התגלות פרק י״ח - ישוע המשיח

התגלות פרק י"ח: מפלת בבל

כותרת השיעור: הסר כל בבל מליבך

פרקים י"ז ו-י"ח מהווים יחידה אחת. שני הפרקים מציינים את מרידת יושבי תבל נגד אלוהים בתחום הרוחני והכלכלי. הכרזת עצמאות רוחנית וכלכלית מאלוהים. לאלוהים אין חלק בחיי האדם ומהלכי החיים בתבל.

פרקים אלו מקבילים לתיאור של מרידת יושבי תבל באלוהים כמתואר בספר בראשית פרק י"א. שם המגדל סימל דת החדשה, בנפרד מאלוהים, והעיר סימלה את הסתמכותו של האדם על עצמו ויכולותיו ללא כל תלות באלוהים ורצונו עבור האדם (פרו ורבו ומלאו את הארץ…).
פרק י"ז מבטא את מרידת יושבי תבל בתחום הרוחני, דתי, בכך שיושבי תבל דוחים את אלוהי האמת ומפקידים נפשם וליבם באמונה ודת המתכחשת לבשורת החיים של ישוע. ופרק י"ח מבטא את מרידת יושבי תבל בתחום הכלכלי, בו הם חושבים שביכולתם לקיים את עצמם ללא מעורבותו של אלוהים בחייהם ובעולם.

התמונה הכללית הזו נראית בבירור בספר דניאל בפרקים ב' ו-ז'. בפרק ב' מוצגות כל הממלכות מן העבר השואפות לשליטה עולמית אך בנפרד מאלוהים, אשר עתידות להתרסק ולהיעלם בחזרתו של המשיח ישוע ארצה להקים את ממלכתו הארצית. בפרק ז' בספר דניאל מוצגת אותה נבואה אך שם הממלכות מיוצגות כחיות שונות.

ואיך כל הנאמר מעלה מתורגם למעשה? יושבי תבל מנסים מאז בראשית שלאחר החטא להקים עולם המבוסס על הומניות. עולם החי על פי עקרונות כלליים, חלקם עקרונות מקובלים ונכונים, עולם אקומני. עולם בעל מכנה משותף הכי כללי שנועד לאחד את כל או רוב הדתות.
אחדות שכזו תחייב התכחשות לבשורת החיים של ישוע, שהרי ישוע הכריז שהוא ורק הוא הינו האמת, החיים והדרך אל האב.

בני אנוש בונים תכנית מקבילה לזו של אלוהים, בה האדם שולט על הבריאה ועל גורלו. פועלם של בני האנוש, מנהיגי העמים וקובעי המדיניות אינם נובעים מחוסר ידיעת כתבי הקודש, אלא מסלידתם מאלוהים ובחירתם ביודעין בשקר כדי למלא את תאוותיהם וסיפוקם האישי.

למרות סבלנותו הרבה של אלוהים, צדקתו דורשת משפט צדק, ויום המשפט הגיע. כפי שאלוהים שפט את יושבי בבל בבראשית י"א, כך הוא עתיד לשפוט את יושבי תבל שעקרונות בבל כבשו את ליבם.

אלוהים עתיד להסיר מעל פני האדמה את כל הדוחים את ישועתו, ולעקור משורש כל דבר שנבנה הנוגד את דברו ותכניתו עבור יושבי תבל (ראה ישעיה מ"ג 13; מ"ו 10; תהילים ב).[1]

פרק י"ז מתאר איך אלוהים עתיד להפיל את כל דתות השקר ולהוכיח שהוא אל-עליון ויחיד.

בפרק י"ח, אלוהים עתיד להפיל את כל העוגנים והבטחונות הכלכליים שיושבי תבל הקימו כתחליף להסתמכות יומיומית על אלוהים כספק צורכי חייהם.
פרק י"ח מהווה שירת ההשכבה (Epitaph) של ההומניזם.[2] תיאור כשלון בני האדם לקיים עולם נטול אלוהים הנכנע למאווייו של השטן. כל הדוחים את ישוע ימצאו עצמם מבלים את הנצח באגם האש עם השטן אשר הבטיח להם בשורת שקר נטולת חיים (התגלות י"ט-כ).

התכלית ברורה: האדון ישוע המשיח עתיד לחזור לתבל כדי למלוך על ממלכתו המושתתת על צדק אהבה ואמת, יחד עם בחיריו אוהבי שמו (מתי י"ג 40-50; מע"ש י"ז 31; תסל"ב א 7-10; פטר"ב ב 9).

ההכנות לחזרתו של האדון ישוע למלוך על תבל מפורטות לאורך ספר ההתגלות בפרקים 6-18. זעם אלוהים יבוא על כל תושבי תבל, אך הדגש יהיה על כס שלטונו המדיני של השטן – בבל!

נא לקרא את פסוקים:

¹‏ אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי מַלְאָךְ אַחֵר יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם; רַבָּה הָיְתָה סַמְכוּתוֹ וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבוֹדוֹ. ^‎²‏ הוּא קָרָא בְּקוֹל חָזָק וְאָמַר: ”נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל הַגְּדוֹלָה וְהָיְתָה לִמְעוֹן שֵׁדִים וּלְבֵית כֶּלֶא לְכָל רוּחַ טְמֵאָה וּבֵית כֶּלֶא לְכָל עוֹף טָמֵא וּמָאוּס, ^‎³‏ כִּי מִיֵּין חֲרוֹן תַּזְנוּתָהּ שָׁתוּ כָּל הַגּוֹיִם, וּמַלְכֵי הָאָרֶץ זָנוּ עִמָּהּ וְסוֹחֲרֵי הָאָרֶץ הִתְעַשְּׁרוּ מֵעֹצֶם מוֹתְרוֹתֶיהָ.“

‎⁴‏ שָׁמַעְתִּי קוֹל אַחֵר מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: ”צְאוּ מִמֶּנָּה, עַמִּי, פֶּן תִּשְׁתַּתְּפוּ בְּחַטֹּאתֶיהָ וּפֶן תְּקַבְּלוּ מִמַּכּוֹתֶיהָ, ‎⁵‏ כִּי הִגִּיעוּ חַטֹּאתֶיהָ עַד הַשָּׁמַיִם וְזָכַר אֱלֹהִים אֶת פְּשָׁעֶיהָ.

‎⁶‏ שַׁלְּמוּ לָהּ כַּגְּמוּל שֶׁשִּׁלְּמָה גַּם הִיא וְכִפְלוּ לָהּ כִּפְלַיִם כְּמַעֲלָלֶיהָ; בַּכּוֹס אֲשֶׁר מָסְכָה מִסְכוּ לָהּ כִּפְלַיִם. ‎⁷‏ בַּמִּדָּה שֶׁרוֹמְמָה עַצְמָהּ וְהִתְעַנְּגָה כֵּן תְּנוּ לָהּ מַכְאוֹב וָאֵבֶל, כִּי אָמְרָה בִּלְבָבָהּ: ’יוֹשֶׁבֶת אֲנִי, מַלְכָּה; אֵינֶנִּי אַלְמָנָה וְאֵבֶל לֹא אֶרְאֶה.‘

‎ ⁸‏עַל כֵּן בְּיוֹם אֶחָד תָּבֹאנָה מַכּוֹתֶיהָ: מָוֶת, אֵבֶל וְרָעָב, וּבָאֵשׁ תִּשָׂרֵף; כִּי חָזָק יהוה אֱלֹהִים הַשּׁוֹפֵט אוֹתָהּ.“

‎⁹^‏ וּמַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר זָנוּ וְהִתְעַנְּגוּ אִתָּהּ יִבְכּוּ וְיִסְפְּדוּ עָלֶיהָ כִּרְאוֹתָם אֶת עֲשַׁן שְׂרֵפָתָהּ. ^‎¹⁰‏ מֵרָחוֹק יַעַמְדוּ מִפְּנֵי אֵימַת עִנּוּיָהּ וְיֹאמְרוּ: ”אוֹי, אוֹי, בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הָעִיר הַחֲזָקָה, כִּי בְּשָׁעָה אַחַת בָּא מִשְׁפָּטֵךְ.“

‎¹¹‏ גַּם סוֹחֲרֵי הָאָרֶץ בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלֶיהָ, כִּי אֵין קוֹנֶה עוֹד אֶת מִטְעַן סְחוֹרָתָם, ^‎¹²‏ מִטְעַן שֶׁל זָהָב וְכֶסֶף וְאֶבֶן יְקָרָה וּפְנִינִים וּבוּץ וְאַרְגָּמָן וּמֶשִׁי וְשָׁנִי; כָּל עֵץ בֹּשֶׂם וְכָל כְּלִי שֶׁנְהָב, כָּל כְּלִי מֵעֵץ יָקָר וּמִנְּחֹשֶׁת, מִבַּרְזֶל וּמִשַּׁיִשׁ; ^‎¹³‏ קִנָּמוֹן וַאֲמוֹמוֹן, קְטֹרֶת סַמִּים, מוֹר וּלְבוֹנָה, יַיִן וְשֶׁמֶן, סֹלֶת וְחִטָּה, בָּקָר וְצֹאן, סוּסִים וּמֶרְכָּבוֹת, עֲבָדִים וְנֶפֶשׁ אָדָם.

‎¹⁴‏ ”סָר מִמֵּךְ הַפְּרִי חֶמְדַּת נַפְשֵׁךְ; כָּל הַמּוֹתָרוֹת וְכָל נוֹצֵץ אָבְדוּ מִמֵּךְ; לֹא יִמְצְאוּם עוֹד.“ ‎¹⁵‏ סוֹחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר הִתְעַשְּׁרוּ מִמֶּנָּה, יַעַמְדוּ מֵרָחוֹק מִפְּנֵי אֵימַת עִנּוּיָהּ, בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים ^‎¹⁶‏ וְאוֹמְרִים: ”אוֹי, אוֹי, הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַלְּבוּשָׁה שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן וְשָׁנִי וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּזָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וּפְנִינִים, ‎¹⁷‏ כִּי בְּשָׁעָה אַחַת הָחֳרַב עֹשֶׁר גָּדוֹל כָּזֶה!“

וְכָל רַב־חוֹבֵל וְכָל הַנּוֹסֵעַ לִמְחוֹז חֶפְצוֹ, גַּם מַלָּחִים וְכָל אֲשֶׁר מְלַאכְתָּם בַּיָּם, עָמְדוּ מֵרָחוֹק ^‎¹⁸‏ וְצָעֲקוּ בִּרְאוֹתָם אֶת עֲשַׁן שְׂרֵפָתָהּ. ”מִי בֶּעָרִים כָּעִיר הַגְּדוֹלָה?“ אָמְרוּ. ^‎¹⁹‏ הֵם זָרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם וְצָעֲקוּ בִּבְכִי וְיָגוֹן:

”אוֹי, אוֹי, הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשְׁרוּ בָּה מֵהוֹנָהּ כָּל בַּעֲלֵי הָאֳנִיּוֹת בַּיָּם, כִּי בְּשָׁעָה אַחַת הָחְרְבָה!“

‎²⁰‏ גִּילוּ עָלֶיהָ שָׁמַיִם, גַּם קְדוֹשִׁים וּשְׁלִיחִים וּנְבִיאִים, כִּי שָׁפַט אֱלֹהִים אֶת מִשְׁפַּטְכֶם מִמֶּנָּה! ‎²¹^‏וּמַלְאָךְ חָזָק אֶחָד הֵרִים אֶבֶן, כְּאֶבֶן רֵיחַיִם גְּדוֹלָה, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לַיָּם בְּאָמְרוֹ: ”כָּכָה תֻּשְׁלַךְ בְּשֶׁצֶף בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְלֹא תִּמָּצֵא עוֹד. ‎²²‏ צְלִילֵי פּוֹרְטֵי נֵבֶל, צְלִילֵי נוֹגְנִים וּמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים, וּצְלִילֵי תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת — לֹא יִשָּׁמְעוּ בָּךְ עוֹד. וְכָל אֻמָּן מִכָּל אֻמָּנוּת לֹא יִמָּצֵא בָּךְ עוֹד, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד בְּקִרְבֵּךְ קוֹל רֵיחַיִם. ‎²³^‏ אוֹר מְנוֹרָה לֹא יָאִיר בָּךְ עוֹד, וְקוֹל חָתָן וְכַלָּה לֹא יִשָּׁמַע בָּךְ עוֹד; כִּי סוֹחֲרַיִךְ הָיוּ נִכְבְּדֵי הָאָרֶץ וּבְכִשּׁוּפַיִךְ הֻתְעוּ כָּל הַגּוֹיִם. ‎²⁴^‏ בָּהּ נִמְצָא דַּם נְבִיאִים וּקְדוֹשִׁים וְדַם כָּל אֲשֶׁר נִטְבְּחוּ עֲלֵי אָרֶץ.“

משלימי הדרשה:

הכרזת המשפט על בבל (1-3)
המפלט האחרון ממשפט אלוהים (4-5)
פירוט המשפט על בבל (6-8)
ההספד על בבל (9-19)
דין בבל הושלם (23א-20)
משפט בבל מוצדק (23ב-24)

הכרזת המשפט על בבל (1-3)

אם קיימת עיר בתבל אשר כתבי הקודש מזהירים אותה ממשפט נחרץ, זו בבל.

גם ישעיה הנביא בפרקים י"ג 19-22 ו-י"ד 22-23, וירמיה הנביא בפרקים נ' 13, 39; נ"א 37, מציינים אזהרות דומות עם אחרית זהה.

מכיוון שהעיר בבל היתה קיימת במציאות, והנמענים של ירמיה וישעיה הבינו שמדובר בעיר בבל קיימת וידועה, חובה גם עלינו להבין את הכתוב בספר ההתגלות בפרק י"ח באופן מילולי בנוגע לעיר בבל. בבל כעיר מוזכרת חמש פעמים בפרק י"ח: 10, 16, 18, 19, 21.

עד לפני מספר עשורים, איזור בבל (עירק, אירן ומדינות המפרץ הפרסי) היו דומות יותר לאיזור מדברי שאינו מפותח. בימינו, אותו איזור הנקרא בבל, מפותח מאוד ורוב כלכלות העולם מיוצגות באמירויות הערביות.

מסיבה זו ניתן להבין שהשטן עתיד להשתמש בבבל הגיאוגרפית כמרכז השליטה המדינית-כלכלית בתבל.

השמדת העיר בבל, או איזור בבל כפי המתואר בפרקנו, יהווה פגיעה במרכז העצבים המדיני שלטוני של צר-המשיח וישבית את שלטונו על תבל.

האזהרות של אלוהים בכל הקשור להשמדת בבל לא נשמעו רק דרך נביאי העבר, אלא יושמעו גם דרך 144000 החתומים מקרב עם ישראל, דרך הבשורה מפי שני העדים, דרך המאמינים בתקופת הצרה ודרך מלאכי אלוהים שיכריזו הבשורה מהשמים.

והנה, למרות שיושבי תבל ידעו שהמכות ניחתות עליהם מאלוהים בגלל חטאיהם, הם יתמידו בגאוותם ובדחייתם את האמת המושיעה וכך יצדיקו את עונשם המר. לכן, כאשר ינחת זעם אלוהים על בבל ויסירה מעל תבל, יהיה זה משפט הצדק המוחלט.

יוחנן פותח את פרק י"ח במילים "אחרי כן". משמע שמדובר בחלק הכרוך בשבעת קערות הזעם, כי בסיום קערות הזעם גם מסתיים זעם אלוהים על יושבי תבל. מכאן פסוק ראשון בפרק מהווה המשך ישיר מפרק ט"ז.

יוחנן מתאר את המלאך שהכריז את המשפט הסופי על בבל: מלאך בעל סמכות רבה, והארץ האירה מכבודו והוא קרא בקול חזק…

ישנם פרשנים הטוענים שמלאך זה אינו אלא המשיח ישוע ושם התואר "מלאך" מציין את היותו שליח אלוהים.

אך, בפרק י"ד 8 מצויין "מלאך אחר" שהכריז משפט על בבל, ושם לא נראה שהכוונה לישוע.

בין אם מדובר באדון ישוע עצמו או מלאך רם מעלה אחר, העיקר זו ההכרזה על המשפט הסופי של בבל.

יוחנן מציין שהארץ האירה מכבודו של אותו מלאך:

עלינו לזכור שבפרק ט"ז 10, חלק מזעם אלוהים על תבל התבטא במכת חושך, לפחות חלקית.

לפיכך, אור כבוד המלאך המדובר יכול היה להיראות בכל תבל.

האור של המלאך עומד בניגוד לחושך המקושר לשטן ולפועלו.

האור מציין טוהר, אמת וצדק.

החושך מציין טומאה ושקר.

משפט אלוהים לא נעשה בשקט ובמסתור אלא בציבור ובקול רם.

מה שאנשים חוטאים עושים במסתרים, אלוהים מגלה, ומציג לעיני כל, כך שמשפטו הינו משפט ציבורי צודק (קור"א ד 5).

במה אלוהים מאשים את בבל?

א. בבל הפכה למקום משכן של שדים ובית כלא לכל אשר הוא טמא ומאוס. מכיוון שבבל תהיה מרכז השליטה של צר-המשיח על תבל, פעילות השדים שם תהיה רבה יותר מכל מקום אחר. ראה פרק ט 13-19.

במילים פשוטות ולאור הכתוב בישעיה ל"ד 11 ("וירשוה קאת וקיפוד וינשוף ועורב ישכנו בה, ונטה עליה קו-תוהו ואבני-בוהו"), בבל הפכה למוקד של כל מה שאלוהים שונא. לכל דבר טמא ומרכז כובד לכל הרע האפשרי.
תנסו לחשוב על מרכז השליטה של החמס במנהרות בעזה.
מה מתכננים שם ראשי חמאס?
את מי הם מנסים לשרת ולכבד?

אילו מעשים עתידים לצאת לפועל בעקבות התכנונים שלהם?

עד כמה קדושה, טוהר וצדק התואמים לדבר אלוהים נחשבים לדבר מכובד בעיניהם?

שימו לב שמיקומה הגיאוגרפי של בבל היה בארץ שנער (בראשית י 10).
בספר זכריה הנביא בפרק ה 5-11, נאמר שהאישה רישעה (המקבילה לדת השקר, בבל הזונה הגדולה), עתידה להישמד בשנער. במקום בו החל המרד נגד אלוהים, שם תישפט הזונה הגדולה וכל המשתתפים במעשיה.
מכאן, השם בבל בפרק י"ח 2, מהווה שם נרדף לשאול. מקום משכנם של השדים, בית כלא לכל הרע, המושחת והשנוא על אלוהים.

ב. כל העמים הושפעו מההחלטות שהתקבלו ונקבעו בבבל על ידי צר-המשיח. פסוק 3 מציין שכל הגויים וכל המלכים היו שותפים למעשים והדרכים הרעות של צר-המשיח. כל הגויים אשר אימצו את תו-החיה, אימצו בלב שלם את המוסר השפל של צר-המשיח. התנהלות חייהם האישית והעסקית היתה בדרך מוסר שפל המספק את תאוותיהם הפסולות והטמאות הנוגדים את אמת אלוהים הנדרשת בעשרת הדברות.

מכיוון שבבל אימצה את דרך החיים של סדום ועמורה, ומכיוון שאלוהים הינו אלוהי צדק, העונש על בבל דומה לעונש שבא על סדום ועמורה.

העיר ותושביה הושמדו.

המפלט האחרון ממשפט אלוהים (4-5)

‎
⁴‏ שָׁמַעְתִּי קוֹל אַחֵר מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: ”צְאוּ מִמֶּנָּה, עַמִּי, פֶּן תִּשְׁתַּתְּפוּ בְּחַטֹּאתֶיהָ וּפֶן תְּקַבְּלוּ מִמַּכּוֹתֶיהָ, ‎⁵‏ כִּי הִגִּיעוּ חַטֹּאתֶיהָ עַד הַשָּׁמַיִם וְזָכַר אֱלֹהִים אֶת פְּשָׁעֶיהָ.

כשקוראים בספר ההתגלות, לעיתים מפספסים את ביטויי הרחמים והחסד של אלוהים לאור כמות הפסוקים המתארים את זעם אלוהים על חוטאים.

והנה, ראו איך מתבטאים רחמי אלוהים וחסדיו כלפי אלו שעדיין ניתנת להם האפשרות לחזור בתשובה.

חטאות בבל כה רבים עד כי שמעם הגיע עד השמים. הכוונה לשפה ציורית שנועדה לציין את כובד וריבוי חטאי בבל.
צאו ממנה כל עוד אפשר… כי אם תישארו, אתם תיפלו בחטא ממש כמותם ואז תשאו בעונש כמוהם.

שימו לב שהדיבור של אלוהים בפרק י"ח דומה לאזהרה של אלוהים לפני השמדת סדום ועמורה על תושביה החוטאים (בראשית י"ח 20-21).

כמו שאלוהים עשה חסד עם לוט ומשפחתו בכך שהזהירם מהזעם העתיד לבוא על עירם ואיפשר את יציאתם לחיים, כך בדיוק עושה אלוהים בעבור שארית הנבחרים לפני שישמיד את בבל על תושביה.

יישום והשלכות

בבל וסדום ועמורה אינם רק מקומות גיאוגרפיים אלא גם ביטויים למחשבות ומעשים נפשעים בימינו. לא לחינם גם בימינו משתמשים בביטוי "מעשי סדום" כדי לציין מעשי זוועה בתחום המיני הלא מוסרי.

ישעיה הנביא בפרק מ"ח 20 זעק והתריע: "צאו מבבל ברחו מכשדים…" כדי שבחירי אלוהים יתרחקו מן החטא ותוצאותיו.

מילים דומות נשמעו מפי ירמיה הנביא בפרק נ' 8; נ"א 6, 45.

ריבוי האזהרות מצביע על הסכנה החמורה הנשקפת לאלו שיזלזלו באזהרת אלוהים.

דבר אלוהים באיגרת השניה לקורינתיים ו' 14-17 מזהיר אותנו במפורש לא להיות בעול אחד עם הבלתי נושעים. שם נאמר: מה לאור עם חושך? הכוונה לשותפות בעסק, נישואין או להיות תחת סמכות הוראת שקר.

מדוע? כדי שלא נשתתף בחטאיהם.
כי כל חיבור שכזה מרחיק אותנו מקדושה, טוהר ושירות מקריב בחיינו.
כל חיבור שכזה תמיד מתבטא בירידה ברמת הרוחניות הקדושה והמסירות המשיחית.

שאול השליח גם ציין באיגרת אל הרומים בפרק י"ב 1-2, זאת לאור חסדי אלוהים בישועתנו, לא להידמות לעולם הזה, אלא להשתנות על ידי התחדשות הדעת, כדי שנבחין מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והמושלם בעיני אלוהים.

יעקב אחי ישוע המשיח כתב באיגרתו בפרק א 27: "זאת היא עבודת אלוהים טהורה ותמימה לפני אלוהים אבינו, לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם, ולהישמר נקי מטומאת העולם."

אם כן, האם אנו נשמעים לאזהרתו של אלוהים וממלאים את חיינו במחשבות ומעשים המאופיינים על ידי פרי הרוח ולא על ידי פרי הבשר, שהוא ביטוי נוסף לדרך בבל וסדום ועמורה?

האם אנו מעדיפים חברה משיחית או ממלאים את חיינו בחברה שאינה נכנעת לדבר אלוהים ולישוע?

האם אלוהים רואה צל של בבל או סדום ועמורה כשהוא בוחן את חייך, או תמונה ברורה של מלכות אלוהים?

אל לנו לחשוב שאלוהים ממשמע רק את הלא נושעים. ההיפך הוא נכון, כי משפט אלוהים מתחיל מבית. הבה נבחן בכל יום את מחשבותינו ומעשינו כדי שנידמה לאזרחי מלכות שמים ולא לאזרחי בבל או סדום ועמורה.

גם היום אלוהים משתמש בכתבי הקודש כדי להזהירנו מאימוץ דרך החטא ומעניק לחלקינו משפחה נושעת ולכולנו גם משפחה רוחנית המדריכה אותנו להתרחק מן הרע על כל צורותיו.

האם אתה שומע ומקשיב להדרכת אלוהים עבורך דרך דברו וילדיו הבוגרים?

הכוונה להדרכה בנוגע לשלום בנישואין, שמירה על טוהר אישי, מוסר עבודה והתמכרויות.

האם ליבך רגיש להנחיית אלוהים בכל הדרכים שאלוהים רואה לנכון להגיע אל ליבך, או שאתה תוקף את המבקרים אותך?

שים לב: עצם היותך נושע אינו מהווה חיסון מעונש מאלוהים. ההיפך הוא נכון! משפט אלוהים מתחיל מבית (פטר"א ד 17: "שהרי עת להתחיל המשפט מבית אלוהים").

פירוט המשפט על בבל (6-8)

בפסוקים אלו המלאך מבקש שבבל תיענש על פי עקרון הצדק הכתוב בתורה: עין תחת עין ושן תחת שן (שמות כ"א 23-24; ויקרא כ"ד 19-20; דברים י"ט 21; מתי ה 38). הפסוק אינו מעודד לנקמה על מנת לספק כעס אלא נועד לציין שבבל תיענש על פי מידת הצדק של אלוהים.

ייעשה לבבל מה שהיא כל כך חפצה לעשות לאחרים. ובגלל שאנשי בבל, הכוונה גם לכלל יושבי תבל שבחרו להיכנע לשקר במקום לאמת, היו חשופים לאמת של אלוהים וביודעין דחו את מצוות אלוהים וביזו אותו והרגו את יראיו, העונש על בבל יהיה כפול.

הסיבה לעונש כפול ולמידת תשלום כפולה כבר כתובה בתורה בספר שמות כ"ב 4, 7, 9. הסיבה לכך היא אזהרה להתרחק מן החטא. כאשר אתה יודע שהתשלום על פשע הינו גבוה ואינו משתלם, אתה תנסה להתרחק מאוד מהחטא והפשע. אחרי הכל, המצווה ניתנה בראשונה לעמו הנבחר של אלוהים שנועד לייצגו לפני כלל העמים (ראה ישעיה מ 1-2; ירמיה ט"ז 18; י"ז 18).

אנו עדים לקריאה למשפט צדק אלוהי באופן דומה במזמור קל"ז 7-9. שם המחבר מבקש מאלוהים שינפץ את ראשי הילדים של אדום ובבל אל הסלע. מן הסתם כי זה מה שהם עשו בעת כיבוש ושריפת ירושלים בשנת 586 לפני הספירה.

בקשות דומות למשפט הצדק של אלוהים נגד בבל נאמרו גם מפי ירמיה הנביא בפרק נ' 14-15; 29; נ"א 56.

הבה נפרט את חטאי יושבי תבל והיושב בראשם – צר-המשיח:

רוממה את עצמה: במקום לרומם את שם אלוהים, יושבי תבל הצטרפו לצר-המשיח כדי לרומם אותו ואת עצמם. במקום לכוון עיניהם אל הבורא האמיתי, הם אימצו את השקר ורוממו את הנברא השונא את אלוהים (ישעיה מ"ב 8).

חיה בתענוגות: משמע, רודפת אחר כל דבר שמענג אותה וממלא את תאוותיה. אין כל רע בעשיית דבר משמח ומענג, אך כאן מדובר ברדיפה רק אחר מילוי תאוות שהן חטא.

כידוע, חיי ציות לאלוהים אינם כוללים רק תענוגות אלא ההיפך. חיי קדושה מבטיחים רדיפות (טימ"ב ג 12). חיי קדושה הם חיים המפארים את ישוע, חיי תענוגות אלו חיים המחקים ומשקפים את הלך המחשבה של השטן.

והנה, יושבי תבל השותפים להלך מחשבתו של צר-המשיח, בעלי תו-החיה, יתמידו לחיות בדרך החטא. על כאלו אמר שאול באיגרת הראשונה לטימותיאוס ה' 6: "אך זו שליבה לתענוגות, הריהי בבחינת מתה בחייה."
השאיפות שלהם מוכיחות שהם מתים מבחינה רוחנית וראויים לכל עונש.

גאווה: (רוממה את עצמה) יושבי תבל, משרתי צר-המשיח באמת יאמינו ששלטונם בעולם יהיה לעולמי עד. הם באמת יחשבו שהמצב הנוכחי שלהם הוא הוא מלכות המשיח הנחשקת…
הם באמת יאמינו ששום כוח לא יוכל להסירם ממקומם ושהם אכן השולטים האולטימטיבים בעולם. ואת המעמד שהם חווים הם השיגו בכוחות עצמם ובזכות יכולותיהם.

למרות שאלוהים שונא כל חטא, הרי שחטא הגאווה מאוס בעיניו במיוחד (משלי ו' 16-17; יעקב ד 6). חטא זה מזכיר את חטאו של השטן כפי המתואר בספר יחזקאל כ"ח 13-16[3] וכן בספר ישעיה י"ד 12-14.

וכך כגובה הגאווה כאב הנפילה. ממש כפי שכתוב ומובטח בספר משלי ט"ז 18: "לפני שבר גאון ולפני כישלון גובה".

ומה העונש של יושבי בבל?

כל מה שהיו בטוחים שלא יבוא עליהם, בא עליהם: אלמנות ואבל (ראה ישעיה מז 7-8; יחזקאל כז 3; כח 2; צפניה ב 15).

לא רק שבבל תחווה את כל מה שחשבה שלא יבוא עליה, כל חששותיה יבואו עליה ביום אחד: אובדן ילדיה (השותפים לדרכי בבל) ואלמנות בגלל רוב כשפיה ועבודת האלילים שבה.

כאמור, הסבל של יושבי תבל יתמשך לאורך שבע שנות הצרה, אך הרס העיר בבל יתבצע ביום אחד. אלוהים יודע איזו מכה תנחת על בבל כך שהיא תיהרס ביום אחד. בין אם רעידת אדמה או מטאור שיפול עליה, או כל אמצעי אחר שאלוהים יקבע, העיר בבל שמהווה מרכז למרידת אלוהים – תושמד ביום אחד!

בפרק הנוכחי, ארבע פעמים אלוהים מציין שבבל תושמד ביום אחד ובשעה אחת. חזרה על המשפט הזה רק מדגישה את גודש הסאה של חטאות בבל לפני אלוהים ואת הצורך להבין את העונש באופן מילולי.

יישום:

אחים ואחיות יקרים, מכיון שאין אצל אלוהים איפה ואיפה, גם אנו כילדיו האהובים עלולים לחוות את נחת זרועו למטרת משמעת ותיקון, אם חטאים מסוג אלו יכבשו את ליבנו (משלי ג 11-12).

האם אתה או את מרוממים את שמכם ומהללים את יכולותיכם במקום להודות לאלוהים עבור כל דבר טוב ומוצלח בחייכם?
האם אתם בהתנהגותכם גונבים מאלוהים את הכבוד הראוי רק לו?

האם תכלית חייכם היא לספק את תאוותיכם ולברוח מכל ציות הדורש מאמץ, השקעה וסבל?
האם אתם מסתירים את זהותכם המשיחית מפחד רדיפה או סבל, או מעדיפים לשאת את עול התלמידות בשם ישוע גם אם המחיר האישי גבוה?

הבה נזכור ונתעודד שחיי קדושה מבטיחים את מעורבות אלוהים בחיינו ואת הברכה שלו, גם אם הם חיים קשים יותר. התגמול נצחי וטוב מכל.

כדאי לכולנו לזכור שהלך המחשבה של בבל קיימת גם בימינו. מסיבה זו שאול השליח דרש מאיתנו לאמץ את הלך המחשבה של ישוע כבר לפני כאלפיים שנים. חיי קדושה אינם קלים, אך הם אפשריים בעזרת רוח הקודש.
להתפלל ולהתפלל ולה להרפות.

ההספד על בבל (9-19)

אבוי לאבלות שכזו…

שימו לב על מה מתאבלים כל השותפים לדרכו של השטן וצר-המשיח.

כל אלו אינם חוזרים בתשובה מחטאיהם שהיו הגורם לאסונם, אלא מתאבלים כי אבד מקור תענוגותיהם. סיבת האבל שלהם מהווה כתב אישום ברור כלפיהם.[4]

שימו לב לזהות "המתאבלים":

הראשונים הם מלכי הארץ. אלו אותם חבורת שליטים השותפים להנהגה של צר-המשיח (י"ז 12) ועימם מן הסתם כל הקרובים להם. הם שותפים פעילים לכל חטאיו של צר-המשיח והשטן. הם מתווי הדרך לכל הנמצאים תחת חסותם ושלטונם.

וכך, נפילת בבל, מרכז השלטון העולמי, יהווה גם סימן לנפילת השלטון העולמי של צר-המשיח ושותפיו.
פסוק 14 מציין שנפילת עושרה של בבל יהיה לעד. עושרה וקיומה אחת הן. בבל לא תקום שוב לעולם.

זהות המתאבלים הבאים הם סוחרי הארץ. מדובר על כל בעלי העסקים שמיהרו לקבל על גופם את תו-החיה המבטיח להם פרנסה והרבה, את עושר העולם הזה.

נראה שהנאמנים ביותר לצר-המשיח גם יזכו ליחס-יתר ומכאן גם הפסדם הגדול בנפול בבל. בנפול בבל, אין יותר עסקים ואין יותר רווחים. כאמור, נפילת בבל תהיה לעולם.

גם אלו בוכים על הפסדם ולא על חטאיהם.

כמה מדהים לראות שכל אותם בעלי תו-החיה מתאבלים על הפסדי רווחים ולא על אובדן משפחה וחברים… זו תזכורת נוספת לפרי הבשר – חוסר אהבה וחוסר ערבות הדדית.

נראה שוב שכל החתומים בתו-החיה, נענשים בצדק על חטאיהם. הם לא חוזרים בתשובה לישוע וכך מצדיקים את עונשם בידי אלוהים.

פסוקים 12-13 מפרטים 28 פרטי מסחר של אותם סוחרים. שני הפריטים האחרונים מטרידים ביותר: עבדים ונפש אדם. הפריטים הללו מעידים על חוסר אהבת אדם אלא ניצול ורווח ציני ללא כל מגבלה וגבול.

באופן אישי אני מאמין שמדובר אכן בסחר אדם.

מי הם אותם עבדים ובני אדם שיהפכו למטבע עובר לסוחר?

האם מדובר בנושעים שבדרך זו חווים התעללויות? אינני יודע אך זה בהחלט דבר אפשרי ונושא מעניין.

אותם סוחרים יודעים לפרט את כל פריטי המסחר שלהם, אך עיוורים לפריט החשוב ביותר שבגללו הם מאבדים את כל מה שבארץ ואת חייהם – החטא האישי שלהם. דחייתם את ישועת אלוהים בדמו המכפר של ישוע.

פסוקים 14-19 מציינים את צערם העמוק של הסוחרים על בבל שהייתה מקור כל תענוגותיהם ומימוש תאוותיהם. כל השקעותיהם וכל תקוותם ושמחתם אבדו ביום אחד. אין ביטוח, אין החזר השקעה, הכל הושמד ונעלם לעולמי עד.
שוב קבלנו תזכורת שכל העושר שהשטן מציע זה דבר זמני והרסני, חיקוי זול וחיוור של הבטחות אלוהים.

התיאור של בבל מאפשר לנו להבין את הטקסט באופן מילולי. בבל אכן גובלת עם המפרץ הפרסי ואניות הסוחר יכולות לראות כל עמוד עשן מבבל.

שימו לב:

כל מי ששם בטחונו ועתידו בעושר הארצי של בבל – יפסיד את כל הונו ונפשו.

כל מי ששם בטחונו ועתידו בישוע זוכה לעושר נצחי שאינו בלה.
ואיזה דיבידנד מניבה השקעה המפארת את ישוע? הכוונה לחינוך משיחי, בישור, השקעה בבריאות הרוחנית של הקהילה, עזרה לזולת…

השקעה בתחום הרוח מבטיחה את ברכת אלוהים עלינו ועל פועל ידינו והפרי הנכסף.

השקעה בתחום הרוח תעמוד לזכותנו כאשר נבוא אל נוכחות אלוהים. שם נראה איך עדותנו והשקעתנו תורגמה לישועת בני אדם.

בעוד השטן ושותפיו השקיעו בעושר ארצי זמני, ותאוותם היא לרווח אישי ומילוי תאוותיהם, הרי תקוותנו המובטחת היא לחיות בירושלים השמיימית בחברת אלוהים לנצח נצחים.

תאוותנו היא לרצות את אלוהים ולחיות על פי רצונו. זו תאווה שאלוהים מכבד.

מהי התאווה שלך?

דין בבל הושלם (23א-20)

‎²⁰‏ גִּילוּ עָלֶיהָ שָׁמַיִם, גַּם קְדוֹשִׁים וּשְׁלִיחִים וּנְבִיאִים, כִּי שָׁפַט אֱלֹהִים אֶת מִשְׁפַּטְכֶם מִמֶּנָּה!

‎²¹^‏וּמַלְאָךְ חָזָק אֶחָד הֵרִים אֶבֶן, כְּאֶבֶן רֵיחַיִם גְּדוֹלָה, וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לַיָּם בְּאָמְרוֹ: ”כָּכָה תֻּשְׁלַךְ בְּשֶׁצֶף בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה וְלֹא תִּמָּצֵא עוֹד. ‎²²‏ צְלִילֵי פּוֹרְטֵי נֵבֶל, צְלִילֵי נוֹגְנִים וּמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים, וּצְלִילֵי תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת — לֹא יִשָּׁמְעוּ בָּךְ עוֹד. וְכָל אֻמָּן מִכָּל אֻמָּנוּת לֹא יִמָּצֵא בָּךְ עוֹד, וְלֹא יִשָּׁמַע עוֹד בְּקִרְבֵּךְ קוֹל רֵיחַיִם. ‎²³^‏ אוֹר מְנוֹרָה לֹא יָאִיר בָּךְ עוֹד, וְקוֹל חָתָן וְכַלָּה לֹא יִשָּׁמַע בָּךְ עוֹד;

בעוד יושבי תבל בעלי תו-החיה יתאבלו על אובדן רווחיהם ותענוגותיהם, כל הנושעים בשמיים ואלו אשר נרצחו והושפלו בידי בני עוולה, חסרי הישועה, רק בגלל אמונתם בישוע, עתידים לשמוח על כך שמשפט הצדק של אלוהים הושלם.

הסקת לקחים: נהוג לומר, 'גלגלי הצדק טוחנות לאט, אך הן עובדות.'

כך גם במשפט אלוהים. הצדק המגיע בתזמון של אלוהים לעיתים נראה לנו מאחר או איטי, אך הוא תמיד בה בעיתוי המושלם. אלוהים לעולם אינו מאחר ותזמונו תמיד יכלול משפט צדק, אך גם חסד ורחמים באיזון המושלם.

עלינו תמיד להפקיד נקמה ומשפט בידיו של אלוהים. משפטו צודק ומושלם. התפילות מפרק ט 9-10 נענות באופן מושלם.

שמחת הנושעים בשמים אינה על שפיכת דם של פושע כזה או אחר אלא על נצחון המשיח על אוייביו וחזרתו הקרובה להקים את ממלכתו הארצית הנפלאה.

בפסוק 21 מופיע מלאך נוסף עם תפקיד ייחודי – להעלים את בבל מעל המפה.

המלאך יזרוק אבן לים ובעקבות כך תיפגע בבל כך שתיעלם ותוכחד.
האם אלוהים יטיל מטאור על הים ליד בבל, או יפעל בדרך אחרת, התוצאה היא החשובה: בבל תושמד ולא תקום שוב. ממש כפי שציין הנביא זכריה בפרק ה' והנביא ירמיה בפרקים נ' ו-נ"א. פסוקים 61-64 בפרק נ"א תואמים לכתוב בהתגלות י"ח 21.

השמדת והרס בבל תהיה כל יסודית עד כי לא ימשיכו בה כל סדר חיים אנושי.

שוב קיבלנו תזכורת שכל דבר שנבנה וקיים העומד נגד רצון אלוהים – עתיד להיכרת.

האם יש דבר בחייך המנוגד לרצון אלוהים? האם יש תחום ומעשה בחייך שאלוהים עתיד להרוס? אנא עשה זאת עכשיו בעצמך וחזור בתשובה כנה.

משפט בבל מוצדק (23ב-24)

כִּי סוֹחֲרַיִךְ הָיוּ נִכְבְּדֵי הָאָרֶץ וּבְכִשּׁוּפַיִךְ הֻתְעוּ כָּל הַגּוֹיִם. ‎²⁴^‏ בָּהּ נִמְצָא דַּם נְבִיאִים וּקְדוֹשִׁים וְדַם כָּל אֲשֶׁר נִטְבְּחוּ עֲלֵי אָרֶץ.“

פרק י"ח המציין את השמדת בבל הכלכלית מסתיים במשפט הצדקה לעונש החמור והסופי שהיא חוותה על כל יושביה. אלוהים מציג שלוש האשמות על בבל:

א. סוחריה היו נכבדי הארץ.

ומה כוונת האשמה הזו?

אותם סוחרים שהיו מלככי הפינכה (חנפנים ומתרפסים) של צר-המשיח פעלו בדרך של ניצול ורמאות. הם סחרו באנשים ונפשות וכל רווחיהם התבסס על חוסר צדק (ראה יעקב ה 4-6). גם הנביאים עמוס וישעיה גינו את הסוחרים שרווחיהם נבעו מניצול ורמאות (עמוס ד 1; ה 11; ח 4-6; ישעיה ג 14-15; ה 8)

ב. בכישופייך הותעו כל הגויים:

ראשי בבל לא עסקו בעבודת אלוהים אלא בכשפים ועבודת אלילים. הלימוד השקרי ועבודת האלילים הזו התעו אנשים רבים והסתירו מהם את האמת.

המילה ביוונית לכישוף היא: פארמקיאה pharmakeia שמשורש המילה אזו קיבלנו את המילה pharmacy בית מרקחת כמקום שבו רוקחים תרופות.

בעת הקדומה עבודת הכשפים והאלילות אכן השתמשה ברוקחות של חומרים להזיה וכשפים (ט 21 וכן אל הגלטים ה 20). הכשפים של בבל כבשו לבבות אנוש רבים ומכאן גם עונשה הגדול.

ג. רצח יראי אלוהים לאורך ההיסטוריה.

כבר בספר בראשית ד לאחר שקין רצח את הבל אמר לו אלוהים שדם אחיו זועק מן האדמה.

ואכן, הרבה דם זועק מן האדמה לצדק אלוהים על חוטאים ופושעים שרצחו ועדיין רוצחים את יראי אלוהים רק בגלל אמונתם.

משפט אלוהים יבוא עליהם בדין, ואף לא אחד יחמוק ממשפט הצדק של אלוהים. אלוהים רואה כל אשר בארץ ומתחת לארץ (ראה עמוס ט ועובדיה).

איך בדיוק יחגגו הקדושים בשמים את משפט הצדק המושלם של אלוהים?

הם יזעקו ויכריזו: "הללויה! הישועה והכבוד והגבורה לאלוהינו, כי אמת וצדק משפטיו. כי שפט את הזונה הגדולה אשר השחיתה את הארץ בתזנותה, ונקם את דם עבדיו מידה."

לסיכום:

א. בבל וסדום ועמורה אינם רק מקומות גיאוגרפיים אלא גם ביטויים למחשבות ומעשים נפשעים במוח שלך ושלי.
האם בנית "מגדל בבל" בליבך?

האם ישוע אינו עמוד היסוד של אמונתך? האם בטחונך הוא על כוחך, חכמתך וכספך, ולא על אלוהים?

אנא הסר כל בבל מלבך. התוודא על חטאיך ותן לאדון ישוע את כס המלכות בליבך.

ב. כשקוראים בספר ההתגלות, קל לחשוב שעונש אלוהים מיועד רק לחוטאים הדוחים את ישוע.

למרות שזעם אלוהים הינו רק על ראש רשעים, הרי שמשמעת אלוהים אינה פוסחת על ילדיו, אלא אף מתחלה איתם – כי משפט אלוהים מתחיל מבית.

האם אתה בוחן בכל יום את מעשיך ומחשבותיך?

האם אתה מתוודה על חטאיך בכל יום ומתחנן לחסד אלוהים כדי להימנע מליפול באותו החטא?

ג. כאשר חוטאים נענשים ורווחיהם נלקחים מהם, הם בוכים על הפסד רווחיהם ולא על חטאיהם שגרמו להפסד.

כאשר את או אתה חווים הפסד או עונש ברור מאלוהים, האם את מתאבלת על ההפסדים או בוחנת את ליבך, מתוודה על חטאייך ומבקשת את חסדי אלוהים ללכת בטוהר וקדושה?

ד. בני בבל השאירו אחריהם הרס, חורבן, שמד, סבל, צער וכאב.
מה אתה משאיר אחריך?

הסר כל בבל מליבך!

[1] ישעיה מג 13: "גם מיום אני הוא ואין מידי מציל, אפעל ומי ישיבנה?". ישעיה מ"ו 10: "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא-נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה." ראה גם מ' 15, 17.

[2] MacArthur, John. The MacArthur New Testament Commentary Revelation 12-22. (Chicago: Moody,

2000), pg. 177.

[3] Walvoord John F. and Zuck Roy B. The Bible Knowledge Commentary: Old Testament. (Wheaton,

IL: Victor Books, 1985), pg. 1283. See also MacArthur, John. The MacArthur Bible Commentary.

(Nashville, Tennessee: Thomas Nelson, 2005), pg. 922.

הקטע ביחזקאל כ"ח מתייחס למלך צור. הנביא מקביל את חטאו של מלך צור – גאווה, לחטאו של השטן בכבודו ובעצמו שהרי השטן הניע את מהלכיו של מלך צור.

[4] דוגמא לאבלות שאינה מקובלת על אלוהים, אבלות על חפץ שנלקח ולא על לב חוטא שמכה על חטא ומבקש סליחה, ניתן לראות גם בספר זכריה פרק ז 1-7. שם משלחת מבית-אל באה לשאול אם עליהם להמשיך ולצום על הרס המקדש כאשר באותה עת החלו פעולות השיקום. תשובת אלוהים היתה שליבם אינו נקי לפניו וכל עצבותם היא על אובדן המקדש שהיה סמל לדתיותם.