הסוכן הבלתי ישר
לוקס טז 13-1
אל מי ישוע פונה במשל? מי הקהל אליו הוא מדבר?
בפסוק 1 ברור שתלמידיו של ישוע הם חלק מהקהל: "הוסיף ואמר גם לתלמידיו".
אך ישנן מספר סיבות הגורמות לנו להבין כי מדובר בקהל מעורב, כלומר, תלמידי ישוע לצד הפרושים (ולצידם אולי גם הסופרים).
בפרק ט"ו שנראה כהתחלה של "הסצינה" אותה אנחנו גם קוראים בפרק ט"ז, ישוע מדבר אל הפרושים והסופרים. בפרק ט"ז נאמר שישוע דיבר "גם" אל תלמידיו, כך שניתן לחשוב שהמשל הזה רלוונטי אליהם ואל האנשים אליהם דיבר קודם לכן. ולבסוף, בפסוק 14 נאמר לנו שהפרושים שמעו את כל דבריו בהקשר לכסף, כך שסביר מאוד להניח שאכן היו נוכחים גם במשל שבקטע המדובר.
פסוקים 1-2
הוֹסִיף וְאָמַר גַּם לְתַלְמִידָיו: "לְאִישׁ עָשִׁיר אֶחָד הָיָה סוֹכֵן בַּיִת, וְהִלְשִׁינוּ בְּאָזְנָיו עַל הַסּוֹכֵן שֶׁהוּא מְבַזְבֵּז אֶת נִכְסֵי הָאִישׁ. קָרָא לוֹ וְאָמַר, 'מַה זֶּה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ עָלֶיךָ? מְסֹר דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל עֲסָקֶיךָ, כִּי לֹא תּוּכָל עוֹד לִהְיוֹת הַסּוֹכֵן שֶׁלִּי.'
ישוע מספר משל בו מתוארות לנו שתי דמויות. איש עשיר, וסוכן הבית שלו, האחראי בעצם על הניהול השוטף של נכסי העשיר. אל האיש העשיר מגיעה הידיעה לפיה הסוכן שלו אינו נוהג כראוי עם נכסיו, אלא מבזבז אותם. הוא מתעמת עם סוכנו ומבקש למסור דין וחשבון על העסקים ומודיע לו שלא יוכל להמשיך בתפקידו כסוכן על ביתו. חשוב להבין שהעשיר בעצם מפטר את הסוכן, אך לפי הטקסט ברור כי לא מדובר בפיטורים מידיים ולסוכן היה עוד זמן קצר להתעסק בענייני העשיר עד שעזב סופית את תפקידו.
פסוקים 3-7
3 אָמַר הַסּוֹכֵן בְּלִבּוֹ, 'מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁהֲרֵי אֲדוֹנִי לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי אֶת מִשְׂרַת הַסּוֹכֵן? אֵין בִּי כֹּחַ לַחְפֹּר, וּלְקַבֵּץ נְדָבוֹת אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ. 4 כֵּן, יוֹדֵעַ אֲנִי מַה לַּעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁאֲנָשִׁים יְקַבְּלוּ אוֹתִי בְּבָתֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר אֲפֻטַּר מִמִּשְׂרָתִי.' 5 הוּא קָרָא אֵלָיו בָּזֶה אַחַר זֶה אֶת בַּעֲלֵי-הַחוֹב שֶׁל אֲדוֹנָיו. שָׁאַל אֶת הָרִאשׁוֹן, 'כַּמָּה אַתָּה חַיָּב לַאֲדוֹנִי?' 6 אָמַר הָאִישׁ, 'מֵאָה כַּדִּים שֶׁמֶן.' אָמַר לוֹ הַסּוֹכֵן, 'קַח אֶת הַשְּׁטָר שֶׁלְּךָ וּמַהֵר וּכְתֹב חֲמִשִּׁים.'7 לְאַחַר מִכֵּן אָמַר לְאַחֵר, 'כַּמָּה אַתָּה חַיָּב?' הֵשִׁיב בַּעַל-הַחוֹב, 'מֵאָה שַׂקִּים חִטָּה.' אָמַר לוֹ הַסּוֹכֵן, 'קַח אֶת שְׁטָרְךָ וּכְתֹב שְׁמוֹנִים.'
הסוכן מבין כי תוך זמן מאוד קצר הוא יאבד את עבודתו וחושש לעתידו. הוא מחליט על תכנית פעולה. הסוכן מודע לכך שהוא לא איש של עבודה פיזית שיכול למצוא עבודה בתחום שכזה ומצד שני הוא מחליט כי הוא לא מוכן להשפיל את עצמו ולבקש נדבות, הרי עד עכשיו נהנה ממעמד חברתי גבוה בקרב האנשים.
התכנית שלו ליום של אחרי שיעזוב את עבודתו הנוכחית היא כזו:
הוא קרא אליו בעלי חוב שונים של האדון העשיר וברמאות בעצם שינה את המספרים בשטרות החוב כך שבעלי החוב יהיו חייבים לאדון העשיר סכום שנמוך בהרבה מהסכום המקורי. הסוכן הניח "שהטובה" שעשה לבעלי החוב תגרום לכך שירגישו חובה לעזור לו ואולי להעניק לו עבודה בעתיד כאשר יפוטר סופית ממשרתו הנוכחית.
פסוק 8
שִׁבַּח בַּעַל הַבַּיִת אֶת הַסּוֹכֵן הָרַמַּאי עַל שֶׁפָּעַל בְּפִקְחוּת, שֶׁכֵּן בְּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה פִּקְחִים בְּדוֹרָם יוֹתֵר מִבְּנֵי הָאוֹר."
בעל משבח את הסוכן על כך שפעל בפקחות, בחכמה בתכניתו. כדאי לשים לב שמילות השבח מתייחסות לפיקחות שבפעולת הסוכן ולא למוסריות של פעולותיו.
בני העולם הזה – הכוונה היא לאנשים הלא מאמינים (ראשונה ליוחנן ד' 5).
בני האור – הכוונה היא למאמינים (יוחנן י"ב 36).
משמעות הפסוק היא שבני הדור הזה, הלא מאמינים בעולם, משתמשים בפקחות ובחכמה בכספם ובנכסיהם על מנת להבטיח את עתידם בעולם הזה, עתיד שבסופו של דבר הוא זמני (ראה משל של העשיר הטיפש). לעומתם בני האור, המאמינים, אינם פועלים בפיקחות ובחכמה בנכסיהם ובכספם על מנת להשקיע בעתיד הנצחי של ממלכת אלוהים.
פסוק 9
"וְאָנֹכִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשִּׂיגוּ לָכֶם יְדִידִים בְּמָמוֹן הַמִּרְמָה כְּדֵי שֶׁכַּאֲשֶׁר הוּא יִכְלֶה הֵם יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם לְמִשְׁכְּנוֹת עוֹלָם".
ישוע פונה פה לתלמידיו ואומר להם: השתמשו "בממון המרמה" בצורה חכמה ופיקחת (כמו שבני הדור הזה משתמשים בו בפקחות) על מנת "לרכוש" (להשקיע) אנשים לטובת מלכות השמיים.
הפסוק אינו פשוט להבנה וישנן פרשוניות רבות לגביו אך באופן אישי אני מאמין כי ישוע לא התכוון שעלינו להשיג משהו בדרך מרמה, בדרך שקר או בדרך מפוקפקת. המילה מרמה בפסוק מתייחסת לממון, כלומר הכסף והנכסים שיש לנו בעולם. הוא נקרא "ממון המרמה" משום שהוא מרמה את האנשים. הוא לא באמת יכול לתת להם ביטחון או סיפוק אמיתי כפי שהם חושבים מכיוון שהוא "היום ישנו ומחר יושלך לתנור" (לוקס י"ב 28), הוא משהו שמתכלה ולא ממשיך איתנו לשמיים לאחר מותנו.
אני מאמין כי ישוע אומר לנו המאמינים כי עלינו להשתמש בממון, בכסף, בנכסים ובדברים החומריים שניתנו לנו בעולם הזה ולהשקיע אותם באנשים כדי שאלו יקבלו אותנו כשנגיע לשמיים, כלומר, עלינו להשקיע את כספינו ונכנסינו באמצעים "רוחניים" אשר מקדמים את הבשורה , על מנת להביא את הבשורה אל האנשים ובסופו של דבר בהאמינם בבשורה הוא יגיעו איתנו לשמיים לנוכחות אלוהים.
אותם אמצעים מוכווני בשורה יכולים להיות פעילויות הקהילה השונות הקשורות לבישור, לימוד ילדים ונוער, הכשרת מורים ומדריכים, ופעילויות שוטפות אשר מטרת העל שלהן היא הבאת הבשורה לאנשים. דוגמאות נוספות: תמיכה במבשרים, הפצת תנ"כים, תמיכה בארגונים אשר חרטו את הבאת הבשורה לאנשים על דגלם וכו'.
הרעיון דומה למה שישוע אומר בלוקס י"ב 33: "עשו לכם ארנקים שאינם מתבלים, אוצר לא מתכלה בשמיים.."
כמובן שאינני מאמין כי ישוע רמז באיזושהי צורה על כך שניתן "לקנות" אנשים בצורה חומרית באופן כזה שמעביר אותם לגן עדן, למלכות אלוהים, הרי הישועה היא בחסד, דרך האמונה בישוע כאדון ומושיע (אפסים ב' 8-9).
פסוק 10
"מִי שֶׁנֶּאֱמָן בִּמְעַט מִזְעָר נֶאֱמָן גַּם בְּהַרְבֵּה, וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ יָשָׁר בִּמְעַט מִזְעָר גַּם בְּהַרְבֵּה אֵינֶנּוּ יָשָׁר".
ישוע מבהיר כי דבריו אינם מכוונים לכמויות הכסף או הנכסים בו אנשים משתמשים או לא משתמשים לכבודו, אלא בגישת הלב שלהם. לא מדובר פה על כמה יש לנו לתת, אלא על הנאמנות, המחוייבות וסדר העדיפויות שלנו כלפי אלוהים עם נכסינו.
ישוע מבהיר כי אדם שנאמן ודואג למלכות אלוהים אפילו עם המעט שיש, יהיה גם כזה שיהיה נאמן אם יהיה לו הרבה. אדם שאינו נאמן ואינו דואג למלכות אלוהים עם המעט שיש לו, גם לא ישים את אלוהים בראש סדר העדיפויות שלו במידה ויהיה לו יום אחד נכסים רבים.
פסוק 11
לָכֵן אִם בְּמָמוֹן הַמִּרְמָה לֹא הֱיִיתֶם נֶאֱמָנִים, מִי יַפְקִיד בְּיֶדְכֶם אֶת הָאֲמִתִּי?
ישוע אומר לתלמידים שאם לא נהיה נאמנים בכסף ובנכסים שבעולם (ממון המרמה) שבסופו של דבר הם דברים ארציים וחסרי ערך נצחי בפני עצמם, מדוע שיפקיד בידינו אחריות רוחנית בעלת ערך שמיימי שהיא חשובה בהרבה.
"האמיתי" – יכול להיות שמדובר באחריות עם ערך שמיימי שניתנת לנו בעולם הזה (תפקיד מסויים בקהילה למשל), או באחריות, תפקיד שינתן לנו בתור מאמינים במלכות אלוהים בעתיד.
פסוק 12
"וְאִם בְּמַה שֶּׁשַּׁיָּךְ לַזּוּלַת לֹא הֱיִיתֶם נֶאֱמָנִים, מִי יִתֵּן לָכֶם אֶת אֲשֶׁר שַׁיָּךְ לָכֶם?”
בדומה לפסוק הקודם ישוע מזהיר את התלמידים שאם לא יהיו נאמנים במה ששייך לאחר (זולת = אחר = בפסוק הזה מדבור במה ששייך לאלוהים, הרי כל מה שיש לנו בכל מקרה שלו – יעקב א' 17, תהילים נ' 12) אלוהים לא יעניק להם את מלוא הברכה השמיימית שלהם בתור ילדי אלוהים במלכותו.
פסוק 13
"אֵין עֶבֶד יָכוֹל לַעֲבֹד שְׁנֵי אֲדוֹנִים, שֶׁכֵּן אוֹ יִשְׂנָא אֶחָד וְיֹאהַב אֶת הַשֵּׁנִי אוֹ יִהְיֶה מָסוּר לְאֶחָד וִיזַלְזֵל בַּשֵּׁנִי. אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲבֹד גַּם אֶת הָאֱלֹהִים וְגַם אֶת הַמָּמוֹן".
ישוע נותן מעין משפט סיכום ואומר שאדם לא יכול לשים לעצמו שני אדונים, את הממון ואת אלוהים במקביל. זה בלתי אפשרי. אדם יכול לעבוד רק אדון אחד. מרדף אחר כסף ורכוש כדרך חיים לא תאפשר לנו לשים את אלוהים במקום הראשון בחיינו. עלינו קודם כל להיות נאמנים ומחוייבים לאלוהים ואילו הכסף והנכסים צריכים להשאר רק בתור אמצעי בחיינו לפאר את אלוהים, ולא בתור מטרה שעלינו להשיג.