התגלות פרק י"ט - ישוע המשיח

התגלות פרק י"ט

חלק א: התגלות פרק י"ט פסוקים 1-10.

כותרת: ההללויה הגדולה

תודה לאל, הגענו לפרקים המתעדים את סיום צרת שבע השנים. תקופת צרת יעקב תשנה את פני תבל מבחינה גיאוגרפית אך גם תשאיר שארית של יהודים וגויים נושעים שפיהם מלא דברי הלל ושבח למושיע העולם ישוע המשיח.

תקופת הצרה נועדה להציג את משפט הצדק של אלוהים על עולם אשר ראה וידע אודות ישוע ולמרות זאת בחר לדחותו.

צרת שבע השנים נועדה להכין את העולם לבוא המלך ישוע כדי למלוך רק על אלו המקבלים אותו כאדון ומושיע מן החטא.

פרקים י"ט-כ"ב מפרטים אירועים משמעותיים ומשמחים:

פרק י"ט: חזרת המשיח ארצה עם הקהילה כדי להביס את השטן וכל שותפיו.
פרק כ': משפט השטן והשלכת השטן ושותפיו לשאול, הקמת מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים והמשפט האחרון של הדוחים את ישוע לאגם האש.
פרקים כ"א-כ"ב: החזרה לעדן: מתארים את ירושלים השמיימית, והחיים הנצחיים בה. שם בני האדם יקיימו את תכלית בריאתם, לשרת את אלוהים ולכבד את שמו.

פרק י"ט מתחלק לשני חלקים עיקריים:

השבח וההלל למושיע המנצח (1-10).

א. ההלל לאלוהים כי הוא שופט צדק ונוקם את דם עבדיו (1-4)

ב. ההלל לאלוהים כי הוא מולך על העולם (5-6)

ג. ההלל לאלוהים כי באה חתונת השה (7-9)

ד. הציווי להשתחוות לאלוהים בלבד (10)

שובו של המלך – תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (11-21).

א. פירוט סמכותו ופעולותיו של האדון ישוע בשובו (11-16)

a. פירוט סמכותו של האדון ישוע (11-12)
b. פירוט פועלו של האדון ישוע בשובו (13-16)

ב. תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (17-21)

השבח וההלל למושיע המנצח

א. ההלל לאלוהים כי הוא שופט צדק ונוקם את דם עבדיו (1-4)

נא לקרא פרק י"ט פסוקים 1-4.

¹‏ אַחֲרֵי כֵן שָׁמַעְתִּי קוֹל גָּדוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב בַּשָּׁמַיִם אוֹמֵר:

”הַלְלוּיָהּ! הַיְשׁוּעָה וְהַכָּבוֹד וְהַגְּבוּרָה לֵאלֹהֵינוּ, ‎ ²‏כִּי אֱמֶת וְצֶדֶק מִשְׁפָּטָיו; כִּי שָׁפַט אֶת הַזּוֹנָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִשְׁחִיתָה אֶת הָאָרֶץ בְּתַזְנוּתָהּ, וְנָקַם אֶת דַּם עֲבָדָיו מִיָּדָהּ.“

‎³^‏ וְשֵׁנִית אָמְרוּ: ”הַלְלוּיָהּ! עֲשָׁנָהּ עוֹלֶה לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים!“

^‎⁴‏ וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הַזְּקֵנִים וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא בְּאָמְרָם: ”אָמֵן, הַלְלוּיָהּ!“

לאורך ספר ההתגלות אנו עדים לכך שהנושעים אשר מתו ועלו לשמיים ערים לנעשה בארץ ואף מעלים את בקשתם למשפט צדק לפני אלוהים – ו' 10.

לאחר שהסתיימה תקופת הצרה, אותם נושעים ושאר שוכני שמיים זוכים לראות באיזו שלמות, חכמה וצדק אלוהים שופט את העולם.
לאחר שצדקת אלוהים נראית לעיניהם, אין בפיהם עוד בקשות או חס וחלילה טענות. אין שום "אבל", אלא רק הללויה המציינת סיפוק מושלם.

המילה היחידה שנותרת על לשונם היא: הללויה! הישועה והכבוד והגבורה לאלוהים.

בפסוקים הבאים יוחנן מפרט את הסיבות שבעבורן ילדי אלוהים הנושעים והמלאכים קוראים בקול – הללויה.

יצירי אלוהים קוראים הללויה בגלל תכונותיו ומעשיו של אלוהים.

א. הללויה, מכיוון שאלוהים שופט צדק ונוקם את דם עבדיו.

המילה הללויה ידועה מאוד, אך האם אנו יודעים שהיא מופיעה לראשונה בתהילים ק"ד 35 ובהקשר של שפיטת מתנגדי אלוהים? "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. ברכי נפשי את יהוה, הללו-יה".

האם אנו יודעים שהמילה "הללויה" נאמרת בכל השפות?

הפסוקים הבאים נאמרים לאחר ששוכני השמיים ראו איך אלוהים הרס והשמיד את בבל הגדולה, אם-החטאים ומקור דת השקר בעולם.

לאור הרס החוטאים והמתנגדים לרצון אלוהים, ולאור הקמת ממלכת המשיח, זועקים שוכני השמיים ואומרים – הללויה!

יוחנן אומר: שמעתי קול גדול כקול המון רב בשמים אומר:

מי הם אותם הקוראים בקול רב בפסוק 1?

מכיוון שבהמשך הפרק (פסוק 5) גם שאר שוכני השמים מצטווים להצטרף לקריאת הללויה, ניתן לומר שבפסוק 1 אנו שומעים את קול המלאכים.

המלאכים קוראים, (ציווי – הללו-יה) הללויה בגלל שאלוהים השמיד את בבל.

מדוע ההתמקדות על בבל?

לאורך הספר בבל הינה מילה נרדפת למרכז החטא וההתנגדות לריבונות המשיח על בריאתו.

העיר בבל הינה המקום אשר בו החטא התמסד נגד אלוהים. בבל גם שם נרדף לכל דתות השקר הקיימות בעולם (ראה זכריה פרק ה' ארץ שנער).

עלינו לזכור שכל אותם נביאי שקר וממציאי דתות השקר הסיטו בני אדם רבים מדרך הישר והביאו למותם הרוחני. מעשיהם מושווים לג'נוסייד רוחני.

בבל הינה מקום משכנו ומרכז העצבים של צר המשיח, פרק י"ח.

בבל, היא המילה המציינת ההיפך הגמור מכל מה שהוא – אלוהים.

וכך, כאשר המלאכים אומרים – נפלה בבל, הם אומרים למעשה – נפל ונהרס מרכז השליטה של כל דבר שאלוהים שונא. מה שנשאר זה מה שאלוהים אוהב.

המלאכים מציינים סיבה נוספת לשמחתם בנפול בבל.

מאז רצח קין את הבל, זועקת האדמה את זעקת הדם של הנרצחים.

דם ילדי אלוהים נשפך לאורך כל ההסטוריה על ידי בני עוולה שברוב המקרים גם טענו להיותם ילדי אלוהים. בהשמדת בבל, אלוהים עונה לזעקה וממלא את תפילת הנרצחים. אלוהים שופט את הרוצחים ולא ימצא חטא אחד שלא ישפט.

בפסוק 4 יוחנן מציין שעשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות (הנמצאים מסביב לכסא אלוהים), נפלו והשתחוו לאלוהים ואמרו – אמן, הללויה. ז"א – אמת כל שנאמר. אמת ונכון וטהור וקדוש ה' על הנקמה שעשה באוייביו.

כשקראתי את הפסוקים הבנתי טוב יותר מדוע ה' אומר שהוא זה שינקום ולא אנו.

כשבני אדם נוקמים, אנו נוטים להגזים, לאבד ריסון עצמי, ולכן עלולים לעשות עוול (עודף נקמה) ולא משפט צדק. כשאלוהים נוקם – מתבטאים רק צדק וקדושה. אלוהים אינו נתון לאיבוד רסן כמונו, לכן כתוב – לי נקם ושילם… (דברים ל"ב 35; תהילים צ"ד 1).

יישום ולקחים:

לא תמיד אנו יכולים או מסוגלים להביא לדין את הפוגעים בנו. לעתים אף נראה לנו שהפשע משתלם. רבים מאיתנו חוו את נזקי הגניבות, פגיעה ברכושם, טרור ומבינים שבמקרים רבים הפוגעים יתחמקו מעונש ותשלום הנזק.

הפסוקים הללו צריכים לעודד אותנו לבטוח יותר באלוהים ולמסור לידיו את המשפט ועשיית הצדק. מדובר במבחן אמונה לא קל, אך בדרך זו נוכל להמשיך לפאר את אלוהים בחיינו ולא להיות כבולים לרגשות הנקם שישתקו אותנו.

אין בכך לומר שאנו לא יכולים או לא רשאים לפנות לרשויות ולמצות את הדין עם הפושע, אך הדגש כאן הוא במקרים בהם הפושע הוא האוחז בהגה ההנהגה והצדיק הוא החוליה החלשה חסרת ההגנה.

אלוהים מבטיח לנו ששום פושע ושום פשע לא יימלטו מדין צדק.

ו… מכיוון שאצל אלוהים אין איפה ואיפה, עלינו להישמר לבל ניפול אנחנו בחטאים ופשעים. כשגרירי המשיח ואזרחי שמיים, אנו נדרשים לחיות בטוהר ובקדושה המציגים כראוי את אדוננו ישוע.
עומק ובגרות אמונתנו גם נמדדים בביטחון עשיית הצדק של אלוהים בתזמון של אלוהים.
הללויה – אלוהים שופט צדק ומשפטו ייעשה בתזמון הנכון ובמידה הראויה.

ב. סיבה שניה להללויה – כי אלוהים מולך על העולם (5-6)

‎ ⁵‏יָצָא קוֹל מִן הַכִּסֵּא אוֹמֵר: ”הַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵינוּ כָּל עֲבָדָיו הַיְרֵאִים אוֹתוֹ,

הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים!“

‎⁶‏ וְשָׁמַעְתִּי קוֹל כְּקוֹל הָמוֹן רַב וּכְקוֹל מַיִם רַבִּים וּכְקוֹל רְעָמִים חֲזָקִים אוֹמֵר:

”הַלְלוּיָהּ כִּי מָלַךְ יהוה אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת.

אלוהים מאז ומתמיד היה והינו מלך העולם.

בהשמדת "בבל", מושמדים כלל דוחי המשיח ישוע, ולכן לא יהיה שום גוף אחר הטוען לאלוהות. אלוהים יהיה האחד והיחיד היושב על כסאו והטוען למלכות.

בהשמדת בבל, יגיע היום שבו תהילים פרק ב'; דניאל פרקים ב', ז'; ישעיה ב' 1-4, ט' 5-6; מיכה ד' 1-8, יתגשמו לחלוטין.

אז, ישוע המשיח ישב בציון וימלוך על תבל לנצח נצחים.

זו תהיה ממלכה שבה ילדי אלוהים יחיו ללא איום, זו ממלכה שבה ילדי אלוהים ישכנו בשכנות למושיעם ומלכם.

זו ממלכה שבה החטא יהיה מרוסן, לא תהיינה מלחמות, לא יהיו מחלות כפי שאנו רגילים להם היום, לא יהיו נכויות כפי שהן חלק מחיינו כיום, אריה יאכל תבן, נחש לא יכיש אדם וחיי האדם יהיו כחיי העץ (ישעיה ס"ה 20).

אז איך אפשר שלא לזעוק הללויה? דוד המלך כבר ידע זאת במזמור צ"ז 1.

"ה' מלך תגל הארץ, ישמחו איים רבים".

יישום ומסקנות

למרות שחזרתו הפיזית של האדון ישוע תהיה בעתיד, הרי שאלוהים יושב כמלך על כס ליבנו מרגע ישועתנו (אל האפסים א 13-14; קור"א ג 16-17).

ברגע ישועתנו, האדון ישוע הסיר את השטן ממקום השליטה בחיינו ומאז רוח המשיח בתוכנו, זו רוח אלוהים.

למרות שמלכות אלוהים הפיזית תקום בעתיד, היא כבר חיה וקיימת בתוך ליבנו.

האם שמחת הישועה מתבטאת על פנינו בכל יום בלא קשר לאירועים אנו חווים?

האם הסובבים אותנו יכולים להעיד שישוע אכן מולך על חיינו? האם מעשינו מוכיחים שאנו עבדי אלוהים?

האם הבטחון שתבלה נצח נצחים בנוכחות אלוהים חזק יותר ומשמח יותר מכל צרה הנפרסת לפניך? הרי הבטחון בהבטחות אלוהים הם האור לאורך כל חייך ולא רק האור בקצה החיים (פטר"ב א 19-21).

הבה נרענן את זכרוננו בהבטחות הנפלאות שאלוהים העניק לנו, כדי שנחיה חיי עדות הראויים לשם אדוננו כאן ועכשיו.

הללויה – כי אלוהים שוכן בליבי ומולך על חיי.

ג. הללויה, כי באה חתונת השה (7-9)

‎⁷‏ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה וְנִתֵּן לוֹ כָּבוֹד, כִּי בָּאָה חֲתֻנַּת הַשֶׂה וְאִשְׁתּוֹ הֵכִינָה עַצְמָהּ; ⁸‏ וְנִתַּן לָהּ לִלְבֹּשׁ בּוּץ טָהוֹר וְצַח, כִּי הַבּוּץ הוּא צִדְקוֹת הַקְּדוֹשִׁים.“

‎⁹‏ אָמַר אֵלַי: ”כְּתֹב: ’אַשְׁרֵי הַקְּרוּאִים אֶל מִשְׁתֵּה חֲתֻנַּת הַשֶׂה.‘“ הוֹסִיף וְאָמַר לִי: ”אֵלֶּה הֵם דִּבְרֵי אֱמֶת שֶׁל אֱלֹהִים.“

חתונת השה עם הכלה והמשתה שאליו מוזמנים השאר הינו נושא כביר אך אשתדל להבהירו בקצרה ולענין.

מי הוא השה?

לימוד ספר התגלות פרקים ה-ז, י"ב-ט"ו, י"ז, י"ט, כ"א-כ"ב מבהיר לנו שהשה הוא ישוע המשיח, מלך המלכים ואדון האדונים, אשר שפך את דמו בכדי לטהר חוטאים. יוחנן המטביל כבר כינה את האדון ישוע: "הנה שה האלוהים הנושא חטאת העולם" (יוחנן א 29).

מי היא הכלה, אשת השה?

קור"ב יא 2; אל האפסים ה 22-33 ואל הרומים ז 4, מציינים בבירור שאשת השה היא הקהילה. הכוונה לכלל המאמינים בישוע כאדון ומשיח מן החטא, יהודים וגויים כאחד מאז הקמת הקהילה במעשי השליחים ב. שאול השליח לימד זאת באיגרת השנייה לקורינתיים י"א 2 באומרו: "…כי הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו…"

מה מיוחד בבגדי הכלה? פסוק 8.

בפרק י"ז למדנו אודות בבל, דת השקר המכונה זונה.

לבושה היה אדום, מלאת שמות גידופים, מקושטת בזהב, אבנים יקרות ופנינים ובידה כוס זהב מלאה תועבות וטומאה. בבל התלבשה בתכונותיו של השטן.

הקהילה לעומתה, זאת אומרת את, אתה ואנוכי, אנו כלת המשיח לבושים בלבן טהור וצח (ראה גם אל האפסים ה 21-33).

לובן בגדי הקהילה מצביע על קדושה וטוהר. הכלה מתלבשת בתכונותיו של ישוע המשיח.

ברור לכולנו שלובן הבגדים אינו נובע מהצלחותינו הגדולות אלא בגלל חסד המשיח ופעולת רוח הקודש בחיינו (אל הקולוסים ב 14; קור"ב ה 21).

מהם צדקות הקדושים?

צדקות הקדושים הם הציות לדבר ישוע המשיח (ישעיה ס"ו 2).

הכוונה:

לטוהר מחשבותינו,
לזמן שאנו משקיעים בקריאה ולימוד כתבי הקודש,
ביחס שלנו כלפי הזולת,
במערכת הנישואין, הבעל ומנהיגותו בביתו… הרעיה בפועלה מול בעלה וילדיה.
בהתחברות הקהילתית
במימוש תשועתנו – יישום מתנות השירות, מילוי תכלית בריאתנו
בתפילה
בציות להוראת אלוהים בכתבי הקודש

אנא תשאל את עצמך:

אם בגדיך היו מלבינים בתלות ציותך לדבר אלוהים, עד כמה היו בגדיך לבנים?

שאלות ודעות הקשורות לחתונת השה ולמשתה חתונת השה.

הכתוב בהתגלות י"ט 7-9 מעלה שתי שאלות עיקריות:

היכן ומתי יתקיימו חתונת השה ומשתה החתונה?

לשאלות אלו ישנן לפחות שלוש תשובות פופולאריות.

א. חתונת השה תתרחש בשמיים בסמוך לחזרתו של ישוע ארצה בסיום תקופת צרת יעקב, לאחר שהקהילה תילקח השמיימה לפגוש את ישוע, ומשתה חתונת השה יתקיים בארץ במהלך מלכות אלף השנים של ישוע המשיח בארץ.

ב. חתונת השה תתקיים בשמיים מיד לאחר שהקהילה תילקח השמיימה לפני שבע שנות צרת יעקב, ומשתה החתונה ייערך בארץ במהלך מלכות אלף השנים של ישוע בארץ.

ג. חתונת השה תתקיים בשמיים לאחר שהקהילה תילקח השמיימה לפני שבע שנות צרת יעקב, ומשתה החתונה ייערך גם כן בשמיים במהלך שבע שנות צרת יעקב שיתרחשו בארץ.

ההבדל בין סעיפים א ו-ב לבין סעיף ג הוא שבשני הראשונים משתה חתונת השה מתקיים בארץ ובסעיף ג חתונת השה ומשתה חתונת השה מתרחשים בשמים.

להלן שרטוט בסיסי של שלושת האפשרויות

השימוש באירוע כמו חתונה ומשתה חתונה היה ברור לשומעים המקוריים. עלינו לחקור וללמוד איך התנהלו אותם אירועים (חתונה ומשתה החתונה) בעת הקדומה וכך נבין טוב יותר את הפסוקים.

הקשר והיחס בין הכתוב בספר ההתגלות י"ט 7-9 למנהגי הנישואין היהודיים.

ישנן סיבות טובות להאמין שהאפשרות השלישית היא הנכונה, אך לפני שנבחן את הדעות השונות, עלי לציין שתי נקודות.

המונחים "חתונה" "ומשתה חתונה" בהתגלות י"ט מתייחסים למנהגים יהודיים בעת הקדומה.
חתונה יהודית מורכבת משלושה "חלקים":

אירוסין: ביסוס ברית הנישואין הקושרת את הגבר והאישה כבעל ורעיה (מלאכי ב 14; מתי א 18-19).
לקיחת הכלה על ידי החתן מביתה לבית אבי החתן (מתי כה 1-8). כל ה"מהומה" והרעש הקשור לחתונה מתבצע במהלך לקיחת הכלה מבית אביה לבית החתן או לבית אבי החתן. האירוע הזה מתרחש במהלך הערב והלילה עד כשנה לאחר הסכם האירוסין.

באותו הערב החתן והכלה מתייחדים בבית שאליו הובאה הכלה.[1] הערב הזה הינו ערב הנישואין (מתי כ"ב 2-13; כה 10). לפיכך, המאורע הזה הוא "חתונת השה" כפי שכתוב בספר ההתגלות י"ט 7.

משתה החתונה שאליו מוזמנים האורחים שהוזמנו וכבר התאספו בבית אבי החתן – במקום החתונה.

לאחר שהחתן והכלה מתייחדים, כל האורחים כבר נמצאים באירוע וחוגגים עם החתן והכלה. יתכן ומשתה החתונה – לפי יכולתו של אבי החתן – נמשך לאורך שבעה ימים – שבוע שלם (בראשית כ"ט 21-23, 27-28; שופטים יד 1-2, 10-12, 17), והדבר תואם לנאמר בהתגלות י"ט 9.

לאור הנאמר הבה נשווה בין מנהגי הנישואין היהודיים לחתונת ישוע המשיח עם הקהילה.

תקופת האירוסין של ישוע המשיח עם הקהילה היא העת בה אנו חיים היום. אדם נכנס לאירוסין עם ישוע המשיח כאשר הוא מאמין בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים, ולראיה הכתוב בקור"ב י"א 2: "הארשתי אתכם לאיש אחד, למשיח, כדי להציגכם בתולה טהורה לפניו…".
בעתיד, ישוע המשיח ייקח את כלתו, הקהילה, מן העולם הזה אל בית אביו שבשמיים. האירוע הזה נקרא – הילקחות (יוחנן יד 2-3; תסל"א ד 13-18). אירוע זה נקרא – "חתונת השה".
לאחר הילקחות הקהילה יתקיים "משתה החתונה של השה" בשמיים בנוכחות שאר האורחים שנקראו, אשר כבר נמצאים בשמיים.
מי הם? נדע בהמשך.

עדויות לאמיתות הדעה השלישית.

להזכירנו, הדעה השלישית טוענת ש:

חתונת השה ומשתה החתונה יתקיימו בשמיים לאחר הילקחות הקהילה השמיימה לפני שבע שנות צרת יעקב. במקביל, בעולם מתרחשים אירועי צרת שבע השנים.

א. החתונה או משתה החתונה אינו מתקיים פה בתבל בבית הכלה. עלינו לזכור שהמנהג המקובל היה לערוך את הנישואין בבית החתן או בבית הוריו. החתן מביא את הכלה לביתו, שם כבר מוכנים שולחן הכבוד והיכל – אוהל – חדר ההתייחדות.

בהקבלה למנהג זה, ישוע המשיח הצהיר בבשורת יוחנן יד 2-3 שהוא עולה למרום כדי להכין מעונות לקהילה בבית אביו:
"בבית אבי מעונות רבים. לולא כן, כלום הייתי אומר לכם שאני הולך להכין לכם מקום? ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקח אתכם אלי למען תהיו גם אתם באשר אני שם…"

ישוע ציין שלאחר שיסיים את בניית המעונות בבית אביו, הוא עתיד לחזור ולאסוף אליו את הקהילה. לאחר שישוע המשיח יאסוף את הקהילה השמיימה, הקהילה כל הזמן תהיה צמודה לישוע, תמיד היכן שישוע נמצא (תסל"א ד 13-18).

ישוע המשיח לא אמר שהוא יחזור מיד כדי להיות עם הקהילה בארץ…

מנהגי הנישואין היהודיים והלימוד של ישוע המשיח אודות חתונת השה ומשתה החתונה תואמים להפליא.

לפיכך, הילקחות הקהילה וחתונת השה לא יתרחשו בחזרתו של ישוע ארצה לאחר צרת יעקב, זאת מכיוון שאז ישוע המשיח אינו חוזר לבית אביו שבשמיים.

לכן, ההילקחות של הקהילה וחתונת השה חייבים להתבצע לפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה להקים את ממלכתו הארצית.

ההילקחות וחתונת השה הם אירועים נפרדים לחלוטין מחזרתו של ישוע המשיח ארצה בסיום צרת יעקב.

ב. בעת הקדומה חתונה נחשבה לאירוע משמח, חגיגה של ממש.

איסוף הכלה על ידי החתן התאפיין בחגיגיות רבה (ירמיה ז 34, טז 9, כה 10, לג 11).

ישוע המשיח הבהיר עיקרון זה כאשר אמר שאסור לערב את שמחת החתונה עם אבלות הלוויה (מתי ט 15; מרקוס ב 19; לוקס ה 34).

עלינו לזכור שמצב הרוח ביום חזרתו של ישוע המשיח ארצה לאחר צרת יעקב בת שבע השנים יהיה ההיפך מחגיגת נישואין.

הפסוקים בספר ההתגלות י"ט מתארים את ישוע המשיח לא כחתן עליז הבא לאסוף את כלתו לבית אביו, אלא כמלך לוחם עז הבא עם צבאות שמיים לשפוט ולהטיל עונש מוות על אנושות מורדת (ראה גם זכריה יד).

מנהגי הנישואין הקדומים כללו משתה עליז ושמח לכל המוזמנים.

בחזרתו של ישוע ארצה לאחר צרת יעקב יתרחש דבר אחר – כל גופותיהם של המורדים באלוהים יוגשו כמטעמים לעופות השמיים וחיות הארץ (התגלות י"ט 17-18, 21).

מכיוון שישוע עצמו לימד שאין לערב את שמחת הנישואין באבלות על המת, ומכיוון שחזרתו של ישוע המשיח ארצה תניב משפט מוות על אנושות מורדת, עלינו לקבוע שחתונת השה לא תתרחש בעת חזרתו ארצה של ישוע המשיח בסיום צרת יעקב.

הילקחות הקהילה וחתונת השה חייבים להתרחש מתישהו לפני חזרתו של ישוע המשיח. שני אירועים אלו – ההילקחות וחתונת השה הינם אירועים נפרדים לחלוטין מחזרתו של ישוע המשיח ארצה בסיום צרת יעקב.

ג. נהוג שמשתה החתונה יתקיים בבית החתן או בבית הוריו ולא בבית הכלה.

במזמור תהילים מה 14 כתוב: "…לרקמות תובל למלך בתולות אחריה רעותיה, מובאות לך…"

ז"א שהכלה מובלת יחד עם חברותיה…לבית החתן או לבית הורי החתן כדי לערוך את המשתה (התגלות י"ט 9).

משתה החתונה הוכן ונעשה על ידי הורי החתן. ראה מתי כ"ב 2-4.

"דומה מלכות השמים למלך בשר ודם שעשה חתונה לבנו. שלח את עבדיו לקרא את המוזמנים אל החתונה ולא רצו לבוא. הוסיף לשלוח עבדים אחרים שיאמרו למוזמנים, הנה ערכתי את סעודתי, השוורים והבקר המפוטם טבוחים והכל מוכן. בואו לחתונה…".

כאמור מיקום המשתה היה בבית הורי החתן.

לאור מנהגי הנישואין היהודיים המקובלים בעת הקדומה, משתה חתונת השה יתקיים בבית של אלוהים האב בשמים, ולא במקום מושבה של הכלה – בארץ.

קביעה זו גם חורצת את הגורל וההחלטה שמשתה החתונה יתקיים בשמיים ולא בארץ.

ד. משתה החתונה התחיל באותו הערב – לילה, בו החתן הביא את הכלה לביתו או לבית הוריו ושם התייחד עם כלתו. לאחר ההתייחדות, החתן מודיע לרעיו הסובבים את החופה שנישואיו "נחתמו" (תהילים י"ט 6; יוחנן ג 29). ההכרזה מושמעת לכל המוזמנים הנמצאים במשתה שבבית האב. כעת כל המוזמנים מתחילים לחגוג.

לפיכך, משתה החתונה החל מיד לאחר שהחתן הביא את הכלה לבית הוריו.

לאור הנאמר ונלמד ממסורת הנישואין היהודית הקדומה:

משתה חתונת השה חייב להתחיל מיד לאחר שישוע המשיח אוסף ומביא את הכלה – הקהילה לבית אביו שבשמים בעת ההילקחות.

חתונת השה ישוע עם כלתו הקהילה ומשתה החתונה יתקיימו בשמים.

ה. התנ"ך מלמדנו שבמהלך מלכות אלף השנים של המשיח ישוע בארץ יתקיים משתה נוסף, אחר, שונה ממשתה חתונת השה שהתקיים בשמיים.

משתה נישואין זה שיתרחש במהלך מלכות אלף השנים של ישוע בארץ מתייחס לחידוש הנישואין של אלוהים האב עם עמו ישראל.

הנביא ישעיה בפרק כ"ה 6 מתאר את המשתה שאלוהים האב יערוך במהלך מלכות המשיח בארץ:

"…ועשה יהוה צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים…"

מדברי הנביא ישעיה אנו מסיקים שאורחי המשתה הם כל בני האדם החיים בעת ההיא במלכות המשיח בארץ. מילת ה"אשרי" בספר דניאל י"ב 12 יתכן שמתייחסת לאירוע הזה בתחילת מלכות המשיח הארצית בת אלף השנים.

מהו הרקע למשתה הזה?

כתבי הקודש – (התנ"ך), מלמדים שאלוהים לוקח לו לאשה את עם ישראל, זאת דרך הברית שכרת עם משה בסיני (ירמיה ב 2; יחזקאל ט"ז 8).

עם ישראל לעומת זאת הפר את הברית עם אלוהים לעיתים קרובות דרך ניאוף רוחני – עבודת אלילים (ירמיה ג 1-3, 6-9, 20; יחזקאל ט"ז 32, 59; הושע א 2, ב 4, 7, ג 1, ד 12, 18, ה 3-4, ו 7, 10, ז 4, ח 1, ט 1) [באנגלית שים לב הושע ב 2, 5.]

אלוהים גרש את עם ישראל אך לא לצמיתות (ישעיה נ 1, נד 7-8; ירמיה ג 12).

אלוהים מעולם לא סיים את יחסו עם עמו ישראל לצמיתות (ירמיה ג 14).

אלוהים שפט בחומרה את עמו ישראל בעבור הניאוף הרוחני (יחזקאל ט"ז 38).

דרך התוכחה והמשפט על עם ישראל, העם יזוקק ויטוהר. בדרך זו יחזיר אלוהים את זעמו ולא יעניש יותר את עמו (יחזקאל ט"ז 41-42).

כאשר עם ישראל יחזור בתשובה כנה למשיח ישוע, במועד חזרתו של המשיח ארצה לאחר צרת יעקב (הושע ג 5, ה 15 – ו 1; זכריה י"ב 10-14), אלוהים יזקק את עם ישראל (זכריה י"ג 1), יאהב את עמו (הושע יד 1-4), ויארשה לו לעולם (הושע ב 18-25).

עם ישראל הנושע יקרא לאלוהים: "אישי" במקום "בעלי" ולו משום הקונוטציה השלילית של המילה "בעל" בכל הקשור לעבודת אלילים (הושע ב 18).

אלוהים ימסד קשר זה בברית נצחית (ישעיה נ"ה 3, ס"א 8; ירמיה לב 40, נ 4-5; יחזקאל ט"ז 60-62, ל"ז 21-28).

ישראל תחווה כבוד ויופי ככלה (ישעיה ס"א 10). אלוהים יתענג בישראל וישמח בירושלים כחתן השמח ליד כלתו, וארץ ישראל גם כן תינשא לאלוהים (ישעיה סב 1-5).

לכן, לאחר שישוע המשיח חוזר ארצה עם כלתו הקהילה בגוף חדש שמימי ומקים את ממלכתו הארצית בת אלף השנים, עם ישראל עתיד לחוות אירוסין ונישואין מחודשים עם אלוהים האב. אז יתקיים משתה החתונה שישעיה הנביא מתאר (כה 6).

שימו לב!

יש הבדל מהותי בין חתונת השה [ישוע המשיח עם הקהילה – המאמינים הנושעים], לבין חתונת אלוהים האב.

בחתונת אלוהים האב הכלה היא שארית עם ישראל הנושעים לאחר צרת יעקב.

בחתונת השה [אלוהים הבן, ישוע המשיח] הכלה היא הקהילה המורכבת מיהודים וגויים נושעים.

ברור אם כן שבשני החתונות הללו קיימים חתנים שונים.

מכיוון שיש לנו שני חתנים שונים ושתי כלות שונות, מן ההכרח שיהיו שתי חתונות שונות.

מכיוון שיש שתי חתונות שונות ובמועדים שונים, מן הסתם יש גם שני משתים שונים.

משתה חתונת השה יתקיים בשמיים ומשתה חתונת האב יתקיים בארץ.

מסקנות

מכל מה שלמדנו עד כה ניתן לומר בוודאות שחתונת השה ומשתה חתונת השה יתקיימו בשמיים כאשר בארץ תתרחש צרת יעקב בת שבע השנים.

בספר ההתגלות י"ט חתונת השה מוזכרת לאחר משפט הזונה הגדולה ולפני חזרתו של ישוע המשיח ארצה.

מיקום ציון חתונת השה ומשתה חתונת השה תואם לכל הנאמר עד כה.

וסוף סוף הגענו לשלב בו צריך לענות על השאלה:

מי הם האורחים המוזמנים לחתונה ולמשתה של השה והקהילה בשמים?

בספר ההתגלות י"ט 9 כתוב שהקרואים מוזמנים למשתה חתונת השה.
מכיוון שאורחי החתונה אינם הכלה עצמה, חייבים לקבוע שהאורחים, הקרואים למשתה חתונת השה אינם הכלה של המשיח, קרי אינם הקהילה.

אבל מכיוון שקרואים אלו יהיו נוכחים במשתה המתקיים בשמיים, עליהם להיות אנשים שחוו ישועה ושוכנים בשמים (התגלות כ 6).

העובדה שהאורחים יהיו מאמינים, אך לא חלק מן הקהילה, מחייבנו לקבוע שלא כל המאמינים בני כל הזמנים שייכים לקהילה.

לראיה, שימו לב לדבריו של יוחנן המטביל בבשורת יוחנן ג 28-30:

"אתם עצמכם עדים לי שאמרתי, אינני המשיח, אלא שלוח אני לפניו".

זה אשר לו הכלה הוא החתן, אבל ידיד החתן העומד ושומע אותו שמוח ישמח לקול החתן. זאת שמחתי וכעת היא שלמה.

מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אקטן."

לאלוהים קבוצות אנשים שונות מן הקהילה.

נפשות קדושי התנ"ך (אלו שמתו נושעים לפני שישוע מת על הצלב, כגון יוחנן המטביל, חיכו בחיק אברהם עד למותו המכפר של האדון ישוע ותקומתו מן המתים [לוקס ט"ז 19-31]). לאחר שדם המשיח שולם לכפרת חוטאים, אותם נושעים הועברו מחיק אברהם לנוכחות המשיח בשמים. מכאן, אותם "אורחים" נמצאים כבר בשמיים כאשר הקהילה מגיעה לשם בהילקחות וחתונת השה.

קדושים אלו (הנושעים שנפטרו לפני צליבתו של ישוע) הינם האורחים המוזמנים למשתה חתונת השה עם כלתו – הקהילה, בבית האב שבשמיים.

ד. הציווי להשתחוות לאלוהים בלבד (10)

‎¹⁰‏ נָפַלְתִּי לְרַגְלָיו לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, אַךְ הוּא אָמַר אֵלַי: ”רְאֵה, אַל נָא. עֶבֶד־חָבֵר אֲנִי לְךָ וּלְאַחֶיךָ אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ. לֵאלֹהִים תִּשְׁתַּחֲוֶה! הֵן עֵדוּת יֵשׁוּעַ הִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה.“

יוחנן מן הסתם התרשם ממראהו השמימי של המלאך, ולכן נפל לרגליו להשתחוות לו. המלאך לא התבלבל ולו אף לרגע ועצר מיד את יוחנן.

רק אלוהים ראוי להשתחוויה, וישוע הוא אלוהים!

לאור הכתוב עד כה, לאור ריבונותו של ישוע, לאור תבוסת השטן וכל שותפיו, האמת מוצגת לפני כלל תבל.

שה האלוהים ניצח! אריה יהודה הביס את כל מתנגדיו ושפט אותם לאבדון.

המסקנה ברורה: אין אלוהים אחר מלבד ישוע ולכן רק הוא ראוי להשתחוויה.

למדנו על כך כבר בפרקים ד-ה, אך כעת האדון ישוע גם מוכיח את ריבונותו וזוכה לכל השתחוויה.

למי אתה משתחווה? ליצירי הבריאה או לבורא בכבודו ובעצמו?

גם מלאך רם דרג אינו אלה יציר נברא.

מה המשמעות של המשפט: " הֵן עֵדוּת יֵשׁוּעַ הִיא רוּחַ הַנְּבוּאָה.“?[2]

המשמעות היא שמטרת הנבואה בכתבי הקודש היא להעיד אודות האדון ישוע ולפאר את שמו.

אחד מתפקידי רוח הקודש בימינו היא לפאר את האדון ישוע וליידע אותנו הנושעים לגבי העתיד לבוא (יוחנן ט"ז 13).

עשרת הפסוקים הראשונים בפרק י"ט מעידים על כך: הנבואה אודות האירועים הקשורים לחזרתו של האדון ישוע.

ההתמקדות היא בישוע וזו תכלית כל ספר ההתגלות של ישוע המשיח (1:1)

סיכום:

ספר ההתגלות מסתיים עם נצחון המשיח ישוע עבור בחיריו.
התקווה שלנו תתגשם ואנו יכולים כבר היום לשמוח ולהלל את אלוהים.

– הללויה כי אבינו ניצח את אוייביו ונקם את דם ילדיו.

– הללויה כי אדוננו ימלוך לעולם ועד

– הללויה כי אנו נילקח אל אדונינו ונחגוג עימו את נצחונו.

השמחה הזו היא מנת חלקם של הנושעים בלבד!
מה איתך?

כלת המשיח שלא כמו הזונה הגדולה, לבושה בלבן המציין את טוהרה וקדושתה. צדקות הקדושים, הם הציות שלך ושלי לדבר ישוע המשיח.

הבה תשאל עצמך: אם בגדי היו מלבינים בתלות ציותי לדבר אלוהים, עד כמה היו בגדי לבנים?

אז אם בגדיך מלוכלכים, התוודה על חטאותיה ומהר להתכסות בדמו המכפר של האדון ישוע.

האם אתה מוכן כרגע להילקח לפגוש את פני האדון ישוע?

דבר אלוהים מאוד ברור:

לחתונת השה באה הכלה, והקרואים בלבד.

לא בגלל שהמקום מוגבל, אלא רק מכיוון שהם כרעו ברך לפני ישוע המשיח וקיבלו אותו כמושיע מן החטא.

ומה איתך? האם תעדיף לבלות את הנצח בחושך או בחתונת השה?

האם תעדיף להיות משתתף בחתונת השה או חלק מתפריט העופות וחיות השדה…? (י"ט 17-21).

ספר ההתגלות של ישוע מוכיח שישוע הוא אלוהים ורק הוא ראוי להשתחוויה.

מחשובתיך ופועל חייך מעידים למי אתה משתחווה. האם אתה משתחווה לישוע?

התגלות פרק י"ט פסוקים 11-21.

כותרת: שובו של המלך.

שיעור שעבר למדנו את שלושת הסיבות שבעבורן שוכני השמיים קראו הללויה.

א. הללויה כי אלוהים שפט את אוייביו.

ב. הללויה כי אלוהים מלך

ג. הללויה כי באה חתונת השה שמשמעה שהקהילה לבשה גוף שמימי ונמצאת עם ישוע האדון לעולם. הללויה!

הפסוקים שנלמד היום עוסקים בתקווה בת כ- 7000 שנה, מאז בראשית.

כשאדם וחווה חטאו, נהרסה ההתחברות שהיתה לבני אדם עם אלוהים. קללת המוות נכנסה למעגל החיים.
מאז החטא הראשון, כל יראי אלוהים מקווים ליום בו המשיח יחזור כדי לשפוט את אוייביו ובעיקר, להשליך לשאול את הנחש הקדמוני, הלא הוא השטן בכבודו ובעצמו (התגלות י"ב 9).

הסרת השטן מתבל תורגש מיד.

החטא יהיה מרוסן והחיים בעולם יהיו בשלב אחד קרובים למצב הראשוני, קרוב לגן עדן.

בפרק י"ט 11-21, רוח הקודש מפרט לנו איך עתיד האדון ישוע לחזור ארצה ולגבור על כל אוייביו על פני תבל.

כשכל אויבי המשיח יסורו מן העולם, יקים אדוננו ישוע את ממלכתו הארצית למשך אלף שנים.

בעוד התקווה הזו הינה מנת חלקם של כלל הנושעים, הרי שלעם ישראל יש סיבה מאוד מיוחדת לקוות לחזרת המשיח.

בבואו, כל שארית עם ישראל תיוושע. עם ישראל יחל למלא את יעודו המקורי – ממלכת כהנים וגוי קדוש לאלוהים. עם ישראל יקבל את נחלתו השלמה ויישב בה ללא כל איום (אל הרומים י"א 26; שמות י"ט 5-7; ישעיה ב 1-4; מיכה ד 1-6).
פרק י"ט מתחלק לשני חלקים עיקריים:

השבח וההלל למושיע המנצח (1-10).

א. ההלל לאלוהים כי הוא שופט צדק ונוקם את דם עבדיו (1-4)

ב. ההלל לאלוהים כי הוא מולך על העולם (5-6)

ג. ההלל לאלוהים כי באה חתונת השה (7-9)

ד. הציווי להשתחוות לאלוהים בלבד (10)

שובו של המלך – תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (11-21).

א. פירוט סמכותו ופעולותיו של האדון ישוע בשובו (11-16)

a. פירוט סמכותו של האדון ישוע (11-12)
b. פירוט פועלו של האדון ישוע בשובו (13-16)

ב. תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (17-21)

בשיעור זה נתייחס לחלק השני בפסוקים 11-21:

שובו של המלך – תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (11-21).

א. תיאור חזרתו ארצה של האדון ישוע בראש צבאות אלוהים (11-16)

¹¹‏ רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים וְהִנֵּה סוּס לָבָן וְהַיּוֹשֵׁב עָלָיו נִקְרָא נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי; בְּצֶדֶק הוּא שׁוֹפֵט וְלוֹחֵם. ^‎¹²‏ עֵינָיו שַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, עַל רֹאשׁוֹ עֲטָרוֹת רַבּוֹת, וְיֵשׁ לוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אוֹתוֹ מִלְּבַדּוֹ. ^‎¹³‏ הוּא לָבוּשׁ בֶּגֶד טָבוּל בְּדָם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים. ^‎¹⁴‏ צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאִים אַחֲרָיו, רְכוּבִים עַל סוּסִים לְבָנִים וּלְבוּשִׁים בּוּץ לָבָן וְטָהוֹר. ^‎¹⁵‏ מִפִּיו יוֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת בָּהּ אֶת הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הוּא דּוֹרֵךְ אֶת גַּת הַיַּיִן שֶׁל חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, ^‎¹⁶‏ וְעַל בִּגְדוֹ וְעַל יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם: ”מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים.“

a. פירוט סמכותו של האדון ישוע (11-12)

להזכירנו, ישוע המשיח פתח את כל החותמות מהמגילה שהיא כתב הבעלות על העולם (פרק ה'). כשכתב הבעלות פתוח לרווחה וזכותו על העולם מוכחת, יורד ישוע המשיח מהשמיים ארצה רכוב על סוס לבן.

גם בפרק ו' 2 למדנו אודות אחד הרוכב על סוס לבן, אך אז הפסוק תיאר את צר המשיח אשר בא לשקר, להפר ברית ולהרוג את ילדי אלוהים.

קיים הבדל מהותי בין הרוכב על הסוס הלבן מפרק ו' 2 לבין הרוכב על הסוס הלבן בפרק י"ט 11.

בפרק ו' 2 מדובר בצר-המשיח אשר ניתנה לו עטרת אחת והוא בסך הכל עונה לציווי מגורם הבכיר ממנו.

בפרק י"ט 11 מדובר במשיח ישוע שלראשו עטרות רבות. הכוונה שעל ראשו של ישוע כתרים רבים.
בפרק ו' 2 צר המשיח מביא שלום זמני שסופו מלחמת עולם המובילה להרס תבל והשמדת כשני שליש מאוכלוסיית העולם.

בפרק י"ט 2 מדובר במשיח ישוע אשר מביא שלום אמיתי לעולם.

יוחנן מציין את שמו של הרוכב על הסוס הלבן – נאמן ואמיתי.

מדוע יוחנן דווקא מדגיש את השמות הללו? הרי לישוע שמות רבים אחרים…

תשובה: מכיוון שחזרתו של ישוע להסיר את שונאי אלוהים ולהקים את ממלכתו מוכיחות שדברו אמת והוא נאמן למלא את הבטחותיו.

ישוע נקרא נאמן ואמיתי עוד בפרק ג' 14 במכתב לקהילת לאודיקאה.

שמותיו אלו מצויינים כדי להדגיש שהבטחותיו ואזהרותיו אכן תתגשמנה במלואן.

ישוע מוצג כאן כאמת ונאמן כי שמותיו עומדים בניגוד גמור לאופי של השטן, צר-המשיח ונביא השקר אשר פעלו בעולם עד כה.

סוף סוף זוכה העולם לראות את האמת והנאמן המקיים את כל הבטחותיו.

אנשים רבים שואלים: מהי אמת? גם הנציב פונטיוס פילטוס בבשורת יוחנן יוחנן י"ח 38 שאל זאת.

האם אמת זה דבר יחסי? האם האמת מסתכמת במילים? האם אמת משתנה בין תרבות לתרבות?

והנה דבר אלוהים מלמדנו שהאמת המוחלטת היא גם אישיות והוא האדון ישוע, תקוות העולם.

מה זה אומר לי היום?

מכיוון שהאמת והנאמן הם אישיות, והאישיות הוא ישוע, יוצא שידיעת האמת החשובה ביותר בבריאה היא ידיעת ישוע כאדון ומושיע מכפר חטאים.

ידיעת האמת הנאמנה היא גם ידיעת דבר ישוע המשיח.

חיים באמת זה חיים על פי דברו של ישוע.

משמע, מי שדוחה את ישוע, הריהו בוחר לחיות בשקר ובריחוק מאלוהים.

מי שדוחה את ישוע קובע את גורלו להצטרף לשטן ולשדיו באגם האש לנצח נצחים.

הרבה אנשים טוענים שהם מעדיפים אמת על פני שקר.

אמיתות דבריהם נמדדת ביחסם לישוע (שניה לקורינתיים א' 20; יוחנן ח' 45-46; טיטוס א' 2).

יוחנן ממשיך לתאר את ישוע ומציין נתונים נוספים הקשורים למעמדו כשופט ולוחם צדק.

עיניו שלהבת אש – הנתון הזה מוזכר בפרק א' 14 ופרק ב' 18 ומצביע על יכולתו של המשיח לחדור לניבכי המוח והלב כדי לדעת את האמת ולשפוט בצדק.

חשוב שנזכור גם היום שאין דבר הנסתר מישוע, ולכן אנו נדרשים לבחון את ליבנו, להתוודות על חטאינו על מנת שנעמוד לפניו טהורים (ישעיה י"א 1-5; אל העברים ד' 13).

ישוע יורד משמים ועל ראשו עטרות רבות. למה הכוונה?

כשדוד המלך כבש את רבת עמון (שמואל-ב י"ב 30) הוא שם את כתר המלך הכבוש על ראשו. הדבר ציין שדוד היה חזק יותר ממלך עמון.

על פי אותה דוגמא, כשישוע יחזור, על ראשו יהיו העטרות של המלכים אשר סירבו לקבל את מרותו וריבונותו. כך מתאמתת הכרזת הכתובים עליו כמלך המלכים ואדון האדונים. (פסוק 16) וכן פרק י"א 15.

חבישת כתרים רבים מציינת סמכות רבה, למעשה כל הסמכות.

כתרים רבים הינו ביטוי נרדף לסמכות רבה כפי שציין האדון ישוע המשיח לגביו בבשורת מתי כ"ח 18-20.

ואיך הדבר מתבטא בחיי?

מה זה אומר לי?

לישוע סמכות על כל מה שמתרחש בבריאה.

לישוע סמכות על השטן ועל כל השדים

לישוע סמכות לסגור ולפתוח כל דלת של אפשרות כזו או אחרת.

לישוע הסמכות לתת או לקחת, להעניק חיים או להפסיקם.

מכאן – ישנה כתובת אחת לתפילותיי – האדון ישוע.

ישוע המשיח הוא המפתח לשייכותי וקרבתי לאלוהים.

בו ישועתי, בו התשובה לתפילותיי ותקוותיי.

בו כרטיס היותי בן לאלוהים.

בו יש לי חיים ובלעדיו אין לי כלום.
מי הוא ישוע בחייך?

b. פירוט פועלו של האדון ישוע בשובו (13-16)

יוחנן מציין שבעוד הסוס של ישוע לבן, הרי שישוע עצמו לבוש בגד טבול בדם, ושמו נקרא דבר אלוהים, מפיו יוצאת חרב חדה להכות בה את הגויים והוא דורך את גת היין של חרון אף אלוהים.

חשוב לציין: הדם על בגדי המשיח אינו דם הכפרה שנשפך על הצלב, אלא דם המציין את משפט העמים אשר עתידים להיכחד במפגשם הקצר וההחלטי עם ישוע המשיח בחזרתו ארצה (ישעיה ס"ג 3).

הבה נסקור בקצרה את מהלך האירועים בעת חזרתו של ישוע המשיח ארצה ואחר כך נלמד את משמעותם של מספר מונחים.

ביום שישוע המשיח יחזור ארצה, הוא ירד על הר הזיתים (זכריה י"ד 4; מעשי השליחים א' 11-12).

הר הזיתים ייבקע לשניים (זכריה י"ד 4) וכל האוייבים שיצרו על ירושלים יימקו (זכריה י"ד 12).

ישוע המשיח יכחיד את צבאות העמים שנאספו בהר מגידון ודמם יזרום למרחק של כ- 300 ק"מ דרומה (התגלות י"ד 20 וט"ז 16).

לאחר שיסיר את אוייביו מארץ ישראל, יירד ישוע המשיח לבצרה, לאדום, ויביא משם את שארית ישראל שהתחבאה במדבר במשך 1260 יום, שהם שלוש וחצי שנים (ישעיה ס"ג 1-6 והתגלות י"ב).

כשמלך המלכים יישב בירושלים עירו ושארית עמו יקראו לו בשמו, יתחיל התהליך של הקמת מלכות 1000 השנים של ישוע המשיח בארץ.

לא לחינם אמר ישוע המשיח לדניאל הנביא בפרק י"ב 12: "אשרי המחכה ויגיע לימים 1335….", ז"א ש- 75 יום לאחר חזרתו של ישוע, המלכות ככל הנראה פועלת, ילדי אלוהים יאחזו בתפקידיהם ועם ישראל יתחיל להנות מתפקידו המקורי – ממלכת כהנים וגוי קדוש לאלוהים (שמות י"ט 6).

כעת נרענן את זכרוננו במספר מונחים הקשורים לישוע.

יוחנן מציין את שמו של ישוע – "דבר אלוהים" בהקשר של דם, קרב, ומשפט (13-14).

אותו יוחנן תיאר את ישוע בספר הבשורה שכתב בפרק א' במילה "דבר".

יוחנן ציין שדבר אלוהים הוא אלוהים בכבודו ובעצמו.

יוחנן ציין שדבר אלוהים נהיה בשר ושכן בתוכנו – ז"א שישוע הוא אכן אל-שדי.

אותו דבר אלוהים בא אל אלו שהוא עצמו ברא והם לא הכירו אותו (יוחנן א 11).

ישוע המשיח שהוא דבר אלוהים, הינו הבורא של הבריאה (קולוסיים א' 16).תרגום ניאופטי לתורה מהמאה הראשונה גם כן מציין שבן האלוהים הוא הבורא מקדם.[3]

במילות פיו הוא ברא חיים ומאותו הפה יצאו המילים ונכחדו עמים.

את המצרים הטביע ישוע בהוראת פיו (שמות י"ד). ועל משה ציווה לדבר אל הסלע כדי להוציא מים (במדבר כ' 8).

במילים פשוטות – ישוע נקרא דבר אלוהים מכיוון שכל מה שיש לנו לדעת ולשמוע על אלוהים – נמצא בישוע. כל מה שיש לאלוהים לומר לנו – נמצא בישוע.

לא לחינם סיכם שאול השליח את התורה במילים: המשיח הוא תכלית התורה (אל הרומים י 4), והמלאך בפרק י"ט 10 אמר ליוחנן שרוח הנבואה, זאת אומרת, כלל הנבואות בכתבי הקודש מתמקדות ומכוונות לישוע.

פסוק 15 מציין את החרב החדה היוצאת מפיו של ישוע ובה הוא יכה את הגויים המורדים נגדו.

להזכירנו – חרבו של המשיח יכולה בהחלט להיות דברי פיו (אל העברים ד 14).

שאלה!

מי הם צבאות השמיים היוצאים אחרי ישוע ובאים עימו ארצה? (פסוק 14)

א. זכריה הנביא ציין שיחד עם המשיח יחזרו ארצה כל קדושים – זכריה י"ד 5.

ב. שאול השליח אומר לנו בראשונה לתסלוניקים ד' 13-18 שלאחר שישוע יקח את הקהילה אליו, אנו כל הזמן נשאר עימו. ז"א שהקהילה תחזור עם ישוע ארצה (התגלות י"ט 8).

ג. אלו שנטבחו על עדות ישוע במהלך הצרה – שהרי גם הם לבושים בוץ לבן טהור (ז' 9).

ד. מלאכי אלוהים – בשורת מתי כ"ה 31.

** המאמינים שמתו לפני קום הברית החדשה (דניאל י"ב 1-2) יקומו לתחיה כדי להיכנס למלכות המשיח, אך אין כל תיעוד ברור ומוחלט המציין אותם כאלו המתלווים לישוע בחזרתו משמיים.

שימו לב שכל אלו החוזרים עם ישוע, אינם חמושים בכלי נשק קונבנציונלים.

הם לבושים בגלימה לבנה וטהורה.

רבותי, הלקח ברור:

אם אלוהים הולך לפניך, הוא משלים הכל.

לא לחינם אמר משה לבני ישראל: "יהוה ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות י"ד 14). מפי ישעיה הנביא בפרק ס"ג 1-5 אנו למדים שהאדון ישוע לבדו יזה גויים רבים.

קדושי אלוהים לא יחזרו כדי להילחם אלא למלוך עם המושיע בממלכתו: התגלות כ' 4-6; ראשונה לקורינתיים ו' 2.

בפסוק 12 יוחנן אומר שלישוע יש שם כתוב אשר אין איש יודע אותו.

השמות של אלוהים מציינות תחום פעולה, אופי או תכונה.

מסקנה: יש לנו עוד מה ללמוד ולדעת כשנהיה עם ישוע…

לעומת זאת, על בגדו ועל ירכו של המשיח כתוב: מלך המלכים ואדון האדונים.

לסיכום פסוקים 11-16:

א. כשישוע בא בראשונה, הוא בא כעבד רכוב על חמור, הוא מסר את נפשו כדי לכפר על חטאינו ולכן קיבל את כל הכבוד מאלוהים האב. הוא חוזר כמנצח רכוב על סוס לבן.

המסר ברור: מי שרוצה לקבל חלק בכבוד המשיח, צריך קודם כל להיכנע לו ולהפקיד את חייו בידו. (אל הפיליפיים ב').

ב. אנו נוטים לשכוח שתכלית כל התנ"ך זה המשיח. (ישעיה כ"ח 16; אל הגלטיים ג' 23-25).

לאורך התנ"ך המשיח נקרא אבן יסוד, אבן בוחן, ובברית החדשה הוא נקרא דבר אלוהים!

כל מה שיש לאלוהים לומר לנו ולהראות לנו – נמצא בישוע! אלוהים שופט אותנו על פי יחסנו לישוע. אם תכיר אותו, הכרת את אלוהים! אלוהים יהיה איתך!

ג. כשילדי אלוהים יחזרו עם ישוע, הם לא יצטרכו להילחם, את הפעולה הזו יעשה ישוע המשיח עבורם.

הנאמן והאמיתי יוכיח לילדיו שמי שבוטח בו יכול לטעום את משמעות הפסוק – ה' ילחם לכם ואתם תחרישון! הדבר נכון היום כמו בעתיד!

הבה נצפה בכליון עינים ליום הופעתו של המושיע – לאוהבי הופעתו יתן ישוע את כתר הצדקה – שניה לטימותיאוס ד' 8.

שובו של המלך – תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (11-21).

א. תיאור חזרתו ארצה של האדון ישוע בראש צבאות אלוהים (11-16)

ב. תבוסת השטן ושותפיו לישוע האדון (17-21)

‎¹⁷^‏ רָאִיתִי מַלְאָךְ אֶחָד עוֹמֵד בַּשֶּׁמֶשׁ וְקוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל, בְּאָמְרוֹ לְכָל בַּעֲלֵי כָּנָף הַמְעוֹפְפִים בְּאֶמְצַע הַשָּׁמַיִם: ”בּוֹאוּ, הֵאָסְפוּ אֶל הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לֵאלֹהִים, ^‎¹⁸‏ לְמַעַן תֹּאכְלוּ בְּשַׂר מְלָכִים וּבְשַׂר שָׂרֵי אֲלָפִים, בְּשַׂר גִּבּוֹרִים וּבְשַׂר סוּסִים וְרוֹכְבֵיהֶם, וּבְשַׂר הַכֹּל: גַּם חָפְשִׁים וַעֲבָדִים, גַּם קְטַנִּים וְגַם גְּדוֹלִים.“ ^‎¹⁹‏ וְרָאִיתִי אֶת הַחַיָּה וְאֶת מַלְכֵי הָאָרֶץ וְצִבְאוֹתֵיהֶם נֶאֱסָפִים לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה בַּיּוֹשֵׁב עַל הַסּוּס וּבִצְבָאוֹ. ^‎²⁰‏ הַחַיָּה נִתְפְּסָה וְאִתָּהּ נְבִיא הַשֶּׁקֶר שֶׁעָשָׂה אֶת הָאוֹתוֹת לְפָנֶיהָ וְהִתְעָה בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת מְקַבְּלֵי תַּו הַחַיָּה וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים לְצַלְמָהּ; הַשְּׁנַיִם הֻשְׁלְכוּ חַיִּים אֶל אֲגַם הָאֵשׁ הַבּוֹעֵר בְּגָפְרִית. ^‎²¹‏ וְהַנִּשְׁאָרִים נֶהֶרְגוּ בַּחֶרֶב הַיּוֹצֵאת מִפִּי הַיּוֹשֵׁב עַל הַסּוּס, וְכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף שָׂבְעוּ מִבְּשָׂרָם.

יוחנן מציין שמלאך אחד העומד בשמש, קורא בקול גדול לכל העופות – בואו לסעודה הגדולה של אלוהים.

המלאך קורא לאוכלי הנבלות עוד לפני תחילת הקרב וכך הוא מציין את גורל אויבי אלוהים למפרע. בדרך זו מתבטאת ריבונותו וכוחו של אלוהים.

בפסוקים 17-21 בולטת במיוחד המילה בשר, 6 פעמים.

הבשר הוא של מלכים, גנרלים, חיילים מן השורה, וסוסיהם. מגוון כל הדרגות של בני האדם. את הבשר של כל אלו יאכלו עופות השמיים. הם לא יזכו לקבורה מכובדת.
מדוע?

כי תכלית חייהם ומלחמתם היו נגד אלוהים.

אין שום כבוד במלחמה נגד אלוהים.

שימו לב שאחד הדרכים בהם אלוהים מבטא את עונשו על אוייביו היא בדרך של קבורה חסרת כבוד.

במקרה של צבא מצרים אשר רדף אחר בני ישראל להשמידם, פרעה וצבאו טבעו בים והיו למאכל דגים.

במקרה המדובר בפרק שלנו, צבאות צר המשיח והשותפים לדרכו יהיו למאכל עופות וחיות השדה.

בשני המקרים, אותם אנשים אינם זוכים לקבורה נאותה אלא להיות מאכל לעופות חיות ודגים.

מן נסתם גם קדושי אלוהים טובעים בים או עלולים למצוא את מותם בדרכים שונות. אלא, במקרה זה, אויבי אלוהים הללו זוכים להשפלה הזו כחלק מזעם אלוהים עליהם.

מה עוד מיוחד באיזכור המילה בשר 6 פעמים?

מדובר בקרב שבו בני הבשר החליטו להילחם נגד אלוהים הרוח! תהילים ב'.

בקרב הסופי הזה אנו למדים שהבשר נכשל והרוח ניצח! (בראשית ו' 3)

לנגד עינינו אלוהים מוכיח את שאמר מאז ומתמיד.
בני האדם ללא אלוהים הינם עיוורים וחלשים. ללא רוח אלוהים, אנו נידפים ברוח, אנו מוץ חסר ערך! (ראשונה לפטרוס א' 24; אל הפיליפים ג' 3; יוחנן ג' 6; אל הרומיים ז' 18).

הפסוקים מלמדים אותנו לסמוך על אלוהים, לבטוח בו, לאפשר לדברו להדריך את חיינו. רק מי שמאפשר לרוח אלוהים לחיות בו, יוכל להיות חזק באמת ולהנות מהנצחונות שאלוהים מבטיח (ראה זכריה ד 6: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי, אמר יהוה צבאות.)

בפרק י"ט אנו לומדים אודות שני משתים! (סעודות)

משתה חתונת השה (פסוק 9) – שבו ישוע המשיח וכל המאמינים מכל הזמנים חוגגים את נצחונו ומלכותו של המשיח.
סעודת אלוהים הגדולה (פסוק 17) – עופות השמיים אוכלים את נבלותיהם של כל שונאי המשיח. (התגלות י"ד 14-20). קרב שמסתיים במילת פיו של אדון האדונים ומלך המלכים.

נצחונו של אלוהים מתואר בהרחבה מפי הנביא יחזקאל בפרק ל"ט 17-20; ספר צפניה וזכריה פרק י"ד.

אני מתפלל שכולנו נפגש במשתה חתונת השה.

ב. נצחונו השני של ישוע הוא על משיח השקר (החיה) ונביא השקר (פסוק 20)

"החיה נתפסה ואיתה נביא השקר שעשה את האותות לפניה והתעה באמצעותם את מקבלי תו החיה ואת המשתחווים לצלמה. השניים הושלכו חיים את אגם האש הבוער בגופרית."

לפני שמגיע תורו של השטן, מנצח המשיח ישוע את הזרוע הפיזית של השטן, הלוא הם צר המשיח ונביא השקר.

שני אישים אלו אשר גובו בכוחו של השטן ושדיו היו הדמויות אשר סחפו את יושבי תבל לקרב נגד אלוהים.
משיח השקר ונביא השקר הכריחו את יושבי תבל להשתחוות לשקר או לאבד את חייהם (פרק י"ג). בניסים שעשו ובכוחם העל טבעי הם השתמשו בכל שקר הקיים בבריאה כדי להסתיר ולעוות את קדושת, צדקת ואהבת אלוהים עבור בני האדם.

בכח השכנוע השטני, ובעזרת כוחות אל-טבעיים, הם הציגו את עצמם כאלוהים, כך שרוב בני האדם האמינו לשקריהם והחשיבו אותם לנציגי אלוהים המובטחים.
שקריהם של צר המשיח ונביא השקר היו כה משכנעים, עד כי בני האדם רצו לעבר השטן ונציגיו כאילו היו מושיעיהם.

בעבור חטאם ופעולותיהם ההרסניות, הושלכו צר המשיח ונביא השקר חיים לתוך אגם האש הבוער בגפרית.

חשוב לציין ששני אלו הינם הראשונים להיזרק לאגם האש שזה מקומם הסופי של השטן ושאר בני האדם הדוחים את ישועת אלוהים (פרק כ' 10,15).

אנו שומעים את המילה, שאול, תהום, אגם-האש. מה משמעותם ומה הקשרם לעולם המתים?

מה קורה לנפשות בני האדם לאחר מותם?

לפני שישוע שילם בדמו עבור חטאינו והקים את הברית החדשה של אלוהים עם בני האדם, נפש כל אדם שמת היתה מגיעה לשאול (לוקס ט"ז 19-31).

בשאול, לאור התיאור שבבשורת לוקס ט"ז, ישנם שני מדורים עיקריים: חיק אברהם והשני נקרא מקום היסורים. ביניהם ישנו תהום ולא ניתן לעבור ממדור אחד למשנהו.

בשאול היו המאמינים מגיעים לחיק אברהם – מקום של שמחה וטוב, ואלו שדחו את אלוהים ודברו היו מגיעים למקום היסורים. שם הם רחוקים מכל חסד, רחמים, נחמה, עידוד ואהבה לעולמים. כי שם הם רחוקים מאלוהים.

מקום היסורים וחיק אברהם נפרדים זה מזה בתהום גדולה ובלתי עבירה.

לאחר שישוע המשיח שילם במותו ותחייתו את דם הכפרה, נלקחו נפשות המאמינים לנוכחות אלוהים (שניה לקורינתיים ה' 6-8; אל הפיליפיים א' 19-23). מאז, נפש כל מאמין שנפטר, עולה מידית לנוכחות אלוהים.

נכון לכרגע, כל מה שנימצא בשאול הם נפשותיהם של הדוחים את אלוהים.

בעתיד, לאחר 1000 שנות מלכות המשיח, יעמדו נפשות כל המתים שבשאול למשפט אשר יקבע את גורלם הנצחי לאגם האש (כ' 15).

כאמור, משיח השקר ונביא השקר שהכאיבו לעולם כה רבות, יהיו הראשונים להיזרק לשם.

לו אלוהים יחליט שמלאו ימיך בארץ, האם אתה יודע לבטח לאן תילקח נפשך?

אני יודע! לנוכחות אלוהים.

לסיכום:

א. מאז החטא הראשון, נולדו כל צאצאי אדם וחווה כשהם מתים מבחינה רוחנית. כל שנשאר מכל אדם זה בשר ההולך בצעד ענק ובטוח לעבר מותו וכליונו.

באהבתו ובחמלתו הציע אלוהים לכל בני האדם לקבל בחזרה את רוחו ויחד עם זאת להבטיח את נצחיותם.

אלוהים הציב תנאי אחד – האמינו בישוע כאדון ומושיע מכפר חטאיכם.
אלו שקיבלו את הצעת אלוהים נקראים ילדיו ורוח הקודש שוכן בהם. ואלו הדוחים נקראים בני הבשר. הם נשארו ללא כל שינוי.

בקרב הגדול שכדור הארץ ידע – ינצח הרוח את הבשר.

מסקנה – אנא כרע ברך לפני ישוע המשיח על מנת שרוחו הנצחית תחתום אותך ולא תסיים כשאר בני הבשר חסרי רוח הקודש. ההללויה לאלוהים.

ב. יוחנן מוכיח את ריבונותו של אלוהים בהבסת השילוש השקרי, השטן, צר המשיח ונביא השקר.

כשהשטן יובס, יתנקה העולם מכל דתות ואמונות השקר.

הלקח ברור: כל סטיה ולו הקטנה ביותר מדבר אלוהים, כמוה כהליכה בדרך השטן.

ביודעינו את אחריתם של השטן ושותפיו, לעומת החסד שה' משפיע על נאמניו, ראוי שנתקרב לישוע ונציב את חיינו בידיו! ההללויה לאלוהים.

ג. תכלית חיי האדם שה לחיות בנוכחות אלוהים ולשרתו לנצח נצחים. אלו שנכנעים לאמת ולנאמן – ישוע המשיח, יחיו עימו לעולמים. הדוחים את ישוע יחיו לעולמים באגם האש.

אנא זעק וקרא בשם ישוע היום לישועתך.

אין מכובד יותר מלהלל את שם אלוהים והאדון ישוע המשיח. הללויה לאלוהים.

[1] כך מתנהלת החתונה עד היום בחברה החרדית. במהלך החתונה של בן דודתי, הזוג הסתגר בחדר התייחדות בעוד כל שאר האורחים חוגגים סביב שולחנות עמוסים בכל טוב. ההתייחדות עצמה מהווה חותם לנישואין.

[2] Walvoord & Zook. The Bible Knowledge Commentary, New Testament Edition. (Wheaton, IL:

Victor Books, 1984), pg. 975.

[3] תרגום נאופיטי (או ניאופטי), המכונה גם תרגום ירושלמי השלם, הוא תרגום ארמי–ארץ ישראלי לתורה. העותק הקיים מורכב מ-450 דפים הכוללים את כל התורה, עם מספר פסוקים פגומים בלבד. העותק היחיד שלו ששרד עד ימינו הועתק ברומא, ולאחר מכן הועבר למנזר המומרים בספרד (ומכאן שמו: "נאופיטי", בלטינית: חדש, מתחיל; בשם זה כינו את המומרים). הוא חובר, ככל הנראה, בין המאות ה־1 וה־2 לספירה. רק ב־1956, לאחר שהוכח כי הוא תרגום יחיד במינו, הוא יצא לאור בידי דיאז מאצו.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D_%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99#:~:text=%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D%20%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%99%20(%D7%90%D7%95%20%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%98%D7%99)%2C,%D7%91%D7%A9%D7%9D%20%D7%96%D7%94%20%D7%9B%D7%99%D7%A0%D7%95%20%D7%90%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D). נבדק ב-14 פברואר 2024.