יוחנן פרק ה

ישוע מרפא את הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא

בשיעור שעבר סיימנו את פרק ד עם נס נוסף שעשה ישוע, ריפוי בנו של איש הממשל במילים:

"לך, בינך חי".

מדברי הימים ב פרק כ למדנו את הפרוצדורה שעל פיה עלינו לנהוג כדי לראות את מלוא כוח אלוהים פועל בחיינו.

בפרק ה, יוחנן ממשיך לתאר את מעשי ישוע כדי להוכיח שישוע הוא אומנם המשיח המיוחל.

המלצה: בכל פעם שאנו לומדים מבשורת יוחנן, עלינו לרענן את הסיבה שלשמה יוחנן כתב את הספר:

"…אֲבָל אֵלֶּה נִכְתְּבוּ כְּדֵי שֶׁתַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים, וּכְדֵי שֶׁבְּהַאֲמִינְכֶם יִהְיוּ לָכֶם חַיִּים בִּשְׁמוֹ" (בשורת יוחנן כ 31

 

הבה נקרא את פרק ה, פסוקים 1-5:

1 אַחֲרֵי כֵן הָיָה חַג לַיְּהוּדִים וְיֵשׁוּעַ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם.
2 בִּירוּשָׁלַיִם, עַל־יַד שַׁעַר הַצֹּאן הָיְתָה בְּרֵכָה, שֶׁנִּקְרְאָה בֵּית חַסְדָּא, וּסְבִיבָהּ חָמֵשׁ אַכְסַדְרָאוֹת בַּעֲלוֹת עַמּוּדִים.
3 בָּאַכְסַדְרָאוֹת הָאֵלֶּה שָׁכְבוּ הַרְבֵּה חוֹלִים וְעִוְרִים וּפִסְחִים וִיבֵשֵׁי אֵבָרִים [בצפיה לתנועת המים,
4 שכן מלאך יהוה היה יורד לעתים מזומנות אל הברכה ומניע את המים, ומי שירד ראשון לתוכה לאחר תנועת המים נרפא מכל מחלה שהיתה לו].
5 הָיָה שָׁם אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּחָלְיוֹ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים.

ישוע עזב את הגליל ושב לירושלים. יחד עם ישוע הגיעו לעיר אנשים רבים וכמו כל חג גדול העיר נתמלאה. יוחנן לא מציין באיזה חג מדובר כי כנראה שהדבר אינו מרכזי להבנת הנושא.

בעוד רוב האנשים הנכנסים משער הצאן (שער האריות) פונים שמאלה לכיוון המקדש או ישר לעבר בתי קרוביהם בעיר, פנה ישוע ימינה, למקום עגום הזועק לשמיים בכאב וסבל.

המקום הוא בריכה שמסביבה חמישה אולמות והנקראת בית חסדא.

 

מי הם האנשים שהגיעו לאותה בריכה?

ליד הבריכה שכבו או עמדו חולים רבים חשוכי מרפא: עיוורים, פסחים, יבשי אברים ושאר חולים אשר רופאי התקופה לא מצאו להם מזור. עבור אותם אנשים, היתה הבריכה התחנה האחרונה של חייהם. או בריאות, או המשך ייסורים עד מותם. בעוד החג הורגש בכל העיר, בבריכת בית חסדא נעה האווירה בין יאוש לבין ניצוץ של תקווה.

באותה תקופה ולצערי עד היום, אנשים רבים האמינו שנכויות אלו באו על אותם אנשים כעונש על חטאיהם או על חטאי הוריהם (ראה פרק ט פסוקים 1-3). מסיבה זו אנשים בריאים או דתיים הדוקים בדרך כלל לא ביקרו בבית חסדא!

 

מדוע התאספו כל אותם מוכי גורל באולמות ליד הבריכה?

אותם חולים האמינו כי מלאך אלוהים יורד מדי פעם ומניע את המים. מי שיורד ראשון לבריכה לאחר תנועת המים – מבריא לחלוטין!

ההסבר הזה אינו מופיע בכתבי הברית החדשה שנכתבו עד 400 שנה לספירה ורק לאחר מועד זה נכלל ההסבר בחלק מהכתבים. יתכן מאוד שהתרחשו מקרי ריפוי, אך האנשים קישרו את הריפוי לדבר שאין לו כל בסיס מהכתובים. אחד מהחולים היה אדם שכבר 38 שנים שכב חולה.

 

הבה נקרא את פסוקים 6-7 ונעמוד על תוכן השיחה בין ישוע לאיש החולה:

6 יֵשׁוּעַ רָאָה אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְיָדַע כִּי זְמַן רַב הוּא חוֹלֶה. שָׁאַל אוֹתוֹ: “אַתָּה רוֹצֶה לִהְיוֹת בָּרִיא?”
7 הֵשִׁיב לוֹ הַחוֹלֶה: “אֲדוֹנִי, אֵין אִתִּי אִישׁ שֶׁיָּטִיל אוֹתִי לַבְּרֵכָה בְּעֵת תְּנוּעַת הַמַּיִם. עַד שֶׁאֲנִי בָּא, אַחֵר יוֹרֵד לְפָנַי.”

תשובתו של הנכה הבהירה את איכות אמונתו.

אין כל ספק שאותו נכה רצה להבריא!

אך, הנכה תלה את בריאותו בחסדם של שאר בני האדם ולא בידי אלוהים.

אם אין מישהו שיוריד אותי למים – אין בריאות. גם הוא (כמו השומרונית בפרק ד) ראה את הנסיבות מול עיניו ולא לקח בחשבון את כוח ה'.

כבר 38 שנים הוא מקווה ותלוי בטוב ליבם וחסדם של בני האדם, ואף אחד לא מצא לנכון להקדיש לו מעט זמן כדי להביאו למים ברגע הנכון.

עדותו של הנכה מעידה גם על מצבו הרוחני של העם.

גם העם תלה את הצלתו ושינוי מצבו בכוחו או יכולתו למלא את המצוות בשלמות (ו 28).

העם לא האמין שכל אשר אלוהים דורש זו אמונה כנה אשר מניבה מעשים טהורים. הגמול לכזו אמונה היא הצלה שלמה.

בכל אופן, במקום הנקרא בית חסדא, לא היה אפילו גרם אחד של חסד אדם.

 

והנה בא מישהו שכן איכפת לו ורוצה בבריאותו. אלוהים בכבודו!

ישוע מצווה עליו (בפסוקים 8-9):

8 “קוּם, קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ.”
9 מִיָּד נִרְפָּא, לָקַח אֶת מִשְׁכָּבוֹ וְהִתְהַלֵּךְ…

כוח דבר אלוהים ריפא את האיש לחלוטין מנכותו הפיזית.

ישוע לא שלח את האיש למים!

אם היה שולח אותו למים, כי אז מה היה ההבדל בין אתמול לשלשום?

המים היו מקבלים את הקדושה ובני האדם היו מפספסים את משיחם וממשיכים לבוא למים, במקום למקור המים, לאדון החסד.

בדרך זו ישוע הציג עצמו שוב בפני העם כמושיע, דבר שלשמו הוא בא.

 

מילותיו של ישוע חיזקו כל שריר וחלק בגופו של האיש, וחתיכת הבשר המנוונת עמדה איתנה עם מספיק כוח להרים את מיטתו וללכת. זה היה מחזה ששום מילים לא יוכלו לתאר.

איך לתאר את הווית פניו של האיש המרגיש את הנס?

איך לתאר את פניהם של הנוכחים המביטים עם פנים קפואות, ומקווים שהם הבאים בתור?

 

ישוע בחר לרפא את האיש הזה מכיוון שכך העדות תהיה רחבה ביותר.

האיש לקח את משכבו והתחיל ללכת.

 

אנו צריכים ללמוד מכך שאלוהים לעולם לא יצווה עלינו לעשות דבר מבלי לתת לנו את הכוח והאמצעים למלא את רצונו! (ראשונה לקורינתים י' 13, אל הפיליפים א' 6).

הפנמת האמת הזו תעודד אותנו לציית לאלוהים בכל תחום ובכל מצב.

לא קל להישמר טהור ונקי מטומאת העולם!

לא קל לציית לאלוהים בכל תחום… הציות נראה לנו לעיתים קשה מדי ובלתי אפשרי…

אך עלינו לזכור שאלוהים תמיד ייתן לנו את הכוח לציית לכל אשר הוא דורש.

איזה עידוד ושמחה לדעת שיש לנו מושיע כל יכול וגם כה מתחשב ואוהב.

 

הנס היה יכול להסתיים בשקט יחסי אלמלא עובדה קטנה אחת. זה קרה ביום שבת!

ישוע עשה זאת בכוונה ביום השבת כדי ללמד את העם וההנהגה הרוחנית לקח מאוד חשוב!
מה היתה תגובת הנוכחים? הבה נקרא את פסוקים 10-13:

10 אָמְרוּ רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים לָאִישׁ שֶׁנִּרְפָּא: “שַׁבָּת הַיּוֹם; אָסוּר לְךָ לָשֵׂאת אֶת מִשְׁכָּבְךָ.”
11 הֵשִׁיב לָהֶם: “זֶה שֶׁרִפֵּא אוֹתִי, הוּא אָמַר לִי, ‘קַח אֶת מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ’.”
12 שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “מִיהוּ הָאִישׁ שֶׁאָמַר לְךָ ‘קַח וְהִתְהַלֵּךְ’?”
13 אֶלָּא שֶׁהַנִּרְפָּא לֹא יָדַע מִיהוּ, כִּי יֵשׁוּעַ חָמַק בִּהְיוֹת הָמוֹן רַב בַּמָּקוֹם.

 

מכיוון שהנכה הלך כשהוא נושא משא ביום שבת, הוא מיד עורר את תגובתם של הפרושים והסופרים שבסביבה הרואים עצמם כשומרי התורה. כחרדים למילוי כל מצוות המסורת, הם פנו אל האיש ואמרו לו – שבת היום, אסור לך לשאת את משכבך…

הנכה שנרפא הסביר להם שהאיש שריפא אותו אמר לו לשאת את משכבו וללכת. הנכה שנרפא ידע טוב מאוד איזה עונש הוא עתיד לקבל מאותם פרושים אילו ימצא אשם בהפרת המצוות באופן ציבורי. ראה פרק ט'.

הפרושים והסופרים התעלמו מנס הריפוי והתענינו בדבר אחד!

מי הוא האיש שאמר לך לשאת את משכבך ביום השבת…

 

מדוע הם התעלמו מהנס?  מה גרם לתגובה המוזרה שלהם?

יותר מ- 400 שנים לפני בואו של ישוע המשיח ארצה, בתקופתם של עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים למדו את דבר ה' דרך כתבי מסורת הזקנים.

כתבי המסורת והפרשנויות הפכו את דבר ה' לאוסף יבש של חוקים – עשה ועל תעשה, ובכך הוציאו מדבר ה' החי כל רגש וחסד והפכוהו לטורח, עול  ומאס.

התורה אכן אסרה על מלאכה בשבת כאשר הכוונה למלאכת הפרנסה היומיומית אך הרבנים פרשו את האיסור ב- 39 סעיפים של אל תעשה ואחד מהם היה איסור נשיאת משאות ביום שבת ממקום אחד למשנהו. (משנה שבת ז' 2, י' 5).

 

לכן, כשאותם מנהיגים רוחניים ראו את האיש נושא את משכבו, הם לא חשבו על גבורת אלוהים, על חסד, על התרגשות על חמלה ואהבת אלוהים. כל מה שראו לנגד עיניהם זה אדם המפר את חוקי השבת (על פי הבנתם!) בכך שנשא את משכבו.

מה שהם מחפשים כרגע זה עבריין שהפר את מצוות שמירת יום השבת.

 

האם ישוע המשיח הפר את מצוות השבת?

האם ישוע ציווה על הנכה להפר את מצוות התורה?

אלוהים קבע את השבת ליום מנוחה, אך אותה מנוחה לא נועדה לרוקן את המוח ולבזבז זמן יקר אלא נועדה לאפשר לכל אדם לשבות ממלאכת היום-יום שנועדה לפרנסה, להקדיש זמן רב יותר להתחברות ולהכיר את אלוהים.

אלוהים קבע כי אסור לשאת משאות בשבת (ירמיה יז 21-22), אך הכוונה למשאות של מטען מסחרי למטרת עשיית מסחר ורווח.

הנכה שנרפא לא נשא כל מטען מסחרי או מטען למטרות רווח כספי לפרנסתו ולכן לא עבר על שום עברה ולא הפר את מצוות השבת שאלוהים קבע.

 

להלן דוגמאות נוספות שבהם אלוהים לימד איך עלינו לחיות את הוראותיו.

א. בספר יהושוע פרק ו מצווה אלוהים את בני ישראל לכבוש את יריחו.

כל יום במשך שישה ימים הקיפו צבא ישראל והכוהנים את חומות העיר יריחו וביום השביעי ביצעו שבע הקפות. לאחר שהחומות נפלו, כבש העם את העיר.

רבותיי, שבע הקפות וכיבוש עיר ביום השביעי זה הכל חוץ ממנוחה! ולמרות זאת אלוהים רצה זאת.

ב. בשורת מתי יב 11-12 ישוע מוכיח את אותו סוג של מתנגדים בצביעותם ואומר להם כי הם היו מצילים כבש שנפל לבור ביום  שבת אך מסרבים לרפא אדם ביום שבת.

ג. בבשורת לוקס יג 15 אמר להם, אתם מובילים את השור והחמור לשתות מים בשבת אך מסרבים לרפא אדם בשבת.

ישוע הזכיר להם באותה שיחה כי הכוהנים עובדים ביום השבת בבית המקדש ואין עליהם אשמה (מתי יב 5).

ישוע סיכם את שיחתו איתם במילים:

"מותר לעשות את הטוב בשבת" – והכוונה כמובן לטוב בעיני אלוהים.

השבת ניתנה לאדם עבור האדם ולא נוצרה כדי לשעבד את האדם אליה (מרקוס ב 27).

יום השבת הוא דגימה מסגנון ואיכות החיים בממלכת אלוהים הנצחית.

 

אם כן, ישוע ציווה על האיש לשאת את משכבו ביום השבת כי הדבר נועד להדגיש את כוח דבר ה', את חסדו, ואת תפארתו. פעולה זו יכולה להתבצע גם בשבת ואפילו במסגרת מילוי מצוות תורת משה!

ישוע לא הפר את התורה אלא הראה איך מיישמים את מצוותיה בחיי היום יום (מתי ה 12).

 

הדוגמא הזו שוב מבהירה לנו עד כמה מסוכן להיכנע למצוות בני אדם ולמסורות מיותרות.

כשאנו נכנעים למסורות פרי מוחם של בני אדם, אנו משתעבדים לדברים ולאיסורים הפוגעים בחירותנו ובשמחתנו ומונעים מאיתנו לשרת את אלוהים בשמחה, חופשיות וביטחון (אל הגלטים ה 1).

אותם מנהיגים רוחניים אסרו על האיש להמשיך ולשאת את משכבו מכיוון שהם ינקו את הבנת הכתובים ממסורות של רבנים מדורות קדומים ולא מדבר אלוהים. כבר דורות רבים הם משועבדים ונכנעים למסורת אבותיהם ולא לכתוב הברור בדבר אלוהים. התוצאה כה כואבת – הם הפכו להיות עיוורים לאמת עד כי אלוהים עומד לנגד עיניהם ופועל והם אינם מזהים אותו.

הם באו להילחם על מה שנראה בעיניהם כבודו של אלוהים ולמעשה הם נלחמו נגדו (ישעיהו כט 13-14).

האיש שנרפא הבין כי אותם אנשים יכולים להענישו בנידוי ולהביא עליו עונשים כבדים ולכן בפסוק 11 הוא הצטדק בכך שמילא הוראות בסך הכל. מה אני יכול לעשות נגד אדם שריפא אותי? אתם לא הייתם עושים כמוני?

מכיוון שהאיש לא ידע כי ישוע הוא שריפא אותו, הניחו לו לדרכו – בעודם אטומים לחסד ה' ההולך לפניהם!

 

בפסוק 14 פוגש ישוע את האיש במקדש:

לְאַחַר מִכֵּן פָּגַשׁ אוֹתוֹ יֵשׁוּעַ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ: “הִנֵּה נִרְפֵּאתָ. אַל תּוֹסִיף לַחֲטֹא פֶּן תְּאֻנֶּה לְךָ רָעָה גְּדוֹלָה מִזֹּאת.”

מתברר שאותו אדם נברא פיזית אך עדיין לא נתן את ליבו לאלוהים, הוא עשה מה שנאמר לו אך הוא לא נולד מחדש מבחינה רוחנית.

ישוע הבהיר כי עונש פיזי חמור ככל שיהיה לא ישתווה לעונש שבא בעקבות חוסר אמונה.

בעוד נכות פיזית הינה זמנית עבור המאמין, נכות רוחנית, חוסר הכרת ישוע כמשיח, גוררת ניתוק נצחי מאלוהים.

 

שמע האיש את אזהרת ישוע וטבעו האמיתי פרץ החוצה.

פסוקים 15-16:

15 הָלַךְ הָאִישׁ וְסִפֵּר לְרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים כִּי יֵשׁוּעַ הוּא שֶׁרִפֵּא אוֹתוֹ.
16 לָכֵן הֵם רָדְפוּ אֶת יֵשׁוּעַ, כִּי עָשָׂה זֹאת בְּשַׁבָּת.

במקום ליפול על ברכיו ולהשתחוות לפני משיח ה', נותן החיים, רץ האיש כדי למסור את המידע להנהגה הרוחנית הפועלת לתפוס את ישוע.

לא חלף זמן רב לפני שהם עמדו לפני ישוע כדי לשמוע ממנו מדוע הוא ציווה על האיש לשאת משא בשבת ובאיזה סמכות.

את זה נלמד בשיעור הבא.
לסיכום:

ישוע לימד אותי מספר לקחים מפסוקים אלו:

1. אלוהים מוכיח את אהבתו וקרבתו לבני האדם אשר ברא בכך שהוא שופך את חסדו על

כולם ללא הבדל. אלוהים מצפה מאיתנו להביט אליו ולזהות אותו כמקור החסד.

2. כשאלוהים מצווה עלי למלא את רצונו, הוא תמיד נותן לי את הכוח, היכולת והכלים למלא את רצונו! לעולם אי אפשר להאשים את אלוהים כשאנו נכשלים במילוי רצונו.
3. כניעה לדבר אלוהים מניבה חירות, ביטחון ושלום. לעומת זאת, כניעה למצוות אדם מניבה שיעבוד, חולי, פחד וכאב. הבה נלמד את דבר אלוהים ונפעל לממש את רצונו של אלוהים בלבד!
4. ישוע לימד כי בריאות פיזית הינה זמנית ואינה מצביעה בהכרח על בריאות רוחנית.

בריאות רוחנית לעומת זאת תעמיד אותנו לנצח עם אלוהים ובריאות שכזו מוצאים רק אצל ישוע המשיח.

ריפוי הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא (א)
ישוע המשיח ריפא את הנכה בבריכת בית חסדא. ישוע ציווה על הנכה לקום ולשאת את משכבו. מכיוון שהאירוע התרחש ביום השבת, ומכיוון שהפרושים והסופרים ראו את הנכה מתהלך עם משכבו בפומבי, הם מיד פעלו כדי להפסיק את חילול השבת מבחינתם.

הם אמרו לנכה שנרפא: "…שבת היום, אסור לך לשאת את משכבך." (פסוק 10).

מכיוון שהאיש מילא אחר הוראתו של ישוע שריפא אותו באופן ניסי, ופחד שמא יואשם בהפרה ציבורית של מצוות השבת ויסתכן בעונש מוות, הוא אמר: "זה שריפא אותי, הוא אמר לי 'קח את משכבך והתהלך'.." (פסוק 11).

משלב זה מתחיל העימות בין הפרושים לישוע!

ישוע עונה לפרושים (פסוקים 17-29) ובתשובתו הוא מסביר:

א.      מדוע נכון לרפא את הנכה בשבת ולשאת את משכבו

ב.      מהי סמכותו של ישוע [הוא והאב אחד הם – ישוע הוא אלוהים לכל דבר ועניין]

ג.       אזהרה לאלו המבזים את סמכותו.

 

הבה נקרא את פסוקים 17-20  (יוחנן י' 30- אני והאב אחד אנחנו!)

17. "השיב להם ישוע: "אבי פועל עד עתה וגם אני פועל".
18. משום כך עוד יותר השתדלו להרוג אותו, כי לא רק שהפר את השבת אלא גם אמר שהאלוהים הוא אביו ועשה עצמו שווה לאלוהים.
19. ענה ישוע ואמר להם: "אמן אמן אני אומר לכם, הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה. כל מה שעושה האב – זאת גם הבן עושה כמוהו.
20. כי האב אוהב את הבן ומראה לו את כל אשר הוא עושה. ומעשים גדולים מאלה יראה לו, עד כדי תתפלאו".

א. מדוע נכון לרפא בשבת?

1. דבר אלוהים אינו מונע כל ריפוי בשבת גם אם אין מדובר בפיקוח נפש, ולכן האיסור הזה נובע מפרשנות רבנית שיסודה בטעות. שיעור שעבר דנו בנושא.
2. ישוע מצדיק את ריפוי הנכה ביום השבת בטענה שהוא עושה בדיוק כפי שאביו שבשמיים עושה. במילים פשוטות, מכיוון שאלוהים פועל בשבת, הרי שאני רק עושה כמוהו.

האם ניתן לטעות כאשר אנו פועלים יחד עם אלוהים?….

 

האם אלוהים פועל גם היום ביום השבת?

בספר בראשית פרק ב' 2-3 כתוב שאלוהים שבת מכל מלאכת הבריאה שעשה.

למרות שאלוהים שבת ממלאכת הבריאה, אלוהים ממשיך בכל יום לתחזק ולשמור את העולם והיצורים שברא.

האם פצעים מגלידים בשבת?

האם ילדים נולדים בשבת?

האם אנשים מתים בשבת? האם נפשות הנושעים עולות לנוכחות אלוהים ביום השבת?

האם ה' עונה לתפילות ונותן לנו כוח וחוכמה לשרת אותו בשבת?

האם משפט אלוהים מתרחש בשבת (מלחמת יום כיפור)?

האם אלוהים נלחם בעבורנו בשבת?

האם השמש זורחת ומנעימה לנו את העולם ביום השבת?

רבותיי, התשובה לכל אחת מהשאלות היא: כן!

אם אלוהים יסיר את מגעו מבריאתו ולו רק לרגע, כל מה שיישאר ממנה זה אבדון ומוות. (לא ינום ולא ישן שומר ישראל. תהילים קכ"א)

 

ישוע עשה כפי שאלוהים אביו עושה כל הזמן ללא הפסקה, הוא ריפא. הוא הראה את חסד אלוהים, הוא הסיר פגע והחזיר חיים. ישוע עשה בדיוק את מה שאלוהים עושה בכל רגע בחיינו 24 שעות ביממה ו- 7 ימים בשבוע. ישוע המשיח עשה בדיוק כמו אביו.

מי שמאשים את ישוע בעבירה, הריהו כאילו מאשים את אלוהים בעבירה!

הפרושים הבינו היטב את משמעות דבריו של ישוע.

הם הבינו היטב שישוע מציין עצמו כאלוהים לכל דבר!

לאור ההבנה הזו עלינו להסיק את המסקנה הבאה:

מכיוון שישוע הוא אלוהים, יוצא מכך שכל מי שמתנגד לישוע או פועל נגדו הריהו פועל נגד אלוהים בכבודו ובעצמו.

מכיוון שהפרושים והסופרים לא האמינו לדבריו של ישוע, הם רצו אף יותר להרגו, והפעם בשל שתי סיבות: הפרת מצוות השבת והצגת עצמו כאלוהים.

 

בפסוק 19 ישוע ממשיך ומפרט שמעשיו הם מילוי אחר הוראתו והדרכתו של אלוהים בכבודו ובעצמו.

19. "…ענה ישוע ואמר להם: "אמן אמן אני אומר לכם, הבן איננו יכול לעשות דבר מלבו זולתי מה שהוא רואה את האב עושה. כל מה שעושה האב – זאת גם הבן עושה כמוהו."

ישוע המשיח מלמד את הפרושים והסופרים אודות היחס הקרוב שקיים בין אלוהים האב לאלוהים הבן, ואיך היחס הזה צריך להקרין על חיינו כילדי אלוהים.

למרות היותו אלוהים לכל דבר, ישוע המשיח פעל כעבד הנתון לכל הוראותיו של אדונו.

בן האלוהים ירד לעולם למלא את רצונו של אביו. (אל הפיליפים ב' 4-11).

אלוהים האב הראה לבנו את כל שעליו לעשות. אלוהים האב הנחה את אלוהים הבן בכל תחום ודבר בגלל האהבה השלמה והטהורה הקיימת ביניהם.

ישוע המשיח, אלוהים הבן, ראה את יד אלוהים אביו פועלת בעולם ויכל לשמוע את אלוהים אביו מדבר אליו מכיוון שליבו ומוחו טהורים ונקיים מחטא וכל עוולה.

לכן, ריפוי הנכה ביום השבת נעשה מתוך ציות להוראת אלוהים האב ולא כך סתם על דעת עצמי…

מה המסקנה?

פרושים וסופרים!  אלוהים מראה לילדיו הנאמנים את כל מה שהוא עושה ורק ילדיו הנאמנים והטהורים מסוגלים לזהות את "טביעת ידו" של אביהם ולהצטרף לפעולתו. אתם לא זיהיתם את ידו הפועלת של אלוהים מכיוון שאינכם ילדיו! ליבכם אינו טהור ואינו מכוון אליו! ראה יוחנן פרק ח'.

 

מה הלקח הזה מלמד אותנו הנקראים ילדי אלוהים?

ההתחברות הקדושה הזו שקיימת בין אלוהים האב לבין אלוהים הבן קיימת גם עבורנו ילדי אלוהים הנושעים.

אלוהים כל הזמן פועל בעולם ולנגד עינינו, ומראה לנו את כל מה שהוא רוצה שנעשה!.

אלוהים לא זרק אותנו לעולם ומצפה מאיתנו לנחש מה הוא רוצה ואיך עלינו לפעול.

אלוהים מראה לנו את פעולתו, מזמין אותנו להצטרף אליו ומלמד אותנו איך לפעול בשירותו.

 

אם כך, מה עלי לעשות כדי שגם אני אוכל לזהות את פעולותיו של אלוהים, לשמוע את הוראותיו ולהצטרף לפעולתו?

א. עלי להיות בן לאלוהים כדי שאוכל לשמוע את הקול של אבי!

כדי להיות בן במשפחתו של אלוהים, עלי להכיר בעובדת היותי חוטא הזקוק לכפרת חטאים שאלוהים נתן דרך ישוע המשיח. האמונה בישוע כאדון ומושיע אישי מן החטא, מעניקה לי ישועה ושייכות למשפחת אלוהים. אלוהים משכין את רוח הקודש בי ורוח הקודש עוזר לי להבין את דבר אלוהים ולעשות את רצונו. אל הרומים י' 9-10, ח' 15, בשורת יוחנן כ' 17, אל האפסים א' 13-14, בשורת יוחנן י"ד-ט"ז.

 

ב. הכרה טובה של דבר אלוהים הנובעת מקריאה, שינון ולימוד יומיומיים.

כתבי הקודש מלאים בדוגמאות שבהם אלוהים פעל בחיי אנשים. כל הדוגמאות הללו נועדו ללמד אותנו על אלוהים ודרכי פעולתו.

הכתובים מלאים בתיאורי האופי והתכונות של אלוהים. כשאנו לומדים היטב את דבר אלוהים, ולא מסתמכים על מסורות מוטעות של בני אדם, אנו יכולים לזהות את "טביעת אצבעותיו" של אלוהים כשהוא פועל בחיים שלנו או בחיי אנשים אחרים.

כשאנו שומעים לימוד כלשהו אנו יכולים להשוות את ששמענו לכתוב בדבר אלוהים וכך לדעת מהיכן נובע הלימוד…

כשאנו רואים פעולה מסוימת אנו יכולים לבחון אם הפעולה הזו משרתת את אלוהים ומקדמת את מלכותו וזאת לאור הכרתנו והבנתנו את כתבי הקודש.

בדרך זו אנו יודעים אם להצטרף לפעולתו של אלוהים או להתרחק מפיתויי השטן.

זכור: אלוהים היא צדיק, קדוש וטהור הנאמן לדברו. הוא תמיד יפעל ויעשה כפי שהבטיח. אלוהים לעולם לא יהיה מעורב בעשייה הנוגדת את דברו או אופיו הקדוש.

 

ג. תפילה! שיחה יומיומית ורצופה עם אלוהים. לעולם לא לחשוב שתפילה זו פעולה תיאורטית! תפילה זו פעולה מעשית ולעיתים תשובת אלוהים מחכה לתפילה שלנו!

תפילה היא התשובה והעזרה המעשית ביותר.

 

ד. התחברות עם מאמינים אחרים שמטרתה – עידוד, לימוד, בנית אופי משיחי. ההתחברות הבריאה עם שאר ילדי אלוהים מאפשרת לי לבחון ולבדוק אם מה ששמעתי וראיתי אכן מהווים הזמנה מאלוהים!

ישוע המשיח יכל לזהות את פעולתו של אביו שבשמיים ולשמוע את קולו מכיוון שליבו ומוחו היו מוקדשים לאביו שבשמיים בטוהר ובקדושה.

התנאי נכון גם לגבינו.

עלינו לחיות בטוהר, קדושה ותמימות המבוססים על הכתוב בדבר אלוהים. חיים שכאלו אפשריים יותר כשאנו מתחברים עם עוד מאמינים נאמנים ובוגרים באמונה.

 

ובכן, מה עלי לעשות כאשר אני מזהה את אלוהים פועל לידי?

א.      אל תתנגד לאותה פעולה

ב.      התפלל כדי להבין ולדעת איך להצטרף.

כשאנו מזהים את אלוהים פועל, עלינו לזכור שאלוהים אינו עושה זאת למטרת הצגה אלא הוא מזמין אותנו להצטרף לעבודתו!

אנא זכור!

כשאנו מזהים את אלוהים פועל לידינו, ההצטרפות לפעולתו של אלוהים תמיד דורשת אמונה וביטחון בו ובדברו.

המחיר האישי עלול להיות גבוה ויקר, אך הציות לקריאתו של אלוהים יניב בגרות רוחנית שמתבטאת באמונה גדולה יותר והכרה אינטימית יותר של אלוהים.

הגמול של אלוהים לציות של ילדיו הינו כביר ונפלא!

 

מדוע אלוהים עושה את כל הטוב והנפלא הזה לילדיו?

פסוק 20: "…כי האב אוהב את הבן ומראה לו את כל אשר הוא עושה. ומעשים גדולים מאלה יראה לו, עד כדי תתפלאו".

מאותה סיבה שאלוהים האב עשה עבור אלוהים הבן, הוא גם עושה עבורנו!

אלוהים אוהב את ילדיו ולכן הוא נותן לנו ועושה בעבורנו את כל הדברים הנפלאים.

מדוע הורים אוהבים את ילדיהם? מדוע הורים מוכנים למות בעבור ילדיהם? מדוע חייהם של הורים נשברים לרסיסים כשילדיהם מתים?

מכיוון שהילדים שלהם הם חלק מהם!

במות ילדיהם ההורים מרגישים שחייהם ריקים וחסרי תכלית.

מכיוון שנבראנו בצלם אלוהים אנו חווים גם את הרגשותיו. הרגשתו של אלוהים עמוקה יותר מכיוון שאינה מהולה בחטא.

אלוהים אוהב את ילדיו ולכן אינו רוצה שיפלו או יסטו מן הדרך ויגיעו לידיו של השטן.

אלוהים שילם בדמו את מחיר כפרת החטאים שלנו כדי שנחיה עימו לנצח והוא אף מראה לנו כל דבר ועניין בחיינו בארץ כדי שנלך בדרך הישרה והמצליחה ולא ניפול במלכודות השטן.

(בשורת יוחנן ג' 16).

מי שדוחה את אהבתו של אלוהים המתבטאת במות הכפרה של המשיח הריהו מחליט ללכת בדרך הטעות של השטן.

 

מפסוק 21 ישוע מלמד על הסמכות שאלוהים האב הפקיד בידו, אך אין לנו זמן לפרט על כך בשיעור הנוכחי. רק נאמר שאבן הבוחן לישועתו של אדם היא יחסו לישוע כמשיח וגואל!

 

לסיכום:

א. טענה נגד ישוע כמוה כטענה נגד אלוהים!

 

ב. אלוהים כל הזמן פועל וכשאנו מזהים את פעולת אלוהים עלינו להשתתף בפעולתו. ובטח לא להילחם נגדה. מי שלא זיהה את פעולתו של אלוהים ואף פועל נגדה הריהו מכריז שאינו בנו של אלוהים, כי הוא לא שומע את קול האב. זה לא האב שלו…

 

ג. מה עלינו לעשות ולהתנהג ולהאמין כדי שנוכל לזהות את ידו הפועלת של אלוהים לידינו?

1. קבל את ישוע באמונה כאדון ומושיע אישי מן החטא.
2. דע את הכתובים וחיי על פיהם בטוהר ובקדושה
3. תפילה
4. התחברות עם שאר המאמינים

 

ישוע עונה לפרושים בתגובה לריפוי הנכה ביום השבת בבריכת בית חסדא (ב)
לאחר שנודע לפרושים ולסופרים כי ישוע הוא זה שריפא את הנכה ביום השבת והורה עליו לשאת את משכבו, החל העימות ביניהם.

הפרושים והסופרים מאשימים את ישוע בפשעים הבאים:

א. הפרה של מצוות השבת.

הפרושים טענו שישוע הפר את מצוות השבת בכך שריפא בשבת והורה לנכה שריפא לשאת את משכבו וללכת. בשיעורים שעברו למדנו שהתורה אינה אוסרת על ריפוי בשבת או על נשיאה של מיטה. הפרושים והסופרים ביססו את טענתם על מסורות של רבניהם ולא על תורת אלוהים. מכאן, ישוע לא הפר את מצוות התורה בנוגע ליום השבת (מתי ה 17).

ב. התחזות לאלוהים בכבודו ובעצמו! (פסוק 18: עָשָׂה עַצְמוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים)

הפרושים והסופרים חושבים שישוע הוא אדם רגיל המתחזה לאלוהים ועל כן ראוי למיתה. ישוע לעומת זאת מסכים עם הטענה שהוא אלוהים ואף מוכיח זאת על סמך עדותו שלו ועדותם של עדים נוספים.

[הטענה הזו ככל הנראה נעלמת מעיניהם של אלו הטוענים שישוע אינו אלוהים או שמעולם לא הציג עצמו ככזה! בפסוקים הבאים ישוע המשיח מוכיח כי הוא אלוהים לכל דבר' למרות שהוא בא בבשר בדמות אדם!]

הבה נקרא את פסוקים 21-29: ישוע מוכיח שהוא אכן אלוהים!
א. לבן האלוהים יש סמכות להעניק חיים ולשפוט…

21 כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מֵעִיר וּמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, כֵּן גַּם הַבֵּן מְחַיֶּה אֶת מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.
22 הָאָב אֵינֶנּוּ שׁוֹפֵט אִישׁ, אֶלָּא נָתַן אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּט בְּיַד הַבֵּן
23 כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יְכַבְּדוּ אֶת הַבֵּן כְּמוֹ שֶׁמְּכַבְּדִים אֶת הָאָב. מִי שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הַבֵּן, אֵינוֹ מְכַבֵּד אֶת הָאָב אֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתוֹ.
24 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַשּׁוֹמֵע אֶת דְּבָרִי וּמַאֲמִין לְשׁוֹלְחִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וְאֵינוֹ בָּא בְּמִשְׁפָּט כִּי אִם עָבַר מִמָּוֶת לְחַיִּים.
25 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, תָּבוֹא שָׁעָה, וְכָעֵת הִיא, שֶׁהַמֵּתִים יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל בֶּן־הָאֱלֹהִים וְהַשּׁוֹמְעִים יִחְיוּ,
26 כִּי כְּשֵׁם שֶׁלָּאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ, כָּךְ גַּם נָתַן לַבֵּן שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ.
27 גַּם סַמְכוּת נָתַן לוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, כִּי בֶּן־הָאָדָם הוּא.
28 אַל תִּתְמְהוּ עַל זֹאת, כִּי תָּבוֹא שָׁעָה שֶׁכָּל שׁוֹכְנֵי קֶבֶר יִשְׁמְעוּ אֶת קוֹלוֹ,
29 וְיֵצְאוּ עוֹשֵׂי הַטּוֹב לִתְקוּמָה שֶׁל חַיִּים וְעוֹשֵׂי הָרָע לִתְקוּמָה שֶׁל מִשְׁפָּט.”

ראוי לזכור! ישוע אומר את המילים הללו לאחר שעשה נס בסדר גודל של אלוהים.

ישוע המשיח מבהיר לשומעיו שנס הריפוי של הנכה אינו שיא כוחו! לישוע יש גם סמכות להחיות את מי שיבחר. ממש כמו שאלוהים יכול לעשות! (מלכים ב ה 7).

מכיוון שתקומה סלקטיבית מן המתים מציינת משפט, ישוע ממשיך ומבהיר לפרושים ולסופרים שאכן כך, אלוהים האב נתן בידיו של ישוע את הסמכות לשפוט את בני האדם.

ועל פי מה ישוע המשיח שופט את בני האדם לחיים או להשאירם במוות רוחני?

ישוע אמר זאת במפורש –  פסוק 23 "…מי שאינו מכבד את הבן, אינו מכבד את האב אשר שלח אותו!"

יוחנן ו 40: "…הן זהו רצון אבי, שכל הרואה את הבן ומאמין בו יהיו לו חיי עולם ואני אקים אותו ביום האחרון…" (ראה גם פסוק 44).

מי שמכבד את הבן, שומע לדברו ומאמין בו, הריהו מקבל חיים!

רבותיי, האמת הזו לא הומצאה במסגרת הברית החדשה!

האמת הזו היתה מאז ומתמיד לנגד עיניהם של אוהבי אלוהים לאורך כל הכתובים.

תהילים ב 12: "נשקו בר… אשרי כל חוסי בו…", כאשר הכוונה למשיח בן האלוהים, מלך ישראל והעולם (ראה גם משלי ל 4 ואיגרת אל העברים  פרק יא)

הנביא ישעיה כבר ניבא אודות עבד יהוה שעתיד לבוא אלינו ולשאת את חטאותינו בכפרת דמו! – כולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו… (ישעיה נג 6).

במילים פשוטות: היחס שלנו אל ישוע כמושיע מן החטא וריבון חיינו הינו המדד לישועתנו ותקומתנו לחיים נצחיים!

ניתן לראות את האמת הזו גם בבשורות ובאיגרות:
בשורת יוחנן ג 16-18:

16 כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם.
17 הֵן הָאֱלֹהִים לֹא שָׁלַח אֶת בְּנוֹ אֶל הָעוֹלָם לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּוָּשַׁע הָעוֹלָם עַל־יָדָיו.
18 הַמַּאֲמִין בּוֹ אֵינֶנּוּ נִדּוֹן. מִי שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִין כְּבָר נִדּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶאֱמִין בְּשֵׁם בֶּן־הָאֱלֹהִים הַיָּחִיד.

אל הרומים י 8-10:

8 אֲבָל מַה הִיא אוֹמֶרֶת [(הכוונה לתורה]? “כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ.” זֶהוּ דְּבַר הָאֱמוּנָה שֶׁאָנוּ מְבַשְֹרִים.
9 וְאִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע.
10 הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע.

לפיכך, שום יהודי אינו יכול לומר, 'איני יודע מי הוא ישוע המשיח'. מי שטוען כך רק מוכיח שמעולם לא העמיק בדבר אלוהים ולא טרח להאמין לכתוב (ראה אל הגלטים ג 23-25).

הדבר היהודי ביותר זה להאמין בישוע!

 

אם בשלב זה הרמזים של ישוע לא הובנו, הרי שבפסוקים 27-29 ישוע משתמש במושגים וביטויים השגורים היטב בפיהם של הפרושים והסופרים.

ישוע מצטט מילים ותכנים מספר דניאל בפרקים ז 13, יב 2, המתקשרים למשפט אלוהים על בני האדם ותקומת הצדיקים ודיראון הרשעים.

ליד הקבר הפתוח של המת מצטטים את מילות התקווה הכתובות בספר דניאל פרק יב המתייחסים לתחייתם של הצדיקים.

ישוע המשיח מצביע על עצמו כאחד הקובע מי יקום לתחיית נצח ומי יקום לעונש ודיראון עולם!

ישוע לא יכול להשתמש במילים יותר ברורות כדי לתאר את כוחו כאלוהים!

 

מסקנת ביניים: בני האדם נשפטים לחיי נצח או לדיראון עולם על פי יחסם לישוע.

• מי שמכיר את ישוע כאדון ומושיע מן החטא – לחיי נצח;

 

• מי שדוחה אותו – הריהו דוחה את ישועתו ולאור זאת נשאר בעיוורונו הרוחני ונדון כבר לדיראון עולם.

ישוע טוען שהוא אלוהים ובידו הסמכות להעניק חיים ולשפוט בני אדם לנצח עם אלוהים או לדיראון עולם.

 

ב. ועל סמך איזו עדות ניתן להאמין לישוע?
דבר אלוהים דורש לפחות שני עדים כדי לבסס עדות (במדבר לה 30; דברים יז 6) ובפסוקים 30-47 ישוע מציין ארבעה עדים המאמתים את טענותיו!

שימו לב: בעוד הפרושים מבסים את עדותם על מסורות ושמועות, ישוע מבסס את עדותו על סמך דבר אלוהים. כך גם עלינו לנהוג…
הבה נקרא את פסוקים 30-47:

30 “אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבִּי. לְפִי מַה שֶּׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי שׁוֹפֵט. וּמִשְׁפָּטִי צוֹדֵק, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ אֶת רְצוֹנִי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי.
31 אִם אָנֹכִי מֵעִיד עַל עַצְמִי, עֵדוּתִי אֵינֶנָּה אֱמֶת.
32 יֵשׁ אַחֵר הַמֵּעִיד עָלַי, וְיוֹדֵעַ אֲנִי כִּי עֵדוּת אֱמֶת הוּא מֵעִיד עָלַי.
33 אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֶל יוֹחָנָן וְהוּא הֵעִיד עַל הָאֱמֶת,
34 אַךְ אֲנִי לֹא מֵאָדָם מְקַבֵּל אֶת הָעֵדוּת. אוּלָם אוֹמֵר אֲנִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּדֵי שֶׁאַתֶּם תִּוָּשְׁעוּ.
35 הוּא הָיָה הַנֵּר הַדּוֹלֵק וּמֵאִיר וְאַתֶּם חֲפַצְתֶּם לִשְׂמֹחַ לְשָׁעָה בְּאוֹרוֹ,
36 אַךְ אֲנִי יֵשׁ לִי עֵדוּת גְּדוֹלָה מֵעֵדוּת יוֹחָנָן, שֶׁכֵּן הַמַּעֲשִׂים שֶׁנָּתַן לִי הָאָב לְהַשְׁלִימָם – אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה – מְעִידִים עָלַי שֶׁהָאָב שְׁלָחַנִי.
37 וְהָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי הוּא הֵעִיד עָלַי. אֶת קוֹלוֹ מֵעוֹלָם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְאֶת מַרְאֵהוּ לֹא רְאִיתֶם.
38 דְּבָרוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵן בָּכֶם, כִּי אֵין אַתֶּם מַאֲמִינִים לָזֶה אֲשֶׁר הָאָב שְׁלָחוֹ.
39 אַתֶּם חוֹקְרִים אֶת הַכְּתוּבִים, כִּי חוֹשְׁבִים אַתֶּם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם חַיֵּי עוֹלָם בָּהֶם; וְהֵם הַמְּעִידִים עָלַי.
40 וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים.
41 אֵין אֲנִי לוֹקֵחַ לִי כָּבוֹד מִבְּנֵי אָדָם.
42 וְאוּלָם אֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם: אֵין לָכֶם אַהֲבַת אֱלֹהִים בְּקִרְבְּכֶם.
43 אֲנִי בָּאתִי בְּשֵׁם אָבִי וְלֹא קִבַּלְתֶּם אוֹתִי; אִם יָבוֹא אַחֵר בְּשֵׁם עַצְמוֹ־אוֹתוֹ תְּקַבְּלוּ.
44 כֵּיצַד תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם מְקַבְּלִים כָּבוֹד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְאֶת הַכָּבוֹד מֵאֱלֹהִים הָאֶחָד אֵינְכֶם מְבַקְשִׁים?
45 אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי אֶטְעַן עֲלֵיכֶם לִפְנֵי אָבִי. מֹשֶׁה אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בּוֹ בִּטְחוֹנְכֶם הוּא הַטּוֹעֵן עֲלֵיכֶם.
46 אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב.
47 אֲבָל אִם לִכְתָבָיו אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, אֵיךְ תַּאֲמִינוּ לִדְבָרַי?”

 

ישוע מציין ארבעה עדים המקובלים על שומעיו:

1. יוחנן המטביל:פסוקים 33-35

אלוהים בחסדו העניק לבני האדם עדים כמו יוחנן כדי שיצביעו לשאר האנשים על האור ההולך ביניהם (ראה מלאכי ג 1; ישעיהו מ 3).

אנשים רבים וביניהם פרושים וסופרים באו לשמוע את יוחנן ונהנו מאמירות פיו (למרות שלא עשה כל נס – יוחנן י 41). אותם אנשים האמינו שיוחנן המטביל הוא נביא אך בפועל הם התעלמו מדבריו. הם הסתפקו בשמיעה ולא נתנו לדבריו לשנות את חייהם ולהיכנע לשה האלוהים שיוחנן הצביע עליו כמשיח נושא חטאים (יוחנן א 29-30).

2. מעשי ישוע:פס' 36

א. כל מעשיו של ישוע נעשו על פי הנאמר בדבר אלוהים. (ישעיהו לה 5-6, "אז תפקחנה עיני עיוורים ואוזני חרשים תפתחנה. אז ידלג כאיל פיסח ותרון לשון אילם כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה…";  ראה גם ישעיהו סא 1-2; יוחנן יב 411).

ב. ישוע לא דרש כסף או טובת הנאה אישית עבור מעשיו.

ג. כל שישוע עשה נועד לכוון את בני האדם לעבר מושיעם (יוחנן כ 30-31).
נקדימון, שהיה אחד מראשי היהודים, הבחין במעשיו של ישוע והשכיל להבין שאלוהים עימו (יוחנן ג 1-2).

3. אלוהים האב:פס' 37-38

באלו מקרים אלוהים האב העיד על ישוע המשיח?

א. בטבילה של ישוע: "והנה קול מן השמים אומר: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי…" (מתי ג 17).

ב. בהר ההשתנות: "עודו מדבר וענן בהיר סכך עליהם והנה קול אומר מתוך הענן: "זה בני אהובי אשר חפצתי בו, אליו תשמעון." (מתי יז 55).

ג. בכניסתו של ישוע לירושלים כשהוא רכוב על עיר בן אתונות: "…אבי פאר את שמך!" אז יצא קול מן השמים ואמר: "כבר פארתי ושוב אפאר." (יוחנן יב 288).

אלוהים האב אמר את דברו בנוגע לישוע, אך רק אוזניי ילדיו שמעו את קולו ושינו את חייהם.

האם אתה מסוגל לשמוע את קול אלוהים מדברו? האם אתה מסוגל לראות את יד אלוהים פועלת מסביבך?

אם לא, חזור בתשובה לישוע וחיי בקדושה וטוהר כי רק כך תראה את יד אלוהים ותשמע את קולו.

4. משה והכתובים: 39-47

א. כשישוע הלך עם האנשים בדרך לעמאוס הוא הוכיח להם מהתורה ומהכתובים אודותיו (לוקס כד 25-35).

ב. במשל על האיש העני והעשיר בבשורת לוקס ט"ז 29-31 נכתב: "השיב לו אברהם, 'יש להם משה והנביאים, שישמעו בקולם.'  אמר האיש, 'לא, אבי אברהם: אם ילך אליהם אחד מן המתים, יחזרו בתשובה.' אמר לו אברהם, 'אם אינם שומעים אל משה ואל הנביאים, לא ישתכנעו גם אם יקום אחד מעם המתים'."

ג. כששאול השליח ישב ברומא הוא הוכיח את משיחיותו ואלוהותו של ישוע דרך התורה והנביאים (מעשי השליחים כח 23).

ד. התורה ניתנה כאומנת כדי להדריך את העם אל המשיח. מי שנתן את ליבו לתורה ואיפשר לה להיכתב על ליבו באמונה, הכיר את ישוע ונושע! (אל הגלטים ג 23-255).

 

בעיני הפרושים והסופרים נחשבה תורת המצוות שניתנה ביד משה רבנו כאסמכתא סופית.

למרות שהם החשיבו את התורה למילותיו של אלוהים, למדו את התורה והתרברבו בפילפוליה, הם לא נתנו למילים הללו להיכתב על ליבם ולא חיו באמונה את לקחיה.

ישוע מציין שהם החשיבו את ידיעתם את הכתובים כזכות המקנה ישועה או קרבה לאלוהים.

עד היום חוכמתו של החרדי נמדדת במספר דפי הגמרא שהוא לומד!

התנ"ך מלמדנו שלא הידע מושיע אלא האמונה באלוהים המתבטאת בכניעה מוחלטת לרצונו.

ואיך אנו מתייחסים לפסוקים שאנו קוראים? האם אנו מאפשרים לדבר אלוהים להיחרט על ליבנו ולהכתיב לנו את מהלך חיינו?

האם דבר אלוהים הינה הוראה או המלצה?

מפאת הזמן לא ניתן לציין את כל המקומות שבהן משה רבינו תיאר את המשיח בתורה. ניתן לקרא על כך בהרחבה באתר האינטרנט www.yeshua.co.il  (ישוע בתנ"ך).

ס י כ ו ם :

1. הפרושים והסופרים קבעו שישוע הפר את מצוות התורה בנוגע לשבת ועשה עצמו שווה לאלוהים. הם האשימו את ישוע על סמך מסורות מוטעות ולא השכילו להכיר את המשיח היהודי העומד לנגד עיניהם.

ישוע לעומתם הוכיח את דבריו על סמך מעשיו ועל סמך עדות דבר אלוהים.

2. בני אדם נשפטים לחיי נצח עם אלוהים או לדיראון עולם על סמך אמונתם ויחסם לישוע המשיח.

מי הוא ישוע בעיניך?

ישוע המשיח הוא אלוהים הבן שלבש דמות אדם וירד לעולם כדי לשלם בדמו את מחיר כפרת החטאים של בני האדם. ישועה ניתנת על סמך אמונה כנה בישוע כאדון ומושיע מן החטא.

3. כתבי הקודש מצביעים על ישוע! מי שנותן לכתובים להיחרט על ליבו ומקבלם באמונה – ישכיל להבין ולהכיר את מושיעו.

מי שטוען כי הוא יודע את התורה והכתובים אך אינו מכיר את ישוע כאדון ומושיע, הריהו מוכיח שאינו מבין את התורה ואינו חי את התורה ולא את הכתובים. אדם שכזה מזלזל ודוחה את כל העדים!