ספר יהושוע – פרקים ב, ו – שיעור מס' 6
פרשת שני המרגלים וכיבוש יריחו
פרק ב
1 וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ־בִּן־נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר: לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה. 2 וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ. 3 וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר: הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ, כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ. 4 וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ; וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה. 5 וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ, לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם. 6 וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג׃ 7 וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל הַמַּעְבְּרוֹת; וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ, אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם. 8 וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן; וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג. 9 וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים: יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יהוה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ; וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. 10 כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. 11 וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת. 12 וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ־נָא לִי בַּיהוה, כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת׃ 13 וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת־אחותי (אַחְיוֹתַי), וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת. 14 וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים, נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אִם לֹא תַגִּידוּ, אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיָה, בְּתֵת יהוה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת. 15 וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן; כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת. 16 וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים; וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם׃ 17 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים: נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. 18 הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ; אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה. 19 וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם; וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ. 20 וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה; וְהָיִינוּ נְקִיִּם, מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ. 21 וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ; וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן. 22 וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים, עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים; וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ. 23 וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן; וַיְסַפְּרוּ לוֹ, אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם. 24 וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן יהוה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ.
נושאי השיעור:
א. החסד של אלוהים אינו מבדיל בין יהודי לגוי;
ב. כיבוש יריחו נעשה על־ידי אלוהים, ולא על־ידי צבא יהושוע.
המרגלים ביריחו
לפעמים התנ"ך מתאר מאורעות שמתרחשים במקביל:
לפני שבני ישראל חצו את הירדן, שלח יהושוע שני מרגלים ליריחו על מנת שידווחו על אודות מערכי ההגנה של העיר וההרגשה הכללית של התושבים.
עלינו לזכור שיהושוע בעצמו נשלח לרגל את הארץ כארבעים שנה לפני כן. יהושוע חשב שיהיה עליו לכבוש את העיר בכוח הנשק, ולכן שלח את המרגלים. אבל לאלוהים היו תכניות אחרות!
שני המרגלים נכנסו ליריחו והגיעו לביתה של רחב, אישה גויה וזונה, שככל הנראה השכירה חדרים או מקומות לינה בנוסף לעיסוקה.
מתברר שאנשי יריחו גילו את עובדת הריגול ופנו מיד לרחב על מנת שתסגיר את השניים. רחב שיקרה לאנשי יריחו, בני עמה, והחביאה את שני המרגלים הישראלים: "… וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ."
בפסוקים 9-11 רחב אומרת את הסיבה שבגללה הסתירה את המרגלים, ואף העמידה בסכנה את חייה:
"9 יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יהוה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ; וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם. 10 כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יהוה אֶת מֵי יַם־סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם; וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג, אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם. 11 וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם; כִּי יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת."
על־ידי הנסים שעשה אלוהים לעמו והניצחונות שנתן נגד אויביהם במדבר, ה' רצה לומר לכל העמים כי הוא האל היחידי – אלוהי השמים והארץ. ה' החליט לתת את ארץ כנען לעם היהודי, וכל עם שיתנגד ויעמוד נגד החלטת אלוהים יושמד.
רחב חיה בקרב עם עובד אלילים. למרות היותה אישה בעלת מוסר נמוך, היא למדה להכיר את רצון אלוהים ואף העמידה בסכנה את חייה בגלל אמונתה. רחב הוכיחה כי שמועת הנסים שעשה אלוהים לעם ישראל אמנם הגיעה לכל העמים, וכולם יכלו לחזור בתשובה לו רצו בכך.
הבה נבחן את דברי רחב:
א. היא הייתה בטוחה שהארץ ניתנה לעם ישראל על־ידי אלוהים עוד לפני שהעם ירה את החץ הראשון – "יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יהוה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ".
ב. כל יושבי הארץ שמעו את שעשה לכם אלוהים והם רועדים מפחד! – "וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ, וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם; כִּי שָׁמַעְנוּ… וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ."
ג. "יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת". הערה זאת (השלישית) מאוד חשובה כי היא מתארת את דרך המחשבה הפגאנית. אותם עמים האמינו בכל מיני אלילים. כל אליל היה שולט על תחום מסוים: אל הרוח, אל הגשם, אל האש וכו'.רחב הבינה כי אלוהי ישראל הוא אדון האדונים. הוא האל של כל הדברים — אלו שבשמים ואלו שבארץ: "יהוה אֱלֹהֵיכֶם, הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת."
במה האמינו אנשי יריחו?
ההשערה הקרובה ביותר באה מהשם של העיר יריחו, הצופנת בתוכה את המילה ירח. סביר שהם עבדו והשתחוו לירח, כמו שעמים אחרים השתחוו לשמש ולגרמי שמים אחרים.
שתי גישות
רחב הצילה את המרגלים. היא שיקרה לשומרים. ואותם שליחי המלך הלכו לחפש את המרגלים בכיוון הירדן. המרגלים לעומת זאת ברחו להרים וחיכו עד שהשומרים יחזרו לעיר וייפסקו החיפושים.
יש לנו פה שתי דוגמאות של גישות:
א. רחב מהווה דוגמא לחזרה בתשובה. היא למדה את הלקח, ומסכנת את חייה עבור ציות לאלוהים.
מחבר אל־העברים כתב:
"בִּזְכוּת אֱמוּנָה לֹא נִסְפְּתָה רָחָב הַזּוֹנָה עִם הַסּוֹרְרִים, שֶׁכֵּן קִבְּלָה אֶת הַמְרַגְּלִים בְּשָׁלוֹם" (עברים יא 31).
יעקב כתב:
"וְכֵן גַּם רָחָב הַזּוֹנָה, הַאִם לֹא נִצְדְּקָה בְּמַעֲשִׂים כַּאֲשֶׁר אָסְפָה אֶת שְׁלִיחֵי יְהוֹשֻׁעַ אֶל בֵּיתָהּ וְשִׁלְּחָה אוֹתָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת?" (יעקב ב 25).
ב. אנשי יריחו דוחים את אלוהי ישראל, ומהווים דוגמא לדחיית האמונה באלוהים.
במקום לחזור בתשובה, העיר יריחו סגורה ומסוגרת פיסית ורוחנית (פרק ו).
הם מקדישים שלושה ימי חיפוש על מנת לתפוס ולהרוג את שני המרגלים. למעשה הם נלחמים נגד אלוהים. במקום לחשוב מעט על אודות הנסים שעשה אלוהים, להבין את הרמז להישרדות ולחזרה בתשובה, הם מדגישים את חוסר אמונתם על־ידי הרדיפה אחר המרגלים.
רחב ביקשה תמורה עבור המחסה וההצלה שנתנה למרגלים:
"וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוה, כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד; וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד, וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת. וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי, וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת."
— כלומר, "אל תהרגו אותי ואת משפחתי כאשר תכבשו את העיר" (ב 12, 13).
המרגלים נשבעו להצילה, וביקשו שתסמן את חלונה: "הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ, וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ, וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה."
פרק ב מסתיים בחזרת שני המרגלים ליהושוע, ומסירת המידע:
"וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם; וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן יהוה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ."
באותה העת שהמרגלים עסקו בריגול, העם חצה את הירדן והתכונן לקריאת הקרב הראשון – הקרב נגד יריחו. וכאן אנו מתחילים את פרק ו.
פרק ו:
1 וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. 2 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ, גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. 3 וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת; כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים; 4 וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים; וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. 5 וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ. 6 וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן אֶל הַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית; וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת יוֹבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה. 7 ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אֶל הָעָם, עִבְרוּ וְסֹבּוּ אֶת הָעִיר; וְהֶחָלוּץ יַעֲבֹר לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה. 8 וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יהוה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַאֲרוֹן בְּרִית יהוה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. 9 וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים, תקעו (תֹּקְעֵי) הַשּׁוֹפָרוֹת; וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי הָאָרוֹן הָלוֹךְ וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת. 10 וְאֶת הָעָם צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר, לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר, עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם. 11 וַיַּסֵּב אֲרוֹן־יהוה אֶת הָעִיר, הַקֵּף פַּעַם אֶחָת; וַיָּבֹאוּ הַמַּחֲנֶה וַיָּלִינוּ בַּמַּחֲנֶה.
12 וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר; וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן יהוה. 13 וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיֹּבְלִים לִפְנֵי אֲרוֹן יהוה, הֹלְכִים הָלוֹךְ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת; וְהֶחָלוּץ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם וְהַמְאַסֵּף הֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲרוֹן יהוה הולך (הָלוֹךְ) וְתָקוֹעַ בַּשּׁוֹפָרוֹת. 14 וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי פַּעַם אַחַת, וַיָּשֻׁבוּ הַמַּחֲנֶה; כֹּה עָשׂוּ שֵׁשֶׁת יָמִים. 15 וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּשְׁכִּמוּ כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, וַיָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים; רַק בַּיּוֹם הַהוּא סָבְבוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים.16 וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: הָרִיעוּ כִּי נָתַן יהוה לָכֶם אֶת הָעִיר; 17 וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיהוָה; רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה, הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת, כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ; 18 וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם, פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם; וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ. 19 וְכֹל כֶּסֶף וְזָהָב, וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל, קֹדֶשׁ הוּא לַיהוָה; אוֹצַר יהוה יָבוֹא. 20 וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ, וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר; 21 וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב. 22 וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה; וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ. 23 וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים, וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ, וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ; וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. 24 וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ; רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל, נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית־יהוה. 25 וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ.
26 וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ, בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יהוה, אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ. 27 וַיְהִי יהוה אֶת יְהוֹשֻׁעַ; וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ.
פרק ו מתחיל בדברי אלוהים ליהושוע. אלוהים מופיע לו פנים אל פנים ומזדהה כשר צבא אלוהים.
מדוע ה' מזדהה כשר צבא אלוהים?
העם עומד לפני הקרב הראשון – הקרב שבו אלוהים יילחם למענם ולכן הוא מציג עצמו כאחראי על הפעולה הצבאית שעומדת להתרחש. הוא שר הביטחון!
מדוע לכבוש את יריחו בראשונה?
יריחו נמצאת במרכז הארץ. ומבחינה אסטרטגית כיבוש העיר יאפשר ליהושוע לחלק את הארץ — לצפון ולדרום. פעולה זו תמנע מעמי הארץ להתאחד ולהילחם נגדו כגוף אחד גדול. מה שנקרא 'הפרד ומשול'.
נצחון ללא מלחמה
אלוהים מציג לפני יהושוע את תכנית הקרב:
עליהם לשאת את ארון ה' כאשר "שִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן", ומאחורי הארון הולכים כל אנשי המלחמה.
- ביום הראשון עליהם להקיף את העיר פעם אחת — כך במשך שישה ימים.
- ביום השביעי יקיפו את העיר שבע פעמים, ואז הכוהנים יתקעו בשופרות וכל העם יריע: "…יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה; וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּו." — בעת התרועה יקרסו חומות יריחו, ועליהם לעלות על העיר ולכבשה.
השבת
מעניין לציין שהעם היה צריך להקיף את יריחו גם ביום השבת. ייתכן מאוד שהכיבוש עצמו נערך ביום השבת. הדבר נועד ללמדנו שציות לאלוהים בא לפני כל דבר אחר.
למרות חוסר הבנתנו, לאלוהים הייתה סיבה ברורה לתכנית כה מוזרה.
כיבוש יריחו, כעיר הראשונה הנכבשת, נועד להוכיח מספר דברים:
א. כיבוש הארץ יבוצע לא בכוח הנשק, אלא בכוח האמונה. כיבוש העיר ייעשה על־ידי אלוהים בלבד, ולא על־ידי העם. ולהוכחה: נאסר על העם לקחת שלל כלשהו. כל הזהב, הכסף ודברי הערך יועברו לרשות אלוהים, וכל השאר יושמד.
עם ישראל למד כי שום כוח אנושי או חומות הערים, יוכלו לעמוד נגד אלוהים.
כיבוש יריחו היה קרב ראווה. כך ייעשה לכל העמים אשר יעמדו נגד עמו של אלוהים.
ב. הניצחון יתפרש כניצחונו של אלוהים על פני אלילי המקום. כל העמים ידעו שאלוהי ישראל הוא האל הבלעדי.
הצלת רחב ובני ביתה
בעת נפילת החומות קרה נס. צוין כי ביתה של רחב היה על החומה: "כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת" (פרק ב 15). רחב הייתה צריכה להחביא את כל משפחתה על מנת להינצל. בפרק ו 20 כתוב "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ" – כלומר כל החומה התמוטטה, והנה לא נפלה שערה מראשה של רחב ומשפחתה. ה' היה נאמן לאישה זו שצייתה לדברו, גם במחיר של סיכון חייה.
בעת הכיבוש שלח יהושוע את המרגלים לחלץ את רחב ומשפחתה. מאז נחשבת רחב כחלק מעם ישראל, ויותר מכך, היא מוזכרת בספר היוחסין של המשיח בן־דוד. המשיח הוא מצאצאיה של רחב: "…שַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז מֵרָחָב, בֹּעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד מֵרוּת וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשַׁי…" (מתי א 5).
אלוהים הוכיח כי ישועתו אינה מבחינה בין יהודי לגוי, אלא מציבה תנאי זהה לכל בן אדם: אמונה.
מה שאלוהים הורס – לא בונים מחדש!
בסוף כיבוש יריחו נשבע יהושוע ואמר:
"… אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יהוה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אֶת יְרִיחוֹ, בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ."
— כלומר, מי שיבנה את העיר יריחו מחדש, ישכל את בנו. ככל הנראה יהושוע ראה את מעשי התושבים במהלך הכיבוש והבין כי הם היו מושחתים וחסרי מוסר. סביר שזאת הייתה הסיבה שבגללה אלוהים ציווה להשמידם עד השריד האחרון.
הקללה אכן באה על אדם בשם חיאל. שני בניו מתו בעקבות בנייה מחודשת של יריחו. בשעה שהניח את היסודות לעיר מת הבן הבכור, ובעת שסיים מת הבן הצעיר: "בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה; בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ, וּבִשְׂגִיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ, כִּדְבַר יהוה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן" (מלכים א טז 34).
ל ס י כ ו ם :
כיבוש יריחו מלמד אותנו מספר דברים:
א. ישועתו של אלוהים נועדה לכל אדם, גם לגוי עלוב.
ב. אלוהים כבש את יריחו כדי להוכיח לעמו כי הארץ ניתנת להם על־ידו, והניצחונות יבואו ממנו. שום מחסום אנושי לא יעמוד נגד רצון אלוהים.
הנשק שעליהם לענוד הוא האמונה. אלוהים יעשה את השאר.
בשיעור הבא נלמד על אודות מאורע עצוב שקרה במהלך הכיבוש. אלוהים שוב יוכיח כי אין עמו משוא פנים. את החטא חייבים להסיר מתוכנו אם נרצה לראות את אלוהים ממשיך לנצח עבורנו.
- האמינו וביטחו בה'!
- הסירו את החטא מקרבכם!
- עבדו את ה'!