הראשונה לתסלוניקים פרק ב'

1 אַחַי, הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבּוֹאֵנוּ אֲלֵיכֶם לֹא הָיָה לַשָּׁוְא. 2 אָמְנָם קֹדֶם לָכֵן סָבַלְנוּ וְהָיִינוּ לְבוּז בְּפִילִיפִּי, דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם, אַךְ הִתְחַזַּקְנוּ בֵּאלֹהנו לְהַגִּיד לָכֶם אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים בִּנְסִבּוֹת שֶׁל מַאֲבָקִים רַבִּים.

3 קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינָהּ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ טָעוּת וְלֹא מִתּוֹךְ מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים, אַף אֵינֶנָּה בִּרְמִיָּה,

4 אֶלָּא כְּפִי שֶׁנִּמְצֵאנוּ נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת מֻפְקָדִים עַל הַבְּשׂוֹרָה, בְּהֶתְאֵם לְכָךְ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, לֹא כְּמַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הַבּוֹחֵן אֶת לְבָבֵנוּ.

5 הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּאנוּ בְּמִלּוֹת חֲנֻפָּה, וְלֹא בְּתֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע – עֵד הָאֱלֹהִים!

6 אַף לֹא בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, לֹא מִכֶּם וְלֹא מֵאֲחֵרִים, הֲגַם שֶׁבְּתוֹר שְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ הָיִינוּ רַשָּׁאִים לְהִתְכַּבֵּד.

שאול השליח, סילא וטימותיאוס בישרו בפיליפי, ולאחר ששוחררו מן הכלא (בעבור עדות אמונתם בישוע) הם המשיכו לתסלוניקי. מיד בהגיעם, שאול השליח בישר בבית הכנסת וכך נוצר הגרעין הראשון של הקהילה התסלוניקית (מעשי השליחים טז–יז).

המאמינים הראשונים נרדפו וסבלו בגלל דבקותם בדבר אלוהים. שמע סבלם הגיע לכל אזור אכיה ומקדוניה וכך רבים נוספים התוודעו לאמונה ונושעו.

הבישור בתסלוניקי לא נעשה על־ידי עלונים וצעדות ברחובות, אלא נכתב על בשרם הם של המאמינים. הם שילמו ביוקר רב עבור אמונתם; למרות הסבל שהיה מנת חלקם, הם לא איבדו את שמחתם באדון.

הבשורה פרחה ואנשים נושעו. מה יוכל לשמח את אלוהים יותר מכך!

כמו תמיד, היכן שדבר אלוהים משגשג, השטן ינסה לפעול במלוא המרץ על מנת להעלות ספקות, לעצור ולהרוס את שנבנה בעמל רב.

היו שמועות שמניעיו של שאול השליח בתסלוניקי לא היו טהורים.

האם עמלו היה לריק? האם לימודו בטעות יסודה? האם חי על חשבונו של מישהו? האם פעל בקרבם בערמומיות למען רווח אישי?

שאול השליח לא טען שכולם חושבים כך! אך כולנו יודעים כי שמועה קטנה ויחידה יכולה להרוס התחברות שלמה. ולכן הוא השקיע פרק שלם כדי "לסתום" כל שמועה אשר עלולה להסיט את ריכוזם מלשרת את אלוהים.

תשובתו של שאול השליח מאוד חשובה, כי כך קיבלנו את…

"דף ההנחיות למבשר נאמן"

על־פי פרק ב נוכל לבחון את אדיקותם ונאמנותם של מורינו לדבר אלוהים ולעבודת השירות.

בפסוק 1 שאול השליח אומר משפט אשר יכול בקלות להוות משפט סיום ולשים גולל על כל שמועה זדונית:

"אַחַי, הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבּוֹאֵנוּ אֲלֵיכֶם לֹא הָיָה לַשָּׁוְא."

שאול השליח מתחיל מהסוף, ולמעשה הוא אומר: תעזבו לרגע את האשמות ותשפטו אותי על־פי פריי…. הייתי ביניכם תקופה קצרה של מספר שבועות או חודשים בודדים ביותר – ומהי התוצאה? האם חל שינוי כלשהו בתסלוניקי?

על־פי פרק א ניתן לומר שהעיר תסלוניקי השתנתה לחלוטין מאז שהבשורה הגיעה אליה על־ידי שאול השליח. – קמה קהילה, אנשיה פנו מעבודת אלילים לעבודת אלוהים חי ואמיתי: "… וְכֵיצַד פְּנִיתֶם מִן הָאֱלִילִים לֵאלֹהִים כְּדֵי לַעֲבֹד אֵל חַי וַאֲמִתִּי" (א 9).

הקהילה היוותה מופת בכל האזור. היא הייתה עשירה בשלוש תכונות המהוות בסיס לקיומה: אמונה, תקווה ואהבה (א 3: "בְּזָכְרֵנוּ תָּמִיד לִפְנֵי אֱלֹהִים אָבִינוּ אֶת פֹּעַל אֱמוּנַתְכֶם, אֶת הֶעָמָל שֶׁעֲמַלְתֶּם בְּאַהֲבָה, וְאֶת הַתְמָדַתְכֶם בַּתִּקְוָה לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ").

אמונתם לא הייתה מס שפתיים, אלא אמונה חיה ופועלת (א 6, 9).

על־פי דברי שאול השליח בפרק ב 19-20 עבודתו בתסלוניקי לא הייתה לריק – היא אף מהווה תעודת נאמנות והצלחה לפני המשיח: "כִּי מִי תִּקְוָתֵנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ וַעֲטֶרֶת תְּהִלָּתֵנוּ לְנֹכַח אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ בְּבוֹאוֹ, מִי אִם לֹא אַתֶּם? הֲרֵי אַתֶּם תִּפְאַרְתֵּנוּ וְשִׂמְחָתֵנוּ!"

מפסוק 2 שאול השליח מסביר להם כיצד הוא פעל ומאילו מניעים, כדי שישפטו בעצמם אם מניעיו היו טהורים או פסולים.

א. התמדה בבישור

פסוק 2 – מבשר לא יירתע מרדיפות וצרות, אלא ימשיך ויוביל את דבר הבשורה לכל מקום:

"אָמְנָם קֹדֶם לָכֵן סָבַלְנוּ וְהָיִינוּ לְבוּז בְּפִילִיפִּי, דָּבָר שֶׁיָּדוּעַ לָכֶם, אַךְ הִתְחַזַּקְנוּ בֵּאלֹהנו לְהַגִּיד לָכֶם אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים בִּנְסִבּוֹת שֶׁל מַאֲבָקִים רַבִּים."

שאול השליח סולק מפיליפי לאחר שהוכה ונכלא.

לשאול השליח היו את כל הסיבות לצאת לחופשה בבית מרגוע על שפת הים, אך במקום זאת הוא פנה לתסלוניקי כמצוות אלוהים וללא שהות החל לבשר ביודעו שפרסים ומתנות לא יהיו מנת חלקו גם שם.

שאול השליח טען שמקור כוחו להפצת הבשורה נובע מאלוהים. עובדה – מיום הגיעו לתסלוניקי הוא כבר החל לבשר במלוא הכוח.

ב. בשורת אמת בפיו

על־פי חלקו הראשון של פסוק 3, שאול השליח טוען שבשורת ישוע המשיח הנה אמת: "קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינָהּ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ טָעוּת…"

שאול מתמודד עם דעה שטענה כי כל צרותיהם הנן עונש על כך שהם פונים לדרך פסולה והולכים אחר בשורת שקר. הטענה הזו נפסלת מכיוון ששאול השליח לא היה נושא בשורה משני.

הוא לא העביר שמועה, אלא שמע וראה במו עיניו את ישוע בדרך לדמשק וקיבל את המשימה מהמקור (מעשי השליחים ט).

שאול השליח ראה וידע עבור מי הוא עובד. ועבור אלוהים הוא לא מהסס גם למסור את חייו.

על־פי הכתוב באיגרת הראשונה לקורינתים פרק טו, ישוע נראה אל חמש מאות אנשים לאחר תקומתו. כל אחד מהם יכול להעיד וכך לאמת את עדותו של שאול השליח:

איגרת הראשונה לקורינתים טו 1-6:

"1 אַחַי, אֲנִי מַזְכִּיר לָכֶם אֶת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁהִשְׁמַעְתִּי לָכֶם, בְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר גַּם קִבַּלְתֶּם אוֹתָהּ וְגַם עוֹמְדִים אַתֶּם בָּהּ; 2 בְּאֶמְצָעוּתָהּ אַתֶּם גַּם נוֹשָׁעִים, אִם מַחֲזִיקִים אַתֶּם בַּדָּבָר שֶׁבִּשַֹרְתִּי לָכֶם – שֶׁאִם לֹא כֵן, לַשָּׁוְא הָיְתָה אֱמוּנַתְכֶם.

3 מָסַרְתִּי לָכֶם בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה מַה שֶּׁגַּם קִבַּלְתִּי, שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵת בְּעַד חֲטָאֵינוּ, לְפִי הַכְּתוּבִים; 4 נִקְבַּר וְקָם לִתְחִיָּה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, לְפִי הַכְּתוּבִים;

5 וְנִרְאָה אֶל כֵּיפָא וְאַחַר כָּךְ אֶל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר. 6 אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בְּבַת אַחַת אֶל יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת אַחִים, אֲשֶׁר רֻבָּם עוֹדָם בַּחַיִּים וּמִקְצָתָם מֵתִים."

גלטים א 6-12:

"6 מִתְפַּלֵּא אֲנִי שֶׁכָּל כָּךְ מַהֵר אַתֶּם סָרִים מִמִּי שֶׁקָּרָא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ וְעוֹבְרִים אֶל בְּשׂוֹרָה אַחֶרֶת. 7 וְאֵין אַחֶרֶת, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה אֲנָשִׁים הַמְבַלְבְּלִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לְעַוֵּת אֶת בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ.

8 אַךְ אִם מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹ מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם, יְבַשֵֹר לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁבִּשַֹרְנוּ לָכֶם, חֵרֶם יִהְיֶה! 9 אֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר מַה שֶּׁאָמַרְנוּ קֹדֶם לָכֵן: אִם מִישֶׁהוּ יַשְׁמִיעַ לָכֶם בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ שֶׁקִּבַּלְתֶּם, חֵרֶם יִהְיֶה!

10 הַאִם אֶל בְּנֵי אָדָם אֲנִי מִתְרַצֶּה כָּעֵת, אוֹ אֶל אֱלֹהִים? הַאִם מִשְׁתַּדֵּל אֲנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם? אִלּוּ עֲדַיִן הִשְׁתַּדַּלְתִּי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, לֹא הָיִיתִי עֶבֶד הַמָּשִׁיחַ.

11 הֲרֵינִי מוֹדִיעַ לָכֶם, אַחַי, כִּי הַבְּשׂוֹרָה שֶׁבִּשַֹרְתִּי אֵינָהּ לְפִי מַחֲשֶׁבֶת אָדָם, 12 שֶׁכֵּן לֹא קִבַּלְתִּיהָ מֵאָדָם אַף לֹא לִמְּדוּנִי אוֹתָהּ, אֶלָּא קִבַּלְתִּיהָ בְּהִתְגַּלּוּת שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ."

מדוע בשורת ישוע כה חשובה?

תקומתו של ישוע מן המתים הוכיחה את אמיתות דבריו, ולכן המסקנות הן כדלקמן:

הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.
הוא המשיח.
התנ"ך כולו אמת לאמיתה.
כל מי שיאמין בישוע כאדון ומושיע ובאמת יחיה על־פי דברו – ייוושע.

אין דרך אחרת! – ישוע או ריחוק נצחי מאלוהים.

מסקנת ביניים:

תסלוניקים יקרים, אינכם סובלים לשוא! אין זה עונש עבור סטייה מאלוהים. סבלכם ידוע לאלוהים, ותכלית הסבל היא לחזק את אמונתכם ולקרב אתכם למושיעכם.

ג. המניע לבישור הנו טהור וללא רמייה

בפסוק 3ב שאול השליח טוען שאין באמתחתו תכנית סודית כלשהי:

"קְרִיאָתֵנוּ אֲלֵיכֶם אֵינָהּ נוֹבַעַת מִתּוֹךְ טָעוּת וְלֹא מִתּוֹךְ מְנִיעִים בִּלְתִּי טְהוֹרִים, אַף אֵינֶנָּה בִּרְמִיָּה."

המילה "רְמִיָּה" ביוונית מתייחסת למונח מלכודת, פיתיון.

כלומר, לא באתי ללכוד אתכם או להכשיל אתכם כדי להתעשר או להרוויח דבר כלשהו. ביקורי אצלכם אינו למטרת קידום קריירה אישית, אלא צעד נוסף של נאמנות לאל עליון. כל מטרתי היא להציג את בשורת חיי העולם בדם הכפרה של ישוע המשיח.

הוא אמר כי כאשר היה איתם, כל מרצו, יכולתו ואהבתו הופנו אליהם, ולא למטרה אחרת. המילים הללו מאוד חשובות.

ד. אופן הבישור – נאמנות בלתי מסויגת לאלוהים

פסוקים 4-6:

"4 … אֶלָּא כְּפִי שֶׁנִּמְצֵאנוּ נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת מֻפְקָדִים עַל הַבְּשׂוֹרָה, בְּהֶתְאֵם לְכָךְ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, לֹא כְּמַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הַבּוֹחֵן אֶת לְבָבֵנוּ.

5 הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּאנוּ בְּמִלּוֹת חֲנֻפָּה, וְלֹא בְּתֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע – עֵד הָאֱלֹהִים! אַף לֹא בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, לֹא מִכֶּם וְלֹא מֵאֲחֵרִים, הֲגַם שֶׁבְּתוֹר שְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ הָיִינוּ רַשָּׁאִים לְהִתְכַּבֵּד."

שאול השליח מציין שהתכונה החשובה של המבשר היא: נאמנות מוחלטת לבוס – לאלוהים. שאול השליח גם ציין זאת באיגרת הראשונה לקורינתיים פרק ד 1-2:

"וּבְכֵן צָרִיךְ שֶׁהַבְּרִיּוֹת יִרְאוּ אוֹתָנוּ כִּמְשָׁרְתֵי הַמָּשִׁיחַ וּכְמֻפְקָדִים עַל סוֹדוֹת אֱלֹהִים. וְאוּלָם מִן הַמֻּפְקָדִים נִדְרָשׁ לְהִמָּצֵא נֶאֱמָנִים."

תיאור מקרה אישי:

כאשר עמדתי לעזוב את "אינטל" (מקום עבודתי) כל החברים במחלקה ידעו שאני הולך לעבוד בקהילה. הבוס שלי, שהיה אתאיסט מושבע, לעתים קרובות היה אומר לי: "איזה כיף לך! …

אני רואה את הבוס שלי כל היום; ואתה, הבוס שלך נמצא בשמים! – אתה יכול לעשות ככל העולה לרוחך!"

ייתכן כי בעיני הבוס שלי הדבר היה כפתח לחיי הוללות חסרי ביקורת. אך בשביל אדם אשר באמת מאמין, הבוס שבשמים חי אתי 24 שעות ביממה, בוחן את מחשבותיי ומוכיח אותי בכל רגע בחיי.

זאת הסיבה ששאול השליח אמר בסוף פסוק 5: "– עֵד הָאֱלֹהִים!"

מהי נאמנות?

נאמנות: ביטחון באדם שימלא אחריות או משימה כלשהי.

שאול השליח אמר שאלוהים ראה בו, בטימותיאוס ובסילא אנשים נאמנים אשר יכולים להיות מופקדים על הבשורה.

מעשי השליחים פרק ט: אלוהים בכבודו ובעצמו בחר בשאול למשימת הבישור.

מה כל כך מיוחד בבשורה?

הבשורה הנה האוצר היקר ביותר בתבל, מכיוון שרק ידיעתה ויישומה יכולים להעמיד אותנו בחזרה אל נוכחות אלוהים (שנייה לטימותיאוס א 13-14: "הַחֲזֵק בְּמַתְכֹּנֶת הַדְּבָרִים הַבְּרִיאִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי, בָּאֱמוּנָה וּבָאַהֲבָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. שְׁמֹר אֶת הַפִּקָּדוֹן הַטּוֹב בְּעֶזְרַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשּׁוֹכֶנֶת בָּנוּ").

בגלל חשיבותה של הבשורה נוצר הצורך בשליחים נאמנים ללא סייג.

מדוע הנאמנות היא כה חשובה בסוג כזה של עבודה?

מכיוון שעוסקים בחיי אדם.

אנשים נוטים לראות באיש אלוהים אדם ללא שיקולים זרים, ולכן לעתים קרובות הוא זוכה מהם לאמון עיוור. איש אלוהים המפר את הנאמנות, עלול לפגוע באנשים רבים וכך להציג את אלוהים באור שלילי.

בפסוקים 4-6 שאול השליח מרחיב ומסביר למה התכוון כאשר אמר (בפסוק 3ב) כי מניעיו טהורים וללא רמייה:

"4 …אֶלָּא כְּפִי שֶׁנִּמְצֵאנוּ נֶאֱמָנִים בְּעֵינֵי אֱלֹהִים לִהְיוֹת מֻפְקָדִים עַל הַבְּשׂוֹרָה, בְּהֶתְאֵם לְכָךְ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים, לֹא כְּמַשְׂבִּיעִים אֶת רְצוֹן בְּנֵי אָדָם, אֶלָּא אֶת רְצוֹן אֱלֹהִים הַבּוֹחֵן אֶת לְבָבֵנוּ.

5 הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא בָּאנוּ בְּמִלּוֹת חֲנֻפָּה, וְלֹא בְּתֵרוּצִים הַמְכַסִּים עַל שְׁאִיפָה לְבֶצַע – עֵד הָאֱלֹהִים! 6 אַף לֹא בִּקַּשְׁנוּ לָנוּ כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם, לֹא מִכֶּם וְלֹא מֵאֲחֵרִים, הֲגַם שֶׁבְּתוֹר שְׁלִיחֵי הַמָּשִׁיחַ הָיִינוּ רַשָּׁאִים לְהִתְכַּבֵּד."

שאול השליח מציין את המילים: "חֲנֻפָּה", "שְׁאִיפָה לְבֶצַע":

"חֲנֻפָּה" – כלומר, לא היה לי צורך להתחנף ולמצוא חן בעיני אף אדם, מכיוון שרק את אלוהים אני צריך לרצות.

עובדה, לשאול השליח תמיד היו יותר אויבים מאשר אוהבים – משמע, חנפנות לא הייתה אחת ממעלותיו.

"שְׁאִיפָה לְבֶצַע" – כלומר, כל שהותי ביניכם נועדה להפכני לעשיר.

התסלוניקים היו עדים לכך ששאול השליח עבד למחייתו בעבודה "חילונית" על מנת לא להיות למשא על אף אחד מהם:

"אַתֶּם זוֹכְרִים, אַחַי, אֶת עֲמָלֵנוּ וִיגִיעָתֵנוּ; עָבַדְנוּ יוֹמָם וָלַיְלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת לְמַשָֹא עַל אִישׁ מִכֶּם בְּעֵת שֶׁבִּשַֹרְנוּ לָכֶם אֶת בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים" (ב 9).

העזרה שהגיעה מהקהילה בפיליפי עזרה לו להתפנות יותר לבישור הבשורה, ובוודאי לא העשירה אותו במאומה.

שאול השליח לא חידש דבר, הוא פשוט רענן את זיכרונם. שש פעמים בפרק ב הוא אומר: "הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים", "אַתֶּם זוֹכְרִים". זאת אומרת שכל מעשיו מגובים בהוכחות ידועות.

אני חושב שכאשר המאמינים בתסלוניקי קיבלו את תשובתו של שאול השליח הם הבינו עובדה אחת מאוד מעניינת: מעולם לא היה להם מבשר נאמן כפי ששאול השליח היה!

ב 5: "עֵד הָאֱלֹהִים!" – אלוהים מעיד.

סיכום

שאול השליח כתב את פרק ב כתשובה לשמועה זדונית אשר כל מטרתה הייתה להאט ולעצור את התפשטות הבשורה.

הבה נהיה חכמים מספיק "לקבור" שמועת זדון, על מנת לאפשר לבשורה להמריא למרחקים.

נקפיד להימצא נאמנים לישוע, על מנת שיפקיד בידינו שירות נאמן לאורך זמן ונישא פרי חיים.