הכתרת המלך המשיח – תהילים מ"ה

תהילים פרק מ"ה

כותרת: מזמור הכתרת המלך המשיח!

מזמור 45 הינו חלק מקבוצת מזמורים (42-49) שנכתבו על ידי בני קורח, הכוהנים. אנו ניווכח שמזמור 45 נמצא במרכז אשכול המזמורים הזה ולא לחינם.

האם יש קשר נושאי בין המזמורים הללו?

במהלך השיעורים הקודמים הוכח קשר נושאי בין המזמורים שבספר תהילים. ראינו בבירור שספר תהילים אינו אוסף מקרי של 150 שירי הלל, אלא ספר עם נושא מרכזי והקשר ברור בין המזמורים.

לראיה, פרקים א ו-ב, מהווים פתיח לספר תהילים למרות שאינם המזמורים הראשונים שנכתבו. מזמור 90 שנכתב על ידי משה היה צריך להיות הראשון ומזמור 126 האחרון.

מדוע? פרקים א ו-ב מהווים התניה להלל. אם אינך הולך בדרך אלוהים ואינך נכנע למשיח ישוע, בן האלוהים, תהילתך אינה רצויה בעיני אלוהים.

פרקים כ"ב-כ"ד הם טרילוגיה נפלאה:

מזמור כ"ב: המשיח מת עבור צאנו. מזמור כ"ג: המשיח הוא הרועה הטוב. מזמור כ"ד: המשיח מתגמל את ילדיו הנאמנים.

מזמור 110 מהווה תשובה למזמור 109.[1]

ספר תהילים הינו גם ספר נבואי. פרקים לא מעטים בספר ממוקדים בזהותו ושירותו של המשיח ישוע. האדון עצמו הסביר מספר תהילים אודותיו (לוקס כ"ד 44-45). ספר תהילים הינו הספר מהתנ"ך המצוטט ביותר בברית החדשה, ובדרך כלל כדי להוכיח התגשמות נבואה (מע"ש ב', י"ג 33, 35).

מכיוון שבשיעור זה אתמקד בפרק מ"ה, אני אציין בקצרה את הנושאים המרכזיים בפרקים 42-44 ופרקים 46-49, כדי שנבין באופן מידי מדוע העורך העמיד את מזמור 45 במרכז האשכול (Cluster, Bunch).

ברגע שנראה את הנושא המרכזי של כל הפרקים במבט פנורמי אחד, המסר המרכזי של המחבר יתבהר לנו באחת לנגד עינינו. מזמור 45 הינו מזמור התשובה לשאלות ולכמיהות בפרקים 42-44.[2] (סת' פוסטל)

מבט פנורמי על מזמורים 42-49:

מזמור 42:[3]

א. הכמיהה לחזור לנוכחות אלוהים (1-9)

ב. בקשה לעזרה מלחץ אויב מנצח ולועג (10-12)

מזמור 43:

א. בקשה לעזרה מלחץ אויב מנצח ולועג (1-2)

ב. הכמיהה לחזור לנוכחות אלוהים (3-5)

מזמור 44:

א. בקשה לעזרה מלחץ אויב מנצח ולועג (1-27)

מזמור 45:

מזמור לחתונת המלך המשיח

מזמור 46:

א. אלוהים עוזר לנו נגד אויבנו (1-12)

מזמור 47:

א. אלוהים ניצח את כל אויבינו ומולך עליהם (1-10)

מזמור 48:

א. אלוהים מולך על העולם מציון (1-11)

ב. בני יהודה חוגגים בעיר אלוהים (12-15)

מזמור 49:

א. גאולת האדם גדולה מכל עושר העולם (1-21)

אני אסביר את מה שעינינו רואות.

פרקים 42-44 מציינים את כמיהתו של המחבר להיות בבית אלוהים. המחבר מציין את ריחוקו מהתחברות. כמו כן, המחבר גם מבהיר שבאותה עת, האויבים לוחצים עליו ולועגים לו.

התוכן של מזמורים 42-44 מציין את ההשלכות שאלוהים הבטיח שיבואו על עם ישראל אם יפרו את תנאי הברית שכרתו עם אלוהים בסיני (דברים כ"ח).

בפרקים 46-49, המחבר מתאר מצב הפוך לזה שבפרקים 42-44.

המחבר מציין שאלוהים ניצח את אויבינו ונמצא לצידנו. כמו כן, המחבר מתאר את השמחה והעונג בהתחברות עם אלוהים בביתו שבירושלים.

התוכן של מזמורים 46-49 מציין את הברכות הנפלאות שאלוהים הבטיח להרעיף על עמו ישראל אם ישמרו באמונה ואהבה את תנאי הברית שכרתו עם אלוהים בסיני (דברים כ"ח).

כעת נשאלת שאלת מיליון הדולר:

מה הסיבה לשינוי הקוטבי בין חלק א' לחלק ב'?

מה קרה בחיי המחבר שגרם לחזרתו לנוכחות אלוהים ולניצחונו על אויביו?

התשובה לשאלות אלו נמצאת בפרק מ"ה, והיא: הכתרת המלך המשיח בלב עם ישראל.

כבר בשלב כה ראשוני ומוקדם, הקורא הזהיר יכול להבין ולהפנים, ששום מלך בשר ודם יוכל לעשות את השינוי הזה בלב כלל ישראל, מלבד אלוהים בכבודו ובעצמו.

פרק מ"ה חייב לתאר אישיות אלוהית, והאישיות הזו היא לא אחרת מאשר המשיח, בן האלוהים, ישוע.

אחים ואחיות יקרים. אנא זיכרו נקודה חשובה מאוד. בני קורח הכוהנים לא היו חשופים לספרי הנביאים המאוחרים, אלא רק לחמישה חומשי התורה. הכרתם את חשיבות האמונה במלך המשיח מהווה עדות נוספת והוכחה לדברי האדון ישוע בבשורת יוחנן ה' 46: "אילו האמנתם למשה, הייתם מאמינים לי, כי עלי כתב…"

כעת נפנה לבאר את פרק מ"ה.

תוכן עניינים.[4]

א. הקדמה (פ. 1-2)

ב. תיאור המלך, החתן ומעלותיו (פ. 3-9).

1. מעלות רוחניות (פ. 3)
2. גבורה מלכותית ריבונית (פ. 4-6)
3. זהותו של המלך החתן (פ. 7-8)

ג. תיאור כלת המלך (פ. 10-16).

ד. דברי סיום: הלל והודיה למלך החתן (פ. 17)

ב. תיאור המלך – החתן (פ. 3-9).

ג. "יָפְיָפִיתָ[5] מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ; עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם.
ג. חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר, הוֹדְךָ[6] וַהֲדָרֶךָ.[7]
ה. וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.
ו. חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים: עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז. כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ.
ט. מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ; מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי[8] שִׂמְּחוּךָ."

מזמור מ"ה הינו מזמור לחתונת המלך. בני קורח מתארים את המלך וכלתו בתיאורים נשגבים המתאימים לתיאור אישיות אלוהית ולא מלך בן אנוש רגיל.[9]

את מי מהללים ומתארים בני קורח?

האם השיר נכתב לאחד ממלכי ישראל לשעבר, או מכוונים בהשראת רוח הקודש לעבר משיח ישראל?

הבה נבחן אם אחד ממלכי ישראל תואם לתיאור המלך עליו נכתב השיר. עלינו לזכור שהאפשרות רק קבילה למלך מזרע דוד.

א. האם מדובר בשיר לכבוד אחת מחתונותיו של דוד המלך?

אם הכוונה לחתונה עם מיכל, בתו של שאול, אז בעת ההיא דוד לא היה עדיין מלך…אם הכוונה לחתונה עם מעכה מגשור, אז בעת ההיא דוד לא היה מלך על כל ישראל. אם מדובר על חתונתו של דוד עם בת-שבע, אז בת-שבע אינה מייחוס משפחתי מלכותי, כפי שפסוק 13 מחייב.

ב. האם מדובר בחתונתו של שלמה עם נסיכה מצרית?

שלמה מעולם לא היה לוחם כפי שפסוקים 4 ו-6 מתארים. כמו כן, בניו של שלמה לא מונו להיות נסיכים/שרים על ארצות העולם כפי שפסוק 17 מציין. יתרה על כך, נישואיו של שלמה המלך לבנות ניכר היו לצנינים בעיני אלוהים (מל"א י"א 1-13).

מהי זהותו של המלך החתן על פי הרבנים?

רש"י – לכבוד תלמידי חכמים ייסדו השיר הזה.[10]

רבי דוד קמחי (רד"ק) – מזמור למלך המשיח.[11]

רבי ישעיה מטראני – ההתייחסות לשלמה המלך.[12]

מוסד הרב קוק – התייחסות לשלמה המלך.[13]

עדין שטיינזלץ – מציין שההתייחסות היא למלך שלמה ויש אף מיחסים המזמור למלך המשיח.[14]

בקריאה זהירה, ניתן לומר בוודאות ששום מועמד אנושי רגיל בהיסטוריה אינו עומד בתנאים ובתיאורים שנכתבו על ידי בני קורח.

צ'רלס ספורג'ון ציין בספר הפרשנות שלו לתהילים מ"ה את דעתו לגבי האישיות היחידה התואמת לדברי בני קורח:

"אלו הרואים לנגד עיניהם את שלמה עם בת פרעה, אינם אלא קצרי רואי. אחרים רואים בפסוקים אלו את שלמה והמשיח, אלא שהם פוזלים. עיניים ממוקדות רוחנית, רואים את ישוע בלבד!"[15]

מזמור מ"ה אינו שיר כלולות לבן אנוש רגיל, אלא שיר כלולות מלכותי ((Epithalamium לחתן האלוהי ולכלתו הנבחרת."[16]

כעת אבאר את פסוקים 3-9.

בפסוקים 3-6 המחבר מתאר את מעלותיו של המלך החתן.

בפסוק 3 ההתמקדות היא במעלה הרוחנית של המלך החתן:

יפיפית מבני אדם – מן הסתם ניתן לומר זאת על יופי אנושי כמו שמתואר יוסף בבראשית ל"ז 8, על דוד בשמ"א ט"ז 12, או על אבשלום בשמ"ב י"ד 25, אך המילה הזו בהקשר שלנו מתייחסת לשלמות מבחינה רוחנית – טוהר רוחני.

על סמך מה אני יכול לקבוע קביעה שכזו?

לאור סיומת פסוק 3, ניתן לקבוע בוודאות שהיופי המיוחס למלך החתן הינו כליל שלמות רוחנית. שהרי יופי גופני אינו מהווה מעלה שלשמה אלוהים מעניק ברכה כלשהי.

הוצק חן בשפתותיך – כל מוצא פיך מלא ברוח אלוהים ובחכמתו. אין מילות סרק או טעות מפיך. כל מחשבותיך ומילותיך נכונות ומפארות את אלוהים.

מסיבות אלו, אלוהים מברך אותך לעולם (פסוק 3).

שוב, גם תוספת זו מחזקת את הדיעה שיופיו של המלך החתן מתייחס לשלמותו הרוחנית.

על מנת להעניק לנו הבנה והשוואה, אני אעמיד את פסוקים 3-8 מול תיאור המשיח מספר ישעיה פרק י"א 1-5, וירמיה כ"ג 5-6.

תהילים מ"ה פסוקים 3-8.	ישעיה י"א 1-5.	ירמיה כ"ג 5-6
ה. "וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ. ו. חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים: עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ. ז. כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ. ח. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ."	א.‏ "וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ ב. וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהוָֽה׃ ג.  וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃ ד. וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃ ה. וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃"	ה.‏ "הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ ו. בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהוָ֥ה ׀ צִדְקֵֽנוּ׃" ראה  גם ירמיה ל"ג 14-16

על פניו נראה שהמשיח מבית דוד שהנביאים ישעיה וירמיהו תיארו, תואם לחלוטין למלך החתן המהולל במזמור מ"ה. בלתי אפשרי לייחס פסוקים אלו לבן אנוש רגיל.

בפסוקים 4-6 ההתמקדות היא בגבורה המלכותית:

המחבר מתאר את המלך החתן כגיבור חיל מלא הוד והדר הראויים לאלוהים.

המלך החתן מתואר כאחד הרוכב על אמת, ענווה וצדק (תכונות אלו הם הסוס שלו), זאת כדי להסביר מדוע הוא מנצח את כל אויביו. שהרי הליכה בצדק ואמת מבטיחים את מלוא כוח אלוהים (תהילים ל"ז 3-5). ובאותה מידה אנו הנושעים נדרשים ללבוש את כל כלי נשק האלוהים – לעמוד במשיח (אל האפסים ו' 10-17).

המחבר מדגיש את גבורתו וריבונותו של המלך החתן ואומר בסוף פסוק 5: "ותורך נוראות ימינך."

הכוונה, יד ימינך עושה דברים גדולים ונפלאים.

בפסוק 6 המלך החתן מתואר כגיבור בעל חיצים מחודדים שבכוחם להפיל את כל שאר המלכים.

במילים פשוטות: המלך החתן המתואר בפסוקים 3-6 הינו אישיות צדיקה וטהורה, גיבורה ברמה ריבונית המסוגל להכניע את כל המלכים בעולם ומלכותו עומדת לעד.

בפסוקים 7-8 המחבר מציין את זהותו של המלך החתן:

ז. "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח. אָהַבְתָּ צֶּדֶק וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע, עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ."

בפסוקים אלו המחבר מבהיר שהמלך החתן אינו אישיות ארצית, אלא דמות אלוהית לכל דבר ועניין. המחבר מציין 4 עובדות כדי להדגיש את אלוהותו של המלך החתן.

1. המלך החתן הינו שליט אלוהי. הפניה אליו היא כאלוהים. הוא הנמען[17] (Vocative) ולא הקנין (Genitive). "O God".

מכאן, המחבר פונה אל אלוהים בכבודו ובעצמו ואומר לו: "אלוהים, הכיסא שלך, ז"א מלכותך, לעולם ועד." ההתייחסות היא למלכות ולא לכיסא עצמו.[18]

איך הרבנים מתמודדים עם הפסוק הזה?

כדי להימנע ממסקנה בה המלך החתן הינו אישיות אלוהית, הפרשנות הרבנית קובעת שהמילה "אלוהים" אינה הנמען (Vocative) אלה הקנין (Genitival). וכך, לדעת הפרשנות הרבנית הפופולארית, מלכי בית דוד יושבים על כיסא השייך לאלוהים. ז"א, הם מקבלים את הזכות לשבת על כיסא רם ומכובד בהשאלה. אין הדבר מציין שהם אלוהיים אלא שהם מקבלים את הרשות לשבת על כיסא ששייך לאלוהים אך לא להם.

2. מלכותו של המלך החתן הינה מלכות נצחית. כך בדיוק הבטיח הנביא נתן בשמ"ב ז' 13,16. על פי הנתונים מנתן הנביא, מדובר על צאצא מדוד שישיב על כיסא מלכות לעולם.
3. המלך החתן נמשח על ידי אלוהים לתפקידו. לאור הכתוב בישעיה ס"א 1 ובבשורת לוקס ד' 18, הדבר התגשם בישוע המשיח עת יצא מטבילתו ורוח הקודש נחה עליו לעיני עדים.
4. 4. המלך החתן יהיה מלך צדיק, מלא באמת וענווה, וישלוט על כל אשר בארץ (שבט מישור שבט מלכותך).

לאור הנאמר עד כה, האישיות המתוארת בפסוקים 3-9 חייבת להיות אישיות אלוהית.

לאור ההשוואה עם תיאורים מנביאים אחרים אודות המשיח, ניתן להסיק ולקבוע בביטחון שהמלך המשיח הינו ישוע המשיח.

להלן השוואה בין תיאורו של המשיח משבט יהודה לאור דברי יעקב בספר בראשית מ"ט 8-12 לעומת תיאורו במזמור מ"ה.[19] (ד"ר סת' פוסטל)

	בראשית מ"ט 8-12	תהילים מ"ה
המלך יזכה להשתחוויה והודיה	‏8. "יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּחֲוּ֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃ ‎"	12.  "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ." 18. "אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד."
המלך יגבר על כל אויבי ישראל	‏8. "… יָדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹיְבֶ֑יךָ…"	ו. "חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים: עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ."
שבט המלך	‎10.‏ "לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹה [שִׁיל֔וֹ"	ז. "כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד; שֵׁבֶט מִישֹׁר (צדקה, יושר), שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ."
העמים מהללים את המלך	‎10. "וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃ ‏"	"עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד."
המלך רוכב על… ראה התייחסות לזכריה ט' 9.	‎11. "אֹסְרִ֤י לַגֶּ֙פֶן֙ עִירֹה [עִיר֔וֹ] וְלַשֹּׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ."	ה. "וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק."
תיאור יופיו של המלך	‏12. "חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵחָלָֽב׃"	ג. "יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם, הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ…"

לאחר שזהות המלך החתן הובהרה – המלך המשיח ישוע, כעת יקל עלינו מאוד לזהות את הכלה שהמחבר מתכוון אליה.

ג. תיאור כלת המלך (פ. 10-17).

י. "בְּנוֹת מְלָכִים בְּיִקְּרוֹתֶיךָ; נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
י"א. שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ.
י"ב. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
י"ג. וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה פָּנַיִךְ יְחַלּוּ עֲשִׁירֵי עָם.
י"ד. כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
ט"ו. לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ.
ט"ז. תּוּבַלְנָה בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
י"ז. תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ; תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל-הָאָרֶץ."

האם המחברים מצביעים על כלה שהיא אישה יחידה ומיוחדת או על עם או קבוצה בעלת אמונה מושיעה?

א. מכיוון שהמלך החתן הינו המשיח ישוע (זרע האישה מבראשית ג' 15), יוצא שהכלה של המלך היא קבוצה, ובטח לא אישה בודדה ויחידה. הרי אלוהים לא התחתן עם אישה כפרט אלא עם עם אשר מוצג באופן סמלי כאישה (ישראל – ראה ספר הושע, וראה יחזקאל ט"ז. בספר הברית החדשה כלת המשיח היא הקהילה – אל האפסים ה', וגם במקרה זה מדובר בקבוצה ולא בפרט יחיד)

ב. בפסוק 13 מוזכרת בת[20]-צור. המילה בת, בציון שם של עיר או ארץ מתייחס להאנשת אותו עם. הכוונה לבני העם הפיניקי שבאיזור לבנון של היום.

לכן, ניתן לומר שהמילה בת בפסוק 11, מתייחס לנושעים מקרב עם ישראל (ראה שימוש במילה בת-ירושלים, ציון – ישעיה ס"ב 11, זכריה ט' 9, תהילים ט' 15 – בת ציון). ראה גם בת-עמי (ישעיה כ"ב 4, ירמיה ד' 11, ובת יהודה (איכה ב' 2,5).

ג. בפרק מ"ז 10 – המהווה חלק מאשכול הסדרה, המחבר מציין שעמים יאספו כדי לחגוג יחד עם עמו של אברהם, הכוונה לעם ישראל. הדבר תואם את נבואתו של משה בספר דברים ל"ב 43: "ירננו גויים עמו…"

ד. בפרקים מ"ב-מ"ד, המחבר זועק ובוכה לאלוהים על כך שעם ישראל סובל מלחץ אויבים ורחוק מבית אלוהים.

בפרקים מ"ו-מ"ט, עם ישראל מתחבר בשמחה וברכה עם אלוהים בביתו שבירושלים (מ"ח).

מכיוון שהתרופה לבעיה הייתה החזרה בתשובה של עם ישראל למושיעו, הרי שהכלה שהמחבר מציין בפרק מ"ה חייבת להיות – הנושעים מקרב עם ישראל.

עם ישראל כאשתו של אלוהים

המסקנה הזו לא צריכה להפתיע איש. ד"ר סת פוסטל, הדיקן של המכללה הישראלית למקרא מציין את הבאות.[21]

• ברית סיני מתוארת על ידי ירמיה כברית נישואין עם אלוהים (ירמיה ב' 1-2)
• לאורך הכתובים עם ישראל מוצג ככלתו של אלוהים (יחזקאל ט"ז 15) וריחוק העם נחשב לניאוף (ירמיה ג' 1-2, הושע א' 2, ב' 2).
• גלות עם ישראל מתואר כגט כריתות (ישעיה נ' 1, ירמיה ג' 8).
• ישועת ישראל באחרית הימים מתוארת כחתונה (ישעיה נ"ד 6-7, הושע ב' 14-18).

הושע הנביא בפרק ג' 1-5 ויחזקאל בפרק ט"ז 59-63 מתארים את יחסי אלוהים ועמו ישראל כבעל ואישה.

שניהם מנבאים שבאחרית הימים יחזיר אלוהים את עמו בתשובה ומסיבת הישועה של עם ישראל תיערך כנשף מלכותי.

מסקנה:

הכלה המתוארת במזמור מ"ה היא הנושעים מקרב עם ישראל.

מה לגבי דיעות נוספות?

וולטר קייזר, פרשן מקראי מלומד ובעל שם עולמי, טוען שהכלה בפרק הנדון היא  קבוצת הנושעים על סמך אמונה מקדם ימי עולם.[22] מן הסתם כל הנושעים מקדם ימי עולם ועד אחרית הימים יבלו את הנצח עם אלוהים, אך בהקשר של פרק מ"ה, ההתייחסות מתאימה יותר לנושעים מקרב עם ישראל.

שאלות חשובות הנשאלות מתוך הפסוקים:

בפסוק 11 המחבר אומר:

י"א. "שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ."
האם נושעי עם ישראל נדרשים לשכוח את עם ישראל או את אבי האומה או את אלוהים?

בוודאי לא!

נביאים אחרים כבר השתמשו באותו מטבע לשון, ולכן אנו יכולים להבין את משמעות הסמליות, המטאפורית.

יחזקאל הנביא בפרק ט"ז 3, 8, 45, טוען שהאמורי היה האבא של בני ישראל והאימא של בני ישראל היו החיתים.

ומה הייתה כוונתו של יחזקאל?

הכוונה הייתה שעם ישראל אימץ את עבודת האלילים של העמים השכנים ונטש את הברית עם אלוהים.

הנביא ציין את הקשר לאמורים והחיתים כאב ואם, ללמדנו את עומק עבודת האלילים שאימצו בני ישראל מקרב העמים השכנים.

יישום:

איזו תרבות אתה ואני מאמצים? האם אנו מתיישרים על פי התרבות העולמית, או שאנו מתמידים לאחוז וליישם את דרכי האמת, צדק וטוהר של אלוהים?

בפסוקים 14-15 המחבר מציין את לבושה של הכלה.

י"ד. "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
ט"ו. לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ רֵעוֹתֶיהָ מוּבָאוֹת לָךְ."

יחזקאל הנביא בפרק ט"ז 14-15, 25, גם כן מציין את אותם תכשיטים ובגדי רקמה. בדרך זו אנו יכולים להסיק שאכן מדובר באותו אירוע – חתונת כלתו של אלוהים.

מסקנה:

הכלה המתוארת במזמור מ"ה, היא שארית עם ישראל הנושעת באחרית הימים. האירוע המדובר יתרחש לאחר חזרתו של המשיח ישוע ארצה בעת שיקים את ממלכתו הארצית בת 1000 השנים.[23]

יישום וסיכום:

בני קורח, הכוהנים ראו במו עיניהם ושמעו מהוריהם מה קרה לעם ישראל כאשר זה נטש את תנאי הברית עם אלוהים, ואימץ את דרך החטא.

החטא הרס את השלום בין העם לאלוהים.

הביטחון נעלם.

הברכה התמעטה עד למינימום.

כל מה שיכול היה להיהרס, נהרס.

אחים ואחיות:

זה בדיוק מה שקורה בחיים שלנו כאשר אנו בוחרים בדרך העולם במקום בדרך האמת של אלוהים.

מאוד לא פשוט להתמיד בכל יום, כל היום ולאורך כל השנים בדרך קדושה וטוהר.

מאוד קשה לומר לא לחטא ולפיתוי לאורך זמן.

יש אלו שנופלים בחטא, ובמקום לחדול מן החטא ולחזור מיד בתשובה, הם מוותרים וממשיכים בחטא. זה מתכון להתדרדרות וריחוק מאלוהים.

כאשר מתמכרים לחטא, קשה יותר לחדול ולחזור בתשובה.

במקום לזעוק לאלוהים שאנו מרגישים רחוקים וסובלים, כדאי ש:

• נאחז בדבר אלוהים,
• נתמיד להתפלל ולבקש את עזרת אלוהים
• בהתחברות משיחית
• נוודא שאנו ממלאים את המוח שלנו והזמן שלנו בכל מה שטוב וראוי לשם אלוהים. (להימנע מספרות רעה, מדיה לא מוסרית, סרטים וחוגים שאינם מפארים את אלוהים).

מי עתיד לשכון עם אלוהים בסוף חייו? רק אלו המכתירים את ישוע כמלך בחייהם.

היכן אתה תשכון בנצח?

מחברי המזמור לימדו באופן ברור:

רק כאשר המשיח נמצא במרכז חיינו, והיחס שלנו עימו הינו נאמן וטהור, אז אנו חווים את שמחתו, שלמה וברכתו.

מסיבה זו המחבר מסיים את המזמור בהודיה לאלוהים.

יח  "אַזְכִּירָה שִׁמְךָ בְּכָל-דֹּר וָדֹר; עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד."

Bibliography

Andres Max. Lawson, J. Steven. Holman Old Testament Commentary Psalms 1-75. Nashville, Tennessee: B&H Publishing Group, 2003.

Cohen, Menachem. Mikraot Gedolot, Haketer. Ramat-Gan: Bar-Ilan University, 2008.

Henry, Mathew. Commentary on Psalms. Rishon Lezion: Hagefen, 2016.

Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995.

Kasutu, M.D. Psalms. Expository on Psalms. Tel-Aviv: Yavne, 1988.

khakham, Amos. Psalms. Jerusalem: Mosad Harav Kuk, 1984.

L., Gardon Sh. Psalms . Galil Publishing L.T.D, 1992.

Lockyer, Herbert, SR. A Devotional Commentary Psalms. Grand Rapids, MI: Kregel Publications, 1993.

Ross, Allen. A Commentary on the Psalms, Vol. 3. Grand Rapids: Kregel, n.d.

Ross, Allen P. A Commentary on the Psalms Vol. 2. Grand Rapids, MI: Kregel, 2013.

Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. Grand Rapids, MI: Kregel, 1968.

Steinzalts, Adin. The Expository Bible – Psalms. Jerusalem: Koren, 2017.

[1] Spurgeon, H. Charles. The Treasury of David. (Grand Rapids, MI: Kregel, 1968. Vol. 2), 460.

[2] ידידי ד"ר סת' פוסטל חלק עימי מאמר שכתב על מזמור 45.

[3] ישנו קשר הדוק בין מזמורים 42 ל-43 מבחינה ספרותית כך שניתן לראות בהם כמזמור אחד. סת פוסטל

[4] Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 128-9.

[5] “יפה,” HALOT, 2:423. To be completed. To become beautiful, clean.

[6] “הוֹד,” HALOT, 1:241. Majesty

[7] “הָדָר,” HALOT, 1:240. the splendor and majesty (צמד המילים הוד והדר מתייחס לאלוהים)

[8] “מֵן,” HALOT, 2:597. stringed instrument

[9] Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 127.

[10] Cohen, Menachem. Mikraot Gedolot, Haketer. (Ramat-Gan: Bar-Ilan University, 2008), 140. תלמידי חכמים נחשבים לעילוי בישראל, אפילו עליונים בחשיבותם לכוהן גדול שלא למד תושב"ע

[11] Ibid., 141.

[12] Ibid.

[13] khakham, Amos. Psalms. Jerusalem: Mosad Harav Kuk, 1984), 258-60.

[14] Steinzalts, Adin. The Expository Bible – Psalms. (Jerusalem: Koren, 2017), 89.

[15] Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 128.

[16] Ibid.

[17] Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 128.

[18] Ibid.

[19] ד"ר סת' פוסטל. שיעור על תהילים 45.

[20] To put HALOT for בת

[21] מאמר על תהילים 45

[22] Kaiser, Walter C. Jr. The Messiah in the Old Testament. (Grand Rapids, MI: Zondervan, 1995), 129.

[23] Postell Seth. Psalm 45 sermon (January 2019. Dr. Postell quotes from Brevard S. Childs, Introduction to the Old Testament as Scripture (Philadelphia: Fortress Press, 1982)