הראשונה ליוחנן פרק ב'

הראשונה ליוחנן פרק ב'

עקרונות בסיסיים להתחברות עם אלוהים (א 5 – ב 6):

א 10-5: "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ. 6 אִם נֹאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת. 77 אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא. 8 אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. 9 אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה. 10 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."

ב 6-1: "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם. 3 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. 4 הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. 5 אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ: 6 הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

 

טוהר וקדוּשה

בפרק א 4-1 יוחנן ציין את סיבת הופעתו של ישוע המשיח: המשיח נגלה לנו על מנת שנוכל להתחבר עם אלוהים עקב סליחת החטאים.

• בגלל הסליחה יש לנו מכנה משותף עם אלוהים: טוהר וקדושה.

 

• בגלל הסליחה מובטחת למאמינים הישועה — משמע: חיי עולם בנוכחות אלוהים.

 

• בגלל הסליחה יכול המאמין ליהנות משמחה שלמה ונצחית.

יוחנן כותב את האיגרת הזו בתקופה בה גואות תורות שקר ופילוסופיות מתעות שגונבות את לב המאמינים בישוע. אותן תורות שקר אינן דוגלות בטוהר ובקדושה ובכל זאת טוענות שיש להן התחברות עם "אלוהים". תורות אלה אינן נצמדות לאמת אלוהים שבכתבי הקודש. יוחנן מזכיר למאמינים שלא תיתכן התחברות כלשהי של אדם עם אלוהים ללא כפרת החטאים של ישוע המשיח, הכוללת את אימוץ חיי הטוהר והקדושה שמאפיינים את אלוהים.

יוחנן אמר כי הוא שמע את דבר האדון, ולכן הוא כותב את אשר שמע, כלומר את דבר הבשורה: פסוקים 1, 3:

"אֶת אֲשֶׁר הָיָה מֵרֵאשִׁית, אֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ, אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ, אֲשֶׁר הִבַּטְנוּ בּוֹ וְיָדֵינוּ מִשְּׁשׁוּ אוֹתוֹ, עַל־אוֹדוֹת דְּבַר הַחַיִּים,… 3 אֶת אֲשֶׁר רָאִינוּ וְשָׁמַעְנוּ מוֹדִיעִים אָנוּ גַּם לָכֶם, לְמַעַן תִּתְחַבְּרוּ עִמָּנוּ גַּם אַתֶּם. וְאָכֵן הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

אלוהים הוא אור

מהו דבר הבשורה שיוחנן שמע?

פסוק 5: "וְזֶה דְּבַר הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ מִמֶּנּוּ וַאֲנַחְנוּ מַשְׁמִיעִים לָכֶם, שֶׁהָאֱלוֹהִים אוֹר הוּא וְכָל חוֹשֶׁךְ אֵין בּוֹ."

אם אנו רוצים להתחבר עם אלוהים, אז כדאי שקודם כול נכיר את אופיו ותכונותיו. אם אנו רוצים ללכת יד ביד עם מישהו, כדאי שנכיר אותו לפני כן!

יוחנן מתאר את אלוהים כאור ללא כל חושך, ובכך הוא מציין את קדושתו. השליח לא המציא כל דבר או עיקרון חדש, כי הרי כתבי הקודש מציינים את אלוהים כעוטה האור ובורא האור (תהילים קד 2: "עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה; נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה", בראשית א).

ישעיהו הנביא (פרק ס, 4-1, 20-19) מציין את המשיח כאור המאיר את העולם ואת הדרך הנכונה:

1 "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד יהוה עָלַיִךְ זָרָח. 2 כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח יהוה, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. 3 וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ, וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. 4 שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה … 19 לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ; וְהָיָה לָךְ יהוה לְאוֹר עוֹלָם, וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ. 20 לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף; כִּי יהוה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם, וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ…".

יוחנן שמע וראה הרבה יותר ממה שהוא העלה על הכתב, ולכן ניתן לקבל את עדותו בלב שלם:

יוחנן כ 31-30: "גַּם אוֹתוֹת רַבִּים אֲחֵרִים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַּלְמִידָיו, אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה. 31 אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ  הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ."

יוחנן כא 25: "יֵשׁ עוֹד מַעֲשִׂים רַבִּים אֲחֵרִים שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ, וְאִלּוּ נִכְתְּבוּ בִּמְפֹרָט חוֹשְׁבַנִי שֶׁהָעוֹלָם עַצְמוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָכִיל אֶת הַסְּפָרִים הַנִּכְתָּבִים."

 כאשר יוחנן מדבר על אור הוא מתכוון לחיים ללא נוכחות החטא על כל צורותיו.

באלוהים אין כל חטא, ממש כמו שבחדר מואר החושך לא יכול להימצא (יוחנן א 4-5, 7-9, ג 19-21, ח 12, ט 5, יב 35-36, 46; התגלות כא 23).

לעומת האור, דהיינו קדושת אלוהים, החושך מייצג את החטא. זיכרו שבעבור חטא אחד אלוהים סילק את אדם וחווה מנוכחותו בגן עדן (בראשית ג)!

מהי הגדרה של חטא?

מחשבה או מעשה הנוגדים את אופיו, את תכונותיו ואת רצונו של אלוהים כפי שמוגדרים בכתבי הקודש — בתנ"ך ובברית חדשה.

יוחנן מתאר את ישוע במילים אלו: "בּוֹ הָיוּ חַיִּים וְהַחַיִּים הָיוּ הָאוֹר לִבְנֵי הָאָדָם. וְהָאוֹר מֵאִיר בַּחוֹשֶׁךְ וְהַחוֹשֶׁךְ לא הִשיגוֹ" (בשורת יוחנן א 5-4); וישוע אומר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יד 66).

 המשיח הוא האור

כבר נאמר כי ישוע הוא מקור החיים, וכעת יוחנן משווה את החיים לאור. במילים אחרות: בשורת ישוע המשיח מכילה חיים. שאר הבשורות והתורות, תהיינה אשר תהיינה, אינן מכילות חיים, אינן מושיעות מקללת החטא ואינן מצילות מדיראון עולם ומאגם האש. רק הבשורה של ישוע מדריכה את בני האדם אל האמת – אל המושיע, ורק בו יש כפרת חטאים וניצחון על החטא ותוצאותיו:

"וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

ישוע המשיח בעצמו לימד והדריך את כל שומעיו במהלך כל עת שירותו בארץ ללכת על פי מצוות אלוהים ולא לחטוא (ראה "הדרשה על ההר" בבשורת מתי פרקים ה-ח).

לאור זאת, אם אתה רוצה חיים לך עם האור, עם ישוע המשיח!

 

הליכה לאורו של דבר אלוהים

תארו לכם אדם המאיר בפנס קדימה על מנת ששיירה תעבור בשביל צר באישון לילה. רוצה ללכת על בטוח? צעד לפי קרן האור! זוהי קרן החיים שלך בעולם חשוך:

"נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (תהילים קיט 105).

אלוהים כאור הנו המדד לכל אשר הוא טהור וקדוש. לכן הוא תמיד חושף את חטאי האדם, וכמובן מאשים ומרשיע אותו. כל מה שאינו בו אינו אור, אינו טהור ואינו קדוש. באלוהים אין שום צל ותחום אפור.

אדם ההולך בדרך אלוהים אינו חושש, כי מעשיו תואמים את רצון אלוהים וכך צדקתו מוכחת. התאימות של חיי להנחייתו של אלוהים היא צדקתי. אדם ההולך בדרך אלוהים, הריהו הולך בדרך בטוחה שכבר נבדקה ואושרה על־ידי אלוהים בכבודו ובעצמו. גם אדם שנכנע למצוות אלוהים עלול למעוד, מפני שהוא עדיין לבוש בגוף בשר הנתון להשפעת החטא. במידה שאדם כזה יוכח על חטאו, הוא יתוודה ויבקש את סליחת אלוהים ואת כוחו כדי שלא יחטא שוב. לעומת זאת, אדם שמתמיד לחיות חיים המאופיינים כחיי חטא, הריהו שונא את האור. הוא מתנגד לתוכחה על חטאיו ועלול לנסות לפגוע במוכיחים בו. אדם שכזה אינו אוהב את אלוהים ואת ילדיו. אין לו התחברות כנה איתם מכיוון שהקרבה אליהם מגלה את מעשיו האפלים, את חטאיו. עיקרון זה אינו חדש: "וְזֶהוּ הַדִּין: הָאוֹר בָּא אֶל הָעוֹלָם וּבְנֵי הָאָדָם אָהֲבוּ אֶת הַחֹשֶׁךְ יוֹתֵר מִן הָאוֹר, כִּי רָעִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם. 20 כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה שׂוֹנֵא אֶת הָאוֹר וְאֵינוֹ בָּא אֶל הָאוֹר פֶּן יוּכְחוּ מַעֲשָׂיו. 211 אוּלָם עוֹשֵׂה הָאֱמֶת בָּא אֶל הָאוֹר לְמַעַן יִגָּלוּ מַעֲשָׂיו כִּי נַעֲשׂוּ בֵּאלֹהִים" (יוחנן ג 21-199).

מעשי אדם שמתמיד בחטא מוכיחים שאין לו חלק בישוע, ולא משנה מה שפיו אומר. הפרי מעיד על העץ. אם אנו רוצים ללכת יד ביד עם אלוהים, כדאי שנלמד את רצון אלוהים ונאהב ללכת באור — בדרך הצדק והטוהר שכתבי הקודש מלמדים. רק שם נוכל להתחבר עם אלוהים ולהוכיח שאנו שותפים לטבע האלוהי:

"בְּדֶרֶךְ זֹאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל־יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי בְּהִמָּלֶטְכֶם מֵהַכִּלָּיוֹן הַשֹוֹרֵר בָּעוֹלָם בְּשֶׁל הַתַּאֲוָה. 5 מִשּׁוּם כָּךְ שִׁקְדוּ בְּכָל מְאֹדְכֶם לְהוֹסִיף עַל אֱמוּנַתְכֶם אֶת הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית, וְעַל הַמַּעֲלָה הַמּוּסָרִית אֶת הַדַּעַת" (ב-פטרוס א 5-4).

זיכרו! אלוהים הוא אור ואין בו כל חושך. לפיכך ניתן להתחבר עמו רק במקום שהוא נמצא בו — באור. אם אנו נמצאים באור, אנו איתו!

להזכירנו פסוק 3ב: "הִתְחַבְּרוּתֵנוּ הִיא עִם הָאָב וְעִם בְּנוֹ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

יוחנן כותב למאמינים. הם כבר קיבלו את סליחת החטאים של ישוע המשיח. אמונתם אינה מסתכמת רק בדיבורים, אלא מוכחת במעשים. התחברותנו מוכחת לפי דרך חיינו. האם אנו הולכים עם אלוהים באור או מסתתרים בחושך כדי שמעשינו לא ייראו? האויב מספר אחד, הראשי, להתחברות עם אלוהים הוא החטא. מתברר כי הדרך להתחברות עם אלוהים רצופה במכשולים ובאויבים. יוחנן משתמש במילה "חטא" עשר פעמים בקטע הנוכחי – דהיינו, החטא הנו גורם דומיננטי המונע מאתנו התחברות שלמה עם אלוהים.

ישוע לא לקח מאתנו את האפשרות לחטוא בעידן הזה. מאמינים במשיח ממשיכים לחטוא בגלל שהם עדיין לבושים בגוף הישן הנתון להשפעת החטא. נפסיק לחטוא רק לאחר שנקבל גוף חדש.  זיכרו! גם כאשר אנו נופלים בחטא בגלל כישלון בשרנו, ישועתנו לא מתבטלת ואינה נלקחת מאיתנו כי אלוהים הבטיח לא לבטלה. למרות זאת החטא פוגם בטיב ההתחברות עם אלוהים ועם גופו — הקהילה (עלינו מן הסתם "לשלם" את חובנו לחברה בה אנו חיים).

הברית החדשה מכנה את חיינו "הליכה". הצעד הראשון בהליכה זו הוא האמונה במשיח ישוע.  מאמין חדש נקרא גם תינוק באמונה. כמו שתינוק מתחיל עם צעד אחד ואט אט לומד לרוץ, כך גם החיים המשיחיים. גדילה באמונה באה על־ידי הליכה באור — כלומר, גדילה בלימוד ובציות לדבר אלוהים. התנ"ך מציין מאמינים דגולים אשר חטאו, לדוגמה: אברהם (בראשית טז), פטרוס אשר התכחש לישוע (יוחנן יח), דויד המלך ואחרים. אלוהים ממשיך לסלוח לנו כאשר אנו חוטאים ומתוודים על חטאינו, אך עלינו לזכור שנקצור את אשר זרענו.

אלוהים סלח לאברהם כאשר הוליד את ישמעאל מהגר, אך עד עצם היום הזה צאצאיו מקיזים זה את דם רעהו. אלוהים סלח לפטרוס כאשר כיחש, אך עדותו נפגמה בשל כך.

הדוגמאות הללו באות להזהיר אותנו כי החטא אינו "משחק ילדים" גם אחרי ישועתנו. מאמינים חדשים לפעמים מתפלאים ואומרים: איך זה שאתה מאמין כל כך הרבה שנים ועדיין חוטא?

הטבע החדש שקיבלנו מאלוהים בעת הישועה לא הוציא מגופינו את הטבע הישן שנולדנו איתו. הטבע הישן נלחם בקביעות בטבע החדש. לכן שאול השליח נאלץ לעודד את המאמינים בגלטיה:

"הִתְהַלְּכוּ בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ וְלא תְּמַלְּאוּ אֶת תַּאֲווֹת הַבָּשָׂר"  (גלטים ה 16).

שאול השליח זעק את האמת הזו ולימד שהדרך היחידה לנצח את הטבע הישן הנה בעזרת רוח הקודש. רק אז נוכל להיות כלים מבורכים ולהראות את פרי הרוח (אל הרומים ו-ז; גלטים ה 23-22).

על מנת שהתחברותנו תגדל ותשתפר, יוחנן מלמד:

• אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לעובדת היותנו חוטאים:פרק א 6, 8, 10: "אִם נֹאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת… 8 אִם נֹאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ. … 100 אִם נֹאמַר שֶׁלֹּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ".  פרק ב 4: "הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ."
• עלינו להתוודות על חטאינו:פרק א 7, 9: "אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא… אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל   חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."
• אנו יכולים לנצח את החטא: פרק ב 1-3: "יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם. 33 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו."

 

אלה הן שלושה עקרונות חשובים. לכן, הבה נתבונן בהם ביתר פרטים:

 א. אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לעובדת היותנו חוטאים (פסוקים 6, 8, 10, ב 4).

הערה: דברי יוחנן מהווים בין היתר תשובה לתורות השקר שטוענות כי ניתן לחטוא בגוף אך להיות בהתחברות רוחנית עם אלוהים. יוחנן מלמד שהדבר בלתי אפשרי בגלל אופיו של אלוהים:

פרק א 6: "אִם נאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחוֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת הָאֶמֶת".

פרק א 8: "אִם נאמַר שֶׁאֵין בָּנוּ חֵטְא, מַתְעִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בָּנוּ."

פרק א 10: "אִם נאמַר שֶׁלּא חָטָאנוּ, לְכוֹזֵב שָׂמְנוּ אוֹתוֹ וּדְבָרוֹ אֵינוֹ בָּנוּ."

פרק ב 4: "הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ."

כל פסוק מתחיל במילה "אם נאמר" — כלומר, הרבה דיבורים אך ללא גיבוי במעשים טובים. בדרך כלל אדם העושה טוב לא צריך לדבר יותר מדי! רואים אותו ואת מעשיו. יוחנן מציג דוגמאות לתשובותיהם של אנשים החיים בחושך, בחטא, אך טוענים שהם הולכים בדרך אלוהים, באור. המשותף לכל הדוגמאות הנו השקר שהאדם נמצא בו. אותו אדם חי בתוך בוץ רוחני, מלוכלך כולו מבחינה רוחנית, ועדיין טוען שהוא נקי. כולנו יודעים שאי־אפשר להעמיד נקודה שחורה מול אור ולחשוב שלא ניתן לראותה. אלוהים רואה הכול. אדם שכזה חי בצביעות. הוא עיוור לרע שנעשה בחייו. לצערנו אנשים שכאלו ערים במיוחד לרע ולכישלונות בחיי אחרים.

ישעיהו הנביא מתאר מצב דומה שהתרחש בעמו ישראל ואת תגובת אלוהים (ישעיהו סו 2-4):

"וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה, וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה," נְאֻם יהוה; "וְאֶל זֶה אַבִּיט: אֶל עָנִי וּנְכֵה־רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי. 3 שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר (מצד אחד מביא זבח יקר ביותר, ומצד שני) מַכֵּה אִישׁ, זוֹבֵחַ הַשֶּׂה (מצד אחד מקיים את המצווה ומביא למקדש זבח כשר, ומצד שני) עֹרֵף כֶּלֶב (לאוכלו או לזבחו לאליל). מַעֲלֵה מִנְחָה (ומצד שני) דַּם חֲזִיר, מַזְכִּיר (מקטיר לאלילים) לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן". גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם, וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה. 4 גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם, יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה, דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ; וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי, וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ."

 

בפסוק 6 מתואר אדם אשר מנסה להסתיר את חטאיו: "אִם נאמַר שֶׁהִתְחַבְּרוּת לָנוּ אִתּוֹ וְנִתְהַלֵּךְ בַּחוֹשֶׁךְ, דּוֹבְרֵי שֶׁקֶר אֲנַחְנוּ וְאֵינֶנּוּ מְקַיְּמִים אֶת  הָאֶמֶת."

אדם שכזה אינו מטפל בחטאיו, אינו מתוודה לפני אלוהים, מפני ששאר האנשים במילא לא רואים אותם. הוא טוען כי אין כל בעיה בינו לבין אלוהים.

בפסוקים 8, 10 ובפסוק 4 בפרק ב, מתואר מצב קשה יותר: לפני כן האדם שיקר והסתיר את החטא, כעת הוא כבר מאמין לשקריו ולא מחשיב את מעשיו כחטא. אותו אדם הלך בחושך די הרבה זמן והחטא הפך לחלק קבוע בחייו היומיומים. אדם שכזה טוען כי הוא צודק, הוא באמת מאמין שאינו חוטא, וכך הוא מעמיד את אלוהים כשקרן. יוחנן קובע כי אותו אדם משקר ומתעה את עצמו.

רבותיי, כאשר חטא נדבק, הוא לא נשאר בצד ושותק אלא מתפשט וגדל כמו סרטן. ולכן תוך זמן קצר תוצאת החטא תתחיל להסריח מחייו של החוטא.

עלינו לזכור שאנו חוטאים מלכתחילה, מלידה, בגלל שגופנו נגוע בקללת החטא. את גופנו החדש נקבל רק לאחר מותנו או לאחר שנילקח אל האדון (א-תסלוניקים ד 18-13; א-קורינתים טו 58-50).

אין אדם שלא חוטא (ישעיה נג 6; קוהלת ז 20). מי שטוען כי אינו חוטא גם אינו זקוק לכפרת חטאים ולסליחה מאלוהים. הוא שׂם עצמו כשקרן או חסר כל ידע בכתבי הקודש.

מי שמכיר את אלוהים יודע שאלוהים אינו סובל חטא על כל צורותיו (א-תסלוניקים ה 22-17).

מי שמכיר את אלוהים יודע שהקרבה אליו דורשת טוהר מוחלט — כלומר, העדר חטא.

לכן, מי שטוען כי הוא מכיר את אלוהים ולמרות זאת ממשיך לחיות בחטא באין מפריע, הרי שניתן לומר עליו את המסקנות הבאות:

1. הוא שקרן.
2. הוא אינו באמת מכיר את אלוהים.
3. אילו היה יודע עד כמה אלוהים שונא את החטא, היה מתוודה על חטאו ונמנע מלחטוא שוב.

רבותיי, אילו היה אפשר להתחבר עם אלוהים בעודנו חוטאים וחיים בחטא, השליחים לא היו מלמדים אותנו לשמור על קדושה או להרחיק מתוכנו אנשים שמתמידים בחיי החטא (א-קורינתים ה; מתי יח 18-15; אל האפסים ד-ו). את אותו העיקרון אלוהים לימד את עם ישראל כבר במדבר:"וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (ויקרא יא 45-444).

אלוהים המית את שני בניו של אהרון כי לא ביצעו פעולה על פי דרישתו, וזאת כדי להדגיש את סלידתו מן החטא על כל צורותיו. כך אלוהים לימד את עם ישראל כי מכולם נדרשת קדושה, ללא הנחה כלשהי לאף אחד (ויקרא י 3-1).

אהרון, אחיו של משה, נכנע לרצון אלוהים, קיבל את הגזרה ושתק. הדוגמא של תגובת אהרון צריכה להיות אור לנתיבתנו.

 

ב. עלינו להתוודות על חטאינו (פסוקים 7, 9)

רוצה להבריא מבחינה רוחנית? – תחילה קבל את העובדה שאתה חוטא וזקוק לכפרת חטאים, לאחר מכן תבקש מישוע שינקה אותך מהחטא.

פסוק 7: "אֲבָל אִם נִתְהַלֵּךְ בָּאוֹר, כְּמוֹ שֶׁהוּא בָּאוֹר, כִּי אָז הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא."

שימו לב לפסוק! כל אדם מוזמן להתחבר עם אלוהים, אבל על האדם להגיע למקום בו נמצא אלוהים.

והיכן המקום הזה? — באור!

למה יוחנן מתכוון כשהוא אומר "בָּאוֹר"? איך אפשר להימצא באור שבו אלוהים נמצא?

א. לקבל באמונה את ישוע כאדון חיי, מכפר חטאיי ומושיע אישי מעונש החטא. בדרך זו אני מוכיח שאני מכיר את אלוהים באופן אישי (יוחנן ח 19, 42; אל הרומים י 9-10).

ב. לחיות את חיי היומיום על פי ההנחיות, ההוראות, המצוות, הלקחים והמסקנות הנלמדים בכתבי הקודש — התנ"ך והברית החדשה.

 

חיים באור — חיים בטוחים

החיים באור של אלוהים הנם חיים במסגרת מאוד צרה. מסגרת של כללים וחוקים רבים ומאוד מוגדרים. יש הרבה "אל תעשה!" בחיים שבאור.

אנשים רבים אינם אוהבים לחיות במסגרת של כללים וגבולות לוחצים. בני אדם מטבעם אוהבים לנסות דברים חדשים ובדרך כלל מנסים לפעול נגד כל הוראה האוסרת דבר כלשהו. האהבה לדברים הנחותים נובעת מעצם היותנו בתוך גוף הנשחת על־ידי החטא.

רבותיי, כמו שציות לתמרורים בכביש שומר על חיינו, כך ציות לכל מצוות אלוהים נועד לשמור על חיינו. כשאנו חיים על פי מצוות אלוהים, אנו מבטאים את אמונתנו וכניעתנו לו מאהבה ואמונה. אם נחיה על פי הנחייתו, מובטחים לנו ביטחונו והגנתו (נחום א 7; משלי ב 7).

מי שגדל בהכרת אלוהים לומד כל יום להבין שכל איסור נועד לשמור על חייו. וכשמבינים זאת, אז מצייתים לאדון מתוך אהבה והבנה ולא מתוך לחץ.

כל חייל התנסה בהרצאות בהן מקריאים לו חוקים וכללים רבים. כל חייל שמע כללים והוראות שנשמעים מוזרים. בכל פעם ששואלים את המפקד: "מי המציא את ההוראה הזו?" אנו זוכים לאותה תשובה:

"כל הוראה ופקודה נכתבו בדם חיילים שטעו. הן נכתבו כדי לשמור על חייכם, כדי שלא ימותו חיילים נוספים!"

חיים במסגרת של כללים אינו תמיד הדבר הנעים ביותר, אך זה הדבר הבטוח ביותר עבורנו בעולם הנשלט על־ידי השטן, שר העולם הזה. הכללים הללו ניתנו לנו כדי שיהיו לנו חיים — חיי נצח עם אלוהים. אם נציית לאדון, נחיה באור.

 

גם אם נחיה באור ונקריב את חיינו כקורבן רצוי בעיני אלוהים (רומים יב 1), אנו עדיין נחטא. אנו ממשיכים לחטוא מכיוון שהטבע החוטא עדיין נמצא בנו. אך כילדי אלוהים נחטא פחות אם ניכנע להוראותיו של אלוהים בכתבי הקודש ונתמיד להביט לעבר מושיענו, האדון ישוע המשיח. אלוהים נאמן להעניק את כוחו לאלו ההולכים בדרכו והמבקשים זאת ממנו (תהילים לז 5-4).

זיכרו והתעודדו! אלוהים לעולם לא ייתן לנו אתגר בלתי ניתן ליישום. הוא הבטיח להעניק מספיק חסד כדי להתגבר על כל מכשול (א-קורינתים י 13).

אלוהים לא נתן לנו הוראות מסובכות ועל טבעיות ואז יושב בצד לראות איך נכשל.

אלוהים העניק לנו את רוח הקודש כדי לפעול למעננו (א-קורינתים ג 17-16; אל הרומים ח 26 ואילך; אל האפסים א 14-13).

אלוהים נתן לנו את כל כלי הנשק הרוחניים שלו כדי להתנגד לכל נכלי השטן ולעמוד כמנצחים (אל האפסים ו 18-10).

יש לנו אלוהים שלא רק מנחה אותנו לחיות באור, אלא גם נותן לנו את כל הכלים לחיות באור בהצלחה מרובה.

 

ומה התוצאה של חיים באור על פי ההוראות של אלוהים?

יוחנן אומר: "הִתְחַבַּרְנוּ זֶה עִם זֶה."

עם מי? האם אני עם יוחנן?

לא! לא לזה התכוון יוחנן, אלא אני עם ישוע.

כאשר אני מאמץ את אור אלוהים לחיי, אני מאמץ את אלוהים לחיי. כשאני עושה זאת, אני מבין שאלוהים הוא זה שאימץ אותי אליו בחסדו הרב.

אני מתחבר עם יוחנן ועם שאר המאמינים מתוקף היותי מתחבר עם ישוע, כי מן הסתם גם הם שם. תפקידנו הוא להעמיד את האדון במרכז חיינו, לא אדם כלשהו —אף לא את יוחנן השליח.

 

מהו התהליך לניקיון החטא מחייו של המאמין הנושע?

פסוק 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

פסוק 7: "… וְדַם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בְּנוֹ מְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל חֵטְא."

תזכורת: מכיוון שאנו חיים בעולם הנגוע בחטא וגופנו מושפע על־ידי החטא, אזי אנו חוטאים.

החטא מפריע והורס את ההתחברות שלנו עם אלוהים ועם שאר המאמינים בישוע.

לאור זאת, אלוהים מצווה עלינו להתוודא כדי להתנקות מחטאינו. זאת כדי לשמור את ההתחברות עמו ועם שאר ילדי אלוהים.

 

מהו וידוי?

זה לא רק לעמוד לפני מישהו ולבקש סליחה, אלא לעמוד קודם כול לפני אלוהים, כי את מצוותו הפרנו, ולבקש ממנו סליחה.

הווידוי שאלוהים דורש כולל:

• תיאור המקרה שאותו אתה מזהה כחטא;
• להסכים עם אלוהים שעברת על מצוותו ועל כן חטאת לו;
• לבקש סליחה על החטא מתוך לב שבור, מתחרט וזועק לסליחה;
• לבקש כוח ואמונה רבה יותר כדי לא ליפול שוב באותו חטא — כלומר, שינוי חיים. אי שינוי חיים או אי רצון לשנות הרגלים כדי לוודא שלא אפול שוב באותו החטא, מצביעים על התוודות שקרית מן הפה החוצה ולא מן הלב.

ראו לדוגמא את דברי שאול השליח באיגרת לאפסים בפרק ד 28: "הַגּוֹנֵב אַל יוֹסִיף לִגְנֹב, כִּי אִם יַעֲמֹל וּבְיָדָיו יַעֲשֶׂה אֶת הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיוּכַל לָתֵת לְמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּמַחְסוֹר" (ראה גם את דברי דויד המלך בתהילים פרק נא).

ישנה גם דוגמא שלילית לווידוי המתואר בספר זכריה פרק ז: הנביא זכריה מציין אירוע שבו הגיעה משלחת לירושלים כדי לשאול אם יש צורך להמשיך ולשמור את ימי הצום בחודש החמישי. הכוונה לימי צום שהעם קבע ואימץ כדי לזכור את חורבן המקדש הראשון, את תקופת המצור ואירועים מכוננים אחרים.

הסיבה לשאלה: מכיוון שהעם חזר מהגלות והבנייה בירושלים התקדמה, נשאלה השאלה אם יש צורך להמשיך ולזכור את מאורעות העבר בימי צום ותענית?

שאלת המשלחת נשמעת רוחנית ודתית, אך לא כך חשב אלוהים הקורא את מחשבות האדם. תשובתו של אלוהים הייתה נחרצת:

"אינני זקוק לימי הצום אשר המצאתם. אתם בוכים על כך שאיבדתם מקדש, עיר ורכוש. הבכי והצום שלכם אינם ביטויים של צער וחרטה על חטאיכם הרבים. אילו הייתם מקבלים בחזרה את המקדש, הייתם ממשיכים בחטאיכם. אתם כמו ילדים קטנים המבקשים סליחה רק כדי לרצות את ההורים ולקבל בחזרה את הצעצוע שהוחרם. רצוני שתביעו את חרטת לבכם בכך שתעשו משפט צדק, תטפלו כראוי בגר, ביתום ובאלמנה."

 

מה קורה לנו לאחר שאנו מתוודים כראוי על חטא לפני אלוהים?

אלוהים מבטיח לסלוח לנו על אותו חטא, וכך התחברותנו חוזרת לקדמותה ואף מתהדקת.

מדוע שאלוהים יסלח לנו על חטאינו?

מכיוון שהוא נאמן וצדיק (תהילים קמג 1; זכריה ח 8; ירמיה לא 34; מיכה ז 18-20; אל העברים י 22-23).

יש לנו אלוהים שמקיים את אשר הוא מבטיח. בסופו של דבר הוא אוהב אותנו וחפץ שנתחבר איתו.

 

במידה וחטאת נגד אדם ופגעת בו, עליך להתוודות לפני אותו אדם, להתנצל על חטאך — ותלוי במקרה — גם לפצותו.

ההתוודות לא נועדה להעניק דרך מילוט מעונש, אלא דרך לחדש את ההתחברות עם אלוהים.

ההתוודות מבטאת את כניעתנו לרצונו של אלוהים.

ההתוודות על חטא חייבת לכלול את ההבנה כי טעיתי, ולעתים אדרש אף לשלם. כנות אמיתית מתבטאת בדרך חיים המבטיחה שלא אפול שוב באותו החטא.

 

האם ניתן להסיק מכך שמותר לנו לחטוא, כי במילא אפשר להתוודות וישוע יסלח?

חס וחלילה! אדם עם מחשבה כזו מעולם לא העריך את הקורבן שאלוהים נתן עבורו.

יוחנן הבין שכך עלולים לחשוב קוראי האיגרת ולכן הוא כותב בפרק ב פסוק 1:

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לא תֶּחֶטְאוּ" (ראה גם אל הרומים ו 2-1).

 

אדם שהוא בוגר באמונה מרגיש מאוד לא בנוח כאשר הוא נופל בחטא.

דויד המלך התפלל וביקש לב טהור על מנת שלא יוסיף לצער את אלוהים: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלוֹהִים, וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהילים נא 12). זו צריכה להיות גם גישתנו. ואם נחטא, נאמן אלוהים לסלוח כאשר נתוודה.

ישנם אלו המבינים את הפסוק שבאיגרת אל האפסים א 7 "… שֶׁבְּדָמוֹ יֵשׁ לָנוּ הַפְּדוּת, סְלִיחַת הַחֲטָאִים כְּפִי עֹשֶׁר חֶסֶד הָאֱלֹהִים" כאילו כל  חטאיהם כבר נסלחו, ולכן גם אין להם כל חובה או צורך להתוודות על חטא כלשהו.

אך הבנה זו אינה מסתדרת עם ההתניה שבפסוק 9: "אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ …"

מאחר שאין כל ניגודים בכתבי הקודש, יש לפרש את אפסים א 7 בדרך שונה: שאול השליח מציין שכפרת הדם של ישוע המשיח אכן מסוגלת לכפר על כל חטא.

יוחנן לעומת זאת מלמד שעלינו להתוודות על כל חטא ולבקש את סליחת אלוהים על חטאינו ביודענו שכפרת המשיח מסוגלת לכפר עלינו.

ישוע בעצמו לימד את תלמידיו לבקש בתפילתם את סליחתו של אלוהים על חטאיהם (מתי ו 12).

אין כל ניגוד בין הפסוקים. אדרבא, התוודות על חטא מוכיחה את רגישות האדם לחטא ולפגיעתו נגד אלוהים בכל פעם שהוא חוטא. התוודות כנה היא ביטוי ראוי ונכון להליכה באור, ושם גם נמצא רועי ואדוני.

 

"נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

כרועה קהילה, שמעתי אנשים מאמינים בישוע אומרים כי אינם מאמינים שאלוהים באמת סלח להם על חטא מסויים שביצעו בעבר, או שאלוהים אינו מסוגל לסלוח על חטא "חמור במיוחד" שהם אשמים בו. חלקם אף הסיקו: מכיוון שאלוהים אינו מסוגל לסלוח, הרי אפסו סיכוייהם לישועה, ולכן נכנעו והמשיכו להתמסר לאותו חטא חמור.

אלוהים נאמן למילתו ולהבטחתו. אלו שאינם מקבלים את הבטחתו של אלוהים שמים את אלוהים כשקרן וממשיכים לסבול ולשאת את אשמתם ללא צורך. אנשים אלו, ברוב המקרים מתוך חוסר הבנה והכוונה, כאילו אומרים לאלוהים שכפרתו של ישוע אינה מספיקה כדי להסיר את אשמתם. עלינו ללמוד לקבל את מילתו של אלוהים. כאשר אנו מאמינים להבטחתו, אנו מביעים את אהבתנו וביטחוננו בו. כשאנו מאמינים לדברו, אנו מכבדים אותו. כשאנו מאמינים לדברו חיינו משתנים, כך שהסובבים אותנו רואים ומרגישים בהבדל — עדותנו האישית זועקת לכולם שדבר אלוהים חי וקיים, ובכוחו לשנות חיים.

 

הכבוד שאנו יכולים לתת לאלוהים הוא…

• שהבנו את גודל סליחתו.
• שבטחנו בדברו.
• שכעת אנו פועלים בכוח רוח הקודש להימנע מנפילה נוספת באותו חטא או הדומה לו.

אלוהים לא ציין על אילו חטאים אינו סולח לילדיו הנושעים, אלא אמר באופן גורף שהוא סולח ומטהר "מִכָּל עַוְלָה."

דמו הטהור של המשיח מהווה תשלום גבוה ומקובל מספיק בעיני אלוהים האב כדי לכלול בתוכו את כל החטאים שילדיו מתוודים עליהם בלב טהור וכנה.

 

מי שנסלח לו — סולח

הבה נציין עניין נוסף לפני שנעבור לפסוקים הבאים:

כולנו מאוד שמחים כאשר אלוהים סולח מיד לחטאינו, אך עלינו לזכור תנאי חשוב שישוע המשיח ציין בדרשה על ההר בבשורת מתי ו 12:

"… וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ כְּפִי שֶׁסּוֹלְחִים גַּם אֲנַחְנוּ לַחוֹטְאִים לָנוּ."

הכוונה היא שאלוהים יסלח לנו באותה מידה של נחישות, רצון ומהירות שאנו סולחים לאחרים המבקשים מאיתנו סליחה.

האם אנו מהירים לסלוח לאחרים? — או שנוהגים "להוציא את הנשמה" של האחר לפני שנסלח לו?

הבה, נזכור שבאותה מידה יסלח לנו אלוהים כשנזדקק לסליחתו. ולסליחתו נזדקק תמיד! הבה, נמהר ונשמח לסלוח לזולת.

 

ג.      אנו יכולים לנצח את החטא (פרק ב 3-1)

עד כה למדנו כי…

• לא ניתן להסתיר כל חטא או להתכחש לקיומו בחיינו (א 6, 8, 10, ב 4).

 

• הדרך לחידוש ולשיפור התחברותנו עם אלוהים באה על־ידי וידוי על כל חטא (א 7, 9).

 

המליץ

כעת חשוב לדעת מה או מי מאפשר לנו לנצח את החטא. יוחנן עונה על כך (פרק ב פסוקים 2-1):

"יְלָדַי, כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ; וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק. 2 וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם."

לאחר שיוחנן ציין במספר פסוקים את הדרך להתנקות מכל חטא על־ידי הווידוי, היו כאלו שככל הנראה חשבו שיוחנן מקל ראש בעניין החטאים. אך לא כך הדבר!

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמַעַן לֹא תֶּחֶטְאוּ." — יוחנן כותב על מנת שיימנעו מן החטא, והוא בוודאי לא מעודד אף אדם לחטוא. אלוהים אמנם סולח על חטא, אך הוא יודע היטב מי באמת מתוודה ומי אינו מתכוון למילים שיוצאות מפיו. מי שמקל ראש בעניין החטא או הווידוי, אינו באמת מכיר את אלוהים ואת משמעות הקורבן שאלוהים נתן כדי לטהר אותנו מכל עוולה.

יוחנן אומר: "וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ…" — מדובר על מצב ידוע מראש. בוודאי שכל אחד מאיתנו יחטא, אך לנו כילדי אלוהים מוענקת זכות שקצרו המילים לתאר:

"… וְאִם יֶחֱטָא אִישׁ יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב — יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, הַצַּדִּיק."

המילה "מֵלִיץ" (ביוונית: PARAKLETOS, שממנה נגזרת הצורה העברית "פְּרַקְלִיט") מציינת אדם שמפגיע בעדך, מישהו שעומד לצדך לעזור לך בדין. עזרתו של אותו מליץ אינה מנת חלקו של כל אדם, אלא רק של אלו שקיבלו באמונה כנה את ישוע לחייהם כאדון ומושיע אישי מן החטא (אל הרומים י 10-9). ישוע כמליץ — כפרקליט — הוא מתנת חסד בל תתואר עבור כל ילדיו הנושעים של אלוהים.

 ומה האדון ישוע עושה כמליץ?

הוא אינו אומר לאלוהים האב שלא חטאתי! הוא מסכים עם כל האשמות שמובאות ועומדות נגדך ונגדי (ראה זכריה ג). כמליץ מושלם, ישוע טוען שאני שייך לו. הוא טוען שהפקדתי את חיי בידו באמונה. הוא יכול לטעון שסבלתי בעד נשיאת שמו והזדהותי עמו מתוך אמונה. ישוע טוען כי דמו הטהור והמכפר כיסה את אשמתי והסיר אותה. לפיכך, כאשר אלוהים האב מביט עליי הוא רואה את צדקתו ואת טוהרו של בנו ישוע המשיח — לא עוד את אשמתי (אל הרומים ה; ישעיהו א 18: "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה," יֹאמַר יהוה, "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ").

ישוע מייצג אותך לפני האב מפני שהפקדת את חייך בידיו ומכיוון שהאמנת כי בדמו הוא העניק לך כפרת חטאים.

כל אדם יישפט לפני אלוהים הצדיק והטהור.

הנושעים יעמדו לפני כס המשיח וכל מעשיהם ייבחנו שמא נעשו בכוח הבשר או בכוח רוח הקודש. אז יקבלו את גמולם כמשרתים במלכות אלוהים (א-קורינתים ג 15-12; ב-קורינתים ה 10).

הבלתי נושעים, לאחר מותם מחכים בשאול, במקום הייסורים, עד למעמד כס המשפט הלבן והגדול של אלוהים שיתקיים בסיום מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים. באותו מעמד אלוהים יוכיח לכל אחד מהנשפטים כי נשלח לאגם האש בצדק (לוקס טז 31-19; התגלות כ 15-11).  לאותם נשפטים לא יהיה כל פרקליט בשם ישוע, כי הם דחו אותו כמושיע ופודה בעודם בחיים. כל מה שנותר להם זה ספר מעשיהם אשר בו מתועדים כל חטאיהם, והרי כל אחד מאלה מהווה עדות צדק לשלחם לאגם האש.

לנו — לילדי אלוהים — יש פרקליט צמרת אשר בטחנו בדמו המכפר והפקדנו את חיינו בידיו. שמנו בצד את רצונותינו ואימצנו את שלו. הצגנו את חיינו לפניו כקורבן רצוי וטהור (אל הרומים יב 2-1).

לפיכך כאשר נפשנו תעמוד מול אלוהים שופט הצדק, הפרקליט שלנו יפתח את פיו וייטען בעבורנו. באותו מעמד אנו נשתוק, כי אין לנו מה לומר או להוסיף לדבריו של אל שדי. כל אשמתנו ברורה לנגד עינינו. שום מילה שלנו לא תפעל טוב יותר ממילה אחת של גואלנו ישוע המשיח. ישוע יאמר שנפש זו שייכת לו, וכך יקבע את דיננו לחיים עמו לנצח.

 מניין לי לדעת שאלוהים סולח לחטאיי ולא יזכור אותם עוד? כי כך מלמדים כתבי הקודש (ישעיהו א 18; מיכה ז 20-18).

 "יֵשׁ לָנוּ מֵלִיץ לִפְנֵי הָאָב." — המשפט הזה של יוחנן מהווה חיזוק לנאמר בפרק א פסוק 9:

"אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה."

סליחתנו בעקבות הווידוי מובטחת כי הסנגור שלנו, הפרקליט המפגיע בעדנו לפני אלוהים האב, הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח.

עם פרקליט שכזה אי־אפשר להפסיד שום תיק! ישוע הוא הפה שלנו אל מול אלוהים האב. ניתן לראות מספר דוגמאות נפלאות בכתבי הקודש לפעולתו של ישוע המשיח כפרקליט, מליץ, המפגיע בעד ילדיו:

1. זכריה פרק ג:

הנביא זכריה זוכה לראות בחזון את יהושוע הכוהן הגדול עומד לפני אלוהים האב, כאשר לידו ניצבים השטן ואלוהים הבן בכבודו ובעצמו. יהושוע הכוהן הגדול עומד מול אלוהים כנציג עם ישראל כשהוא לבוש בבגדים צואים. הצואה מסמלת את חטאי עם ישראל וחטאיו שלו. מן הסתם, הצואה המכסה את יהושוע מהווה עדות נגדו שמצדיקה הרשעה. השטן נמצא שם על מנת לציין כל אחד מחטאי בני ישראל. והנה, למרות כל חטאי העם, אלוהים הבן מצווה להסיר את הבגדים הצואים מעל יהושוע הכוהן הגדול ולהחליפם בבגדים נקיים ומפוארים. במהלך כל הדיון השמימי יהושוע הכוהן לא פצה את פיו. את כל הדיבור בעבורו עשה אלוהים הבן. זה תפקידו של הפרקליט, זוהי עבודת הפגעה. התוצאה של האירוע הוא שיהושוע יצא נקי ולבן כשלג (ישעיהו א 18: "לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יהוה: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ"). טיהורו של יהושוע הכוהן הגדול נעשה בזכות עבודתו של המשיח ולא של אף אחד אחר.

2. לוקס כב 31-32:

הנה לנו דוגמה נוספת שמבליטה את פעולתו של ישוע המשיח כמליץ עבור ילדיו:

"שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, הִנֵּה דָּרַשׁ הַשָֹטָן לְטַלְטֵל אֶתְכֶם כְּחִטִּים בַּכְּבָרָה. 32 אֲבָל אֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי בַּעַדְךָ שֶׁלֹּא תִּכְלֶה אֱמוּנָתְךָ, וְאַתָּה לְאַחַר שֶׁתָּשׁוּב, חַזֵּק אֶת אַחֶיךָ."

ישוע המשיח מתפלל עבור שמעון פטרוס על מנת שיעבור בשלום את המבחן העומד לבוא עליו. זה היה לפני ששמעון פטרוס התכחש לישוע. לאחר התכחשותו, הוא הביע חרטה עמוקה, התחזק באמונה והיה לשליח של ישוע המשיח. בתפקיד זה שרת את האדון בנאמנות עד יום מותו. מכיוון שישוע המשיח מתפלל את רצון האב, מובטח לכל אחד שישוע מפגיע בעבורו שרצון המשיח נעשה.

 מדוע אלוהים האב מקבל את כל בקשותיו של אלוהים הבן לסליחת חטאים של הנושעים? איך אלוהים הבן משכנע את אלוהים האב לסלוח ולטהר את האשם מחטאו?

התשובה נמצאת בפסוק הבא (א-יוחנן ב 2):

"וְהוּא כַּפָּרָה עַל חֲטָאֵינוּ, וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם."

כאשר המקדש עמד על כנו ופעל, בני ישראל הקריבו קרבנות בעלי חיים כסמל וצל לקרבנו הנצחי של ישוע המשיח. כבר אז, בעוד בני ישראל מקריבים קרבנות בעלי חיים, הם היו בטוחים ושלווים בכפרתו של אלוהים, כי הם האמינו להבטחתו לסלוח לחטאיהם ולשמר את נפשם אצלו לנצח נצחים. והנה הגיע היום בו אלוהים הבן בא לעולם ושפך את דמו הטהור כזבח קורבן; הגיע מגשים הסמלים והצל. אלוהים האב חפץ בדם המשיח ישוע. כל המאמין כי ישוע הוא בן האלוהים ששפך את דמו כקורבן כפרת חטאים, יזכה לסליחת חטאים מאלוהים. דם המשיח ישוע אכן מכפר חטאיי בני אדם.

כך נאמר כבר בישעיהו נג 10: "וַיהוה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי, אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ, יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים; וְחֵפֶץ יהוה בְּיָדוֹ יִצְלָח."

דם המשיח הנו התנאי לישועה, האמצעי הבלעדי שאלוהים האב קבע לכפרת חטאים. כאשר דם ישוע המשיח נשפך כזבח קרבן החטאים, סופקה דרישתו של אלוהים האב ורצונו נעשה. אלוהים מרוצה. הריצוי הזה של אלוהים הנו גם המניע לכך שאלוהים אינו מכה ושופט את העולם בכל רגע. דם הכפרה שאלוהים הבן שפך על הצלב מכיל את הסליחה לכל החטאים שילדי אלוהים עשו ועתידים לעשות עד היום שבו ימוגר החטא לנצח.

דמו של אלוהים הבן כל כך יקר לאלוהים האב שדם זה מכסה את כל מה שאלוהים הבן מבקש. דם הכפרה של ישוע מציל את העולם החוטא היום ממשפט נחרץ של אלוהים, גם מכיוון שאלוהים עתיד להושיע כאלו שעדיין לא נושעו וכאלו שעדיין לא נולדו (מעשי השליחים יח 10). מכיוון שדם הכפרה של ישוע המשיח הנו הקורבן האחד והנצחי, הרי שקורבן זה חייב להיות מספיק וראוי לכל החטאים עד שימוגר החטא לנצח נצחים (אל הרומים ג 25; אל העברים ב 17).

 

בספר ההתגלות יב 11 כתוב: "וְהֵם נִצְּחוּהוּ בְּדַם הַשֶֹה וּבִדְבַר עֵדוּתָם."

הכוונה שילדי אלוהים נצחו את השטן בזכות התכסותם בדם המשיח — משמע, הם קיבלו את כפרת ישוע המשיח באמונה כנה.

בספר ההתגלות פרקים ד-ה מתואר השׂה — ישוע המשיח — כראוי לכבוד רב כי הוא הושיע בדמו את יצירי אלוהים.

מסקנה: יש כוח בדם ישוע המשיח.

הדם של ישוע מנצח את המוות, מביס את השטן, מטהר את ילדי אלוהים מכל חטא ואשמה ומביא את נפשות ילדי אלוהים לנוכחות נצחית עם אלוהים במלכותו הנצחית.

 

ומהו גורלם של הדוחים את דמו המכפר של האדון ישוע?

הם נשארים באשמתם. ביום מותם נקבע דינם לריחוק נצחי מאלוהים וריחוק נצחי מאהבתו — משמע, עינוי נצחי באגם האש (התגלות כ 15-11).

אל לנו לחשוב בקלות ראש על דם הכפרה של המשיח, כאילו קל לאלוהים לסלוח! מי שמעז לעשות כך רק מוכיח את חוסר בגרותו הרוחנית במקרה הטוב, ואת אי ישועתו במקרה הגרוע.

"…וְלֹא עַל חֲטָאֵינוּ בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם עַל חֲטָאֵי כָּל הָעוֹלָם." — האם יוחנן מתכוון שדם המשיח מכסה על חטאי כל בני האדם בעולם, בין אם הם  מאמינים בו, בין אם לאו?

ובכן:

• דמו של המשיח מספיק לכפר על חטאי כל בני האדם. יש בו בהחלט הפוטנציאל לכסות על כל חטא של כל אדם שחי ועוד יחיה בעולמנו לאורך כל ההיסטוריה האנושית. לכך הכוונה בהצהרות כוללניות אחרות שדומות לפסוק שלנו, כגון יוחנן א 29; ב-קורינתים ה 15-14, 19; א-טימותיאוס ב 6;  אל העברים ב 9; א-יוחנן ד 14.
• מצד שני, הישועה מותנית באמונת החוטא. רק אם אני מבקש באמונה את כפרת דם ישוע על חטאיי, הכפרה הזו אכן נזקפת לזכותי. ישוע עצמו מדגיש את ההבדל בין העולם הבלתי מאמין לבין תלמידיו המאמינים בתפילתו ביוחנן יז 9, כשהוא אומר:"אֵינֶנִּי מַעְתִּיר בְּעַד הָעוֹלָם, אֶלָּא בְּעַד אֵלֶּה שֶׁנָּתַתָּ לִי, כִּי שֶׁלְּךָ הֵם." ושוב בפסוק 20: "לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל־יְסוֹד דְּבָרָם."

אין ספק: לא קיימת סליחה "אוטומטית" וגורפת לכלל ציבור החוטאים. הכפרה והישועה מותנים באמונת החוטא בישוע המשיח (ראה גם אל הרומים י 10-9, ח 32, 37; יוחנן ג 16, ה 24, ו 51, יד 6; מעשי השליחים ד 12; התגלות כב 17; יוחנן י 11, 15; מעשי השליחים כ 28; אל האפסים ה 25; א-יוחנן ד 9).

דמו המכפר של ישוע המשיח יכול לכפר גם על חטאיך. אל תעמוד בצד ותמשיך לסבול את תוצאות החטא! אל תתעלם מטובו של אלוהים בעבורך!

קרא בשמו – ישוע – כי הוא רוצה ויכול להושיעך מאבדון. בוא אליו והוא ייתן לך מנוחה (מתי יא 29-28). הוא אוהב אותך (יוחנן ג 16).

 

סיכום ביניים

1. החטא אינו מאפשר לאדם להתחבר עם אלוהים (א 7-5);
2. אי־אפשר להסתיר את קיום החטא בחיי או להתכחש לו (א 6, 8, 10, ב 4);
3. עלינו להתוודות על חטאינו כדי לשמור את התחברותנו עם אלוהים (א 7, 9);
4. אנו יכולים לנצח את החטא, כי יש כוח בדמו המכפר של ישוע המשיח (ב 2-1).

 

עקרונות בסיסיים לחיים משיחיים

איגרת יוחנן הראשונה, פרק ב, פסוקים 6-3:

3 וּבָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו. 4 הָאוֹמֵר 'אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ' וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מִצְווֹתָיו, דּוֹבֵר שֶׁקֶר הוּא וְהָאֱמֶת אֵינֶנָּה בּוֹ. 5 אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ. 66 הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם  עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ.

 

המבחן להתחברות עם ישוע מתחיל בהצהרה של אמונה בישוע וקבלתו כאדון ומושיע, אך הוא מוכח לסובבים אותנו על־ידי מעשים. מסיבה זו אמר ישוע המשיח לקראת סיום הדרשה על ההר בבשורת מתי ז 20:

"לָכֵן בְפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם." מהו הפרי שהאדון ישוע מתכוון אליו? מהו "פרי של ישועה"?

הכוונה לעשייה של רצון אלוהים על פי הכתוב בדברו — מתוך אמונה באלוהים, בדברו ומתוך אהבת אלוהים כנה ואמיתית (פרטים בהמשך).

הציות להוראות האדון (בעזרת רוח הקודש השוכן במאמין) הנו המדד החיצוני לאימות הצהרתנו לגבי ישוע.

 

שימו לב לסגנון הכתיבה של יוחנן! אנו שומעים תשובות דומות מאנשים גם בימינו:

ישנם לא מעט אנשים הטוענים "אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ" — דהיינו את ישוע — אך אינם חיים בדיוק על פי רצונו. חלק מאותם אנשים בתקופתו של יוחנן נטשו את הקהילות והלכו אחר פילוסופיות שונות. אותם אנשים גם כן טענו שהם מכירים את ישוע, שהרי הם שמעו שיעורים רבים בקהילות והכירו את המאמינים. יוחנן מצטט את התשובות מפי אותם אנשים כדי להבהיר למאמינים הנאמנים בקהילות שהכרה את ישוע אינה מסתכמת בהצהרה מן הפה, אלא נמדדת בפועל בציות לדברו של האדון ישוע. יוחנן מרחיב בנוגע לאנשים אלו בפסוקים 21-19. העובדה שאמונה כנה אינה מוכחת בהצהרות, אלא בציות לרצון אלוהים, בקיום מצוותיו, היא אחד מעקרונות כתבי הקודש. פסוקים רבים מבהירים ומלמדים אותה:

1. "לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי 'אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי' יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם" (מתי ז 21). — ישוע אמר את המילים הללו  בסיום הדרשה על ההר. תכלית הדרשה על ההר הייתה להציג לקהל הרב את התנאים הנדרשים לחיים מאלו המעוניינים להיות אזרחי המלכות של ישוע המשיח. במהלך הדרשה על ההר ישוע המשיח הציג את עשרת הדברות כפי שאלוהים התכוון, ולא לפי ההבנה הרבנית.
2. "כִּי כָּל הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא אָחִי וַאֲחוֹתִי וְאִמִּי"(מתי יב 50). — ישוע אף אמר כי מי שאינו מעדיף אותו על פני בני משפחתו  היקרים, אינו שווה לו.
3. "אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: מַאֲכָלִי הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי וּלְהַשְׁלִים אֶת פָּעֳלוֹ"(יוחנן ד 34).
4. "וְאַל תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה, כִּי אִם הִשְׁתַּנּוּ עַל־יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁתַּבְחִינוּ מַהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, מַהוּ הַטּוֹב וְהָרָצוּי וְהַמֻּשְׁלָם בְּעֵינָיו"(אל הרומים יב 22).

 

ויש ביניהם קטעים שמסבירים ביתר פירוט מהו רצון אלוהים:

5. "וְזֶהוּ רְצוֹן הָאֱלֹהִים: שֶׁתִּתְקַדְּשׁוּ, שֶׁתִּתְרַחֲקוּ מִן הַזְּנוּת"(א-תסלוניקים ד 3; אל העברים יג 5-4).
6. "הֵן זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, שֶׁתַּעֲשׂוּ הַטּוֹב וְכָךְ תָּשִׂימוּ מַחְסוֹם לְאִוֶּלֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם דַּעַת"(א פטרוס ב 15).
7. "לָכֵן אַל תִּהְיוּ חַסְרֵי דַעַת, אֶלָּא הָבִינוּ לָדַעַת מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדוֹן"(אל האפסים ה 17, 10-7). — אם כן, התמידו ללמוד ולשנן את דבר  אלוהים.
8. "רִדְפוּ שָׁלוֹם עִם כָּל אָדָם, וְגַם אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת הָאָדוֹן"(אל העברים יב 14).
9. "בַּל נַזְנִיחַ אֶת הִתְכַּנְּסוּתֵנוּ כְּמִנְהַג כַּמָּה אֲנָשִׁים…"(אל העברים י 25). — הפסוק מאוד ברור, אך לעתים אנו צריכים לשאול את עצמנו: מה המניע שלנו להגיע למפגשי הקהילה? האם אנו באמת באים להשתחוות לאלוהים, ללמוד את דברו, לעודד, לבנות ולהקים את גוף המשיח — או שמא באים לוודא שאנו במרכז העניינים?
10. "אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וּלְבַקֵּשׁ שֶׁתִּמָּלְאוּ דַּעַת רְצוֹנוֹ, בְּלִוְיַת כָּל חָכְמָה וּתְבוּנָה רוּחָנִית"(אל הקולוסים א 9).
11. "הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל; 18 הוֹדוּ עַל כָּל דָּבָר; כִּי זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים לְגַבֵּיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. 19 אַל תְּכַבּוּ אֶת הָרוּחַ; 20 אַל תְּזַלְזְלוּ בַּנְּבוּאוֹת; 21 בַּחֲנוּ כָּל דָּבָר וְהַחֲזִיקוּ בַּטּוֹב. 22 הִתְרַחֲקוּ מִן הָרַע עַל כָּל צוּרוֹתָיו" (א-תסלוניקים ה 22-17).
12. "שֶׁהֲרֵי צְרִיכִים אַתֶּם לְסַבְלָנוּת כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַמֻּבְטָח לְאַחַר שֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים"(אל העברים י 36).
13. "מוּטָב שֶׁתִּסְבְּלוּ, אִם זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהִים, בַּעֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַטּוֹב מִשֶּׁתִּסְבְּלוּ בַּעֲשׂוֹתְכֶם רַע"(א-פטרוס ג 17).
14. "…לְמַעַן לֹא יִחְיֶה עוֹד לְפִי תַּאֲווֹת בְּנֵי אָדָם בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתָר לוֹ לִחְיוֹת בְּגוּפוֹ, אֶלָּא לְפִי רְצוֹן אֱלֹהִים"(א-פטרוס ד 2).
15. "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד"(א-יוחנן ב 17).
16. "זֹאת הִיא גַּאֲוָתֵנוּ: עֵדוּת מַצְפּוּנֵנוּ כִּי הִתְנַהַגְנוּ בָּעוֹלָם, וּבְעִקָּר כְּלַפֵּיכֶם, בִּקְדֻשָּׁה וּבְיֹשֶׁר אֱלֹהִים — לֹא בְּחָכְמַת בָּשָׂר־וָדָם, אֶלָּא בְּחֶסֶד אֱלֹהִים"(ב-קורינתים א 122).
17. "אַחַי, מַה תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר אִם יֹאמַר אִישׁ, 'יֵשׁ לִי אֱמוּנָה', וְאֵין לוֹ מַעֲשִׂים?… כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַגּוּף בְּלֹא הָרוּחַ מֵת הוּא, כֵּן גַּם הָאֱמוּנָה בְּלֹא מַעֲשִׂים מֵתָה הִיא"(יעקב ב 26-144).

זוהי רשימה חלקית וקצרה! הדרך הנכונה ללמוד לעשות את רצון אלוהים היא בקריאה שיטתית של כתבי הקודש ובתפילה תמידית לאמונה וכוח להבין ולציית.

 

מדוע שיוחנן יחזור וידגיש את החשיבות שבקיום מצוות האדון?זהו חלק מהתמודדותו עם מורי השקר.

מורי השקר ובעלי הפילוסופיות המתעות לא קיימו את מצוות אלוהים. הם הרבו בהוראה תיאורטית, כזו שלא עזרה במאומה לאדם כלשהו להינצל מקללת החטא. הם הרבו לדבר על חכמה והתרברבו ביכולתם המדעית והפילוסופית, אך לא יכלו לעזור לאף אדם להתמודד עם דיכאון, ייאוש וסבל. הם יכלו לפתור בעיות מדעיות סבוכות, אך לא יכלו ולא ידעו להביא שלום ללב האדם. הם זכו למעמד רם בין בני אדם ולמקום מכובד אצל השליטים, אך נשארו אויבים לאלוהים. הם היו בעלי יכולת כלכלית, אך חסרי רגישות לדל ולנזקק. הם טענו שהם יודעים רבות, אך היו חסרי דעת בכל הקשור לאהבת אלוהים שהתבטאה בחייו, במותו ובתחייתו של האדון ישוע המשיח. חלקם טענו שהם מכירים את ישוע , אך במעשיהם הם הוכיחו שלא ידעו דבר וחצי דבר על אלוהים הבן ועל אלוהים האב (יוחנן ח 19, 42). בהתנהגותם הם הוכיחו שרוח הקודש אינו בהם, ושישועת ישוע המשיח אינה מנת חלקם (ראה לוקס ו 49-46).

"בָזֶה נֵדַע שֶׁהִכַּרְנוּ אוֹתוֹ — אִם נִשְׁמֹר אֶת מִצְווֹתָיו." — בפסוק 3 יוחנן כאילו עונה על השאלה: איך נדע שאנו (אני ואתה) מכירים את ישוע (את אלוהים)?

תשובה: אם נקיים את ההוראות ואת כל מה שאלוהים אומר לנו לעשות בכל תחום ועניין בחיינו.

ומה תהיה התוצאה? — אם נקיים את מצוות האדון מתוך אמונה כנה ואמיתית, אז נחווה בחיינו את מלוא נאמנותו של אלוהים ואת קיום כל הבטחותיו לילדיו; נחווה את מלוא כוחו בחיינו, נשרת אותו על פי המתנות הרוחניות שנתן לנו, נחווה את תשובותיו לכל תפילותינו.

אז גם נדע את משמעות האמירות…

• "ללכת על המים" (מתי יד 31-29);

 

• "יהוה יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד 14);

 

• "וְהִתְעַנַּג עַל יְהוָה וְיִתֶּן לְךָ מִשְׁאֲלֹת לִבֶּךָ"  (תהילים לז 4);

 

• "גּוֹל עַל יְהוָה דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהילים לז 5);

 

• "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי," אָמַר יהוה צְבָאוֹת (זכריה ד 6).

 

מדוע אנו לא חווים את כל ההבטחות הללו במלואן, אלא רק טעימות מהן?

מפני שאנו לא מקיימים את כל מצוות אלוהים ככתבן וכלשונן. ישוע עצמו מדגיש כי כל מי שבאמת אוהב אותו גם יעשה את רצון אלוהים מתוך אהבה:

"הַמַּחֲזִיק בְּמִצְווֹתַי וְשׁוֹמֵר אוֹתָן הוּא הָאוֹהֵב אוֹתִי, וְהָאוֹהֵב אוֹתִי אָבִי יֹאהַב אוֹתוֹ; גַּם אֲנִי אֹהַב אוֹתוֹ וַאֲגַלֶּה לוֹ אֶת עַצְמִי" (יוחנן יד 21).

כאן הדגש הוא על האהבה כמניע לעשייה. אך העיקרון פועל גם בכיוון ההפוך: אהבתנו לאלוהים תגבר תוך כדי ציות העשייה:

"… אַךְ הַשּׁוֹמֵר אֶת דְּבָרוֹ, בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁלְמָה בֶּאֱמֶת אַהֲבַת אֱלֹהִים. בָּזֶה נֵדַע כִּי בּוֹ אֲנַחְנוּ" (א-יוחנן ב 5).

כאשר ישוע נשאל: "אֵיזוֹהִי הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּתּוֹרָה?", השיב: "וְאָהַבְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. 38 זֹאת הַמִּצְוָה הַגְּדוֹלָה וְהָרִאשׁוֹנָה. 39 הַשְּׁנִיָּה דּוֹמָה לָהּ: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. 40 בִּשְׁתֵּי מִצְווֹת אֵלֶּה תְּלוּיָה כָּל הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים" (מתי כב 40-344).

 

יוחנן אומר באיגרתו (ד 8, 16): "הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה".

מכאן, ככל שאתקרב לאלוהים על־ידי שמירת דברו, כך אוכל לחוות את אהבת אלוהים ברמה מרוכזת יותר, מובנת יותר ומשנה חיים. ככל שאלך צמוד לאלוהים על־ידי ציות הנובע מאמונה ואהבת אלוהים, כך באותה מידה אני אוהב את האחים והאחיות בגוף המשיח. כך גם תגדל אהבתי לסובבים אותי — גם לאלו שאינם נושעים (ראה משל השומרוני הטוב — לוקס י 25-37). כך אקיים את המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". במקום שבו אהבת אלוהים גוברת, ישנה סליחה רבה יותר על חטאים (א-פטרוס ד 8; א-קורינתים יג 7). במקום שאהבת אלוהים מתבטאת ברוחב לב, שם רואים הרבה יותר ברור את ישוע דרך חיי ילדיו. כאשר כך ייראו חיינו, אף אחד לא ישאל אם אני ואתה מאמינים בישוע. הם כבר יידעו, כי מעשינו שמבטאים אהבה כנה וטהורה כמוהם כהכרזה.

 

במה בדיוק מתבטאת אהבת אלוהים דרכינו לאחרים? הרי איננו יכולים להושיע אף אחד!

1. אנו מבטאים את אהבת אלוהים בכך שאנו מכריזים את בשורת ישוע המשיח באמת ובאהבה בכל הזדמנות שאלוהים פותח בפנינו.

ישעיהו הנביא בפרק מ (11-9) מציין שהדרך לנחם את עם ישראל היא על־ידי הכרזת בשורת אלוהים. מסיבה זו הוא אומר: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (נב 7). תפילתו של שאול השליח באל האפסים ו 19 היא: "…שֶׁתִּנָּתַנָּה לִי מִלִּים וּבְאֹמֶץ לֵב אֶפְתַּח פִּי לְהוֹדִיעַ אֶת סוֹד הַבְּשׂוֹרָה." גם באיגרת אל הרומים פרק י 14 הוא מדגיש: בשרו ליהודי, כי רק כך הוא ייוושע וימלא את ייעודו: "אַךְ כֵּיצַד יִקְרְאוּ אֶל מִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ? וְכֵיצַד יַאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אוֹתוֹ? וְכֵיצַד יִשְׁמְעוּ בְּאֵין מְבַשֵֹר? 15 כֵּיצַד יְבַשְֹרוּ אִם לֹא יִשָּׁלְחוּ?"

2. אנו מבטאים את אהבת אלוהים לאחרים בדרך שאנו סולחים להם כשהם פוגעים בנו.
3. אנו מבטאים את אהבת אלוהים בדרך שאנו עוזרים לאחר בעת קושי, בהקשבה, בנחמה, בעידוד, בנתינה, בחברות, בעצה בונה, בביקור וכו'.

פסוק 6: "הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

בפסוק זה יוחנן מסכם את הנושא: איך עליי להתנהג ולאהוב כראוי לילד של אלוהים?

דבר אלוהים עבור בני האדם לבש בשר ובא בדמות גשמית. הוא ישוע המשיח (יוחנן א). כל מה שעלינו לדעת על אלוהים ועל דרך חיינו בעולם הזה טמון בדוגמה שישוע המשיח נתן לנו בהיותו בינינו. לפיכך, מי שרוצה למלא את מצוות אלוהים, צריך ללכת קרוב וצמוד לישוע — ממש בתוכו, כי בלעדיו לא נוכל לעשות דבר (יוחנן טו — הגפן והשריגים).

איך עליי לבטא נכונה את אהבת אלוהים כלפי האחר?

התשובה פשוטה: ראה את הדוגמה של ישוע לתלמידיו ולעולם.

ישוע הרי אמר להם ולנו, "עשו כמוני!" — יוחנן יג 35-34: "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם." ראה גם א-יוחנן ב 6: "הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

ראו איך ישוע שרת את תלמידיו, איך הוא היה רגיש לצרכי הנזקקים, איך הוא מסר את חייו כדי להושיע אותנו עוד כשהיינו אויביו (רומים ה 8: "אוּלָם אֱלֹהִים מְגַלֶּה אֶת אַהֲבָתוֹ אֵלֵינוּ בְּכָךְ שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בַּעֲדֵנוּ כַּאֲשֶׁר עוֹד הָיִינוּ אֲנָשִׁים חוֹטְאִים").

 

כיצד כעת עליי ללכת עם ישוע?

1. בקריאת דבר אלוהים באופן שוטף, יומיומי, ממש כפי שאנו אוכלים מזון, במטרה ללמוד ולהבין את הכתוב.
2. בתפילה, כזו הפותחת את הלב לאלוהים — שיחה אינטימית בה אנו משוחחים עם אלוהים ומאפשרים לו לענות לנו ולשמוע אותו בבירור. תפילה זו כוללת את הבקשה לחכמה איך להוציא לפועל את שלמדנו.
3. בציות. בעשיית רצון אלוהים הנלמד, בכל תחום ועניין בחיים. עלינו לזכור שאלוהים חתם את חיינו ברוח הקודש שמעניק לנו את הכוח לציית לרצון אלוהים.
4. בהתחברות בריאה ואמיצה עם שאר איברי גוף המשיח בשיעורים ובפגישות, כדי שנלמד אחד מניסיונו של השני, ונעניק עצה ועזרה זה לזה בדרך שתבגר אותנו מבחינה רוחנית.

 

בספר ההתגלות ישוע המשיח מתח ביקורת על המאמינים בקהילת אפסוס (התגלות ב 7-1). בני הקהילה קיבלו ציון "מעולה" בלימוד דבר אלוהים ובסבלם עבור עדותם האמיצה למען ישוע. יחד עם זאת, ישוע ציין מגרעת אחת בולטת שאיימה להסתיר את אור הקהילה ולהפילה לחלוטין: הם עזבו את אהבתם הראשונה — "…אֲבָל יֵשׁ לִי טַעֲנָה נֶגְדְּךָ, כִּי עָזַבְתָּ אֶת אַהֲבָתְךָ הָרִאשׁוֹנָה."

 

רבותיי,

• קל ללמד את דבר אלוהים,

 

• קל לצאת ולחלק עלונים,

 

• קל לשוחח עם שכן ולומר לו שאני מאמין בישוע,

 

• קל לחטוף יריקה או קללה בגלל שייכותי לאדון.

כל אלו הם דברים קלים יחסית לעומת סליחה וויתור למי שפוגע בנו.

• קל מאוד להסתגר במסגרת של צדקנות עצמית.

 

• קל לגדר את האמונה שלנו במצוות של "עשה!" ו"אל תעשה!", ובהגדרות של "איזה בגד נחשב לצנוע ואיזה לא."

קשה יותר לחבק קוץ עד שישתנה! אך בזאת בדיוק מתבטאת אמונתנו בישוע כשונה מאמונות השקר. במקום שננסה "לשבור קוצים" בטריקים ובתכסיסים, הבה נתקרב לאדון, נבקש בתפילה ובאמונה את עזרתו, וניווכח לראות איך הוא משנה עד היסוד את חיינו ואת חייהם של הסובבים אותנו.הלוואי שהחטא הגדול ביותר שלנו יהיה עודף אהבה!

במילים פשוטות:

• ככל שנתרחק מן החטא, נתקרב לטוהר אלוהים;

 

• ככל שנתקרב לטוהר אלוהים, נכיר טוב יותר את אלוהים ואת אהבתו;

 

• ככל שנתמלא באהבת אלוהים, כך נוכל להעניק יותר לאחרים. כי הרי אי־אפשר להעניק לאחר מה שאין לנו.

אם אתה משתוקק להעניק כל כך הרבה מאהבת אלוהים ליקרים לך, אז אתה חייב קודם כול להתקרב לאלוהים — לישוע המשיח — ולעמוד בו. שם מתמלאים באהבתו, ושם מעשינו יכריזו לכול שאנו שייכים לישוע. שם מעשיך ייחשבו לזבח רצוי בעיני אלוהים.

הערה

יוחנן אוהב מאוד את הביטוי "לעמוד בו" כדי לציין קרבה אינטימית לישוע. לעומתו, שאול השליח מרבה להשתמש במונח "להיות במשיח".

שים לב, לא מדובר במונחים נרדפים או שווים! שאול השליח מתכוון למיקומנו הנצחי, לביטחון בנצחיות ישועתנו.

לעומתו, יוחנן מציין את איכות ורמת בגרותנו הרוחנית.

 

 סיכום

על מנת שהתחברותנו תגדל ותשתפר, יוחנן מלמד:

א. אי־אפשר להסתיר חטא או להתכחש לו (פרק א 6, 8, 10, ב 4). אלוהים הוא אור, והחטא לא יכול להסתתר מעיניו.

ב. עלינו להתוודות על חטאינו (פרק א 7, 9). בחטא מטפלים מיד על־ידי וידוי לפני אלוהים. חטא פתוח כמוהו כפצע מזהם הפוגע בכל דבר הקרוב לו.

ג. אנו יכולים לנצח את החטא (פרק ב 3-1). כפרתו של ישוע המשיח סיפקה את דרישותיו של אלוהים האב בנוגע לכפרת חטאי בני האדם. יש כוח בדם ישוע המשיח, אך הכוח הזה ניתן לאלו המבקשים אותו באמונה ומוסרים את חייהם בידי ישוע המשיח (התגלות יב 11).

ד. חיים משיחיים אינם מסתכמים בהצהרות חוצבות לבבות, אלא באהבה מקריבה לזולת, כמו זו שישוע הרעיף על תלמידיו ועל כל הסובבים אותו. מי שטוען כי הוא מכיר את ישוע, חייב לחיות על פי הוראותיו של ישוע.

סימני היכר של ילדי אלוהים- פרק ב פסוקים 11-7

בשיעור שעבר למדנו מספר עקרונות בסיסיים על אודות אלוהים:

• אלוהים הוא אור (קדוש וטהור) ואין בו כל חושך (חטא).

 

• על מנת להתחבר עם אלוהים קדוש וטהור, עלינו ללבוש את קדושתו ואת טהרתו. רק כך יהיה לנו בסיס משותף להתחברות עמו.

בפסוקים הבאים יוחנן מציג את עמוד התווך של החיים המשיחיים — אהבת הזולת. זאת מכיוון שאהבת הזולת היא מילוי התורה (מתי כב 40-34; אל הרומים יג 10-8; יעקב ב 8).

יוחנן מוכיח לנושעים באמת שהדרך הפשוטה והבדוקה להבדיל בין האוחזים בפילוסופיות זרות למיניהן לבין ילדי אלוהים היא על סמך האהבה האמיתית והמקריבה המוקרנת מחייהם כלפי אחרים.

במילים פשוטות: אלוהים הוא אור, ומי שהולך באור מוכיח זאת באהבה של ישוע המוקרנת בחייו כלפי אחרים.

א-יוחנן ב 11-7:

7 "אֲהוּבַי, לֹא מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, כִּי אִם מִצְוָה יְשָׁנָה אֲשֶׁר הָיְתָה לָכֶם מֵרֵאשִׁית; הַמִּצְוָה הַיְשָׁנָה הִיא הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. 8 וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, דָּבָר שֶׁנָּכוֹן גַּם בּוֹ וְגַם בָּכֶם, שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ. 9 הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ. 10 הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ. 11 אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

צורת דיבורו של יוחנן מעלה חשש שמא הוא הואשם על־ידי מורי השקר כאילו הוא הוסיף מדעתו מצווה חדשה או תוספת כלשהי שלא מן התורה — כאילו יוחנן חוטא באותה אשמה שבה הוא מאשים אותם. בהמשך נראה כיצד יוחנן עונה להאשמה זו.

על איזו "מִצְוָה יְשָׁנָה" מדבר יוחנן?

יוחנן אינו מצטט את הפסוק מספר ויקרא יט 18, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", מסיבה מאוד פשוטה: כל ירא־אלוהים מכיר אותה בעל פה.

כולם מבינים לאיזו מצווה יוחנן מתכוון גם לאור המשך דבריו בפסוקים 11-9. יוחנן חוזר על אותו ניסוח באיגרתו השנייה בפסוק 5: "וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ."

המצווה שהייתה לנו בראשית היא זו שקיבלנו ממשה רבנו במעמד הר סיני. כבר אז, במהלך הדרכתנו כעם במדבר, אלוהים הבהיר לעמו ישראל אילו מצוות הוא דורש מהם לקיים ואיך עליהם לחיות כדי לבטא את שייכותם לאלוהים קדוש וטהור (ראה גם דברים י).

יוחנן אומר בשפה מדוברת את הפסוקים הכתובים בספר ויקרא יט :  17 "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. 18 לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ; אֲנִי יהוה."

אף על פי שדבריו של יוחנן מאוד ברורים ופשוטים, תמיד יהיו כאלו שישאלו שאלות במגמה לתרץ את אי קיום המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

למשל: "מי הוא רעי?"

על השאלה הזאת המתועדת בבשורת לוקס י 29, ישוע המשיח ענה במשל על השומרוני הטוב. ישוע לימד ש"רעי" הוא אדם הזקוק לעזרה ונמצא בקרבתי.

האם "רעי" חייב להיות בן לעם ישראל, יהודי? ממש לא! בספר דברים י 19 כתוב שאלוהים מצווה על עמו ישראל לאהוב את הגר (במונחים של היום העובד הזר) החי בתוכם.

מכיוון שאהבה מתבטאת בנתינה מקריבה, לכן המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" מצווה על כל ירא־אלוהים לעזור לכל אדם הזקוק לעזרה ולתמיכה, ללא הבדל לאום, דת ומין.

מנין לנו הביטחון בתשובה הזו?

הבה נראה איך ישוע המשיח ביטא את אהבת אלוהים:

• ישוע המשיח בא כדי למות מות כפרת חטאים עבור כל בני האדם (יוחנן ג 16).

 

• הישועה שווה בתנאיה ליהודי ולגוי, לגבר ולאישה, לעבד  ולבן־חורין (אל הגלטים ג 26-28; אל האפסים ב).

אם כן, מדוע יוחנן אומר בפסוק 8: "וּבְכָל זֹאת מִצְוָה חֲדָשָׁה כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם…"?

יוחנן לא המציא את הביטוי הזה. הוא מצטט את דברי ישוע המשיח: "מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (בשורת יוחנן יג 35-344).

המצווה לאהוב איש את רעהו חודשה בדוגמה האישית של ישוע המשיח. לא מצווה חדשה, אלא נקודת ייחוס חדשה: הדרך שבה ישוע המשיח הראה את אהבתו לבני אדם חוטאים.

אם עד כה כל אדם היה צריך לנחש מהי אהבה אמיתית ומדד את אהבתו על סמך יכולתו האישית או דוגמאות כושלות אחרות, הרי שכעת בא אלוהים והציב את הדוגמה שלה התכוון מראשית: לאהוב — זה לתת את כולך!

ראו איך ישוע אהב אתכם! כך אהבו זה את זה. ישוע הראה לנו מודל לחיקוי. לכן עשו כפי שהוא הראה:

ישוע הראה חיבה למוכסים ולחוטאים (לוקס טו 1);

• אהבתו התבטאה בדרך כה ברורה עד כי הבזויה בחברה בכתה לרגליו (לוקס ז 39-36);
• נקדימון ראה את פועלו של ישוע וגם הבחין בענווה ובאהבה שהוא הקרין. לכן ניגש לשוחח עמו (יוחנן ג);
• ישוע רחץ את רגלי תלמידיו ואיפשר ליהודה הבוגד להיות במחיצתו עד לשלב האחרון (יוחנן יג);
• בן האלוהים, ישוע המשיח, בא משמים ארצה בלבוש אדם כדי להקריב את עצמו כקרבן כפרת החטאים של בני אדם שהיו אויביו (אל הרומים ה).

האם יש אהבה גדולה מזו?

כמו שישוע זוהה על־ידי מעשיו, כך גם אנו נזוהה על־ידי מילוי הוראותיו של המשיח אשר הראשונה והעיקרית היא: "אהבו איש את רעהו!" ישוע אמר: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 35; ראה גם מעשי השליחים יא 266).

לפיכך, המצווה הישנה כעת חודשה בדוגמה שנתן לנו ישוע המשיח, "אהבו זה את זה כפי שאהבתי אתכם!" (ראה גם א-יוחנן ד 17).

גם שמעון פטרוס מציין באיגרתו השנייה שאהבתו של ישוע היא הביטוי הגדול ביותר לשייכותנו אליו:

5 "וְעַכְשָׁו מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמֵּךְ, הַגְּבִירָה, לֹא כְּכוֹתֵב אֵלַיִךְ מִצְוָה חֲדָשָׁה, כִּי אִם מִצְוָה שֶׁהָיְתָה לָנוּ מֵרֵאשִׁית — שֶׁנֹּאהַב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. 6 וְזֹאת הִיא הָאַהֲבָה: שֶׁנִּתְהַלֵּךְ עַל־פִּי מִצְווֹתָיו. זֹאת הִיא הַמִּצְוָה כְּפִי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית וַעֲלֵיכֶם לְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. 7 הֵן מַתְעִים רַבִּים בָּאוּ לָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֵינָם מוֹדִים בְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הַבָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר. זֶהוּ הַמַּתְעֶה וְצוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ. 8 הִזָּהֲרוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּאַבְּדוּ אֶת פְּרִי פָּעָלְכֶם אֶלָּא שֶׁתְּקַבְּלוּ שָׂכָר מָלֵא. 9 כָּל הַמַּרְחִיק לֶכֶת וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ, אֵין לוֹ אֱלֹהִים. הָעוֹמֵד בְּתוֹרַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב וְגַם הַבֵּן" (ב-פטרוס א 9-55).

מי יכול לבטא את האהבה של ישוע כפי שישוע אהב אותנו?

לאור הכתוב באיגרות (אל הרומים ה 5, אל הגלטים ה 23-22, א-תסלוניקים ד 9) אנו למדים שנוכחות רוח הקודש בגופנו הנו הגורם שמאפשר לנו לאהוב כמו שישוע אוהב, ושהפרי של אהבה כזו גם נחשב לזבח רצוי בעיני אלוהים.

כתבי הקודש לא מבקשים מאיתנו לנחש איך לאהוב, אלא אדרבא הם מעניקים לנו את הדוגמאות ואת ההנחיות הברורות. מי שאהבת אלוהים הוצקה לתוך לבו יודע בדיוק את כוונת הפסוקים וכבר התנסה בהם:

• "תְּהֵא אַהֲבַתְכֶם לְלֹא הַעֲמָדַת פָּנִים… אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאַהֲבַת אַחִים כֵּנָה"— אמיתית, מלאת כוונה (אל הרומים יב 9, 10);

 

• "הַקְדִּימוּ לִנְהֹג כָּבוֹד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ"— החשיבו את הזולת חשוב יותר מכם (רומים יב 10);

 

• "תְּנוּ אֶת חֶלְקְכֶם לְצָרְכֵי הַקְּדוֹשִׁים וְשַׁאֲפוּ לְהַכְנִיס אוֹרְחִים"(אל הרומים יב 13; א-פטרוס ד 9);

 

• "אַל תִּבָּדְלוּ מֵאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים… בַּקְּשׁוּ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֵי כָּל בְּנֵי אָדָם"(אל הרומים יב 17-16);

 

• "עוֹדְדוּ זֶה אֶת זֶה וּבְנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו…"(א-תסלוניקים ה 11);

 

• "שְׂאוּ אִישׁ אֶת מַעֲמֶסֶת רֵעֵהוּ"(אל הגלטים ו 2);

 

• "הִתְוַדּוּ עַל חֲטָאֵיכֶם אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ וְהִתְפַּלְּלוּ אִישׁ בְּעַד רֵעֵהוּ, לְמַעַן תֵּרָפְאוּ"(יעקב ה 16);

 

• "אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה, כִּי עַל רֹב פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה"(א-פטרוס ד 8; ראה גם פרק ב 25-21, ג 17-8).

כך צריכה להתבטא האהבה של ישוע בינינו. אח שאינו אוהב את רעהו, הריהו חי בחושך בצילו של השטן, ולא בהדרכת ישוע המשיח באור.

עלינו לזכור שאהבה כנה אינה מחייבת אותנו לתת בכל מצב. כתבי הקודש מלמדים גם כן שמי שעצל לעבוד, אינו זכאי לעזרה. אהבה גם מתבטאת בעצה לחיים המכבדים את האדון ישוע.

שאול השליח, באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק יג, סיכם את ההגדרה של אהבה: 4 "הָאַהֲבָה סַבְלָנִית וּנְדִיבָה; הָאַהֲבָה אֵינָהּ מְקַנֵּאת; הָאַהֲבָה לֹא תִּתְפָּאֵר וְלֹא תִּתְנַשֵֹא; 5 הִיא לֹא תִּנְהַג בְּגַסּוּת, לֹא תִּדְרֹשׁ טוֹבַת עַצְמָהּ, לֹא תִּרְגַּז וְלֹא תַּחֲשֹׁב רָעָה. 6 הָאַהֲבָה לֹא תִּשְׂמַח בָּעַוְלָה, כִּי בָּאֱמֶת שִׂמְחָתָהּ. 7 הִיא תְּכַסֶּה עַל הַכֹּל, תַּאֲמִין בַּכֹּל, תְּקַוֶּה לַכֹּל וְתִסְבֹּל אֶת הַכֹּל. 8 הָאַהֲבָה לֹא תִּמּוֹט לְעוֹלָם" (א-קורינתים יג 8-44)

רבותיי, שימו לב! — רבים מאיתנו שמעו על אלו שאינם נושעים ולמרות זאת הקריבו את חייהם כדי להציל אחרים. אנו שומעים על מעשי גבורה נועזים בהם חיילים שאינם נושעים שילמו בחייהם כדי להציל את חבריהם. אנו עדים לחיי זוגיות נפלאים של בני זוג שאינם נושעים.

מה חושב אלוהים על אהבה שכזו? איך עלינו להגיב לסוג כזה של מסירות ואהבה?

מסירות שכזו אשר משלמת בחיים בעבור אדם אחר היא דוגמה למופת ובוודאי גורמת להתפעלות מצד כל אדם ששומע זאת. אהבה שכזו בכוחה לעזור רבות לאנשים שעמם אנו חיים, אך למרות מחירה הגבוה אינה יכולה לכפר חטאים ואינה יכולה להושיע אדם מקללת החטא.

מכאן, גם אם אדם מקריב את חייו להציל אדם אחר — במידה והוא אינו נושע, פעולתו אמנם הצילה אחר וגרמה טוב לזולת, אך אין בה כדי להושיע את אותו אדם מקללת החטא ולהחזירו לנוכחות אלוהים.

מעשינו נחשבים לזבח רצוי בעיני אלוהים רק כשהם נעשים מתוך…

• שייכותנו לישוע.
• הדרכת רוח אלוהים על פי רצון אלוהים.

בסוף פסוק 8 אומר יוחנן: "שֶׁהֲרֵי הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר וְהָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ."

למה הוא מתכוון? בבשורת יוחנן הוא כבר אמר בפרק א 9: "הָאוֹר הָאֲמִתִּי (ישוע), הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם, בָּא אֶל הָעוֹלָם".

האור הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח. ישוע עצמו אמר שהוא "אור העולם" (יוחנן ח 12: "אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם. אִישׁ הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי לֹא יִתְהַלֵּךְ בַּחֹשֶׁךְ, אֶלָּא אוֹר הַחַיִּים יִהְיֶה לוֹ").

בתיאור ישוע כ"אור", יוחנן מלמדנו כי דרך ישוע המשיח אנו יכולים לראות את האמת ולדעת את כל שאנו צריכים על אודות אלוהים. במילה "אור" הוא מתכוון ל: אמת, צדק, יושר, כנות.

לכן מי ששייך לישוע הרי שהוא באור, הוא בריאה חדשה (ב-קורינתים ה 17; אל האפסים ה 14-8; אל הקולוסים א 15-13; א-תסלוניקים ה 8-4).

הטוען שישוע אינו אור, הרי הוא אומר באותן מילים כי הוא עדיין בחושך.

למה הכוונה במילים "הַחֹשֶׁךְ עוֹבֵר"?

לאור הכתוב בפסוק 17, "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו," ניתן לקבוע שהכוונה היא לעולם הזה ולכל החטאים שבו, לשלטון השטן והשפעתו.

שמעון פטרוס אומר באיגרתו הראשונה ד 10-7: "הִנֵּה קֵץ הַכֹּל קָרֵב… אֶהֱבוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה." לאהוב איש את רעהו. — זוהי הגישה הראוייה בזמן שאנחנו מחכים לראות את פני האדון. כל עוד "הקץ" טרם הגיע, נמשיך בדרך הזו.

לאור זאת כוונתו של יוחנן היא:

ישוע הוא האמת ואור העולם, ובכל מקום או בכל לב שהוא מתקבל, החושך בורח. כל מקום הדוחה את ישוע נשאר החושך.

באותו יום משפט שבו יושלך השטן לאש עולם, אורו של המשיח יזרח במלואו ולא יהיה עוד חושך החטא והשנאה. כל מי שנפשו הייתה מכורה לחושך עתיד להישלח למקום אליו נשלח השטן.

"הָאוֹר הָאֲמִתִּי כְּבָר זוֹרֵחַ", מתייחס לאמונה במשיח ישוע. החושך מציין את כל שאר הדרכים.

האור האמיתי — זו הבשורה של ישוע והאמת של כתבי הקודש.

החושך — אלה כל דעותינו המוטעות.

לכן, אחים יקרים, אל תתפתו ללכת אחר הפילוסופיות של מורי השקר. אין בהן כל אמת מישוע, ולכן הן חושך העתיד להיעלם.

בפסוקים 9 עד 11 יוחנן מתייחס לחלק המעשי. עד כה הוא הסביר את חשיבותה של המצווה החדשה, וכעת הוא מתייחס ליישומה בצורה נכונה:

פסוק 9: "הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו, עוֹדֶנּוּ בַּחֹשֶׁךְ."

יוחנן לא נותן שום הנחה למורי השקר ולבעלי הפילוסופיות השקריות. הם טוענים שהם יודעים את האמת וראו את האור; הם טוענים שגילו את הנסתרות ורוחם טעם את העילוי הרוחני — ובו בזמן הם טוענים כי ישוע אינו אדון — אינו אלוהים — מכיוון שבא בבשר.

והנה יוחנן בא עם נייר הליטמוס, עם פוליגרף תוצרת בית, ואומר להם: הבה, נבדוק אצל מי באמת שורה האור האמיתי!

יוחנן בא עם גלאי האמת להראות להם שישוע הוא האדון — האמת — כי רק מי שעומד בו זוכה לנוכחות רוח הקודש בחייו. ורק מי שרוח הקודש פועל בו מסוגל לעשות את מה שישוע עשה: לאהוב באהבה מקריבה, ללא תנאי, את כלל האחים והאחיות באמונה. רק רוח הקודש יכול להעניק אהבה מקריבה גם כלפי אלו שאינם אוחזים באמונתינו.

למה הכוונה במילים, "הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו"?

אין מדובר על מצב בו אדם עצבני וכועס באופן רגעי, אלא על מצב קבוע ומתמשך. מדובר על אדם שידוע כמלא בשנאה ובחוסר אהדה נגד אחים ואחיות לאמונה בישוע. מדובר על אדם המסרב לסלוח ושומר טינה לאורך זמן.

שנאה אינה מתבטאת רק בפגיעה ישירה, אלא גם במצב בו אדם מונע טוב מאחר כאשר הוא מסוגל להועיל לו.

אדם שכך שונא אינו נושע, ואין זה משנה מה הוא אומר על עצמו: אי־אפשר ללכת באור ולבצע באופן מתמשך את מעשי החושך.

ההוכחה הכי ברורה ונכונה של נוכחות האור היא האהבה בין האחים. ישוע נתן לכך דוגמה אישית, וכך הוא מצווה על תלמידיו (יוחנן יג 35-34):

"מִצְוָה חֲדָשָׁה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם: אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה; כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתִּי אֶתְכֶם כָּךְ גַּם אַתֶּם אֶהֱבוּ זֶה אֶת זֶה. 35 בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם."

אצל מורי השקר לא קיימת אהבה כנה ועקבית כלפי האחים והאחיות לאמונה, וזו הוכחה שרוח הקודש לא הולידה אותם מחדש.

ישוע המשיח דורש מילדיו להתכחש לעצמם ולשאת את הצלב, את הציות לכל דברו ורצונו.

מי ששונא את האחים והאחיות לאמונה, הרי שאינו מתכחש לעצמו והוא דוחה את רצון המשיח. אדם ששנאת האחים מתבטאת אצלו כצורת חיים, הרי הוא נמצא בחושך והאור של ישוע אינו נמצא בחייו.

האמונה בישוע אינה דבר או עניין תיאורטי, אלא דבר הגורם לשינוי מערכות מוחלט בחיי הנושע. האמונה בישוע מסירה את החושך מחיי המאמין וממלאת אותו באור שמתבטא בחיים מלאי ציות. הסימן הראשון בחיים אלה חייב להיות "אהבת האחים" (יוחנן טו).

איך מתבטאת השנאה?

1. השנאה תמנע ממני לתת את חיי עבור אחי ואחותי לאמונה (יוחנן טו 13:"אֵין אַהֲבָה גְּדוֹלָה מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנּוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו").
2. השנאה גורמת לי להעמיד את עצמי לפני כל אחד אחר (פיליפים ב 3:"בִּנְמִיכוּת רוּחַ יַחְשֹׁב אִישׁ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לְנִכְבָּד מִמֶּנּוּ").
3. השנאה מכהה את רגשותיי כלפי צרכי הנזקק והסובל (לוקס י 37-30: משל השומרוני הטוב).
4. השנאה גורמת לי לבוז לאחרים (מתי יח 10:"הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא תָּבוּזוּ לְאַחַד הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה. הֲרֵינִי אוֹמֵר לָכֶם כִּי הַמַּלְאָכִים שֶׁלָּהֶם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים תָּמִיד אֶת פְּנֵי אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם").
5. השנאה לא תאפשר לי לתת את כוס המים לצמא (מתי כה 42:"כִּי רָעֵב הָיִיתִי וְלֹא נְתַתֶּם לִי לֶאֱכֹל, צָמֵא הָיִיתִי וְלֹא הִשְׁקֵיתֶם אוֹתִי").
6. השנאה תדכא את הכוח והרצון להזמין לביתי את הזר, לטפל בחולה ולהלביש את הערום (מתי כה 43:"עוֹבֵר אֹרַח הָיִיתִי וְלֹא אֲסַפְתֶּם אוֹתִי, עָרוֹם — וְלֹא הִלְבַּשְׁתֶּם אוֹתִי, חוֹלֶה וּבְמַאֲסָר — וְלֹא בִּקַּרְתֶּם אוֹתִי").

בפסוק 10 יוחנן מציג את הדוגמה החיובית של קיום המצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ":

"הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ."

שימו לב שהמילה "מכשול" באה מן המילה היוונית "סקנדל" (skandalon); והמשמעות המודרנית: "דבר שגורם למהומה".

לעומת האדם אשר שונא את אחיו לאמונה, מביא יוחנן את המאמין אשר מוכיח את אמונתו על־ידי פעולה: אהבת האח.

"אהבה", כפי שציינתי, אינה דבר תיאורטי. אם היא קיימת, היא פועלת, היא נראית והיא ברורה. יש לה נוכחות זועקת. האהבה מתבטאת בנתינה. אם אין לה סימנים חיצוניים, משמע שאינה קיימת.

מי שהולך באור עם ישוע המשיח, מובטח לו שמהלך חייו יהיה תקין וראוי בעיני אלוהים, במילים פשוטות — ללא מכשולים (תהילים קיט 105: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי").

• מי שהולך באור, הרי שלא יעז להוות מכשיל לאחר בכוונה תחילה.
• מי שהולך באור אינו גורם למהומה בכל מקום בו הוא נמצא.
• מי שהולך באור אינו מנסה למשוך את תשומת הלב של הסובבים אליו.
• מי שהולך באור אינו גורם לאחרים להסיט מבט מישוע לעבר איזשהו דבר אחר.
• מי שגורם ל"סקנדלים" הריהו אדם החושב על עצמו בלבד. הוא מקדם את שאיפותיו גם במחיר של הרס ההתחברות של שאר אברי גוף המשיח.
• מי שהמהומה היא שמו השני, אינו שייך לאדון. אדרבה, ההתנהגות הזו מוכיחה כי אינו באור.

האהבה מתבטאת בעזרה ובתמיכה, ולא בהכנת מכשולים לאחרים. מי שהולך באור פועל כדי למשוך כל אדם אחר ולקרוא לו להצטרף אליו אל האור — אל הישועה של ישוע המשיח.

מי שמזמין אחרים להצטרף אליו לדרך שבה ישוע אינו אדון ומושיע מן החטא, הריהו מזמין אותם לאבדון. אדם שכזה מכין מכשולים לאחרים, גם אם הוא עושה זאת בתמימות.

"הָאוֹמֵר כִּי בָּאוֹר הוּא וְעִם זֹאת שׂוֹנֵא אֶת אָחִיו…" — במילים אלו יוחנן מתאר את אלו האוחזים בתורות השקר והפועלים נגד האמת של ישוע  ושאר האחים לאמונה. באנשים שכאלו אין אור. לפי אוצר המילים של יוחנן "יש בהם מכשול". הם מכרו את נפשם לחושך ומנסים למשוך את כל מי שנתקל בדרכם להצטרף אליהם, לאותו החושך שהם מכנים "האור".

ישוע תיאר את האנשים הללו בבשורת לוקס יז 4-1: "אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ הַמִּכְשׁוֹלִים, אֲבָל אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ יָבוֹאוּ. 2 מוּטָב לוֹ שֶׁתִּתָּלֶה אֶבֶן רֵחַיִם עַל צַוָּארוֹ וְיֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הַיָּם מֵאֲשֶׁר יַכְשִׁיל אֶחָד מֵהַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה. 3 הִשָּׁמְרוּ לָכֶם. אִם יֶחֱטָא אָחִיךָ הוֹכֵחַ אוֹתוֹ, וְאִם יִתְחָרֵט סְלַח לוֹ. 4 וְגַם אִם שֶׁבַע פְּעָמִים בְּיוֹם יֶחֱטָא לְךָ וְשֶׁבַע פְּעָמִים יִפְנֶה אֵלֶיךָ לֵאמֹר, ‘אֲנִי מִתְחָרֵט’ — סְלַח לוֹ."

מה עליי לעשות כדי שלא אהיה מכשול לאחר, כדי שלא אהיה גורם המעורר מהומה, סקנדל?

א. התפלל ובקש מאלוהים את הכוח להתמיד לציית באמונה.

ב. התמד ללמוד מכתבי הקודש.

ג. התחבר עם מאמינים בוגרים למען תגדל באמונה ותתעודד להמשיך לחיות יומיום באור המשיח. חיים באור אינם קלים. הם דורשים התכחשות  לבשר ואימוץ רצון אלוהים. הקירבה לאחים ולאחיות בוגרים באמונה תעודד אותך להתמיד ולהתבגר באמונה.

ד. מהר להתוודות על חטא לפני אלוהים ולפני אדם במידה ופגעת במישהו, למען יטהר אותך האדון והתחברותך עם אלוהים ואם בני אדם תישמר (א-יוחנן א 9; מתי ה 26-211).

ה. התמד לאהוב את הזולת כפי שישוע אוהב אותך, ותיווכח כי במקום אשר בו האהבה הכנה שולטת, החטא מדוכא ומרוסן.

בפסוק 11 יוחנן מראה לאן מובילה השנאה:

"אֲבָל הַשֹוֹנֵא אֶת אָחִיו בַּחֹשֶׁךְ הוּא; בַּחֹשֶׁךְ הוּא מִתְהַלֵּךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָן הוּא הוֹלֵךְ, כִּי הַחֹשֶׁךְ עִוֵּר אֶת עֵינָיו."

במשפט הזה יוחנן רוצה להבהיר את האסון וחוסר התכלית בחיי האדם שאינו נושע — הוא חי בחושך רוחני.

בספר ישעיהו בפרק ו הנביא רואה את אלוהים, ושם, במעמד המיוחד ששינה את חייו, הוא נשאל על־ידי אלוהים: "מִי יֵלֶךְ לָנוּ?"

ישעיהו עונה מיד: "הִנְנִי, שְׁלָחֵנִי!", ואלוהים נותן לו את הגדרת התפקיד: "ישעיהו, אני שולח אותך לבשר לעם שיש לו אוזניים אך אינו שומע, יש לו עיניים אך אינו רואה" (ו 10-9).

זה לא שחסר להם משהו ביולוגי! הם מושלמים מבחינה זו, אך הם עיוורים לחלוטין מבחינה רוחנית.

כל מי שקורא את הפסוקים הללו אומר: "רק שאני לא אהיה עיוור שכזה!" והנה, יוחנן מלמד אותנו שכל מי שדוחה את ישוע כאדון ומושיע הריהו עיוור וחרש לכל עניין רוחני, בדיוק כמו הקהל שאליו ישעיהו נשלח.

בבשורת יוחנן פרק ג נקדימון נפגש עם ישוע, ובאותו מעמד ישוע מבהיר לו את עומק העיוורון והחושך ששולטים בחיי בני האדם, דהיינו באותם אנשים שרוח הקודש לא הוליד אותם מחדש.

הם עיוורים לחלוטין לכל פועל אלוהים הנעשה סביבם. מבחינה פיזית הם נראים מושלמים, אך מבחינה רוחנית הם מתים.

מי שאינו עומד בישוע נתון להשפעת כל השקרים של העולם. מי שרוח הקודש לא הוליד אותו מחדש רץ לגיהנום בחושבו שהוא בדרך לגן עדן.

אין מתוחכם גדול יותר מן השטן! רק בעזרת רוח הקודש יכול האדם לזהות את האמת של אלוהים ולהתרחק ממלכודות השטן.

אותם פילוסופים ומורי שקר מכרו את נפשם לשטן ולא ידעו זאת. ראו את חייהם: — אהבת ישוע אינה קיימת שם. הסימן הזה צריך להוות נורת אזהרה לכולנו לבל נצטרף למסלול שמסתיים באגם האש.

רבותיי, שאול השליח מלמד אותנו שיש גבול לזמן בו אלוהים מאפשר לאדם לשמוע את האמת ולהיוושע. הוא מלמד כי אלוהים מעניש את אלה שדוחים את האמת באופן מתמשך, כך שבשלב מסוים אלוהים מאפשר לשקרים לעוור את עיניהם. מנקודה זו נמנעת מהם האפשרות אף למצוא את האמת:

8 "וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן יָמִית אוֹתוֹ בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ — 9 אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן, מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר 10 וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ; 11 עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, 12 לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה" (ב-תסלוניקים ב 12-88).

רבותיי, החושך לא ימשיך להתקיים עד אין סוף! זמנו מוקצב וקצר. ישוע בא לעולם, ולא ירחק היום שהוא יבוא לשפוט את החושך ואת כל הנמצאים בו (ב 8).

אנא, עשו חשבון־נפש! אי־אפשר להשתייך לחושך ולחשוב שניתן להתחבא באור. השניים לא יכולים להתקיים ביחד: היכן שהאור שולט החושך בורח, והיכן שהאור אינו מוזמן, החושך קיים.

ישוע הוא האור, ולכן חיים באור אפשריים רק עם ישוע המשיח.

מה אנו יכולים לעשות בעבור אלו שהולכים בחושך ובטוחים שהם נמצאים באור?

1. להתפלל עבור ישועתם.
2. לוודא שאין דבר (חטא) בחיינו שמהווה להם מכשול, שבגללו הם דוחים את הבשורה.
3. לנצל כל הזדמנות לחלוק את הבשורה באהבה וברגישות, כי היא הכוח להושיע את האדם.
4. לאהוב אותם ללא תנאי.
5. להתמיד לחיות על פי רצון האדון, כי כך הם יזכו לראות את עומק אמונתנו ואמיתותה.

סיכום

מדוע המצווה "לאהוב" כל כך חשובה?

א. מפני שאלוהים הוא אהבה! — א-ליוחנן ד 16: "הָאֱלֹהִים הוּא אַהֲבָה; הָעוֹמֵד בָּאַהֲבָה עוֹמֵד בֵּאלֹהִים וֵאלֹהִים עוֹמֵד בּוֹ."

ב. "הָאַהֲבָה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּמְלוֹאָהּ" — אל הרומים יג 10-8: "אַל תִּהְיוּ חַיָּבִים דָּבָר לְאִישׁ מִלְּבַד אַהֲבַת הַזּוּלַת, כִּי הָאוֹהֵב אֶת הַזּוּלַת קִיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. 9 הֵן הַמִּצְווֹת 'לֹא תִנְאַף', 'לֹא תִרְצַח', 'לֹא תִגְנֹב', 'לֹא תַחְמֹד', וְכָל מִצְוָה אַחֶרֶת, כְּלוּלוֹת בַּמַּאֲמָר 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.' 10 הָאַהֲבָה אֵינָהּ גּוֹרֶמֶת רָעָה לַזּוּלַת, לָכֵן הָאַהֲבָה הִיא קִיּוּם הַתּוֹרָה בִּמְלוֹאָהּ."

האהבה היא התנאי לקיום כל שאר המצוות. אנשים יכולים להתפלסף בכל מיני צורות, אך הביטוי האמיתי להבנת התורה ושייכות לאלוהים היא באהבה לזולת כפי שישוע לימד אותנו (א-קורינתים יג 3: "אִם אֲחַלֵּק אֶת כָּל רְכוּשִׁי לִצְדָקָה וְגַם אֶתֵּן אֶת גּוּפִי לִשְׂרֵפָה וְאֵין בִּי אַהֲבָה — לֹא יוֹעִיל לִי דָּבָר").

ג. שמעון השליח אמר במילים ישירות: "שֶׁהֲרֵי אִם אֵלֶּה יִהְיוּ בָּכֶם וְיִרְבּוּ, לֹא יַנִּיח לָכֶם לִהְיוֹת בְּטֵלִים וּבִלְתִּי פּוֹרִיִּים בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לִידִיעַת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (ב-פטרוס א 88). מדוע? כי האהבה מתמקדת באחר ולא בי, ותמיד יש בינינו "אחר" שזקוק.

ד. ישוע אמר כי הדרך שבה אנשים אחרים יזהו אותנו תהיה על־ידי האהבה שתשרור בין המאמינים: "בָּזֹאת יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁתַּלְמִידַי אַתֶּם: אִם תִּהְיֶה אַהֲבָה בֵּינֵיכֶם" (יוחנן יג 355).

פרק ב פסוקים 17-12

 

הסיבה לכתיבת האיגרת

 

12 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ.

13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

15 אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; 16 כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. 17 וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד.

 

מפרק א עד פרק ב פסוק 11 יוחנן מתאר בין היתר את אלה שטוענים להיות מאמינים, אך התנהגותם ודבריהם מוכיחים שאינם נושעו (הם אומרים כי הם מתהלכים באור, אבל חיים בחושך). לאור הפסוקים הללו יכלו המכותבים לחשוב שיוחנן כועס על חלק ניכר מהם, או שהם עשו משהו נורא מבחינה רוחנית.

בפסוקים 14-12 השליח מבהיר שהאיגרת לא נכתבה בגלל התנהגות פסולה בקרב רוב המאמינים. היא לא נכתבה בגלל פשע או מעשים חמורים שהמאמינים החלו לעשות בקהילות. אדרבה, ההיפך הוא נכון.

בגרותם הרוחנית היא זו שעוזרת להם כעת לעמוד במבחנים הרוחניים הלא פשוטים שאותם הם עוברים.

יוחנן כתב את האיגרת בעת בה השטן החל במתקפה של הוראת שקר שבכוחה היה לערער את אמונתם של רבים בקהילות.

יוחנן מכנה את העת ההיא: "הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה", והוא מוסיף כי "גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים" (ב 18).

"צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים." — הכוונה לאנשים בעלי השפעה ויכולת אינטלקטואלית גבוהה אשר הפיצו שקרים ותיאוריות הסותרות את העובדה שישוע  המשיח, בן האלוהים, בא לעולם בלבוש בשר כדי למות מות כפרת חטאים עבורינו. בכוחן של תורות השקר המתוחכמות היה למשוך ולהטעות אנשים רבים מן האמת:

"בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; 3 וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם" (ד 2-33).

 

יוחנן, כאב רוחני נאמן, כותב את איגרתו לאחר שהבחין בסכנה האורבת ל"ילדיו". הוא מוודא שיהיו ערניים ולא יירדמו על משמרתם. הוא מזהיר אותם לבל יחשבו 'שלהם זה לא יקרה.'

יוחנן מתאר את המצב המסוכן כדי להזכיר להם שהשטן אינו יריב חלש ועדיין לא כלוא בשאול. עד היום הוא משתולל כאריה ומחפש כל העת את מי "לטרוף" (א-פטרוס ה 8: "הֱיוּ עֵרִים וְעִמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר. אוֹיִבְכֶם הַשָֹטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ").

רגע אחד של תנומה רוחנית, שנייה של חוסר תשומת לב, והשטן "ינגוס" במישהו, יגרום לו ליפול בחטא הרסני במיוחד ויהרוס את עדותו או את הקהילה. השטן מתוחכם ברמות גדולות מיכולתנו השכלית להבין. ללא כוחו וחכמתו של אלוהים, אין לנו סיכוי לנצח במאבק מול השטן. שמחתנו וביטחוננו הם בעובדה שאלוהים נתן לנו את כל הכלים לנצח את האויב. עלינו להישאר ערניים ומוכנים לכל מתקפה:

"סוֹף דָּבָר, חִזְקוּ בַּיהוה וּבְכֹחַ גְּבוּרָתוֹ. 11 לִבְשׁוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים לְמַעַן תּוּכְלוּ לַעֲמֹד נֶגֶד נִכְלֵי הַשָֹטָן; 12 כִּי לֹא עִם בָּשָׂר־וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ, אֶלָּא עִם רָשֻׁיּוֹת וּשְׂרָרוֹת, עִם מוֹשְׁלֵי חֶשְׁכַת הָעוֹלָם הַזֶּה, עִם כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים בַּשָּׁמַיִם. 13 עַל כֵּן קְחוּ אֶת מְלוֹא נֶשֶׁק הָאֱלֹהִים, לְמַעַן תּוּכְלוּ לְהִתְנַגֵּד בַּיּוֹם הָרָע, וְלַעֲמֹד לְאַחַר עֲשׂוֹתְכֶם אֶת הַכֹּל. 14 עִמְדוּ כְּשֶׁהָאֱמֶת חֲגוּרָה עַל מָתְנֵיכֶם וְשִׁרְיוֹן הַצֶּדֶק לְבוּשְׁכֶם, 15 וּכְשֶׁרַגְלֵיכֶם נְעוּלוֹת נְכוֹנוּת לִבְשׂוֹרַת הַשָּׁלוֹם. 16 עִם כָּל אֵלֶּה שְׂאוּ אֶת מָגֵן הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר תּוּכְלוּ לְכַבּוֹת בּוֹ אֶת כָּל חִצָּיו הַבּוֹעֲרִים שֶׁל הָרָע. 17 וּקְחוּ אֶת כּוֹבַע הַיְשׁוּעָה וְאֶת חֶרֶב הָרוּחַ, שֶׁהִיא דְּבַר הָאֱלֹהִים. 18 בְּכָל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הִתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּרוּחַ. שִׁקְדוּ בִּתְפִלַּתְכֶם וְהַתְמִידוּ בִּתְחִנָּה בְּעַד כָּל הַקְּדוֹשִׁים" (אל האפסים ו 18-100).

 

יוחנן כותב את האיגרת בשלב המוקדם בו הוא עוד יכול לשמור את נפשותיהם של רבים מבני הקהילות לבל יפלו בנכלי השטן.

השליח מזכיר לי את אמא שלי. בכל פעם שאני בא לביקור — מדובר על פעם או פעמיים בשבוע — היא מזהירה אותי שלא אנהג בחוסר זהירות. היא תמיד מציינת שיש "משוגעים" על הכביש, ולכן עליי להיזהר כל הזמן!

מדוע שאימי תזהיר אותי בכל פעם שאני קופץ לביקור? הרי אני נוהג יותר משלושים שנים! היא עושה זאת בהתמדה מתוך אהבה וידיעה שבאמת יש כל הזמן "משוגעים" על הכביש, ומפניהם חייבים להיות ערניים בכל עת כדי לשמור על חיינו. רגע אחד של חוסר תשומת לב והתוצאה יכולה להיות אסון.

יוחנן מזהיר מאותה סיבה. הוא מודע לתורות השקר שצצות וכובשות לבבות, ולכן הוא מוודא שגוף המשיח — אותו הוא אוהב מאוד ובעבורו האדון מסר את חייו — ערני ומוכן להדוף כל התקפה של השטן. כך יישמר טהור ונקי משקר, למען לא ייבוש ביום המפגש עם האדון:

"וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ (בישוע המשיח), כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ" (ב 28).

 

הכל "בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"

פסוקים 14-12

12 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ.

13 כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

14 כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

 

פסוק 12:

יוחנן פותח בנושא חדש בציון עובדה שתלווה אותנו לאורך כל הפסוקים הבאים, ומן הסתם תהיה המניע לכל מחשבותינו ומעשינו בחיים: הוא כותב למאמינים בקהילה…

1. מכיוון שנסלחו להם חטאיהם
2. בעבור שמו של האדון ישוע

למה הכוונה?

אלוהים לא הושיע אותנו רק כדי "שנשב על המדף" בגן־עדן ולא באגם האש, אלא כדי שנפעל את רצונו ונשרת אותו בעשיית דברים טובים המפארים את שמו (אל האפסים ב 10; טיטוס ב 14). לפיכך, חיינו התואמים לרצון אלוהים מוכיחים שאנו מקבלים את ישוע כאדון ומכבדים את שמו.

ילד שמציית להוריו מתוך אהבה וכבוד להם, הריהו מוסיף לכבודם.

בכל פעם שאני אומר "לא!" לחברה רעה, למחשבה מרושעת או למעשה רע אני מכריז שישוע הוא האדון וכי רצונו עליון לכל מחשבה או רצון אישי. כאשר אנשים עדים לכך, הם יודעים שאני נותן כבוד לשם האדון ישוע.

 

לא רק אנחנו, בני האדם, נבראנו לכבוד פאר המשיח, אלא גם כל שאר הבריאה. כך נאמר באל הקולוסים א 18-15:

"וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; 16 כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ, מַה שֶּׁנִרְאֶה וּמַה שֶּׁבִּלְתִּי נִרְאֶה, גַּם כִּסְאוֹת וְרָשֻׁיּוֹת וְגַם מֶמְשָׁלוֹת וְשִׁלְטוֹנוֹת. הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, 17 וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. 18 הוּא הָרֹאשׁ שֶׁל הַגּוּף, כְּלוֹמַר, שֶׁל הַקְּהִלָּה. הוּא הָרֵאשִׁית, בְּכוֹר מִבֵּין הַמֵּתִים, לְמַעַן יִהְיֶה רִאשׁוֹן בַּכֹּל."

הוא ראוי לכל הכבוד והפאר בגלל אהבתו המקריבה למען ברואיו (אל הפיליפים ב 11-10), בגלל ענוותו שהיתה מוכנה להעניק חיים לאלו הנמצאים תחת קללת החטא (ישעיהו נג). אלוהים הושיע אותנו; הוא סלח לנו על חטאינו במחיר חיי האדון ישוע.

 

כיצד אני מראה את אהבתי אליו ומכבד אותו?

בכך שאני נמנע מן החטא ושואף לחיות על פי הדוגמה שהוא נתן לי (ראה דוגמאות מעשיות: אל הקולוסים ב 10-6; אל האפסים ד 16 עד סוף האיגרת; אל הפיליפים ב 18-12; א-תסלוניקים ה; איגרת טימותיאוס הראשונה).

 

זיכרו! כל הוראה שתנתן בהמשך, כל דוגמה של ציות ושל מעשה טוב — כולם הם "בַּעֲבוּר שְׁמוֹ", כולם למען יכובד המשיח.

כעת נצמצם את פסוקים 14-12 על מנת להבליט את הסיבה שלשמה יוחנן כותב את האיגרת למאמינים:

"כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי,
… מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית,
… מִפְּנֵי שֶׁנִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב,
… מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית,
 … מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע."

 

לאור הנתונים הללו ניתן לסכם כי יוחנן כותב לקהילות שבהן מתחברים מאמינים בוגרים אשר עדות חייהם היא ללא דופי. מדובר על מכותבים אשר התנסו באמונתם והתמידו ללכת עם האדון גם כאשר חייהם היו בסכנה. במילים פשוטות, הלוואי שגם אנחנו נהיה ברמה רוחנית כזו!

 

איך מגיעים לרמה רוחנית שכזו בקהילה? (זיכרו שיוחנן היה רועה בקהילת אפסוס שנים רבות)

על ידי…

1. שמירה על טוהר הבשורה;
2. טוהר הקהילה;
3. אהבת האחים — התחברות;
4. תפילה.

 

מדוע יוחנן מציין קבוצות גיל שונות — ילדים, אבות, בחורים, ילדים צעירים?

עלינו לזכור שהשליח מכנה את כל בני הקהילה "ילדיו" בפרק ב 1, 28; ג 7, 18; ה 21. מכאן, השמות המציינים כביכול קבוצות גיל נכללים כולם תחת ההגדרה "יְלָדַי" — כלל המאמינים בקהילות.

 

ישנם הטוענים שיוחנן כותב כל משפט לקבוצת גיל שונה בקהילה, אך אינני חושב כך! לא רק הילדים מכירים את האב, אלא גם הבחורים אשר בכוח ידיעתם את האב מנצחים את הרע. ללא אמונה תמימה והכרת האב, לא יוכלו הבחורים לעמוד בהצלחה נגד נכלי השטן.

לדעתי יוחנן מדבר בדרך זו כדי לציין שכל פריטי האמונה שלהם בני הקהילה זקוקים קיימים בקרבם.

על מנת לקלוט היטב את התמונה, חיברתי את המשפטים הקשורים לכל קבוצת גיל:

ילדים:      נִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ, הִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב;

אבות:       הִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית;

בחורים:    נִּצַּחְתֶּם אֶת הָרַע, אַתֶּם חֲזָקִים, דְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע.

 

שימו לב! כעת נוכל לומר שיוחנן מציין לא גילאים אלא מצבים בבגרות רוחנית.  הוא אומר להם:

• "את אלוהים הכרתם בתמימות של ילד.
  פניתם אלוי בבקשת סליחה מלב תמים, ואמנם זכיתם לה מכיוון שבאמת הכרתם את ישוע והבנתם את הסיבה שלשמה הוא שפך את דמו והקריב את חייו."
• "כאבות, גדלתם באמונה והתבגרתם. הכרתם את אלוהים באופן אישי ואינטימי. הבנתם לעומק את רצונו והוא כבש את לבכם. התחברותכם עם האדון לאורך זמן חיזקה אתכם מבחינה רוחנית. למדתם לסמוך עליו לאורך השנים ולראות שהוא נאמן להבטחותיו."
• "כבחורים חזקים, עמדתם במבחני האמונה. הדפתם את ניסיונותיו של השטן וניצחתם את הרע בדם השה."

כמאמינים בישוע עלינו לדעת שישועתנו אינה מונעת מהשטן לנסות לפגוע בנו. אך היא מעניקה לנו את כל הכלים הנחוצים כדי לעמוד בהתקפת השטן, לעמוד נגד כל חטא ולנצח (יוחנן טז 33; אל הרומים ח 39-31; קולוסים ב 15; א-יוחנן ג 8, ד 4, ה 5-4).

 

המאמין בישוע המשיח ו"העולם"

פסוקים 15-17:

"אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם. אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב; 16 כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם. 17 וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד."

 

לאחר שיוחנן הבהיר למאמינים את מעמדם מול אלוהים — שנסלחו להם חטאיהם, שהם מכירים את אלוהים, שהתנסו בו בכל ואף ניצחו את השטן בדם השׂה — כעת הוא מכוון את דבריו ליישום של הבגרות הרוחנית.

יוחנן מזהיר אותם לבל יאהבו את הדברים הפסולים שבעולם. לכך הוא מציין שתי סיבות חשובות:

א.        כל אהבה לדבר פסול בעולם באה על חשבון אהבת אלוהים.

ב.        השקעה של אהבה (נתינה של זמן ואמצעים) בדברים החולפים שבעולם היא חסרת טעם ותכלית, היא בזבוז, מכיוון שהעולם עם כל הדברים הפסולים שבו עתיד לחלוף (ב 8, 177: "וְהָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו").

לאור זאת, לפנינו עוד מבחן של הליכה באור: את מי אנו אוהבים יותר, את אלוהים או את הדברים הפסולים והחולפים שבעולם?

 

למה הכוונה במילה "עולם"?

"אַל תֹּאהֲבוּ אֶת הָעוֹלָם, אַף לֹא אֶת מַה שֶּׁבָּעוֹלָם." — השם "עולם" ניתן בכתבי הקודש לשלושה דברים:

א.        כדור הארץ וכל הבריאה הפיזית שאלוהים ברא (מעשי השליחים יז 24: "הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ").

ב.        כל בני האנוש (יוחנן ג 16: "כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ…").

ישנו גם פסוק שמחבר את הבריאה הפיזית יחד עם כלל בני האדם: "בָּעוֹלָם הָיָה וְעַל־יָדָיו נִהְיָה הָעוֹלָם (כדור הארץ…), וְהָעוֹלָם (בני האדם) לֹא הִכִּירוֹ" (בשורת יוחנן א 10).

ג.         המערכת והכלים שבהם השטן משתמש במטרה להתנגד לכל מעשי אלוהים שבבריאה.

יוחנן בוודאי לא מתכוון ל"עולם" במובן של נקודות א' או ב' לעיל. הרי אין כל רע בלאהוב את הבריאה הנפלאה שאלוהים ברא, אותה בריאה שמכריזה את קיומו! אלוהים נתן אותה למעננו כדי שנהנה ממנה (תהילים יט 1; אל הרומים א 20-19; א-טימותיאוס ו 17).

אלוהים גם מצווה עלינו לאהוב בני אדם, לא רק את החברים החמודים שלנו, אדרבא, גם את אויבנו (משלי כה 22-21: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם; כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ; וַיהוה יְשַׁלֶּם לָךְ").

כאשר אלוהים מצווה עלינו שלא לאהוב את "העולם", הוא מתכוון — כאמור בנקודה ג' — למערכת ולכלים שבהם השטן משתמש במטרה להתנגד לכל מעשי אלוהים שבעולם.

כמו שקיימים המושגים "עולם הספורט" או "עולם הכלכלה", וכולם יודעים שמדובר בארגונים ואנשים הפועלים כדי להפיץ, לפרסם ולקדם את ענייניהם בדרכים ובכלים שונים, כך באותה מידה גם השטן פועל בעולם כדי לקדם את האינטרסים שלו — והם: לשבש ולהרוס כל אינטרס של אלוהים:

• השטן פועל להרוס את ההתחברות בין אלוהים לאדם (בראשית ג).
• השטן פועל לעוות את מה שאדם חושב על אלוהים כדי שלא ירצה להתקרב אליו ולהפקיד את חייו בידו.
• השטן מכשיל את האדם. מטרתו היא שהאדם ישקע בחטא ולא יערב את אלוהים בחייו, ולא ידע אפילו שאלוהים אוהב אותו ומעוניין להושיעו.
• השטן פועל כדי להינצל ממשפט מוות, ובמסגרת מלחמתו נגד אלוהים הוא משתמש בנפשות בני אדם, היקרים כל כך לאלוהים, ככלים זולים. סופם של כלים אלו הנו האבדון — אגם האש.

לאור הפעולות הקטלניות והבלתי פוסקות הללו של השטן, האם אנחנו מבינים ומעריכים עד כמה אלוהים פועל למעננו ואוהב אותנו?

 

כמו שארגונים כלכליים אינם בנויים על אדם אחד אלא פועלים דרך רשת מסועפת רבת יכולות, כך גם השטן אינו פועל לבד. לשטן כוח עצום. הוא נקרא "שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן יב 31 — "עולם" במובן של נקודה ג' לעיל).

שליש מכלל המלאכים שאלוהים ברא נמצאים בצדו של השטן, והם עסוקים בקידום תכניתו ובמתקפה נגד כל דבר שאלוהים אוהב וחפץ — וזה כולל את המאמינים בישוע ואת כל פעולותיהם (התגלות יב 4; אל האפסים ו 12-11).

כמו שאלוהים משתמש באנשים כדי לקדם את תכניתו ולהפיץ את בשורתו הטהורה והקדושה, כך גם השטן משתמש באנשים כדי להפיץ את תכניתו הזדונית.

אנשים שאינם נושעים, אלו ההולכים בחושך, אינם יודעים שהם כלים בידי השטן ושהוא משתמש בהם כדי להשיג את מטרותיו. העיוורון הרוחני כה עמוק ומשפיע עליהם עד כי הם עלולים לתקוף אדם שיאמר להם את האמת, ואף אם יראה להם את האמת כתובה בכתבי הקודש (אל האפסים ב 2-1; לוקס טז 8; יוחנן טו 18; א-יוחנן ג 1).

 

אף על פי שהאדם המאמין הנו בן אנוש החי בעולם הפיזי הזה, הוא לא שייך לעולם הזה, כי אזרחותו בשמים (אל הפיליפים ג). נוכחות האדם המאמין בעולם הזה היא עניין זמני (א-פטרוס ב ).

 

לאור זאת, מהו "העולם" שאנו, ילדי אלוהים, מצווים שלא לאהוב — דהיינו לשנוא?

כל מה שאינו טהור: שקר, גאווה, טומאה, פגיעה בזולת, קנאה, חמדנות, רכילות, בגידה; כל מה שבכוחו להרחיק אדם מלשמוע את הבשורה, כל מה שמונע מאיתנו להפיץ את האמת לישועת בני אדם, או כל מה שמפריע לנו לחיות על פי אמות הצדק והטוהר של אלוהים ובקרבה אליו.

זיכרו! אהבת העולם אינה מתבטאת רק בעיסוק פיזי, אלא בגישה של הלב לדברים הפסולים שהוזכרו.

כאשר אנו רוצים לבדוק אם אדם כלשהו באמת אינו אוהב את "העולם" שאלוהים שונא, כל שעלינו לעשות זה לבדוק ממה הוא מתלהב: כאשר אנו נרדמים ומשתעממים מנושאים רוחניים אך מתלהבים רק או בעיקר מדברים שלאלוהים אין חלק בהם, הדבר מוכיח שגופנו אולי נמצא במקום קדוש, אבל הלב נשאר בכיסו של השטן.

דוגמה: אשת לוט יצאה עם בעלה מסדום אך לא יכלה להתאפק והביטה אחורה לעבר מה שחשבה כהפסד — מה שהיה בסדום היה לה יקר יותר ממה שאלוהים אמר (בראשית יט 26).

כמה אנחנו לעתים דומים יותר לאשת לוט מאשר לאברהם או ללוט!

 

אם אנו באמת רוצים לשכון בידיו של האדון ישוע המשיח, עלינו לוודא שאנו נולדים מחדש ולומדים לאהוב את שאהוב לאלוהים.

מי שלבו נתון לאלוהים גם נהנה ומתמלא בסיפוק אמיתי כאשר הוא מקדם את פועלו של אלוהים בעולם. מי ששייך לאדון מחשיב כרווח — לא כהפסד — את ההתרחקות מדבר פסול שאלוהים שונא.

 

"אִישׁ אִם יֹאהַב אֶת הָעוֹלָם אֵין בּוֹ אַהֲבַת הָאָב." — אי אפשר להיות ילד של אלוהים וגם לאהוב את העולם:

בכל פעם שאני נמשך לאחד הדברים והכלים שהשטן משתמש בהם כדי לפגוע באנשים או בתכניתו של אלוהים, אני מתרחק מאלוהים ובפועל אוהב אותו פחות.

כמו שחושך לא יכול לשכון באור ואור לא יכול להיות בחושך, כך אי אפשר לומר, "אני שייך לישוע המשיח", ולעשות את המעשים החשוכים של השטן. בלתי אפשרי לומר שאני אוהב את אלוהים ולעשות את הדברים השנואים עליו אך אהובים על השטן.

יעקב מדגיש את ההפרדה הנחוצה במילים ברורות ביותר:

"מְפִירֵי נֶאֱמָנוּת, הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים כִּי יְדִידוּת עִם הָעוֹלָם הִיא אֵיבָה לֵאלֹהִים? לְפִיכָךְ, מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת יָדִיד לָעוֹלָם הוֹפֵךְ לְאוֹיֵב אֱלֹהִים" (יעקב ד 44).

 

איך החלק השני הזה של פסוק 15 מתורגם למעשים?

א.        העדפה של התחברות עם קהל שאינו מאמין על פני אחים לאמונה.

ב.        עבודה במקום המונע ממני להגיע לאסיפות הקהילה, מבלי לנסות לחפש מקום עבודה אחר, וזאת למען רווח של שקלים נוספים.

ג.         השקעה של אמצעים שאלוהים העניק לי בתחומים שאינם כוללים בישור, עזרה לזולת ותלמידות רוחנית. או השקעה בתחומים שאלוהים סולד מהם, המשרתים בעליל את השטן.

ד.         משיכה לדברים ולנושאים המבטאים יותר את פרי הבשר מאשר את פרי הרוח.

 

שימו לב! לעתים אנו מובלים לפעול או להתערב בתחומים ובעיסוקים פסולים על־ידי בן זוג שאינו נושע, על־ידי לחץ מצד הילדים או משאר בני המשפחה. במצבים שכאלו עלינו להתפלל ולבקש חסד רב מאלוהים כדי לעמוד על האמת של אלוהים. נחוצה חכמה רבה כדי לפעול בדרך שבה אני מבטא את האמת בענווה, ולעתים אף נחוצה הנכונות לשלם בסבל בעבור ההליכה באור.

במצבים שכאלו אני ממליץ לחלוק את הבעיה עם מאמינים בוגרים אחרים על מנת שנשתף את נסיוננו וחכמתנו זה עם זה.

לא לחינם ישוע מלמד אותנו להכיר את ילדיו לאור הפירות שלהם (מתי ז 18-16). הכוונה למעשיהם ולתכונות האופי שלהם (אל הגלטים ה 22-23: "לְעֻמַּת זֹאת, פְּרִי הָרוּחַ הוּא אַהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי — עַל מִדּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין תּוֹרָה חָלָה").

שאול השליח מסכם את התחומים שבהם ראוי לילדי אלוהים להעסיק את מוחם, את לבם ואת גופם. סיכומים אלה נמצאים באל האפסים ד 17 עד סוף האיגרת, ובאל הפיליפים ד 9-8.

 

בפסוק 16 יוחנן מציין את מה ששנוא על אלוהים, ומן הסתם גם אנו נדרשים "לשנוא" את הנקודות האלה:

"כִּי כָּל אֲשֶׁר בָּעוֹלָם — תַּאֲוַת בְּשָׂרִים, תַּאֲוַת הָעֵינַיִם וְגַאֲוַת הַנְּכָסִים — לֹא מִן הָאָב הוּא כִּי אִם מִן הָעוֹלָם."

בפסוק זה יוחנן מצמצם את כל התחומים בהם השטן יכול להשפיע לשלושה. במילים פשוטות: כל חטא שייך לפחות לאחד משלושת התחומים (הקטגוריות) שיוחנן מציין. כל אחד מהתחומים הנו דלת שדרכה השפעת השטן יכולה לחדור לנפשנו ולקבוע מהלכים פיזיים בחיינו.

 

הנושא חשוב ביותר ואינו פשוט! — השטן יודע בדיוק מהן נקודות החולשה של האדם, של כל אחד מאיתנו, והוא מנסה אותנו ורוצה להכשיל אותנו. הוא משתמש בדברים שיכולים להיות טובים ונפלאים, והוא הופך אותם לחטא ולטומאה.

 

לפנינו דוגמה שבה השטן הצליח לפתות את חווה ואדם (בראשית ג 6):

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל; וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל".

הביטו! פרי אחד מיוחד הצליח לעורר את כל תחומי התאווה שקיימים באדם:

• טוב למאכל — תאוות הבשר,
• תאווה לעיניים — תאוות העיניים,
• נחמד העץ להשכיל — גאוות הנכסים (במקרה זה נכסים אינטלקטואלים שיכולים להתפרש כרווחים).

 

האם היה משהו פסול בפרי? — לא! הפרי היה נפלא, טוב למראה ועסיסי עד כי קשה היה לעמוד בפיתוי ולא לנגוס בו.

האם לא היו פירות אחרים בגן־עדן? — היו גם היו!

אז מה הבעיה? מה מיוחד בפרי הזה שלא היה לפירות אחרים? — אלוהים אמר לאדם בפרק ב 17-16:

"מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל, 17 וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ; כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת".

במילים פשוטות: "את הפרי הזה אסור לאכול. הוטל עליו איסור." האיסור על הפרי הזה הפך אותו למיוחד ומושך יותר משאר הפירות "החופשיים".

חווה ואדם עמדו מפני מבחן של ציות.

השטן לקח את האיסור של אלוהים ועיוות אותו על מנת לגרום לאדם להפר את רצון אלוהים.

העונש והרע נובעים מהפרת החוקים והכללים שאלוהים הציב לכל כלי וחומר, בין אם מפירים אותם במחשבה או בפועל.

 

דוגמאות:

א.        "תַּאֲוַת בְּשָׂרִים" — אלוהים נתן לנו את התענוג מהאכילה. אין רע באכילה, אדרבה, אם לא נאכל נפגע בגופנו. אבל אם אדם מפריז  באכילה (מתוך הרגל, ולא מתוך מחלה או הפרעה בריאותית) הדבר מתבטא באופן בוטה בגופו. הוא חוטא בזלילה.

אדם שכזה מוכיח שכל נפשו ותאוותו הן בכרסו. התנהגות שכזו מוכיחה שהוא אינו מרוסן ואינו פועל לפי רצון אלוהים. אותו אדם משתמש בצורה רעה בדבר מבורך שנתן אלוהים. הוא פוגע בגופו ובעדותו ואינו מפאר את האדון במעשיו.

מילים אלו אינן פופולריות ואף "מושכות אש"! אך אני משוכנע שרבים מדי מזלזלים באיסור הזה.

 

ב.        "תַּאֲוַת הָעֵינַיִם" — אלוהים נתן לאיש ולאישה כלים של פריון והנאה. במסגרת הנישואין כלים אלו מניבים ברכה.

לעומת זאת, מי שמשתמש בהם — במין — שלא במסגרת הנישואין, הריהו נואף או זונה. ראו את המקרה של דויד המלך עם בת שבע!

הבה נחשוב לרגע וננסה להבין כמה חיי אדם נהרסו וכמה תאים משפחתיים נהרסים בכל רגע בגלל שימוש לא נכון בכלי המבורך הזה שנקרא "מין".

אינני פונה רק לנשואים שישמרו על מוחם ועל גופם, אלא גם לרווקים, לרווקות ולתלמידים צעירים: נכון שאינכם נשואים ברגע זה, אך אין זה אומר שגופכם פנוי לעשות את שבראשכם! חיינו, כרווקים או כנשואים, שייכים קודם כול וכול הזמן לאדון ישוע.

את שם ישוע המשיח אנו מפארים כאשר אנו חיים על פי תכתיביו בכתבי הקודש (זכור את פסוק 12: "כּוֹתֵב אֲנִי לָכֶם, יְלָדַי, מִפְּנֵי שֶׁנִּסְלְחוּ לָכֶם חֲטָאֵיכֶם בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"). נושענו כדי לפאר את שמו.

 

ג.         "גַאֲוַת הַנְּכָסִים" — האם הכסף הוא דבר טמא מעצם היותו כסף? — לא! — האם כל העשירים חוטאים מעצם היותם עשירים? — לא! —  האם זהו חטא להיות עשיר? — בוודאי שלא!

אם אתה גונב כדי להתעשר הרי שאתה עובר על החוק (ראה גם את מקרה עכן — יהושוע ז).

האם אתה שואף להיות בעל נכס נוסף כי זו שאיפת חייך? — האם אתה חושב שנכסים רבים מבטיחים את ביטחונך? — האם משקלך הסגולי נמדד על פי כמות הנכסים שברשותך? — האם אתה מתרברב בעושרך ומתרחק מאנשים פשוטים בחושבך שאתה חכם ומוצלח יותר?

אם יציגו אותך לפני קהל, מה תרצה שיאמרו עליך? — ירא אלוהים? עבד אלוהים? ילד של האדון ישוע? או תואר ארצי כלשהו?

האם אתה מבין שכל אשר בידך הם כלים שאלוהים הפקיד בידך למען תשרת אותו בהם? — האם אתה רגיש לצרכים של הנזקקים מקרב אחיך ואחיותיך לאמונה? — האם אתה מבין ששימוש נכון ועניו בנכסיך מפאר את שם האדון ישוע?

כאשר אתה מתייחס לעושר כפי שישוע מתייחס אליו, אתה מוכיח שישוע הוא אדון חייך והוא זה שמקבל כבוד.

 

זכור את פסוק 12: "…בַּעֲבוּר שְׁמוֹ"! — נושענו כדי לפאר את שמו של המשיח.

 

רבים הם הכלים בעולם שהם נפלאים וניתנו לנו להנאה, אך השימוש בהם שלא על פי רצון אלוהים ולא למטרה שאלוהים קבע, עלול להפיל אותנו באחד משלושת מכשולי התאווה.

הגירויים לספק את תאוותינו נמצאים בכל מקום שנהיה בו. אנו לא נשפטים על ציפור שעפה מעל ראשנו; אך אם הציפור תנחת על ראשנו ותבנה שם קן, זו תהיה אשמתנו ואחריותנו.

באותה מידה עלינו לפעול במהירות ובנחישות על מנת להסיר כל מחשבה רעה וטמאה ממוחנו, כדי שזרע הרע לא ינבוט ויפיק פרי באושים — חטא.

ככל שנתפלל ונתעסק בדברים שמכבדים את אלוהים, ככל שנלמד מדבר אלוהים ונתחבר עם מאמינים בוגרים אחרים, כך נדע לזהות את הרע במחשבותינו ונסלק אותו ממוחנו.

 

שימו לב! המכנה המשותף לכל שלוש התאוות הללו זה ההתכנסות וההתמקדות בי ובטובתי.

הכניעה לדחף לספק את כל תאוותיי הוא ההפך מאהבה. האהבה נותנת ומעניקה מעצמה לאחרים. היא מפארת את שם ישוע.

התאווה לוקחת מאחרים ומספקת את בשרך, ברוב המקרים על חשבון אחרים.

יוחנן, אם כן, מציין את שלוש התאוות הללו מכיוון שהן אויבי האהבה. מי שחי כדי לספק אותן (כהרגל מתמשך) מוכיח שהוא חי בחושך ולא באור, וחייו אינם מפארים את שם ישוע.

מי שמשתמש בכלים הנפלאים שאלוהים מספק לנו כדי לפעול בענווה ובאמונה את רצון אלוהים, הריהו זוכה לכל ברכת אלוהים וחייו מפארים את שם האדון ישוע.

 

איך ישוע המשיח עמד בפיתויים של השטן?

הרי גם הוא היה צריך להתמודד עם כל אותם מאבקים שיש לנו בעולם. בבשורה על פי לוקס בפרק ד אנו לומדים שישוע המשיח בהיותו בבשר ענה לשטן תשובות מכתבי הקודש. השטן פיתה את ישוע בשלוש הקטגוריות של חטא התאווה.

ישוע הראה לנו איך אפשר לסמוך על דבר אלוהים ולעמוד נגד נכלי השטן. בעשותו כך ישוע המשיח, אלוהים הבן, פאר את שמו של אלוהים האב. בבשורת יוחנן פרק יז 4 מתועדת תפילתו של ישוע. הוא אומר: "אֲנִי פֵּאַרְתִּיךָ עֲלֵי אֲדָמוֹת, הִשְׁלַמְתִּי אֶת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנָּתַתָּ לִי לַעֲשׂוֹת". כפי שאלוהים הבן פאר את שמו של אלוהים האב בציות לרצונו, כך אנחנו מפארים את שם האדון ישוע המשיח בעשותינו כמצוותו, בניהול חיינו בכל תחום ועניין על פי הכתוב בדבר אלוהים. כך נחיה על פי הייעוד שקבע לנו הבורא.

 

בפסוק 17 יוחנן מסכם את הקטע הנלמד ואומר:

"הָעוֹלָם עוֹבֵר עִם תַּאֲווֹתָיו, אַךְ הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד."

 

במילים פשוטות, אף על פי שכל הדברים שציינו עד כה נחשבים לדברים החשובים ביותר בעיני בני האדם בעולם — כי הרי מעמדו של האדם בימינו נקבע על פי נכסיו, ולעתים על פי יופיו חיצוני, ומטרת רוב בני האדם היום היא לספק את רצונותיהם ותאוותיהם — דעו לכם כי סגנון החיים הזה הנו זמני!

כל הפירות והתוצאות של הדרך הזו לא נשארים לעד. ביום שבו אלוהים ישפוט את העולם, וזה יכול להיות בכל רגע, הוא יסיר את החיים מעל פני האדמה. כל מה שאנשים עבדו למענו והקדישו את חייהם אליו לא יישאר, אלא ייעלם וייהרס. הדבר היחידי מהעולם הזה שיישאר לעד ובנוכחות אלוהים, הם ילדי אלוהים (א-קורינתים ז 31; אל העברים יב 27).

ישוע המשיח הסביר ולימד את התכונות הנדרשות מילדי אלוהים שישכנו בממלכתו בדרשה על ההר (מתי פרקים ה-ז).

במתי ו 34-33 הוא אמר:

"אַתֶּם בַּקְּשׁוּ תְּחִלָּה אֶת מַלְכוּתוֹ וְאֶת צִדְקָתוֹ, וְכָל אֵלֶּה יִוָּסְפוּ לָכֶם; לָכֵן אַל תִּדְאֲגוּ לְיוֹם מָחָר, כִּי הַמָּחָר יִדְאַג לְעַצְמוֹ; דַּי לוֹ לַיּוֹם צָרָתוֹ."

מטרתנו היא למלא את רצון אלוהים. במילוי רצונו אנו מתברכים וגם מברכים אחרים. במילוי רצונו אנו נאהב את הזולת ונראה בחיינו שאלוהים חי בקרבנו — שאנו חיים באור.

פירות החיים באור נשארים לעד, כי מדובר בישועת אנשים ולא בחומר מתכלה. הבה נוודא שכל דבר שאנו מעורבים בו הנו דבר שיש בו כדי לעזור לאדם אחר:

א.        להכיר את האדון.

ב.        להרגיש את אהבת האדון.

ג.         להתרחק מן החטא על כל צורותיו.

ד.        לחיות על פי הוראות האדון ישוע כפי שהן כתובות בכתבי הקודש.

 

סיכום

א.        יוחנן לא כתב את האיגרת מכיוון שמצבם הרוחני של המאמינים בקהילות היה רע, אלא ההפך. המצב היה טוב, והשליח רצה שכך ישאר.

הוא זיהה מצבים מסוכנים בעקבות פריחת תורות שקר. לכן הזהיר את ילדיו המאמינים לבל יירדמו על משמרתם, אחרת לא יהדפו בזמן את התקפותיו של השטן.

ב.        אזהרתו של יוחנן חייבת ללמד אותנו שנכלי השטן אינם מיועדים רק לחלשים באמונה, אלא יכולים להשפיע על כל המאמינים, לפגוע בהם ואף להפיל את עמודי הקהילה.

אם לא נעמוד על המשמר וניצמד לאמת של האדון, אנו ניפול בחטא ועדותנו תוכתם.

ג.         עמידתנו בפני פיתויים והליכתנו היומיומית על פי רצון אלוהים, אינן נסתרות מעיני בני אדם, ובוודאי אינן נסתרות מעיני אלוהים. כאשר אנו חיים על פי רצונו ולכבודו, אנו מצהירים שישוע הוא אדון וכך אנו מפארים את שמו.

אלוהים ברא אותנו לתכלית ברוכה. כאשר אנו מכירים את ישוע כאדון ומושיע וחיים לכבודו, חטאינו נסלחים ואנו ממלאים את הייעוד שלשמו נבראנו.

אמת או שקר?

א-יוחנן ב 29-18:

18 יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה. 19 הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לֹא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ. 20 וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים. 21 כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת. 22 מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. 23 כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב. 24 אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב. 25 וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם. 26 אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם. 27 וְהַמְשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל־אוֹדוֹת הַכֹּל — וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב — לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ. 28 וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ. 29 אִם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהוּא צַדִּיק, יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁגַּם כָּל עוֹשֵׂה צְדָקָה נוֹלָד מִמֶּנּוּ.

בעולם ישנן דתות רבות אך אמת אחת.

העולם אינו אוהב לשמוע את המשפט הזה. בכל פעם שאנו אומרים זאת אנו זוכים לתשובה דומה לזו של פונטיוס פילטוס: "מהי אמת?" (יוחנן יח 38).

למרות זאת: יש אמת, ורק אחת, בכל הקשור לכפרת חטאים וישועה מקללת החטא. האמת המושיעה היא: ישוע הוא אלוהים אשר בא לעולם בדמות אדם כדי למות כקורבן כפרת החטאים של בני אדם חוטאים (יוחנן ג 16; ישעיהו נג 6-5).

כל המאמין בישוע כאדון ומושיע מן החטא נושע מקללת החטא, זוכה לנוכחות רוח אלוהים בחייו ומשתוקק ללמוד את רצון אלוהים ולציית לו באמונה ובאהבה. אדם נושע מנצח את המוות ועתיד לחיות לנצח בנוכחות אלוהים.

במילים פשוטות, ישוע המשיח הוא אמת המידה לאמת המושיעה.

מקובל לחשוב שכל עוד אתה נאמן לדתך — תהיה אשר תהיה, ולא משנה במה אתה מאמין — זה בסדר, ובסוף תגיע לנוכחות אלוהים. אך זאת טעות!

דוגמה להמחשה: תל-אביבי רציני, נהג למופת, רוצה לנסוע לירושלים, אבל בטעות עולה על כביש חיפה. לא משנה עד כמה יציית לכל חוקי התנועה, ינהג בזהירות ובאדיבות, לבסוף הוא יגיע לחיפה ולא לירושלים.

כך בדיוק המצב עם האמונה האמיתית. גם אם תהיה מורמוני, מוסלמי, יהודי חרדי (על פי ההגדרה הרבנית) או בודהיסטי אדוק שבאדוקים — אין זה יעזור לך דבר! כל אדיקותך הדתית לא תעניק לך סליחת חטאים. לא תוכל להיוושע ולבלות את הנצח בנוכחות אלוהים.

מדוע?

כי אמונתך נוגדת את הכתוב בדבר אלוהים בכל הנוגע לתנאי כפרת חטאים וישועה מקללת החטא.

להלן התנאים לישועה כפי שהם כתובים בכתבי הקודש — בתנ"ך ובברית החדשה:

א.        ישוע אמר על עצמו: "אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי" (יוחנן יד 6). ישוע גם ציין בהמשך הפסוקים שהוא והאב אחד הם, ומי שמכיר את האב מכיר את ישוע וההפך (ח 19, 42).

ב.        "אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר (מלבד ישוע) כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע" (מעשי השליחים ד 12).

ג.         שאול השליח הגדיר באיגרת אל הרומים י 10-9 את התנאי הבלעדי לישועה: "…זֶהוּ דְּבַר הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ מְבַשְֹרִים. וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים — תִּוָּשַׁע. 10 הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע."

ישוע אמנם אמר על עצמו שהוא אדון ומושיע מן החטא — אך מדוע שנאמין לדבריו על פני דברי אנשים אחרים?

מפני שהוא הוכיח כי הוא שונה מכל האחרים! נבואות התנ"ך המתייחסות למשיח (בכל הנוגע להופעתו הראשונה) התגשמו בישוע באופן מושלם:

מיכה ה 1:             ישוע נולד בבית לחם אפרתה.

ישעיהו ז 14:         ישוע נולד לבתולה בהתערבות רוח אלוהים.

ישעיהו לה, סא:     ישוע ריפא חולים וחולל נסים, אותות ונפלאות (ראה את התיעוד בארבע הבשורות).

זכריה ט 9:           ישוע נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות.

דניאל ט 26-24:     ישוע המשיח נכרת מבין החיים לפני חורבן בית שני, בתאריך שדניאל ניבא: בחודש ניסן בשנת 32 לספירה.

אין אישיות אחרת בעולם אשר בה הוגשמו הנבואות המשיחיות כפי שנובאו על ידי הנביאים בתנ"ך.

אנשים יאמרו: אבל גם המורמונים ועדי יהווה מתפללים לישוע… גם הם אומרים "אמן" ו"הללויה"! אם כן, באיזה "ישוע" הם מאמינים? האם הם מתפללים לישוע אחר? התשובה היא: "כן"!

הבה נבחן את השאלות הללו ואחרות:

פסוק 18:

"יְלָדַי, זֹאת הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה (escatos). וּכְמוֹ שֶׁשְּׁמַעְתֶּם כִּי יָבוֹא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ (anti-christos), גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים; מִכָּאן יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁזּוֹהִי הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה."

יוחנן משתמש במילים "הַשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה" ו"צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ" כסימנים לציון מצב משבר, מצב סופני. אלו הן מילים המציינות את תקופת אחרית הימים.

כתבי הקודש לא נותנים תאריך מדויק לחזרתו של ישוע המשיח, אך בהחלט מדגישים כי מרגע הופעתו הראשונה של ישוע החל עידן חדש הנקרא "הימים האחרונים"—  דהיינו, אחרית הימים:

א.        שמעון פטרוס מציין שהופעתו הראשונה של ישוע המשיח תואמת את האירועים המתקשרים לאחרית הימים (מעשי השליחים ב 17);

ב.        גם מחבר האיגרת אל העברים מלמד כי עצם הופעתו הראשונה של ישוע כמשיח נותנת לנו להבין שאנחנו חיים באחרית הימים (אל העברים א 2);

ג.         שאול השליח כותב לטימותיאוס כי זמנים קשים והתדרדרות במוסר מציינים את תקופת אחרית הימים (ב-טימותיאוס ג 1).

מה שיאפיין את התקופה הנקראת "אחרית הימים" יהיו מימדי הכפירה והסטיה מחיים על פי רצון אלוהים. יוחנן אינו יודע את תאריך חזרתו של ישוע אך מזהיר את שומעיו: "היזהרו! הופעתם של מתנגדים רבים למשיח מתאימה לתקופת חזרתו של האדון" (ב-טימותיאוס ג 9-1).

המזלזלים באמיתות הכתוב בדבר אלוהים נוהגים ללעוג: "הנה יוחנן חשב כבר לפני אלפיים שנים כי המשיח עומד לבוא — וישוע עדיין לא חזר!"

רבותיי, הזמן של אלוהים אינו זמננו! פטרוס מלמד כי מה שנראה לנו כאיחור של אלוהים זהו חסד. הוא אומר:

"אַךְ אַל יֵעָלֵם מִכֶּם הַדָּבָר הַזֶּה, אֲהוּבַי: יוֹם אֶחָד כְּאֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֵי יהוה, וְאֶלֶף שָׁנִים כְּיוֹם אֶחָד. 9 אֵין יהוה מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לְאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה." (ב-פטרוס ג 9-88).

אלוהים בחסדו יכול להאריך את הזמן עד למועד שובו של המשיח על מנת לאפשר לעוד נפשות להיכנס למלכותו, אך ברגע שתחל תקופת צרת יעקב בת שבע השנים, אשר בסופה יחזור ישוע המשיח להקים את מלכותו הארצית, תלקח האפשרות להיוושע מרבים מיושבי תבל.

כל אלו שידעו מספיק על אודות האמת (אלוהים יודע בדיוק מי הם) אך סרבו להאמין, לא תהיה להם יותר האפשרות להאמין, וזאת כחלק מהעונש שאלוהים מטיל עליהם:

"…וְזאת מִפְּנֵי שֶׁלּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ; עַל כֵּן אֱלוֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה" (ב-תסלוניקים ב 12-100).

מהלכי העולם מראים כי מועד הופעתו של המשיח קרוב. את אשר יוחנן אמר אז, זה בדיוק מה שאנו אומרים היום: ישוע יכול לבוא בכל רגע. אל תגידו "מחר נאמין!" כי ישוע יכול לבוא היום (ארחיב על כך בפרק ג 3-1).

צורר המשיח ו"הצוררים הרבים"

יוחנן משתמש במילים "צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ" (anti-christos) ו"צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ" (פסוק 18).

צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ הנו אדם אשר יופיע בעתיד (ייתכן שהוא חי כבר היום) ויוביל את המערכה הסופית — את המרד העולמי נגד ישוע המשיח. אותו צורר לא יסתפק בדחיית אלוהותו ומשיחיותו של ישוע, אלא יכריז מלחמת חורמה על כל אלו שלא ישתחוו לו עצמו (ראה: ב-תסלוניקים ב 12-1; דניאל ט 27; ספר ההתגלות, במיוחד פרק יג).

צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ הם אותם אנשים אשר חושבים ומתנהגים כמו אותו צורר משיח עתידי, אך פועלים בממדים פחותים יחסית לקנה־המידה הגלובלי שיהיה מנת חלקו של "צורר המשיח" הסופי. צוררי המשיח מהווים דגימה של העתיד לבוא.

 "גַּם עַכְשָׁו קָמוּ צוֹרְרֵי מָשִׁיחַ רַבִּים." — יוחנן מזהיר אותנו מצוררי המשיח, והוא גם נותן לנו הנחיות איך לזהותם.

להלן שלושת האפיונים והתכונות של צוררי ישוע המשיח:

א.        צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים (פסוק 19);

ב.        צוררי המשיח דוחים את אלוהותו של ישוע אשר בא בבשר (פסוקים 23-22, ד 6-1);

ג.         צוררי המשיח ינסו להסיט אתכם מדרך האמת (פסוק 26).

סימני הזיהוי האלה הם כלי חיוני לקיום קהילה בריאה ולהליכתנו האישית בדרך האור והאמת. לכן, הבה נלמד עליהם ביתר פירוט:

א.       צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים

פסוק 19:

"הַלָּלוּ מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ, אֲבָל לא מִשֶּׁלָּנוּ הָיוּ; כִּי אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ, אַךְ הֵם יָצְאוּ לְמַעַן יִוָּדַע שֶׁכֻּלָּם אֵינָם מִשֶּׁלָּנוּ."

כאשר חוטא מקבל את ישוע כאדון ומושיע הוא מיד הופך לחלק מגוף המשיח בעולם (א-קורינתים יב; אפסים ב 22-19).

על מנת להזדהות כחלק מגוף המשיח ובכך לשרת את המשיח ישוע, הוא מתחבר לקהילה מקומית (מעשי השליחים ב 42-41).

אחד מסימני ההיכר של חיים משיחיים הנו הרצון להתחבר עם מאמינים:

"אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי עָבַרְנוּ מִן הַמָּוֶת אֶל הַחַיִּים, שֶׁכֵּן אוֹהֲבִים אֲנַחְנוּ אֶת אַחֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ אוֹהֵב נִשְׁאָר בַּמָּוֶת" (א-יוחנן ג 14).

אותם משיחיים מדומים — צוררי המשיח — לא אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים, כי הם לא נושעים ולא חפצים לשלם את המחיר היקר של חיי קדושה, טוהר והקרבה על פי רצון האדון ישוע.

"אִלּוּ הָיוּ מִשֶּׁלָּנוּ, הָיוּ נִשְׁאָרִים אִתָּנוּ." — מדוע הם יוצאים מן הקהילה ומנתקים קשר עם שאר המאמינים?

1. כי הם לא חושבים כמונו, אינם מעוניינים ולא מסוגלים להקדיש את לבם ואת חייהם למען כבוד ורצון ישוע המשיח. המחיר של חיים טהורים, שבהם אנו נדרשים להתכחש לרצון הבשר, הוא גבוה. ללא עזרת רוח הקודש הדבר בלתי אפשרי.
2. גוף המשיח עובר תהליך של טיהור גם בתקופות של רדיפה קשה. בעת בה נדרשים המאמינים לשלם מחיר אישי גבוה, ניתן להבחין באלו ש"עושים חשבון אישי" ומחליטים שישוע אינו בשבילם. אותם אנשים לא איבדו את ישועתם, הם מעולם לא נושעו מלכתחילה.

"מִקִּרְבֵּנוּ יָצְאוּ." — כאשר לומדים את ההיסטוריה של הכתות המשיחיות, מתברר שרבים מאותם סוטים יצאו מקהילות מבורכות. לכן יוחנן אומר: "הם היו איתנו, ישבו איתנו, אך הם לא היו משלנו! — הם יצאו על מנת שייוודע כי הם לא משלנו."

מכאן אנו גם לומדים שלעתים אלוהים מאפשר מחלוקת בקהילה כדי לציין את ילדיו האמיתיים, ובאותה מידה להסיר מתוך גוף המשיח חלק שאינו שייך לו ושנוכחותו אף יכולה להזיק לשאר איברי הגוף.

לעתים התהליך כואב מאוד ואף גורם לזעזוע בקהילה, אך מבחינתו של אלוהים הוא עושה זאת לטובת ילדיו, למען יישמר טוהרם ותימשך התחברותם הקדושה עמו.

קורה שהחלק שמתנתק הוא בן משפחה — דבר שהופך את התהליך לכואב עוד יותר. כל מקרה שכזה הוא מבחן אמונה לכלל איברי הגוף: מה חשוב לנו יותר, ישוע או חבר? ישוע או בן? ישוע או בת? ישוע או כל דבר אחר או כל אדם אחר?

על כך ענה ישוע המשיח:

"… מִי שֶׁשָֹם אֶת יָדוֹ עַל הַמַּחֲרֵשָׁה וּמַבִּיט אֲחוֹרַנִּית לֹא יִכְשַׁר לְמַלְכוּת הָאֱלֹהִים" (לוקס ט 62).

"כָל מִי שֶׁעָזַב בָּתִים אוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת אוֹ אָב וָאֵם אוֹ אִשָּׁה אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעַן שְׁמִי — יְקַבֵּל פִּי מֵאָה וְיִירַשׁ חַיֵּי עוֹלָם. 30 אֲבָל רַבִּים מִן הָרִאשׁוֹנִים יִהְיוּ אַחֲרוֹנִים וּמֵהָאַחֲרוֹנִים — רִאשׁוֹנִים" (מתי יט 30-299).

מסיבות אלו צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים.

ב.       צוררי המשיח דוחים את אלוהותו של ישוע אשר בא בבשר 

פסוקים 23-22:

"מִי הוּא דּוֹבֵר שֶׁקֶר בִּלְתִּי אִם הַכּוֹפֵר בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ? זֶה הוּא צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ, הַכּוֹפֵר בָּאָב וּבַבֵּן. 23 כָּל הַכּוֹפֵר בַּבֵּן גַּם הָאָב אֵין לוֹ; הַמּוֹדֶה בַּבֵּן יֵשׁ לוֹ גַּם הָאָב."

א-יוחנן ד 3-1:

"אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָצְאוּ לָעוֹלָם. 2 בָּזֶה תַּכִּירוּ אֶת רוּחַ אֱלֹהִים: כָּל רוּחַ הַמּוֹדָה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּא בִּלְבוּשׁ בָּשָׂר, מֵאֱלֹהִים הִיא; 3 וְכָל רוּחַ אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מוֹדָה בְּיֵשׁוּעַ לֹא מֵאֱלֹהִים הִיא. זוֹהִי רוּחַ צוֹרֵר הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם כִּי תָּבוֹא, וּכְבָר כָּעֵת הִיא בָּעוֹלָם."

בעולם ישנן הרבה קהילות משיחיות, ולחלקן יש עקרונות אמונה שונים אלו מאלו. למרות ההבדלים, ישנם מספר עקרונות משותפים לכולם:

1. כולם מאמינים כי ישוע הוא אלוהים הבן אשר בא בבשר למות עבורנו ולהושיע אותנו מהחטא;
2. כולם מאמינים שהתנ"ך והברית החדשה הם דבר אלוהים.

טעות או אי־הבנה חלקית בדבר אלוהים לא בהכרח מונעת את ישועתך. אך אי אמונה באלוהותו של ישוע מונעת את הישועה ומעמידה אותך כאויב לאלוהים. ללא כפרת חטאים נשארת עם קללת החטא ובמעמד של אויב לאלוהים! דחיית בן האלוהים מונעת את ההתחברות עם האב.

להלן שאלות מאוד פשוטות הבוחנות מיד אם אדם נושע או לא:

1. האם אתה מאמין כי ישוע הוא אלוהים שבא בבשר בדמות אדם על מנת להושיע אותנו מהחטא?
2. האם אתה מאמין שישוע נצלב ומת, ולאחר שלושה ימים ושלושה לילות קם לתחיה מן המתים, וכעת יושב לימין אלוהים האב?

בנוסף לתשובה חיובית לשתי שאלות אלה, הנושע באמת יוכיח את אמיתות הכרזתו לבני אדם בפרי הרוח שיראה בחייו.

הידעת כי מורמונים, עדי יהווה, מוסלמים, בודהיסטים ואחרים אינם מאמינים שישוע הוא אלוהים? לכן לא כל מי שאומר "ישוע" או "אמן" הופך מיד לילדו של אלוהים ולאח באמונה.

מי הוא ישוע עבור:

משיחיים	יהדות רבנית	איסלאם	עדי יהווה	מורמונים
אלוהים הבן, משיח	אדם, כופר (דוחים את עיקרון השילוש)	אדם, נביא (דוחים את עיקרון השילוש)	יציר נברא, הוא היה המלאך מיכאל לפני שהופיע בבשר כישוע. (דוחים את עיקרון השילוש)	יציר נברא, הראשון לאלוהים האב ולאלוהים האם, הוא אחינו הבכור. ישוע הוא אח לשטן. (דוחים את עיקרון השילוש)

מניין לנו לדעת מי הוא הישוע האמיתי?

עלינו ללמוד זאת מכתבי הקודש ולקבל את הכתוב בו כפשוטו וכמשמעו.

כאשר אנו מדברים עם בן אמונה אחרת על ישוע, חשוב לשאול אותו: "מי הוא ישוע עבורך?"

אתן דוגמה פשוטה מן החיים:

שני גברים נפגשים, ומתברר שלשניהם רעיה עם אותו שם.

איך נברר שאינם נשואים לאותה אישה?

נבקש מכל אחד מהם לתאר את אשתו.

מספיק שאחד מהם יציין נתון שונה, ולו במעט, כדי שיתברר שאינם נשואים לאותה אישה. — מדובר בשתי נשים בעלות אותו שם.

כך בדיוק עם ישוע. אם אנו מתארים ישוע שונה מזה שמתואר בכתבי הקודש, משמע שאנו מאמינים במושיע פרי יציר מחשבתנו, כזה שאינו קיים במציאות, ולכן הישוע הדמיוני הזה גם לא יכול להושיע.

לפיכך, צוררי המשיח מתרחקים מהתחברות עם מאמינים נאמנים לישוע בן האלוהים ודוחים את אלוהותו ומשיחיותו של ישוע. הם אינם מאמינים שישוע הוא אלוהים שבא לעולם בדמות בשר כדי להושיענו מעונש החטא.

הדבר השלישי שמאפיין את צוררי המשיח:

ג.        צוררי המשיח ינסו להסיט אתכם מדרך האמת

פסוק 26: "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּתַבְתִּי לָכֶם עַל־אוֹדוֹת הַמַּתְעִים אֶתְכֶם."

נלמד כעת מהו ההבדל בין אדם בלתי מאמין לבין "צורר משיח":

אם אדם יושב באסיפות הקהילה, שומע ולומד ולא מסכים לחומר הנלמד, זכותו. כל אדם רשאי ללמוד בקצב שלו ולהישאר בקהילה גם אם אינו מסכים לכל מה שנלמד בה.

אך אם אדם כלשהו מנסה להסיט אנשים בקהילה או מחוצה לה נגד לימוד דבר אלוהים, נגד אלוהותו של ישוע המשיח וביאתו בבשר, אזי הוא מתגלה כצורר משיח. הוא יתבקש להפסיק את פעולתו ואף להתרחק מאיתנו.

אחים יקרים, צוררי המשיח אינם מופיעים עם שלט על מצחם המזהה אותם כאויבי ילדי אלוהים. תכסיסיהם כל כך מתוחכמים עד כי רבים נופלים במלכודותיהם. לעתים לוקח זמן לא מעט עד שהקהילה מצליחה להבין מה קרה, לזהות את מקור הבעיה ולהזהיר את שאר ילדי אלוהים מצורר המשיח.

בדרך כלל אנשים אלו אינם קמים על רגליהם בקהילה ומכריזים את טענותיהם בפומבי. הם מזמינים את חברי הקהילה לביתם או מתארחים אצלם. בשקט הם טומנים בלב האנשים את דעותיהם הנוגדות את הכתוב בדבר אלוהים ואת ביקורתם השלילית נגד חלק מחברי הקהילה.

לא לחינם יוחנן אומר בפרק ד 1:

"אֲהוּבַי, אַל תַּאֲמִינוּ לְכָל רוּחַ, כִּי אִם בַּחֲנוּ אֶת הָרוּחוֹת אִם מֵאֱלֹהִים הֵן, כִּי נְבִיאֵי שֶׁקֶר רַבִּים יָצְאוּ לָעוֹלָם."

סיכום ביניים

צוררי המשיח…

1. שונאים התחברות משיחית,
2. דוחים את אלוהותו ומשיחיותו של ישוע,
3. מסיתים אנשים אחרים מהאמונה האמיתית.
4. במקרים קיצוניים הם פועלים לפגוע פיזית בנאמנים לישוע.

לאור הנלמד, כיצד נוכל להתגונן מפני צוררי המשיח?

אילו כלי הגנה אלוהים מעמיד לרשותנו?

יוחנן עונה על שאלה זו בפסוקים 20, 24, 29-27 ובפרק ד פסוקים 6-4.

התשובה מחולקת לשני סעיפים:

א.        הכלים שאלוהים מעניק לנו כדי להבטיח את הגנתנו (ב 20, 27).

ב.        האחריות שלנו כילדי אלוהים להשתמש בכלים אלו להגנתנו ולכבוד אלוהים (ב 24, 29-28; ד 6-4).

הכלים שאלוהים מעניק לנו כדי להבטיח את הגנתנו מצוררי המשיח

פרק ב 20, 27:

"וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם הַמְשִׁיחָה (charisma) מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלְּכֶם יוֹדְעִים";

"וְהַמְשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל־אוֹדוֹת הַכֹּל — וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב — לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ."

 

להלן האמצעים שאלוהים מעמיד לרשותינו כדי לחיות חיים רוחניים בטוהר ובקדושה ולנצח בכל מאבק רוחני:

1. אלוהים הבטיח כי מרגע הישועה, רוח הקודש ישכון בקרבנו. נקודה זו נקראת "הלידה מחדש". יוחנן קורא לזה "הַמְשִׁיחָה".

רוח הקודש מתחיל בתיקון פגע החטא ברוחנו ובנפשנו, כך שמרגע ישועתנו אנו פועלים להידמות יותר ויותר באופינו לאדון ישוע המשיח. רוח הקודש יעזור לנו ללמוד ולהבחין בין אמת לשקר. רוח אלוהים בנו יזכיר לנו את כל מה שאנו לומדים בשקיקה בכתבי הקודש. כך נוכל להשוות את שאנו שומעים ממורי השקר למה שאלוהים מלמד בדברו ולבחור בטוב ובאמת (א-קורינתים ג 16, ב 15-10; ב-קורינתים א 22; יוחנן יד-טז; אל האפסים א 14-13).

2. אלוהים הבטיח לנו כי בחירתו אותנו מקדם ימי עולם אינה דבר שנתון לשינוי. לכן הוא גם הבטיח שכפי שהתחיל בנו את העבודה של ההולדה מחדש והתלמידות, כך הוא גם יסיים בחיינו את מה שהוא התחיל:

אל האפסים א 5-4: "…כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. 5 הוּא יָעַד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת לוֹ לְבָנִים עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כְּחֵפֶץ רְצוֹנוֹ."

אל הפיליפים א 6: "בָּזֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁהַמַּתְחִיל בָּכֶם אֶת הַפְּעֻלָּה הַטּוֹבָה הַשְׁלֵם יַשְׁלִים אוֹתָהּ עַד יוֹם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ."

3. אלוהים הבטיח לנו שבשום מקרה הוא לא ינטוש אותנו, את ילדיו. כך שום דבר לא יוכל להפריד אותנו מאהבת אלוהים שבמשיח ישוע (אל הרומים ח 38-34). אלוהים עמנו לנצח נצחים.
4. אלוהים הבטיח לנו שלעולם לא יטיל עלינו מבחן או משא שלא נוכל לעמוד בהם. הוא הבטיח שייתן לנו את החסד (הכוח, היכולת) הדרוש כדי להתגבר על כל מבחן וכל משא. אלוהים גם הבטיח שכל מה שנבקש ממנו על פי רצונו יינתן לנו (א-קורינתים י 13; יעקב א 6-5; תהילים לז 5-4; א-יוחנן ג 22, ה 15-14).
5. אלוהים הבטיח לנו שיש לנו את כל כלי הנשק הרוחניים כדי לנצח את השטן בכל מערכה, תהיה אשר תהיה (אל האפסים ו 18-10; א-יוחנן ד 4; מלכים-ב ו 16).

שאול השליח תיאר את היכולת הנפלאה הזו באיגרת השנייה לקורינתים פרק י 6-3:

"אָמְנָם חַיִּים אָנוּ כְּבָשָׂר וָדָם, אַךְ אֵין אָנוּ נִלְחָמִים כְּדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם; 4 שֶׁכֵּן כְּלֵי מִלְחַמְתֵּנוּ עָצְמָתָם אֵינָהּ מִבָּשָׂר וָדָם, אֶלָּא עָצְמַת אֱלֹהִים בָּהֶם לַהֲרֹס מִבְצָרִים. 5 אֲנַחְנוּ מְמוֹטְטִים תַּחְבּוּלוֹת וְכָל דָּבָר רָם שֶׁמִּתְנַשֵֹא נֶגֶד דַּעַת אֱלֹהִים, וּמַכְנִיעִים כָּל מַחֲשָׁבָה לְשֵׁם צִיּוּת לַמָּשִׁיחַ, 6 וּמוּכָנִים לְהַעֲנִישׁ עַל כָּל הֲפָרַת מִשְׁמַעַת, כַּאֲשֶׁר תֻּשְׁלַם מִשְׁמַעְתְּכֶם אַתֶּם."

לפיכך, למרות שהעולם יכול להיות מלא בצוררי משיח, אלוהים העניק לנו את הכלים שמבטיחים את נצחוננו.

6. הבה נזכור את המקרה של קין והבל: בעת שקין התעצב והתעצבן, דיבר אליו אלוהים והזהיר אותו לבל יתן לכעס לכבוש את לבו. אלוהים הבהיר לקין שאל לו ליפול בחטא, כי ניתן לאדם, מאלוהים, היכולת לאמר "לא!" לחטא:  — "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת. וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ; וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד 7).

במילים פשוטות: "קין, אם תפעל כראוי — אם תציג לאלוהים זבח ראוי לפי דרישתו, כמו זה של הבל, כי אז אקבל את מנחתך, אז תוכיח את מעלתך כבכור ותזכה לכבוד (ראה דוגמה לשימוש דומה במילה "שְׂאֵת" בבראשית מט 3: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי; יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז"). אך אם לא תפעל כראוי ותיתן לכעסך לשלוט על תגובותיך, דע לך כי החטא, אשר תמיד מוכן ומזומן להכשילך, יינצח אותך ויפילך!"

זכור! יש לך את היכולת לקבוע את תגובתך.— אם תרצה, תוכל לנצח את החטא. לעולם אל תאשים את החטא כדי לפתור עצמך מאחריות.

כעת, לאחר שהובטח לנו חתימת רוח הקודש שמתפקידו לפקוח את מוחנו כדי להבין נכונה את דבר אלוהים ולהעניק לנו את הכוח לבחור בעצת אלוהים, עלינו להבין דבר נוסף: כלי נשק — ולו גם המשוכלל ביותר — לא יביא ניצחון אם איננו יודעים להשתמש בו, או אם לא נשתמש בו כלל.

דוגמה: במלחמת לבנון השנייה טיל של חיזבאללה פגע בספינת טילים של צה"ל. בחקירת האירוע התברר כי המערכת שנועדה להטות ולהסיט טילים לא הייתה פעילה. התוצאה: ארבעה חיילים נהרגו ונגרם נזק לספינה.

לכן, הבה נלמד את הפסוקים המבהירים לנו מהי האחריות שלנו כלפי אלוהים כדי שננצח את השטן בכל מערכה רוחנית:

האחריות שלנו כילדי אלוהים היא להשתמש בכלים אלו להגנתנו ולכבוד אלוהים

א-יוחנן ב 24, 29-28, ד 6-4:

פסוק 24:

"אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם. אִם יִשָּׁאֵר בְּקִרְבְּכֶם מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית, אֲזַי גַּם אַתֶּם תִּשָּׁאֲרוּ בַּבֵּן וּבָאָב."

האחריות שלנו היא להיצמד לכתוב בכתבי הקודש. אין לחשוב שאלוהים שינה דבר באופיו, בתכונותיו או באמת שלו בגלל שינויי הזמן או התרבות. אלוהים אינו משנה את דברו ואת הבטחותיו. אדרבה, הוא מזהיר אותנו לבל נסמוך על דעתנו, ולבל נטיל ספק בדברו, גם אם זה נוגד את הגיוננו:

משלי ג 8-1:

1 בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ;
2 כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ;
3 חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל יַעַזְבֻךָ.
קָשְׁרֵם עַל גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ;
4 וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם.
5 בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ, וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן;
6 בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ;
7 אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ; יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע;
88 רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ, וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ.

דבר אלוהים כמוהו כנר המאיר לנו כל צעד. כל סטייה מהאור של אלוהים היא הליכה בחושך, ושם הסיכוי ליפול ולהיכשל מובטח (תהילים קיט 105: "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, וְאוֹר לִנְתִיבָתִי").

"מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית." — מה שמענו מראשית?

• שישוע הוא האדון — אלוהים הבן אשר ירד לעולם בדמות אדם ובא כדי למות כקורבן כפרת חטאינו.
• שכל אדם חוטא וזקוק לכפרת חטאים.
• שישוע הוא הדרך, האמת והחיים, ואף אחד לא בא אל האב אלא דרכו.
• שאין שם אחר בו אנו יכולים להיוושע מלבד ישוע המשיח.
• שמעשיו של ישוע מגשימים את הנאמר בתנ"ך על אודות המשיח המובטח.
• שהתנ"ך, דבר המשיח ודבר השליחים הנם דבר אלוהים חיים, ואין בהם כל טעות או סתירה.

האמת הזו חייבת להיות מופנמת לתוך חיינו כך שכל מחשבה ומעשה, בכל תחום ועניין, ימדדו וייבחנו על פי האמת של דבר אלוהים. אם נלך בדרכו — נישאר עמו!

"עִמְדוּ בּוֹ"

פסוקים 29-28:

"וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ. 29 אִם יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהוּא צַדִּיק, יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁגַּם כָּל עוֹשֵׂה צְדָקָה נוֹלָד מִמֶּנּוּ."

הביטוי "עִמְדוּ בּוֹ" מאוד חשוב ולמעשה מהווה תנאי עיקרי. האחריות שלנו היא "לעמוד בישוע המשיח".

ישוע השתמש במילים אלו במשל הגפן והשריגים בבשורת יוחנן בפרק טו. שם הוא אמר שרק אם נעמוד בו נוכל לעשות פרי. במילים פשוטות, העמידה בישוע משמע, התמדה בהתחברות ובהוצאה לפועל של הוראותיו — של דבר אלוהים — בחיינו. העמידה בישוע מתבטאת:

• בשינון דבר אלוהים וקבלת הוראת אלוהים באמונה וללא ספק,
• בציות בפועל לכתוב בדבר אלוהים,
• בהתרחקות מן החטא על כל צורותיו — בשמירה על טוהר שבלעדיה לא נוכל להתחבר עם אלוהים,
• בתפילה,
• בהתחברות עם שאר האחים והאחיות באמונה שמתבטאת בשיתוף, בעזרה, בעידוד ובבנייה הדדית.

מי שמשקיע את זמנו ואת לבו בעמידה בישוע, מן הסתם יתרחק מצוררי המשיח ומהשפעתם.

הציווי "עמדו בו" מזכיר לי סרטי טבע המראים גורים הולכים בצמוד להוריהם ביער או בג'ונגל. הם כל כך צמודים אליהם מפני שכל התרחקות מעיני ההורים משמעה סכנת מוות.

אדם מאמין לעולם לא יאבד את ישועתו, אך אם יתרחק מהתחברות קדושה עם שאר ילדי אלוהים ומלימוד דבר אלוהים, נפילתו בחטא והרס עדותו יהיו משימות קלות ביותר עבור השטן.

עלינו לזכור שנושענו ונסלחו חטאותינו למען נפאר את שם האדון (ב 12). הבה נקפיד לעשות הכל כדי שלא ניפול בקלות בשום חטא.

להלן פסוקים המבהירים את משמעות הביטוי "לעמוד בו" ויעזרו לנו לבחון את קירבתנו לאדון:

ב 19     צוררי המשיח יצאו מתוכנו. ז"א, אין להם התחברות עמנו ועם האור;

ב 24     "אַתֶּם, מַה שֶּׁשְּׁמַעְתֶּם מֵרֵאשִׁית יִשָּׁאֵר נָא בְּקִרְבְּכֶם."

ב 27     "וְהַמְשִׁיחָה שֶׁאַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתּוֹ נִשְׁאֶרֶת בְּקִרְבְּכֶם וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִישֶׁהוּ שֶׁיְּלַמֵּד אֶתְכֶם, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁמְּשִׁיחָתוֹ מְלַמֶּדֶת אֶתְכֶם עַל־אוֹדוֹת הַכֹּל — וְהִיא אֱמֶת וְאֵינֶנָּה כָּזָב — לְפִי מַה שֶּׁלִּמְּדָה אֶתְכֶם עִמְדוּ בּוֹ."

ב 28     "וְעַתָּה, יְלָדַי, עִמְדוּ בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ עֹז (ביוונית "פַּרְהֶסְיָה" = עדות אמיצה בציבור) כַּאֲשֶׁר יִתְגַּלֶּה וְלֹא נֵבוֹשׁ מִפָּנָיו בְּבוֹאוֹ." הכוונה  היא שכאשר יבוא המשיח, לא נתבייש לעמוד לפניו, אלא יהיה לנו אומץ וביטחון לעמוד.

ב 6      "הָאוֹמֵר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּיֵשׁוּעַ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ כֵּן גַּם עָלָיו לְהִתְהַלֵּךְ."

ב 10     "הָאוֹהֵב אֶת אָחִיו עוֹמֵד בָּאוֹר וּמִכְשׁוֹל אֵין בּוֹ."

ב 14     אם דברו בנו, אנחנו חזקים מבחינה רוחנית: "כָּתַבְתִּי לָכֶם, יְלָדִים, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אֶת הָאָב. כָּתַבְתִּי לָכֶם, אָבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִכַּרְתֶּם אוֹתוֹ אֲשֶׁר הוּא מֵרֵאשִׁית. כָּתַבְתִּי לָכֶם, בַּחוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם חֲזָקִים וּדְבַר אֱלֹהִים קַיָּם בְּקִרְבְּכֶם וְנִצַּחְתֶּם אֶת הָרַע."

ב 17     "הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים עוֹמֵד לָעַד."

בפסוק 21 יוחנן מזכיר לשומעיו את מעמדם:

"כָּתַבְתִּי אֲלֵיכֶם לא מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָהּ וְיוֹדְעִים שֶׁכָּל שֶׁקֶר אֵינֶנּוּ מִן הָאֱמֶת."

פטרוס השליח עושה ממש את אותו הדבר כשהוא כותב:

"עַל כֵּן לא אֶחְדַּל לְהַזְכִּירְכֶם בְּכָל עֵת אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים אוֹתָם וְהִנְּכֶם יַצִּיבִים בָּאֱמֶת הַזּאת. וְרוֹאֶה אֲנִי לְנָכוֹן לְהַזְכִּיר וּלְעוֹרֵר אֶתְכֶם כָּל עוֹד אֲנִי נִמְצָא בַּמִּשְׁכָּן הַזֶּה" (ב-פטרוס א 13-122).

שניהם מזכירים לילדי אלוהים את הדברים הבסיסיים שנאמרו להם בעבר, כי הבסיס האיתן הזה של דבר המשיח מבטיח את יציבותנו הרוחנית.

הישארו דבקים למה ששמעתם מתחילת דרכיכם המשיחית! היו נאמנים לאמונה במשיח ישוע, בן האלוהים, שמת עבור חטאיכם. היו נאמנים לאמת, וכך תישארו רחוקים מהשקר ומהשקרנים. כך נזכה לחוות את מלוא חוזקו וברכתו של אלוהים בחיינו.

זיכרו! גם אם חיינו יגיעו לקיצם בעולם הזה בגלל כל סיבה שהיא, יש לנו הבטחה נפלאה בפסוק 25:

"וְזוֹהִי הַהַבְטָחָה שֶׁהוּא הִבְטִיחַ לָנוּ — חַיֵּי עוֹלָם."

את זאת אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו.

רבותיי, אנו לא מספיק מעריכים את ההבטחה הזו. — אין דבר בעולם הזה יקר יותר, שווה יותר ומושך יותר מאשר לחיות בנוכחות אלוהים ולשרת אותו לנצח נצחים.

הלוואי שנשקיע יותר זמן בכל יום להגות ולהרהר בהבטחה הנפלאה הזו. כשנעשה כך, נעניק ללבנו יותר זמן של שלום. כך נלמד להודות יותר לאלוהים ונימלא מוטיבציה להתרחק מן החטא ולחיות בדרך המפארת את שם ישוע המשיח.

בפרק ד 6 יוחנן מציין עוד נקודה חשובה שאנו חייבים להתייחס אליה במסגרת אחריותנו הרוחנית "לעמוד בישוע":

"אֲנַחְנוּ מֵאֱלֹהִים. הַיּוֹדֵעַ אֶת אֱלֹהִים שׁוֹמֵעַ לָנוּ; מִי שֶׁאֵינוֹ מֵאֱלֹהִים אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ לָנוּ. מִתּוֹךְ כָּךְ מַכִּירִים אָנוּ אֶת רוּחַ הָאֱמֶת וְאֶת רוּחַ הַתָּעוּת."

"אֲנַחְנוּ מֵאֱלֹהִים." — יתכן שבמילה "אנחנו" יוחנן התייחס לעצמו, יתכן גם שכתב בתקופה בה חיו עדיין מספר שליחים נוספים.

"מִתּוֹךְ כָּךְ מַכִּירִים אָנוּ אֶת רוּחַ הָאֱמֶת וְאֶת רוּחַ הַתָּעוּת." — אחד מסימני ההיכר של ילדי אלוהים הוא שהם שומעים לדברי השליחים ומצייתים להם כדבר אלוהים. נכון לימינו, דבר השליחים מהווה חלק מדבר אלוהים הכתוב, ותלמידותנו ושייכותנו לאדון נמדדות על פי כניעתנו לכתוב בכל כתבי הקודש.

ילדי אלוהים שומעים לאלוהים. לעומתם, אלו הדוחים את הוראת אלוהים שנאמרה מפי השליחים, מוכיחים במעשיהם כי אינם שייכים לאלוהים.

העמידה בדבר אלוהים לא רק מוכיחה כי אתה שייך לו, היא גם מגנה עליך מן הרע.

סיכום

יוחנן מזהיר אותנו מ"צוררי משיח" המנסים יומם ולילה להפיץ את שקריהם.

להלן שלושת האפיונים והתכונות של צוררי ישוע המשיח:

א.        צוררי המשיח אינם אוהבים את ההתחברות עם ילדי אלוהים (פסוק 19);

ב.        צוררי המשיח דוחים את אלוהותו של ישוע אשר בא בבשר (פסוקים 23-22, ד 6-1).

ג.         צוררי המשיח ינסו להסיט אתכם מדרך האמת (פסוק 26).

אלוהים לא השאיר את ילדיו לבד וחסרי הגנה מול נכלי השטן. הוא חתם את ילדיו ברוח הקודש וכך הבטיח את נוכחותו והגנתו האישית בחיי כל אחד מהם.

אלוהים גם דורש מילדיו לגלות אחריות ולהיצמד להוראתו שבכתבי הקודש.

מי שפועל כיאות לילד טהור של אלוהים, מובטח לו שיזהה את צוררי המשיח ולא ייפגע מתורתם המתעה.

זכור! אלוהים לא שולח את ילדיו לקרב החיים ללא הגנה, הכלי — רוח הקודש — קיים. לכן, נעמוד ליד המשיח ונישאר מוגנים מהשקר!