בשורת יוחנן י': ההתייחסות של ישוע המשיח לחג החנוכה.
השבוע אנו חוגגים את חג החנוכה.
לאורך שנים רבות אנו לומדים אודות חנוכה דרך הנבואה בספר דניאל פרק ח', וכן דרך התיעוד ההיסטורי שהתרחש בתקופת אנטיוכוס אפיפנס במאה השניה לפני הספירה. כל העם חוגג את ניצחון המכבים על היוונים.
בבית הספר למדנו שהשם הנרדף לחנוכה זה חג האורים.
המסורת הרבנית טוענת שהאור הינו אור השמן שבדרך נס הספיק להזין את המנורה שמונה ימים במקום יום אחד.
בפועל, מדובר בנס ללא תיעוד היסטורי כלשהו. אלוהים אומנם מסוגל לעשות ניסים שכאלו, אך זה לא האור האמיתי של חנוכה.
היום נלמד סיפור אמיתי על האור האמיתי. סיפור משנה חיים. סיפור שמסוגל לסובב את החיים שלנו כמו סביבון.
הבה נקרא את הפסוקים מבשורת יוחנן י' 22-33:
22 אוֹתָהּ עֵת חָגְגוּ בִּירוּשָׁלַיִם אֶת חַג הַחֲנֻכָּה. חֹרֶף הָיָה. 23 כַּאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שְׁלֹמֹה, 24 הִקִּיפוּהוּ פְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: ”עַד מָתַי תַּחֲזִיק אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, אֱמֹר לָנוּ בְּבֵרוּר.“ 25 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֵינְכֶם מַאֲמִינִים. הַמַּעֲשִׂים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי — אֵלֶּה מְעִידִים עָלַי, 26 אַךְ אַתֶּם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים מִשּׁוּם שֶׁאֵינְכֶם מִצֹּאנִי. 27 צֹאנִי שׁוֹמְעוֹת אֶת קוֹלִי וַאֲנִי מַכִּיר אוֹתָן; הֵן הוֹלְכוֹת אַחֲרַי 28 וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָם; וְלֹא תֹּאבַדְנָה לְעוֹלָם, אַף לֹא יַחֲטֹף אוֹתָן אִישׁ מִיָּדִי. 29 אָבִי שֶׁנָּתַן אוֹתָן לִי גָּדוֹל מִכֹּל וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לַחֲטֹף אוֹתָן מִיָּד הָאָב. 30 אֲנִי וְהָאָב אֶחָד אֲנַחְנוּ.“ 31 שׁוּב הֵרִימוּ אֲבָנִים כְּדֵי לִרְגֹּם אוֹתוֹ. 32 הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: ”מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי לָכֶם מֵאֵת הָאָב; עַל אֵיזֶה מַעֲשֶׂה מֵהֶם תִּרְגְּמוּנִי?“ 33 עָנוּ לוֹ: ”לֹא עַל מַעֲשֶׂה טוֹב נִרְגֹּם אוֹתְךָ, אֶלָּא עַל חִלּוּל שֵׁם שָׁמַיִם וְעַל שֶׁבִּהְיוֹתְךָ אָדָם אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ אֱלֹהִים.“
הערה חשובה: האדון ישוע לא התעלם מחג החנוכה אלא ביצע מהלך חשוב מספיק כדי שיירשם בדבר אלוהים עבור כולנו. בפרק כ' 30-31 יוחנן מציין שישוע עשה הרבה אותות, ואלא נכתבו כדי שנאמין בו. ז"א, יוחנן לא כתב את כל שישוע עשה כי אחרת לא היו מספיק דפים לכתוב עליהם…מכאן, ציון כניסתו של ישוע למקדש בחג החנוכה הינו אירוע חשוב לחיינו.
האדון ישוע נכנס למקדש בחג החנוכה.
כאשר ישוע התהלך באולם שלמה, הקיפוהו הפרושים ושאלו אותו…(פסוק 24)
”עַד מָתַי תַּחֲזִיק אֶת נַפְשֵׁנוּ בְּמֶתַח? אִם אַתָּה הַמָּשִׁיחַ, אֱמֹר לָנוּ בְּבֵרוּר.“
האם עד השלב הזה ישוע הסתיר ממישהו את זהותו האמיתית? האם לפרושים לא ניתנו הוכחות לגבי זהותו המלאה של ישוע כמשיח ואלוהים? האם יש צדק בטענתם של הפרושים?
הבה נבחן את מעשיו ודבריו של ישוע בתקופה הקרובה למפגש בחג החנוכה.
אני לא מציין את כל האירועים והמעשים שישוע היה מעורב בהם או עשה, אלא את המעשים ואירועים שהפרושים בעיקר היו עדים להם לאחרונה.
אירוע א: יוחנן פרק ז'.
זה היה בחג הסוכות.
האדון ישוע עלה לירושלים והיה נוכח בחג השני, הלא הוא שמיני עצרת.
רבים מן העם חיכו לישוע בחג, כי הם קיוו לראות עוד אות, או לשמוע עוד דבר אמת. בפסוק 31 כתוב: רבים מן העם האמינו בו ואמרו: "כאשר יבוא המשיח, האם יעשה ניסים יותר מאשר עשה זה?"
ואז ביום האחרון, ביום הגדול של החג, שהוא יום שמיני עצרת, ישוע הכריז:
"מי שצמא יבוא נא אליי וישתה! המאמין בי כדבר הכתוב, נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו."
בכך האדון ישוע התייחס לנבואת ישעיה בפרק נ"ה 1; י"ב 3. האדון ישוע העמיד עצמו כצור שממנו נבעו המים במדבר, אך הפעם מדובר בישועה.
ישוע הוא מקור של מים חיים, וכל הבא אליו נהרות של מים חיים יזרמו מקרבו.
משמע – כל נושע יבשר ויחיה כעד נאמן לישוע וכך רוח הקודש יפעל ממנו למען ישועת אחרים גם כן (ראה שיחתו של ישוע עם האישה השומרונית בפרק ד' 14).
אירוע ב: יוחנן פרק ח'.
באירוע אחר בבית המקדש, בלשכת האוצר (ח' 20), האדון ישוע שוב נפגש עם הפרושים ואומר להם: (ח' 12)
"אני אור העולם. איש ההולך אחרי לא יתהלך בחושך, אלא אור החיים יהיה לו."
מיותר לציין שהפרושים דחו את הטענה הזו של ישוע.
בפסוק 31 האדון ישוע אמר לפרושים: "…אם תעמדו בדברי, תלמידי אתם באמת. ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם."
הפרושים דחו את עדותו של ישוע. עלינו לזכור שכל אמרותיו של ישוע מבוססות על אותות וניסים שעשה כבר, ורוב העם שמע עליהם והיה עד לאותם ניסים ואותות.
בהמשך הפרק האדון ישוע אמר שהוא ראה את אברהם, ואילו הפרושים מוכיחים שאינם מאלוהים אלא מאביהם השטן. במילים אלו ישוע הצביע על אלוהותו ועל עיוורונם הרוחני של הפרושים – החושבים עצמם לבקיאים בתורה וצדיקים למופת.
לאחר שישוע אמר שהוא היה קיים לפני אברהם והפרושים הבינו שישוע מציין בכך שהוא אלוהים, הפרושים כבר לא התאפקו והחלו להשליך עליו אבנים.
אם כן, עוד לפני האירוע המיוחד בפרק ט', ישוע הבהיר שהוא אלוהים והפרושים שמעו ודחו את טענתו.
אירוע ג': פרק ט'
בפרק ט', לאחר שישוע אמר שהוא אור העולם, הוא כעת מוכיח באות ריבוני שהוא אלוהים על ידי ריפוי העיוור מלידה. לא מדובר בטיפול קוסמטי קטן אלא בריפוי עיוור המוכר לכל התושבים כאחד שנולד עיוור.
האדון ישוע מרפא את העיוור בתהליך המצביע עליו כבורא מבראשית.
ישוע השתמש בעפר ורוק ואת העיסה מרח על עיניו של העיוור.
אותו עיוור לא אמר מילה רעה ולא התנגד למהלך המוזר של ישוע.
לאחר שהעיוור נרפא, הוא חיפש את ישוע והאמין בו בכל ליבו.
ומי הוכיחו שהם העיוורים באמת? הפרושים.
לאורך כל פרק ט' מתנהל ויכוח ומסכת איומים על העיוור שנרפא על ידי ישוע ועל הוריו לבל יודו שישוע הוא שריפא את בנם מעיוורון.
הסיפור מוציא את העיוור שנרפא כאחד הרואה באמת, ואת הפרושים כעיוורים בכל הקשור לעולם הרוחני.
אלו המופקדים על לימוד והוראת התורה – אינם מכירים את אלוהים העומד לנגד עיניהם ומתנהגים כלפיו ככופר.
אירוע ד': פרק י' 1-21.
בפרק י' 1-21 האדון ישוע מציין שהוא הרועה הטוב.
הרועה הטוב דואג לצאנו. הרועה הטוב מנהיג את צאנו באור. ישוע דיבר רק אמת. האדון ישוע הוכיח את אהבתו ודאגתו לכל אדם נזקק. תשאלו את הנכים והעיוורים שהאדון נגע בהם ובחייהם. תשאלו את העיוור ליד בריכת השילוח אשר חווה מילות גנאי כל ימיו מהעוברים ושבים עד שישוע פגש אותו…(פרק ט')
לא לחינם ישוע השתמש בביטוי הרועה הטוב. כל הבקיאים בתורה הכירו היטב את מילותיהם של ירמיה בפרק כ"ג ויחזקאל בפרק ל"ד על הרועים הרעים והטובים. אך כל פה בדרך כלל יכל לדקלם בעלפה את מזמור כ"ג:
יהוה רועי – לא אחסר. במעשיו ישוע הוכיח שהוא יהוה.
וככזה, הרועה הטוב גם מבטיח להחזיר את כל צאנו בערב בחזרה למכלא. הצאן האמיתי של הרועה מכירים את קולו והולכות אחריו.
הנמשל הוא שהאדון ישוע מבטיח להשיב את כל המאמינים בו לנוכחות אלוהים האב ולמלא את ייעודם בממלכת אלוהים לנצח לנצחים.
סיכומון:
עוד לפני חג החנוכה האדון ישוע הכריז על עצמו כמשיח המובטח מפי הנביאים, בן האלוהים, ואימת במעשיו את הכרזותיו.
מכאן, טענתם של הפרושים שישוע מחזיק את נפשם במתח היא טענה שקרית.
הם היו במתח כי הם ציפו שישוע יפאר אותם ויעניק להם את מה שגאוותם החוטאת שואפת לקבל – כבוד חינם וזכות לעולם הבא ללא כל כפרת חטאים.
הם החשיבו עצמם כצדיקים כאלו שאלוהים חייב להם את העולם הבא.
הם לא ראו כל צורך במישהו שיכפר על חטאיהם.
אך את כל הכבוד שציפו לקבל הם לא יקבלו, כי הם דחו את גואלם, את שה האלוהים שבא להושיעם מקללת החטא, את מקור החיים ומקור האור היחידי אל נוכחות אלוהים בממלכת אלוהים.
ישוע הבהיר לפרושים שאינם מאמינים למשה רבנו ואינם אף מבינים את התורה. אילו היו מאמינים למשה אשר כתב על ישוע, הם גם היו מאמינים לישוע ומקבלים אותו כמשיח ואדון מכפר חטאים.
כעת אתייחס לכניסתו של האדון ישוע המשיח לבית המקדש בחג החנוכה.
א. הדיון עם הפרושים בבית המקדש התקיים באולם שלמה. יוחנן מציין זאת למטרה חשובה והיא לציין את ישוע כבן דוד, שהרי זה השם השני לשלמה. בדרך זו ישוע משייך עצמו לנבואה הנפלאה מספר שמואל-ב ז' וכן מדברי-הימים-א י"ז. ישוע הוא זרע האישה מבית דוד לו כל יראי אלוהים מקווים.
ב. האדון ישוע נכנס לבית המקדש דווקא בחג החנוכה כי:
אנא שימו לב להסבר.
בשנת 164 לפני הספירה, החשמונאים לא יכלו לחגוג את חג הסוכות מיד לאחר ניצחונם על היוונים, כי משכן אלוהים היה טמא.
לאור הכתוב בספר מכבים א' פרק ד' פסוק 56 וכן במכבים ב' פרק י' פסוק 6, שהינו ספר היסטורי חשוב במעלתו, שמונת ימי החג נעשו כדי לחגוג באיחור של כחודשיים את חג הסוכות שלא יכלו לחגוג לפני כן.
אם כן, חג החנוכה המקורי הוא למעשה חג סוכות מאוחר…
מסיבה זו חג החנוכה המקורי היה לא אחר מאשר חגיגת חג סוכות שני ולכן נחגג שמונה ימים – שבעת ימי החג הראשון ויום נוסף שמיני עצרת (ויקרא כ"ג 35 ואילך.)
מכאן, ראו את ההשוואה.
בחג סוכות המתואר בבשורת יוחנן פרק ז' שלפני אותו חג חנוכה, ישוע המשיח הכריז שהוא מקור מים חיים – ז"א, מקור ישועה.
הפרושים דחו את ישוע ואף זרקו אבנים לעברו.
לאחר האירוע בסוכות במקדש, האדון ישוע הכריז שהוא אור העולם, ואימת את הכרזתו באות ריפוי העיוור בפרק ט'.
גם אז האדון ישוע המשיח נדחה על ידי הפרושים.
והנה כעת, לאחר שהעם זכה לתוספת אותות והסברים, האדון ישוע המשיח נכנס להיכל אלוהים כאור העולם כדי לאפשר לעם ישראל ולהנהגה הרוחנית לחגוג שוב את חג הסוכות, אך הפעם כראוי.
האם כעת הנהגת העם תשכיל להבין שישוע הוא אור העולם?
הפרושים בעיוורונם הרוחני ציפו לעוד "יהודה מכבי" בן זמנם, שיסיר באחת את הרומאים מעליהם ויעניק להם את המקדש והארץ למרותם.
הפרושים לא הבינו שהבעיה האמיתית היא לא רומא, אלא החטא שלהם.
רומא הגיעה לירושלים כי עם אלוהים סר מדרך הברית.
והנה גדול מהמכבים נמצא ביניהם.
הנה הגואל בן האלוהים נמצא ביניהם ומציע להסיר מעליהם את קללת החטא ולהעניק להם חיי עולם.
אלוהים בא אליהם כדי להסיר אויב הרבה יותר גדול מרומא.
ומה הם בחרו? לדחות את הרועה הטוב. לדחות את אור העולם.
הפרושים הוכיחו את מה שישוע המשיח אמר עליהם: "אינכם מאמינים משום שאינכם מצאני" (יוחנן י' 26).
הפרושים והעם קיבלו הזדמנות נוספת כדי לחגוג את חג הסוכות ושמיני עצרת כראוי, ושוב דחו את יד החסד של אלוהים. הם הוכיחו שהם חיים בחושך.
כעת אני פונה לכל אחד מכם שעדיין לא נושע:
האם לאחר שווידאתם שישוע הוא אכן הרועה הטוב, המשיח המובטח, אור העולם, התאפשרו לו להיכנס לליבכם ולהאיר את חייכם?
האם תיכנעו לאמת שבדבר אלוהים ותחגגו היום כראוי את חג הסוכות שפספסתם לפני כחודשיים?
גדול יותר מהמכבים בא! בן אלוהים, שה האלוהים, ישוע.
הגיע השעה לחגוג עם האור האמיתי ולא רק עם סופגניות וסביבונים. מהם לא תבוא כל ישועה אלא רק בטן תפוחה.
ולאלו הנושעים – שאול השליח מלמד אותנו באיגרת הראשונה לקורינתיים ג' 16-17 ובאיגרת השניה ו' 19-20 שהיכל אלוהים האמיתי הינו הגוף שלנו. נוכחות רוח אלוהים בגופנו הופכת את גופנו להיכל אלוהים.
רוח אלוהים סובב את חיינו מחושך אל אור.
כניסת ישוע לחיים שלנו זה חג חנוכה אמיתי. פעם גופנו היה בחושך וכעת מואר, נקי וטהור לשירות אלוהים.
ישוע שוכן בחיינו ולכן כל הסובבים אותנו חייבים לראות את אור אלוהים בכל תחום בחיינו, ובכל מילה שיוצאת מפינו.
הבה נחיה על פי האור ונהווה מקור אור למען ישועת בני אדם ולכבוד אלוהים.
חג חנוכה שמח.