הושע הנביא – ספר הבטחת אהבתו הנצחית של אלוהים לעמו ישראל
הושע פרק יב פסוקים 1-7
בפרק יא הנביא הושע תיאר את אהבת אלוהים הגדולה לעם ישראל. אהבתו של אלוהים התבטאה בברכות שהמשיך להרעיף על עם ישראל למרות חטאיהם ובכמות הנביאים ששלח כדי לתקן את דרכם הרעה.
למרות חטאיהם הרבים אלוהים לא מיהר להענישם אלא בחסדו האריך אפו. גם כאשר אלוהים היה חייב להענישם למען לא יכחדו מתוצאת דרכם הרעה, היה העונש מדוד כדי שלא תופר שום הבטחה שהוא הבטיח לעם ישראל (יא 9). אלוהים רואה עצמו קשור לעם ישראל בעבותות של אהבה ששום גורם לא יוכל להתיר (יא 4).
האם עם ישראל הודה לאלוהים עבור רחמיו וחסדו?
לא תמיד.
מכיוון שהעונש מאלוהים לא בא עליהם מיד לאחר כל חטא, העם פירש את הצלחותיו כאישור לדרך בה הוא הולך – קרי – פולחן עשיר המעורב עם אליליות.
מסיבה זו ישראל העמיק את מסירותו ואדיקותו בדרך האלילות כעמי הגויים.
בסיום הפרק אלוהים מבטיח כי הוא עתיד לפעול בדרך אשר תחזיר את העם הנבחר בתשובה ואל נחלתו המובטחת (יא 10-11).
בפרק יב הנביא הושע משתמש באחד מאבות האומה – יעקוב.
יעקב האב וישראל מאוד דומים באופיים. לכן לפנינו דוגמא מחיי יעקב. תקוות הנביא שעם ישראל ילמד מניסיונו של יעקב אביהם ויאמץ את המסקנות הראויות למען יתברך.
הבה נקרא את פסוקים 1-7:
- "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל. ויהודה עוד רד עם-אל ועם קדושים נאמן.
- אפרים רועה רוח ורודף קדים כל-היום כזב ושוד ירבה, וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל.
- וריב ליהוה עם יהודה, ולפקוד על-יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו.
- בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלוהים.
- וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.
- ויהוה אלוהי הצבאות, יהוה זכרו.
- ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
בפסוק 1 הנביא הושע מציין שהחזרה בתשובה של ממלכת ישראל הייתה מן הפה החוצה. העם למד לומר את המילים הנכונות, חגג את החגים, בנה מזבחות בבית אל ובדן, היה עסוק בפולחן יהודי עשיר אך ליבו לא נישבה על ידי אלוהים (ראה ו 6-7).
[סבבוני בכחש – מבחינתו של אלוהים הם היו מסביבו כאילו מנסים לתקוף אותו במעשיהם הרעים המתבטאים בשקר ומרמה – ראה ישעיה א 10-20].
לראיה, אילו היה ליבו של ישראל באמת מסור לאלוהים, העם היה נכנע לפני אלוהים ומתאחד, מקיים את מצוות אלוהים במקום שאלוהים קבע ולא היה שקוע עמוק כל כך בפוליטיקה מושחתת.
לא חסרים תיאורים מחיי העם כדי להוכיח את אמיתות האשמותיו של אלוהים.
לחצים פוליטיים רבים היו על עם ישראל. במקום לפנות מיד לאלוהים שהוא אבי ומלך האומה, בחר ישראל (וגם יהודה) לכרות בריתות הגנה עם אשור ומצרים. את הבריתות הללו הושע בן אלה מלך ישראל הפר [ראה מלכים ב יז 3-4]. בעת מבחן אמיתי העם לא פנה לעזרת אלוהים בתחינה ותפילה (כפי שעשה יהושפט מלך יהודה בזמנו – דברי הימים ב פרק כ), וכך הוכיח שלאלוהים אין כל חלק בקבלת החלטות הקשורות לגורל העם. העם פעל בדיוק כפי שפעלו עמים גויים עובדי אלילים. אופן פעולה שכזה הוכיח שהעם סומך על עצמו ושלא חזר בתשובה כנה.
מדוע אלוהים אסר על עמו לכרות ברית הגנה עם עמים עובדי אלילים? או עם כל גורם שאינו שותף לאמונה באלוהים?
א. אלוהים מצפה מן העם לפנות אליו ולבטוח בו כמלכם ריבונם והיחיד המסוגל להבטיח את ביטחונם וקיומם.
הלחצים הבאים על העם היו לעיתים מבחן אמונה שבו אלוהים מצפה מן העם לפנות אליו כדי שיחוו את כוחו ואהבתו כלפיהם. בדרך זו אמונתם בו הייתה מתגברת. כל הסתמכות במצב משבר על גורם הנחשב לעוין לאלוהים נחשב לכישלון במבחן הרוחני שחייב להתבסס על אמונה (ראה דברים כז-כח, ויקרא כו, ישעיה ז).
ב. ברית עם גורם גוי עובד אלילים מתבטא בהתחברות ושותפות. קירבה שכזו יוצרת פתח להכנסת עבודת אלילים והתבססותה בתוך עם ישראל. שותפות דורשת פשרה והתחשבות אשר בדרך כלל נדרשת מן הצד הקרוב לאלוהים. מכאן, ברית או שותפות כלשהי עם הזר תביא לפשרה רוחנית מצד המאמין – ואת זה אלוהים אינו רוצה. דבר שכזה יכתים את שם אלוהים ואל לנו לקחת חלק בזה (ראה את עצת בלעם בספר במדבר כב-כה וכן יחזקאל לו).
מסיבה זו בדיוק אלוהים גם אוסר על המאמינים להינשא ללא מאמין או לבוא עימו בשותפות מחייבת (ראה השנייה לקורינתיים ו 14- ז 1).
אלוהים אינו אוסר על ישראל או עלינו לשוחח עם הלא נושעים. אדרבא, הלוואי שנרבה לנצל הזדמנויות שכאלו למען האדרת שם אלוהים ולא למטרות פסולות (שמות יט 5-6, מע"ש א 8, מתי כח 18-20).
ג. בריתות שכאלו רוקנו את קופת האוצר הלאומי כך שהחלשים בחברה לא זכו לכל עזרה ועדיפות. כל האוצר הועבר במקרה הנוכחי למצרים ואשור כמס ותשלום על ברית הגנה כזו או אחרת.
ד. בריתות שכאלו מעולם לא החזיקו מעמד לזמן רב וסופם היה שאסון כבד בא על העם. בני האדם משקרים ואינם מקיימים הבטחות. אלוהים לעומת זאת אינו מפר כל הבטחה.
בהמשך פסוק 1 הנביא אומר:
"…ויהודה עוד רד עם-אל ועם קדושים נאמן."
ביהודה מלך באותה התקופה אחז בן יותם. מבחינה חיצונית הוא דיבר כיהודי אדוק אך למעשה היה עובד אלילים מושבע (ישעיה ז, מלכים ב טז).
אלוהים מציין מפי הנביא הושע שיהודה אינו שונה מאפרים (ממלכת ישראל). גם יהודה סוטה מדרך אלוהים (רד עם אל).
ישנם פרשנויות שונות למילה "רד" אך המתאימה ביותר לתוכן היא – משוטט, לא נבוא עוד אליך… פנה מ… [ראה ירמיה ב 31].
א. בפסוק 3 הנביא אומר שאלוהים רב עם יהודה ולכן המילה רד בפסוק 1 מתייחסת לריחוק ולמרידה הקיימת בין יהודה לאלוהים.
ב. בפרק ד 1 כתוב: "…כי ריב ליהוה עם יושבי הארץ…"
לאור נתונים אלו ניתן לקבוע בביטחון שהמילה "רד" מתארת את מצב המרידה של יהודה עם יהוה.
למרות שהעם ביהודה יודע את שקרה בעבר עם אבותיו וטעם וראה במו עיניו את כוחו ופעולתו של יהוה, הוא עדיין ממשיך למרוד באלוהים הקדוש והנאמן.
מלך ישראל, הושע בן אלה כאמור פעל בדרך של תרמית כדי לשמור את מושכות השלטון בממלכת ישראל (מלכים ב יז 3-4, יח 21, ישעיה ל 7). אלוהים בחן את מעשיו והנה המסקנה מראות עיניו של אלוהים.
- אפרים רועה רוח ורודף קדים, כל-היום כזב ושוד ירבה. וברית עם אשור יכרתו, ושמן למצרים יובל.
המשמעות המיידית של הפסוק היא:
אפרים נדמה לאדם הלועס וטוחן – רוח!
אפרים נדמה לאדם המנסה לתפוס בידיו את הרוח (רוח מזרחית יבשה) –
משמע – ישראל מתעסק בדברים חסרי תכלית:
א. אינם מובילים או מדריכים את העם לישועה
ב. מעשים הנוגדים את רצון אלוהים
ג. מכיוון שהם נוגדים לרצון אלוהים הרי שתוצאתם מהווה סכנה לעם.
הבה נפרט את "רעות הרוח" של אפרים.
מכיוון שאפרים נטש את דרך אלוהים וההסתמכות עליו, הוא נשען על חכמה ארצית ודרכי מרמה.
הנה לפנינו דוגמא אחת:
כאמור, המלך כרת ברית עם אשור שבה מלך אשור ישאירוהו על כסאו ובתמורה מלך ישראל ישלם מס.
במקביל הושע בן אלה מלך ישראל כורת הסכם סודי עם מצרים בו הוא מבקש את עזרתה נגד אשור. בתמורה משלם הושע בן אלה כמויות גדולות של שמן למצרים.
מכיוון שישראל פועל בדרך השקר והתרמית, לא תהיה כל ברכה בעמלם וסופם של המעשים הללו יובילו לכישלון ומפח נפש. בסופו של דבר ישראל יישאר עם שום דבר בידו – אך עם נזק עצום לשלטון ולעם.
במקום להימלא בחכמת אלוהים ולפעול בהתמדה על פי הנחיית אלוהים באמת, צדק וטוהר, ההנהגה התבוססה בדרך של תככים.
המלך חשב שכל האמצעים כשרים כדי לשמור על כסאו, אך כך אלוהים אינו פועל.
שלמה המלך בספר קוהלת מרבה להשתמש בביטוי "רעות רוח".
גם שם הכוונה לעשייה שלא על פי רצון ודרך אלוהים ולכן תכלית אותה פעולה הוא הבל.
מי שרוצה ליהנות מברכה בעמלו, חייב לאמץ את אלוהים לחייו ולפעול על פי דרכו, רצונו ועקרונות פעולתו.
כל הנתונים הללו נמצאים בכתבי הקודש.
בפסוקים 3-5 הנביא מציין את יעקב, אחד מאבות האומה. העם נדרש ללמוד מניסיונו של אבי האומה.
- וריב ליהוה עם יהודה, ולפקוד על-יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו.
- בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלוהים.
- וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.
מעשי הרשע הגואים של עם ישראל מחייבים את מעורבותו של אלוהים.
כעת אלוהים ניצב מול עם ישראל ועתיד להיאבק נגדם. אלוהים עומד להעניש אותם במידה הראויה.
בשלב זה הנביא מציין את יעקב אבינו משתי סיבות.
א. יעקב הינו שם כללי לישראל וכעת אלוהים פועל נגד כלל העם – אפרים ויהודה כאחד.
ב. בפסוקים הבאים אלוהים מציין את יעקב כדוגמא לאחד שנלחם נגד אלוהים, אך ברגע שהפנים את נחיתותו אל מול מלאך האלוהים, הוא חזר בתשובה כנה ואלוהים חבקו באהבה רבה. את הדוגמא הזו עם ישראל צריך לאמץ.
הנה לפנינו יעקב אבינו הפועל מאז שהיה ברחם אימו בכוח זרועו ובאמצעים פסולים.
עוד כשהיה בבטן אימו הוא אחז בעקבו של אחיו הבכור עשיו, כאילו נאבק עימו כדי לצאת ראשון (בראשית כה 26).
בהמשך חייהם אנו יודעים שעשיו מכר את בכורתו אך יעקב ואימו רבקה פעלו במרמה כדי לקבל את ברכת הבכורה (בראשית כז).
יעקב ורבקה לא בקשו את עזרת אלוהים ולא הניחו לאלוהים לפעול בעבורם. דרך המרמה שבחרו אינה תואמת את דרכו של אלוהים. בשל כך נאלץ יעקב לנוס על חיו ולהיפרד מאביו ואימו לשנים רבות.
בשלב מאוחר יותר כאשר יעקב כבר היה לאב עם רכוש רב – ז"א עם כוח ואון, הוא אף נאבק עם אלוהים במעבר יבוק כאשר היה בדרכו לארץ (בראשית לב 24 ואילך)..
המאבק בין יעקב למלאך אלוהים נערך כל הלילה עד עלות השחר. [וישר את מלאך = שרה – נאבק]
מכיוון שיעקב לא חשב להיכנע והיה ממשיך להיאבק עד כלות נשימתו, נגע מלאך אלוהים בכף ירכו של יעקב והלה הרגיש את ההלם במכה שחטף מאלוהים.
משהבין יעקב כי הוא נלחם עם דמות מיוחדת הנראית אדם אך אינה אדם ככל האדם, הוא לא ויתר ולא עזב את מלאך האלוהים עד שזה ברך אותו.
מלאך אלוהים ברך את יעקב. יעקב הבין כי ראה את אלוהים פנים אל פנים.
רבותי, אלוהים לא נלחם נגד יעקב לחינם. זה היה ביטוי של אהבת אלוהים ודאגתו ליעקב.
א. אלוהים יזם את המאבק עם יעקב ולמען יעקב. אילו יעקב היה מגיע לפגישה עם עשיו כשהוא מתבסס על כוחו וחכמתו שלו, התוצאה הייתה עלולה להיות קריטית ליעקב.
ב. אלוהים פגע ביעקב לפני המפגש הגורלי כדי שיעקב לא יסמוך על כוחו, חכמתו ועושרו אלא רק על אלוהים. כאשר יעקב נכנע, הוא איפשר לאלוהים לפעול בעבורו במלוא הדר אלוהים. במילים פשוטות: בחולשתו של יעקב מודגש כוחו ועוצמתו של אלוהים.
ג. אלוהים עשה את כל הדבר למען שמו! אם יעקב היה נכחד, שמו של אלוהים היה מוכתם.
לזכותו של יעקב ניתן לומר:
ברגע שיעקב ראה את אלוהים פנים אל פנים וחווה את מגעו, הוא השתנה ונתן לאלוהים את המקום הראוי בחייו.
יעקב בכה והתחנן לברכה מאלוהים.
שימו לב:
יעקב יצא מן המאבק צולע וחלש מבחינה פיזית אך חזק יותר מבחינה רוחנית.
כוחו הפיזי של יעקב היה בעוכריו. כל עוד הוא סמך על יכולותיו, הוא לא יכול היה לחוות את מלוא כוחו של אלוהים.
כאשר נחלש פיזית, הוא היה חייב לאפשר לאלוהים לפעול עבורו וכך יכול היה לחוות את אלוהים ברמות גבוהות יותר (ראה לדוגמא את המקרה עם שאול השליח והקוץ בבשר – השנייה לקורינתיים יב).
מתברר שדוגמת חייו של יעקב אבינו עתידה להיות מסלול חייו של ישראל – כעם!
לעיתים אלוהים יוזם מצבים בחיינו בו אנו נאבקים עימו ונפגעים. אלוהים עושה זאת כדי שנשכיל להבין את חולשתנו וניכנע לו אחת ולתמיד באמת.
האם אלוהים ענה לתחינתו של יעקב? האם אלוהים סלח ליעקב על מעשיו ודרכיו הפסולות?
כן!
בבראשית לה אלוהים נגלה שוב ליעקב (פעם שנייה בבית אל – בראשית כח 10-22) ומברך אותו.
יעקב קורא למקום בית-אל.
מכיוון שיעקב ראה את אלוהים פנים אל פנים הרי שהוא ראה את ההוויה שאותה בני אדם מורשים לראות – את אלוהים הבן – את ישוע המשיח – אל-שדי.
שים לב לסיומת של פסוק 5.
- וישר את מלאך ויוכל בכה ויתחנן-לו. בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו.
מכיוון שאלוהים ברך את יעקב ואמר לו שממנו יצאו עמים רבים, הרי שהברכה נאמרה גם על עם ישראל ומכאן ההצדקה למילים – ושם ידבר עמנו(בראשית לה 1-15).
מדוע הנביא מציין את הלקח מחיי יעקב?
אלוהים מוכיח לעם ישראל שהתנהגותם אינה שונה מהתנהגותם של אבותיהם.
שניהם ניסו להשיג את הרצוי להם בדרכם ובנפרד מאלוהים.
שניהם נכשלו וספגו מכות קשות ורבות כאשר פעלו בניגוד לרצון אלוהים ובלעדיו.
שניהם לעיתים נלחמים נגד אלוהים.
את שניהם אלוהים מלמד כי רק לאחר שיפנימו את חולשתם, כי אז יחבקם ויאציל עליהם את כל כוחו וברכתו (ראה זכריה יב).
מסיבה זו מציין הושע את חולשתו של יעקב באומרו – "בכה והתחנן לו".
בחולשתו נכנע יעקב לאלוהים ואז זכה לקבל את הברכה הנפלאה.
כך גם בחולשתו עתיד ישראל להיכנע לאלוהים ואז יזכה להתגשמות כל הברכות שהובטחו לאבות.
רק כאשר יום זה יבוא, יחווה עם ישראל ברכות שהמילים קצרות מלתאר.
במילים פשוטות:
אם עם ישראל ייתן לאלוהים את הכבוד הראוי לו, כי אז העם לא ירעה רוח ולא ירדוף קדים!
אם עם ישראל ייכנע לאלוהים כי אז אלוהים לא יאבק עימו אלא – ידבר על ליבו (ראה הושע ב 16).
כמו שאלוהים היה מוכן לסלוח ליעקב ולברכו, כך אלוהים מוכן ומזומן לסלוח תמיד לעמו ישראל.
רבותי, כמו שאלוהים יזם את המאבק (פגישה) עם יעקב לפני אירוע קריטי בחיי יעקב וזאת כדי להצילו, כך אלוהים מזכיר את הנתון הזה אודות יעקב מפי הנביא הושע ממש לפני שהעם עומד לפני אירוע קריטי – הגלות לאשור.
אילו עם ישראל היה מפנים את הלקח מחיי יעקב, כי אז היה אלוהים ניצב לפניהם נגד אשור!
בפסוקים 6-7 הנביא מציין שכל הדברים הנפלאים שעליהם דיברנו עד כה התקיימו רק בגלל מעלתו של אלוהים.
- ויהוה אלוהי הצבאות, יהוה זכרו.
- ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
שמותיו של אלוהים אינם מוזכרים לשווא.
הנביא מציין את אלוהים כאלוהי צבאות, משמע, הוא החזק מכל ואין מי שיעמוד נגד רצונו ותוכניותיו.
העובדה שיעקב נאבק עם אלוהים כל הלילה אינה מצינת את חולשתו של אלוהים אלא את עיקשותו של יעקב.
אלוהים יכול היה בכל רגע לפגוע ביעקב. אלוהים חיכה לתזמון הנכון ביותר עבור יעקב.
כל הניצחונות שהיו בחיי אבותינו ועם ישראל בעבר, היו בפועל מאלוהים. הוא נלחם והוא ניצח עבור הנאמנים לו. לפיכך, יעשה טוב ישראל וגם כל אחד מאיתנו אם לא יחפש גאולה אצל אנשים או עמים אלא רק אצל אלוהים (ראה גם הלקח מישעיה ז-ט).
יהוה זיכרו – משמע, השם יהוה זהו שם הכבוד שלו. שמו מכיל את כל תכונותיו ויכולותיו. הוא לעולם לא יפסיד! הוא לעולם לא יתכחש להבטחותיו. הוא לעולם לא יפעל בניגוד לאופיו. שמו מלא חשיבות ותוכן וזהו גם כבודו (ראה שמות ג 15 – "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור").
לאור הנאמר עד כה אלוהים מציג את המסקנה שראוי לעם ישראל לאמץ וגם לכל אדם יהיה מי שיהיה.
- ואתה באלוהיך תשוב, חסד ומשפט שמור וקווה אל אלוהיך תמיד.
יעקב חזר לביתו מבלי לאבד אף נפש רק לאחר שנכנע לאלוהים – שב לאלוהים.
ולכן, אם עם ישראל רוצה לחוות את מלוא הבטחותיו של אלוהים, עליו לחזור בתשובה כפי שעשה יעקב אבינו.
מהי חזרה בתשובה כנה?
חזרה בתשובה כנה היא הפנמה של החטא, תוצאותיו לאדם ופגיעתו באלוהים.
חזרה בתשובה כנה אינה מתבטאת רק בהפסקת מעשה החטא, אלא בחרטה עמוקה, יגון ושברון לב על כך שפגעתי באלוהים והפרתי את מצוותיו (תהילים נא 18-19).
חזרה בתשובה מתבטאת במעשים המתבטאים בהתקרבות לאלוהים – לימוד דברו, תפילה, ציות והתחברות עם שאר ילדי אלוהים הנאמנים במטרה לחיות כמצוות אלוהים ולגדול באמונה. ז"א – שימוש בכל האמצעים שאלוהים מעניק כדי להתרחק מן החטא ומן האפשרות ליפול שוב באותה מלכודת.
חזרה בתשובה היא הנפילה לרגלי האדון ותחינה מעומק הלב שיסלח לי על חטאי וחולשותיי ויכבוש את ליבי, גופי וחיי למען לא אחטא לו שוב – ז"א – לתת לאלוהים את הסמכות על חיי ובכל התחומים ללא יוצא מן הכלל.
חזרה בתשובה כנה מתבטאת בפרי הרוח שנראה בחייו של הנושע. ז"א, רוח אלוהים חי, פועל וכובש את חיי הנושע ולכן אופיו ותכונותיו של ישוע המשיח מתבטאים יותר ויותר בחייו (אל הגלטים ה 22-23).
לא לחינם הנביא מציין את התכונות –חסד ומשפט.
אלוהים רוצה לראות את האהבה שלו והרעב לצדק וטוהר מתבטאים בחיים שלנו כלפי הסובבים אותנו.
שימו לב שבכל המקומות בהם אלוהים מבקר את התנהגות העם הוא אומר להם שהוא מעדיף חסד ומשפט צדק על פני זבח (ישעיה א 10-20, מיכה ו 6-7, דברים י, הושע ו 6 וכו)
ולמה הכוונה במילים "קווה אל אלוהיך תמיד?"
הכוונה לתלות המוחלטת באלוהים בכל עניין ודבר.
אלוהים דורש מאיתנו להטיל עליו את כל דאגותינו – יהבנו. ההתנהגות הזו מוכיחה את תלותנו המוחלטת בכוחו וחכמתו.
בקונטקסט – השליטים חיפשו בטחונות בהסכמים פוליטיים עם מלכי הגויים במקום אצל אלוהים.
הטלת יהבנו על אלוהים היא מדד לאמונתנו ותלותנו בו. בזאת אנו גם מבטאים את ההכרה בחולשתנו ובעליונותו של אלוהים. (תהילים לז 5, 34, מתי יא 28-29)
ראה תמיד איך אלוהים הוכיח את נאמנותו לאבותינו ואמץ את הלקח לחיך. אלוהים לא השתנה וחסדו לא כהה.
סיכום:
- הושע מציג לעם ישראל פרק בהיסטוריה שכל שומעיו מכירים אך לא מפנימים.
התנהגותו של עם ישראל דומה לזו של יעקב אבינו.
יעקב מלידתו פעל להשיג את שרצה בדרכו שלו. בבגרותו הוא אף נאבק עם מלאך אלוהים. לאחר שנפגע, הבין יעקב כי הוא נאבק עם אלוהים פנים אל פנים.
רק לאחר שנפגע מאלוהים הפנים יעקב את חולשתו ומכאן את תלותו המוחלטת באלוהים.
כשיעקב נכנע לאלוהים, הוא זכה ליהנות מפרי ההתחברות הקדושה.
הדוגמא נועדה ללמד את עם ישראל לאמץ את הלקח מיעקב ולחזור בתשובה כנה. אם תיכנעו תתברכו. אז אלוהים ישכון בכם ויפעל בכל תחום למענכם. אז תחוו את כל הברכות וההבטחות שניתנו לאבות.
- אלוהים היה זה שיזם את הפגישה עם יעקב. אילו אלוהים לא היה עושה זאת באותו שלב, היה יעקב נפגש עם עשיו ללא הגנתו של אלוהים. אלוהים עשה זאת לפני אירוע מכריע בחיי יעקב, וסביר שאלוהים יעשה את אותו הדבר לפני אירוע מכריע בחיי עם ישראל.
באותה מידה, אלוהים יוזם אירועים בחיי עם ישראל למען לא יפעלו בכוחם וייכחדו. אלוהים עושה זאת כדי שהעם יחזור בתשובה ואז כל הבטחותיו של אלוהים יתגשמו – כל זאת למען שמו.
- לא נעים להיראות חלש לפני בני אדם או שאר האומות. אך זוהי תכלית אלוהים עבור ילדיו – בחולשתנו אנו מאדירים את אלוהים.
כעת לשאלה המעניינת:
האם ישראל שמע לעצת הנביא?
פסוקים 8-15.
הושע פרק יב מפסוק 8 עד סוף הפרק
בפסוקים 1-7 הנביא הציג לפני העם פרק בהיסטוריה שלהם שכולם מכירים. יעקב אביהם פעל ועשה בהסתמך על חכמתו וכוחו ושילם על כך ביוקר רב. לפני שיעקב נפגש עם עשיו פנים אלא פנים, יזם אלוהים מפגש מקדים עם יעקב. במעבר יבוק יעקב נאבק עם מלאך אלוהים. שם אלוהים פגע ביעקב ורק אז הבין יעקב עם מי הוא נאבק. מהרגע שיעקב הבין שהוא נלחם נגד אלוהים, הוא נכנע והחל לבטוח באלוהים ולא בכוחו שלו. שם, במקום בו יעקב נחלש פיזית הוא הפך להיות חזק מאוד, כי משלב זה הוא נתן לאלוהים לפעול בעבורו. המפגש עם אלוהים הציל את יעקב מכיליון.
את הלקח הזה עם ישראל צריך להפנים. חדלו לבטוח בכוחכם ולהיאבק נגד אלוהים. אם תמשיכו בדרך זו [לבטוח במלכים אחרים, לכרות בריתות הגנה ולהפר אותן חדשות לבקרים, להתעלם מתורת אלוהים] אתם עלולים להגיע למפגש עם "העשיו" שלכם ללא עזרתו ומעורבותו של אלוהים בעבורכם. אם כך תפעלו, תפגעו קשות!
האם ישראל מעוניין לשמוע לעצת הנביא?
הבה נקרא את פסוקים 8-15:
ח. כְּנַעַן, בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה, לַעֲשֹׁק אָהֵב.
ט. וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם, אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי; כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא.
י. וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד.
יא. וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי; וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.
יב. אִם-גִּלְעָד אָוֶן אַךְ-שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ; גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי.
יג. וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.
יד. וּבְנָבִיא הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא נִשְׁמָר.
טו. הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
תשובת ישראל הצביעה על גודל החוצפה והזלזול באלוהים.
במקום להרכין ראש ולהבין שדברי הנביא אודות יעקב אבינו הינם אמת צרופה שצריכה להיות נר לרגלי צאצאיי יעקב (כך גם לגבינו היום), העם מחליט לאמץ את דרך המרידה.
הנביא הושע מציין שישראל העדיף את דרך כנען. למה הכוונה?
הביטוי – "כנען" משמש כדי לציין את הסוחרים בני כנען שעסקו במסחר אך בדרכי מרמה (זכריה יד 20, יחזקאל טז 29, יז 4, עמוס ח 5, צפניה א 11).
בספר זכריה פרק יד מפסוק 16 הנביא מציין את השינוי שיחול בישראל ובעמים כאשר ישוע המשיח ימלוך על העולם מציון. בחג הסוכות יעלו בני כל העמים לירושלים כדי להשתחוות לפני אלוהים. כל הר קודשו של אלוהים יהיה קדוש ונקי מכל חטא או חוטאים. הנביא מציין את קדושת העיר ירושלים במילים:
"והיה כל סיר בירושלים וביהודה קודש ליהוה צבאות ובאו כל הזובחים ולקחו מהם ובשלו בהם, ולא יהיה כנעני עוד בבית יהוה צבאות ביום ההוא." (זכריה יד 21)
הנביא עמוס גם כן מתאר את אופים של אותם סוחרים אשר מתמקדים בעשיית רווח בעודם רומסים את מצוות אלוהים (עמוס ח 5).
מכאן, ישראל העדיף את העושר החומרי שהשיג בדרך החטא, את דרך העולם, רמיסת רצון אלוהים, קריאת תגר – מאשר להיכנע לאלוהים וליישם את רצונו בחייהם – קרי, נטישת האלילות ונאמנות לברית עם אלוהים.
שמחת העם וסיפוקו לא נבע מעומק קשריו והישענותו על אלוהים אלא מכמות העושר והעוצמה שהשיג בדרכי העולם. "מלכות אלוהים" ממש לא עמדה בראש מעיני העם.
בפסוק 9 עם ישראל מצדיק את עמדתו ואומר:
ט. וַיֹּאמֶר אֶפְרַיִם, אַךְ עָשַׁרְתִּי, מָצָאתִי אוֹן לִי; כָּל-יְגִיעַי לֹא יִמְצְאוּ-לִי עָוֹן אֲשֶׁר-חֵטְא.
העם מצטדק ואומר – "איזה רע עשיתי?
רכשתי לי הון ונכסים בדרך המסחר אך על איזה חטא מאשימים אותי?
את כל הוני השגתי ביגיע כפים ובמאמץ רב. בואו ובדקו אם יש איזה פסול במעשי…"
מכיוון שאלוהים הוא זה המאשים את ישראל, משמע שעם ישראל טועה.
הבה נבחן את הסיבות לתשובה מעין זו מצד עם ישראל:
א. האם הטעות נעשתה בשוגג?
מכיוון שהנביא כבר פונה אל העם מספר פעמים וציין שחטאיהם נעשים בחוצפה רבה, משתמע שהעם אינו חוטא בשוגג.
אילו החטאים היו נעשים בשוגג, כי אז העם היה שומע לתוכחת הנביא וחוזר מיד בתשובה.
ב. האם העם יודע שהטעות אצלו ומתכחש בעזות מצח?
העם התערב כל כך בדרך הגויים עד כי התנהגותו השתוותה להתנהגותם ולכן הוא לא מצא כל פסול בעצמו.
הרי אם כל מי שלידך עושה כמוך ואתה כמוהו, אתה תחשוב שדרכיך נכונה.
עם ישראל אימץ את הסטנדרט התרבותי-מוסרי של שאר העמים ומתנהג כמוהם.
במצב שכזה העם מכהה את מצפונו עד שעשיית הרע כבר אינה מכאיבה ואינה גורמת יותר ייסורי מצפון. במצב שכזה הרע אף נחשב לטוב! (ראה אל הרומים א-ב).
עם ישראל היה עשיר ולא חסר לו כל. העם "תרגם" את עושרו ומצבו החזק כאישור לדרכו הנכונה (ראה פרק ב).
שימו לב לחייהם של אלו הדוחים את אלוהים ודברו בימינו.
הם חיים על פי אמת המוסר של העולם ומשווים עצמם לאלו מסביבם אך לא לאלוהים.
הטוב שלהם הינו טוב בהשוואה לעולם אך לא בהשוואה לאמות מידת הטוב של אלוהים.
אותם אנשים נחשבים צדיקים בעיני עצמם והסובבים אותם אך עדיין נחשבים לחוטאים ומורדים בעיני אלוהים.
אמת המידה למוסר ואמונה טהורים ונכונים היא זו שאלוהים קבע בדברו וכל סטייה ממנה היא קריאת תגר נגד אלוהים. הסטייה מאמת אלוהים מבטיחה אובדן ותבוסה.
אלוהים ציווה עלינו להתעסק בענייניו ולקדם את ענייני מלכותו (מתי ו 33).
מסיבה זו גם כן אלוהים ציוה עלינו לא להינשא ללא מאמינים ולהישמר נקים מהסטנדרטים הפסולים של העולם (שניה לקורינתים ו 14-18).
עושר אישי ונכסים בעולם הזה אינם סימן הכרחי להליכה בדרך האמת והטוהר או לכך שה' נמצא לצידך. אדרבה, דבר אלוהים מבטיח רדיפות לכל ההולכים בחסידות בעולם הזה (שניה לטימותיאוס ג 12).
גם העשיר חייב לבדוק עצמו כל יום לאור הכתוב בדבר אלוהים לוודא שחייו תואמים לרצון ולאמת של אלוהים (לוקס יח 18-30).
מפסוק 10 אלוהים מגיב לתשובת העם החוצפנית:
י. וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; עֹד אוֹשִׁיבְךָ בָאֳהָלִים כִּימֵי מוֹעֵד.
אלוהים מזכיר לישראל שהוא היה זה אשר הוציאם ממצרים.
כל עשר המכות היו בין היתר כמלחמה רוחנית בין אלוהים לאלילי מצרים, ובמערכה חשובה זו אלוהים הוכיח את אפסות האלילים.
בכל שנות ההליכה במדבר, ידו של אלוהים הייתה להם להגנה ולכלכלה.
היכן היו כל העמים והאמצעים אשר ישראל בוטח בהם כעת כאשר העם רק יצא ממצרים?
אלוהים היה שם בעבור העם ונשאר עימם גם כעת.
מי היה זה שלא ישן יומם ולילה עבור העם?
מי היה זה שעמד מול אויביהם והציל אותם?
מי היה זה שהאכיל אותם בכל יום?
מי היה זה שסלח להם בכל פעם "שירקו בפניו"?
והיכן לב העם?
משה רבנו כבר מציין את התכונה הזו בנוגע לישראל ואומר: "וישמן ישורון ויבעט…".
בעקבות חוצפת העם אלוהים מבטיח שהוא עתיד להושיב את העם באוהלים כפי שעושים אלפי עולי הרגל בשלושת החגים: פסח, שבועות וסוכות.
בחגי העלייה לרגל אלפים רבים של עולי רגל עוזבים את בתיהם ברחבי הארץ ומגיעים לירושלים. אלו שיש להם קרובי משפחה בעיר ובסביבה נהנים מאירוח ביתי, אך כל השאר מבלים באוהלים וסוכות שהם בונים מסביב לעיר ובכל פינה ראויה. מבנה ארעי וזול היה גם מנת חלקם של בני ישראל שגרו בגולה. במילים אלו אלוהים מציין את העונש הצפוי לבוא עליהם – גלות, שהרי הם עתידים לא לישון בבתיהם.
העם התרברב בעושרו ונהנה מבתי האבן שבנה. והנה אלוהים מודיע שעם ישראל לא יתענג לעד על עושר אשר הושג ברמאות, בחטא, ולא מידו של אלוהים.
המסר לנו היום אינו שונה.
רבותי, עושר ארצי זה דבר נפלא, אך מלוא השמחה נובעת מהברכה של אלוהים על העושר.
כל עושר ארצי הינו זמני, אך עושר הישועה הינו נצחי ומפעפע בלב המאמין גם אם הוא הולך בגיא צלמות.
את הישועה לאחר שניתנה וזאת לאור ידיעתו של אלוהים את ליבנו, אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו (יוחנן י 28-32, אל הרומים ח 35-39).
אנו יודעים את המחיר בו נפדינו – דם ישוע המשיח.
אנו יודעים את הפעולה שאלוהים עושה בעבורנו כל יום.
האם אנו מתעלמים מטובו של אלוהים ופוזלים הצידה? אוי לנו אם נשכח את חסדי אלוהים ונסור ממנו.
פסוק 11:
יא. וְדִבַּרְתִּי עַל-הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי; וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה.
עם ישראל אינו יכול להתלונן ולומר שאינו יודע את האמת.
אלוהים אומר:
שלחתי אליך נביאים רבים והם אמרו לך את דברי. תכלית דבר הנביאים היה להחזירך למוטב למען תלך בדרכי.
הרביתי לתת חזיונות. זאת אומרת שפעלתי רבות ותכופות כדי לשנות את דרכיך ולמשוך אותך לדרך האמת והטוהר.
נתתי בפי הנביאים דימויים ומשלים כדי לפנות אליך בכל הדרכים האפשריות.
התיאורים הללו מבהירים שטעותו של עם ישראל אינה נובעת משוגג אלא נעשתה בכוונה תחילה. העם הלך ביודעין בדרך החטא והפשע. לא חסרו לו נביאים והוראות – חסרה לו אמונה! חסר ציות.
העם בחר בדרך הנעימה לבשרו ולא לדרך אלוהים שלעיתים דורשת התכחשות לבשרי והשענות על הבטחת אלוהים באמונה שלמה.
רבותי, ככל שאני קורא את הפסוקים, אני מרגיש עד כמה המסר של הושע תקף לחיי עם ישראל ולחיינו היום.
אנו פונים מדבר אלוהים שכולנו מכירים לדרכים אחרות וכאשר אצבע אלוהים מופנית כלפינו, דרך תוכחה מאחים לאמונה או מדבר אלוהים, אנו קודם כל מרבים בתירוצים רק כדי להצדיק את דרכינו הפסולה.
אנו יודעים טוב מאוד שחטאנו, אך מסרבים להיכנע בפה מלא ובקול רם.
מדוע?
כי אז נצטרך לוותר על תענוגות הבשר וזו הבעיה.
רבים מאיתנו עדיין מכורים לדרך החטא, או דרך "חצי התלמידות".
רבותי, אלוהים אינו אוהב דברים שהם חצי מבושלים בדיוק כפי שאנו מקיאים אוכל שכזה (התגלות ג).
הבה נעודד ונרים זה את זה כדי שנלך ביחד בדרך של אור ולא בדרך של חצי חושך.
הדרך להתעודד ולאמץ יותר ויותר מדרך אלוהים היא על ידי:
א. תפילה לכוח ואמונה
ב. קריאה ולימוד מדבר אלוהים
ג. התחברות עם מאמינים בוגרים
ד. יישום הנלמד! – ציות.
האם העם נכנע לדבר הנביאים? האם פעולת הנביאים נשאה פרי?
התשובה מפסוק 12 ואילך:
יב. אִם-גִּלְעָד אָוֶן אַךְ-שָׁוְא הָיוּ, בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ; גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי.
הנביאים מביאים את מסקנותיהם לפני אלוהים:
הגלעד – עבר הירדן המזרחי, וגם הגלגל – עבר הירדן המערבי, טבעו באלילות.
האלילות לא כבשה רק רובד אחד של האוכלוסייה אלא פשעה בכל העם. כבר למדנו בפרקים קודמים שכנופיות של כוהנים היו שודדים עוברי אורח ורוצחים אנשים כדי "להשלים הכנסה" (ו 8-11).
הנביאים אמרו שבגלגל זובחים שוורים לאלילי הבעל, או שבגלגל זובחים לשורים. [ אפשרות נוספת – לשדים זיבחו]. ראה גם תהילים קו 20 – "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב…"
שוורים היו הקורבנות היקרים ביותר והללו הובאו לאלילים אך לא לאלוהים.
הנביאים אומרים: "אך שווא היו…" – משמע – מעשי ישראל היו לשווא, חסרי תועלת, אין בהם ישועה, ריקים מתוכן.
לאור זאת אומר אלוהים:
כל המזבחות אשר שרתו אלילים עתידים להיהרס ולהפוך לגלי אבנים בצידי שדות חרושים.
הנבואה הזו התגשמה בחיי ישראל כאשר עלו האשורים עליהם וכבשו אותם. מרכזים מיושבים יוחרבו ויהפכו לגלי אבנים בשדות חרושים (ראה מלכים ב טו 29 – תיגלת פלאסר מלך אשור עלה על ישראל וייקח את עיון… ואת הגלעד… ויגלם אשורה").
מפסוק 13 הנביא הושע שוב חוזר אל העבר של העם ושוב פעם לקטע מחייו של יעקב וליציאה ממצרים:
יג. וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם; וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל בְּאִשָּׁה וּבְאִשָּׁה שָׁמָר.
יד. וּבְנָבִיא הֶעֱלָה יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם; וּבְנָבִיא נִשְׁמָר.
טו. הִכְעִיס אֶפְרַיִם תַּמְרוּרִים; וְדָמָיו עָלָיו יִטּוֹשׁ וְחֶרְפָּתוֹ יָשִׁיב לוֹ אֲדֹנָיו.
גם בסיפורים אלו הנביא רוצה להדגיש את חסדי אלוהים כלפי עם ישראל בעבר.
(יג) יעקב ברח לארם בגלל שלקח את הבכורה מאחיו עשיו בדרך של מרמה (בראשית כז). בארם הוא היה כה עני וחסר כל, ולכן נאלץ לעבוד עבור אשתו (בראשית כט).
בגלל אישה שרצה יעקב שמר על הצאן.
אלוהים נשאר נאמן ליעקב והיה עימו כך שיכל לחזור לארץ ההבטחה בשלום.
במילים פשוטות הנביא אומר: ראשיתכם כעם הייתה כה דלה ועלובה ואלוהים לא עזב אתכם לרגע.
(יד) חלפו להם השנים ויעקב ובניו ירדו מצרימה ושם עבדו בפרך כעבדים חסרי ערך.
האם זנח אלוהים את העם ופנה לעם אחר? לא!
אלוהים המשיך לשמור עליהם כרועה נאמן.
אלוהים שלח את נביאו [משה] כדי להוציא את העם, ודרך אותו נביא גם נתן לעמו תורה שנועדה לשמרם שונים וקדושים לאלוהים משאר העמים.
(טו) האם כל הפעולות הללו המוכיחים מעל כל ספק את אהבתו של אלוהים ונאמנותו לדברו ישכנעו את עם ישראל שטוב להם ללכת בדרכיו מאשר מדרך האלילות?
אפרים – ישראל, היה כפוי טובה.
חסדי אלוהים לא הניעו את לב העם, לא שינו את מצפונו ולא עוררו בו רצון לשרת את אלוהים.
ישראל התמיד בחטאיו והרגיז מאוד מאוד את אלוהים. העם אף הקריב את ילדיו למולך (מלכים ב יז 17-18).
ישראל שפך דם נקי ואלוהים לא יסיר מישראל את אשמתו – משמע – העם צפוי להיענש על חטאים איומים אלו.
אלוהים יקרא את ישראל לדין וישיב לו את חרפתו.
סיכום:
רבותי, אלוהים רב חסד אך אנו למדים שגם לאלוהים יש רף שלא כדאי לעבור.
צדקתו וקדושתו דורשות להסיר את החטא וביום בהיר באמצע החיים אלוהים עתיד לדרוש צדק.
אוהבי אלוהים יודעים שכך אלוהים עתיד לפעול ולכן הם חיים באור כי בכל יום כל אחד מאיתנו עתיד לפגוש את אלוהים ולעמוד לפני כס משפטו.
גם לנו היום ידועות כל פעולותיו של אלוהים. האם חסדיו נוגעים בליבנו?
האם צדקתו, אהבתו ורחמיו גורמים לנו לסור מחטא ולאמץ את דרך האמת?
האם גם אנו מבקשים לגדול באהבתנו את הזולת כי אלוהים רוצה בישועתו של כל אדם?
הושע מזהיר את ישראל, האם אנו שומעים, מקשיבים ומפנימים את דברי אזהרתו של נביא אלוהים?