הילקחות והצלה מזעם אלוהים בתנ"ך

 

רובנו מודעים לאירוע המבורך הנקרא "הילקחות", לו מחכים ילדי אלוהים.

ההילקחות יכולה להתרחש בכל רגע שכן כתבי הקודש אינם מתנים את ההילקחות באירוע כלשהו שחייב להתרחש לפני כן.

למעשה, השליחים עודדו את ילדי אלוהים להיות מוכנים בכל רגע למפגש עם ישוע – להילקחות.

(א-יוחנן ג 1-3, א-תסלוניקים א 9-10 וכו).

להילקחות ישנו שם נוסף והוא "התקווה הטובה" –  (טיטוס ב 13)

עובדת היתכנות ההילקחות בכל רגע היא היא המניע שלנו להישמר קדושים וטהורים בכל רגע ובכל תחום ועניין.

מה יקרה במהלך ההילקחות?

על כך הרחיב שאול השליח באיגרת הראשונה לתסלוניקים ד 13-18 וכן באיגרת הראשונה לקורינתים טו 50-58.

באיזה שלב תתרחש ההילקחות?

על כך שאול מלמד באיגרת השניה לתסלוניקים פרק ב

בשיעור הנוכחי אני אציין מספר דוגמאות מן התנ"ך המוכיחות שהילקחות או הפרדת ילדי אלוהים משאר בני העולם לפני עונש השמדה בעבור חוסר אמונה באלוהים אינו דבר שרק נמצא בספרי הברית החדשה אלא עיקרון שעל פיו אלוהים פועל כבר מבראשית.

יתרה על כך, כתבי הקודש מלמדים שההילקחות והרחקת ילדי אלוהים ממקום זעמו, היא חלק מתוכנית הצלת ילדיו מזעם העתיד לבוא על יושבי תבל הדוחים בעקשנות את חסדו ואמיתו של אלוהים.

במילים פשוטות, למרות שתוכנית ההצלה של אלוהים מגוונת, העיקרון זהה: ילדי אלוהים אינם תחת זעם אלוהים.

להלן שמונה מקרים ודוגמאות בתנ"ך בהן אלוהים לקח לשמיים את יקיריו או הצילם מזעמו על העולם.

א. הצלה דרך מוות

ישעיה נז 1:

"הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק."

ישעיה הנביא מציין שאלוהים אוסף את ילדיו הצדיקים אליו – דרך מוות פיזי – וזאת לא בהכרח בגלל עונש עליהם, אלא ההיפך.

אלוהים מביא מוות פיזי על צדיק ואיש חסד וזאת כדי שיימנע ממנו לסבול ולהתענות בעולם בעת של זעם אלוהים על חסרי האמונה הראויים לעונש.

מכאן, בעוד שבני העולם יוכלו לטעון שאותו אדם מת בערוב ימיו והריהו מסכן, אלוהים רואה זאת בדרך אחרת לגמרי: חסד המונע מיקיריו למות כתוצאה מזעם על חסרי האמונה. ראה לדוגמא את למך ומתושלח.

ב. חנוך

חנוך מופיע בספר בראשית ה 21-24:

21. "ויחי חנוך חמש ושישים שנה ויולד את מתושלח.
22. ויתהלך חנוך את האלוהים אחרי הולידו את מתושלח שלוש מאות שנה, ויולד בנים ובנות.
23. ויהי כל ימי חנוך חמש ושישים שנה ושלוש מאות שנה.
24. ויתהלך חנוך את האלוהים, ואיננו כי לקח אותו האלוהים."

חנוך מתואר כצדיק אשר ניתן לתארו כאחד אשר חייו מאופיינים בהליכה ישרה כמצוות אלוהים.

למרות שהתנ"ך אינו מציין שוב את חנוך, אנו פוגשים את שמו בספרי הברית החדשה, אשר שם הציטוט לקוח מספרים חיצוניים או מנתונים שרוח הקודש העניק לשליחים.

1. אל העברים יא 5-6:

חנוך מתואר כאדם ירא אלוהים שנלקח אל אלוהים מבלי לראות מוות משום שהתהלך את האלוהים…

2. איגרת יהודה 14-15:

יהודה מציין (מספרים חיצוניים או מחכמת רוח אלוהים) שחנוך ראה כחזון את משפט אלוהים העתיד לבוא על בני האדם החוטאים. מכאן, עשה עימו אלוהים חסד שלקח אליו את חנוך מבלי לראות מוות או לחיות שנים רבות בארץ כמו שאר בני דורו. זאת כחלק מחסד לאחד מילדיו הנאמנים ביותר.

ג. למך ומתושלח:

מתושלח ולמך היו אביו וסבו של נוח.

שניהם מתו מספר ימים או שבועות בודדים לפני המבול.

שניהם היו הדורות בין חנוך הצדיק לנוח הצדיק בדורו, מכאן סביר להניח ששניהם היו יראי אלוהים.

מדוע שאלוהים יסיר את שניהם על ידי מוות לפני המבול?

ישעיה הנביא מלמד אותנו עיקרון מיוחד בפרק נז 1 שראוי שנעמיד תמיד לנגד עינינו.

העיקרון צריך לחדד את שאיפתנו להעדיף להיות עם האדון ולשרתו בממלכתו על פני כל דבר אחר בחיינו.

אין הדבר אומר שיש לנו נטיות אובדניות – חס וחלילה, אלא שאנו יודעים ומאמינים שברגע הלקחותנו מן העולם אנו עם אלוהים, ושם מן הסתם טוב יותר להיות (אל הפיליפים א 21-23).

ד. נוח והמבול

מספר בראשית פרק ו אנו עדים לתוכנית אלוהים להשמיד את כל בני האדם הסוררים על ידי המבול.

אלוהים הכין תוכנית להציל את הצדיקים מן המבול.

אלוהים אמר לנוח לבנות תיבה שאליה ייכנסו רעייתו, שלושת בניו ונשותיהם וכמובן נציגים מכל החיות, רמשים ועופות.

והנה, ממש לפני שהגשם ירד משמיים, ציווה אלוהים על נוח להיכנס לתיבה.

שימו לב למספר נקודות חשובות:

1. אלוהים ציווה על נוח להיכנס לתיבה לפני שהמבול ירד והביא למותם של אנשים – בראשית ז 4.

אדרבא, נוח ידע שהמבול יבוא שבעה ימים לפני שהארוע החל.

אלוהים לא הציל את נוח במהלך המבול, אלא מן המבול – ראה לדוגמא את אותה הגדרה בספר ההתגלות ג 10. עלינו לזכור שהבטחה שכזו  מובטחת רק במקרה של צרת יעקב ולא בכל מקרה של צרה בעולם.

2. אלוהים ציווה על נוח להצטרף אליו בתוך התיבה.

בספר בראשית ז 1 אלוהים מצווה על נוח לבוא לתיבה.

"ויאמר יהוה לנוח: בא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה."

השפה העברית מאוד ברורה ומדוייקת.

לפיכך, אלוהים מצווה על נוח להצטרף אליו בתיבה.

אילו אלוהים היה אומר לנח: לך אל התיבה, ניתן היה להסיק שאלוהים אינו בתוכה.

מכאן, אלוהים הציל את נוח והביאו אל מקום ההגנה שם הוא נמצא עימו.

ההגנה של נוח ובני משפחתו הייתה בכך ששהה במחיצתו של אלוהים.

ה. לוט – סדום ועמורה

בספר בראשית יח אלוהים מגיע אל אברהם מלווה על ידי שני מלאכים, כאשר השלושה נראים כאנשים לכל דבר.

אברהם מזהה את אלוהים אשר הגיע לאוהלו (ראה פרק יז) ומשתחווה לפניו.

באותו מפגש אלוהים מגלה לאברהם שהוא עתיד להרוס ולהשמיד את הערים סדום ועמורה על יושביהם, כי רשעים הם.

אברהם מבקש את חסד אלוהים ומתחנן בעבור יושבי ערי הכיכר, וזאת בזכות מספר הצדיקים היושבים בתוכם.

אברהם יודע שאלוהים לא יספה צדיק יחד עם הרשע ולכן מרשה לעצמו לדרוש עוד ועוד מחסד אלוהים (יח 23).

בסדום ועמורה לא היו מספר צדיקים מספיק בכדי לדחות את משפט אלוהים ולכן נשלחו שני המלאכים לסדום כדי להודיע ללוט ומשפחתו שיעזבו את המקום לפני שעונש אלוהים יבוא על שאר תושבי הערים.

ואומנם כך, לוט, שתי בנותיו ואישתו נמלטו מסדום.

אישתו הביטה אחורה והפכה לנציב מלח.

אלוהים השמיד את סדום ועמורה וערי האיזור רק לאחר שלוט ובנותיו היו במקום בטוח.

ישנם השואלים לגבי העובדה שהחתנים לא ניצלו מזעם אלוהים.

הישארות החתנים נבעה מן העובדה שהם זלזלו באזהרה (בראשית יט 14).

יחזקאל הנביא מלמד אותנו נקודה חשובה בכל הקשור למשתתפים בתוכנית ההצלה של אלוהים מזעמו על העולם.

יחזקאל יד 12-20.

בפסוקים הללו יחזקאל מגן על משפטו הצודק של אלוהים.

יחזקאל אומר שאם בעיר גדולה יהיו רק שלושה צדיקים כמו נוח, דניאל ואיוב, הרי שאלוהים יציל את השלושה הללו בלבד ואז ישמיד את כל שאר הרשעים.

יחזקאל מציין את העובדה הזו כדי להבהיר לרבים מתוך העם שנוכחות הצדיקים בתוכם לא תמנע את זעם אלוהים עליהם.

אינכם מחוסנים מעונש רק בגלל שצדיקים חיים ביניכם.

אלוהים יסיר מן המקום את יקיריו בין אם על ידי הילקחות, הצלה מקומית או מוות פיזי כחלק מחסד עליהם, ואז יכה את הרשעים שוק על ירך.

המילים הללו של יחזקאל נועדו להזהיר את הרשעים החושבים שנוכחות הצדיקים תגן עליהם מעונש אלוהים. לא לעולם "ירד הגשם" המבורך שנועד לצדיקים, גם על הרשעים…

יחזקאל אומר ובאופן כל כך ברור ונוקשה: אפילו נוח, דניאל ואיוב, צדיקים כמו שהם, אינם יכולים למנוע את עונש אלוהים על בניהם ויקיריהם אם  אלו אינם נושעים!

על אחת כמה וכמה צדיקים אלו לא יוכלו להציל את שאר בני עמם מזעם אלוהים…

מכאן אנו יכולים להסיק שבהילקחות אלוהים קורא אליו רק את הנושעים, ולנו אין כל יכולת להעניק זכות או מחסה לאיזהו אדם, קרוב ככל שיהיה לנו, אם אינו נושע בעצמו.

מה לגבי תינוקות?

כאלו שאינם אחראים למעשיהם?

חסד וחכמת אלוהים יעשו את הראוי.

נקודה חשובה להגות:

נוכחות צדיקים יכולה להשהות את משפט אלוהים

לדוגמא:

1. 1. בראשית יח 26-32:

אלוהים מבטיח 6 פעמים שלא ישמיד את החוטאים אם ימצא בעיריהם "X" צדיקים.

2. 2. תהילים קו 23:

"ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, להשיב חמתו מהשחית."

משה פעל בעבור עמו לבל ישמיד אלוהים את העם בגלל מרדנותם. בגלל משה הצדיק אלוהים לא השמיד את העם.

3. 3. ב-תסלוניקים ב 6-7:

שאול מלמד שבגלל שהמעכב עדיין נמצא, הוא דוחה את התפרצות "סוד הרשע".

המשמעות של אותם פסוקים היא שנוכחות הקהילה, גוף המשיח בעולם מעכב את התפרצות משפט אלוהים והתגלות צר המשיח.

מסקנה:

נוכחות מאמינים "צדיקים" אינה מונעת את משפט אלוהים על החוטאים, אך יכולה בהחלט להאריך את תקופת החסד שניתן לחוטאים על מנת שיחזרו בתשובה.

ו. אליהו הנביא – עולה במרכבת אש השמיימה. אני משתמש בדוגמא זו רק כדי להוכיח שאלוהים משתמש בכלי הנקרא הילקחות!

בספר מלכים ב פרק ב 11-12 אליהו הנביא עולה השמיימה ברכב אש וסוסי אש.

אלישע הנביא היה עד למעמד.

לאן הלך אליהו?

האם אליהו מצא מקום חניה?

אנו פוגשים את אליהו הנביא בבשורת מתי שהוא מתגלה עם משה וישוע המשיח.

מסקנה: אליהו לא אבד איי שם בחלל אלא נלקח למקום שאלוהים יעד לו.

בספר מלאכי, בשני הפסוקים האחרונים שבפרק, אנו מקבלים הבטחה שאליהו הנביא עתיד לחזור ארצה להחזיר רבים מבני ישראל בתשובה, לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא.

מכאן, הילקחותו של אליהו הנביא לא סיימה את שירותו אלא רק שינתה את מקום הימצאו.

גם הילקחות הקהילה אינה מהווה סיום תפקיד אלא תחילת תפקיד חדש בגוף חדש ללא השפעת החטא ותוצאותיו. שירות אלוהים בטוהר, אמת וצדק מוחלטים.

כאמור, הדוגמא של אליהו רק נועדה לציין עוד מקרה של הילקחות הצדיק השמיימה אך לא בקונטקסט של עונש. לראיה, בתקופתו של אליהו היו עוד כשבעת אלפים נושעים בקרב העם (כולל אלישע הנביא) אשר לא נלקחו השמיימה באותו מעמד.

ז. מכות אלוהים על מצרים לא כללו את ארץ גושן – מקום מושבם של בני ישראל

בספר שמות ח 18-19, אלוהים מעניש את המצרים במכת הערוב.

אלוהים מודיע לפרעה מראש שהערוב לא יפגע בארץ גושן, מקום מושבם של בני ישראל, למען יבין פרעה שאלוהים הוא הריבון והוא המפריד בין עמו למצרים.

18. "והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה לבלתי היות שם ערוב, למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ.
19. ושמתי פדות בין עמי ובין עמיך, למחר יהיה האות הזה."

הדוגמא באה לציין את ריבונותו של אלוהים אך יחד עם זאת את ההבדל בין עמו של אלוהים למצרים.

אלוהים הראה בזאת כי מטרת העונש היא עבור המצרים ולא עבור עמו ישראל ולכן הפריד את הנבחר מן הרשע.

ח. הצלת רחב ובני משפחתה מיריחו (יהושוע פרקים ב, ו)

יהושוע בן נון שולח מרגלים ליריחו. שם המרגלים מוצאים מחסה בביתה של רחב הזונה.

רחב מתגלית כאישה בעלת ידע נרחב אודות פועלו של אלוהים עבור בני ישראל ומבינה שגורל בני יריחו נחרץ.

רחב מבקשת למצא מחסה בתוך בני ישראל, ומגלה את אמונתה באופן פועלה בהצלת שני המרגלים.

רחב מקבלת הבטחה שהיא ובני משפחתה אשר יהיו בביתה יזכו להצלה, זאת אם יסמנו את הבית שעל החומה בחוט בצבע שני. מן הסתם, רק בני משפחתה שהאמינו בדרכה ומסקנותיה באמת הצטרפו אליה.

בפרק ב 18 כתוב: "…הנה אנחנו באים בארץ. את תקוות חוט השני הזה תקשרי בחלון אשר הורדתנו בו ואת אביך ואת אימך ואת אחייך ואת  כל בית אביך תאספי אלייך הבייתה…".

החוט בצבע השני גם נקרא: חוט התקווה.

בספר ישעיה הנביא בפרק א 18 מתוארים חטאינו בצבע מודגש כשני, אך אלוהים בחסדו יסלח ויזכנו כצדיקים שצדקתם מלבינה כשלג.

הצגת חוט השני כמוה כהודאה בחטאים. כן רחב חוטאת ומודה שזקוקה להצלה.

אלוהים מצידו אינו חרש או עיוור לבקשה של החוזר בתשובה – ולכן סולח ומושיע.

והנה, לאחר שבני ישראל תקעו בשופרות ביום השביעי, התמוטטה חומת יריחו.

יהושוע אמר לשני המרגלים ללכת לבית רחב ולהציל את רחב ובני ביתה.

אלוהים נאמן להבטחתו לשמור את הבוטחים בו מזעמו (יהושוע ו 22-25).

ט. הסתרת בחירי אלוהים מעם ישראל במהלך צרת יעקב: ישעיה כו 20-21:

20. "לך עמי, בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם.
21. כי הנה יהוה יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו, וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה."

בפרק כו הנביא ישעיה מייחל לשובו של האדון למלוך על הארץ.

ישעיה מעודד את עצמו ואת כל יקירי אלוהים בכך שגם המתים עתידים לקום בעתיד וליהנות עם אלוהים המולך בארץ.

אלא מה, לפני שאלוהים ימלוך על ארצו, הוא עתיד לבוא ולהעניש את הדוחים אותו.

מה עושה אלוהים לפני ובמהלך ענישתו את הסוררים?

1. הוא מפריד את יקיריו ומסתיר אותם במקום מסתור, שם הם יישמרו מזעם אלוהים על הרשעים.
2. הוא יוצא ממקומו לפקוד עוון הארץ על תושביה החוטאים. להעניש את הראויים לעונש בעוד נבחריו במקום מסתור. [ראה ירמיה ל 23-24 – זעם ה' על הרשעים]

מתי תתגשם הנבואה הזו?

נבואה זו תואמת לחלוטין לדברי ישוע המשיח במתי כד מפסוק 15 ואילך, וכן את דברי יוחנן בספר ההתגלות יב 14. שם נאמר ששארית ישראל בורחת למדבר ומסתתרת למשך 1260 יום (החצי השני של צרת יעקב).

הסתרת ושמירת שארית ישראל במהלך החצי השני של צרת יעקב היא האפשרות היחידה בה פסוקים אלו יכולים להתגשם.

ישעיה הנביא מציין בפרק סג 1-6 איך האדון ישוע המשיח חוזר ומציל את השארית החבויה במדבר וזאת לאחר שהשמיד את כל מתנגדיו.

לסיכום:

א. הילקחות לשמיים אינה תופעה ייחודית לברית החדשה.

מקרים שכאלו כבר התרחשו בבראשית [חנוך] ומאוחר יותר אליהו הנביא, ולכן לא צריכים להפתיע אותנו.

ב. הפרדה של יקירי אלוהים מאיזור שזעם אלוהים עתיד לבוא עליו אינו דבר ייחודי לצרת יעקב שתתרחש בעתיד, אלא התרחשה מספר פעמים בכתבי הקודש – התנ"ך. ה' לוקח אליו או מסתיר את יקיריו כך שזעמו לא יבוא עליהם.

ג. הצלה מזעם אלוהים היא מתנת חסד אלוהים על יקיריו הנושעים בלבד.

אף אדם, צדיק ככל שיהיה, אינו יכול להעניק חסינות לאדם אחר שאינו נושע, יהיה זה גם אדם הקרוב לו ביותר.

ד. הצלת ילדי אלוהים מזעמו הקרב ובא על עולם הדוחה אותו, יכולה להיות בכל רגע.

האם תרצה להילקח בעודך עסוק או שקוע בחטא? האם לא נקראנו לפאר את שם אלוהים?

או שמא תהיה מוכן ומזומן לראות את פניו בכל רגע.

עובדת קריאתו של האדון אלינו להצטרף אליו היא המניע אותנו להתמקד בטוהר ואמת בכל רגע בחיינו (ראשונה ליוחנן ג 1-3).