8 שאול השליח אומר: "אל תהיו חייבים דבר לאיש מלבד אהבת הזולת…"
רבים לאורך ההיסטוריה הבינו את הפסוק בדרך שמנעה מהם לקחת הלוואה כלשהי, משכנתא וכדומה.
אינני חושב שזו הייתה כוונתו של שאול השליח.
הלוואה נושאת ריבית הגיונית, עם בטחונות של החזרה אינה מפרה את הפסוק של שאול השליח. לכן, לדעתי אין בפסוק זה איסור על לקיחת משכנתא או הלוואה עם בטחונות. זאת בהתניה שהאדם אינו מבצע פעולה כלכלית שאינו יכול לשלם עבורה מתוך הכנסתו הרגילה והמאוזנת.
בפסוקים 11-14 שאול השליח מסביר איך עלינו הנושעים לפעול בכדי שנוכל לקיים כראוי ולאורך זמן את ההנחיות בפסוקים הקודמים.
למרות שתמרורים בכביש יכולים לווסת את התנועה, וחוקי מדינה ואכיפת החוק בעונשים יכולים לווסת את חיי האזרחים, הרי הדרך הטובה ביותר והיעילה לאורך זמן היא שינוי הלב.
לב הנשלט על ידי אלוהים יקיים את חוקיו מתוך מניעים קדושים ולאורך כל חייו של הנושע.
- נוסף על כך, ידועים לכם הזמנים, היינו שכעת השעה להתעורר מן השינה, כי ישועתנו קרובה עכשיו יותר משהייתה ביום שהתחלנו להאמין.
- הלילה חולף והיום קרב. על כן נסירה מעלינו את מעשי החושך ונלבש את שריון האור.
- וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה,
- כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות."
אחים יקרים!
אל נא נבזבז זמן בעיסוקים חסרי תועלת וכבוד שווא, שכן, חזרתו של האדון ישוע קרובה מתמיד, ויכולה להתרחש בכל רגע (תסל"א א 10, יוח"א ב 28-29). לא ראוי שניתפס לא מוכנים או יותר גרוע – באמצע מעשי מושחת, כאשר האדון יקרא אותנו אליו…
הבה נבצע את השינויים הבאים שיבטיחו לנו לחיות באור ולכבוד אלוהים בכל רגע – עד שניפגוש את האדון:
א. להתעורר מן השינה (פ. 11).
- נוסף על כך, ידועים לכם הזמנים, היינו שכעת השעה להתעורר מן השינה, כי ישועתנו קרובה עכשיו יותר משהייתה ביום שהתחלנו להאמין.
שאול כאילו מחטיף מכה חינוכית על עורפנו ואומר: די מספיק! תתעוררו!
אתם אינכם קוראים את המצב לאשורו. אתם מבזבזים זמן יקר על שטויות…
מרגע ישועתנו יצאנו מחושך – ז"א, יצאנו מחיים תחת הנהגתו והשפעתו של השטן, אל האור, ז"א, אל חיים תחת הנהגתו ושליטתו של אלוהים (תסל"א ה 8: אנו בני היום…ראה גם אל אפסיים ב).
אנו בתקופת חסד מוגבלת בזמן, אשר בסיומה זעם אלוהים יפרוץ על כל הדוחים את האדון ישוע. לכן, תתעוררו ותנצלו את הזמן כראוי כפי שאלוהים מייעד לכם.
האדון ישוע השתמש בביטוי דומה בבשורת יוחנן ט 4-5.
אז אמר האדון ישוע: "…עלינו לפעול את פועלי שולחי כל עוד יום. יבוא לילה ואז לא יוכל איש לפעול. בעודני בעולם אני אור העולם…"
במילים פשוטות שאול השליח זועק ומתחנן ומוכיח אותנו כדי שנעשה כמוהו: אני מת לעצמי וחי לאדון. זה לחיות באור (אל הגלטים ב 19-20).
ב. להסיר מעלינו כל חטא וסימן לחיים הישנים (פ. 12)
- הלילה חולף והיום קרב. על כן נסירה מעלינו את מעשי החושך ונלבש את שריון האור.
מהם מעשי החושך – הלילה?
מהם המעשים המאפיינים את השפעת השטן? פרי הבשר (אל הגלטים ה 19-21)
שנאה, מדון, ריב, תאווה, ויכוח סתמי המבוסס על גאווה, קנאה, צדקנות, כעס, גידוף, כל פרי הבשר שלעולם לא יפאר את אלוהים.
מעשי החושך מאופיינים בכל דבר הנוגד אהבה, ז"א מתמקדים בנו ולא בזולת, ולכן הם מרחיקים את בני האדם מאלוהים – בגללנו.
הנזק הגדול ביותר לקהילה קורה כאשר אדם המתיימר להיות בן האור, חי ופועל את מעשי החושך.
לכן שאול השליח מצווה עלינו:
הסירו את מעשי החושך, ונחליפם עם שריון האור. כך גם נוכל לחיות חיי מופת כאזרחים בכל מדינה בה אנו חיים.
אם חטאנו, הבה נתוודה על חטאנו ולא נאפשר לשטן להעמיק את השפעתו בחיינו (יוח"א א 9, אל האפסים ד 17-32)
זיכרו!
האויב שלנו אינו בן אדם חלש כמונו.
האויב שלנו הוא השטן בכבודו ובעצמו.
שמעון השליח אומר שהשטן כאריה שואג מחפש לו טרף כל העת (פטר"א ה 8)
מהו שריון האור?
האם יש משפט מקביל?
כן, ללבוש את ישוע!
כן, ללבוש את כל כלי נשק האלוהים – אל האפסים ו 10-18.
כן, להימלא ברוח (אל האפסים ה 19-20), ז"א, לציית לכל הוראת האדון ללא סייג ובאמונה.
הציות שלנו לאדון הנובע מאמונה ואהבה, הוא הוא ההגנה שלנו מהשפעת הרשע והרוע.
זה שריון האמונה שלנו.
באותה מידה, עובדת היותי בחברת מאמינים בוגרים מבחינה רוחנית מהווה קו הגנה (תהילים א).
ההיפך יהיה אם אתרועע בחברתם של מושחתים, כי אז חברה שכזו תשחית מידות טובות (קור"א טו 33).
ג. ללבוש את האדם החדש (פ. 13-14).
- וכמו ביום נתנהג נא כיאות, לא בהוללות ובשכרות, לא בזימה ופריצות, לא בריב וקנאה,
- כי אם לבשו את האדון ישוע המשיח, ואל תדאגו לגוף במגמה להשביע את התאוות."
שאול מנחה אותנו ללבוש את האדון ישוע.
חשוב לציין מה שאול השליח בוודאי אינו מתכוון.
שאול אינו מציע למאמינים תחפושת פורים.
המאמינים אינם לובשים חזות זרה כדי להציג דמות שאינם מזדהים עימה לחלוטין ובאופן זמני.
ללבוש את האדון ישוע משמע ללבוש את צדקתו.
הדרך היחידה ללבוש את צדקתו של האדון ישוע היא על ידי אמונה בו כאדון ומושיע מכפר חטאים.
הדרך ללבוש את האדון היא על ידי כך שאני מת לעצמי ומסור לחלוטין לקיום רצונו של האדון ישוע כפי שכתוב בכתבי הקודש ובהדרכת רוח אלוהים וכוחו.
ללבוש את האדון ישוע זו החלטה לחיים – לנצח נצחים.
רק אז, צדקתו של האדון תיחשב לנו.
רק אז, רוח אלוהים תשכון בתוכנו
רק אז כל כוחו של אלוהים יעמדו לעזרתנו. הבה נזכור את הבטחתו של האדון: מתי ו 33…
רק אז כל מי שבוחן את חיינו יוכל להעיד – אני רואה יותר את האדון שלו ישוע דרך חייו מאשר את האדם עצמו.
הלוואי שכולנו נזכה שיאמר עלינו משפט שכזה מפיהם של אחרים.
אם באמת נאפשר לאהבת אלוהים לשלוט בנו – להיות מלאים ברוח, כי אז לא נפגע בזולת. לא נעבור בזדון על חוק או הוראה שלטונית ראויה.
במקום בו אהבת אלוהים שלטת, גם אין צורך בחוקים ותמרורים – הלוואי שלכך נגיע…
בפרק יד שאול השליח מדריך אותנו איך לנהוג ולהתייחס כלפי אחים הנחשבים חלשים יותר מבחינה רוחנית.
גם בתחום הזה עלינו להציג גופנו כקורבן חי רצוי, קדוש ומושלם לאלוהים…(יב 1).