יוחנן ו' 16-71
פסוקים 16-35
בשיעור שעבר למדנו איך ישוע מאכיל 5000 איש עם חמישה כיכרות לחם ושני דגים.
לאחר שההמון שבע, הם רצו להמליך את ישוע כמלך (יוחנן ו 15).
ההמון ראה בישוע את התגשמות נבואת משה בדברים יח 15-19: כמו שמשה נתן אוכל לעמו במשך 40 שנה והוציא את העם מעבדות מצרים, הנה בא הנביא שנותן אוכל – והוא גם ישחרר אותנו מעול רומא.
ההמון לא כרע ברך לפני ישוע וביקש ממנו את ישועת אלוהים. ההמון לא בא אל ישוע מסיבות רוחניות אלא למטרת רווח אישי מצומצם ביותר.
ישוע קרא את מחשבתם, ידע את הסיבה לאהדתם אותו וברח מהם (ו 15).
ובכן, הכתובים אינם מתארים אפילו אדם אחד שחזר בתשובה ופנה לישוע כגואל.
האם ישוע חולל אות לחינם?
חס וחלילה. מטרת האות נועדה להכין את הקרקע לאחת מההצהרות החשובות ביותר של ישוע, ביום המחרת, לא רק להמון שהיה נוכח אלא לדורות רבים של אנשים שיקראו אודות האירוע בדבר אלוהים:
"אני לחם החיים… מי שבא אליי לא ירעב לעולם…"
בשלב זה ישוע המשיח מתנתק מן ההמון. הוא הולך לבד אל ההר כדי להתפלל. הפעם הבאה שבה האדון ישוע יפגוש את ההמון יהיה למחרת.
מדוע מרווח הזמן? מדוע לחכות יום נוסף? (פסוקים 16-21):
- לְעֵת עֶרֶב יָרְדוּ תַּלְמִידָיו אֶל הַיָּם
17. וְנִכְנְסוּ לְסִירָה כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַיָּם אֶל כְּפַר נַחוּם. הַחֹשֶׁךְ כְּבָר יָרַד וְיֵשׁוּעַ עוֹד לֹא בָּא אֲלֵיהֶם.
18. אוֹתָהּ שָׁעָה נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְהַיָּם הֵחֵל לִסְעֹר.
19. לְאַחַר שֶׁחָתְרוּ כַּחֲמִשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים, רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ הוֹלֵךְ עַל הַיָּם וּמִתְקָרֵב אֶל הַסִּירָה. פַּחַד נָפַל עֲלֵיהֶם,
20. אַךְ הוּא אָמַר לָהֶם: “אֲנִי הוּא, אַל תִּפְחֲדוּ.”
21. אָז חָפְצוּ לְקַבֵּל אוֹתוֹ לַסִּירָה וּלְפֶתַע הָיְתָה הַסִּירָה בַּחוֹף אֲשֶׁר הִפְלִיגוּ אֵלָיו.
הערה: בבשורת מתי כלול המקרה בו שמעון פטרוס הולך על המים (מתי יד)
לפני שהאדון ישוע עומד מול ההמון ומפרט את תכלית האות של האכלת ההמון במילים בוטות לאוזן היהודית, וכך מגלה את זהותו להמון, (דבר שיגרום לכל ההמון להתרחק ממנו), הוא הכין שיעור פרטי מקדים לתלמידיו.
ישוע עושה זאת למען תלמידיו, כדי שלא יושפעו מהתגובה השלילית של ההמון ומנטישת כל ההמון מישוע.
מכל ההמון רק בהם בחר אלוהים להישאר עם ישוע (מרקוס ו' 52).
הכנת התנאים לנס הבא:
ישוע שלח את תלמידיו מהמקום בסירה לכיוון כפר נחום והוא הלך להתבודד בתפילה (מתי י"ד 22).
כשתלמידיו היו בלב האגם והים סער, הופיע ישוע לנגד עיניהם כשהוא מהלך על המים.
ישוע ציווה על פטרוס ללכת על המים וכך עשה פטרוס.
כל עוד פטרוס הביט על ישוע – הוא המשיך ללכת על המים.
ברגע שפטרוס הביט הצידה לעבר הים הסוער – הוא מיד החל לטבוע.
ישוע אמר לפטרוס: "…קטן אמונה, מדוע עלה ספק בליבך?". (זיכרו מילים אלו…)
בגמר אותו ארוע, השקיט ישוע את הסערה בים, והסירה הגיעה אל חוף כפר נחום בן רגע.
שימו לב שיוחנן אינו מפרט בהרחבה את נס ההליכה על המים. יוחנן ממשיך להתמקד בישוע.
מתי מעניק לנו את הנתון אודות פטרוס ההולך על המים כדי להבין טוב יותר את שעתיד להתרחש בשעות הקרובות – בליבו של שמעון פטרוס.
באותו שיעור פרטי לתלמידים ובמיוחד לשמעון פטרוס, הוכיח ישוע לתלמידיו את אלוהותו בכך ששלט על הטבע וחוקי הטבע.
פטרוס ושאר התלמידים למדו שהאמונה והבטחון בישוע הינם התנאי לחיים.
מי שיש לו ספק באלוהותו של ישוע, אמונתו חלשה והוא צפוי ליפול במבחני האמונה.
ניצחון בכל מבחני האמונה טמון בבטחון מוחלט באדון ובדברו.
ספק או סטיה מן האדון ומדברו מספיקים כדי להכשילנו ולהטביענו בחטא.
רוצה לראות את נאמנות אלוהים פועלת בחייך? הבט אל ישוע ובטח במילתו!
אם יש ספק קטן באמונה – אם תסיר את עיניך מישוע ולא תבטח במילתו – תצטרך להתמודד עם בעיות החיים לבדך, ואז כשלונך מובטח.
ללכת על המים הפך לביטוי כללי המציין ציות בבטחון מושלם באלוהים.
הבה נפרט את הכותרת הגדולה והמכובדת הזו לסעיפים קטנים יותר שכל אחד מאיתנו מתמודד איתם בחיי היומיום:
"ללכת על המים" בשבילי זה:
- להאמין שתפילותיי אכן מגיעות לאוזנו של אלוהים והוא פועל להגשימן כשאני מתענג על רצונו (תהילים לז 4-5, יוח"א ה 14-15).
- לתת לאלוהים מראשית תבואתי בכל חודש גם אם המצב הכלכלי אינו מזהיר (משלי ג 8-9, קור"ב ח-ט).
- להגיע לקהילה בגלל אלוהים ולא בגלל שום סיבה עיקרית אחרת.
- להתרחק מן הרע על כל צורותיו – כי כך אני מכבד ומפאר את אלוהים (תסל"א ה 22).
- לא להביט על אשה אחרת או על בת \ בן המין השני בעיניים נואפות (איוב לא 1-10).
- לשמור את בתוליי ליום נישואיי ולאחת שבחיי
- להגיד "לא" להזמנה הבאה מחברה שאינה מועילה ושאינה פועלת לכבד את אלוהים
- להגיד "לא" לסרט שמרכיביו נחשבים לטומאה בעיני אלוהים
- לכבד את ההורים שלי גם כשהוראתם אינה נוחה לי
- לכבד ביקורת בונה גם אם הדרך שהיא ניתנה הייתה יכולה להיות נעימה יותר…
- להביט לימיני ולשמאלי ולומר: הם נכבדים יותר ממני… (אל הפיליפיים ב 1-10).
- להודות בשייכותי לישוע המשיח גם אם המצב נראה מאיים או עלול לגרום להפסד…
- לקרא וללמוד מדבר אלוהים בכל יום – גם אם יש שיעורי בית או במקום ללכת לאירוע חברתי.
- לרצות להודיע את הבשורה שבכוחה להעניק חיים בכל הזדמנות שאלוהים פותח.
זיכרו: הנס הזה היה נס פרטי עבור תלמידיו, כהכנה לדברים קשים אשר הם עומדים לשמוע בעוד מספר שעות.
בעוד התלמידים מתאוששים מהאירוע בים ומנסים "לעכל" את ההתנסות שהיתה להם עם ישוע, עומד להתרחש לנגד עיניהם האירוע המרכזי.
פסוקים 22-25:
- לְמָחֳרָת רָאָה הֶהָמוֹן אֲשֶׁר עָמַד מֵעֵבֶר לַיָּם כִּי קֹדֶם לָכֵן לֹא הָיְתָה שָׁם אֶלָּא סִירָה אַחַת, וְכִי יֵשׁוּעַ לֹא נִכְנַס לַסִּירָה עִם תַּלְמִידָיו אֶלָּא שֶׁתַּלְמִידָיו נָסְעוּ לְבַדָּם.
23. סִירוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוּ מִטְּבֶרְיָה אֶל קִרְבַת הַמָּקוֹם שֶׁאָכְלוּ שָׁם אֶת הַלֶּחֶם לְאַחַר שֶׁבֵּרֵךְ עָלָיו הָאָדוֹן.
24. כִּרְאוֹת הֲמוֹן הָעָם שֶׁיֵּשׁוּעַ אֵינֶנּוּ שָׁם וְגַם לֹא תַּלְמִידָיו, נִכְנְסוּ לַסִּירוֹת וּבָאוּ לִכְפַר נַחוּם לְחַפֵּשׂ אֶת יֵשׁוּעַ.
25. כַּאֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם, שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “רַבִּי, מָתַי בָּאתָ לְכָאן?”
הגיע יום המחרת וההמון החל מחפש את ישוע. הם לא ידעו שהוא הלך ברגל על המים כדי לפגוש את תלמידיו בלב אגם הכינרת. סירות נוספות עברו סמוך למקום ולקחו עימם לכפר נחום את אלו שחיפשו את ישוע.
אותם אנשים שאכלו מנס הלחם והדגים וכעת הגיעו גם כן לכפר נחום, שאלו את ישוע: "רבי, מתי באת לכאן?" (25)
א. ישוע לא ענה על שאלתם. כפי שאלוהים אינו עונה לתפילות שאינן על פי רצונו או נובעות מלב רשע הדוחה את האמת, כך ישוע לא ענה לשאלתם הנובעת מלב החפץ להשיג רווח אישי ולא את האמת של אלוהים (תהילים לז 4; ראשונה לפטרוס ג 7; ראשונה ליוחנן ה 14-155; ראשונה ליוחנן ג 22).
ב. ישוע ענה על השאלות החבויות בתוך ליבם (ב 25: כי יודע את אשר בלב האדם).
פסוקים 26-28:
- עָנָה לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, לֹא מִשּׁוּם שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֲכַלְתֶּם מִכִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וּשְׂבַעְתֶּם.
27. אַל תַּעַמְלוּ בְּעַד הָאֹכֶל הַכָּלֶה וְאוֹבֵד, אֶלָּא בְּעַד הָאֹכֶל הַקַּיָּם לְחַיֵּי עוֹלָם, אֲשֶׁר בֶּן־הָאָדָם יִתְּנֵהוּ לָכֶם, כִּי אוֹתוֹ חָתַם הָאֱלֹהִים הָאָב בְּחוֹתָמוֹ.”
28. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנִּפְעַל אֶת פָּעֳלֵי אֱלֹהִים?”
ישוע פונה אליהם ישירות ומודיע להם כי ידוע לו המניע לבואם.
התגלות אלוהים אינה מעינינם אלא מה שמניעה אותם זה רחשי הבטן בלבד.
המאמץ שהשקעתם כדי למצא אותי נועד להשיג עוד לחם ודגים אך לא את הנביא המובטח מאלוהים.
אותם אנשים ידעו שהאות של ישוע מציין דבר גדול הרבה יותר אך הם לא התענינו בשינוי חייהם הרוחניים והצלת נפשם אלא במילוי הבטן בלבד.
תנסו להיות במקומם: אילו היית יודע שאתה עומד מול אישיות כמשה רבינו, מה היית שואל אותו?
האם היית חושב על דרך טובה יותר לפרנסה או על אמת אלוהים שהוא עתיד לגלות לעם ישראל?
אילו היית עומד מול משה רבינו, על מה היית חושב?
האם אלוהים ישלח אחד כמשה רק כדי לייצר לחם ודגים?!…
ישוע מעלה את עיניהם מגובה כיכר הלחם ומושך אותם להביט אליו: תעמלו עבור הלחם שאני אתן לכם, כי את הלחם שאני נותן, אלוהים חתם, זהו לחם שנשאר לנצח!.
למה הכוונה בשימוש במילה "חתם"?
במילה זו ישוע מציין שהוא ופעולותיו נושאים את "טביעת האצבע" של אלוהים (יוחנן ה 36):
א. האכלת עם באופן על טבעי
ב. סדר ומופת
מעשיו מוכיחים כי הוא אלוהים בכבודו ובעצמו. כמו שבעבר, חותמת טבעת הרשות הייתה ציון שהמסמך או הנושא הינו בעל סמכות הרשות, כך החותם שישוע מתכוון אליו מתייחס לעובדה שמעשיו מאלוהים והוא ישוע הוא זה. ובמילים פשוטות: אם לא זיהיתם שישוע הוא אכן אלוהים לאחר שעשה את מה שהוא עשה, הרי שאתם מוכיחים שאינכם מכירים את אלוהים.
דברי ישוע דומים לשיחתו עם האשה השומרונית בפרק ד' כאשר אמר לה: מי ששותה את המים מהבאר יצמא שוב אך השותה את המים שאני אתן לו, לא יצמא לעולם.
בפרק ד' האישה השומרונית לבסוף הבינה את הדיבור הסמלי של ישוע וקיבלה אותו באמונה.
האם גם בני הגליל היהודיים יבינו לבסוף מי הוא ישוע ויכנעו לו באמונה?
האם האנשים הבינו שישוע לא מתכוון ללחם רגיל?
הבה נקרא את פסוק 28:
שאלו אותו: "מה עלינו לעשות כדי שנפעל את פעלי אלוהים?
אותם אנשים פונים לישוע (כמו נקדימון בפרק ג') ומבקשים לדעת אילו מעשים עליהם לעשות כדי שגם הם יוכלו לעשות נפלאות.
ובכן, ההמון לא ביקש לעשות נפלאות רוחניות אלא לעשות לחם ודגים כמו שישוע עשה.
הם באו לשאול את ישוע:
מה אתה עשית שאלוהים נתן לך כוח לעשות לחם ודגים?
למד אותנו לעשות את מה שצריך – מצוות, ומי ודע מה עוד… כדי שגם לנו תהיה היכולת לייצר לחם ודגים ללא הגבלה.
בעוד נקדימון (פרק ג') בא אל ישוע מתוך רצון לדעת איך עליו לעשות יותר ונכון בעבור אלוהים כדי שאלוהים ישתמש בו ויעניק לו כוח לפעול צדק כפי שראה בחייו של ישוע, ההמון בא במטרה אחת – רווח אישי.
אותו המון בא כדי לקבל מישוע את "הסיסמא" "ליצור" לחם ודגים למטרת רווח אישי ולא את הדרך לישועה מן החטא.
ישוע עונה לשאלתם בתשובה דומה לזו שאמר לנקדימון, ואומר בפסוק 29:
"…..זהו פועל האלוהים – שתאמינו בזה אשר הוא שלח."
לפני שמנתחים את תשובת ישוע לאנשים ותגובתם – תפנו כרגע לפטרוס היקר שעדיין לא נרגע "מהטיול" על המים והטביעה. אני משוכנע שכרגע צמרמורת מכסה את גופו.
פטרוס למד על בשרו בלילה הקודם שרק על סמך אמונה בטוחה ונטולת ספקות בישוע, הוא יכל ללכת על המים.
על סמך אמונה בלבד הוא עשה מעשה אלוהי.
פטרוס הבין יותר מכל שאר הנוכחים את משמעות דברי ישוע, על בשרו!
להאמין בישוע זה ללכת על כל מילה שיוצאת מפיו ללא כל עוררין או ספק, בכל מצב ובכל תנאי (תהילים קי"ט 105-110).
עד היום אנשים אומרים: רק להאמין וזהו? זה כל מה שאלוהים דורש כדי להיוושע? כזה פשוט?
שמעון פטרוס למד שאמונה חיה אינה עניין תיאורטי בלבד – אמונה אמיתית היא כזו שמפקידה את כל חיי בידי ישוע.
אמונה מעשית היא כזו המחשיבה את דעתו של אלוהים כעליונה על דעתי או הרגשתי. משלי ג'
אמונה מעשית מתבטאת בהנחת כל הדאגות והמחשבות על אלוהים. תהילים ל"ז 4-5.
אמונה כנה מתבטאת בציות עיוור לכל מה שדבר אלוהים אומר.
זהו הבטחון התמים של ילד ביכולת הבלתי מוגבלת של הוריו לעשות הכל! אל הרומים ח'.
אמונה אמיתית מתבטאת בשלווה פנימית גם בעת קשה ומלאת בעיות. אל הפיליפיים ד' 4-8.
אמונה כנה היא הקרבת חיי ככלי ביד המשיח כדי להגשים את תוכניתו בחיי. אל הרומיים י"ב 1-2.
ובכן, ישוע מבהיר לאותם אנשים כי התנאי לראות את מעשי אלוהים בחייהם תלוי באמונתם בו, כאחד אשר נשלח על ידי אלוהים.
תשובת האנשים מאוד מענינת, הבה נראה!
פסוקים 30-31:
- אָמְרוּ לוֹ: “אִם כֵּן, מָה הָאוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן נִרְאֶה וְנַאֲמִין בְּךָ? מָה אַתָּה פּוֹעֵל?
31. אֲבוֹתֵינוּ אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ‘לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם נָתַן לָמוֹ לֶאֱכֹל’.”
מדוע הם מבקשים נס נוסף? האם נס הלחם והדגים לא הספיק להוכיח את אלוהותו של ישוע?
האם המרחק בין האדם הלא מאמין לאדם המאמין זה נס גדול אחד נוסף?
לא!
רבותי שימו לב: ההסטוריה תמיד חוזרת!
הבקשה לנס המן משמים, גרמה לי לחזור לספר שמות בפרקים ט"ו-ט"ז ולרענן את הזיכרון.
מתברר שבני ישראל קיבלו את המן לאחר שהתלוננו בלי סוף נגד משה, אהרון ואלוהים. לאחר שקיבלו את המן, המשיכו בני ישראל לחטוא בחטא חוסר האמונה.
מכאן, הבקשה לנס נוסף מישוע לאחר מה שראו וחוו ביום האתמול, מצביעה על חוסר אמונה.
כמו שבני ישראל לא הגבירו את אמונתם במשה ובאלוהים לאחר נס המן, כך גם קהל זה העומד מול ישוע לא יהפוך למאמין גם אם יראה נס גדול נוסף.
מסקנה:
אותם אנשים לא מבקשים נס כדי להאמין בישוע, אלא מנסים להרויח עוד ארוחת חינם, עוד קצת לחם ודגים. יתכן שרצו לראות את ישוע עושה את הנס לנגד עיניהם כדי שיוכלו ללמוד מקרוב איך לחקות אותו…
נס נוסף הם לא קיבלו מישוע אך אמת נוספת הם קיבלו גם קיבלו.
פסוקים 32-33.
- הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם,
33. כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם.”
ישוע מסביר להמון שהוא גדול ממשה והנס שהם היו עדים לו היה גדול מנס המן מן השמיים שבני ישראל חוו במדבר.
א. משה לא עשה את נס המן מן השמים מכוחו שלו – ישוע כן!
ב. במדבר הם קיבלו לחם יומי – וכעת נמצא לנגד עיניהם הלחם הנצחי!
הלחם שאבי נותן לכם (ומכאן – ישוע מצביע על עצמו כבן אלוהים), יורד מן השמים ונותן לכם חיי עולם!
כבר בשלב זה ישוע מצביע על עצמו כאחד שבו נמצאים כל מרכיבי חיי הנצח הנחוצים עבור בני האדם.
בישוע נמצא התיקון שמחזיר את בני האדם להתחברות נצחית עם אלוהים כפי שהיה לפני חטאם של אדם וחווה.
הקהל ששמע את ישוע "ממש התפעל מהלחם החדש" שישוע מסוגל לתת ואמר:
פסוק 34:
- אָמְרוּ אֵלָיו: “אָדוֹן, תֵּן נָא לָנוּ תָּמִיד אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה.”
תשובת ההמון הוכיחה את עיוורונם העמוק.
למרות כל דברי ישוע הם עדיין חושבים במושגים של קמח וחיטה ולא מבינים שישוע מצביע על עצמו.
גם האשה השומרונית חשבה בהתחלה שישוע מתייחס למי באר מיוחדים במקום להבין שישוע מתכוון לעצמו כאשר דיבר איתה על מים חיים.. יוחנן ד' 15.
בשלב זה ישוע מפסיק לדבר ברמזים ואומר (פסוק 35):
- אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד.
רבותי, "תעזבו" את הקמח, לא מדובר במצרך אלא באישיות – בי!
הלחם והדגים היו רק אות. הדבר החשוב יותר זה ישוע המשיח בעצמו.
לחם ומיים נחשבים למוצר יסוד הכרחי לחיים.
כשבני ישראל אכלו את המן הם עדיין מתו. אך מי שאוכל את הלחם של ישוע – (מאמין שישוע הוא מקור החיים) הריהו מנצח את המוות ויחיה עם אלוהים לעולמי עד.
ישוע מכריז על עצמו שהוא – עצמו – מצרך היסוד הנחוץ לקיים את חיינו לעולמי עולמים.
מי שבא אל ישוע כדי למצא חיי עולם – לא יצטרך לעולם ללכת למקור אחר!
החיים שישוע מעניק הם מלאים ומושלמים ומי שיטעם מהם לא ירצה לטעום משום מקור אחר!
להלן רשימת המטאפורות שישוע השתמש לגבי עצמו:
- "אני לחם החיים" – (יוחנן ו' 35, 41, 48, 51)
- "אני אור העולם" – (יוחנן ח' 12)
- "אני שער הצאן" – (יוחנן י' 7, 9)
- "אני הרועה הטוב" – (יוחנן י' 11, 14)
- "אני התחייה והחיים" – (יוחנן י"א 25)
- "אני הדרך האמת והחיים" – (יוחנן י"ד 6)
- "אני הגפן האמיתית" – (יוחנן ט"ו 1, 5).
ישוע הציג את עצמו בדרך משל והוא לא הובן.
ישוע פירש את דבריו והבהיר מעל לכל ספק את כוונתו וזהותו.
האם כעת האנשים יבינו ויאמינו?
את זה עוד נראה!
לסיכום:
אנשים קוראים את המילים הללו ומשתהים איך אפשר שלא להבין שישוע מתיחס ללחם רוחני או על עצמו?
מה כבר דרוש כדי להבין או להאמין?
האם אותם אנשים היו כל כך חסרי אינטליגנציה?
האם הפרש של 2000 שנות חינוך וטכנולוגיה משפרות את הסיכויים שלנו להאמין?
בידי מי נתונה היכולת להאמין?
מדוע ישוע "משך אותם באף" ומביא אותם לדרגה של השפלה אינטלקטואלית?
ישוע עונה על שאלות אלו בשיעור הבא.
פסוקים 36-71
בתחילת פרק ו' ישוע מבצע את נס (אות) האכלת 5000 האנשים בלחם ודגים.
ישוע לקח חמש כיכרות לחם ושני דגים, התפלל והאכיל לשובע את כל הקהל.
לאחר שההמון שבע, הם רצו להמליך את ישוע למלך.
ישוע קורא את מחשבתם ולפני שהלך מההמון להתבודד בתפילה, שלח את תלמידיו לצד השני של האגם, לכפר נחום, בסירה.
בעוד 5000 האנשים עסוקים בעיכול הארוחה, ישוע עושה לנגד עיני תלמידיו נס פרטי של הליכה על המים, השקטת סערה והעברתם ממקום אחד למישנהו במהירות המחשבה (ו' 21), על מנת להוכיח את אלוהותו דרך ריבונותו על חוקי הטבע.
למחרת מגיעים לכפר נחום חלק מאותם אנשים שהיו עדים לנס האוכל.
ישוע פנה אליהם ואמר להם כי ייטב להם אם יעמלו עבור לחם החיים שהוא יכול לתת להם ולא עבור אוכל הכלה ואובד.
האנשים התעלמו מדברי ישוע, כל רצונם היה לשאול אותו:
מה עליהם לעשות על מנת שגם הם יוכלו לבצע ניסים מהסוג שישוע עשה?
גם הם רצו לדעת איך אפשר לייצר לחם ודגים כמו שעשה ישוע! (28).
תשובתו של ישוע היתה:
"שתאמינו בזה אשר הוא שלח…" (29)
פועל אלוהים אינו נעשה בתלות חכמת האדם, עושרו או כוחו הפיזי אלא מותנה בהסתמכות שלנו על ישוע. אמונה בישוע!
איך נתאר את האמונה הזו?
אנו מאמינים ובוטחים באנשים שאנו מכירים היטב. לפני שאנו מפקידים יותר בידי אדם כלשהו, אנו רוצים להכיר אותו טוב יותר.
מכיוון שאנו מפקידים את חיינו בידי ישוע, נדרש מאיתנו להכיר את ישוע באופן אישי, באופן מוחלט. ככל שנכיר אותו יותר מהכתובים, כך נרצה ונשאף להפקיד כל פרט בחיינו בידיו.
מדוע?
כשנלמד על ישוע, נגלה שהוא המשיח, אלוהים, ואנו חוטאים ורחוקים מאלוהים.
אנו נלמד שרק ישוע יכול להציל אותנו מקללת החטא אשר מובילה את אלו המתכחשים לאמת אלוהים לאבדון והסבל הנצחי.
לעומת זאת, ישוע מוביל את המאמינים בו לחיק אלוהים האב (יוחנן ג 14-18).
אמונה מושיעה מתבססת על הכרה אישית של ישוע כמשיח, אלוהים, ריבון חיי.
תחלס, מה עלינו לעשות כדי לראות את פועל אלוהים בחיינו?
ראו את הדוגמא של שמעון (פטרוס) מהלך על המים.
למקד את עינינו אל ישוע, להפקיד את כל מהלך וארועי חיינו בידיו, וללכת בבטחון על דבריו. זה סוג האמונה שדרכה נראה את נאמנות אלוהים בחיינו על בסיס יומי לאורך כל חיינו.
האנשים לא הבינו את משמעות דבריו של ישוע. לאורך כל השיחה הם עדיין חושבים שלישוע יש היכולת להפיק לחם ארצי מיוחד. (34)
מכיוון שהוא לא הובן בצורה אליגורית, (סמלית, ציורית, כמשל) פנה ישוע אל האנשים ואמר להם בבירור כי הוא בעצמו לחם החיים.
פסוק 35: "אני הוא לחם החיים, כל הבא אלי לא ירעב, והמאמין בי לא יצמא עוד".
המסר ברור. כל בר דעת יכול להבין שמדובר בסמליות.
הרי אלוהים גם נקרא בכתובים: צור ישעינו…תחת כנפיך…וכו'.
לא חסרות אלגוריות בכתבי הקודש ובדרך כלל אנשים מבינים מתי אלוהים משתמש באלגוריה, סמל, משל ומתי במציאות ישירה.
אם כן, לאור המילים הברורות של ישוע נשאלת השאלה:
מדוע אותם אנשים לא הבינו את דבריו של ישוע? מדוע הם לא הבינו את מהות האות שהיה כה ברור?
בפסוקים 36-40 וכן 44, 65, ישוע מסביר לאנשים מדוע אינם מצליחים להבין את דבריו ויחד עם זאת מעניק להם ולנו נתונים נפלאים נוספים אודותיו.
36 אֲבָל אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי רְאִיתֶם אוֹתִי וּבְכָל זֹאת אֵינְכֶם מַאֲמִינִים.
37 כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה,
38 כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי.
39 וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.
40 הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.”
44 אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.
65 “…עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מֵאֵת הָאָב.”
בפסוק 36 ישוע המשיח עונה על שאלתם של ההמון מפסוק 30: אתם מבקשים לראות אות אך כבר קבלתם אות מיוחד. הייתם עדים לנס האכלת ההמון וכולכם ראיתם אותי – את אלוהים אשר ירד לעולם בדמות אדם, אל-שדי, המשיח – פנים אל פנים. אתם זכיתם לראות יותר ממה שבני ישראל במדבר ראו! מה עוד אתם יכולים לדרוש?
מפסוק 37 ישוע המשיח מסביר מדוע ההמון לא הבין ולא הפנים את שראו עיניו ושמעו אוזניו.
א. ה' בוחר את ילדיו!
ישוע אומר לשומעיו כי למרות שכל הנתונים עומדים לנגד עיניהם, הבנת הנראה והפנמתו היא פעולת חסד של אלוהים. עליהם לבקש את עזרת אלוהים על מנת להבין (ראה גם איגרת אל הרומיים י"א).
מה יותר מוחשי מלראות, לשמוע ולהרגיש?, ולמרות זאת, אם אלוהים לא יפתח את שכליכם, גם המראה והמגע לא יועילו (ראשונה לקורינתיים ב' 10-16, יוחנן ג' 8).
הדוגמא הזו מוכיחה עד כמה בני האדם חסרי אונים אם הם לא פונים לעזרת אלוהים.
ישוע מבהיר: העובדה שאתם לא מקבלים אותי למרות שראיתם אותי ואת פועלי, אינה מצביעה על חוסר יכולתי לשכנע או להסביר אלא על כך ש:
– אלוהים לא בחר בכם להיות ילדי!
– לא פניתם באמת ובכניעה לאלוהים למען יפקח את עיני לבבכם כדי להבין ולהפנים את דברי.
הלימוד הזה אינו חדש. כתבי הקודש מלאים בדוגמאות בהן אנשים היו עדים לכוח אלוהים ולמרות זאת הקשו ליבם ודחו את האמת. ראו את פרעה, ובני ישראל שראו את נפלאות הנביאים ולמרות זאת הלכו אחר קושי לבבם.
הפסוקים הללו מעלים שאלות מאוד חשובות:
אם אלוהים קובע מי יוושע, אז מדוע הוא מעניש את אלו שאינו בוחר?
אם הבנתי תלויה בחסד אלוהים, אז מדוע אמצא אשם עבור חוסר הבנת אלוהים?
האם אני אחראי על ישועתי או האחריות על אלוהים?
את הנושא הזה למדנו בקהילה כבר פעמים רבות ולכן אחזור על חלק מהסיכום:
א. נקודת הנחה בסיסית היא: אלוהים ריבון וכל מה שהוא עושה נעשה בצדק ואמת. אין באלוהים משוא פנים או שוחד.
ב. הבריאה והאירועים המתרחשים בעולם ובחיי האדם מעידים על קיום אלוהים – תהילים י"ט ואל הרומים א'.
ג. אלוהים ברא את האדם עם מצפון (כושר ידיעה להבחין בין רע לטוב) ויכולת להבין שקיים גורם שברא את היקום. ראה גם אל הרומים א'-ב'.
ד. אלוהים מצפה מבני האדם להגיב אודות האמת שבבריאה ובחייהם. חוסר התייחסות לעדות אודות קיום אלוהים היא פעולה נגד רצון אלוהים. מי שמחפש את הבורא באמת ובכנות – ה' יגמול לו ויעניק לו אמת שלמה.
ה. אלוהים שופט ומעניש בעוון של חוסר אמונה. זו הוכחה כי מוטלת על בני האדם האחריות להגיב על אמת אודות אלוהים שהוא מציג במהלך חיי האדם.
ו. כל מי שבאמת ובכנות מחפש את אלוהים – ימצא! מי שעושה זאת מבין מאוחר יותר שאלוהים בחר בו עוד מקדם ימי עולם, וישועתו היא מתנת חסד מאלוהים
(נתונים נוספים על הנושא כתובים באיגרת אל הרומיים בפרקים א'-ב', ט'-י"א, אל האפסיים א' 3-6, ראשונה לפטרוס א' 2, אל הפיליפיים א' 6).
מסקנה: אילו הייתם מכירים את אלוהים אזי הייתם מכירים אותי ומבקשים שאמלא את הוויתכם.
ב. ישוע מצביע על עצמו כמשיח המובטח בכתבי הקודש
- ישוע מציין שהוא זה שירד מן השמיים.
הנתון הזה חוזר מספר פעמים בכתבי הקודש (משלי ל' 1-4, בראשית י"א, י"ח, י"ט), ובכל פעם הכתוב מתייחס להוויה האלוהית שאותה בני האדם מורשים לראות פנים אל פנים, את אלוהים הבן היורד משמים ארצה, את אל שדי, הלא הוא ישוע המשיח.
- ישוע מקים את המתים ביום האחרון.
כל אוזן יהודית – פרושית, שהיוו את רוב העם (הצדוקים שהיו מיעוט לא האמינו בתחיית המתים ובקיום מלאכים), הבינה שהמשיח יקים מן המתים את הצדיקים בבואו להקים את מלכותו הארצית.
כך כתוב בספר דניאל פרק י"ב וזו גם הייתה תקוותם של צדיקי העם (איוב י"ט 25-26).
ישוע מציין שהוא זה אשר ירד משמיים ולו נתון הכוח להקים את המתים באחרית הימים.
נתונים אלו מבהירים מעל לכל ספק שישוע מציין עצמו כמשיח המובטח.
המשיח הוא אלוהים הבן מכיוון שרק אלוהים יכול להקים מן המתים.
ובכן, האנשים טעמו מכח הריפוי של ישוע, ראו את הנס ואכלו ממנו, וכעת שמעו את העדות של ישוע.
ומהי תגובתם? (לפני נס הלחם הוא ריפא רבים ו' 2)!
פסוקים 41-42:
41 הָיוּ שֶׁרָטְנוּ עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁאָמַר “אֲנִי הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם”,
42 וְאָמְרוּ: “הֲלֹא זֶהוּ יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹסֵף אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ! אֵיךְ כָּעֵת הוּא אוֹמֵר ‘מִן הַשָּׁמַיִם יָרַדְתִּי’?”
מדוע הם התרגזו?
א. הם הבינו לבסוף שהם לא יקבלו "ארוחת חינם".
ב. האנשים הכירו את זהותו הארצית של ישוע עוד בהתחלה כשבאו להרפא. הם ראו בו בעל יכולת על טבעית אשר ניתן לקבל ממנו משהו. מהרגע שישוע טען לאלוהות, הם הבינו שהחשבתו של ישוע לאלוהים היא מעשה כפירה, ולכן רטנו.
אותם אנשים מתווכחים בינם לבין עצמם אודות דברי ישוע ועל זהותו.
בפסוקים 43-45 ישוע מתערב בשיחה וחוזר על עקרון ישן:
43 הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: “אַל תִּרְטְנוּ בֵּינֵיכֶם.
44 אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.
45 הֵן כָּתוּב בַּנְּבִיאִים, ‘וְכָל־בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה’. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הָאָב וְלוֹמֵד יָבוֹא אֵלַי.
ישוע מצטט מדברי הנביא ישעיה בפרק נ"ד 13. שם מתוארים תכונותיהם הנפלאות של ילדי אלוהים הראויים למלכות.
ילדי אלוהים "חופרים" בדבר אלוהים כדי לדעת את כל האמת אודות אלוהים ובחסד אלוהים הם מכירים אותו.
כל מה שנחוץ לדעת על ישוע כבר כתוב בדבר אלוהים. אם הייתם פונים לכתובים בלב המוכן לקבל את אמת אלוהים, ומאמינים לכתוב, כי אז הייתם יודעים מי אני. אלוהים מעולם לא זרק מפניו אדם שחיפש אותו בלב זועק שמחפש אמת וישועה.
העובדה שאתם רוטנים על דברי ומתווכים הינה הוכחה שאינכם מלומדים בדבר אלוהים אלא מלומדים בתורות אחרות.
ילדי אלוהים מאופיינים ברצונם ובשאיפתם ללמוד ולדעת את דבר אלוהים ולהאמין בו בכל ליבם נפשם ומאודם, ואתם אינכם כאלו!
בפסוקים 46-58 ישוע ממשיך לתאר את גופו כ"אוכל ושתיה" הנחוצים לחיי נצח ובדרך זו הוא מסנן את תלמידיו.
46 לֹא שֶׁאֵיזֶה אִישׁ רָאָה אֶת הָאָב, כִּי אִם זֶה שֶׁהוּא מֵאֵת הָאֱלֹהִים־הוּא רָאָה אֶת הָאָב.
47 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם.
48 אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים.
49 אֲבוֹתֵיכֶם אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר וָמֵתוּ.
50 זֶה הוּא הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמוּתוּ.
51 אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יֹאכַל אִישׁ מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם.”
52 הִתְוַכְּחוּ הַשּׁוֹמְעִים זֶה עִם זֶה וְאָמְרוּ: “אֵיךְ יָכוֹל זֶה לָתֵת לָנוּ אֶת בְּשָׂרוֹ לֶאֱכֹל?”
53 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם.
54 הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן,
55 כִּי בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי.
56 הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי שׁוֹכֵן בִּי וַאֲנִי בּוֹ.
57 כְּמוֹ שֶׁהָאָב הַחַי שָׁלַח אוֹתִי וַאֲנִי חַי בִּגְלַל הָאָב, גַּם הָאוֹכֵל אוֹתִי אַף הוּא יִחְיֶה בִּגְלָלִי.
58 זֶהוּ הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם: לֹא כְּמוֹ שֶׁאָכְלוּ הָאָבוֹת וָמֵתוּ. הָאוֹכֵל אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם.”
זיכרו: ישוע אינו מלמד בשלב זה את סעודת האדון. השתתפות בסעודת האדון אינה מעניקה חיי נצח!
הכוונה לראות בחיי ישוע את הקורבן האמיתי אשר בזכותו יש לנו חיי עולם. אם תראה אשם נפשו – יראה זרע יאריך ימים
אם עד כאן מישהו היה יכול לומר שישוע אינו מובן, אז עכשיו אין יותר סודות.
א. ישוע ראה את אלוהים האב, משמע שהוא קדוש יותר ממשה שנאסר עליו לראות את פני אלוהים האב (שמות ל"ג 18-20). ישוע קדוש כמו אלוהים האב.
ישוע בא מאלוהים האב. בישוע יש חיים.
בני ישראל שאכלו את המן במדבר גם מתו במדבר. מי שרואה בישוע את מקור החיים ומאמין בו, הריהו מקבל חיים נצחיים.
ב. ישוע מצווה מתלמידיו לאכול את בשרו ולשתות את דמו.
הדוגמא כה אבסורדית מבחינה פיזית ואף מנוגדת לחוקת משה עד כי היא צועקת לאלגוריה. למרות זאת הם לקחו זאת מילולית משום שהם עדיין לא מחפשים את אלוהים בכל הדיון! (ויקרא ג' 17; י"ז 10-14).
לאכול את בשרו של ישוע ולשתות את דמו: למה הכוונה?
כמו שאוכל הינו המרכיב שמאפשר לנו לחיות ומרכיביו מתפרקים ומזינים כל איבר בגופינו, כך ישוע צריך להיות בחיינו.
כשאנו מאמינים בלב שלם וכנה שישוע המשיח הוא אלוהים הבן שבא לעולם כדי לכפר על חטאותינו בקורבן חייו, אנו מקבלים מאלוהים מתנת חסד נפלאה.
אלוהים סולח לך על חטאיך, מחשיב אותך לבן שלו ומעניק לך את הצדקה והקדושה שלו.
אלוהים שוכן בתוך גופך ומעורב בכל מחשבה ומעשה שמתרחש בחייך.
חיים המלאים בישוע מתבטאים ב:
– תפילה
– קריאה ולימוד של דבר אלוהים
– התחברות עם שאר ילדי אלוהים
– ציות לכל הכתוב והנלמד בדבר אלוהים
– התוודות על חטא כאשר אנו סוטים מהנחיית אלוהים הברורה.
– הפנמה של העובדה שחיינו, רכושנו ותענוגותינו שייכים לאלוהים ועלינו לעשות בחיינו וברכושינו כרצונו.
חיים שכאלו הינם הוכחה שאלוהים חי ושולט באותו אדם. (שגוף האדם הינו מקום משכן לבשרו ודמו של ישוע המשיח).
בפסוקים אלו ישוע מתואר כאלוהים לכל דבר וענין. הקהל הבין והלך.
מי נשאר?
פסוקים 60-71:
60 רַבִּים מִתַּלְמִידָיו שֶׁשָּׁמְעוּ זֹאת אָמְרוּ: “קָשֶׁה הַדָּבָר הַזֶּה; מִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ?”
61 יֵשׁוּעַ יָדַע בְּלִבּוֹ שֶׁתַּלְמִידָיו רוֹטְנִים עַל זֹאת וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם: “הַאִם זֶה מַכְשִׁיל אֶתְכֶם?
62 וּמָה אִם תִּרְאוּ אֶת בֶּן־הָאָדָם עוֹלֶה אֶל אֲשֶׁר הָיָה שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה?
63 הָרוּחַ הִיא הַמְחַיָּה; הַבָּשָׂר אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם. הַדְּבָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם רוּחַ הֵם וְחַיִּים.
64 אַךְ יֵשׁ אֲנָשִׁים מִכֶּם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים”; שֶׁכֵּן יֵשׁוּעַ יָדַע מֵרֹאשׁ מִי הֵם שֶׁאֵינָם מַאֲמִינִים וּמִי יַסְגִּיר אוֹתוֹ.
65 הוֹסִיף וְאָמַר: “עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן נִתַּן לוֹ מֵאֵת הָאָב.”
66 בְּשֶׁל הַדָּבָר הַזֶּה נָסוֹגוּ רַבִּים מִתַּלְמִידָיו וְלֹא הוֹסִיפוּ לְהִתְהַלֵּך אִתּוֹ.
67 אָמַר יֵשׁוּעַ אֶל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר: “שֶׁמָּא גַּם אַתֶּם רוֹצִים לָלֶכֶת?”
68 הֵשִׁיב לוֹ שִׁמְעוֹן כֵּיפָא: “אֲדוֹנֵנוּ, אֶל מִי נֵלֵךְ? דִּבְרֵי חַיֵּי עוֹלָם עִמְּךָ.
69 וַאֲנַחְנוּ הֶאֱמַנּוּ וְיָדַעְנוּ שֶׁאַתָּה קְדוֹשׁ הָאֱלֹהִים.”
70 אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “הֲרֵי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם, הַשְׁנֵים־עָשָׂר, וְאֶחָד מִכֶּם שָׂטָן.”
71 יֵשׁוּעַ דִּבֵּר עַל יְהוּדָה בֶּן שִׁמְעוֹן אִישׁ קְרִיּוֹת, כִּי הוּא הָיָה עָתִיד לְהַסְגִּיר אוֹתוֹ וְהוּא אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים־עָשָׂר.
רבים מאיתנו רוצים לדעת את כל האמת, אך במקרה שלנו ההמון לא יכול היה להתמודד עם כל האמת.
ישוע אמר אמת אך לא הראה להם עדיין את כל מה שהוא יכול לעשות.
אם רק חלק מהאמת מבלבל אותם, מה יהיה אם הם יהיו עדים לעליתו השמיימה?
ישוע אף ציין כי השמיים הם המקום שהוא בא משם בראשונה.
משפט שכזה יכל להתאים כל כך לדברי מיכה הנביא בפרק ה' פסוק 1.
המושל בישראל אשר מוצאותיו מקדם ימי עולם. עוד הוכחה לאלוהותו של ישוע.
ישוע שוב מציין שבו נמצאת רוח החיים הכה נחוצה לחיי האדם.
מי שמקבל את דבריו של ישוע באמונה כנה – יקבל את רוח החיים של אלוהים!
הקהל הרב הלך מישוע מכיוון שלא רצה לקבלו כאלוהים.
כל מי שנשאר בזלב זה הם שנים עשר התלמידים וישוע כרגע פונה אליהם:
- "…אמר ישוע אל השנים עשר: "שמא גם אתם רוצים ללכת?…" (שימו לב למשחק המילים!)
פטרוס עונה 68-69.
- "…אדוננו, אל מי נלך? דברי חיי עולם עמך.
- ואנחנו האמנו וידענו שאתה קדוש האלוהים."
שמעון פטרוס אומר את המילים הללו בעקבות הלקח מנס ההליכה על המים שהתרחש רק מספר שעות קודם לכן.
אל מי אלך? הרי הלכתי על מילתך – כשאמרת לי – בוא, ויכולתי להלך על המים. כשפניתי ממך, טבעתי.
מסקנה – בידך החיים, אתה המשיח!
שאלת השאלות.
ישוע עשה נס גדול והנה רוב האנשים נסוגו ממנו. האם היה פה כשלון?
למה נועד הנס והשיחות הארוכות?
א. הנס נועד לסנן את מספר התלמידים ההולכים אחרי ישוע.
ב. התיעוד נועד עבור אנשים כמונו אשר יקראו בעתיד, יבדקו ויאמינו!
ל ס י כ ו ם :
א. ישוע הוכיח כי ללא פניה לעזרת אלוהים בני האדם עיוורים ואבודים בנושא רוחני.
אם אלוהים לא יפעל בחיי האדם, ויביא אותו אל ישוע, כי אז חיי האדם לא יהיו שונים ביעודם מחיי בהמה.
ב. ישוע הוכיח כי לא הידיעה אודותיו ולא הליכה לידו – תושיע.
ישועה הינה אכילת בשרו של ישוע ושתית דמו, והכוונה – להתיחס לדברי ישוע כאוכל חיים. לתת לדברי ישוע לחיות בתוכי. (פסוק 63).
ג. רבותי: זיכרו את דברי פטרוס: אל מי נלך? דברי חיי עולם עמך, אתה קדוש אלוהים.
מי שבא אל ישוע – יחייה עם אלוהים לעד.
ומה אתה חושב על ישוע?