זכריה הנביא פרק י"א
מבוא
בפרק יא טמונה אחת הנבואות הבולטות ביותר על אודות דחיית הרועה הטוב של עם ישראל, וכל זאת בעבור שלושים מטבעות כסף.
לאורך כל התנ"ך אנו רואים תמונה מאוד כואבת:
מצד אחד, אלוהים מתגלה שוב ושוב כרועה היחיד שאוהב את בני עמו ושמוכן לעשות את הכול למענם.
מצד שני, בני האדם בכלל — והעם הנבחר במיוחד — פונים שוב ושוב לרועים המשתמשים בישראל כחפץ למטרת רווח אישי.
בפרק יא מתאר זכריה את הטרגדיה אשר נובעת מדחיית הרועה הטוב, "המלך הצדיק והנושע" (זכריה ט 9) אשר בא לעמו ונדחה כפושע.
פרק יא מוכיח כי מי שדוחה את ישוע כ"פינה, יתד, קשת מלחמה ונוגש" (זכריה י 4), עלול למצא את עצמו ככלי משחק בידיו של רועה אחר, אכזרי במיוחד, אשר ריח השאול נודף מפיו.
זכריה יא 3-1:
1 פְּתַח, לְבָנוֹן, דְּלָתֶיךָ, וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ. 2 הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז, אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ. הֵילִילוּ, אַלּוֹנֵי בָשָׁן, כִּי יָרַד יַעַר הבצור (הַבָּצִיר).
3 קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים, כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם. קוֹל שַׁאֲגַת כְּפִירִים, כִּי שֻׁדַּד גְּאוֹן הַיַּרְדֵּן.
בשלושה פסוקים אלו, זכריה הנביא מתאר באופן ציורי את חורבנה של ארץ ישראל על תושביה ואת יופיה הטבעי לפני החורבן.
"וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ." — מהצפון, מאזור לבנון, תבוא הצרה אשר תשמיד את ארזי הלבנון. ארז הלבנון הנו עץ גבוה וחזק — בתנ"ך הוא מסמל את החוזק, העמידות והגבורה.
"הֵילֵל בְּרוֹשׁ כִּי נָפַל אֶרֶז." — האויב אשר יבוא מהצפון יפיל לרגליו את גיבורי הארץ. ואם גיבורי הארץ נפלו, מה ניתן לצפות משאר תושביה (ה"ברושים")? (מלכים א ה 13, ו 15, ז 2; ירמיה כב 23; ישעיה ב 12-13).
"הֵילִילוּ, אַלּוֹנֵי בָשָׁן." — האויב לא יעצור בצפון, אלא יכסה את הארץ. אזור ה"בָשָׁן" מצביע על הגולן והגליל, על פנים הארץ, על הבטן הרכה והמלאה. גם לשם האויב יגיע וישאיר אדמה חרוכה (מיכה ד1, ז 14).
הנביא מתאר את הצרה במילים: כמו שאלוני הבשן ידולדלו, כך ייכרתו רבים מן העם.
זכריה מציין כי גם דרום הארץ לא תימלט.
"קוֹל יִלְלַת הָרֹעִים, כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם." — הרועים יבכו כי אין כרי מרעה, האריות ישאגו בעצב מכיוון שסבך הירדן אשר בו הסתתרו ומצאו את מזונם נהרס.
דאגתו של זכריה לא הייתה נתונה למחבואי האריות. — הרועים והאריות מסמלים את שליטי ומנהיגי הארץ (ראה במיוחד ירמיה כה 34-38). במילים אלו זכריה מתאר את ההרס, החורבן והצער אשר עומדים לבוא על כל בני עמו, גדולים וקטנים, ועל ארצו — ארץ ישראל.
אויבים רבים פלשו לישראל. — על איזו תקופה ואירוע מדבר זכריה ומדוע?
כדי לענות על שאלה זו, עלינו להבין את תוכן הפרק.
בפרק יא הנביא זכריה מציג דרמה:
א. עם ישראל דוחה את הרועה הטוב;
ב. העם נופל לידי רועים אשר כל שאיפתם היא לספק את טובתם האישית.
מפסוק 4 זכריה הנביא בעצמו ממלא כביכול את תפקיד הרועה הטוב.
זכריה יא 14-4:
4 כֹּה אָמַר יהוה אֱלֹהָי: "רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה, 5 אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ, וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר: 'בָּרוּךְ יהוה וַאעְשִׁר,' וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמוֹל עֲלֵיהֶן. 6 כִּי לֹא אֶחְמוֹל עוֹד עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ," נְאֻם־יהוה, "וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת הָאָדָם אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ, וְכִתְּתוּ אֶת הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם."
7 וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה, לָכֵן, עֲנִיֵּי הַצֹּאן. וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת: לְאַחַד קָרָאתִי 'נֹעַם' וּלְאַחַד קָרָאתִי 'חֹבְלִים', וָאֶרְעֶה אֶת הַצֹּאן. 8 וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד, וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם, וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי. 9 וָאֹמַר: "לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם; הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ."
10 וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי, אֶת נֹעַם, וָאֶגְדַּע אֹתוֹ, לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים. 11 וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא, וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי, כִּי דְבַר־יהוה הוּא.
12 וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: "אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי, וְאִם לֹא, חֲדָלוּ." וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. 13 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי: "הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר, אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם." וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יהוה אֶל הַיּוֹצֵר. 14 וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי, אֵת הַחֹבְלִים, לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
מֹכְרֵיהֶן יֹאמַר: "בָּרוּךְ יהוה וַאעְשִׁר!" — זכריה מתאר את האופי של מנהיגי העם הרעים. גישתם כלפי העם דומה לרועה המגדל צאן רק למטרת מכירת הבשר וספירת הרווח. הצאן משמש כלי לרווח אישי. ברור כי אותם מנהיגים אינם אוהבים את הצאן!
בפסוק 6 אלוהים מציין כי הוא מביא עונש על עם ישראל (ראה גם פסוק 14). רחמי אלוהים יסורו מעל העם — אנשים יכו וילחמו זה בזה, העם ילחם נגד מלכו, ובעקבות הרעה הזו תיפגע גם הארץ.
פסוק 9: המצב יהיה כה קשה עד כי בני האדם יאכלו אחד את השני.
פסוקים 7, 11-10, 14: זכריה מתאר את התקופה הקשה הזו בסמלים. הוא אומר: לקחתי שני מקלות, לאחד קראתי "נֹעַם" ולשני "חֹבְלִים".
המקל "נועם" מסמל את חסד אלוהים ועזרתו. אלוהים מסיר את עזרתו וחסדו מעמו (10).
המקל "חובלים" מסמל את קשר האיחוד בין יהודה לישראל (פסוק 14). הקשר הזה יופרד, והדבר יחליש את עם אלוהים.
מדוע אלוהים מביא על עמו את הרעה הקשה הזו? איזה דבר נורא עשה עם ישראל כדי לקבל עונש כה גדול?
בפסוק 12 זכריה עונה לשאלה זו בדרך סמלית אך גם נבואית מהממת:
וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: "אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי, וְאִם לֹא, חֲדָלוּ." — הרועה הטוב — זה שבאמת אוהב את הצאן, את עם ישראל — פונה לעמו, לצאן, ואומר: "בכמה אתם מעריכים את השירות שלי? קבעו אתם את השכר שאתם מעוניינים לתת לי עבור שירותי".
עם ישראל גם קבע את המחיר שברצונו לשלם עבור שירותיו של הרועה הטוב: "וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף".
ספר שמות כא 32 קובע ששלושים מטבעות כסף הנם מחיר הפיצוי לאובדן חייו של עבד: "אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה, כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל". זהו הפיצוי שניתן לבעל עבד אשר שור פגע בעבדו. אותו פסוק מציין כי השור שפגע מחוייב בעונש מוות. זאת אומרת: אף־על־פי שמחיר העבד זול, השור הפוגע לא יצא חי.
פסוק 13: וַיֹּאמֶר יהוה אֵלַי: "הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיּוֹצֵר." — זכריה ממשיך ואומר: אלוהים אמר לי לקחת את שלושים השקלים ולהשליך אותם לקופה בבית אלוהים, בבית המקדש.
"וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף, וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יהוה אֶל הַיּוֹצֵר." — הנביא מציית ומשלים את המעשה הסמלי לעיני העם.
שים לב להערתו של אלוהים: "אֶדֶר הַיְקָר, אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם." — במילים אחרות: "זכריה, הראית כמה אני, הרועה הטוב, שווה בעיני עמי? — מחיר של עבד!"
לא צריך להיות גאון כדי לראות איך נבואתו של זכריה התגשמה בישוע! כמעט 500 שנים לפני האירוע, הנביא מתאר את פרטי דחייתו של הרועה הטוב, ישוע המשיח, על־ידי עמו.
בבשורת מתי כו 16-14 (בברית החדשה) מתואר המקרה שבו יהודה איש קריות מבקש כסף כדי למסור את ישוע:
14 "…לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת שְׁמוֹ, אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים 15 וְאָמַר: 'מָה אַתֶּם רוֹצִים לָתֵת לִי וַאֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ לָכֶם?' נָתְנוּ לוֹ שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי כֶּסֶף, 16 וּמֵאוֹתָהּ עֵת חִפֵּשׂ הִזְדַּמְּנוּת לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ."
"שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי כֶּסֶף" — זהו המחיר! מחיר חייו של עבד; המחיר שבו הוערכו חייו של הרועה הטוב.
לאחר שהבנו איזה חטא עשה העם והעולם, ניתן להבין מדוע אלוהים העניש את עמו.
העונש שזכריה מתאר התרחש בדיוק מפליא על־ידי הרומאים.
פרק יא 3-1 מתאר בדיוק את אופן כיבוש ישראל על־ידי צבא רומי מצפון, והמאורעות הקשים של חורבן הארץ, ירושלים, ואף קניבליזם (פסוק 9) שאמנם התרחשו בתקופת דיכוי המרד וחורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה ("…הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרוֹת תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ"). (ראה את תיאור המרד על־ידי יוסף בן מתיתיהו.)
היו גם ניצולים, במיוחד אותם מאמינים בני הקהילה הראשונה אשר זכרו את מילותיו של ישוע: "…וְכַאֲשֶׁר תִּרְאוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם מֻקֶּפֶת מַחֲנוֹת, דְּעוּ כִּי קָרֵב חֻרְבָּנָהּ. אֲזַי הַנִּמְצָאִים בִּיהוּדָה — שֶׁיָּנוּסוּ אֶל הֶהָרִים; הַנִּמְצָאִים בָּעִיר, שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בַּשָֹדוֹת אַל יִכָּנְסוּ אֵלֶיהָ; כִּי יְמֵי נָקָם הֵם לְמַלֵּא כָּל הַכָּתוּב" (מתי כא 20-22).
אלוהים נשאר נאמן לצאן, לנאמנים לרועה הטוב, לישוע.
הבהרת פסוק 8:
"וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד; וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם, וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי".
שלושת הרועים שהרועה הטוב יכחיד בירח (חודש) אחד, הם ככל הנראה הנהגת העם אשר הובילה את העם להרס.
סיכום שיעור מס' 21:
התנ"ך מלא בנבואות על אודות ישוע, אך הנבואה הנוכחית עם פרטים כה מדויקים הנה הוכחה נוספת לאמיתות דבר אלוהים, לריבונותו של אלוהים וכמובן לאמת על ישוע כמשיח העולם.
שלושים שקלי כסף הנם הערך שהתנ"ך קבע להערכת חייו של עבד. למרות זאת, השור שגרם למוות נידון למוות.
האם אדם כלשהו חושב שיצא בזול אם ידחה או יכה למוות את עבד אלוהים — את הרועה הטוב?
אם אלוהים לא חס על עם הבחירה בגלל שדחה אותו, על אחת כמה וכמה אינו חס על כל אדם אחר הדוחה את ישוע.
אנא, אל תדחה את הרועה הטוב — את ישוע המשיח!
הרועה האווילי
זכריה יא 17-15:
15 וַיֹּאמֶר יהוה אֵלָי: "עוֹד קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי. 16 כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ, הַנִּכְחָדוֹת לֹא יִפְקֹד, הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא, הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק. 17 הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן! חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ; זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה!"
בעקבות דחיית הרועה הטוב, אלוהים מעניש את עמו בהקמת רועה אווילי.
"קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי." — זכריה נצטווה על־ידי אלוהים לקחת כלים של "רועה אווילי". — במה הם שונים מכליו של רועה חכם או רועה טוב?
השוני אינו בכלים (מקל, חבלים ויתדות לאיחוי שברים), אלא בשימושם — אופן השימוש ולאיזו מטרה.
מדוע נקרא הרועה הזה "רֹעֶה אֱוִלִי"?
הרי ידוע לנו כי הרועה הזה יצליח מבחינה חומרית יותר מכל רועה אחר לפניו.
דבר אלוהים מציין כי יראת ה' היא ראשית חכמה, ואוויליות היא ריחוק מכל דבר הקשור ליראת ה' (משלי א 7: "יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת; חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ"; ראה גם תהילים יד).
הרועה יכול להיות גאון מדיני וכלכלי, אך ללא יראת ה' כל חכמתו כאוויליות בעיני אלוהים.
פסוק 15 מצביע על אופיו מושחת של הרועה האווילי; הוא רועה אשר לא עומדים לנגד עיניו מוסר ה', קדושת ה' וצדקת ה'.
הרועה האווילי הוא צר המשיח — אותו מנהיג רב כוח שיכריז על עצמו כמשיח המובטח, אך מעשיו יוכיחו את ההפך הגמור.
זכריה מדבר על הרֹעֶה האֱוִלִי בגוף יחיד — איש אשר לא היה כמוהו לפניו.
אלוהים לא מאבד שליטה
בפסוק 16 ה' מכריז כי הוא עצמו מקים את הרועה האווילי:
"כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ…".
המידה שבה אותו רועה אווילי יעשה שמות בעולם גורמת לבני אדם לשאול: "האם אלוהים הפסיד במערכה נגד הרע? או שמא אינו לוקח חלק בגורל האנושות?"
אלוהים מכריז: "התופת נובע מדחיית הרועה הטוב; ואני, אלוהים, מקים — ובסופו של דבר מסיר — את הרועה האווילי, את צר המשיח!"
לאחר שראינו את האופי הרשע של "הרועה האווילי" — צר המשיח — בפסוק 15, הבה נעמוד על פעולותיו כלפי עם אלוהים המתוארות בפסוק 16:
"… הַנִּכְחָדוֹת לֹא יִפְקֹד, הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא, הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק."
- "הַנִּכְחָדוֹת לֹא יִפְקֹד."— צר המשיח לא יחפש את האובדים על מנת להצילם; הוא לא יעזוב 99 כדי לחפש את הבודד; הוא לא מכיר את צאנו; הוא לא חושב עליהם, לא זוכר אותם ולא מוודא את שלומם.
- "הַנַּעַר לֹא יְבַקֵּשׁ."— צר המשיח לא ישקיע, לא יחנך ולא יקים את הצעירים לבגרות יעילה. כל מעייניו אינם בטובת האחרים, אלא בעצמו בלבד.
- "הַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא."— מכיוון שצר המשיח אינו אוהב את הצאן וחושב רק על טובת עצמו, הרי שלא ירפא את צאנו. הוא לא יבזבז על אחרים.
- "הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק."— לא רק שצר המשיח לא יאהב את הצאן ולא ישקיע בו, אלא יראה בו כלי להשביע את תיאבונו. את החזקים הוא יחליש, ומהם הוא ישבע.
שימו לב לרשימה! היא בדיוק הפוכה לפעולותיו של הרועה הנאמן המתוארות בבשורת יוחנן ' 1-18:
1 "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס אֶל מִכְלָא הַצֹּאן דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶלָּא מְטַפֵּס בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, גַּנָּב הוּא וְשׁוֹדֵד. 2 הַנִּכְנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רוֹעֵה הַצֹּאן. 3 לוֹ יִפְתַּח שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר, וְהַצֹּאן שׁוֹמְעוֹת בְּקוֹלוֹ. הוּא קוֹרֵא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם וּמוֹצִיא אוֹתָן. 4 לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶן וְהַצֹּאן הוֹלְכוֹת אַחֲרָיו, כִּי מַכִּירוֹת הֵן אֶת קוֹלוֹ. 5 אַחֲרֵי זָר לֹא תֵּלַכְנָה כִּי אִם תִּבְרַחְנָה מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן מַכִּירוֹת אֶת קוֹלָם שֶׁל זָרִים." 6אֶת הַמָּשָׁל הַזֶּה אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ, אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם.
7 הוֹסִיף יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֲנִי הוּא שַׁעַר הַצֹּאן. 8 כָּל אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָנַי גַּנָּבִים הֵם וְשׁוֹדְדִים, וְהַצֹּאן לֹא שָׁמְעוּ לָהֶם. 9 אֲנִי הַשַּׁעַר. אִישׁ אִם יִכָּנֵס דַּרְכִּי — יִוָּשַׁע; הוּא יִכָּנֵס וְיֵצֵא וְיִמְצָא מִרְעֶה. 10 אֵין הַגַּנָּב בָּא אֶלָּא לִגְנֹב וְלַהֲרֹג וּלְהַשְׁמִיד. אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם. 11 אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן.
12 הַשָֹכִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ רוֹעֶה וְהַצֹּאן אֵינָן צֹאנוֹ, כִּרְאוֹתוֹ אֶת הַזְּאֵב בָּא, עוֹזֵב אֶת הַצֹּאן וּבוֹרֵחַ וְהַזְּאֵב חוֹטֵף וּמְפַזֵּר אוֹתָן, 13 שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵחַ אֵינוֹ אֶלָּא שָׂכִיר וְאֵין הוּא דּוֹאֵג לַצֹּאן.
14 אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי, 15 כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן. 16גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד. 17 מִשּׁוּם כָּךְ אוֹהֵב אוֹתִי הָאָב: מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אֶת נַפְשִׁי וְאֶקַּח אוֹתָהּ שׁוּב. 18 אִישׁ לֹא נָטַל אוֹתָהּ מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁאֲנִי נוֹתֵן אוֹתָהּ מֵעַצְמִי. יֵשׁ לִי סַמְכוּת לָתֵת אוֹתָהּ וְיֵשׁ לִי סַמְכוּת לָקַחַת אוֹתָהּ שׁוּב. אֶת הַמִּצְוָה הַזֹּאת קִבַּלְתִּי מֵאֵת אָבִי."
וישעיה מב 3:
"…קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה; לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט."
זכריה אינו הנביא היחידי שמתאר את רשעותו של צר המשיח. ראה גם את הרשימה הבאה: דניאל ז, יא 36-38; בשורת יוחנן ה 43; שנייה לתסלוניקים ב; ראשונה ליוחנן ב 18, 22 ,26, ד 1-4; שנייה ליוחנן 7; ספר ההתגלות, במיוחד פרק יג.
צר המשיח יהיה מאוד מתוחכם מכיוון שהשטן יאציל עליו את כל כוחו וחכמתו.
השילוש השקרי
פרק יג בספר ההתגלות מציג את השקר הגדול ביותר שאי פעם יעמוד לנגד עיני בני אדם — "השילוש השקרי":
- השטן יציג עצמו כ"אלוהים",
● צר המשיח יתפקד כ"משיח",
● נביא השקר יפעל בתפקיד "רוח הקודש".
נביא השקר יבצע נסים שנראים זהים לאלו של אליהו הנביא, ולכן יזכה למאמינים רבים. אותו נביא שקר ינצל את כוח השפעתו ויצביע על צר המשיח כמשיח המובטח.
בתקופת הצרה אנשים ישתחוו לצר המשיח ויודו לשטן בחושבם שהם משתחווים ומודים לאלוהים.
אוי לבני התקופה הזו! עליהם תתגשם המכה הכתובה בשנייה לתסלוניקים ב 8-12:
8 וְאָז יִתְגַּלֶּה הָרָשָׁע אֲשֶׁר הָאָדוֹן יָמִית אוֹתוֹ בְּרוּחַ פִּיו וִיכַלֵּהוּ בְּהוֹפָעַת בּוֹאוֹ — 9 אֶת הָרָשָׁע אֲשֶׁר בִּיאָתוֹ הִיא בְּהֶתְאֵם לִפְעֻלַּת הַשָֹטָן, מְלֻוָּה בְּכָל גְּבוּרָה, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתֵי שֶׁקֶר 10 וּבְכָל תַּרְמִית רֶשַׁע הַמְיֻעָדִים לִבְנֵי הָאֲבַדּוֹן, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ;11 עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, 12 לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת אֶלָּא חָפְצוּ בָּעַוְלָה.
אוי לאלו הדוחים את הרועה הטוב וגוזרים על עצמם חיים תחת שרביטו המרושעת של צר המשיח!
אלוהים עתיד להקים את צר המשיח כחלק מהעונש שהוא מתכנן נגד יהודים ולא־יהודים אשר ידעו את האמת על אודות ישוע, וביודעין דחו אותו ונלחמו נגדו.
עצמאותו של צר המשיח תסתיים בצורה החלטית בסוף שבע שנות הצרה הגדולה.
סופו של הרועה האווילי
פסוק 17 מתאר את עונשו וסופו של צר המשיח:
"הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן! חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ וְעַל עֵין יְמִינוֹ. זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה."
ה' מבטיח כי יטיל חרב על זרועו ועל עין ימינו של הרועה האווילי, צר המשיח.
בתנ"ך. . .
- יד ימין היא סמל לכוח,
● עין היא סמל לחכמה.
ה' מבטיח כי ישבית את כוחו וחכמתו של הרועה האווילי.
בספר ההתגלות פרק יט 19-21 מתאר יוחנן איך הרועה הנאמן, ישוע המשיח, מביס את צר המשיח ואת נביא השקר ומשליכם חיים לאגם האש. הנה סופו של השליט העולמי! מאז בריאת העולם לא קם רשע גדול ממנו.
אנשים שואלים:
איך ייתכן שרוב בני האדם יבחרו בנציג השטן במקום באלוהים?
ובכן, כך נהגו בני האדם גם בעבר. בבשורת יוחנן יח 38-40 עומד הנציב פונטיוס פילטוס לפני ראשי עם ישראל ומחפש דרך לשחרר את ישוע:
(פילטוס) 38 יָצָא שֵׁנִית אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאָמַר: 'אֵינֶנִּי מוֹצֵא בּוֹ שׁוּם אַשְׁמָה. 39 אֲבָל מִנְהָג הוּא אֶצְלְכֶם שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם אֶחָד בְּפֶסַח. רְצוֹנְכֶם שֶׁאֲשַׁחְרֵר לָכֶם אֶת מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים?'
40 הֵשִׁיבוּ וְצָעֲקוּ: 'לֹא אֶת זֶה אֶלָּא אֶת בַּר־אַבָּא!' וּבַר־אַבָּא הָיָה שׁוֹדֵד" ("בַּר־אַבָּא" בארמית משמע "בן האב").
המסורת הייתה לשחרר פושע בחג כאות פיוס. אף־על־פי שהעם ראה את כוח אלוהותו של ישוע, הם העדיפו את "בן האב" השקרי.
את מי אתה, הקורא, בוחר?
קורא יקר,
הבחירה הלא נכונה אינה נובעת מטיפשות או מחוסר אינטליגנציה, אלא מעיוורון רוחני! רק אלוהים מסיר את העיוורון הזה.
אם אינך מכיר את ישוע כאדון ומשיח, התפלל ובקש את חסד אלוהים שיסיר את העיוורון (ראשונה לקורינתים ב).
סיכום שיעור מס' 22:
צר המשיח לא יעלה ויצליח בגלל חולשתו של אלוהים, אלא כחלק מתכנית הצדק והמשפט של אלוהים.
אלוהים יאפשר את פעולתו של צר המשיח, כדי להעניש עולם אשר דחה את אהבתו ואת קורבנו והעריך את אלוהותו בסכום השווה לחיי עבד.
צר המשיח הוא התגלמות רשעת השטן וכוחו בגוף אדם, ממש ההפך הגמור מישוע הרועה הטוב.
אוי לאלו שיחיו על כדור הארץ יחד עם הדמות הזו — דהיינו, עם צר המשיח!
באותה מידה שאלוהים מבטיח להעניש את מתנגדיו, הוא מבטיח לשמור את ילדיו.
דבר אלוהים מלמד כי המשיח יסיר את ילדיו הנאמנים מן הארץ ויקח אותם אליו לפני שיכה את העולם בנוכחותו הפעילה של צר המשיח.
לילדיו של ישוע יש תקווה ברוכה, עתיד ורוד ונצחי. — לעתיד שכזה אלוהים מזמין כל אדם.
במה אתה בוחר?
מה אדם צריך לעשות כדי להינצל מעונש אלוהים?
- עליו להפנים את עובדת היותו חוטא הזקוק לכפרת החטא שנתן ישוע בדמו.
- עליו להקדיש את חייו לישוע.