התגלות פרק ג'

התגלות פרק ג' פסוקים 1-6.

קהילת סרדיס – אין רוח אין חיים \ נחים על זרי העבר.

סרדיס הקהילה

למרות שאין תיעוד המתאר את הקמתה של הקהילה בסרדיס, ניתן לשער בביטחון רב שגם קהילה זו הוקמה במהלך או לאחר השירות של שאול השליח בעיר אפסוס (מע"ש י"ט 10).

הדמות המפורסמת ביותר מקהילת סרדיס הוא מליטו. הוא היה אפולוגיסט (כותב מאמרים וחיבורים בנושא הגנת האמונה) ושרת כבישופ בסרדיס בשלהי המאה השניה לאחר הספירה. מליטו גם כתב את הפרשנות הקדומה (הידועה לנו) על קטעים מספר ההתגלות.[1]

האיגרת לקהילה בסרדיס אינה מציינת שהקהילה נרדפה על ידי בני העיר ואין פליאה על כך. קהילת סרדיס מתוארת כקהילה מתה מבחינה רוחנית, אינה חיה בחסידות ולכן גם אינה נרדפת (טימ"ב ג' 12).

Remains of Byzantine shops at the archaeological site of Sardis, near present-day Sart in the Manisa province of Turkey. Photo taken by User:AtilimGunesBaydin, on February 1, 2003.

סרדיס: העיר.[2]

העיר הוקמה בשנת 1200 לפני הספירה והייתה אחת מהערים הגדולות והמפוארות בעולם העתיק, בירת הממלכה הלידית. איסופוס, מחבר המשלים הידוע בא ככל הנראה מסרדיס.

רוב עושרה של סרדיס נבע מהזהב שנימצא ליד נהר הפקטולוס. ארכיאולוגים מצאו מאות כלים לזיקוק זהב בחפירות העיר סרדיס.

מטבעות זהב וכסף ככל הנראה הוטבעו לראשונה בסרדיס. מיקומה של העיר על הדרך המובילה לשושן שבממלכה הפרסית, רק הוסיף לחשיבותה. בסרדיס יצרו צמר ובגדים. למעשה יש הטוענים שבסרדיס הומצאה שיטת צביעת הצמר.

סרדיס ממוקמת כ- 50 ק"מ דרומית לתיאטירה. על אחת הגבעות בגובה כ- 500 מטר מעל פני העמק, נמצאת סרדיס. הגבעות מסביב לעיר היוו מגן טבעי מפני פולשים. אויב יכול היה לפלוש רק מכיוון אחד, מדרום, וגם מכיוון זה לא חסרו מכשולים.

החיסרון היחיד של העיר היה שטחה המוגבל שמנע את התרחבותה והתפשטותה. כשגדלה העיר סרדיס, נוצרה עיר נוספת למרגלות ההר שעליו שכנה סרדיס.

העיר העתיקה שעל ההר נשארה כעיר מפלט בעת צרה.

הביטחון המופרז של בני סרדיס בהגנה הטבעית של העיר גרם לשאננות, דבר שהביא לנפילת העיר לידי האויב. באותה תקופה הביטוי: "לכבוש את האקרופוליס של סרדיס" היה ביטוי נרדף ל: "משימה בלתי אפשרית".

בשנת 549 לפני הספירה כבש כורש את העיר רק בגלל שאננותם ובטחונם העצמי המופרז של חיילי סרדיס.

אותה בושה חזרה על עצמה בשנת 195 לפני הספירה כאשר אנטיוכוס הגדול כבש את סרדיס.

בשנת 133 לפני הספירה הייתה סרדיס תחת שלטון רומי. בשנת 17 לספירה נהרסה העיר ברעידת אדמה. העיר שוקמה בעזרתו הנדיבה של הקיסר טיבריוס. כהוקרת תודה, תושבי סרדיס בנו מקדש לכבודו. אלילת הפולחן העיקרית בסרדיס הייתה סיבל, אלילה מקבילה לארטמיס שבאפסוס.

בימיו של יוחנן השליח, בסוף המאה הראשונה לספירה, העיר סרדיס ירדה מגדולתה ומחיוניותה, ממש כמו הקהילה שבתוכה.

להזכירנו, ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן 100.

רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות ורבים מוצאים בה את מותם.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדך?

האדון ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל הארועים. הרשע לא יחגוג לעד.
אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות האירועים בספר ההתגלות תהיה בתקופת 7 שנות הצרה שירמיה הנביא ניבא. אלו 7 השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט'.

בפרק א בפסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות, ולכן חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר תיאורים מן העבר

פרקים ב'-ג': מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'-כ"ב – מתארים אירועים שעתידים להתרחש.

הבה נקרא את פרק ג' פסוקים 1-6.

1. "אל מלאך קהילת סרדיס כתוב. את אלה הדברים אומר זה אשר לו שבע רוחות האלוהים ושבעת הכוכבים. אני יודע את מעשיך. יש לך שם שאתה חי, ואתה מת.
2. שקוד וחזק את השארית שנטתה למות, כי לא מצאתי את מעשיך מושלמים לפני אלוהי.
3. לכן זכור כיצד קיבלת ושמעת, ושמור וחזור בתשובה. אם לא תשקוד אבוא כגנב ולא תדע באיזו שעה אבוא עליך.
4. ואולם יש אצלך שמות מעטים בסרדיס אשר לא הכתימו את בגדיהם. המה ילכו אתי בבגדים לבנים, כי ראויים הם.
5. המנצח ילבש בגדים לבנים ולא אמחה את שמו מספר החיים, ואודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו.
6. מי שאוזן לו, ישמע נא את מה שהרוח אומרת לקהילות".

זהו המכתב החמישי לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבתם הראשונה

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני ומוות.

קהילת פרגמוס – אל תתפשרו על קדושת אלוהים.

קהילת תיאטירה – בשם האחווה עם שכניכם עובדי האלילים, התפשרתם על טוהר דבר אלוהים.

משלימי הדרשה:

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 1א)
2. מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בסרדיס? (פסוקים 1ב, 2ב)
3. מהו התיקון שהאדון דורש מהם? (פסוקים 2א-3א)
4. מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 3ב)
5. האם האדון מצא משהו חיובי בקהילת סרדיס? (פסוקים 4א)
6. מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 4ב-5)

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 1א)

כמו לשאר הקהילות, גם פה האדון ישוע פותח בתיאור הלקוח מהופעתו לפני יוחנן בפרק א'. ישוע מתואר כאחד המחזיק בידו את שבעת הכוכבים ואת שבע רוחות האלוהים.

שבעת הכוכבים מתיחס לעובדה שישוע הוא הריבון על המסר, ז"א על השליחים שנשלחו אל הקהילות (יתכן מאוד שהכוונה לרועי הקהילות שבאו לבקר את יוחנן באי פטמוס) וכמובן על הקהילות שלו (א' 20).

 

ומה הכוונה בשבע רוחות אלוהים?

בפרק א' 4 יוחנן מציין את שבע רוחות אלוהים וגם שם כבר למדנו כי ההתיחסות היא לרוח הקודש.

בפרק ה' 6 מוזכרים שבע עיניים שהם שבע רוחות אלוהים כדי לציין את מלוא חוכמת ויכולת אלוהים היוצאת לפועל בעזרת רוח אלוהים.

כמנהגנו, תמיד נחזור לתנ"ך לבדוק היכן הנביאים השתמשו באותו תיאור ולמה הם התכוונו.

זכריה הנביא בפרק ד' 1-10, השתמש בתיאור שכזה כדי לתאר את מלוא אופיה של רוח הקודש.

בחזון הנביא זכריה עמדה המנורה בעלת שבע הקנים. המנורה הייתה הכלי המאיר היחיד לפני הכניסה לקודש הקודשים וישוע המשיח הוא אור העולם. ישוע הוא הדרך שדרכו אנו יכולים להגיע אל האב (יוחנן ח 12; יד 6).

שבעת קני המנורה מציינים את מלוא אופיה של רוח אלוהים. רוח אלוהים היא המולידה את האדם מחדש, מעניקה לו הבנה ויכולת כדי לראות את אור אלוהים, להבין את דבר אלוהים וכוח לציית.

לפיכך, הכוונה היא למלוא פועלה של רוח הקודש (ראה גם ישעיה י"א 2).

בפרק שלנו ישוע מתואר: זה אשר לו שבע רוחות האלוהים.

התיאור מתאים לבשורת יוחנן ט"ו 26 כי שם נאמר כי ישוע הוא זה ששולח אלינו את רוח הקודש. פסוק דומה נמצא באל-הרומיים ח' 9: "…אך אתם אינכם כפופים לבשר, כי אם לרוח, אם אומנם רוח אלוהים שוכנת בכם. ומי שאין לו רוח המשיח, אינו שייך למשיח."

ואיך האיזכור של רוח הקודש, שבע רוחות האלוהים ושבעת הכוכבים מתייחסים לקהילת סרדיס?

קהילת סרדיס איבדה את מרכיב החיים שבה. רוב חבריה נחשבו למתים מבחינה רוחנית ולכן האדון ישוע ציין את רוח הקודש, רוח החיים מכיוון שזה הדבר החליוני ביותר עבור בני קהילת סרדיס.

"אני יודע!"
המילים הראשונות שהאדון ישוע אומר לכל אחת מהקהילות הן: "אני יודע!"

הקהילה זועקת – האם אתה רואה את סבלנו? האם אתה פועל?

ואל שדי עונה – אני יודע! וכשישוע יודע – הוא יודע הכל. הרי עיניו כשלהבת אש, ולנו אין מה לחדש לו או להוסיף. זה היה נכון למאמינים הסובלים במאה הראשונה ונכון לכל אחד מאיתנו היום החווה סבל – בגלל רדיפה, מחלה, קושי משפחתי וכו'.

ומה זה אומר לך היום?
אימרת ה"אני יודע" של ישוע אינה מסתכמת בידיעה אינטלקטואלית, שכלתנית, אלא היא ציון לכך שהבעיה נמצאת בטיפול, ולישוע יש פתרון מושלם והוא יספק אותו.
האדון ישוע יודע את החולשות שלך,

האדון ישוע יודע שבבית שלך אין שלום,

האדון ישוע יודע שאת או אתה מחפשים בן זוג מתאים לחיים, וקשה לכם הבדידות.

האדון ישוע יודע שאתם מתקשים כלכלית, אולי מתקשים בלימודים.

האדון ישוע יודע שאתם זועקים לדעת את המסלול שאלוהים יעד לחייכם,

לאור הכתוב בכתבי הקודש ולאור האחריות שהאדון ציווה על כל אחד מאיתנו, ילדיו הנושעים, אנו יודעים שמוטלת עלינו האחריות והערבות ההדדית לענות לצרכי האחים ולפתור את מחסורם.
האדון ישוע יכול לשפוך שטרות של כסף ויהלומים מהשמיים, ולמרות זאת הוא דורש מאיתנו לגלות אהבה ולספק את מחסורי העניים שבתוכנו.

האדון ישוע יכול למלא בשלום סוחף כל אדם דכאוני, אך הוא מצווה עלינו להשקיע זמן בהתחברות, עידוד ותפילה עם החלשים והסובלים.

אז במקום להתחמק מהאחריות שהאדון הטיל עלינו ולהפנות כל נזקק בכל צורך לאדון, הבה נבדוק איזה תפקיד יעד לנו האדון בפתרון הבעיות והצרכים בגוף המשיח.

לכן, ה"אני יודע" של ישוע, מרגיע ומשרה ביטחון.
"אני יודע" אומר הכוהן הגדול שלך! אז, דע לך שישוע קרוב ומעורב גם בחייך היום. ואין דבר בחייך שהאדון ישוע לא יכול למלא או לתקן.

2. מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בסרדיס? (פסוקים 1ב-2ב)

האדון ישוע טוען נגדם: "יש לך שם שאתה חי ואתה מת"? 

למה הכוונה?
בתחילת דרכה, קהילת סרדיס עשתה מעשים שהצביעו על חיוניותה וקרבתה לאדון.

כשקמה, היתה התלהבות גדולה לשרת ולפעול. אנשים הכריזו את אמונתם ונפשות חדשות נוספו לקהילה.

עברו להן השנים, והאנשים החלו להידמות לשכניהם הלא מאמינים. כמו זיקית הם הותאמו לסביבתם. הקהילה נראתה יותר כמרכז קהילתי לבילוי מאשר מרכז רוחני לישועת חוטאים.

מסיבה זו הקהילה לא נרדפה בגלל אמונתה.

ז"א – השכנים לא שמעו את בשורת הישועה מפי בני הקהילה.
בשורת ישוע מכריזה אומנם שישוע הוא האדון, אך באותה מידה גם מכריזה שכולנו חוטאים ואבודים ללא דם הכפרה של ישוע.

הכרזת הבשורה מצביעה על חטא וחוטאים ולכן עובדי האלילים שנאו את המשיחיים ורדפו אותם.
והנה, במקום להתרענן ותמיד ליצג את ישוע, הם התרווחו על מעשי העבר ולא עשו דבר בהווה.

יש להם שם של קהילה חיה – כי כך הם התנהגו בעבר, אך כעת אינם שונים משכניהם הלא מאמינים – הם כמעט ומתים מבחינה רוחנית ולכן הם כל כך זקוקים דווקא בשלב זה לרוח החיים של המשיח ישוע.

מכאן, בעת כתיבת האיגרת, בני קהילת סרדיס הגיעו לשלב בחייהם האישיים והקהילתיים בו הם פעלו על פי מחשבת אדם, על פי הבשר, על פי ההגיון האנושי המוכתב מאירועי הסביבה ולא על פי הדרכת אלוהים בכתבי הקודש ובכוח רוח הקודש.

במילים פשוטות, הם לא איפשרו לרוח הקודש לנהל את מחשבותיהם ומעשיהם. (אל האפסים ה 19-20). אין הדבר מציין שהם לא היו נושעים, אלא שהם פעלו ממש ההיפך ממה שנאמר בספר זכריה ד 6: "לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר יהוה צבאות."

יעקב אחיו למחצה של האדון ישוע כתב באיגרתו בפרק ב' 26: "כי כשם שהגוף בלא הרוח מת הוא, כן גם האמונה בלא מעשים מתה היא."

אמונת רוב בני הקהילה היתה דומה לאמונה של שדים: יודעים הרבה, אך לא מצייתים לאלוהים.

קהילת סרדיס הגיע לנקודה בה היא גוססת ואם לא תבצע מיד את הוראת התיקון מפי האדון ישוע, הקהילה לא תשרוד. הקהילה מבינה היטב שללא הרוח אין כוח!

דבר דומה קרה למספר עובדים במפעל שבו עבדתי תקופה מסויימת.

היו כאלו שעבדו למופת במשך תקופה מסויימת ואז "נחו" להם על זרי הדפנה של מעשי העבר. ביום בהיר הם מצאו עצמם מפוטרים.

לעומתם היו אחרים שבכל יום באו למפעל עם אותה התלהבות לעבוד ביעילות. יעילותם גדלה יחד עם הוותק בעבודתם. פועלים אלו זכו לקידום ולכבוד.

ואיך יכנה אותך האדון ישוע לו יבחן את אמונתך?

האם אתה יותר מת מאשר חי?
האם כל הצלחותיך הם סיפורים מן העבר?
מה המעשה האחרון שעשית בכוח האמונה ולא בכח הבשר?

3. מהי הוראת התיקון שהאדון דורש מהם? (פסוקים 2א-3א)

שלב ראשון בתיקון הינו חזרה בתשובה.

כל סטייה מהוראת אלוהים היא חטא ומחייבת בחינת נפש, בקשת סליחה ותיקון המעוות.

אין אפשרות לחידוש הקשר הבריא עם אלוהים ללא התוודות על חטא והפסקתו.

אז הדבר הראשון שבני סרדיס נדרשו לעשות זה:

• להסכים עם העובדה שחטאו
• להתחיל מיד בתיקון הטעות

ועל כך האדון ישוע אמר להם:

שקוד וחזק את השארית שנטתה למות.

משמע – התעורר – בקש את כוח רוח אלוהים. אל תירדם מבחינה רוחנית.

תחזק את הדברים שהזנחת.

ובאופן מעשי וברור: חזור לכתובים, למד אותם, סמוך ובטח באלוהים וציית לדברו בכל מחיר. חזור למעשים הראשונים שעשית ושהוכיחו את חיוניותך.

המשפט הזה לקהילת סרדיס נפל על "עצבים חשופים".

במהלך ההיסטוריה, נפלה סרדיס פעמיים לידי הפולשים וזאת רק בגלל חוסר עירנותם של השומרים. הפעם הראשונה הייתה בשנת 546 לפני"הס כשנפלו בידי הפרסים והפעם השניה בשנת 214 לפני"הס כשנפלו בידי אנטיוכוס השלישי היווני.[3]

מה לגבינו בקהילת ירושלים? מה נעשה כדי שלא 'נירדם בשמירה'?

מה נעשה בכל יום כדי שנחיה בכח רוח הקודש ולא בכח הבשר?

א. להישאר צמודים לדבר ה', כי דבר ה' יוכיח אותנו על כל טעות ויעודד אותנו על כל ציות.

ב. להתפלל ולבקש תמיד את חוכמת אלוהים וכוחו.

ג. להיות "צעירים" לשינויים. להיות טריים לעשייה עבור האדון,

לא להתרווח על פרוייקט שהסתיים לפני שנתיים אלא לחתור לעשות ולהתרענן כל יום.

ד. לא להשתיק את עדות ישוע רק כדי לזכות בשלום שכנים, אלא להוסיף דם חדש לצוות העשיה ולהיות נכונים לשמוע ולעדכן תמיד.

4. מהו העונש הצפוי למאמינים בסרדיס אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 3ב)

ישוע אמר כי בואו יהיה עבורם כהפתעה, ממש כמו הפתעתו של גנב.

לאורך הבשורה ישוע כבר השתמש במילים אלו לתאר את חזרתו.

מתי כ"ד 43; לוקס י"ב 39; ראשונה לתסלוניקים ה' 2; שניה לפטרוס ג' 10; חזון ט"ז 15.

לאור הדוגמאות ניתן להסיק את המסקנה הבאה:

לא משנה מתי יבוא האדון, מאמין כן תמיד יהיה מוכן למפגש עם ישוע.
הפגישה עם מושיעי תהיה תמיד שמחה ורצויה.
מאמין אמיתי חיי באור ולכן בואו של האדון בעבורו לעולם לא יהיה כגנב בלילה.

לעומתו, אדם שדוחה את אלוהותו של ישוע גם אינו מצפה לפגשו. לא משנה איזה יום זה יהיה, זה תמיד יבוא לאדם הלא מאמין כהפתעה, כפגישה עם גנב.

דבר אלוהים מתאר את הלא נושעים ככאלו החיים בחושך. לאנשים כאלו הופעתו של ישוע תמיד תהיה כהפתעה, ממש כמו גנב בלילה.

ההופעה הבאה של האדון ישוע לכלל גוף המשיח היא בהילקחות.

מכיוון שאנו לא יודעים את יום ההלקחות שלנו אל האדון, עלינו להיות מוכנים לפגשו בכל רגע.

יום ההילקחות הינו יום של שמחה עבור הנושעים, אך באותה עת זהו יום המשפט של הלא נושעים.

לאחר הילקחות הקהילה השמיימה, תתחיל תקופת צרה איומה שלא היתה כמוה מאז בראשית.

ולכן, מי שאינו מוכן בכל רגע לראות בשמחה את פני ישוע, ידע לו שהפגישה עם האדון תהיה לו כיום משפט איום ונורא.

האם אתה מוכן לפגוש את ישוע כרגע?

האם אתה מרגיש מספיק קדוש לרוץ אליו ולחבקו כרגע?

אם לא, מה עליך לעשות כרגע כדי להיות מוכן לרוץ אל ישוע ללא בושה?

אנא אל תחכה ליום המחר – הוא לא שלך!

5. מהו הגמול שהאדון ישוע מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 4ב-5)

בפסוק 4 ישוע מעודד את הקהילה: לא אבדה תקוותכם.

לא כל הקהילה פסולה, יש גרעין קטן של נאמנים אשר עדיין חי חיים טהורים, אינו מתפשר על אמונתו וחי בהדרכת רוח הקודש (לא הכתימו את בגדיהם).

ישוע הבטיח כי הם ילכו עימו בבגדים לבנים – כי ראויים הם.

בפסוקים 4-5 ישוע מבטיח שלוש הבטחות לילדיו הנאמנים.

א. המנצח ילבש בגדים לבנים

ב. לא אמחה את שמו מספר החיים

ג. אודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו. (מי שיתביש בי, אתבייש בו..)

מה מציינים הבגדים הלבנים?

בפרק ז' 9 ובפרק י"ט פסוקים 7-8 ו- 14 מתוארים הנושעים שבנוכחות אלוהים לבושים בבגדים לבנים. ז"א שהמשיח מבטיח לילדיו נוכחות בממלכתו השמיימית.

במילים אחרות: ישוע מבטיח לשומרים את דברו להיות לצידו לנצח נצחים כשהם לבושים בטוהר ובקדושה בגוף שאינו נתון לחטא ובשמחת נצח. יש למה לצפות. תהילים קל"ב 16; ישעיה ס"א 10; איוב כ"ט 14.

למה הכוונה: לא אמחה את שמו מספר החיים?

הביטוי ספר החיים מוזכר בכתבי הקודש מספר פעמים. בספר החיים כתובים שמות ילדיו הנושעים של אלוהים (שמות ל"ב 32-33; תהילים ס"ט 29; ישעיה ד' 3).

איך המשפט של ישוע נגע למציאות של בני קהילת סרדיס?

בתקופה המדוברת תחת שילטונו של הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס, נרדפו המאמינים בישוע עד מוות. בעוד שהיהדות נחשבה לדת חוקית באימפריה הרומית, האמונה בישוע לא התקבלה כדת חוקית.

בעת הרדיפות נגד המאמינים בישוע, חלק מהמאמינים היהודים ניסו למצא מקלט בבתי כנסת. מכיוון שכל היהודים מלכתחילה היו מתחברים בבתי כנסת, שמם היה רשום ברשומות החברים. כל עוד הם נחשבו בעיני הרשויות כיהודים, הם לא נרדפו.

ידוע על מקרים בהם בתי כנסת מחקו את שמו של אדם מרשימת החברים ובדרך זו הביעו את סילוקו. מחיקת השם הייתה אקט של הינתקות ממקור חיים.

בעוד המאמינים בסרדיס סובלים ממצב שכזה, ישוע מבטיח לנאמניו שהוא לא ימחה את שמם מספר החיים. ז"א, ישוע המשיח מבטיח שילדיו אכן רשומים בספר האזרחים של מלכות שמיים לנצח נצחים ומשם הם לא יימחקו.[4]

הבטחה גדולה נתן המשיח לנאמנים המעטים: מנסים לקחת לכם את החיים שלכם. אל תדאגו כי אני אתן לכם חיים ובשפע.

ג. אודה את שמו לפני אבי ולפני מלאכיו. (מי שיתביש בי, אתבייש בו..) ראשונה ליוחנן ב' 1; מתי י' 32-33).

האדון ישוע מבטיח להיות המליץ, הסנגור של ילדיו הנאמנים. ובכן, כאשר ישוע הוא הסנגור שלך, הניצחון מובטח (זכריה ג).

ההבטחה הזו מעניקה לנו שמחה ומסירה חרדה וחוסר ביטחון.

ההבטחה הזו מעניקה לנו כוח ושלווה להתמיד בחיים מונחים על ידי רוח הקודש ומלאי בטחון בהבטחות אלוהים.

לסיכום:

א. קהילת סרדיס החלה טוב ומסיימת גרוע. זוהרה מתבסס על מעשי עבר.

האם כל מעשיך עבור האדון מסתכמים בסיפורים היסטוריים או שאתה משרת בשמחה ופועל עבורו בכל יום? האם רוח אלוהים היא שותף מן העבר בחייך או שותף יום יומי במחשבותיך ומעשיך? ללא רוח אין חיים.

ב. מאמין החי על פי הדרכת רוח אלוהים מצפה בכל ליבו להופעת האדון בכל רגע. האם הופעת האדון תהיה לך כמו הפתעה של גנב?

זכור – ללא רוח אלוהים, אין אור חיים.

ג. האם אתה בטוח ששמך חתום לנצח בספר החיים של השה?

זכור: ללא רוח הקודש – אין חתימה טובה.

התגלות פרק ג' פסוקים 7-13. קהילת פילדלפיה

פטור מזעם אלוהים!

פילדלפיה: הקהילה[5]

לא ידוע לנו רבות אודות העיר מלבד הכתוב בספר ההתגלות. כמו לגבי הקהילות האחרות, גם קהילת פילדלפיה ככל הנראה הוקמה בעקבות פעילות הבישור והלימוד של שאול השליח באפסוס (מע"ש י"ט 10). אחד מאבות הקהילה, איגנטיוס עבר בפילדלפיה בדרכו לרומא שם מת על קידוש השם. הקהילה בפילדפיה עמדה במשך מאות שנים, גם במהלך הכיבוש המוסלמי. קהילת פילדלפיה חדלה מלהתקיים באמצע המאה הארבע עשרה.

פילדלפיה: העיר:

במרחק כ- 50 ק"מ מהעיר סרדיס, ליד עמק נהר ההרמוס יושבת לה העיר פילדלפיה.

העיר הצעירה מבין שבעת הערים אשר הוקמה בתחילת המאה השניה לפני הספירה על ידי המלך יומנס. אחיו של יומנס, אטלוס השני, מלך אחריו.
משמעות השם פילדלפיה זה – אהבת אחים. (פילוס – [אוהב] + אדלפוס – [אחים])

השם ניתן לעיר כציון לנאמנותו של אטלוס השני לאחיו שבנה את העיר. שניהם מלכו על העיר בעת הקמתה.

העיר פילדלפיה הוקמה במטרה להיות מרכז לתרבות ושפה יוונית, מקור להפצת התרבות ההלניסטית לאזורי לידיה ופריגיה. עד שנת 19 לספירה השפה הלידית הוחלפה לחלוטין בשפה היוונית.

העיר הרוויחה מהיותה ממוקמת בצומת של מספר דרכי מסחר ותחנת דואר.

מכיוון שהעיר ממוקמת על אדמה וולקנית, יש בכך גם יתרון – אדמת האיזור התאימה ביותר לגידול גפנים, וגם חיסרון – בשנת 17 לספירה הוחרבה העיר ברעידת אדמה חזקה.

מכיוון שפילדלפיה היייתה קרובה יותר למרכז הרעש, היא המשיכה לסבול מרעידות המשנה במשך שנים נוספות.

הפחד והאימה השאירו את משקעיהם בלב תושבי פילדלפיה לשנים רבות. רבים מהם בחרו לגור במעין סוכות מחוץ לעיר. אלו שנשארו בעיר חיזקו את המבנים כדי לצמצם נזקים במקרה של רעידות נוספות.

כאות הוקרה לתרומתו הנדיבה של הקיסר טיבריוס בשיקום העיר לאחר רעידת האדמה, חברו תושבי פילדלפיה לתושבי ערים אחרות בסביבה והקימו פסל לכבוד הקיסר טיבריוס.

תושבי העיר אף שינו את שם העיר ל- Neocaesarea למספר שנים.

לאחר מספר עשרות שנים שינו התושבים את שם העיר ל- Flavia לכבוד משפחת המלוכה הרומית. במשך המאה השניה והשלישית הייתה ידועה העיר בשני שמותיה: פילדלפיה ופלביה.

הבה נתרענן ברקע לכתיבת הספר:

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן 100. רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות ורבים מוצאים בה את מותם.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדך?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל האירועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות הארועים בספר התגלות תהיה בתקופת 7 שנות הצרה שירמיה הנביא ניבא. אלו 7 השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט'.

בפרק א' פסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות, ולכן חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר תיאורים מן העבר

פרקים ב'-ג': מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן), מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'-ה' – מציינים את הסיבה לעונש העתיד לבוא על יושבי הארץ

ופרקים ו'-כ"ב: מתארים אירועים שעתידים להתרחש.

הבה נקרא את פרק ג' פסוקים 7-13

7. "אל מלאך קהילת פילדלפיה כתוב. את אלה הדברים אומר הקדוש, האמיתי, אשר לו מפתח דוד, הפותח ואין סוגר וסוגר ואין פותח.
8. אני יודע את מעשיך. הנה נתתי לפניך דלת פתוחה אשר אין איש יכול לסגרה, כי מעט כוח לך ושמרת את דברי ולא התכחשת לשמי.
9. הנני נותן אנשים מכנסת השטן, האומרים 'יהודים אנחנו' ואינם. אין הם אלא משקרים. ראה, אני אעשה שהם יבואו וישתחוו לרגליך וידעו שאני אהבתיך.
10. מפני ששמרת את מצוותי לעמידה בסבלנות, גם אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ.
11. אני בא מהר, החזק במה שיש לך, כדי שאיש לא יקח את העטרת שלך.
12. המנצח, אני אעשהו עמוד בהיכל אלוהי ולא יצא עוד החוצה. ואכתוב עליו את שם אלוהי ואת שם עיר אלוהי, ירושלים החדשה, היורדת משמים מאת אלוהי, ואת שמי החדש.
13. מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות".

זהו המכתב השישי לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבתם הראשונה

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני.

קהילת פרגמוס – אל תתפשרו על קדושת אלוהים.

קהילת תיאטירה – התפשרו על טוהר דבר אלוהים ואפשרו למורי שקר לכבוש את לב בני הקהילה.

קהילת סרדיס – קהילה הנחה על זרי עברה, אך נחשבת למתה בהווה. קהילה שאיפשרה לסביבה לשנותה במקום שתשנה את הסביבה להידמות לישוע.

משלימי הדרשה:

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 7)
2. האם האדון ישוע הציג טענה כלשהי נגד בני הקהילה בפילדלפיה? (פסוק 8)
3. אילו הבטחות מבטיח האדון ישוע לבני פילדלפיה הנאמנים? (פסוקים 9-11)
4. מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 12-13)

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 7)

המכתב לקהילת פילדלפיה נפתח בתיאור מיוחד של ישוע, "הקדוש" אך תיאור שרק חלקו לקוח מפרק א'.

כשישעיה הנביא ראה את יהוה (את אל שדי) בפרק ו' 3 הוא שמע את המלאכים אומרים – קדוש קדוש קדוש ה'. אותו נביא אף אמר כי עמו דחה את קדוש ישראל – אל שדי – ישעיה פרק א' 4.

(חבקוק ג' 3; ישעיה מ"ג 15; מלכים ב' פרק י"ט 22; איוב ו' 10; תהילים ע"א 22; ע"ח 41; מרקוס א' 24; מע"ש ג' 14)

משמעות המילה קדוש היא שה' נפרד מחטא – אין בו כל חטא, ולכן אין בו כל רע או שקר.

מעבר לתואר 'קדוש', ישוע מציין כי הוא גם האמיתי.

בבשורת יוחנן י"ד 6 ישוע אמר על עצמו – "אני הדרך האמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכי"

ההכרזה הזו כל כך חשובה כי היא מציינת שמלבד ישוע אין עוד אמת או אמיתי.

חוץ מישוע הכל שקר.

במילים פשוטות, דבר אלוהים שהינו דבר המשיח הינו מדד ותקן, סטנדרט לאמת.

כל האמת נמדדת רק על ידי דבר אלוהים וחוץ מדבר אלוהים, אין אמת אחרת.

ההכרזה הזו מאוד מטרידה את העולם – אך אנא חיקרו את ישוע וראו את מעשיו.

אם ישוע טועה, הריהו השקרן הגדול ביותר שקם בהיסטוריה. אך אם ישוע דובר אמת, הרי ש- אוי למי שאינו מאמין בו כאל שדי המשיח.

מהו מפתח דוד שהמשיח אוחז בידו, הפותח ואין סוגר וסוגר ואין פותח? 

בספר ישעיה כ"ב 22 אלוהים מבטיח שאליקים בן חלקיהו יהיה זה שישב על כסא המלך ובידו מפתח בית דוד. מה שיפתח יהיה פתוח, מה שיסגור ישאר סגור.

הכוונה שאלוהים יעניק את הסמכות המלכותית בידי אותו מלך.

הבה נלמד מספר נתונים נוספים ואז נראה איך הכל מתחבר עם ישוע

בפרק ה' 5 ישוע נקרא האריה משבט יהודה – שורש דוד.

בפרק כ"ב 16 ישוע מכונה שורש דוד וצאצאו.

בפרק א' 18 ישוע אומר – "לי מפתחות שאול ומוות." – ז"א שהוא ריבון. ישוע קובע מי הולך לשאול ולמוות.

ולכן – כאשר ישוע מתואר כאוחז במפתח דוד, הפותח ואין סוגר, הסוגר ואין פותח – הדבר מציין כי הוא הקובע והסמכות המחליטה מי יכנס למלכותו הנצחית.
ישוע המשיח אוחז בסמכות הישועה לבני האדם.
אף אדם לא יכול לשנות את החלטתו – זו ריבונות מוחלטת שאינה חצויה. ישוע הוא המפתח לישועה של כל אדם. ישוע הוא המפתח לכניסת אדם לנוכחות אלוהים האב, למלכות אלוהים הנצחית (יוחנן י' 7,9; י"ד 6; מעשי השליחים ד' 12).

סיכום ראשון:  כאשר ישוע אומר שהוא הקדוש האמיתי והאוחז במפתח דוד הוא למעשה מכריז על  אלוהות (ו' 10, ט"ז 7, י"ט 11…).

התיאור של ישוע כטהור ואמיתי הינו רב משמעות.

כאשר ישוע המשיח מוצא את המאמינים בפילדלפיה כקדושים, שונים מסביבתם וייחודיים לאלוהים, זו מחמאה אדירה. זו מטרה שכל אחד מאיתנו חייב לשאוף אליה.

מכיוון שישוע הוא קדוש ואמיתי, כך גם עלינו לשאוף להיות. בעזרת רוח הקודש, בתפילה וציות לדברו אנו יכולים להידמות לו.

אם האדון ישוע יסרוק את ליבך ומעשיך, האם גם לך הוא יאמר: לא מצאתי בך כל פסול?

ואם אתה יודע שיש בך פסול, מה אתה עושה כרגע כדי לתקן את הפסול?

גם לקהילת פילדלפיה ישוע אומר: אני יודע את מעשיך!

קהילת פילדלפיה שילמה מחיר יקר מאוד בעבור נאמנותה לישוע.

הם לא התכחשו לאמונתם והעדיפו להיות מושפלים בעיני אדם אך ראויים ומכובדים בעיני אלוהים.

כל מעשיהם לא נסתתרו מעיניו של ישוע. כל תפילותיהם הגיעו לאוזניו וכעת פיו מדבר: אני יודע – הכל בטיפול – אני עימכם.

מלימוד וניסיון החיים, דווקא בקשיי החיים הנובעים מתוך ציות לאדון, אנו חווים את אלוהים ברמות ועומק של ידענו בעבר.

אלוהים נאמן תמיד לילדים שלו!

2. האם האדון ישוע הציג טענה כלשהי נגד בני הקהילה בפילדלפיה? (פסוק 8)

האדון ישוע לא מצא כל פסול בהתנהגותם ועדותם של המאמינים בקהילת פילדלפיה.
אדרבה, בפסוק 8 ישוע מונה את מעלותיהם של בני קהילת פילדלפיה.

"מעט כוח לך ושמרת את דברי ולא התכחשת לשמי" (8)

 

א. המילים מעט כוח לך, רק מגבירים את ההדר שהקהילה ראויה לו.

שאול השליח אמר לקהילה בקורינתי א' 26 כי אלוהים בחר במעטים ובחלשים כדי להשפיל את הרבים והנחשבים חכמים.

היותם המעטים והחלשים העושים גבורות רק הדגישה את גודל אמונתם ובטחונם בדבר אלוהים ובישוע כאדון. המאמינים בפילדלפיה היו מלאי רוח אלוהים ופעלו בכוח רוח הקודש, ולכן יכלו לעשות דברים בסדר גודל שאלוהים מסוגל לעשות (אל האפסים ה' 18-19).

גם שאול השליח הבין את הלקח הזה באיגרת השניה לקורינתיים י"ב 10.

כשחזק וגיבור מנצח – הוא משוכנע שהנצחון נבע מכוחו ויכולתו.

כשעשיר עושה משהו הוא משוכנע שהדבר נבע מכספו ובזה הוא בוטח.

כשחלש מנצח חזק, ברור לו כי אלוהים היה בעזרו.

כשעני מצליח להקים דבר גדול ויקר הוא משוכנע שאלוהים עזר לו.

אין פסול או קללה בלהיות חלש פיזית ועני מבחינה כספית. מצב שכזה יזקק את אמונתנו וימקד את מבטנו לכוחו ויכולתו של ישוע המשיח. העיקר שהעוני אינו נובע מעצלנות.

חולשה פיזית ועוני רק יגבירו את תפילתנו ותלותינו בישוע.

אלוהים השאיר אותם חלשים מבחינה פיזית כדי שישארו ענווים ותלויים לחלוטין בחסדי המשיח. חיים שכאלו הבטיחו טוהר וברכה.
כדאי לנו תמיד לזכור את הלקחים הללו!

(אין פסול בלהיות חזק ועשיר בתנאי שישוע נשאר מוקד החיים.)

 

ב. המאמינים בקהילת פילדלפיה בטחו ללא סייג בדבר אלוהים כבעל סמכות ריבונית. שמרו את דבר ה' – צייתו לו ככתבו וכלשונו.

המאמינים בפילדלפיה בטחו בדבר ה' ולכן הבינו וקיבלו באמונה את ישוע כמשיח המובטח בכתבי הקודש.

המאמינים בקהילת פילדלפיה בטחו בדבר אלוהים על פני רגש אישי. הם ידעו שכוח אלוהים בדברו ורוחו תהיה עימם כשהם יחיו על פי הדרכתו (זכריה ד 6; משלי ג' 5-8).

מה כל כך חשוב בשמירת טוהר לימוד דבר אלוהים?

רק לימוד טהור יכול להציג את אלוהים כמו שהוא באמת.

רק לימוד טהור יכול להסביר את תלותו המוחלטת של האדם בחסד של המשיח ישוע.

רק לימוד טהור יכול ללמד את צאן אלוהים מה עליהם לעשות כדי שייחשב כזבח רצוי בעיניו.

רק לימוד טהור יכול להוכיח את אהבתה האמיתית של קהילה לאלוהים.

רק על סמך לימוד טהור קהילה יכולה לדעת מה עוד היא צריכה לחיים מבורכים ומאוזנים.

לא לחינם אמר שאול לטימוטיאוס – שמור את הבשורה כאוצר, כפיקדון חשוב (טימ"ב א 14).

הלימוד הטהור בפילדלפיה עזר להם להכיר את אלוהים ואת כוח רוח אלוהים הפועל בהם.

כשמכירים את ישוע באופן אמיתי ואישי, ובוטחים בו, אז יש גם את הכח לעמוד מול המתנגדים ובאומץ להודות כי אנו שייכים לישוע.

בגלל חוזק אמונתם החיה של המאמינים בפילדלפיה – הם לא התכחשו לשמו של ישוע ועל כך אלוהים בכבודו ובעצמו החמיא להם.

הוא, ישוע, גם יודה את שמם לפני אביו.

יישום:

האם דבר אלוהים נחשב לריבון וקובע בכל תחום בחייך?

האם אתה נוטה ונוהג להתווכח עם אלוהים ולנסות למצוא תירוצים מדוע לא נכון ולא ראוי לציית להוראת אלוהים ככתבה וכלשונה?

אנא עצור ולמד מהמאמינים בפילדלפיה. למד מהמצטיינים ולך בעקבותם.

אנא זכור: לימוד ראוי מציג את אלוהים כפי שהוא וזה מעניק כוח ואומץ להאמין בו ולציית לכל הוראותיו…

 

ג. המאמינים בקהילת פילדלפיה לא התכחשו לישוע.

למה הכוונה – לא התכחשו לשמי?

בעת המדוברת האמונה המשיחית נחשבה לדת אסורה ולכן המאמינים בישוע נחשבו לעבריינים שדינם מוות ועינויים.

הקהילות עברו רדיפות וצרות. הדרך היחידה להימנע מרדיפה היתה להתכחש לאמונה בישוע כאדון בלעדי, להקריב קורבנות לקיסר, וכך לזכות בזכויות ששאר האזרחים קיבלו.

בני פילדלפיה העדיפו לסבול את עינויי האדם ולחכות בסבלנות גם על חשבון חייהם לתמורת אלוהים.

ישוע אמר: כל מי שיודה בי לפני בני אדם גם אני אודה בו לפני אבי שבשמים… מתי י' 32.

בני פילדלפיה למדו מהניסיון של פטרוס. הם לא התכחשו לשם האדון.

גם היום המצב דומה – לעיתים ילדינו מתביישים או מפחדים לומר שהם מאמינים בישוע.

אנו לא ממהרים לחלוק את אמונתינו.. אנו מפחדים מתגובת השכנים, מהמנהל בעבודה, ממורים בבית הספר וכו',

מדוע? מדוע אנו מפחדים היום לנצל הזדמנויות כדי להכריז על ישוע?

הפחד נובע מחולשת אמונה ומחוסר בטחון בישוע! חוסר הפנמת אלוהותו וריבונותו של אדוננו.

הנה הפתרון:

1. לבלות זמן בלימוד דבר אלוהים
2. לפתח יותר ויותר את חיי התפילה.
3. לפתח את ההתחברות עם מאמינים נאמנים.
4. לציית באמונה ולזכור את נאמנות אלוהים ותשובותיו לתפילותינו.

ככל שנלמד לציית בקטנות, נלמד להכיר טוב יותר את אלוהים להתנסות בכוחו הריבוני ואז גם נוכל לבטוח בו בנושאים הקשורים לחיים ומוות.

מי שכבר מכיר טוב את ישוע כאדון ומושיע, יודע טוב מאוד שלא כדאי לעשות צעד אחד בחיים בלעדיו.

המצב היום בעולם המשיחי אינו מעודד. מאמינים רבים חיים במדינות דמוקרטיות ויש להם חופש רב לחלוק את הבשורה ואינם עושים זאת.

לעומתם עומדת קהילת פילדלפיה: קהילה החיה בתקופת רדיפות עד מוות וממשיכה להציג את הבשורה הקדושה.

יישום:

האם גם אתה מודה באמונתך בישוע גם כשאתה נמצא בין שונאי הבשורה?

האם אתה עושה חישובי כדאיות אם להודות באמונתך בישוע כאשר אתה נשאל לכך?

אחים ואחיות. אני יודע שחלקנו נמצאים בלחץ משפחתי, חברתי שדוחף אתכם לגיור. אנא התפללו ובקשו כוח מאלוהים לא להתכחש לשם ישוע.

אף אחד לא רוצה שהאדון יתכחש לו לפני אלוהים האב.

מי שנמצא בתהליך, אנא עצור וחזור בתשובה. אין לך כל חובה או צורך להתכחש לשם ישוע. אין לך כל סיבה שבעולם לעשות את הצעד שעליו תתחרט בעתיד – אם אתה נושע מלכתחילה.

לאחר שישוע הצביע על המחמאות – הוא ציין את הגמול וההבטחות שלו עבור ילדיו הנאמנים.

3. אילו הבטחות מבטיח האדון ישוע לבני פילדלפיה הנאמנים? (פסוקים 9-11)

בעבור נאמנותם, הבטיח להם ישוע שלושה דברים:

א. נתתי לפניך דלת פתוחה אשר אין איש יכול לסוגרה

ב. אני אעשה ששונאיך ורודפיך עוד יבואו וישתחוו לרגליך וידעו שאני אוהב אותך.

ג. אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ!

הבטחה ראשונה: נתתי לפניך דלת פתוחה אשר אין איש יכול לסוגרה

א. בגלל ההקשר לפתיח, (האוחז את מפתח דוד הפותח ואין סוגר…) יש הגיון רב בכך שההבטחה קודם כל מתיחסת לבטחון ישועתם – נוכחותכם בממלכתו של ישוע בטוחה – ישוע המשיח פתח לכם את הכניסה למלכותו הנצחית ואף אחד לא יוכל לקחת זאת מכם.

ב. לאורך הכתובים מילים כמו דלת פתוחה גם הצביעו על הזדמנויות שאלוהים פתח לבישור ועדות.

1. ראשונה לקורינתיים ט"ז 8-9 – שאול השליח אומר שיתעכב באפסוס מכיוון שנפתח לו פתח רחב לפעולה פוריה…
2. שניה לקורינתיים ב' 12 – שאול השליח טוען כי כשהגיע לטרואס לבשר, פתח לו האדון דלת של הזדמנות לבשר.
3. קולוסיים ד' 2-3 שאול השליח מעודד את המאמינים להתפלל על מנת שאלוהים יפתח את שער הדיבור כדי לבשר.

הבטחה שניה: "הנני נותן אנשים מכנסת השטן, האומרים יהודים אנחנו ואינם, אין הם אלא משקרים. ראה, אני אעשה שהם יבואו וישתחוו לרגליך וידעו שאני אהבתיך". פסוק 9.

המילים מאוד קשות ולמרות שלמדנו את משמעותן מפרק ב' 9 חשוב שנבהיר את משמעותן שוב.

אנשים מכנסת השטן האומרים יהודים אנו ואינם – מתיחס ליהודים, אך לכאלו שאינם מאמינים באלוהים בדרך שאלוהים דורש ואף רודפים את ילדי אלוהים, את אלו המאמינים בישוע.

בבשורת יוחנן ח' 44 האדון ישוע מתווכח עם פרושים אשר מנסים לדחותו למרות שהיו עדים לניסים ולנפלאות שעשה וזאת לאחר שהציג עצמו כמושיע והשווה עצמו לאלוהים.

אותם פרושים ראו בהשתייכותם הלאומית לאברהם, נתון מספק כדי להקרא ילדי אלוהים ולזכות בברכותיו.

ישוע הבהיר להם כי השתייכותם לאברהם מבחינה לאומית אינה ערובה להשתייכותם לאלוהים, אדרבא, עובדת היותם מתנגדים לו, הינה ההוכחה לעיוורונם הרוחני ולהיותם כלים בידיו של השטן.

מכאן, קבוצה של פרושים או הקוראים לעצמם יהודים המתאספת ביחד ומתנגדת לישוע, וילדיו, כמוהם ככנסת של שטן.

עלינו לזכור, המילים קשות! ישוע מעולם לא ציווה לשנוא את הלא מאמינים אלא לאהוב אותם כמו שהוא אהב אותם, ולכן עלינו להרבות בבישור על מנת שאהבת אלוהים תגיע גם לאוזניהם ולליבם.

היהודי שאלוהים קורא לו יהודי שבלב הוא אחד אשר אמונת אברהם חרוטה על ליבו ולא רק על אבריו החיצוניים (אל הרומיים ב' 28-29).

המעשים שעשו קהילות יהודיות באותה תקופה נגד המאמינים בישוע היו מאוד קשים. מכיוון שהאמונה בישוע לא זכתה להכרה כדת חוקית באימפריה הרומית, נרדפו המאמינים בישוע עד חורמה. היהודים אשר ראו במאמינים כופרים, פעלו כדי לחשוף את המאמינים ולהסגירם לשלטונות.
בתחילה כשמספר המאמינים בישוע היה זעום, הרומאים לא ייחסו לכך כל משמעות. לאמיתו של דבר הם ראו במאמינים חלק מהאמונה היהודית והחשיבו את המתיחות בין היהודים הרבניים ליהודים המאמינים בישוע כבעיה יהודית פנימית.

כשגדל מספר המאמינים בישוע ורבים מהמאמינים הם נוכרים ועובדי אלילים לשעבר, והחלו להתרבות התלונות נגד המאמינים מצד היהודים הרבניים, החל השלטון הרומי לראות בהם סיכון ופעל נגד המאמינים כדי להכחידם.

האדון ישוע עודד את המאמינים בפילדלפיה בכך שאמר להם שהאנשים אשר היום רודפים אותם, מבטלים אותם, מכנים אותם בשמות ומצביעים עליהם כחוטאים, עוד יכירו בעובדה שטעו. הם יבואו אליהם וישתחוו לפניהם ביודעם כי המאמינים בפילדלפיה צדקו והם אכן אהוביו של אלוהים. (ראה ישעיה מ"ה 14, מ"ט 23, ס' 14)

במילים אחרות, פרי הבישור והעידוד שלכם יהיה כה מוצלח ויעיל עד כי אוייבכם הגדולים ביותר יחזרו בתשובה ויהפכו לאחיכם באמונה.

יבוא היום שבו כל ישראל יוושעו. כך יהיה בעת חזרתו של ישוע ארצה. (אל הרומים י"א 26, זכריה י"ב 10).

בני פילדלפיה, הביטו לעבר העתיד, על תתנו לצרות ההווה להסתיר את הברכה והנועם המחכים לכם. העידוד הזה נכון גם לנו היום.

ההבטחה השלישית מאוד מענינת ואוגרת בתוכה שלווה ושלום שרק אלוהים יכול לתת לילדיו.

"אני אשמור אותך משעת הניסיון העתידה לבוא על כל תבל, לנסות את יושבי הארץ" (פסוק 10).

מכיוון שהמאמינים בפילדלפיה צייתו לישוע ועברו בהצלחה את מבחני האמונה שהציב לפניהם, המשיח ישוע מבטיח להם כי הוא ישמור אותם משעת הניסיון שתבוא על כל תבל לנסות את יושבי הארץ.

מהי שעת הניסיון שעתידה לבוא על כל יושבי הארץ (תבל)?

בספר ההתגלות בפרקים ו' – י"ט שעת הניסיון היא תקופת הצרה אשר באה על יושבי הארץ, כלל יושבי תבל מכיוון שלא קיבלו את ישוע כאדון ומושיע.

ישוע מבטיח למאמינים כי ישמור אותם מאותה צרה.

הבה נציין את הנתונים:

1. הצרה היא כלל עולמית! ("עתידה לבוא על כל תבל". ראה ירמיה כ"ג 19; ל' 23) זה עדיין לא התרחש.
2. לאורך ספר ההתגלות המונח "יושבי הארץ" מתייחס לאוייבי גוף המשיח, לאוייבי הקהילה, אלו שאינם מאמינים (ו' 10, ח' 13, י"א 10, י"ג 8,12,14, י"ד 6, י"ז 2,8). מכאן, הניסיון הזה אינו מיועד לקהילה הנאמנה.
   3. הצרה היא זעם אלוהים על הדוחים אותו, על רשעים ולכן אינה מיועדת לצדיקים (ירמיה כ"ג 19; ל' 23; תסל"א ה 1-12; התגלות ו' 16; ט"ו 1-2).
3. שעת הניסיון היא – תקופת צרת יעקב (ירמיה ל' 7) אשר תארך 7 שנים – דניאל ט' 24-17.

לאורך תקופת הצרה יוושעו אנשים רבים. חלקם יהרגו אך יעלו לנוכחות אלוהים ו' 9-11, ז' 9-10. חלק אחר שיאמין ישרוד את הצרה ויכנס למלכות 1000 השנים של ישוע.

היכן הקהילה במהלך כל שבע שנות הצרה?

שימו לב, שהמילה קהילה אינה מופיעה כלל בפרקים ו' – י"ט המתארים את התופת הגדולה ביותר שהעולם ידע. במהלך תקופה בת שבע שנים עתידים להיכחד מעל חצי מכלל יושבי תבל,[6] והמילה "קהילה" אינה מוזכרת בפרקים הללו.

היכן גוף המשיח? היכן הכלה האהובה של ישוע? מדוע דבר אלוהים לא מדבר על הקהילה בתקופה כה מחרידה?

הסיבה שהקהילה אינה מוזכרת היא בגלל שאינה נמצאת על הארץ.

לא לחינם אמר ישוע שישמור את הקהילה מהניסיון, ולא בניסיון.

ההילקחות – תכנית ההצלה של אלוהים לכלתו הקהילה:

שאול השליח מלמדינו כי המשיח ישוע יקח את המאמינים מן העולם לפני הצרה.

הפעולה הזו נקראת – הילקחות. ראשונה לתסלוניקים ד' 13-18.

ההילקחות הינה פעולת החסד וההצלה של ישוע המשיח לגופו, לקהילה, על מנת לקיים את הבטחתו – לשמור את ילדיו הנאמנים מזעם אלוהים העתיד לבוא על כל יושבי תבל (תסל"א ה 8-11).

עלינו לזכור שירמיה הנביא כבר ציין שזעם אלוהים יבוא רק על ראש הרשעים באחרית הימים (ירמיה כג 19; ל' 23).

אלוהים עתיד לעשות ממש כפי שעשה בתקופות של נוח ולוט.

• לפני המבול אלוהים הכניס את נוח ומשפחתו לתיבה וכך הציל אותם מהמבול (בראשית ז').
• לפני שאלוהים החריב את סדום ועמורה באש וגופרית מהשמיים, הוא הציל את לוט ובנותיו. בראשית י"ט.

בעת ההילקחות אלוהים עתיד לעשות פעולת הצלה דומה לקהילתו. אלוהים יקרא לנו לפגוש את ישוע בעננים ומשם נעלה עימו לביתו השמיימי.

ישנם הטוענים שההילקחות תתרחש באיזה שלב לאחר תחילתה, בין אם באמצע של הצרה או מספר חודשים לפני סיומה.

בספר ההתגלות ט"ו בפסוק 1 כתוב:

"ראיתי אות אחר בשמים, גדול ומפליא. שבעה מלאכים נושאים את שבע המכות האחרונות, כי בהן נשלם זעם אלוהים."

יוחנן מבהיר לנו ששבע קערות הזעם מסיימות את זעם אלוהים ולא מתחילות אותו. לפיכך, זעם אלוהים החל מהחותם הראשון בפרק ו'.

מכיוון שזעם אלוהים אינו מיועד לילדי אלוהים הנושעים, יוצא שההילקחות תתרחש לפני פתיחת החותם הראשון, משמע, לפני תחילת שבע שנות הצרה.

איזה עידוד, איזה אבא טוב יש לנו.

לעומת זאת, ההילקחות היא באותה מידה יום משפט לדוחי המשיח אשר נגזר גורלם להישאר בארץ ולחוות עת קשה מנשוא.

4. מהו הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 12-13)
5. המנצח, אני אעשהו עמוד בהיכל אלוהי ולא יצא עוד החוצה. ואכתוב עליו את שם אלוהי ואת שם עיר אלוהי, ירושלים החדשה, היורדת משמים מאת אלוהי, ואת שמי החדש.
6. מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות".

הגמול שהאדון ישוע מבטיח לבני פילדלפיה הנאמנים הינו מתנת חסד נפלאה.

• עמוד בהיכל אלוהים ולא יצא עוד החוצה (פ. 12)

כתבי הקודש מציינים שבהיכל אלוהים היו שני עמודי יסוד עיקריים ולכל אחד מהם שם: יכין ובועז (דברי-הימים-ב ג 17). מכיוון שהוצאת העמודים תוביל להרס המקדש, משתמע שמקומם קבוע לתמיד. הרי היכל אלוהים השמיימי והנצחי אינו מיועד להריסה.
עלינו לזכור שהמשכן הארצי היה תבנית של המקדש השמיימי. לפיכך, ניתן להבין את גודל ההבטחה כאשר מעיינים בפרקים כ"א-כ"ב שם מתוארת ירושלים של מעלה… משכנו הנצחי של אלוהים עם ילדיו הנאמנים מבראשית. כמו שמשכנו של אלוהים נצחי, כך מקומם ובטחונם של ילדי אלוהים הנאמנים, נצחי בקרבתו, באהבתו ובחסדו. שם אף אחד לא יטריד אותם, לא ירדוף אותם ולא ירע להם.[7]
ההבטחה הזו היתה כל כך משמעותית לאנשים שנרדפו בכל יום ושום דבר בחייהם לא היה יציב.

• אכתוב עליו את שם אלוהיי, ואת שם עיר אלוהיי, ירושלים החדשה, ואת שמי החדש… (פ. 12ב)

משמעות החותם הזה על כל אחד מילדיו הנאמנים של אלוהים מציין שילדי אלוהים הינם רכושו הבלעדי של אביהם שבשמיים והם מזדהים לחלוטין עם האדון, עם אלוהם.

יתרה על כך, היא מהווה עדות לכך שילדי אלוהים הם אזרחי שמיים. חתימת שם אלוהים ושם עיר אלוהים משמע שהם בני עיר אלוהים ושם יש להם זכות נצחית לחיים.[8] ילדי אלוהים הם אזרחי שמיים. שאול השליח ציין זאת באיגרת לפיליפיים, והנה האדון ישוע מאשר זאת במכתב למאמינים בפילדלפיה (אל הפיליפים ג' 20).

ואת שמי החדש…משמע, שבמצבנו הנצחי נקבל שם חדש המעיד על ייעודנו בשירות אלוהים הנצחי.

תכלית חיינו לחיות כמו ישוע, ואכן, את זה נעשה בנצח בכל יום וכל היום.

אהבתו היא אהבתנו, מחשבתו, מחשבתינו. רצונו, רצונינו.

והשאלה הגדולה מכל היא:

יישום:
מכיוון שכך תחיה בקרבת אלוהים לנצח נצחים, האם אתה ואת מתאמנים ומשתדלים לחיות כך היום?

האם אתה מקיים את מצוות אלוהים שמחשבתנו תהיה עסוקה וממוקדת בהיכן שנמצא האדון? (קולוסים ג 1-4).

לסיכום:

1. 1. זמירנה היתה עניה ופילדלפיה חלשה והנה למרות חולשותיהם, הם עמדו ללא רבב מול ישוע.
   למרות היותם חלשים, חסרי אמצעים ונרדפים, בני פילדלפיה שמרו את דבר אלוהים, ולא התכחשו לאמונתם בישוע. דווקא דרך קשיים הנובעים מנאמנות לאדון, אנו נחווה את גבורת אלוהים עמוק וחזק יותר.

שלא כמו קהילות רבות שחיו זמן יחסי קצר, נאמנותה של קהילת פילדלפיה היתה הבסיס שבזכותו היא נשארה חיה ונושמת עד המאה הארבע עשרה.

האם לך ולי יש סיבה כלשהי להתפשר על אמת הבשורה או קדושת החיים המשיחיים?

2. בתמורה לנאמנות, האדון מבטיח לך ולי:

א. מקום בטוח בממלכת המשיח.

ב. חלק ממתנגדינו עוד יוושעו ויודו לנו על ההתמדה בבישור ועדות טהורה

ג. האדון ישוע יקח אותך ואותי אליו לפני תחילת הצרה האיומה ביותר שהעולם עתיד לחוות בגלל חוסר אמונתם.

האם אתה ואת בטוחים שיש לכם מקום בטוח בממלכת אלוהים הנצחית

3. 3. למנצחים, לאלו הנשארים נאמנים לאדון בכל מחיר, אומר ישוע: "אעשהו עמוד בהיכל אלוהיי, אכתוב עליו את שם אלוהיי ואת שם עיר אלוהיי, ואת שמי החדש…"

האם ההבטחה הזו של אלוהים מציאותית בחייך היום?

האם ההבטחה הזו משמחת אותך היום ומאזנת בחייך את הקשיים היומיומיים?

אם כן נפלא! אם לא, התפלל לחיזוק אמונתך ואל תפספס שום חסד שאלוהים שילם בדם המשיח כדי לתת לך למען תחיה לכבודו.

אם כל ההבטחות הללו זרות לך, אנא שקול את ישוע בחייך היום.

היום זה יום ישועה! היום זה יום תיקון ויישור חיים מול האדון.

התגלות פרק ג' פסוקים 14-22

קהילת לאודיקאה.

כותרת: חמים עבור ישוע

לאודיקאה – הקהילה:

אין בספר הברית החדשה תיאור כלשהו לגבי מועד הקמתה ועל ידי מי הוקמה הקהילה בלאודיקאה.

כמו שאר הקהילות, גם במקרה זה סביר להניח שהקהילה הוקמה בעקבות נוכחותו רבת השנים של שאול השליח באפסוס והעובדה שמשם יצאו אנשים רבים כדי להפיץ את הבשורה בכל אסיה הקטנה. (מע"ש י"ט 10).

אנו יודעים ששאול לא הקים את הקהילה בלאודיקאה משום שבאיגרת לקהילה בקולוסה שכתב לאחר מספר שנים הוא ציין שעדיין לא ביקר בלאודיקאה (אל הקולוסים ב' 1). מאחר שעמיתו של שאול השליח, אפפרס, הקים את הקהילה בעיר קולוסה השכנה, הוא ככל הנראה גם היה מעורב בהקמת הקהילה בלאודיקאה. המסורת הכנסיתית טוענת שארכיפוס, בנו של פילימון (האיגרת לפילימון פסוק 2), היה רועה הקהילה בלאודיקאה (אל הקולוסים ד' 17).[9]

לאודיקאה – העיר:[10]

משמעות השם לאודיקאה הינו "שלטון האנשים, שלטון העם – דמוקרטיה (Λαος – [לאוס] עם, אנשים, ו-δικαω [דיקאו] אני שולט, ומכאן המשמעות – דמוקרטיה.

העיר לאודיקאה הוקמה ככל הנראה על ידי אנטיוכוס השני (261-246 לפניה"ס) על שם אשתו הראשונה לאודיס שממנה התגרש בשנת 253 לפניה"ס. רוב תושבי העיר הראשונים באו מסוריה. לפי כתבי סיסרו, העיר לאודיקאה הייתה מרכז שיפוטי וניהולי.

שלוש ערים מחבל לייקוס מוזכרות בספר הברית החדשה: היראפוליס, לאודיקאה וקולוסה (אל הקולוסים ד' 13; מע"ש ט"ז 6; י"ט 1).

כששאול השליח היה באפסוס אנו משערים שאפפרס הביא את הבשורה לעמק הלייקוס ובעיקר ללאודיקאה (אל הקולוסים א' 6-7).

אחד משליטי העיר אסר על היהודים לשלוח לירושלים את מס המקדש. היהודים בכל זאת שלחו את הכסף ואותו שליט החרימו. מכיוון שגודל מס המקדש הינו ידוע, וכמות הזהב ידועה, ניתן לחשב את מספר בתי האב היהודיים בעיר. לפיכך מספר היהודים (גברים נשים וילדים) בלאודיקאה היה למעלה מעשרים אלף. בתלמוד מוזכרת הקהילה בלאודיקאה כנהנתנית. היהודים היו מעורים מאוד בחברה הלאודיקנית.[11]

תחת ה-Pax Romana (השלום תחת השלטון הרומאי), העיר לאודיקאה שגשגה. מיקומה בין אפסוס ופרגמוס עזר לעיר להיות מרכז מסחרי. הפילוסוף הרומאי, סיסרו, כתב שהמיר שטרות חוב למזומן כשהיה בלאודיקאה. מכך אנו למדים שבעיר גם היה מרכז בנקאי. העיר הייתה כה עשירה עד כי השיפוצים לשיקומה לאחר רעש האדמה של שנת 60 לספירה באו מהתושבים עצמם.

בעיר יצרו צמר שחור, בגדים ושטיחים. העיר גם הייתה מרכז חשוב ללימוד רפואה ויצור משחה לעיניים שיוצאה לכל העולם יווני רומי. במכתב לקהילה, ישוע המשיח הזכיר את כל המוצרים שבני לאודיקאה ייצרו.

לפני שנפנה לפירוש המכתב, הבה נתרענן ברקע לכתיבתו:

ההתגלות של ישוע ליוחנן ניתנה בעת תקופת שבר וצרה למאמינים בישוע.

התקופה היא שנת 95 לספירה, בעת שלטון הקיסר טיטוס פלביוס דומיציוס. יוחנן השליח כמעט בן 100. רדיפה קשה ואכזרית נערכת נגד הקהילות ורבים מוצאים בה את מותם.

מאמינים רבים זועקים: אלוהים אדירים אייכה? דווקא כעת כשקשה לילדך?

ישוע נראה ליוחנן בכבודו האלוהי באי פטמוס ובפיו מסר מעודד לקהילות.

אלוהים שולט על מהלך כל הארועים. הרשע לא יחגוג לעד. אלוהים עתיד לשפוט את הרשע והרשעים ולברך את ילדיו הנאמנים בחיי נצח עימו על בריאה חדשה ונקיה מחטא.

התגשמות הארועים בספר התגלות תהיה בתקופת 7 שנות הצרה הגדולה שירמיה הנביא ניבא. אלו 7 השנים האחרונות בנבואת דניאל בפרק ט'.

בפסוק 19 ישוע המשיח אומר ליוחנן כי עליו לכתוב את אשר הוא ראה, את אשר הווה ואת אשר עתיד להיות, ולכן חלוקת הספר היא כדלקמן:

פרק א: מתאר תיאורים מן העבר

פרקים ב'- ג': מתארים אירועים מן ההווה (של יוחנן) מהלך חייהן של הקהילות.

פרקים ד'- ה' – מציינים את הסיבה לעונש העתיד לבוא על יושבי הארץ

ופרקים ו'-כ"ב: מתארים אירועים שעתידים להתרחש.

נא לקרא את פרק ג' פסוקים 14-22.

14. "אל מלאך קהילת לאודיקאה כתוב. את אלה הדברים אומר האמן, העד הנאמן והאמיתי, הראשית של בריאת אלוהים.
15. אני יודע את מעשיך, שלא קר אתה ולא חם. מי יתן והיית קר או חם.
16. ובכן, מפני שאתה פושר ולא חם ולא קר, אני עתיד להקיא אותך מפי.
17. מכיוון שאתה אומר 'עשיר אני, עשרתי ולא חסר לי כלום' ואינך יודע שאתה האומלל והמסכן, עני ועיוור וערום,
18. אנוכי מציע לך לקנות ממני זהב צרוף באש למען תעשיר, ובגדים לבנים למען תתלבש ולא תראה בושת ערוותך, וקילורית למשוח את עיניך למען תראה.
19. אני את אשר אוהב הוכיח ואייסר. לכן הייה נמרץ וחזור בתשובה.
20. הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי.
21. המנצח, אני אתן לו לשבת איתי על כסאי כמו שגם אני נצחתי וישבתי עם אבי על כסאו.
22. מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות."

זהו המכתב השביעי והאחרון לקהילות.

להזכירנו: כל קהילה היום יכולה לבדוק את מקומה בסולם הציות והקדושה על פי עמידתה במסקנות של שבעת המכתבים.

קהילת אפסוס – מלמדים היטב את דבר אלוהים אך זנחו את אהבתם הראשונה

קהילת זמירנה – כל הכבוד – אין טענות – נאמנים עד מוות עבור ישוע – לא מתפשרים באמונתם למרות שהגיעו עד עוני.

קהילת פרגמוס – אל תתפשרו על קדושת אלוהים.

קהילת תיאטירה – התפשרו על טוהר דבר אלוהים ואפשרו למורי שקר לכבוש את לב בני הקהילה.

קהילת סרדיס – קהילה הנחה על זרי עברה, אך נחשבת למתה בהווה. קהילה שאיפשרה לסביבה לשנותה במקום שתשנה את הסביבה להידמות לישוע.

קהילת פילדלפיה – כל הכבוד אין טענות. שמרו את דבר האדון ולא התכחשו לשמו. משמע, ציות עיוור לדבר אלוהים שנובע מאמונה בוטחת בישוע.

משלימי הדרשה:

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 14)
2. מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בלאודיקאה? (פ. 15)
3. מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 16-17)
4. מהי תכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 18)
5. מהי הסיבה והתכלית לביקורת הנוקשה של האדון ואזהרתו החמורה? (פ. 19) 6. מה הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 20-22)

המכתב לקהילת לאודיקאה הינו אחד המכתבים המפחידים ביותר שקהילה יכולה לקבל. קהילת לאודיקאה הינה דוגמא לקהילה המתימרת להיות בריאה, עשירה ומשגשגת אך בעיני אלוהים אין לה דבר ממה שהיא חושבת שיש לה. אותה קהילה חושבת שהיא יהלום, אך כשאלוהים בוחן אותה הוא מגלה זכוכית זולה שאינה ראויה לשימוש.

1. איך האדון ישוע מציג עצמו באיגרת ומדוע? (פ. 14)

ישוע פותח את המכתב במילים המתארות את תכונותיו ואופיו. תכונות ואופי שקהילת לאודיקאה כה זקוקה להן.

ישוע מציג עצמו כ: אמן, העד הנאמן והאמיתי, וראשית בריאת אלוהים.

א. המילה אמן מציגה אמינות ויציבות. ז"א אמירת אמן לאחר משפט מציינת שהמשפט הינו אמת ויציב. ראה ישעיה ס"ה 16.

ב. העד הנאמן והאמיתי – המילה 'עד' מתיחס לאדם אשר היה נוכח בעת אירוע שהוא מתאר. דברי עד נאמן ואמיתי מהווים עדות שעל פיה יחרץ גורל.

בפרק א' 5 ישוע מתואר כעד הנאמן וכן גם בתהילים פ"ט 38 המילה "עד" מתיחסת לאחד שהיה נוכח במעשי הבריאה.

בבשורת יוחנן י"ד 6 ישוע אמר על עצמו שהוא הדרך האמת והחיים, אין איש בא אל האב אלא דרכו.

אנשים אינם אוהבים לשמוע שיש אמת אחת וכל השאר שקר, אבל זו אכן האמת.

אם יש יותר מאמת אחת, אז ישוע הוא שקרן. מכאן – האמת היא רק בישוע ודברו. לפיכך, מי שדוחה את ישוע כאדון ומושיע, הריהו סוטה מן האמת, דוחה את האמת היחידה דרכה הוא יכול להיוושע, ומאמץ את השקר כל הדרך לאגם האש.
אם את חושבת שיש אמת נוספת או דרך נוספת לישועה, משמע שאינך מכירה את ישוע ואינך מבינה את תכלית כתבי הקודש.

ג. ישוע הוא גם ראשית בריאת אלוהים.

ישנם הטוענים כי הפסוק הינו הוכחה שישוע היה היצור הראשון שאלוהים ברא, וכתוצאה מכך, ישוע אינו יכול להיחשב אל שהיה מעולם ולא נברא. לא כך.

ראשית בריאת אלוהים מתיחס לכך שישוע הוא התכלית. הוא במקום ראשון בכל דבר. הוא הבכור ובעל החשיבות העליונה בכל.

הוא מקים הבריאה והבריאה כפופה לו.

התגלות כ"א 6 מציין כי ישוע הוא האלף והתו – הראשית והתכלית (ישעיה מ"ח  12-13).

לאור הכתוב באיגרת לקולוסים א' 15-20, האדון ישוע הוא אב הטיפוס (זאת משמעות המילה ביוונית, שהרי הספר נכתב במקורו בשפה היוונית), שמשמעו – הוא הראשית, הוא ההתחלה. בו יש חיים והוא המעניק חיים לכל אשר בא ממנו.[12] ישוע כדמות גשמית של אדם, מהווה המופת והדוגמא שעל פיו כל שאר בני האדם צריכים להיות מעוצבים.
יישום: האם את ואתה שואפים לחשוב ולהתנהג על פי המופת שהאדון ישוע נתן לנו?

לאורך התנ"ך האדון ישוע שהינו ההוויה באלוהים שאותה אנו מורשים לראות פנים אל פנים, מוצג בשמות המעידים על אלוהותו: יהוה, אל שדי ועוד (ראה בראשית י"ז 1-2; י"ח 1-3 ועוד.[13] בבשורת יוחנן א' ישוע מתואר כ- "הדבר" אשר היה עם האלוהים והוא עצמו אלוהים. הוא ברא הכל, והכל נהיה על ידו.

מכאן – דבריו של ישוע אמינים ויציבים מכיוון שהוא היה מלכתחילה ומעולם לא נברא. הוא עד נאמן לכל מהלכי היקום, הבריאה ופועל האדם. הוא אלוהים ואין לערער על דבריו.

מדוע האדון ישוע בחר לציין עצמו כאמן, העד הנאמן והאמיתי, הראשית של בריאת אלוהים למאמינים בקהילת לאודיקאה?

כמו בשאר האיגרות לקהילות, תיאורו של ישוע בפתיח תמיד מתקשר להצעת התיקון והאזהרה לקהילה בהמשך האיגרת.
המאמינים בקהילת לאודיקאה סטו מן האמת ועדות הבשורה הטהורה וחשבו שיש אמת או רווח ממקורות ודרכים אחרות. במקום להבין שעושר רוחני הינו האושר הגדול ביותר והנצחי, הם העדיפו את הזמני והפסול שאין בו הכוח להושיע.
בנימה אישית, אם אתם וילדיכם הולכים עם האדון ישוע באמת וקדושה, כי אז זכיתם לברכה הגדולה ביותר שניתנה לבני אדם. כל דבר מעבר, זה בגדר פינוק ומותרות. מה יכול לשמח אותנו יותר כהורים מהעובדה שנבלה עם ילדינו האהובים בממלכת אלוהים הנצחית?
האם את ואתה ממלאים את האחריות שקבלתם מאלוהים, להציג את כתבי הקודש ואת ישוע באופן ברור ונאמן למען ישועת ילדיכם?

2. מהי טענתו של האדון ישוע נגד המאמינים בלאודיקאה? (פ. 15)

"אני יודע את מעשיך, שלא קר אתה ולא חם. מי יתן והיית קר או חם."

כמו לשאר הקהילות, גם לקהילת לאודיקאה ישוע אומר: אני יודע את מעשיך.

במכתבים הקודמים התמקדתי במשמעות ידיעתו של אלוהים אודותינו בכל הקשור למחשובתינו, מעשינו וצרכינו, אך כאן אתמקד בכוונה של האדון ישוע לידיעת המעשים והמניעים שבמוח. אין נסתר דבר ממנו.

ובכן, מה עשו בני לאודיקאה?

בפסוק 15 ישוע טוען שהם לא חמים ולא קרים.

למה ישוע מתכוון?[14]

חם: במובן הרוחני מציין לב אוהב ורך לרצון אלוהים המתבטא בציות לדבר אלוהים. ז"א – אדם מאמין שמעשיו הולכים לפניו ומצביעים על שייכותו לאדון.[15] לוקס כ"ד 32 "…הרי ליבנו היה בוער בקרבנו כשדיבר אלינו בדרך…".

בני לאודיקאה לא היו כאלה.

קר: במובן הרוחני יכול להתיחס לאדם חסר אמונה – אדם המודה שאינו מאמין בישוע ולכן אינו צבוע, אך בעל אוזן ולב שאינם סגורים ללימוד ותוכחה (מתי כ"ד 12 – "תתקרר אהבת רבים").[16]

אולם, ומכיוון שהאדון ישוע לא יעודד אדם להיות במצב שלילי מבחינה רוחנית,  ניתן להבין שהמילה "קר" מתייחסת למצב חיובי גם כן, מצב מועיל כמו הסמליות של מים חמים.

מים חמים מועילים ובמידה שווה מים קרים מועילים ברעננות שהם מעניקים לשותה. ביטוי כה מתאים דווקא לבני לאודיקיאה שהמים בעירם היו פושרים ולא מרעננים.[17]

ובכן, איך היו בני קהילת לאודיקאה? הם היו פושרים. לא חמים ולא קרים.

מה הסכנה במצב רוחני "פושר"?

פושרים לאור ההקשר מציין אנשים המשוכנעים שהם מושלמים וצודקים, כאלו שאינם זקוקים לתיקונים ושינויים, אך לאמיתו של דבר, כשאלוהים בוחן את אמונתם, הוא קובע שהם אינם צודקים.

מבחינה חיצונית הם טוענים לאמונה בישוע, אך אמונתם אינה תואמת את דבר אלוהים.

ה"ישוע" שהם מאמינים בו אינו תואם לזה המתואר בדבר אלוהים… ומעשיהם אינם מושלמים. בני קהילת לאודיקיאה היו צבועים כמו הפרושים: מבחוץ נראים יראי אלוהים אך מבפנים, אין זכר לקיום אלוהים (מתי ז'  21-23).

המצב הפושר הוא מצב קריטי ומסוכן מכיוון שאדם פושר אינו מאמין שקיימת בעיה אצלו כי הוא מרגיש נוח. לא חסר לו כלום ואינו מעונין לשנות את המצב הנוח בו הוא נמצא. הפושר אינו מעונין בשום תיקון ולכן הוא הולך בביטחון גמור לסוף מר.

האדון ישוע ציין כי יקיא אנשים במצב רוחני פושר.

ומה הכוונה?

אנשים שכאלו אינם ראויים לשום משימה ושירות עבורו. הם גורמים לבעיה וצרה כמו אוכל קלוקל. הדבר הנכון לעשות לאוכל קלוקל היושב בבטן זה להקיאו.

ההשפעה של הקהילה בלאודיקאה על הסובבים אותה הייתה כמו ההשפעה של המים בעיר. תפל ואינו ראוי לשתיה.

המים החמים, מי המרפא, של היראפוליס והמים הקרים ומשיבי הנפש של העיר קולוסה היו טובים ויעילים לתושבי הערים. כמים חמים, הם הועילו. כמים קרים, הם הועילו. אך כמים פושרים, הם לא הועילו לכלום.

עבודת השירות של המאמינים בלאודיקאה לקתה בחסר.

הלאודיקאים הבינו את האלגוריה של ישוע מכיוון שהמים בעיר לאודיקאה היו פושרים ומאוד לא ראויים לשתיה מהנה. אינכם ראויים לשום דבר, אתם כמו מים פושרים ביום חם.

יישום:

אילו האדון ישוע יבחן את ליבך ברגע זה, מה יאמר עליך?

האם אתה קרוב למקור ומועיל או פושר?
האם גם את או אתה מדברים גבוהה ונשמעים קדושים אך ליבכם ותאוותכם היא לחטא ולעולם?
האם חייך דומים יותר לפרושים מאשר לתלמידי ישוע?
אנא, תתפללי ותתפלל שתוכל להיצמד לאדון כדי להיות כלי לכבוד ולא כזה שרוצים להקיא אותו בגלל מוסר ירוד, צביעות ושאר חוליי אופי.

3. מהו העונש הצפוי להם אם יתעלמו מביקורת האדון? (פ. 16-17)
4. ובכן, מפני שאתה פושר ולא חם ולא קר, אני עתיד להקיא אותך מפי.
5. מכיוון שאתה אומר 'עשיר אני, עשרתי ולא חסר לי כלום' ואינך יודע שאתה האומלל והמסכן, עני ועיוור וערום,

בפסוקים 16-18 האדון ישוע גם מתאר את ריקנותם ובטחונם המוטעה של בני לאודיקאה.

על מנת להבין בדיוק את מילותיו של ישוע ראוי מאוד שנבין את הבעיות הרוחניות הקיימות בלאודיקאה ובקהילות סמוכות לה.

אנא זיכרו כי שאול השליח כתב את המכתב לקהילה בקולוסה וביקש שהאיגרת גם תגיע ללאודיקאה – לשתי הקהילות בעיות משותפות (קולוסיים ב').

ראו את הדימיון בין אל הקולוסים א' 15 לבין התגלות ג' 14.

פילוסופיות יווניות וכמוהן חילחלו לקהילות. בעיקרון, אותן פילוסופיות טוענות כי שלמות רוחנית נובעת מידע רחב, הבנת היקום ושאר דברים – גנוסטיזיסם.[18]

על פיהן, 'מלאכות' הינה דרגה עליונה שהרי הינה רוחנית בלבד וללא בשר נשחת.

מכאן, על פי דעתם, לא יתכן שישוע יהיה אלוהים שהרי אלוהים לא ירד מדרגה עליונה לדרגה תחתונה. הפילוסופיה הזו היתה הבסיס לידענות (גנוסטיסיזם).

מכיוון שהם לא ראו בישוע את השלמות האלוהית, חיפשו אותם אנשים את השלמות בתחומים אחרים ונוספים. אם ישוע אינו מושלם הרי אינו יכול להשלים אותם. כך הם חשבו.

בני קהילת לאודיקאה חיפשו שלמות רוחנית מחוץ לישוע.

– חוכמתם נחשבה אולי לשם דבר בעיני שכניהם,

– עושרם היה אולי רב בעיני הסובבים אותם,

– הם נהנו להיות מקובלים מאוד בחברה האלילית

אך כשישוע הביט עליהם בעיני השלהבת שלו, הוא אמר להם את מצבם האמיתי.

אתם אומרים שאתם עשירים – אך אתם עניים ומסכנים. מדוע? מכיוון שהעושר שלכם אינו מישוע.

כל עושר שאינו מישוע עתיד להחליד ולא יוכל להציל ביום צרה. זה עושר שאלוהים לא מברך..

אתם חושבים  שאתם רואים ויודעים הכל, אך ישוע כאילו אומר: 'תרשו לי לומר לכם שללא רוחי, אינכם רואים דבר. אם לא תבקשו ממני לפקוח את עיניכם – אתם עיוורים.

אתם חושבים שאתם נראים טוב? טעות בידכם.

מי שקובע מה נחשב ליפה זה אלוהים ולא דעתם של השכנים שלכם.
מבחינה רוחנית, אם אינכם מבקשים את בגדי הישועה ובוטחים לחלוטין בישוע, הרי שאתם ערומים לחלוטין – חסרי ישועה!

פסוקים 18-19 דומים מאוד לכתוב בספר הושע פרק י"ב 9: "וַיֹּ֣אמֶר אֶפְרַ֔יִם אַ֣ךְ עָשַׁ֔רְתִּי מָצָ֥אתִי א֖וֹן לִ֑י כָּל־יְגִיעַ֕י‏ לֹ֥א יִמְצְאוּ^‎ ־לִ֖י עָוֹ֥ן ^‎אֲשֶׁר־חֵֽטְא^‎"

העושר הסביבתי של הלאודיקנים נטע בהם בטחון שווא. לראיה, העיר לאודיקאה נפגעה קשות ברעידת האדמה שהתרחשה בשנת 60 לספירה. בעוד ערים אחרות זכו לתקצוב מרומא כדי להשתקם, לאודיקאה לא זכתה למענק שכזה והצליחה בזכות עושר תושביה לשקם את העיר באופן מופתי. העושר והחוסן הכלכלי כבש גם את ליבותיהם של חלק מהמאמינים בלאודיקאה.

יישום והשלכות:
גם בימינו ישנם רועים וקהילות האוחזים באותה דוקטרינה הנקראתprosperity gospel, ובמרכזה הרעיון, שהעושר שיש לי מהווה אינדיקציה לאמיתות דרכי, אמונתי והוראתי.
והנה האדון ישוע אומר – היזהרו מעושר העולם. עושר ארצי אינו בהכרח אישור מאלוהים שאמונתך ודרכך ראויים. עושר העולם לעיתים קרובות גם מהווה פתיון ומכשול. רק דבר אלוהים קובע מהי הדרך הנכונה ולא חשבון הבנק.

אותם האוחזים בדוקטרינה השגויה גם אינם מוכנים להקשיב לתיקון, כי מבחינתם העושר הארצי הינוהוכחה חותכת לצידקת דרכם. העושר מעוור את עיני ליבם.

4. מהי תכנית התיקון שהאדון דורש מהם? (פ. 18)

בפסוק 18 האדון ישוע מציע רשימת תיקונים.

"…אנוכי מציע לך לקנות ממני זהב צרוף באש למען תעשיר, ובגדים לבנים למען תתלבש ולא תראה בושת ערוותך, וקילורית למשוח את עיניך למען תראה…"

זהב צרוף: לאודיקאה הייתה מרכז בנקאי. היה להם זהב אך כזה שאינו נחשב לצדקה בעיני אלוהים. זהב צרוף מישוע מתייחס לגמול עבור חיים המפארים את אלוהים.

בגדים לבנים: בלאודיקאה ייצרו בגדים שחורים בגלל הצמר השחור של הכבשים שבסביבה.[19]

לעומת הבגדים השחורים שהם מייצרים, ישוע מעניק ומלביש בגדים לבנים – סמל לטוהר וקדושה של ילדיו בממלכת השמיים הנצחית. ד' 4; ו' 11; ז' 13.
משחה לעיניים: בלאודיקאה היה מרכז רפואי, מרכז לייצור משחה לעיניים ורופאי עיניים ידועים באו משם.
האדון ישוע אומר להם: עם המשחה שאתם מייצרים אתם מסוגלים לראות היטב דברים ארציים אך אתם עדיין עיוורים לדברים הרוחניים.
המשחה של ישוע היא רוח הקודש אשר מסוגל לפקוח עיני עיוורים כדי לראות את פועלי אלוהים הנפלאים (ראה יוחנן ג' 3-8).

לפיכך, ישוע מזכיר את כל הנתונים הללו מכיוון שהם היו נושאים רגישים לאוזן של המאמינים מלאודיקאה. ולכן, ישוע אומר להם: את כל הדברים החשובים והעיקרים עליכם לבקש ממני.

זהב הוא טוב רק אם הוא בא ממני, כך לגבי כל דבר אחר.

חבל שכל אוצרכם נובע מעושר ארצי ולא עושר רוחני ושמיימי.

עושר ארצי הינו זמני ואינו עומד במבחנים קשים. את העושר הארצי שלכם לא תוכלו לקחת השמיימה… לעומת זאת, עושר רוחני הינו עושר נצחי שעומד בכל מבחן.

עושר אמיתי יכול לבוא רק מישוע. העושר של ישוע הינו הישועה לנו ולאהובנו.

5. מהי הסיבה והתכלית לביקורת הנוקשה של האדון ואזהרתו החמורה? (פ. 19)

"אני את אשר אוהב הוכיח ואייסר. לכן הייה נמרץ וחזור בתשובה."

חשוב להסביר את משמעות המילה מייסר בהקשר המיידי.

מייסר[20] – מחנך, ממשמע מתוך אהבה, אחריות ואיכפתיות לגורל ועתיד האהובים.
משמע, האדון ישוע לא ויתר על בני הקהילה הלא מושלמת הזו, ממש כמו שלא ויתר על הקהילה בקורינתי שנחשבת לירודה מוסרית מכל שאר הקהילות.

כאשר הורה נאמן מייסר (ממשמע ומחנך) את ילדיו, זה נובע מאהבה ומהווה הוכחה לאהבה.

כאשר הורה מכניס מוסר בילדיו ועושה זאת בחכמה ולא בנקמה או בעצבים חסרי רסן, זה הדבר הכי טוב לילדיו. זו הוכחה ברורה לאהבתו ולמילוי אחריותו מול אלוהים (משלי יג 24; כב 6; כט 17).

הורה שאינו מחנך את ילדיו ואינו ממשמע אותם באהבה על פי הדרכת אלוהים – כמוהו כהורה חסר אחריות או הורה ששונא את ילדיו. אלוהים אוהב אותנו עד מוות ולכן הוא מייסר אותנו כשצריך.

יישום:

נערים ונערות: אני מתחנן לפניכם. למרות שההורים שלכם אינם מושלמים, אין אף אחד בעולם חוץ מאלוהים שאוהב אתכם יותר מההורים. לכן, כל תיקון ותוכחה מההורים, היא עדות לאהבתם גם אם אינה מושלמת. לכן התייחסו אליהם בכבוד. בחנו את התיקון והתוכחה, וזיכרו שפקודת אלוהים ניצבת לעיניכם: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה…" (שמות כ 12).

עד כמה המצב היה חמור בלאודיקאה?

בני לאודיקאה לא הכירו את אלוהותו של ישוע ולכן חיפשו תוספות ושלמות עושר רוחני ובכלל ממקורות אחרים.

יוצא מכך שבני קהילת לאודיקאה השאירו את ישוע 'על המדף', או לפי מילותיו של ישוע – הם השאירו את ראש הקהילה מחוץ לקהילה, מחוץ לגוף.

לכן אמר להם האדון ישוע בפסוק 20: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי"

אלוהים מעונין לסלוח ולטפח את ילדיו. ישוע המשיח רוצה לחדש אותנו ולחנך אותנו. ישוע המשיח רוצה לעצב אותנו כך שנידמה לו. אם נשאיר את האדון ישוע בחוץ, אנו נידמה בכל יום לילדי השטן ולא לישוע.

6. מה הגמול שהאדון מבטיח להעניק למצייתים לו? (פ. 20-22)
7. הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי.
8. המנצח, אני אתן לו לשבת איתי על כסאי כמו שגם אני נצחתי וישבתי עם אבי על כסאו.
9. מי שאוזן לו, ישמע נא מה שהרוח אומרת לקהילות."

פסוק 20 היה מאוד משמעותי לבני לאודיקאה.

בתקופה המדוברת, פקידים רמי מעלה וקציני צבא ופמליותיהם היו זכאים לדרוש מבני עיר שעברו בה, לינה ומזון.

מיותר לציין שפקידים וקצינים מושחתים בחרו לעבור בלאודיקאה ובערים עשירות אחרות.

כשפקידים וקצינים אלו הגיעו אל העיר, הם דרשו מעשיר זה או אחר את המגיע להם.

לעומת הדרישה הגסה של פקידי הממשל, עומד ישוע ואומר:

הנני עומד ליד הדלת ודופק. "…איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי…"

ישוע עומד ליד הדלת כחבר הבא לעזור, לנחם, לעודד ולתת – לא לנצל, לא לקחת או לגנוב.

כמה חבל, ישוע עמד ליד הדלת ודפק, ובני לאודיקאה לא שמעו אותו…

מקור החיים, הראשית של בריאת אלוהים עומד מול הדלת ומבקש להיכנס, והקהילה לא שמעה אותו.

מדוע הם לא שמעו אותו?

הם התעסקו בכל מה שקשור בעולם ובזמני במקום בשמיימי ובנצחי.

במקום להתמקד בדבר אלוהים, הם פנו לפילוסופיות ולחוכמת העולם הזה. הם התרחקו מאלוהים ולכן כשלו לשמוע אותו. את אלוהים שומעים היטב כשאנו נמצאים ליד דברו ומביטים אליו.

מה עלול להביא אותנו למצב שכזה בו אלוהים מדבר ואיננו שומעים?

חוסר לימוד ראוי. כשלא קוראים, לא יודעים ולא מאפשרים לדבר אלוהים לדבר אלינו ולתקן את דרכינו.

חוסר תפילה – כשלא מתפללים – לא מדברים עם אלוהים,

חוסר ציות – כשלא מאפשרים לאלוהים לנהל את חיינו, להיות האדון שלנו.

וכל זה מצביע על חוסר אמונה או בעיה רצינית בחיים הרוחניים.
חוסר התחברות עם מאמינים בוגרים ונאמנים.

מצב שכזה מקרין על הילדים והדור הבא יגדל ללא אמונה ובטחון באלוהים.

ראו את דברי יהושוע בן נון לעם ישראל – (יהושוע כ"ג). המרחק בין אדיקות לקרירות זה דור אחד.

אם אנו כהורים לא נכנע לרצון אלוהים ונחנך את ילדינו לאהוב את אלוהים ולהאמין בו – להתמקד בו, הם יחנכו דור שונה, דור ירוד.

הבה נתפלל לבקש כניעה מוחלטת לרצון אלוהים וכח לציית מאמונה אוהבת.

אנו חיים בעולם שבו ההתחברות עם ישוע נחשבת לבוז, חולשה, והדבר גורם למבחן קשה לאורך כל החיים.

לעיתים נראה נוח יותר להסתיר את ישוע כדי להתקדם בעולם ולרכוש חברים רבים יותר.

הבה נזכור!

אי אפשר להצליח לאורך זמן כאשר מחביאים את ישוע בארון! כל הצלחה ללא ישוע תתברר בעתיד ככשלון חרוץ.

ניצחון הוא רק כאשר ישוע הוא מקום ראשון ובלעדי בחיי המאמין!

בפסוק 20 – ישוע עומד ליד הדלת ודופק, אנא תשמעו את קולי. איזו אהבה של אב. הרי הוא בכל רגע יכול להשמיד ולהקים עם חדש.

תשמעו את קולי ופתחו את הדלת. תנו לי להדריך, תנו לי להביא אתכם למקומות שלעולם לא תחלמו עליהם. למקומות שלעולם לא תוכלו להגיע אליהם בלעדיי.

האדון ישוע הבטיח לסעוד עם אלו שיפתחו את הדלת ויאפשרו לו להיכנס.

הבה נבחן את המקומות בתנ"ך שבהם ישוע סעד עם ילדיו ונראה מה היתה תוצאת אותה סעודה (ברכה).

1. בראשית י"ח – אלוהים סועד בביתו של אברהם.

אברהם קיבל הבטחת זרע ושכל העמים יתברכו בו.

2. שופטים ו' – אלוהים מגיע לגדעון ומקבל ממנו מנחת אוכל. אלוהים הבטיח לגדעון ליווי צמוד, נצחון, שלום וחוסר פחד.
3. שופטים י"ג – מצב דומה לשופטים ו' ושם אלוהים מבטיח ילד שיציל את עמו – את שמשון.
4. יוחנן י"ג – סעודת האדון – רק לאחר שיהודה איש קריות יצא מן החדר דיבר ישוע המשיח על הפאר והכבוד העתיד להיות מנת חלקו וההבטחה המחכה לילדיו – הוא, ישוע מכין מעון נצחי לילדיו עימו! ורוח הקודש עתידה להיות בחייהם.
5. לוקס כ"ב 29-30: ישוע מבטיח לתלמידיו שישבו ויאכלו עימו במלכותו וישפטו את שנים עשר שבטי ישראל.
6. התגלות י"ט 7-9: אשרי הקרואים אל חתונת השה.

הקהילה האמיתית תבלה במשתה של חתונת השה – ולא יהיה שם רק אוכל נפלא…

הקהילה תהיה שם עם גוף נצחי חדש ומפואר, ללא השפעה של חטא, שלום נצחי, שלווה ובטחון לנצח נצחים.

במילים פשוטות: סעודה עם ישוע משמע שלום עם אלוהים, בטחון, שלווה, שקט  וכל זה – לנצח נצחים. את כל זה אלוהים מיעד לילדיו הנאמנים.

יישום:

האם ליבך ואוזנך רגישה לקול אלוהים?
אלוהים כל הזמן מדבר דרך דברו. האם אתה קורא דרך קבע את דבר אלוהים ומאפשר לקול אלוהים לחדור לליבך?

האם קולו של אלוהים נחשב לעליון וסמכותי בחייך?

בפסוק 21 ישוע אומר – מי שינצח, ז"א מי שישמע לדבריו, יאמין בו ויחיה כך, הרי שאותו מאמין יזכה לשבת על כסאו של ישוע.

אבל ישוע מלך!

נכון – בפרק כ"ב 5 אלוהים מבטיח שילדיו ימלכו איתו לעולמי עולמים.

למה הכוונה?

נחכה ונראה. הרי תפקידי שלטון מובטחים לילדי אלוהים כבר במלכות 1000 השנים.

לסיכום:

1. בני קהילת לאודיקאה נפלו ברשתם של פילוסופיים ו'חכמי דור' ופנו לאפיקים שונים כדי למצא שלמות רוחנית.

בני לאודיקאה לא הכירו את ישוע כאדון ומושיע ולכן פנו לדרך פסולה.

במקום עושר ושלמות, הם מצאו ריקנות ועיוורון.

בני לאודיקאה היו פושרים – טוענים להיותם מאמינים אך מתברר שהם היו מכוסים בדתיות ריקה מאמת הבשורה שרק בכוחה להושיע.
התוצאה – ישוע מקיא אותם.

אנא – נתפלל שנהיה קהילה המעמידה את ישוע במרכז חיינו ובמרכז הקהילה.

הבה נתפלל להיות קהילה המבקשת את כל צורכיה רק מישוע, כי אין כתובת אחרת לשלמות ולסיפוק.

2. לפעמים נראה שניתן להסתדר בלי ישוע במרכז הענינים. יותר חברים, פחות לחץ, יותר שקט. אך אלוהים אומר – זה רגעי, זה האספירין של השטן למחלת לב.

שלום, שלווה, שקט וברכה יכולים להתבסס ולהתקיים לנצח רק כאשר ישוע נימצא במרכז החיים האישיים שלנו ובמרכז הלימוד בקהילה.

3. דברי יהושוע בן נון חייבים לעמוד לנגד עינינו כל יום. ובהרבה בתים תלויה האימרה: ואני וביתי נשרת את יהוה!

על מנת שלא נגדל דור החושב כי אפשר להצליח ולהתקדם ללא ישוע, אנא, כהורים הראו דוגמא של חיי אמונה טהורים. על מנת שהדור הבא לא ישים את ישוע 'בארון'.

הבה נהיה חמים עבור ישוע כדי שנהיה ראויים לשירות ומלוכה עימו!

[1] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody,

1999), Pg. 109.

[2] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 240-243.

[3] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 133

[4] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 151

[5] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody, 1999), Pg. 120.

[6] בספר ההתגלות פרק ו' 8 נהרגים רבע מיושבי תבל בסיום החותם הרביעי. בפרק ט' 18 נהרגים עוד שליש מכלל יושבי תבל בסיום השופר השישי. כך עוד לפני פתיחת שבע קערות הזעם, חצי מכלל יושבי תבל נכחדים.

[7] Levi, David M. Revelation, Hearing the Last Word. (N.J.: F.O.I, 1999), pg. 56-57. And Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 291-294.

[8] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 293.

[9] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg. 299.

[10] Ibid., 297-299.

[11] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 182.

[12] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Colossians & Philemon. (Chicago:

Moody, 1992). Pg. 51-52.

[13] Kalisher, Meno. Jesus in the Hebrew Scriptures, The Identity of the Messiah. (Jerusalem, 2015 2nd ed.). See mainly the first two chapters.

[14] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody, 1999). Pg. 136-137.

[15] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg.

305.

[16] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary, Revelation 1-11. (Chicago: Moody, 1999). Pg. 136-137.

[17] Thomas, Robert L. Revelation 1–7: An Exegetical Commentary. (Chicago: Moody Press, 1992), pg.

305.

[18] Gnosticism (from Ancient Greek: γνωστικός, romanized: gnōstikós, Koine Greek: [ɣnostiˈkos], 'having knowledge') is a collection of religious ideas and systems which coalesced in the late 1st century AD among Jewish and early Christian sects. These various groups emphasized personal spiritual knowledge (gnosis) above the orthodox teachings, traditions, and authority of religious institutions. Gnostic cosmogony generally presents a distinction between a supreme, hidden God and a malevolent lesser divinity (sometimes associated with the Yahweh of the Old Testament) who is responsible for creating the material universe. Consequently, Gnostics considered material existence flawed or evil, and held the principal element of salvation to be direct knowledge of the hidden divinity, attained via mystical or esoteric insight. Many Gnostic texts deal not in concepts of sin and repentance, but with illusion and enlightenment. https://en.wikipedia.org/wiki/Gnosticism. Checked Oct. 11^th 2022.

[19] Hemer, Colin J. The Letters to the Seven Churches of Asia, in Their Local Setting. (Grand Rapids, MI: Eerdmans, 2001), pg. 198.

[20] παιδεύω·: To instruct, discipline