הראשונה ליוחנן פרק ה

ראשונה ליוחנן פרק ה

העדות על הבן

בפסוקים 1-5 יוחנן מבהיר את שלושת הנקודות הנחוצות לאדם כדי לנצח את העולם.

א.      אמונה בישוע כמשיח מכפר חטאים

ב.      אהבת ישוע כאלוהים

ג.       קיום מצוות אלוהים

 

לאור הנאמר בפסוקים 1-5, ישאל הקורא:

מדוע שאאמין בישוע?

האם עדותו של ישוע אמינה מספיק כדי שאפקיד חיי בידו?

 

עלינו לזכור שאז כמו היום, רוב העם היהודי דחה את ישוע כמשיח ואדון.

רוב הרבנים וההנהגה הרוחנית טענו שישוע היה כופר.

מכיוון שרוב העם נהה אחר דעת הרבנים, יוחנן מציג עדות גדולה יותר מזו של בני אדם. בדרך זו יכול  היה כל אדם, גם אחד שאינו בקיא ברזי התורה, להבין שישוע הוא אכן מה שהוא אמר על עצמו – אדון ומושיע מכפר חטאים. (להלן אוסף האשמות ודעות של ההנהגה הרוחנית בישראל אודות האדון ישוע: יוחנן א 11, ז 12, 47, לוקס כ"ג 2, כ"ג 5, יוחנן ח 48, 52, י"א 47-48, י 20, מרקוס ג 21, מתי ט 34, י 25, י"א 19, י"ב 24, כ"ז 63).

בפסוקים הבאים יוחנן מבהיר לשומעיו שהעדות אשר התלוותה לישוע, לאורך כל יום מימיו בארץ בינינו, מספיקה כדי לענות על כל הדרישות הנחוצות להאמין בו כאדון ומושיע מן החטא.

משמע, טענתם של המתנגדים לישוע מכל הסיבות האפשריות בטלה לאור העדות המשמעותית והברורה על ישוע – עדות אשר נובעת, לא פחות ולא יותר מאלוהים בכבודו ובעצמו.

אין כל אדם בעולם לאורך כל ההיסטוריה האנושית בעל עדות כמו זו של ישוע. מן הסתם, אף לא אחד מן הפילוסופים ומורי השקר שהצליחו לתעתע בכם…

 

פסוקים 6-12:

6. "זה הוא אשר בא במים ובדם – ישוע המשיח. לא במים בלבד, כי אם במים ובדם. והרוח היא המעידה, שהרי הרוח היא האמת.
7. הן שלושה הם המעידים:
8. הרוח והמים והדם ושלושתם לשם האחד הם.
9. אם מקבלים אנו עדות בני אדם, עדות אלוהים גדולה ממנה, שכן זאת עדות אלוהים אשר הוא העיד על בנו.
10. המאמין בבן האלוהים העדות נמצאת בקרבו. מי שאינו מאמין לאלוהים שם אותו לכוזב, מפני שלא האמין בעדות אשר העיד אלוהים על בנו.
11. וזאת היא העדות: אלוהים נתן לנו חיי עולם, והחיים האלה בבנו הם.
12. מי שיש לו הבן יש לו החיים. מי שאין לו הבן אין לו החיים.

 

הפסוקים הללו העלו רעיונות ופרשנויות רבות לאורך ההיסטוריה.

למה בדיוק התכוון יוחנן כשציין שישוע בא במים ובדם?

אחד מאבות הקהילה, אוגוסטין, קישר את הפסוק לנאמר בבשורת יוחנן יט 34. שם נאמר שיצאו מגופו של ישוע מים ודם בעקבות הדקירה ברומח על ידי החייל הרומי.

ג'ון קלווין ומרטין לותר מקשרים את המים והדם לכתוב בבשורת יוחנן ד ובפרק ו.

בפרק ד ישוע טוען כי הוא נותן מים חיים (ד 10, 14),

בפרק ו ישוע טוען שרק מי שישתה את דמו ויאכל את גופו יזכה לחיים (ו 53-56).

לפיכך, קלווין ולותר מקשרים את המים והדם ל"סעודת האדון".

אחרים טענו כי המים והדם מתייחסים למרכיבים הנחוצים לעבודה במקדש במסגרת הקרבת הקורבנות: דם לכפרה ומים להיטהרות.

טרטוליאן[1] אחז בדיעה שלדעתי גם תואמת לכתוב בכתבי הקודש והיא:

המים מתייחסים לטבילתו של ישוע (מתי ג 13-17, מרקוס א 9-11, לוקס ג 21-22).

הדם מתייחס לכפרתו על חטאותינו.

 

שימו לב למילותיו של יוחנן.

הוא אומר: ישוע לא בא במים בלבד…

למה הכוונה?

א.      המחיר שישוע נתן בעבורנו לא הסתכם בהצהרה מילולית ותו לו.

טבילתו של ישוע על ידי יוחנן המטביל היוותה אישור והסכמה להכרזתו ולימודו של יוחנן המטביל אודות ישוע. טבילתו של ישוע נתנה תוקף ואמינות למסר של יוחנן – התכוננו לבוא המלך העתיד להקים את מלכותו. המלך שאנו מחכים לו הוא לא אחר מאשר ישוע המשיח (ראה גם יוחנן א 29, ג 29-30).

הטבילה במים הייתה הכרזה והצהרה פומבית כי ליבו של הנטבל עשה חשבון נפש ונימצא נקי לפני אלוהים בכל הנוגע לדרישות תורת אלוהים. ישוע המשיח נטבל כראוי ומכאן נמצא ראוי ונקי מבחינת התורה לעמוד לפני אלוהים.

 

ישוע לא רק בא במים אלא גם בדם, אומר יוחנן. משמע, שכפרתנו לא הסתכמה במילים אלא במחיר חייו של ישוע המשיח.

ישע בא לעולם בדמות בשר ומסר את נפשו – שפך את דמו – (כי הנפש בדם: ויקרא יז 11) – וזאת כדי לשלם לאלוהים את מחיר כפרת החטאים שלנו.

 

ב.      מורי השקר, הפילוסופים למיניהם, טענו שישוע אינו אלוהים, שהרי אלוהים שכולו רוח לא יוריד מעצמו ויבוא לעולם בגוף נחות כאדם, לטענתם.

אחרים טענו שהמשיח האציל כוחו על ישוע הבן-אדם בעת הטבילה, אך עזב אותו לפני הצליבה…

 

הצהרתו של יוחנן נועדה לציין שוב שישוע הוא אכן אלוהים והוא באמת בא לעולם בלבוש אדם.

יוחנן הדגיש את הנקודה הזו כבר בפרק ד 2-3:

"בזה תכירו את רוח אלוהים: כל רוח המודה כי ישוע המשיח בא בלבוש בשר, מאלוהים היא. וכל רוח אשר איננה מודה בישוע לא מאלוהים היא."

 

לפיכך, אני מאמין שהמים והדם שיוחנן מציין בנוגע לעדותו של ישוע מתייחסים לטבילתו ולמסירת חייו כקורבן כפרת החטאים שלנו. דמו של ישוע המשיח היה התשלום שסיפק את דרישת אלוהים האב לכפרת חטאי האדם ומנע בעדו להטיל את זעמו על כל נושא חטא.

 

לפני שנמשיך בלימוד הפסוקים, הבה נזכור את שמות התואר המיוחסים לישוע באיגרת הראשונה של יוחנן. הנתונים הללו יעזרו לנו להבין שישוע הוא אלוהים.

ישוע הוא:

1. היה מראשית (א 1)
2. חיים (א 1)
3. חיי העולמים (א 2)
4. משיח (א 3, ה 1, ב 22)
5. מליץ (ב 1)
6. כפרה (ב 2)
7. נולד מאלוהים (ה 1)
8. בן האלוהים (ה 5)
9. בא בלבוש בשר (ד 2)
10. בנו יחידו של האלוהים (ד 9)
11. הבן, מושיע העולם (ד 14)
12. צדיק (ג 7)
13. עתיד להתגלות (ב 28, ג 2)

שמות התואר הללו ראויים רק לאלוהים.

 

בסוף פסוק 6 כתוב:

"…והרוח היא המעידה, שהרי הרוח היא האמת."

במילים אלו יוחנן מבהיר שהנתונים שהוא מציג לפנינו אינם רעיונות הנובעים ממוחו הקודח אלא הצהרות ואמת ברורה המגובות על ידי רוח הקודש בכבודו ובעצמו.

כאשר ישוע נטבל, רוח הקודש נחתה על ראשו ובאה אליו בדמות גשמית של יונה.

באותו אירוע שמעו הנוכחים בת קול שמיימית האומרת: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי". (מתי ג 17).

אנו יודעים שרוח הקודש הינה ההוויה האלוהית שמתפקידה לפקוח את עיני הלב שלנו כדי להבין נכונה את דבר אלוהים. רוח הקודש היא האישיות דרכה יכול אדם להיאזר בכוח כדי להכריז את האמת של אלוהים. (יוחנן ג 3-11, יד –טז, א-קורינתים ב 10-15, יב 3, א-יוחנן ב 27).

 

שמעון פטרוס אמר בנוגע למעורבות רוח הקודש בנבואות המקרא (ב-פטרוס א 20-21):

"וזאת דעו ראשונה, שכל נבואת המקרא אינה עניין של פרוש אישי, כי מעולם לא יצאה נבואה על פי רצון האדם, אלא רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים."

 

לפיכך, באומרו: רוח הקודש מעידה, יוחנן כולל במילים אלו את כל הנבואות שנאמרו על ידי הנביאים בכתבי הקודש אודות זהותו של המשיח, תכונותיו ופועלו אשר כולן, ללא יוצא מן הכלל התגשמו בישוע המשיח בלבד. מדובר על אותו ישוע ההיסטורי שנולד בבית לחם אפרתה וגדל בנצרת.

והנה, כל העדויות על ישוע, אלו שנובעות ממילותיו, וממעשיו תואמות לכל אלו שנאמרו עליו מפי שליחי אלוהים.

–          האדון ישוע נולד מבתולה (ישעיה ז 14)

–          משבט יהודה (בראשית מט 8-12, מיכה ה 1, ישעיה ז 14)

–          נולד בבית לחם אפרתה (מיכה ה 1)

–          ריפא ועשה ניסים (ישעיה ס"א 1-10)

–          נכנס לירושלים רכוב על עיר בן אתונות (זכריה ט 9)

–          נמכר בסכום של 30 שקל (זכריה י"א)

–          נכרת כמשיח בחודש ניסן (פסח) שנת 32 לספירה (דניאל ט 24-27)

–          קם לתחיה (ישעיה נ"ג 9-12)

 

בפסוקים 7-8 אומר יוחנן:

7. הן שלושה הם המעידים:
8. הרוח והמים והדם ושלושתם לשם האחד הם.

דבריו של יוחנן אולי נשמעים כרגילים אך טומנים בחובם אזהרה חמורה.

בספר דברים יז 6 כתוב:

"על-פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת, לא יומת על פי עד אחד." 

ז"א, יוחנן לא מציין את עניין שלושת העדים לחינם, אלא כדי לציין שנתונים אלו עתידים להיות גורם מכריע בגזר דינו של כל אדם לפני אלוהים.

מדובר פה בעניין של חיים או מוות נצחיים.

משמע, כל מה שנאמר על ישוע מפי הנביאים שבכתבי הקודש, וכל מה שישוע אמר ועשה, מהווים עדות קבילה בעיני אלוהים כדי להאשים ולחרוץ את דינם של הדוחים את ישוע – לאבדון נצחי.

 

הערה: אנא זיכרו שרוב היהודים דחו את ישוע על סמך עדותם של רבניהם. יוחנן מציין וקובע שעדות הרוח והאב גדולים יותר!

 

ראו את תגובתו של שר המאה הרומי והאנשים אשר איתו ברגע מותו של ישוע על הצלב:

מתי כז 54: "…שר המאה והאנשים אשר איתו, השומרים את ישוע, כראותם את רעידת האדמה ואת כל הנעשה, נתמלאו פחד רב ואמרו: "באמת בן אלוהים היה זה!" (ראה גם לוקס כ"ג 44-499)

מעשיו, דבריו וכל אשר נאמר עליו ממשרתי אלוהים ניתנו לנו כדי שנוכל להאמין בו כבן האלוהים אשר בא לעולם להושיענו מקללת החטא.

דחיית עדות שכזו, מוכיחה כי האדם היקשה ליבו לאהבת אלוהים והעדיף את החטא על פני הצדק והטוהר.

 

למה מתכוון יוחנן בסוף פסוק 8 באומרו: "…ושלושתם לשם האחד הם"?

הכוונה שכל הנתונים שאמר רוח אלוהים דרך הנביאים לאורך כל הכתובים מתנקזים כולם ללא יוצא מן הכלל לעבר ישוע המשיח ופועלו. זה ישוע ההיסטורי שמתואר בכתבי הקודש.

הרוח, המים והדם, שלושת העדים הללו מעידים שישוע הוא אכן המשיח המובטח מפי הנביאים.

 

שאול השליח הבין היטב את המסר הזה כאשר אמר על ישוע: המשיח הוא סוף (תכלית) התורה (אל הרומים י 4).

לא מדובר על איזה ישוע אחר, אלא על זה אשר ראינו, שמענו ומיששנו – כפי שצין יוחנן בפרק א 1-4.

התיאום של דברי הנביאים ופועלו של ישוע הינו מושלם לחלוטין.

 

בפסוק 9 יוחנן מבהיר שהעדות ששמענו וראינו דרך רוח הקודש גדולה יותר ואמינה לעומת העדות שאנו שומעים מכל שאר המתיימרים להיות יודעי  דבר או אלילים.

"אם מקבלים אנו עדות בני אדם, עדות אלוהים גדולה ממנה, שכן זאת עדות אלוהים אשר הוא העיד על בנו."

יוחנן עושה השוואה בין העדויות של מורי השקר, הפילוסופים למיניהם לבין העדות של ישוע המשיח.

מה כוללת העדות של מורי השקר?

1. ידענות.

הם טוענים לחכמה נסתרת אשר בכוחה לגרום להיתעלות רוחנית.

2. הבטחות לעתיד

הם מבטיחים הבטחות גדולות אך אין באמתחתם ולו כוח להגשמת הבטחה אחת.

תכלס, מורי השקר ושאר הפילוסופים מקבלים אולי ציון גבוה בריאטוריקה ואומנות הדיבור והשכנוע אך אפס במעשים ריבוניים.

 

אפשר לשמוע את יוחנן כאילו זועק דרך הפסוק הזה ואומר:

האם מישהו מהמורים המהוללים שלכם ריפא ציפורן, יד, רגל או עין? הרי כל אותם אנשים שנרפאו ממחלות חשוכות מרפא עדיין מסתובבים ברחובות ירושלים וברחבי הארץ…(עת כתב יוחנן את האיגרת)

האם משהו מהם ציווה על מים גועשים לשקוט והמים שקטו?

האם משהו מהם האכיל 5000 אנשים בשני דגים וחמש לחמניות?

האם משהו מהם הקים אדם לתחייה? לכו כעת לבית עניה למרגלות הר הזיתים ויתכן שתוכלו לשאול את אלעזר באופן אישי, איך ההרגשה לקום מן המתים…

האם משהו מהם עונה לתפילותיכם?

האם מישהו מהם הגשים נבואה אחת אודות המשיח המובטח?

 

אם כן, איזו סיבה בעולם יש לכם ללכת אחריהם ולא אחר ישוע, וזאת לאחר שלומדתם אודות חייו, זהותו ופועלו של האדון ישוע?

מה קרה לכם שהעדפתם עדות אדם ריקה מתוכן על פני עדות עשירה וריבונית אודות ישוע?

האם נעלם כל היגיון ממוחכם?

 

בחנו את חייכם!

האם שינוי מבורך חל בחייכם לאחר שהכרתם את מורי השקר או לאחר שהכרתם את ישוע?

מי עשה שינוי מועיל וראוי בחייכם? הפילוסופים הדוחים את ישוע כאדון ומושיע, או ישוע?

 

יוחנן מתעסק בבעיה דומה לזו של שאול בקהילות גלטיה.

למאמינים בגלטיה שאול אמר במילים ישירות ובוטות: אל הגלטים ג 1:

"הוי גלטים כסילים! מי איחז את עיניכם אחרי שהודיעוכם בפירוש שישוע המשיח נצלב?…"

גם בגלטיה העדיפו עדות של מורי שקר על פני הבשורה הטהורה, שנאמרה בהדרכת רוח הקודש מפי משרתי אלוהים נאמנים ובליווי אותות ומופתים.

 

שאול השליח הוכיח את הגלטים ואמר להם: את כוחו הריבוני והמופתי של ישוע חוויתם וראיתם רק לאחר שקבלתם אותו באמונה.

מה ההיגיון לנטוש את האמת ולחזור לשירות ההרשעה והסמלים, לאחר שטעמתם והתנסיתם באמת ריבונית?

 

בני האדם נוטים לשמוע עדויות כדי להחליט מה לבחור.

יוחנן מלמד אותנו לבחור ולהעדיף תמיד וללא יוצא מן הכלל את העדות שנובעת מאלוהים על פני כל עדות הנובעת מאדם (ראה משלי ג 1-10, ירמיה יז 5-9, תהילים ב 12).

 

בפסוקים 10-12 יוחנן מרכז את כל הנתונים למרכז כובד אחד שנקרא ישוע.

כן, ישוע בן האלוהים אשר בא לעולם בדמות בשר כדי להושיענו מקללת החטא ולהעניק לנו חיי עולם עימו.

10. המאמין בבן האלוהים העדות נמצאת בקרבו. מי שאינו מאמין לאלוהים שם אותו לכוזב, מפני שלא האמין בעדות אשר העיד אלוהים על בנו.
11. וזאת היא העדות: אלוהים נתן לנו חיי עולם, והחיים האלה בבנו הם.
12. מי שיש לו הבן יש לו החיים. מי שאין לו הבן אין לו החיים."

 

יוחנן מבהיר שקבלת העדות של אלוהים גורמת לפעולות מיוחדות ונראות בחייו של המאמין.

מי שמקבל את העדות של אלוהים על ישוע עתיד לחוות את הדברים הבאים:

העדות שאותו אדם שמע מאלוהים, עתידה לפעול כעת גם דרך חייו. האמונה בישוע משנה חיים!

איך?

א. תראו שינוי בחייו. משמע, רוח הקודש ישכון בגופו ויביא לשינוי מהותי בהלך מחשבתו, פעולותיו ותכלית חייו (א-קורינתים ג 16, אל האפסים ה 18-19, אל הגלטים ה 22-23).

אותו מאמין חדש יתחיל להתעניין יותר בעשיית רצון אלוהים מאשר ברצונו הוא (אל הרומים יב 1-2, אל הפיליפים ד 4-8).

 

ב. ישוע המשיח יהיה במרכז חייו. כל שיעשה או יחשוב נועד לפאר את האדון אשר הושיע אותו (מתי ו 33).

 

ג. אחרים עתידים לראות בחייו ולשמוע מפיו יותר ויותר דברים ומעשים המבטאים את ישוע ורצונו מאשר את רצון האדם הישן.

אדם שהאדון ישוע המשיח חי בו, הוא שגריר של האדון (קור"ב ה 20). הבשורה והעדות אודות ישוע המשיח חייבים להיראות בחייו ולהישמע מפיו. אהבת המשיח דוחקת בו לדבר ולחלוק על אמונתו והחסד שאלוהים עשה עימו (ב-קורינתיים ה, ב 14-ג 3).

 

ומה לגבי אלו שדוחים את העדות של אלוהים אודות ישוע?

ובכן, יוחנן מלמד אותנו כמו כל שאר נביאי הכתובים, שאין מצב נייטראלי בתחום הישועה.

או שאתה שייך לאלוהים ונושע, או שאתה נגדו וצפוי לבלות את הנצח באגם האש.

 

להיות נגד אלוהים אינו מתבטא רק בשנאת המאמינים בישוע או הכאתם ופגיעה פיזית כזו או אחרת בהם.

להיות נגד אלוהים זה לדחות את עדות ה' בכתבי הקודש אודות ישוע.

במילים פשוטות:

אמת המידה ליחסך לאלוהים הוא – יחסך לישוע.

מי הוא ישוע בחייך – קובע מה יחסך לאלוהים ומה אתה יודע על אלוהים.

מסיבה זו אמר ישוע המשיח לפרושים בבשורת יוחנן ח 19, 42, כי מי שאינו מכיר אותו גם אינו יכול להכיר את האב (ראה גם יד 7).

יחסנו לישוע הינו המדד לקרבתנו לאלוהים.

 

ובכן מהי העדות שאלוהים העיד דרך ישוע? [רשימה חלקית ביותר]

ישוע המשיח אמר בבשורת יוחנן יד 6:

"אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

 

ישוע אמר לאשה השומרונית בבשורת יוחנן ד 13-14:

"ענה ישוע ואמר לה: "כל השותה מן המים האלה יצמא שוב, אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם. המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם".

 

ישוע ענה להמון אשר בא אליו רק כדי לשבוע מלחם ארצי, בבשורת יוחנן ו 35:

"אמר להם ישוע: "אני הוא לחם החיים. כל הבא אליי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד…"

 

ישוע אמר לפרושים אשר העדיפו עדות רבנים על פני עדות אלוהים, בבשורת יוחנן ח 12:

"ישוע הוסיף לדבר אליהם ואמר: "אני אור העולם. איש ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, אלא אור החיים יהיה לו…" 

 

לפיכך, כתבי הקודש שנכתבו מפי משרתי אלוהים, אשר רוח הקודש הניע את מוחם ולשונם, ואשר הוכיחו את אמיתות דבריהם באותות ומופתים, קובעים שהחיים בידי ישוע.

אם אנו מקבלים את עדותם באמונה כנה, הרי שהבטחת אלוהים תתגשם בחיינו.

אנו נזכה לחיות עם האדון בממלכתו הנצחית לעולמי עולמים.

 

מי שיש לו את ישוע…יש לו חיים.

איך אנו אוחזים בישוע?

יוחנן דיבר על כך לאורך כל האיגרת כאשר אמר לנו – עימדו בו.

משמע: חיו על פי הדרכתו ומצוותיו באמונה וביטחון מושלמים.

מיסרו, הפקידו את חייכם בידיו. הוא נאמן כי הוא בוראנו ומקיימנו.

 

ומה לגבי אלו הדוחים את ישוע?

מכיוון ששמו השני של ישוע זה חיים, הרי שמי שדוחה את ישוע דוחה במו ידיו את המקור היחידי לחיי עולם ובעשותו כך הוא ממשיך לאחוז בקללת החטא שהיא מוות נצחי באגם האש.

 

לסיכום:

א. מים והדם מתייחסים לטבילתו של ישוע המשיח.

הטבילה היא הסכמתו והזדהותו עם המסר שהיה בפי יוחנן השליח. הדם מתיחס לדמו המכפר על חטאותינו.

 

ב. השלושה – מים, דם ורוח הקודש נועדו להוות עדות מרשיעה נגד כל אלו הדוחים את פועלו ודברו של ישוע המשיח. כל נביאי התנ"ך פעלו על ידי רוח הקודש שהעניק להם את מילותיו של אלוהים ולכן קבלת דברי הנביאים כמוה כקבלת דבר אלוהים.

מי ששומע לעדותם – חתום בספר החיים של השה.

מי שדוחה את עדותם ידע לו כי העדות האלוהית הזו תעמוד נגדו ביום המשפט ותחרוץ את דינו לאגם האש לנצח נצחים.

 

ג. הביטוי לאמת של אלוהים מתקיים בישוע המשיח.

היחס של האדם לישוע המשיח כאדון ומושיע קובע את יחסו לאלוהים.

היחס של האדם לישוע קובע את יחסו של אלוהים לאדם.

האם אתה מכיר את ישוע כאדון ומושיע מקור חיים?

 

בשיעור הבא יוחנן ממשיך לתאר את הברכות הנפלאות שאלוהים מעניק לילדיו רק דרך ישוע.

יוחנן מבהיר שיש כוח בשם ישוע, כוח רב, כוח אלוהי.

[1]Quintus Septimius Florens Tertullianus, c. 155 – c. 240 AD, was a prolific early Christian author from Carthage in theRoman province of Africa.He is from a Berber origin. He is the first Christian author to produce an extensive corpus of LatinChristian literature

פסוקים 21-13

יש כוח בשם ישוע – את זה אנו יודעים!

בשיעור הקודם למדנו את פסוקים 6-12.

בפסוקים הללו יוחנן הבהיר לנו שכל האמת של אלוהים, המושיע בני אדם, אך גם זו המרשיעה חוטאים, מתבטאת בחייו, זהותו ופועלו של ישוע המשיח.

תכלית כתבי הקודש היא ישועת האדם, וישוע מגשים ומקיים את כל מה שכתבי הקודש מנבאים אודות המשיח – מכפר חטאיי האדם.

לפיכך, מי שיש לו את ישוע – הרי שהוא יודע את האמת ויש לו חיים!

מי שדוחה את ישוע, כמוהו כאדם הטוען שאלוהים משקר.

במילים פשוטות:

היחס של אדם לאלוהים והיחס של אלוהים לאדם תלוי כולו על יחסנו לישוע כאדון ומושיע מן החטא.

לאחר סיכום מילים שכזה, יוחנן אומר את פסוק 13: "זאת כתבתי אליכם, המאמינים בשם בן-האלוהים, למען תדעו שיש לכם חיי עולם."

בפסוק 13 יוחנן חוזר ומציין את הסיבה לשמה הוא כתב את האיגרת.

פסוק שכזה כתוב גם בפרקים א 4, ב 1, 12-14, 21, 26.

יוחנן כתב כדי להזכיר לאהוביו שחיי עולם קיימים רק בישוע (מע"ש ד 12).

מי שמכיר את ישוע אינו צריך יותר לחפש ישועה וחיי נצח במקורות אחרים.

מפסוק 13 יוחנן כבר אינו מתעסק בהוכחות ואפולוגטיקה אלא מדבר אל לב הנושעים, על דברים שהם כבר יודעים.  זאת כדי לנחם ולעודד.

את פסוק 13 ניתן להשוות לדברו של יוחנן בספר הבשורה שכתב בפרק כ 31.

זה מעין פסוק שיוחנן משתמש בו כדי לסכם עניין, אך עם עידוד וביטחון בכל מה שנאמר עד כה.

בפסוק 13 יוחנן פונה לאלו שעשו את הבחירה הנכונה.

דעו לכם, כן, אתם, אלו שקיבלתם את ישוע כפי שכתבי-הקודש מתארים אותו:

יש לכם חיי עולם בשמו!

שימו לב לסגנון הדיבור של יוחנן.

מי שמאמין בשם של בן-האלוהים… מי שמאמין בישוע…יש לו חיי עולם

מכאן, יש משהו מיוחד בשם הזה – ישוע.

יש כוח בשם הזה, אם אנו אוחזים בו באמונה כנה ובוטחת כאדון ומושיע מן החטא כפי שמציינים הנביאים.

הבה נקרא מספר פסוקים מספר מעשי השליחים בהם התוודעו המאמינים הראשונים לכוח שבשם המופלא – ישוע.

1. מעשי השליחים ג 6-7:

"…אלא שכיפא אמר: "כסף וזהב אין לי, אבל את מה שיש לי, את זה אתן לך: בשם ישוע המשיח מנצרת – התהלך!" הוא החזיק בידו הימנית והקים אותו, ופתאום התחזקו רגליו וקרסוליו…"

2. מעשי השליחים ג 16:

"על סמך האמונה בשמו, חיזק שמו את האיש הזה אשר אתם רואים ומכירים, והאמונה בו נתנה לאיש את הרפואה השלמה הזאת לעיני כולכם."

3. מעשי השליחים ד 7:

"…הם העמידו אותם בתווך ושאלו: "באיזה כוח או באיזה שם עשיתם את זאת?"

4. מעשי השליחים ד 12:

"…ואין רפואה [ישועה] באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להירפא [להיוושע]".

[מראי מקום נוספים: ב 38, ד 10, 12, 18, 30, ה 28, 40 ועוד…]

רבותי, בבקשה שימו לב:

אין מדובר בידיעה של שם קסם בו אנו משתמשים כנשק לסיפוק תאוותינו.

מי שאינו מכיר את ישוע כאדון ומושיע מן החטא, כאלוהים הבן, כהוויה האלוהית אותה בני האדם מורשים לראות פנים אל פנים, יכול לבטא את שם ישוע כדי לחולל פלאים כמה שירצה אך שום דבר לא יקרא!

השם ישוע לא יעשה בעבורו דבר!

ראו לדוגמא את המקרה עם בני סקווה הכתוב בספר מעשי השליחים יט 11-17.

שאול השליח עשה גבורות רבות עד כדי כך שחולים נרפאו ורוחות רעות יצאו מאותם אנשים.

כמה אנשים, שבעת בניו של סקווה, כוהן גדול יהודי, שאינם מאמינים בישוע כאדון ומושיע מן החטא, ראו את מעשיו של שאול וחשבו שאם הם יאמרו את אותם משפטים, אז גם הם יוכלו לרפא אנשים ולעשות רווח אישי.

הם טעו. כאשר הם ניסו לרפא אנשים אחוזי רוחות רעות בשם ישוע, אותם אנשים התנפלו עליהם והפלו בהם את מכותיהם.

דוגמא נוספת:

חופני ופנחס, שני בניו של עלי הכוהן.

אחזקת ארון הברית בידי חופני ופנחס, שני בניו המושחתים של עלי הכוהן, לא היה ערבון לניצחון בקרב נגד הפלישתים.

מדוע?

כי ליבם לא היה עם אלוהים. הם השתמשו בארון הברית כקלף למימוש גחמותיהם, ככלי לעשיית קסמים.

לא לשם כך אלוהים קבע את ארון הברית באוהל המשכן (א-שמואל ד).

מה המסקנה שלמדנו עד כה?

א. יש כוח בשם של ישוע.

ב. אלוהים מכבד בקשה שמופנית אליו מילדיו בשם ישוע ושנועדה לפאר את שמו.

תכלית הכוח שבשם ישוע אינו בעבור עשיית אותות וניסים.

האותות והניסים הם כלי כדי לאמת את ההבטחות שישוע המשיח נותן למאמינים בו (ראה לדוגמא ב-קורינתים יב 12, אל העברים ב 3-4). ילדי אלוהים הנאמנים אינם זקוקים לאותות וניסים כדי להאמין לאלוהים. דברו מהווה עדות ריבונית עבורם (ראה גם לדוגמא מתי ט 1-8).

לפיכך, לאחר שאושר לנו שישוע הוא אכן אלוהים הבן, הבה נלמד מה מבטיח ישוע לילדיו?

1. יוחנן יא 25-26:

"…אמר לה ישוע: "אני התחייה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות. וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם…"

2. יוחנן יד 1-3:

"אל יבהל לבבכם. האמינו באלוהים, האמינו גם בי. בבית אבי מעונות רבים. לולא כן, כלום הייתי אומר לכם שאני הולך להכין לכם מקום?

ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקח אתכם אליי למען תהיו גם אתם באשר אני שם…"

3. יוחנן יד 6:

"אמר לו ישוע: "אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי."

4. התגלות כ 6, כא-כב.

מובטח לילדי אלוהים, הנושעים בשם ישוע המשיח, לחיות עימו בעולם חדש, טהור וקדוש לנצח נצחים.

לאור הנאמר, ניתן לקבוע:

ישוע הוא בן האלוהים.

דבריו של ישוע הם דברי אלוהים חיים.

לפיכך, הבטחתו של ישוע שכל מי שמאמין בו יחיה עימו לעולם היא הבטחת אמת.

לילדי אלוהים יש את הביטחון המושלם שכל מה שנביאי התנ"ך הבטיחו שאלוהים יעניק לנו בזכות דם הכפרה של ישוע אכן יתגשם.

לכן, מכיוון שישוע המשיח הבטיח לנו לחיות עימו לנצח נצחים בממלכתו הנצחית, כך בדיוק יהיה גורלנו ועתידנו.

יקירים, אין לכם כל סיבה להסיט עיניכם למקור חכמה אחר, או להבטחות מפי מקור אחר כלשהו, שהרי את ההבטחה הגדולה ביותר כבר קיבלתם דרך דמו המכפר של ישוע המשיח.

בפסוקים 14-15 יוחנן מבהיר לנו שהבטחותיו של אלוהים לילדיו הנאמנים אינן מתייחסות רק לעתיד, אלא אלוהים חי ופועל בחיי ילדיו בכל רגע בהווה.

במילים פשוטות – אלוהים עימנו ובעבורנו כל העת, ולראיה…

פסוקים 14-15:

"וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ. וְאִם יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אוֹתָנוּ בְּכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ, יוֹדְעִים אָנוּ כִּי הַמִּשְׁאָלוֹת שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנּוּ נִתָּנוֹת לָנוּ."

הפסוקים הללו הם מהמעודדים ביותר בכתבי הקודש, אך יחד עם זאת רבים כל כך נכשלים להבינם בשלמותם.

א. אלוהים מצפה מאיתנו לפנות אליו ולהציג את בקשותינו – תפילה.

אם אנו רוצים לדעת איך לשלב את התפילה בחיינו, נראה כיצד ישוע שילב זאת בחייו.

אף־על־פי שישוע הוא המשיח, אלוהים אשר בא בבשר, הוא עצמו התפלל לאביו שבשמים. הוא קם מוקדם בבוקר והתחיל את יומו בתפילה (מרקוס א 35: "בַּבּוֹקֶר הַשְׁכֵּם, בְּעוֹד חוֹשֶׁךְ, קָם וְיָצָא אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם וְהִתְפַּלֵּל שָׁם").

ישוע המשיח בילה את לילותיו בתפילה (לוקס ו 12: "… לַיְלָה שָׁלֵם הִתְמִיד בִּתְפִלָּה לֵאלוֹהִים").

תפילתו לוותה בבכי ודמעות כשראה את העיוורון הרוחני של עמו (עברים ה 7: "… הִקְרִיב תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים בִּצְעָקָה גְּדוֹלָה וּבִדְמָעוֹת…"). הוא התפלל גם על הצלב.

אם ישוע המשיח התפלל, על אחת כמה וכמה עלינו לעשות זאת! שאול השליח אומר למאמינים בתסלוניקי: "הַתְמִידוּ לְהִתְפַּלֵּל!" (א-תסלוניקים ה 17).

זאת צריכה להיות גישתנו: להיות בשיחה רצופה עם אלוהים, להודות לו על הכל, לבקש ממנו עזרה בחיי היומיום והנחיות לגבי החלטות עתידיות.

תפילה היא דבר שאלוהים ציווה עלינו לעשות. היא האמצעי שעל ידו נקבל מאלוהים כל מה שהוא רוצה לתת לנו.

התפילה לא נועדה לשכנע את אלוהים לעשות את רצונינו, אלא כדי שיהיו בנו האמונה והביטחון להשתנות על־פי רצונו. התפילה שומרת אותנו בתוך רצון אלוהים. התפילה מזכירה לנו את תלותנו באלוהים ועובדת היותו ריבון על חיינו. חיים אישיים על־פי רצון אלוהים מעמידים אותנו בעמדה שאלוהים מברך.

כמשיחיים, אנו באים כילדים אל אב עשיר שהוא כל כך שמח לתת לנו את מה שאנו צריכים:

"וֵאלוֹהַי יְמַלֵּא אֶת כָּל צָרְכְּכֶם כְּפִי עוֹשֶׁר כְּבוֹדוֹ בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ" (פיליפים ד 19).

בקשותינו מאלוהים אינן גורמות לו לכאב ראש (כשאנו עושים זאת על פי רצונו) אלא אדרבה, גורמות לו לשמחה רבה.

אלוהים רוצה מאוד שנציג לפניו את כל בקשותינו, ולכן אף אומר לנו שאם לא נבקש, גם לא יהיה לנו.

אלוהים פועל כך לטובתנו.

זאת הסיבה שיוחנן אומר שיש לנו ביטחון כאשר אנו מבקשים על־פי רצון אלוהים: "וּבִטְחוֹנֵנוּ בּוֹ שֶׁאִם נְבַקֵּשׁ דָּבָר כִּרְצוֹנוֹ יִשְׁמַע אוֹתָנוּ". משמעות המילה "ביטחון" היא: הידיעה שאלוהים לבטח יענה ויספק את צורכינו בזמן שאלוהים יחליט.

ב. מילת המפתח בפסוקים הנפלאים הללו היא: "כרצונו"

יוחנן אומר שעלינו להתפלל ולבקש על־פי רצון אלוהים (הרשימה ארוכה וכוללת נושאים אישיים, ספציפיים וכלליים, אך נציין מספר נקודות).

ובכן מהו רצון אלוהים?

מה עלינו לעשות על מנת שאלוהים ישמע ויעשה כפי שאנו מבקשים ממנו?

1. עלינו לעמוד לפניו כאשר לבנו ללא אשמה – כלומר, לא מסתירים "לכלוך" כלשהו.

ראשונה ליוחנן ג 21-22:  "אֲהוּבַי, אִם לִבֵּנוּ אֵינוֹ מַרְשִׁיעַ אוֹתָנוּ, עוז לָנוּ לִפְנֵי אֱלוֹהִים; וְכָל אֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ נְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹמְרִים אָנוּ אֶת מִצְווֹתָיו וְעוֹשִׂים אֶת הַטּוֹב בְּעֵינָיו" (ראה גם תהילים סו, לז 4-55).

במילים אחרות, אלוהים אומר: לפני שאשמע אותך, התוודה על חטאך.

"אִם נִתְוַדֶּה עַל חֲטָאֵינוּ, נֶאֱמָן הוּא וְצַדִּיק לִסְלוֹחַ לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ וּלְטַהֵר אוֹתָנוּ מִכָּל עַוְלָה" (א 9).

הבה נזכיר מספר חטאים לדוגמא שמהווים מחסום בדוק לתפילות והתחברות עם אלוהים:

א-פטרוס ג 1-7:

אלוהים מנחה את הנשים לפעול כראוי עם בעליהן אך מיד מזהיר את הבעלים ואומר להם:

"…וכן אתם, הבעלים, חיו יחד עמהן בידיעה שהאשה היא כלי חלש יותר, ותנו להן כבוד כשותפות בנחלת חסד החיים, למען לא תעוכבנה תפילותיכם."

מתי ה 23-25:

"…לכן אם תביא את קורבנך אל המזבח ושם תיזכר כי לאחיך דבר נגדך, עזוב את קורבנך שם לפני המזבח ולך תחילה להתרצות לאחיך ואחר כך  בוא והקרב את קורבנך. מהר להתפייס עם איש ריבך בעודך בדרך איתו…"

ישוע המשיח לימד אותנו שאם יש לאחינו דבר נגדנו, עלינו להניח בצד את קורבננו ולפתור את הבעיה עם האח.

ההוראה הזו מלמדת אותנו שאלוהים מעדיף שנפתור את החטאים ביננו לפני שנציג לפניו איזשהו קורבן, מנחה או דבר כלשהו.

ישוע המשיח אמר בספר בשורת יוחנן טו 7: "אִם עוֹמְדִים אַתֶּם בִּי וּדְבָרַי עוֹמְדִים בָּכֶם, בַּקְּשׁוּ מַה שֶּׁתִּרְצוּ, וְיִהְיֶה לָכֶם." – אם אנו רוצים להישמע ולהיענות, עלינו לעמוד במשיח – כלומר להידבק לדברו, ללכת בדרך אלוהים, ללכת באור.

עד כה למדנו על אודות התנאים המקדימים. כעת נוכל ללמוד את הפסוק עצמו:

מה עוד נחשב לדבר שהוא "רצון אלוהים"?

חשוב שנדע זאת כי אלוהים מבטיח לענות לבקשותינו כשהן על פי רצונו (רשימה חלקית). 1. שכל אדם יאמין (יחזקאל יח 23, לג 11).

2. שנלמד לאהוב ולעזור אחד לשני (א-יוחנן ג, אל האפסים ד 17-32).
3. שנחיה בטוהר וקדושה (א-תסלוניקים ה 12-28)
4. שנתפלל לשלום ירושלים (תהילים קכ"ב 6).
5. שנבשר על אודות ישועתו של המשיח (מתי כח 19).
6. שכל אחד ישרת את האדון במסגרת גוף המשיח על פי המתנות הרוחניות שקיבל (אל האפסים ד 12, א-קורינתים יב)

כאשר אנו יודעים מהו רצון אלוהים, אנו יודעים גם מה לבקש. כל כלי שנחוץ לנו כדי לקדם את רצון אלוהים, יינתן לנו – בתזמון שאלוהים יבחר.

הערה חשובה:

תשובה שלילית גם כן נחשבת לתשובה קבילה.

לכן, כשאנו מתפללים עלינו באמת להכין את ליבנו לקבל את תשובת אלוהים כי היא הדבר הטוב ביותר לנו.

בבקשה לזכור:

כל מה שנקרא "רצון אלוהים" כתוב בכתבי הקודש.

אם אנו רוצים לדעת מהו רצון אלוהים, אז אין מנוס מלקרוא את הכתובים.

קריאה ושינון הכתובים ילמדונו את רצון אלוהים ואת העקרונות על פיהם הוא רוצה שנחיה.

ומה קורה כאשר אנו נמצאים במצב קשה או מביך ואיננו יודעים איך לבקש על פי רצון אלוהים?

במקרה שכזה שאול השליח אמר:

"וְכֵן גַּם הָרוּחַ עוֹזֶרֶת לָנוּ בְּחֻלְשׁוֹתֵינוּ, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי. וְאוּלָם הָרוּחַ עַצְמָהּ מַפְגִּיעָה בַּעֲדֵנוּ בַּאֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת מִמִּלִּים" (רומים ח 266).

במקרה של חוסר ידיעה ברורה לגבי רצון אלוהים, תאמר לאלוהים: "יעשה רצונך!" ורוח הקודש השוכן במאמין יביא את הבקשה לפני בורא עולם.

מומלץ גם לחלוק את הבעיה עם מאמינים אחרים ולבקש ייעוץ והדרכה מניסיונם.

גם התלמידים של ישוע לא ידעו בהתחלה כיצד להתפלל. ישוע ענה להם והדריך אותם (מתי ו 7-15, יוחנן יז).

לסיכום:

1. בשם ישוע יש כוח אלוהים להושיע בני אדם, לרפא ולפעול את גבורות אלוהים.

השם ישוע אינו שם קסם שאותו אדם משמיע כדי לבצע קסם. השם ישוע מלא בכוח בעבור כל ילדי אלוהים שקיבלו את דם המשיח ישוע כקורבן כפרת החטאים שלהם.

מכיוון שישוע הוא אלוהים, הרי שהבטחותיו מתגשמות. הוא הבטיח לנו חיי נצח ולכן יש לנו בטחון מושלם שנחיה עימו לעד.

2. אלוהים מבטיח לשמוע את תפילות ילדיו ולמלא אחר כל בקשותיהם בתנאי ש:

• חייהם מאופיינים בדרך של צדק וטוהר

 

• הבקשה תואמת לרצון אלוהים.

לפיכך, עלינו להתמיד וללמוד את כתבי הקודש.

3. הידיעה הבטוחה שאלוהים הכל יכול עושה בעבורי דברים בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות, ממלאת את ליבי בביטחון ושלווה לעשות את  רצונו גם אם המשימה קשה ועלולה לעלות בחיי.

ילדו של אלוהים זוכה בעקבות כך בשלום שהעולם אינו מכיר: יוחנן יד 27.

4. ומה לגבי תפילות של חסרי ישועה?

• אלוהים שומע לזעקה של חוטא כשזה מבקש את סליחתו וישועתו של האדון.

 

• אלוהים דוחה את תפילת הרשע המתמיד ברשעתו. בקשתו תועבה בעיני אלוהים.

מסקנה:בוא אל ישוע! אצלו יש חיים, שלום, שלווה וביטחון.