יוחנן פרק ד' 43-54
ריפוי בנו של איש הממשל
בשיעור שעבר למדנו שהבשורה אודות ישוע המשיח הגיעה לשומרונים בעקבות שהייתו של ישוע המשיח בקרבם, עת שהיה בדרכו לגליל.
בעוד הפרושים מודאגים מפעולת הלימוד של ישוע ומנסים בכל דרך להאטה ולהפסיקה, השומרונים שנחשבים לטמאים ומרוחקים בעיני היהודים, משכילים לזהות את משיח העולם.
יומיים נשארו ישוע ותלמידיו כאורחי העיר בשומרון ובתקופה זו הוא לימד אותם מן הכתוב בדבר אלוהים.
לאחר יומיים עזב ישוע את אזור השומרון והמשיך בדרכו לגליל אל כפר קנה, המקום אשר בו ביצע את האות הראשון של הפיכת המים ליין. ישוע תכנן אות נוסף בגליל.
הבה נקרא את פסוקים 43-45 בבשורת יוחנן פרק ד:
43 לְאַחַר שְׁנֵי הַיָּמִים יָצָא מִשָּׁם אֶל הַגָּלִיל.
44 אָמְנָם הוּא עַצְמוֹ הֵעִיד כִּי אֵין כָּבוֹד לְנָבִיא בְּעִירוֹ.
45 בְּרַם כַּאֲשֶׁר בָּא לַגָּלִיל קִבְּלוּהוּ אַנְשֵׁי הַגָּלִיל, שֶׁכֵּן רָאוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה בִּירוּשָׁלַיִם בִּימֵי הֶחָג, כִּי גַּם הֵם עָלוּ לָחֹג אֶת הֶחָג.
ישוע מגיע אל הגליל, אל כפר קנה. והנה הוא מתקבל בזרועות פתוחות.
האם הפכו כולם לחסידי ישוע? האם כולם חזרו בתשובה?
מתברר שלא הרצון והרעב לדבר ה' עמדו לנגד עיניהם אלא ביצועיו העל טבעיים של ישוע בירושלים והאומץ שהפגין נגד ההנהגה הדתית המושחתת במקדש. זאת בנוסף לאות שעשה בחתונה בכפר קנה.
אנשי הגליל שהיו גם בירושלים בחג הפסח, ציפו לראות עוד מיכולתו של ישוע אך לא בהכרח לשנות את אורח חייהם על פי דבר ה' (יוחנן ב 24-25). כל עוד ישוע יעשה ניסים ויבריא חולים, מובטחת לו אהדת הקהל. המצב ישתנה לחלוטין ברגע שישוע יצביע על עצמו כאדון ומשיח ויוכיח אותם על חטאיהם (לוקס ד 28-30).
השמועה שישוע נימצא בגליל עברה לכפרים הסמוכים ופסוק 47 מציין כי איש ממשל אחד המתגורר בכפר נחום מיהר ללכת אל ישוע, מרחק של כ- 25 ק"מ מכפר קנה, כדי לבקש מישוע שירד איתו לכפר נחום כדי לרפא את בנו החולה שנוטה למות.
להלן הטקסט מבשורת יוחנן ד 46-54:
46 הוּא בָּא שׁוּב אֶל קָנָה שֶׁבַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שָׁם הָפַךְ אֶת הַמַּיִם לְיַיִן. וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ, שֶׁבְּנוֹ הָיָה חוֹלֶה בִּכְפַר נַחוּם,
47 שָׁמַע כִּי יֵשׁוּעַ בָּא מִיהוּדָה לַגָּלִיל. הָלַךְ אֵלָיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיֵּרֵד וִירַפֵּא אֶת בְּנוֹ, כִּי נָטָה לָמוּת.
48 אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “אִם אֵינְכֶם רוֹאִים אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, בְּשׁוּם פָּנִים לֹא תַּאֲמִינוּ.”
49 אָמַר אֵלָיו הָאִישׁ: “אֲדוֹנִי, רֵד נָא בְּטֶרֶם יָמוּת בְּנִי.”
50 הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: “לֵךְ, בִּנְךָ חַי.” הֶאֱמִין הָאִישׁ לַדָּבָר שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ וְהָלַךְ.
51 כַּאֲשֶׁר יָרַד בָּאוּ עֲבָדָיו לִקְרָאתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁבְּנוֹ חַי.
52 שָׁאַל אוֹתָם בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּטַב לוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: “אֶתְמוֹל בְּשָׁעָה אַחַת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ הַחֹם.”
53 אָז נוֹכַח הָאָב כִּי זֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ ‘בִּנְךָ חַי’, וְהֶאֱמִין הוּא וְכָל בֵּיתוֹ.
54 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁיֵּשׁוּעַ עָשָׂה אוֹת עִם בּוֹאוֹ מִיהוּדָה לַגָּלִיל.
בפסוק 48 ישוע עונה לאיש:
"אמר לו ישוע: "אם אינכם רואים אותות ומופתים, בשום פנים לא תאמינו".
מדוע ישוע יענה בנימה ביקורתית לבקשת אב כואב ומודאג שהלך מרחק רב כדי לבקש רפואה לבנו?
ישוע מביט ולפניו עומד הדוגמא הקלאסית לחוסר אמונה המניבה ישועה.
האב מכיר ביכולת על טבעית מסוימת של ישוע, הוא מכבד את ישוע כאישות רמה, אבל הוא בהחלט לא בא אל ישוע בהבנה שהוא המשיח בן אלוהים (53). האיש הגיע לישוע בהנחה שבמילא אין לו כבר מה להפסיד!
אילו האב היה מכיר את ישוע כבורא ומושיע, השיחה ביניהם הייתה שונה לחלוטין (ראה מקרה דומה בבשורות מתי ח 5-13 ולוקס ז 1-10).
ישוע ענה בנימה כואבת של ביקורת מכיוון שהאנשים אינם באים לבחון את דברו, את מעשיו ואת זהותו על סמך דבר ה' שנימצא ברשותם אלא מודדים אותו בכלים שהם מודדים קוסמים, מכשפים, ושאר מרפאים מפוקפקים.
ישוע כואב מכיוון שאנשים רודפים אחריו כדי לבקש תרופה זמנית במקום חיי נצח!
ישוע כאב את כאב האב שעומד מולו מכיוון שהכאב הזה כמו כל שאר הכאבים הינו התוצאה ההרסנית של החטא.
האם איש זה, המוצג כ"אחד מאנשי המלך" הינו יהודי או גוי?
דבר אלוהים אינו מציין זאת, אך הנתונים הכלליים יכולים לעזור בקביעת התשובה.
א. ישוע אמר בפסוק 48: "אם אינכם רואים אותות ומופתים, בשום פנים לא תאמינו".
שאול השליח ציין באיגרת הראשונה לקורינתים א 22, כי דווקא היהודים הם אלו הדורשים אותות ומופתים כדי להאמין, וזאת לעומת דברי חוכמה ופילוסופיה שדורשים הגויים.
ב. איש הממשל ביקש מישוע לבוא לביתו שבכפר נחום. מכיוון שיהודי לא היה בדרך כלל נכנס לביתו של גוי, מחשש לטומאה, סביר להניח שהאיש היה יהודי (ראה דוגמא הפוכה בבשורת מתי ח 5-13 ולוקס ז 1-100).
לפיכך ניתן לשער בסבירות גבוהה שאיש הממשל היה יהודי במוצאו.
בפסוק 49 האיש מבקש מישוע בקשה:
- "אמר אליו האיש: "אדוני: רד נא בטרם ימות בני"
חוסר הכרתו של איש הממשל את ישוע מודגשת במשפט הזה. האיש כמובן אינו מכיר את ישוע כאלוהים. הוא מגביל את יכולתו של ישוע להבריא את בנו בשני תנאים:
א. רק אם בנו עדיין בחיים.
ב. רק אם ישוע נוכח במקום.
איש הממשל ממש מפחד שמא יהיה מאוחר מדי לרפא את הילד!
בפסוק 50 ישוע עונה לאיש בתשובה אשר מבהירה את סמכותו האמיתית אך יחד עם זאת מחייבת את איש הממשל לעמוד במבחן האמונה של חייו.
- "השיב לו ישוע: "לך, בנך חי."
רבותי, במילים הללו ישוע שם את כל אמינותו! לו הילד היה נפטר, הרי שישוע היה יוצא שקרן!
קשה לי לדמיין את הרגשתו של האיש, אנו רק יכולים לדמיין את הבעת פניו הזועקת לעזרה.
והנה ישוע עונה לו: "…לך, בנך חי."
בתשובה של ישוע לא היה שמץ של ספק או אולי. ישוע לא אמר: אני חושב שהוא חי, או בעזרת השם יהיה טוב…
כשישוע מדבר – אלוהים מדבר! וכשאלוהים מדבר – דברים נעשים! ממש כמו בבריאת העולם!
איש הממשל שומע את מילותיו של ישוע והולך לדרכו!
מדוע שיאמין לישוע? מה היה בדברו של ישוע שנטע בו בטחון?
הכתוב אינו מציין, אך התשובה תהיה דומה לזו שבבשורת יוחנן ט'. שם העיוור ציית לישוע למרות שלא הכיר אותו וזאת מפאת החלטיות בדבריו של ישוע, האהבה והאכפתיות.
איש הממשל מגיע לביתו רק למחרת וזאת מכיוון שהפגישה עם ישוע הייתה בשעה השביעית, ז"א בשעה שבע בערב. הליכה בחזרה לכפר נחום בשעות הלילה הייתה מסוכנת ולכן סביר שהאב יחל במסעו חזרה הביתה למחרת באור ראשון. כל אחד מאיתנו יכול רק לדמיין מה עובר בראשו של אבא החושש לגורל בנו הנוטה למות. עד כמה רצה האב להיות עם בנו ברגע הזה ממש.
למחרת, כשהלך איש הממשל לביתו, פגשו אותו עבדיו בדרכו. הם הלכו אליו משום שרצו לומר לו שבנו החלים לחלוטין.
האם ניתן לשער מה עלה במוחו כשראה אותם מתקרבים? האם באו לומר את בשורת איוב או חיים? יוחנן השליח אינו מציין רגשות אלא מסתפק בנתונים עובדתיים. מאחר שבפיהם היתה בשורת חיים האב שאל בפסוק 52:
"…שאל אותם באיזו שעה הוטב לו…"
האב שואל מתי החלה הטבה בבריאותו של בנו. האב ציפה להחלמה הדרגתית.
והנה תשובת העבדים:
"…אתמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת…" (נתונים אלו לקוחים מתרגום דליטש לעברית).
א. מחלתו של הילד נעלמה ברגע ולא בהדרגה.
ב. ההבראה המיידית התרחשה ממש בעת שישוע אמר לאיש הממשל: "לך, בנך חי."
תגובת איש הממשל נוכח הנס שישוע עשה לבנו כתובה בפסוק 53:
- "אז נוכח האב כי זה היה באותה שעה שאמר לו ישוע 'בנך חי', והאמין הוא וכל ביתו."
אמונתו של איש הממשל במילה של ישוע זיכתה אותו בבריאותו של בנו. מעבר לכך, האב חלק עם בני ביתו את שקרה לו עם ישוע ובתגובה כל בני ביתו האמינו.
ל ס י כ ו ם :
א. ישוע אינו סתם מרפא מוכשר בעל כוח על טבעי, אלא הוא מחזיק את החיים בידו ונותן חיים למי שהוא חפץ. הוא מושיע העולם – אלוהים.
ב. ישוע נמצא מעל מגבלת החלל והזמן. הוא יכול להבריא אדם מבלי להימצא לידו. ישוע ענה לבקשת איש הממשל עבור בנו. ישוע גם עונה לבקשותינו.
ג. מטרת בשורת יוחנן היא: "אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן האלוהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו" (יוחנן כ 311).
איש הממשל האמין וזכה לחיים עבורו ועבור בני ביתו.
ישוע המשיח אינו מצפה למחיאות כפיים או הצדעה עבור כל נס. אלוהים מצפה מאיתנו להיכנע לו ולבקש בטוהר וקדושה את סליחת החטאים שנתן בדמו.
לנו היום יש את כל דבר אלוהים. הבא נאמין בישוע. הבה נבקש בדמעות אמת וכנות את סליחת החטאים שנתן בדמו. הבה נחלוק את בשורתו באהבה וכנות כדי שבעזרתו נוכל לומר: וכל בני ביתנו מאמינים.