החיטים והעשבים הרעים

מתי יג 30-24, 43-36

(לימוד המשל מחולק לשלושה שיעורים)

המשל

מתי יג 30-24:

24 הִמְשִׁיךְ [ישוע] וְסִפֵּר לָהֶם מָשָׁל אַחֵר [ז"א משל נוסף]:

"מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְאִישׁ הַזּוֹרֵעַ זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ. 25 וְהִנֵּה כְּשֶׁיָּשְׁנוּ הָאֲנָשִׁים בָּא אוֹיֵב, זָרַע עֲשָׂבִים רָעִים בֵּין הַחִטִּים וְהָלַךְ לוֹ. 26 כַּאֲשֶׁר צָמְחוּ הַגִּבְעוֹלִים וְעָשׂוּ תְּבוּאָה נִרְאוּ גַּם הָעֲשָׂבִים הָרָעִים. 27 אָז נִגְּשׁוּ עַבְדֵי בַּעַל־הַבַּיִת וְאָמְרוּ אֵלָיו, 'אֲדוֹנֵנוּ, הֲלֹא זֶרַע טוֹב זָרַעְתָּ בְּשָׂדְךָ; מִנַּיִן יֵשׁ בּוֹ עֲשָׂבִים רָעִים?' 28 אָמַר לָהֶם, 'אִישׁ אוֹיֵב עָשָׁה זֹאת'. שָׁאֲלוּ הָעֲבָדִים, 'הַאִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וּנְלַקֵּט אוֹתָם?' 29 הֵשִׁיב בַּעַל־הַבַּיִת, 'לֹא, שֶׁמָּא בְּלַקֶּטְכֶם אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים תַּעַקְרוּ אִתָּם גַּם אֶת הַחִטִּים. 30 הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר. בְּעֵת הַקָּצִיר אֹמַר לַקּוֹצְרִים: לַקְּטוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְאִגְדוּ אוֹתָם לַאֲלֻמּוֹת כְּדֵי לְשָׂרְפָם, וְאֶת הַחִטִּים אִסְפוּ לָאָסָם שֶׁלִי'."

הרקע שעליו סופר המשל

הפעם זה פשוט וקצר: הרקע הוא המשל הקודם (פס' 8-3, 23-18).

? מהו? — משל הזורע. ישוע סיפר אותו לקבוצה גדולה של אנשים, אך את ההסבר — הנמשל — הוא שמר לתלמידיו הקרובים בלבד.

כעת, מייד אחרי ההסבר של משל הזורע, הוא ממשיך במשל נוסף: "החיטים והעשבים הרעים."

? מה אנחנו זוכרים ממשל הזורע? — למדנו כי…

א. עד לשובו של ישוע המשיח ארצה כמלך, מלכות האלוהים — גם "מלכות שמיים" או "מלכות המשיח" — מתנהלת בתוך לבבות המאמינים בלבד. ז"א, היא לא מלכות שגלוייה לעין.

ב. התפשטות המלכות מתבססת על בישור — על זריעת בשורת המשיח בכל מקום. נכון שלא כל הזרעים ינבטו ויניבו פרי, אבל חובתנו להמשיך ולהפיץ את אמת האלוהים.

ג. במשל הזורע, ישוע מונה ארבעה סוגי אנשים. מתוכם רק סוג אחד מניב פרי. רק בעל הלב המוכן אכן נושע. רק הוא חוזר בתשובה אמיתית ולומד להכיר את ישוע כמושיעו מהעבדות לחטא ומשכר החטא, שהוא המוות.

ד. מאמין נושע אכן מניב "פרי". הפרי הוא אבן הבוחן של אמונה אמיתית (מתי ז 16). הפרי בא לביטוי ב…
▪ בטחון בישועה (אני יודע שנושעתי),
▪ לימוד דבר אלוהים,
▪ תפילה,
▪ טבילה (ציות למצוות המשיח שכל המאמין בו יטבל),
▪ חיי קדושה, טוהר והיבדלות מחטאי העולם,
▪ התחברות עם מאמינים בקהילה מקומית,
▪ נתינה,
▪ בישור,
▪ שמחת הישועה,
▪ אופי משיחי, דמיון לישוע, פרי רוח הקודש (גלט' ה 23-22).

מדובר בתהליך של גדילה שנמשך כל החיים. גדילה דורשת הרבה סבלנות. אבל אם אתה באמת ילד של ישוע — הפרי ייראה.

אם כך, משל הזורע נתן לנו היבט אחד של מלכות האלוהים — היבט שעוזר לנו להבין איך המלכות הזו מתנהלת היום, בהעדרו הפיזי של המלך.

משל "החיטים והעשבים הרעים" עושה אותו הדבר: הוא מדגיש עוד היבט בחיי המלכות — ובחיי הקהילה.

כך ראו שומעיו של ישוע את המשל

"זֶרַע טוֹב" (פס' 24). — כל שומעיו של ישוע הנהנו עם הראש. ברור שהוא זָרע "זֶרַע טוֹב." הרי בעת הקציר, כל חקלאי שמר חלק מהתבואה הטובה ביותר לצורך הזריעה בשנה הבאה. ואם זה לא הספיק, הוא יצא לקנות זרע. ולפני ששילם על השקים היה פותח אותם ובודק…
▪ שהזרעים יבשים;
▪ שאין בהם פטריה או כל סימן של מחלה אחרת;
▪ שהם לא החלו לנבוט,
▪ שהם לא מעורבים עם זרעי עשבים או כל דבר אחר שאינו חיטה.

"כְּשֶׁיָּשְׁנוּ הָאֲנָשִׁים בָּא אוֹיֵב" (פס' 25). — אף אחד לא העמיד שמירה על שדה זרוע. הרי לא היה שם מה לגנוב. נכון שבועז (במגילת רות) ישן בשדה כדי לשמור על החיטה שלו, אבל זה היה בזמן הקציר, כשהיו בגורן ערימות גדולות של תבואה שקל מאוד לגנוב בלילה (רות ג 7).

לכן, כל שומעיו של ישוע ידעו: זה בסדר שהעובדים "יָּשְׁנוּ". היתה מגיעה להם שנת־לילה אחרי יום של עבודה קשה. אף אחד לא דרש מהם להישאר ערים.

ומה עשה ה"אוֹיֵב"? — הוא ניצל את החושך ו"זָרַע עֲשָׂבִים רָעִים בֵּין הַחִטִּים."

גם את התופעה הזו שומעיו של ישוע כנראה הכירו. לא במקרה היה קיים באימפריה הרומית חוק נגד זריעת עשבים על שדה של אדם אחר.*
*Ramesh Khatry; The Authenticity of the Parable of the Wheat and the Tares and its Interpretation; dissertation.com; 2000; pg. 35

"עֲשָׂבִים רָעִים." דליטש: "זוּנִין."

הזוּן הוא צֶמַח בַּר נָפוֹץ מִמִּשְׁפַּחַת הַדְּגָנִיִּים, הַמּוֹפִיעַ כְּעֵשֶׂב רַע בַּשָּׂדוֹת
(Lolium temulentum) [מילון אבן־שושן]

Gr.: ζιζάνιον [zizanión] (probably of Sumerian origin)[NAS Exhaustive Concordance]

ζιζάνιον — Eng.: darnel, “bastard wheat”, resembling wheat except that the grains
are black[Thayer’s Greek Lexicon]

"כַּאֲשֶׁר צָמְחוּ הַגִּבְעוֹלִים וְעָשׂוּ תְּבוּאָה" (פס' 26). — רק אז "נִרְאוּ גַּם הָעֲשָׂבִים הָרָעִים." שומעיו של ישוע יודעים מנסיון: רק הפרי מוכיח מה גדֶל שָם. העשבים הרעים — ה"זוּנִין" — ללא הפרי נראים זהים לחיטה. בהתחלה אי־אפשר להבדיל ביניהם (מתי ז 16, 19).

וזה מוביל לשיחה בין בעל השדה ועובדיו (פס' 27):

"אֲדוֹנֵנוּ," הם אומרים, "הֲלֹא זֶרַע טוֹב זָרַעְתָּ בְּשָׂדְךָ; מִנַּיִן יֵשׁ בּוֹ עֲשָׂבִים רָעִים?" 28 אָמַר לָהֶם, "אִישׁ אוֹיֵב עָשָׁה זֹאת."

העובדים מציעים (פס' 28): "הַאִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ וּנְלַקֵּט אוֹתָם?"

ובעל הבית עונה (פס' 29): "לֹא, שֶׁמָּא בְּלַקֶּטְכֶם אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים תַּעַקְרוּ אִתָּם גַּם אֶת הַחִטִּים." — הרי מדובר בשלב מתקדם בגדילת החיטה. כבר נראות השיבולים! החקלאים שבין שומעוי של ישוע יודעים מה קורה למטה באדמה בשלב הזה: השורשים של החיטים והזוּנים סבוכים אחד בשני כמו אריג של שטיח. מי שימשוך בגבעול של צמח אחד יעקור לפחות עוד 4-3 אחרים יחד אתו.

בעל הבית שבמשל יודע מה לעשות (פס' 30): "בְּעֵת הַקָּצִיר אֹמַר לַקּוֹצְרִים: 'לַקְּטוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְאִגְדוּ אוֹתָם לַאֲלֻמּוֹת כְּדֵי לְשָׂרְפָם.'"

קודם מתפטרים ממה שלא רצוי, ורק אז בא השלב האחרון — הסוף הטוב: "…וְאֶת הַחִטִּים אִסְפוּ לָאָסָם שֶׁלִי."

יופי! כל השומעים הבינו:

▪ בעל השדה זָרע זֶרע טוב,
▪ אויבו זָרע עשבים רעים,
▪ בקציר הפרידו את העשב מן הפרי,
▪ העשב הבלתי־מועיל נשרף,
▪ הפרי הטוב אוחסן באסם כדי לשמש מזון.

? …אבל איך כל זה קשור למלכות השמיים, למלכות המשיח?

זה מביא אותנו לכותרת הבאה:

הבנה חדשה של המלכות

חשוב לזכור: לפנינו אחד מ"משלי המלכות". — ומה מיוחד בהם?

אותם ישוע הסביר רק לתלמידיו — רק למאמינים, רק לאזרחי המלכות. לכל הבלתי־מאמינים נשארו העקרונות הללו בגדר "סוד" (פס' 34; לוקס ח 10).

מתי יג 36:

אַחֲרֵי כֵן שִׁלַּח יֵשׁוּעַ אֶת הֲמוֹן הָעָם וְנִכְנַס הַבַּיְתָה.

נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: "הַסְבֵּר נָא לָנוּ אֶת מְשַׁל הָעֲשָׂבִים הָרָעִים."

התלמידים הקשיבו טוב. הם מיד שמו לב לפתיח שישוע נתן למשל: "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְ…". כעת הם רוצים להבין איך מרכיבי המשל משתלבים עם ההבנה שלהם של מלכות המשיח.

הרי לאורך כל 3 השנים שישוע היה אתם, לתלמידים הייתה תמונה בראש איך המלכות הזו צריכה להראות:

▪ הם ציפו למלכות שבו המשיח ימלוך על הגויים "בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל" (תהל' ב 9);
▪ הם ציפו לשלטון "בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה" (ישע' ט 6);
▪ הם ציפו לממלכה שבה לא יהיה מקום לחטא ולחוטאים.

הרי כך כל עם ישראל הבין את הנבואות המשיחיות שבתנ"ך.

אפילו עוד אחרי תחיית ישוע מהמתים — כשהוא הבטיח להם את ביאת רוח הקודש — הם מיד שאלו: "אֲדוֹנֵנוּ, הַאִם בַּזְּמַן הַזֶּה תָּשִׁיב אֶת הַמַּלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל?" (מה"ש א 6).

בכל פעם שהם שמעו את המילה "מלכות" הם בעצם דמיינו את מה שצפוי לנו רק בממלכת 1000-השנים: שלטון המשיח כמלך עלי אדמות — מלך פיזי ששולט על העולם ממקדשו בירושלים.

שימו לב לשֶם שהתלמידים נותנים למשל. הם לא קוראים לו "שני סוגי זרע על אותו שדה", אלא "מְשַׁל הָעֲשָׂבִים הָרָעִים."

דהיינו, עוד לפני ששמעו את ההסבר, הם כבר חושבים שהבינו את העיקר: ל"עֲשָׂבִים רָעִים" אין מקום ב"מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם". — מקומם באש! (פס' 30).

אותה הבנה של המלכות גרמה ליוחנן המטביל להכריז על המשיח: "הוּא יַטְבִּיל אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וּבְאֵשׁ. 12 בְּיָדוֹ קִלְשׁוֹן הַמִּזְרֶה לְנַקּוֹת אֶת גָּרְנוֹ וְהוּא יֶאֱסֹף אֶת דְּגָנוֹ אֶל הָאָסָם, אַךְ אֶת הַמּוֹץ יִשְׂרֹף בְּאֵשׁ בִּלְתִּי נִכְבֵּית" (מתי ג 12-11);
ואותה הבנה של המלכות גרמה לבני זבדי "יַעֲקֹב וְיוֹחָנָן" להציע לישוע: "אֲדוֹנֵנוּ, רְצוֹנְךָ כִּי נְצַוֶּה שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אוֹתָם?" — זוכרים? זו היתה תגובת התלמידים כשהשומרונים לא רצו לארח את ישוע (לוקס ט 54).

אך כעת ישוע מלמד את התלמידים — ואותנו — שהשלב הזה של המלכות טרם הגיע. "הַקָּצִיר הוּא קֵץ הָעוֹלָם", כך הוא קובע בפסוק 39. — רק אז! לא עכשיו!

"הַסְבֵּר נָא לָנוּ אֶת מְשַׁל הָעֲשָׂבִים הָרָעִים." — התלמידים צודקים. אין שום דרך להבין את כוונת המשל הזה ללא הסבר. כך קיבלנו את…

הנמשל

חלק א' — עידן החסד

מתי יג 39-37א:

37 הֵשִׁיב וְאָמַר:
● "הַזּוֹרֵעַ אֶת הַזֶּרַע הַטּוֹב — הוּא בֶּן־הָאָדָם.
● 38 הַשָֹדֶה                       — הוּא הַתֵּבֵל.
● הַזֶּרַע הַטּוֹב                             — הוּא בְּנֵי הַמַּלְכוּת,
● והָעֲשָׂבִים הָרָעִים            — הֵם בְּנֵי הָרָע.
● 39 הָאוֹיֵב הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם                — הוּא הַשָּׂטָן.

"הַזּוֹרֵעַ אֶת הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בֶּן־הָאָדָם" (פס' 37). הזורע הוא ישוע עצמו, והוא עומד לתקן את הבנת המלכות שרוֹוחת אצל התלמידים.

"הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל" (פס' 38).

שימו לב למה שקראנו בתחילת המשל (פס' 24): מדובר ב"אִישׁ הַזּוֹרֵעַ זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ." השדה שלו. — הוא הבעלים. — "הַתֵּבֵל" (העולם) שייך לישוע כבר עכשיו.

זה סותר את מה שהשטן טוען. כשהוא מפָתֶה את ישוע (לוקס ד 6), הוא משקר ואומר: "לִי נִמְסַר הַשִּׁלְטוֹן, וַאֲנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לְכָל מִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה." זהו שקר! יש לשטן שליטה חלקית, אבל הריבונות היא של ישוע. לכן ישוע יכול להגיד במתי כח 18: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ."

! הלאה לכותרת הבאה — והיא נקודה חשובה מאוד:

השדה הוא לא הקהילה!

"הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל!"

ישוע לא היה יכול לומר זאת ברור יותר: "השדה הוא כל העולם". — ובכל זאת, אין ספור דרשות ופירושים מלמדים כי "השדה הוא הקהילה"!

? שאלה: מדוע "הַשָֹדֶה" שמתואר פה לא יכול להיות הקהילה?

! תשובה: אם השדה היה הקהילה, אז ישוע היה מלמד כאן שאין לנו זכות להפעיל משמעת קהילתית (מתי פרק יח) — שאין לנו זכות לעקור מקרבינו מורי שקר ונביאי שקר. הוא הרי מצווה במשל (פס' 30): "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר." — דהיינו "עכשיו זה לא הזמן להוציא ולשרוף עשבים."

בנוגע לקהילה, שאול השליח כתב איגרות שלמות במטרה לזהות מורי שקר ומפיצי "בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת" ואכן לעקור אותם מקרבינו (השנייה אל הקורינתים ואל הגלטים).

"הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל — דהיינו העולם כולו." — עם ההבנה הזו נמשיך לכותרת הבאה:

הקהילה נמצאת בתוך העולם

"הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בְּנֵי הַמַּלְכוּת." — שמתם לב מה שונה כאן ממשל הזורע? — "הַזֶּרַע" כאן הוא לא הבשורה. — "הַזֶּרַע" הם אנשים — "בְּנֵי הַמַּלְכוּת".

"בְּנֵי הַמַּלְכוּת" / אנחנו, המאמינים בישוע — נזרעים אל תוך העולם: לכן הכותרת המתאימה לפירוש המשל כולו אינה "העולם בתוך הקהילה" אלא "הקהילה בתוך העולם." — זה מה שהמשל מתאר: הקהילה בתוך העולם.

בחלק האחרון של פס' 38 אומר ישוע:

"הָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם בְּנֵי הָרָע", ו"הָאוֹיֵב הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם הוּא הַשָּׂטָן." — את אותה אמת קשה הוא הטיח גם ישירות באלה שסרבו להאמין בו: "אַתֶּם מֵאֲבִיכֶם הַשָּׂטָן" (יוחנן ח 44).

בעולם קיימים רק שני סוגים של "בנים": "בְּנֵי הַמַּלְכוּת" ו"בְּנֵי הָרָע".
מדובר ב"הָרָע" ב־ה"א הידיעה — והוא "הַשָּׂטָן" (יוחנן יז 15; מתי ה 37).

"בְּנֵי הַמַּלְכוּת" ו"בְּנֵי הָרָע" נמצאים יחד בתוך העולם; ואלוהים, בחסדו, "מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים" (מתי ה 45).

אלוהים מפגין סבלנות אדירה, ויש לו סיבה טובה:

עשבים רעים עלולים להפוך לחיטים

38 הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל. הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בְּנֵי הַמַּלְכוּת, והָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם בְּנֵי הָרָע.

נחזור על זה שוב: יש עולם, ובתוכו חיים זה לצד זה מאמינים נושעים ואנשים בלתי־מאמינים.

בטבע "עֲשָׂבִים רָעִים" לעולם לא יהפכו ל"חִטִּים". צמח מזן מסויים לא יכול להפוך לצמח אחר. היחיד שטוען כך הוא צ'רלס דרווין.

אך בעולם — בנמשל — הדבר בהחלט קורה: "בְּנֵי הָרָע" אכן הופכים ל"בְּנֵי הַמַּלְכוּת." כך זה קרה לכל אחד מאתנו כשנושענו:

אני נולדתי כחוטא, כי "בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי, וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי" (תהל' נא 7).

כצאצא של אדם הראשון, אני התחלתי את חיי בעולם כנידון־למוות, כי הרי "כְּשֵׁם שֶׁעַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם, וְעֵקֶב הַחֵטְא בָּא הַמָּוֶת, כָּךְ עָבַר הַמָּוֶת לְכָל בְּנֵי אָדָם מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם חָטְאוּ" (רומ' ה 12). "כֻּלָּם חָטְאוּ" — גם אני, גם אתם.

אך כעת אני מאמין שישוע שילם בכפרתו על הצלב עבור החטאים שלי (רומ' י 9). בעקבות האמונה הזו, אלוהים הפך אותי ל"בְּרִיאָה חֲדָשָׁה" (קור"ב ה 17).

נס הלידה החדשה (יוח' ג 7) העביר אותי ממחנה "הָעֲשָׂבִים הָרָעִים" לזה של "הַחִטִּים" — מהמחנה של "בְּנֵי הָרָע" לזה של "בְּנֵי הַמַּלְכוּת."

… ואת הנס הזה ישוע יכול לחולל בכל אדם. — זה מביא אותנו לכותרת הבאה:

עולם של "עשבים רעים"

על בסיס ההבנה כי "הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל" — העולם כולו — אף אחד מאתנו לא יעלה על דעתו שהוא מסוגל לעקור מתוכו אפילו "עשב רע" אחד. — מדוע?

מפני ש…

א. כבני אדם, אין לנו את היכולת או הסמכות "להעיף" מישהו מהעולם. הסמכות הזו שמורה לאלוהים בלבד;

ב. כמאמינים בישוע, אנחנו מיעוט קטן מאוד בתוך ים של בלתי־מאמינים. ניסיון מצדנו לעקור את כל "הָעֲשָׂבִים הָרָעִים", משמע לנסות לרוקן את כדור הארץ מבני אדם. רעיון כזה אינו מציאותי.

והכי חשוב:

ג. אנחנו לא יודעים מי מתוך כל המיליונים שכעת מוגדרים כ"עֲשָׂבִים רָעִים" מיועד להפוך במרוצת הימים ל"בן המלכות" (רומ' ח 30-29). זאת רק אלוהים יודע.

! לכן הוא לא נותן לנו את הסמכות לעקור.

"הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר." — זה לא תפקידנו לשפוט; זה לא תפקידנו למיין ולקבוע מי הם "עשבים" ומי הם "חיטים"; זה לא תפקידנו לעקור ו"לטהר" את העולם!

תפקידנו הוא להיות "מֶלַח הָאָרֶץ" ו"אוֹר הָעוֹלָם" (מתי ה 14-13). תפקידנו הוא לבשר. תפקידנו הוא לספר לסובבים אותנו על ישוע. ואם ישוע יחליט להשתמש בעדות הזו כדי להפוך מישהו ל"בן המלכות" — נשמח! הרי אנחנו לא רוצים ליפול בטעות של בני זבדי שרצו לראות את החוטאים באש, מבלי לתת להם הזדמנות לחזור בתשובה (לוקס ט 56-51).

ראו איך ישוע עצמו מתאר את העידן הנוכחי (יוחנן ג 17): "הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו." — המשפט מושהה "עַד הַקָּצִיר." עד אז אלוהים ממשיך להושיע חוטאים, כי הרי "עַתָּה עֵת רָצוֹן, … עַתָּה יוֹם יְשׁוּעָה" (קור"ב ו 2).

ישוע הדגים זאת במשך שלוש שנים ביחסו ליהודה איש קריות. אפילו את העשב הרע הזה הוא לא עקר. עוד בסדר הפסח, בערב לפני צליבתו, הוא "טָבַל אֶת הַפְּרוּסָה וְנָתַן אוֹתָהּ לִיהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת" במחווה שרמזה לבוגד: "יהודה, עוד לא מאוחר מדי. אתה עדיין יכול לחזור בך. עדיין 'יוֹם יְשׁוּעָה' בשבילך" (יוחנן יג 26).

הלאה לנושא חדש! — נקרא שוב מתוך פסוקים 38, 39:

"הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל,…והָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם בְּנֵי הָרָע, 39 הָאוֹיֵב הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם הוּא הַשָּׂטָן."

מאחר ש…

▪ השדה הוא העולם כולו,
▪ והקהילה נמצאת בתוך העולם,
▪ והאיוב זורע בכל מקום ללא הרף וללא הבחנה,

…אין מנוס מכך שחלק מ"זרעיו" יפלו גם בתוך הקהילה.

כך אנחנו מקבלים את הפרק הבא — הארוך והמפורט ביותר בפירוש משל החיטים והזוּנים: "עשבים רעים בתוך הקהילה".

<<<<< על הנושא החשוב הזה נעשה שיעור נפרד בשבוע הבא. >>>>>

סיכום ביניים

השדה שישוע מצייר במשל החיטים והזוּנים הוא העולם. — לא הקהילה!
מאמינים ובלתי־מאמינים חיים בעולם זה לצד זה "עַד הַקָּצִיר", והוא "קֵץ הָעוֹלָם". לא עכשיו!
ישוע המשיח מסוגל להפוך את "בְּנֵי הָרָע" ל"בְּנֵי הַמַּלְכוּת" (פס' 38). לכן תפקידנו כמאמינים הוא לא טיהור העולם מ"עֲשָׂבִים רָעִים" אלא הפצת הבשורה.

החיטים והעשבים הרעים — חלק ב'

מבוא לחלק ב'

אנחנו לומדים את "משל החיטים והעשבים הרעים" שמתחיל במילים (פס' 24): "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְאִישׁ הַזּוֹרֵעַ זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ."

? ואז, בלילה אחרי שהוא סיים לזרוע, מה קרה? — (פס' 25) "בָּא אוֹיֵב [ו]זָרַע עֲשָׂבִים רָעִים בֵּין הַחִטִּים."

? ואיך ישוע מפרש את המשל? (פס' 39-37)

37 הַזּוֹרֵעַ אֶת הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא — בֶּן־הָאָדָם [דהיינו ישוע עצמו].
38 הַשָֹדֶה הוּא                        — הַתֵּבֵל [כל העולם].
הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא                      — בְּנֵי הַמַּלְכוּת [דהיינו המאמינים בישוע],
והָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם                — בְּנֵי הָרָע [דהיינו כל מי שאינו מאמין בישוע].
39 הָאוֹיֵב הַזּוֹרֵעַ אוֹתָם הוּא      — הַשָּׂטָן.

? האם חזרה לכם התמונה ש"ציירנו" בפעם הקודמת? — עולם שלם מלא באנשים לא־מאמינים, ובתוכם פה ושם מאמין בודד, פה ושם קהילה — קומץ קטן של תלמידי ישוע כמו אי קטן בתוך הים?

? ואז המאמינים שואלים: "אדון, מה לעשות? האם לצאת למסע־צלב? האם להתחיל לטהר את העולם מהכופרים?"

וישוע עונה (פס' 30-29):

"לֹא, שֶׁמָּא בְּלַקֶּטְכֶם אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים תַּעַקְרוּ אִתָּם גַּם אֶת הַחִטִּים.
30 הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר."

זוהי ההנחייה לגבי העולם: "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר." — זה לא התפקיד שלנו להחליט מי שייך ומי לא, את מי לעקור ואת מי לא. הרי אולי נעקור דווקא מישהו שישוע מתכוון להושיע!

התפקיד שלנו הוא לבשר, להציע לאנשים מסביבנו את סליחת החטאים בכפרתו של ישוע. כל עוד ישוע לא חוזר, אנחנו עדיין בעידן החסד. "בְּנֵי הָרָע" יכולים עדיין להיוושע ולהפוך ל"בְּנֵי הַמַּלְכוּת" — לאחים במשיח.

"הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר." — זהו נכון לגבי העולם. אבל זה שונה כאשר אנחנו מדברים על הקהילה.

נחזור רגע לתמונה של העולם שציירנו לעצמנו בראש:

▪ אם השדה שישוע מתאר במשל הוא העולם כולו,
▪ ואם הקהילה נמצאת בתוך העולם,
▪ ואם האויב זורע כמויות אדירות של זרעי "עֲשָׂבִים רָעִים", ומפזר אותם בכל מקום
בלי הפסקה וללא הבחנה,

…אזי אין מנוס מכך שחלק מ"זרעיו" של האויב יפלו גם בתוך הקהילה.

כך אנחנו מקבלים את הפרק הבא — והתכוננו! זה יהיה הפרק הארוך והמפורט ביותר בפירוש משל החיטים והזוּנים:

"עשבים רעים" בתוך הקהילה

כל משל מוגבל בָּדיוק ובהיקף שבו משקפים דימוייו את המציאות. כך גם "משל החיטים והזוּנים". ישוע אומר:

"הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא בְּנֵי הַמַּלְכוּת, והָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם בְּנֵי הָרָע." — בכך הוא עושה חלוקה פשוטה וברורה לשני מחנות של "טוב" ו"רע";
והוראתו לגבי שניהם היא: "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר."

! אך ברגע שאנחנו מגיעים ל"עֲשָׂבִים רָעִים" בתוך הקהילה, הן ההבחנה והן הטיפול הם פחות פשוטים: הרי בקרבנו מופיעים סוגים שונים של "עשבים רעים". חלק חובה לעקור, ולאחרים יש להניח להישאר.

א. את אלה משאירים:

כל מי שחי חיי קהילה מכיר את הדוגמאות שאני עומד להביא. כל אחד מאתנו (אלא אם כן הוא מלאך ממש) נאנח יותר מפעם אחת: "אוי — כמה בא לי פשוט להעיף את הבנאדם הזה!" — והאדון ישוע עוצר בעדנו ואומר: "לֹא! שֶׁמָּא … תַּעַקְרוּ אִתָּם גַּם אֶת הַחִטִּים."

היושב על הגדר (יהודה 22)

מדובר באנשים שנמשכים לאמונה המשיחית ולחברת המאמינים. הם מקשיבים לשיעורים של הקהילה, אוהבים את השירים, יגידו לך כי ישוע הוא "אדם טוב, רב דגול, יהודי גדול" ואפילו "המשיח" — אך הם כנים מספיק כדי להודות שהם אינם מאמינים באלוהוּתו.

אדם כזה יכול להיות "בדרך" במשך שנים — מבלי להתגבר על ספקותיו, על פחדיו מתגובות הסביבה ועל כל דבר אחר שמונע ממנו להתמסר לישוע.

אין לנו זכות לעקור אותו מתוך הקהילה. הרי כל עוד נשמתו בו, יש סיכוי שאכן יפנה לישוע ויוולד מחדש — שיהפוך מ"עשב רע" ל"חיטה".

המשיחי המדומה (מתי ז 23-21)

כאן מדובר במי שמגדיר את עצמו כמאמין בישוע, מתפלל, קורא בכתובים ומשתתף בחיי הקהילה על כל היבטיו. הוא עלול להיות "משיחי מדומה מקצועי" שמלמד, מחזיק במשרה ומקבל החלטות בקהילה. מעורבוּתו התמידית עם כל מה שנקרא "משיחי" גורמת לו אף להאמין בעצמו שהוא נושע.

אם אתה פוגש אותו רק באסיפות של שבת ובמסגרת פעילויות הקהילה, הוא ישאר תמיד בגדר "אח במשיח". רק אם תכיר אותו ממש מקרוב, בחייו הפרטיים ובמצבי משבר — אז תגלה ש"משהו חסר", שהפרי של רוח הקודש איננו (גלט' ה 23-22).

עקרונית, המשיחי המדומה לא יעקר מתוך הקהילה, אלא אם כן הוא מורה־שקר, או נביא־שקר.

כמובן, במקרים בהם אדם מוכיח שהוא אינו מאמין, ההיגיון מכתיב כי אין הוא יכול להמשיך בתפקיד הנהגה או הוראה בגוף המשיח. אדם שעבר משבר מן הסוג הזה עוזב בדרך כלל מיזמתו, אך אם הוא רוצה להישאר אתנו — מי אנחנו שנסרב לו? רק אלוהים יודע אם אולי בכל זאת יוולד מחדש ויהפוך מ"עשב רע" ל"בן המלכות".

הטפיל (לוקס יג 26)

הוא האדם שנמצא בקהילה בשביל טובות־ההנאה בלבד. אני בכוונה לא אפרט כאן הרבה על אופן התנהגותו כדי לא לפגוע, חס וחלילה, בנזקקים האמיתיים שיש בקהילה.

הטפיל יודע לצטט פסוקים שעל־פיהם אתה, לפי פרשנותו, מחוייב לספק לו שירותים ועזרה חומרית ללא תשלום, ללא מחויבות מצדו, ומבלי להעיר לו — כי אתה הרי מאמין בישוע.

נכון, הוא מרגיז, אבל אין לנו זכות לגרש אותו (אפשר להפסיק חלוקת מצרכים לעצלן מובהק [תסל"ב ג 10], אבל זו לא עקירה מתוך הקהילה). הרי אולי הוא מאמין נושע שרק מתבגר לאט יותר מאחרים? במקרה כזה ההנחייה בתסל"ב ג ממשיכה: "…אֲבָל אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְאוֹיֵב, אֶלָּא הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ כְּאָח" (פס' 15).

ואם מדובר ב"מאמין מדומה" — אולי ישוע יושיע אותו אם רק ניתן לו עוד הזדמנות להיחשף לבשורה. לכן "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם, לאמיתי ולטפיל, לִגְדֹּל יַחַד עד ליום הישועה — או אפילו עַד הַקָּצִיר".

…ואחרון אחרון חביב:

המלשין

זהו השתול שעובד עבור המתנגדים לאמונה בישוע. — כל עוד אנחנו חיים במדינת־חוק דמוקרטית, ישנן דרכים לסלק אותו מהקהילה (למאמינים בסין או באיראן אין אפשרות כזו!). יש להפעיל שיקול דעת על־מנת לקבוע אם גירוש הוא הדבר הנכון והחכם ביותר. במקרים מסוימים עדיף לתת למלשין לשמוע את הבשורה ולהיחשף לעדות המשיחית שבמסגרת הקהילה. אלוהים מושיע גם מלשינים.

ב. את אלה עוקרים:

מורה השקר ונביא השקר

מי שקורא את התיאורים של מורי השקר ונביאי השקר באיגרות — בעיקר ב…

כיפא"ב פרק ב;
באיגרת יהודה;
בתיאורי ה"מִתְגָּאִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם" בקור"ב פרק יא — מורי שקר שהתגאו במוצא היהודי שלהם אך הכריזו "בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה" מזו של השליחים;

— מי שקורא זאת אומר מייד: "בוודאי שחייבים לעקור אנשים כאלה מתוך הקהילה!" — ואז מחפשים לשוא הנחיות גירוש והוראות טיהור ברורות בצמוד לתיאורים הללו.

כולנו זוכרים שאפילו ישוע עצמו מזהיר (מתי ז 16-15): 15 "הִזָּהֲרוּ מִנְּבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הַבָּאִים אֲלֵיכֶם בִּלְבוּשׁ כְּבָשִׂים וּבְתוֹךְ תּוֹכָם זְאֵבִים טוֹרְפִים הֵם." והוא אף מוסיף הנחייה איך לזהות אותם למרות המעטה התמים: 16 "בְּפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם."

? "אבל אדון!…" — אנחנו שואלים — "מדוע אין כאן הוראות מה לעשות? מדוע אתה נותן אזהרה חמורה כזו מבלי להנחות אותנו איך להיפטר מהמָכשילים הללו?"

! ובכן, אנחנו חיים בעידן הפצת הבשורה, בעידן החסד, בעידן הסובלנות. לכן הוראות בכתובים להיפרד, לעקור ולגרש הן נדירות מאוד.

נכון, מי שמביט בהיסטוריה של הכנסייה יחשוב את ההיפך: שם נראים אין־סוף טיהורים, פירודים, רדיפות של "כופרים" — ובמקרים רבים מי שנרצח כ"כופר" היה דווקא המאמין המשיחי הנושע שהתעקש להישאר נאמן לדבר אלוהים.

וזה בדיוק מה שגם אנחנו רוצים להיות! — נאמנים לכתוב. לכן, הבה נגש ל…

הנחיות ל"סימון" החוטא

מצאתי שתיים:

גלטים א 9ב:

"אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה!"

"בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה" או "בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת" או "יֵשׁוּעַ אַחֵר" (קור"ב יא 4). זאת אומרת כי מורה השקר או נביא השקר מפיץ "בשורה" עם שינויים ותוספות — לימוד שחורג מכתבי הקודש.

"בשורה" עם שינויים, תוספות והשמטות אינה יכולה להושיע. היא אמנם תופץ תחת מעטה של משיחיוּת ותבטיח ישועה וחיי נצח, אך היא תוביל את המאמין בה לאבדון.

על המפיץ "בשורה" קטלנית כזו אומר הכתוב: "חֵרֶם יִהְיֶה!"

! הזהרו מלחשוב כאן מיד על החרם התנ"כי — חרם שתמיד הוביל למותו של המוחרם (דבר' יג 17-12; יהושע ו 17, ז 15).

מאמינים במשיח משאירים הטלת עונש מוות לאלוהים בלבד (מה"ש ה 11-1; קור"א יא 29).

יותר מכך: אם קהילת המשיח תבין נכון…

את אופיו של מלכות השמיים בהווה בכלל (דהיינו ב"עידן הקהילה" עד לשוּבו של המשיח),
ואת הפירוש של משל החיטים והזוּנים בפרט,

…היא לעולם לא תשאף למעמד של כוח פוליטי שמחליט על גורל נתיניו. זהו עיקרון תנ"כי: כוהן לא יכול להיות מלך. דת לבד ופוליטיקה לבד.

הרי "הַשָֹדֶה הוּא הַתֵּבֵל", והמשיח לא יעד אותנו — המאמינים — לשלוט בתבל, בעולם. זה יקרה רק במלכות 1000-השנים.

? אתם זוכרים איפה מתנהלת מלכות השמיים כרגע — עד לשובו של המשיח? — נכון! בלב המאמינים. — מטיפים הטוענים שאלוהים קורא להם להקים תאוקרטיה נוצרית בעולם לא פועלים בהדרכת רוח הקודש. בטוח שלא! כי מה שהם מנסים לעשות סותר את הכתוב בדבר אלוהים.

אני חוזר ומדגיש: תיאולוגיה נכונה בנושא מלכות שמיים אכן כוללת את עיקרון ההפרדה בין דת ומדינה. דם רב היה נחסך, לו האפיפיורים והאינקוויזיטורים לאורך ההיסטוריה היו נכנעים לאמת הזו.

הבנּו שאנחנו לא שליטים שדנים חוטאים למוות או למאסר — אבל עדיין נשאלת השאלה: "אם זיהינו בקהילה אדם שמשמיע 'בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת' (הוראת שקר), וכתוב לנו לגביו 'חֵרֶם יִהְיֶה!' — איך בדיוק ה'חרם' הזה אמור להראות?" — וכעת באה ההבהרה:

הנחייה שנייה ל"סימון" החוטא:

השנייה ליוחנן 10:

"אִישׁ אִם יָבוֹא אֲלֵיכֶם וְלֹא יָבִיא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת [את תוֹרַת הַמָּשִׁיחַ], אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה וְאַל תֹּאמְרוּ לוֹ 'שָׁלוֹם'."

הֵא לכם ה"חרם" המשיחי: ניתוק קשר עם מי שמתעקש ללמד ולהפיץ "בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת".

שמתם לב? זוהי בעצם…

הנחיה להיפרד

? "אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה." — איפה התנהלו אסיפות המאמינים בישוע בתקופה שבה כתב יוחנן את ההוראה הזו?

בעיקר בבתים פרטיים (רומ' טז 5; קור"א טז 19; פילמון 2). לכן, אם כתוב לנו לגבי מורה שקר שזוהה בוודאות: "אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה", זה אומר גם: "אל תקבלו אותו לתוך בית הקהילה."

דיברנו על הנחיות ל"סימון" החוטא ועל הוראה "להיפרד". כעת נעלה את דרגת החומרה ונתקדם ל…

הנחיות עקירה א'

תחת הכותרת הזו אנחנו מגיעים לעוד אדם (מלבד מורה השקר ונביא השקר) שאותו יש אכן לעקור מתוך הקהילה:

חוטא שמסרב לחזור בתשובה

שאול השליח מזכיר לקורינתים (קור"א ה 13-11):

11 "כָּתַבְתִּי לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִם מִי שֶׁנִּקְרָא 'אָח' וְהוּא זוֹנֶה אוֹ חוֹמֵד אֶת אֲשֶׁר לַזּוּלַת, אוֹ עוֹבֵד אֱלִילִים אוֹ מְגַדֵּף אוֹ סוֹבֵא אוֹ חוֹמֵס; אַף אַל תָּסֵבּוּ לֶאֱכֹל עִם אִישׁ כָּזֶה; … הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹפְטִים אֶת אֵלֶּה שֶׁבְּקִרְבְּכֶם? … אַתֶּם בַּעֲרוּ אֶת הָרַע מִקִּרְבְּכֶם."

עכשיו זה נראה לנו ברור ופשוט:

כמאמינים…

זה לא מתפקידכם לשפוט את החוטאים שבתבל, בעולם (קור"א ה 10),
אבל אתם כן "שׁוֹפְטִים אֶת אֵלֶּה שֶׁבְּקִרְבְּכֶם" (קור"א ה 12) — דהיינו בקהילה!

…ואנחנו מיד מדמיינים לעצמנו איך זה צריך להראות:

ראית אדם בקהילה שחוטא באחד מהחטאים שמפורטים כאן;
● ואתה מסיק מכך שהוא אמנם "נִּקְרָא 'אָח'", אבל הוא לא באמת נושע;
● וכעת אתה רואה את עצמך רשאי לשפוט אותו לעקירה;

… כי הרי ההוראה הבאה בפסוקים שלפנינו אומרת (פס' 13):

"בַּעֲרוּ אֶת הָרַע מִקִּרְבְּכֶם!"

אתה מסלק את החוטא מהקהילה, מנתק כל קשר אתו ומורה גם לחברי הקהילה האחרים: "אַל תָּסֵבּוּ לֶאֱכֹל עִם אִישׁ כָּזֶה!" (פס' 11ב).

? אה, כן? ככה זה עובד?

! לא ולא! יש רק דרך אחת שבה אדם יכול להיעקר מתוך הקהילה. ישוע מפרט את התהליך במתי יח 17-15.

הנחיות עקירה ב'

אנחנו קוראים לזה "משמעת קהילתית"

תזכורת: הגענו לכאן תוך־כדי לימוד המשל על החיטים והזוּנים, וגלשנו לתת־סעיף כבד שנקרא "עשבים רעים בתוך הקהילה".

כעת נעבור בקיצור על הפסוקים שמלמדים על "משמעת קהילתית", אבל אל תצפו לשיעור מקיף בנושא הזה.

! המטרה שלי היא להבהיר ולהדגיש שעקירה של "עשב רע" היא רק המוצא האחרון. עליה יוחלט רק אם כל הניסיונות להשיב את החוטא עלו בתוהו.

אף אחד לא שואף לעקירת אדם מן הקהילה, בין אם הוא מאמין נושע ובין אם הוא נמצא בקהילה מסיבות אחרות.

מתי יח 17-15:

15 אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ, לֵךְ וְהוֹכֵחַ אוֹתוֹ בֵּינְךָ וּבֵינוֹ לְבַד. אִם יִשְׁמַע לְךָ, קָנִיתָ לְךָ אֶת אָחִיךָ.

16 וְאִם לֹא יִשְׁמַע, קַח אִתְּךָ עוֹד אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, כְּדֵי שֶׁעַל־פִּי שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל דָּבָר.

17 אִם לֹא יִשְׁמַע לָהֶם, הַגֵּד לַקְּהִלָּה;

וְאִם לֹא יִשְׁמַע גַּם לַקְּהִלָּה, שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס.

יופי! גם זה נשמע פשוט:

אתה מרגיש כי אח באמונה חטא נגדך, וכעת תפקידך להביא אותו להכרת חטאו ולחזרה בתשובה. והנה השלבים:

אתה מוכיח אותו בארבע עיניים (פס' 15). — לא שמע לך. לא הכיר בחטאו.
אתה מוכיח אותו שוב, הפעם בנוכחות
עֵד מאמין אחד או שניים (פס' 16). — לא שמע לכם. לא הכיר בחטאו.
אתה מוכיח אותו מול כל חברי הקהילה,
או מודיע לו את דעת חברי הקהילה
על כך שהוא אכן חייב לחזור בתשובה
(פס' 17). — לא שמע לקהילה. לא הכיר בחטאו.
אתה מתייחס אליו כאל "גוי ומוכס",
דהיינו עוקר אותו מתוך הקהילה.

? אה, כן? ככה זה עובד?

! לא! ככה פועלת כת! כך נוצָרים כל יום פירודים והִתפּרקויות של קהילות. ככה מנהיגים משיחיים ו"משיחיים בשם" מטהרים את קהילותיהם ממתנגדים, או ממי שנראה להם כמתחרֶה: "חטאת נגדי ואתה מסרב לחזור בתשובה? — לךְ מפֹה, יא גוי ומוכס!"

? אז איך זה כן עובד? — הרי כולנו מסכימים שמתי יח 17-15 אכן מורה לנו מה לעשות במקרה של חטא בתוך הקהילה.

ושים לב לעוד משהו, לפני שנמשיך: כתוב "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ…" — הפוגע הוא על תקן אח באמונה. אתה יוצא מתוך הנחה שמדובר במאמין נושע, כי הרי רק ממנו תוכל לצפות שייכנע לסמכות דבר אלוהים.

הנחיות עקירה ג'

לפנינו מספר עקרונות שחייבים להיות הבסיס שעליו מבצעים את ההליך הטכני של משמעת קהילתית:

אסור לקחת אישי

! אל תסיק מהניסוח "אִם יֶחֱטָא לְךָ אָחִיךָ" שכל פגיעה בדעותיך, בכבודך, בסמכותך, בגאוותך, באישיותך, ברכושך, בשלמותך ובאינטרסים שלך מהווָה חטא שמצריך (או מצדיק) את ההליך של מתי יח 17-15.

האם תוכל לתאר לעצמך כמה אנשים שאול השליח היה צריך לזרוק מהקהילות אם כל פגיעה אישית בו היתה סיבה להפעיל משמעת קהילתית?*

<<<<<fnot>>>>>* נכון שבאיגרת השנייה אל הקורינתים שאול נאלץ להגן על עצמו מפני אלה שהשמיצו את אישיותו, את קריאתו, את מעמדו ואת שירותו. אך לא הפגיעה האישית היא הסיבה שהוא מזהיר: "אִם אָבוֹא שׁוּב, לֹא אָחוּס" (קור"ב יג 2). האיגרת כולה מנחה את הקורינתים להיפרד מאלה שהטיפו "יֵשׁוּעַ אַחֵר" ו"בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה" (יא 4). מטרתו הבלעדית של שאול היתה להציל את הקהילה מהרעל הקטלני של הוראת שקר.>>>>>

אם כן, משמעת קהילתית אינה נקמה או עונש על פגיעה אישית. אסור למנהיג או לבעל משרה בקהילה להשתמש בהליך הזה ל"סגירת חשבונות". משמעת קהילתית נועדה להגן על הבריאות הרוחנית של הקהילה ועל כבוד המשיח — ולא על הכבוד האישי שלך.

רק לאחר שנכנעת (אתה, הנפגע!) לעיקרון הראשון הזה, תהיה מסוגל לעמוד בעיקרון הבא:

הגישה: ענווה

? באילו נסיבות כתוב לנו בתורה (במד' יב 3) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד — מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה"? — מיד לאחר ש"חטא לו אחיו" (יחד עם אחותו).

ומי הפעיל "משמעת קהילתית" במקרה הזה והוציא את אחות משה מהמחנה (מהקהילה)? — אלוהים בכבודו ובעצמו (במד' יב 10, 14)! משה שתק, כך שלאף אחד לא עלה חשד שהוא נוקם על הפגיעה האישית — על הפגיעה החמורה בכבודו, בקריאתו לתפקיד, במעמדו, בסמכותו ובאופיו (במד' יב 2-1).

בעקבות התוכחה מצד אלוהים הכירו אהרון ומרים בחטאם וחזרו בתשובה (פס' 11).

? ומה הן המילים היחידות שאנחנו שומעים ממֹשה לאורך כל המאורע? — מילות הפגעה. תפילה למען החוטאים. תחינה לאלוהים לסליחה, ריפוי ושיקום (פס' 13).

! איזו דוגמה עבורינו! הלוואי שכך תמיד נתייחס לחוטא במקום מיד לנסות להעיף אותו מתוך הקהילה.

אך לא תמיד הבורא יתערב באופן ישיר כל־כך כמו בקריאת־התגר המשפחתית נגד משה. לכן יש את ההנחיה "לֵךְ וְהוֹכֵחַ [את האח החוטא] בֵּינְךָ וּבֵינוֹ" (מתי יח 15). יש צורך לדבר, לפעמים יש צורך להוכיח — אבל לעולם לא לשכוח את העיקרון: "עֶבֶד הָאָדוֹן … מוֹכִיחַ בַּעֲנָוָה" (טימ"ב ב 26-25; גלט' ו 1).

! אתה לא נוקם על פגיעה אישית אלא מגן על כבוד המשיח, על קדושת הקהילה ועל האמת של דבר אלוהים.

וזה מביא אותנו לעיקרון השלישי שמהווה יסוד לעקירת אדם כלשהו מתוך הקהילה:

אחיזה עיקשת בחטא (כולל אחיזה עיקשת בהוראת שקר)

זוהי הסיבה היחידה שמצדיקה התקדמות בהליך המשמעת הקהילתית מעבר לשלב הראשון — מעבר לשיחה "אחד על אחד" בינך לבין האח החוטא: סירוב מצדו להיכנע לאמת של דבר אלוהים. רק אם האח מסרב לחזור מחטאו בכל תוקף לאורך כל שלבי התהליך — רק אם הוא ממשיך להצדיק את החטא ומאשים את "כל העולם" ורק לא את עצמו — רק אז עלינו להתייחס אליו "כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס" (מתי יח 17ב).

זוהי אכן עקירה

כשאנחנו היום שומעים, "שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס," לא מיד ברור לנו מה כרוך בזה.

הרי היהודי וה"גּוֹי" זוכים לאותו יחס בקהילה. אפלייה אתנית היא אסורה;
ואם מחר יבוא חוקר של מס הכנסה לאמונה בישוע, אזי הוא אח במשיח. הוא לא יקבל יחס שלילי שכביכול מגיע ל"מּוֹכֵס".

"שֶׁיִּהְיֶה לְךָ כַּגּוֹי וְכַמּוֹכֵס," משמע "הוא בחוץ". עבור תלמידי ישוע שחיו בחברה יהודית לפני 2000 שנה זה היה ברור ומובן מאליו:

ה"גּוֹי" הוא "בחוץ" מתוקף לידתו — לא מפני שהוא רע, אלא מפני שהוא אינו חלק מעם הברית;
ה"מּוֹכֵס" הוא "בחוץ" מתוך בחירה. הוא בחר להוציא את עצמו מכנסת־ישראל ולהפוך למשת"פ שמצדד עם האויב.

! זאת אומרת שהחוטא שמתעקש להמשיך בחטאו גם אחרי שכל הקהילה התחננה בפניו לחזור בתשובה — מוציא את עצמו מהקהילה (תסל"ב ג 6; קור"א ה 7-6).

מי שלומד על משמעת קהילתית נכונה על־פי הכתוב מבין כי מדובר בעקירה כירורגית שנעשית באהבה ומשתדלת למזער את הנזק ההיקפי.

…ואפילו אחרי שהחוטא הוצא מהקהילה, תסל"ב ג 15 מורה: "אֲבָל אַל תַּחְשְׁבוּהוּ לְאוֹיֵב, אֶלָּא הוֹכִיחוּ אוֹתוֹ כְּאָח." אל תרפו מלנסות להחזיר אותו למוטב ולתוך ההתחברות בקהילה.

נגמר הזמן. אתם לא תאמינו, אבל עוד לא כיסינו את כל התת־סעיף שדן ב"עשבים רעים בתוך הקהילה". את מה שנשאר נלמד בשבוע הבא ב"ה.

סיכום

מפני שהקהילה נמצאת בתוך העולם — מוקפת על־ידי העולם — אין מנוס מכך שאחדים מזרעי "העשבים הרעים" יפלו גם בתוך הקהילה.
לא את כולם מייד עוקרים, כי הרי "עשב רע" יכול להפוך ל"חיטה" — "בני הרע" יכולים להפוך ל"בני המלכות" — יכולים להיוושע.
הסיבה היחיד שמצדיקה עקירת אדם מתוך הקהילה היא אחיזה עקשנית בחטא — סירוב לחזור בתשובה וסירוב לציית לכתוב בברור בדבר אלוהים.
ישנן מספר הנחייות בכתובים לסמן את החוטא העקשן ולהיפרד ממנו — אבל עד שבאמת עוקרים אדם מתוך הקהילה חייבים לעבור בקפדנות תהליך קבוע. הוא נקרא "משמעת קהילתית", וכל השלבים שלו מפורטים במתי יח 17-15.
לעולם לא סוגרים לו את הדלת לגמרי. הרי גם החוטא הגרוע ביותר עלול לחזור בתשובה.

דוגמה: קור"א ה 2 החוטא הוּצא מהקהילה
קור"ב ב 11-5 החוטא חזר בתשובה, נסלח והוחזר לתוך הקהילה

אסור ש"משמעת קהילתית" תשמש לסגירת חשבונות. אנחנו לא נוקמים על פגיעות אישיות. אנחנו לא נוקמים בכלל.

אם באמת עוקרים אדם מתוך הקהילה, הדבר נעשה כדי להגן על כבוד המשיח, על קדושת הקהילה ועל האמת של דבר אלוהים.

החיטים והעשבים הרעים — חלק ג'

מבוא לחלק ג'

בבקשה לפתוח ב-מתי יג 24.

אנחנו עדיין לומדים את "משל החיטים והעשבים הרעים".

זוכרים? הוא מתחיל במילים (פס' 24): "מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם דּוֹמָה לְאִישׁ הַזּוֹרֵעַ זֶרַע טוֹב בְּשָׂדֵהוּ."

? ואז, מה קרה בלילה אחרי שהוא סיים לזרוע? — (פס' 25) "בָּא אוֹיֵב [ו]זָרַע עֲשָׂבִים רָעִים בֵּין הַחִטִּים."

? 2 סוגי הזרעים מסמלים 2 סוגי אנשים. — מי עוד זוכר מי הם? מי הם "הזרע הטוב", ומי הם "העשבים הרעים"?

(פס' 38ב) "הַזֶּרַע הַטּוֹב הוּא — בְּנֵי הַמַּלְכוּת" [דהיינו המאמינים בישוע];
(פס' 38ג) ו"הָעֲשָׂבִים הָרָעִים הֵם — בְּנֵי הָרָע" [שימו לב ש"בני הרע" הם לא בהכרח אנשים רעים. במשל זהו פשוט מונח טכני שמציין כל מי שאינו מאמין בישוע].

? מי זוכר מה מסמל השדה שבו נזרעו 2 סוגי הזרעים?

(פס' 38א) "הַשָֹדֶה הוּא — הַתֵּבֵל" [דהיינו כל העולם].

? האם יש לנו, כמאמינים, את הזכות (או את היכולת!) לעקור "עשב רע" מהעולם? — לא! — בעולם תמיד יחיו מאמינים ובלתי־מאמינים זה לצד זה, וישוע מצווה:

(פס' 30) "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר."

! התפקיד שלנו הוא לבשר, לא לעקור!

? אז מתי "הַקָּצִיר"?

(פס' 39) "הַקָּצִיר הוּא — קֵץ הָעוֹלָם." — לא עכשיו!

פס' 39 גם אומר כי "הָאוֹיֵב הַזּוֹרֵעַ [את העשבים הרעים] הוּא הַשָּׂטָן" — וכולנו יודעים מנסיון שהוא זורע בכל מקום וללא הפסקה.

נחזור רגע לתמונה של העולם שציירנו לעצמנו בראש כששמענו את המשל:

▪ אם השדה שישוע מתאר הוא העולם כולו,
▪ ואם הקהילה נמצאת בתוך העולם, ואנחנו מוקפים על־ידי העולם,
▪ ואם האויב זורע כמויות אדירות של זרעי "עֲשָׂבִים רָעִים", ומפזר אותם בכל מקום
בלי הפסקה וללא הבחנה,

…אזי אין מנוס מכך שחלק מ"זרעיו" של האויב יפלו גם בתוך הקהילה.

כך הגענו לתת־סעיף (הכבד!) שאותו התחלנו ללמוד כבר בשיעור הקודם:

"עשבים רעים בתוך הקהילה"

? זוכרים? — כל אדם יכול להיות בתוך הקהילה, אלא אם כן הוא ממש מזיק (ואנחנו תיכף נפרט על זה יותר). מה שקובע אם אדם יכול להישאר בינינו או לא…

זה לא אם הוא מתאים לי או לא מתאים לי;
• זה לא אם אני מסכים אם ההתנהגות שלו או לא מסכים;
• זה לא אם אני אוהב איך שהוא נראה או לא אוהב;
• זה לא אם הוא מדבר יפה או אם צורת הדיבור שלו פוגעת בי לפעמים;
• זה לא אם הוא מסכים עם הדעות שלי או לא מסכים;
• זה לא אם הוא מראה גדילה רוחנית או אם הוא כל הזמן חוזר על אותם טעויות;
• זה אפילו לא אם הוא מאמין נושע או עוד לא…

? הדבר היחיד שמצדיק עקירת אדם מהקהילה — מה הוא? מי זוכר?

אחיזה עקשנית בחטא;
אדם עסוק במעשים שדבר אלוהים מגדיר אותם בברור כחטא — אך הוא מסרב בכל תוקף להכיר בחטאו;
הוא ממשיך בסירובו להכיר בחטא אפילו אחרי כל שלושת השלבים של משמעת קהילתילת (מתי יח 17-15);
הוא ממשיך לסרב לחזור בתשובה אפילו אחרי שכל הקהילה התחננה לפניו לעשות זאת.

"עשבים רעים בתוך הקהילה" — חלק ב'

כדי לבנות בסיס לסעיף הבא בשיעור הקשה הזה, הבה נחזור על ההוראה של שאול השליח בקור"א ה 13-9:

פס' 10-9: כָּתַבְתִּי לָכֶם בָּאִגֶּרֶת שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִם זוֹנִים. 10 אֵינֶנִּי מִתְכַּוֵּן לַזּוֹנִים בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אוֹ לַחַמְדָנִים, לַחוֹמְסִים וְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, שֶׁכֵּן אָז הֱיִיתֶם חַיָּבִים לָצֵאת מִן הָעוֹלָם.

פס' 12א: כִּי מַה לִּי לִשְׁפֹּט אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ?

פס' 13א: אֵלֶּה אֲשֶׁר בַּחוּץ אֱלֹהִים יִשְׁפְּטֵם.

הבָנּו! — זה נכון לגבי העולם: "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר."

ועכשיו ההנחייה שתופסת בקהילה:

פס' 11: אֲבָל כָּתַבְתִּי לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְעָרֵב עִם מִי שֶׁנִּקְרָא "אָח" וְהוּא זוֹנֶה אוֹ חוֹמֵד אֶת אֲשֶׁר לַזּוּלַת, אוֹ עוֹבֵד אֱלִילִים אוֹ מְגַדֵּף אוֹ סוֹבֵא אוֹ חוֹמֵס; אַף אַל תָּסֵבּוּ לֶאֱכֹל עִם אִישׁ כָּזֶה;…

פס' 12ב: הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹפְטִים אֶת אֵלֶּה שֶׁבְּקִרְבְּכֶם?

פס' 13ב: אַתֶּם בַּעֲרוּ אֶת הָרַע מִקִּרְבְּכֶם!

[סוֹבֵא: שתיין; חוֹמֵס: רמאי, עושק]

התיאור "מִי שֶׁנִּקְרָא 'אָח'" גורם לנו לחשוב על אנשים שאנחנו למדנו להכיר במקצת, שנמצאים בקהילה חודשים או אף שנים, ואנחנו רואים בהם אחים במשיח — ואז מתעוררת בעיה כלשהי — או שמתגלית בעיה שלא שמנו לב אליה מן ההתחלה.

ברור שבמקרים כאלה אנחנו נרצה להקפיד לתת לאותו אח את כל האפשרויות לתקן את עצמו ולחזור בתשובה במקום להעקר מתוך הקהילה. ברור שבמקרים כאלה אנחנו נעבור את כל שלבי המשמעת הקהילתית כפי שלמדנו אותם בשיעור הקודם.

אבל ישנם אנשים שמופיעים בפעילויות הקהילה — וכבר בביקור הראשון או השני גורמים לבעיות. כמעט מהרגע הראשון מתברר שהם באו לקהילה עם אג'נדה — וזו לא להשתחוות לאלוהים וללמוד את דברו.

גם אנשים אלה בדרך כלל מציגים את עצמם כ"אָח", כ"משיחי", כ"מאמין בישוע", כשהם נכנסים לקהילה — אבל במהרה מתברר שהם מהווים לא רק מטרד, אלא סכנה של ממש לחברי הקהילה.

במקרים כאלה אי־אפשר לעבור בסבלנות ובקפדנות על השלבים של משמעת קהילתית. הרי זה יהי חסר־אחריות מצד הנהגת הקהילה לתת לאותם מטרידים עוד צ'נס ועוד צ'נס ועוד צ'נס, ובינתיים לאפשר להם מגע עם חברי הקהילה.

לכן אני חושב שהקטע בקור"א ה נותן לנו בסיס להליך מזורז.

הנחיות להליך מזורז

"אַתֶּם בַּעֲרוּ אֶת הָרַע מִקִּרְבְּכֶם" (פס' 13). — הבה נתבונן בכמה מהאנשים שמפורטים בפסוק 11 — ומי שנמצא בקהילה הרבה זמן בוודאי יודע שפגשנו את כולם, שאלה דוגמאות אמיתיות:

ה"זוֹנֶה." — זה מי שנכנס במטרה לצוּד תיירוֹת בלונדיניות; אדם שמטריד ומנסה לפתות נשים צעירות.

בית אלוהים והתחברות המאמינים חייבים להיות סביבה שבה נערות ונשים צעירות ירגישו מוגנות ובטוחות מההטרדה המתמדת שאליה הן חשופות בעולם. לכן אסור להנהגת הקהילה להראות סובלנות כלפי מטרידים.

ויש "זוֹנֶה" עוד יותר מסוכן: הוא הפדופיל שנמשך למקום שיש בו הרבה ילדים (ותודה לאל, יש כאן הרבה ילדים). ברגע שמתגלית הסטייה האיומה הזו יש להרחיק את הסוטה מייד. אף אחד כאן לא היה מעז להשאיר אותו עוד שבוע, להגיד לו רק "נו נו נו", ולסכן את ילדי הקהילה!

ה"מְגַדֵּף." — לא מדובר כאן באח חדש באמונה שהיה רגיל לקלל לפני שנושע, ושלא מיד מצליח להתנער מהרגלי הדיבור הישנים. — לא. — ה"מְגַדֵּף" הוא מי שמקלל את שמו של ישוע, מנבל את פיו נגד מאמינים בגלל אמונתם ומביע זלזול בדבר אלוהים.

הוא כמובן לא נכנס לקהילה בכוונה תחילה לקלל. הוא אולי שמע שהמאמינים בישוע מחלקים כסף, שתמורת "המרת דת" הוא יכול לזכות במשכורת מבלי לעבוד. ואז, כשאנחנו מאכזבים את ציפיותיו בשיחה הראשונה, הוא שופך עלינו ועל האמונה שלנו ועל הישוע שלנו את כל הביוב שהוא יודע לשפוך. ה"מְגַדֵּף."

ה"חוֹמֵד אֶת אֲשֶׁר לַזּוּלַת." — זהו האדם שבא כדי לגנוב ארנקים, פלאפונים, כרטיסי אשראי, ותמיד פוזל בעין אחת לעבר קופת התרומות. מובן מאליו שכלפיו לא מגלים סובלנות. הרי הוא נמצא בקהילה מתוך מניעים פליליים בעליל.

ויש אחרים שאמנם לא נמצאים ברשימה בקור"א פרק ה, אך הימצאותם בתוך הקהילה מהווה מטרד ואף סכנה לחבריה. לדוגמה:

אורח לא מוכר שמפריע במפגשי הקהילה, אינו מכבד את ההוראה כי "יֵעָשֶׂה נָא הַכֹּל בְּאֹפֶן רָאוּי וּבְסֵדֶר" (קור"א יד 40), ו/או מתעקש למסור במהלך האסיפות "מסרים שקיבל מישוע" ו"נבואות שקיבל מרוח הקודש" עבור הקהילה;
מי שאינו מרסן את נטיותיו הפליליות, כמו האדם האלים שמאיים על אנשים בקהילה או אף פוגע בהם פיזית.

ברוב הדוגמאות שהבאתי תחת הכותרת "הליך מזורז" לא יהיה צורך בכל השלבים של משמעת קהילתית. אחרי שפנית לאנשים הללו פעם או פעמיים, כשמתברר להם שהנהגת הקהילה הבינה את מטרותיהם — הם בדרך כלל עוזבים מיזמתם.

ועכשיו יש לנו כותרת מעניינת:

הנחיות לעקירה עצמית

שמעתם נכון. ישנה עוד הנחייה להיפרד, והיא נמצאת בקור"ב ו 17-14 (אני מתמצת):

14 "אַל תֵּרָתְמוּ לְעֹל אֶחָד עִם הַבִּלְתִּי מַאֲמִינִים…
17 צְאוּ מִתּוֹכָם וְהִבָּרוּ, נְאֻם יהוה."

אנחנו רגילים לראות בפסוקים הללו איסור לנישואין או הלתקשרות עסקית של מאמין עם בלתי־מאמין, והם בהחלט חלים על התחומים האלה. אך ההקשר המיידי באיגרת השנייה אל הקורינתים הוא אזהרתו של שאול השליח מפני מורי שקר (האיגרת כולה נכתבה בגלל הנושא הכאוב הזה).

הרי הזן ההרסני והמסוכן ביותר של חוטאים שמסרבים לחזור בתשובה הוא, לפי הגדרתו של שאול, "שְׁלִיחֵי שֶׁקֶר …, פּוֹעֲלֵי רְמִיָּה הַמִּתְחַפְּשִׂים לִשְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ" (קור"ב יא 13). גם בימינו יש אותם על תקן מורי תנ"ך, מבשרים, רועי קהילה וראשי ארגונים שנקראים "משיחיים". אסור שנרתם לאותו עול יחד אתם. אסור לנו להיכנע להוראתם שסותרת את דבר אלוהים.

לצערנו ישנם מקרים רבים שבהם לא ניתן לבצע את ההוראה, "אַל תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ הַבַּיְתָה" (יוח"ב 10), כי מורה השקר כבר בפנים. הוא אוחז במושכות הקהילה. הוא עלול להיות אפילו מייסד הקהילה. הנוהים אחרי תורתו הם הרוב. מה שקובע בקהילה הוא לא דבר אלוהים הכתוב אלא מילתו של המנהיג — או ההוראות שהוא טואן לקבל הישר מרוח הקודש.

? האם אתם חושבים שגם מאמין נושע אמיתי עלול למצוא את עצמו בקהילה מן הסוג הזה? — כן, זה יכול לקרות. הרי אף אדם לא נולד כמבוגר, ובאותה מידה אף אחד מאתנו אינו בוגר רוחני מיד כשהו "נולד מחדש".

אנחנו עלולים להיכנס לקהילה עם לימוד לא נכון בגלל ההורים, בגלל חברים, או אפילו בגלל המוזיקה הטובה. כל עוד אנחנו לא משקיעים בקריאה ובלימוד עצמאי של הכתובים, הוראת השקר בקהילה הזו תיחשב עבורינו כ"דבר אלוהים". — הרי "הפסטור אמר!"

ואז יום אחד, כשאנחנו סופ־סוף כן קוראים, מתברר לנו שדבר אלוהים אומר "א" בזמן שהפסטור אומר "ב". אין התאמה בין מה שכתוב לבין מה שנעשה בקהילה.

ואז אנחנו שואלים שאלות ומקבלים הסברים מפוקפקים. לי, למשל, אמרו: "אתה לא מבין! אנחנו חיים ב'עת־הקץ'. ישנן הוראות בברית החדשה שנכתבו עבור תקופת השליחים והן היום כבר לא בתוקף. לעת־הקץ יש חוקים חדשים!"

במצב כזה, כשמתברר לנו "מה הולך" בקהילה שלנו, אפשר כמובן להזהיר את הקרובים אלינו. — אך אל לנו לנסות להקים "לובי" נגד המנהיג, נגד הוראתו הפסולה ובעצם נגד הרוב. אם ננסה, נמצא את עצמנו במלחמה מכוערת שלא תועיל לסובבים אותנו, תקח מאתנו את השלום שבמשיח ואף תגרום לנו לחטוא.

יש לזכור שרוב החברים בקהילות עם לימוד שקר נמצאים שם מתוך בחירה. מאמין משיחי שבוחר להקשיב להוראת מנהיג רוחני — מבלי לבדוק בעצמו "יוֹם יוֹם בַּכְּתוּבִים אִם הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָכֵן כָּךְ" (מה"ש יז 11) — משיחי כזה כנראה לא אוהב מספיק את דבר אלוהים.

שאול השליח הזהיר שדווקא בעת הקץ יהיו הרבה מאמינים כאלה (טימ"ב ד 4-3): "הֵן יָבוֹא הַזְּמַן שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ אֶת הַלֶּקַח הַבָּרִיא, אֶלָּא יַאַסְפוּ לָהֶם מוֹרִים לְפִי מַאֲוַיֵּיהֶם לְשֵׁם שַׁעֲשׁוּעֵי אָזְנַיִם, 4 וּמִן הָאֱמֶת יַטּוּ אָזְנֵיהֶם לִפְנוֹת אֶל הָאַגָּדוֹת."

בנקודה הזו נשאר לנו רק הציות לציווי שבבקור"ב ו 17: "צְאוּ מִתּוֹכָם!"

! …ורק חס וחלילה לא להתנתק מכל התחברות משיחית בגלל משבר כזה. רק לא להתבודד עם הכאב והמרירות, אלא לתת עדיפות עליונה לחיפוש אחר קהילה עם לימוד נאמן לכתוב!

לפנינו פרק חדש, והוא יהיה האחרון תרתי משמע — אחרון בשיעור שלנו ואחרון בהיסטוריה של עולמנו כפי שאנחנו מכירים אותו:

הקציר

? מי עוד זוכר איזה משל אנחנו לומדים? — נכון: משל החיטים והזוּנים. והתעכבנו הרבה בתת־סעיף על זריעת "עֲשָׂבִים רָעִים" בתוך קהילת המשיח.

כעת הגיע הזמן ללמוד את החלק האחרון של הנמשל ולהתעסק מעט ב"דברים אחרונים" ממש — ב"קֵץ הָעוֹלָם".

בצמוד למשל החיטים והזוּנים עצמו למדנו כבר את הנמשל חלק א' — "עידן החסד" (פס' 37 עד 39א). ועכשיו…

הנמשל, חלק ב' — יום המשפט

מתי יג 39ב-43

אחרי שישוע הורה: "הַנִּיחוּ לִשְׁנֵיהֶם [לחיטים ולעשבים הרעים] לִגְדֹּל יַחַד עַד הַקָּצִיר" (פס' 30) הוא מסביר כעת כי…

39ב "הַקָּצִיר — הוּא קֵץ הָעוֹלָם,
● וְהַקּוֹצְרִים — הֵם הַמַּלְאָכִים.

40 וּבְכֵן, כְּמוֹ שֶׁאוֹסְפִים אֶת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים וְשׂוֹרְפִים אוֹתָם בְּאֵשׁ, כָּךְ יִהְיֶה בְּקֵץ הָעוֹלָם:

41 בֶּן־הָאָדָם יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו וִילַקְּטוּ מִמַּמְלַכְתוֹ אֶת כָּל הַמַּכְשֵׁלוֹת וְאֶת כָּל עוֹשֵׂי הָרֶשַׁע, 42 וְיַשְׁלִיכוּ אוֹתָם אֶל תַּנוּר הָאֵשׁ; שָׁם יִהְיוּ הַיְלָלָה וַחֲרוֹק הַשִּׁנַּיִם.

43 אָז יַזְהִירוּ הַצַּדִּיקִים כַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַמְלֶכֶת אֲבִיהֶם. — מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!"

נקודה ראשונה:

סבלנות

"הַקָּצִיר הוּא קֵץ הָעוֹלָם," לא לפני־כן.

לפעמים התגובה שלנו לרע ולסבל שממלאים את העולם דומה לזו שמצוטטת בהתג' ו 10: "עַד מָתַי, אֲדֹנָי הַקָּדוֹשׁ וַאֲמִתִּי, לֹא תִּשְׁפֹּט וְתִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ?" — "אלוהים! תעקור את העשבים הרעים! תשפוט עכשיו!"

ומה התשובה לזעקת הנפשות הללו בספר ההתגלות? — "נֶאֱמַר לָהֶם לָנוּחַ עוֹד זְמַן מְעַט, עַד שֶׁיִּמָּלֵא גַּם מִסְפַּר חַבְרֵיהֶם הָעֲבָדִים וַאֲחֵיהֶם הָעֲתִידִים לֵהָרֵג כְּמוֹהֶם" (התג' ו 11). — לאלוהים יש תכנית, ולפי התכנית הזו…

אנשים מסויימים עוד צריכים ליוושע — וקץ העולם לא יגיע לפני שהם יוושעו;
ומאמינים מסויימים ימותו על קידוש שמו של המשיח — וקץ העולם לא יגיע לפני שהם ייצטרפו למספר הקדושים המעונים.

טבעי שאנחנו מתפללים — ולפעמים אף זועקים: "בּוֹא נָא הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ" (התג' כב 20), אבל התפילה הזו תמיד תהיה מותנית ב-"אַךְ אַל יְהֵא כִּרְצוֹנִי כִּי אִם כִּרְצוֹנְךָ" (לוקס כב 42).

נקודה שנייה:

חלוקת תפקידים

"הַקּוֹצְרִים הֵם הַמַּלְאָכִים" (פס' 39ג). — כך ישוע אמר לתלמידיו, וכך הוא אומר לנו: "למיין ולהחליט מי שייך ומי לא, מי נושע ומי לא, מי 'בן המלכות' ומי לא — זה לא תפקידכם. אתם לא מסוגלים להחליט החלטות כאלה. את התפקיד הזה נתתי לָמלאכים."

האמת הזו נראית גם ב…

מתי טז 27: "הֵן עָתִיד בֶּן־הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו, וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ." — המלאכים מעורבים במשפט (ראה גם תסל"ב א 8-7).

מתי כד 31: "וְהוּא יִשְׁלַח אֶת מַלְאָכָיו בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וִיקַבְּצוּ אֶת בְּחִירָיו מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת, מִקְצוֹת הַשָּׁמַיִם עַד קְצוֹתָם."— המלאכים מופקדים על המיון (יג 49).

כאן אנחנו רואים אותם מצייתים להוראה האחרונה שבמשל החיטים והזוּנים: "אֶת הַחִטִּים אִסְפוּ לָאָסָם שֶׁלִי."

השלב לפני האחרון על־פי המשל הוא…

המיון הגדול

מתי יג 42-41:

הראשונים שזוכים לטיפול הם…

הָעֲשָׂבִים הָרָעִים = בְּנֵי הָרָע

פסוקים 42-41 (כמו גם פס' 30א) מתארים את המשפט על הרשעים בסוף הצרה בת שבע השנים.

שימו לב שכאן לא מדובר במשפט הרשעים בסוף ממלכת 1000 השנים. המשפט ההוא מתואר באופן שונה: אז תרד אש מן השמיים מאת אלוהים ותאכל את מתנגדיו (התג' כ 10-7).

ישוע המשיח עתיד להסיר את כל חסרי האמונה מעל פני האדמה בעת חזרתו לעולם לאחר תקופת הצרה הגדולה שהנביאים דניאל וירמיהו ניבאו עליה (דני' ט 27-24; ירמ' ל 7, כה 38-15; התג' יט 21-11).

ממלכת 1000-השנים תתחיל ברגע שרגלי המשיח החוזר יעמדו "עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָיִם מִקֶּדֶם" (זכר' יד 4). לכן אומר לנו פס' 41 (במתי יג) כי המלאכים מלקטים את "עוֹשֵׂי הָרֶשַׁע" מתוך הממלכה. יהיה זה מבצע אכיפת החוק הראשון בממלכת המשיח.

ואז מפנים הקוצרים את תשומת לבם אל…

הַחִטִּים = בְּנֵי הַמַּלְכוּת

את שארית בני האדם שישרדו את הצרה הגדולה ויאמינו בישוע כאדון ומושיע מן החטא (פחות מחצי מכלל יושבי תבל ורק שליש מעם ישראל), יכניס המשיח "אל האסם שלו" (מתי יג 30ב), דהיינו לתוך ממלכתו הארצית (מתי כד 31; זכר' יג 9-8; התג' כ).

אך הם לא יהיו האזרחים היחידים בממלכה! להלן קבוצות נוספות של נושעים שיכנסו למלכות המשיח יחד עם המאמינים אשר ישרדו את הצרה הגדולה:

נושעי תקופת התנ"ך: כל אלה שנושעו מימי בראשית עד קום הקהילה בחג השבועות, ואשר יקומו לתחייה במעמד המתואר בדניאל יב 2-1;
נושעי עידן הקהילה שיקומו לתחייה: כל אלה שמתו כמאמינים בישוע בתקופה שבין קום הקהילה לבין לקיחתה לשמים (תסל"א ד 16-15);
מי שפגש את ישוע בהילקחות: המאמינים שיעלו השמימה מבלי לעבור מוות פיזי (תסל"א ד 17);
קדושי הצרה: המאמינים שייוושעו וימותו בזמן "צרת יעקב" ויקומו לתחייה (ירמ' ל 7; התג' כ 6-4).

בנקודה הזו, אוכלוסיית כדור הארץ תהיה מורכבת ממאמינים נושעים בישוע בלבד, ודניאל מתאר אותם כך (דניאל יב 3):

"וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד."

… או במילים של סיומת המשל שכרגע סימנו ללמוד:

מתי יג 43

"אָז יַזְהִירוּ הַצַּדִּיקִים כַּשֶּׁמֶשׁ בְּמַמְלֶכֶת אֲבִיהֶם."

"אָז", לא עכשיו. — סבלנות!

"מִי שֶׁאָזְנַיִם לוֹ, שֶׁיִּשְׁמַע!"

? יש לכם אוזניים? — אז אין לכם תירוץ. שמעתם! — לכן "הֱיוּ עוֹשֵׂי הַדָּבָר וְלֹא רַק שׁוֹמְעִים" (יעקב א 22).

מסקנה

? לאור מה שלמדנו ממשל החיטים והזונים, מה עלי לעשות כרגע כדי להיכנס לאסם של אלוהים (למלכותו) ולא לתנור (לאגם האש שהוא העונש הנצחי)?

לקבל את אמת הכתובים ולהאמין בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא!

לצעד הזה יהיו גם תוצאות שנראות לעין: הרי אמונה כנה תניב פרי קדוש, טהור ורצוי לאלוהים!